מכתבים מגניזת קהיר — עמוד 18

קטע מאיגרת בערבית-יהודית, ובו דיווח על סכסוך קהילתי שהתרחש בראשית המאה השלוש-עשרה בתקופת כהונתו של הדיין ר' אליעזר באלכסנדריה. דרשן אורח ([...] בן עובדיהו) הגיע לקהילה וזכה לפופולריות עצומה, עד כדי כך שהדיין אליעזר ניסה להפסיק את דרשתו ויצא בסערה מבית הכנסת יחד עם חלק מן הקהל. רבנו אפרים התייצב לצדו של הדרשן האורח. אנשי אלכסנדריה כותבים בתמיכה באורח ומתלוננים על התנהגותו של הדיין המקומי. תחילת המכתב וסופו חסרים. (חלק מן המידע מבוסס על פרנקל.)

מכתב מאבו זכרי הרופא (אולי בירושלים) אל אביו אליהו הדיין בפוסטאט. אבו זכרי מודאג מאוד שמא ימות לפני שיזכה לראות את אביו שוב, ומתחנן לפניו שימחל לו על פשעיו. הוא כבר שלח מכתבים רבים באותו עניין. מלבד מחלה נסתרת שאינו יכול לחשוף את טיבה במכתב, פן ייפול לידי אויביו, הוא סובל גם מחולשה בכבד, מטחול מוגדל, מקלקול עיכול, מחוסר תיאבון ומעייפות שתוקפת אותו בכל מאמץ קל. הוא יוצא לשוק רק פעם או פעמיים בשבוע כדי להשיג את צרכיו ההכרחיים, וגם זאת בקושי רב.

פתיחה של מכתב מ"קהילת היהודים שעל האי (?)" (לפי הכתובת בצד ה-verso) אל אבו כת'יר רבי אפרים בן שמריה (1007–1055 לסה"נ), ובו ביטויים מחורזים רבים. המכתב נפתח בפסוק "כי רם יי" ומילותיו הראשונות הן "שלום רב בישע מעורב". בצד ה-verso מופיעה הכתובת בכתב ערבי. לא ברור לאיזה "אי" מתייחסת הכתובת; ואולם, להתייחסויות מימי הביניים לנכסים על איי הנילוס סמוך לקהיר/פוסטאט, ראו למשל את התעודות BL OR 5557B.17 ו-T-S 8J34.4. המידע נמסר על פי CUDL וכרטסת גויטיין.

איגרת מלשכתו של ראש היהודים יהושע בן אברהם מימוני (נולד 1310 – נפטר 1355), המזהירה מפני מטיף נודד שזכה לפופולריות בקרב הקהילה. לפי האיגרת, האיש "מדבר בסודות שאינו מבין את משמעותם, כתוכי המדבר ואינו יודע מה הוא אומר. ויתרה מזאת, אינו יודע מה אסור ומה מותר". גויטיין סבור שמדובר במטיף יהודי בעל נטיות סופיות, שהשפעתו בתקופה זו ניכרת גם באיגרת הידועה שפורסמה תחת הכותרת "יהודי שוטה לסופיות בימי דוד השני מימוני". קיים גם עותק או טיוטה של אותה איגרת.

טקסט ספרותי בעברית. אולי צוואה אתית, המורה לאדם לעולם לא לחדול מלהלל את האל. ייתכן גם שמדובר במכתב מעוטר ומורכב במיוחד. כתב יד בהשפעה ספרדית. טקסט משני: מכתב בערבית-יהודית בשולי הצד הקדמי (recto), הפותח במילים "יא מולאי וסידי..." (אדוני ורבי...). טקסט שלישי: מכתב בערבית-יהודית בצד האחורי (verso). הכותב מבקש לפרוע את חובותיו ואת שטרי החוב שלו (תופיה חקק), ובכלל זה את חובו לאבו אל-חסן (חק). הוא פונה אל הנמען בבקשה שיסייע לו ויורה לו כיצד לנהוג.

מכתב מאת אלחנן בן שמריה אל קהילת מליג'. אלחנן מאשר שקיבל את העצומה (רֻקְעַה) של אישה אלכסנדרונית שבעלה לשעבר אינו מספק לה מזונות בשיעור מספק לאחר גירושיהם. הבעל נותן לה רק שני דאניק'ים בלבד, השווים לשליש דרהם, בעוד שהיא זקוקה לפחות לשני שלישי דרהם לקיומה. אלחנן בן שמריה מורה לקהילת מליג' לסייע לאישה ולדאוג לצרכיה. המסמך פורסם במקור על ידי אברמסון בספרו "במרכזים ובתפוצות בתקופת הגאונים", עמ' 116. על גב המסמך נמצא טקסט נוסף הרשום כרשומה נפרדת.

מכתב מאלכסנדריה, שנשלח בסביבות שנת 1120 לסה"נ על ידי הסוחר המגרבי מח'לוף בן מוסא אלנפוסי (אבן) אליתים. הכותב מודיע כי ידיד נשא עבורו ארנק ובו 101 דינרים "טריים" (טרי) במשקל 100 ורבע. הוא מבקש מהנמען "למכור" אותם, כלומר להמיר את המטבע הסיציליאני שנשלח לכסף מצרי מקומי. מח'לוף מקדיש אחת-עשרה שורות במכתבו הקצר להתנצלות על שלא רכש עבור ידידו את הטורבן הסיציליאני שהוזמן. הוא מאשר את הסיבה בשתי שבועות בשמו הגדול של האל, ומודה שהמחדל נבע משכחתו שלו.

מכתב מאת מבשר בן דוד בדמסיס אל נהראי בן נסים בפוסטאט, משנת 1053 לערך. הנושא המרכזי הנידון במכתב הוא ויכוח בין מבשר ונהראי מצד אחד לבין נוצרי מצד שני. הנוצרי העלה תביעות כספיות שמבשר לא ראה אותן כמוצדקות. מבשר בן דוד מתלונן על קשיים כלכליים, במיוחד מאז שעזב את אלמהדיה שבה נותרה משפחתו, ואיבד את רכושו במהלך מסעותיו. הוא צופה שנה קשה למשפחתו, בשל הרעב ועליית המחירים. המכתב מתייחס לסחר בפנינים ובספרים, ומעניק לנמען ייפוי כוח לביצוע מכירה של משי.

מכתב מח'יאר בן יעקב אל אבו אלמפצ'ל הבּת אללה בן יפת (המוכר גם בשמות הבּת אללה בן חוסיין ונתנאל בן יפת). כתוב בערבית-יהודית. תיארוך משוער: שנות ה-1090 לספירה. השולח מוכר ממסמכים נוספים שנידונו בהקשרים אחרים, ואף הנמען מוכר ממספר מסמכים מ"ספר הודו" וממקורות נוספים. נראה שהמכתב עוסק בסכסוך בין מספר צדדים, ומזכיר הליכים קודמים שהתקיימו בבתי דין מוסלמיים. בין השמות המוזכרים במכתב: אבו זכרי אבן אלחג'אזיה, אבו אלפרג' נסים בן עטיה, ואברהם (אלקלעי?).

מכתב עסקי בערבית-יהודית, ככל הנראה נשלח מאלכסנדריה לפוסטאט. הכותב מתייחס להגעתו של עִמראן לפוסטאט, ומבקש מהנמען לשאול אותו לחדשות בנוגע לסוחר אחר, ובפרט האם אותו סוחר כבר עזב את אל-ג'אווה. כמו כן מוזכרת הגעתו של אדם נוסף, מגרבי, לאלכסנדריה מעדן, אשר הביא עמו ידיעות בנוגע לאבו אל-עלאא. אותו אדם שהה בעיר (כלומר באלכסנדריה) במשך חמישה ימים ואחר כך שב לעדן. בהמשך המכתב מתייחס השולח לקשיים שיעמדו בפניו אם ייאלץ לנסוע לפוסטאט, בין ביבשה ובין במים.

מכתב בקשת סיוע וצדקה מאת יצחק בן אברהם אל הנגיד משה בן מבורך (1112–1126 לסה"נ). מה שנותר מן המכתב כתוב כמעט כולו בעברית, אם כי גוף המכתב עצמו נכתב ביהודית-ערבית. לדברי כהן, מעטות הן הבקשות מאת יחידים במצוקה המבקשים את עזרתו של משה הנגיד ששרדו בידינו; ואולם היהודי "שבור-הלב" שמכתבו הקרוע אל משה הנגיד בן מבורך משמר, מלבד פתיחת הברכה והכתובת, כמה פסוקים מן המקרא העוסקים בהיענות לתפילת הנזקקים — היה ללא ספק רק אחד מני רבים שביקשו את חסדו של משה.

מכתב מנהראי בן נסים, השוהה בבוציר, אל אבו אסחאק ברהון בן צאלח אלתאהרתי ובן דודו ברהון בן מוסא, בפוסטאט. המכתב מתוארך ל-11 בפברואר 1054. נהראי הגיע לבוציר כדי לזרז את רכישת הפשתן, בעקבות עצתו של עיאש בן צדקה, השוהה אף הוא בבוציר. המכתב כולל הוראות מפורטות בנוגע לניהול העסקים בפוסטאט בזמן היעדרותו של נהראי. כמו כן מוזכרים עסקים עם כמה מוסלמים, ונזכר משי הממתין בסיציליה. הנמען היה חולה והחלים. (המידע מבוסס על גיל, ממלכת ישמעאל, כרך 2, מס' 257)

מכתב מאדם שהגיע מארץ הפרסים, אשר לאחר שאיבד את הונו בא למצרים בתקווה לקבל משרת מלמד. הוא מבקש סיוע, מאחר שלא היה מסוגל לעבוד בשל מחלת אבעבועות שחורות שלקה בה. הכותב מתגורר בבית הכנסת — פרט שנכתב מעל לשורה, לאחר שהסופר כתב תחילה "מתגורר עם [???]" ואחר כך מחק זאת. בלשון המכתב: "באתי לעיר הזו בידיים ריקות, בכוונה לפרנס את עצמי על ידי שירות הציבור, אך חליתי באבעבועות שחורות. כעת איני יכול לעבוד ואין ברשותי דבר." המידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין.

