מסמכי שלטון בגניזת קהיר

עותק או טיוטה של עצומה בערבית-יהודית. תיארוך משוער: ראשית המאה ה-17. המסמך קשה להבנה משום שהעמוד הראשון חסר, וכינויי הגוף אינם מוגדרים בבירור. נראה כי הוא עוסק בשני אנשים — האחד הוא דׄ'מי בשם נתן, עני ומדוכא, והנמען (השולטאן?) מתבקש לסייע לו (שורות 1–3 בצד הקדמי ו-5–10 בצד האחורי). השני הוא איש עשיר מאוד המעמיד פני עני כדי להתחמק מתשלום החוב לשלטון (מאל אלסלטאן). נראה שהאיש העשיר הוא נושא המסמך משורה 4 בצד הקדמי עד שורה 4 בצד האחורי, ושוב בשורות 11–14 בצד האחורי. אביו של נתן היה ככל הנראה חוכר המסים (עאמל) של אלח'דׄרא, ואמו הותירה ירושה גדולה בסך 200,000 מדין, אך נראה שהאיש העשיר השתלט על הירושה, ובכך גם רימה את השלטון וגם הותיר את נתן בעוני. בעבר הצליחו "אדוננו" חאפז אחמד פאשא (מושל מצרים בשנים 1590–94) ולאחריו "אדוננו" ח'דׄר פאשא (מושל מצרים בשנים 1598–1601) להוציא מאיש זה סכום כסף מסוים. שני המושלים מתוארים כנראה כווזירים ("X אלוזיר"). המסמך ממשיך ומתאר את מקורות העושר של האיש העשיר ושל בני משפחתו ומקורביו. בצד האחורי (שורות 7–8) נאמר שיש לסייע לאיש העני משום שהוא חפץ "לעזוב את דת הכופרים" ולהתאסלם ב"אסלאם הנעלה" (אלאסלאם אלשריף). הנמען מתבקש להוציא צו לוואלי "לחתום את ביתו" של האיש העשיר ולעצור את בני משפחתו ומקורביו כדי להבטיח את גביית כספי השלטון. הביטוי "אלאסלאם אלשריף" מרמז על אחת משתי אפשרויות: או שהשולח והנמען שניהם יהודים שהמירו את דתם לאסלאם (שכן זהו מסמך בערבית-יהודית), או — וכך סביר יותר — שמדובר בתעתיק או בטיוטה שהכין סופר יהודי לעצומה בערבית שנכתבה בידי מוסלמי. אפשרות נוספת היא שהמסמך המקורי היה עצומה בטורקית עות'מאנית, וכאן הוא מתורגם או מנוסח מחדש בערבית; הביטוי בייורך שריפ̇ = بويورڭ شريف = buyurun (khaṭṭ-ı) şerîf בשורה 11 בצד האחורי מסקרן במיוחד, שכן המילה המרכזית היא טורקית ולא ערבית. עם זאת, יש מקום משמעותי לפקפק בכך שבייורך מייצג את הפועל המוטה "buyurun", שכן ביטוי כזה אינו מופיע במסמכים עות'מאניים.

דו"ח רשמי הממוען לווזיר פאטמי. תאריו של הנמען (סיד אלוזראא' תאג' אלאצפיאא' קאצ'י אלקצ'את דאעי [אלדעאת עלם אלמג'ד] ח'ליל אמיר אלמאמנין וח'אלצתה) מתועדים אצל אלמקריזי כתאריו של הווזיר אליאזורי (כיהן 1050–1058 לסה"נ). השולח מאשר את קבלת מכתבו של הנמען מיום 28 ברביע אלאוול, אשר הגיע יחד עם מכתבו של אלאמיר אלמאיד עדת אלאמאם מצטפא אלמלכ מעתז אלדולה, בעניין "המינוי הדמשקאי" (אלתוט'יף אלדמשקי); אותו ניסוח מופיע גם במסמך נוסף. אלאמיר אלמאיד הוא אבו אלמכרם חידרה מעתז אלדולה בן עצ'ב אלדולה בן (אל)חסין בן מפלח, אשר שלט כאמיר של דמשק בימי אלמסתנצר בשנים 441–450 להג'רה (1050–1058 לסה"נ), וכיהן בכהונה שנייה בשנים 453–455 להג'רה (1061–1063). (חלק מן המקורות מציינים את הלקב שלו כמעין אלדולה או מעז אלדולה במקום מעתז אלדולה, אך מסמך זה מאשר שגרסתו של אבן אלקלאניסי, "מעתז אלדולה", היא הנכונה. במקצת המקורות מובאת הכוניה שלו כאבו אלכרם, ויש המוסרים את חסין כשם אביו ולא כשם סבו.) אבן אלקלאניסי מספר שאלמאיד הגיע לדמשק עם כתב המינוי בתחילת רג'ב 441 להג'רה (נובמבר/דצמבר 1049 לסה"נ), אך נטל את השלטון (תסלם אלולאיה) רק בשנת 442 להג'רה, שהחלה במאי 1050 לסה"נ. מאחר שאלמאיד מופיע במסמך זה לצד ווזיר שהוא קרוב לוודאי אליאזורי, בהקשר של מסמכים רשמיים המאשרים מינוי בדמשק, מסתבר שאין זה מקרי שעלייתו לשלטון חפפה את עלייתו של אליאזורי לתפקיד הווזיר בקהיר במחרם 442 להג'רה (מאי/יוני 1050 לסה"נ). על סמך הסקות אלו, המכתב (או הצו או הרסקריפט) מן הווזיר הנזכר בשורה 5 היה ככל הנראה מתוארך ל-28 ברביע אלאוול 442 להג'רה = 20 באוגוסט 1050 לסה"נ. עלייתו של אלמאיד חידרה זה לתפקיד מושל דמשק נזכרת גם במסמך נוסף, כפי שנידון אצל גיל ואצל ראסטו. בצד האחורי מצוי טקסט בעברית בכתב יד גס ובלתי מיומן (אולי בידי אותו ממחזר שכתב מסמך אחר).

טיוטה של תכתובת רשמית מן המדינה הפאטמית. הפנייה היא אל הוזיר ("חצ'רת אלוזארה") בעניין מינוי אמיר בתימן, או שמא נכתבה על ידי אמיר בתימן שזכה בעבר לכמה חסדים מטעם המדינה ואשר מקיים יחסי חסות מבוססים עם הוזיר. תיארוך: ככל הנראה המאה ה-11. הנמען זוהה כוזיר אל-יאזורי (נפטר 1058) על סמך התארים שלו (القاضي الاجل المكين سيد الوزرا وتاج الاصفيـ[ـا قاضي القضـ]ـاة وداعي الدعاة علم المجد عمدة الدين امين امير المؤمنين), בידי מורתצא מוסטפא (עבודת מוסמך, 2025). רוב המסמך גדוש בלשון של יחסי חסות, אך ישנם כמה חלקים העשויים להניב תובנות היסטוריות מעניינות. (1) בחלק אחד נזכר כי כותב המסמך מתייחס למועמד שניתן למנותו כפקיד מדינה בתימן. (2) בחלק נוסף הכותב מתאר את יחסי החסות ושירותו למדינה, וכנראה מציע את עצמו כמועמד לתפקיד אמיר תימן. (3) בשורה 2 בקטע אחר מוזכרים שיגור שגרירים (סֻפֻר) וחֻג'ג' (מילולית: שליחים). האחרונים הם דרגה בהיררכיה של הדעוה הפאטמית, ותואר שבו השתמשו הח'ליפים הפאטמים לפנות לוסאליהם בתימן, ובמיוחד למלכה הסולייחית ארווא (ראו עִמאד אל-דין, עֻיון אל-אח'באר כרך VII, וסג'לאת מוסתנציריה). (4) לקראת סוף המסמך מזכיר הכותב עניין שאינו יכול להיחשף בתכתובת כתובה, אולי רמז לעניין סודי או חסוי. על צד ורסו ישנו פיוט עברי המבוסס על מלכים א' פרק ב', ולאחריו פיוט המבוסס על ספר שמות. מסמכים ערביים נוספים שעוּבדו לשימוש חוזר על ידי אותו סופר עברי ידועים גם הם. החיבורים בין הקטעים השונים הם חיבורים ישירים בכל זוג, ואילו החיבור בין שני הזוגות הוא עקיף אך נראה כמעט ודאי. החיבורים זוהו על ידי אלן אלבאום. (המידע מבוסס בחלקו על המהדורה של ח'אן.)

טיוטה של העתק עצומה בכתב ערבי הממוענת לאלמלכ אלעזיז סיף אלאסלאם טע'תכין, האמיר האיובי השני של תימן (ואחיו של צלאח אלדין), ששלט בשנים 1182–1197. נשלחה מעדן (בצד האחורי, שורה 3). בין שאר תאריו של הנמען נזכרים: "סלטאן ג'יוש' אלמוחדין... בהאא' אלמלה, נצר אלאמה, ד'ו אלפצ'איל ואלמנאקב, [...] אמיר אלמומנין, אבו אלפוארס, טע'תכין אלנאצרי...". העצומה מזכירה בתי מסחר "של המערב" (או אולי "של הערבים") (מתאג'ר אלע'רב או אלערב); דבר מה "אל ארצות תימן" (אלי דיאר אליאמן); בקשה לעשיית צדק לטובת קבוצה של אנשים (אלאנצאף עליהם); ובואו לעדן (מדינת עדן) של אלשיח' אבו עמראן בן אבו סעיד בן עלון (או ע'ליב?) הסוחר הנודד (אלתאג'ר אלמתרדד) יחד עם חבריו היהודים, היוצאים ממצרים והנכנסים מהודו (וג'מאעת אליהוד אצחאבה אלצאדרון מן מצר ואלוארדין מן אלהנד). סוחרים אלה זכו לחסות מטעם השלטון (אלרעאיה... ואלחמאיה...). (בנקודה זו הסופר דילג לשורה הבאה משום שכבר היו רשומים על הדף חשבונות קודמים.) הם הצליחו לסחור ולשגשג (צרף בצ'איעהם ואמואלהם(?) ומעונתהם עלי מא יתם אחואלהם עלי ע'איה אל-[...].... יתצרפון בבצ'איעהם ב-[...] ושרא...). אך כעת חלה תפנית כלשהי בגורלם (אלתקלב פי אחואלהם אעאקה...). בשורה שלאחר מכן מוזכר "מרסום", אולי בקשה מהנמען להוציא צו או הוראה לסיוע לסוחרים היהודים. ראו דיון אצל רוקסאני מרגריטי על תיאורו של אבן אלמג'אור בנוגע למעורבותו של טע'תכין במסחר, באמצעות הקמתם או אכיפתם של משמרות ימיים שתפקידם להגן על הסוחרים מפני שודדי ים, תמורת גביית מס ספינות מהסוחרים.

דיווח של פקיד פאטמי, שככל הנראה נשלח מצור. תיארוך: ככל הנראה 1109 לסה"נ (1108 לסה"נ אפשרי אך פחות סביר). נכתב על רוטולוס, שלפי ההערכה היה במקור באורך כ-3 מטרים, מתוכם נשתמרו כאן כ-1.7 מטרים. הדיווח עוסק בין השאר באירועים בטריפולי בעקבות בריחתו של פח'ר אלמלכ אבן עמאר (השוו T-S AS 153.176 + T-S AS 153.177), זמן קצר לפני נפילת טריפולי בידי הצלבנים. המסמך דומה לדיווח אחר אל אלמלכ אלאפצ'ל שנשתמר אף הוא בגניזה, ואשר מהדורתו ההדירה ג'פרי ח'אן. בין הנושאים הרבים שנידונים במסמך: בקשה לשליחת צי פאטמי לעזרת טריפולי; הסברים על כך שאבן עמאר היה אויבם של בני העם, של הנכבדים (אלמקדמין) של טריפולי ושל המדינה הפאטמית; כיצד הבוגד אלשריף אלעריצ'י שיגר לאבן עמאר סודות מדינה (אח'באר אלדולה), עד שסיף אלמלכ בן עלון הורה לעצור אותו; דיווח על סירה ובה עשרים ושניים גברים ונשים שהגיעה מעכא (עכו) שבשליטת הצלבנים, לאחר שהצליחו להיכנס אל העיר על חומותיה באמצעות חבל; בעלי הסירה מוסרים כי מהנד בן ע'ות' שב לג'בל עאמל(ה) ולכפר ברעם, ושם הוא משרת את הצלבנים וחי בקרבם; סכסוך דמים בין בני חדאת'א (حداثا בלבנון של ימינו) ובין שכניהם בני שבח'תאן, מהומה שהשלטונות במקום שליחת הדיווח נאלצו לטפל בה; וכן דברים הקשורים בגדודי צבא (אלמולדה ואלסוד, "השחורים"), מסים והצלבנים. בצד הוורסו מופיעה תפילה בעברית — הבקשה השנייה של רב סעדיה גאון. הקטע T-S NS 125.135 (PGPID 23587) מהווה צירוף לתפילה שבצד הוורסו, אך לא לדיווח שבצד הרקטו. עדיין חסרים כמה קטעים נוספים מן המסמך.

