מכתבים מגניזת קהיר — עמוד 100

מכתב אישי מאת ראש עדת הבבלים בירושלים אל מר יצחק מרדכי [גבאי], ובו הוא מבקש הסבר מדוע אין הנמען כותב לו מכתבים, וכן בנוגע לפריטים שנשלחו לאלכסנדריה ולא הגיעו ליעדם. המכתב נכתב ביום י״ג באייר ה׳תרצ״ב (1932 לסה״נ) בערבית-יהודית. ייתכן שמדובר באותו יצחק מרדכי המוזכר במסמך נוסף. סריקה מקורית של המכתב המודפס במכונת כתיבה, וכן מהדורה שלו בכתב ערבי, פורסמו בחיבור "אלג'ניזה ואלמעאבד אליהודיה פי מצר" (עמ' 166–169). אף ששם השולח אינו מופיע בקטלוג, הוא ניתן לקריאה ברובו בסריקה כ"אליהו מנחם שמואל זופיאל[?]". חלק מנייר המכתבים כתוב באנגלית, ומצוין בו: "Registered by the Jerusalem Govern. under act 3939/239".

בצד ה-verso: מכתב מאת פקיד (המוטו שבראשו: "ישע יחש"). כתוב עברית, בין שורותיו של מסמך בערבית. כפי הנראה תשובה למכתב שביקש סיוע כספי בעקבות משבר כלשהו: "מכתבכם הגיע... והוא פצע את הלבבות... והעניין הועתק(?) לזקנים ולנכבדים... הם הצטערו מאוד ועשו ככל אשר בכוחם... ובמיוחד אבו אלחסן יפת בן חיים... אך הם (הזקנים) לא יכלו לעשות יותר ממה שעשו...". המכתב משקף ניסיון לגייס תמיכה מן הקהילה, את ההזדהות הרגשית של הנמענים עם המצוקה, ואת המגבלות שעמדו בפני הזקנים והנכבדים בכל הנוגע לסיוע שיכלו להושיט בפועל. בין הנכבדים שנענו לקריאה בולט במיוחד אבו אלחסן יפת בן חיים. חלק מן המידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין.

ורסו: מכתב בערבית-יהודית בכתב יד ובאיות גסים ובלתי-מיומנים, הממוען ל"אמי" (יא סתי) סת ע'זאל. לאחר הברכות הפותחות, הכותב או הכותבת מציינים שקיבלו את מתנתה של סת ע'זאל, אך אינם מבינים מדוע כעסה ואינם יודעים על איזה חטא עליהם לבקש מחילה. בהמשך נכתב: "שלחתי לך את המחברות, אז שלחי לי את המחברות". לאחר מכן מופיע: "מה שאמרת לי באותו יום... ראש הישיבה...". בשוליים נשתמר גם שריד של מסמך מוקדם יותר בכתב ערבי. רקטו: טקסט בכתב ערבי בכתב יד גס ובלתי-מיומן, ולא ברור אם מדובר ביצירה ספרותית או בטיוטה של מכתב. השורות הפותחות מביעות את מורת רוחו של הכותב מכך שהאדם הנמען מזלזל במוות, וקוראות לו לשוב אל האל.

מכתב מקהילת הקראים בירושלים אל קהילת הקראים בדמשק. הסופר הוא מאיר רופא תַוְרִיזִי, ועל המכתב חתומים גם מרדכי הלל ועבד אלרחים. כתוב בעברית ובערבית-יהודית. תיארוך: לא ידוע, אך ייתכן שמדובר בשנות ה-1580 לסה"נ, על סמך אזכורו של הסנג'ק בשם אבו סיפיין, הידוע ממקורות אחרים כמי שכיהן כמנהל הסנג'ק של שכם תחת סינאן פאשא. המכתב הוא תיאור חי ונוקב של המצב הקשה והרדיפות בירושלים. הכותבים מציינים שהרבנים נדכאו למעשה אף יותר, אך לאחר מכן הם הפנו עורף לקראים ופנו נגדם. הכותבים זקוקים לסיוע, ומסבירים שהם מבקשים אותו מדמשק משום שאל קהילת פוסטאט/קהיר "אין לפנות", ככל הנראה בשל צרות משלהם. דורש בחינה נוספת.

מכתב מאת שלמה בן אהרן אל נתן הכהן בן יוסף. נפתח באזכור סתום של יציאת הכותב לצורך תשלום מס הגולגולת אצל ה"מעאמלין". הכותב מדווח על המשי שהביא עמו ועל כך שנאלץ לבלות את חג השבועות "בחוץ" (פוסטאט? רשיד?) ולא הגיע אלא לאחר החג. הוא מוסר על מחיר החיטה בעיר. הוא דיבר עם אחות הנמען וסיפר לה את כל מה שהנמען אמר לו בקליוב: שאחיהם השני השמיץ אותה ("אכ'והא ט'אלם") באומרו שתבעה אותו למשפט למען הנמען (פרט שאינו ברור לחלוטין). היא הוקל לה מאוד לשמוע שהנמען לא נשא אישה בפוסטאט ולא "התערב עם אנשי פוסטאט". יתר המכתב עוסק ברובו בענייני עסקים. הכותב מבקש לשלוח משלוח חיטה לרשיד, שיועבר באמצעות גמל.

מכתב או התכתבות רשמית בכתב ערבי. כמעט שלם, אך תארי הכבוד שבראש המסמך חסרים. הכותב מאשר את קבלת 4 דינרים (של מס?) ומציין כי הפריש 86 דינרים לתשלום שכרו של איש תורכי. כמה מכתבים נשלחו באמצעות אבו יעקוב אסחאק אל האמיר צפי אלדולה וכן לכיוון אלכסנדריה, מתוך בקשה למילוי משאלותיהם. אם תהיה השהיה בקבלת המענה והוא ייאלץ להישאר בעיר, לא יישארו בידיו אמצעי קיום ולא דבר לאכול, והוא וכל הסובבים אותו יאבדו: "وان بقي في هذه البلدة بلا معيشة تحصل له ولا شي تقتات به تلف المملوك وتلف من وراه" ("ואם יישאר בעיר זו בלא מחיה ובלא דבר להתפרנס ממנו — יאבד הממלוך ויאבדו אלה שמאחוריו"). דרוש עיון נוסף.

מכתב משפחתי בכתב ערבי. ככל הנראה מאת אדם המצוי בסכסוך חמור עם אשתו, הכותב לבנו שפייס אותה או הגיע עמה להסדר (ṣālaḥta sittak). השולח מכנה את האישה ḥānitha (מפרת שבועה) וכן saḥḥāqa (מילולית "משפשפת", אך בדרך כלל במשמעות "לסבית" — ראו פרנילה מירנה, Female Sexuality in the Early Medieval Islamic World, עמ' 146). בסיום המכתב מאיים השולח להתאבד או לעשות באישה מעשה אלים אלא אם "ישחררו אותו", וקובע כי אם יפעל בפזיזות תהיה האחריות מוטלת על הנמען: قد صالحت ستك بالله عليك اطلق سراحي ولك في ذلك الاجر من الله الا [[قلتل]] قتلت روحي او اعمل بها مصيبة وتكون المطالب باثمي. ראוי לבחינה נוספת.

מכתב מיוסף [...] וממשה [...], בעברית. ככל הנראה נשלח מטריפולי שביוון (טראפוליצא = Τριπολιτσά). מתוארך ליום רביעי, ח' בתמוז ה'תק"י, היינו 1750 לספירה. זהו מכתב התרמה לפדיון שבויים, ובו מסופר על יעקב מפאס, אשתו, ושני יהודים נוספים, שעלו על אונייה תורכית בכרתים (קאנדייה), ובדרכם הותקפה האונייה על ידי שודדי ים מאלטזים שלקחו אותם בשבי. האל עורר את לבו של הקברניט המלטיז (הקברניט המלטיז) לרחם עליהם, והוא הביאם לחוף ב"מאנייה" (ככל הנראה חצי האי מאני שבדרום יוון) והפקידם בידיו של עשיר מקומי, כאשר סכום הפדיון נקבע ב-1500 "גסים" — מטבעות "גדולים", כינוי רווח לסוגי מטבעות באותה תקופה.

מכתבים בלאדינו שנשלחו על ידי שם טוב בן מוזיאו (משה?) ועל ידי אדם נוסף בעל חתימה וכתב יד שונים במובהק. המכתב המופיע בסריקה הרביעית של פריט זה מתוארך לשנת 1750 לספירה (אדר ה'תק"י). ככל הנראה המכתבים נכתבו בימים שונים על ידי אנשים שונים ונשלחו יחד על אותו דף נייר (או שנתפרו יחד בשלב מאוחר יותר, לאור נוכחותו של חוט בסריקה הרביעית, דף 2v). במכתב הראשון מוזכר סכום כספי ב"דוקטים / ducados" ונציאניים (דף 1, שורה 4r), ובהמשך ייתכן שיש התייחסות ליתומה — "גואירפ׳נה" (דף 1, שורה 10r). במכתב השני מוזכר ההסדר הפיננסי הקשור להלוואה בריבית הידוע בכינוי "polisa / פוליסה" (דף 2, שורה 8v).

מכתב אל האפרכוס הנובי עיסו (Īsū) באבּרים, מאת הקאדי אבו אלפצ'ל מחמד אבן אלפאתח. הקאדי כותב מאסואן, לשם הגיע זה עתה בשלום. הוא מבקש מעיסו להעניק את חסותו לעמיתו (צאחב) ולנושא המכתב, הבת אללה אבן אבראהים אבן עבד אלרחמן אלקלזמי. מן המכתב עולה כי עמדת מצב מזוינת מילאה תפקיד חשוב בשליטה על תנועת הסחר והאנשים באזור המעבר שבין מצרים לנוביה. אבו אלפצ'ל מחמד מבקש מעיסו לפרוש את חסותו גם על עמיתיו של הבת אללה במוצב המזוין (אלמצלחה או אלמסלחה). ככל הנראה הכוונה לחיל המצב המזוין באלקצר, השוכן מדרום לפילה בגדה המזרחית של הנילוס, מרחק מספר מילין בלבד מדרום לאסואן, מקום שהותו של השולח.

הזמנה להשתתף בכינוס פומבי ושגרתי של ישיבת "אהבה ואחווה" שנקבע ליום ראשון, 28 במרץ 1948 (במקור אחר: 1 במרץ 1948). המסמך כתוב בערבית ובצרפתית. סריקה של המסמך מופיעה בספר "אלג'ניזה ואלמעאבד אליהודיה פי מצר" (עמ' 180), ובה ניתן לראות בתחתית שני טורי הטקסט הדו-לשוניים — צרפתית וערבית — את שמותיהם של נשיא ישיבת "אהבה ואחווה", הארון שואקה (Harūn Choueka), ושל מזכיר הישיבה, דוד עג'מי (David ʿAjamī). בכותרת המסמך מצוין גם מיקומה של הישיבה בכיכר אלט'אהר (Meydān al-Ẓāhir) בקהיר. המטרות שנקבעו לכינוס כוללות: דוח על ניהול הישיבה, דוח מטעם המורה הראשי, בחירות לוועד, ובחירת מורה ראשי.