מכתב בכתב ערבי. שריד המשמר את החלק האמצעי משני צדדיו, 6–8 שורות בכל צד. השולח מודאג ממצבו של הנמען ומתאר את חרדתו בכמה מקומות (ובא תיאורים כגון "וקלבי מחרק'/מחרק... עליך... וח'ופי עליך מן אן ת'נת(?) להו וג'ההא אד' ינאל מנך..." — לבי בוער/נחרך עליך, ופחדי עליך פן תפנה לו [הזמן/הגורל?] את פניה כשהיא פוגעת בך). הוא מזכיר את החשש מצד השלטון המאיים עליו ("לך ח'וף אלסלטאן") ומפציר בנמען להקשיב לדבריו ולקבל את עצתו ("...קבול קולי ואלאצג'אא אליה").

מכתב מאת כותב לא ידוע, באלכסנדריה, אל נמען לא ידוע, ככל הנראה בפוסטאט. בערבית-יהודית. תיארוך: נכתב במחזור 275, שהשתרע על השנים 5207–25 לבריאת העולם (1446–65 לסה"נ). הכותב פונה אל הנמען בכינוי 'אחי', מתנצל על הטרחה שהוא מטיל עליו ("אלתהג'ם (!) עלא פצ'לכם"), ומקונן על כך שאנשי אלכסנדריה איבדו את חכמת העיבור, ומבקש מהנמען לשלוח לו לוח שנה שיתחיל מחודש תשרי הקרוב ויימשך עד סוף מחזור 275. הוא שולח דרישת שלום לאשת הנמען, לבנו יהודה, ולאלעזר סופר.

טיוטת מכתב באיטלקית על דף כפול (ביפוליום) שייתכן והיה חלק ממחברת רחבה יותר. בצד הימני של הדף (recto) מופיעה השנה 1814 לסה"נ, אך ספרת העשרות דהויה עד כדי כך שיתכן שהמסמך מקורו בעשור אחר כלשהו במאה התשע-עשרה. הקטע עוסק בענייני מסחר, כפי שעולה מן הדיון הנרחב בכמויות ומאזכור הכותב את הביטוי "facendo informa di pagamento" — "מודיע על תשלום" (שורה 7 בצד הימני). בצדו האחורי של הדף (verso) מופיעים טבלה מורכבת וחישובים מספריים הכוללים יחסים מגוונים.

שריד של מכתב (השוליים הימניים, החלק העליון והתחתון חתוכים). החלק הראשון עוסק במצוקתו של חזן ומלמד תינוקות 'עלוב' (בכֻּתַּאב) שכילה את כל כספו וזקוק לסיוע, והכותב מבקש מהנמען לעזור לו. עניין נוסף: הכותב מבקש מהנמען לסייע למוסר המכתב, שהוא 'מבני טובים', שהגיע 'לארץ הזאת' ממקום אחר לאחר מאמץ רב, ככל הנראה תוך בריחה מאיזו צרה, רק כדי למצוא את עצמו בקושי מסוג אחר, ובכלל זה מחלה. (המידע מבוסס על מארק כהן.) הצד השני שימש בשנית לכתיבת פיוט בארמית.

מכתב שנשלח לאלכסנדריה ובו מוזכרים אבו מנצור אלמשמיע (אלמשמיע), אבו אלמנא (מנוקד אלמֻנֵי) ויעקוב/יעקב בן בנין. נזכר בו תשלום מס הגולגולת (אלגאליה). המכתב ממוען ל'אח'. השולח מספר כי שהה במקומו כזר חסר פרנסה ומובטל במשך כחודשיים, ומביע חרטה על שיצא לדרכו: "באני פי אתר וצולי לח[קני?] נדמה עלי כרוגי מנכם כתיר ובקית יאכי באן(?) מוחש גריב בטאל בלא רזק נחו אלשהרין ואנא אליום נרגו רחמה אללה וחדיתי פי אלגאליה...". (חלק מן המידע מבוסס על קטלוג CUDL.)

ורסו (כפי הנראה השימוש המקורי): שריד של מכתב בכתב ערבי. נכתב בסגנון רשמי ומדווח כי נושא המכתב (אלואצל בהא), אדם בשם מחמד, התמיד ב"שירות" (מלאזם אלח'דמה) במשך שנתיים וחצי ולא (החסיר?) ולו יום אחד. ייתכן שבהמשך באה בקשה למתן טובה עבורו. דרוש עיון נוסף. רקטו (כפי הנראה השימוש המשני): מכתב ממשה בן לוי הלוי (נפטר ב-1212), השוהה בקליוב, לבני משפחתו בפוסטאט. זוהי תחילתו של המכתב, והוא מביע דאגה לנוכח איזו צרה (תעב) ששמע כי פקדה את אחיו אבו אלחסן.

מכתב מאלעזר בן שמ[ואל?], ממקום לא ידוע, אל "אחיו" אבו אלפרג' עמראן בן חסן, בפוסטאט. ערבית-יהודית. עוסק בעיקר בענייני התכתבות — מי קיבל איזה מכתב ומתי, אדם שכתב מכתב בעברית (באותיות עבריות?), והאם הכותב יכתוב מכתב לארצות הלבנט (הוא לא יעשה זאת, עד "מועד מסוים"). הכותב שולח דרישת שלום (ונזיפה) לאבו אלנג'ם הילאל, וכן דרישות שלום לר' יעיש הכהן ולבנו ולכל הפרנסים (ייתכן שהבן הוא הפרנס עלי בן חיים = עלון בן יעיש מסוף המאה ה-11?). דרוש עיון נוסף.

קטע ממכתב שנשלח מאדם אל "אביו", ובו ברכות לרגל החגים ובירורים על עסקאות קטנות בבגדים. הכותב מוסר דרישת שלום לאבו אל-חסן, לאמו ולאחותו, וכן לסת אל-ע'רב ולילדיה. בצד ה-verso הוא מבקש מהנמען למסור לאבו סעיד אבן אל-קטאאיף (הוא חלפון בן מנשה, פעיל בשנים 1100–1138) את הת'וב (חלוק) מכותנה ואת הפרוו (בגד פרווה) שביקש בצד ה-recto שיישלחו אליו. שני קטעים נוספים נראים ככתובים באותה יד וקשורים זה לזה, ובשניהם מופיע הביטוי הזהה "אלתוב אלקטן ואלפרו מע".

ארבעה קטעי מכתבים ביהודית-ערבית. לפחות שניים (כרכים 1 ו-4) הם ככל הנראה מאותו מכתב, אך שני הקטעים האחרים בכתבי יד שונים. כרכים 1 ו-4: מוזכר שכל מה שמישהו רכש בפוסטאט/מצרים נגנב; מוזכרים גם אלכסנדריה ומגילה. תאריך: אולי מהמאה ה-13. כרך 2: נשמרו רק המילים הראשונות. כרך 3: מופנה לשני אנשים (דאם עזכמא), אחד מהם הוא אבו נצר ב' אלישע, הידוע ממסמכי India Book IV מאמצע המאה ה-12. בצד האחר: חלק מכתובת: 'יצל אלי חצרה מו[לאי...] החכם הנבון המופלא...'

מכתב של החזן יפת בן שכניה לנמעניו במצרים. החלק המתועתק של המכתב מתאר כיצד הגיע לעכו אך לא נטל מהקהילה תרומות כלשהן, משום שנודע לו כי כבר אספו תרומות עבור אלחנן בן שמריה, מנהיגה הרבני של יהדות מצרים בראשית המאה ה-11. על פי תיאור נוסף (PGPID 1135): מדובר במכתב מיפת בן דוד בצור אל אביו דוד בן שכניה (בערך 1008–1011 לסה"נ). המכתב עוסק במגבית (פסיקא) שנערכה בעכו עבור החזן הצעיר חוסיין בן דאוד בן סכן מפוסטאט, הידוע יותר בשמו יפת בן דוד בן שכניה.

מכתב מעזרא בן הלל אל נהראי בן נסים, ובו הוראה להחליף 50 דינרים שהכותב שלח אליו. הדינרים הללו "אינם בשימוש כאן באלכסנדריה, אך הם מעולים ומדרגה ראשונה בפוסטאט. אנא החלף אותם בדינרים דמשקאיים [או: סוריים] שכתובותיהם מסודרות בשורות, מן הטובים, כפי שידוע לי שאתה רגיל להשיג." העמלה לנהראי, על פי הסכם שעשה גיסו של הכותב עם הכותב, תהיה "דינר אחד לכל מאה [שהוחלפו]", והכותב מוסיף ומורה לו לבצע את ההזמנה לאלתר. נכתב באלכסנדריה, בערך 1060–1080 לסה"נ.

מכתב בקשה לתרומה מאת משה המלמד אל עמרם הלוי. משה מסביר שלא הצליח להרוויח דבר מהוראתו בתקופת החג, ופונה אל עמרם בבקשה להלוואה של חיטה — או שווה ערכה במזומן — שכן אין לו מה לאכול. הוא מציין כי כבר כתב לעמרם בעבר ותיאר את המצב הכלכלי הקשה של משפחתו, אך לא זכה לכל תגובה. במכתבו הנוכחי הוא אף מטיח בעמרם דברי תוכחה ואומר לו "ראוי היה שתיטיב עמי מבלי שאצטרך לפנות אליך". המידע מבוסס על קטלוג CUDL ועל גויטיין, "החברה הים-תיכונית", כרך ב', עמ' 188.

