מכתבים מגניזת קהיר — עמוד 20

מכתב מח'לף בן יצחק, שנשלח מעדן אל חלפון בן נתנאל הלוי. תאריך משוער: אוקטובר/נובמבר 1140. הכתב הוא ערבית-יהודית. המכתב עוסק בביזת העיר עדן (ובכלל זה אדם בשם אלדע'יים והמאבק בין "שני הסולטאנים", הלא הם עלי בן אבו אלע'אראת וסבא בן אבו סעוד), באבדות בים, ובכישלונו של השולח לרכוש עבד-בית (וציף) מאחת הספינות שהגיעו מאפריקה המזרחית (בלאד אלזנג') ועל סיפונה בני אדם שזה עתה שועבדו (רקיק). המידע מבוסס על גויטיין ופרידמן.

מכתב מחושיאל בן אלחנן, בקירואן, אל שמריה בן אלחנן, בפוסטאט. במכתב משבח חושיאל הן את הנמען והן את בנו אלחנן, ומתאר כיצד הגיע מאיטליה להתיישב בקירואן. מזכיר את יהודה ראש [סדרא], יוסף בן ברכיה, נסים, ואברהם בן נתן. תיארוך: ראשית המאה ה-11 בקירוב. זהו אחד ממסמכי הגניזה הראשונים שפורסמו, על ידי שכטר במאמרו "Geniza Specimens: A Letter of Chushiel" שיצא לאור בכתב העת JQR בסדרה הישנה כרך 11, מספר 4 (1899), עמ' 643–650.

שני קטעים בערבית-יהודית, שניהם בעלי אופי מסחרי, שנדבקו יחד בטעות או קופלו יחד בכוונה. שתי כתבי-היד מוכרים ממסמכי ספרי הודו מהמאה ה-12. הקטע הקטן הוא ככל הנראה מכתב, המזכיר 70 דינרים, אדם הידוע בשם אבן כַּחְלָא/כֻּחְלָא, זִכְרִי, גֻ'לַאם, ובתי המשפט המוסלמיים. הקטע הגדול הוא גם הוא ככל הנראה מכתב, בכתב ידו של אבו זִכְרִי כהן? מזכיר את יוסף בן אברהם. בגב הדף ישנה הערה בלתי-פורמלית באותו כתב יד, המופנית לפֻּהַיְד.

ורסו (השימוש המקורי) מכתב בקשת תמיכה בצדקה. הכותב מספר כי איבד את רכושו "כהרף עין" ונאלץ לנדוד ממקום למקום בחיפוש אחר עזרה. הוא קיבל סיוע מאנשים שהכירו את משפחתו ואת כבודה (הוד), ושראו את הספרים ואת האיגרות שנשא עמו — אשר אומתו וקיבלו חתימות מקהילות שונות במזרח, ובהן צובא (חלב), אשור ועדינה. למרות ייחוסו ו"אבותיו", הוא נתון במצוקה גדולה ומבקש סעד. בנוסף הוא מציין כי קרב חג וכי מוטלות עליו הוצאות וטיפול בחולים.

מכתב המלצה ותחינה מאת קהילת דמשק לקהילת פוסטאט, הנכתב למען עגונה שננטשה על ידי בעלה. הבעל הוא קראי ג'ינג'י בשם יוסף, שיצא לדרכו בלוויית אדם נוסף ששמו אף הוא יוסף. הגיעו לאוזני בני הקהילה ידיעות כי השתקע בפוסטאט והצטרף לקהילה הרבנית. בינתיים נותרה אשתו בדמשק במצוקה ובדוחק, ועל כתפיה מוטלת פרנסת ארבעת ילדיהם. הנמענים מתבקשים לאתר את הבעל ולנסות לכפות עליו לחזור לאשתו, ולחלופין — אם נפטר — לשלוח הודעה על אודותיו.

ורסו (השימוש המקורי): שריד ממכתב עסקי בכתב ערבי. מישהו מביא מעט חוטי טווייה (ע'זל), ועל אדם נוסף להשתמש בהם, ואת התמורה יש לשלוח עם כל מי שיהיה זמין לכך (... جميع ما يجب علينا وال... ... التقدم الى من هو بانفاذها... وفي صحبته شي من الغزل... من هو باستعماله وعند نجازه ينفد مع من اتفق وذلك على سبيل الادلال). רקטו (השימוש המשני): ברכה, לחש או קמיע בעברית שנועד להגשמת משאלותיו של אדם פלוני, שיהיה כגיבור וכאיש חכם.

רקטו (שימוש משני): שריד של מכתב מסחרי בערבית-יהודית. נזכרים בו אדם המכונה "אלעוזר" (ראו השוואה למסמך נוסף); בנו של מישהו; פנקסים (דפאתר); יעקוב; אבו אלפרג'; ואדם ששלח 200 ליטראות של משהו (חיטה?) בארבעה משלוחים של 50 ליטראות כל אחד, ואמר שהמחיר היה 35 דינרים לתליס (שק), וכי בכך פרע את חובותיו. בהמשך נכתב: "באשר לעניין השפחה, נחזיק בה כמיטב יכולתנו, ואם...". לאחר מכן מוזכר פרנס. (חלק מהמידע מבוסס על קטלוג CUDL.)

מכתב מאת משה די טולדו ואולי אדם נוסף, שנכתב בעזה. השפה: ספרדית. תיארוך: ככל הנראה המאות ה-15–16, על בסיס שיקולים פלאוגרפיים (הערכה שנמסרה באדיבותם של חסוס די פראדו פלומֵד ומיכאל ואס). מכאן שהשולח אינו יכול להיות זהה למחבר החיבור "La Trompeta de Mose de Toledo El Sordo de Hierusalaim", שראה אור בוונציה בשנת 1643. המכתב מזכיר חוב וכוונה לרכוש מעט פירות (...pueda ganar una poca de fruta de...). ראוי לבדיקה נוספת.

מכתב מעלי בן יחזקאל הכהן בירושלים אל אבו אלפרג' חיים (בן שלמה החבר) ואבו אלפרג' הבה (בן צמח) ברמלה. גויטיין וגיל זיהו את השולח על פי כתב היד, וגיל זיהה גם את הנמענים. השולח דוחק בנמענים להשפיע על הקאצ'י הראשי ברמלה, אבו אלמעאלי, שיורה הוראות מתאימות לקאצ'י של ירושלים, אלתיזי, בעניין בעיה בירושלים שטיבה אינו ברור. במכתב מוזכרים גם שמות נוספים, ובהם אבו אלמנג'א מסלם, אבו ע'אלב, והסוכן (וכיל) אבו עלי אבן אלצופי.

מכתב בערבית-יהודית. קטע (חלקו התחתון). בקשת עזרה מהנמען. מזכיר את ר' אברהם; מתאר מצוקה גדולה ("wa-l-sāʿa al-shidda ʿaẓīma"); חוסר בגדים עבור הכותב וילדו; שיחה עם מישהו על כך באחד מלילות החג; ואותו אדם אומר שהוא "יושב בחנות" אך אין נכנסים לשם סירופים או סוכר ("mā yajīʾ fīhā raṭl sharāb wa-lā sukkar"). כתב היד דומה לזה של יוסף בן שמואל בן סעדיה הלוי, אם כי לו היה זה אכן הוא, סביר שהמכתב היה כתוב באיות טוב יותר.

מכתב מבנו של ה"נזר" (כלומר מבורך בן נתן בן שמואל) אל הנכבד נתנאל בן אברהם, רופא המתגורר ב"ריף" (וכן מוקדם של אלמחלה, ראו ת'-ש 10J20.21), ובו המלצה על החזן אבו אלביאן משה בן החזן האהוב (כלומר משה בן לוי הלוי) שנסע לריף כדי לאסוף כסף לתשלום מס הגולגולת שלו. הבחור הצעיר מומלץ כמי שגדל בין החזנים בימי שר שלום — יחי שמו לעד — ובימינו אנו. (המידע נשען בעיקר על כרטיסיית גויטיין ועל ספרו "החברה הים-תיכונית", כרך ב'.)

איגרת מן המאה השלוש-עשרה. חזן אלכסנדרוני בשם ברכות כותב לרופא ופייטן בשם ידותון (על שם תהלים ל"ט, א') בפוסטאט. ייתכן שידותון זה זהה לפייטן והחזן הידוע ידותון הלוי מאותה תקופה, אך אפשר גם שמדובר באדם אחר. השניים השתייכו בעבר לחוג ידידים משותף, והאיגרת משקפת את פעילותו של חוג כזה — חבורה שנמנו עמה חזנים, רופאים ופרנסים (בעלי תפקידים בענייני צדקה ורווחה בקהילה). המידע מבוסס על פרנקל, וראו גם את דיונו של גויטיין.