מכתב אל אִיסוּ, האֵפַּרכוס (המושל) הנובי בעיר אִבְּרים, מאת אַל-חֻסַיְן בן מֻחַמַּד [...] בן נַצְר [...]. השולח מדווח כי בִּשְׁר, עבדו של האֵפַּרכוס, הגיע אליו בדיוק ברגע שהוא עצמו עמד לצאת לדרכו לנוביה. בִּשְׁר הביא עמו שלושה דינרים, שבהם — כך נראה — הורה האֵפַּרכוס לרכוש בּיטוּמֶן (חֵמָר/זפת). השולח דאג להזמין את הביטומן לפני יציאתו לנוביה. בהמשך נצטווה בִּשְׁר לקנות גם שני נאדות מים, שישמשו לאחסון הביטומן. אַל-חֻסַיְן מעיד כי וידא שהביטומן הועלה אל הספינה לפני שהפליג. הוא מתנצל על כך שאינו יכול לשלוח מזומנים יחד עם המכתב, מאחר שהוא כותב את שורותיו מדנדור ולא מאסואן.

מכתב שלם בכתב יד מובהק וזהה לזה של כמה מכתבים אחרים (ראו התגית). במכתבים האחרים הוא כותב לאביו במנית קאיד ומטופל במחלת חום על ידי אבן חביב. במכתב הנוכחי הוא מביע מורת רוח מכך שלא נענו מכתביו ומכתבי אחיו אבו אל-חסן. הוא מזכיר ידיעות מאל-מחלה. חלק ניכר מן המכתב עוסק בתכניות לחגים, וככל הנראה הכותב מעודד את הנמען (כנראה אביו) "לצאת" ולבלות עמו את החגים. גם אבו אל-פרג' בן אל-סמאך (בנו של הדגן) מצרף את עידודו לכך. בהמשך נדונים העברות כספים הקשורות לאחיו אבו אל-חסן. אדם בשם אבו בכר מתלווה לנושא המכתב. כמו כן הכותב צירף מכתב לוחשי (?), ככל הנראה אדם, ומכתב נוסף לברכה בבלביס.

מכתב, ככל הנראה מאת הרופא אבו זכרי (הזיהוי מבוסס על כתב היד והסגנון), אל נמענים שזהותם אינה ידועה, אשר הכותב מתאר אותם כמי ש"הם לי כהורי". הקטע מקוטע. הכותב מתנצל על שאינו יכול למלא חובה מסוימת בשל דלקת העיניים (רמד) שממנה הוא סובל. הוא שולח דרישת שלום ל"הרופאים הנכבדים" סעדיה, שר שלום, יהודה החזן, משה ויעקוב, וכן לעבדון ולאחיהם הקטן. בסיום המכתב הוא מאחל ברכות לקראת ימי החג הגדולים ומפציר בנמענים לשכוח כל טינה כלפיו, שכן "מה קרוב מותו של האדם... אמת המידה של חבר היא כיצד הוא נושא את הכאב (או העלבונות, ﺿﺮﺭ) של חברו". התעתיק משוער במספר מקומות. הקטע ראוי לבחינה נוספת.

מכתב עסקי מאברהם בן ח'לף, ככל הנראה מאלכסנדריה, אל אבו אלפצ'ל סהל בן חסן בן סלאמה אלסכרי בפוסטאט. ניתן לתארך את המכתב לסביבות שנת 1062 על סמך אזכור של טורבנים מכותנה, המוזכרים גם במכתבים אחרים שנכתבו בערך באותה תקופה. המכתב דן ביתרת חוב של מוסא בן יחיא אלמג'אני עבור סחורתו של הנמען. הכותב מבקש מהנמען לבצע עבורו כמה רכישות, אך מאחר שלא קיבל את הסחורה, הוא מבקש שהכסף יועבר במקום זאת למוסא בן אבו אלחי. (המידע מבוסס על גיל.) מצוין כי שבעה טורבנים מכותנה במחיר של שמונים רבעי-דינרים נשלחו אל הנמען באמצעות אבו זכריא יהודה בן מנשה. (המידע מבוסס על כרטיסי המפתח של גויטיין.)

מכתב בעברית מאת מאיר בן שלום בן-נעים אל הרב יעקב מולכו (אולי מקהיר לדמיאט). מתוארך לשנת ה'תק"פ, היא 1819/20 לספירה. המכתב מפרט את הסידורים שעורך מאיר בעקבות מותו של אחיו יצחק בן-נעים, שהותיר אחריו אלמנה וילד אחד. בגוף המכתב מסביר מאיר כי הוא שולח שטר אפוטרופסות ופוליסה (העברת כספים) לתמיכה במשפחת אחיו המנוח. במכתב מוזכר כי רב מסוים בשם אלגזי יהיה מעורב בביצוע הסידורים הללו. על מגוריו הקודמים של יצחק בן-נעים בדמיאט קיימת עדות במסמך נוסף. מכיוון שהמכתב שרד כקטע גניזה, ייתכן שלא נשלח מעולם ושמדובר בטיוטה (אלא אם כן הרב מולכו השתמש מאוחר יותר בגניזת בית-הכנסת בן-עזרא).

מכתב הממוען אל משה כהן. נפתח בהקדמה פיוטית ארוכה בעברית, ואחר כך עובר לערבית-יהודית. השולח מדווח על תלאות המשפחה במהלך השנה. הם שרויים במצוקה בשל בתו של ר' פנחס, ואף הוציאו עליה כמעט 100 גרש. נראה שלשולח נולד תינוק זכר שמת. כאשר אשתו של ר' אברהם אלקֻדסי באה ביום שישי, שומר השכונה הביא עובר מפלה (ולד סקט) והניח אותו בדרך מול ביתה של חנה, אחות הנמען (האם מדובר בעלילת דם?). בעקבות זאת מישהו (אלקֻדסי?) ור' שמואל נכלאו, ביתה של האחות נבזז, והיא ואבּרהים נותרו ללא כלום. אין שום ידיעות, לא על יבול השעורים ולא על ירושלים. גיסו של הנמען, שלמה רופא, הגיע. נדרשת בדיקה נוספת.

מכתב בעברית מתוארך לשנת 1688/89 (תגי"לו = תמ"ט), מאת הקהילה היהודית באיזמיר אל הקהילה היהודית בפיזה, על רקע המצוקה הכלכלית שפקדה את העיר בעקבות רעידת האדמה באיזמיר ב-1688. נראה שקהילת פיזה נהגה בעבר לשלוח תרומות צדקה לקהילות שבאימפריה העות'מאנית ("ארצות קוסטאנטינה"), אך מנהג זה פסק. עתה השלטונות דורשים תשלום של 15,000 ממטבע מסוים (שורה 7). הקהילה כבר שלחה את שליחהּ יוסף הלוי, והמכתב נועד לעודד את אנשי פיזה לפתוח את ידם ולנהוג עמו ביד נדיבה. יש לציין כי הכיתוב באיטלקית בעמוד האחרון נוסף ככל הנראה ב-1917, בדומה למסמכים האחרים בתיקייה זו. ככל הנראה אינו שייך לגניזה.

שבעה קטעים. דף 1: קבלה בלאדינו, ובה אזכור של "de el Turco Musa(?)" (הטורקי מוסא?), שמעון, ו"anillo" (אנילייו) — "טבעת" — כחלק מהעסקה. דף 2: מכתב בלאדינו מאת שלמה טאפיירו, וייתכן שחתום עליו גם יהודה אלקליץ'(?). מוזכרת אחות בשורה 6, ואח בשם משה/מנשה בשורות 8–9 בהקשר של רכישה. דף 3: פירוש למשנה, כתובות א, א, בעברית. דף 4: מכתב מאת אהרן די-לוצֵ'נה בלאדינו. נזכרים בו מאיר לומברוזו ויצחק רוביו. דף 5: מדרש על פרשת ויגש, בעברית. דף 6: מכתב עסקי מאת אברהם ארפול (ארפול) מקהיר אל שותפו העסקי שמואל כהן דבח מרשיד, מאמצע המאה ה-15. דף 7: רשימה של פריטים ומחירים בערבית-יהודית.

מכתב או טיוטת מכתב ממֻעַמַּר הכהן ("המלמד של קַליוּב") אל עַמְרָם הכהן בפוסטאט. בערבית-יהודית. צד הרקטו עוסק כולו בדברי נימוסים והחמאות, ומזכיר כי בעת שהנמען עזב את מקום מושבו של הכותב, הוא הזמין את הכותב להתארח עמו בפוסטאט; ואולם לכותב לא הייתה כל אפשרות להגיע לפוסטאט, ויתרה מזאת — הוא לא רצה להכביד על הנמען. בצד הוורסו מתבררת מטרת המכתב האמיתית: הכותב מצוי במצוקה כלכלית קשה וזקוק לסיוע בתשלום מס הגולגולת (ג'זיה), והוא שוהה בבית הכנסת (בפוסטאט?). בעבר שהה במשך חודשיים בקַליוּב, ושם קיבל רק את המֻוּנַה/מֻאְנַה (קצבת מחיה?) ועשרה פֻלוּס. דרישת שלום לאַבּוּ עַלִי.

מכתב מאדם בשם יהוסף אל אבו אסחאק אבראהים. נכתב על קלף בכתב מגרבי גס. בערבית-יהודית, ובגב הדף כשבע שורות בכתב ערבי שאולי אינן קשורות לעניין (ייתכן שחלקן הן חלק מהכתובת, אם כי קיימת גם כתובת בערבית-יהודית). מתוארך ככל הנראה למאה ה-11. המכתב נפתח בדברי השתתפות בצערו של הנמען על מחלתו ("מכתבך הגיע... והיה כמו לראות את פניך היקרים. כששמעתי שאתה חולה, יצאתי מדעתי, עד שקיבלתי את מכתבך ונרגעתי"), וממשיך בעניינים עסקיים שונים, למשל כמויות קטנות של בגדים. מוזכר אבו יוסף. בתחתית גב הדף הערות נוספות בערבית-יהודית, אולי בכתב יד אחר (חשבונות של הנמען?). צד הפנים הוא צד השיער.

איגרת הממוענת אל "קהלות הקדושות כורדיסתאן", חכמיהן ומנהיגיהן, ובמיוחד אל שמעון דוגא. הכותב היה ככל הנראה הדיין של נירוא. במכתב מתואר מקרה מחפיר שאירע בעיר: נבל בשם חנוכה חטף ילדה בת שמונה, בתו של נושא האיגרת נחמיה בן שמשון, במטרה לשאתה לאישה בעל כורחה ובניגוד לרצון הוריה. החוטף לקח אותה למבצר כלשהו בסביבת עִמאדיה, ואביה לא היה מסוגל לחלצה מחמת הפחד מן הגויים, שכפי הנראה סייעו בידי חנוכה. הדיין של נירוא מבקש מיהודי עִמאדיה לסייע בהצלת הילדה, וכן מבקש שכל תלמידי החכמים שבמחוז יקבלו הודעה לבל יערכו טקס נישואין כלשהו לקטינה זו ללא הסכמת אביה. (המידע מבוסס על מאן.)

מכתב מאישה בקהיר אל אחיה אבו אלחסן בן והב, גיסו של [...], במליג'. כתוב בכתב ערבי. השולחת מזוהה ככ"אחותו" (כרימתהֻ) בכתובת שעל גב המסמך. המכתב נכתב בשמה בידי בן או אחיין, המכנה את הנמען "אבי" בגוף המכתב עצמו. מאז שהנמען יצא לדרכו היא בוכה ללא הרף. הם שלחו אליו מספר מכתבים מבלי שזכו למענה. ילדיו של הנמען וילדיהם של אחותו שולחים את ברכותיהם ומפצירים בו לבוא לראותם ("פמא בקי פי אלעמר אכת'ר ממא מצ'י" — לא נותרו מן החיים יותר ממה שכבר חלף). האחות מבקשת מן הנמען לבוא לחגוג עמה את החג. דרישות שלום מסיד אלאהל. בשולי הדף מופיעה הערה לפיה שלחו עם נושא המכתב 3 דרהמים.