מכתב מלברט בן יצחק מקירואן אל יוסף בן דונש בפוסטאט, בכתב ידו של נסים בן יצחק בן אלסהל. הן השולח והן הנמען הם ככל הנראה מפאס, ומנהלים עסקים בין המגרב למצרים. ייתכן שלברט הוא אחיו של נסים. הכותב מבקש מהנמען לשלוח כסף שהוא חייב לסוחר אחר, אברהם בן ברוך, שממתין לכסף לפני שיוכל לשוב לספרד. במכתב מוזכרת ספינה בשם "אלמרכב אלמבארכ", שככל הנראה מדובר בספינה בבעלות המדינה או בבעלות פרטית של השליט. (המידע מבוסס על גיל, ממלכת ישמעאל, כרך 2, מס' 228.)

מכתב מאדם בשם דאוּד אל אליהו הדיין. כתוב ביהודית-ערבית. עניינו דמי מזונות (15 דרהם ושלוש וויבות בחודש) ששולמו לאשתו של פרח' בתקופה שבה הניקה ילד. לאחר שגמלה את הילד הודיעו בני משפחתו של פרח' שיסכימו לשלם רק את הסכום הכספי ולא את החיטה, והשולח מתעמת עמם בנוגע לכך. סלים, אחיו של פרח', עזב ויצא אל המחנה הצבאי (אל-עסכר). השולח מבקש מאליהו להעלות את העניין בפני "סיידנא" — ככל הנראה רבי אברהם בן הרמב"ם. (חלק מן המידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין.)

מכתב אל יאיר בן אלעזר (בן יאיר השופט), הנפתח בציטוטים מקראיים כגון תהלים כ׳:2–5 ותהלים קכ״ח:5–6, ולאחריהם מבוא עברי ארוך. הכותב מבקש עבודה כמלמד או בעסקים. הוא סירב לקבל מתנת כסף מאבו אלפרג׳ אלצירפי, אך לאחר שספג הפסדים בעסקת כספית (מרקורי) ולאחר שהוא נמצא ללא עבודה מאז הגעתו לפוסטאט לפני שנה ושלושה חודשים, הוא זקוק לעזרה — במיוחד לנוכח התקרבות החגים. (המידע מבוסס על קטלוג CUDL וכרטיסיית המפתח של גויטיין.) אותו כותב חיבר גם מסמכים נוספים.

מכתב בכתב ידו של יפת בן מנשה אל אחיו חלפון בן מנשה (פעיל בין 1100–1138 לסה"נ). בערבית-יהודית, עם הכתובת בערבית-יהודית ובכתב ערבי כאחד. קטע (הפינה השמאלית העליונה של ה-recto). הכותב מאשר את קבלת המכתב הקודם, שבו הוזכר כי לחכּם היה פריט מבד דביקי וכריותיו (מח'אדّה), וכי ביקש שיגזרו אותם (? קצארת'הם) — השוו למקור מקביל. חכּם אמר שישלח משהו לדמיאט. דרישת שלום לאבו מנצור אבן קסאסה. במרכז ראש הדף יש חור של ניקוב מחט. (חלק מהמידע מבוסס על CUDL.)

מכתב בעניין עסקים. בערבית יהודית. פרטים רבים ומרתקים אך קטוע מדי להבנה. מוזכרים: 1000 דרהמים; 'כל מה שתרצה, שלח ואני אמכור... [ותגיד לי מה] מבוקש, ואשלח לך'; קבוצת אנשים הנקראים אלכתלאניה (הקטלאנים??); 2200 דינרים ודרהמים מגרביים; מחצית הכסף לאברהים; איש קראי; בו אל-ת'נאא או בו אל-מונא; פונדוק ומשי; הצינאעה (הנמל הראשי/בית המכס בפוסטאט או הארסנל); השומר; הפראנקים; ישמעיל; החוג'רה (בית מצב?); ישמעיל עוזב את הפונדוק; ו'שותפו מנסור וכסף רב'.

מכתב שנשלח לאישה, בערבית-יהודית, על קלף. תאריך משוער: כנראה המאה ה-11, ואולי המאה ה-12. המכתב מדווח על סוחרים שמצאו את מותם כאשר ספינותיהם הותקפו על ידי הביזנטים (אלרום). המצילים המוסלמים מכרו את כל הסחורות שחולצו בנוכחות הסוחרים ששרדו את ההתקפה. על פי הכתובת החיצונית, המכתב נשלח מאדם בשם סלימאן אל אדם בשם אבו אלפרג', שהיה אמור למסור אותו לנמענת. בסוף המכתב נמסרות דרישות שלום לאבו אלפרג' ולאבו נצר. (חלק מהמידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין.)

מכתב מאישה הגרה בפוסטאט אל אחיה יוסף אלח'ראט' (?) באלכסנדריה. הכתיבה היא בערבית-יהודית, בעוד הכתובת על גב המכתב כתובה באותיות ערביות. הסופר נוקט שיטה לא רגילה ורושם את האות הערבית س באמצעות ש' עברית במקום ס' הסטנדרטית. שמועה אחת מסתובבת בקהילה, ולפיה אבו עמראן נישא לאישה, והשולחת מבקשת לדעת האם יש בה אמת אם לאו. נושא המכתב שהה לאחרונה בקוץ, ובידיו ידיעות שעשויות לעניין את הנמען. אחותו הבכירה של הנמען וכן הבתאללה שולחות אף הן את ברכותיהן.

פתק מאת שולח לא מזוהה אל אבו מנצור, בכתב ערבי. תיארוך משוער: ככל הנראה המאה ה-12 או ה-13. השולח מדווח כי אבו עלי בן דאוד תבע כסף מהיבּה אלצ'אפר. בתגובה שלח הִבּה מכתב ובו הוא תובע כסף מהשולח ומן הכספים שצדקה משלם לנמען; כעת על הנמען לשלם 10 דרהמים להִבּה. בצד ורסו מופיעים חשבונות בכתב ערבי ובספרות יווניות/קופטיות. בחשבונות אלה מוזכר הִבּה מספר פעמים, ולכן סביר שהם קשורים לכתוב בצד רקטו. בין השמות הנוספים הנזכרים: מֻפצַ'ל; מנצור; אבראהים.

קטע ממכתב משפחתי, מאותו כותב ואותו נמען כמו מכתב נוסף מהגניזה. עיקר המכתב הוא נזיפה בנמען על שאינו שולח מכתבים. הכותב מוסר: "אמך ואחותך שולחות לך דרישת שלום ומשביעות אותך באלוהים שלא תפסיק את מכתביך אלינו יותר מזה, כי שרפת את לבבותינו באשים, במיוחד כאשר אנו רואים ב[חג] המבורך הזה... כל אחד בבריאותו. ומֻסלִם חלה וסבל קשיים, ותודה לאל, חזר לבריאותו. עליך לשלוח לו דרישת שלום ולברך אותו על בריאותו, גם אם אינך רואה לנכון לכתוב לאיש מאיתנו..."

רקטו: סופה של איגרת בערבית-יהודית. מוזכר בה כינוס שהתקיים בביתו של "סיידנא" בשבת, ושמו של הנמען עלה במהלכו. נזכרים אבו אלסרור ואבו יעקוב, ולאחר מכן ברכות אדיקות. כתב היד זהה לזה של שני קטעים נוספים. בוורסו מופיעה רשימה של סממנים רפואיים פשוטים, ובהם זעפרן, סוכר, אהלים (אלוה), קמפור, דבש וצריף (אלום). ייתכן שתיאור זה של הוורסו שייך לקטע אחר, שכן הוא אינו תואם את המילים הסתומות הספורות בכתב עברי המופיעות בפועל בוורסו. (המידע מבוסס על CUDL)

מכתב מאת אליה בן יהודה בן יחיא מאלכסנדריה אל נהראי בן נסים בפוסטאט, סביב שנת 1050. הכותב נמצא על אונייה שעומדת להפליג בבוקר אל אל-לאד'קיה (לטקיה). הוא מביע דאגה בנוגע לקֻנבּאר (סוג של כלי שיט) שנאלץ לעגון בחוף. כמו כן הוא מזכיר שתי אוניות של אבו עבדאללה (אבן אל-בעבאע), קארב של בו עלי אל-שאמי ושלוש אוניות מאזור שאם. במכתב נזכרים גם משלוח של כופר (קמפור) וחשבונו של יהודה בן משה בן סע'מאר. המידע מבוסס על גיל, ממלכת ישמעאל, כרך 4, מסמך 706.

מכתב בקשת צדקה, בעברית ובערבית-יהודית. השולח הוא יהודה בן שלמה, החזן של דמסיס, והנמען אינו מזוהה. במכתב מתבקש הנמען להניע את אבו זכרי לתרום מצרכים ומזון לקראת החג. בצדו האחורי של המסמך נכתבו ארבע שורות בכתב ערבי, ככל הנראה פתק מן הנמען עצמו אל אבו זכרי או אל אדם אחר, בניסיון להיענות לבקשתו של יהודה: "מה יואילו האדונים הנכבדים לעשות למען יהודה ה..." ( ما يتفضل السادة الاجلا على يهودا ال. . . . . ). חלק מן המידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין.