חשבון יוצא דופן מאוד, כתוב באותיות גדולות, ככל הנראה בעל אופי פיסקלי. ייתכן שמדובר בתשלום משכורות לחיילים או לשכירי חרב. רקטו, חלק עליון: - שמות אנשים, ובהם מסעוד בן מנצור בן סבע (?) ומחפוט' בן מנצור בן סבע (?). - שמות מקומות, ובהם דיר ג'לאד ואלצלת (=אלסלט'? קיים מקום בשם זה בירדן של ימינו, ואותיות נחציות ולא־נחציות מתחלפות לעיתים תכופות במילים מסוג זה; ראו למשל את האיגרת בערבית־יהודית שבה כנראה כתוב צפת=ספט במשמעות "קשקש" של דג בצירוף "צפת אלסמך"). רקטו, חלק תחתון: - כותרת: "אלמחארקה" (אולי שם של שבט או משפחה; קיימים גם מקומות בשם זה בתימן ובאלג'יריה של ימינו). - שמות אנשים, ובהם חסן (?) בן סהיל "ואלה אשר עמו", וכן עבד אלרחמן בן סהיל בן (או "מן"?) אלמחארקה. - המונח "ח'אצה" או "ח'אצתה" (אולי במשמעות פמלייתו האישית) מופיע אף הוא לעיתים תכופות. ורסו, חלק עליון: - כותרת: "מן אלסויקט'ה" (? السويقظة). - שמות אנשים ומקומות, ובהם עלי בן עמראן אבן אלמחארקה; "מיסור (?) באלסוידאא" (קיים מקום בשם זה בדרום סוריה של ימינו); מחמד בן מעאלי מן "בית רעיא"; מע'צ'ור (!) בן נצאר בן נצר אלמחארקי (?). ורסו, חלק תחתון: - כותרת: "מן עמל אלכרך" (קיים מקום בשם זה בירדן של ימינו). - "מן עיאתה" (קיים מקום בשם זה ליד דיר יוסף בקרבת אירביד שבירדן של ימינו) ותשלום בסך 320 דינרים. - "מן דאמוס" (קיימים מקומות בשם זה בספרד של ימינו (אדמוז) ובאלג'יריה, אך מדובר גם בשם עצם נפוץ במשמעות "כיפה" או "מרתף מקומר"; ייתכן גם שיש לקרוא כאן "כאמוס").

תרגילי כתיבה וקליגרפיה בעברית, בערבית-יהודית ובערבית. ברקטו, ברביע הימני העליון: נוסחאות הפותחות במילים אדאם אללה ו-ادام الله בערבית-יהודית ובערבית. ברביע השמאלי העליון: תרגילי כתיבה בעברית הפותחים במילים "עתה אקום" (ישעיהו לג, י). ברביע הימני התחתון: ניסיונות לתרגל את הליגטורה فص ואת המילה فصل או فضل. ברביע השמאלי התחתון: ניסיונות לכתוב נוסחאות שונות המשמשות בכתבי עתירה (פטיציות), כגון المجلس السامي ו-الشيخ الاجل. נוסחת הפתיחה היא: "حضرة مولاي الشيخ الاجل الموفق فخر الملوك والسلاطين سيف المجاهدين عدة الاسلام والمسلمين ادام الله سعادته". בוורסו, ברביע הימני העליון: יא עדולי לא תלומני ("הוי המוכיח את האחרים, אל תגנה אותי!"). ברביע השמאלי העליון: שיר ערבי הפותח במילים لله دهر مضا لي سعدت في بعض عمري. ברביע הימני התחתון: פרוזה חרוזה בערבית הפותחת במילים من العاشق المستهام حليف السقام, המצוטטת מתוך מדריך לכתיבת מכתבי אהבה של אבן אלוושאא (נפטר 325/937), "תפריג' אלמהג ואסבאב אלוצול אלי אלפרג'". בשוליים מצויים ניסיונות לכתיבת פסקת הת'קביל (נשיקת הידיים). ברביע השמאלי התחתון: נוסחאות שונות הקשורות לחצ'רה (חצר השליט). ברקטו, ברביע השמאלי התחתון מופיע הסימן (glyph). את התרגול הסופרי ניתן לתארך למאה השתים-עשרה על סמך תארי הכבוד שבהם נעשה שימוש: לקראת סוף תקופת שלטון הפאטמים במצרים הוענקו לפקידי המדינה תארים שנגזרו מתאריהם של בדר אלג'מאלי ושל אלאפצ'ל, כגון "אלשיח'י אלאג'לי".

בצד הפנים, עם הכתובת בצד האחורי: בקשה/מכתב מאת מסלם בן עלי בן מסלם אל אבו אלפרג' מוהוב בן יוחנא. השולח הוא פקיד מדינה או לפחות גובה מס או ערב על קני סוכר באזור הדלתא. הוא פותח בדיווח על 1,550 או 1,650 תבניות חרוטיות (אבּלוּג'ה) של סוכר גולמי (קנד) ששלח מן המטעים בפווה ובסמח'ראט באמצעות שלוש ספינות. (יש לשים לב לאי־ההתאמה: בתחילה הוא נוקב במספר 1,550, אך סיכומי המשנה מצטברים ל־1,650. לתיאור ולתצלום של האבּלוּג'ה והציוד הקשור אליה, ראו את עבודת הדוקטור של איאן ג'ונס משנת 2018, וכן צוגיטקה סאטו, "סוכר בחיי החברה של האסלאם בימי הביניים".) לאחר מכן הוא עובר ללשון של עתירה כדי לבקש מן הנמען לדאוג למכירת הסחורה, להעביר את התמורה אל הדיוואן ולהשיג עבורו את הקבלה. הוא מקונן על הוצאותיו הכבדות על ג'על (דמי תיווך), מאוּן (אספקה), עמאיר (בנייה או שיפוץ) ומצאלח ("אינטרסים"?), שמסתכמים ביותר מ־600 דינר בחודש, בעוד שאין ביכולתו להפיק מן המחוז הזה הכנסה של אפילו 100 דינר בחודש מכל מקור שהוא. הוא ממשיך בלשון של עתירה, ומכנה את עצמו "רג'ל מסתור" (אדם הגון ומכובד) שאינו רגיל לבקשות מסוג זה. הוא משווה את עצמו לסוחר החדל מלקנות ולמכור ופושט את הרגל במהירות. הוא מבקש מן הנמען להשתדל למענו או לכתוב בעבורו רֻקעה (פתק) אל פקיד בכיר יותר (אלמג'לס אלסאמי). מסיים בנוסחת ראי (העברת ההחלטה לדעת הנמען), חמדלה (שבח לאל) וחסבלה (אמירת "דַי לי באלוהים"). בצד האחורי מופיעה הכתובת בכתב ערבי.

רקטו: מסמך ממשלתי הפותח במילים: هذا كتاب من عبد الله ووليه الامام المنصور ابي علي الآمر باحكام الله امير المؤمنين صلوات الله عليه وعلى ابآئه الطاهرين وابنائه الائمة المطهرين من يد عبده الشيخ ابي علي الحسين بن عبد الله بن وهب ضامن تنيس واعمالها ان سهل بن يحيى يهودي طاري. במילים אחרות: "זהו מסמך של הח'ליפה אל-אאמר באחכאם אללה (שלט בשנים 1101–1130), {הוצא} בידי עבדו אבו עלי בן אל-חסין בן עבדאללה בן והב, אלצ'אמן (חוכר המסים) של תניס ופלכיה, {המאשר} כי סהל בן יחיא הוא יהודי 'מהגר חדש' (טארי)." (סהל בן יחיא נזכר גם במסמך נוסף; ייתכן שמדובר באותו אדם.) שאלת מעמדו של אדם כמהגר חדש (טארי) קבעה את גובה תשלומי מס הגולגולת שלו. השוו למסמכים נוספים שאולי רומזים לסוגה זו של מסמכים. הקטע בתחתית קשה לקריאה, אך הוא כולל תאריך ומסתיים בחמדלה (ברכת השבח לאל) בשורה האחרונה. ורסו: מסמך ממשלתי לא מזוהה בכתב ערבי. נראה כי מדובר בקבלה כלשהי, אולי על תשלום מס הגולגולת של אותו סהל בן יחיא, אם כי שמו אינו מופיע, ואף לא המילה 'ג'זיה'. הפתיחה: صح ذلك في التواريخ المبينة لشهور سنة خمس وخمسمائة, שממנה אפשר ללמוד את התאריך (שנת 505 להג'רה), והיא רומזת (בשל המילים 'דאלכ' ו'אלמביינה') כי המסמך מתייחס למסמך שבצדו השני. תחת זאת מצוין הסכום: "אלמבלג': דינר אחד". בראש הדף ואולי גם בשוליים הימניים נראים סימני רישום (עלאאם). זקוק לבדיקה נוספת.

עצומה מהתקופה הפאטמית. נכתבה ונחתמה בכתב ידו של מקבל קצבה מטעם המדינה: אחמד בן חמזה בן אחמד אלאמראאי (קריאת הנסבה משוערת; אפשר גם אלאערבי), "אלמתרג'ם בידיה אלרקעה בסמיה". המבקש מבקש לשחרר את קצבתו ולהבטיח את המשכיותה כדי "לסייע לו במילוי השירות (ח'דמה) למדינה". בעצומה מוזכרים כמה לשכות ממשלתיות: "אלדאר אלסעידה", "אלמטבח' אלסכר", ובאישורים שעל הצד האחורי גם "דיואן אלג'יוש' אלמנצורה" (לשכת הצבאות המנצחים). הצד האחורי כולל שני אישורים: אישור קצר המורה על שחרור הקצבה, ככל הנראה בכתב ידו של הח'ליפה ("בח'ט אליד אלשריפה"), ואישור המשך המזכיר קאדי שכונה ולי אלדולה, וכן שב ומזכיר את לשכת הצבאות "דיואן אלג'יוש' אלמנצורה". חלק מההליכים המנהליים המוזכרים מצריכים בירור נוסף: "אלראתב" ו"אלג'ארי". לקראת סוף הצד האחורי מוזכרת ג'זירת בני נצר, אי בדרום-מערב דלתת הנילוס, כיום בחורבותיו, אשר היה מיושב בתקופה הפאטמית. הערות על הקריאות: פנים, שורה 3: השוו למסמך 23 של ALAD, שורה 9 (אותו רעיון כמו "מא תרג'מתה" שעל הצד האחורי). פנים, שורה 9: קריאת شكر חלשה. בדרך כלל يضرع בצירוף בـ או فـي בא לפני מילה כמו انعام, ואילו يضرع בצירוף الى בא לפני אדם שהוא מושא הבקשה. לפיכך הקריאה قاضي עדיפה על החלופות (כגון الفاىض או القابض), אך מן הסתם קיימת חלופה טובה יותר ל־الشكر. צד אחורי, שורה 3: הקריאה راىها משוערת.