פתק בעברית ממוכר ספרים ללקוח פוטנציאלי, ובו רשימת ספרים ומחיריהם הסופיים (בקרוּשים). בין הספרים המוצעים: "זוטה" (?) בשני חלקים — בראשית ושמות, האחד מודפס באמסטרדם והאחר בליבורנו; "חמדת ימים"; "חוק לישראל"; "ימין משה" על הלכות שחיטה (המהדורה הראשונה נדפסה במנטובה בשנת 1624, מה שמספק תאריך מוקדם אפשרי לקטע זה); "עין יעקב" הקטן; "שערי ציון"; שני חומשים וספר תהלים. הרשימה מסתיימת בדברים: "זאת הצעה אחרונה ואין מתחתיה דבר. אם תרצה — שלח את הכסף וקח את הספרים. אם טוב הדבר בעיניך, מה טוב, ואם לא — שלח את הספרים וקח את הכסף, כי הם [הספרים] שייכים ליתומים ולאלמנות."

מכתב מנצר בן כנז אלדולה אל האפרכוס הנובי אורווי שבאִבּרים, שנראה כמכוון לכונן יחסים חדשים בין נצר (בנו של כנז אלדולה) לבין האפרכוס, תוך שימוש במתנת גמל כפתח דיפלומטי. נצר מסביר ששולח את נערו העבד שריף עם גמל חום במתנה לאפרכוס. הוא גם מסביר שזו הפעם הראשונה שהוא כותב אל האפרכוס. הוא מעלה בקשה שנשמעת דחופה ("אל תגרום שיתעכב ולו יום אחד") ומבקש ששריף יישלח אל אדם בשם פאפא (فابه), אותו הוא מתאר כ"משרתי, המבצע את ענייניי", ומביע חשש שמא ייווצר "ניתוק" אם יחול עיכוב בעסקה זו. בשורת הנמען מוענקים לאורווי התארים "מושל מבצר אִבּרים וארץ מַריס, אבו אלח'יר אורווי".

מכתב מהארון אל משה בן יהודה. בערבית-יהודית. תיארוך: הרבע האחרון של המאה ה-15. השולח מזכיר לנמען שזה מנהגו לשלם עבורו את מס הגולגולת (ג'זיה). אולם השנה משה נעדר כבר תשעה חודשים ולא שלח כל סכום כסף. הוא מדווח כי אדם בשם שלמה סיקילי בדרכו לאלכסנדריה יחד עם ר' יוסף קסטרו — ונראה שגם אדם זה זקוק לכסף. מוזכר הגעתה של 'הח'רקה הכחולה' (שנזכרת גם במכתב קודם באותו כריך). יש עוד אדם נוסף שמגיע לאלכסנדריה והוא אף הוא נזקק לסיוע בתשלום מס הגולגולת; שמו של זה הוא מוסא בן מרעקה(?). אם משה בן יהודה וצדקה נס לא יפעלו בעניין כל הבקשות הללו, יהיה הארון נאלץ לערב את הנגיד.

מכתב מאת מאיר בן הלל בן צדוק לאישיות נכבדה בפוסטאט, ככל הנראה שר שלום הלוי גאון. זיהוי הכותב מבוסס על סגנונו וכתב ידו. הכותב מהסס לקבל משרה שהוענקה לו באלכסנדריה משום שקבלתה תחייב אותו להיפרד מבנו. במכתב נזכר אחד המשפטנים המפורסמים ביותר באלכסנדריה, הפקיה אבן עוף. פרנקל מזהה אותו עם המשפטן המאלכי אבו טאהר אסמאעיל בן מכי בן עיסא בן עוף מאלכסנדריה (נפטר 1188), שהיה אחד ממוריו של צלאח א-דין. אותו פקיה מוזכר גם בשני מסמכים נוספים. תיארוך: לפני 1188 לסה"נ, על סמך זיהוי הפקיה. במכתב מוזכרים גם אדם עיוור, "רבנו הקדוש", אלכסנדריה, וכן אהל אלמחלה (בני אלמחלה).

רקטו: מכתב הממוען לשמעון שמואל דוגה, החכם של עִמאדיה. הכותב, שהיה ככל הנראה יליד עִמאדיה אך התגורר בעת כתיבת המכתב במקום אחר, מזכיר אנשים נוספים — תלמידי חכמים ואנשים מן השורה כאחד. שמו של הכותב אינו ידוע, שכן המסמך נקטע בסופו. במכתבו הוא מודיע לנמעניו על ביקורו הצפוי בעִמאדיה. הוא מציין כי המסע קשה לו, ואין לו כל רצון לשוב ולראות את המקום שכן לא נותרו לו עוד קרובי משפחה שם. אולם הוא מתאר כיצד הוא נחרד מחלומות חוזרים ונשנים שבהם אחותו המנוחה מטיחה בו תוכחות על שאינו בא לבקר בעיר מולדתם. (המידע מבוסס על מאן.) ורסו: טקסט בפרסית-יהודית. דורש בחינה נוספת.

פתק בכתב ידו של אברהם מימוני אל "אלשיח' אלתלמיד אלאג'ל אלרצ'וי(?)". בערבית-יהודית. נראה שמוזכר בו אדם נצרך ("...וצ'רוראתה...") וכן רבי מנחם. גם השורה השלישית בצד השני נראית בכתב ידו של אברהם — לכל הפחות הכיתוב בעברית המתייחס ל"אלתפארת", ואולי גם המילים שלפניו בכתב ערבי. הפתק כתוב על שריד שנגזר ממכתב שנשלח אל אברהם מימוני. הכתובת המקורית של אותו מכתב השתמרה (בכתב ערבי וגם בכתב עברי): "אלחרירי ימסור זאת לסיידנא אלרא'יס... אברהם הנגיד הגדול...". השימוש בתואר "נגיד" בתוך תקופת כהונתו של אברהם מימוני כרא'יס (1205–1237) מסייע לתארך את הפתק לאחר 1213 לסה"נ.

סופה של איגרת, ככל הנראה מיפת בן מנשה לאחיו חלפון בן מנשה (פעיל בשנים 1100–1138 לסה"נ). הכתובת השתמרה באופן חלקי: אכי ואלעזיז עלי אבו [סעיד חלפון בן] מנשה נע בן אלקטא[יף]. השורות האחרונות של המכתב השתמרו גם הן בסיבוב של 180 מעלות, ובהן אזכור של נער (צביّ) של מישהו המכונה אבו אלסרור, ובקשה לעדכון כאשר משהו יגיע (ערפני בוצולהם אן שא אללה). בולט באיגרת רווח אנכי יוצא דופן החוצה את כל השורות, לעיתים אף מפריד בין אותיותיה של מילה אחת. ייתכן שהיה כאן בעבר קפל בנייר, אשר נפרש בשלב מאוחר יותר. נכון ליולי 2025 הפרגמנט אינו משומר וניתן לעיין בו רק בקיימברידג'.

מכתב בעברית. צדקה נס או ניס (ניס), היושב בסירקוזה (שראקוסה), כותב למשה בן יהודה באלכסנדריה. התיארוך: הרבע האחרון של המאה ה-15, על סמך הקטעים הקשורים. אותו כותב ואותו נמען מופיעים גם בקטעים נוספים מאותו אוסף. ייתכן שהכותב זהה לצדקה הנזכר בשני קטעים אחרים. הנושא: ענייני מסחר, ובכללם סחר בנושאדיר (אמוניום כלורי), בסבון או בבורית (ṣābūn/בורית) ובנחושת (נחאס/נחושת). צדקה גם מביע את דאגתו ממחלתו של משה. בנספח הוא כותב: "חתוך את האגרת הקטנה הזאת ותן אותה לאחות מכ״ת... הכנסת הכלה, 'ואברכה מברכיך'. ואת השנייה תן ליוסף". המידע מבוסס על מהדורתו של אברהם דוד.

הודעה מטעם הרבנות הראשית של קהיר (חכמהאנֶה מצר) בנוגע לחגיגת הכתרת מלך בריטניה — 3 במאי 1935 — בערבית. אף שלא הוכתר בשנה זו אף מלך בריטי, יום השנה הכסוף (Silver Jubilee) למלך ג'ורג' החמישי נחגג שלושה ימים לאחר פרסום הודעה זו, ב-6 במאי 1935. סריקה של המסמך, קריאה ברובה, מופיעה בספרם של חסן וסראג' "אל-ג'ניזה ואל-מעאבד אל-יהודיה פי מצר" (עמ' 170), שם הם מנתחים את תוכנו ומציינים כי המסמך נמצא בכוך משפחת מוצרי בבית הקברות באלבסאתין במהלך חפירה שנערכה ב-1987. בניתוח זה מצוין גם מקום החגיגה הנזכר בהודעה הקהילתית: בית הכנסת אלאסמאעיליה ברחוב עדלי בקהיר.

מכתב מיהודה אבן אלעמאני באלכסנדריה אל אליהו הדיין בפוסטאט, בערבית-יהודית. מתוארך: כ"ג בניסן 1532 לשטרות, היינו 1221 לספירה. המכתב נפתח בפתיחה ארוכה ובה ביטויי געגוע ודברי נימוסין. הכותב מבקש מהנמען להעביר שאלה הלכתית (פתווא) לרבי אברהם בן הרמב"ם. יהודה מדווח על מות הילאל בן ת'אבת בן מניר, אחיו של החזן בו אלמג'ד (מאיר בן יכין). "[הילאל] שכב לישון בערב ולא התעורר בבוקר. זה היה היום הראשון של החג, והוא נקבר באותו יום עצמו; הוא הותיר אחריו נער מצוין בן שש-עשרה, הלומד אצלי" (בתרגום גויטיין). קיימים פוטוסטטים ומהדורה בעיזבונו של גויטיין (טרם הועלו).

מכתב בערבית-יהודית, ככל הנראה מדמירה או תִנّיס לפוסטאט. עניינו מסחרי. הכותב מדווח על תהפוכות רכישת פשתן וכותנה בדמירה, דמיאט וסֻנבּאט. הוא לא הצליח לשכור ספינה בדמירה, אך מבקש לשוב לפוסטאט מוקדם ככל שיוכל. הוא מבקש מהנמען לשלוח עבורו לפוסטאט שלושה ת'יאב יחד עם הת'וב שהנמען רכש בקיסריה. בצד השני (verso) הוא מוסר עדכונים על שותפים ויריבים שונים, ובכללם אבן סחקון, שספג מלקות (השם הזה מופיע גם במכתב נוסף, ואולי מדובר בצורת הקטנה של "אסחאק"). השולח מכנה את עצמו "אח" של הנמען, ומבקש ממנו גם למסור דרישת שלום ל"אב" חמדת הישיבה, וכן ל"אחים" ולבּו סעיד.

מכתב מצדוק הכהן, השוהה בסונבאט, אל פרחיה הכהן, ככל הנראה בעיר מליג'. תיארוך: שנת 1460 לשטרות, או זמן קצר לאחר מכן, היינו 1148/49 לספירה. המכתב מדווח על תוכנו של דיון משפטי שהתקיים בפניו בעיר סונבאט. התיק תוארך ליום רביעי, בעשרת הימים האמצעיים של חודש טבת שנת 1460 לשטרות (=1148/49 לספירה), תחת סמכותו של הנגיד שמואל בן חנניה. מדובר בתביעה בין אבו אלפצ'אא'ל שלה בן נתן מצד אחד, לבין סעדיה בן יוסף ואשתו מן הצד השני. אביו של אחד מן הצדדים, ושמו נתן, נפטר, וקיימת מחלוקת בעניין פיקדון; העיר מליג' מוזכרת בהקשר זה. (המידע מבוסס על רשימותיו של גויטיין.)

