המגרב במסמכי הגניזה

המסמך כולל שני צדדים. בצד האחורי (verso) מופיעות רשימות שמות מסודרות לפי סדר אלפביתי, ולצידן הסכומים ששולמו על ידי כל אחד עבור מס הכשרות הקהילתי (גבלה) לחודשים ניסן, אייר וסיוון, שנת ה'תקפ"ב. בצד הקדמי (recto) מופיע מסמך משפטי או עסקי בעברית, מתוארך לתשרי ה'תקפ"ג (1822 לספירה). רשימת המשלמים כוללת את השמות הבאים, מחולקים לפי טורים: [טור I] ר' עזרא, ר' מאיר, יוסף אנג'ל, יעקב כהן, משה מאייס[?], חיים חפץ, יצחק יעבץ, עובדיה צייאע', אברהם ראובן, אברהם דיין, אברהם רקיז, אברהם ארוך, אברהם מיוחס, אפרים קארו, אלעזר קנדיוטי, אלעזר בניסטי, אלעזר הלוי, אליהו זיתון, אליהו צבי, אליהו רוכץ, אליהו אשכנזי, בנימין ששון, דוד קארו, דוד ענאני, חיים גריאני, חיים חזק, חיים ירחי, חיים מזרחי, חביב מנשה, יצחק מזרחי, יצחק אבו ימן, יעקב אל-נגאנו, יעקב רקח, יעקב וזיני, יהודה פיטרו, יהודה קודסי, יהודה כסטיל, יהודה אסטייא[?], יוסף נג'אר. [טור II] יוסף פינטו, יוסף שייח', יוסף אזוח'אב, יששכר ננוסי, יום טוב פולקאר/פולקר, יעיש אשר, משה חסון, משה פינטו, משה אנג'ל, משה ח'תוני, משה זע'לול, משה מונז, מרדכי ארגז, נסים זיאבי, נסים תלמיד, נסים נעומה[?], נסים טוויל, נחמו שייח', סימן טוב חכים, סעד עפיה, סעד אנג'ל, סעד עפלק, רחמים תלמיד, שמואל צרפתי, שמואל פסח, שלמה ירחי, שלמה עפיה, שולחי פלאח[?], רחמים ג'נאח, ששון טובים, אלמנת אב[רהם] זין, אלמנת אב[רהם] חאמי, אלמנת אב[רהם] ענאני, אלמנת אב[רהם] פנדרי, אלמנת אב[רהם] חאקאן, אלמנת אב[רהם] גאיינו, אלמנת אב[רהם] סקנדריון, אלמנת ר' אלעזר כהן, אלמנת אהרן יואב[?], אלמנת אליהו זמר, אליהו נוצירי, שחתא עתרותי[?]. [טור III] אלמנת ברכה ביבא, אלמנת ברכה סונינו, אלמנת ברוך מיוחס, אלמנת בנימין חכים, אלמנת ר' בנימין מוג'נג'י, אלמנת דוד דארי, אלמנת הלל חדף, אלמנת ר' חיים הלוי, אלמנת ר' חיים משיר, אלמנת חיים ביבאס, אלמנת חיים סוקאר, אלמנת חיים ריוח, רחמה אלמנת חיים בן-ידעי, אלמנת יצחק אאחקי[כך], אלמנת ר' יחזקאל [חפץ?], אלמנת יהודה בחיון, אלמנת יעקב אשר, אלמנת יעקב חטים, אלמנת יע[יש] זיתון, אלמנת יע[יש] חסון, אלמנת יע[יש] רומאנו, אלמנת יע[יש] לרמה, אלמנת יע[יש] רצון, ובתו הקטנה קמר של הנ"ל, אלמנת יע[יש] קג'ינה, אלמנת יע[יש] ראובן, אלמנת יקותי כהן, אלמנת יוסף כהן סמאק[?], אלמנת יוסף צרפתי, אלמנת יוסף גריאני, אלמנת יוסף כהן מגייאלי[?], נורניה אלמנת יוסף זכאי, אלמנת יוסף צאיע', אלמנת ח'ליפה חסאן, אלמנת משה עג'מי, ג'נאח אלמנת משה ליאון וילדיה, קמר אלמנת משה זכאי, אלמנת משה פילוסוף, אלמנת מנחם צרפטי, אלמנת ר' נחמיה, אלמנת נסים אוסקי[?], אלמנת נסים עטיאס, אלמנת נסים בנימין, קמר אלמנת נסים עפיה, אלמנת יהודה מסעוד. [טור IV] אלמנת סעד תלמיד, אלמנת ר' רפאל נונס, אלמנת רפאל מלטי, אלמנת רחמים כסטיל, אלמנת ר' צבי זיתון, אלמנת שלמה ישראל, אלמנת שלמה אנונאטי[?], רחמה אלמנת שלמה אמדאו, אלמנת שמואל ביבא, אלמנת שמואל נעים, אלמנת ר' שבתי, ובתו הקטנה של הנ"ל, אלמנת שלבי[?] קג'יג'ה, אלמנת שאול כהן, לונה אלמנת שחתא גריאני, אלמנת שבתי עג'מי, אלמנת שחתא יאיר, אלמנת שלום ברוך, אלמנת ששון ברוני[?], אלמנת יע[יש] בקראנה[?], אלמנת משה בניסטי, אלמנת יצחק זמרו, אשת אליהו רשידי, אשת דוד בוקג'י, אשת אהרן בחיון, אשת יצחק דיין, אשת יצחק רקח, אשת מנחם קזיז, אשת סעד מלכי, אשת סעד עפיה, אשת שמואל זמרודה, אשת בנימין קטן, היתומה בת בריבוך[?], בנו היתום של חיים וילדה, בנו היתום של הימאן[?], יתומי מולכו, יתומי אב[רהם] גורן, יתומי דאסה, בנו היתום של יוסף רקח, בנו היתום של רקח אברהם, בנו היתום של שחתא גריאני, יתומי נסים גורן, גרושתו של גורן, ק[מר?] בת פינטו, בנו היתום של חיים טוויל, גרושתו של נסים גורן, אבו רבקה[?] איזמירלי. [טור V] בת פרג' תמאם, בת יוסף אנג'ל, בת מרדכי כהן, גרושת קלוליה, גרושת נסים גורן (חזרה על רשומה שנמחקה), גרושת חיים סלאמה, אחיותיו של בנימין שושן, אם יוסף צאני, אם נסים מולכו, אם יצחק נתן, כוחלה סרגוסיה, מרכאדה גריאניה, מירול[?], סמוח בואניה, סקאריה, קולונה, דונה רוחצה, רבקה רוחצה, ג'מילה רוחצה, אם דונה רוחצה מגרבי, אלמנת נחמו חנון, יתומי צדקה, רחל מערבי וילדיה, גרושת יהודה חדאד, מסעוד מערבי, האשכנזייה רבקה, אבו רבקה איזמירלי, אליהו גורן, שלמה כהן רשידי, ר' בכור, אלמנת אברהם ידיד, משה ביבא, שמחה מוג'נאניה צפריה[?], אלמנת נסים מולכו, אשת משה חאג', משה מגרבי, רבקה טווילה, דוד לוגאסי, שלמה יעקב, שאול הלוי, אברהם מוע'יון, מנלוקו[?] רוזן, אשת יצחק אבימלך ח'יאט, אשת ששון טובים, בנימין מצליח, נוהרה מערבית, דון מערבית, היתומה בת גריבה[?], עמרם ימני, יצחק רקח ע'ריב[?], אברהם מטלון. [טור VI] יוסף שאמי, סעד עפלק עם אשתו ובנו, מרדכי אשכנזי.

מכתב מתנחום בן סולימאן בירושלים אל אמו ושלושת אחיו, אבו מוסא, חיים ואהרן (או שמא אל שני אחים: אבו מוסא חיים ואהרן?), בבצרה. כתוב ביהודית-פרסית. תיארוך: סוף המאה העשירית או ראשית המאה האחת-עשרה. הכותב דן בהעברת כספים ובמסחר במגוון סחורות, ובהן טקסטיל; אבני חן ופנינים מחלב וחומס; וקודקסים של ספרי תורה מבצרה ומבגדאד. הוא מזכיר את המגרבים, שהגיעו (לירושלים?) במהלך השנה ועשו רכישות. במכתב נזכרים כמה אנשים: אבו אלחסן, עלי, יהושע, דריא(?), מוסא, הארון ואבו עומר. המכתב סומן "L3" במיון של שאול שקד לטקסטים ביהודית-פרסית קדומה (לא פורסם). תרגום מ-2021 של לודוויג פאול, שהתבסס על תרגום לא-מפורסם של שקד (גרסה זו עברה עריכה קלה של מרינה רוסטוב): 1. בשם האל. 2. (אל) האם, (יהיו לך) חיים ארוכים ואחרית טובה, ו(אל) האחים היקרים הנעלים(?) … 3. (אל) אבו מוסא, חיים ואהרן, בני סולימאן, (מאת?) תנחום, (בן?) סולימאן, נצחי … 4. תהי ברכת האל על גופכם ונפשכם. באותו השבוע, מכתבכם … 5. בגדאד בלבו. אך האל [עשוי…?] על האם היקרה (ועל) [האחים?] … 6. הייתי מודע. כתבתי לכם שניים-שלושה מכתבים בתשובה, לשם הסבר … 7. אבו אלחסן, יאריך ימים, (ו)יחזקהו האל. ומקווה אני שיגיע (אל) ידיכם. כתבתם ש… 8. אני רוצה ללכת. אני מקווה שהגעתם בשלום, ו(שאתם) שלחתם את מכתבכם … 9. (ב?) בריאות מבצרה במהירות, אם ירצה השם. וב(שעות) יומי ולילי, אני … 10. כדי לראותכם, וכך החלטתי כי (אבוא?) אחרי הפסח … 11. ואיני יודע מה אירע לי, אך מאשר בלבי … 12. מכל מיני דברים, בגללכם ובגלל האם, שתאריך ימים, וה[יקרה?] אחות[יות] … 13. אינני יכול לתאר זאת בכתב. יאיר האל על [גופך] … 14. וכל ישראל, וישלח את ישועתו בחסדו ורח[מיו] … 15. כתבתם, "נתתי 500 ס'". הייתי מודע (לכך), וגם שלחתי, לפני זאת, 16. ש[טר חליפין] … על למעלה מ-300 ס', כדי שתיתנו אותו בדרך של המחאה … (?) … 17. בד סיניזי. אז, מן ה(?)המחאה, הוא כתב שטר (חליפין) על 100 ס'. 18. החזרתי (את ה)100 [ס']. ואז, (אם?) הוא נותן 200 ביום אחד, עלי זה חוזר 19. ולוקח ממנו חשבונית נוספת, על (חשבון) יהושע, דריא, מוסא, 20. (ו)הארון. אל תפעלו אחרת ומלאו את עבודתכם. כתבתם שמישהו 21. בא מדמשק והביא אבני אודם, אזמרגדים ופנינים תמורת 1,000 דינר ו- 22. מכר (אותם) בבגדאד. דע (ביחיד) שהוא הביא זאת מחלב ומחומס ומאותו אזור. 23. ובכל פעם שמביאים (זאת) מאותו אזור, (זה נמצא) בשפע כאן 24. ועושים בכך רווח נאה, משום שבאותו אזור 25. זה זול. לכן, כל דבר מסוג זה שמגיע, קנו (ברבים) (אותו) בזול. 26. וקנו פנינים ישנות, כי הן יקרות כאן. השנה, מגרבים רבים 27. הגיעו ועשו (את) רכישותיהם. וכתבתי לכם (ברבים) לא מעט עותקים (כלומר מכתבים), 28. וכל מה שכתבתי, פעלו לפיו. את, אם יקרה — (תאריכי) ימים — 29. דעי שכל מה שכתבת, הייתי מודע למרירויות שאירעו לך, 30. אך מה אפשר לעשות מלבד להודות לאל? כל אשר יעשה, 31. הכול (הוא) משפט צדק. (?אפילו) יותר מזה (נותר): הבה יכנו 32. (ב)קושי, ויסיים (אותו), בחסדו ורחמיו. אינני יכול 33. לכתוב לכם עתה (מתוך) צערי בגללכם ובגלל האחיות היקרות. 34. ו(לעניין) תלונותיו של האח אבו עומר, (ש)כתבת, וההפסדים (שגרמו) לכם, 35. אי אפשר לעשות דבר. ורסו 1. ובכן, מסיבות אלה, אסדר (את הדברים) לבוא אחרי הפסח, 2. משום שלבי אינו שקט. יאיר האל, יתעלה ויתגדל, 3. את גופכם (ואת) כל ישראל, בחסדו ורחמיו. 4. ומלאו את משימתכם, ונהגו יפה באח אבו עומר, כי ייתכן 5. שיחזיר לכם את 5,000 ס' הללו לאחר כל השנים האלה, 6. משום שאני יודע שעשה רווח-מה בכספים. ו(אם?) לא 7. ייתן זאת, יעשה זאת לשם שמים, ישים האל רחמים עליכם בלבו, 8. אמן. עתה, סדרו למלא (את) המשימה, בכל 9. דרך שתהיה, אל תפסיקו (לכתוב) ("אל תכרתו") את מכתביכם. תהי ברכת האל על 10. גופכם (ברבים) ונפשכם. מכתב זה (נכתב) מירושלים, 11. (ביום) שני, כ' בטבת. קבלו דרישות שלום מביתנו, על 12. צעיר (וזקן) שבכם. שלום. השתדלו לקרוא (אותו) ל 13. אחות הצעירה היקרה, שתאריך ימים, כדי שתקרא (אותו) במהירות. ו- 14. כתבו אלי את מכתביכם. שלא יכרות אותי ריבון העולם, כדי שאזכה לראותכם שוב, 15. בחסדו. שלום. קודקסים נאים של תורה, כל דבר שיגיע 16. מבצרה ומבגדאד, קנו (אותו), כי יש בו רווח טוב. כתובת: ימין 1. (אל?) … ו? אבו מוסא, יאריך האל את ימי שניהם וירבה (את) כבודם 2. (אל?) אבו סולימאן, יאל האל יעשה את שניהם מאושרים כתובת: אמצע מאת תנחום בן סולימאן כתובת: שמאל (להימסר) בבצרה, אם ירצה השם.

מכתב, ככל הנראה מאת יוסף בן יהודה בן יוסף בן יעקב, כנראה מקונסטנטין, אל קהילה או קבוצת אנשים, ככל הנראה בפוסטאט. כתוב בערבית-יהודית עם מעט עברית. כתב היד מגרבי. (השורות הראשונות של המכתב חסרות, והשורות הראשונות שנשתמרו ברקטו כתובות בכתב יד שונה מזה של גוף המכתב.) תיארוך: סוף המאה ה-12 או תחילת המאה ה-13, בין השאר על בסיס האזכור של שליט בג'איה אבו עבדאללה אבן יומור (הנזכר ביצירות ספרותיות של אבן עבד אלמלכ אלמראכשי ואלמקרי אלתלמסאני). ייתכן שהשולח הוא החכם המפורסם אבן עקנין עצמו, שגם הוא היה יוסף בן יהודה בן יוסף בן יעקב ופעל בתקופה זו, אך כנראה אין דרך להוכיח זאת בצורה ודאית. השולח פותח בדיווח על הגעתו בשלום לקונסטנטין (או, פחות סביר, לקונסטנטינופול) עם בני משפחתו ובנו, לאחר קושי רב לצאת מבג'איה: "היה זה כיציאת מצרים, עשה לנו האל ניסים, ויצאנו ביד רמה." הם הצליחו לצאת רק בזכות התערבותם של הנכבדים אבו זכריא ואבו עמראן בני אבו אלטיב סעדון בן פראג', שהביאו את עניינו של השולח בפני אבו אלפצ'ל בן עלי אלנאס(?), אשר בתורו הביא אותו בפני (השליט) אבו עבדאללה אבן יומור, שכנראה התיר לו לעזוב יחד עם משפחתו. הוא מדווח כי ביום הגעתו לקונסטנטין נתקל ב[...] יעקב בן יהודה בן יעקב אגמאתי [...], המתואר כאחד מגדולי תלמידיו של יוסף הלוי בן מאיר אבן מיגאש (נפטר 1141). (ייתכן שיעקב בן יהודה זה הוא קרוב משפחה — אח? סב? — של זכריה בן יהודה אלאגמאתי, הידוע מפירושו על הלכות רבתי של אלפאסי שחיבר בשנת 1189/90 ובו הוא מצטט את אבן מיגאש כפוסק.) כיוון שחסרות מספר מילים גם לפני וגם אחרי השם יעקב בן יהודה בן יעקב אגמאתי, ייתכן שהשולח לא פגש אותו עצמו אלא אדם הקשור אליו (זכריה עצמו?). לאחר מכן השולח מתאר את חסידותו וכשרונותיו של האדם בו פגש, ומציין כי "ה'חפיט'' שלו הגיע מתלונן על מצוקתו, כפי שתקראו במכתב המצוי בידו. הוא [מנסה?] להוציא את אמו מפאס." המילה ח'פיט' היא ככל הנראה גרסה של ח'פיד, שמשמעותה נכד ולעיתים גם בן. שחזור סביר הוא שיעקב בן יהודה בן יעקב אגמאתי היה תלמידו של אבן מיגאש, והשולח פגש את נכדו, שהוא עצמו תלמיד חכם. המשך המכתב ממליץ על אדם זה לצדקה: "הוא יודע לקרוא (מקראי תורה) ביופי, והוא משנה מתורת רבותינו זכרם לברכה." השולח (או, פחות סביר, רק הסופר) מציין כאן את שמו ("ידידכם באלוהים, יוסף בן יהודה בן יוסף בן יעקב") ומוסר ברכות מבניו יהודה ויצחק. הוא מוסיף כי נושא המכתב קיבל 30 דינרים בקונסטנטין, וכי הקהילה הייתה נותנת לו אף יותר אלמלא מספרם הרב של הנזקקים המגיעים לשם. הסכום של 30 דינרים גדול מאוד; ייתכן שהוא מגייס כספים לפדיון שבויים, ובכללם אמו שלו.