מכתב מבן אל אמו ובו תיאור קורות מסעו מאלכסנדריה לפוסטאט, תוך אזכור מחלתו של דודו. הכתב פגוע מאוד. הנוסעים התארחו אצל יוסף בפוּוּוא מנצורה, אדם תשוש וכהה ראייה ("יחזק האל את בריאותו ויאיר את עיניו" וכיו"ב). אחד מבני החבורה סבל מכאב אוזניים אך החלים ("נכנס למרחץ") בפוּוּוא. בחלק התחתון הקרוע מזכיר הכותב באופן סתום שהלך יחף, וכי "כבדו היה באש האדומה... לאחר הרעידה והעייפות...". (המידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין.)

קטע ממכתב בערבית-יהודית, עם פתיחה פיוטית בעברית, הממוען לחבר מסוים. הכתובת ממוקמת (באופן חריג) בתחתית הקטע. קשה לשחזר את הסיפור משום שמחציתו השמאלית חסרה. ככל הנראה, לאחר שהשולח נפרד מן הנמען, השוטר (אל-ראג'ל) עצר אותו. (מוזכר גם הקור, אך ההקשר אינו ברור.) הוא נמלט, ומישהו אמר להם "זה החבר... זה החבר של פלוני. לכו ותפסו אותו!" בהמשך מוזכר משהו שאמר אחיו של השולח; מישהו שתובע אותנו או רב עמנו; ומשהו שאמר שלמה.

מכתב מאדם בדמיאט אל אחיו אבו אלמג'ד בדמירה. ייתכן ששמו של השולח קריא בכתובת הערבית — אולי [אבו אל-]מנא. המכתב כתוב ביהודית-ערבית, והכתובת בו מופיעה הן בכתב עברי והן בכתב ערבי. השולח שיגר בידי הִבה הכהן הזמנה לנמען לבוא ולחגוג עמו את החגים בדמיאט, והוא מצר על כך שהלה לא הגיע. השולח מזכיר בית וכן את בת-דודתו (בתה של אחות אמו). הוא מזמין פריט מדמירה שצריך להיות "כחול, מכוסה בלבן", ומציין שהמחיר אינו מהווה מכשול.

מכתב מיוסף בן [...] בן יוסף לאבו אל-עלאא צאעד בן אל-מונג'א אל-פירנאס אל-דמשקי (המכונה גם הפרנס עולה בן יוסף הלוי). בערבית יהודית עם הכתובת בכתב ערבי. השוליים שוּמשו לאחר מכן לחשבונות בכתב ערבי ובספרות יווניות/קופטיות. תיארוך: בקירוב תחילת המאה ה-12. המכתב מורכב כמעט כולו מברכות וברכות מכובדות; מטרת המכתב נראית בקשה שהנמען יביא מכתבים אחרים מצורפים לתשומת לבם של 'חצ'רת סיידנא' (=הנגיד מבורך?) ושל אבו אל-מפצ'ל.

מכתב בקשה מאת משה בן לוי הלוי, מבית הכנסת של הירושלמים בפוסטאט, אל אישיות ציבורית בקהילה. המכתב חתום ומתוארך לשנת 1508 למניין השטרות, כלומר 1196/97 לספירה. משה מתאר כיצד הוא משמש חזן, כשם שאביו, סבו, סב-סבו וסב-סב-סבו וכן דודו מצד אביו היו חזנים, וכיצד הנמען נהג תמיד להעניק חסד לאביו ולסבו. ייתכן שהוא מבקש מינוי רשמי לתפקיד חזן בפוסטאט. משה התגורר חלק נכבד מחייו בקַליוּב, אך בעת כתיבת המכתב שהה כנראה בפוסטאט.

מכתב או עצומה. כתוב בערבית-יהודית, עם עברית וערבית בצד האחורי. מקוטע (החלק התחתון בלבד שרד). מתוך הטקסט: "הודעתי לו שהאנשים משרתים אותנו אך ורק בזכות ידיעתו ופועלו של האיש, והדעה הנעלה שמורה לאדון בעניין זה. קנה חכמה קנה בינה. יעשה אלוהים שיהיה תמיד בין מבקשי תורתו והדבקים בה." שמו של הדיין שלה בן יפת (המכונה "המלמד הנאמן") מופיע בצד האחורי, אך הוא נכתב בכתב יד שונה, ולכן לא ברור אם הוא הנמען של העצומה או לא.

מכתב מאת נתן בן אברהם, ככל הנראה מדמיאט, אל נתנאל בן רוואח בפוסטאט. המכתב כתוב בעברית. תיארוך משוער: אביב 1038 לספירה. נתן נמצא בדרכו לארץ ישראל, ותחנתו הבאה תהיה תינّיס. הוא מתייחס במכתבו למשברים כלכליים ומשפחתיים. הוא מספר כי עבר הקזת דם ביום שישי, וכי בשבת קיבל אורחים בביתו של מארחו חוסיין בן עלאן במקום ללכת לבית הכנסת. בצד ההפוך (verso) מופיע טקסט ליטורגי שאינו קשור לעניין המכתב, שהוסף בתאריך מאוחר יותר.

רקטו: שריד מכתב העוסק בשבועות שיש להשביע במסגרת תיק מורכב הקשור לגירושין. הבעל, סוחר הנוסע ממקום למקום, מתלונן "אין לי איש שיגיש לי כוס מים" ומצהיר כי השפחה "טובה ממך ומאמך". במכתב מופיע גם הביטוי "גזרי את שערך ופדי את עצמך". המסמך נדון אצל גויטיין בהקשר חברתי-משפחתי, וכן בעבודתו של עודד צינגר על נשים, מגדר ומשפט בגניזה. ורסו: שריד של מסמך משפטי בכתב ערבי. עניינו שחרור לאחר העברת בעלות. מוזכר השם אבו אברהים.

קטע ממכתב בערבית-יהודית, ככל הנראה מראשית המאה ה-13. בין הנושאים הנידונים במכתב: הגעתם של הלאל ודודו מצד אמו; סכסוך סביב 900 דרהם, שהוביל לעדות משפטית עליה חתמו הכותב, אבו אלעלא, אלמולא אלנג'יב, ר' אנטולי שמואל ואלשיח' אלאכרם; הגעתו של אבו אל[...] שמסר דבר חשוב; ה-15 בתמוז, היום בו הגיע הלל/הלאל; [...] אלחסיד; "עניין הסאקיה" (הגלגל המשקה); המחירים יציבים, מלבד הצבאות [...]; וכן הערה ש"לפרנקים אין בנייה" (?).

מכתב בערבית-יהודית. תארוך: ככל הנראה סוף המאה ה-11 או תחילת המאה ה-12. השולח מברך את הנמען (או הנמענים) לרגל החגים ומזכיר להם הבטחה שנתנו. נזכרים בו אנשים שונים, ובהם אבו אסחאק בן אבו בשר אלבזאז (סוחר הבדים; האב, אבו בשר, נזכר במסמך אחר), ואבו סהל מח'תאר (שם המופיע גם בכמה מסמכים אחרים מן הגניזה). בצד השני (verso) מצויה טיוטה של מכתב בעברית (אולי אל אבון?). (חלק מן המידע מבוסס על CUDL ועל כרטיסיית גויטיין.)

ריקטו (שימוש משני): מכתב מאת אבו זכרי (בן אליהו) אל אדם שאליו הוא פונה בכינוי "אבי". המכתב כתוב בערבית-יהודית בפרוזה מחורזת. אבו זכרי חולה ומקווה שהאל ישלח לו רפואה מהירה כדי שיוכל לראות את הנמען פנים אל פנים. הוא מתלונן על כך שהנמען לא כתב לו ומבקש תשובה בכתב ידו של הנמען עצמו. המכתב נשלח באמצעות א-שייח' אלכהן אבו אלפח'ר. (המידע מבוסס על כרטסת גויטיין; גויטיין לא סבר שהנמען היה אביו ממש, אך לא הסביר מדוע.)

מכתב מיוסף בן מוסא אלתאהרתי, ככל הנראה ממהדיה, אל נהראי בן נסים בפוסטאט, בנוגע למשלוחי סחורות. סתיו 1063. הכותב מתאר קשיים במכירה ומזכיר סחורות מגוונות, ביניהן חריע, קמפור (כופר), סוכר, שרף, כרכום, אינדיגו (נילה), חיטה, צמר, עץ, אבני אודם, חרוזים, פנינים, שמן ועוד. יוסף דן גם בקשרי המסחר עם ספרד והמגרב, אף שהדרכים מסוכנות, ומציין את פטירת אחיו ברהון בן מוסא. (המידע על פי גיל, ממלכת ישמעאל, כרך ג', מס' 374).

מכתב מזכאי בן משה, ככל הנראה מן המגרב, אל אבו אלפרג' בן צדקה אלרמלי, ככל הנראה באלכסנדריה. נכתב סביב שנת 1060. עוסק במשלוחי סחורות, בעיקר משי ושמן. נזכר בו כי סחורות המגיעות לאלכסנדריה ובעליהן נעדרים מוחזקות במחסן. בין האנשים המוזכרים במכתב: עטיה בן בניאם אלאסכנדראני; אבו יוסף; אבו אלסרור אבן אלקאבסי; אלרייס אלעג'מי; ואבו אלברכאת בן אבו אלפרג' אלקרדוסי(?). המידע מבוסס על גיל, במלכות ישמעאל, כרך 4, מסמך 717.