מכתב בערבית-יהודית ממוסא בן מֻוַפַּק, המופנה בעיקרו לבנו יהודה, אך גם לאדם בשם אבו סולימאן, ובו הוא מבקש ממנו לבוא לבקר את אחותו. הכותב שולח דרישות שלום למספר רב של אנשים. בנוסף, נמצאת כאן תוספת או טיוטה של מכתב אחר או של עצומה בכתב ערבי (מאת "מוסא היהודי", ככל הנראה אותו אדם שכתב את המכתב בערבית-יהודית). תיארוך: ככל הנראה מתקופת הממלוכים, על סמך כתב היד, נוסחאות הכתיבה והפריסה. דרושה בדיקה נוספת. הערה: המטא-דאטה והתעתיק במאגר FGP שייכים למעשה לשמורה אחרת, שאותה ראה גיל בזמנו תחת סימן אחר, ויידרש מאמץ לזהות את סימן השמורה הנוכחי של אותו קטע.

טיוטת מכתב מאיש לא ידוע במצרים אל מרזוק צ'לבי (? גלבי) בדמשק. הן הכותב והן הנמען הם קראים. הנמען מתואר כמי שיצא שמו ברבים בזכות צדקתו "בקרב מוסלמים, נוצרים ורבניים". הצד הקדמי כתוב בערבית-יהודית, ואילו הצד האחורי כתוב בכתב ערבי; שני הצדדים נראים כשייכים לאותו מכתב. במכתב מוזכרת מספר פעמים דמות בשם יצחק נברו (Isaac Navarro), וכן "הפאשה". המכתב מספר על רדיפות ומאסר; ככל הנראה היה לאסירים הרבניים די אמצעים והשפעה כדי לפעול אצל הפאשה לשחרורם, ואילו לקראים לא היה כך, והרבניים שמחו על אידם שמחה רבה (wa-yā shamātat al-rabbānīn!). דרושה בחינה נוספת.

שריד של מכתב בכתב ערבי. נשתמר שם של אדם (אבו משהו), ככל הנראה בהקשר לחוב המגיע, אך מעבר לכך לא נשמר מידע רב. מופיעים במכתב ביטויי כבוד והכנעה הפונים לנמען בבקשה למעשה חסד. בין הציטוטים מן המקור: "ולא ינכר מולאי אלשיך' כבת אללה עדאה . . . . פהו אלד'י תגיר(?) לאן אלעבד מעה מחלו[. . . .] אבו אל . . . . פי ד'מי וקבלי ואנה יהדא . . . ומע ד'לך פקד ערף עבד מולאי אלשיך' . . . . והו יסל ג'ליל חצ'רתה אלאנעאם עליה . . . אלי . . . . פקד ואללה אלעט'ים . . . . וצלואתה עלי עבאדה(?) חסבי אללה ועליה תוכלת". הקטע נעשה בו שימוש חוזר: בצד הרקטו נכתב פיוט עברי.

שני קטעים ממכתב מסחרי ששלח מרואן בן אברהים אלמע'רבי, ממקום לא ידוע, אל יוסף בן אברהם אלמע'רבי בעיר אלרקה. המכתב כתוב בערבית-יהודית, והכתובת על גבי המכתב נכתבה הן בערבית-יהודית והן באותיות ערביות. הכתובת באותיות ערביות מציינת את הנמען כאבו אבראה[ים] אסחאק "אלמע'ארבה" — מילה אחרונה זו עשויה להעיד על כך שהמכתב היה אמור להימסר ברובע המע'ארבה (יוצאי המגרב) באלרקה. כתב היד והכתיב של הערבית-יהודית במכתב חריגים ומזכירים את הפפירוסים המוקדמים של הערבית-יהודית. במכתב מוזכר מספר פעמים אדם בשם חסן בן שלמה השוהה באלרקה. דרושה בחינה נוספת לבירור התוכן.

קטע ממכתב בלאדינו, שכותרתו ממוענת לניסים חיים רפאל אהרן די סגורה ופותחת בביטוי החם "despues de bezarle las manos" — כלומר "לאחר שאני מנשק את ידיך". נמען המכתב אינו אלא ר' ניסים חיים רפאל אהרן בן מאיר די סגורה, אחד ממנהיגי הרבנות הבולטים בקהיר במפנה המאה התשע-עשרה, שניתן להתחקות אחר חיבוריו המודפסים — למשל ספר שערי חיים שיצא לאור בשאלוניקי בשנת 1807. בשורה 10 נזכרת "ארץ ישראל", וכן שם התואר המקומי "קאנדיוטי" (Candiote), ככל הנראה כשם משפחה של אדם פלוני. בשורה 18 מוזכרת "מצרים" — ייתכן במשמעות העיר קהיר או פוסטאט. תיארוך: המאה הי"ח או הי"ט.

מכתב תנחומים על מות אישה. מאת שולח לא מזוהה, ככל הנראה בקוץ, אל אבו אלכרם ובנו אבו אסחאק בן אל-[...], בפסטאט. בעברית ובערבית-יהודית, כאשר הכתובת בכתב ערבי. השולח שהה בפונדק של אבן אל-מטיע (בן אלמטי) בקוץ. במכתב מוזכר גם גבר שנפטר, שכן השולח כותב בשולי הצד הקדמי כי "מכתביכם מסיחים את דעתי מקריאת מכתביו של הנפטר (אל-מרחום)". הצד האחורי כולל דרישות שלום אל אנשים שונים ומאת אנשים שונים, ובהם אל פח'ר אל-דולה. בשולי הצד האחורי מבקש השולח מהנמען להעביר מכתב אל אשתו (?ṣāḥiba) של אבראהים בן אמין אל-מלכ, אחד הסוחרים התימנים "שנשרפו בפונדק הארור".

מכתב בפרסית-יהודית. תיארוך: ככל הנראה מן המאה השמינית. המכתב עוסק במסחר בצאן ובפריטים נוספים, בשליט (אספהבוד) של טברסטאן, בבקר, בעבדים, במחרוזות של מטבעות, באבזרי רכיבה על סוסים ובעסקאות מסחריות מגוונות. המסמך מקוטע; הוא התגלה בשנת 1901 על ידי מרק אאורל שטיין בדנדאן אוילִיק (אתר ארכיאולוגי במדבר טאקלמקאן, כ-120 ק"מ צפונית לחותאן). ז'אן ז'אנג, העוסק בעריכת המסמך ובתרגומו נכון לשנת 2021, מתאר את לשונו כפרסית חדשה מוקדמת או בראשית התהוותה, הכוללת יסודות דקדוקיים ו/או לקסיקליים מן הפרסית התיכונה, מן הסוגדית, מן העברית, מן הערבית ומן הסינית.

מכתב מהקהילה היהודית של קפצה (גפצה) שבתוניסיה אל יוסף בן יעקב. בערבית-יהודית. תיארוך: סביב שנת 1016 לסה"נ, שכן נזכר בו כיבוש העיר (או הגעתו אליה?) של מנצור בן רשיק, אותו מנצור ששימש כעאמל (מושל) של קירואן בשנת 1016, השנה שבה עלה אלמֻעִז בן באדיס לשלטון. גיל זיהה את הנמען כיוסף בן יעקב אבן עוכל, אך גויטיין חלק עליו (על פי כרטסת הקיטלוג שלו). הנמען מתבקש לעשות טובה כלשהי או להתערב בעניין מסוים; גיל הניח כי מדובר במס הגולגולת (ג'זיה), אך לא ברור שהדבר אכן מוזכר במכתב. המכתב פגוע מאוד, אך ייתכן שניתן יהיה לחלץ ממנו מידע נוסף תוך מאמץ רב.

מכתב מאברהים בן אבי אלחי באלכסנדריה אל אחיו מוסא בפוסטאט, סביב שנת 1075. הכותב, שפרנסתו תלויה בתשלומים מהנמען, מבקש לקבל את התשלומים מוקדם מן המועד (שורות r6–9). המכתב דן גם בחתונתה הקרובה של אחותם ע'רבה (שורות r21–27) ובבית המשפחה המיועד למכירה (שורות rm16–um13). אבי אלחי, אביהם, חולה ביובש העור (נשאף בדן, יבס) ובנגעים (חבּה) המשתרעים מן המותן ועד כף הרגל, ועל מוסא להשיג עבורו מרשם מאת שר השרים, הוא מבורך בן סעדיה, אחיו של הנגיד יהודה בן סעדיה (שורות v7–10). הוא חותם בעניין חובותיו ומס הגולגולת (שורות v10–15). המידע ברובו על פי גיל.

מכתב מעניין בערבית-יהודית הכתוב בכתב יד גס ובאיות פונטי. אבו אלעלא כותב אל מחאסן אלצ'אמן (חוכר המסים) באביר (כנראה אביאר), ומודיע לו כי הגיעו לידיו 15 דרהם באמצעות אלחאג' נצר, ושני הרטלים של [...] הגיעו עם אבו צדקה. הוא מבקש ממחאסן לשלוח עמו את נושא המכתב תות'יא (תחמוצת אבץ) ותרופות לעיניים (אשיאף). בנוסף הוא מבקש שמיכה עבור "הקטנטונת" (אלצע'ירה) — ככל הנראה בתו או אשתו — לשינה. הכותב והצע'ירה הצטערו שהנמען לא הגיע לחגוג עמם את החגים. הוא מורה למחאסן לכתוב את המכתבים הבאים בעברית. כמו כן מוזכרים פשתן (ברקטו ובוורסו) ותפוחים (בוורסו).

מכתב משפחתי בערבית-יהודית. נשלח מרומא וממוען אל "בני" ברהון נקאש. תיארוך: ככל הנראה מסוף התקופה הממלוכית או מראשית התקופה העות'מאנית. הכותב מספר: "נשארתי בסרדיניה (צרדאניא) כמה חודשים...". בהמשך נזכרים טריפולי (טראבלס) וקהיר (אלקהרא), ונמסרות דרישות שלום לאנשים שונים. בנקודה זו מסתיים החלק הראשון של המכתב, ולאחריו מופיע קטע חדש (באותו כתב יד) מפיה של אם אלבנין הפונה אל אחיה נסים. היא מקוננת על הפרידה הממושכת מכל אחיה ואחיותיה ועל בדידותה. לאחר מכן היא פונה אל אם אסעד ומביעה את תנחומיה על מות בנה. בהמשך באות דרישות שלום רבות נוספות.

מכתב מישועה בן ישמעאל אלמח'מורי, שישב באלכסנדריה, אל יוסף בן אברהם. הכתוב בערבית-יהודית, כאשר הכתובת על גב המכתב מופיעה הן בערבית-יהודית והן בכתב ערבי. במכתב מאוזכרים פריטים שונים, ובהם פשתן ושטר קבלה או שחרור (בראאה). בין הנפשות הנזכרות: מוסא אלאספאקסי (כלומר, מסְפַקְס), אבו אסחאק ברהון בן מצליח (ככל הנראה אלתאהרתי) ואבו סעיד. המכתב כולל הוראות רבות הנוגעות לעסקאות מסחריות שונות. הכותב מורה לנמען להשאיר ארבעה משאות של סחורה כלשהי בסוסה (בשורה השלישית מלמטה בצד הפנים), מבקש ממנו לכתוב לסיציליה (אולי הכוונה לפלרמו?), ומזכיר את ברקה.

