קהיר במסמכי הגניזה — עמוד 12

קטע ממכתב בלאדינו, שכותרתו ממוענת לניסים חיים רפאל אהרן די סגורה ופותחת בביטוי החם "despues de bezarle las manos" — כלומר "לאחר שאני מנשק את ידיך". נמען המכתב אינו אלא ר' ניסים חיים רפאל אהרן בן מאיר די סגורה, אחד ממנהיגי הרבנות הבולטים בקהיר במפנה המאה התשע-עשרה, שניתן להתחקות אחר חיבוריו המודפסים — למשל ספר שערי חיים שיצא לאור בשאלוניקי בשנת 1807. בשורה 10 נזכרת "ארץ ישראל", וכן שם התואר המקומי "קאנדיוטי" (Candiote), ככל הנראה כשם משפחה של אדם פלוני. בשורה 18 מוזכרת "מצרים" — ייתכן במשמעות העיר קהיר או פוסטאט. תיארוך: המאה הי"ח או הי"ט.

מסמך משפטי מקהיר, מתוארך לסוף תמוז ה'תקל"ז (1777 לסה"נ), שבו מנחם אבזראדיל (אבזראדיל) עורך סידורים בנוגע ל-7 1/3 הקיראטים שבבעלותו ב"דיואן אל-בהאר" — חכירת מסי המכס העות'מאנית על סחר התבלינים. הוא מוותר על כל זכויותיו בנכס זה, וקובע כי הוא יחולק בין נכדיו יוסף ומנחם — בניה של בתו המנוחה ואלמנהּ ע'ליבי ישעיה — לבין שתי בנותיו הנותרות בחיים, חביבה ולאה. יוסף ומנחם יקבלו 2.5 קיראטים כל אחד, חביבה תקבל 1 1/3 קיראטים, ולאה תקבל קיראט אחד. בין החתומים על המסמך: בנימין רווח (כעד), מנחם אבזראדיל עצמו (כצד משפטי המביע את הסכמתו), ודוד נונס (כעד).

מכתב מתאודור הרצל אל ד"ר מקס איזידור בודנהיימר בעניין המשא ומתן שניהלו עם הפרייהר פון ריכטהופן, משנת 1899, בגרמנית. השמות המלאים של האישים הנזכרים בתיאור הקטלוג הם ככל הנראה: תאודור הרצל, מקס איזידור בודנהיימר ופרייהר פון ריכטהופן. מן התיאור לא ברור אם מדובר במכתב מודפס או בכתב יד, אך חשוב לציין כי הרצל ביקר בקהיר בשנת 1903, ולפיכך ייתכן שהמכתב הוא טיוטה או העתק שהיה אי-פעם ברשותו של הרצל. למידע נוסף על שהותו של הרצל בקהיר, ראו את מאמרו של דזמונד סטיוארט על מסעות הרצל בפלסטין ובמצרים, שהתפרסם ב-Journal of Palestine Studies בשנת 1974.

כתובה ליצחק הלוי בן שמואל ושרה בת אהרן חידיף. המטבע הנקוב: esedi guruş. המקום: קהיר. התאריך: יום שני, י"א בסיוון ה'תקצ"א, 23 במאי 1831. סך כל ערך הכתובה הוא 4,500 esedi guruş. ברשימת הנדוניה מוזכרים פריטים רבים, ובהם: שמלות, שמיכות, מכנסיים, "מגבת חמאם", תרבוש מגרבי, ועוד. ייתכן שבשלב כלשהו לפני נישואיה ליצחק הלוי הייתה הכלה שרה מאורסת לאדם בשם שלמה בן רחמים ח'מיץ/חמיץ(?). בני הזוג הזה מופיעים בטיוטת שטר אירוסין נפרדת. תשלום העיקר בכתובה זו עומד על 100 זוז (במקום 200 זוז), דבר המרמז ששרה הייתה נשואה בעבר עוד לפני נישואיה ליצחק הלוי.

רישום משפטי (מס' 59) מתוך פנקס בית דין רבני בקהיר. בעברית. מיקום: קהיר. מתוארך ל-1 בתמוז ה'תמ"ג, היינו 1683 לסה"נ. (מסמך מס' 59) הסכם אירוסין בין החתן המיועד והכלה המיועדת: מירה בת יעקב בן-אלחדב (אלמנתו של שלמה ריוס) ואברהם בן יצחק די ליאון. מירה מופיעה ברישומים קודמים באותו פנקס בית דין: מסמכים מס' 25 ומס' 40. מתחת להסכם האירוסין של בני הזוג נכללת רשימת נדוניה עשירה ומפורטת, ובה פריטים כגון: טבעות ספיר, טבעות אודם, מגבות רקומות בחוטי זהב, בגד צמר אדום בצבע "אש" (במונח הטורקי-עות'מאני: "ateşi"), שמיכה עם ברוקאד, ופריטים רבים נוספים.

מכתב משפחתי בערבית-יהודית. נשלח מרומא וממוען אל "בני" ברהון נקאש. תיארוך: ככל הנראה מסוף התקופה הממלוכית או מראשית התקופה העות'מאנית. הכותב מספר: "נשארתי בסרדיניה (צרדאניא) כמה חודשים...". בהמשך נזכרים טריפולי (טראבלס) וקהיר (אלקהרא), ונמסרות דרישות שלום לאנשים שונים. בנקודה זו מסתיים החלק הראשון של המכתב, ולאחריו מופיע קטע חדש (באותו כתב יד) מפיה של אם אלבנין הפונה אל אחיה נסים. היא מקוננת על הפרידה הממושכת מכל אחיה ואחיותיה ועל בדידותה. לאחר מכן היא פונה אל אם אסעד ומביעה את תנחומיה על מות בנה. בהמשך באות דרישות שלום רבות נוספות.

מכתב מאברהם צעיר בירושלים אל הקהילה הקראית בפוסטאט/קהיר, כתוב בערבית-יהודית. הכותב מוסר דרישות שלום לאנשים רבים בשמותיהם, ובהם החכמים ישועה רופא ואברהם רופא בן אהרן רופא, וכן אליה לוי. נראה כי חלק מהנמענים, או כולם, עלו לרגל לירושלים. שאר המכתב הוא נזיפה חריפה על כך שהנמענים לא קיימו את נדרם לגייס כספים ולשלוח אותם לקהילת ירושלים עם שובם. המכתב מכיל גם את השורה החידתית: "אנו יהודים כמותכם. אל תחשבונו ממפלגתו של הרשע מאיסטנבול". האם הכוונה לשבתי צבי? לפי גרשם שלום היו לו מספר חסידים קראים (Sabbatai Sevi, עמ' 776). דורש בדיקה נוספת.

רשומה משפטית (מס' 38) מתוך פנקס בית דין רבני בקהיר, בעברית. מקום: קהיר. מתוארכת לי"ג בניסן ה'תמ"ג, שהם 1683 לסה"נ. (מסמך מס' 38) כתובה מקוצרת ורשימת נדוניה מלאה של שמואל בן אברהם מאשמי ומסעודה בת חיים יעיש וסולטאנה בת משה הלוי. הערך הכולל של הכתובה עומד על 50,000 מדין, והכתובה כוללת את התנאי שבני הזוג הנשואים "והדירה בחברת אבי החתן הנז׳ כל זמן שיתפשרו ביניהם" — כלומר, יתגוררו בבית אבי החתן כל עוד יצליחו להגיע לידי פשרה ביניהם. בשל הצפיפות הרבה בין הפריטים ברשימת הנדוניה, סדר השורות בתעתיק אינו תואם בדיוק לסדר השורות במסמך המקורי.

רשימה בעברית, רובה בגוף ראשון יחיד בלשון עבר ("נתתי"), המפרטת מה נתן (אולי שילם) אדם מסוים לאדם אחר. חלק מן הרשומות מציינות שההעברות יצאו "ממצריים" — קהיר, פוסטאט או מצרים. רשומות אחרות מזכירות העברות "באנייה" וכן "בשקדריי" (אולי שם מקום — Shkodër באלבניה?). למופע נוסף של המונח החידתי "שקדריי" ראו T-S AS 210.78. הרשימה העברית הזו שייכת ככל הנראה לפנקס רחב יותר, ENA 2898.7-14, שבו חשבונות נוספים מזכירים תשלומים ב"שרפי" (מטבע שהונפק לאחר 1425 לסה"נ). המידע הנומיסמטי הזה, בשילוב עם הפלאוגרפיה, מסייע לתארך את הקטע למאה ה-15 או ה-16.

הסכם פירוק שותפות והסדר חשבונות בין שני שותפים בעסק של צורפות (צנעה אלציאגה). מתוארך ל-ח' בכסלו ה'תקי"ד (1753). המקום: ככל הנראה קהיר, בביתם של ר' אליהו רופא ואחיו ר' ישועה רופא. אחד השותפים בצורפות, אהרן חכים, מבקש לפרוש מן השותפות על מנת לעסוק בייצור גבינה באזור הכפרי של מצרים (אלריף), ולפיכך עליו לפצות את שותפו יצחק כהן בתשלומים המסתכמים ב-6 (זרי) מחבוב + 35 מדין. ההסכם מפרט גם את חלוקת הרכוש והכספים מחנות הצורפות של השותפים לשעבר (200 מדין לכל צד), יחד עם: "פחם ושריט ובואתיק וגלא" (פחם, חוט, כורי היתוך, וחומר ליטוש מתכת).

רשימת תרומות או תשלומים קהילתיים בערבית-יהודית עבור קהילת המערבים בקהיר (קק מערבים). ייתכן שכותרת המסמך מתוארכת ל-[ה]תקס"ה (1804-1805), אך הערכה זו אינה חד-משמעית בשל חוסר בהירות בצורת האותיות-מספרים "קסה" (שאולי כלל אינן חלק מהכותרת או אינן מכוונות לציון שנה). עם זאת, התיארוך מסתבר לאור כתב היד ולאור הצירוף של שמות משפחה ויחידים המופיעים תדיר בקטעים אחרים מסוף המאה ה-18 ותחילת המאה ה-19. לצד כל תשלום במטבעות הכסף "פצה" מופיע שם התורם, ביניהם: ברוך שלום, יעקב זרדיל, אברהם הלוי, חיים הלוי, ישראל דיין, נסים מולכו, ורבים אחרים.