ורסו: רשימת שמות עם מקצועות בערבית-יהודית. בין השמות המופיעים: אבו טאהר אבן אלענברי; אבו אלמכארם אלכהן; סלימאן אבן אלזניעה(?), סרסור (סמסאר); בן חורגו (רביב) שלו; מהד'ב; משרתו (כ'דים) שלו; אבראהים אבן אלתעתוע, חלפן/בנקאי (צירפי); אבו עלי, רוכל (אלמתסווק); אבו נצר, מוכר מטבעות נחושת (יביע אלפלוס); ילדיו של כרם אבן אלעג'יל; אבו ת'נאא בן הבה בן נעמאן הלוי, בוחן מטבעות שמוכר מטבעות נחושת (נקאד יביע אלפלוס); מפצ'ל ואבו אלפצ'ל בני נביקה(??), בשמים (עטארין); אבו סעד בן מחאסן אלשמאש הלוי, כחכי (ייתכן שזו וריאנט של כעכי, אך הסופר כותב כעכי עם עי"ן בנפרד, כך שכנראה מדובר במקצוע אחר); אבו נצר הכהן חתנו של רבנו יחיאל, חייט; סרור בן אבו אלגית', רוכל-נודד (טוואף); דודו מצד אביו; אבו אלכרם, רוכל-נודד; בנו יעקוב, רוכל-נודד; אבו אלכ'יר, בשם, קרוב משפחה (נסיב?) של אם בקאא המיילדת (אלקאבלה); אבו אסחאק בן אברהם בן דנאן(??), כורך ספרים (מג'לד); צדקה בן טאהר אלקוצי, אופה כעכים (כעכי); אבו אלפרג' אבן סמיסמה, בוחן מטבעות (נקאד); אחיו אבו אלעלאא, סוחר משי (חרירי); המוכר (ביאע) מפצ'ל בנו של עושה המניפות (מראוחי) ובנו הצעיר; אבו חיון הנגר המגרבי (נג'אר); בן בתו, חייט; הארון אלשאמי, מתורגמן (מתרג'ם) וסבל (יחמל); סויד ורצ'י האלכסנדרונים, צבעים (צבאגין); [...] הצבע חתנו של סלימאן הצבע; מכארם בן בו ודינה(?) הצבע; אבו אלעלאא הנער של אלעריף מחאסן הצבע; ברכאת בן בו נצר אלמחלי הצבע; סבאע הטוואי (אלגזאלי) והצבע; אבו אלעז בן בת הסרסורית (אבן בנת אלדלאלה), צבע; עוץ' אלמחלי ובן חורגו הצבע המתגורר ליד בית הכנסת של הירושלמים; יוסף המגרבי; הצבע בעלה של בתה של אם כפא(?); בן חורגו שלו; הלאל צובע הבדים האדומים (אלצבאג אלאחמר), בן חורגו של אבו רצ'א הכהן; סלימאן; אבו עמר האלכסנדרוני הצבע; אבו סעד אלעדני הבשם; בן חורגו מכארם, סבל (יחמל); הבה בן תמים הבשם; בנו יעקוב; בן אחיו סלימאן בן מוסא בן תמים; אבו אלפתוח בן אבו אלעז הצבע, פייטן (מרהט) — ייתכן שמדובר באותו אדם כמו החזן הנושא שם זהה המופיע במסמך אחר; אבו אלפרג' בן דאוד, אחיו של יוסף הצבע — ייתכן שהוא מוזכר במסמך אחר; ופאא בן אבו אלסרור עושה הנרות (שמאע) סוחר המשי (קזאז); הנער של ח'לף בן אסחאק סוחר המשי (קזאז), כהן; הנער של אבו נצר אבן אלרבאט; אשתו של אסד; טייב בן סלימאן הגבן (ג'באן), כהן; נג'יב בן סלים אלבלביסי, שהיה בעבר משרת (כ'דים) של בן הדיין החלפן; הבת אללה אבן אלמצן, כהן, בשם; חיון המגרבי בנה של אשת ישי אלעג'מי; מסעוד אלמוצלי; מנג'א הצולע, יתום, צבע; יחזקאל אלכחכי(?).

רשימת תרומות לקופת הקהילה לצורך הלבשת עניים לשנת ה'ת"ק[ט] (1747/8). רשימת התורמים ארוכה ומקיפה, וראשון לתורמים הוא אברהם סרנו — שככל הנראה היה אחד הסוחרים העשירים ביותר בקהיר באמצע המאה השמונה־עשרה. הקונסול הצרפתי בקהיר העריך את הונו של סרנו ב־12.5 מיליון מדין בשנת 1747. ייתכן שסרנו היה היחיד ברשימה קהילתית זו שתרם סכום במטבעות זהב, שכן רישומו הוא היחיד המזכיר מטבעות מַחְבּוּבּ עות'מאניים וגִ'נְזִ'ירְלִי: 3 + 1 = 440 מדין, חישוב הגיוני לפי שער החליפין של התקופה, שכן הערך הנקוב של המחבוב באותם ימים היה בדרך כלל 110 מדין. קיים מסמך נוסף מהמאה השמונה־עשרה הקשור לסרנו. בין שאר חברי הקהילה הנזכרים ברשימה: מרדכי מוניר, יוסף גטניו, יוסף "מבני מקרא" (כלומר קראי), אליהו חמריתי[?], נסים נג'אר, יעקב לאניאדו, יעקב נעמיאש, אברהם מאגורו, חיים [בן אברהם] מאגורו, אצלאן רודסי[?], יצחק אלמגרבי, נסים ענכרי, יעקב קסטיל, סימן טוב חלבי, רפאל חיון צירפי, משה תמים, יהודה קארו, יצחק יעבץ, אברהם מתראכן[?], שלמה גורן, חיים ויאלובוס, יוסף עודה[?], יעקב מרחיים, יעקב קג'יג'י, אפרים נעמיאש, יעקב לוי סכנדרי, משה אלחאג', אליהו אלחאג', משה מונסון[?], שלמה רומאנו בולאקי, ישראל אלחאג', יעקב אסיהו, שחאתה ברוך, יוסף אלמלטי, יום טוב נבון, יוסף שבתין[?], ישראל נגרין, שלמה [בן ישראל נגרין], יעקב אלרקון, מנחם שבתין[?], יוסף תוזי[?], שלמה אלמושנינו, אברהם לוי כורלא, יצחק רווח, מרקאדו אלרקון, אברהם ריוח[?], יהודה עוזי[אל], יהודה מדינה, דוד אסיהו, יעקב גוהאד, נתן נוח, צ'לבי חג'י, יוסף אלמושנינו, משה מיוחס, אברהם צדיק, אהרן מאגורו, ישועה פרמון, משה לאניאדו, יוסף ישיעה, אברהם מלבי וזרח[?], רחמים סמאנה, משה חסון, יוסף אליהו, יוסף קיינא, רפאל מנשה, משה משולם הקטן, יהודה מימון, אהרן פניה[?], שלמה סקיל, יעקב שושן, שמואל נעים, דוד גבּאן/ג'בּאן[?], שחאתה סקיל, סעד קג'יג'י, יצחק ראובן, שמעון פרנסיס (אזכור מוקדם מכדי להזדהות עם הסוחר הידוע מקטעים מאוחרים יותר), משה שלום, יצחק פינטס[?], יוסף מלמד, בנימין זרדל, יוסף תזה, אליהו שמריה, אברהם עמרם, יהודה אסיהו, יצחק ברוך, חביב מנשה, יוסף עתרוטי, אברהם טוויל, קונור.ד משולם, שלמה חג'י, ברוך מצליח, יוסף מוניר, מרזוק סלאמה, אברהם מקאצין, חיים קצין, אברהם חסון, יוסף סרג'__[?], מרדכי אבוח'יר, אברהם סאסי, יעקב אלחנאסי, יהודה טובי, יצחק מנשה.

רשימה של קופות קהילתיות מתוארכת לשנת 1651 (אייר ה'תי"א) שייתכן שקשורה לקצבאות שניתנו ללומדי תורה, לאור העובדה שבצד ה-verso מוזכרת "הספקה" בקהיר (או אולי בכל מצרים: "יד אלבעלי תורה אלדי כאנו במצר ען אל הספקה"). המספר האלפאנומרי המופיע לאחר כותרת חשבון זה הוא 750 (תשנ), שאפשר לפרשו באופן משוער כמספר הכולל של האנשים שקיבלו הספקה במצרים או בקהיר בסביבות 1651–1652 לסה"נ. מספר זה נראה גבוה מכדי להתייחס לקהיר בלבד, וייתכן שהוא כולל גם תלמידי חכמים מאלכסנדריה ומרשיד (Rashīd), המופיעים יחד בשורת הסיכום האחרונה בתחתית ה-recto. לפחות חשבון אחד נוסף ברשימה ב-recto מתייחס לקבוצה קולקטיבית של "מערבים", כלומר קהילה/קהילות של יוצאי המגרב. חלק מהרישומים כוללים אזכור של "שותפו" (אולי שותף ללימוד) שאינו מצוין בשמו, כגון: "משה וִילִיסיד ושותפו" ו"יעקב זגדון ושותפו". לפחות שניים מהשמות הנזכרים נושאים את התואר המקצועי "ציראפי" (סוחר מטבעות/חשבונאי) במקום שם המשפחה. הרשימה ב-recto כוללת כמה רבנים ידועים של מצרים במאה השבע עשרה, ובאופן רחב יותר מהווה מקור יקר ערך לאור רמת הפירוט שהיא מציעה לגבי חברות בקהילה היהודית הרבנית במצרים במאה השבע עשרה. שמות האנשים המופיעים ב-recto כוללים: אברהם אל-ח'ול[?], יצחק לוריא, יעקב בירב לוי, נסים ד'גנוס[?], ישועה [מ]ונסון?, יוסף הלוי, יעקב די ליאון, זין סבבו, נסים קסטנטין, שמואל כועיח'[?], נסים זגדון, יעקב ביבאס, ישועה עוזיאל, שמואל גזאוי, משה וִילִיסיד, יעקב סמחון, אהרן נפג'ה, ח'ליפה אל-זוגי, יהודה חאמי, יהודה חדאד, אברהם חדיד, יעקב זגדון, נסים מיירה, נתן הלוי, דוד מורון, אלישע סוחמי, יצחק לופס, דוד בואנו, משה אוזלו, יהודה סיד, ר. אל-שאמי, שחאתה שיהאב, מימון ציראפי, שלמה אל-אהדב, שמעון ציראפי, משה הכהן, יצחק הלוי, אשכנזי כומאר, שלמה סופינו, ח'ליפה ___?, מרדכי מדינה, משה נוצרי, רחמים הכהן, ____? אבן שנג'י, ____? אל-קודסי, שמואל אבן צור, יהודה דנון, ספדיא תלמסאני, שחאתה דודלח[?], מצליח פרנסיא, יצחק אל-שאמי, יצחק נואל?, משה רמחון[?], מושון שאמי, יצחק ראובן, אברהם מנשה, שמואל ___א?, יצחק מדינה, שמואל ?חאג', אברהם סאנס, יוסף יצחק, אברהם מנשה, קנבוס?, אברהם אל-אחדב, חיים קאפוסי, יצחק הלוי, משה סרגוסי, שמואל סכנדרי.

מכתב בערבית-יהודית. תיארוך: ככל הנראה מן המאה ה-11. רובו ככולו מורכב מהוראות לרכישת סחורות שהשולח מבקש מהנמען לקנות עבורו, בליווי רשימה של אותן סחורות. הנמען מתבקש שלא לקנות דבר מברהון. פתח המכתב: על שמך . . . אסאלך יא סידי וסנדי אן תתפצל תקף לי פי שרא הדה אלחואיג ותצת . להא ותחטאט עלי פיהא וכנת סאלתך אלא תשתרי לי מן ברהון חאגה פליס לאחד פיה מנה ולא . . . אחד תגמעהא מן אלדכאכין אין מא ופק אללה תעאלי מן דלך. בין הפריטים: בד ארגמן (ארג'ואן); שרף סנדרוס (סנדרוס); סוכר קשה מסוג סוכר סולימאני (כלומר, מסולימאן שבדרום-מערב איראן); כלים גדולים מסוג מסוים (אג'אג'ין, יחיד אג'אנה); הליליג' צהוב כאבולי איכותי (כאבולי); עץ הודי ארומטי איכותי (עוד הנדי); אטד מכה (ח'ולאן מכי); אהל חצ'רמי (צבר); קמפור (כאפור); כוחל מגרבי; פרחי סיגליות (זהר בנפסג'); קסיה פיסטולה (כיאר שנבר); קינמון (קרפה); עוזרר (ענאב); שמן סיגליות עיראקי; סוג של עץ (עוד אל-[...]); שרף אורן (עלך צנובר); סרקוקולה (ענזרות); ליתרז' (מרתך); זרעי ריחן (בזר ריחאן); פלפל; ועוד כמה פריטים שקשה לקוראם. אחרי הרשימה מופיע פסקה המזכירה את השמות מוסא בן ע'ליב (המוכר ממסמכים אחרים); ברהון שוב; פוסטאט/מצרים; ואל-נותי(?). בתחתית הדף ושוב בשוליים מוזכר אבו ברהים או אבראהים עיאש (אולי עיאש בן צדקה). בצדו האחורי של המסמך מוסיף השולח שאם לא יוכל הנמען למלא את ההזמנה, אל לו להפקידה בידי אדם אחר; במקום זאת עליו להמתין לבואו של פרח בן אלג'אסוס ולמסור לו את הצרור כדי שייטול את המשימה (פאן לם ימכן חצורך פי שי [מנ]הא פלא תכלף אלאמר ללגיר תדע אלצרה לוצול פרח בן אלגאסוס יתולא שראהא ואלסלם). בצדו האחורי, סובב ב-180 מעלות, מופיע מה שעשוי להיות כתובת קצרה בערבית עם השם יחיא בן טו[...], אך מאחר שמופיעה לפניה המילה 'חואיג'' ייתכן שאין זו כתובת כלל. לצד זה מצוי רישום נוסף בערבית-יהודית הנותן הוראה לגבי הסחורות (ולא ת . . ל מן כרוג אל . . . מן גמלה אלחואיג).

לוח אסטרולוגי הכולל ניבויים לחודש אביב בלוח הקופטי, החודש שבו מתחיל הנילוס לעלות. החיבור מתייחס לזריחה ההליאקלית של כוכב סיריוס ב-25 באביב (אמצע יולי), כאשר התחזיות תלויות במיקום הירח במזלות. זריחה הליאקלית של כוכב היא הופעתו הראשונה הנראית באופק המזרחי מעט לפני עלות השחר, לאחר תקופה שבה היה קרוב מדי לשמש מכדי שייראה. הכוכב זורח רגעים לפני זריחת השמש ונראה לזמן קצר באור הדמדומים שלפני הזריחה, עד שאור השמש מאפיל עליו. עבור סיריוס, הכוכב הבהיר ביותר בשמי הלילה, מתרחש הדבר במצרים באמצע יולי, סביב 25 באביב בלוח הקופטי. אירוע זה היה בעל חשיבות עצומה במצרים הקדם-מודרנית משום שחפף בקירוב לשיטפון השנתי של הנילוס. הלוח המצרי העתיק היה מאורגן סביב הצפייה הראשונה בסיריוס (סופדת, ובהמשך סות'יס ביוונית), שגם הואלהה ונקשרה לאיזיס. מסורת הניבויים על פי התנאים בעת הזריחה ההליאקלית של סיריוס המשיכה להתקיים זמן רב לאחר תקופת הפרעונים, אל תוך התקופה היוונית-רומית והאסלאמית. לפי הטקסט, אם הירח נמצא במזל סרטן בתחילת שנת הסות'יס, תבוא תקופה קצרה של רוחות צפון נוחות ובעקבותיה רשימה ארוכה של אסונות: מחלות נפוצות (דלקות, אבעבועות שחורות, דלקת עיניים), טביעות ספינות, ליקויי ירח, מותם של מנהיגים, מחלוקות בין אצילים, קרבות במצרים ובסוריה, סכנות לחיי המלך, ונדידת אוכלוסיות מסודאן. גורלות החקלאות יהיו מעורבים: שפע של דגים, תאנים, ענבים ופשתן, אך מיעוט של זיתים, קטניות שיוכו בנגעים, ומוות בקרב בעלי החיים באלכסנדריה ובמגרב. עם זאת, "אלוהים יודע מה נסתר". המילה המחוקה קתאל (קרב) בשורה v8, שהוחלפה במילה כלאף (מחלוקת), רומזת אולי שהסופר ביקש לרכך את הניבוי. הצד הנקרא verso על פי הסידור הקיים מופיע ראשון, והצד recto הוא המשכו הישיר. השורות התחתונות של recto (שורות 14–17) פותחות בקטע חדש של ניבויים למצב שבו הירח במזל אריה: הרוחות יישבו ממערב במשך כמה ימים, ויהיו מקרים של טביעה או טביעת ספינות. ההמשך חסר.

