מסמכים משפטיים מגניזת קהיר — עמוד 71

שטר אירוסין קראי שנערך בביתו של שמואל בן ישועה מלמד (ככל הנראה אחיו של אחד מן העדים הרשומים בשטר). מתוארך ליום רביעי, ט"ו בסיוון ה'תקי"ט (1759). שטר הקידושין של בני הזוג נערך באותו היום עצמו. החתן הוא יוסף בן גדליה בן אהרן המכונה צעיר, והכלה היא חנה בת אהרן בן רצון רופא, וכמיופה כוחה המשפטי שימש יוסף בן שלמה. במסמך מופיעים העדים הבאים, שלא חתמו עליו: יצחק בן דניאל לוי, משה מלמד בן ישועה חזן מלמד, בן דודה מצד אביה משה, ואביה ישראל. השטר חתום בידי הסופר אליהו בן משה רופא המכונה גם צעיר. כתובתם של בני הזוג נשתמרה במסמך נפרד.

כתובה ליוסף הלוי בן עובדיה ולביידא בת קערטי ביבאס. המטבע הנקוב הוא ריאל. מתוארכת לשנת 1792 לסה"נ (ט"ז בסיוון ה'תקנ"ב), קהיר. בשורותיה האחרונות של הכתובה נאמר כי לכלה יש בן מנישואים קודמים לאברהם מיוחס, שממנו התגרשה. מיד לאחר מכן מצוין כי לחתן יש בת מאישה אחרת, ששמה אינו מוזכר ושככל הנראה נפטרה או התגרשה מן החתן — שכן שורות 19–20 כוללות את התניה המקובלת נגד פוליגמיה, המותנית בכך שביידא תלד ליוסף הלוי ילד בתוך חמש השנים הראשונות לנישואיהם. ביידא ויוסף מתחייבים שניהם לגדל ולפרנס את הילדים שאינם נזכרים בשמם מנישואיהם הקודמים.

רישום משפטי (מס' 49) בפנקס בית דין רבני בקהיר (בדף 13v). בעברית. מיקום: קהיר. מתוארך ג' סיוון ה'תמ"ג, היינו 1683 לספירה. (מסמך מס' 49) כתובה מקוצרת של הכלה והחתן רחל בת יהושע בן-עמרם ויעקב בן נסים עמנן המכונה מורינו/מורנו. לא ברור אם הכינוי מורינו נועד לציין את השם הספרדי "מורנו" או את התואר העברי המכובד "מורנו" (מורה רבנו). השווי הכולל של הכתובה הוא 36,000 מעדין. ברישום נכללת רשימת נדוניה המונה בין השאר: כובע תרבוש רקום בזהב, מטפחת ראש רקומה בזהב, מגבות, אפיריון למיטה, בגד צמר בצבע לימון, טבעות זהב, ופריטים רבים נוספים.

רישום משפטי (מס' 37) בעניין כלי חרס. תחילת הרישום חסרה, והוא לא הושלם. מכארם אלאבזארי בן אברהם מעיד כי ברשותו 350 כלי חרס ליין (ט'מאויה פכ'אר) ש"קנה ממנו" בעבור 70 דרהם; כי הם מצויים בחזקתו (של מכארם); כי הוא משלם דרהם אחד לחודש כדמי שכירותם (באג'רה); וכי יתרת החוב הנותרת בידו היא 45 דרהם, אותם ישלם כאשר ירצה לעשות כן. מכארם אלאבזארי מופיע גם ברישום מס' 61. הערה: גויטיין התייחס למסמך זה כדף 16 בהתאם למספור שנרשם בעט, אולם המספור הנכון הוא דף 17, כפי שנכתב בעיפרון (הספרן שהשתמש בעט נתן פעמיים את המספר 8 לשני דפים שונים).

רישום משפטי (מס' 68) בפנקס בית דין קראי בקהיר. תיארוך: תשרי–חשוון ה'שכ"ה, על בסיס התאריך המוזכר ברישום הקודם (כ"ז [אל]ול ה'שכ"ד) ותנאי הפירעון המסתיימים בחודש חשוון [ה'שכ"ה]. הרישום מבהיר את תנאיו של חלק שני בהסדר חוב בין יצחק בן דוד הכהן לבין יוסף בן צדקה אלנקאש, המופיע ברישום הקודם (מס' 67). המסמך מפרט חוב נוסף של יצחק בסך 100 [אשרפי] ג'דיד, שעליו להיפרע עד סוף חודש חשוון — בפחות מחודשיים. עם השלמת חלק זה של ההסדר, יחלו תשלומיו החודשיים של יצחק בסך 3 אשרפי בכל פעם, החל מחודש כסלו, לכיסוי החלק האחר של חובו (75 אשרפי).

שטר חכירה. מקום: קהיר. תאריך: יום שני, כ"ז בתמוז א'תרי"ג למניין השטרות = שוואל 701 להג'רה, דהיינו יוני 1302 לספירה. זקני היהודים הקראים בקהיר מחכירים את זכות המעבר (סלוּכּה) דרך פתח שבסמטת בית הכנסת (דרב אלכניס), "שיוחזר במהרה לקדמותו" (בעברית, בתוך טקסט יהודי-ערבי), לאלצפיי אבו אלמחאסן בן אלאסעד אבו אלחסן, תמורת 6 דרהמים לשנה. במהלך גזירות 1301–1302 סגרו השלטונות המוסלמים את בתי התפילה של הנוצרים והיהודים לתקופה של כשנה, עד שהקיסר הביזנטי ומלכים נוצריים נוספים השיגו את פתיחתם המחודשת (החלקית). המידע מבוסס על גויטיין.

מסמך ירושה קראי. נכתב ביום ראשון, ט"ו בטבת ה'תצ"ו לבריאת העולם (1735 לסה"נ). המיקום הוא ככל הנראה קהיר, בביתו של אליהו הרופא בן אלישע רופא, בנוכחותם של יהודה בן שמואל רופא, אהרן הכהן המכונה שאמי, ושמואל הלוי גבי בן איליא הלוי, וכן בנוכחות ה'קהל'. המסמך מפרט העברה של 23 מטבעות זהב מסוג צ'ינזירלי (cinzirli) ו-35 מדין מתוך הירושה של המנוח משה רופא. חתומים עליו: הסופר ישועה (שם המשפחה הושמט), אברהם פיירוז, שלמה הלוי המכונה כרסי, אליהו בן אלישע הרופא, יצחק הלוי המכונה קייס, סעדיה הלוי המכונה קיים, ואהרן הכהן המכונה שאמי.

רשומה משפטית (מס' 55) מתוך פנקס בית דין רבני בקהיר. בעברית. מיקום: קהיר. מתוארכת לכ"ב בסיוון ה'תמ"ג, היא שנת 1683. (מסמך מס' 55) הסכם אירוסין בין חיים בן מרדכי פרג'אללה ובין קמר בת מסעוד רווח, שהייתה גרושה מנישואין קודמים. בני הזוג קובעים הסדר חריג ולפיו יתגוררו יחד עם בנו של החתן המיועד מאישה אחרת ("הדירה בחברת בנו שיש לו מאשה אחרת") — דבר המרמז על האפשרות שגם החתן עצמו היה גרוש בעברו. עם זאת, ללא הכתובה המלאה של בני הזוג (שייתכן שכוללת תניית מונוגמיה), עדיין קיימת האפשרות שחיים פרג'אללה התארס לאישה שנייה במקביל.

רשומה משפטית (מס' 60). עדות שנמסרה בבית הדין. מתוארכת לאב א'תס"ז למניין שטרות. עניינה תיקון של קיר רעוע השייך לשני בתים. סת אלח'אצה וסת אלרצ'א, בתה מן אלריס אבו אלפצ'ל, מסכימות לשאת ברבע מעלות תיקון הקיר, שיבוצע על ידי אבו אלרביע סלימאן הכהן, עד לסכום של 100 דינרים. סת אלח'אצה תשלם כשני שלישים מן הסכום (עד למקסימום של 16 דינרים) וסת אלרצ'א תשלם כשליש (עד למקסימום של 9 דינרים). ההחזר ייעשה בקצב של חצי דינר לחודש. העדים החתומים: מבורך בן נתן; סעדיה בן אברהם; שלמה הלוי בן שמואל. (המידע מתבסס על רשימותיו של גויטיין.)

הסכם שותפות עסקית (עסקא) לחודש אחד, מיום א' באב ה'תקע"ה (1815), שנערך בקהיר (מצרים). הצדדים הם ח'ליפה בן חיים נג'אר וחביבה בת חיים יוסף. הסכום המושקע הוא 27,000 מ[עות] כ[סף]. ח'ליפה משאיר בידי חביבה כמה פריטי זהב יקרי-ערך כעירבון להשקעה. הסופר יעקב הכהן חתם (אולי בחיפזון יתר) בחתימה קליגרפית שיצאה רשלנית. יעקב הכהן מציין גם כי ח'ליפה נג'אר הסמיכוֹ לחתום בשמו ("לי צוה המתעסק הנ׳׳ז הר׳ כליפה נגאר לחתום כעדו"), ועל כן הוא חותם גם באמצע המסמך, במקום שבו נוהגים לחתום בעלי הדין עצמם. חתימת העד הנוסף היא של אליהו שלום.

מסמך משפטי בערבית-יהודית. מתוארך לליל שני, ג' באייר א'תש"מ למניין השטרות, שהם שנת 1429 לסה"נ. (התאריך אצל גויטיין שגוי ותוקן על פי המסמך בעקבות דותן ארד.) השטר עוסק בתיקונים שנעשו בבית הקרוי "דאר אל-נח'לה" (בית הדקל), שהיה ממוקם "בשכונה הקראית". הבית היה בבעלות מעורבת: חלקו היה רכוש פרטי של איש ושל בן אחיו (ששמותיהם נזכרים במסמך), וחלקו היה הקדש (וקף) לטובת עניי הקהילה הקראית (אלצעאליך). ייתכן שיש קשר בין בית זה לבין "דאר אל-נח'לה" שבחארת זוילה, הנזכר בשטר מסוף המאה ה-13. בצד השני (verso) של המסמך מופיעה תוספת.

רשומה משפטית (מס' 47) בפנקס בית דין רבני בקהיר, בעברית. מתוארכת לכ"ה באייר ה'תמ"ג (1683). עוסקת במכירת מקרקעין: בניין דירות גדול בעל שתי כניסות, יחד עם דירת הקומה העליונה שמעליו. בעלי העניין במכירה הם בוענה בת מרדכי יצחקי, אלמנתו של אברהם ירושלמי, ושני בניה (יצחק ויעקב), והקונה הוא יוסף בן משה הכהן. המחיר הכולל הנקוב הוא 9,000 מדין. חלק מתיאורי הנכסים בסעיף זה מסתמכים על מילים בלתי מזוהות בערבית-יהודית ו/או בשפות אחרות הדורשות מחקר נוסף (שהמק.ד שבברסנג'(?) אלצרדאני שבקאעה הנז׳ וגם המרקד הפ..מי(?) שבפנים המרקד).