כתובה ליוסף הלוי בן עובדיה ולביידא בת קערטי ביבאס. המטבע הנקוב הוא ריאל. מתוארכת לשנת 1792 לסה"נ (ט"ז בסיוון ה'תקנ"ב), קהיר. בשורותיה האחרונות של הכתובה נאמר כי לכלה יש בן מנישואים קודמים לאברהם מיוחס, שממנו התגרשה. מיד לאחר מכן מצוין כי לחתן יש בת מאישה אחרת, ששמה אינו מוזכר ושככל הנראה נפטרה או התגרשה מן החתן — שכן שורות 19–20 כוללות את התניה המקובלת נגד פוליגמיה, המותנית בכך שביידא תלד ליוסף הלוי ילד בתוך חמש השנים הראשונות לנישואיהם. ביידא ויוסף מתחייבים שניהם לגדל ולפרנס את הילדים שאינם נזכרים בשמם מנישואיהם הקודמים.

רישום משפטי (מס' 49) בפנקס בית דין רבני בקהיר (בדף 13v). בעברית. מיקום: קהיר. מתוארך ג' סיוון ה'תמ"ג, היינו 1683 לספירה. (מסמך מס' 49) כתובה מקוצרת של הכלה והחתן רחל בת יהושע בן-עמרם ויעקב בן נסים עמנן המכונה מורינו/מורנו. לא ברור אם הכינוי מורינו נועד לציין את השם הספרדי "מורנו" או את התואר העברי המכובד "מורנו" (מורה רבנו). השווי הכולל של הכתובה הוא 36,000 מעדין. ברישום נכללת רשימת נדוניה המונה בין השאר: כובע תרבוש רקום בזהב, מטפחת ראש רקומה בזהב, מגבות, אפיריון למיטה, בגד צמר בצבע לימון, טבעות זהב, ופריטים רבים נוספים.

רישום משפטי (מס' 68) בפנקס בית דין קראי בקהיר. תיארוך: תשרי–חשוון ה'שכ"ה, על בסיס התאריך המוזכר ברישום הקודם (כ"ז [אל]ול ה'שכ"ד) ותנאי הפירעון המסתיימים בחודש חשוון [ה'שכ"ה]. הרישום מבהיר את תנאיו של חלק שני בהסדר חוב בין יצחק בן דוד הכהן לבין יוסף בן צדקה אלנקאש, המופיע ברישום הקודם (מס' 67). המסמך מפרט חוב נוסף של יצחק בסך 100 [אשרפי] ג'דיד, שעליו להיפרע עד סוף חודש חשוון — בפחות מחודשיים. עם השלמת חלק זה של ההסדר, יחלו תשלומיו החודשיים של יצחק בסך 3 אשרפי בכל פעם, החל מחודש כסלו, לכיסוי החלק האחר של חובו (75 אשרפי).

שטר חכירה. מקום: קהיר. תאריך: יום שני, כ"ז בתמוז א'תרי"ג למניין השטרות = שוואל 701 להג'רה, דהיינו יוני 1302 לספירה. זקני היהודים הקראים בקהיר מחכירים את זכות המעבר (סלוּכּה) דרך פתח שבסמטת בית הכנסת (דרב אלכניס), "שיוחזר במהרה לקדמותו" (בעברית, בתוך טקסט יהודי-ערבי), לאלצפיי אבו אלמחאסן בן אלאסעד אבו אלחסן, תמורת 6 דרהמים לשנה. במהלך גזירות 1301–1302 סגרו השלטונות המוסלמים את בתי התפילה של הנוצרים והיהודים לתקופה של כשנה, עד שהקיסר הביזנטי ומלכים נוצריים נוספים השיגו את פתיחתם המחודשת (החלקית). המידע מבוסס על גויטיין.

מסמך ירושה קראי. נכתב ביום ראשון, ט"ו בטבת ה'תצ"ו לבריאת העולם (1735 לסה"נ). המיקום הוא ככל הנראה קהיר, בביתו של אליהו הרופא בן אלישע רופא, בנוכחותם של יהודה בן שמואל רופא, אהרן הכהן המכונה שאמי, ושמואל הלוי גבי בן איליא הלוי, וכן בנוכחות ה'קהל'. המסמך מפרט העברה של 23 מטבעות זהב מסוג צ'ינזירלי (cinzirli) ו-35 מדין מתוך הירושה של המנוח משה רופא. חתומים עליו: הסופר ישועה (שם המשפחה הושמט), אברהם פיירוז, שלמה הלוי המכונה כרסי, אליהו בן אלישע הרופא, יצחק הלוי המכונה קייס, סעדיה הלוי המכונה קיים, ואהרן הכהן המכונה שאמי.

מכתב מהנשיא ממוסול שגיל מזהה אותו כג'לאל אלדולה. מתוארך לחנוכה 1548 לשטרות = 1237 לסה"נ. עוסק בין היתר במשא ומתן בין חברי הקהילה היהודית לבין נוצרים בנוגע למניעת כניסת יהודים לירושלים. הכותב מציין כי הנוצרים קיבלו את פניו ואת פני בני לוויתו בברכה, ואף מזכיר את שליט העיר. בנוסף, המכתב כולל הזמנה מקיפה ומפורטת של מגוון בדים ופריטי לבוש, תוך פירוט הצבעים המבוקשים והמאפיינים של כל פריט. הכותב מציין כי בגדים מסוימים נמכרים או בח'אן של סוחרי הצמר (אלצוואפין), הנמצא בתוך שוק הבשמים בפוסטאט, או בסוק אלג'מלון שבקהיר החדשה.

מכתב מאוחר בערבית-יהודית מן השנה 1802 (י"ז למטמונים, כלומר העומר = ב' באייר ה'תקס"ב), מאת יצחק בן-נעים מצפת אל אחיו מאיר בן-נעים בקהיר. לצד חדשות משפחתיות ודברי שלום, מספר יצחק על תרומות הצדקה לטובת קהילת צפת בקשר להתכתבותו עם נסים מולכו. יצחק מתייחס למכתב ששלח למולכו בבקשת סיוע כשבוע קודם לכן, בט' לעומר של שנת ה'תקס"ב. בנוסף הוא מזכיר סכום של 1,000 פצ'ה ששלח מאיר לצפת באמצעות שלמה ברוך מדמיאט, עבור בת דודתם מצד האם (בנת כ'אלתי) של יצחק/מאיר, ששמה אינו מצוין. צדו האחורי של המכתב עוּבּד מחדש לטיוטה של רשימת נדוניה.

רשומה משפטית (מס' 55) מתוך פנקס בית דין רבני בקהיר. בעברית. מיקום: קהיר. מתוארכת לכ"ב בסיוון ה'תמ"ג, היא שנת 1683. (מסמך מס' 55) הסכם אירוסין בין חיים בן מרדכי פרג'אללה ובין קמר בת מסעוד רווח, שהייתה גרושה מנישואין קודמים. בני הזוג קובעים הסדר חריג ולפיו יתגוררו יחד עם בנו של החתן המיועד מאישה אחרת ("הדירה בחברת בנו שיש לו מאשה אחרת") — דבר המרמז על האפשרות שגם החתן עצמו היה גרוש בעברו. עם זאת, ללא הכתובה המלאה של בני הזוג (שייתכן שכוללת תניית מונוגמיה), עדיין קיימת האפשרות שחיים פרג'אללה התארס לאישה שנייה במקביל.

הסכם שותפות עסקית (עסקא) לחודש אחד, מיום א' באב ה'תקע"ה (1815), שנערך בקהיר (מצרים). הצדדים הם ח'ליפה בן חיים נג'אר וחביבה בת חיים יוסף. הסכום המושקע הוא 27,000 מ[עות] כ[סף]. ח'ליפה משאיר בידי חביבה כמה פריטי זהב יקרי-ערך כעירבון להשקעה. הסופר יעקב הכהן חתם (אולי בחיפזון יתר) בחתימה קליגרפית שיצאה רשלנית. יעקב הכהן מציין גם כי ח'ליפה נג'אר הסמיכוֹ לחתום בשמו ("לי צוה המתעסק הנ׳׳ז הר׳ כליפה נגאר לחתום כעדו"), ועל כן הוא חותם גם באמצע המסמך, במקום שבו נוהגים לחתום בעלי הדין עצמם. חתימת העד הנוסף היא של אליהו שלום.

רשומה משפטית (מס' 47) בפנקס בית דין רבני בקהיר, בעברית. מתוארכת לכ"ה באייר ה'תמ"ג (1683). עוסקת במכירת מקרקעין: בניין דירות גדול בעל שתי כניסות, יחד עם דירת הקומה העליונה שמעליו. בעלי העניין במכירה הם בוענה בת מרדכי יצחקי, אלמנתו של אברהם ירושלמי, ושני בניה (יצחק ויעקב), והקונה הוא יוסף בן משה הכהן. המחיר הכולל הנקוב הוא 9,000 מדין. חלק מתיאורי הנכסים בסעיף זה מסתמכים על מילים בלתי מזוהות בערבית-יהודית ו/או בשפות אחרות הדורשות מחקר נוסף (שהמק.ד שבברסנג'(?) אלצרדאני שבקאעה הנז׳ וגם המרקד הפ..מי(?) שבפנים המרקד).

כתובה קראית מקהיר. התאריך אבד ברובו עקב נזק, אך ניתן להסיק שאינו מוקדם מט"ו בסיוון ה'תקי"ט (יוני 1759), המועד שבו נרשם שטר האירוסין של אותו זוג. לשטר האירוסין שלהם ראו גם מסמך נוסף קשור. קטלוג כתיב/הספרייה הלאומית מציין את שנת ה'תקי"ט כמועד עריכת הכתובה, ותאריך זה סביר, אם כי לא ברור היכן או האם תאריך זה למניין הבריאה אכן מופיע על המסמך עצמו. למרבה המזל, התאריך לפי מניין השטרות (סלאוקי) שרד בשורה החמישית: שנת 2070. שם הכלה הוא חנה בת אהרן ב"ר רצון הרופא, ושם החתן יוסף ב[ן יוסף ב"ר גדליה ב"ר אהרן המכונה צעיר].

הסכם לפירעון חוב, שחלקו התחתון עם החתימות חסר עקב קרע בנייר. מתוארך ליום שישי, כ' בשבט ה'ת"ה (1645 לסה"נ). ברוך בן אלעזר נסיה מתחייב לשלם חוב בסך 3,500 מדין על בסיס חודשי לשלושה שותפים: משה זלו(?) (זלו), אליה שאמי, ושלמה אבוברע. רשימת השותפים מסתיימת בכינוי "מי בני משנה", ובכך מציינת את שלמה כרבני — או אולי את שלושת השותפים כולם. הנוסחאות והשימוש בעברית במסמך משקפים מאפיינים משותפים למסמכים משפטיים קראיים ורבניים מהתקופה המודרנית המוקדמת, אם כי הכתב והשימוש בנייר מתאימים בבירור למסורות הכתיבה הקראיות בקהיר.