שריד של מכתב הממוען "לחברי הקהילה הקדושה הנכבדים היושבים ב[...]". הנייר שמור כמעט במלואו, אך הטקסט דהוי כמעט עד כדי בלתי קריא. בין הביטויים הבודדים שניתן לפענח: "...שינו את מנהגי בני... הושענא (רבה?)... הקהל, החרימו... ישראל... אלא [ע]בר לרמלה... ספר תורה...". האזכור של רמלה ושל סכסוך סביב שינוי מנהגים והטלת חרם רומז להקשר של מחלוקת קהילתית, אפשר שעל רקע מנהגי תפילה או לוח. (חלק מהמידע מבוסס על קטלוג CUDL.)

מכתב מאת שמואל בן יצחק הספרדי אל [שמריה] בן אלחנן. בעברית. תיארוך: ככל הנראה ראשית המאה ה-11. מכתב המלצה עבור גר צדק ממוצא אצילי, שהכותב פגש בדמשק ולאחר מכן בירושלים, והיה נתון בסכנה בשל הסופרים הנוצרים בעלי ההשפעה. המסמך פורסם בלוויית פירוש נרחב (וזיהויים השערתיים) על ידי גולב, במאמרו "עיון בפרשת גר צדק שנמלט למצרים בראשית המאה האחת-עשרה", ספונות ח (תשכ"ד). התעתיק הוא של גולב, עם תיקונים קלים מאת משה יגור.

תוספת למכתב מאת אבו אל-חסן בן מכלוף (השווה T-S 10J17.20 ו-JRL Gaster heb. ms 1860/5), אבו אל-פדל בן יעקב, אבו אל-מנסור בן אבו אל-פרג' אל-מקדסי (השווה ENA 2806.4 ו-T-S 10J12.28) ואחיו אבו אל-סורור, ואבו אל-חג'אג' בן אבו אל-פרג', לנמען לא ידוע. בערבית יהודית. תיארוך: ככל הנראה המאה ה-12 או ה-13. הם כתבו לו מכתב אחר לפני זה אך השמיטו את שמותיהם במכתב המקורי, וזה היה בשל פחדם מהאנשים ש'תג'ררדו' (?) לא לשם שמים.

מכתב מאבן אלנג'[ירה] ל[חלפון בן] נתנאל הלוי, בערבית-יהודית. לפי התיארוך המשוער, נכתב סביב שנת 1138 לסה"נ, שכן נראה שהוא שייך לקבוצת המסמכים 32ח עד 34ח. המכתב דהוי מאוד. הכתובת מופיעה בראש הרקטו. הסופר מייצג את האות ط באמצעות צ', לעיתים בנקודה מעליה. בין הביטויים המפוזרים במכתב ניתן לקרוא: "...פגשתי את אבו אבראהים... מת'קאל(ים) מתלמסאן... אלמריה, והמשי... נכנסתי לגרנדה...". המכתב שייך לנספח של "ספר הודו IV".

מכתב. ייתכן שנשלח מיַעקוב בן יצחק לאמו (שורה 3: "אני מבקש מהאל שיגזור על אמי בריאות טובה"), אך הזיהויים האלה אינם ודאיים. נכתב בערבית-יהודית, כשהבסמלה כתובה בכתב ערבי. כל המכתב, או לפחות מה שעדיין ניתן לקריאה ואינו דהוי מדי, הוא הזמנה למגוון רחב של חומרי רוקחות ותרופות (materia medica). בצד השני (verso) מופיע טקסט ספרותי, ובו בין היתר קטע אחד העוסק בהלכות מקח וממכר וקטע נוסף העוסק בהלכות הוצאה (טלטול בשבת).

מכתב בערבית-יהודית. מזכיר את אבו אלמֻנא המתלונן על דבר מה, אולי על בדידותו או על הפסקת המכתבים (אנקטאע). ייתכן שאבו אלמֻנא הוא בנו של השולח או קרוב משפחה צעיר יותר, שכן השולח כותב: "...אילו שמעתי אויב מתלונן תלונה כזאת הייתי [...], קל וחומר מבני". הנמען ביקש בעבר שֻׁרבּ חֻמّאצ' (משקה חמוציות או סירופ חומעה) בכלי חרס (בַּרניّה). השולח חותם בברכות שונות, ובהן בקשה שהאל יגמול לנמען על מעשיו ויזכה אותו בבן זכר.

מכתב בכתב ידו של רבי אברהם בן הרמב"ם (שכיהן כנגיד בין השנים 1205–1237) אל "בנו היקר" (כלומר, תלמידו האהוב) יוסף. המכתב כתוב בערבית-יהודית. אברהם מתנצל על היעדרותו מחתונתו של אחד מתלמידיו שהתקיימה לאחרונה, ומסביר: "ליל חתונתך היה הלילה שבו הגיע תורי לתורנות בבית החולים, ולא יכולתי באותה עת לדחותו מסיבות שיארך זמן רב להסבירן" (התרגום מתוך מאמרו של מארק כהן, "חייו הקשים של רופא ומנהיג קהילתי יהודי", עמ' 135).

מכתב מיהודה, ממקום לא ידוע, לשלום בירושלים. בערבית-יהודית. תאריך: לא לפני המאה ה-13, על פי כתב היד, המראה הכללי והעדויות הלשוניות. השולח מבקש מהנמען שלא לאפשר לצדקה למכור דבר מעיזבונה של ה'אם' המנוחה (כלומר בתו של השולח), עיזבון השייך כדין לשני יתומיה, אברהם ורבקה, ואשר עליו העביר השולח גם את מלוא זכויותיו שלו בירושה. (המידע מתוך גויטיין, חברה ים-תיכונית, כרך III, עמ' 310, 495, ומכרטיסיות המפתח של גויטיין)

מכתב בעל מטרה משפטית, בערבית-יהודית. תיארוך: המאה ה-11 או ה-12. נשלח על ידי כותב לא מזוהה אל פרנס מסוים המשמש כנאמן בית הדין. השולח מבקש מן הנמען בדחיפות לשלוח לקרוא לסוחרים יעקב המכונה אבן אל-סטוח מטריפולי (לוב) ולבן לווייתו בדרך, יעקב בן זכרי אל-נפוסי, העתידים לצאת בקרוב לתימן. ברשותו של אחד מהם נמצא גט שיש למסור לפני יציאתו לדרך. (המידע מבוסס על הערות גויטיין ועל מהדורתו הקרובה לראות אור של עודד זינגר.)

מכתב בלאדינו אל שלמה אלמנאס או אלמטנגו[?] (בצד הוורסו), מאת אהרן הכהן. מתחת לחתימה מופיע תאריך: ג'ומאדא אל-אולא 1_78 להג'רה[?]. הקריאה הסבירה ביותר, על סמך אופי כתב היד וצורת הליגטורה של ספרת המאות, היא 1078 להג'רה (1667 לספירה). בשורות 7–10 של הוורסו דן כותב המכתב בעסקה הכוללת מכירת פריטים שצבעם נמצא בבחינה, ונושא זה ממשיך גם בקטע השוליים. בצד הרקטו מופיעה רשימה של אמוראים והמקומות שבהם הם מוזכרים בתלמוד.

מכתב אישי בערבית-יהודית, ובו ציטוטים מבראשית ל"ד 7 ול"א 27. פותח במילים "אין ספק שאתה הוא זה שעוול לי", וממשיך "לא הייתי מנסה לנסוע [אילו...]". בצד ה-verso מוזכרים מותו של אדם כלשהו; הקושי שגרם הדבר ל"הזקן הנכבד", שחלה בעקבות זאת; יריב משפטי; וכן ריב בין אדם לקרובי משפחתו. ייתכן שהמכתב נכתב בכתב ידו של שלמה ב"ר אליהו — הטון התוקפני מתאים לו, וכתב היד דומה ביותר למסמך אחר שעליו הוא חתום. (חלק מהמידע מ-CUDL)

רקטו (שימוש משני): פתק הממוען לאבו אלמג'ד. בערבית-יהודית. תיארוך: ככל הנראה תחילת המאה ה-13. השולח ביצע את הוראתו של אבו אלמג'ד ושלח עם המוביל 6.5 דרהם של "מעפץ" (חומר הצבוע בעפצים), 1 דרהם של "קרמז" (ארגמן) ו-1/4 דרהם של לבן. אבן רזיק עדיין לא יצא לדרך; הוא שהה אצל השולח. הילדים שולחים את ברכותיהם. בשוליים הימניים מופיעה חמדלה בכתב ערבי (ייתכן שהיא שייכת למסמך הנפרד שבוורסו, אך ייתכן גם שהיא חלק מפתק זה).