צוואת שכיב מרע בערבית-יהודית, שנכתבה במניית אשנא ביום שני בעשור האחרון של חודש שבט שנת 1461 למניין השטרות — היינו ינואר 1150 — תחת סמכותו של הנגיד שמואל בן חנניה. המצווה הוא ע'זאל אלטוّאף (״שומר הלילה״), שמעולם לא נישא ולא הותיר אחריו ילדים, והוא מוריש את כל רכושו לקרובות המשפחה הקרובות ביותר הידועות לו — בנות דודו (בנאת עّם) סת אלנאס וסת אלדיאר. פרחיה בן יעקב ממניית זפתא, חתנה של סת אלנאס, מתחייב כערב לתשלום הכסף לכל יורש אחר בעל זכות עדיפה שיתגלה בעתיד. על השטר חתומים: יצחק בן משה; שלמה בן זרעא; ושלה בן יפת.

מסמך משפטי / רשומת בעלות על כתב יד (קודקס) של התורה. מקום: בגדאד. תאריך: יום שישי, י"ג באייר א'ש"ס לשטרות, הוא שנת 1049 לסה"נ. בערבית-יהודית ובעברית. המסמך מעיד כי אליעזר עבד אלכרים בן דניאל אבן אלצֻלחי מכר את הקודקס ליחיא בן סעדיה אבן אלחג'וי תמורת 30 דינרים אמאמיים (כלומר ממטבעת הח'ליף). העד החתום הוא יוסף בן אהרן. בשוליים העליונים נוספה רשומת בעלות מאוחרת יותר, המציינת כי דניאל אבן אבי יעקוב רכש את הקודקס מאותו יחיא בן סעדיה הנזכר במסמך המקורי. קיימות לפחות שתי רשומות בעלות נוספות, ובאחת מהן מוזכרים הקראים.

כתובה קראית מקהיר. התאריך אבד ברובו עקב נזק, אך ניתן להסיק שאינו מוקדם מט"ו בסיוון ה'תקי"ט (יוני 1759), המועד שבו נרשם שטר האירוסין של אותו זוג. לשטר האירוסין שלהם ראו גם מסמך נוסף קשור. קטלוג כתיב/הספרייה הלאומית מציין את שנת ה'תקי"ט כמועד עריכת הכתובה, ותאריך זה סביר, אם כי לא ברור היכן או האם תאריך זה למניין הבריאה אכן מופיע על המסמך עצמו. למרבה המזל, התאריך לפי מניין השטרות (סלאוקי) שרד בשורה החמישית: שנת 2070. שם הכלה הוא חנה בת אהרן ב"ר רצון הרופא, ושם החתן יוסף ב[ן יוסף ב"ר גדליה ב"ר אהרן המכונה צעיר].

עדות מיום ח' באב א'תשע"ו לשטרות = 31 ביולי 1465. העדות עוסקת במנצור בן אברהם (המכונה "האברס", כלומר המצורע?) ובאדם נוסף שניהלו ביניהם סכסוך חריף סביב קריאת ה"רחמים" בליל יום הכיפורים הקרב. החתומים הרבים מטה מעידים כולם כי מנצור ויתר על זכותו לקריאתם. בין החתומים: עובדיה בן שמואל [...] המכונה תאג'ר; אהרן בן משה המכונה עמאני; סעדיה בן צדקה ע'זאוי; עובדיה בן יהודה המכונה אמשאטי; ישועה בן [...] המכונה ציירפי; צדק[ה?] בן בנימין; ישועה בן יהודה המכונה פֻהַיד (?); וישועה בן משה. ראו גם את המסמך המשלים (PGPID 8228).

הסכם טרום־נישואין של זוג גרוש (בעל המקבל אליו מחדש את גרושתו). על הקטע השתמרו שמונה שורות, ככל הנראה בכתב ידו של נתן בן שמואל החבר (ידועים מסמכים שלו מהשנים 1128–1164). בראש הקטע מופיעה רשימת נדוניה ואחריה רשימת תנאים בעברית לקראת הנישואין העתידיים. הבעל מקבל אליו מחדש את אשתו הקודמת, בקיה. ייתכן שההסכם נכתב כדי לפייס את האישה ולהביאה לשוב אל בעלה. התנאים הנוגעים להתנהגותו של הבעל מרמזים שהתנהגותו האלימה כלפיה או כלפי אמה הייתה הסיבה לגירושין הראשונים. שורות 1–4 כוללות את רשימת הנדוניה ואינן מועתקות בתעתיק.

הסכם לפירעון חוב, שחלקו התחתון עם החתימות חסר עקב קרע בנייר. מתוארך ליום שישי, כ' בשבט ה'ת"ה (1645 לסה"נ). ברוך בן אלעזר נסיה מתחייב לשלם חוב בסך 3,500 מדין על בסיס חודשי לשלושה שותפים: משה זלו(?) (זלו), אליה שאמי, ושלמה אבוברע. רשימת השותפים מסתיימת בכינוי "מי בני משנה", ובכך מציינת את שלמה כרבני — או אולי את שלושת השותפים כולם. הנוסחאות והשימוש בעברית במסמך משקפים מאפיינים משותפים למסמכים משפטיים קראיים ורבניים מהתקופה המודרנית המוקדמת, אם כי הכתב והשימוש בנייר מתאימים בבירור למסורות הכתיבה הקראיות בקהיר.

שטר אירוסין קראי בין אברהם בן אליהו פירוז ובין זמורדה בת עזיאל/עוזיאל. מתוארך ליום שני, י' באדר ה'תקי"ג (1753). על פי שורה 5, נראה שהחתן והכלה הם בני דודים מצד האם: "אברהם החתן אלמד' יעטי ליד כאלו כה"ר עזיאל אלמד' אלמהר" — אבי הכלה מכונה דודו של החתן מצד אמו (כאלו = خاله). בין תשלומי הכלה מוזכרת "מתנה גדולה" (שורה 6) המכונה גם "צוגה" (שורה 6) — ככל הנראה מילה שאולה מפרסית שמשמעותה אף היא מתנה חשובה (סטיינגאס 709 // سوغات). השטר נושא שלוש חתימות עדים, וכולן בכתב ידו של הסופר אליהו רופא הידוע גם בכינויו צעיר.

כתובה, חסרה. השימוש של הסופר בנייר ובשוליים מרמז כי מדובר ככל הנראה בפורמולר (נוסח לדוגמה) שהתבסס על מסמך אמיתי. המקום: קהיר. התאריך: י"ד בתשרי ה'תקע"ז = 6 באוקטובר 1816. החתן: רחמים בן נסים תלמיד. הכלה: שמה לא מולא, אך היא הייתה נשואה בעבר לרחמים, הם התגרשו, וכעת השלימו ביניהם ומתכוונים להינשא מחדש. הכתובה החדשה הזו מפרטת את התנאים המוטלים עליו הן מהכתובה הראשונה והן מהנישואין מחדש (גם הסכומים הספציפיים של התשלומים הושארו ריקים). השם רחמים תלמיד מופיע בקטע מרשימת מיסי כשרות קהילתית (גבלה) מקהיר, משנת 1822.

רישום משפטי (מס' 22) בפנקס בית דין קראי בקהיר, מיום כ"ז בטבת [ה'שכ"א] (1561). שנת ה'שכ"א מצוינת שתי רשומות קודם לכן, והסופר רומז אליה כאן ברשומה 22 בנוסח "סנה תארי׳". הדיון התקיים בביתו של יהודה הדיין, ועניינו מגע טרום-נישואין בין יוסף בן עבד אלחק אלחוואש לבין ארוסתו תרכיה(?) (תרכיה) בת עבד אללטיף אלמגרבי. מספר בני הקהילה הקראית מתייצבים בפני הדיינים ומספרים שראו את בני הזוג "מתנשקים" וכן "ישנים יחד תחת שמיכה אחת". השורות התחתונות של המסמך פגומות מאוד, ועל כן לא ברור כיצד הוכרע עניין האירוסין בסופו של דבר.

מסמך משפטי: חוזה העסקה לשנה אחת לשירותיו של שוחט כשר. מקום: רשיד (רוזטה). תאריך: שליש ראשון של תשרי ה'תקל"ד = ספטמבר 1773. המסמך מפרט את תנאי ההעסקה ומכירת הבשר הכשר על ידי השוחט יוסף בן יהודה אשכנזי. אף ששמו הפרטי של השוחט פגום בשורות הפתיחה, ניתן להסיק כי מדובר ביוסף על סמך הופעת השם החוזרת לאורך שאר המסמך. תשלומי המשכורת נקבעו במתכונת דו-שבועית — בימי שני ובימי חמישי — כאשר יוסף מקבל 72.5 מדין בכל יום מן הקהילה באמצעות מערכת מיסוי הכשרות הידועה בשם "גבלה" (שורות 5, 18). המסמך נותר ללא חתימות וללא עדים.

רישום משפטי (מס' 20) מתוך פנקס בית דין קראי בקהיר, מתשרי שנת ה'שכ"א (1560). שטר מינוי קהילתי לדייני הקהילה הקראית ולממונים על כספי הציבור, כאשר האחרונים מכונים בשטר "הממונים ונכבדים" (שורה 25). תקופת כהונתם של הדיינים נקבעה ל-12 שנים, ואילו הממונים על הכספים ישרתו בכהונות בנות שלוש שנים כל אחת, ומוזכרות בשטר ארבע קבוצות שונות של פקידי קהילה. מעבר לחלוקת תקופות הכהונה, שטר המינוי מוסר גם פרטים אודות מוסדות הצדקה לעניים ובתים המוחזקים בקודש (רכוש ההקדש) של הקהילה. התיאור מתבסס על מהדורתו וניתוחו של בן-שמאי.

דף, ככל הנראה מתוך פנקס בית דין. רקטו: מסמך משפטי. אבו אלמכארם מתחייב למכור את שפחתו ע'זאל אם תתנהג שלא כשורה כלפי אשתו, בתו של ראש הישיבה (ככל הנראה הגאון מצליח בן שלמה הכהן, ראש היהודים בשנים 1127–1139), ואם לא ימכרנה — תעמוד לאשתו הזכות למכרה בעצמה. מתוארך לחשון א'תמ"ו לשטרות = אוקטובר/נובמבר 1134 לסה"נ. (המידע מתוך כרטיסיות גויטיין.) ורסו: תקציר של מסמך משפטי הכתוב בזווית של 90 מעלות, אף הוא מתוארך לחשון א'תמ"ו לשטרות, יחד עם טקסט נוסף שאינו קשור (אולי שאלות משפטיות) בערבית-יהודית, הטעון בדיקה נוספת.