מכתב הממוען לנגיד אבו אלפצ'ל שמואל (ככל הנראה שמואל בן חנניה?). פתיחת המכתב בעברית והגוף בערבית-יהודית. כפי הנראה זהו מכתב בקשה לצדקה, אך הוא נפתח בביטויי תרעומת ולא בהבעות כבוד כמקובל ("וגיר דלך אן אלממלוך עתבאן עלי אלמולי..."). השולח מספר כי הוא חולה זה ארבעה חודשים ואינו מסוגל לעבוד. הזמנים קשים לכולם, אפילו לבעלי ההון ובתי המלאכה (אצחאב אלרסאמיל ואלדואליב). המכתב ארוך יחסית וראוי לעיון נוסף. (חלק מן המידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין.)

קטע ממכתב מאת כותב לא ידוע בסוריה אל "רבנו" בבלביס. בערבית-יהודית. מזכיר את מס הגולגולת (... אלג'ואלי) באלשאם, ובאופן ספציפי מזכיר את המקום בית ג'יברין (בית גוברין). מוזכר גם [...] בר דניאל אל-[...] ז"ל. תיארוך: ככל הנראה המאה ה-12 או ה-13. תחת אותה שמורה נמצאים גם שני קטעים קטנים נוספים, אחד בכתב ערבי מודרני מוקדם ואחד בתערובת של ערבית-יהודית וכתב ערבי. הראשון מזכיר סכומים בגרוש עות'מאני, ולכן הקטע הזה הוא ככל הנראה מהמאה ה-18 או ה-19.

שריד ממכתב: קשה לקריאה, דהוי, ארוך, בערבית-יהודית. אל הנמען פונים בלשון "מעלתך". בין הקטעים שניתן לפענח: דיון ב"שרי אלפים, שרי עשרות, ושר האלף" ברקטו, ומעט לאחר מכן הביטוי "קאלו רבותינו ז"ל, אפילו...". הכותב מזכיר את "אלרﺋﻴס". בוורסו הוא אומר: "ובאשר למה שאמר סיידנא בעניין [.....] שיחכו לי, אבוא בכל זאת [? לעמרי], שכן הצדק עמי ולא עמם, ובידי כתבי ידם/חתימותיהם...". לקראת תחתית העמוד מוזכרים אלשריעה ומישהו שעומד לקבל מלקות [יצ'רב מלקות].

צד פנימי (שימוש משני): פתק הכרת תודה לאדם נכבד. ביהודית-ערבית. אביו של הנמען החבר נפגש בחסד עם השולח ואמר: 'פתח דלתך ועסוק (taṣarraf) בכל מקום שתרצה, ואף אחד לא יפריע לך.' ואחר כך מזכיר את אבו ל-חסן ורֻקְעָה. בר אעלם חצרתה אלמחרוסה יזכר בטוב אן ואלדה החבר שמרו צור תפצל אלאן באגתמאע מעה וקאל אפתח באבך ותצרף אין [שי]ת פמא יגיך מודי פקד כפית ברחמי שמים ובחיאת סיידנא ירום הודה והדרה פאן כאן אלשיך אבו אלחס[ן] קד אכד אלרקעה א . . . . פי גירהא

חלק ממכתב המתאר משא ומתן בין הפיראטים המוסלמים יבקא בן אבי רזין, מח'תאר ובנו ג'בארה לבין נתן הכהן — אולי בשם הקהילה היהודית בדמיאט — לשחרור שבויים שנפלו בידי הפיראטים, ובפרט נערה רווקה. הפיראטים דורשים 250 דינרים תמורת שחרורה. ככל הנראה המכתב הוא פנייה לקהילה היהודית בפוסטאט בבקשת תרומות שיאפשרו לפדות את הנערה. במכתב יש רמז להלכה בתלמוד הירושלמי, גיטין ד׳:ו׳, בדבר האיסור לפדות שבויים בסכומים מופרזים. ראו מסמכים נוספים הקשורים לפרשה זו.

מכתב מאדם בשם הלאל. הוא מדווח שכפי שהתבקש, נפגש עם גיסו אבו אלפח'ר בעניין אבן בדיר וחוב כלשהו. בהמשך הוא כותב "מפני שלא בטחנו בנוצרי (כלומר, אבן בדיר?) במה שאמר". באשר לבית, השולח "מחפש להם מקום מתאים". הילדים שלומם טוב. אביו של השולח שולח את ברכותיו, וכמוהו גם "הקטנה" (אלצע'ירה) זין אלדאר (נראה שגויטיין הסיק מכך שהשולח נשוי לזין אלדאר ושהוא כותב לחותנו). בנספח (פוסט-סקריפט) הוא מבקש לדעת את מחיריהם של ההלילג' (myrobalan הודי) והאמלג'.

מכתב מאבו עלי אל אביו אבו אלעז' אלשראבי, היושב בפוסטאט בשוק אלכביר. כתוב בערבית-יהודית. הכותב מדווח כי אמו ויוסף הגיעו בשלום לאחר ארבעה ימי הפלגה בספינה. הוא שלח לאביו בד מקטע מהוקצע (fulled) ששוויו 49 דרהם, ומבקש לקבל בתמורתו 150 כדים שתכולתם אינה מצוינת. אם סכום זה לא יספיק לרכישה, הוא יעביר את ההפרש לידי הסבל המוביל. בשולי הדברים הוא רומז למחלתו ומסביר באמצעותה מדוע לא ביצע פעולה מסוימת (שורה 21). ראו גם את המסמך הקשור (PGPID 7350).

מכתב הממוען לאח. כתוב ביהודית-ערבית בכתב יד גס מאוד ובאיות יוצא דופן (למשל ושׁעא במקום والساعة, אלה הן עבור الله והן עבור الى, ונדרכם במקום نظركم; וכן שׁ במקום س ו-שׂ במקום ش). השולח מזכיר חשש בנוגע לנמען ומתכנן לנסוע אל אבראהים ו"לבקר את הארץ" (נזור אלבלאד) "אם נחיה עד השנה הבאה". השורה האחרונה ברקטו אומרת לנמען לא לדאוג בקשר למשהו (ולא תשגל קלבך יאכי מן גהת ל . . . ). בוורסו דרישות שלום לאנשים שונים, אזכור של אליה וסכום של 50 דינרים.

מכתב עסקי ארוך, בעיקרו בעברית. תיארוך: מאוחר, כנראה תקופה עות׳מנית. בראש צד א' סיכום חשבונות עם ר׳ אברהם בתקופה שבין רביע שני לרג׳ב. מישהו חייב לנמען את הסכום הנזכר. מוזכר המונח גמכייא (משכורת ממשלתית). מוזכרים שמות כגון יהודה, שלמה וח׳ליפה. מוזכרות הערים קנא (בעליון מצרים) וקציר (נמל הים האדום הסמוך). מוזכר קאד׳י ואנשים ה'אוכלים' את הגמכייא לשוא. מוזכר מי שמכונה 'המשוגע' (אל-מג׳נון), שהוא גם רע כאנשי סדום, וקרוב של השורפא (= שריפים?).

חלקה התחתון של איגרת, ובו דרישות שלום למספר אישים, ובהם הנגיד יוסף בן ישועה. ידוע על נגיד בשם יוסף שכיהן בשנת 1458 לסה"נ, אם כי חלק מהמקורות מזהים נגיד זה כיוסף בן ח'ליפה ולא כיוסף בן ישועה (ייתכן שח'ליפה היה שם המשפחה, כך שהכינוי "בן ישועה" אינו בהכרח סותר). לפחות שניים מן האנשים האחרים שמועברת אליהם דרישת שלום באיגרת מכונים "שייח' אל-יהוד"; שאר השמות הנזכרים הם שמואל; מנצור(?) אל-חנאוי, יוסף, אבו אל-סעד, פאצ'ל, מופק, אברהם וסולימאן.

מכתב מאדם בשם מאיר אל 'ידידו ואחיו' אבו עמראן (המכונה 'התלמיד הנבון'). בערבית-יהודית. כתב היד של השולח מוכר ממסמכים נוספים (בולטות במיוחד אותיות הקו"ף האופייניות לו). התיארוך משוער למאה ה-12 או לראשית המאה ה-13. השולח מבשר על הגעתו ושולח דרישת שלום לנאמן אבו אלמכארם, לחזן אבו מנצור, לאבו אלמנא ולקרובי משפחה שונים. כמו כן הוא מבקש לקבל עדכון מפורט על חדשות הארץ, כאילו היה נוכח שם בעצמו, "ומי מת". (חלק מהמידע מתבסס על כרטיסיית גויטיין.)

שריד מאיגרת בכתב ידו של נתן הכהן בן מבורך (הנכד), שנכתבה בשמו ובשם ישועה בן יפת; בנו מבורך חתום עליה אף הוא. העלאמה (סימן ההיכר) שלהם היא "ישע רב" — בדומה לעלאמה של הגאון שלמה בן יהודה. ישועה "החבר המעולה, הדיין" בן יפת היה אף הוא מן החכמים שפעלו באשקלון בראשית המאה השתים-עשרה, ונראה כי שותף היה למשפחת נתן הכהן בניהול ענייני קהילת אשקלון (ראו: 588, שוליים עליונים, שורה 7; 589, שוליים עליונים, שורה 6). על פי גיל. כן נזכר כאן צדקה הזקן.

מכתב כנראה מאת אחד מן הנגידים המאוחרים לבית הרמב"ם (פחות סביר שמדובר ברבי אברהם בן הרמב"ם עצמו). בערבית-יהודית. בראש הדף מופיע מוטו "אמת", שזנבו חוצה את השורות הראשונות של הטקסט. השולח מבקש מאלשיח' אלמכין למסור לקהל שהוא מתגעגע אליהם, ומפציר בהם לשקוד על עניין הסיום(?) הנכבד עבור העניים(?). הוא גם מזכיר להם לשלם את הסכומים שהתחייבו להם במגביות מסוימות (פורים ויום נוסף?). ככל הנראה אותו כתב יד כמו שני מכתבים נוספים המיוחסים לאותו כותב.