מכתב מאברהם צעיר בירושלים אל הקהילה הקראית בפוסטאט/קהיר, כתוב בערבית-יהודית. הכותב מוסר דרישות שלום לאנשים רבים בשמותיהם, ובהם החכמים ישועה רופא ואברהם רופא בן אהרן רופא, וכן אליה לוי. נראה כי חלק מהנמענים, או כולם, עלו לרגל לירושלים. שאר המכתב הוא נזיפה חריפה על כך שהנמענים לא קיימו את נדרם לגייס כספים ולשלוח אותם לקהילת ירושלים עם שובם. המכתב מכיל גם את השורה החידתית: "אנו יהודים כמותכם. אל תחשבונו ממפלגתו של הרשע מאיסטנבול". האם הכוונה לשבתי צבי? לפי גרשם שלום היו לו מספר חסידים קראים (Sabbatai Sevi, עמ' 776). דורש בדיקה נוספת.

מכתב אישי המופנה ליחיאל אלקהלאני [מאת יוסף בן שלום סימן] – מתוארך כ"ח בכסלו __96 (שתי הספרות הראשונות אינן קריאות במסמך). המכתב כתוב בעברית. שולח המכתב פונה אל הנמען על מנת לברר מדוע לא השיב למכתביו הקודמים, ומציין כי הוא מוכן לשלוח את התשלום. מאחר שרוב המסמכים המתוארכים השמורים באוסף המדובר הם מן המאה העשרים, הקריאה הסבירה ביותר של התאריך היא [ה'תרצ]"ו, כלומר 24 בדצמבר 1935. עם זאת, ייתכן גם שהשנה ניתנה לפי הספירה הנוצרית (אולי [18]96 לספירה) ואילו החודש והיום ניתנו לפי הספירה היהודית, כפי שמופיע במסמכים אחרים מן המאה ה-19 וה-20.

פתק מאת המלמד יפת בן יוסף המלמד אל אבו זכרי הרופא, בנו של אליהו הדיין. נראה שהכותב מבקש מהנמען לשלוח לו את התותיה (תחמוצת אבץ לשימוש רפואי לעיניים) שהבטיח לו לפני יציאתו לדרך. הכותב מזכיר: "אמא תפצלת באלדי אועדת והי אלראיחה(?) אלתותיה אלדי טלבתהא מן חצרתך יום אן כרגת ודעת אלמולא פאללה תע יגמע אלשמל בכם קריב ואלסלאם עלי גמיע" — דהיינו, בקשה שיואיל הנמען לשלוח את אותו הדבר שהובטח, אותה התותיה שביקש ממנו ביום שיצא ונפרד מן האדון, בצירוף תפילה שהאל יקרב את איחוד המשפחה ופתיחה בברכת שלום לכל. (חלק מן המידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין.)

מכתב אל האפרכוס (eparch) הנובי אורווי (اروي) שבעיר אִבְּרים, מאת האמיר וראש שבט בנו כַּנְז, כַּנְז אל-דַוְלה אבו מנצור מֻתַוַּג' אל-עאצ'די. תיארוך: 1160–1171, על בסיס הכינוי של השולח המזהה אותו כאיש פמלייתו של הח'ליף הפאטמי אל-עאצ'ד (שלט בשנים 555–67 להג'רה / 1160–71 לספירה). במכתב מיידע כנז אל-דולה את האפרכוס כי אדם בשם סעאדה, ככל הנראה שליחו של כנז אל-דולה, נמצא בדרכו לאִבְּרים בספינה יחד עם פמליה, ומבקש מן האפרכוס לעדכן אותם בנוגע למצבם של עבדיו המשוחררים של כנז אל-דולה, לקבל את פניהם בכבוד, ולשגר עמם מכתב תשובה הכולל הוראות.

מכתב מאת אברהם (אבראהים) בן יוסף אלצבאע' מפוסטאט אל ברהון בן מוסא אלתאהרתי באלכסנדריה, מתוארך לסביבות שנת 1050. אברהם בן יוסף אלצבאע', אחד משותפיו העסקיים של יוסף בן יעקב בן עוכל, מתאר במכתב את היחסים המתוחים והמסובכים בין הסוחרים המגרבים לבין ג'בארה, אמיר העיר ברקה שבלוב. הכותב מצפה למשלוח של עופרת סיציליאנית. המכתב כולל פרטים מעניינים על שיטות הפיראטיות שנקט ג'בארה, ואברהם מבקש מהנמען לפדות את סחורתו — ובמיוחד את העופרת — אם תגיע באוניית השודד. המידע מבוסס על גיל (ממלכת ישמעאל, כרך ב', עמ' 611) ועל כרטיסיות והערות של גויטיין.

מכתב מסחרי שלם, כתוב באותיות ערביות, מאת בנדאר בן אליה אלעטאר אל אבו עלי אסמאעיל בן חנניה אלבצרי (בפוסטאט). המכתב נשלח עם עלי בן טלחה בן אלחסין. זהו מכתב עסקי שגרתי שעוסק בסחורות שונות ובקנייתן ומכירתן. בנדאר מאיץ באסמאעיל שלא לעכב את שליחת הכסף אליו לאחר שהסחורות יימכרו, שכן הוא זקוק לכסף במידה דחופה: "פחאג'תי אליהמא מאסה מאסה" (צרכי בהם דחוף דחוף). בין הסחורות הנזכרות במכתב: סוכר, מושק (מוסק) ודבש. כמו כן מופיעים במכתב שמות של מספר ספינות סוחר ושמה של מחוז דמיאט. מיקום שמות הספינות לפי סדר כרונולוגי עשוי לסייע בתיארוך המסמך.

מכתב ממימון בן ח'לפה בפלרמו אל נהראי בן נסים בפוסטאט, מיום 18 באוגוסט 1056 (לפי גיל). המכתב מתאר את תנועת הסחורות והאוניות אל סיציליה וממנה. שלטונות סיציליה הטילו על הסוחרים היהודים בפלרמו מכס יבוא (עֻשְׁר), שבדרך כלל הוטל רק על סוחרים זרים, וזאת משום שהיהודים תושבי המקום שיתפו פעולה עם שותפיהם הזרים והצהירו על הסחורות הנכנסות כעל רכושם שלהם. דיין ויהודים נוספים נשלחו לכלא בעקבות הפרשה. הכותב מטיח דברי תוכחה בנהראי על עסקיו עם אחד מתושבי האי, סלימאן בן שאול. כמו כן מוזכרות "האוניות (בלשון רבים!) של אבו עבדאללה אבן אלבעבאע".

מכתב העוסק בענייני משפחה, מיום 29 ביוני 1923, בעברית. סריקה מקורית של המכתב ותרגום ערבי שלו מופיעים בספר "אלג'ניזה ואלמעאבד אליהודייה פי מצר" (עמ' 190–194). המכתב עוסק בירושת חלקיהם של שני אחים בנכס מקרקעין — סאלם ויחיא אלשרפי. לאורכו מופיעות אזכורים תכופים ל"שטר" משפטי הקשור לנכס, ושני חותמי המכתב — דוד ברים[?] וסאלם בן יוסף בנימין — מאשרים כל אחד לחוד שראו את השטר או שהוא מצוי כעת ברשותם. הצהרותיהם בסוף המכתב נושאות אופי משפטי-ראייתי, למשל: "אני הצעיר שכותב מכתב זה ראיתי השטר שהוא מאושר ומקויים שהקרקע כל[?] שני האכים".

מכתב אל האפרכוס הנובי אורוּוי בעיר אִבְּרים, מאת אבו אלפֻתוּח בן כַּנְז אלדַוְלה. במכתב מודיע השולח כי הוא שולח לאפרכוס באמצעות משרתו מֻנְעִם שני בגדי משי וארבעה אריגים, ובתוספת בגב המסמך — "שתי מיטות מעשה ידי עיראקים". הוא מבקש מהאפרכוס להחזיר אליו את מֻנְעִם במהירות כדי שיוכל לשלוח אותו צפונה לשליחויות נוספות, בקשה שהוא חוזר עליה פעמיים נוספות בגב המסמך. בן כַּנְז אלדַוְלה גם מאשר את קבלת בקשותיו של האפרכוס ומאיץ בו "לשמור על הנתינים ולהגן על הסוחרים המגיעים אליך" — קרי, הסוחרים המוסלמים העושים את דרכם מצפון לנוביה.

מכתב מאת שלמה בן אליהו אל "זה שאני כועס עליו", הלוא הוא חמיו אבו אלפרג' באלכסנדריה. שלמה מתרעם על העדר מכתבים מצדו של חמיו. בנוסף, הוא מבקש מאבו אלפרג' להטיל משמעת על אבו אלעז (ככל הנראה בנו של אבו אלפרג' הנושא את אותו שם), שאותו מתאר שלמה כשתיין, בעל חובות וביזיון. על אבו אלפרג' לצוות על אבו אלעז לחדול מלהתרועע עם חברים המשפיעים עליו לרעה. אבו אלעז לווה משלמה 20 דירהם, אך כעת הוא טוען כי חב רק 16. אך אין זה משנה, כותב שלמה ברחמים עצמיים, שכן לאחרונה הוציא קרוב ל-250 דירהם על הוצאות בעבור בתו שמתה בגיל שלושה חודשים.

מכתב תנחומים מליצי במיוחד מאברהם בן נתן אב הישיבה אל נמען המכונה "אלכהן אלפרנס נאמן בית דין", ככל הנראה במלאות אבל על מות אביו של הנמען (הכותב משמיע ניחומים על "אם היתום" בשורה 5). הכותב מתאר את צערו הנורא שהוא חולק עם הנמען, ומדגיש את נושא צידוק הדין וקבלת הייסורים הנשלחים מאת האל באהבה. בשורות האחרונות הוא מביע משאלות לאריכות ימיו של אבו כת'יר (כנראה בנו של הנמען). השוליים הימניים מחוקים ברובם; השוליים העליונים נמשכים: "ביקשו ממני לכתוב מכתב תנחומים בשמם, אך נושא המכתב היה ממהר, ועל כן הסתפקתי בשורות הללו. שלום."

מכתב מהנשיא ממוסול שגיל מזהה אותו כג'לאל אלדולה. מתוארך לחנוכה 1548 לשטרות = 1237 לסה"נ. עוסק בין היתר במשא ומתן בין חברי הקהילה היהודית לבין נוצרים בנוגע למניעת כניסת יהודים לירושלים. הכותב מציין כי הנוצרים קיבלו את פניו ואת פני בני לוויתו בברכה, ואף מזכיר את שליט העיר. בנוסף, המכתב כולל הזמנה מקיפה ומפורטת של מגוון בדים ופריטי לבוש, תוך פירוט הצבעים המבוקשים והמאפיינים של כל פריט. הכותב מציין כי בגדים מסוימים נמכרים או בח'אן של סוחרי הצמר (אלצוואפין), הנמצא בתוך שוק הבשמים בפוסטאט, או בסוק אלג'מלון שבקהיר החדשה.

מכתב מאוחר בערבית-יהודית מן השנה 1802 (י"ז למטמונים, כלומר העומר = ב' באייר ה'תקס"ב), מאת יצחק בן-נעים מצפת אל אחיו מאיר בן-נעים בקהיר. לצד חדשות משפחתיות ודברי שלום, מספר יצחק על תרומות הצדקה לטובת קהילת צפת בקשר להתכתבותו עם נסים מולכו. יצחק מתייחס למכתב ששלח למולכו בבקשת סיוע כשבוע קודם לכן, בט' לעומר של שנת ה'תקס"ב. בנוסף הוא מזכיר סכום של 1,000 פצ'ה ששלח מאיר לצפת באמצעות שלמה ברוך מדמיאט, עבור בת דודתם מצד האם (בנת כ'אלתי) של יצחק/מאיר, ששמה אינו מצוין. צדו האחורי של המכתב עוּבּד מחדש לטיוטה של רשימת נדוניה.