רישום משפטי (מס' 52) מתוך פנקס בית דין רבני בקהיר (בדפים 14ר–14ע). בעברית. מקום: קהיר. מתוארך ט"ו בסיוון ה'תמ"ג (1683). (מסמך מס' 52) יישוב סכסוך שותפות בין אהרן נחמה ויצחק חבר, אשר קיבלו השקעה בסך 10,000 מדין משותף שלישי בשם אברהם חכים, תושב דמיאט. המחלוקת בין אהרן ליצחק נסבה על אופן הטיפול בהשקעתו של אברהם. כדי ליישב את הסכסוך, אהרן מסכים לשלם את 5,000 המדין שחבים למנצור עיסא אלכּהוֵגִ'י מדמיאט. תוארו המקצועי של מנצור עיסא הוא תורכי, ומשמעותו "בעל בית קפה" (kahveci, לפי מילון רדהאוז לתורכית עות'מאנית).

רישום משפטי (מס' 44) בפנקס בית דין קראי בקהיר (בדף 16r של כתב היד). המיקום הוא קהיר, בהתבסס על הזכרת "בית הכנסת בית שמחה" כמקום הדיון. הרישום מתוארך ל-19 בטבת, אך השנה מצוינת רק כ"תאריכה", ועליה להתייחס לשנה ברישום סמוך אחר ולא רישום מס' 43 (שנת ה'שכ"ג / 1563), שכן 19 בטבת ה'שכ"ג נופל בתאריך מוקדם יותר (דצמבר 1562). שמואל בן יחיא אלפַירוּזי משחרר את אחיו עבד אלעזיז ואת גיסתו נֶסְבּ בת שלמה אללוי(?) (אשתו של עבד אלעזיז) מחובות קודמים. הצדדים מסכימים ביניהם שלא להעלות עוד תביעות או דרישות להחזר זה כלפי זה.

גט. נכתב ונחתם על ידי מבורך בן נתן החבר; חתום גם על ידי שמריה בן אברהם. מקום: פוסטאט. תאריך: יום ראשון, ט' בשבט שמ"ד לשטרות = 5 בינואר 1164. הבעל: מנצור בן אבו סעד אלצירפי, המוכר כאבן עֻמַיר. האישה: נסב בת פרח. בצד הוורסו: עדות על מסירת הגט באותו יום עצמו (המידע מתוך כרטיס הרישום של גויטיין). ראו גם מסמך מקביל באוסף הבריטי. שמורה זו בעלת חשיבות כרונולוגית, שכן בכינוי האב של מבורך מצוין שאביו נתן כבר נפטר (ז״ל) — וזהו אחד המסמכים המתוארכים הראשונים (אם לא הראשון בהחלט) שבו הדבר מופיע (לפי עודד צינגר).

עדות משפטית מיום שישי, כ"ה בסיוון א'תס"ב למניין השטרות = 11 ביוני 1151. החתומים על העדות הם ישועה בן שמריה, שלה בן יכין, ונתן בן יוסף הכהן. אבו אלמעאלי בן שמואל בן יהודה אבן אסד מצהיר כי רומה ונגזלו ממנו 1000 דינרים בידי אבו אלעלא בן בו אלפרג' אבן מ[..]ארה ושותפו צדקה בן יעקב אבן אלקלעי. ייתכן שאבו אלעלא בן בו אלפרג' זה זהה עם עולא בן ישועה המוזכר במסמך אחר. השותפים כבר הביאו את אבן אסד לפני קאדי מוסלמי בשם אלאת'יר, שככל הנראה פסק נגדו. (חלק מהמידע מתבסס על Gottheil-Worrell, עמ' 33.) ראוי לעיון נוסף.

רישום משפטי (#31) מתוך פנקס בית דין רבני בקהיר, כתוב בעברית ומתוארך לא' בניסן ה'תמ"ג (1683). מקום: קהיר. (מסמך #31) רשימת עיזבון והסכם ירושה בין חביבה, אלמנתו של משה ג'וואני, לבין חמותה שמחה בת שלמה הלוי כאתב. ההסכם מפרט נכסים שונים של המנוח ואת אופן העברתם מרשותן של שמחה וחביבה לידי ילדיה של חביבה — יעקב ואסתר. בשורות הפתיחה מצוין כי האפוטרופסות של שתי הנשים על היתומים נתמכת גם בחג'ה (תעודה) שהוצאה מבית דין עות'מאני של קאדי. חביבה מופיעה גם בארבעת הרישומים הקודמים באותו פנקס בית דין (מסמכים #27–30).

תעודה משפטית (מס' 19). חוזה אירוסין. מתוארך ליום שני, כ"ט באייר א'תס"ז למניין השטרות. גויטיין מציין ששני בני הזוג ודאי היו עניים מאוד; לשניהם אין אב בחיים, וגם אמה של המיועדת איננה עוד בין החיים. סלאמה בן אבראהים מארס (ח'טבּ) את סת אלכֻּלّ בת הִבּה אלעטّאר. מוהר מוקדם: 2 דינרים. מוהר מאוחר: 15 דינרים. החתן המיועד מפקיד בידי דודתה של הכלה מצד אמה, סת אלנאס בת עבדאללה, חותם או טבעת מכסף — עד למועד ה"מילאכּ" (מונח שיכול להתפרש הן כשידוכין והן כאירוסין/קידושין). (חלק מהמידע מבוסס על הערותיו של גויטיין.)

שטר מכר של בית. רק הרקטו צולם. תיארוך: ככל הנראה סביב 1170 לספירה, על בסיס האזכור של "[אדונ]נו שר שלום, אב בית דין של כל ישראל". מיקום: דמשק ("היושבת על נהרות פרפר ואמנה", כלשון מלכים ב' ה':יב). המסמך מתעד את מכירת בית שהיה בבעלות אלעזר הזקן, חבר הישיבה, להקדש "אדוננו יחזקאל הנביא (ו)כהן, עליו השלום". הסכום הנקוב הוא שישה עשר דינרים, והכסף אמור להיות משולם בחדרך, לא הרחק מדמשק. (המידע מתוך מאמרו של גדעון בוהק על הטקסטים היהודיים מקובת אל-ח'זנה, בתוך הכרך על קטעי דמשק בעריכת ד'אוטונה רמבך ואחרים.)

מסמך משפטי קראי בערבית-יהודית, מתוארך ליום שלישי, ט"ז בטבת ה'תקכ"ה (1765). המעמד נערך בביתו של שלמה הכהן בן אהרן הכהן המכונה שאמי. הצדדים: משה בן יוסף המכונה ברכה ואליהו בן ישר אלחכים. השניים היו שותפים ב"אלסירגה", שלפי הנראה מתייחס לייצור שמן שומשום (סיראג'); השומשום (סמסם) מוזכר שוב בשורה 5. השותפים מפרקים את שותפותם וחילקו את כל הרכוש בחלקים שווים, למעט ה"דולאב" ששוויו 54 ריאל. אליהו רוכש את חלקו של משה בדולאב תמורת 27 ריאל. המונח "דולאב" עשוי להצביע על מתקן כלשהו לייצור שמן או על ארון אחסון.

מסמך משפטי קראי מפוסטאט/קהיר, מיום ראשון, כ"ד בכסלו ה'תקנ"ג לבריאת העולם = רביע אלת'אני 1207 להג'רה, דצמבר 1792 לספירה. אברהם לוי חזן בן יעקב לוי מצליח, המכונה חיתי, רוכש מיוסף כהן גבאי בן שלמה כהן, המכונה [...], את שתי תפילות הרחמים 'והפטרותיהן' ואת מחצית ההלל. המחיר שנקבע היה 1100 מדינים (נצף פצ'ה). בישיבת בית הדין נכחו: יום טוב בן נסים חזן המכונה ברכה; ישועה פיירוז בן אליהו פיירוז; משה בן אלעזר; ויוסף בן אלישע. העדים החתומים בתחתית המסמך: יוסף כהן בן נסים כהן המכונה ח'זני דמשקי; ואהרן פיירוז.

רישום משפטי (מס' 20). חוזה הלוואה (עם ריבית?!). פצ'אא'ל בן יוסף ואמו סת אלבנין בת אברהם לווים 27.5 דינרים מסת אלאח'ווה בת חלפון. באותו עמוד מופיעה הערה נוספת הקובעת כי יחזירו 0.5 דינר בחודש למשך תקופה של 6 שנים — מה שיניב סך כולל של 36 דינרים, וזאת ככל הנראה תוספת ריבית על הסכום המקורי. המידע מבוסס על הערותיו של גויטיין. יש לציין כי גויטיין התייחס למסמך זה כאל דף 11, בהתאם למספור שנכתב בעט, אך המספור הנכון הוא דף 12, כפי שנרשם בעיפרון — שכן הספרן שהשתמש בעט נתן בטעות את המספר 8 לשני דפים שונים.

רישום משפטי (מס' 29) בפנקס בית דין רבני בקהיר. בעברית. מיקום: קהיר. מתוארך כ"ו באדר ה'תמ"ג, היינו 1683 לסה"נ. (מסמך מס' 29) הסכם רכישה דחויה הנוגע לאותו נכס המופיע בשני הרישומים הקודמים — חלקים בדירת קומה עליונה. רחמה ויוסף בן-ברוך עורכים סידור משפטי עם חביבה, אלמנתו של משה ג'וואני, לפיו ב-12 החודשים שלאחר תום הסכם השכירות בן 36 החודשים תעמוד להם האפשרות לרכוש מחדש את חלקי הנכס במחיר המקורי של 3,300 מדין. במהלך תקופת מגוריהם בדירה מתחייבים רחמה ויוסף לתחזק את הנכס ולבצע בו שיפוצים בהתאם לצרכיו.

הסכם קראי למתן גט במקרה שהבעל ייעדר למעלה משנה. המסמך אינו נושא תאריך, ואפשר שהסיבה לכך היא שנגזר מקטע גדול יותר של נייר שכלל רשומות מתוארכות. לאורך השוליים העליונים נראה מעט טקסט קטוע, מה שמעלה גם את האפשרות שהנייר עבר מיחזור. הבעל מצוין כאברהם ב"ר יעקב ב"ר דניאל לוי רופא, והכלה היא חנה בת ישועה ב"ר יוסף. למרבה המזל, שרד מסמך נישואים נוסף של בני הזוג הללו הנושא תאריך מובהק, ובעזרתו ניתן לתארך את המסמך הנוכחי לסביבות 1759 לסה"נ. על הסכם הגירושין המותנה חתום כעד שלמה ב"ר משה רופא, המכונה צעיר.