מכתב מנוסע מערבי מבוגר, השוהה באלכסנדריה, אל בן-דודו השוכן באחד ממקומות המגרב. בערבית-יהודית. תיארוך: בערך 1100 לסה"נ. ככל הנראה המכתב מעולם לא נשלח. הכותב בילה את חמש השנים האחרונות במצרים בניסיונותיו לעלות לרגל לירושלים. הוא מתאר את שורת האסונות של השנים 1095–1100 כדי להצדיק הן את כישלונו להגיע לירושלים והן את הסיבה לכך שנותר במצרים ולא שב אל משפחתו ואל ארץ מולדתו (וטן). תחילה הוא מתאר את התוהו ובוהו ששרר בארץ ישראל תחת הכיבוש הסלג'וקי ("כנופיות חמושות רבות הופיעו בפלסטין"). לאחר מכן הוא מתאר את המצור על אלכסנדריה ב-1095, שבמהלכו הדיח הווזיר אלאפצ'ל את נזאר והבטיח את הכ'ליפות לאלמסתעלי ("העיר חרבה... הסולטאן כבש את העיר והרבה צדק"). שוב התכונן לצאת לדרך "כאשר הא-ל כבש את ירושלים בידיו [של הכ'ליף]", כלומר ב-1098, אך נכשל בשל הופעת הפרנקים, אשר "הרגו את כל מי שהיה בעיר, יהודי כמוסלמי". הכותב בטוח שהפאטמים יכבשו את ירושלים מחדש עוד השנה, ולכן בכוונתו להישאר במצרים עד שיראה את ירושלים או עד שיתייאש לגמרי. המכתב מסתיים בתיאור מחלותיו הממושכות של הכותב. במהלך כל אותן שנים הייתה הארץ מוכת מגפות ומחלות מידבקות (ובאא', אעלאל, אמראצ', דבר). העשירים ירדו מנכסיהם, "רוב האנשים מתו", ומשפחות שלמות נכחדו. הכותב עצמו לקה במחלה קשה (מרצ' צעב), שנמשכה שנה תמימה, וזמן קצר לאחר מכן לקה במחלה קשה נוספת שנמשכה ארבע שנים, ואולי עודנה נמשכת עד עצם היום הזה. "אכן [אמת היא] מה שאמר הכתוב על מחלת מצרים הנוראה (דברים ז:טו)... מי שיסתנשק (יסתנשק) לא יימלט ממנה... חוליים, וימות מהם... אם לא, יישאר בחיים". יש לציין כי "יסתנשק" משמעו בדרך כלל "לשאוף" או "להריח" (למשל, שאיפת מים לצורכי טהרה) ולא "לשהק". המידע מבוסס בעיקרו על תרגומו והערותיו של גויטיין, ועל ניתוח מקיף של הקשר המכתב ושל נטייתו של הכותב להגזמה אצל גולדמן.

מכתב מיחיאל בן יצחק הצרפתי, מירושלים, אל אדם בשם מנחם (כנראה הדיין מנחם בן יצחק בן ססון), כנראה בקהיר. תיארוך: ראשית המאה הי"ג, ככל הנראה בין 1219 ל-1229 (לפי הערכתו של שוויקא). ראו גם מכתב קודם באותו עניין. בראשית המאה הי"ג היו בירושלים שתי קהילות שהתבססו לאחר כיבוש העיר בידי צלאח א-דין בשנת 1191: הקהילה האשקלונית והקהילה המערבית (המגרבית). החל משנת 1210 הגיע גל של עולי רגל מצרפת ומאנגליה, הידוע בכינוי "עליית הרבנים". היחסים בין הקהילות השונות היו מתוחים מאוד, כפי שהעיד יהודה אלחריזי שביקר בירושלים בשנת 1214. מתוך מכתביו של ר' יחיאל הצרפתי לפוסטאט אנו למדים על מחלוקת סוערת שהתחוללה בירושלים באותם ימים. מאחר שלא הותר ליהודים לטבול במעיין השילוח, נערך מגבית במצרים לבניית מקווה חדש, וסכום נכבד נאסף ונשלח לקהילת ירושלים למטרה זו. אולם ר' יחיאל, מנהיג הקהילה, התנגד להקמת מקווה חדש, והעדיף שנשות הקהילה תטבולנה במקווה פרטי שבביתו — לדבריו, סידור זה יאפשר לאשתו לפקח על טבילת הנשים. ר' יחיאל פנה אל הדיין המקומי בפוסטאט וביקש רשות להסב את ייעוד התרומה. אולם בני הקהילה המקומית לא הסתפקו בהסדר זה וניסו להקים מקווה חדש. הסכסוך שהתפתח פילג את הקהילה, עד שר' יחיאל וחבורתו נאלצו לעזוב את בית הכנסת. שתי הקבוצות לא היססו לערב את השלטון המוסלמי בסכסוך, מה שהביא למאסרם של כמה מבני הקהילה. המחלוקת הסלימה למאבק בין-עדתי, על רקע מתחים שנגרמו עקב שינויים שהנהיג ר' יחיאל בהתאם למסורת ההלכתית הצרפתית. עד כה הכרנו את הסיפור הזה משני דפים שפורסמו לפני כמאה שנה, וכעת, עם גילוי חמישה דפים נוספים, יש בידינו תיאור מלא של פרשה זו מתולדות ירושלים בראשית המאה הי"ג (לפי רוני שוויקא). תיאור קודם: מכתב בן ארבעה עמודים בעברית, אולי מאלכסנדריה, העוסק בסכסוך בין אישים בולטים בקהילה היהודית ובגירושו של אחד מהם מבית הכנסת.

חוזה נישואין בכתב ערבי. מתוארך ל-29 ד'ו אלחג'ה 1002 להג'רה (1594 לספירה). בקטלוג נרשם התאריך כ-31 בינואר 1680 (29 ד'ו אלחג'ה 1090 להג'רה), אך זיהוי זה אינו יכול להיות נכון מאחר ש"اثنين" מופיע באופן ברור כספרה האחרונה בתאריך. בהקדמה למהדורתה כותבת ג'יין הת'אווי: "מסמך זה של בית דין שרעי דומה לחוזה נישואין, אם כי בצורה מקוצרת מאוד. הוא מתוארך ל-29 ד'ו אלחג'ה 1002 (15 בספטמבר 1594), כתוב בדיו חומה נוטפת למדי שדהתה כעת מאוד, ובכתב מגרבי המאופיין בכמה אותיות בעלות צורה משונה, בולטות במיוחד ד' וט'. ייתכן שנערך בצפון אפריקה והובא לאחר מכן לקהיר, או שנרכש בצפון אפריקה.... בני הזוג הם עלי אבן חדואא (כלומר 'רוח הצפון', או בוריאס) ואלזהראא (כלומר 'הזוהרת ביותר') בנת אחמד. הם מוסלמים בוודאות, אם כי השמות עלי וזהראא מתועדים גם כשמות יהודיים בגניזה ה'קלאסית'. עלי הוא מקבילו של השם העברי עלי, השם הגברי הנפוץ ביותר בגניזה של ימי הביניים. החתן נושא את הניסבה אלמדיוני, ככל הנראה התייחסות לעיירה מדיונה (Mediouna) בצפון אלג'יריה או בצפון-מערב מרוקו.... בנוסף ל-20 הדינרים, עלי מתחייב לתת לאשתו שפחה; המונח שמופיע במסמך, אַמָה, מתייחס למשרתת בית, להבדיל מפילגש.... תכונה יוצאת דופן נוספת של המסמך היא שלאחר התאריך ולפני חתימות העדים, הסופר מציין תוספת לחוזה מטעם אחמד, אביה של אלזהראא, הדורש שהשפחה תשרת את קדור, אחיו של עלי, למשך כל הנישואין. המסמך אינו מספק רמז לסיבה שבגינה אחמד היה מציב תנאי זה."

מכתב מסחרי, שנשלח ככל הנראה מאלכסנדריה לפוסטאט. הנמען הוא אבו עמראן מוסא, ואולי מדובר במשה בן אבו אלחי ח'לילה. תיארוך: בערך 1100 לספירה. השולח מאשר את קבלת מכתבו של הנמען בעניין המסטיק (שרף עץ) שהיה בביתו של הקאצ'י ואשר נמכר. השולח כתב לאבו אלח'יר סלאמה בן סעיד וביקש ממנו לגבות את התמורה. הנמען הזכיר את המצב בנוגע לאלום (צריף), דבר שגרם צער לשולח. הוא אומר: "עד היום אף אחד מן הביזנטים ואף אחד מן הרוקחים אינו קונה אותו." השווקים גרועים. הביזנטים אינם קונים דבר. הוונציאנים מכרו את הפלפל שהביאו תמורת שלושה טארי (רבע דינר סיציליאני) למשא. השנה לא הגיעו סוחרים מקונסטנטינופול. השנה הביזנטים ייבאו רק יין, גבינה, דבש, שמן ומעט מסטיק. עדיין אין ידיעות מהימנות על הספינות מן המגרב, אך נראה שהפליגו. על הנמען לדבר עם אבו אלח'יר סלאמה ולגרום לו לאסוף את השעורה מן המומחה ולמכור אותה. השולח מתלונן על עניין כלשהו הקשור באבו אלבשר. דרישות שלום לשר השרים (=מבורך בן סעדיה). נראה שהמכתב הסתיים במקור בנקודה זו. בהמשך מוסיף השולח: "הגיעו סוחרים מבנגאזי (ברניק) עם הידיעה שכל הספינות יצאו לדרך." דרישות שלום לאנשים שונים. ישנו סכסוך בין המגרבים לבין משפחת בן נחום הנכבדה מאלכסנדריה. מופיע משפט חידתי: "להם ראש אחד, ואילו לנו מאה ראשים." מוזכר אדם בשם יעקב בן ע'ליינה(?). בשוליים מוזכרים "אביתר וחבריו", ככל הנראה הכוונה לאביתר בן אליהו הכהן. (חלק מן המידע מבוסס על פרנקל.)

מכתב מארח בן נתן (המכונה גם מסאפר בן והב), באלכסנדריה, אל הנגיד מבורך, בפוסטאט. השולח והנמען אינם מוזכרים בשמותיהם במכתב עצמו, אך פרנקל זיהה אותם על סמך כתב היד והתוכן. תיארוך: לקראת סוף תקופת כהונתו של מבורך כנגיד (1094–1111; פרנקל). מכתב ארוך זה, שנכתב בין השורות של טקסט בערבית בצד הפנים, מזכיר סכסוכים בקהילה היהודית, ובמיוחד סכסוך מתמשך עם הקהילה המגרבית בנוגע לתשלום מס הגולגולת (ג'זיה). משפחת בני נחום מעורבת בעניין (משפחה ידועה מאלכסנדריה). המכתב מבטא גם את חוסר שביעות הרצון של הקהילה מן המֻקדם שלה. ארח משמש במכתב בתפקיד ה"נאא'ב" (סגן או מיופה כוח) של הנגיד באלכסנדריה. (פרשנות חלופית למילה "ניאבה" בשורה 31 תהיה ש"הם [אויביו של ארח] החריבו את הקהילה בשם ייצוגך"). בנספח (פוסטסקריפט) מדווח ארח לנגיד כיצד טיפל במקרה של אלמנה שנוצלה. אגב כך מתלונן ארח על המחלה הקשה שחלה בה במהלך מסעו (שורות 14–15), אולי כדי לחזק את הצגתו העצמית כמי שדואג לקהילה למרות המחיר האישי הכבד שהוא משלם על כך. חלק מן המידע מבוסס על פרנקל. יש לציין שמכתב זה נכתב על גיליון נייר ענק שהכיל במקור מסמך מדינה בערבית, ובהמשך נעשה בו שימוש חוזר לצורך העתקה של "כתאב אלשרוט" של רב שמואל בן חפני בצד האחורי, ולבסוף נקרע ונעשה בו שימוש חוזר לכתיבת מכתב זה ומסמכים נוספים.

מכתב שנשלח מאלכסנדריה אל איש ירושלמי השוהה בפוסטאט, כתוב בערבית-יהודית. תאריכו משוער לסביבות שנת 1060 לסה"נ. המכתב עוסק בסכסוך קהילתי בפוסטאט, שבמוקדו עומד סרור אבן סברה, המואשם בכך שהמיר את דתו לאסלאם בארצות המערב ונשא שם אישה ממעמד חברתי נמוך. ככל הנראה מדובר באותו סכסוך המוכר ממסמך נוסף, שבו הואשם יהודה בן יוסף ("הרב") בהמרת דת — ואילו כאן אחד ממאשימיו הוא הנאשם באותה האשמה עצמה. תרגום חלקי מאת משה יגור: "[...] וסרור בן סברה משמיץ אותך ומגנה אותך בכל מיני גידופים מגוחכים... והאיגרת הזו שלו, שנפלה לידי, מדברת עליך ועליי ועל רב יהודה הרב... וכבר הסכמנו פה אחד, אני והקהל, שנחרים אותו בשבת [...] ובבקשה הודע ל'ראש', הדיין, שאנשי ירושלים [...] שהוא, סרור בן סברה, המקולל הזה, המיר דתו במגרב ונשאר מומר במשך שנים אחדות. ואשתו, אבן מֻהַיַּר [צ"ל אֻח'ת מֻהַיַּר, כפי שמופיע להלן]... הייתה מן האנשים הנקלים ביותר. וכאשר בא אבן סברה, איש לא רצה בו מלבד אֻח'ת מֻהַיַּר, שכן האנשים החזיקו בו כמומר (פאשִיע)." המידע על מעמדו המוחרם של סרור ועל פרטי המרת דתו והנישואין במגרב מאיר את הדינמיקה החברתית של הקהילה היהודית בפוסטאט באותה תקופה ואת חומרת ההאשמה שיוחסה לו.

מכתב מיעקב בן סלמאן אלחרירי, מאלכסנדריה, אל אמו ואביו בקירואן. התאריך המשוער: סביבות 1050. בכתובת המכתב מופיע שמו של אבי הכותב, סלמאן בן אברהים, ויעקב פונה אליו בסוף המכתב, אך את רוב המכתב הוא מקדיש לאמו. הכותב מביע את אכזבתו מן המגרבים שבמצרים, אשר לא סייעו לו כפי שציפה כאשר הגיע זה עתה לפוסטאט וחלה במשך חודש שלם. הוא החלים ועתה הוא בריא יותר מאי פעם. כששב אל אבו אלפרג' אבן עלאן, שהבטיח לו קודם לכן להעסיקו, מצא כי אבו אלפרג' איבד את אמו ואת אחותו, ו"היה טרוד מכדי לעסוק בי" (אשתע'ל עני). יעקב פתח בעסקיו בכוחות עצמו והחל לסחור בפשתן. הוא מתכנן להפליג צפונה, אולי לאלאד'קיה (תוכנית שאכן הגשים, כפי שעולה ממכתב שכתב מטריפולי וממכתב נוסף שכתב מרמלה). אך בינתיים הוא ממתין באלכסנדריה עד שיוודע לו דעת בני משפחתו על תוכנית זו, ויפעל לפי עצתם. בסוף המכתב מופיעה שורה תמוהה: "אבו יחיא שלום לו, בבריאות שלמה, וגם אצחאבנא (חברינו) בבריאות שלמה, ולא מת איש זולת אבו אלח'יר בן ברוך בתִנّיס" (verso, שורות 22–23) — דבר זה, יחד עם מחלתו של יעקב ועם מקרי המוות במשפחת אבו אלפרג', מרמז כי באותה עת השתוללה מגפה. ראו גם מכתב דומה מאוד שכתב יעקב באותו זמן ושלח אל אחותו.

מסמך משפטי בכתב ידו של הלל בן עלי. רישום בית דין. מתוארך לשנת 1395 למניין השטרות (1083/84 לספירה). המקום: פוסטאט. אבו אל-עלא עולה הלוי בן יוסף אלדמשקי ואבו זכרי יחיא הלוי בן יוסף הלוי חלוקים ביניהם על פרטי שותפות. בצד האחורי של המסמך מתועדת עדותו של עולה, ולפיה היה יחיא אמור לקבל שליש מן הרווחים לאחר ניכוי ההוצאות, בהתאם לדגם הקומנדה (שותפות מסחרית מוסלמית-ים-תיכונית), ואילו יחיא טען שהרווחים היו אמורים להתחלק שווה בשווה, וכי ההוצאות היו אמורות להיגבות מתוך תמורת המכירה. גויטיין מצביע על כך שמלבד כספי השותפות שהופקדו בידי יחיא, מסר עולה גם משלוח של סקמוניה (צמח מרפא) שהיה "בקומיסיון", מה שלדבריו מלמד ש"העסקים בכללם התנהלו במידה רבה על בסיס של אמון הדדי וידידות". מנגד, המחלוקת הנדונה כאן עוסקת בפרטים ספציפיים של השותפות, ובכלל זה מחלוקת בנוגע לשווקים האפשריים שאליהם הוסמך יחיא לנסוע (דמיאט, אלכסנדריה והמגרב); השותפות פורקה לפני נסיעתו של יחיא למגרב. ייתכן שמסמך זה היה טיוטה, לאור המחיקות הרבות שבו, והרווחים הריקים במסמך שימשו לניסיונות קולמוס בערבית שאינם קשורים לתוכנו, ככל הנראה.