מסמך ממנגנון השלטון. תגובה לאישור עצומה שנכתבה על ידי יוחנא בן אבו אלליית' (נוצרי), שהפנה את העניין למשרדו של אלאפצ'ל. מתוארך לשנת 504 להג'רה (1115 לסה"נ). על גבי הקטע מופיעות ארבע ידיים שונות (שורות 1–2, שורה 3, שורות 4–5 ושורות 6–7). שורות 4–5 הן ככל הנראה בכתב ידו של יוחנא עצמו. בצד השני (verso) מופיע פיוט עברי מנוקד מאת יהודה אבן בלעם, "בזכרי משכבי". ישנם מספר חיבורים (joins) לטקסט העברי עם טקסטים ערביים שונים בצד הפנים (recto); יש לבחון את כולם יחדיו. ח'אן מצטט מקורות רבים על אבו אלברכאת יוחנא בן אבו אלליית', שעמד בראש דיואן אלתחקיק (הידוע גם כדיואן אלמג'לס) בשנים 501–527 להג'רה: אלאפצ'ל הקים בשנת 501 להג'רה משרד הידוע בשם דיואן אלתחקיק, ומינה לראשו את הנוצרי אבו אלברכאת יוחנא בן אבו אלליית'. יוחנא נשאר בתפקיד זה עד שהודח בשנת 527 להג'רה ונהרג בשנת 528 להג'רה. דיואן אלתחקיק היה אחראי על פיקוח ובקרה על פעילותם של שאר משרדי הממשל. לפי אבן אלמאמון, המשרד שהוקם בשנת 501 להג'רה ויוחנא בן אבו אלליית' הועמד בראשו היה דיואן אלמג'לס, ונראה שמדובר באותו המשרד עצמו. חלק מן המקורות אכן מתייחסים אליו בשם דיואן אלתחקיק ואלמג'לס. במקום אחר אבן אלמאמון מכנה את יוחנא בתואר מתולי דיואן אלמג'לס ואלח'אץ. השחזור החלקי של השורה העליונה אינו מופיע במהדורת ח'אן; הוא פרי עבודתה של מרינה רוסטו.

מסמך פיסקלי או פארא-פיסקלי (כלומר, מסמך שהוכן על ידי פקידי המדינה או על ידי הקהילה היהודית עבור השלטונות). רשימה של עניים מרודים, המחולקת באופן שווה בין ילידי הבירה לבין תושבים שמוצאם מאלכסנדריה, ממחוזות א-שרקיה והע'רביה, מהכפרים שסביב הבירה (כולם חסרי כל לחלוטין), ומערים כגון אשמום, דמיאט וקוץ. המסמך מתייחס לשלוש קבוצות בעלות יכולת תשלום שונה של מס הגולגולת (ג'זיה): (1) אלה שאינם יכולים לשלם דבר, (2) אלה שיכולים לשלם 2 דינרים, אך רק בתשלומים, ו-(3) השאר, שמהם יש לגבות 4 דינרים. ח'אן מציין כי רבּיע (במחקרו על השיטה הפיסקלית במצרים, עמ' 109–110) התעלם מהשורה האחרונה של הרשימה, המתייחסת לתשלום של 4 דינרים. כתוצאה מכך הסיק רבּיע שהמסמך משקף תשלום של תעריף אחיד של מס גולגולת בסך 2 דינרים לאדם. ח'אן טוען לעומתו כי שיעור מס הגולגולת השתנה בתקופות היסטוריות שונות (כפי שהוא מסביר בפירושו למסמכים נוספים): בתחילת התקופה האיובית נקבעו השיעורים על 4 1/6 דינרים, 2 1/12 דינרים ו-1 5/8 דינרים. באמצע התקופה האיובית עוגלו השיעורים הגבוה והבינוני כלפי מטה ל-4 דינרים ול-2 דינרים. לקראת סוף התקופה האיובית הונהג תעריף אחיד של 2 דינרים. על בסיס פריודיזציה זו מסיק ח'אן שמסמך זה מקורו באמצע התקופה האיובית, סביב שנת 1200. (המידע מבוסס על ח'אן ועל גויטיין, החברה הים-תיכונית).

מסמך מנהלי ממדינת איוב בדמשק מתקופה הסמוכה לשנת 644 להג'רה (1246/47 לסה"נ). חיבור הקטעים זה לזה אינו ודאי. כל שלושת הקטעים שימשו שנית בידי אותו סופר עברי לכתיבת פיוטים: שני הקטעים הראשונים נושאים את אותו פיוט, בעוד הקטע השלישי כולל פיוט אחר. החלק הערבי בקטע הראשון נוקב בנוסח: "המנשור (המסמך הרשמי) של סיף אלדין סֻנקֻר אלכֻּרדי ובנו, בעניין מה שנרמז לשניהם בו, מן האקטאע. מן המחנה (הצבאי) של דמשק השמורה". על כורחנו מדובר בסיף אלדין סנקר שונה מזה המופיע כאתאבכ בתימן בקטע אחר (PGPID 5459), שכן הלה מת בשנת 1212/13. החלק הערבי בקטע השני כולל את הבסמלה בלבד ואת האות הראשונה של השורה הראשונה. החלק הערבי בקטע השלישי נראה ככתוב באותה יד כמו זו שבקטע הראשון, ועוסק באותו עניין. להשוואת כתבי היד ניתן להצביע על שתי מילים זהות הכתובות באותו האופן (رسم ו-ولده); אותו רצף ליגטורי חריג בין אלף לעין; ושימוש דומה בסימני ניקוד ודיאקריטיים בשני הקטעים. חלק זה קשה יותר לקריאה מלאה, אך נקרא בחלקו: "במא רסם ולדה מן אלנקד אלמרסום אסתמרארה... והו אלפאן ות'מאנמאיה מן אג'רתה(?)... בכמאלהא מן אלמתאע(?) אל... כ'ארג'א ען אלחקוק אלדיואניה(?) לאסתקבאל מע'ל(!) סנה ארבע וארבעין וסתמאיה". השורה האחרונה אולי מתייחסת לפלישה הצפויה של המונגולים או לתשלומי מס בשנה הקרובה. זקוק לבחינה נוספת.

עצומה לשליטה הפאטמית סת אלמלכ. התיארוך (לפי רוסטו): 411–414 להג'רה / 1021–1024 לסה"נ. בעצומה זו פקיד של מסגד מרכזי, ככל הנראה הח'טיב הראשי, מתלונן על עיכוב בתשלומים לח'טיב המשנה מוסא בן אזהר. הדיירים של ההקדש (חבּס) של המסגד פיגרו בתשלומיהם וחבים כעשרה דינרים עבור התקופה המסתיימת ברג'ב 415 להג'רה (ספטמבר 1024). הוא מבקש שיוּצא מנשור (בשורה 11: פשוטו כמשמעו "מכתב פתוח", צו ללא חותם) לעאמל (המושל) ולמתוולי (המנהל) של המחוז שבו שוכן המסגד, בו יידרשו לסייע לח'טיב המשנה מוסא בן אזהר על ידי תמיכה במאמציו לגבות את התשלום מן הדיירים, על ידי העברת כספים אליו ישירות, ובאופן כללי על ידי אכיפת תנאי ההקדש. הסופר שהעתיק את הפסוקים המקראיים הדביק את העצומה הזו לעצומה נוספת המופנית לסת אלמלכ, כך שיחד יצרו רוטולוס אחד. עובדה זו מרמזת כי שתי העצומות שרדו יחדיו בארכיון (רוסטו). משולש קטן מן העצומה האחת נותר מחובר לעצומה השנייה. (המידע מבוסס על ניתוחה ומהדורתה של מרינה רוסטו.) הערה על התצלומים: תצלום הצד הערבי שנרכש מן הספרייה הבודליאנית חתך מספר שורות מן הטקסט הערבי וזקוק להחלפה. התצלום שפורסם אצל רוסטו (2010) שלם אך בשחור-לבן. הקטע צולם מאוחר יותר בצבע עבור פרסומה של רוסטו "The Fatimid Petition" (2019). תצלום הצד הכתוב באותיות עבריות שלם.

מכתב/עצומה בכתב ערבי. תיארוך: ככל הנראה מאמצע המאה ה-12 ועד סופה, על סמך שיקולים פלאוגרפיים, אזכורו של אבו אלפח'ר אבן אלרב שייתכן שהוא זהה לאדם הנזכר במסמך אחר, והשימוש החוזר בעברית בצד האחורי (שירו של משה אבן עזרא "במגורי ידידי" על עזיבתו של רבי יהודה הלוי; זה הועתק לאחר 1141 לספירה, שכן שמו של רבי יהודה הלוי מלווה בברכת המתים — אם כי מעניין ששמו של משה אבן עזרא אינו מלווה בברכה דומה). שם השולח מופיע בתרג'מה בפינה השמאלית העליונה אך קשה לקריאה. הנמען אינו מזוהה, אך ייתכן שיש רמז לכך אם ניסוח הראי' החריג, "וראיהא אלאסעד", מתייחס לתוארו; ספקולטיבית, ייתכן שמדובר באלקאצ'י אלאסעד הידוע גם בשם אבן ממאתי, אם כי הוא נכנס לתפקיד ממשלתי רק ב-1182 לספירה ועל כן ייתכן שהוא מאוחר מדי עבור מסמך זה. כמעט אין פתיחה עם ברכות לנמען, ואין תקביל, דבר המרמז כי השולח והנמען היו בני מעמד דומה. השולח מדווח שהוא עלה (לקהיר החדשה?) יחד עם אבו אלפח'ר אבן אלראב (בעברית: אלרב), אשר נראה שלמד מהדיואן הממשלתי כי שילם יתר על המידה את חבות המס שלו. אף על פי כן, שליח מהאוצר הטריד אותו (לדרישת תשלומים נוספים?) ואילץ אותו לחתום בשמו ולהעיד כי יתייצב ביום שני. הנמען מתבקש כעת לעלות יחד עם אותו אבן אלרב ולהבהיר את כל העניין. הקטע זוהה על ידי קדם גולדן.

עצומה (פטיציה) המופנית אל צלאח א-דין מאת עבד אלבאקי בן יחיא, היהודי, תושב העיירה מליג' שבמחוז אלע'רביה שבדלתא של הנילוס. תיארוך: בקירוב 564–589 לה'ג'רה, היינו 1169–1193 לסה"נ. המבקש מתלונן על גובי המסים, אשר אילצוהו לעזוב את משפחתו ואת עיסוקו ולעבוד בשירותם, ומבקש שיוּצא צו אשר יתיר לו לשוב אל עיירתו ואל משפחתו. בצד ה-verso מופיעה תשובה לעצומה הקובעת כי מאחר שלעבד אלבאקי בן יחיא היה ניסיון מסוים כגובה מסים, אין הוא יכול להשתמט מן השירות הזה. כמו כן, בצד ה-verso נמצאת חיבור על חישוב הלוח, המזכיר את המחזורים, המולדות וסוגי השנה העברית השונים; שמות חודשי השנה בלוח היוליאני (!) ומספר ימיהם רשומים אנכית על הדף. הטור הימני ביותר ב-verso הוא רשימה של ערכים הקשורים בלוח, רשומים בספרות אלפאנומריות קופטיות, ממוספרים 1–19 עבור כל שנה במחזור הלוח העברי מספר 260, אחר כך עשרה ערכים עבור 10, 20 וכן הלאה עד 100 מחזורים; אחר כך עשרה ערכים עבור 100, 200 ועד 1000 מחזורים; ולבסוף עשרה ערכים עבור 1000, 2000 ועד 10,000 מחזורים — חישוב לטווח של 190,000 שנים קדימה. בנוסף ישנן כמה שורות טיוטה של חלק מהביטויים המופיעים בעצומה שב-verso, וכן רשימה של מספרים בשוליים. (המידע על פי ח'אן ועל פי סשה שטרן.) ראו גם פריט נוסף קשור.

מסמך רשמי מהתקופה הפאטמית. מכתב מאת דאעי פאטמי המופנה אל קאדי אלקצ'אה (השופט הראשי), במטרה לברך אותו על כבוד חדש שהוענק לו מאת הח'ליפה — ככל הנראה מינויו לתפקיד קאדי אלקצ'אה. הכותב מציין כי לולא מנעה ממנו מניעה כלשהי, היה בא לברכו פנים אל פנים, שכן הוא חב רבות למשפחתו האצילה של הנמען בשל החסדים שקיבל מסבו ומאביו של הנמען, שניהם כיהנו כקאדים ראשיים. שמו של הח'ליפה דהוי מכדי שניתן יהיה לקראו, אך שטרן משער כי מדובר באלט'אהר לאעזאז דין אללה, על סמך אורך החלל שבו נכתב השם, ובמקרה זה הקאדי הראשי הוא קאסם בן עבד אלעזיז בן מחמד בן אלנעמאן, שמונה לתפקיד בשנת 418 להג'רה. הכותב מתייחס גם לחידוש שהנהיג בסדרי משרתו: בעבר התקיימו שני מושבים, ובאחד מהם עשה מישהו דבר־מה (ההקשר קשה לפענוח) בנוכחות המאמינים (האסמאעילים). נראה שמוזכר בו גם ספר ה"דעאים" של אלקאדי אלנעמאן. מושב נוסף התקיים בימי שישי בג'אמע. החידוש שהנהיג הכותב היה הוספת מושב שלישי בימי שישי לאחר התפילה בכל אחד מהמסגדים המרכזיים (ככל הנראה מסגד עמרו בפוסטאט, אלאזהר, ואלאנואר/אלחאכם). אם היה מקבל מג'אלס כלשהם, היה קורא אותם בקול ברבים, כמנהג. הצד השני של המסמך נעשה בו שימוש חוזר לכתיבת פסוקי מקרא בעברית.