מכתב מלשכת הנגיד שמואל בן חנניה אל שבתי [בן אברהם] החבר, דיינה של מניית זפתא. כתב היד הוא ככל הנראה של נתן בן שמואל. המכתב נפתח בציטוט מישעיהו י"ב, ב'. נראה כי מדובר בזימון לאבו זכרי בן ח'לפה להופיע בבית הדין בפוסטאט לצורך משפט הנוגע לסכומי כסף שהוא חב. עליו להישלח בלוויית אבו עלי בן ברוך, מוסר המכתב. במכתב נכתב: "אסור לו להתמהמה. הודיעו לו שאם יתמהמה...". (חלק מן המידע מבוסס על CUDL.) קשורים לכך ככל הנראה שני מסמכים נוספים מן הגניזה.

recto: שריד ממכתב בערבית-יהודית. בין הביטויים הקריאים: "...גרוע מ...", "סכנה איומה", "ובחדשות אחרות...", "ר' נתן...", "לפוסטאט עם מכתב...", "ה[ראש] גלות...". verso: חשבונות בערבית-יהודית, אולי בגרסה מסודרת יותר של אותו כתב-יד. בצד זה, לפחות האל"פים נראים כשל יוסף בן שמואל בן סעדיה הלוי (פעיל בערך 1181–1209). ייתכן שמדובר בחשבונות קהילתיים של הכנסות מהשכרות (למשל אל-טבקה) עבור החודשים סיוון ותמוז. נזכרים בו שמות כגון אם בקאא ומֻרַגַّא.

מכתב מאדם שקוע בחובות שאינו מסוגל לעמוד בהתחייבויותיו, ובו הוא מתחנן לעזרה בגביית כספי צדקה שהובטחו לו על ידי הנגיד אך לא הגיעו לידיו — ובפרט הנדבות (שניתנו בדרך כלל בבית הכנסת) של שבוע מסוים. הכותב מתאר כי ילדיו מתו ברעב, וכי הוא עצמו מסתתר מפני נושה ומרותק לביתו "כאישה", ומשום כך אינו יכול לפרנס את עצמו בעבודה. הנדבות שיועדו לו בתחילה הועברו לחזן, הזקן בו סעד, ולכן מבקש הכותב כי "אדוני יתערב בעניינו" כדי שישולמו לו נדבות אותו שבוע.

רקטו: מכתב מבן, השוהה בקוץ, אל אמו, ככל הנראה בפוסטאט. כתוב בערבית-יהודית ובכתב סתרים (שורות 7–12; הבחין בכך עוזי; ככל הנראה גם חלק זה כתוב בערבית-יהודית). החלק של המכתב שאינו בכתב סתרים מורכב ברובו מדרישות שלום, ומתלונה על כך שהנמענת לא שלחה אף מכתב מאז שאבו מנצור עזב אותה, והכותב כועס עליה. ורסו: מכתב נוסף, בכתב ערבי המעורב בערבית-יהודית (למשל: الכתאב, وשלום רב والسلام), אולי נכתב באותו קולמוס אך לא באותו יד. דרוש עיון ופענוח נוסף.

מכתב מאברהם ב"ר נתן אב הישיבה, ככל הנראה מפוסטאט, אל החזן יצחק ב"ר אברהם בדמסיס. חלק נכבד מן המכתב עוסק בהדגשת סמכותו של אברהם, ובכלל זה אזהרה חמורה שהוא מפנה לאדם בשם זיאד ("זה שם של חמור") היושב בשׁוּבְּרא דמסיס, שעליו לחדול מיד משחיטת עופות, שאם לא כן יועמד לדין. עוד מורה אברהם לנמען למכור את חפציו (?תרכּה) של ר' מתתיה ולשלוח את ההכנסות עם צבאח או עם כל אחד אחר מן הסוחרים. אברהם עצמו כבר קיבל את שווי חפציו של מתתיה שהושארו בדמירה.

מכתב בכתב ערבי. ככל הנראה נשלח מירושלים (מאחר שמוזכרים אנשים ה'עולים' מאל-רמלה באותו שבוע). מופנה לאישה. השולח מדווח כי אמו של אבו מנצור בריאה. באותו שבוע 'עלה' אבו אל-פרג' אל-תוניסי מאל-רמלה יחד עם 'הילדה' (אל-צביה). הוא עדיין חולה מאוד, אך היא החלימה. לאחר מכן נפטרה הילדה הכהת-עור (אל-סמרא), בתו של עבד אל-סלאם. השולח צירף מכתב מאת אם אבו מנצור. ברכות לאבו אל-פרג' היבה ול'נכדי' (חפידי). השתמשו בצד האחורי לתרגילי כתיבה של פסוקי תנ"ך.

קטע קטן מטיוטה מוקדמת של מכתב פורמלי מטעם שלוש הקהילות הרבניות בפוסטאט ובקהיר אל קהילת אשקלון, בעקבות מסע הצלב הראשון. שני קטעים מטיוטות מאוחרות יותר, החופפים חלקית אך שניהם בלתי שלמים, פורסמו על ידי גיל. הקטע הנוכחי מכיל חלקים מן הפתיחה בעברית. נראה כי המסמך שלפנינו הוא טיוטה מוקדמת יותר, שכן ביטוי חלופי שנכתב כאן מעל השורה (שורה 9) מופיע כחלק מהטקסט המקורי בטיוטה המאוחרת. כמו כן, טקסט מקורי המופיע כאן (שורה 3) מתוקן בטיוטה המאוחרת.

מכתב כמעט פיוטי מאת גאון, אולי רב שלמה בן יהודה. ייתכן שהביפוליו הזה נכרך כחלק מאוסף מכתבים שנערך לאחר מותו(?). אישה שננטשה על ידי בעלה במשך שנים רבות גידלה את בנה היחיד, וכאשר הגיע לגיל מתאים שלחה אותו לחפש את אביו, אך הנער מצא את מותו בדרך. לצד ניסיונות הניחומים מתייחס הגאון לחוב של 300 דינרים ולהפסדים שספג נמען המכתב. בסרט המיקרופילם הצד האחורי (verso) מופיע לפני הצד הקדמי (recto). המידע מבוסס על גויטיין, חברה ים-תיכונית, כרך ג'.

מכתב מצאלח בן דאוד, ככל הנראה מתִנִּיס, אל נסים בן חלפון בן בניה. תיארוך: בערך 1057. המכתב עוסק בקשיים במכירת האִנדיגו (ניל) שהכותב קיבל מן הסתם מפוסטאט, וזאת בשל הסוחרים מאלכסנדריה המציפים את השוק באינדיגו, כך שהמסחר בו אינו רווחי. כמו כן מוזכר שטר (צ'ק) בסך 60 דינרים. נראה שהמכתב נכתב בתקופת הרעב במצרים, ואנשים יעצו לכותב שלא לנסוע לפוסטאט בשל הסכנות שבדרך ובשל המצב הכלכלי הקשה. המידע מבוסס על גיל, במלכות ישמעאל, כרך ד', מסמך 784.

מכתב בערבית-יהודית הכולל ביטוי אחד בכתב ערבי (ברכה או תפילה פורמולאית). מעט מתוכן המכתב השתמר. השולח מביע געגוע לאם (אלואלדה אלשפיקה). השולח עזב את הנמען (או הנמענים) ברשיד, ולמחרת היום נכנס למקום כלשהו ומצא [...]. בצדו השני, הדף שימש מחדש לקטנה (catena) של פסוקים מקראיים שהמילה המקשרת ביניהם היא "אפרים" (הושע ה׳:ג׳; י״ב:א׳; י׳:י״א; י״א:ט׳; י״ג:י״ב; ד׳:י״ז; ז׳:י״א; ירמיהו ל״א:ח׳; ז׳:ט״ו; ישעיהו י״א:י״ג). צירוף הקטעים נעשה בשנת 2022.

מכתב כנראה משמואל אלגידין (?). בעברית. תיארוך: ייתכן מהמאה ה-16. חלק ניכר מהמכתב חסר, ולכן תוכנו עמום. מוזכרים בו מקומות כגון בולאק, רשיד וירושלים. מוזכרים בו אנשים שונים, ובהם יעקב כהן, יוסף מלטי ("ממלטה"), משה עאל, שמואל, ישמעאל, גיסו של השולח שבתי, דונה זהרה (אולי אותה אישה המוזכרת במסמך אחר?), בנימין, סעדיה ואברהם מנדיל. (המידע נשען בעיקרו על מהדורתו של א' דוד; יש לציין כי הוא מפרש את החתימה כאילו מדובר במכתב מ"יואל" אל "גדיה".)

קטע ממכתב. שש שורות בעברית ובהן שבחים לאדם חשוב (ובכלל זה בקשה שהאל ישקה את אויביו כוס רעל), ואחריהן שורה אחת בערבית-יהודית הפותחת מכתב המלצה לנושא המכתב: ״...סבב אצדאר הדה אלכדמה אלי מולאי אלשיך החכם] והנבון הירא שמים יהי אלהיו עז[רו] ואויביו ישקה כוס רעל ויכלה בטוב ימיו ובנעימים שנותיו יחיה לו חמודו... השר הנכבד התלמיד המיבין יזכהו לראות בניו ובני בניו ממלאים מקום אבותם הטהורים הקדושים וכן יהי רצון אעלאמה דאם עזה באן חאמלה[א]...״.