כתובה, חסרה. השימוש של הסופר בנייר ובשוליים מרמז כי מדובר ככל הנראה בפורמולר (נוסח לדוגמה) שהתבסס על מסמך אמיתי. המקום: קהיר. התאריך: י"ד בתשרי ה'תקע"ז = 6 באוקטובר 1816. החתן: רחמים בן נסים תלמיד. הכלה: שמה לא מולא, אך היא הייתה נשואה בעבר לרחמים, הם התגרשו, וכעת השלימו ביניהם ומתכוונים להינשא מחדש. הכתובה החדשה הזו מפרטת את התנאים המוטלים עליו הן מהכתובה הראשונה והן מהנישואין מחדש (גם הסכומים הספציפיים של התשלומים הושארו ריקים). השם רחמים תלמיד מופיע בקטע מרשימת מיסי כשרות קהילתית (גבלה) מקהיר, משנת 1822.

רישום משפטי (מס' 22) בפנקס בית דין קראי בקהיר, מיום כ"ז בטבת [ה'שכ"א] (1561). שנת ה'שכ"א מצוינת שתי רשומות קודם לכן, והסופר רומז אליה כאן ברשומה 22 בנוסח "סנה תארי׳". הדיון התקיים בביתו של יהודה הדיין, ועניינו מגע טרום-נישואין בין יוסף בן עבד אלחק אלחוואש לבין ארוסתו תרכיה(?) (תרכיה) בת עבד אללטיף אלמגרבי. מספר בני הקהילה הקראית מתייצבים בפני הדיינים ומספרים שראו את בני הזוג "מתנשקים" וכן "ישנים יחד תחת שמיכה אחת". השורות התחתונות של המסמך פגומות מאוד, ועל כן לא ברור כיצד הוכרע עניין האירוסין בסופו של דבר.

צד הוורסו של אחד ממספר מצומצם של פפירוסים בערבית-יהודית. מסומן "פפירוס III" בסיווגם של בלאו והופקינס. תיארוך: ככל הנראה המאה ה-9 או מוקדם יותר. לא סביר שמסמך זה הגיע מגניזת קהיר; ייתכן שרוב המסמכים מקבוצה זו, או כולם, מקורם בחוג מסחרי באושמון. על צד זה מופיעים חמישה קטעים נפרדים, בנוסף לכתובת המען של האיגרת המופיעה על צד הרקטו. נראה שמדובר בניסיונות כתיבה אפיסטולריים, ולפחות חלקם קשור לאיגרת השלמה שעל הרקטו. ייתכן שאחדים מהם הם טיוטות של תגובה מצד הנמען של האיגרת שעל הרקטו. (המידע מבוסס על בלאו והופקינס.)

רישום משפטי (מס' 20) מתוך פנקס בית דין קראי בקהיר, מתשרי שנת ה'שכ"א (1560). שטר מינוי קהילתי לדייני הקהילה הקראית ולממונים על כספי הציבור, כאשר האחרונים מכונים בשטר "הממונים ונכבדים" (שורה 25). תקופת כהונתם של הדיינים נקבעה ל-12 שנים, ואילו הממונים על הכספים ישרתו בכהונות בנות שלוש שנים כל אחת, ומוזכרות בשטר ארבע קבוצות שונות של פקידי קהילה. מעבר לחלוקת תקופות הכהונה, שטר המינוי מוסר גם פרטים אודות מוסדות הצדקה לעניים ובתים המוחזקים בקודש (רכוש ההקדש) של הקהילה. התיאור מתבסס על מהדורתו וניתוחו של בן-שמאי.

מכתב בלאדינו מתאריך 19 בנובמבר 1790 (י"ב בכסלו תקנ"א), שנשלח מאלכסנדריה מאת אַב_[?] סֶגְרֶה[?] אל דוד מילי בשכונת בולאק שבקהיר. בשורות 8–9 מציין השולח על יחסיו הטובים עם גיסו ("kunyado/cuñado"): "syendo ke mi kunyado le tyene muncha amistad" — כלומר "מאחר שגיסי רוחש לו רגשי ידידות". גיסו של הכותב נזכר שוב בשולי המכתב, בקטע שבו מבקש הכותב מדוד מילי לדאוג ל"אחותי היקרה[?]": "cuidado por mi karina[?] ermana / קויידאדו פור מי קרינה אירמאנה". אמירה אחרונה זו עשויה לרמז שמקבל המכתב והשולח הם עצמם גיסים זה לזה.

רישום משפטי (מס' 52) מתוך פנקס בית דין רבני בקהיר (בדפים 14ר–14ע). בעברית. מקום: קהיר. מתוארך ט"ו בסיוון ה'תמ"ג (1683). (מסמך מס' 52) יישוב סכסוך שותפות בין אהרן נחמה ויצחק חבר, אשר קיבלו השקעה בסך 10,000 מדין משותף שלישי בשם אברהם חכים, תושב דמיאט. המחלוקת בין אהרן ליצחק נסבה על אופן הטיפול בהשקעתו של אברהם. כדי ליישב את הסכסוך, אהרן מסכים לשלם את 5,000 המדין שחבים למנצור עיסא אלכּהוֵגִ'י מדמיאט. תוארו המקצועי של מנצור עיסא הוא תורכי, ומשמעותו "בעל בית קפה" (kahveci, לפי מילון רדהאוז לתורכית עות'מאנית).

רישום משפטי (מס' 44) בפנקס בית דין קראי בקהיר (בדף 16r של כתב היד). המיקום הוא קהיר, בהתבסס על הזכרת "בית הכנסת בית שמחה" כמקום הדיון. הרישום מתוארך ל-19 בטבת, אך השנה מצוינת רק כ"תאריכה", ועליה להתייחס לשנה ברישום סמוך אחר ולא רישום מס' 43 (שנת ה'שכ"ג / 1563), שכן 19 בטבת ה'שכ"ג נופל בתאריך מוקדם יותר (דצמבר 1562). שמואל בן יחיא אלפַירוּזי משחרר את אחיו עבד אלעזיז ואת גיסתו נֶסְבּ בת שלמה אללוי(?) (אשתו של עבד אלעזיז) מחובות קודמים. הצדדים מסכימים ביניהם שלא להעלות עוד תביעות או דרישות להחזר זה כלפי זה.

מכתב ששלח אב אל בנו ב-6 ביוני 1934. אף שאין ציון לשם השולח ולא לשם הבן, ברור שהמכתב נשלח מפתח תקווה לקהיר. עיקר תכליתו של המכתב הוא בקשת האב מבנו להגר מקהיר ולעבור להתגורר בפתח תקווה. חסן וסראג' מציעים סריקה מקורית, מהדורה וניתוח של המכתב בספרם "אל-ג'אניזה ואל-מעאבד אל-יהודיה פי מצר" (עמ' 160–165). ראוי לציין שהמכתב אינו נזכר בקטלוג של מחמד רביעה "דליל ות'אא'ק אל-ג'ניזה אל-ג'דידה", ובכך מתאששת הערכתו של מארק כהן כי מקור זה אינו משקף את מלוא מאגר קטעי הגניזה שנחשפו בבית הקברות בבסאתין ושמורים במוזיאון.

רישום משפטי (#31) מתוך פנקס בית דין רבני בקהיר, כתוב בעברית ומתוארך לא' בניסן ה'תמ"ג (1683). מקום: קהיר. (מסמך #31) רשימת עיזבון והסכם ירושה בין חביבה, אלמנתו של משה ג'וואני, לבין חמותה שמחה בת שלמה הלוי כאתב. ההסכם מפרט נכסים שונים של המנוח ואת אופן העברתם מרשותן של שמחה וחביבה לידי ילדיה של חביבה — יעקב ואסתר. בשורות הפתיחה מצוין כי האפוטרופסות של שתי הנשים על היתומים נתמכת גם בחג'ה (תעודה) שהוצאה מבית דין עות'מאני של קאדי. חביבה מופיעה גם בארבעת הרישומים הקודמים באותו פנקס בית דין (מסמכים #27–30).

מסמך משפטי קראי מפוסטאט/קהיר, מיום ראשון, כ"ד בכסלו ה'תקנ"ג לבריאת העולם = רביע אלת'אני 1207 להג'רה, דצמבר 1792 לספירה. אברהם לוי חזן בן יעקב לוי מצליח, המכונה חיתי, רוכש מיוסף כהן גבאי בן שלמה כהן, המכונה [...], את שתי תפילות הרחמים 'והפטרותיהן' ואת מחצית ההלל. המחיר שנקבע היה 1100 מדינים (נצף פצ'ה). בישיבת בית הדין נכחו: יום טוב בן נסים חזן המכונה ברכה; ישועה פיירוז בן אליהו פיירוז; משה בן אלעזר; ויוסף בן אלישע. העדים החתומים בתחתית המסמך: יוסף כהן בן נסים כהן המכונה ח'זני דמשקי; ואהרן פיירוז.

רישום משפטי (מס' 29) בפנקס בית דין רבני בקהיר. בעברית. מיקום: קהיר. מתוארך כ"ו באדר ה'תמ"ג, היינו 1683 לסה"נ. (מסמך מס' 29) הסכם רכישה דחויה הנוגע לאותו נכס המופיע בשני הרישומים הקודמים — חלקים בדירת קומה עליונה. רחמה ויוסף בן-ברוך עורכים סידור משפטי עם חביבה, אלמנתו של משה ג'וואני, לפיו ב-12 החודשים שלאחר תום הסכם השכירות בן 36 החודשים תעמוד להם האפשרות לרכוש מחדש את חלקי הנכס במחיר המקורי של 3,300 מדין. במהלך תקופת מגוריהם בדירה מתחייבים רחמה ויוסף לתחזק את הנכס ולבצע בו שיפוצים בהתאם לצרכיו.

רישום משפטי (מס' 102) בפנקס בית דין קראי בקהיר, מתוארך לי"ט בכסלו ה'שכ"ו (1565). הסכם אירוסין בין החתן המיועד צדקה בן עבד אלדאים הלוי אלקדסי לבין הכלה פרג' בת אברהם בן דוד הלוי. תשלומי הנישואין מצד החתן הם: 50 דרהם + 30 [אשרפי זהב] + 25 אשרפי זהב 'ג'דד'. בנוסף לסעיף המונוגמיה, תנאי האירוסין כוללים גם קנס כספי של אשרפי זהב אחד שעל צדקה לשלם לפרג' אם יכה או יקלל אותה אי-פעם. צדקה מתחייב להעביר את תשלומי הנישואין בראש השנה (א' בתשרי ה'שכ"ז), ומועד החתונה נקבע לראש השנה שלאחריו (א' בתשרי ה'שכ"ח).