דין וחשבון של פקיד לשכה (דיואן) פאטמי בנוגע לאקטאע. הקרקע היא מטע קני סוכר (אלקנד), והמסמך מזכיר את דיואן אלקנד, או ליתר דיוק דיואן אלסעיד, ואת שמותיהם של שלושה פקידים לפחות. בכללותו, המסמך מתעד את הגשתן וקבלתן של הכנסות פיסקליות מן המחוז הכפרי מניית סנדבסט אלקדימה שבמצרים. המסמך עוסק במסירת שני תשלומים שוטפים שחבים לדיואן, המייצגים הכנסות שהוערכו ביחס לבארות מקומיות או למקורות השקיה (אביאר) שהוענקו כאחוזות אקטאע. התשלום נוגע לשנת המס 520 להג'רה, ואילו המסמך עצמו מתוארך לג'מאדא א' 521 להג'רה. ההכנסות נמסרו בידי מחמד בן אבראהים, ששימש כממלא מקומו של אבו אלחסין בן חמזה, וכפי הנראה העביר את הכספים או את התוצרת מטעם אביו של האחרון. העסקה התנהלה בפיקוחו של האמיר אלמח'לס סדיד אלמלך, ובה היו מעורבים פקידים ועדים נוספים, ובהם אבו מנצור [...], השיח' אבו אלברכאת, יחיא בן יחיא בן סלאמה (המשמש כמנהל מטעמו של יחיא בן פצ'ל), ושד חסאם אלדולה נג'ם אלדין. כמו כן מוזכרים מחסני תבואה (שון) בפוסטאט, הצורך בקבלה משפטית (חג'ה) שיש לקבל מראש הכפר המקומי שהוזכר קודם, וכן אזכור של כמות של כשלוש מאות מטענים, ככל הנראה של תבואה או של סחורה אחרת החייבת במס. דרוש עיון נוסף.

עצומה פאטמית. תיארוך: 422–23 להג'רה / 1031–32 לסה"נ. החלק השני של עצומה לח'ליף אלט'אהר ובה בקשה להחזיר כנסייה שהוחרמה בצו של אלחאכם לידי הנוצרים שמהם נלקחה. העצומה מבקשת שיוּצא צו לדִיוואן אלאקטאעאת אלמֻרתג'עה (לשכת האחוזות המוּחזרות) המורה על תשלום סכום של 24 דינרים בתשלומים שנתיים של 6 דינרים. השוו למסמך אחר, ולעצומה אצל שטרן (Fāṭimid decrees, מס' 3) — צו שהוצא בידי אלחאפט' בשנת 524 להג'רה ובו מוזכר דִיוואן אלאסתפתאא עלא אלאקטאעאת אלמֻרתג'עה ואלרבאע ואלאג'נّה אלסֻלטאניّה (לשכת הפיקוח על האחוזות המוחזרות, הנכסים והגנים השלטוניים); כן ראו את שחזורו של אלקלקשנדי לתעודת מינויו של מנהל דִיוואן אלמֻרתג'אע, שתאריכה מאותה תקופה (צֻבח אלאעשא 10:357–59), ואת אזכורו של אלמח'זומי ללשכה במנהל הפאטמי בשם דִיוואן אלאקטאעאת (לשכת האחוזות, כתאב אלמנהאג', עמ' 70). הסופר השתמש באִהמאל (אותיות קטנות מתחת לאותיות לא מנוקדות כגון הא וע'ין כדי לציין שאינן מנוקדות) בשורות 1, 3, 7, 8 ו-15. האִהמאל מופיע גם במסמך נוסף (העתק של צו של אלחאכם). בצדו האחורי של המסמך מצויים פסוקי מקרא עם פירוש בעברית הקושר את הפסוקים לאירועים היסטוריים מהזמן האחרון, כגון הכיבוש הערבי.

מסמך פיסקלי הכולל רישומים מרובים. נזכרים בו תקבולים (ורוד) והוצאות (מא דֻפִעַ) של סכומי כסף גדולים; עבדים (ח'דם); ואישים שונים, ובהם אבו בכר, עיסא צאחב אלדואב' (ממונה על הבהמות או שר האורוות), הלאל בן אבראהים אלח'אזן (הגזבר), [...] אלחסין; תשלום (אטלאק) לסיידנא אבו אלפצ'ל (אולי התֻסתרי); ואלמוצלי, ידידו (צאחב) של אבו סלמה אלבע'דאדי. כמו כן רומז המסמך פעמיים למתנה (הדיה) לעיר בגדאד (מדינת אלסלאם). קריאה חלופית (פחות סבירה) של המילה הדיה היא "הֻדנה" (הפוגה/שביתת נשק), שעשויה לרמוז להקשר של יחסים דיפלומטיים או הסכם שלום. נזכר "יום רביעי הט"ו", אך לא נראה כי השתמר תאריך מלא. המסמך הוסב לשימוש משני בשני צדדיו לכתיבת משנת אבות בלוויית פירוש או תרגום חלקי לערבית, הכתוב באותיות ערביות (שיטה רווחת אצל הקראים אך חריגה בקרב הרבנים). אחד הקטעים כולל את אבות ב, ד–ח (verso) וה, ז–ט (recto). קטע נוסף כולל את אבות ב, טז – ג, ב (verso) וד, כב (recto). קטע שלישי כולל את אבות ג, ה–טו (verso) וד, יא–יב (recto). הפערים בטקסט של אבות מלמדים כי קרוב לוודאי נותרו עוד מספר חיבורים שטרם זוהו. החיבורים נעשו בידי אלן אלבאום. (חלק מן המידע נלקח מ-CUDL.)

מכתב/דו"ח מאת פטרון של אבו זכרי אלחכים ואביו (אליהו הדיין) אל ממונה עליו (המכונה "אלמג'לס"). כתוב בכתב ערבי. תיארוך: 1218–1227 לסה"נ, על בסיס אזכור הן של אלמלך אלכאמל (סולטאן איוב בשנים 1218–1238) והן של אלמלך אלמעט'ם (שליט דמשק האיובי, נפטר 1227). זהו מכתב של חסות/הגנה/המלצה, המעיד כי אבו זכרי ואליהו הם משרתיו הנאמנים של השולח, ויש לסייע להם ולהגן עליהם במטרותיהם, ואסור שיתנגדו להם בדיואן של אלכסנדריה (דיואן אלת'גר אלמחרוס). למעשה, הם כבר השיגו צווים מהדיואנים של אלכאמל (אמר אלדואוין אלכאמליה) ורסקריפטים מלכותיים (אלתואקיע אלכאמליה) ברוח זו. אין שום פרטים ספציפיים בנוגע לאופי ההגנה שיש להעניק. במכתב אחר, אבו זכרי מתאר לאביו את מאמציו להשיג "אטלאק" (שהובן כתשלום משכורת ממלכתית, אולי בעבור שירות כדיין באלכסנדריה) מאלמלך אלכאמל, בין השאר באמצעות גיוס טובות שחבים לו אמירים בדרגות הביניים (סעד אלדין כוגבא נזכר בשמו). מסמך זה הוא ככל הנראה המשך אותו סיפור ופרי מאמציו של אבו זכרי. השולח חותם את ההמלצה במילים: "כל טוב שיקרה להם — קורה לי". בראש הצד הקדמי מופיע תקציר בן ארבע שורות של עיקרי הדו"ח, לתועלתם של קוראים חסרי סבלנות.

חשבון פיסקלי המתעד את הכנסות החיטה, השעורה והפול שיוצרו בחמישה כפרים בנפת אלע'רביה (בסוט נהיסה, מחלת בו אלהיתם, נואג', דמשית ומניית בו אלעטאף) בשנת הח'ראג' 562, והוקצו ליחידה הצבאית של האמיר אבו מנצור עלי בן עלי אלעאצ'די אלנאצרי. במצבו הנוכחי החשבון מורכב מדף כפול אחד בפורמט אנכי (פורמט שהיה מקובל בחשבונאות הפאטמית), המכיל כיום רק את פרטי התפוקה של הכפר בסוט נהיסה. אולם במקור נועד החשבון להכיל גם את פרטי התפוקה של ארבעת הכפרים האחרים, ומכאן שייתכן כי חלק מהחשבון חסר, או לחלופין שהחשבון נותר בלתי גמור. אם נניח שפרטי התפוקה של יתר הכפרים תפסו צד אחד של דף, כפי שהדבר בכפר בסוט נהיסה, ניתן להעריך שלפחות דף כפול אנכי אחד נוסף חסר. בשורות 17–19 היה על הסופר לסכם ולתת דין וחשבון על כלל התפוקה החקלאית של חמשת הכפרים לאחר כל רשומה חדשה (מן אלע'לאת: קמח, שעיר, פול). סכום התפוקה הכוללת היה אמור להיות מומר לכסף מזומן ספור, והמספר המתקבל היה נוסף לפני הרשומה מן אלעין (שורה 16). הסופר לא עשה זאת, ועובדה זו עשויה להעיד שהמסמך היה רק טיוטה של חשבון שמעולם לא הוגש לרשויות. המסמך נעשה בו שימוש חוזר עבור טקסט ספרותי עברי.

עצומה בכתב ערבי בנוגע למושל, הגמון ומנזרים. בפנייה פורמלית בגוף שלישי, הכותב מתנצל על כך שהוא שולח את בקשתו בכתב במקום להציגה באופן אישי; תירוצו הוא שזמנו דחוק שכן הוא לומד כעת (ḥadīth? jālis ilā – יושב לרגלי) אצל אדם בשם אבן צאע. הוא מבקש מהנמען לכתוב לסופרו של מושל פאטמי הנושא את התואר עזיז אלדולה ולבקש ממנו שני מסמכים. המסמך הראשון אמור להיות ממוען להגמון בנימין מטמוה (דמוה), האחראי על שני מנזרים: שהראן (במניית אלשמאס) וחלואן (אף הוא דרומית לקהיר), במטרה "לחזק את ידו", כלומר ככל הנראה לחזק את סמכותו על רכוש המנזרים; המסמך השני אמור להיות ממוען לממונה על שהראן עצמו, גם כדי לחזק את ידו של ההגמון וגם כדי לקבוע מי הבעלים של הרכוש השייך לשני המנזרים. (ייתכן גם שהמונח mutālaba מתייחס לתביעה משפטית נגד מי שהשתלט שלא כדין על הרכוש.) ייתכן שהרכוש המדובר הוא רכוש הקדש (וקף) או שטח אדמה שניתן למנזרים במתנה. תוארו של המושל, המסתיים ב־אלדולה, מתארך את המכתב לתקופה הפאטמית. הטקסט כולל גם נוסחת תקבּיל שבה העותר נושק את ידו של הנמען ולא את הקרקע, מה שמציב אותו ככל הנראה — אם כי לא בוודאות — בתקופה הפאטמית המאוחרת.