מכתב/עצומה לבקשת צדקה מאישה ('אל-ממלוכה'). פגום מאוד; לא ברור אם נשמר מהותו של הבקשה. מזכיר פנייה לצדקת הנמען (מן צדקתך...); בקשה להודיע על משהו (אן יוערף אלממלוכה אן כאנת...); עיסוקה בעבודות הבית (שוגל אלבית); בקשתה לכבוד על ידי הטלת משימה עליה (פהי תשתהי אלתשרף (או: אלשרף) ב-קדאא...); טובת הנמען במתן תשובה, כן או לא (מן אנעאמך אלג'ואב... אמא נעם ואמא לא...). יש גם שורה אחת של כתב מחוק בורסו, אולי הכתובת.

רקטו: פתק מאבו אל-ברכאת (=שלמה בן אליהו?) לאבו אל-מג'ד. מודיע לו ששלח שלושה קונטרסים ומקווה שלא תהיה רשלנות או טעות. נקרא בחלקו: 'אחוה אבו אלברכאת יעלם אלשייח' אבו אלמג'ד אדאם אללה סעאדתה אני קד אנפד'ת לה ת'לת'ה כראריס וכתב(?) וישתהי מן אחסאנה אן לא יכון ת'ם סהו ולא גלט ולא תח'בוט פי אלכראריס אצלא ויום אלג'מעה אן שא אללה... ואלסלאם עלא...' ורסו: רשימה של חומרי מרפא בעיקר עם כמויות. נראה אותו כתב יד כברקטו.

פתק לא־רשמי (אולי עצומה) בכתב ערבי הממוען אל "אלשיח' אלריס אלמופק". מופיעה גרסה של נוסחת ראי (والراي ما يراه المولى). השולח מציין שהוא ממתין לנמען בבית ומדגיש את הצורך לבדוק או לרשום עניין מסוים — "وَالمَصلَحَة إثبات هذا الأمر". נראה שהבעיה נעוצה במחירו של דבר מה, ושאם המחיר יירד, יגבר הביקוש אליו — "إذا انفسخ سعره يقع الطمع". בפינה הימנית מופיעה תרג'מה: "אלממלוכ............... אלנעמאן". דרושה בחינה נוספת.

מכתב ממשה בן יעקב מירושלים אל גיסו (אחי אשתו) נהראי בן נסים בפוסטאט. תאריך המכתב: 28 ביולי 1053. המכתב מהדהד בחלקו את התכנים שעלו במכתב הקודם בין השניים, וזאת לאחר שבינתיים התקבל אצל משה מכתב מנהראי. משה שמע כי נהראי שלח אליו כסף, בגדים ומירובלן (הליליג') באמצעות אבו אלטייב אלברדאני, אך אלה טרם הגיעו לידיו. משה החלים לאחרונה ממחלה (אלתיאת') ועדיין חש חולשה. גם אברהם החבר היה חולה. חלק מהמידע מבוסס על גיל.

שריד ממכתב בכתב ידו של אלחנן בן שמריה, שבו הוא מציין שחסן בן סעדאן בן אצבע נפגש עם הח'ליפה המנוח "השבוע". מישהו אמר שאבן עמראן הביא פתווא מאל-שאם הקובעת שעל הציבור לפנות אך ורק ליחיא בן שמריה (כלומר אלחנן עצמו) לשם משפט. הכרונולוגיה מבלבלת — אלא אם כן הח'ליפה נפטר ימים אחדים בלבד לפני שהמכתב נכתב, ואולי משום כך כרטיסיית האינדקס של גויטיין מציינת "חלומות". (המידע מבוסס על CUDL וכרטיסיית האינדקס של גויטיין)

מכתב מאברהם בן נתן בפוסטאט אל ישועה בן אסמאעיל באלכסנדריה. תיארוך משוער: בסביבות 1050 לספירה. ישועה שוהה באלכסנדריה כנראה כדי לקבל את פניו של קרוב משפחה. הוא הזמין מחצלות באמצעות אברהם, ואברהם שולח לו במכתב חוט מקופל כדי להראות את אורך המחצלות. יצרן המחצלות מוכן לשלוח לו מחצלת לדוגמה. (המידע על פי גיל, ארץ ישראל, כרך 4, מס' 699.) בצדו האחורי של המסמך מופיעה הערה נוספת בערבית-יהודית, אולי תוספת למכתב עצמו.

מכתב מאת מסגוויה בן משה אל החבר יעקב בן יוסף אב בית דין, בחלב. בכתב הוא מבקש ממנו לשלוח פיוטים מסוימים, ולסייע לקרוב משפחה שלו: עלי בן פרג' בן רחמן, שהוא מחותנו של השולח, "כי השאנו את בתו לבן מחפוט' בן יוסף, שהוא בנה של אחותי". כעת הוא שולח לו 2.5 ליטראות (סוריות) של פטריות (כמאה), מכיוון שלא היה ניתן להשיג דבר אחר. למכתב מקדימות 14 שורות של פתיחה. לפי גויטיין. (חלק מהמידע נלקח מכרטיס האינדקס של גויטיין.)

קטע ממכתב בערבית-יהודית. תיארוך: המאות הי״א–הי״ג. עוסק בענייני הקהילה, ובכלל זה משהו על אנשים שלא יכלו או סירבו להתפלל בבית הכנסת. ציטוטים: לך שי וכיף. . . .ואמא אלעמארה פישהד אללה תע . . . צייק אליד כתיר כתיר . . . עלי אי שי קד אשרפת וא . . . אלואגב אקאב[ל] . . . מא אקדר מנהם עלי שי וקד . . . עלינא אל . . . ואלמסת . . . חתי קד . . . ווקפו ו . . . מא . . . יצלו פי אלכניס אלא . . . . . . טלב שי . . . אלכבז

שריד קטן ממכתב משפחתי ו/או עסקי. מוזכרת מחלתו של מישהו (שורה 2 בצד הפנים), וכפי הנראה גם השולח עצמו היה חולה שכן האל שלח לו בריאות (שורה 4) וכעת הוא מחלים. הוא מזכיר שהוא צם. בצד האחורי מופיע הביטוי "אלניל", שככל הנראה מתייחס לאינדיגו ולא לנהר הנילוס (שמכונה בדרך כלל "אלבחר"). כמו כן נזכר אדם שנסע לאשמונין (280 ק"מ דרומית לקהיר), ומוזכרים גם "אלמניה" וידיעות על לחם וחיטה. (חלק מהמידע מבוסס על קטלוג CUDL.)

מכתב בעברית, רצוף שגיאות וכתיב פונטי. הכותב פונה לנמען בכינוי 'השר'. תיארוך: מאוחר, אולי המאה ה-16. המכתב עוסק בתעשיית המלח באזור אל-מנזלה ואל-עצאפרה (סמוך לבחר אל-מלאחה, בין דמיאט לפורט סעיד), ומזכיר גם את קטיה — תחנת השיירות במדבר סיני, כ-60 ק"מ ממזרח לפורט סעיד. הכותב מדווח על סכסוך עם שותפו אלישע, שלא שלח לו לא כסף ולא מלח. מעורבים בעניין באופן כלשהו המשומד יחיא, הקאדי עבד אל-באקי והפקיה עבד אל-מג'יד.

רקטו: מכתב בכתב ערבי. שבר (החצי העליון בלבד). הנמען מכונה בלשון פנייה מכובדת "חצ'רת מולאי אלרא'יס אלג'ליל". השולח מדווח שאבו אל-חסין סיפר לו כי הוא ובנו לקחו את הרֻקעה (עצומה?) אל הכורדים "שהתנגדו להם", אך לא הצליחו להגיע אליהם. הנמען וכן עֻדת אל-דולה מתבקשים להושיט עזרה בדרך כלשהי. ורסו: מכתב בכתב ערבי. בקשת הלוואה של 20 דינרים "לעניין חשוב". השוליים מלאים בשרבוטים בכתב ערבי בכתב יד קטן יותר שטרם פוענחו.

מכתב מחזן זקן אל הנגיד שמואל בן חנניה. כתוב בעברית ובערבית-יהודית. החזן מתלונן על כך שמשרתו נלקחה ממנו ונמסרה למישהו אחר ולא לבנו. הוא מתגורר במתחם בית הכנסת, ובכל פעם שהוא שומע את קולו של החזן האחר, מחלתו מחמירה. "מן הראוי לפי תחושת הצדק שלנו שכל אדם ישמור על מעמדו. אם כך נוהגים בבני בחיי, מה יעלה בגורלו לאחר מותי?" הוא מזכיר כי "השליך את עצמו" (פקד רמא נפסה), וכי מחלתו הקשה עולה לו לפחות 5 דרהם בכל יום.