מכתב בכתב ערבי, כתוב ביד יפה בסגנון לשכתי (chancery-esque) עם סימני ניקוד ונקודות דיאקריטיות. תיארוך: התקופה הפאטמית על פי הפליאוגרפיה ונוסחת הסיום. "שמענו מקבוצה של הסוחרים שהגיעו מפוסטאט/מצרים שהגיעה כמות גדולה של הסחורה (? אלחמל) הבאה מתימן, ושיש למכור אותה 'אם בכסף ואם בהפסד' (אן שאא בלנקד אן שאא בלפקד). הם לא השתחררו ממנה (? מא תח'לצו בה) מן הביזנטים או מן ה[...]". ייתכן שלאחר מכן מוזכרים עץ ברזיל (בקם) ולכּ. "ואם ה[...] לא יימכר (אן כאן כאסד), בחיי האל, ספגנו מהלומה (? צ'רבנא), אני ואבו אלברכאת, מהמצוקה והתביעות (אלצ'יקה ואלמטאלבה). בסופו של דבר הגענו להסדר עם המגרבים בעניין המכס על החיטה שעליהם לשלם, 39 דינרים [...]". (ישנם פרטים נוספים על תשלומי המכס, אך הם קשים לקריאה.) "וכתבנו את הקבלות (אלוצולאת), אך הם לא היו מרוצים, וזהו חלק מהמצוקה והתביעות. ועברו בין אבו אלברכאת...". כאשר המכתב נמשך בשוליים, מופיעות נוסחאות צלוה (ברכה על הנביא) וחסבלה (אמירת "די לנו האל"), וההמשך מקוטע מכדי שניתן יהיה להבינו. החלק העליון והחלק התחתון חסרים. בצד האחורי (ורסו) מופיע חלק מהגדה של פסח.

מכתב כנראה מחזן בשם סייד אלאהל, מאלכסנדריה, אל בנו פצ'אא'ל ובני משפחה אחרים בפוסטאט. כתוב באותיות ערביות. מצב השתמרות טוב. השולח חלה במהלך המסע לאלכסנדריה ונאלץ לעצור בעיר אדפו, ליד רשיד, לפני שהמשיך בדרכו. כשהגיע לאלכסנדריה מצא אותה במצב עגום, ללא מוקדם וללא חזן. השמועה אמרה כי הדיין חייא עתיד לצאת (מפוסטאט?), אך עד עתה איש לא הגיע. (ייתכן שמדובר בדיין חייא בן יצחק, שפעל בערך ברבע השני של המאה ה-12.) החזן המגרבי ימסור למשפחה דיווח על מצבו של השולח. השולח מזכיר כמה ערים נוספות בדלתא שעבר בהן (אלמחלה, מנית זפתא ומנית אשנא), ומציין כי שלח 10 דינרים מכל אחת מהן. נראה שבכוונתו להמשיך ולנסוע אל אלמחלה, דמירה ו/או סנבאט. ייתכן גם שהוא נערך לחתונתו של אדם בשם פצ'אא'ל, חוכר המסים (? צ'אמן) של صحا(?) (בצד השני, שורה 7). הוא מתלונן שאין לו כסף ושכל בגדיו בלו, ומבקש סיוע. הוא מבקש לשמוע מה שלום כל בני המשפחה וגם של מפצ'ל. הוא נותן הוראות שלא לרוקן את החנות. דרישות שלום נמסרות לאנשים שונים, ובהם אבו אסחאק. הוא מוסיף כי נתקל בקשיים בקשר למס הגולגולת (גַ'אלִיַה) באלכסנדריה, אך האל הצילו.

שריד קטן ממכתב ששלח סוחר במצרים אל הצד השני בארצות המגרב. השולח מבקש מהנמען לרכוש עבורו אלמוגים באיכות טובה, ומציין כי הוא שולח דינרים באמצעות דאוד אבן סע'מאר, שבהם אמור הנמען לקנות את האלמוגים. נסיבות חייו — חוסר תעסוקה או חוסר יכולת להשתכר במשך ארבע שנים — מחייבות אותו כעת לצאת למסע רחוק מביתו. לפי גויטיין ופרידמן, כוונת השולח היא להוביל את האלמוגים מזרחה, אל עדן או אל הודו (אלהנד), שם נמכרו במחירים גבוהים יותר. השולח מבקש בדחיפות את עזרת הנמען, ואף מבקש ממנו לחבור בשותפות עם סוחר מקורדובה ששהה את החורף באלמהדיה. המכתב כולל מידע על הגעתו של יוסף אלאבדי לעידאב לאחר מסע מוצלח להודו. השולח מעדכן את הנמען על הגעת סוחרים לקוץ ועל הסחורות שהביאו עמם. ראויה לציון הידיעה על סך הסחורה שהגיעה לעידאב לאחר שנפתחו הדרכים מחדש והסוחרים החלו לקבל "צווים שלטוניים" (סג'לאת אלסלטאן): 9,000/13,000 חבילות סחורה. בין הסוחרים הללו היה אלאבדי, שהביא משלוח של 80 חבילות לכּא ארוזות בנהרוארה (גוג'ראט), 50 חבילות פלפל וסחורות נוספות. פרידמן מתארך את המכתב לסביבות שנת 1101 לערך.

רקטו וורסו: רישומי בית דין בערבית-יהודית. בצד אחד (רישום מס' 1) מופיעה רשימה ארוכה של סחורות יקרות ופריטי מותרות, ובכללם ספרים ופנקסי חשבונות, אך אין מדובר ברשימת נדוניה. ייתכן שמדובר באינוונטר של עיזבונו של סוחר אמיד. בין הפריטים משובצות הערות על אנשים שלקחו פריטים מסוימים, למשל אשתו של סלימאן, צמח בן יוסף (אף שהכחיש זאת בבית הדין), ואבו אל-טאהר. בצד השני מופיע סיומו של מה שהוא ככל הנראה רישום שני (מס' 2), שני רישומים שלמים נוספים (מס' 3 ומס' 4), ותחילתו של רישום חמישי (מס' 5). רישומים 3–5 כולם נושאים את התאריך אייר א'ש'צ' למניין השטרות, היינו 1079 לספירה. רישום מס' 3 עוסק באבו אל-פח'ר(?), שותפו לשעבר של אבו אל-פרג', באברהם הכהן, ובכמות של ציפורן (תבלין). רישום מס' 4 הוא הצהרה של דניאל בן אהרן הכהן שנמסרה לפני יציאתו למסע למגרב, ובה הוא מסדיר את ענייני נכסיו לקראת האפשרות שימות בדרך. חלק מנכסיו נמצאים באל-מהדיה. מוזכרים בו השמות משה בן אהרן הכהן ואל-תלמיד. הרישום נחתם בעדותו של אברהם בן יצחק התלמיד. רישום מס' 5 מערב אדם בשם סעדיה בן [...].

חשבון של הקודש, בערך שנת 1220. דף כפול מתוך פנקס. הרשימה כוללת בעיקר הוצאות, רובן עבור בתי הכנסת ועבור תלמידי חכמים ופקידי הציבור. בין המופיעים ברשימה ישנם שמשים, ובהם שמש בית הכנסת בדמוה. ארבעה עמודים של טיוטות חשבונות קהילתיים, כולם מחוקים בקווים אנכיים ואלכסוניים — פרקטיקה מקובלת לאחר שהועתק עותק נקי. העמוד הראשון כמעט זהה לחלוטין למסמך אחר. שאר העמודים מעניינים במיוחד, שכן הם כוללים הוראות רבות מאת הנגיד אברהם מימוני, החושפות את שיטות הניהול המנהלי בעתות מצוקה קשה. לדוגמה, מגבית בסך כולל של 30 דרהם הובטחה לבחור מגרבי, ואדם נכבד ערב לסכום ושילם אותו לאותו זר. כאשר התקבלו רק 17 דרהם בפועל, הורה הנגיד ליטול 13 דרהם ממגבית שנאספה עבור אדם מדמירה שבמצרים ולהעבירם לאותו נכבד. הנסיבות היו ככל הנראה שההלך מן המגרב נאלץ לעזוב, בעוד האיש מדמירה יכול היה להמתין, וכן שהאנשים שערבו לסכומים היו צריכים לקבל את כספם בחזרה מיד — שאם לא כן, לא יימצא איש בעתיד שייטול על עצמו תפקיד זה, שאודותיו אנו קוראים רבות בפרוטוקולי בית הדין.

recto, עם המשך ב-verso: דיון הלכתי או תשובה בענייני הלכות שבועות. כתב היד דומה לזה של אברהם בן נתן אב (תחילת המאה ה-12). מצוטטת בו "תשובה שראיתי לאותו גאון". הקטע ב-verso קרוי כסיום של איגרת ברמה ספרותית גבוהה. verso: בכתב יד אחר, רישומים או טיוטות משפטיות בערבית-יהודית. ייתכן שמדובר בקטע מפנקס בית דין. נראה שיש כאן לפחות ארבע הודאות חוב שונות. בחלק מהרישומים חסרים התאריכים, אך כולם כנראה מתוארכים בין אדר א' אתנט"ד לסלווקים לאלול אתסס"ב לסלווקים, המקבילים לשנים 1147–1151 לסה"נ: (1) בו סעד יפרע חצי דינר לחודש. (2) גיסו של אבן אלשדיקי(?) חייב 5 דינרים + שליש דינר + חצי קיראט. (3) יצחק אלמגרבי חייב לאחיינו של אבו נצר 10 (או 30?) דרהמים. הוא יפרע 3 דרהמים בשבוע. (4) העדים ובן החזן מעידים שאבן אלאמשאטי חייב סכום מסוים. רישום זה נראה ארוך ומפורט למדי, אך קשה לקרוא אותו בשל טביעת טקסט אחר שנותרה עליו. ב-verso, בכתב יד שלישי, מופיע גם פירוש פילוסופי בערבית-יהודית לפרק א' של ספר בראשית. הצירוף נעשה על ידי ד"ר אלישיב חרלו.

מכתב מאת רב דניאל בן עזריה, שלימים יכהן כגאון, הכתוב במהדיה ונשלח אל ראש הקהילה הבבלית בפוסטאט, סהלאן בן אברהם (המכונה גם אבו עמר סהלאן בן ברהון). המכתב כתוב ביהודית-ערבית, וכתובת הנמען בגב המסמך כתובה בכתב ערבי. תאריך המכתב: יום שלישי, י"א בתשרי, ככל הנראה בשנת 1038 לסה"נ (לפי גיל ולפי גויטיין כאחד). במכתב מברך דניאל את סהלאן לרגל נישואיו, שלפי כתובתו אנו יודעים כי התקיימו ב-9 בספטמבר 1037 לסה"נ. בנוסף דן המכתב בקשיים שחוותה הקהילה הבבלית/עיראקית בפוסטאט, אשר נפתרו בזכות התערבותו של אבו נצר חסד התסתרי (שורות 13 ו-16). דניאל פועל בעניינים אלה יחד עם ראש הגולה, השוהה כעת במגרב, וכן עם נגיד קירואן (יעקב בן עמרם או שמואל הספרדי). הכתובת בכתב ערבי שבגב המכתב מזכירה את אביו המנוח של סהלאן, אברהם בן סהלאן (נפטר בסביבות 1031), שכיהן בעבר כראש הקהילה העיראקית בפוסטאט, ומכנה אותו "ברהון". המכתב מזכיר בקצרה את הצלתו של סהלאן ממחלה, אך חלק זה של המכתב פגום מכדי לחלץ ממנו מידע נוסף (שורה 8).

סופו של מכתב מהגאון העיראקי רב שמואל בן חפני אל ידיד שנסע לפוסטאט. תאריך המכתב: חשון [א]ש"י לשטרות, היינו נובמבר 998 לסה"נ. הגאון מבקש מהנמען להעביר את תודתו לקראי הפרסי דוד בן באבשאד (הידוע גם כבפשאד). בנוסף, הוא מבקש מידידו להשפיע על קהילת המגרבים בפוסטאט כדי לשפר את יחסיהם עם הגאון. המכתב פורסם על ידי גויטיין במאמרו "אגרת מאת רב שמואל בן חפני גאון משנת 998 ותרומתה לביוגרפיה של המשורר הספרדי יצחק בן ח'לפון", תרביץ, מ"ט, חוברת 1-2 (תשרי-ניסן ת"ש-תש"ם): 199–201. הוא נדון בהרחבה אצל רוסטו, שם מובא תרגום חלקי: הגאון מביע את משאלתו שיהיה לו שם [בפוסטאט], בעזרת ה', משהו דומה למה שיש לו כאן [בבגדאד], אמצעי לדרבן את נכבדי הקהילה לתרום. הוא מוסיף ומבקש: אם יזדמן לידידו לפגוש או לעמוד בקשר עם מי מחבריהם [אצחאבנא] מן המגרב, יבקש בשמו לפעול כמנהגו ביניהם, לעוררם ולהזכיר להם לתרום [לישיבה] לפי מעמדם וזכויותיהם. שכן בין העונשים שהשית עליו האל, נמנה גם זה שהחליש את מעמדו בקרבם.

מכתב מאברהם בן חביב, באלכסנדריה, אל אבו זכרי כהן, בפוסטאט. בערבית-יהודית. בהערותיו של גויטיין יש דיון על כך שהמכתב כנראה הועתק בידי סופר, ולדעתו סופר לא מיומן ולא קפדן. המכתב נפתח בברכות על אירוסי בנו של אבו זכרי, באיחולים לחתונה מוצלחת ובבקשה לאישור הבשורה המשמחת. בהמשך מובאת הידיעה כי ספינה ביזנטית (רומית, רוּמי) הגיעה מאלמהדיה. הכותב מדווח כי שלום על ספינתו של נאג'י. אין חדשות מן המגרב, פרט לכך שאבן מימון יצא לדרך עם 17 ספינות אל ה"מדבר הגדול" (ייתכן ש"בר" כאן הוא טעות סופר במקום "בחר", והכוונה פשוט לים התיכון). הוא מקווה שספינות השלטון יגיעו בקרוב. עוד נודע לו שהביזנטים שדדו סכומי כסף גדולים מסוחרים יהודים בעת שאלה הגיעו לסיציליה. הנפגעים שהצליחו להגיע לאלכסנדריה מבקשים לקבל מכתב (או מסמך, כתאב) מ"סיידנא אלקאצ'י" (אדוננו הקאדי) ולעלות עמו לקהיר (כנראה בבקשה לסעד ופיצוי מן הביזנטים?). בהערותיו המצורפות של גויטיין מובאים תעתיק המסמך ודיון נוסף.

מכתב מעמרם בן יוסף אל מוסא בן אבי אלחי באלכסנדריה. תיארוך: 1094–1097. הנמען, משה (המכונה ברוב המקרים מוסא), היה פעיל בענייני הציבור וזכה בזכות נדיבותו בתואר "סגולת (הישיבה)", כלומר אוצר הישיבה. הוא היה יליד תוניסיה שהשתקע באלכסנדריה ובאותה עת שהה זמנית בפוסטאט. שורות 1–32 והשוליים: ביטויי ידידות, תלונות על הזמנים הקשים, על אסונות אישיים ועל מחלת עיניים שמנעה מעמרם לבוא בעצמו לפוסטאט. ורסו, שורות 1–7: מכתבים מיוסף בן אבו כת'יר אבן יהבוי, ששוגרו ככל הנראה מעידאב, הכילו לפי השמועה ידיעות על אבו אלפרג' נסים ועל הכאפור (קמפור). הנמען מתבקש לחקור את הסוחרים היהודים המגיעים משם. שורות 7–20: במצוקתו הקשה מסר עמרם חלק מספריו למלמד יצחק אלנפוסי (אף הוא מהמגרב) כדי שימכרם, אך האיש עבר לפוסטאט ולא נשמע ממנו דבר. מוסא מתבקש להזכיר לו את חובותיו כאדם חסיד וכג'נטלמן. על אבו אלפרג' נסים, אשר נעלם בהודו עם משלוח הכאפור שלו, ראו את החיבורים הנלווים בסדרה זו.

מכתב מעמראן וממימון, השוהים באלכסנדריה, אל אחיהם יוסף בן יעקב אלמראכשי(?) אלג'באלי, בפסטאט, בשוק העטארין. בערבית-יהודית. התיארוך: ככל הנראה סביב המאה ה-12. כתב היד ועיצוב המכתב מעידים על מוצאם המגרבי של האחים. השולחים שמחו לשמוע על הגעתו השלמה של הנמען לפסטאט, ידיעה שהגיעה אליהם מאברהים בן חסן אלפרקי (אלברקי?) ומהבה בן הפרנס. בן הפרנס הוציא דיבה (חרש עלא) על הנמען. כמו כן שמעו כי קבוצה של סוחרים מוסלמים (? "גוים מן אהל אלסוק") ראו את הנמען בפסטאט, וכי אנשים שונים, ובהם טאהר אבן אלחלאס(?), אבו מעמר, אבן אלאעמא, ואחיו של אבו אל[...], כולם בדרכם לפסטאט, ועל הנמען להישמר. הם ממליצים לו להתגורר בבלביס במקום בפסטאט, או אם הוא נחוש להישאר באזור — שיגור בקהיר ויתיידד עם אבן אלרפאא. נזכר אדם שגיסו היה קראי שעבר להתגורר בפסטאט. הם מבקשים לדעת על מסעו מן ה"ח'ליג'" (זרוע הנילוס?) של אלכסנדריה. (המידע מבוסס בעיקרו על התעתיק המצורף של גויטיין.)

טיוטות מכתבים מאת חלפון בן נתנאל הלוי, באלכסנדריה. בערבית-יהודית. תאריך: 1139 לסה"נ. הקטע מכיל שלוש טיוטות שונות של מכתבים. הטיוטה הראשונה חלקית ונראה שהיא גרסה לא-שלמה של הטיוטה השנייה. מדובר במכתב הממוען לחצרן יהודי שאינו נקוב בשם בפוסטאט. הטיוטה השלישית ככל הנראה ממוענת לראש היהודים, ככל הנראה הנגיד החדש שמואל בן חנניה. במכתב זה חלפון מתנצל על שלא בא להציג את עצמו באופן אישי ועל שלא כתב מוקדם יותר. הוא תולה זאת במצבו הירוד בעקבות מחלותיו (שורות 16–18 בעמוד ב') ובתלאות מסעו בן ארבע השנים אל המגרב ואל אל-אנדלוס. במיוחד הוא נסער ממות אחיו וממות 'נזרנו ועטרתנו ואדוננו וראשנו' (שורות 19–21 בעמוד ב'); גויטיין מסיק שההתייחסויות הן לאחיו של חלפון, עלי, ולראש הישיבה, מצליח גאון. ככל הנראה כתב חלפון את הטיוטות הללו בתקופה ששהה באלכסנדריה לאחר שובו מהמערב למצרים באפריל 1139 לסה"נ. "האל יודע כיצד כתבתי זאת, בלב שבור ובאצבעות רועדות."