חוזה ערבוּת מס (כַּפַאלה וַאגִ'בּה — "ערבות מחייבת" או ערבות שאין ממנה חזרה, שורה 6). מתוארך לחודש ד'ו אל-חג'ה שנת 431 להג'רה (1040 לספירה). שני אנשים, עִיסא בן חַגַ'אג' ואבו אל-חסן אחמד, מתחייבים לשלם את מס הקרקע (חַ'ראג') של איכר בשם חִפאט' בן רמדאן בעבור אחוזות (ضِيَاع, ציאע) ששמותיהן טרם פוענחו. הערבים מבטיחים שהאיכר יתייצב בפני השלטונות בכל עת שידרשו לראותו, ומסכימים לשלם את חובותיו אם יברח, ייעלם, או יחדל מלעמוד בהתחייבויות המס שלו. שנת המס הנדונה היא 429 להג'רה. המסמך כולל נוסחאות משפטיות מקובלות המאשרות כי הערבים פועלים מרצונם החופשי, כשהם בריאים בנפשם ובגופם ואינם נתונים בכפייה. הוא כולל גם סעיף של ערבות הדדית (כל אחד מהערבים אחראי גם לחברו). בסוף המסמך מופיעות שלוש חתימות עדים, ובהן זו של רמדאן בן צֻבְּח אל-מֻאַד'ן (המואזין). מאחר שהחוזה נתפס כהסכם בין הערבים ובין המדינה, מופיע בו שמו של הח'ליפה אל-מֻסְתַנְצִר בִּאללה (שמלך בשנים 1036–1094 לספירה). המסמך משקף את שיטת המדינה הפאטמית להבטחת גביית המסים מאחוזות חקלאיות באמצעות מתווכים מקומיים וערבים, ששימשו לניהול האיכרים החוכרים את הקרקע.

מסמך פיסקלי מהתקופה האיובית, בצורת בִּיפוֹליוֹ (גיליון מקופל לשני דפים). בדף יש חורים בתצורות שונות, המעידים על מקומות שבהם עבר בעבר חוט הכריכה. שלושה מתוך ארבעת העמודים מכילים את המסמך הערבי, ואילו העמוד הרביעי מכיל שיר עברי מאת רבי יהודה הלוי. התאריך מופיע בפינה השמאלית העליונה של העמוד הראשון: 5 בצַפַר 570 לה' = 5 בספטמבר 1174. בעמוד הראשון מופיעות ארבע רשומות נפרדות, ובעמוד הבא שש רשומות נוספות. כולן או כמעט כולן פותחות בשם של אדם, ואחריו מצוין שכר הדירה עבור נכסים מסוימים, ולעיתים קרובות בא בעקבותיו הצירוף "al-murājaʿ ʿan {שם אחר}" (כלומר, נבדק/נסקר על-ידי פלוני). הכינוי "al-Ismāʿīlī" מופיע מספר פעמים, ו"שכונת האסמאעיליים" (ḥārat al-ismāʿīliyya) מוזכרת לפחות פעם אחת. בכל הרשומות מופיעה אות מים (מ') מאורכת בצד שמאל. העמוד האחרון מציג ככל הנראה את הסכום הכולל (al-jumla) של הרשומות בעמודים הקודמים. המסמך מזכיר חלק מחשבונות הקודש היהודי מאותה תקופה, שאף הם סיכמו הכנסות משכירות; ייתכן שמסמכים מסוג זה שימשו דוגמה ומודל עבור פקידי הקהילה היהודית. דרושה בחינה נוספת.

פתיחת עתירה (פטיציה) המופנית אל אחד הוזירים של אלחאפט'. תיארוך: 531–33 להג'רה / 1137–39 לסה"נ. לאלחאפט' היו שלושה וזירים: המצביא יאנס (למשך תשעה חודשים ב-526 להג'רה / 1132), בהראם (529–31 להג'רה / 1135–37) ורצ'ואן (531–33 להג'רה / 1137–39). לדעת ח'אן, הווזיר שאליו פונה העתירה הוא ככל הנראה רצ'ואן בן ולח'שי, מאחר שהתארים המופיעים במסמך תואמים את אלה שהוענקו לו על ידי אלחאפט' במסמך שהועתק על ידי אלקלקשנדי: "אלסיד אלאג'ל אלאפצ'ל אמיר אלג'יוש סיף אלאסלאם נאצר אלאנאם כאפל קצ'את אלמסלמין והאדי דעאת אלמומנין". תוארו של בהראם, המתועד במסמך מס' 5 בקורפוס הצווים הפאטמיים של שטרן, היה: "אלסיד אלאג'ל אמיר אלג'יוש סיף אלאסלאם נאצר אלאמאם ע'יאת' אלאנאם". הביטויים "כאפל קצ'את אלמסלמין והאדי דעאת אלמומנין" הושמטו מתאריו של בהראם, ככל הנראה משום שהיה נוצרי. תאריו של יאנס קצר-הימים היו ללא ספק דומים. אלמקריזי מציין את תוארו כ"אמיר אלג'יוש סיף אלאסלאם", ואילו אבן מיסר ואבן אלקלאנסי מתארים אותו כ"אמיר אלג'יוש". בצד האחורי של המסמך מופיע טקסט ליטורגי בעברית. (המידע מבוסס על ח'אן.)

תכתובת רשמית פאטמית. הפנייה היא אל "אלמוקף אלאשרף" (ככל הנראה הח'ליפה עצמו, כמו במסמך נוסף) ואל הקאא'ד עִז אלדולה. נזכרים בה האמירים שֻׁגַ'אע אלדולה ומג'ד אלדולה, וכן העיר טריפולי. הכותב מציין כי שלח נציג/ממונה אל האמיר שֻׁגַ'אע אלדולה, אך זה סירב לקבלו והשיב את הנציג חזרה בטענה שלא קיבל אַמְר (פקודה) מ"אלחצ'רה אלמטהרה" (אף זו התייחסות לח'ליפה הפאטמי). בעקבות כך החזיר הכותב את הנציג/הממונה אל האמיר שֻׁגַ'אע אלדולה עם העתק של "הכתב הנכבד" (אלכתאב אלכרים) שנשלח בעניין זה. הכותב מזכיר גם את עניינו של האמיר מג'ד אלדולה ומבהיר כי אבן דרדאר או אדם אחר לא טעו או קלקלו דבר, אלא שהסיבה היא מה שהזכיר במכתבו הקודם. המסמך ראוי למחקר היסטורי נוסף הן בנוגע לשמות הפקידים הנזכרים בו והן בשל האור שהוא עשוי לשפוך על שיטות הניהול המנהלי, למשל בביטוי "نسخت الفصل من الملطف الكريم الوارد في معناه" (העתקתי את הסעיף מן ה"מלטף" הנכבד שהגיע בעניין זה). אלמַקְריזי מעיד כי ה"מלטף" היה צו חסד שהוצא בידי הח'ליפה. המסמך נעשה בו שימוש משני עבור טקסט ספרותי בעברית.

מסמך מנהלי-מדינתי. צו מטעם המנהל הצבאי: "min Majlis al-Ḥarb al-Saʿīd" (מטעם מועצת המלחמה המאושרת). בין שורה 1 לשורה 2 של גוף הטקסט מופיעה עלאמה (סימן רשמי) שנמחקה בקווים. תוכן הצו: "מי שצועד(?) על פי הוראה זו(?) יציית לה (לִיַעְתַמִד) ויפנה לעבר [...] [ויורה?] לאמיר(?) האציל פח'ר אל-[...] ולשאוור (1162–1169) ולגדוד העבדים (אל-ח'ַוַל — שכירי חרב?) למסור(?) את האויבים שתקפו את סנדפא בליל מוצאי שבת (לפני יום ראשון?) (ולשלוח?) אותם אל מג'לס אל-חרב, וכן להבטיח לסגנים (נֻוַּאב) במחוז גם כן [...] כאמור לעיל. ואם המנהיג המקומי (אל-מֻקַדַּם) והסגנים (אל-נֻוַּאב) והעבדים (אל-ח'ַוַל) ימנעו ממך... שיובאו כולם אל המג'לס [אל-חרב]...". המסמך אינו מתחבר עם T-S Misc.29.17 (PGPID 23453), אך כנראה מתוארך לאותה תקופה, וכתב היד והפריסה דומים. בצד האחורי (verso) שימוש משני (אלא אם כן הדבר קשור איכשהו?) לרשימת שמות של גברים (נוצרים?). דרושה בחינה נוספת. שאוור כיהן בשנים 1162–1169, מה שמסייע בתיארוך המסמך. צפוי לראות אור בפרסום של פול קוב ואלן אלבאום.

דין וחשבון פיסקלי או חשבון פאטמי לשנת המס (ח'ראג'י) 417, מתקופת הח'ליף הפאטמי אל-טַ'אהר. מתוארך: 417 ח'ראג'י / 419 לפי הספירה ההג'רית. המסמך מתוארך לפי שתי השיטות, ולכן הוא שימושי לצורך מיתאם בין לוח השנה הפיסקלי (ח'ראג'י) ללוח ההג'רי. באשר לחיבור בין הקטעים: ח'אן פרסם את אחד הקטעים, ורוסטוב מצאה לאחר מכן את החיבור לקטע הנוסף (דצמבר 2020). אין מדובר בחיבור רציף; בראש הקטע השני נראה תחתיתה של איגרת. עם זאת, שני הקטעים נכתבו באותו כתב יד, הנייר הוא באותו רוחב (28 ס"מ), ואותו סופר עשה בהם שימוש חוזר עבור טקסטים בכתב עברי: באחד מהקטעים — תרגום ארמי לישעיהו כ"ב; ובשני — טיוטות של שטרות משפטיים, ובכללן עדות שניתן לתארכה לסביבות 1090 לסה"נ בצדו האחורי, כתובה משנת 1081 לסה"נ, ושטר שובר (קבלה). עובדה זו מרמזת כי הסופר רכש רוטולוס יחיד וגזר אותו ליריעות קטנות יותר. ראוי לציין את הפער של למעלה מחמישים שנה בין המסמך המקורי לבין השימוש החוזר בו. יש להשוות את הממצא לקטעים נוספים, לאיתור אפשרי של חיבור נוסף. (המידע מבוסס על מרינה רוסטוב)

מסמך מנהלי בכתב ערבי. מופיע בו הביטוי خدمة مالك الرق (khidmat mālik al-riqq) — לדיון במשמעות הביטוי ובדוגמאות נוספות ראו Khan, ALAD, 345, 368, 434, וכן השוו לקטע מקביל ממסמך מנהלי אחר. הקטע נוצל מחדש בשני צדדיו (recto ו-verso) לכתיבת חיבורים פילוסופיים וסיפוריים מסקרנים במיוחד, ביהודית-ערבית מנוקדת, שבהם מוזכרים אריסטו ואפוריזמים רפואיים (לזיהויים מדויקים יותר ראו FGP). שני קטעים — האחד נושא טקסט יהודי-ערבי בלבד והשני משלב טקסט ערבי — מצטרפים זה לזה (join), אך לא מדובר בהצמדה ישירה: הטקסט היהודי-ערבי באחד מהם מצוי באותו כיוון שבו רשום הטקסט הערבי באחר, ואילו בשני הוא רשום בכיוון הפוך. סופר הטקסט היהודי-ערבי זהה לשולח של מקבץ מכתבים נרחב (ראו התגית "ibn habib's patient" וקטעים רבים הקשורים אליו). הכתב הערבי נראה שונה למדי בכל אחד מהקטעים, ומכאן הסיק הסופר ככל הנראה לקח לפחות שני מסמכים מנהליים שונים והדביקם זה לזה כדי לכתוב על גביהם את חיבוריו הספרותיים. באחד מן המסמכים מוזכר האמיר פאריס אלדולה (Fāris al-Dawla).

מעבר הדף (השימוש המקורי): עצומה בכתב ערבי בידו של פקיד הדיואן. שריד מאמצע המסמך. מאזכר את המנהיג היהודי הידוע [דניאל בן] עזריה אלדאוודי (מהמחצית השנייה של המאה ה-11) ואת חסדיו של הנמען בענייני מנהל המדינה הפאטמית: "...wa-bi-sāʾir aʿmāl al-dawla al-Nabawiyya wa-tummimat al-niʿma ʿa[lā ...]... al-ṭāhir....". בהמשך מבקש הכותב צו רב־עוצמה המאשר את המשך החסד של רישום דבר־מה (bi-manshūr muʿaẓẓam muqirr bi-dawām niʿmat ithbātih) ב-Majlis al-Ḥimāya ולפחות במג'לס נוסף אחד. רסטו תרגמה את המונח ḥimāya בהקשר אחר כ"אכיפת חוק", ובאודן מציין שהמונח יכול להתייחס למס תנועה על הנילוס. ראו גם את עבודותיהם של קלוד קאהן על תולדות ה-ḥimāya (1956) ושל יורגן פאול על אותו מונח (2020). קיים גם מסמך נוסף בכתב ערבי בעל מראה דומה הנוגע לרב דניאל בן עזריה (אך אינו מצטרף לקטע זה). בצד השני של הדף נמצאת איגרת בערבית-יהודית שנכתבה בידי אותו סופר שכתב מסמכים אחדים נוספים, אשר ידוע כתומך נלהב של רב דניאל בן עזריה (ולכן סביר שהאיגרת קשורה לכך).