פתק המדווח על פעילויות מסחריות. ביהודית-ערבית. מוזכרים שמן (זית) ותבלינים (? אסקאט) ושלוש ספינות שעומדות להפליג לסיציליה, 'ואתה יודע הכי טוב לגבי תבלינים של סיציליה'. סחורה מסוימת הופקדה אצל אדם מכובד (רגול ג'ליל אל-קדר), 'וכשפתח אותה עבור הקונה ויצאה בצורה הזו, הוא התבייש... ואני התביישתי אפילו יותר... הוא אמר: לא אקנה זאת ממך(?), זה מתאים רק ליהודים... אמרתי לו שקניתי אותה מפרסי/זר...' דרוש בחינה נוספת.

מכתב בערבית-יהודית. ברקטו מופיע טקסט רפואי בכתב ערבי. בוורסו מופיע טקסט ערבי נוסף בנושאים רפואיים, אך לא ברור מיד אם מדובר באותו טקסט שברקטו. בין השורות כתב מישהו מכתב או טיוטה של מכתב בערבית-יהודית. תוכנו קשה לפענוח, אך מוזכרים בו כסף וזהב; מוזכר אלמלכ אלעאדל — או הסולטאן ששלט בשנים 1200–1218, או נכדו בעל אותו תואר שכיהן לסירוגין כעוצר בשנים 1232–1238 ומלך בשנים 1238–1240; והוא מסתיים בקריאה לנמען לפעול.

ורסו: מכתב מאת שבתי בן אברהם, השוהה במניית זפתא, אל הדיין זכאי בן משה, ככל הנראה באל-מחלה. כתוב בערבית-יהודית. (זכאי שהה באל-מחלה בשנת 1147 לספירה, על פי מקור אחר.) שבתי מבקש מזכאי לסייע למוסר המכתב, אבו אל-סרור בן אבו סעד, להחזיר אליו את אשתו כדי שתשוב עמו למניית זפתא, שכן עליהם לשלם שם את מס הגולגולת (ג'זיה). המידע מבוסס על גויטיין ועל כרטיסיות הקטלוג שלו. יש לציין שגויטיין מפנה למסמך זה תחת מספר שגוי.

מכתב מתומך באלכסנדריה אל הנשיא שלמה בן ישי בפוסטאט. התיארוך המשוער: סביבות 1240. הכותב הגיע לאלכסנדריה לרגל עסקי מסחר, על מנת לטפל בהזמנה של כריות, שטיחים, גלימות ומצנפות עבור הנשיא, אשר נעשתה אצל בעלי מלאכה מקומיים. גם הדיין המקומי, ר' אלעזר הדיין, היה מעורב בטיפול בהזמנת הנשיא. במכתב מוזכר גם שאנשי אלכסנדריה משתוקקים לשמוע את שיעוריו ודרשותיו של הנשיא. המידע מבוסס על גיל, במלכות ישמעאל, כרך 2, מס' 100.

מכתב מאת המֻקדּם של מליג', ובו ברכות והבעת התפעלות לר' אהרן הקראוי (או: "המכונה") אבו אל-חסן על נסי האל וההצלה שזכה לה אהרן מידי אנשים רעים. המכתב כולל לפחות עשר שורות של איחולי החלמה ליפת בנו של אהרן ממחלתו, תוך ציטוט שפע של פסוקי מקרא. בכתובת המכותב שבצד הגב מוזכר אל-ריّיס רבנו אברהם. לפי הערותיו של גויטיין, הכתב יד מרהיב והסגנון העברי משתרע על פני 29 שורות, ולאחריהן באות 8 שורות נוספות בערבית-יהודית.

מכתב מאת [...] בן אהרן, ששהה ברמלה, אל אבו סעיד יעקוב, אבו יעקוב יוסף ואבו סהל סעיד, בניו של ישראל (אבו יעקוב יוסף ואבו סהל סעיד הם ככל הנראה שניים מהאחים התוסתרים הידועים), ואל (אבו יוסף?) יעקוב בן יוסף. הכותב מזכיר כמה אנשים, ובהם אבו עלי שמואל, וכן פריטים שונים כגון מטפחות (מנדיל). חלק מהמידע נלקח מקטלוג ספריית קיימברידג'. הקטע סווג "L18" במיון (הבלתי מפורסם) של שאול שקד לטקסטים יהודית-פרסיים קדומים.

מכתב בערבית-יהודית, כתוב ביד מהוקצעת ומלוטשת, ובו ברכות לרגל החג. הכותב הוא ככל הנראה רופא, מוקדם וירושלמי, וכך הוא מציין על עצמו: "מאחר שאני רופא, מנהיג של יהודים, וירושלמי, מתאחדות בי סיבות השאיפה [אך ברצוני לשרת אותך תחת זאת]". במכתב מוזכרים הבנקאי אבו אסחאק אבן סניינאת, אבו אלעלא, ואבו מנצור. החלק הכתוב בערבית-יהודית עוסק בין היתר ברכישת בהמת רכיבה. (חלק מן המידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין ועל CUDL.)

צד 1r: טיוטות מכתבים, אחד מהם מופנה לאבו אלפצ'ל סהל (אולי אלתסתרי?). מוזכרים גם שלמה בן אהרן בן אבו […] ושלה בן יהושע. צד 1v: שרשרת של פסוקי מקרא, ובהם משלי ט':י', כ"ב:כ"ט וכ"ד:ה', ככל הנראה לצורכי כתיבת מכתבים. צד 2r (לא קשור לצד 1): פתק קצר בערבית-יהודית מעורבת בעברית. "לאדוני הגדול [ראש הישיבה], מעבדו נתן: היי בן אדם, מדוע שכחת אותי ולא דיברת עם הוריך בעבורי? יִרבה שלומך." (חלק מהמידע מבוסס על CUDL).

מכתב רשמי הפותח בעלאמה (סיסמה) של הנגיד יהושע בן אברהם מימוני (נולד 1310 — נפטר 1355), כתוב ביד האופיינית של סופרו (להשוואה: מסמך אחר ביד דומה). המכתב מוציא צו בענייני סוויקה (שוק קטן?). נאסר על כל יהודי לעסוק ב[...] ללא רשות בית הדין. יש להודיע לזקנים שאם הם [...] או [...], יוטל עליהם חרם נידוי. ייתכן שניתן יהיה לחלץ מידע נוסף בבדיקה מעמיקה יותר. בצד הגב מופיעים פסוקים מספר זכריה א, טז–יז ומפרק ח, ז–ח.

מכתב מיצחק נישאבורי באלכסנדריה אל נהראי בן נסים, ככל הנראה בפוסטאט. התאריך משוער: בין 1045 ל-1096 לערך. יצחק מספר כי הגיע לאלכסנדריה ביום שלישי, ו' בטבת, ומצא שהשווקים מדוכאים (כאסרה). רק לכא (שרף) נמכר. הוא מבקש מהנמען לפעול בעניין של חרם סתם. נזכרת אלמהדיה. שמחה בנו של יצחק מוסר ברכת שלום לאבו סעד, בנו של נהראי. בצד האחורי (verso): חשבון בכתב ערבי קשה לקריאה. המידע מבוסס על כרטיסיית הערות של גויטיין.

recto: שריד מכתב הממוען לאדם נכבד בשם אבו אלברכאת בן [...], המכונה בתארים "שר מנוחה" ו"שר שלום". המכתב פותח בריבוי איחולים להחלמתו של הנמען ממחלתו (שורות 5–12), ובהמשך עוסק בשאלה הנוגעת לגט (בין שורה 13 לשורה 14). בראש המכתב מוזכרת העיירה צהרג'ת, ובתחתיתו נזכר יוסף בן אזהר. verso: שריד מכתב נוסף, בעברית, עם שתי שורות בכתב ערבי בתחתית הדף. כתב היד שונה במקצת מזה שב-recto. ככל הנראה מן המאה ה-11 או ה-12.

קטע מראש מסמך, ככל הנראה איגרת או מסמך משפטי. כל ששרד הוא שבחים פורמליים לנגיד יהוסף. תיאור קודם קבע כי מדובר ללא ספק בנגיד יהוסף (נפטר ב-1066), בנו של הנגיד שמואל הנגיד מספרד המוסלמית. ואולם, מסמכי גניזה מן המאה ה-11 הקשורים לספרד הם נדירים, בעוד שקיימים כמה מסמכים דומים בעלי נוסחאות דומות מן המאה ה-15 במצרים, תקופה שבה כיהן לפחות נגיד אחד בשם יהוסף — למשל מסמכים מקבילים שאף הם פותחים בשבחים מעין אלה.

מכתב ממשה בן יפת אל תמים בן יעקב הכהן, שככל הנראה היה סוחר שפעל במזרח. המכתב מתוארך ליום שני, ח' באדר א' שנת 1421 למניין השטרות — היינו שנת 1110 לסה"נ. כתב היד הוא ככל הנראה של חלפון בן מנשה, השולח בעצמו דרישת שלום. המכתב נפתח בנזיפה חריפה על שלא טרח הנמען לכתוב, וממשיך באזכור הגעתם של סחורות או מתנות, וכן בדרישות שלום מאנשים שונים ואליהם. הצד האחורי שימש מאוחר יותר לכתיבה בכתב ערבי. דרושה בדיקה נוספת.