מכתב/עתירה מיהודה(?), כנראה מקהיר, לאדם חשוב הנקרא סיידנא, כנראה בפסטאט. ביהודית-ערבית. תיארוך: כנראה סוף המאה ה-12 או תחילת המאה ה-13. תחילה הוא מתנצל על כך שלא יכול היה לבוא באופן אישי. לאחר מכן הוא מבקש מהנמען להשיג עבורו עותק של 'תד'כירת אל-כחאלין' (ספר רופאי העיניים) בכתב יד מהודר ככל האפשר. 'כי זוהי חִלְעָה (גלימת כבוד) מסיידנא' — קבלת הספר היא כקבלת גלימת כבוד. הוא מסביר שהספר אינו מצוי בקהיר ומבקש מהנמען שלא לחוס על ההוצאות.

מכתב עסקי הממוען לאדם בשם אבו סעד. השולח מדווח כי אלחאג' ג'וואד הודיע לו שאחיינו פתוח' בן בראך הוא זה שיעביר את המשי. הוא מפציר בנמען לרכוש עבורו חוט (ע'זל; גויטיין מתרגם זאת כ"פשתן") באיכות טובה. בתחתית הדף, הפוך, מופיעות שתי שורות בכתב ערבי המכילות נוסח מסעיף עדות משפטי (אשהדני בד'לך וכתב...). בצד האחורי מופיעה מילה אחת בכתב ערבי (אלמבלע'?) לצד חשבונות שנכתבו בספרות יווניות/קופטיות. (חלק מהמידע מבוסס על כרטיסיות המפתח של גויטיין)

מכתב בכתב ערבי מאת [...] אלחזّאן בדמשק אל אבו אלפרג' ישוע (?) בן ברהון אלחבר (= החבר). מתוארך ליום שלישי, י' באב (השנה אינה מצוינת). המכתב מזכיר את "האח, אדוני, ראס אלכֻּל" (שורה 5) וכולל מספר מילים בעברית, ביניהן "אויביו" (שורה 10). נראה כי חלק נכבד מהמכתב מוקדש לתיווך בסכסוך שבין ראס אלכֻּל לבין הנמען. נדרשת בחינה נוספת. הנייר נוצל מחדש בשלב מאוחר יותר עבור טקסט הלכתי בעברית ובארמית. חלק מהמידע מבוסס על כרטיסיית רישום של גויטיין.

מכתב בכתב ערבי הקשור למסחר עם הודו במאה ה-12. במכתב מוזכר אבו אלעלאא בן אבו נצר אלאסראאילי אלתאג'ר (הסוחר), שהגיע ממצרים באותה שנה ושהה בעדן למשך זמן מה. מסתבר שלאחר מכן המשיך בדרכו (לְמַנְגָּלוֹר?) ופגש שם את אבו אלרצ'א בן אבו אלפרג' אלאסראאילי (השוו ENA NS I.38), אשר "מפקח על ה[...] באותם אזורים." טעון בחינה נוספת. בצד ה-verso מופיעים חישובי לוח שנה בערבית-יהודית עבור השנה ה-19 של מחזור 260 (= 4940 לבריאת העולם = 1179/80 לספירה).

מכתב מאסד אל יואל. בעברית ובערבית-יהודית. תיארוך משוער: המאה ה-13 בקירוב. הכותב מבקש ממנו להעביר מסר ודרישת שלום אל "הדיין המופלא והחכם המופלג", תוך שילוב ציטוטים רבים מן המקרא. המכתב ארוך וכתוב בכתב קליגרפי, ומשובץ בציטטות מקראיות רבות ובביטויי געגוע אל הנמען. נזכרים בו יואל המלמד (השווה ת-ס 20.148 ומוס. II,121.1) ואשתו, ככל הנראה בת-דודה שלו — דבר שעשוי להסביר את הזהות בין השמות. (חלק מן המידע מתוך CUDL וכרטיס המידע של גויטיין.)

מכתב שנשלח אל הנשיא שלמה בן ישי בפוסטאט מאת עוזרו בבלביס, ובו תיאור מסעו מסוריה למצרים והודעה כי אנשי בלביס טרם שילמו לו את הפסיקה שנזכרה במכתב קודם. הכותב מדווח גם על ביזת השווקים של עושי הצמר וסוחרי הבגדים, על מס שהוטל לטובת הוואלי (מצאדרה) בסך 500 דרהמים מכסף נקרה ועוד 200 כ"שוחד לנאיב" (שוחד למושל המקומי המורשה), וכן על תפיסת שיירה גדולה בקרבת אל-עריש ועל לכידת אנשי עזה — עד שלא ניתן היה כלל לצאת בדרך לסוריה. (המידע על פי גיל)

מכתב עסקי מנתן בן נהראי, באלכסנדריה, אל נהראי בן נסים, בפוסטאט. מתוארך לסביבות 1063 לספירה. בנו של נתן, ובתו הבכורה של הבן, חלו במחלה (עאריץ'). נתן התייאש מהם ויצא מדעתו, עד שהאל שלח שיפור מסוים במצבם. אך הם עדיין חלשים. הוא קוטע את דבריו וקורא: "באלוהים, היזהר מאבעבועות שחורות (איאך אלג'דרי)!" אצל הבן והנכדה פרצו "ג'רב" ו"חבּה" (מחלות עור). יש לקוות שעם הסבל הזה נמנע מהם משהו גרוע יותר. הוא מבקש מנמענו להתפלל למענם (שורות 13–19).

מכתב מנסים בן סלאמה אל אבו סעד ח'לף בן סלאמה, בערבית-יהודית, העוסק בענייני מסחר. בין היתר נזכרת הזמנה של מכולתאי עבור חנותו: מאה ליטראות של צימוקים (זביב), וכן ויבּה אחת (כעשרים ושלוש ליטראות) של אורז וויבה אחת של שומשום. נראה שחלק מהאורז יסופק על ידי אבו עמראן. בהמשך מבקש נסים מאבו סעד שלא להשתמש בכתב ערבי, מאחר שאינו יודע לקרוא אותו ונאלץ להטריח חברים שיקראו לו את המכתבים המגיעים, ולעיתים אף שוכח את מה ששמע. צירוף של עודד צינגר.

רקטו: מכתב מאת הקראי מחבוב בן נסים מרמלה אל אבו אלפרג' בפוסטאט, מאמצע המאה ה-11 (י"ב באייר). מחבוב יצא מפוסטאט דרך אלכסנדריה באנייה, אך בדרכו ספג הפסד בשווי 13 דינרים, והגיע לאלכסנדריה עם מעט חפצים בלבד. לאחר מכן עלה על ספינה שיעדה לאודיקיאה (שבסוריה), אך הצליח לשכנע את רב החובל לסטות מן המסלול ולהורידו ביפו במקום, לאחר ששיחד אותו בחבילת קלף. הוא הגיע לרמלה בערב ראש חודש מרחשוון, ומשם המשיך לירושלים, שאליה הגיע בערב ראש חודש כסלו.

מכתב מסחרי מאוחר הממוען ליצחק, ועוסק במשלוח של צמר עזים. במכתב נזכרים מספר אנשים, ובהם קוזמו, סימון, משה גויילי, יעקב גרנאטי, יעקב ן' טבולי, חסין אגא, מצטפי, וכן שמואל ויוסף. כמו כן מוזכרים מסים ומכס, הערים רשיד (רוזטה) וויניציאה (ונציה), וכן רבי-חובלים של ספינות (קפטאן). המכתב נושא תאריך יום רביעי, ב' בתמוז, ונכתב "אחרי חצות הלילה" — כאשר האות ב מסומנת בשתי נקודות תחתיה כדי להבדיל אותה מן האות כ. חלק נכבד מן המכתב נכתב בשולי הדף.

מכתב מאבו מנצור אל "אביו" (כנראה חותנו) אלרﺋיס הבת אללה הדיין, בא-כוחו של הנגיד דוד, באלכסנדריה. התיארוך תלוי בזיהוי הנגיד: אם מדובר בדוד הראשון — בין השנים 1237–1300, ואם בדוד השני — בין 1355–1410. המכתב כתוב בכתב ערבי עם שילוב מזדמן של כתב עברי (ובו שגיאות רבות). לדברי גויטיין, הכתב "ילדותי", בין השאר משום שהוא קריא יחסית ומלווה בסימני ניקוד. זהו מכתב עסקי מפורט העוסק בסחר הטקסטיל. ראו את כרטיסיית גויטיין לפרטים נוספים על תוכנו.

מכתב מאת אבראהים ד'בّאח אל שלמה החזן. כתוב בעברית (בפתיחה המהודרת) ובערבית-יהודית (בגוף המכתב). תיארוך: לאחר 1425 לסה"נ, שכן אחד המטבעות הנזכרים בו הוא האשרפי — שנטבע לראשונה בשנה זו בידי הסולטאן אל-אשרף ברסבאי. הנמען שלח 200 דינרים(?) "מע'רביים". אבראהים הצליח למכור אותם לקראים בשער של 122 אשרפי תמורת כל 100 מע'רבי, וכך מצויים בידיו כעת 244 אשרפי. לאחר מכן הגיעה קבוצה של מוסלמים, והקראים הציעו להם 12[.] אשרפי תמורת כל 100 מע'רבי.

רקטו: שריד מכתב בכתב ידו של משה בן לוי הלוי. מוזכר בו האנטימון (רַאצַ'כְ'ת) והשולח מבקש לקבל ידיעות, ובכלל זה כל ידיעה על אשת דודו מצד אביו עִמְרָאן (ראו גם שרידים נוספים מאותו אדם או הקשור אליו). ורסו: מכתב בכתב ערבי הממוען לאבו עִמְרָאן (ככל הנראה אותו דוד מצד האב המוזכר ברקטו). ייתכן שגם הוא נכתב בידי משה בן לוי הלוי, אך נדרש לאסוף עוד דוגמאות מכתב ידו הערבי כדי לאשש זאת. השולח מודיע לאבו עמראן על הסחורות השונות שטען ושלח אליו.