רישום משפטי (מס' 102) בפנקס בית דין קראי בקהיר, מתוארך לי"ט בכסלו ה'שכ"ו (1565). הסכם אירוסין בין החתן המיועד צדקה בן עבד אלדאים הלוי אלקדסי לבין הכלה פרג' בת אברהם בן דוד הלוי. תשלומי הנישואין מצד החתן הם: 50 דרהם + 30 [אשרפי זהב] + 25 אשרפי זהב 'ג'דד'. בנוסף לסעיף המונוגמיה, תנאי האירוסין כוללים גם קנס כספי של אשרפי זהב אחד שעל צדקה לשלם לפרג' אם יכה או יקלל אותה אי-פעם. צדקה מתחייב להעביר את תשלומי הנישואין בראש השנה (א' בתשרי ה'שכ"ז), ומועד החתונה נקבע לראש השנה שלאחריו (א' בתשרי ה'שכ"ח).

שטר אירוסין קראי. מיקום: קהיר. תאריך: יום שני ט' שבט ה'תק"ל = 1770 לספירה. החתן: חיים ב' אליהו הרופא ב' אלישע הרופא; הכלה: רחל בת אהרון הכהן ב' נחום כהן (בתולה). מהר: 50 כסף + טבעת זהב + 4050 מדין גדולים. מוקדם: 200 מדין גדולים. מאוחר: 1000 מדין גדולים. נציג הכלה: שלמה הכהן ב' אלעזר הכהן ב' אהרון הכהן (בן דוד אביה). בין התנאים: הבעל לא ימנע מאשתו לבקר בבתי בני משפחתה. עדים: שלמה כהן ב' אהרון כהן המכונה כנזי דמשקי; אלישע צעיר ב' ישועה; יהודה נקאש; ישועה מענאני; ואליהו ב' משה רופא המכונה צעיר.

כתובה מעוטרת במסגרת פרחונית מרהיבה. נכתבה בכלכותה שבהודו ("על נהר גנגא", הוא נהר הוּגלי), ביום ראשון, י"ב באדר ב' ה'תרי"א (1851). החתן: יחזקאל בן עזרא גבאי. הכלה: מרים בת משה בן יחזקאל. המטבע שבו נקובים הסכומים הוא "רפייה כומפני" (Company rupees), ככל הנראה הכוונה למטבע הרשמי של חברת הודו המזרחית הבריטית. מקור הכתובה אינו בהכרח מגניזת קהיר; ייתכן שהגיעה לאוסף דרך רכישותיו של אברהם פירקוביץ' באזורים אחרים במזרח התיכון ולא דווקא מקהיר. להשוואה קיים גט שנערך בבומביי בשנת 1879. דורש בדיקה נוספת.

מסמך משפטי: הצהרה (אִקְרָאר) שנכתבה עבור או על ידי אברהם בן יִיג'וּ. מתוארך ל-22 בראבִּיע אלאוול 548 להג'רה (17 ביוני 1153), לאחר שובו של אבן יִיג'וּ למצרים. ההצהרה עוסקת בשחרור עבד שביצע במהלך ביקורו של אחיו מבשר אצלו בעדן בסביבות 1151–1152. רק ארבע השורות האחרונות של המסמך השתמרו, יחד עם הצהרות העדים. אף על פי ששמו של העבד אינו מופיע במה ששרד מן המסמך, ייתכן שמדובר בבּאמַה. בשלב מאוחר יותר השתמש אבן יִיג'וּ בדף מחדש לרישום מערכת מורכבת של הערות שבהן מוזכר באמה שלוש פעמים (ראו רשומה נפרדת).

רישום משפטי (מס' 2) מתוך פנקס בית דין רבני בקהיר (בדף 1r). בעברית. מתוארך לעשור הראשון של שבט ה'תמ"ג, שהוא 1683 לספירה. (מסמך מס' 2) עסקת מקרקעין על דירה בקומה עליונה, שמיקומה מתואר ביחס ל"בור" מים. הן המונח העברי והן המונח הערבי-יהודי ל"בור" משמשים בצירוף "'גב הסהריג". הצדדים המשפטיים בעסקה, ובמקרים מסוימים גם בעלי המניות הנזכרים בה, הם: סתות, בעלה ברוך בן יעקב בן ברוך, נסים דאנון, אברהם זרמע, עזוז זרמע, ומשה שומר. ייתכן שהאחרון מזוהה עם הסופר הרשום חמש שנים קודם לכן במסמך אחר (PGPID 6205).

רשומה משפטית (מס' 59). צוואת שכיב מרע. מתוארכת ליום שלישי, 26 בתמוז שנת 1467 למניין השטרות. המצווה: אבו אל-וופא תמים אל-כאתב אבן אל-ענבריה. הוא מצווה לאחותו הצעירה, אלמנתו של אבו עלי אל-תאג'ר ("הסוחר בדאר אל-צרף") אבן אל-טזיה, את מחצית הבית שבו הוא מתגורר. כתובת הבית: פוסטאט, קצר אל-שמע, בין שני בתי הכנסת, מול "בית המרחץ של הנשים, חמאם אל-דיכ". בנוסף הוא מצווה לה את מחצית החורבות הסמוכות. הוא משחרר אותה מכל תביעה. עדים: מבורך {בן נתן}; סעדיה {בן אברהם?}. (חלק מהמידע מבוסס על הערות גויטיין.)

אישור בכתב ידו של הדיין מבורך בן נתן. המקום: פוסטאט. התאריך: העשור האמצעי של חודש כסלו שנת 1473 למניין השטרות, הוא דצמבר 1161 לסה"נ, תחת סמכותו של נתנאל בן משה הלוי. במסמך מצוין כי הבשם אבו אלפח'ר סעדיה בן אברהם אבן אלאמשאטי ("בן עושה המסרקות") שימש באותו תאריך כגובה מזונות, כלומר כספים לקניית לחם עבור העניים. עדים: רב שלמה בן יהודה הכהן ותקוה בן שמחה בן מבשר החבר. המסמך מבוטל בקו אנכי החוצה אותו. קיים מכתב נוסף הממוען לאותו אבו אלפח'ר סעדיה אבן אלאמשאטי. (המידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין.)

עדות משפטית בערבית-יהודית, מיום שלישי כ"ה בתמוז א'תרצ"ג למניין השטרות (סלאוקי) = פֿדֿןֿ להיג'רה (סימון מבלבל: אולי 584 בתוספת 200 משתמעים?). בכל מקרה, התאריך מתאים לשנת 1382 לסה"נ. העדים: אברהם בן משה בן שמואל אבן אלכאזרוני ודוד בן יהושע. המסמך עוסק בסת אל-[...] בת סעיד בן פרג' אללה, שקיבלה מעבדאללה בן [...] בן ח'טיר אבן אלח'אזן סך של 2,200 דרהם נֻקְרַה שהורישו לה בצוואת המנוח, עבד אלקאדר בן עבד אלכאפי בן ח'טיר אבן אלח'אזן. עבדאללה הנזכר שימש כמוציא הצוואה לפועל (אפוטרופוס/מנהל העיזבון).

כתובת נישואין, שריד. תיארוך: ככל הנראה מהמאה ה-19, רק הספרה האחרונה נראית בשורה הראשונה [5..]5 לבריאת העולם. שם הכלה הוא ג׳ויה, ולאחר שמה מופיע התואר תמ׳׳א, שבמבט ראשון נראה — בשל גודל הכתב — כתואר כבוד מסוג תבורך מנשים באוהל. אביו המנוח של החתן מוזכר כחלק משמו ותוארו החלקיים בשורה 2: [...] בן [אל]עזר מצליח. על פי תשלום העיקר בסך 200 זוז, מסתבר שהכלה לא הייתה נשואה קודם לכן (אילו הייתה אלמנה או גרושה, הסכום היה עומד על 100 זוז). מסביב לשולי הכתובה מופיע עיטור מרשים בדמות זר פרחים צבעוני.

מסמך משפטי בערבית-יהודית, בכתב ידו של חלפון בן מנשה. נכתב בפוסטאט. התיעוד מתייחס לתחילת חודש חשוון בשנת 1429 למניין השטרות (1117 לסה"נ), אך לא ברור באופן מיידי אם מדובר בתאריך עתידי או בתאריך שכבר חלף. המסמך מתאר סכסוך ממושך שפרץ כאשר אבו אלפצ'ל מצליח אלצקלי תבע את אבו אלחסין יחיא אלחלבי אלצירפי על סכום של דינרים אחדים. נראה שהחוזה הנוכחי מתווה את התנאים שלפיהם ישיב אבו אלחסין את החוב באמצעות אבו סעד [...] בן נחמן. החייב המופיע כאן, אבו אלחסין אלחלבי אלצירפי, מוכר גם ממספר מסמכים אחרים.

רישום משפטי (מס' 50) מתוך פנקס בית דין רבני בקהיר. בעברית. מקום: קהיר. מתוארך ג' בסיוון ה'תמ"ג, היינו 1683 לספירה. (מסמך מס' 50) הסכם מכר של חנות, ציודה והסחורה שבה ב"שוק הירקנים" של קהיר (סוּק אלח'צ'ראתיין) בין דוד בן לוי גריאני המכונה חפץ (המוכר) ובין יוסף בן יצחק הלוי (הקונה). בין הפריטים הנכללים במכירת החנות מצוינים "המתקאלה" (המאזניים) שלה וכמות של "חב אצפר" (גרגרים/זרעים צהובים). דוד מקבל את הסכמת אשתו, קמר בת אברהם ראובן, למכירה, מאחר שהחנות נמנתה קודם לכן כחלק מכתובתה/נדונייתה.

רישום משפטי (מס' 64) בפנקס בית דין קראי בקהיר. מתוארך ב-ב' באייר [ה'שכ"ד] (1564), כמה ימים לאחר הרישום הקודם באותו העמוד שמתוארך לכ"ה בניסן ה'שכ"ד. אסתר בת יוסף אלרומי משחררת את בעלה מכל המגיע לה ממנו בגין מזונות ומהמאוחר של כתובתה. בנוסף, בני הזוג מסכימים להתגרש באותו יום מאוחר יותר. אסתר מקבלת על עצמה את האחריות לפרנסת שלושת ילדיהם — אליה, יוסף וסולטאנה — וכן לדאוג לזיווגם ולחתונותיהם (זפאף). להקשר נוסף על הסכם גירושין זה, ראו את הרישום הקודם בפנקס בית הדין (מס' 63) המעורב באותו זוג.