מכתב בקשה לעזרה בערבית-יהודית, שנכתב בשמה של אישה, ככל הנראה בידי חלפון בן מנשה. אישה גרושה מתלוננת שבעלה לשעבר אינו חדל לבקש ממנה לחזור אליו. היא עברה לאלכסנדריה, ובכל עת הוא ממשיך לבקש ממנה לשוב אליו לפוסטאט — דבר שהיא חוששת לעשות. אפילו משרתו של הרב ממשיך ללחוץ עליה להיענות לבקשתו (ע'לאם אלרב בקיה ילז(מ)ני עלא אלספר), באומרו ש"אולי יהיה בכך טוב עבורך". המידע מבוסס על עבודת הדוקטורט של זינגר, עמ' 47.

מכתב מאברהים אבן אלחאוור, ככל הנראה מפוסטאט, אל אברהים אבן אלמלמד במליג'. המכתב כתוב בערבית-יהודית, בכתב יד גס ובאיות פשטני. השולח מתלונן שלא שמע דבר מן הנמען מאז שהגיע לפוסטאט. המכתב נכתב בידי בנו של השולח, יוסף, אשר היה באותה שעה רוכב על בהמה או שהשתמש בבהמה כמשטח קשיח לכתיבה ("והו עלי טהר אלבהימה"). יוסף מוסיף בשולי הצד הקדמי של המכתב גם את ברכותיו האישיות. (חלק מן המידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין.)

קטע ממכתב בערבית-יהודית. מכתב עסקי המספר כי אֻם בַּיַאן, שנגררת מדי יום לבית הדין על ידי נושיה, פתחה את ארגז האחסון של בעלה ומכרה ממנו פריטים כדי לפרוע חלק מחובותיה. במכתב מוזכר משי גולמי עיראקי הנסחר באלכסנדריה, והוא מסתיים באיחולים לאבו כת'יר אפרים יחד עם אשתו ובנו. נכתב בכתב ידו של אבו נצר בן אברהם. המסמך נדון בכתביהם של גויטיין ושל עודד צינגר בהקשר של חיי המסחר וסכסוכים זוגיים על פי תעודות הגניזה.

מכתב המלצה עבור [...] בן אהרן, הפונה אל קהילה ומבקש ממנה לנהוג בצדקה כלפי העניים. נראה כי הטקסט נמחק במקום שבו הופיע שמו של נושא ההמלצה, והשם [...] בן אהרן נוסף ביד אחרת; ייתכן שהמכתב נכתב במקור עבור אדם אחר. הוא מתואר כ"[מבני ט[ובים", כינוי שגור לאדם הראוי לצדקה או לחסד. בצד השני (verso): ציורים של כוכבים מתומנים וכן רישומים אחרים. (המידע מבוסס על CUDL.) תיארוך: המסמך נראה עתיק, אולי מן המאה העשירית.

מכתב בקשת סיוע, הפותח בשיר חרוז, מאת יצחק העיוור (המתאר את עצמו כמי ש"נשלל מכל תענוגות העולם"), המבקש עזרה מאת ישמעאיל בן עדאיה. ראו גם את כרטיסי המחקר של גויטיין (מצורפים וכן רשומה נוספת בנושא). בצד השני (verso) מופיע קטע מחיבור ליטורגי בערבית-יהודית, הדן בשאלה אילו ברכות יש לברך על משקאות שאינם יין — האם "בורא פרי העץ" או "בורא פרי האדמה". המידע מבוסס על CUDL ועל "חברה ים-תיכונית" של גויטיין, כרך ד.

מכתב ממכארם בן יוסף לבניו של מריות הכהן, שנראה כי הם חוכרי המסים של שֻׁבְּרָא. כתוב בערבית-יהודית, כאשר הכתובת מופיעה הן בערבית-יהודית (בכתב-יד שונה מזה של גוף המכתב) והן בכתב ערבי. הכותב מתלונן כי לא זו בלבד ששני החודשים שניתנו לדחיית התשלום כבר חלפו, אלא שעברו גם חמישה חודשים נוספים מעבר לכך. בשל כך הוא נקלע לפיגור בהתחייבויותיו כלפי אחרים. העסקה קשורה למשי. (חלק מן המידע מתבסס על כרטיסיית גויטיין.)

מכתב בעברית ובערבית-יהודית. תיארוך: סוף המאה ה-17 או תחילת המאה ה-18. נזכר בו (בשורות 17, 21, 25) הנזיר יוסף הלוי (נפטר 1713), שליח מחברון אשר התיישב בקהיר ושימש כראש בית הדין שלה. בשו"ת שלו "מטה יוסף" (איסטנבול, 1717–1726) הוא נשאל לעיתים קרובות בשאלות הקשורות לשלוחי דרבנן (ש[לוחי] דר[בנן]). כמו כן נזכר שליח שגבה כספים עבור צפת בשם חיים רבוח (שורה 13). אחד הנושאים הנדונים כאן הוא סוגיית העברתו של גט.

מכתב מאת אבו אלפרג' אל ר' אליה או אל [...] בן ר' אליה, בערבית-יהודית. הכותב שרוי במצוקה. הוא שלח מכתב באמצעות טאהר, שיועבר למנחם, ומשם לידי הנמען. הכותב מבקש מן הנמען שלא ימסור את תשובתו לטאהר, פן תיפול לידי גורם אחר מלבד הכותב עצמו. (ניתן לקרוא משפט זה גם באופן אחר: "אל תיתן אותו לאיש מלבד אבו טאהר", אך במקרה כזה היה צריך לכתוב את המילה לשיך בכתיב ללשיך.) הכותב רומז לעניין מצער הקשור בבנו הבכור יוסף.

מכתב מאת צדקה שאמי בירושלים אל גיסו יוסף שמש, ככל הנראה בפוסטאט/קהיר. בעברית ובערבית-יהודית. תיארוך: מאוחר, ככל הנראה לא לפני המאה ה-14 (על פי הפלאוגרפיה והפורמט). המכתב מזכיר את הגעתם של קראים. הכותב משתמש במילה "ג'וזה" (במקום הצורה הקלאסית "זוג'ה" בערבית) במשמעות אישה. בצידו השני של המסמך מופיעה כתובת נוספת, בכתב יד ובדיו שונים, ובה תאריך (רק יום בחודש), המזכירה אף היא את יוסף השמש (בערבית-יהודית).

מכתב מישועה בן יוסף אבן אלקאש, ששהה באלכסנדריה, אל יהודה אבן סיגמאר בפוסטאט. המכתב נכתב בתקופת כהונתו של יהודה בן סעדיה הנגיד, בין השנים 1064–1074. המכתב משובש ופגום, אך ניתן לאתר בו התייחסויות למחלוקת הקהילתית סביב הנהגתו של ישועה בן יוסף ולניסיון להחליפו באדם אחר. בנוסף, המכתב מכיל פרטי מידע על התנכלויות ליהודים מצד עבדיו השחורים של הסולטאן, וכן על מחלוקת נוספת הנוגעת לתשלום מס הגולגולת (אלג'אליה).

מכתב מאת יצחק בן שבא מאל-אנדלוס אל חלפון בן נתנאל בספרד, ככל הנראה מן השנים 1138–1139. הכותב מביע את געגועיו העזים אל חלפון, ומדמה את הפרידה ממנו לפרידה מן החיים עצמם. הוא מוסיף שני בתי שיר העוסקים בשקיעת השמש ובדעיכת אורה, וכנגדם בביטול שמחת החיים, אותה הוא ממשיל לבושם ולמור. בסיום המכתב הוא שולח דרישות שלום ליצחק בן עובדיה ולאבו עמר בן ברוך. (המידע מבוסס על מהדורת גויטיין ופרידמן בספר הודו, כרך ד.)

שריד של מכתב (החלק השמאלי התחתון), בערבית-יהודית. כתב היד נראה מוכר. בין השברים שנשתמרו: "...לקדש אותה ולקחת אותה, ושלא ייעדר לשבוע או... אמור לי מה יש לעשות, כי אני נבוך...". דרישות שלום נשלחות אל: מולאי הלוי וגיסו בחיר הכהנים; אבו אסחאק ואחיו; אבו אל-מכארם; אבו אל-פצ'ל ראש המדברים; אבו אל-מכארם בן נֻפַיע ובנו. בנוסף יש נ"ב הנוגע לבנו של הפקיה אבו טאלב, שבא וביקש מן הכותב להעביר את תודתו אל אל-פח'ר.

חלקה התחתון של איגרת בעברית: ״...תרבותיהם לכל ... גלינו הבאים מארבע לסובב ולהקיף על ... יקירינו עשה עמנו ... הטובה ... ליץ יושר בעדינו לכל אוהביך והנלוים אליך ... ותזכה לחזות בנועם ייי ולבקר בהיכלו סלה אמן וישועה תקרב לצעיר ורב״. נראה כי מדובר בסיומת של מכתב הכולל ברכות ובקשת המלצה או המלצת יושר עבור הכותב ועבור אוהביו ונלוויו, בצירוף איחולים מסורתיים לזכות לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו, ולישועה קרובה.