שטר אירוסין קראי. מיקום: קהיר. תאריך: יום שני ט' שבט ה'תק"ל = 1770 לספירה. החתן: חיים ב' אליהו הרופא ב' אלישע הרופא; הכלה: רחל בת אהרון הכהן ב' נחום כהן (בתולה). מהר: 50 כסף + טבעת זהב + 4050 מדין גדולים. מוקדם: 200 מדין גדולים. מאוחר: 1000 מדין גדולים. נציג הכלה: שלמה הכהן ב' אלעזר הכהן ב' אהרון הכהן (בן דוד אביה). בין התנאים: הבעל לא ימנע מאשתו לבקר בבתי בני משפחתה. עדים: שלמה כהן ב' אהרון כהן המכונה כנזי דמשקי; אלישע צעיר ב' ישועה; יהודה נקאש; ישועה מענאני; ואליהו ב' משה רופא המכונה צעיר.

כתובה מעוטרת במסגרת פרחונית מרהיבה. נכתבה בכלכותה שבהודו ("על נהר גנגא", הוא נהר הוּגלי), ביום ראשון, י"ב באדר ב' ה'תרי"א (1851). החתן: יחזקאל בן עזרא גבאי. הכלה: מרים בת משה בן יחזקאל. המטבע שבו נקובים הסכומים הוא "רפייה כומפני" (Company rupees), ככל הנראה הכוונה למטבע הרשמי של חברת הודו המזרחית הבריטית. מקור הכתובה אינו בהכרח מגניזת קהיר; ייתכן שהגיעה לאוסף דרך רכישותיו של אברהם פירקוביץ' באזורים אחרים במזרח התיכון ולא דווקא מקהיר. להשוואה קיים גט שנערך בבומביי בשנת 1879. דורש בדיקה נוספת.

רישום משפטי (מס' 2) מתוך פנקס בית דין רבני בקהיר (בדף 1r). בעברית. מתוארך לעשור הראשון של שבט ה'תמ"ג, שהוא 1683 לספירה. (מסמך מס' 2) עסקת מקרקעין על דירה בקומה עליונה, שמיקומה מתואר ביחס ל"בור" מים. הן המונח העברי והן המונח הערבי-יהודי ל"בור" משמשים בצירוף "'גב הסהריג". הצדדים המשפטיים בעסקה, ובמקרים מסוימים גם בעלי המניות הנזכרים בה, הם: סתות, בעלה ברוך בן יעקב בן ברוך, נסים דאנון, אברהם זרמע, עזוז זרמע, ומשה שומר. ייתכן שהאחרון מזוהה עם הסופר הרשום חמש שנים קודם לכן במסמך אחר (PGPID 6205).

רישום משפטי (מס' 50) מתוך פנקס בית דין רבני בקהיר. בעברית. מקום: קהיר. מתוארך ג' בסיוון ה'תמ"ג, היינו 1683 לספירה. (מסמך מס' 50) הסכם מכר של חנות, ציודה והסחורה שבה ב"שוק הירקנים" של קהיר (סוּק אלח'צ'ראתיין) בין דוד בן לוי גריאני המכונה חפץ (המוכר) ובין יוסף בן יצחק הלוי (הקונה). בין הפריטים הנכללים במכירת החנות מצוינים "המתקאלה" (המאזניים) שלה וכמות של "חב אצפר" (גרגרים/זרעים צהובים). דוד מקבל את הסכמת אשתו, קמר בת אברהם ראובן, למכירה, מאחר שהחנות נמנתה קודם לכן כחלק מכתובתה/נדונייתה.

רישום משפטי (מס' 64) בפנקס בית דין קראי בקהיר. מתוארך ב-ב' באייר [ה'שכ"ד] (1564), כמה ימים לאחר הרישום הקודם באותו העמוד שמתוארך לכ"ה בניסן ה'שכ"ד. אסתר בת יוסף אלרומי משחררת את בעלה מכל המגיע לה ממנו בגין מזונות ומהמאוחר של כתובתה. בנוסף, בני הזוג מסכימים להתגרש באותו יום מאוחר יותר. אסתר מקבלת על עצמה את האחריות לפרנסת שלושת ילדיהם — אליה, יוסף וסולטאנה — וכן לדאוג לזיווגם ולחתונותיהם (זפאף). להקשר נוסף על הסכם גירושין זה, ראו את הרישום הקודם בפנקס בית הדין (מס' 63) המעורב באותו זוג.

רישום משפטי (מס' 104) בפנקס בית דין קראי בקהיר (בדף 35r של כתב היד). מתוארך לפי הרישום הקודם לחודש טבת ה'שכ"ו (1565). הודאת חוב בין סלימאן בן שמואל שֻׁקיר לבין עבד אלואחד בן יהודה אלחכים על סך 10.5 דינרי זהב (ג'ֻדַד), שהובטחו בערבותו של אחד אחמד בן זכרי (או בן-זכרי) בהליך משפטי נפרד שהתקיים בפני קאדי ("קדאם קאצי"). מוזכרת מלאכה כלשהי הכרוכה בקאדי ("פי אלשֻׁגל אלקאצי"), אולי שכר טרחה הקשור לשימוש בבית דין עות'מאני של קאדי(?). באותו הקשר, מילות מפתח מסוימות אינן ברורות ודורשות עיון נוסף.

רקטו: חשבונות בלאדינו במטבעות מֻאַיַּדִי, ובהם שמות של שלמה, חכם משה, יצחק מ[...?], שמואל חַרָאן, ראובן, וסכומים שונים שחבים לצדדים שונים ושהתקבלו מהם. בעמוד הפונה אליהם מופיעים סימנים מסתוריים — משולשים, עיגולים, קווים ונקודות — לצד השם "הצעיר משה" והערה ביהודית-ערבית. ורסו: המשך החשבונות, ובהם אזכור של יצחק הדוד (tio) של שלמה. כמו כן נראית כאן כתובת של מכתב, בעברית, מרשיד לקהיר/פוסטאט עבור אדם בשם שלום רפואה (?!). ייתכן שמדובר במעטפה שהתפרקה מן המכתב ושימשה לאחר מכן לרישום החשבונות.

מסמך משפטי בעברית מפוסטאט/קהיר, מתוארך ב-2 בחשוון ה'ש"ך (3 באוקטובר 1559), העוסק בצוואתו של המנוח אברהם קסטרו. נקבע בו כי כלל הירושה תחולק בחלקים שווים בין שני בניו של אברהם, משה קסטרו ויעקב קסטרו. עם זאת, משה לא יקבל דבר במשך שנתיים, ובינתיים יהיה יעקב חופשי לסחור בכסף. בתקופה זו יידרש יעקב לשאת גם בהוצאות הפרנסה והנישואין של משה, "כפי הסכום שהוא מוציא על עצמו", ובנוסף לכך עשרה דוקטים ונציאניים (פרחים) מדי שנה. נכתב ונחתם בידי אליה בן דוד חברייה, וחתום גם בידי מכלוף בן אברהם עקאב.

שטר אירוסין קראי. תאריך: יום שלישי, י"ט בכסלו א'תתנ"ז למניין השטרות, היינו 1545 לסה"נ. מקום: ככל הנראה קהיר. מקום עריכת השטר: בית אליהו בן פיירוז ראש בית הדין. החתן: אברהים בן יהודה אלחכּים. הכלה: בתו של עבד אלמקצוד אלחאשר. תשלום הנישואין המוקדם: 15 בונדוקי, שמהם 12 יינתנו לפני הנישואין והיתר — 3 — לפני חודש ניסן של השנה השנייה לנישואין. תשלום הנישואין המאוחר: 400 מדינים גדולים ("חצאים"), 50 מהם "עבור מה שסודי ביניהם(?)" ו-350 למקרה של גירושין. נכתב ונחתם בידי נתנאל בן אהרן הסומך.

הסכם טרום־נישואין קראי. מתוארך ליום שני, י״ז בסיוון ה'תקכ״ד (1764). המקום: ככל הנראה קהיר, בביתו של נחום כהן גבאי. החתן הוא שלמה הכהן בן אלעזר הידוע בכינוי חאתום, התורם 3,000 ניצף (מדין) כתשלומי הנישואין. הכלה היא הנה בת נסים בן אברהם פיירוז, המכונה גם רוואח. בחלק החתימות, אליהו בן משה רופא המכונה צעיר מציין את עצמו כסופר (וכעד) בראשי התיבות ס׳׳ו. ייתכן שהסופר חתם גם בשם עדים אחרים, אם כי חתימתו של שלמה בן אהרן הכהן ייחודית דייה כדי להניח שמדובר ביד סופר משלו ולא ביד אליהו רופא.

רישום משפטי (#56) בפנקס בית דין רבני בקהיר (בדף 15r של כתב היד). בעברית. מקום: קהיר. מתוארך לכ"ט בסיוון ה'תמ"ג, היינו 1683 לספירה. (מסמך #56) אישור על תשלומים שביצע חגי דלאמאר לחיא שלום. דלאמאר מחזיק בייפוי כוח מטעם רחל אלמנת יעקב ישראל, והוא מבצע את התשלומים בשמה בקשר לחובות שנותרו לאחר מות בעלה המנוח. לאחר קבלת התשלומים, חיא מחזיר את הפריטים שלקח כמשכון לחוב: שרשרת זהב (קאדינא זהב) וחמישה סאיוס (חמשה שאיוש), סוג של גלימה מקושטת. שני המונחים מקורם בלאדינו, האחרון שאילה מיוונית.

מכתב מדאוּד אבן שֻקַיר, ככל הנראה מאזור הלבנט, אל בנו שמואל בן דאוּד אבן שֻקַיר בקהיר. בערבית-יהודית. התיארוך: בקטלוג נרשם כמאה ה-15, אך יש להשוות לתעודה נוספת המזכירה דאוּד בן שמואל הכהן שֻקַיר ומתוארכת לשנת 1589. המכתב עוסק בעיקרו בענייני מסחר ובדרישות שלום. המטבע הנזכר בו הוא האשרפי. אִמו של הנמען סובלת זה חודשיים מכאב כלשהו בשדהּ (מַוְג'וּעַה בִּבֻּזַּהַא... נַזַלַ לַהַא שַיְא פִי בֻּזִּהַא), מאז שילדה, "והיא נמצאת אצל הספָּר (מֻזַיִּן)" — כנראה לצורך טיפול. דרוש עיון נוסף.