רישום משפטי (מס' 104) בפנקס בית דין קראי בקהיר (בדף 35r של כתב היד). מתוארך לפי הרישום הקודם לחודש טבת ה'שכ"ו (1565). הודאת חוב בין סלימאן בן שמואל שֻׁקיר לבין עבד אלואחד בן יהודה אלחכים על סך 10.5 דינרי זהב (ג'ֻדַד), שהובטחו בערבותו של אחד אחמד בן זכרי (או בן-זכרי) בהליך משפטי נפרד שהתקיים בפני קאדי ("קדאם קאצי"). מוזכרת מלאכה כלשהי הכרוכה בקאדי ("פי אלשֻׁגל אלקאצי"), אולי שכר טרחה הקשור לשימוש בבית דין עות'מאני של קאדי(?). באותו הקשר, מילות מפתח מסוימות אינן ברורות ודורשות עיון נוסף.

שטר חוב בכתב ידו המעולה של נתן בן שמואל החבר. נכתב בפוסטאט ונושא את התאריך כסלו אתנ"ב לשטרות, הוא שנת 1140 לסה"נ. במסמך מתועד כי סייד אלאהל בן עלי הכהן החזן, המוכר בכינויו אבן אלכאמוכ'י, מקבל 14 דינרים מן השולחני (הבנקאי) אבו אלביאן בן אבו אלחסן, המכונה צאחב שמעה. החייב התחייב להשיב את הסכום בחודש העוקב, טבת. על השטר חתומים יהודה בן יוסף הכהן, מצאצאיו של יהוסף כהן צדק (הוא סוחר הודו אבו זכרי כהן), ואברהם בן יוסף. המידע מבוסס על רשימותיו של גויטיין, שכללו גם פוטוסטטים ומהדורה של המסמך.

recto: רישום בית דין מאדר ב' שנת ה'של"ד לבריאת העולם. מעורבים בו יוסף בן יהודה אלנקאש ואולי אמו הזקנה. הוא טוען שאין ביכולתו עוד לכלכל שני בתים, ועל כן עליה לעבור להתגורר אצלו. לאחר מכן מוזכרת אישה בשם חביבה בת צדקה אלחואש, ואחת הנשים מסכימה למזונות בסך שני מעדים (נצפין) בכל שבוע. verso: רישום בית דין חלקי בעניין סכסוך על חפצים שנשמרו בתיבה. מתוארך ליום חמישי, כ' בסיון ה'של"ה לבריאת העולם = 29 במאי 1575. מוזכרים 19 מטבעות זהב, שמהם (אולי מחצית?) "אשרפי קרונא" ומחציתם "אשרפי דהב גדיד".

רישום בית דין בכתב ידו של שלמה ב"ר אליהו. נכתב בפוסטאט בחודש אייר א'תקמ"א למניין השטרות, היינו 1230 לסה"נ, תחת סמכותו של אברהם מימוני. עוסק בהלוואה בסך 38 דרהם כפול שניים (כלומר 76 דרהם בסך הכול), שניתנה על ידי [...] ב"ר משה ל[...] ב"ר אבו סעד הכהן, שתיפרע במהלך חמישה שבועות בקצב של שלושה־עשר דרהם לשבוע, והיתרה בתום התקופה. בשורה 21 ישנה הפניה לשותפות בבלביס לצביעה וייצור משי. בעבר הקובץ מופיעים חשבונות הכתובים באותיות ערביות ובספרות יווניות/קופטיות. (המידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין)

עדות או סיפור על אירועים שהתרחשו בפירנצה. מתוארך: י"ז בטבת ה'תר"ט (ינואר 1849). אדם שהיה ידוע כשיכור ופורק עול חלה, והחל לצעוק כשהוא מכסה את פניו: "הצילוני מן האכזרים הללו הרוצים לאכול את בשרי! הצילוני מן הצבא הרע הרוצה לבולעני!" אנשים מיהרו לעזרתו ושאלו אותו "מה אתה רוצה?" הוא התפלא על כך שאינם רואים את צבאות המ״ח(?) שבאו לענותו, והתחנן לפניהם שיביאו אדם שיקרא תהילים כדי להגן עליו מן הגורל הזה, וכך אכן עשו. הטקסט נקטע בנקודה זו באופן פתאומי. כתב היד דומה לזה של מסמך אחר מאותה סדרה.

מסמך משפטי בעברית מפוסטאט/קהיר, מתוארך ב-2 בחשוון ה'ש"ך (3 באוקטובר 1559), העוסק בצוואתו של המנוח אברהם קסטרו. נקבע בו כי כלל הירושה תחולק בחלקים שווים בין שני בניו של אברהם, משה קסטרו ויעקב קסטרו. עם זאת, משה לא יקבל דבר במשך שנתיים, ובינתיים יהיה יעקב חופשי לסחור בכסף. בתקופה זו יידרש יעקב לשאת גם בהוצאות הפרנסה והנישואין של משה, "כפי הסכום שהוא מוציא על עצמו", ובנוסף לכך עשרה דוקטים ונציאניים (פרחים) מדי שנה. נכתב ונחתם בידי אליה בן דוד חברייה, וחתום גם בידי מכלוף בן אברהם עקאב.

שטר אירוסין קראי. תאריך: יום שלישי, י"ט בכסלו א'תתנ"ז למניין השטרות, היינו 1545 לסה"נ. מקום: ככל הנראה קהיר. מקום עריכת השטר: בית אליהו בן פיירוז ראש בית הדין. החתן: אברהים בן יהודה אלחכּים. הכלה: בתו של עבד אלמקצוד אלחאשר. תשלום הנישואין המוקדם: 15 בונדוקי, שמהם 12 יינתנו לפני הנישואין והיתר — 3 — לפני חודש ניסן של השנה השנייה לנישואין. תשלום הנישואין המאוחר: 400 מדינים גדולים ("חצאים"), 50 מהם "עבור מה שסודי ביניהם(?)" ו-350 למקרה של גירושין. נכתב ונחתם בידי נתנאל בן אהרן הסומך.

הסכם טרום־נישואין קראי. מתוארך ליום שני, י״ז בסיוון ה'תקכ״ד (1764). המקום: ככל הנראה קהיר, בביתו של נחום כהן גבאי. החתן הוא שלמה הכהן בן אלעזר הידוע בכינוי חאתום, התורם 3,000 ניצף (מדין) כתשלומי הנישואין. הכלה היא הנה בת נסים בן אברהם פיירוז, המכונה גם רוואח. בחלק החתימות, אליהו בן משה רופא המכונה צעיר מציין את עצמו כסופר (וכעד) בראשי התיבות ס׳׳ו. ייתכן שהסופר חתם גם בשם עדים אחרים, אם כי חתימתו של שלמה בן אהרן הכהן ייחודית דייה כדי להניח שמדובר ביד סופר משלו ולא ביד אליהו רופא.

רישום משפטי (#56) בפנקס בית דין רבני בקהיר (בדף 15r של כתב היד). בעברית. מקום: קהיר. מתוארך לכ"ט בסיוון ה'תמ"ג, היינו 1683 לספירה. (מסמך #56) אישור על תשלומים שביצע חגי דלאמאר לחיא שלום. דלאמאר מחזיק בייפוי כוח מטעם רחל אלמנת יעקב ישראל, והוא מבצע את התשלומים בשמה בקשר לחובות שנותרו לאחר מות בעלה המנוח. לאחר קבלת התשלומים, חיא מחזיר את הפריטים שלקח כמשכון לחוב: שרשרת זהב (קאדינא זהב) וחמישה סאיוס (חמשה שאיוש), סוג של גלימה מקושטת. שני המונחים מקורם בלאדינו, האחרון שאילה מיוונית.

רישום משפטי (מס' 7) המתעד קבלת מזונות. מתוארך לסוף אייר א'תנ"ו לשטרות (או זמן קצר לאחר מכן). המסמך עוסק במזונות שאבו זכרי הכהן המנוח הוריש לשתי בנותיו, סת אלחסב וסת אלנצר, שנולדו לו מסת אלח'אצה בת אבו אלמכארם בן בקא. כן מעורב בעניין תשלום חודשי של חצי דינר מצד בנו אבו אלרביע סלימאן הכהן. סת אלח'אצה מעידה כי קיבלה את מלוא הכספים שהיו מגיעים לה ממועד פטירתו של אבו זכרי ועד אייר א'תס"ז לשטרות. העדים החתומים: יעקב בן אברהם וסעדיה בן אברהם. ראו גם את המסמך הקשור ביבר'-ערב' I 1700.3.

רישום משפטי (מס' 1) מתוך פנקס בית דין רבני בקהיר (בדף 1r). בעברית עם מספר מונחים בערבית-יהודית. מתוארך: ז' בשבט ה'תמ"ג, היינו 1683 לספירה. (מסמך מס' 1) השורות התחתונות של חוזה שכירות לדירה, שבו מעורבים אדם בשם משה, אמו (ששמה אינו נזכר ושככל הנראה היא בעלת הנכס), והשוכר יהודה. תנאי השכירות כוללים פרטים בערבית-יהודית בדבר השיפוצים שקירות הדירה זקוקים להם: "חיתוך ריצוף שיש אנכי בקירות" (בהם רוכ'אם קאיים וקצת תבליט). ייתכן שהמילה הערבית-יהודית "קצת" מכוונת דווקא לחומר הבנייה "גבס".

רישום משפטי (#75) בפנקס בית דין קראי בקהיר. מתוארך לי"ח בסיוון ה'שכ"ה (1565). הסכם שותפות בין שני צורפי זהב: מוסא בן עבד אלבאקי הלוי ורצ'י בן שמואל ברכה. השותפים מסכימים על הסדר של חלוקת רווחים למשך שנתיים ועל התנאים לניהול חנות משותפת. בשורה 11 מוזכר ככל הנראה "אלתראב" (אבק) — ייתכן שמדובר באבק זהב, אך אין במקור ציון מפורש שמדובר במתכת יקרה. השותפים מקבלים על עצמם את תנאי ההסכם בנוכחות אבותיהם של שניהם. למסמך נוסף באותו פנקס בית דין הקשור גם הוא למלאכת הצורפות, ראו רישום #65.