קטע ממכתב בערבית-יהודית. עניינו אישה מוכה, אשתו של מוסא, אשר פנתה בבקשת סיוע הן להפעלת תנאי שנכתב בכתובתה והן למימוש מסמך שקיבלה מן הנגיד המתיר לה להתגורר ברכוש של ההקדש (אלקֹדֶש). לפי המקור, "מכתב זה עשוי ללמד שנכסי המקרקעין של הקדש שימשו לעיתים כמקלט עבור נשים מוכות שגורשו מבתיהן". המכתב מזכיר גם פגישה עם 'אלשיח' אלאג'ל אלעמיד זקן העדה'. (המידע נשען בעיקר על זינגר, Women, Gender, and Law, עמ' 251.)

מכתב. כתב היד והסגנון מזכירים את אלה של אבו זכרי בן אליהו הדיין. כתוב בערבית-יהודית ברובד גבוה, בפרוזה מחורזת. התוכן קשה מאוד להבנה ודורש בדיקה נוספת. נראה שהכותב מגן על עצמו מפני נזיפה שספג מן הנמען. הוא מזכיר את אמו מספר פעמים, וכן אישה היולדת — אם כי ייתכן שמדובר בביטוי פתגמי ("שמעתי שיולדת (מח'יצ'ה) כאשר דבר אינו מתקדם, נעשית זועמת (מע'יצ'ה)"). בשורות 23–25 בצד הפנים הוא מאחל לנמען החלמה מחוליו.

מכתב הממוען לאבו אלטאהר אלעטאר (הרוקח/מוכר התבלינים). כתוב בערבית-יהודית. תיארוך משוער: ככל הנראה המאה ה-12. המכתב עוסק בסחר עם הודו ומפרט כחמישה-עשר תבלינים שונים ואת מחיריהם בפוסטאט. בפתח הדברים מרגיע הכותב את הנמען כי ילדיו בקו הבריאות וכי אנשים רבים יוצאים בדרכם מפוסטאט. בהמשך הוא מזמין שני פריטים שזהותם אינה ברורה: "רבע פילס נרזד" ו"גוז אצטראמי טואל". המידע מבוסס על הערותיו המצורפות של גויטיין.

מכתב הממוען לאבו סעד אבן אלח'אזן, כתוב בערבית-יהודית. כנראה נשלח מספרד ומתוארך למאה השתים-עשרה — זאת על סמך הפריסה, כתב היד, הסגנון והשמות המוזכרים, שכן אבן אלח'אזן ואבו איוב מופיעים גם בהתכתבותו של חלפון בן נתנאל. המכתב נפתח בלשון מליצית ורהוטה, ומזכיר את בית הכנסת, נסיבות קשות, את אבן אלשאמי ואת אבו איוב. בכתובת שעל גב המסמך נראה כי הנמען מכונה "הרב הגדול". (פרטים מסוימים נלקחו מכרטיסיית גויטיין.)

מכתב עסקי הממוען לאבו זכרי יהודה בן יוסף הכהן סג'למאסי. כתוב ביהודית-ערבית. במכתב מוזכרים ברכאת אבן אללבדי; הארון בן רג'א; ואפרים בן אסמאעיל. (ההערות המצורפות של גויטיין עשויות להתייחס לכמה מסמכים נוספים מלבד זה; גויטיין מצטט שולח האומר "איני יכול לקבל על עצמי בשנה השלישית מסע [לעדן]", ועורך חישובי תאריכים המזכירים את השנים 1131, 1134 ו-1135.) ההערות המצורפות של גויטיין כוללות גם תעתיק מלא של המסמך.

מכתב בלאדינו. כתב היד של השולח אינו מיומן, והוא לעיתים עושה ניסיונות חוזרים ונשנים כדי לאיית מילה נכון (למשל: אין[[בייידו]] [[בייאדו]] ביאדו). מוזכר ר' יוסף גאנסו/גאנשו בין ה"אמיגוס" (החברים), אולי המשורר היהודי-איטלקי הידוע באותו שם (שנות ה-1560 – בערך 1640) שחי ופעל בבורסה — ראו קינרת שוצמן, יוסף גאנסו: משורר עברי בטורקיה (המאות ה-16–17), עבודת דוקטורט (אוניברסיטת תל אביב, 2015). דורש בחינה נוספת.

בצד ב': מכתב בכתב ערבי. חסרות רק השורות הראשונות בלבד. הכותב מזכיר חילופי סחורות (שורות 2–3); הוא שלח דינר עבור ילדיו של מישהו כדי לשלם שלושה חודשי שכר דירה (שורה 3); את הבשורה העצובה על מחלת הילד (ḍuʿf al-ṣaghīr, שורות 4–5); ושהוא ערך ביקור (aftaqid) אצל בני משפחתו של הנמען בבוציר, והם בקו הבריאות. לא ברור באופן מיידי האם הכתובת שעל צד א' מתייחסת למכתב הערבי או למכתב היהודי-ערבי. נדרשת בדיקה נוספת.

פתק (השולח מכנה אותו 'ח'דמה') בכתב ערבי. הנמען מתבקש למסור 'את הדבר שאמרתי לך עליו' לידי מוסר הפתק. בהמשך נכתב: "מיד עם קבלת הח'דמה הזו, שלח לקרוא ל'אצחאב אלדואוין' והם יבואו אליך". המשך הטקסט אינו ברור, וייתכן שמשולבים בו רישומים שאינם קשורים לעניין (כמה שמות וספרות יווניות/קופטיות). נראה כי מדובר בטיוטה של מכתב לרשות בכירה, וה'ח'דמה' עשויה להתייחס לעצומה (פטיציה). צד ה-recto נוצל מחדש לשירה עברית.

מכתב הפותח בכתב ערבי ועובר לערבית-יהודית (בשוליים הימניים ובצד ב'). הוא נפתח במילים "אחרי שכתבתי את המכתב העברי..." (بعد ما كتبت الكتاب العبراني). במכתב מוזכרים ההקדש (الهقداش), עכו, וסכום של 200 דינרים. בצד ב' מתבקש הנמען למסור דרישת שלום לרבנו מנחם (הנכתב מנחים) ולברר עמו האם הצליח למכור את הסוסיא ואת שתי הקצבות (qaṣabas) הזהובות(?). אם לא מכר את הקצבות, עליו לשלוח אותן באמצעות ח'דיר (נושא המכתב).

שתי איגרות בשני כתבי יד שונים, ככל הנראה תרגילים ספרותיים. רקטו: ביטויי געגוע נמלצים רבים, ובהם "אין אבר בגופי שאינו מתגעגע אל [...] שלך" וכיוצא בזה. מעבר לביטויים אלה אין כל תוכן ממשי הניכר באיגרת. ורסו: איגרת המפצירה במישהו לאמץ את האצילה והגברית שבדיסציפלינות (אדאב' / آداب) — זו המקדמת שלום, סדר וצדק לכול: עיסוק של מזכיר ממשלתי (כאתב'). לשם כך עליו להתמסר בלהיטות ללימוד ביוגרפיות (סִיַר / سِيَر).

העתק של מכתב המופנה אל 'האֻסְתָּאד'. מופיעות התארים עצּוד אלדולה ותאג' אל-[...]. כתוב בכתב ערבי, בסגנון רהוט אך בכתב יד גרוע הכולל ניקוד ותנועות. הנמען מושווה לכסף, זהב ולקמפור. לא ברור אם תוכן המקורי של המסמך שרד. ראיה נוספת לכך שמדובר בתרגיל כתיבה היא שהוא ממלא את הדף ונפסק באמצע משפט. בגב הדף: 'כתב ידו (או: המסמך של) אבו נצר.' מתחת לכך ישנם שרבוטים הכוללים ריבוע מעוטר המכיל בסמלה ואת השם אבו נצר.

חלק תחתון של מכתב בערבית-יהודית. תאריך: לא לפני 1425 לספירה על פי אזכור המטבע אשרפי. תיאור מפורט של סכסוך עסקי. מזכיר: עפיף מסוים; בנקאי קראי (אל-צרפי אל-קרא'); שלמה; סגירת חשבונות שנמצא בה גרעון של אשרפי אחד; הנגיד; דוד סופר; מחצלת (נטע'); משה מעאני; שליחת סכום כסף ל'אל-מכאן אל-שריף' (ירושלים? אתר עלייה לרגל?) וסכום לממונה/שומר (נאזר) של (מקדש הנביא?) שמואל (שמואל הרמתי). המכתב מסתיים בברכות שונות.