רישום משפטי (מס' 1) מתוך פנקס בית דין רבני בקהיר (בדף 1r). בעברית עם מספר מונחים בערבית-יהודית. מתוארך: ז' בשבט ה'תמ"ג, היינו 1683 לספירה. (מסמך מס' 1) השורות התחתונות של חוזה שכירות לדירה, שבו מעורבים אדם בשם משה, אמו (ששמה אינו נזכר ושככל הנראה היא בעלת הנכס), והשוכר יהודה. תנאי השכירות כוללים פרטים בערבית-יהודית בדבר השיפוצים שקירות הדירה זקוקים להם: "חיתוך ריצוף שיש אנכי בקירות" (בהם רוכ'אם קאיים וקצת תבליט). ייתכן שהמילה הערבית-יהודית "קצת" מכוונת דווקא לחומר הבנייה "גבס".

רישום משפטי (#75) בפנקס בית דין קראי בקהיר. מתוארך לי"ח בסיוון ה'שכ"ה (1565). הסכם שותפות בין שני צורפי זהב: מוסא בן עבד אלבאקי הלוי ורצ'י בן שמואל ברכה. השותפים מסכימים על הסדר של חלוקת רווחים למשך שנתיים ועל התנאים לניהול חנות משותפת. בשורה 11 מוזכר ככל הנראה "אלתראב" (אבק) — ייתכן שמדובר באבק זהב, אך אין במקור ציון מפורש שמדובר במתכת יקרה. השותפים מקבלים על עצמם את תנאי ההסכם בנוכחות אבותיהם של שניהם. למסמך נוסף באותו פנקס בית דין הקשור גם הוא למלאכת הצורפות, ראו רישום #65.

רישום משפטי (מס' 37) בפנקס בית דין קראי בקהיר (שורות 1–11 בדף 14r). מתוארך ב-21 בשבט ה'שכ"ב (1562), כשלוש-עשרה שנים אחרי הרישום הקודם בדף 13v (PGPID 41077) — פער כרונולוגי בולט. שלמה פירוז התייצב בפני מושב בית הדין שהתקיים בבית הכנסת (ככל הנראה דאר סמחה) וזימן את עבד אלג'ואד הכהן בעקבות שמועות שהלה הפיץ עליו. בית הדין פסק כי עבד אלג'ואד שגה בהפצת השמועות, וכי "הדין עליה" (עליה אלדין) של שלמה בעניין זה. בעקבות הפסיקה נשבע עבד אלג'ואד שבועה שלא האמין ואינו מאמין בשמועות שהפיץ.

מכתב בלאדינו ששלח שמואל סידי לגיסו גבריאל קונפורטי בענייני עסקים, מן המאה השבע־עשרה. בשורות 8–9 ובשורה 15 מוזכרים מספר אנשים בהקשר של דיון רחב יותר בתשלומים: יוסף בורגוש (יוסף בורגוש), יאודה קארמונה (יאודה קארמונה), ומשה כהן (בשורה 15). ר' גבריאל קונפורטי היה רב בכיר בקהילה היהודית של קהיר במחצית השנייה של המאה השבע־עשרה ובראשית המאה השמונה־עשרה. שמו מופיע במגוון קטעים מתוארכים: משנת 1695, משנת 1693, ומשנת 1697/98. למכתב נוסף בלאדינו ששלח סידי לקונפורטי, ראו מסמך אחר באוסף.

מכתב מאת הנגיד נתן שולאל הכהן בפוסטאט/קהיר, אל משה בן יהודה באלכסנדריה. בעברית. תיארוך: לפני 1502 לספירה ואולי לאחר 1498 לספירה (שכן שלום בן זיתון התגורר בצפת לפני כן). המכתב כולל הוראות בנוגע לאספקה ולכלכלת היתומים של ר' אברהם בן חיסאן, אשר התגוררו בעבר באלכסנדריה אך עברו לירושלים כדי להתגורר עם אמם לאחר מות אביהם. אנשים נוספים הנזכרים במכתב: נושא המכתב חיים; ר' יעקב פראנסי (מירושלים) ואחיו ר' יצחק פראנסי; ר' צדקה נס (מאלכסנדריה); ור' שלום בן זיתון. (המידע מאת אברהם דוד.)

מכתב עסקי מאת יצחק [...] באיסטנבול, אל אפרים עדה ואליהו אאיליון בפוסטאט/קהיר. בלאדינו. בגב המסמך מופיעות האותיות "AI" בכתב לטיני, לצד סכומים וחישובים. מתוארך: כ"ו בשבט ה'תקס"ו, הוא 14 בפברואר 1806. הכותב מזכיר (בשורה 8) שכתב משהו בטורקית ("escribí detrás de la carta en turquesco"). בשורה שאחריה מוזכרת איזמיר, ולאחר מכן מה ששלח באונייתו של רב החובל איברהים. הוא שלח [...] משובח מאוד "שנקרא çiçek, כלומר, פרח", וכן מעט ג'ינג'ר. בהמשך המכתב מוזכר עור (cuero). נדרשת בחינה נוספת.

הודעה מנשיא מועצת המנהלים של בית החולים היהודי אל המפקח מר אליהו חיים מהמרכז הקהילתי בקהיר, ובה דרישה לשמור על האחריות לאספקת ארוחות הבוקר היומיות החינמיות, חרף ההודעה הקודמת בנושא. המסמך מתוארך ל-4 ביולי 1965 וכתוב בערבית. ההודעה הקודמת אליה מתייחס המכתב היא ככל הנראה מסמך מן ה-29 ביוני 1965, אשר הורה על ביטול ארוחות הבוקר הללו. מסמך זה הוא הפריט המאוחר ביותר המתוארך בקטלוג של רביעה, ועל כן ייתכן שהוא מייצג את המסמך העדכני ביותר מבין הגניזות של קהיר השמורים במוסד ארכיוני.

רישום משפטי (מספר 45) בפנקס בית דין קראי בקהיר. הרישום נערך באותו יום של הרישום הקודם בפנקס, י"ט בטבת, אך השנה המדויקת אינה מצוינת. שמואל בן יחיא פיירוז מופיע בפני בית הדין על מנת לשחרר את אסתר בת משה הלוי ואת בעלה עבד אל-כרים (אחיו של שמואל) מחובות קודמים. הצדדים מסכימים שלא להעלות תביעות נוספות או לדרוש החזר זה מזה. אף שיש הבדלים קלים בשמות, שמואל בן יחיא פיירוז הוא כמעט בוודאות אותו אדם המזוהה ברישום הקודם כשמואל בן יחיא אלפיירוזי (שחרור חוב עם אחר מאחיו או גיסותיו).

מסמך משפטי משנת 1725 לספירה (א' בטבת ה'תפ"ו) מקהיר, המעגן פיוס בין הבעל יוסף מזרחי הידוע בכינויו ח'מיס, לבין אשתו נג'ום בת המנוח ברביס (?) מליג'י/מילג'י (שם המשפחה קשור ככל הנראה לעיירה מליג' שבצפון הדלתא של הנילוס). יוסף מסכים להמשיך ולחיות עמה לפחות שישה חודשים נוספים ולנהוג בה כשורה. אם לא תיכנס להיריון במהלך ששת החודשים הללו, תהיה לו הרשות לשאת אישה שנייה. הסופר הוא אברהם קסטרו, והעד הנוסף הוא אהרן חנון. באמצע מקטע החתימות חותם יצחק הלוי ע'זאל בשם נג'ום כצד מסכים.

רשומה משפטית (מספר 12) מתוך פנקס בית דין קראי בקהיר. הרשומה אינה מתוארכת, אך ככל הנראה היא משנת 1560 לערך לפי התאריכים שבערכים הסמוכים בפנקס. מדובר ברישום חלקי שבו יעקב בן עבד אלכרים אלכהן אלכרדי מופיע בפני בית הדין ובפני חברי הקהילה בבית הכנסת דאר שמחה כדי לשלם דמי שכירות עבור מקום מגוריו, שהוא חלק מנכסי ההקדש הקהילתי. מבנה התשלום מביא בחשבון את הוצאות האחזקה והתחזוקה שהשקיע יעקב בנכס. בערך מאוחר יותר באותו פנקס בית הדין הוא נזכר כדייר של ההקדש הקהילתי (שורות 19–20).

גט קראי. התאריך: ג' באייר ה'תל"ז לבריאת העולם (1677). המקום: קהיר. הבעל יצחק בן אהרן בן מרדכי רופא נותן את הגט לאשתו סת אלבית בת יוסף בן אלעזר רופא. שמות שני בני הזוג מסתיימים בנוסחה "וכל שם שיש [להם] ולמשפחתם". הגט נכתב בידי הסופר ברוך רופא, ועליו חתומים העדים שמואל ברכה ויוסף צעיר. בצד האחורי של המסמך חתומים משה חזן ויהודה רופא כעדים לכך שהגט "הגיע לידה". מתחת לחתימות אלה מצויות רשומות בערבית-יהודית הטעונות בחינה נוספת מבחינת תוכנן, וככל הנראה אינן קשורות לגט עצמו.

רישום משפטי (מס' 19) מתוך פנקס בית דין רבני בקהיר (בדפים 5א–5ב). בעברית. מקום: קהיר. מתוארך ט' באדר ה'תמ"ג, היינו 1683 לסה"נ. (מסמך מס' 19) פרשת פירוק שותפות המתארת כיצד שלושה סוחרים מסלוניקי הוציאו בעבר ייפוי כוח, וכעת ביקשו ליישב את חובותיהם וחשבונותיהם ולשחרר אחד מן השותפים. הצדדים הנזכרים הם: מרדכי בן יעקב אשכנזי, אברהם פירמון, ויהודה חננאל. שני השותפים האחרונים, אברהם ויהודה, מופיעים בפני בית הדין בקהיר כדי לפטור את מרדכי מייפוי הכוח הקודם שקיבלו ממנו בסלוניקי.

רישום משפטי (מס' 34) מתוך פנקס בית דין רבני בקהיר. בעברית. מיקום: קהיר. מתוארך לא' בניסן ה'תמ"ג, הוא 1683 לסה"נ. (מסמך מס' 34) הסכם בין השליח ברזילי הכהן מחברון לבין רבה הראשי של קהיר במחצית השנייה של המאה השבע-עשרה, ר' מרדכי הלוי (נפטר בשנת 1684 לסה"נ). ההסכם מפרט את התנאים שבהם יעתיק הלוי את מקום מגוריו לחברון וישתכן בבית מסוים, תוך קבלת קצבה שבועית וזכויות נוספות (כגון פטור מתשלום מסים). כל התנאים הללו מאושרים על ידי השליח, שבידיו ייפוי כוח לפעול בשם קהילת חברון.