מכתב מאבו זכרי אל אבו סעיד חלפון בן משה, נאמן הישיבה. הנמען אינו ידוע ואינו מופיע בכרטסת של גויטיין ולא בכרטיסי מסמכי "ספר הודו". המכתב מזכיר את מהרוז בן יעקב, המוכר ממסמכי "ספר הודו". בשוליים נזכר אדם שיצא לדרכו לפני שנה ושסוחרי הכארם לא שלחו עליו כל ידיעה, וגם לא הגיע לעיידאב. אבו זכרי חושש שאותו אדם יישאר במזרח במשך שנתיים. סביר להניח שמדובר בחלפון הלוי בן נתנאל, אשר נסע להודו, אך במקום לחזור למצרים כעבור שנה נשאר במזרח שנתיים.

מכתב מאלמנה בצפת בעניין רכושה במצרים, הממוען למנהיג קהילתי. בעברית מאוחרת ובכתב יד יפה במיוחד. הכותבת היא ככל הנראה אישה, אם כי במכתב מופיע "מתנפל" בלשון זכר ולא "מתנפלת". יש לה בת שאין באפשרותה לדאוג לנדונייתה, והיא פונה אל הנמען בבקשת עזרה. את התשובה יש לשלוח אל שמואל וירגאש או ורגאס (שמואל וירגאש), המתואר כ"אב היתומים והאלמנות והוא כאח לי". שם הכותבת האלמנה הוא שמחה, ושם בתה רחל. נזכר גם יוסף טורישאקס. צירוף אפשרי: עודד זינגר.

מכתב עסקי מאת יעקוב ב. סלאמה (ידוע גם כיעקב ב. שלמה) לאחיו שמואל ב. שלמה. הביטוי "הסופר המגרבי" מופיע גם הוא בכתובת. כתוב בתערובת של ערבית (בכתב ערבי) ויהודית-ערבית. החלק השמור כאן מכיל בעיקר ביטויים נוסחאיים של געגועים ויחס כבוד. מוזכר מישהו בשם סיף אל-דולה אל-[...] אל-Juyūshī; רווח של 8 3/4 דינרים; ו"האנייה הקטנה" (al-qārib al-ṣaghīr), שלפי Aodeh היא ספינתו של שליט צור אבן אבי עקיל, אך הוא אינו מסביר מדוע. (המידע לקוח מ-Aodeh.)

תוספת או נספח למכתב מאת ישראל בן נתן, בירושלים, אל נהראי בן נסים, בפוסטאט. בערבית-יהודית. הכותב מדווח כי בירושלים יש ביקוש למשי (שֵׁש) שחור, בצבע תכלת השמיים, ובכל הצבעים — למעט ארגמן. ייתכן שמשי בצבע ארגמן יימכר ברמלה או באשקלון. באשר לאלמוגים (מרג'אן), הביקוש להם בירושלים נמוך. עם זאת, נהראי יכול להביא מהם אם ירצה, ואולי ימצא פרסים שיקנו אותם. גיל מתרגם מרג'אן כ"פנינים קטנות", אך לפי גויטיין ופרידמן יש להבין את המונח כאלמוגים.

מכתב מישועה הכהן החבר, פרנס הקהילה באלכסנדריה, אל נהראי בן נסים. ישועה כותב במטרה לגייס כספים לפדיון שלושה יהודים המוחזקים בידי סוחרים איטלקיים. הסוחרים רכשו את שביהם מידי שודדי ים מן הרום (הביזנטים), שהיכו את השבויים והיו קרובים להמיתם. הקהילות היהודיות בערי הנמל המצריות נשאו בעיקר נטל ההוצאות הללו, ומגביות צדקה היו נערכות לעיתים קרובות בקרב קהילות ישראל ברחבי מצרים כדי לסייע בפדיון בני דתם שנפלו בשבי בעת מלחמה או במעשי שוד ים.

איגרת קהילתית בכתב ידו של יוסף בן ישועה, הכותב בשם קהילת אלכסנדריה. שרדה רק הפתיחה האלגנטית של האיגרת בפרוזה מחורזת. זהות הנמען וההקשר אינם ידועים (המידע על פי פרנקל). זיהוי השולח אינו חד-משמעי, שכן המסמך עצמו כולל רק את הביטוי "ממני ומבני ר' ישועה המומחה". כתב היד נראה זהה לזה שבמסמך אחר (PGPID 19284), שבו הסופר הוא ישועה בן יוסף; אם כן, ייתכן שהוא הכותב בשם אביו. ראו גם מסמך דומה (PGPID 11722) שבו מופיע זיהוי דומה של השולח/ים.

מכתב מאת ג'לילה בת אברהם בן ח'לפא בן אלרשידי, אשר ירושתה מבעלה המנוח ברוך בן ססון נלקחה ממנה שלא כדין על ידי הדיין המקומי ונושיו של בעלה המנוח. במכתב פונה האלמנה אל הנגיד מבורך בן סעדיה ומבקשת את עזרתו. על פי התאריך ושמו של בנו של הדיין המקומי, ניסים, הדיין המקומי היה שלה בן מבשר. (המידע מבוסס על פרנקל; גויטיין מציין כי השותפים שיחדו קאדי מוסלמי כדי שיפסוק לטובתם. האלמנה מזכירה זאת ומוסיפה כי גם היא עצמה פנתה לאותו קאדי מוסלמי.)

מכתב מברהון בן אסחאק אלתאהרתי, ששהה במהדיה, אל עיאש בן צדקה בפוסטאט. תאריך: 21 באוקטובר 1049. הכותב מבקש מעיאש למלא את מקומו של נהראי בן נסים, העומד לצאת לבוציר כדי לרכוש פשתן. במכתב נדונים גם עניינים משפחתיים שונים. הכותב מזכיר את כוונתו לכתוב אל אבו נצר חסד בן ישר אלתסתרי — פרט המוכיח שאלתסתרי נרצח בשנת 1050 ולא ב-1049, כפי שסברו קודם לכן. בצדו האחורי של המכתב מופיעה תוספת בכתב ידו של נסים בן אסחאק, אחיו של הכותב. (על פי גיל.)

שריד של מכתב הממוען אל חסין אלצבאע' אלצ'אמן, כתוב בסגנון רשמי ובכתב יד מוזר בעל אותיות גדולות. הכותב מבקש מהנמען לשלם 1/6 דינרים עבור שכירת סירה, שלצורכה משכן את בגדיו אצל רב החובל אלרייס אלחיפי. הכותב רעב וצמא. נראה שאכל משהו שגרם לו להתקפת גזים קשה ("ואלקאת אלריאח פי ג'ופי"), ומאז לא טעם דבר. מוזכרים אמיר אלג'יוש וסניּ אלדולה. חלק מן המידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין. כתב היד זהה לזה של מכתב נוסף, וייתכן שגם של פריט ספרותי נוסף.

מכתב משפחתי מאוחר בערבית-יהודית, ככל הנראה מאיש אל אחיו שמואל (או, פחות סביר, אל אביו, אם קוראים את האות כב'). אלכסנדריה נזכרת בשורה הראשונה. הנמען מתבקש למסור דבר מה בסוד ל-סארי (?) מחמד — לא למליח, לא לוחיש, ולא לאחיו. בהמשך נכתב: "היה גבר ודאג לאחיך ואחיותיך". אם הנמען זקוק לכסף, הוא יכול לקבל שני דינרים מן הדוד (עמّי) סלימאן, או מן צאלח. הכותב שולח לנמען 20 מֻאַיַּדִיּים באמצעות ראובן. ייתכן שמדובר באותו כתב-יד של מסמך נוסף.

קטע מכתב (החצי התחתון) ממשה בן לוי הלוי, מקליוב, אל בן משפחה בפוסטאט. כל הקטע עוסק בעסקאות כספיות ובהזמנות של חומרי רפואה ותרופות. משה שלח 24 דרהמים עם מוסר המכתב. מהפוז' אמור לקבל 10 דרהמים, וסבו של משה מצד אמו אמור לקבל דרהם אחד ("ויתפלל בעדי"). לאחר מכן על הנמען לסלק את מחיר 2 ו-3/4 הרטלים של מי הוורדים. ביתרה עליו לקנות 10 "סוג'רות" (?, סגרה); כספית (זיבק); ועפצים ירוקים (עפץ אכצ'ר). הוא חותם בבקשה שבני משפחתו יתפללו בעבורו.

מכתב בערבית-יהודית. ככל הנראה ממוען ל"האח היקר אלכהן הדר הסוחרים". תיארוך: ראשית המאה ה-13. הכותב מזכיר דברים שאבדו במהלך נסיעה זו (החליב/חלב? וה'קאריץ'?). הוא מייעץ לנמען לדאוג לנער ולא להכותו (לא תסטו עליה בענף) ולהורות לו לטפל באחותו ובאמו (לפחות אם "אמך" מתייחס לנער ולא לנמען). הוא מתלונן על אלרצ'יי. דרישת שלום לסמחון ולאחיו ולאביו; לאליהו ולבנו; לאבו אלפרג' ולבו מבארך ולנשותיהם. המכתב מסתיים במילים: "אל תספר לאיש את סודנו".