מכתב מיוסף בן מוסא אלתאהרתי, ששוגר ממהדיה, אל ישועה בן אסמאעיל אלמח'מורי בפסטאט. המכתב מזכיר את אבו אבראהים (יצחק) בן ח'לף, שכתב לאלתאהרתי כדי להודיעו שהוא שלח שקיק ובו 500 רבאעיה (רבעי דינר) בספינתו של אבן אלבעבאע (בצד הפנים, שורות 10–11). כמו כן נזכרים בו פרטים על הובלה ימית מן המגרב ואליו, על תאונת ספינות, ועל מצב הביטחון והשלטון בסיציליה — אסון ימי שבו היו מעורבות ספינותיהם של אבן אלעואד ואבן שבלון, אם כי הכותב מציין שאין בידיו פרטים על מה שאירע ועל היקף האבדות. המכתב כולל פרטים על המצב המדיני והביטחוני בסיציליה, אף שהמסחר עם סיציליה ממשיך להתקיים, ומציין כי מהדיה תחת שלטונו של תמים בן מועז בטוחה. המכתב נושא תאריך של סוף חודש שבט; לפי גיל, אותם אירועים נידונים גם במכתב אחר הנושא תאריך של ח' באלול ומזכיר את שנת 453 להג'רה, ולפיכך מתוארך מכתבנו ל-2 בפברואר 1063. החלק התחתון של המכתב והחלק העליון (שורות 1–4) שמורים בנפרד.

מסמך משפטי. רישום מבית הדין (העתק). המסמך עוסק בהסדרת חשבון בין אבו אלמפצ'ל נתנאל בן יפת לבין אבו אלחסן טוביה בן אברהם הלוי. נתנאל הציג מסמך מאושר על ידי בית הדין המפרט כי טוביה חב לו 65 דינרים. טוביה טען מצדו ששלח את הסכום במגוון סחורות — 15 ליטראות משי בשווי 15 דרהמים, בשמים בשווי 15 דינרים, בנוסף לכאבולי מרבא (ריבה של מירובלן כאבולי), וכן 10 דינרים במזומן — באמצעות הסוכן אבו אלפרג', על מנת שיימכרו בתוניסיה. לא ברור האם 65 הדינרים מהווים חשבון שותפות או חוב שחב טוביה לנתנאל. עם זאת, העובדה שהסחורות נשלחו למכירה בתוניסיה מרמזת כי לטוביה היה אינטרס כלכלי במכירה. בכך שהפקידו את הכספים בידי אבו אלפרג', נתנאל וטוביה התקשרו במעין שותפות לצורך פירעון חובו של טוביה. ליברמן משער כי אבו אלפרג' אלוכיל הנזכר במסמך זה עשוי היה להיות אבו אלפרג' ישועה בן אסמאעיל אלמגרבי, סוחר תוניסאי ידוע מסוף המאה ה-11. קיים גם טיוטה של מסמך זה.

מכתב מצאלח בן בהלול, ככל הנראה מאל-מהדיה, אל נהראי בן נסים בפוסטאט, אוגוסט 1062. המכתב כולל את הידיעה על מותו של ברהון בן מוסא אלתאהרתי, ועל חורבן המגרב — ככל הנראה בידי בני הלאל, שהחריבו את קירואן שלוש שנים קודם לכן. המכתב צוטט בטעות בידי גויטיין תחת מספר שמורה אחר (לפי גיל). המכתב מזכיר גם נייר טלחי, הקרוי על שם טלחה בן טאהר (נפטר 213/828), אמיר עבאסי של ח'ראסאן משושלת הטאהרים (ראו EI2 ערך Kāghad). מעניין לציין, כפי שמדגיש גויטיין, כי הנייר עדיין נשא כינוי זה שלוש מאות שנה לאחר מכן. צאלח מבקש לקבל מעט מנייר זה כדי להשתמש בו לכתיבה "לבגדאד ולארץ ישראל", ובכך הוא מתכוון ככל הנראה לישיבות או למנהיגי הקהילות. אף על פי כן, המכתב הזה עצמו נכתב על קלף. בתחתית הצד הקדמי (recto) מופיעים סופי שורות של מסמך נוסף באותה כתב יד, דבר המעיד על כך שצאלח אולי כתב יותר ממכתב אחד על אותו גיליון לפני שחתך אותו (?).

מכתב מסחרי על קלף, מראשית המאה האחת־עשרה. הכתובת קריאה רק בחלקה ונכתבה באופן מבלבל. השולח הוא ככל הנראה אלפצ'ל בן יוסף. הנמען הוא אבו אלסרור פרח בן יהודה אלכינאני(?), המוכר בכינוי צאחב (ידידו של?) אלברדאני; מתחת נכתב "לאבו אל[פרג'] יוסף בן יעקוב אבן עוכל" — הסוחר הבולט ביותר במסמכי הגניזה מתקופה זו. המכתב נשלח אליו "לפוסטאט או לרמלה". ייתכן שהשולח שוהה בטריפולי. הוא כועס בנוגע למשלוח עצום של 581 ארגזים של "אותה תותיא ארורה" (תותיאא, תחמוצת אבץ) ועל הפסד כספי ש"אין לו תקנה... הרסתם אותנו". הוא מקונן על אובדן שמו הטוב בעיני "אנשי טריפולי, הסיציליאנים, המגרבים ואנשי המזרח, שלא לדבר על הבגדאדים". מוזכרת הגעתה של קבוצת סוחרים ששהו במצרים, ובהם אבו עמראן מוסא בן יחיא אבן אלטחאלה. מוזכרת (הגעת?) ספינתו של ערוס. המכתב מסתיים בעניין הנוגע לאישה בשם סת עלם. טרם נזכר בספרות ומן הראוי שיהיה מהדורה.

עצומה לשלטון בעניין סוחר יהודי מגרבי שנתפס שותה עם אישה מוסלמית ונכלא בשל כך. המסמך נקטע בדיוק לפני הצגת הבקשה: הגיעו מן הפקיד שכלא אותם שלושה מסמכים חתומים (ח'ואתם ח'אתם מן קבל מנג'את אלדולה)... ייתכן שהדבר קשור לג'זיה, ששימשה כתירוץ לכליאתם בגין עבירות מוסר (?), מה שמלמד שהסוחר היה אדם בולט ומכובד, שאחרת חריגותיו המוסריות אולי לא היו מושכות תשומת לב. ראו גם מסמך נוסף שבו אדם נוסע מסבתה לבג'איה שבאלג'יריה, ושם שואל אותו צאחב אלבג'איה כיצד הוא קשור לאישה הנמצאת עמו. (גם במסמך אחר מופיע צאחב אלשורטה.) הנוסע (שאינו מתואר כסוחר מגרבי, אלא כאדם מן המגרב) טוען שהיא אשתו, אך אין בידו כתאב להוכיח זאת. באותו מסמך מחרימים את ממונו והאיש מושם בכלא, ללא כל אזכור של האישה. אף שאין שם דבר על משתה השכרות בן שלושת הימים, סביר להניח שמדובר באותו מקרה עצמו, ואם לא — הרי שהמסמכים משלימים זה את זה היטב.

שני סוחרים היוצאים מאלכסנדריה למסע אל ארצות המגרב המוסלמי ממנים את נשותיהם כמוציאות לפועל של צוואותיהם וכאפוטרופסיות על ילדיהם: (1) יוסף בן אסחאק בן אלדאני אלפאסי מעניק לבתו סת אלחסן סכום של 200 דינרים וממנה את אשתו סת אלעשיר בת ברהון לאפוטרופסית על בתם. הוא מצהיר כי סכום הקרן והרווחים של שותפות הכלולה בעיזבון יתקבל על פי דברי שותפו, מאחר שהשותף היה ידוע ביושרו ובאדיקותו הדתית. מתוארך לחודש תמוז ד'תתנ"ז לבריאת העולם, שהם שנת 1097 לסה"נ. (2) אבו אלפרח ערוס בן יוסף מפקיד בידי אשתו סת אלכל בת אברהם בן טיבאן, אם בנו, את כל ענייניו ורכושו, וקובע אותה ליורשתו וכן לאפוטרופסית על בנם. במסמך זה מצוין גם שהוא עומד לסחור בסחורה מן השותפות שלו עם סבאע אללאד'קי (השווה למסמך אחר). (המידע מבוסס על Mediterranean Society של גויטיין, על כרטיסיותיו ועל רשימותיו.) ראו גם תיאור מפורט במאגר CUDL.

מכתב משמריה בן מצליח בפוסטאט אל הנגיד יעקב בן עמרם בקירואן. התיארוך: ככל הנראה אביב או קיץ 1039, ובכל מקרה בשנים 1038–1042, תקופת הסכסוך בין נתן בן אברהם לבין רב שלמה בן יהודה על הגאונות בארץ ישראל. טיוטות המכתב, הן בצד הפנים והן בצד האחור, עוסקות בסכסוך הזה ובשאלת נאמנותה של קהילת קירואן. המכתב חתום בידי שמריה אך נשלח מטעם קבוצת אנשים; חתימתו של שמריה היא בכתב יד שונה מזה של גוף המכתב, ולפי גיל הסופר הוא ע'אלב בן משה הכהן, חתנו של רבי אפרים בן שמריה. הן גיל והן כהן מניחים כי מנהיגים נוספים של קהילת פוסטאט תכננו לחתום על המכתב. מכתב זה חופף בחלקו לתוכן המכתב שבצד האחור; בנוסף, אנו למדים ממנו כי התמיכה שנתן בן אברהם טען שהשיג במגרב מקורה בזקני קירואן. יעקב מאן פרסם את אחד מקטעי המכתב, ומארק כהן הוא שגילה את החיבור בין הקטעים ואת חשיבותם של שני המכתבים הללו כצמד.

פסק בית דין. נכתב בפוסטאט. מתוארך ליום שלישי, כ"א באדר ב' א'שע"ז למניין שטרות, הוא 21 במרץ 1066. מימון בן יעקב מצהיר כי שימש כמיופה כוחם של האחים שלמה ומשה בני אברהם בן אלאלבדי, לקבל את הירושה(?) של דודם מצד אם אביהם מידי נסים בן חלפון בן בניה. ככל הנראה, נסים בן חלפון היה אמור להעביר לאחים בסיציליה את הכסף, הפנקסים (דפאתר) והמאזניים (קפ'אן), אך במקום זאת נסע למצרים. המסמך השלם, החתום בידי חמישה אנשים, מלמד כי האחים התגוררו במקום כלשהו במגרב, והבעיה הייתה כיצד לשמור עבורם את הפריטים האמורים עד שיגיעו לידיהם. (המידע מבוסס על גיל ועל גויטיין ופרידמן.) העדים החתומים: יוסף בן יצחק פאסי; סלאמה בן אברהם; מנשה בן יפת הלוי; עלי בן עמרם הלוי; יהודה בן יעקב הלוי. הקיום חתום בידי החבר עלי בן עמרם (השונה מעלי בן עמרם הלוי שחתם על גוף השטר); מבורך בן סעדיה; ויצחק בן משה.

מכתב מאת עלי הכהן בן יחזקאל מירושלים אל עלי הכהן בן חיים בפוסטאט. תיארוך: בסביבות 1060. בכתובת המכתב מצוין כי יש למוסרו לאדם בשם אבו אלחסן עלון בפוסטאט; הנמען מוכר ממקורות אחרים בשמו העברי עלי הכהן בן חיים. במכתב נכתבו גם שמותיהם של שלושה סוכני דואר, ואותם סוכנים מופיעים גם במכתב נוסף מעלי לעלון (לפי גיל). הכותב משבח את אבו זכרי כמיטיב גדול עם הזרים המגיעים למצרים מעיראק, מארץ שאם (סוריה-לבנון), מן המגרב ומביזנטיון, ובמיוחד עם שלמה הכהן, נכדו של רב שלמה בן יהודה. סביר ביותר שאבו זכרי הוא יהודה בן סגמאר, שהיגר לפוסטאט בסביבות 1050, ואפשר גם שמדובר ביהודה בן סעדיה, שכיהן כראש היהודים בסביבות השנים 1064–1075. ישיבת ירושלים תגמול לו על מעשיו בכך שתתפלל בעדו בשערי הר הבית ובהר הזיתים. בנספח שבצד האחורי שולח עלי דרישת שלום לאבו נצר מסירקוסה שבסיציליה.

מכתב ממוסא בן יצחק בספאקס אל יהודה בן משה אבן סע'מאר בפוסטאט. המכתב מכיל פרטים על משלוחי מטבעות, שמן וסבון מהמגרב לפוסטאט. הנמען מתבקש לרכוש סחורות, בעיקר פשתן, בפוסטאט. נזכר משלוח של סחורות שנשלח באונייתו של נאצר אלדולה (פעיל בערך 1062–1072), ששלט לפרק זמן קצר באלכסנדריה ובמצרים העליונה בתקופת ה"שדה אלעט'מא" (המשבר הגדול) בימי שלטונו של אלמסתנצר. בלשון המכתב: "באוניית האמיר נאצר אלדולה שלחתי אליך שלושים ואחד נאדות עור גדולים וחדשים של שמן, שמידתם שישים ושניים מטר; על הפקקים שלהם חרוטים השמות סלאמה ויהודה. הם סגורים בפקקים קטנים ומהודקים היטב בעלי דקל ספוגים ובקלף. עמם נשלחים שני שקי עור עם סבון, שמשקלם חמישה קנטארים. גם עליהם חרוטים השמות יהודה וסלאמה. אני מקווה שהכל יגיע. הכל מופקד בידיו של עבד אלרחמן בן עלי בן חביב הספאקסי".

מסמך משפטי, טיוטה או העתק. ללא חתימות. בערבית-יהודית. מבשר בן שלמה אלצירפי מציג רשימה מפורטת של סחורות ששלח למגרב בשותפות עם ערוס בן יוסף, ועל סחורות אלו חייב לו ערוס בן יוסף כעת כסף. ערוס טוען כי סילק את כל החשבונות במלואם. אם יתברר כי ערוס משקר, הרי שייחשב מקולל ולא יזכה (?) (יכון בכלל ארור לא יזכר). בפינה השמאלית העליונה מופיעים שני שמות הקשורים למסמך אחר: משלם הכהן בן יוסף וגַ'נִיַּה בת [...]. החשבונות נמשכים בצד האחורי בכתב ערבי. ברשימת הסחורות: פלפל, גיר במבוק (טַ'בַּאשִׁיר), אבן יקרה גדולה וכבדה של אודם (חַגַ'ר יַאקוּת כַּבִּיר תַ'קִיל), כסף, אלמוגים ובגד (ת'וב). מוזכר גם אבו סעד. עודה מתארך את המסמך לסביבות שנת 1030 בהסתמך על הופעתו של אברהם הלוי בן יחיא הן כאן והן במקור נוסף, אך סביר להניח כי מדובר בשני אנשים שונים.

מסמך משפטי. מתוארך: כ"ג [אלול] אתי"ב לשטרות. מותו של שלמה לבדי לא היה רק מכה אישית קשה לאחיו, יוסף לבדי, אלא גם פירושו היה שיוסף עלול לאבד מחצית מרכושו לטובת אחיינו, דוד בן שלמה — תלוי באיזה סוג של שותפות יקבע בית הדין שהתקיימה בין שני האחים. בעוד שהמסמך הקודם (I, 20) מציג עדות שהביא דוד, מסמך זה מציג עדות שהוגשה בבית הדין של פוסטאט מטעם יוסף לבדי. צדקה בן דוד מעיד על משלוח גדול למדי (בשווי של כארבע מאות דינרים) שיוסף הפקיד בידיו, על מנת למוסרו בטריפולי (לוב) שבמגרב לשלמה לבדי או לבנו דוד. מצבו המקוטע של המסמך מונע הבנה מפורטת של השתלשלות האירועים. שם החודש חסר, אך גויטיין ופרידמן מצמצמים את האפשרויות על סמך לוח הזמנים של מסעות לבדי. הם ממירים את התאריך ל־17 באוגוסט 1101 במהדורה העברית, ול־19 באוגוסט 1101 במהדורה האנגלית.

מכתב מעלוש ("טלה") בן מח'לוף אלנפוסי אל מ[ה]רוז בן יעקב. תיארוך: שנות ה-1130 או ה-1140. מכתב עסקי העוסק בתשלומים שנמסרו לסוחרים שונים או שהיו חייבים להם, וביניהם אדם בשם מצמון — ייתכן שמדובר בנציג הסוחרים ונגיד תימן, מצמון בן חסן (נפטר ב-1151); אבו סעיד אבן אלדמיאטי; אבו זכרי, אולי נציג הסוחרים בפוסטאט במחצית הראשונה של המאה השתים-עשרה הנושא את אותו השם; ואחיו של הכותב, יצחק (= הסוחר ההודי הידוע יצחק בן מח'לוף). עלוש מופיע שוב במסמך בית-דין משנת 1132 כמי שרכש בית בשם אחיו. המכתב מזכיר גם את אבו סעיד מח'לוף ואת אבן אלישע, נסיעה למגרב ולעדן, ומשלוחי פלפל. בצד ה-verso מבקש הכותב מהנמען להתערב בעניין הנוגע לאחיו, הסוחר ההודי המתועד היטב יצחק בן מח'לוף אלנפוסי. נזכרים גם הזקן מצמון, אבן אלדמיאטי, ואבו סעיד.