רשומה משפטית (מס' 36) בפנקס בית דין קראי בקהיר. הרישום מתוארך לכ"ח באדר ה'של"ה (1575), קפיצה כרונולוגית של חמש-עשרה שנה לעומת הרישום שמעליו באותו דף (PGPID 41076). פער זמן זה מעיד על כך שככל הנראה הסופר הותיר רווחים פתוחים בין הרישומים המוקדמים בפנקס בית הדין, וברווחים אלה נוצלו מאוחר יותר לרישומים נוספים שלא לפי סדר כרונולוגי. בגוף הרשומה מודה יהודה ב"ר עבד אלכרים הכהן אלבדרי בחוב של 17 אשרפי ג'דד לשמואל ב"ר יחיא אלפירוזי. הודאת החוב נערכה בביתו של אברהם אלתוריזי.

מכתב (או למעשה שלושה מכתבים) מחכמי המוסתערבים בצפת אל הנגיד יצחק שולאל בפוסטאט/קהיר. תאריך: 1510 לספירה, על פי הערכתו של אברהם דוד. המכתבים מתלוננים על התנהגותו של ר' משה, דיין צפת שבגליל. אם להאמין לכותבים, היה אדם יהיר, אנוכי וחסר-מצפון במידה בלתי-רגילה, ואשם במעשי עריצות, מעילה ושחיתות רבים, ואחראי ל"שערוריית הבשר המתמשכת של צפת". הנייר נושא ככל הנראה סימן מים "מן הסוג המוכר של יד-וכוכב, ששימש יצרנים רבים בצרפת, בשווייץ ובסיציליה בין השנים 1490 ל-1590 לסה"נ".

טיוטה של תביעה משפטית שהגיש אברהם בן חיים לבית הדין היהודי בקהיר נגד שותפו, ששמו אינו מוזכר, בנוגע לחוב שהלה חייב לו בעסקה הקשורה לייצוא אבן חן מסוג "רוּבּין" — מונח השגור יותר בשפות אירופאיות לציון אבן אודם ("יאקות" הוא המונח הרווח במסמכי הגניזה). אבן מסוג זה נהגה להיות מיובאת מן המזרח הרחוק והיה לה ביקוש רב מאוד באירופה. בשותפות זו היו מעורבים שלושה צדדים: הכותב, הנתבע, ואדם המכונה איצטפנין. המסמך פורסם על ידי אברהם דוד בגנזי קדם 16, ושם מופיע גם תצלום המסמך.

רישום משפטי (מס' 51) בפנקס בית דין רבני בקהיר. בעברית. מיקום: קהיר. מתוארך ג' בסיון ה'תמ"ג, היינו 1683 לסה"נ. (מסמך מס' 51) שותפות עסקית להשקעה בין אברהם משמי לבין נג'מה אלמנת אברהם אורג'ה. נג'מה משקיעה אצל אברהם סכום של 3,000 מדין למטרה שאינה מפורטת; הכספים נמסרו לידי אברהם באמצעות אדם בשם אלעזר סכנדרי. אברהם משעבד שני פריטים כערובה, אשר יימכרו במקרה שלא יעמוד בתנאי ההשקעה: קומקום קפה מעוטר ב"רקמת זהב (עלים)" (פנג'אן גרכש זהב) ושרשרת/ענק זהב לצוואר (מזנק דהב).

שמורה רב-קטעית. העמוד הראשון הוא מכתב באיטלקית מוונציה, מיום 4 במאי 1755, ובו אזכור של קהיר ושל מספר שמות. שמונת העמודים הבאים הם טפסים מודפסים של החברה האלכסנדרונית Levi, Molco, e Comp., שמולאו בפרטים של חוזי שילוח משנת 1755, ובהם גם שמות הספינות ורבי החובלים שלהן. התאריכים הם: 17 באוגוסט (ליבורנו), 27 באוגוסט (ליבורנו), 10 בספטמבר (ונציה), 25 בספטמבר (ונציה), 29 בספטמבר (ונציה), 17 ביוני (ונציה), 17 באוגוסט (ליבורנו) ו-27 באוגוסט (ליבורנו). ראוי לעיון נוסף.

מכתב בערבית-יהודית. הכותב והנמען אינם ידועים. המכתב הוא בקשה לצדקה פרטית. הכותב נתון במצוקה בשל עתות קשות (אוקאת אלשדאא'ד). בביתו יש חולה הסובל מדימום מהאף (רעאף) במשך שבוע שלם (אפשר לתקן את המילה "חולה" ל-"מרץ'" במקום "מריץ'", כך שהכותב עצמו הוא הסובל מדימום מהאף, אך השורה הבאה — "הייתי מחוץ לבית" — מרמזת שמדובר דווקא בבן משפחה אחר). כאשר המכתב נמשך בצד האחורי, הכותב מזכיר את קהיר; שהוא חסר כול וחסר אונים; שאל לנמען להאשים אותו; ושהוא [?] את פניו מרוב בושה.

רישום משפטי (מס' 2) בפנקס בית דין קראי בקהיר. הסכם בין בני הזוג מהג'ה בת שמואל המכונה אל-סירג'אני ובעלה אהרן בן אליהו יקין. מתוארך ל-14 באייר ה'שכ"א (1561). אותו זוג שהופיע ברישום הקודם בפנקס (PGPID 41023) מתייצב שוב בפני בית הדין כדי לערוך הסכם בנוגע לחובותיו הקודמים של הבעל ולנסיעתו לירושלים ולדמשק. חלק מההסכם נסב על כך שאהרן מעניק למהג'ה בעלות על "מטפחת סינית שיש בה שמונה עשר מת'קאל של זהב" [כ-76.5 גרם] (אלבכנק אלציני אלד'י פיה ת'מאניה עשר מתקאל אלד'הב).

הסכם קראי בנוגע לסידורי ירושה ועיזבון. מתוארך ליום רביעי, ג' באלול ה'תקל"ב (1772), בקהיר. הליכי בית הדין עוסקים בעיזבונו של אברהם בן דוד צמח המכונה ט'אני ובחובותיו שטרם נפרעו. אחיו של הנפטר שנותר בחיים, משה בן דוד צמח המכונה ט'אני, מופיע בפני בית הדין כנציג העיזבון. הסידורים הכספיים מערבים מספר בני הקהילה הקראית, ובהם: אליהו המכונה ראצ'י, סתותא בת יוסף ברכה, ושמואל בן שבתי המכונה פיירוז. במסמך שלוש חתימות עדים בכתב ידו של הסופר שלמה כהן המכונה ח'נזי דמשקי.

מסמך משפטי בעברית, ובו ביטוי אחד בערבית-יהודית. נכתב בפוסטאט/קהיר ומתוארך ליום חמישי, ט"ז באב שנת ה'של"ז, הוא 30 ביולי 1577. המסמך מתעד פיוס וסיום סכסוך זוגי בין יוסף פיקו לבין אשתו אסתר בת שלמה קאגיגי. תנאי ההסכם הם שיוסף לא יכה עוד את אשתו מכל סיבה שהיא, ולא יעליב אותה או יקלל אותה או את הוריה. אם יפר את התחייבותו, יהיה לה הזכות לתבוע את מלוא תשלום הכתובה שלה בבתי הדין המוסלמיים "בעיר הבירה" (פי אלעצמה?), והוא יידרש למסור לה את גט הפיטורין בתוך 24 שעות.

הודאת חוב קראית בערבית-יהודית, מיום ט' בכסלו ה'תקט"ז (1755). המסמך נכתב בביתו של שלמה ב"ר אהרן כהן המכונה שאמי (ככל הנראה בקהיר, על פי זהות הסופר). סעדיה ב"ר אלעזר לוי המכונה קיים מודה בחוב של 30 פינדקלי זהב למשה ב"ר [שם פרטי הושמט] המכונה צדקה. הסכום אמור להיפרע בתשלומים חודשיים. סופר המסמך הוא אליהו רופא המכונה צעיר. בצד האחורי: חשבונות המפרטים תשלומים חודשיים בפינדקלי זהב, אפשר שהם קשורים לעבר הראשון של המסמך, אך מוזכרים בהם שמות אחרים, כגון יוסף לוי.

רישום משפטי (מס' 1) מתוך פנקס בית דין קראי בקהיר (שורות 1–16 בדף 1v). שטר שחרור מחובות בין בני זוג, מתאריך י"ד באייר ה'שכ"א (1561). מהג'ה בת שמואל הידוע בשם אלסירג'אני מופיעה בפני בית הדין כדי לשחרר את בעלה אהרן בן אליהו יכין מכל החובות והכספים שהלוותה לו בזמן מסעותיו בארץ אל-שאם וכן מאז שובו למצרים. ההלוואה תועדה בכפילות: פעם כהודאת חוב שניתנה במסגרת משפטית עות'מאנית ("בדיני גוים"), ופעם נוספת בשטר שאהרן עצמו ניסח בכתב ידו ("ואלשטר אלדי מכתוב בכטה").

רישום משפטי (מס' 17) מתוך פנקס בית דין קראי בקהיר (בדף 6v של כתב היד). אינו מתוארך, אך ככל הנראה נכתב סביב שנת 1560 לספירה על פי התאריכים שברישומים הסמוכים בפנקס בית הדין. עבד אל-עזיז בן שמואל פולאדי מופיע לפני בית הדין בבית הכנסת דאר סמחה כדי לשלם דמי שכירות על נכס שברשותו, המוחזק בקודש הקהילתי. מבנה התשלום לוקח בחשבון את עלויות האחזקה והתחזוקה של הנכס שעבד אל-עזיז משלם. בעמוד הבא של פנקס בית הדין הוא מופיע ברשימת דיירי הקודש הקהילתי (שורות 23–24).

רישום משפטי (מס' 53) בפנקס בית דין קראי בקהיר. מתוארך ג' בתשרי ה'שכ"ג (1562), אותו יום כמו הרישום הקודם (מס' 52). הרישום מנוסח כשאלה הלכתית הנוגעת למגע מיני אסור שהתרחש בין שלמה בן נתנאל הדיין לבין בת דודו מצד אביו, ילדה בת שבע שלא מוזכרת בשמה, בתו של שמואל פיירוז. התביעה הוגשה על ידי יצחק בן עבד אלרחים פיירוז, שהיה מעורב לאחרונה בקטטה פיזית (צ'ראבה) שבה הכה את בן דודו שלמה בשבת. יצחק מעיד כי המעשה שנעשה על ידי שלמה כלפי בת דודתם בת השבע אירע בדמוה.