עצומה אל הח'ליפה אלמסתנצר בעניין הפילוג שהתחולל בשנים 1038–1042 בין רב שלמה בן יהודה, גאון ארץ ישראל, לבין נתן בן אברהם, מתחרה על הגאונות. זוהי טיוטה הכתובה בכתב יד ערבי צפוף של רבי אפרים בן שמריה. במסמך מוזכר נתן בן אברהם, אשר "הגיע מן המערב, תובע את משרת ראש ישיבתנו, ואשר עומד בראש ישיבה זו זה 16 שנים", וכן האמיר מנג'ז אלדולה, ו"עבד אדוננו, דאוד בן אסחאק". המחלוקת נסבה על ההנהגה של ישיבת ארץ ישראל בין רב שלמה בן יהודה לבין נתן בן אברהם. ככל הנראה, קהילת בית הכנסת של בני ארץ ישראל שנסגר הייתה נאמנה לרב שלמה בן יהודה, ונתן בן אברהם ניצל את קשריו בשלטון כדי לגרום לסגירת בית הכנסת. שאר העמוד מלא בטיוטות של מסמכים משפטיים, הכתובים בכתב היד העברי של רבי אפרים בן שמריה. תיארוך: ינואר 1039. זיהוי כתב היד הערבי: מרינה רוסטוב. על אותה פרשה ראו מסמכים נוספים שפורסמו אצל שטרן (1969) ובמהדורה מחודשת אצל גיל ("ארץ ישראל") כתעודה 197, והמסמך הראשון פורסם מחדש גם אצל ח'אן. יצוין כי הצירוף שדווח עם קטע אחר הוא צירוף שגוי.

תכתובת רשמית בכתב ערבי, הממוענת לאדם בעל מעמד גבוה יותר מזה של השולח. תיארוך: התקופה הממלוכית, על סמך הגירת ה-תרג'מה (חתימת השולח) אל השוליים הימניים. שמו של השולח בתרג'מה פגום מכדי שניתן יהיה לקראו; נראה שבשורה הראשונה של התרג'מה כתוב אַחַד (?) אלממאליכ — כלומר "אחד (?) מן העבדים". השולח מדווח כי קיבל את האיגרת (אלמשרפה אלכרימה) מן הנמען, המכונה בכינויי כבוד מרובים: אלמג'לס אלסאמי אלמולוי אלמכ'דומי אלואלדי(?) אלמנעמי מאלכ אלרק אלמכ'לץ. הוא מציין כי מילא את הציווי בעניינו של "האח הנכבד" הִבַּתאללה (ואמתת'ל אלמרסום אלכרים פיהא בקצ'יה אלאך' אלג'ליל הבתאללה) ובעניין שחרורו של [...] עבורו בהתאם לציווי (ואסתכ'לאץ אל-[...] להו חסב אלמרסום). הוא מבקש להמשיך ולזכות בכבוד שירותים נוספים. ייתכן שלפנינו דוגמה לסוגת ה-אכ'ואניאת (איגרות אחווה רשמיות), שעליה ראו מאמרו של פ. באודן משנת 2021 העוסק באיגרות אכ'ואניאת בתקופה הממלוכית ובמסמך מטעם לשכתו של אלמואיד שיח'. בצד האחורי מופיע אף הוא כתב ערבי, דהוי וקשה לפענוח.

שני קטעים מאמצעו ומתחתיתו של מכתב בקשה (petition) המופנה אל וזיר. התיארוך המשוער הוא 1051–1062, שכן בעת חיבור המסמך נראה שרב דניאל בן עזריה מכהן כגאון או לפחות עומד בעמדת הנהגה קהילתית. אם המסמך נכתב ב-1058 או לפני כן, ייתכן שהוא ממוען לאל-יאזורי, הוזיר של אל-מסתנצר בשנים 1050–1058. קטעי תוכן: "...היהודים, בהתאם למה שידוע עליו ומפורסם(?) משלו... אנשים מן ההמון (אקואם מן אל-עאמה) [נפגשו] עם מעלתך וזורזו לכתוב, ובכללם הוא ואלה התומכים בו שם... מניעת ההצטרפות לתהלוכה הנכבדה (? אל-תערוץ' ללקאא אל-מוכב אל-סעיד) והגשת בקשות (רפע רקאע) בשיתוף עם המתנגדים [המתקוממים נגד] רב דניאל בן עזריה אל-דאוודי, שכן רוב האנשים אינם מרוצים ממנו, וכת הקראים (טאאפת אל-קראאיין)... ברשות (בא-ל-ריאסה)...." הנמען מתבקש להתערב לטובת "הדוידי" (=רב דניאל בן עזריה) ולחזק את מעמדו, "כדי שמצבם של העבדים ישגשג והניכור וסיבות הסכסוך יסולקו מביניהם" וכיוצא בזה. המסמך מסתיים בחמדלה ובחסבלה. דורש בדיקה נוספת. (צירוף: יוסוף אומרת'ואלה).

recto: מכתב רשמי. כארבע-עשרה שורות שרדו. תיארוך: לא מוקדם מ-1021 לסה"נ, שכן אלחאכם כבר נפטר בזמן הכתיבה. ייתכן שהמכתב נכתב בתקופת שלטונו של אלט'אהר (1021–1036). מכתב הבעת תודה לפטרון/פטרונים של השולח, אשר סייעו לו להשיג צו או רסקריפט המחדש את מינויו לתפקיד מסוים. מוזכר אבו מחמד אלחסן בן קאסם ("הוַלי והח'אדם שלו"), אשר הביא צו רב-הוד (סִגִ'ל מֻעַט'ם) מן הח'ליף (מן אלחצ'רה אלמטהרה), המחדש ככל הנראה את מינויו של השולח "להמשיך בשירותי במחוזות אלה" (בִּאלגַ'רי עלא רסמי פי ח'דמתי בהד'הִ אלאעמאל), ו"בישר לי על חסדם של אדוני...". השולח מברך את הנמען שיהיה "בצל/בחסות" (בִּט'ִל) אלחאכם (שלום אלוהים עליו / סלאם אללה עליה). הוא ממשיך ומזכיר את הכרת התודה של ה"קהילה" כולה (אלגַ'מאעה). השורה הכוללת את הברכות (חמדלה וצלוולה) היתה במקור בתחתית המסמך, אך נדדה לראשו בשל אופן גלילתו, הדבקתו וחיתוכו לאחר פתיחתו. ב-verso נמצא פתרון חלומות בערבית-יהודית, הקשור באופן כלשהו לבבלי ברכות נ"ה ואילך (המידע מגדעון בוהק).

מסמך מדינתי, ככל הנראה איגרת התכתבות רשמית, בכתב ערבי. נשלח על ידי פקיד הנושא בתואר "עאזם אלדולה". צו שניתן מטעם "אלחצ'רה אלמג'ידיה" (כנראה אלחאפט' עבד אלמג'יד) העניק לשולח פטור (?) ממכס (מַכְּס) על הסחורות שהגיעו בספינת נילוס מלכותית — "אלעֻשארי אלמלך/אלמלכי" — בענייני הממשל (שאן אלדואוין). הנמען לא כיבד את הצו, ועל כן השולח נוזף בו "נזיפת ידידים" (פאעתבהו עתב אלאצדקאא). שתי השורות האחרונות קשות להבנה מבחינת ההקשר, אך פירוש מוצע עשוי להיות: בפקודת הממונה על ענייניו/חשבונותיו, מישהו כתב מן הדיואן בנוגע למה שמוטל על סוגי המסים השונים. הדף נעשה בו שימוש חוזר לרישומים של תהילים בכתיב ערבו-עברי, וכן עזרא א, ט. (לעיון נוסף בתעתיק המקרא העברי לכתב ערבי, ראו גופרי חאן, כתבי יד קראיים של המקרא מגניזת קהיר, 1990.) בצד השני יש טקסט בעברית ובו "מוסרות וסימנות" (מסורות מסורתיות?), שנכתבו על ידי שמואל בן סהל המלמד עבור סעדיה בן שלמה. ניכרות כמה כתבי יד שונים (ככל הנראה של המלמד ושל התלמיד גם יחד).

מסמך רשמי בכתב ערבי. טיוטות של שתי עצומות (פטיציות), הכתובות בכיוונים הפוכים זו לזו (בזווית של 180˚). העצומה בחלק העליון של הדף פותחת בתקבּיל (נשיקה טקסית) ומונה שורה של תארי כבוד לנמען: אלמג'לס אלסאמי אלאג'לי אלעלוי אלדיואני אלאסעדי אלהמאמי. בהמשך מוזכרים שבחים על האופן שבו הנמען מסייע לנזקקים — "כהף אלטאלבין ומלג'א אלמחתאג'ין ענדהא" (מחסה לדורשים ומפלט לנצרכים אצלה). לאחר מכן מועלית בקצרה סוגיה הנוגעת לסוחרים יורדי ים — "יצל מן אעראץ' אלתג'אר אלסאפרין". הטיוטה מסתיימת בנוסחת הראי המקובלת בעצומות: "פלהא וופקהא אללה אלראי אל[...] פי ד'אלך". העותר חותם את שמו לקראת הסוף — אבו מנצור. העצומה השנייה בחלק התחתון של הדף כתובה באותה יד, וזוהי טיוטת מכתב שבה מתלונן הכותב על כך שמכתביו של הנמען נפסקו ("אנקטעת כתב סידי..."), דבר שהגביר את כאבו וסבלו. הוא מבקש מהנמען שיואיל להמשיך ולכלול אותו בעסקיו — "פאחבّ אן תמן ותנעם... במא ישתע'ל בה... והו ולי במא יאמר בה אן שאא אללה". דרושה בחינה נוספת.

תזכיר מס (ת'ד'כרה) מארכיון אבו אל-חסן בן והב הנוגע לד'מאן שלו על בית צביעה (מצבגה) בסנורס. תאריך: 28 בשוואל 401 (4 ביוני 1011). מידות: 6.3 × 8.6 ס"מ. יחד עם שני מסמכים נוספים (PGPID 37138 ו-PGPID 18599), זהו אחד משלושה קבלות שנמצאו עד כה המציינות במפורש שהד'מאן של אבו אל-חסן הוא על בית צביעה (מצבגה) ולא על פעולת הצביעה עצמה (צבע' או צבע'). נכתב על ידי הג'הבד' (פקיד פיננסי) אבו בקאם (או אולי בִּפַאם) קֻפְרִי בן אבו אל-? אפראהאם (כפי שנכתב גם מסמך נוסף בארכיון). מילת הפתיחה: יד'כר ("נרשם בזאת"), במקום מילת הפתיחה השכיחה יותר בקורפוס של אבו אל-חסן בן והב — צח' ("אומת"). הן מסמך זה והן המקבילה שלו נושאים את הסימון נֻקִל ("הועתק") בשורה 2, המעיד על כך שהסכום ששולם הועבר אל הפנקסים היומיים. אין במסמך בקשות לאימות בראשו, ולכן הוא מייצג מנגנון תיעוד שונה מסוג המסמכים מסוג צח'. טקסטים נוספים על אותו נושא כתיבה: בצד האחורי (verso) מצויות ארבע שורות מצד ימין של מסמך שייתכן שהוא איגרת.