מכתב עסקי או התכתבות רשמית בכתב ערבי. תיארוך: המאה ה-11 או ה-12 (על פי פלאוגרפיה). נכתב בכתב יד של לשכה (chancery) עם רווחים גדולים מאוד בין השורות; שתי שורות נשתמרו. המסמך קופל לריבוע צפוף; הקיפולים נעשו בשני הכיוונים, כפי שעולה מן הדיו שדלף וטבע את הכתב כתמונת ראי. כתב הראי עשוי להניב עוד מילה או שתיים משורה שלישית (תאריכים נוספים; פרט נוסף שקשה לקבעו). המסמך עוסק בתמרים (תַמְר) ובצֶבע (צִבַּאע'); הם יישלחו (כך יש להניח) עם האנשים שמונו לטפל בהם (צֻחְבַּת אלמנדוּבּין עליהמא). עבר הדף ריק, פרט לכמה אותיות עבריות.

מכתב מאת אלעזר בן שלמה בן יהוסף גאון בן גאון. בעברית. תיארוך: המחצית הראשונה של המאה ה-12, על סמך השושלת המוכרת של השולח (ראו עדויות נוספות במסמכים אחרים), אזכורו של יצחק בן שמואל הספרדי, ומסמכים נוספים שעליהם חתם אותו אלעזר, ובהם מסמך משנת 1124/25 ומסמך נוסף משנת 1126. במכתב זה הוא מזכיר כמה מנכבדי פוסטאט ("צוען"), ובהם "רבנו ברכות הידוע כאלג'עפרי", וכן "...רבים מן הרבנים, ואזכיר לך מקצתם: בראשם רבנו יצחק הרב הגדול (כלומר, יצחק בן שמואל הספרדי)... כל ארץ מצרים נתונה בידו, ואחריו עבדך אלעזר הכהן בן שלמה" וכיו"ב.

מכתב מנַגְ'ם [...] אלמֻעַלִּם, גיסו של כּמאל בן יוסף, בפֻסטאט, אל "אחיו" החזן מֻסאפר הבבלי, באלכסנדריה. הכתיב במכתב חריג ובלתי-שגרתי. החצי הראשון של המכתב סתום ברובו, אך עיקרו עוסק בכמה הכותב מתגעגע אל הנמען ודואג לשלומו. הוא מדווח כי אחותו של הנמען עדיין חולה. אחותו ואמו של הכותב שולחות דרישת שלום ומנשקות את עיניו של הנמען. גם טֻרְפַה ונַגְ'ם ויהודה שולחים דרישות שלום, וכן אבו יעקוב ואחיו ואביו. בצד הוורסו מופיעה הכתובת לצד שרבוטים רבים ואקראיים. המכתב קשור למסמך נוסף, וקיימת רשימה מלאה של המסמכים הקשורים אליו.

מכתב מדוד בן נעים אל משה בן נעים באלכסנדריה, בערבית-יהודית. מתוארך ל-כ"ז בתשרי ה'תקפ"ה, הוא שנת 1824. המכתב עוסק בעניינים עסקיים שונים, וייתכן שמוסיף כי המשפחה נאלצה לעזוב את ביתה בשבוע של יום הכיפורים, והם שוהים מאז ב'בית אלקאעה' שב'דר[ב] אלשלבי' (סמטת השלבי), במקום שבו התגורר בעבר יוסף אגיון. במכתב שלוש תוספות בשולי הגיליון: אחת מזכירה אדם בשם דניאל ועסקים בסלוניקי, ואחרת מזכירה קבלת תשלום מ'משרד המשי' (דיואן אלחריר) בסך 546 גרוש ו-33 כסף (ככל הנראה מטבעות מדין). כן מוזכר סוחר ממשפחת חמון. נדרשת בחינה נוספת.

מכתב מסלמאן בן [...] לזין בן אבו אלפצ'ל, בערבית-יהודית. השולח שמח לקבל את מכתבו האחרון של הנמען, ומביע הכרת תודה עמוקה על דבר־מה שהנמען עשה למענו. סלמאן אחר הגיע לאחרונה לאחר היעדרות של חמש שנים. השולח הצטער לשמוע על הריב של הנמען עם אביו (ככל הנראה ריב משפטי). הוא מדווח כי סתאנא ילדה בן. דרישות שלום לאביו של הנמען, לאשת האב ולאמו של הנמען. סלמאן שב למערב(?) אל דודו מצד אמו(?); הוא, חסן ורחל שולחים את ברכותיהם. בצדו השני של הדף מופיע מסמך בכתב ערבי המתוארך לרמצ'אן 496 להג'רה (יוני 1103 לסה"נ; ראו רשומה נפרדת).

מכתב מחנניאל (حاننال), ככל הנראה משוהה בצור (כפי שעולה משורה 3 בצד הפנים), אל נמען לא מזוהה בפוסטאט. כתוב באותיות ערביות. רצועה אנכית מהצד השמאלי של המכתב חסרה. הכותב מזכיר את הגעתה של סֻפְתַּגָ'ה (המחאה כספית) על שמו של אבו אלפרג' מוסא; מזכיר את אבו אלפצ'ל כאתב אלג'יש (בצור?); ומכאן ואילך נעשה קשה לעקוב אחר רצף הדברים. מוזכרים דנאניר נזאריה (דינרים המיוחסים לנזאר בן אלמסתנצר באללה), ועובדה זו מספקת ראיה נומיסמטית לתיארוך המכתב לשנים 1094–1095 לסה"נ. דרושה בחינה נוספת. (חלק מהמידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין.)

מכתב בערבית-יהודית. תיארוך: בסביבות 1224 לספירה (התאריך מוזכר בגוף המכתב). המכתב מכיל סיפור מרתק וארוך נשימה על עדויות סותרות בנוגע לשאלה האם בעלה של אישה אחת (עבד אלח'אלק') נתן לה גט על תנאי לפני שיצא לדרכו למצרים. על סמך עדויות אלה ערכו אנשים מסוימים גט עבור האישה, וכעת היא כבר מאורסת לאדם אחר. כותב המכתב נסער מן המצב ומבקש מן הנמען להתערב ולחוות את דעתו, מצד אחד מפני שהעדים סותרים את דבריהם ואת התנהגותם הקודמת, ומצד שני בשל הרושם שהדבר יותיר על הרבנים — "הקראים כבר הפכו להיות חרפה וקלסה". ראוי לעיון נוסף.

מכתב בערבית-יהודית הפותח בשני פסוקי מקרא. כעשר השורות הראשונות מוקדשות לברכות לנמען, שהיה ככל הנראה פקיד ציבור הקרוב לראש היהודים ('סיידנא אלריס'). הטקסט דהוי מאוד ופגום, וייתכן שהקטע שימש בעבר לכריכת ספר. השולח מציין כי שלח שני מכתבים קודמים באמצעות מוסא אלרכּאצ' (אולי סוחר נודד?). מוזכרים בגדאד, ר' יצחק, ו"שתי הפטרות" (אפטארתין). בצד האחורי מופיעים כארבעה מקבצי טקסט שונים הכתובים בכיוונים שנראים אקראיים, וכולם נראים כהמשך של המכתב העיקרי שבצד הקדמי. אחד מהם חושף שהנמען היה לוי (ברכות לכל ילדיו, "הלויים").

צד הוורסו של אחד ממספר מצומצם של פפירוסים בערבית-יהודית. מסומן "פפירוס III" בסיווגם של בלאו והופקינס. תיארוך: ככל הנראה המאה ה-9 או מוקדם יותר. לא סביר שמסמך זה הגיע מגניזת קהיר; ייתכן שרוב המסמכים מקבוצה זו, או כולם, מקורם בחוג מסחרי באושמון. על צד זה מופיעים חמישה קטעים נפרדים, בנוסף לכתובת המען של האיגרת המופיעה על צד הרקטו. נראה שמדובר בניסיונות כתיבה אפיסטולריים, ולפחות חלקם קשור לאיגרת השלמה שעל הרקטו. ייתכן שאחדים מהם הם טיוטות של תגובה מצד הנמען של האיגרת שעל הרקטו. (המידע מבוסס על בלאו והופקינס.)

מכתב מאב אל בנו אִבְּרָאהִים בדמיאט. בכתובת על גב המכתב מצוין שיש למסור אותו בדמיאט אל חנותו של דָּאוּד אלצַבַּאע' או סֻרוּר או יַעְקוּב היהודי, שיעבירוהו בנאמנות לאִבְּרָאהִים מאת אביו (יצל הד'א אלכתאב אלי דמיאט אלמעמורה אלי דכאן דאוד אלצבאע' או סרור או יעקוב אליהודי יסלמה אמאנה מודה לאברהים מן ענד ואלדה). המכתב נכתב בידי סופר, המוסיף את ברכותיו שלו בסיומו. כותב המכתב מדווח על תביעה משפטית שבה מעורב וַאלִי (פקיד שלטוני), ומפציר בנמען להישאר עם אמו עד מועד לידתה. (חלק מן המידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין.)

מכתב בלאדינו מתאריך 19 בנובמבר 1790 (י"ב בכסלו תקנ"א), שנשלח מאלכסנדריה מאת אַב_[?] סֶגְרֶה[?] אל דוד מילי בשכונת בולאק שבקהיר. בשורות 8–9 מציין השולח על יחסיו הטובים עם גיסו ("kunyado/cuñado"): "syendo ke mi kunyado le tyene muncha amistad" — כלומר "מאחר שגיסי רוחש לו רגשי ידידות". גיסו של הכותב נזכר שוב בשולי המכתב, בקטע שבו מבקש הכותב מדוד מילי לדאוג ל"אחותי היקרה[?]": "cuidado por mi karina[?] ermana / קויידאדו פור מי קרינה אירמאנה". אמירה אחרונה זו עשויה לרמז שמקבל המכתב והשולח הם עצמם גיסים זה לזה.

מכתב מדוד (בן יעקב) אלשמאש אל משה בן יהודה מאלכסנדריה. בעברית ובערבית-יהודית. תיארוך: הרבע האחרון של המאה ה-15. חתום גם בידי אהרן בן חסדאל הלוי. "באשר למה שהזכרת בנוגע לאשתך, אין זה משום שהיא שונאת אותך וחושקת בגט מסיבה זו. שכן היא הייתה סבלנית..." נראה כי משה בן יהודה הבטיח לשוב במועד מסוים בשנה מסוימת, ואז התעכב בחזרתו ולא טרח להתכתב כראוי עם אשתו כשהמועד התקרב, וכעת אנשים מתחילים לחשוש שמא חל אצלו שינוי בדעתו. השולח שאל אותה לגבי הצימוקים; היא השיבה שהם הגיעו עם בנו של שמואל אלסכנדרי. מצריך עיון נוסף.

מכתב מנתנאל ב' חלפון למשה מימון. ביהודית-ערבית. תאריך: א' ניסן 1485 לשטרות = 1174 לספירה. מתאר את מצוקתו של נושא המכתב ישועה ומבקש צדקה בעדו. משבח את נדיבות הרמב"ם ומתפלל שה' יהפוך אותו ל'מַלְג'ַא' לְכֻלּ מַלְהוּף וְסַתְר לְכֻלּ מַכְשׁוּף...'. נערך אצל ישראל לוי, Monatsschrift für Geschichte und Wissenschaft des Judentums 69 (1925), עמ' 375-377; השווה Med. Soc., כרך 2, עמ' 498, נספח ג' 82a (1174). מידע חלקי מאת כהן, 'עוני וצדקה', עמ' 43. השולח כנראה זהה לשולח T-S NS J384 + T-S AS 151.33, מכתב קודם יותר.