הסכם פשרה בין רב שלמה בן יהודה לנתן בן אברהם, המסיים את הפילוג בן ארבע השנים בגאונות. נערך בירושלים. בכתב ידו של צדוק הלוי בן לוי. תיארוך: סוף 1042 או תחילת 1043 לספירה (לפי גויטיין ורוסטו); או 8 באוקטובר 1042 לספירה (לפי גיל). על פי תנאי ההסכם, נתן הודח והורד בדרגה לתפקיד אב בית דין, ורב שלמה בן יהודה הוחזר לכהונתו. "התנאים נוטים לטובת שלמה, למעט סעיף אחד: הקמת ועד של חמישה משגיחים שיפקחו על ענייני הישיבה, ובהם הגאון (שלמה) ואב בית הדין (נתן)." המידע מבוסס על רוסטו ועל גיל.

רישום משפטי (מס' 3). שטר הלוואה. מחוק בארבעה קווים אנכיים. מתוארך: יום שני, ח' באייר א'תס"ז למניין השטרות. סיד אלכֻּל אלזיאת אבן אלמכחול (אליו הצטרף מאוחר יותר אבו עלי בן אבו סעד) מעיד כי סבאע אלחלבי ("שהיה זייאת [סוחר שמן]") חייב 15 דינרים לאבו אלפרג' בן ברכאת אבן אלדיאן. ההלוואה אמורה להיפרע בתוך חודשיים. ערובה: מחצית בית בפוסטאט הממוקם בדרב אלח'ראטין. עדים: חייא בן יצחק; אפרים בן משולם. רישום מס' 11 בפנקס מהווה גרסה מתוקנת של שטר זה. (חלק מן המידע מבוסס על הערות גויטיין.)

רישום משפטי (מס' 37) בפנקס בית דין קראי בקהיר (שורות 1–11 בדף 14r). מתוארך ב-21 בשבט ה'שכ"ב (1562), כשלוש-עשרה שנים אחרי הרישום הקודם בדף 13v (PGPID 41077) — פער כרונולוגי בולט. שלמה פירוז התייצב בפני מושב בית הדין שהתקיים בבית הכנסת (ככל הנראה דאר סמחה) וזימן את עבד אלג'ואד הכהן בעקבות שמועות שהלה הפיץ עליו. בית הדין פסק כי עבד אלג'ואד שגה בהפצת השמועות, וכי "הדין עליה" (עליה אלדין) של שלמה בעניין זה. בעקבות הפסיקה נשבע עבד אלג'ואד שבועה שלא האמין ואינו מאמין בשמועות שהפיץ.

הסכם נישואין קראי בין חנניה בן יעקב הלוי לבין אסתר המכונה עזיזה בת אליהו בן סעדיה. התאריך: ב' בניסן ה'תקע"ו (1816). כמקובל בנוסחאות של מסמכים משפחתיים קראיים, עזיזה נרשמת תחילה בשם אסתר, אך יש לקרוא את הראשון כשמה שבו היא נקראת בפועל. הנדוניה היא 22,000 פִצ'ה. הכלה והחתן מסכימים על שורה של תנאים לנישואין: כבוד הדדי לסמכות בני הזוג, תנאים האוסרים על אלימות פיזית מצד הבעל, שבועות העומדות בניגוד לדין הדתי, וכן מתחייב הבעל שלא יעליב את קרובי משפחתה (הן את החיים והן את המתים).

פנים: ככל הנראה שטר מכר, כנראה למקרקעין. חלק מפרטי הנכס השתמרו, ובכלל זה אזכור של בית כיסא (מרחאץ', שורה 4). לא ברור אם השתמרו שמות או פרטים מזהים אחרים. תיארוך: ככל הנראה המאות ה-11 עד ה-13. גב: תוספת (פצל) לעסקה אחרת הקשורה לאותו נכס (מוזכר משהו "אלמסמא באטנה"). מתייחס לגבולות שונים ובהם הגבול המערבי. מוזכרים מונחים כגון יציע (מסתרקה), גג (סטח) ותעלה (קנאת). מישהו השתמש שוב בשני צידי הקטע לציורי שרבוט קטנים. נכון ליולי 2025 הקטע אינו משומר וניתן לעיין בו רק בקיימברידג'.

רישום משפטי (מספר 45) בפנקס בית דין קראי בקהיר. הרישום נערך באותו יום של הרישום הקודם בפנקס, י"ט בטבת, אך השנה המדויקת אינה מצוינת. שמואל בן יחיא פיירוז מופיע בפני בית הדין על מנת לשחרר את אסתר בת משה הלוי ואת בעלה עבד אל-כרים (אחיו של שמואל) מחובות קודמים. הצדדים מסכימים שלא להעלות תביעות נוספות או לדרוש החזר זה מזה. אף שיש הבדלים קלים בשמות, שמואל בן יחיא פיירוז הוא כמעט בוודאות אותו אדם המזוהה ברישום הקודם כשמואל בן יחיא אלפיירוזי (שחרור חוב עם אחר מאחיו או גיסותיו).

מסמך משפטי משנת 1725 לספירה (א' בטבת ה'תפ"ו) מקהיר, המעגן פיוס בין הבעל יוסף מזרחי הידוע בכינויו ח'מיס, לבין אשתו נג'ום בת המנוח ברביס (?) מליג'י/מילג'י (שם המשפחה קשור ככל הנראה לעיירה מליג' שבצפון הדלתא של הנילוס). יוסף מסכים להמשיך ולחיות עמה לפחות שישה חודשים נוספים ולנהוג בה כשורה. אם לא תיכנס להיריון במהלך ששת החודשים הללו, תהיה לו הרשות לשאת אישה שנייה. הסופר הוא אברהם קסטרו, והעד הנוסף הוא אהרן חנון. באמצע מקטע החתימות חותם יצחק הלוי ע'זאל בשם נג'ום כצד מסכים.

רשומה משפטית (מספר 12) מתוך פנקס בית דין קראי בקהיר. הרשומה אינה מתוארכת, אך ככל הנראה היא משנת 1560 לערך לפי התאריכים שבערכים הסמוכים בפנקס. מדובר ברישום חלקי שבו יעקב בן עבד אלכרים אלכהן אלכרדי מופיע בפני בית הדין ובפני חברי הקהילה בבית הכנסת דאר שמחה כדי לשלם דמי שכירות עבור מקום מגוריו, שהוא חלק מנכסי ההקדש הקהילתי. מבנה התשלום מביא בחשבון את הוצאות האחזקה והתחזוקה שהשקיע יעקב בנכס. בערך מאוחר יותר באותו פנקס בית הדין הוא נזכר כדייר של ההקדש הקהילתי (שורות 19–20).

גט קראי. התאריך: ג' באייר ה'תל"ז לבריאת העולם (1677). המקום: קהיר. הבעל יצחק בן אהרן בן מרדכי רופא נותן את הגט לאשתו סת אלבית בת יוסף בן אלעזר רופא. שמות שני בני הזוג מסתיימים בנוסחה "וכל שם שיש [להם] ולמשפחתם". הגט נכתב בידי הסופר ברוך רופא, ועליו חתומים העדים שמואל ברכה ויוסף צעיר. בצד האחורי של המסמך חתומים משה חזן ויהודה רופא כעדים לכך שהגט "הגיע לידה". מתחת לחתימות אלה מצויות רשומות בערבית-יהודית הטעונות בחינה נוספת מבחינת תוכנן, וככל הנראה אינן קשורות לגט עצמו.

רישום משפטי (מס' 19) מתוך פנקס בית דין רבני בקהיר (בדפים 5א–5ב). בעברית. מקום: קהיר. מתוארך ט' באדר ה'תמ"ג, היינו 1683 לסה"נ. (מסמך מס' 19) פרשת פירוק שותפות המתארת כיצד שלושה סוחרים מסלוניקי הוציאו בעבר ייפוי כוח, וכעת ביקשו ליישב את חובותיהם וחשבונותיהם ולשחרר אחד מן השותפים. הצדדים הנזכרים הם: מרדכי בן יעקב אשכנזי, אברהם פירמון, ויהודה חננאל. שני השותפים האחרונים, אברהם ויהודה, מופיעים בפני בית הדין בקהיר כדי לפטור את מרדכי מייפוי הכוח הקודם שקיבלו ממנו בסלוניקי.

רישום משפטי (מס' 34) מתוך פנקס בית דין רבני בקהיר. בעברית. מיקום: קהיר. מתוארך לא' בניסן ה'תמ"ג, הוא 1683 לסה"נ. (מסמך מס' 34) הסכם בין השליח ברזילי הכהן מחברון לבין רבה הראשי של קהיר במחצית השנייה של המאה השבע-עשרה, ר' מרדכי הלוי (נפטר בשנת 1684 לסה"נ). ההסכם מפרט את התנאים שבהם יעתיק הלוי את מקום מגוריו לחברון וישתכן בבית מסוים, תוך קבלת קצבה שבועית וזכויות נוספות (כגון פטור מתשלום מסים). כל התנאים הללו מאושרים על ידי השליח, שבידיו ייפוי כוח לפעול בשם קהילת חברון.

רשומה משפטית (מס' 36) בפנקס בית דין קראי בקהיר. הרישום מתוארך לכ"ח באדר ה'של"ה (1575), קפיצה כרונולוגית של חמש-עשרה שנה לעומת הרישום שמעליו באותו דף (PGPID 41076). פער זמן זה מעיד על כך שככל הנראה הסופר הותיר רווחים פתוחים בין הרישומים המוקדמים בפנקס בית הדין, וברווחים אלה נוצלו מאוחר יותר לרישומים נוספים שלא לפי סדר כרונולוגי. בגוף הרשומה מודה יהודה ב"ר עבד אלכרים הכהן אלבדרי בחוב של 17 אשרפי ג'דד לשמואל ב"ר יחיא אלפירוזי. הודאת החוב נערכה בביתו של אברהם אלתוריזי.

כתובה מתאריך [.]1 בסיוון א'ת'כ' לשטרות (1109 לסה"נ). החתן: חלפון בן תמים הזקן. הכלה: סת אל-ב[ית?], ואין זה נישואיה הראשונים. תשלומי הנישואין: 5 + 15 דינרים. ערך הנדוניה מוערך ב-100 דינרים. בין החתומים כעדים: מנשה בן יעקב הכהן (סופר פורה של חיבורים ספרותיים, פעיל בערך בשנים 1109–1132), יוסף בן סעדיה, שמריה בן אהרן, אלעזר בן אברהם הלוי, ועמרם בן יאיר(?) הדיין. על האישור (validation) חתומים: אברהם בן שמעיה החבר, ויצחק בן שמואל הספרדי. (חלק מהמידע מבוסס על עזרא חואט.)