מכתב מאת מרדכי הלוי בן שמואל, משה לוי בן שמואל וקהילת הקראים בירושלים אל שלמה כהן, בנו יוסף כהן, אהרן לוי, יוסף גבאי וישועה צעיר, בפוסטאט/קהיר. כתוב בערבית-יהודית. מתוארך ליום שלישי, ג' באייר ה'תק"ן ("רחש לבי") — 1790 לספירה. הכותבים מדווחים כי הנמענים יצאו לדרכם בלי לקחת עמם את מכתביו של מצטפא אלצבאע' בנוגע ל"בולסה" (ארנק/שקית) של 247.5 ממטבע מסוים שנמצאת ברשותם. עליהם למסור את הכסף לשותפיו של מצטפא — חנא צאצי ומיכאיל אלכֻחיל(?). דורש בדיקה נוספת.

רישום משפטי (מס' 41) מתוך פנקס בית דין רבני בקהיר. בעברית. מיקום: קהיר. מתוארך לא' באייר ה'תמ"ג, הוא שנת 1683 לספירה. (מסמך מס' 41) הסכם אירוסין בין בני הזוג המיועדים: חנונה בת דוד שמחון ולוי בן יעקב ריוס. סבתה של הכלה, נג'מה, ואדם בשם יעקב סראגוסי פועלים מטעמה בהליכי האירוסין (אביה כבר נפטר), ומעבירים את פריטי הנדוניה והכספים. מועד החתונה נקבע לחנוכה הקרוב, ובני הזוג מתעתדים להתגורר עם אמו של החתן, אלמנה ששמה אינו מצוין, "כל זמן שיש פשרה ביניהם".

רישום משפטי (מס' 16) בפנקס בית דין קראי בקהיר. הרישום אינו מתוארך, אך ככל הנראה נכתב סביב שנת 1560 לערך, על פי התאריכים המופיעים ברישומים הסמוכים בפנקס. שמואל ברכה מופיע בפני בית הדין בבית הכנסת דאר סמחה כדי לשלם דמי שכירות על נכס שבבעלותו, המוחזק בקודש הקהילתי. מבנה התשלום לוקח בחשבון את הוצאות האחזקה והתחזוקה של הנכס מצדו של שמואל. בעמוד הבא של פנקס בית הדין הוא מופיע ברשימת דיירי הקודש הקהילתי (שורות 2–3). חלק ניכר מהרישום הזה נמחק בקווי מחיקה.

שטרי חוב קראיים על דף כפול (ביפוליום), מתוארכים ל-1 בשבט ה'תצ"ח (1738 לסה"נ). שני המסמכים עוסקים בדירת קאעה ברחוב דרב אלפֻרְן ברובע היהודי בקהיר. בשני המסמכים נאמר שהנכס שייך להקדש (קודש) של הקהילה הקראית, אך המסמך השני מציין כי הנכס הועבר קודם לכן לידי שלמה לוי המכונה קֻדְסי באמצעות "ירושת אמו... פרג' בת אברהם בן משה לוי המכונה קַיִּם" (דף 1v, שורות 18–20). העסקה בכל אחד מן המסמכים מתמקדת בתשלומים ששילם יצחק בן שלמה לוי המכונה קַיִּם עבור הקאעה.

הסכם טרום-נישואין קראי. מתוארך ליום ראשון, כ"א בחשון ה'תקי"א (1750). המקום: ככל הנראה קהיר, "בנכסיו" של החתן המיועד שלום לוי. בהסכם מעורבת גם הכלה המיועדת קמר בת חסד בן יצחק לוי המכונה קֻדְסי, המיוצגת על ידי אחיה סעדיה (אף שאביהם עודנו בחיים). החתן מתחייב שלא לצאת למסע אל מחוץ לארץ, ואם יצא ויעדר למעלה משנה — תהיה אשתו רשאית לשוב לבית הוריה ולהתגרש אם תחפוץ בכך. הסופר אליהו רופא המכונה צעיר חתם גם בשם שני העדים האחרים, עוזיאל גבאי ואברהם פיירוז.

הסכם שידוכין. החתן: יוסף בן יהודה מנחם. הכלה: אסתיתא בת דוד הכהן. המטבע המוזכר בשטר הוא דוקטים ונציאניים (פרחים זהב בנאדקה). המקום: פוסטאט/קהיר. תאריך: י"ב בחשון ש[ל]"ל (יקיר) לבריאת העולם, כלומר אוקטובר 1569. החתונה נקבעה להתקיים בחג השבועות הקרוב (20 במאי 1570), כך שתקופת האירוסין צפויה להימשך כשישה חודשים. בני הזוג יתגוררו בבית אביה של הכלה במשך השנתיים הראשונות לנישואיהם, ודוד אבי הכלה מתחייב שלא לגבות מהם דמי שכירות לאורך תקופת שהותם בביתו.

רישום משפטי (מס' 60) בפנקס בית דין קראי בקהיר. מתוארך לכ"א באדר ב' באותה שנה כמו הרישום הקודם, ה'שכ"ג (1563). הסכם שותפות בין פרג'אללה בן יעקב מעיג'ן (שם משפחה נדיר) ובין אהרן בן שמואל אלפולאדי, לעבוד יחד בחנותו של עבד אלעזיז שמואל אלפולאדי (אחיו של אהרן). השותפות כוללת הסכם לחלוקת רווחים של שליש לכל אחד מהצדדים, וההסדר העסקי יימשך "כל זמן שעבד אלעזיז נוסע". כפי הנראה, מדובר בשותפות שבה פרג'אללה ואהרן ינהלו את החנות בזמן היעדרותו של עבד אלעזיז.

רשומה משפטית (מס' 36) מתוך פנקס בית דין רבני בקהיר. בעברית. מיקום: קהיר. מתוארכת ל-ה' בניסן ה'תמ"ג, היינו 1683 לסה"נ. (מסמך מס' 36) אישור על קבלת תשלום בסך 10,500 מדין בין יום טוב בן יחיא הלוי, המכונה שנפך, לבין אברהם בן יוסף רוסאנו. אברהם היה חייב ליום טוב את החוב הזה מכוח שטר משפטי קודם שתאריכו י"א בחשוון ה'תל"ו (אוקטובר 1675 לסה"נ), כך שהחוב היה תלוי ועומד למעלה משבע שנים, שכן רישום הרשומה הנוכחית הוא מה' בניסן ה'תמ"ג (1 באפריל 1683 לסה"נ).

רישום משפטי (מס' 24) בפנקס בית דין קראי בקהיר. מתוארך לה' בטבת [שנת ה'שכ"א] לבריאת העולם (1560 לסה"נ), כאשר השנה משתמעת מן הציון "סנה תארי׳" שהשתמש בו הסופר על סמך רישומים סמוכים. מסמך זה הוא הודאה בחוב בין עבד אל-באקי בן משה הלוי לבין עבד אל-רחים הכהן בן אברהם [הכהן], המכונה שֻׁקַיר. עבד אל-באקי חייב סכום של 25 דינרי זהב אשרפי ג'דיד, ומתחייב לפרוע את החוב בתשלומים חודשיים. במידת הצורך, שלושת בניו ערבים אף הם להחזר החוב: משה, פרג'אללה וראובן.

רישום משפטי (#14) מתוך פנקס בית דין רבני בקהיר (בדף 4v). בעברית. מיקום: קהיר. תאריך: ז' אדר ה'תמ"ג, היינו 1683 לספירה. (מסמך #14) רישום כתובה, עם פחות קיצורים של הנוסחאות המקובלות מאשר הנהוג בדרך כלל במסמכים מסוג זה שנרשמו באותו פנקס בית דין. החתן: אברהם בן רפאל מורינו. הכלה: שרה בת יצחק די אבילה. סכום הכתובה הכולל גבוה במיוחד — 125,000 מאידין — והם מצוינים במפורש כמטבעות מבית המטבעה העות'מאני בקהיר ("מאידיש כסף מהמטבע הנוהג היום פה מצרים").

מכתב בערבית-יהודית שבו פונה גבר אל קרוב משפחה לעתיד מצד החיתון. הכלה שהתה בביתו של הנמען, והכותב מדגיש כי "אין לה אב ואח מלבדך" — כלומר על הנמען מוטל למלא את שני התפקידים הללו. הכותב מתנצל על שלא יוכל להגיע באופן אישי לחתונה, ומסביר זאת בכך שאשתו בהיריון ושהוא טרוד עד מאוד בענייניו. עם זאת, הוא מתחייב לצאת לדרך אם בגדי הכלה ומלבושיה יהיו מוכנים לחלוטין. כתב היד הוא פרטי, ונרכש על ידי אלן ז'אקה (Alain Jacquet) מנאנטר שבצרפת בקהיר בקיץ 1972.

מכתב. אחד מקומץ הפפירוסים הערביים-יהודיים המעטים שהשתמרו. בסיווגם של בלאו והופקינס סומן כ"פפירוס I". תיארוך: ככל הנראה מהמאה ה-9 או מוקדם יותר. אין זה סביר שהמסמך הגיע מגניזת קהיר; ייתכן שרובם או כולם של מסמכים מסוג זה מקורם בחוג מסחרי באושמון. זהו מכתב מחֻסיין בן סֻוַיד אל שותפו העסקי אבו יעקוב אסחאק בן צדקה. (אותם שולח ונמען כמו בפפירוס הערבי-יהודי XIII.) המכתב עוסק כולו במשלוחי בגדים ובתשלומים. (המידע מבוסס על בלאו והופקינס, ועל גיל.)

רישום משפטי (מס' 49) בפנקס בית דין קראי בקהיר. הרישום מתוארך ל-13 באלול, אך השנה אינה נקובה במפורש, והביטוי "סנה תאריכ'ה" אינו קשור באופן ברור לרישום הקודם שבצד הפנים של אותו דף, המתוארך לתשרי ה'שכ"ג (1562). אילו אכן התכוון הסופר לשנת ה'שכ"ג, היה נוצר פער של כשנים-עשר חודשים בין שני הרישומים, דבר שנראה בלתי סביר. תוכן הרישום קצר: שבועתו של שמואל בן יחיא פיירוז ליעקב אלחזן כי לפני חג השבועות יביא לו כדי חרס שלמים ותקינים תמורת אלה שנשברו.