מסמך משפטי בכתב ערבי. מתוארך לחודש רביע ב' שנת 952 להג'רה = יוני/יולי 1545 לסה"נ. שטר הודאה שערך חמאד בן מבארכ בן חיארה(?). הוא מודה בקבלת דבר־מה ("קבץ' שרעי..."), כנראה התמורה עבור משהו או מישהו שמכר ("...אבתאעהא..."). בצדו האחורי של המסמך שלוש רשימות קצרות בעברית: הראשונה היא חתימה מסוגננת (אברהם [...]?), השנייה היא חותם מוטבע ובו ככל הנראה שם, והשלישית היא תאריך (יום שני, ה' ברביע א' שנת 952 או אולי 955). בשולי הצד הימני התחתון של פני המסמך נוספה תוספת בכתב ערבי המציינת כי לאמה "הנזכרת לעיל" יש "פגם" (עיב), היינו בוהן חסרה — דבר המעיד כי המכירה הנדונה במסמך הראשי היא ככל הנראה של שפחה (ייתכן שהמילה "רקיק" אכן מופיעה בשורה 1). העניין נרשם ב"סג'ל של בית הדין". התוספת הזו מתוארכת לי"ט ברביע ב' של אותה שנה. בראש פני המסמך מופיע חותם עגול בצבע אדום שנראה כי כתוב בו "אלסלטאן אלמלכ אלמט'פר"; דבר זה מעורר תמיהה, שכן הוא רומז לתאריך מתקופת הממלוכים. הנושא דורש בדיקה נוספת.

עצומה, תקופה פאטימית מאוחרת לפי הברכות על ויזיר, מאיש מסוים בשם אבן מוסא (ללא שם פרטי) בנוגע ליהודי בשם (2) בו ל-פרג' שתבע יהודי אחר בשם (3) אברהים ב. אסחאק לבית הדין שוב ושוב על חוב. הבקשה הלא מפורשת נראית שהויזיר אליו מופנית העצומה יפעל (א) לתשלום חובו של (3) אברהים ב. אסחאק, (ב) יפעיל כוח, או (ג) יכלאו אותו עד שישלם. ה(1) עותר ממשיך לציין שאם ערב (ḍāmin) אחר (א-פריים) יצעד לשלם את חוב (3) אברהים, או שפקידים מקומיים יצעדו (ג) לתפוס את רכושו, הויזיר יהיה מיודע. אם ערב (א) יצעד, (3) אברהים יצטרך ככל הנראה לשלם יותר. אם (א) הויזיר ישלם בשמו, זה לא יעלה לחייב יותר; לכן למעשה הויזיר חייב להחליט אם לשלם או להפעיל כוח. אבל אם המצב ישתנה - אם ערב יצעד לשלם את החוב, או שהאוצר (al-māl, קיצור של bayt al-māl) יצעד לתפוס את נכסי החייב, העותר יעדכן את הויזיר. אולי העותר הוא פקיד קהילתי יהודי שאזלו לו אפשרויות האכיפה, ולכן מבקש כעת עזרה מהמדינה לפתרון המצב במהירות האפשרית. MR

מסמך ממנהל המדינה, כתוב בכתב ערבי. מדובר בהתכתבות רשמית המסתיימת בנוסחת ראי (raʾy). השולח מבקש מן הנמען לנהוג בתבונה ולהעסיקו בכל השירותים, הגדולים והקטנים כאחד. הוא מציין כי אינו מבקש רשות לבוא בעצמו אל נוכחות הנמען כדי לדווח על עניינים שאינם ניתנים להעברה במכתב כתוב, וזאת משום שאין כעת עניין דחוף מסוג זה הראוי לדיווח. הסיבה לכך היא שיבול התבואה (ע'לה, ghalla) של האזורים הנתונים תחת ניהולו של השולח כבר חולק והועבר אל המחסנים (מח'אזין, makhāzin). כמו כן מוזכר בו עניין הקשור למכירת היבול ושליחת התמורה הכספית, אך השורה אינה קריאה דיה. דרושה בחינה נוספת. הצד האחר של הדף נעשה בו שימוש חוזר עבור חיבור עברי, ככל הנראה טיוטה של דרשה או חיבור מוסרי, המצטט מספר שיר השירים וממקורות מקראיים נוספים, ובו תוספות ומחיקות רבות. (המידע מקטלוג GRU דרך FGP.) דומה כי מדובר באותו "ממחזר סדרתי" שזוהה גם בשורה של מסמכים נוספים מן הגניזה. קטעים ספרותיים נוספים אפשר שנכתבו באותו כתב יד.

שרבוטים רבים בכתב ערבי. לא ברור אם מדובר במסמך מקורי כלשהו או שכל הרשימות הן תרגילים של סופר לשכה (או שואף להיות סופר כזה) המעתיק ביטויים ממסמכים קודמים. ברקטו (בזווית של 90 מעלות לטקסט הערבי-יהודי) מופיעות הערות על רישום מסמך: "ליות'בת בדיואן אלמג'לס אן שאא אללה" (יירשם בדיואן המועצה אם ירצה האל), ומתחתיו "את'בתוא אלחמד ללה וחדה" (רשמו, השבח לאל לבדו), ולצדו "ליכ'רג' אלחאל בד'לך" (שתוּצא ההחלטה בעניין זה). וריאציות של ביטויים אלה מופיעות מספר פעמים גם בוורסו, וכן וריאציות של "יסתוצ'ח אלחאל בד'לך" (פלוני יבדוק/יבהיר את העניין), כאשר במקום אחד נזכר השם אבו אלפרג' עבדאללה אבן אלמע'רבי, ובמקום אחר השם נג'יב(?) אלדולה. ככל הנראה ללא קשר, מצוי גם טיוטה של פתיחת מכתב המופנה לאישה (מולאתי אלסת אלג'לילה — גבירתי האישה הנכבדה) המביע את אכזבת השולח ממנה ("מא כאן אמלי פי מולאתי... הד'א אלאמל ולא הד'א..." — לא הייתה זו תוחלתי בגבירתי... לא תקווה זו ולא זו...).

מסמך ממנגנון המדינה, דין וחשבון מהתקופה הפאטמית. הדו"ח נכתב בשלישי בחודש ד'ו אלחג'ה, בשנה שאינה מצוינת, ומזכיר דו"ח קודם שהגיע מן הדיואן אלסעיד. החדש לעומת הדו"ח הקודם הוא שיש מחסור במזון בעיר הבירה והשווקים נותרו ללא דגנים ולחם. הכותב מתפלל לפוריות האדמות ולהסרת המשבר הזה. הוא מזכיר שהלך אל האמיר מנג'ד אלדולה כדי להסב את תשומת לבו למשבר הנמשך, אך לא הצליח להיפגש עמו משום שהיה מוקף בנכבדים ערבים. נראה שמדובר במחסור מזון עירוני או במקרה של אגירת דגנים, והכותב מבקש התערבות שלטונית. האמיר מנג'ד אלדולה, אבו אלחסן מח'תאר אלמסתנצרי, בא ממשפחה של פקידי ממשל; אביו אמין אלדולה היה אף הוא אמיר, ונכדו מאמון אלבטאיחי היה פקיד ממשל רב-השפעה ווזיר של הח'ליף אלאמר באללה. על פי התקופה שאליה משייך אלמקריזי את מנג'ד אלדולה, הוא שימש כאמיר בימי אלמסתנצר באללה, ומחסור המזון שאליו הוא מתייחס עשוי להיות ה"שדה אלעט'מא" (המצוקה הגדולה) או רעב אחר שאירע בתקופת שלטונו.

שמונה טיוטות גסות של עצומה אל הח'ליפה הפאטמי אלמסתנצר מטעם תומכיו של רב שלמה בן יהודה, ככל הנראה מסוף שנת 1041 (לפי הערכת גיל), או לכל המוקדם משנת 1036 על סמך תקופת מלכותו של אלמסתנצר. שש מן הטיוטות כתובות בערבית-יהודית; טיוטה אחת קטועה כתובה בכתב ערבי באותה יד שבה נכתבו הטיוטות בערבית-יהודית; והטיוטה הסופית כתובה בכתב ערבי ביד מקצועית של לשכת המזכירות (chancery). יהודי הקהילה הרבנית פונים אל אלמסתנצר (מלך בשנים 1036–1094) בעניין סכסוך שפרץ בקהילה בעקבות קיומן של שתי הנהגות מתחרות (ריאסתין, riyāsatayn). הח'ליפה כבר טיפל קודם לכן בסכסוך זה כשמינה את דאוד בן אסחאק, אך הלה לא עשה דבר. המצב החריף עד כדי כך שאחד הפלגים בקהילה מנע מן הפלג היריב להיכנס לבית הכנסת שלהם, עד שהצד השני פרץ פנימה בכוח, וכתוצאה מכך פרצה אלימות בין שני הצדדים. היהודים מבקשים מן הח'ליפה ליישב את העניין באמצעות שיגור צו מלכותי רשמי מטעמו ("אלאמר אלעאלי", al-ʾamr al-ʿālī).

רקטו: (1) מכתב/עצומה בערבית-יהודית מאת אבו עלי אל אלשיח' אלמכין. הכותב מתלונן על אלשיח' אלמפצ'ל. המסמך כמעט שלם, אך הקריאה קשה בשל חפיפה עם כתב ערבי. (2) מספר שורות בכתב ערבי שלא זוהו, וקשות לקריאה בשל חפיפה עם הטקסט בערבית-יהודית. ורסו: (1) טיוטה של קבלה על תשלום מס הגולגולת (ג'זיה) של עלי בן עמראן אליהודי בקהיר החדשה. התאריך קשה לקריאה, אפשר ששנת 607 להיג'רה (1210/11 לסה"נ), אך תאריך זה אינו עולה בקנה אחד עם האזכור של אלמלכ אלכאמל כסולטאן בקטע הטקסט הסמוך. (2) טיוטת עצומה (הפותחת במילים "אלממלוכ פלאן יח'דם אלמג'לס אלסאמי...") הכוללת שבחים ותארי כבוד שונים עבור הנמען וברכות לאריכות שלטונו של הסולטאן אלמלכ אלכאמל. (3) בעמוד השמאלי, רישומים נוספים שונים בכתב ערבי, אשר קריאתם קשה. אחד מהם מזכיר את עיסא בן עלי אלמתטבב ואת "... פי מערפת אמראץ' אלעין" — ככל הנראה אזכור של החיבור "תד'כרת אלכחאלין". כמו כן מופיעים שם מספר ביטויים בערבית-יהודית.

מכתב בטורקית עות'מאנית הממוען אל הסולטאן, ובו אזכור של לפחות שלושה פקידים אימפריאליים והעברה של אלף קנטאר אבק שריפה ("בארות'", שורה 5) מרשיד לאלכסנדריה. נוכחותם של חילות מצב עות'מאניים בשני הנמלים מאפשרת לתארך את המסמך לתקופה שלאחר 1517 לסה"נ. בשורות הפתיחה, מתחת לביטוי "סולטאני / סולטאן שלי" (Sulṭānım), מופיעה התייחסות לצו או להוראת הסולטאן ("בויורולדו" – buyuruldu, שורה 4 מימין) בהקשר של מינויו של דיוואן כאתבי מחמד אפנדי. מוניטינו של הממונה מאושר במכתב כ"איש טוב / iyi bir adām" (שורה 4 מימין). בפינה השמאלית התחתונה חתום שולח המכתב, ואף שחלק ניכר מחתימתו אינו ברור, ניתן לזהות כי נשא את התואר "אגא" (اغا). שאר הפקידים האימפריאליים הנזכרים במכתב מופיעים בשוליים: בשוליים הימניים אזכור של אבראהים צ'לבי (שורה 5 מימין), ובשוליים העליונים אזכור של דפתרדאר ח'אלהזאדה כנאן אפנדי (שורות 1–2 מימין). המידע נמסר באדיבותה של ד"ר אזגן פלק.

דו״ח לווזיר פאטמי. תיאור הזמן: המאה החמישית להיג'רה / האחת-עשרה לספירה. ח'אן פרסם את אחד הקטעים כסופה של עצומה (פטיציה). מאוחר יותר זיהתה מרינה רוסטו את החיבור לחלקו העליון של המסמך, ואם החיבור נכון, אין מדובר בעצומה אלא בדו״ח. באשר לחיבור בין הקטעים: שני הקטעים זהים בגודלם, בפורמט, בפריסה ובתארים (טיטולטורה). כתב היד בשני הקטעים שונה במקצת, וייתכן שהדבר נובע מכך שהטקסט בקטע התחתון הוא סופו של המסמך וכולל נוסחאות קבועות, ולכן נכתב בפחות הקפדה. הקטע העליון נעשה בו שימוש חוזר לפירוש בערבית-יהודית על ישעיהו נ״ד:א' ועל שמואל א' א':י״א, ואילו הקטע התחתון נעשה בו שימוש חוזר לשירה עברית שכותרתה כוללת את שם המשקל, כפיף, וכן לחשבונות בערבית. החיבור בין הקטעים נעשה בידי מרינה רוסטו. בקטע התחתון ניכרים שרידי דיו מתחת לשורות 2 ו-3 המעידים על כך שהנייר קופל בעוד הדיו לח. (המידע מבוסס על ח'אן, על קטלוג ספריית קיימברידג' ועל מרינה רוסטו.)