הסכם שותפות קראי בענייני ייצור גבינות כפריות (אלגבן אלריפי), עם אזכור מפורש של הסוגים הספציפיים "אלכשכבאן אלכזין". המסמך מתוארך ל-22 בחשוון ה'תקט"ו (1754 לספירה) ונערך בביתו של שלמה בן אהרן כהן. השותפים בעסק הם משה בן יוסף המכונה ברכה ודודו מצד אמו, שלמה בן רחמים פיירוז המכונה רווח. במספר מקומות במסמך (שורות 5, 9, 11) מוזכרים באופן קיבוצי ה"פלאחין" (אלפלאחין) שעמם עובדים השניים. הסופר אליהו רופא מציין את עצמו כמי שכתב את המסמך. התיאור מתבסס על מידע מעדי נמיה-כהן.

טיוטה של תביעה משפטית שהגיש אברהם בן חיים לבית הדין היהודי בקהיר נגד שותפו, ששמו אינו מוזכר, בנוגע לחוב שהלה חייב לו בעסקה הקשורה לייצוא אבן חן מסוג "רוּבּין" — מונח השגור יותר בשפות אירופאיות לציון אבן אודם ("יאקות" הוא המונח הרווח במסמכי הגניזה). אבן מסוג זה נהגה להיות מיובאת מן המזרח הרחוק והיה לה ביקוש רב מאוד באירופה. בשותפות זו היו מעורבים שלושה צדדים: הכותב, הנתבע, ואדם המכונה איצטפנין. המסמך פורסם על ידי אברהם דוד בגנזי קדם 16, ושם מופיע גם תצלום המסמך.

שטר מכר. בעברית. מקום: פוסטאט. תיארוך: ככל הנראה המאה העשירית או האחת-עשרה. ניתן אולי לצמצם את טווח התיארוך על סמך זיהוי הצדדים ו/או על סמך התאריך החלקי המופיע במסמך (יום חמישי, י"א בשבט). מבארכּה בת הִבּה הלוי מאשרת שקיבלה 35 דינרים מבעלה [אבו אל-ר?]ביע אבן נטירה כתמורה עבור חלקת מקרקעין הממוקמת בקצר אל-רום (המכונה כאן "קצר אדום") ב"מבוי המפולש" (ha-mavoy ha-mefullash). מצוינים במסמך סימני גבול נוספים, ובהם אחד הקרוי על שם [...] בן אברהם, וכן חצרו של אבו איוב.

רישום משפטי (מס' 51) בפנקס בית דין רבני בקהיר. בעברית. מיקום: קהיר. מתוארך ג' בסיון ה'תמ"ג, היינו 1683 לסה"נ. (מסמך מס' 51) שותפות עסקית להשקעה בין אברהם משמי לבין נג'מה אלמנת אברהם אורג'ה. נג'מה משקיעה אצל אברהם סכום של 3,000 מדין למטרה שאינה מפורטת; הכספים נמסרו לידי אברהם באמצעות אדם בשם אלעזר סכנדרי. אברהם משעבד שני פריטים כערובה, אשר יימכרו במקרה שלא יעמוד בתנאי ההשקעה: קומקום קפה מעוטר ב"רקמת זהב (עלים)" (פנג'אן גרכש זהב) ושרשרת/ענק זהב לצוואר (מזנק דהב).

שטר שידוכין ורשימת נדוניה: "הבגדים והנדוניה והקונטנטה [contante, מילה איטלקית שמשמעה מזומן] של האלמנה מרת דונה בת משה פצו/פטסו". שם המשפחה הוא ככל הנראה מונח בשפה רומאנית כלשהי שחסרות בו תנועה או שתיים. המסמך מתוארך ל-1 ביולי 1794 (ג' בתמוז ה'תקנ"ד). גוף המסמך כתוב בעברית, אך מספר פריטים ברשימת הנדוניה נראים כתובים בערבית-יהודית. דונה עתידה להינשא לשלמה זיתון בן יעקב זיתון בשבת נחמו (השבת הראשונה שלאחר תשעה באב), שחלה ביום שבת י"ג באב ה'תקנ"ד (9 באוגוסט 1794).

רישום משפטי (מס' 6). הסדר גירושין. מתוארך ליום שני, כ' בסיוון א'תס"ז למניין השטרות. אבו סעד אלזיאת בן ח'ליל מצהיר, בפעולתו כשליחה של אחותו סת אלפח'ר, כי קיבל את נדונייתה בשווי 21.5 דינרים מבעלה העתיד להתגרש ממנה, הִבָּה, למעט הצמיד הזהב ה"תפוח" בשווי 10 דינרים (אלחדידה אלד'הב אלמנפוח'). תוספת הכתובה המאוחרת עומדת על 30 דינרים, ובסך הכול ימסור לה הִבָּה ערך כולל של 51.5 דינרים בנוסף לגט. עדים: מבורך בן נתן; נתן בן משה. (חלק מהמידע מבוסס על רשימותיו של גויטיין.)

מסמך משפטי בכתב ידו של חלפון בן מנשה הלוי (פעיל בשנים 1100–1138). המסמך עוסק באישה בשם סת אלאהל, בזוג צמידים או אצעדות (אלזוג׳ אלדמאלג׳), ובאישה בשם סתות. סת אלאהל קיבלה סכום כסף מסתות ומשחררת אותה מכל התביעות. ככל הנראה מדובר בצירוף עקיף עם הקטע מימין למעלה השמור תחת הסימון BL OR 13153.4/1 (PGPID 19170). בצד האחורי (verso) מופיעה רשימה, גם היא בכתב ידו של חלפון, המזכירה את אבו נצר בן סרור; את המנוח מוהוב; וכן הוצאות עבור מס הגולגולת (גזיה) ואולי עבור הלוויה.

עדות משפטית קראית, בערבית-יהודית. מתוארכת ליום ראשון, י"ז בחשוון ה'תע"ב (1711 לספירה). העדות עוסקת בקומה (טַבַּקה) שמול הטחנה, מעל ביתו של רצון הרופא. הקומה שייכת להקדש (וקף) הקראי. אלישע ואחיו אברהם אל-סאכת התגוררו בה, והיא עמדה בפני התמוטטות והפכה לחורבה. הטוחן יוסר מֻחִבּ תבע אותם להסיר את המבנה המתפורר שהיווה מפגע. הם הצהירו שאין ביכולתם לממן זאת, אך הסכימו לוותר על זכויותיהם במגורים, והקומה תשוב להקדש הקראי, אשר ייטול על עצמו את האחריות לתיקונים הנדרשים.

מסמך משפטי בכתב ערבי. חוזה שנערך בפני נוטריון מוסלמי, ובו בעליו של עבד נובי מתחייב לשלם לרופא היהודי מכארם בן אסחאק בן מכארם שכר טרחה עבור טיפול מוצלח בעינו השמאלית של העבד (יוני 1245) — סכום השכר אינו מצוין. ייתכן שגובה התשלום היה תלוי במידת שביעות הרצון של מזמין השירות. הרעיון שלפיו תשלום לרופא יבוצע רק לאחר שהטיפול הוכתר בהצלחה הוא עתיק יומין, ומופיע כבר בחוקי חמורבי (סעיפים 215 ואילך), וככל הנראה אף קדם להם. בצדו האחורי של הדף נעשה שימוש לתרגול גאומטריה.

רישום משפטי (מספר 21). הארכת מועד פירעון הלוואה. בו אל-מֻרַגַّא סאלם מעיד שאבו אסחאק בן עלי מסכים להארכת התקופה לפירעון 10 הדינרים שחייב לו בו אל-פצ'ל בן יוסף. הפירעון ייעשה בקצב של חצי דינר לחודש, החל מתחילת חודש אייר שנת 1467 למניין השטרות. המלווה מחזיר מספר משכונות (אל-ח'לאח'יל [צמידי קרסול], אל-מצחף אל-פצ'ה [ספר הקודש עטוי הכסף], ואל-ג'לאג'ל [פעמונים]) ומשאיר אצלו אחרים (אל-האוון [מכתש], אל-ת'וב [בגד], ואל-מנדיל [מטפחת]). (המידע מתוך הערותיו של גויטיין.)

עדות משפטית. המקום: פוסטאט. התאריך: שבט א'תס"ב למניין השטרות = ינואר/פברואר 1151, תחת סמכותו של שמואל הנגיד. אישה בשם ע'מאא'ם בת אבו אלפרג' מנחם הלוי אלשמאע בן שמריה הלוי, אלמנתו של סוחר הבדים (בזّאז) אבו יעקוב יוסף בן מנג'א, מאשרת כי קיבלה במלואם את 40 הדינרים של מאוחר כתובתה (מואח'ר) מן הבושם האשקלוני אבו עלי יפת בן תקוה, "בחיר הישיבה". העדים: ברכות בן יפת ונתן בן שמריה הכהן. הקיום נכתב בכתב יד שונה וחתום בידי יעקב בן אברהם, אפרים בן משולם, ומבורך בן נתן.

מסמך משפטי או מסמכים משפטיים. הגוש המרכזי של הטקסט בצד ה-verso הוא ככל הנראה העדות המשפטית המקורית, הכתובה בערבית-יהודית. הכתב דהוי מאוד. הגוש השני של הטקסט נוסח כך: "נצראללה בן עבדאללה נפיס(?) העיד בנוגע לאבו אל-חסן הנזכר ולאבו אל-פצ'ל אחיו של נצראללה הנזכר ולאשתו". בצד ה-verso מופיעים שלושה גושי טקסט נוספים, אחד בכתב ערבי ושניים בערבית-יהודית (שאחד מהם נראה כתקציר של הטקסט בכתב הערבי). כל אלה נראים כתוספות של עדים למסמך המשפטי שב-recto. דרושה בחינה נוספת.

רישום משפטי (מס' 2) בפנקס בית דין קראי בקהיר. הסכם בין בני הזוג מהג'ה בת שמואל המכונה אל-סירג'אני ובעלה אהרן בן אליהו יקין. מתוארך ל-14 באייר ה'שכ"א (1561). אותו זוג שהופיע ברישום הקודם בפנקס (PGPID 41023) מתייצב שוב בפני בית הדין כדי לערוך הסכם בנוגע לחובותיו הקודמים של הבעל ולנסיעתו לירושלים ולדמשק. חלק מההסכם נסב על כך שאהרן מעניק למהג'ה בעלות על "מטפחת סינית שיש בה שמונה עשר מת'קאל של זהב" [כ-76.5 גרם] (אלבכנק אלציני אלד'י פיה ת'מאניה עשר מתקאל אלד'הב).

מסמך משפטי מיום שני, ב' באייר א'שצ"ח לשטרות, הוא שנת 1087 לסה"נ, שנערך בפוסטאט. משה בן אלחנן מופיע בפני בית הדין ומצהיר כי מינה את אבו סעיד חלפון בן שלמה הלוי (המכונה "אבן לוי") כשליחו וכמיופה כוחו לטיפול בענייניו בעת שהותו בתימן. השליח אמור לדאוג למתחם הנכסים שלו (רבע) בפוסטאט, השוכן בסוק אלבטאטין (שוק מוכרי האבטיחים), ובו שני בתים. בצד האחורי של המסמך מופיעות מספר מילים בכתב ערבי המתייחסות לפיקדון (ודיעה). המידע מבוסס על הערותיו של גויטיין הצמודות למסמך.