מכתב מאת אבון בן צדקה אלמגרבי, מירושלים, אל אבו זכריא חיים בן עמאר בן מדיני (״הפלרמיטני״), בפוסטאט. התיארוך: בערך מארס 1055, לפי גיל. בתחילת המכתב מנחם אבון את חיים על מות בנו, ולאחר מכן הוא מפריך בתוקף האשמות שהוטחו ביושרו (טענות על חובות לשלטון ולמשרד הירושות בסך עד 1000 דינרים). הוא מקלל את מתנגדיו בצרעת — המחלה המקראית הדומה למחלת הצרעת — תוך שהוא מצטט אמרה תלמודית: ״כל החושד בכשרים — לוקה בגופו״. אבון כתב את המכתב מתוך ״מרירות הנפש״. הוא מצדיק את התנהגותו הרעה של חיים, שכן הוא יודע שחיים אינו במצבו הרגיל בשל אבלו; ״תלאות הזמן משנות את אכלאק (המידות) של האדם, ובמיוחד אסון כזה שפקד את לבך״. אבון מתלונן על כך שנהראי בן נסים קיבל את מכתביו אך אינו טורח להשיב. חלק מן המידע מתבסס על כרטסת גויטיין.

מכתב מאישה, ככל הנראה מאלכסנדריה, אל דודה מצד אביה. כתוב בערבית-יהודית. תיארוך: בסביבות שנת 1030 לספירה. משפחתה של הכותבת, משפחת סוחרים שהיגרה מן המגרב, נותרה ללא גברים (שורה 9) לאחר מותם של אבי הכותבת (שורה 3) וסבה (שורה 4). הכותבת מתארת את מצבה העגום של המשפחה. היא חוששת שאמה תחלה מרוב יגונה: "לא נותרו לה לא עין ולא גוף", והיא מתעלפת — בפועל או באופן מטפורי — מרוב בכייה (שורות 6–7). בני המשפחה חוששים שרכושם יוחרם כאשר השלטונות יגלו שאין במשפחה גבר. הכותבת פונה אל הדוד בבקשת עזרה. למרות הקשיים, היא מציינת גם שהמשפחה קיבלה משלוח של סחורה. בצד השני (verso) מופיעה דרך אגב פתקה בערבית-יהודית בנוגע להפטרה לפרשת האזינו (אך אין כתובת או המשך של המכתב בצד הראשון). (חלק מן המידע מבוסס על גיל.)

מכתב מנסים בן חלפון בן בניה, השוהה בתִּנִּיס, אל ברהון בן מוסא אלתאהרתי אלמגרבי בפוסטאט. שני אנשים אלה ידועים היטב מתכתובת הגניזה של המאה האחת־עשרה. הכותב מזכיר סוחרים מן המגרב, מסוריה ומעיראק העושים את עסקיהם בנמל הים־תיכוני ההומה. ככל הנראה הוא רומז למחלותיו בשורות 3–6 של צד הפנים: "הטלת עליי לקנות כיסויי ראש לנשים (מַעאג'ר), אך אתה יודע איזה 'כאב' (וג'ע) הדבר, ובפרט מכירת בגדים בתִּנִּיס, מבוקר עד ערב. נפלתי שוב למשכב פעמיים בלבד בשל המשאות שאני מטיל על עצמי (ממא נג'ור עלא נפסי). אבל היום, השבח לאל, אני בכל מצב טוב." בשורות 4–5 של צד האחור, נסים נוקט במוטיב הנפוץ של הנחה שהשותף העסקי (כאן אבן ג'וחא) חולה כאשר לא שומעים ממנו זמן רב מן הרגיל. מידע על המכתב מצוי אצל גיל ואצל גויטיין.

שאלה הלכתית בצירוף תשובת אוטוגרף של יהודה הכהן ראש הסדר בן יוסף (הידוע בכינוי "הרב"). יהודה בן יוסף היה תלמידו של רבנו נסים בן יעקב מקירואן, והוא מופיע באיגרות הסוחרים המגרבים מהמחצית השנייה של המאה ה-11 בכינוי "הרב" בלבד. השאלה עוסקת בנערה יתומה שאמה השיאה אותה בעודה קטנה. זמן מה לאחר החתונה הצהירה הנערה כי בגדה בבעלה. האיש הכחיש בתחילה את הטענה, אך לאחר חקירה בבית הדין הודה בכך. השואל מבקש לדעת האם האישה מותרת לבעלה. התשובה נפתחת במילים: "שני צדדים יש להוראה זו". בסופו של דבר פוסק הרב כי היא מותרת לבעלה. בצד האחורי, בכתב ערבי, מופיע הכיתוב: "הד'ה ענדי בכ'טה רחמה אללה" ("יש בידי [מסמך] זה בכתב ידו, ירחמהו האל"). המידע מבוסס על דברי עמיר אשור ועל מאמרו של פרידמן על תשובת "הרב".

רשימה. גבייה (ג'באיה) שנערכה ביום הראשון של החג עבור המגרבי הכהן. כוללת כ-1,115 תרומות, רובן רשומות בספרות קופטיות. חלק מן השמות מוקפים בעיגול (מסומנים כאן בסימני $ $, ואולי מציינים אנשים שנתבקשו לתרום). שמות אחרים מחוקים בקו (כנראה לציון מי ששילם כבר), ומעטים נותרו ללא סימון. בראש הרשימה ניצב החבר עובדיה, ככל הנראה נינו של רבי אברהם בן הרמב"ם הנושא את אותו השם (נולד ב-1297, נפטר לפני 1355). גם יתר השמות מתאימים למאה ה-14, למשל נאצר ("עוזר", שלוש פעמים), שמס ("שמש", שורות 4, 27), ופרג' אללה ("האל עזר", שורות 8, 14). שלושה מקפים (---) מייצגים קו אלכסוני יורד שמאלה, שבמקומות אחרים מציין 1/2, אך כאן מן הסתם משמעותו אחרת, שכן 1/2 ברשימה זו מסומן בחץ פונה שמאלה, כנהוג במקומות אחרים.

מסמך משפטי שנכתב ונחתם בידי יהודה בן טוביהו הכהן, המוקדם (ראש הקהילה) של בלביס בשנים 1170–1220. תאריך המסמך: יום שני, כ"ו בתשרי א'תקכ"ו לשטרות (1215 לספירה). המסמך עוסק בסכסוך כספי בין בני זוג שהיו מאורסים זה לזה, חיון בן מוסא אלמגרבי ומלאח בת אליה, על אודות הסכומים שהוציא עליה במהלך תקופת האירוסין. חיון טוען כי הוציא יותר מארבעה דינרים לאורך תקופת האירוסין, ואילו היא טוענת כי הסכום לא עלה על 48 דרהם. בסופו של דבר הם מתפשרים על סכום של 58 דרהם, חיון משחרר את מלאח מן האירוסין, והיא חופשייה מעתה להינשא לאדם אחר. החתומים על המסמך הם מבורך בן משולם, אהרן בן לחמון ויהודה בן טוביהו. בצד השני (verso) מופיע קטע מן המקרא — ויקרא ד׳:1–5 וב׳:13–ג׳:2. (המידע מבוסס על הערותיו של גויטיין.)

מכתב עסקי בערבית-יהודית, הקשור הן למסחר עם הודו והן למסחר במגרב. נזכרים בו לכא, ציפורן, אגוז מוסקט, מושק ופלפל; אדם שנפגש עם הכותב בראס תיני; אדם מחאלב; וספינה ביזנטית שהביאה יהודים מאל-מהדיה, ובהם אבן נופיע (אבו עמראן המוכר מספר ההודו?) ו-[...] בן נהראי. הכותב מצטט כמה פסוקי מקרא, ומוסר את הידיעה שהביאו עמם היהודים שהגיעו, ולפיה יעקב בן יצחק נהרג; ויש בו גם עניין הקשור לתלמסאן ולפאס. בנספח (פוסט-סקריפטום) מוזכרים אדם שהיה מובטל או בטל ממלאכה; עיד'אב; ואלכסנדריה אחרי החגים. כותב המכתב הוא אבו נצר בן אברהם, סוחר הודו ידוע, שהיה ידיד קרוב הן של אבו זכרי והן של חלפון בן נתנאל. הוא נהג לחתום את מכתביו בפסוק קוראני: וחסבי אללה ונעם אלוכיל (סורה 3, 173).

שני מכתבים בערבית-יהודית; הצד הקדמי (recto) והצד האחורי (verso) נכתבו בידי כותבים שונים. תיארוך: ככל הנראה המחצית השנייה של המאה ה-11. צד קדמי: חלקו התחתון של מכתב בערבית-יהודית. המכתב מזכיר את שטותו או טיפשותו של מאן דהוא; מבקש מהנמען לפנות אל "לבותיהם של חבריך וכל מי שאתה מכיר"; השולח מתייחס לחששו ("האל יודע") מפני דודתו (אחות אביו) של מישהו; מציין שאבו נצר לא היה עמם זה זמן מה; ומזכיר את "אחד מן המסיעים" (אחד מן אלמסאפרין). צד אחורי: כתוב בכתב מגרבי ייחודי. הצד מורכב כולו מדרישות שלום, ובהן: לאבו אלח'יר; אבו [...] בן חסן; אבו זכרי יהודה בן מנשה; אבו אסחאק בן דודו של הנמען (אבן עם); (אבו) אלבשר; ואבו אלפרג' הבת אללה.

מכתב מיוסף אבן אללח'טוש, השוהה בגרנדה, אל חלפון בן נתנאל הלוי בפוסטאט. מתוארך לאמצע מאי 1130. השולח, סוחר ממוצא אפריקיי (אִפְרִיקִיָּה), כותב ברטוריקה מליצית ופרחונית כדי להביע תנחומים על מותו של ראש ישיבה מסוים שזהותו לא ידועה, וכן על מות אחיו של חלפון. כתב היד והפריסה הגרפית של המכתב מובהקים בסגנונם המגרבי או האפריקיי. המכתב כולל את העדות הכמעט-מפורשת היחידה הידועה עד כה לכך שחלפון נסע לאל-אנדלוס לפני שנת 1130. עם זאת, פרידמן מציין בזהירות כי קריאת התאריך אינה ודאית לחלוטין, וייתכן שהמכתב נכתב בשנת 1140. אבן אללח'טוש מבקש מחלפון לכתוב לו בפירוט על קורותיו וחוויותיו, החל מהרגע שבו עזב את אל-אנדלוס ועד להגעתו למצרים.

עצומה או דוח שנשלחו על ידי קבוצת אנשים אל הח'ליפה הפאטמי אל-עאצ'ד (השוו לנוסחאות מקבילות במסמך אחר). המסמך מזכיר אקטאעאת (אחוזות קרקע שהוקצו לפקידים ולחיילים) ומֻקטעין (בעלי אחוזות כאלה), מספר שמות מקומות, את צאחב אל-חרב (קצין צבא בכיר) באל-מחלה, וכיצד המגרבים ביקשו לגרש את העותרים מן האקטאעאת שלהם (פא-לַמַּא אֻקטִעת אל-ממאליכ ראמו אל-מגארבה אח'ראג'הם — "וכאשר הוקצו [האחוזות] לממלוכים, ביקשו המגרבים להוציאם החוצה"). מדווח גם על מקרה של שוחד (רִשְוַה). מוזכרים לפחות שני פקידי מדינה: תאג' אל-דולה ואמיר אל-ג'יוש סיף אל-דולה. בצד השני של הדף מופיע פיוט עברי ליטורגי; הסטרופות שזורות בהפניות לפזמון חוזר. דרושה בחינה נוספת.

הסכם פשרה בין שותפים שנערך בביתו של רבי משה דמוהי בקהיר, ונושא בשורה 34 את התאריך ט' בחשוון ה'ש"ד לבריאת העולם (1543 לסה"נ). תאריך זה אינו תאריך הרישום המדויק של המסמך, שכן הפינה הימנית התחתונה אבדה בשל נזק, וככל הנראה נערך מעט מאוחר יותר במהלך המאה השש-עשרה. הסכם הפשרה בין השותפים עוסק בעלויות שכר הדירה והתיקונים של מבנה שחלק ממנו שימש כבית תפילה עבור הקהילה המערבית (המגרבית). בין השמות של המעורבים בעניין נמנים: רחמים בן מרדכי חדאד ונג'מה בת הרופא סעדיה טויל. ייתכן שהעד בדוסה בן אשר הוא גם סופר המסמך. הוא מופיע כעד יחיד במסמך סמוך משנת 1569 לסה"נ. המידע מבוסס על כרטיס המפתח של גויטיין ועל המהדורה של דותן ארד.

מכתב מאת אסמאעיל בן פרח מאלכסנדריה אל יוסף בן עלי הכהן פאסי בצור, מיום 29 באוקטובר 1056. המכתב נשלח גם בשמו של נהראי בן נסים, שלפי פירושו של גיל עומד לאבד את ראייתו באחת מעיניו (זאת על סמך הצירוף "עלא עין מא תרא" בשורה 9; אולם ראו את התיאור של הקטע T-S 10J20.12, שלפיו ככל הנראה מדובר פשוט בכך שהנמען רואה את סחורתו בעצמו לאחר שלא ראה אותה קודם לכן, ובהקשר זה "אנת" היא קריאה סבירה יותר מאשר "אנה"). המכתב כולל פרטים על אופן הרכישה של פשתן בכפרים, וכן פרטים על אוניות העומדות להגיע מן המגרב ומתעכבות בשל רוח מזרחית, ועל אוניות נוספות הבאות מן השאם, מספרד ומסיציליה. כמו כן מוזכר הבצורת ששררה באותה שנה.

מכתב מעיאש בן צדקה, השוהה באלכסנדריה, אל האחים ברהון ונסים בני יצחק התאהרתי, השוהים במהדייה. כתוב בערבית-יהודית. תיארוך: קיץ 1050. חלק מן העניינים הנדונים במכתב זהים לאלה הנידונים במכתב אחר, ועל כן סביר להניח כי שני המכתבים נכתבו בסמיכות זמן זה לזה. עיאש מדווח על סחורות שרכש עבור האחים, ומזכיר את "האסון שאירע לבני תוסתר", התייחסות שככל הנראה רומזת לרצח אבו סעד אברהם ואבו נצר חסד, בניו של סהל. עיאש מבקש סחורות מסוסה, מספרד ומסיציליה. כמו כן הוא דן בהעברת עצמותיו של נפטר מן המגרב לצורך קבורה בירושלים; ייתכן שהנפטר הוא אביהם של האחים, יצחק בן ברהון התאהרתי. (המידע מבוסס על גיל.)

מכתב ממוסא בן יצחאק בן נסים, השוהה במהדיה, אל אסמאעיל בן ברהון אלתאהרתי. כתוב בערבית-יהודית. התיארוך משוער לשנת 1030 לערך. הכותב מביע את ציפייתו לביקורו הקרב של הנמען במהדיה. הוא מתאר את המצב במגרב, ומזכיר עסקי משי והעברה גדולה של כספים לישיבה. במכתב שנשלח מפוסטאט לקירואן שבתוניסיה נכתב כך: "וכ'ם (אקלים מזיק/מגפה) כזה לא ראיתי מאז שבאתי לפוסטאט. הייתי חולה במשך ארבעה חודשים תמימים בקדחת ובהתקפי צמרמורת שתקפו אותי יום ולילה. אך האל, למען שמו ולא בזכותי, גזר שהמחלה תסור ממני; כעת שבתי לבריאות איתנה. הוכ'ם פסק, וכל חברינו [כלומר בני ארץ תוניסיה] שלום להם". לפי גויטיין.

קטע ממכתב שנשלח מירושלים, ככל הנראה לפוסטאט, בעברית. תיארוך: בקירוב 1048/49 לספירה. הקטע פגום ודהוי. במכתב מוזכר תלמיד חכם שנמלט מצרות עם השלטונות, ככל הנראה במגרב; מוזכרים אחותו ועניין של אפוטרופסות; וכן שהקהילה כיבדה אותו בבואו לירושלים "לפני שלוש שנים [ב]שנת ד'תתו"ו" — היא שנת 1045/46 לספירה. כמו כן נזכר במכתב נתן אב בית דין. גויטיין שיער שייתכן ומדובר בתיאור של רב דניאל בן עזריה, בין היתר על סמך אזכור של מחלוקת סביב שחיטה כשרה בשורה 21 וחיבור המכתב הזה למכתב נוסף. גיל חלק על כך, והבין מן המכתב שהתלמיד חכם המוזכר בו כבר אינו בין החיים בעת הכתיבה.

מכתב מישראל בן נתן (אסראאיל בן סהלון), השוהה בירושלים, אל רבי נהוראי בן נסים בפוסטאט. כתוב בערבית-יהודית. התיארוך, לפי גיל, הוא 31 בדצמבר 1061. ישראל מזכיר מכתבים שכבר שלח בעבר לנמענים במגרב, ובכללם מכתב לאדם בשם לברט. הוא מבקש מנהוראי לשלוח אליו, באמצעות אבו עלי אסמאעיל בן רעבוב, את הבגד שהגיע מטריפולי, את התרופות (עקאקיר) ואת החומר הזפתי (קפאר). אם שאול, אשתו של נהוראי, נמצאת בירושלים, וישראל מוסר עליה ידיעות וכן עדכונים על מכרים נוספים. בירושלים שורר רעב. ישראל מבשר את הבשורה הטובה שאבון בן צדקה ובתו החלימו ממחלתם — אך מוסיף כי נמאס לו מאבון.