מכתב עסקי בערבית-יהודית. תיארוך: ככל הנראה המאה ה-11 (או מוקדם יותר?). דהוי וניזוק באופן יוצא דופן — הנייר כהה ובעל גוון ירקרק, ייתכן שהיה משובץ בכריכת ספר. שני הקטעים תחת אותה שמורה מצטרפים זה לזה ויוצרים עשר שורות שלמות. הנמען מתבקש להיפגש עם אבו אל-חסן בן ססון(?). ייתכן שמוזכר גם אדם בשם עטיה בן כרדון(??). שורה אחת נראית כאומרת: "השב לי תשובה בעניין הכסף הזה, ואל תאלץ אותי לבוא". השולח מבקש לקבל כל ידיעה על התינוק "בנקודת זמן זו" (פי האד'א אל-חד); ההמשך דהוי מכדי לקרוא. בשורה הלפני אחרונה מוזכר אמיר.

מכתב ששלח אב אל בנו ב-6 ביוני 1934. אף שאין ציון לשם השולח ולא לשם הבן, ברור שהמכתב נשלח מפתח תקווה לקהיר. עיקר תכליתו של המכתב הוא בקשת האב מבנו להגר מקהיר ולעבור להתגורר בפתח תקווה. חסן וסראג' מציעים סריקה מקורית, מהדורה וניתוח של המכתב בספרם "אל-ג'אניזה ואל-מעאבד אל-יהודיה פי מצר" (עמ' 160–165). ראוי לציין שהמכתב אינו נזכר בקטלוג של מחמד רביעה "דליל ות'אא'ק אל-ג'ניזה אל-ג'דידה", ובכך מתאששת הערכתו של מארק כהן כי מקור זה אינו משקף את מלוא מאגר קטעי הגניזה שנחשפו בבית הקברות בבסאתין ושמורים במוזיאון.

מכתב מעלאן בן יחיא, ששהה באלכסנדריה, אל מוסא בן אבי אל-חיי. כתוב בערבית-יהודית. התיארוך המשוער: בסביבות 1080 לספירה. לפי גיל, כתב היד הוא של נתן בן נהראי, והוא מציע — על סמך תוכן המכתב — שהוא נכתב זמן קצר לפני מכתב נוסף של נתן בן נהראי אל מוסא בן אבי אל-חיי. ככל הנראה עלאן היה קרוב משפחה הן של נתן והן של מוסא. המכתב עוסק בעניין החיטה שעלאן היה ממונה על חלוקתה לאברהם, אחיו של מוסא — אותה פרשה הנזכרת בכמה מכתבים מאברהם אל מוסא, שבהם הוא מתלונן כי עלאן אינו נותן לו די חיטה או די כסף. המידע מבוסס על גיל.

מכתב הממוען לדוד הנשיא ראש הגולה, המכונה גם "אלרﺋﻴס". כתוב בעברית ובערבית-יהודית. הכותב מדווח כי הגיע בשלום לאלכסנדריה ביום שישי, לאחר עשרה ימי מסע קשים ביותר בים וביבשה מרשיד לאלכסנדריה. בשבת התכנסו הנוסעים בבית הכנסת הגדול של אלכסנדריה ונשאו ברכות על מזלם הטוב. ככל הנראה, עולא ראש הקהל הזמין לאחר מכן את הכותב לביתו. הכותב מביע את הכרת תודתו גם כלפי אישים נכבדים אחרים מאלכסנדריה שנהגו בו יפה. סביב נקודה זו המכתב פגום וקשה לקריאה. בצד השני (verso) מופיעים ניסיונות קולמוס, ובהם גם השם ישועה בן אברהם.

מכתב בכתב ערבי העוסק בענייני משפחה ובעסקים קטנים. תיארוך: אולי המאות ה-12 עד ה-14, על סמך כתב היד והלשון, אך מדובר בהשערה בלבד. השולח מתלונן על היעדר מכתבים במשך 15 הימים האחרונים. בארבע השורות האחרונות הוא (או היא) מבקש מהנמען שלא להחמיר יתר על המידה עם יוסף בנוגע ל-ʿūd (עץ אהלים?), ולאחר מכן מזכיר כמה מחירים ומפציר בנמען להשיב. בצד האחורי, דרישות שלום לאנשים שונים ובכללם אביו של הנמען. המכתב נכתב ביום שלישי, 10 בשעבאן. הערה מתחת בכתב יד אחר אולי מתעדת את מועד הגעתו (בעשרה הימים האחרונים של שעבאן).

מכתב מאת סלאמה בן מוסא צפאקצי, ככל הנראה ממאזארה שבסיציליה, אל יהודה בן משה בן סע'מאר באלכסנדריה, משנת 1055 לערך. סלאמה בן מוסא מתכוון לרכוש בית במאזארה. המכתב מתאר את הסכסוך שבין הכותב לבין יהודים מקומיים הזוממים נגדו, ומזכיר חרם שהוטל עליהם. סלאמה בן מוסא מבקש שישלחו אליו סחורות באמצעות אנשים שונים, ומביע את משאלתו לחדש את הסכם השותפות עם יהודה בן משה בן סע'מאר. המידע מבוסס על גיל, מלכות ישמעאל, כרך ד', עמ' 431, וכן על הערותיו של גויטיין. בהערותיו של גויטיין נמצאים גם פוטוסטטים ומהדורה של המכתב.

מכתב מתלמיד חכם ומוקדם (אעודה מזהה אותו כאברהם בן צדקה, אך אינו מסביר מדוע) אל אבו סעיד נתנאל בן צדקה הבשם. תיארוך: ראשית המאה ה-12 (לפי גויטיין). המכתב כתוב בעיקר בערבית (באותיות ערביות), ומשובץ לעיתים תכופות בעברית (הן באותיות ערביות והן באותיות עבריות). השולח מודיע לנמען כי הוא מתפטר מתפקידו, מאחר שמצא כי אין הוא משתלם לו. הוא מבקש שיארחו אותו בפוסטאט למשך חודשיים, עד שימצא לו מקום מגורים קבוע. המסמך נערך הן בידי אעודה והן בידי דים, ותעתיק חלקי (ללא המילים בעברית) זמין במאגר הפפירולוגיה הערבית.

מכתב מכותב אנונימי, ממקום לא ידוע, אל משה בן יהודה באלכסנדריה. בעברית. התיארוך: הרבע האחרון של המאה ה-15, על בסיס הקטעים הקשורים. נושא המכתב: הבעת תודה לנמען. ככל הנראה הכותב שלח קודם לכן מכתב המלצה עבור אדם בשם יצחק. הכותב מדווח כי שמע מפי יצחק שמשה נהג בו ביד רחבה ובנדיבות רבה. הכותב מביע את הכרת תודתו, ומבקש לקבל מכתב ובו פרטים על מהלך העניינים עם יצחק ואחותו — האם הם בקו הבריאות, והאם השאירו עבורו מכתב כלשהו. המידע מבוסס על מהדורתו של אברהם דוד. בראש המכתב מופיעה המילה "אמת" בכתיבה מסוגננת.

רקטו: מכתב אל אלעזר החסיד תפארת החסידים, בערבית-יהודית. תיארוך: המאה ה-13. כתב היד כולל אלפי"ן בסגנון אנדלוסי, וחלק מהמילים דומות כמעט לכתב ידו של הרמב"ם. ייתכן שמדובר בטיוטה. נזכר בו עניין 'חברינו שבדירה הקטנה' (אלקויעה), ומוסבר מדוע דבר מה אינו אפשרי (ומאנע ד'לך מן וג'הין — "והמונע לכך משני פנים"). נראה שהמכתב נקטע באמצע משפט, ושתי השורות האחרונות כתובות ביד אחרת. ורסו: מכתב נוסף בערבית-יהודית, ככל הנראה ביד שונה. זוהי טיוטה של מכתב בקשה לעזרה או צדקה. (חלק מהמידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין.)

מכתב עסקי מאבו אל-סרור בן דוד (אל-מהדיה) אל בן דודו אבו אל-אפראח ערוס בן יוסף (פוסטאט), משנת 1095 לערך. הכותב שלח לנמען 100 דינרים מוראביטים, בשווי של 267 פחות שליש דינרים במטבע של אל-מהדיה, וכעת הוא מוסר הוראות לרכישת תכשיטים. בקשות הרכש הנוספות שלו מפוסטאט כוללות אינדיגו, בגדים "פיומיים" כחולים וירוקים, פנינים ועוד. המכתב מזכיר גם את רכישותיו של אבו אל-סרור באל-מהדיה, ובהן לאפיס לזולי (אבן תכלת) שלא הצליח למצוא לו קונה, ובכוונתו לשלחו לסיציליה. (המידע מבוסס על גיל, ממלכה, כרך 4, עמ' 312.)

מכתב מאיש לא מזוהה, השוהה בדמיאט, אל אמו, ככל הנראה בפוסטאט. בערבית-יהודית, כאשר הכתובת נכתבה באותיות ערביות. מתוארך אולי למאות ה-13–15. הכותב מרגיע את אמו ומבטיח לה שמצבו בדמיאט אף טוב יותר מכפי שהיה בפוסטאט. הוא מוסר דרישות שלום לבני משפחה רבים ומזכיר תשלומים בעבור מס הגולגולת (ג'זיה). בטקסט מופיעות כמה צורות דיבוריות מעניינות, ובהן: טציקי במקום תציקי; הביטוי "māshī l-ḥal" במשמעות "הולך כשורה" — ביטוי שעדיין נמצא בשימוש בערבית מודרנית; אלך (ilik) במקום אליך (ilayki); ואלסלים במקום אלסלאם.

מכתב בעברית מאדם בשם יצחק ____ [שם משפחה לא קריא] שבירושלים אל שמשון בדרבנד, ובו קריאה אליו לעלות אל "ציון וירושלים". המכתב נושא תאריך כ"ד אב ה'תרס"ו, הוא ה-15 באוגוסט 1906. סריקה מקורית של המכתב ותרגום שלו לערבית מופיעים בספר "אלג'ניזה ואלמעאבד אליהודיה פי מצר" (עמ' 195–199). ייתכן שקריאת התאריך של חסן וסרראג' שגויה, שכן בסריקה הרישום האלפאנומרי הוא: "ב"ה כ"ד מנא' תרח"ו – דרבנד קוקז" / "בעזרת השם, כ"ד מנחם [אב] [ה'ת]רי"ד – דרבנד קווקז", קריאה שתניב תיארוך חלופי אפשרי של ה-18 באוגוסט 1854.

צד recto וצד verso מכילים שני מכתבים שונים אל "סיידנא" מאדם בשם מנחם. המכתב שב-recto קריא יותר. הכותב מספר שנפגש עם אלנשו' (?), עוזרו של המחשבן (מעין אלמסתופי). מנחם מבקש הוראות כיצד לפעול בעקבות בואם של המפקח (נאט'ר), המחשבן והפועלים, ומעודד את הנמען, סיידנא, לבוא בעצמו. בית הכנסת נתון בסכנה ומוקף ברשעים. מפתה, אך אין לכך הוכחה, לשער שמנחם היה ממונה על בית הכנסת בדמוה. ייתכן שמסמך אחר משנת 1340 לסה"נ (PGPID 17119) קשור למסמך זה: הוא עוסק בחלקו בדמוה ובחלקו בצרות שאדם בשם מנחם גורם לכותב.