מכתב ממשה הכהן אל ישועה השר, שיועבר אליו באמצעות אבו אלעז' בשוק הצורפים (סוק אלצאע'ה) שבפוסטאט. המכתב כתוב ברובו בכתב ערבי, אך השמות, התארים והברכות משולבים בתוכו באותיות עבריות. משה מדווח ששיח' אלאג'ל אלסדיד בן אלתלמיד' ובנו שיח' אלמופק (השם מצורו שוב באותיות עבריות) הגיעו אליו והודיעו לו שהנמען עזב את [...], וכי הדבר גרם לו צער רב. החלק התחתון של הפנים והחלק העליון של הגב חסרים. בגב הדף נוספו מאוחר יותר ניסיונות קולמוס בעברית.

מכתב מח'לף בן יצחק, השוהה בעדן, אל חלפון בן נתנאל הלוי הנמצא בעיד'אב. כתוב ביהודית-ערבית. תאריך משוער: בערך 1131 לסה"נ. חלפון היה כנראה בדרכו חזרה מתימן לפוסטאט. ח'לף מבקש ממנו לחלק מתנות לנכבדים ולמסור מספר מכתבים. ח'לף גילה שהוא חייב לחלפון רבע דינר. במכתב מוזכרים פריטים שח'לף ביקש מחלפון לרכוש עבור מצליח גאון. כמו כן מבקש ח'לף מחלפון להתנצל בשמו בפני שני חזנים בפוסטאט על כך שלא השיב למכתביהם. (המידע מבוסס על גויטיין ופרידמן)

מכתב מאת גאון בבלי שזהותו אינה ידועה. קטע (החלקים העליון והתחתון חסרים). על קלף. כולל המלצה עבור נושא המכתב, נעמאן בן משה בן שלמון, המגיע מעיראק אל מקום מושבם של הנמענים, ככל הנראה פוסטאט. מוזכרים כספים שהגיעו מקירואן (שורה 18). כמו כן מוזכרת הגעתו של יצחק בן שלמון, אשר הפליג בשבחם של הנמענים. בצדו האחורי של הקלף נעשה שימוש חוזר לטקסט ספרותי בכתב יד אחר (שבו הלמ"דים מסתיימים בלולאות קטנות אופייניות). המידע מבוסס בעיקרו על גיל.

מכתב מסחרי, ככל הנראה מאת סוחר מגרבי בן המאה ה-11, שנשלח כנראה מאלכסנדריה לפוסטאט. כתוב בערבית-יהודית. מוהוב בן עמאר שהה במחיצת השולח. במכתב מוזכרים סכום כסף, השם חסן אלעטאר, והעובדה שמוהוב הגיע לאלכסנדריה ולא ידע דבר על העניין. דרישת שלום נשלחת לאבו יעקוב אלחכים. השולח מתלונן שמיום נסיעתו לא מצא בריאות, ושהוא עדיין מרותק לביתו בשל מחלה (לאזם פי אלבית). אם אבו עמראן שב מן הצעיד (מצרים העליונה), מתבקש הנמען למסור לו דרישת שלום.

שריד מכתב בכתב ערבי, ייתכן שמדובר במסמך רשמי-שלטוני בהתחשב במרווחים הגדולים בין השורות ובאופי הכתב הדומה לכתב הדיוואן. השתמרו חלקים מחמש שורות יחד עם חלק מהשוליים וכן עקבות של כתב-ראי שהוטבעו מהשורות שהיו מתחת. הנמען מתבקש לשלוח את מכתבו הבא לצור או לדמשק (אלי צור או אלי דמשק, שורה 2). בסוף שורה 3 מוזכרת ירושלים (אלקדס), ולאחר מכן קונטרס של נייר דמשקאי (כראס ורק דמשקי). דרוש עיון נוסף. בצד השני מופיע דיון תלמודי בענייני ריבית.

מכתב ממנצור לבנו או לאביו אבו עמראן. (שניהם מכונים ואלד, אך זוהי לעיתים האיות של ולד בתקופה זו.) בערבית יהודית. תיארוך: כ-המאה ה-13–16. מזכיר עניינים עסקיים רבים. סחורות כוללות טקסטיל וכלים. שמות כוללים: יוסף; סעדון בן [..]אאיל; מכין בן אחות אל-מ[...]; דאוד הנער של השייח'; אום מרים; עבדאללה; אל-שייח' אל-ת'קה כאתב אל-ג'ואלי ('מזכיר מסי הגולגולת'); אל-שייח' אל-צפי; אל-שייח' אל-שמאס. מזכיר את המונח ג'אמכיה (v6). דרוש בדיקה נוספת.

מכתב מאת בּוּ ל-ח'יר(?) המופנה לאביו סמעאן אל-אסכנדראני, בפוסטאט, בקצר אל-שמע. בכתב ערבי. תיארוך: המאה ה-13 (או אולי ה-14), על סמך כתב היד, האיות והנוסחאות. "באשר לחדשות על אבן אל-קביח ("בן המכוער") גובה המסים (אל-חאשר), יצילך אלוהים ממנו..." ייתכן שממשיך להזכיר זהב טמון בקיר, אך נדרשת בדיקה נוספת. נעשה בו שימוש חוזר לניסויי עט יצירתיים בעברית ובערבית-יהודית ולתרגול כתיבת מכתבים (אחד מהם, בשוליים של הרקטו, נכתב על ידי "יוסף").

טיוטה של מכתב שנכתב על ידי רבי אברהם בן הרמב"ם או על ידי בנו דוד הראשון בן אברהם מימוני (כתבי היד שלהם כמעט זהים). העובדה שמשפט הפתיחה (גרץ תסטירהא וכו') זהה לזה של מכתב אחר מאוסף הגניזה (PGPID 7489) עשויה להטות את ההסתברות לטובת דוד ככותב. המכתב כנראה ממוען לרופא הידוע בכינוי אל-רשיד ("אל-חצ'רה... אל-חכימיה אל-רשידיה..."). הוא עוסק באל-שיח' אל-ת'קה הבה, אולי הבת[אללה בן אבו] אל-פרג'. הטיוטה חוזרת על עצמה גם בצד האחורי של הדף.

מכתב מאישה לקרובת משפחה. ביהודית-ערבית. מוזכרים: אבן אל-ריס אבו אל-ב[ראכאת] (=שלמה ב' אליהו); אחות הנמענת; 'הוא אינו קורא ואינו מתפלל...'; 'אני במבוכה...'; מישהו עולה לדיוואן ברגל; מישהו מבזבז את ימיו בבטלה; 'יא סיתי, הנה אני תקועה איתו...'; 'העין הדולקת, ואני נשארתי...'; 'מהריס אליה (=אליהו הדיין) כל מה שאנחנו צריכים...'; 'הצורך הגדול ביותר שלי... לשיעול ולסירופ...'; הוצאות; שמיכה; 'מצאתי שהם קנו חיטה...'; ברכות לכולם במשפחה.

מכתב מגבר, במנית זפתה, לבן דודו (ולד אלעם), בפסטאט. בערבית-יהודית. השולח שלח 40 דרהמי ורק והוא רוצה לדעת אם הגיעו. הנמען צריך לרכוש רבע(?) של סוסייה אלכסנדרונית (כנראה טקסטיל שיוצר במקור בסוסה) ולשלוח אותו, כי יהיה שווה 50 דרהמים במנית זפתה. ברכות לאשת הנמען; אבו אלסרור הכהן ואשתו; ומח'לץ ואשתו. הנמען צריך גם לשלוח ג'ובה שהיא מת'לת' ('חוט משולש') ומחתשם (צנועה?), כי אחי הנמען ביקש אותה. השולח מקווה לבקר בפסטאט, אם אלוהים ירצה.

מכתב מאברהם בן רב שלמה התימני, היושב בירושלים, אל אליהו הדיין בפוסטאט. אברהם מתגורר עם בנו של אליהו, הרופא אבו זכרי, ומבשר את הבשורה הטובה שאבו זכרי החלים ממחלת החום שלקה בה, ולא חלה הישנות של המחלה כבר ארבעים יום. בני משפחתו של אברהם הגיעו לאחרונה מבלביס. בצד האחורי של המסמך ישנם רישומים וחשבונות בכתב ידו של שלמה בן אליהו. הכותב והנמען זהים לאלה של מכתב נוסף שנכתב זמן קצר לאחר מכתב זה (לפי הערותיו של גויטיין, סביב שנת 1214).

מכתב קצר מאבו ל-סרור לפקיה. תיארוך: בערך המאה ה-12. מכתב פנייה לצדקה. השולח מסתתר מחמת מס הגולגולת (ג'זיה), והוא וילדיו סובלים: محبه ابو السرور يقبل الارض بين يدي المولا الفقيه الله تعالى يديم عليك نعمته ولا يحوجك ابدا ولا يصقط لك نجم يا مولاي المملوك مختبي من الجالية في البيت(؟) في ضايقة والضغار في شدة فاشتهي تنفذ(؟) [لي] ثمن هولاي متا يفرج الله . . . . בדף הקדמי ישנה שירה עברית, אפשר שהיא פנגירית, ואפשר שקשורה לפנייה לצדקה.

רקטו: פתק בלתי-פורמלי בערבית-יהודית הפונה אל בו אלחסן ומבקש ממנו לרכוש 2.5 רטלים של פלפל, רטל אחד של שקדים ורטל אחד של "בסתג' לבאן צאלח" — ככל הנראה לבונה איכותית לקטורת. צאפי אמור לעשות משהו עם שמן השקדים ועם ההדס (מרסין). תיארוך: כנראה סוף המאה ה-12 או תחילת המאה ה-13. ייתכן שהמסמך קשור למשפחתו של אבו אלחסן ידותון הלוי (שעסק לעיתים קרובות בכמויות קטנות של חומרי מרפא והיה לו עוזר אישי בשם צאפי), אם כי כתב היד עוד טעון זיהוי.