הודאת חוב והסכם שותפות לצורפות מקהילה קראית. מתוארך ליום ראשון, ט"ז בשבט ה'תט"ו (1655). סלימאן בן שמואל לוי דרויש מודה בחוב של 200 נצף פצ'ה (חצאי כסף) לצמח בן אפרים ברכה. בנוסף, השניים כורתים ביניהם "עקד שרך" — חוזה שותפות — לפעילות בשוק הצורפים, העוסקת במכירת כסף, חוטי כסף וזהב (קצב) וכיוצא באלה, כלשון המקור: "חצל בינהם עקד שרך פי סוק אלצאג'ה פי תסויק אלפצ'ה ואלקצב וג'יר דלך". שוק הצורפים בקהיר היה ידוע מקומית באותו שם ("סוק אלצאג'ה").

הסכם אירוסין קראי בין משה בן יוסף פיירוז המכונה רווח לבין אסתר בת דוד בן אברהם פיירוז המכונה רווח, מיום שני, ט"ו בסיוון ה'תקי"ג (1753). מקום עריכת ההסכם: ביתו של אבי הכלה בקהיר. ייתכן שהכלה והחתן הם בני דודים מצד האב, אך בהיעדר שמותיהם המלאים לא ניתן לאשר באופן ברור את הקשר המשפחתי ביניהם. החתן תורם סכום של 33 מחבוב זהב כתשלום נדוניה, ומקבל מדוד פיירוז פריטים חומריים מן הנדוניה, ובהם: כובע תרבוש, שמיכה, מזרן ופריטים נוספים מתכולת השידה.

שני קטעים שראו אור במהדורת ישראל לוי (1900b), מיקומם הנוכחי אינו ידוע. מהדורה מחודשת שלהם פורסמה על ידי בורנשטיין (1904), עמ' 87–89. לוי מדווח כי רכש אותם בתערוכה הגדולה בפריז מסוחר שהגיע מקהיר. אוסף כתביו הופקד בתחילה בקונסיסטואר הישראלי של פריז, ובשנת 1945 הועבר לספריית האליאנס (AIU), אך הקטעים לא אותרו שם. הטקסט של אחד מן הקטעים שפרסם לוי חובר באופן משכנע על ידי מאן (1934, עמ' 273–277) לקטע נוסף, כשמאן הסתמך לצורך כך על מהדורת גיום.

שטר אירוסין קראי מיום א' בטבת ה'ת"ץ (1729). מקום העריכה: קהיר. הכלה, שטרם הייתה נשואה, היא אסתר בת ישועה בן אברהם, והחתן הוא יוסף בן יעקב בן אברהם. תרומותיו הכספיות של החתן לנישואין כוללות: 50 כסף + 1,500 מדין + 200 מדין + 800 מדין. בשורות 18–19 של שטר האירוסין נכלל תנאי מיוחד: אם יוסף יכה את אשתו "בשעת קטטה" במהלך עשר השנים הראשונות לנישואין, הוא יידרש "לתת חמש משקלות שמן זית לבית הכנסת" (כלשון השטר: "שֶׁמֶן זית", שמן להדלקת נרות).

שטר שותפות ב"עסק המשי". התעודה מתוארכת לכסלו ה'תקס"ב (1801 לספירה) ונכתבה בקהיר. בשורות הפתיחה מופיעים מספר שמות. בין השותפים: אפרים עדّה ושמעון עזרי, וכן שותף שלישי ששמו ניזוק קשות ונותרו ממנו רק שתי אותיות (שורה 3). למרבה המזל, ראשי התיבות של שמו של השותף השלישי שורדים בשורות מאוחרות יותר בצורת הקיצור הרמ"ץ, דבר המעלה את הסבירות ששם משפחתו היה צבי. השותפות נקבעה לתקופה של שנתיים. ייתכן שהמסמך כלל בעבר חלק של חתימות שאבד עקב הנזק.

רישום משפטי (מס' 14) מתוך פנקס בית דין קראי בקהיר. המסמך אינו מתוארך, אך ככל הנראה נכתב סביב שנת 1560 לספירה, על סמך התאריכים ברישומים סמוכים באותו פנקס. יהודה הדיין הרופא בן יוסף החכם הרופא מופיע בפני בית הדין כדי לשלם דמי שכירות עבור דירת מגוריו, שהיא חלק מנכסי ההקדש הקהילתי. מבנה התשלום מביא בחשבון את הוצאות האחזקה והתחזוקה של הנכס שיהודה נשא בהן. ברישום מאוחר יותר באותו פנקס בית דין הוא מופיע ברשימת הדיירים בנכסי ההקדש הקהילתי.

רישום משפטי (מס' 57) בפנקס בית דין קראי בקהיר. ללא תאריך, אך ככל הנראה נכתב באדר א' ה'שכ"ג, על סמך שני הרישומים הקודמים והחודש המוזכר כמועד תחילת ההחזר. אותו אדם המופיע בשני הרישומים הקודמים (55–56), שמעון בן יעקב הלוי הסומך אלקֻדסי, מודה בחוב של חמישה מטבעות זהב קפריסאיים לגיסתו עִמאמה, בתו של יהודה הרופא הדיין ואשתו של שמואל הלוי. החוב הוא הלוואה ללא ריבית (קרצ'א חסנה מן גיר רבח), ושמעון מתחייב לפרוע אותה לגיסתו בתשלומים חודשיים.

רישום משפטי (מספר 105) מתוך פנקס בית דין קראי בקהיר. מתוארך לכ"ז בכסלו [ה'שכ"ו] (1565), כאשר השנה זהה לרישומים קודמים באותו דף. הרישום מתעד הסכם בין בני זוג גרושים בעקבות מתן גט באותו היום. אברהים בן יהודה הרופא מצהיר כי לאחר גירושיו מצ'ארה(?) בת עבד אל-מקצור הכהן אין לו כל תביעות משפטיות תלויות ועומדות נגד גרושתו. במקביל, צ'ארה(?) מופיעה בפני בית הדין ומשחררת את גרושה מתשלום מוהר מאוחר ומכל תביעות משפטיות נוספות הקשורות לכתובתה.

רישום משפטי (מס' 46) בפנקס בית דין רבני בקהיר (בדפים 11v-12r). בעברית. מיקום: קהיר. מתוארך כ"ג באייר ה'תמ"ג, הוא 1683 לסה"נ. (מסמך מס' 46) השורות הראשונות של שבועת האלמנוּת שנשבעה סת אלבית בת יוסף פנג'י(?), אלמנתו של שמואל טייב המכונה חאג'. סת אלבית נשבעה בפני בית הדין ובפני ארבעת בניה: יוסף, יצחק, יעקב וחיים. חלק מהסכום המגיע לה מכוח כתובתה קשור לבעלות על חתולי זבאד (החתולי זבאד) ועל נכסים ברובע הקראי בקהיר, ובפרט בדרב אלחדאד.

הסכם אירוסין (שידוכין) בין אליהו בן משה רימאן/דימאן/דמאן (?) מן מנצורה לבין רחל המכונה כֻּחְלָה בת חסון. אביה של הכלה אינו עוד בין החיים, ולכן אמה רחמה בת שלמה חדאד ואחיה נדי(?) נזכרים מספר פעמים בהקשר לסידורי הנישואין. הכלה היא קטנה (קטנה) בעת אירוסיה. תקופת האירוסין נקבעה לשלוש שנים, אולי עד שתגיע רחל לגיל הנערות (נערות). החתונה מתוכננת להתקיים במנצורה. המטבע המוזכר: ריאלים. מתוארך לספטמבר 1803 לספירה (תשרי ה'תקס"ד), קהיר.

כתובה. מתוארכת ליום שישי, י"ט באדר ב'ר"ג לשטרות = 18 במרץ 1892. המקום: אל-מחאבשה שבצפון-מערב תימן, הידועה גם בשם קֻזַיִּז, סמוך לאגם או לבאר אל-קטף. החתן: חיים בן סלימאן. הכלה: שמעה בת דאוד. המטבע הנקוב: דרהמים של "קפלה" (ברבים: קפאל) מכסף, "לפי המשקל המקובל אצל צורפי צנעא, הידוע לכסף בעיר צנעא בשוק הצורפים". העדים: סעיד בן סלימאן נג'אר, ויחיא בן סעיד כבּאסי. (חלק מן המידע מבוסס על FGP.) ייתכן שהמסמך אינו מקורו בגניזת קהיר.

רשומה משפטית (מס' 25) בפנקס בית דין קראי בקהיר. מתוארכת ל-ג' בשבט [ה'שכ"א] (1561 לסה"נ), כאשר השנה משתמעת מהציון של הסופר "סנה תארי׳" על בסיס הרשומות הסמוכות. [אס]תיתא(?) בת אברהם בן יהודה רופא מקבלת את תשלום המאוחר של כתובתה — 13 זהובים ג'דיד — מבעלה לשעבר משה הלוי. כמה מילות מפתח בשורות האחרונות פגומות, אך נראה שהזוג עומד להינשא מחדש זמן קצר לאחר גירושיו, עם אזכור של קידושיהם (קדושים) וקרוב לוודאי כתובה חדשה בשורות 23–25.

הסכם אירוסין (שידוכין) בין אפרים בן שמואל לכֻ'אנדה בת אליהו סוּסי, במסגרת מעוטרת בצורה מרהיבה. שמה של הכלה המיועדת מופיע גם כ"שמחה" בשורה 8. המטבע הנזכר: מדין. המסמך מתוארך לשנת 1720 לסה"נ (א' באלול ה'ת"פ). המקום: קהיר. תקופת האירוסין נקבעה לשנה אחת עד לחתונה. בצד האחורי: בטור הימני רשימת שמות תחת הכותרת "חג פסח ...". הטור השני מכיל טיוטה/שרטוט של מסמך אירוסין אחר בין ח'ליפה בן יהודה חסאן לזינה(?) בת אברהם בו-ואדק..(?).

שטר מכר ארוך ומפורט שמעורבים בו חברים רבים מן הקהילה הקראית בקהיר. בשורה 13 מוזכר ההקדש הקהילתי (קודש, waqf), ועיקר המסמך עוסק במכירת דירה בקומה עליונה (שוקקה = شقة) שבעלותה מחולקת כעת בין כמה בעלים, ומכאן ההתייחסויות החוזרות לחלקים שבריריים של קיראט/קראריט (1/24). חתומים על המסמך בעיקר חברים מן הקהילה הקראית: שלמה כהן, אליהו בן ישראל, עמרם חזן ואברהם רופא. בחלק העדים מופיע גם יהודי רבני בשם יעקב, אך שמו המלא אינו ברור.