מכתב מאבו סעיד בן אבו אלחסן אלאבזארי, השוהה במקום כלשהו במגרב, אל אחיו אבו אלברכאת בפוסטאט. בערבית-יהודית. מתוארך לעשור האחרון של ניסן ש"ת 1448 למניין השטרות = אמצע אפריל 1137. (גיל תיארך את המסמך לסביבות 1098 לפני שזוהה החיבור בין הקטעים.) השולח יצא מפוסטאט לצורכי מסחר והגיע ליעדו בבג'איה כמתוכנן. הספינה הנוצרית שעליה הפליג נתקלה בצי מוסלמי שכבש את ג'רבה. במכתב הוא מתאר את הקרב הימי בים התיכון בין הנוצרים למוסלמים, ובנוסף עוסק בענייני מסחר אחרים. החיבור בין הקטעים נעשה בידי עודד צינגר. (חלק מן המידע מתבסס על גיל, ממלכת ישמעאל, כרך 4, מס' 831.)

מכתב מסחרי בערבית-יהודית, כתוב על קלף, מתוארך למאה ה-11. הכותב מזכיר את הגעתו לאלכסנדריה ואת שהייתו על הנילוס או בים במשך שלושה ימים. במכתב מופיע אזכור של "חברינו המגרבים" (אצחאבנא אלמגארבה). רוב התוכן מקוטע מכדי לשחזרו במלואו. נזכרים שמות חלקיים שונים, ובהם אסחאק, אבו אלפרג' ויעקוב. בצד האחורי מופיעות דרישות שלום לאחות; לחיים ולהלאל; ולר' מרדוך. מוזכר גם אבו אלפצ'ל בן ח'לפה (ייתכן שמדובר באותו אדם הנזכר במסמך אחר), אם אלח'יר, ועזרון. כמו כן כלול במכתב דיווח על מחירי סחורות (רימון, שעורה, שמן), ואזכור קצר של "גשם גדול" (או חורף).

מפקד לצורכי מס הגולגולת. רשימה של זכרים עם מספרים סידוריים מעל השמות. המספר השלם הראשון הנראה לעין הוא 19, אך ניתן להבחין בשמות אחדים לפניו. סך הכול: 68 בתי אב. זרים: שבעה מקהיר (בנספח נפרד שכותרתו "הקהירים", הכולל את שמש הקהילה של אותה עיר); שלושה מאלכסנדריה ושלושה מאלמחלה; אחד מקוץ; מגרבי אחד; ואחד מדמשק. אחדים מופיעים ברשימה יחד עם צאצאיהם, למשל (32) אבו חיון, הנגר הזקן, ו-(33) בן בתו (שכפי הנראה עבד עמו). הנרשמים היו ללא ספק אנשים שהקהילה הייתה צריכה לשאת עבורם במס הגולגולת, בין במלואו ובין בחלקו. (המידע על פי גויטיין)

דף כפול של חשבונות בכתב ערבי. בראשו בסמלה ולאחריה הכיתוב 'בכתב ידו של אבו נצר'. הרשימה עוסקת בעיקר בבדים ובגדים (מנדיל, ניצאפי, ח'ירקה, ת'וב, סראוויל, פוטה (לעיתים ספציפית מגרבית), מקטע (לעיתים ספציפית סיקילי), ומשהו הנקרא כארוכה (לעיתים ספציפית כישי מן כיש?), לצד הספרות המתאימות. המחירים נקובים בעיקר בדינרים מאלכיים (דינר הזהב של תימן שנוצר מ-1086 ושימש עד אמצע המאה ה-12). עדן מוזכרת במפורש בשורה 8 של הדף הראשון (ורסו, צד שמאל). המונח צנעאווייה מופיע בשורה 2 של הדף האחרון (ורסו צד ימין), כנראה התואר הנגזר משם העיר צנעא.

מסמך משפטי מקהיר מיום ט"ו בשבט ה'תק"ה (1745 לסה"נ), המתעד את מינויו של יוסף הלוי לתפקיד חזן. בית הכנסת ח'אלאתי מסעודה, המוזכר במסמך, ממוקם ברובע הקראי במקום הקרוי "ח'ורונפיש" — שם הנושא עד היום ככינוי רחוב בקהיר. הקטע קוטלג במקור כמסמך קהילתי קראי, אולם מבנהו, המשלב הלשוני שלו וכתב היד של הסופר מצביעים דווקא על מקור רבני. כמו כן מוזכרת בו "תיבת" קהילת המגרבים בקהיר בהקשר של המינוי הקהילתי. על המסמך חתומים אליהו חסון, משה שלום ושמואל בן-נעים. בצדו האחורי של הקטע מופיע טקסט קצר ביהודית-ערבית הנוגע אף הוא לאותו יוסף הלוי.

רשימה של מסמכים משפטיים, ובהם: (1) רכישה של שפחה. (2) "העתק שלו" עבור הרַיִיס אבו אל-כרם. (3) חוזה חכירה מסאלם אבן אל-לח'אף (לשם המשפחה הזה ראו גם מקבילות במסמכים אחרים). (4) אישור עדות "עבור המגרבים". (5) שטר שחרור ממופצ'ל בן בו סע[ד]. (6) שותפות בין בו אל-פרג', בן הבת של [..., לבין מישהו נוסף]. (7) שטר חוב עבור אבו אל-חסן אל-[...]. (8) חוזה עבור פצ'איל בן ופאא. בצד האחורי המרווח בין השורות רחב יותר, אך ייתכן שמדובר בהמשך של אותה רשימה: (9) מזכיר את [...] אל-בנהאוי וקראץ' בסכום של 50 דינרים(?). (10) מזכיר את הארון.

רשימת שמות גברים, ככל הנראה מקבלי צדקה. כתב ידו של יפת בן דוד בן שכניה? השמות כוללים: [סלָ]אמה ב. [...]; מוסלם ב. חרבש; משה ב. שועיב; [...] אבן אל-חטאט; אבו לְ-חסן ב. עזרא; אבו אסחאק אברהם הֶ-חָבֵר; אבו נצר ונחום; סלאמה ב. אל-[...]; יוסף [...]; ח'לפה [...]; אסמאעיל פאריזי; יוסף ב. אל-[...]; ג'אלב ב. משה; אברהם אל-מגרבי; אבו נצר [...]; סלמאן; אבו לְ-פרג' ואבו עלי אבן אל-שופט; אבו סעיד ב. [...] וחברו אברהם; אבו לְ-חסן עלון אל-צהרשתי ואחיו; אברהם ב. [...] אל-אבזארי; חוסיין אל-אבזארי; גולייב אל-לבאן; אבו סעיד [...]

מכתב מסחרי מגרבי. תיארוך: ככל הנראה המאה ה-11. מאת אברהים בן [...], ככל הנראה מטריפולי שבלוב, לנמען לא מזוהה, ככל הנראה בפוסטאט. בערבית-יהודית. הכותב מבקש מהנמען ללכת אל מח'תאר ולהפחיד אותו בעניין 2.75 הדינרים, שכן הכותב נאלץ לשלם סכום זה לאבן אלתאהרתי. הוא מזכיר מינוי של סוכן ואת השם אבן טליון, ומציין "לגבות זאת ממנו, מעט מעט בכל שבוע". דרישות שלום נמסרות לאנשים רבים: בנו של הנמען אבו אלפצ'ל; חסן וילדיו; צדקה וילדיו; אבו נצר; אבו [...]; סלימאן; סמיח; מוסא. כתוב על קלף. דורש פתיחה ושימור. לא צוטט בספרות המחקר.

מכתב מברהון בן מוסא אלתאהרתי, השוהה בטראפני שבסיציליה (גיל מעדיף לקרוא בשורה 2 "אטראבנש" במקום הקריאה "אטראבלש" של גויטיין ובן-ששון), אל נהראי בן נסים בפוסטאט. כתוב בערבית-יהודית. התיאור מתוארך לסביבות שנת 1053. השורה העליונה של הרקטו קרועה בחלקה, וכן הכתב על יותר משלושה רבעים מטקסט השוליים העליונים. הכותב בילה את החורף ואת הקיץ בטריפולי (לוב) ובסיציליה. אחדים מבני המשפחה נמצאים במגרב והם מסובכים בעניין כלשהו שאופיו אינו ברור. במכתב מוזכרים סחר הטקסטיל עם סיציליה, רכישת פשתן במצרים, ועניינים עסקיים נוספים.

מכתב מפרח בן יוסף, באלכסנדריה, אל יהודה בן מנשה, בפוסטאט. תאריך: 12 במאי 1069. המכתב עוסק במשלוחי זהב ובהמרת דינרים לדירהמים. מוזכרות בו הספינות שהפליגו מאלכסנדריה מערבה, ככל הנראה הספינות הראשונות שיצאו לאחר עונת החורף. הכותב מבקש מהנמען לוותר על חוב של 40 דינרים שלווה מאבו נצר ת'אבת בן סעדאן הבגדאדי, אדם שהגיע לאלכסנדריה במטרה להפליג למגרב, אך החמיץ את הספינה ושב לפוסטאט. כמו כן נזכרים פרטים על המצב בסיציליה ועל הקרבות המתחוללים שם, ובמיוחד על עלייתו לשלטון של השליט המוסלמי האחרון של פלרמו, אבן אלבעבאע.

מכתב מח'יאר בן יעקב אל נתנאל בן יפת (המכונה גם אבו אלמפצ'ל הבת אללה בן חסין). כתוב ביהודית-ערבית. המכתב עוסק במשלוח של כספית (זיבק), שהשולח לא הצליח למכור באלכסנדריה משום שמחירו טרם נקבע, בעוד שבבורסה של קאצ'י רג'א (בפוסטאט) נמכר בארבעה עשר דינרים לקנטאר. בספינה שהגיעה מהמגרב לא היו לא סחורה ולא מכתבים. בנספח שבסוף המכתב מוזכרים סוחרים החוזרים מהודו, ויש בו רמיזה לדאגה סביב היעלמותו של אבו אלפרג' נסים. אבו אלפרג' נסים נעלם בהודו עם משלוח הכמפור (קמפור) שלו, ועניין זה נדון בכמה ממסמכי "ספר הודו".

מסמך זה כולל שני פריטים נפרדים. הראשון הוא מכתב תנחומים מאת גאון לנמען על מות בנו. הפריט השני הוא העתק של מכתב מאת רב האי גאון אל קהילת קירואן, ככל הנראה אל יעקב בן נסים. המכתב המקורי נכתב ב-11 באוגוסט 1006, וההעתק נכתב בכתב ידו של שמריה בן אלחנן. במכתב פונה הגאון אל הישיבה ומבקש להעתיק את המכתבים ולשלוח אותם לקהילות נוספות במגרב (המידע מבוסס על גיל, "במלכות ישמעאל", כרך 2, מס' 37). בפריט הראשון, הקטע השני מתחיל בסוף שורה 22 של עמוד ב'. הפריט השני פותח בקטע הראשון וממשיך בקטע השני החל משורה 53.

רקטו: חלק ממכתב במצב שימור גרוע, ככל הנראה מן העשור הראשון של המאה ה-11, הממוען ליוסף בן ברכיה, נציג ישיבת ירושלים במגרב. הכותב שולח דרישות שלום לנתן 'ראש הקהילות', ולבנו אברהם (שעתיד היה להיות לימים הנגיד הראשון במגרב), וכן לצאלח בן ברהון אלתאהרתי, גיסו של הנמען, ולפֻרַיְג'. המכתב קורא לקהילות היהודיות במגרב לפעול בנוגע לאיסוף כספים עבור ישיבת ירושלים ולאופן ניהול הכספים בידי יוסף אבן עוכל. כן מוזכרת תביעה משפטית הנוגעת לאברהם בן שאול אבי נתן אב בית דין. ורסו: שריד מטקסט ערבי שאינו קשור למכתב.

מכתב עסקי חשוב שנשלח מאלכסנדריה לפוסטאט על ידי סוחר מגרבי בשם נסים, אשר הגיע לאלכסנדריה מאל-מהדיה בעת מהומות ואי-שקט אזרחי. הכותב מתאר את המצב הקשה השורר באלכסנדריה ובאל-מהדיה, מצרף רשימות מחירים חשובות ומבטיח לנמען כי אשתו ובתו התינוקת שוהות בנוחות גמורה. המכתב מתוארך לשנים 1060–1070. מכתב נוסף הנשלח מאלכסנדריה, בכתב ידו של סלאמה בן מוסא בן אסחאק ספאקסי, ממוען לנמען לא ידוע. המכתב נכתב בקיץ 1062 ומכיל רשימת מחירים באלכסנדריה. מוזכרים בו קשרי מסחר עם ביזנטיון, ג'נובה, כרתים, סיציליה וספרד.

מכתב מאת צורף כסף מגרבי בשם אפרים בן יצחק מסבתה (Ceuta) שבמרוקו, שנמלט מרדיפות המוואחידון בארץ מולדתו כ-35 שנה קודם לכן. למרות שהתגורר במצרים כ-15 שנה, הוא עדיין מתאר את עצמו כ"זר". כשאיבד מחצית מראייתו בעקבות דלקת עיניים (רמד), לא יכול היה עוד לעסוק במלאכת הצורפות ונאלץ לפנות להוראה כמקור פרנסה. הוא פונה אל הנמען, שאף הוא ממוצא מגרבי, ומבקש ממנו צדקה. נכתב בסביבות 1181. המכתב נפתח בשיר (שורות 3–8). תרגום אנגלי קיים אצל גויטיין. מכתב אחר מהווה המשך למכתב זה. בצד האחורי: הספד בעברית.

בצד הוורסו: טקסט לא מזוהה בערבית-יהודית, כתוב ביד מגרבית מן המאה ה-11. ייתכן שמדובר במכתב, אך אין בו כל דיון בענייני מסחר. סביר יותר להניח שמדובר בטקסט ספרותי העוסק בחובות דתיות, ובו אזכור של שירה או משוררים: "אלקול אלמתקדם... וצולה פי... אלפריצה בעד וצולה פי.... אלנקיצה פי אלשערא... והולכין בשורה ודנין בין שעורה ושעורה... בניה ואעתקאד פיגב... קד פעל דלך פי גואבר(?)... לקיום מצוה... ואלפראיץ... המשכילים". בצד הרקטו מופיע מסמך לשכתי (chancery) בכתב ערבי, עם מרווחים רחבים בין השורות.

מסמך משפטי המתאר כיצד צאפי, העבד (ע'לאם) ושליחה של ישיבת פוסטאט, העליב נכבד בעיידאב בשם אבן ג'מאהיר, בנוכחותם של סוחרים יהודים. צאפי האשים את האיש כי הוליד ילד משפחה אחת ולאחר מכן נפטר ממנה בברברה שעל החוף האפריקני. אבן ג'מאהיר הגיש תלונה על הוצאת דיבה נגד הע'לאם, אף שהמושל ניסה להניאו מכך בשל מעמדו המיוחד של צאפי. ניתנה הוראה להלקות את צאפי ולכלוא אותו, אך לאחר התערבותו של סוחר יהודי מן המגרב הוא שוחרר — אם כי "לא בלא הפסד כספי". לפי ASE, נראה שזהו כתב ידו של מח'לוף בן מוסא.

מכתב ממצ'מון בן יפת, ראש יהודי תימן ונגיד הקהילה בעדן, אל גיסו אבו זכרי יהודה בן יוסף הכהן. עיקר המכתב עוסק בהסדרת עיזבונותיהם של סוחרים יהודים שטבעו באוניה שנטרפה בים. בנוסף, נדונים במכתב עסקים משותפים עם בלאל בן ג'ריר, שמאוחר יותר הפך לשליטה של עדן. מצ'מון מספר כי הוא מצייד אוניה שתפליג לסילאן (סרי לנקה), ובין שאר הנוסעים שייצאו בה נמנים שלושה צורפים יהודים העוסקים במלאכת מתכות יקרות, ואחד מהם בן המגרב. המידע מבוסס על מהדורת גויטיין באוסף מכתבי הסוחרים היהודים מימי הביניים.

מכתב מברהון בן יצחק התאהרתי, השוהה במהדיה, אל נהראי בן נסים, הנמצא קרוב לוודאי באלכסנדריה. תאריך משוער: סביב 1045 לספירה. נהראי שולח סחורות למגרב ומוכר סחורות שהוא מקבל מברהון, ולהיפך — ברהון מוכר סחורות במגרב ושולח סחורות למצרים. שני הצדדים גם רוכשים סחורות. הכותב מזכיר שיתוף פעולה עסקי עם אבו נצר חסד התסתרי, וכן שותפות עם אבו אל-קאסם עבד אל-רחמן בסחר אבני חן. קיים העתק נוסף של אותו מכתב (מהשורה 31 ואילך). המידע מבוסס על גיל, ממלכת ישמעאל, כרך 3, מס' 377, וכרטיסיות גויטיין.

מכתב מאת ישראל בן נתן, ככל הנראה מקירואן. סביב שנת 1040. זהות הנמען אינה ידועה — ייתכן שמדובר באחיו של ישראל, נהראי, או בקרוב משפחה צעיר אחר. הנמען נסע לפוסטאט ומתקשה להסתגל שם, ולכן הוא שוקל לחזור לקירואן. במקביל, אחת מבנותיו שוקלת לצאת מקירואן כדי לראותו במצרים. ישראל כותב כי אם הנמען יחליט לבוא למגרב, יהיה עליו להחליט להישאר שם. בנוסף נזכר גיסו או חתנו של ישראל, אשר לקח מישראל ספר משנה וכן 1,000 דירהם, ונסע לארץ ישראל. (המידע מבוסס על גיל, מלכות ישמעאל, כרך ג', מס' 407).