הסכם קראי בנוגע לסידורי ירושה ועיזבון. מתוארך ליום רביעי, ג' באלול ה'תקל"ב (1772), בקהיר. הליכי בית הדין עוסקים בעיזבונו של אברהם בן דוד צמח המכונה ט'אני ובחובותיו שטרם נפרעו. אחיו של הנפטר שנותר בחיים, משה בן דוד צמח המכונה ט'אני, מופיע בפני בית הדין כנציג העיזבון. הסידורים הכספיים מערבים מספר בני הקהילה הקראית, ובהם: אליהו המכונה ראצ'י, סתותא בת יוסף ברכה, ושמואל בן שבתי המכונה פיירוז. במסמך שלוש חתימות עדים בכתב ידו של הסופר שלמה כהן המכונה ח'נזי דמשקי.

מסמך משפטי בעברית, ובו ביטוי אחד בערבית-יהודית. נכתב בפוסטאט/קהיר ומתוארך ליום חמישי, ט"ז באב שנת ה'של"ז, הוא 30 ביולי 1577. המסמך מתעד פיוס וסיום סכסוך זוגי בין יוסף פיקו לבין אשתו אסתר בת שלמה קאגיגי. תנאי ההסכם הם שיוסף לא יכה עוד את אשתו מכל סיבה שהיא, ולא יעליב אותה או יקלל אותה או את הוריה. אם יפר את התחייבותו, יהיה לה הזכות לתבוע את מלוא תשלום הכתובה שלה בבתי הדין המוסלמיים "בעיר הבירה" (פי אלעצמה?), והוא יידרש למסור לה את גט הפיטורין בתוך 24 שעות.

הודאת חוב קראית בערבית-יהודית, מיום ט' בכסלו ה'תקט"ז (1755). המסמך נכתב בביתו של שלמה ב"ר אהרן כהן המכונה שאמי (ככל הנראה בקהיר, על פי זהות הסופר). סעדיה ב"ר אלעזר לוי המכונה קיים מודה בחוב של 30 פינדקלי זהב למשה ב"ר [שם פרטי הושמט] המכונה צדקה. הסכום אמור להיפרע בתשלומים חודשיים. סופר המסמך הוא אליהו רופא המכונה צעיר. בצד האחורי: חשבונות המפרטים תשלומים חודשיים בפינדקלי זהב, אפשר שהם קשורים לעבר הראשון של המסמך, אך מוזכרים בהם שמות אחרים, כגון יוסף לוי.

מסמך משפטי (הצד הימני בלבד) מתוארך לשנת 1701/2 לסה"נ (ה'תס"ב), העוסק ביוסף ידיד וביתומה ושמה סת אלבי[ת], וכולל תשלומים בסדר גודל של 2000 מעדין. השורה הפותחת מתארת מושב בית דין סביב שטר קיים שעסק בסכסוך כלשהו ("דברי ריבות"). לנוסחה זו ראו למשל מסמכים מקבילים בקטלוג. השורות המאוחרות יותר כוללות פריטים וסכומים כספיים רבים, ייתכן ומדובר ברשימת נדוניה לאחר גירושין. חתום על ידי ר' גבריאל קונפורטי ויוסף ידיד בתור צד מסכים. החתימה השלישית חסרה עקב נזק בכתב היד.

רישום משפטי (מס' 1) מתוך פנקס בית דין קראי בקהיר (שורות 1–16 בדף 1v). שטר שחרור מחובות בין בני זוג, מתאריך י"ד באייר ה'שכ"א (1561). מהג'ה בת שמואל הידוע בשם אלסירג'אני מופיעה בפני בית הדין כדי לשחרר את בעלה אהרן בן אליהו יכין מכל החובות והכספים שהלוותה לו בזמן מסעותיו בארץ אל-שאם וכן מאז שובו למצרים. ההלוואה תועדה בכפילות: פעם כהודאת חוב שניתנה במסגרת משפטית עות'מאנית ("בדיני גוים"), ופעם נוספת בשטר שאהרן עצמו ניסח בכתב ידו ("ואלשטר אלדי מכתוב בכטה").

רשומה משפטית (מס' 17b) בעניין מזונות. מתוארכת ליום חמישי, כ"ה באייר א'תס"ז למניין השטרות. אשתו (ובת דודו, אבנת עם) של בו עמראן אלעטאר בן אבו אלמרג'א סאלם אלצירפי מתלוננת כי הוא נמנע מלפרנסה ("קטע ענהא אלמזונות"). לפי גויטיין, הבעל ככל הנראה היה במסע מחוץ לעיר, שכן אחרת היה מוזמן להופיע בעצמו בפני בית הדין. בית הדין מורה כי עליו לתת לה דרהם אחד מדי יום, החל מיום כ"ה באייר — אותו תאריך שבו נכתבה הרשומה עצמה. העדים החתומים: חייא בן יצחק; אפרים בן משולם.

קטע מתחתית כתובה. תיארוך: אמצע המאה ה-12. הכתובה מזכירה סכום של 20 דינרים כחלק מתשלומי הנישואין, ומתייחסת ל"אשתו הקודמת" של החתן. חלקי העדים והאישור בתחתית המסמך מבולבלים למדי — הקלף מקומט במקומות מסוימים ומוסתר מאחורי קפלים במקומות אחרים. שמות העדים ו/או הדיינים המאשרים: - נדיב הפרנס ראש הפרנסים - ברכות החזן [...] הלוי - [...] הכהן ב"ר יחזקאל - ברכות ב"ר שלה הכהן - משולם ב"ר יעקב - יעקב הכהן ב"ר [...] - הלל ב"ר צדוק אב בית דין - שמואל ב"ר סעדיה הלוי

רישום משפטי (מס' 17) מתוך פנקס בית דין קראי בקהיר (בדף 6v של כתב היד). אינו מתוארך, אך ככל הנראה נכתב סביב שנת 1560 לספירה על פי התאריכים שברישומים הסמוכים בפנקס בית הדין. עבד אל-עזיז בן שמואל פולאדי מופיע לפני בית הדין בבית הכנסת דאר סמחה כדי לשלם דמי שכירות על נכס שברשותו, המוחזק בקודש הקהילתי. מבנה התשלום לוקח בחשבון את עלויות האחזקה והתחזוקה של הנכס שעבד אל-עזיז משלם. בעמוד הבא של פנקס בית הדין הוא מופיע ברשימת דיירי הקודש הקהילתי (שורות 23–24).

רישום משפטי (מס' 53) בפנקס בית דין קראי בקהיר. מתוארך ג' בתשרי ה'שכ"ג (1562), אותו יום כמו הרישום הקודם (מס' 52). הרישום מנוסח כשאלה הלכתית הנוגעת למגע מיני אסור שהתרחש בין שלמה בן נתנאל הדיין לבין בת דודו מצד אביו, ילדה בת שבע שלא מוזכרת בשמה, בתו של שמואל פיירוז. התביעה הוגשה על ידי יצחק בן עבד אלרחים פיירוז, שהיה מעורב לאחרונה בקטטה פיזית (צ'ראבה) שבה הכה את בן דודו שלמה בשבת. יצחק מעיד כי המעשה שנעשה על ידי שלמה כלפי בת דודתם בת השבע אירע בדמוה.

רישום משפטי (מספר 11). חוזה הלוואה. מתוארך: יום שני, ט"ו באייר 1467 לשטרות. סייד אלכל אלזיאת אבן מכחול ואבו עלי בן אבו סעד מעידים כי סבאע אלחלבי ("שהיה זיאת" — סוחר שמן) חייב 15 דינרים לאבו אלפרג' בן ברכאת אבן אלדיאן, וכי ישיב את הסכום בתוך חודשיים, החל מאמצע ניסן 1467 לשטרות. בטוחה: מחצית מבית שבבעלות סבאע בקצר אלשמע. עדים: חייא בן יצחק; אפרים בן משולם; נתן בן שמואל החבר. זוהי גרסה מתוקנת של רישום מספר 3 במחברת. (חלק מן המידע על פי הערות גויטיין.)

מסמך משפטי. מתוארך ליום חמישי, כ"ט באדר ה'תקל"ט (=צפר 1193 להג'רה), שהם 1779 לספירה. אברהם פירוז בן אליהו פירוז המכונה שווייח' מסדיר את ענייני הירושה של אשתו המנוחה מרחבה בת נחום כהן המכונה חאטום, סכום של 21 ריאל אבו טאקה. חלק מן הסכום מחולק בין בניו אליהו, פרג' וסולימאן בהתאם ללוח חלוקה מפורט. חתימתו של אהרן הלוי כוללת שם חלופי שאינו ברור, ואפשר שמדובר במספר מילים (יש להשוות עם מסמך אחר שבו ככל הנראה אותו אדם הוא אביה של הכלה סֻכַּר בת אהרן הלוי).

שטר מכר מיום 447 להג'רה ובו מעורבים צדדים רבים. הקונים הם מרקורה ובטרוס, שני בניו של רבביל — אותו רבביל המופיע כקונה בשני מסמכים נוספים. המוכרים הם נהיף, בילאטיס, בג'וש וקיוורהנוד קרקיל. אין אזכור של המוכרים האלה במסמכים אחרים, וכל הידוע עליהם מתבסס על תיאורם במסמך זה: כולם אחים, ושם אביהם מובה. על פי המסמך, הם מכרו שני חדרים ואת חלקם בחורבות שמדרום לבית. תמורת המכר התקבלו ארבעה דינרים ושלושה רבעים. (המידע מבוסס על שומאלי, "Arabic Legal Documents")

שטר אירוסין קראי בין אסתר בת משה פולאדי לבין אברהם בן דוד פיירוז המכונה רוואח. השטר נערך בפורים, כ"ד באדר ה'תק"ט לבריאת העולם (1749 לספירה), בביתו של ישועה בן דוד חזן המכונה מעמאר. תשלומי החתן כוללים 50 דירהם עבור תשלום העיקר ו-35 זרי מחבוב על חשבון המוהר. בנוסף לתשלומים הכספיים, התרומות של החתן כוללות גם פריטים חומריים, ובהם כובע תרבוש וטלית תפילה מבד משי. אביה של הכלה נפטר, ולכן דודה מצד אביה, יצחק בן אלישע המכונה פולאדי, משמש כנציגה החוקי בשטר.