מכתב מדניאל הלוי, היושב בדמשק, אל אדם נכבד בשם נתן. מאוחר. כתוב בעברית. עניינו של המכתב הוא אדם בשם בנימין פאינה (?), שעבר לפני שנים אחדות למצרים. הגיעו שמועות כי המיר את דתו לנצרות (או שמא גם מוסלמים כונו 'ערלים'?), והוריו היו מודאגים מאוד עד שכתב אליהם להבטיחם כי הוא חי בשלום ובשלווה. דניאל מבקש מנתן לשלוח את אותו בנימין חזרה לביתו אצל הוריו, כדי שהדבר ירגיע אותם עוד יותר. הוריו של בנימין הם קרובי משפחתו של הכותב; אמו היא בתו של הרב המנוח יוסף כנאוי (?). המעטפה ובה הכתובת שמורה בנפרד.

מכתב מאת מצליח גאון אל אהרן השר בן נתנאל. המכתב נפתח ביוחסין של מצליח: מצליח הכהן בן שלמה בן אליהו בן שלמה (עד כאן כולם נושאים את התואר ראש ישיבת גאון יעקב) בן יהוסף הכהן בית דין כהן צדק בן אהרן. מצליח כותב כי שלח את שליחו יפת הלוי, ומבקש מהנמען לסייע לו במשימתו. תאריך המכתב: אייר א'תמ"ג למניין השטרות, היינו 1132 לסה"נ. התעתיק הזמין ב-FGP אינו תואם לחלוטין לתצלומים הזמינים: התעתיק שם הוא של אגרת מעגלית ששלח מצליח גאון לכל ערי הריף. ייתכן שטקסט זה הגיע מחלק של המכתב שלא עבר דיגיטציה.

קטע ממכתב בערבית-יהודית. מוזכרים בו אלשייח' אלעפיף מנצור; המונח קֻמאש (בד או סחורה); סחורות שונות ובהן בגד כותנה; שישה פריטים "של ארגמן" (קרמזיאת); וכן הממונה על מס הג'אליה (גולגולת) — מֻשארִף אלג'ו[אלי] — שהיה לפי הנראה אדם רשע, שעוצר את האח על חובו של אחיו ואת האב על חובו של בנו ("רשע ומסך אלאך עלי אכוה ואלאב עלי [אבנה]"). ככל הנראה השולח עצמו נעצר בגין אחיו, והוא אומר לאותו ממונה כי אחיו רגיל [לשלם את מס הג'אליה?] בפוסטאט. הממונה משיב "שמעתי ש...", אך המשך הדברים פגום מכדי לקרוא.

קטע מתחתיתה של איגרת בערבית-יהודית. דהוי למדי. הנמען הוא אדם נכבד שיש לו בן בשם משה (ושלום רבינו משה חמודה יוסיף) — ייתכן שמדובר במבורך בן סעדיה. השולח מבקש סליחה על מראהו של המכתב, שכן כתב אותו בלילה על ערש חולי (נכתב לילה על ערש החולי תדין לכף זכות). מוזכרת השגחתו הרוחנית של מנהיג (אלמראעאה), וכיצד התאספו היהודים והתפללו עבורו בבית הכנסת (אגתמעו אליהוד ודעו לה פי אלכניס), והבעת תודה (שֻכּר) ל"אלחצ'רה אלשיכיה". כמו כן מוזכר "העֵד (? אלשאהד) בן הדוד (אבן עם) של אותו רשע (אלרשע)".

מכתב מאישה אל בעלה, כתוב בכתב יד מעולה ובסגנון משובח. הכותבת זועמת על כך שבעלה נאלץ להתגורר בבית משפחתה ואף נדרש לשלם שכר דירה עבור כך. הוא התרחק מן הבית והיה חוזר אליו רק לשבתות בלבד. האישה כותבת לו כי ניתן להחזיר את דמי השכירות, וכי היא מוכנה לעבור עמו להתגורר במקום אחר. היא מוסיפה ומציינת כי פתחה בשביתת רעב עד שהעניין ייפתר. בצדו האחורי של המכתב משיב הבעל: "אם לא תפסיקי את הצום, לא אבוא לא בשבת ולא בשום יום אחר". המידע מבוסס על דברי גויטיין בכרך השלישי של "החברה הים-תיכונית".

מכתב מדאוּד אבן שֻקַיר, ככל הנראה מאזור הלבנט, אל בנו שמואל בן דאוּד אבן שֻקַיר בקהיר. בערבית-יהודית. התיארוך: בקטלוג נרשם כמאה ה-15, אך יש להשוות לתעודה נוספת המזכירה דאוּד בן שמואל הכהן שֻקַיר ומתוארכת לשנת 1589. המכתב עוסק בעיקרו בענייני מסחר ובדרישות שלום. המטבע הנזכר בו הוא האשרפי. אִמו של הנמען סובלת זה חודשיים מכאב כלשהו בשדהּ (מַוְג'וּעַה בִּבֻּזַּהַא... נַזַלַ לַהַא שַיְא פִי בֻּזִּהַא), מאז שילדה, "והיא נמצאת אצל הספָּר (מֻזַיִּן)" — כנראה לצורך טיפול. דרוש עיון נוסף.

מכתב מנהראי בן נסים אל יוסף הכהן בן עלי אלפאסי, בצור. מתוארך לסביבות 1067. אבו יעקוב יוסף בן עלי הכהן נמצא על גבי אונייה בדרכו ל[יעד שאינו מצוין], ומקום מושבו ברמלה. משם הוא נוסע לצור כדי לקבל משלוח מן הנמל. נהראי שולח לו הוראות ומברר עמו על מהלך העסקים. המכתב נכתב בי"ג בחשוון, ומוזכר בו חג מוסלמי הקרב ובא — ככל הנראה הכוונה לעשרה בד'ו אלחג'ה שנחגג באוקטובר בשנים 1066–1068. המכתב כולל פרטים חשובים על ייצוא סחורות. (המידע מבוסס על גיל, ארץ ישראל, כרך ג, עמ' 271–276, מס' 508).

מכתב בלאדינו ששלח שמואל סידי לגיסו גבריאל קונפורטי בענייני עסקים, מן המאה השבע־עשרה. בשורות 8–9 ובשורה 15 מוזכרים מספר אנשים בהקשר של דיון רחב יותר בתשלומים: יוסף בורגוש (יוסף בורגוש), יאודה קארמונה (יאודה קארמונה), ומשה כהן (בשורה 15). ר' גבריאל קונפורטי היה רב בכיר בקהילה היהודית של קהיר במחצית השנייה של המאה השבע־עשרה ובראשית המאה השמונה־עשרה. שמו מופיע במגוון קטעים מתוארכים: משנת 1695, משנת 1693, ומשנת 1697/98. למכתב נוסף בלאדינו ששלח סידי לקונפורטי, ראו מסמך אחר באוסף.

מכתב מאת הנגיד נתן שולאל הכהן בפוסטאט/קהיר, אל משה בן יהודה באלכסנדריה. בעברית. תיארוך: לפני 1502 לספירה ואולי לאחר 1498 לספירה (שכן שלום בן זיתון התגורר בצפת לפני כן). המכתב כולל הוראות בנוגע לאספקה ולכלכלת היתומים של ר' אברהם בן חיסאן, אשר התגוררו בעבר באלכסנדריה אך עברו לירושלים כדי להתגורר עם אמם לאחר מות אביהם. אנשים נוספים הנזכרים במכתב: נושא המכתב חיים; ר' יעקב פראנסי (מירושלים) ואחיו ר' יצחק פראנסי; ר' צדקה נס (מאלכסנדריה); ור' שלום בן זיתון. (המידע מאת אברהם דוד.)

קטע (חלקו העליון) של מכתב בערבית-יהודית הממוען לרבי אברהם בן הרמב"ם מאת אלמהד'ב הכהן בן מנצור (או מריות?) הכהן. מתוך גוף המכתב שנותר, מתאר אלמהד'ב את מצוקתו בשל המס (אלמס) שהוא חב. בצד האחורי מצוי גם קטע ממכתב נוסף (אולי תוספת בסוף — postscript?) הכולל ברכות לאליה השר; כמו כן השתמרה הכתובת "למסור לאליה הדיין", המפוצלת לשני חלקים בעקבות האופן שבו הנייר הודבק ונקרע בעת פתיחתו. רבי אברהם בן הרמב"ם מכונה במכתב בתואר "נגיד", ולכן יש לתארך את המסמך לסביבות השנים 1213–1237 לסה"נ.

מכתב עסקי מאת יצחק [...] באיסטנבול, אל אפרים עדה ואליהו אאיליון בפוסטאט/קהיר. בלאדינו. בגב המסמך מופיעות האותיות "AI" בכתב לטיני, לצד סכומים וחישובים. מתוארך: כ"ו בשבט ה'תקס"ו, הוא 14 בפברואר 1806. הכותב מזכיר (בשורה 8) שכתב משהו בטורקית ("escribí detrás de la carta en turquesco"). בשורה שאחריה מוזכרת איזמיר, ולאחר מכן מה ששלח באונייתו של רב החובל איברהים. הוא שלח [...] משובח מאוד "שנקרא çiçek, כלומר, פרח", וכן מעט ג'ינג'ר. בהמשך המכתב מוזכר עור (cuero). נדרשת בחינה נוספת.

הודעה מנשיא מועצת המנהלים של בית החולים היהודי אל המפקח מר אליהו חיים מהמרכז הקהילתי בקהיר, ובה דרישה לשמור על האחריות לאספקת ארוחות הבוקר היומיות החינמיות, חרף ההודעה הקודמת בנושא. המסמך מתוארך ל-4 ביולי 1965 וכתוב בערבית. ההודעה הקודמת אליה מתייחס המכתב היא ככל הנראה מסמך מן ה-29 ביוני 1965, אשר הורה על ביטול ארוחות הבוקר הללו. מסמך זה הוא הפריט המאוחר ביותר המתוארך בקטלוג של רביעה, ועל כן ייתכן שהוא מייצג את המסמך העדכני ביותר מבין הגניזות של קהיר השמורים במוסד ארכיוני.

מכתב בלאדינו. בשורות 14–15 מוזכר אדם בשם שלמה אזולאי כנמען של מכתב אחר: "que venga un [sic] carta que mando al aḥīnu Shelomo Azulay" ("שתגיע מכתב ששלחתי לאחינו שלמה אזולאי"). השימוש במילה "אחינו" עשוי להעיד על קשרי משפחה בין השולח לנמען, אך יש לשקול אותו גם כאפשרות של ביטוי חיבה במסגרת של קשרי ידידות שאינם משפחתיים. בצדו האחורי של המסמך נעשה שימוש חוזר לצורך רישומים שונים, ובהם קטעים מתפילות, תרגולי כתיבה וסימני גיאומנטיה (ניחוש על פי נקודות), שחלקם מתויגים בשמות חודשים.

העתק של מכתב בעברית. בעמוד האחרון מיוחס המכתב לרבי יהודה הלוי. רובו ככולו מורכב משבחים פיוטיים ביותר לנמען ("אשר לא נראה כמותו בספרד") ומדברי השפלה עצמית של הכותב. הכותב מסביר מדוע אין ביכולתו למלא בקשה מסוימת שהופנתה אליו. לא ברור אם הכותב המקורי זהה לרבי יהודה הלוי המפורסם; הראיות התומכות בזיהוי זה הן שלא מופיע שם אביו או שמות נוספים שלו (פרטים שהיו נחוצים אילו דובר ברבי יהודה הלוי פחות מוכר), ההתייחסות לספרד, ורמתה הגבוהה של הפרוזה העברית. אולם הדבר טעון בדיקה נוספת.