מכתב מצדקה בן עיאש שבאלכסנדריה אל אבו נצר אלפצ'ל בן סהל אלתסתרי (הידוע גם בשמו העברי חסד בן ישר), בפוסטאט. התיארוך שנוי במחלוקת: לפי ברקת ובן-ששון המכתב נכתב סביב 1023, ואילו לפי גיל הוא מתוארך למאי 1027. עיקר המכתב עוסק במשלוחי סחורות אל המגרב וסיציליה. בנוסף, נזכר במכתב מסע הניצחון של אלמֻעִזּ בן בּאדיס, שליט אִפְריקִיה: "הגיעה הידיעה שהאמיר שרף אלדולה, יאריך האל את הדרו, שב לטריפולי והכריע את אויביו; אקווה שזה מדויק, בעזרת השם". (חלק מן המידע על פי גיל, בן-ששון וברקת.)

מכתב מניסים בן בנאיא, מאלכסנדריה, אל אבו אלאפראח ערוס בן יוסף, בפוסטאט. התיארוך: בערך 1085 לפי גיל, או 1100 לפי גויטיין. ניסים הביא סכום כסף עבור ערוס מן המגרב ונאלץ לשלוח אותו לפוסטאט במזומן. הוא היה מעדיף להמיר את הכסף באלכסנדריה בשטר חליפין (סויפתג'ה) על פוסטאט, אך הדבר לא התאפשר. לפי גיל. המכתב נכתב זמן קצר לאחר שובו של ניסים בן בנאיא מן המגרב בסביבות שנת 1100 לפי גויטיין, והוא רווי בהבעות תודה כלפי הנמען. בצדו השני של הדף נעשה שימוש חוזר על ידי ערוס לרישומי חשבונות.

מכתב בערבית-יהודית, ככל הנראה מכתב עסקי מגרבי מהמאה ה-11. שריד (החצי התחתון של הצד הקדמי). מוזכר בו הקאדי אבן אל-[...] ואדם בשם אל-חאפט'. השולח מבקש מהנמען לשלוח בשמו מכתב תודה למנצור בן עטיה ולאביו. הוא מבקש שיישלח אליו ה"מחבס" (לפי מילון דים-רדנברג: או ענק לצוואר או אריג כותנה) כדי שיוכל לעשות בו משהו שימנע את התקלקלותו. הוא מדווח שספינות רבות הגיעו מסיציליה. השולח יודע שאל-שייח' אל-מֻוַפַּק אומר עליו "את מה ששמעתי ממנו/עליו באלכסנדריה". ההמשך בשוליים פגום מכדי לקרוא.

מכתב מבניהו בן מוסא, יהודי אלכסנדרוני ממוצא מגרבי, אל נהראי בן נסים בפוסטאט. המכתב כולל תלונות חריפות על יחסם של יהודי אלכסנדרון המקומיים כלפי הזרים, ובמיוחד כלפי בני המגרב. המכתב שופך אור על מחלוקת קהילתית גדולה שהגיעה עד לרשויות המוסלמיות וכמעט הביאה את הכותב להמיר את דתו לאסלאם. במכתב מוזכר אגב אורחא אברהם אלדרעי כשוהה באלכסנדריה, וככל הנראה כמי שמקיים יחסי ידידות עם הכותב. בניהו גם מביע את דאגתו לשלום הנמען, המחלים ממחלה (שורות 3–6 בצד הפנים). (המידע מפרנקל)

קטע ממכתב מהאחים יוסף ונסים בני ברכיה מקירואן (אפריקיה) ליוסף בן יעקב בן עוכל בפֻסטאט. נכתב סביב שנת 1017. יוסף, האח הבכור, הוא הכותב. במכתב מוזכרים פרטים על הנגיד אברהם בן עטא ועל פעילותו למען הישיבות. הכספים שנאספו בפֻסטאט ובקירואן מתימן, מספרד ומן המגרב נשלחים אל אבן עוכל בפֻסטאט. חלק קטן מן הכסף יועד לישיבת ארץ ישראל, אך רוב הסכום הוקצה לישיבות בבל. כמו כן מוזכרת יציאתו של מושל קירואן למסע צבאי, והנגיד אברהם בן עטא התלווה אל המושל (ככל הנראה בתפקידו כרופא).

מכתב מאסיר הסובל מהתעללות מצד שומר מגרבי וממחלה, הפונה לאדם נכבד ("אחי, אבו עמראן") ומבקש ממנו להתערב למענו אצל שופט. הכותב מזכיר תקרית שאירעה ביום שישי, כאשר ניסה להתפנות בבית הכיסא לאחר שלושה ימים ללא יציאה — ואז היכה אותו השומר. לפי גויטיין, אסירים הורשו לשלוח מכתבים מחוץ לכלא, וכמה מהם שרדו בגניזה. מאחר שבמכתב כזה מובעת תלונה כנגד סוהר מרושע במיוחד שקילל והיכה את הכותב ללא כל סיבה, ניתן להניח שלפחות בחלק מהמקומות לא הסכינו הרשויות הממונות עם אכזריות מופרזת.

מכתב מאלכסנדריה, שנשלח בסביבות שנת 1120 לסה"נ על ידי הסוחר המגרבי מח'לוף בן מוסא אלנפוסי (אבן) אליתים. הכותב מודיע כי ידיד נשא עבורו ארנק ובו 101 דינרים "טריים" (טרי) במשקל 100 ורבע. הוא מבקש מהנמען "למכור" אותם, כלומר להמיר את המטבע הסיציליאני שנשלח לכסף מצרי מקומי. מח'לוף מקדיש אחת-עשרה שורות במכתבו הקצר להתנצלות על שלא רכש עבור ידידו את הטורבן הסיציליאני שהוזמן. הוא מאשר את הסיבה בשתי שבועות בשמו הגדול של האל, ומודה שהמחדל נבע משכחתו שלו.

כתובה. שריד (פינה ימנית תחתונה). תיארוך: מחצית שנייה של המאה ה-11. השוליים מעוטרים באותיות קטנות מצטלבות ונקודות אדומות. האישה לא תצא מן הבית ללא רשות הבעל. מדובר בשתי אחיות. אם אחת מהן תעדיף להתגורר במקום אחר, היא תוכל להשכיר את חנותה רק לאחותה. אם תגענה להן תוספות לרכושן מן המגרב, שתי האחיות תחלוקנה בהן בשווה. חתומים: מראיות בן יוסף הכהן אב הישיבה; בנימין בן אברהם; יבקא(?) בן מנחם; יפתח בן [...]; וכמה נוספים. (המידע מתוך כרטיסיית גויטיין.)

מכתב עסקי בערבית-יהודית, ככל הנראה נשלח מאלכסנדריה לפוסטאט. הכותב מתייחס להגעתו של עִמראן לפוסטאט, ומבקש מהנמען לשאול אותו לחדשות בנוגע לסוחר אחר, ובפרט האם אותו סוחר כבר עזב את אל-ג'אווה. כמו כן מוזכרת הגעתו של אדם נוסף, מגרבי, לאלכסנדריה מעדן, אשר הביא עמו ידיעות בנוגע לאבו אל-עלאא. אותו אדם שהה בעיר (כלומר באלכסנדריה) במשך חמישה ימים ואחר כך שב לעדן. בהמשך המכתב מתייחס השולח לקשיים שיעמדו בפניו אם ייאלץ לנסוע לפוסטאט, בין ביבשה ובין במים.

מכתב מלברט בן יצחק מקירואן אל יוסף בן דונש בפוסטאט, בכתב ידו של נסים בן יצחק בן אלסהל. הן השולח והן הנמען הם ככל הנראה מפאס, ומנהלים עסקים בין המגרב למצרים. ייתכן שלברט הוא אחיו של נסים. הכותב מבקש מהנמען לשלוח כסף שהוא חייב לסוחר אחר, אברהם בן ברוך, שממתין לכסף לפני שיוכל לשוב לספרד. במכתב מוזכרת ספינה בשם "אלמרכב אלמבארכ", שככל הנראה מדובר בספינה בבעלות המדינה או בבעלות פרטית של השליט. (המידע מבוסס על גיל, ממלכת ישמעאל, כרך 2, מס' 228.)

מכתב בעניין עסקים. בערבית יהודית. פרטים רבים ומרתקים אך קטוע מדי להבנה. מוזכרים: 1000 דרהמים; 'כל מה שתרצה, שלח ואני אמכור... [ותגיד לי מה] מבוקש, ואשלח לך'; קבוצת אנשים הנקראים אלכתלאניה (הקטלאנים??); 2200 דינרים ודרהמים מגרביים; מחצית הכסף לאברהים; איש קראי; בו אל-ת'נאא או בו אל-מונא; פונדוק ומשי; הצינאעה (הנמל הראשי/בית המכס בפוסטאט או הארסנל); השומר; הפראנקים; ישמעיל; החוג'רה (בית מצב?); ישמעיל עוזב את הפונדוק; ו'שותפו מנסור וכסף רב'.

מכתב עסקי מאת יעקוב ב. סלאמה (ידוע גם כיעקב ב. שלמה) לאחיו שמואל ב. שלמה. הביטוי "הסופר המגרבי" מופיע גם הוא בכתובת. כתוב בתערובת של ערבית (בכתב ערבי) ויהודית-ערבית. החלק השמור כאן מכיל בעיקר ביטויים נוסחאיים של געגועים ויחס כבוד. מוזכר מישהו בשם סיף אל-דולה אל-[...] אל-Juyūshī; רווח של 8 3/4 דינרים; ו"האנייה הקטנה" (al-qārib al-ṣaghīr), שלפי Aodeh היא ספינתו של שליט צור אבן אבי עקיל, אך הוא אינו מסביר מדוע. (המידע לקוח מ-Aodeh.)

שבר מאמצע מסמך משפטי. מתייחס לעצמו כ'תצאדוק'. תיארוך: כנראה עידן ממלוכי מאוחר או עות'מאני מוקדם. מתייחס לטבעות (? ח'ואתם) של בדיל (קצטיר); מספריים (מקץ); צד שמתחייב לשמור על פריטים אלה (ועליה חפט' דאלכ וצוונוהו); יורשי סאלם; קאסם; עבד אל-ואחד בן [...] אל-מגרבי אל-טראבלוסי; מוחמד בן אחמד בן מוחמד אל-מגרבי אל-סלאטי (כנראה הניסבה של סלא, כלומר סלה של ימינו); וביטוי המתייחס להסתכלותם על משהו (?אטלאעהם עלא דאלכ אלאטלאע אלש[רעי]...).

מכתב מסחרי, ככל הנראה מאת סוחר מגרבי בן המאה ה-11, שנשלח כנראה מאלכסנדריה לפוסטאט. כתוב בערבית-יהודית. מוהוב בן עמאר שהה במחיצת השולח. במכתב מוזכרים סכום כסף, השם חסן אלעטאר, והעובדה שמוהוב הגיע לאלכסנדריה ולא ידע דבר על העניין. דרישת שלום נשלחת לאבו יעקוב אלחכים. השולח מתלונן שמיום נסיעתו לא מצא בריאות, ושהוא עדיין מרותק לביתו בשל מחלה (לאזם פי אלבית). אם אבו עמראן שב מן הצעיד (מצרים העליונה), מתבקש הנמען למסור לו דרישת שלום.

קטע ממכתב שנשלח מירושלים למצרים בראשית המאה ה-16. הכותב מתאר משבר כלכלי/קהילתי שמנע את פעולתן הסדירה של גביות הכספים השבועיות, ששימשו הן לצורכי הקהילה והן לתשלום המסים שהוטלו על ידי השלטונות. דון אברהם בן עֻקבּה ניסה לתווך בסכסוך, אך ללא הצלחה. בשוליים מופיע השם בּו אלפרג'. בצדו השני של הקטע הכותב רומז לסכסוך בין בני העדה המערבית (המגרבית) לבין הספרדים. כמו כן מופיע על הדף תרגיל כתיבה בכתב יד אחר. המידע מבוסס על אברהם דוד.

מכתב מאברהם בן עמרם אל נהראי בן נסים (ואולי גם אל ברהון בן צאלח?), שנשלח מפוסטאט בשנת 1067. המכתב כולל ידיעות על בני משפחת תאהרתי השוהים בירושלים, ובכלל זה הודעה על פטירתו של אחד מהם. הכותב מבקש לפעול בדחיפות להשגת עדים בפוסטאט, ובמיוחד מיוסף בן ינאי אלברדאני, בנוגע לזכויותיה של אישה ברכוש שנותר בקירואן. מוזכר במכתב גם מכתב אחר שבו דווחו ידיעות קשות על המתרחש במגרב, ככל הנראה בקירואן. הפרטים מבוססים על תיאורו של גיל.

מכתב מיוסף בן מוסא אלתאהרתי, ככל הנראה ממהדיה, אל נהראי בן נסים בפוסטאט, בנוגע למשלוחי סחורות. סתיו 1063. הכותב מתאר קשיים במכירה ומזכיר סחורות מגוונות, ביניהן חריע, קמפור (כופר), סוכר, שרף, כרכום, אינדיגו (נילה), חיטה, צמר, עץ, אבני אודם, חרוזים, פנינים, שמן ועוד. יוסף דן גם בקשרי המסחר עם ספרד והמגרב, אף שהדרכים מסוכנות, ומציין את פטירת אחיו ברהון בן מוסא. (המידע על פי גיל, ממלכת ישמעאל, כרך ג', מס' 374).

מכתב מזכאי בן משה, ככל הנראה מן המגרב, אל אבו אלפרג' בן צדקה אלרמלי, ככל הנראה באלכסנדריה. נכתב סביב שנת 1060. עוסק במשלוחי סחורות, בעיקר משי ושמן. נזכר בו כי סחורות המגיעות לאלכסנדריה ובעליהן נעדרים מוחזקות במחסן. בין האנשים המוזכרים במכתב: עטיה בן בניאם אלאסכנדראני; אבו יוסף; אבו אלסרור אבן אלקאבסי; אלרייס אלעג'מי; ואבו אלברכאת בן אבו אלפרג' אלקרדוסי(?). המידע מבוסס על גיל, במלכות ישמעאל, כרך 4, מסמך 717.

רשימה מקוטעת וגדולה ובה כ-70 שמות של גברים; ייתכן שמדובר באנשים שאינם מסוגלים לשלם את מס הגולגולת (ג'זיה). רבים מן האנשים מופיעים יחד עם אחיהם ובניהם, ואחד מהם נזכר יחד עם פועליו. בין השמות המופיעים ברשימה: מפצ'ל בן הלל, מפצ'ל אלנקוש, סעיד בן שמואל ובנו, מנצור בן הבה, מחאסן אלתבאך, בונצר אבן אלחוש, סוּלים בן יוסף, [..]ם בן סניט, יעקב אלמגרבי וסרור אלח'ראסאני. המידע מבוסס על קטלוג CUDL ועל כרטיסיית גויטיין.

שני קטעים של רשימת חלוקת צדקה בכתב ידו של חלפון בן מנשה (פעיל 1100-1138 לספירה). רבים מהרשומות מחוקים. רוב האנשים מקבלים פריטי לבוש. אחת המקבלות נקראת בצורה מעניינת 'אשת אבליס'. שמות נוספים כוללים אשת/משפחת הושענא; אבו אלח'יר אל-[...]בי, אבן חוביש, הבן הצעיר של החזן הירושלמי, האישה ממליג השוהה ב'דאר אלחבס(?)', אם סביע, אברהים אלמגרבי, תופיק, יתום אבן קטאאף, אם אלצביאן, בן אחות אלבשכאר(?), אשת [...] אלבצרי.

מכתב מאת מנשה, השוהה בדמסיס, אל אבו הארון אח'לאבו הכהן בן הארון, השוהה בפסטאט. כתוב בערבית-יהודית. תאריך המכתב: 1 בינואר 1063. עניינו של המכתב הוא רכישת נעליים עבור אבו נצר, בנו של הכותב. בנוסף, מציין הכותב כי הוא מצפה לקבל מכתבים מן המגרב. נזכרת בו מותו של אלמֻעז בן באדיס, שליט אפריקיה. מנשה שמע שאח'לאבו נסע לפסטאט, והוא מביע את דאגתו ואת תפילותיו בעקבות מה ששמע על המגפה (אמראצ') הפושה כעת בפסטאט.

מכתב מישראל בן נתן, מאלכסנדריה, אל בן דודו נהראי בן נסים בקירואן. נכתב סביב שנת 1045. בעת כתיבת המכתב הכותב עודנו במצרים (טרם מעברו לביזנטיון), ובן דודו נהראי טרם עזב את המגרב. ישראל מוסר לנהראי מידע על רכישות שביצע במצרים. הוא קנה סחורות מאבו נצר, הלוא הוא חסד בן ישר התוסתרי. במכתב מוזכרים פרטים על כמה אנשים ועל עסקאות שונות, בעיקר במרגליות ובחרוזים. (המידע מבוסס על גיל, מלכות, כרך 3, מס' 408)

מכתב מברהון בן יצחק אלתאהרתי, מאלמהדיה, אל נהראי בן נסים, ככל הנראה באלכסנדריה. נכתב בסביבות 1045 לפי גיל. נהראי שולח סחורות למגרב ומוכר סחורות שהוא מקבל מברהון, ולהיפך — ברהון מוכר סחורות במגרב ושולח סחורות למצרים. שניהם גם קונים סחורות. הכותב מזכיר שיתוף פעולה עסקי עם אבו נצר חסד אלתסתרי ושותפות עם אבו אלקאסם עבד אלרחמן בסחר באבני חן. מוזכרות סחורות המובלות על אונייה צבאית, "מרכב חרבי".