מכתב מטריפולי, או אולי מצור, אל הנגיד מבורך בן סעדיה. התיארוך הוא 1094–1111, על פי תאריו של מבורך. כתב היד דומה לזה של עמרם בן אהרון הכהן, אך אינו שלו (האל"פים שונים). גיל טוען שבנו של השולח נמצא בשבי הצלבנים, אך אינו מסביר על מה הוא מסתמך (הביטוי "הילד הקטן שנותר" בשורה 10 ודאי אינו מספיק לכך). השולח מתלונן על עוניו ועל בני המשפחה התלויים בו, ומבקש סיוע להתיישב בפוסטאט. (המידע מתבסס בחלקו על גיל.)

מכתב מיהודה בן שמחה, באלכסנדריה, אל נהראי בן נסים, בפוסטאט. תיארוך משוער: בסביבות 1050 לספירה. הכותב סוחר בפנינים ובאלמוגים, ומבקש מנהראי למכור עבורו אחד ממשלוחיו. הוא מספר שכאשר ייבא פנינים, באמצעות סוחרים ספרדים, נאלץ לשלם מסים כבדים. לפי גיל, השולח הוא יוסף בן יהודה בן שמחה, אותו אדם ששלח גם מכתב נוסף ידוע. זיהוי זה אפשרי, אך יש לציין שהמילה "יוסף" אינה משתמרת בקטע זה, וכתבי היד אינם נראים זהים.

מכתב בכתב יד קליגרפי ששלח חזן צעיר בשם אברהם בן נסים, ככל הנראה לאחיו. השולח שהה הרחק מביתו לאחר שהצליח להשיג מינוי בעיר אחרת, ומביע במכתב רגשות אהבה כנים כלפי בתו הקטנה שאותה הוא מכנה סת אלבית ("גברת הבית"). בנוסף מוזכרים במכתב אבו אלפרג' ופצ'אא'ל. תיארוך: בערך המאה ה-12. על המכתב להימסר לבית של היבה, ממול ביתו של אבו אלרצ'א הפרנס. (המידע מתבסס בעיקרו על גויטיין, חברה ים-תיכונית, כרך ג', עמ' 229.)

מכתב מאת מנשה, השוהה בדמסיס, אל אבו הארון אח'לאבו הכהן בן הארון, השוהה בפסטאט. כתוב בערבית-יהודית. תאריך המכתב: 1 בינואר 1063. עניינו של המכתב הוא רכישת נעליים עבור אבו נצר, בנו של הכותב. בנוסף, מציין הכותב כי הוא מצפה לקבל מכתבים מן המגרב. נזכרת בו מותו של אלמֻעז בן באדיס, שליט אפריקיה. מנשה שמע שאח'לאבו נסע לפסטאט, והוא מביע את דאגתו ואת תפילותיו בעקבות מה ששמע על המגפה (אמראצ') הפושה כעת בפסטאט.

מכתב תנחומים מחלפון בן מנשה (פעיל בין 1100 ל-1138) אל גיסו אבו אלחסן עלי בן הלאל (=עלי בן הלל) אלחזאן אלבגדאדי. המכתב נפתח ב"בשמ' רחמ'" ולאחריו ארבע שורות של ציטוטים מקראיים. חלפון מדווח כי סת אלגׄרב חלתה קשות במשך שלושה עשר ימים, נפטרה ביום רביעי, הי"ז ב[...], ונקברה ביום חמישי. (חלק מהמידע על פי קטלוג CUDL.) צירוף הקטעים נעשה על ידי עודד צינגר. הערה: כרטיס האינדקס של גויטיין כנראה אינו שייך לכאן.

מכתב בעברית שנשלח מצפת לקהיר שבמצרים. המכתב ממוען לישועה[?] אלמאתי[?] מאת אליהו מדינה[?], אך שני השמות אינם ברורים לחלוטין. בשורות הפתיחה מזכיר שולח המכתב אדם בשם ישועה בן-מורנו, ובהמשך, בשורה 11, מוזכר ר' שלמה בהקשר לסכום של סולטאני עות'מאני הנזכר בשורה 12. בפינה השמאלית התחתונה מופיעה הערה מסכמת שבה נזכר אדם בשם מרדכי עריבי. על פי הפלאוגרפיה והמטבע הנזכר, סביר להניח שהמכתב נכתב במאה ה-16 או ה-17.

מכתב מאוחר בלאדינו הממוען לשמואל בן סושן, נושא תאריך א' בחשוון. במכתב מוזכרות עסקאות מסחריות שונות, ובהן סחר בצבע אינדיגו (אנייל) ובמוצר המכונה אבראג̇יל, וכן בצמר (בואינה לאנה — "צמר טוב"). נזכרים בו אנשים אחדים, ובהם יוסף, פרנקו ודוד. כמו כן מוזכרים דוקטים של זהב ופריטים "קטנים" מפרפיניאן (?) (פיקוש די פירפיניאן). יש אזכור של משלוח כלשהו לטורקיה (טורקייה). המכתב ארוך ומשתמר היטב, וראוי לעיון נוסף.

מכתב מיפת בן מנשה בן אלקטאיף לאחיו חלפון בן מנשה (פעיל בשנים 1100–1138 לספירה). יפת שלח עם אפרים כלי ובו 20 דרהם של צואת לטאות, ועל חלפון לנסות למכור אותם. המכתב כולל הוראות רבות נוספות בנוגע לעסקאות קטנות ולמכתבים שיש להעבירם הלאה. יפת מזכיר את האיש (יוסף אלקלאא?) "שהיה הרופא שלך בפוסטאט". יפת מוסר דרישת שלום לסת נעים, שנראה כי איננה אלא אשתו של חלפון (ראו מאמרה של א' וגנר משנת 2007 על אשת חלפון).

פנים: שבר מכתב בעברית. ריווח שורות רחב. החלק השמור מורכב ברובו מברכות ואמרות על עשיית מעשים טובים, כך שכנראה מכתב ערעור לצדקה. ורסו: אולי כתובת, בערבית-יהודית. בכתב יד שונה, עם רעד בולט. מתייחס לפונדוק שבסוק אל-כביר, ומתייחס למשהו 'שנצח בחתימות הזקנים והנאמנים' ([...] אל-מח'לדה בח'טוט אל-משאיח' ואל-מוטולין). בשורה האחרונה מזכיר את החכם האג'ל אבו אל-פצ'ל (או אולי אבו אל-פצ'ייל). (מידע בחלקו מ-CUDL.)

רקטו וורסו: העלה האחרון של מכתב מאישה אל סת ח'סרואן, בערבית-יהודית. הכותבת מביעה צער עמוק על כך שהנמענת, שאותה היא העריצה אף יותר מאמה שלה, עוזבת את הארץ. צער זה היה משותף גם לאבו אלפח'ר בן אלדמיאטי. בצדו השני של הדף פונה אדם אחד (גבר) אל גבר אחר העוזב את הארץ. אותו סופר כתב את שני הצדדים; כתב היד בולט באותיותיו הגדולות והיפות ובהחלפת שׁין בסמ"ך. מוזכרים השמות מנשה וזין. (המידע מכרטיסיית גויטיין.)

מכתב ממנשה המלמד מאלכסנדריה אל (סעד אלמלכ) אלעזר בן יהודה הכהן. בעברית ובערבית-יהודית, בסגנון מליצי ומפותל ביותר. תיארוך: סוף המאה הי"ב. השולח מבקש סיוע במאבקו ביריבותו מול מלמד אחר, ומבקש מהנמען להתערב אצל אביו כדי לשים קץ למעשיו של דיין מסוים, שאותו הוא מאשים בכך שהוא משפיע על ההורים להעביר את בניהם מבית הספר שלו לבית הספר של היריב. השולח והנמען זהים לאלה שבמכתב נוסף ידוע. ראו גם מסמך נוסף קשור.

תחילתו של מכתב לא רשמי בערבית-יהודית. נכתב בו: "שלחו (או: שולחים) את הפתק הקטן עבור אלשיח' אלאסעד הלוי החזן, בנו של ר' שלמה. אם יבוא אליכם, הראו לו את הפתק הזה...". העניין הנידון אולי קשור לקריאה לתפילה של תפילת המנחה (אדאן אלעצר), אך לא ברור אם מדובר בתפילת העצר המוסלמית או במנחה היהודית, ואם בשנייה — למה בדיוק מתייחס המונח אד'אן בהקשר זה. בצדו השני של הדף מופיעה רשימת הזכרה לנשמות של שתי משפחות.

קטע ממכתב ביהודית-ערבית. מגן על מנהיג קהילה מפני שורת האשמות. אחת מהן עוסקת ביתומים ואלמנות; אחר כך מוזכר ההקדש; 'זקני היהודים' (שויוך' אל-יהוד); ולאחר מכן טענה שהוא מתנהג בצורה כלשהי עם השלטונות (וולאת) והפוסקים (פוקהאא') והעדים המקצועיים (שהוד) - דבר שהכותב מפריך, וטוען שאדם זה משרת פקידי הממשל והמשפט המוסלמים 'לטובת היהודים מתוך אצילותו'. הטענה האחרונה שמורה עוסקת בנשים וטהרה. דורש בדיקה נוספת.