רקטו: שני מסמכים. המסמך הראשון (בחלקו התחתון של הדף) הוא הוראה למסירת תשלומי מסים למשרד מס הקרקע (דיואן אלח'ראג'), שנכתבה על ידי המנהל החשבונאי אבו מצבחי אבו אלקאסם אלחסן בן אלחסין. במסמך נקבע כי אבו אלחסן מאג'ד בן יעקוב ימסור למשרד מס הקרקע את התשלומים שגבה מוסלי בן מימון, אשר עברו דרך ידיהם של אבו קלא עבד אלרחמן […], זכריא בן מח'תאר, עלון בן חנון (הלבלר), צייפי בן רשיד וקולתה בן אלסרי (המודדים). המסמך מתוארך לשנת 423 להג'רה, היא שנת 1031/32 לסה"נ. המסמך השני (בחלקו העליון של הדף, מסובב ב-90 מעלות) הוא קבלה שהונפקה על ידי פקיד מס, המעידה כי קיבל את מלוא התשלום מאת אבו אלחסן מאג'ד בן יעקוב הנזכר לעיל. הקבלה כתובה בצורת הצהרה: יקול עבד מולאנא.... על הוורסו ובשוליים השמאליים של הרקטו נכתבה דרשה בערבית-יהודית ועברית. (המידע מבוסס על קטלוג CUDL וח'אן.) ראו גם מסמכים ערביים נוספים שנעשה בהם שימוש חוזר על ידי אותו סופר עברי.

עצומה מאת צאלח אלח'יבארי, יהודי מקהילת בגדאד, לאמיר הפאטמי תאג' אלדולה. בכתב ערבי. צאלח פונה בעניין מצב עגום אליו נקלע בעקבות התחייבות שנטל כלפי אבו עלי אלחסין בן חסן. כתוצאה מכך נכלא צאלח למשך שישה חודשים ועודנו חב חוב של 300 דינרים. כדי לפרוע את חובו הוטלה עליו המלאכה של ייצור גלימה משני פיסות בד פרסי, האחת צהובה והשנייה לבנה. המלאכה טרם הושלמה, ונראה שצאלח מבקש מהאמיר הבנה ותמיכה לנוכח העיכוב. תיארוך: המאה ה-11 או ה-12, על פי האמיר הנזכר. בכרוניקות מתועדים שני אמירים שנשאו את התואר תאג' אלדולה: תאג' אלדולה בן אבו אלחסין, מושל סיציליה בתקופת אלט'אהר, אשר היה פעיל בשנת 415 להג'רה (1024); ובהראן הארמני, מושל מחוז אלע'רביה תחת אלחאפט', אשר היה פעיל בשנת 529 להג'רה (1134). על הצד הקדמי, וכן בין השורות ובשולי הצד האחורי, מצוי פירוש בערבית-יהודית על קטעים מספר בראשית, ובכלל זה ימי הבריאה, בריאת האדם ופרשת עץ הדעת טוב ורע.

התכתבות רשמית בכתב ערבי עם מרווח שורות רחב. משפטים נבחרים מתוך T-S NS 313.23: صحيح . . . وبلوغها مرادها . . . فيها بعض ما يستحقه . . . الكامل . . . משפטים נבחרים מתוך T-S AS 149.218: من اهتمامها بذلك لا عد[متها . . . لاسارع الى قضاها . . . משפטים נבחרים מתוך T-S NS 34.210: من كل ملتمس נעשה בו שימוש חוזר משני הצדדים לצורך חיבור דקדוקי קופאני בערבית-יהודית, שהינו אותו שימוש חוזר ובידי אותו סופר כמו T-S Ar.31.254 + T-S 24.31 (PGPID 35230), המדוננים יחד עם T-S AS 155.132 אצל וידרו, FOTM אפריל 2012, ווידרו וקשר, JSAI 2014. מבחינת סדר הקטעים: JRL SERIES B 3665r מופיע מיד לפני T-S AS 149.218v (ייתכן שחסרים שורה או שתיים של טקסט ערבי-יהודי), ו-T-S NS 34.210r + T-S NS 313.23r מופיעים מיד לפני T-S AS 155.132v ומאוחרים יותר בטקסט מאשר T-S AS 149.218v. (מידע זה נמסר באדיבות נדיה וידרו.) חיבורים: נדיה וידרו ואלן אלבאום

עצומה מאת פקיד ממשלתי. תיארוך משוער: ככל הנראה המאה ה-13 או ה-14 (אפשר יהיה לדייק יותר אם האדם הנזכר ידוע מתוך כרוניקות). בעצומה מוזכר אמיר בשם עלם אלדין סנג'ר אלמחמודי; מחסן תבואה (שונה); תלונה על התנהגות בלתי תקינה של פקיד אחר; ותיאור כיצד השולח הביא את סכום הכסף הנזכר אל אוצר המדינה, אך דיואן אלמרתג'ע (לשכת ההשבה/השיקום) התערב בעניין. השולח מבקש כעת מהנמען להוציא צו אל הדיואן (ובלשון העצומה: וסואל אלממלוך כ'רוג' אלאמר אלעאלי). ככל הנראה היה העותר פקיד אשר גבה מסים בעין ומכר אותם תמורת 1400 דינרים, אלא שקבוצה של ממלוכים הגיעה למקום, ואחד מהם — עלם אלדין סנג'ר אלמחמודי — נטל 29 דינרים מתוך הכסף שהעותר גבה, וכעת קבוצת הממלוכים מעכבת את 29 הדינרים הללו ומונעת את העברתם לקופת האוצר. על כן ממהר העותר לדווח על המקרה מיד, מביא את יתרת הכסף (ככל הנראה 1371 דינרים) לאוצר, ומבקש שייזקף לזכותו שגבה את מלוא הסכום.

מסמך מנהלי, ככל הנראה דין וחשבון לפקיד בכיר (ולא עצומה). מדובר ברצועה ארוכה שנחתכה מן הצד הימני של המסמך המקורי. בראש הקטע מופיע הביטוי "צלואת אללה". במסמך מוזכר סכום כסף (מבלע'), כמו גם הדמות "[...] בן אבו אלעז בן מנצור"; הביטוי "[אלתוקיע] אלמעט'ם אלמורך' בח'מס לאל בקין מן [...]" ("[החתימה] הנכבדת המתוארכת בחמישה לילות שנותרו מ[...]"); וכן "תקדיר עמל מן דיואן אלט'[...]" (אומדן עבודה מדיוואן אלט'[...]). ייתכן שבשורה האחרונה של גוש הטקסט המרכזי מופיע תאריך פגום. לאחר רווח ארוך נראים שרידים של שתי שורות נוספות, ובהן הביטוי "אן יכון". נראה שמדובר באותו סופר ובאותו סוג מסמך כמו מוס. VIII,141.1, וקרוב לוודאי שמדובר בחיבור עקיף בין שני הקטעים. בצד האחורי של הדף נמצאים קטעים ליטורגיים בעברית שביניהם משולב חומר אחר, ובכלל זה מספר התייחסויות לתפילת חנה (אלה כתובים ביד שונה מזו של השימוש החוזר של מוס. VIII,141.1).

מסמך מדינה. עצומה לפקיד פאטימי הנושא בתואר ʿאמיד אלדולה, ובה מבקש העותר שהמדינה תחרים את נכסיו בארץ ישראל מאחר שהם אינם מניבים הכנסות והם נטושים למעשה, והוא אינו מעוניין לשאת בחבות נוספת בגינם. ככל הנראה המסמך מתוארך לתקופה שלפני חלוקתם מחדש של נכסי האקטאע (אקטאעאת) בשנים 1107–1108 לסה"נ, עת פחתו הכנסות המדינה ופקידי הממשל הציקו לבעלי האקטאעאת בדרישות לתשלומים. פקיד פאטימי הנושא בתואר ʿאמיד אלדולה מופיע בלפחות שבעה מסמכים. אחד מהם פעל בימי שלטונו של אלט'אהר ולקראת תחילת שלטונו של אלמסתנצר, והיה מקורב לוזיר אליאזורי (לפי אלמקריזי, אתעאט' חלק ב'). הוא מופיע גם במסמך מדינה המתוארך לשנים 1024–1027 לסה"נ יחד עם תאג' אלדולה. הפקיד השני הנושא באותו תואר מופיע בעיקר במסמכים בערבית-יהודית המתוארכים סביב שנים 1140–1150, והיה פקיד מדינה יהודי ושמו יצחק בן יוסף. בצד השני (verso) של המסמך מופיעה פיוט עברי ליטורגי.

צו (דיואני) בכתב ערבי. שש שורות ממסמך לשכה (chancery) שנגזר לחתיכות ושימש לאחר מכן ליצירת קונטרסים. השורה שבדף 19a הועתקה/שורטטה במקומות מסוימים ומוקפת בהערות בערבית שייתכן שהן טיוטות של נוסחאות. כמו כן ישנה שורה אחת באדום בכתב עברי — תחילתה של כתובה. שאר הדפים שימשו שימוש משני לטקסט ספרותי עברי ויהודי-ערבי (דף 21a נושא את הכותרת "דרשה שחיברתי לאבלים"). אחד מן השימושים המשניים הוא שיר מאת אברהם אבן עזרא (נפטר 1164–67). הצו עצמו נראה כתשובה/הוראה שהוצאה לשני פקידים זוטרים בתגובה לעצומה (פטיציה) של קבוצת זרים. תוכנו בקירוב: "… ביצוע ענייניהם, מתן מענה לצרכיהם, ושקידה בכל עסקיהם, יחד עם הבטחה שימשיכו לפי הרגלם בעשיית צדק עמהם והבטה בהם בעין של רחמים, כדי שיהיו שמחים ברוח וירבו בביטחון וביציבות, שכן זוהי תקופת מסעם ושיבתם אל ארצ[ם]. אם כן: דעו זאת (ציווי לשניים) ופעלו על פיו, אם ירצה האל יתעלה."

ורסו: מסמך שלטוני בכתב ערבי. הכתב גדול, ביד של דיואן (chancery hand), עם מרווחים רחבים בין השורות. נשתמרו רק ארבע השורות הראשונות וחלק זעיר מהשורה החמישית. המסמך כולל דברי שבח לנמען, ולאחר מכן הצעה של השולח להעניק את שירותיו בכל סוג של מלאכה ("... an yakhduma bi-kulli ʿināyatin marḍiyyahū min kulli ṣināʿati..."). נעשה ניסיון להסיר את הדיו בשטיפה. סביר ביותר שמדובר בצו (decree) שנמכר כנייר ושימש מחדש, או לחלופין באיש חצר שכתב את הנוסחה. נראה שיש לכך מקבילה (עם מספר שינויים) במכתב מאת הקליגרף המפורסם בן התקופה הבויהית אבן אלבּוואב (נפטר 413/1022?), כפי שמופיע ב"מעג'ם אלאדבאא'" של יאקות אלחמוי אלרומי (נפטר 626/1229). מקורו של אלרומי למכתב זה הוא המשורר, הקליגרף והסופר אלחסן בן עלי אלג'וויני אלכאתב ("הסופר") (נפטר 586/1190), אשר השתקע במצרים אי שם בראשית התקופה האיובית. (המידע מאת זאיין שיראזי).

תשובה למכתב תלונה על מיסוי יהודי טבריה. המכתב מתייחס לסג'ל מכרם (צו מלכותי נכבד) של הח'ליפה שניתן בתגובה לעצומה שהגיש סבאע בן פרג' היהודי, ובה הסביר כי בעבר היו שחויבו במס גולגולת (ג'זיה) בשיעור של 5 דרהם בתשלומים קבועים (ברסם ת'אבת), אחרים שילמו 10, ואילו כיהודים ח'יבריים היו פטורים לחלוטין. בידי יהודי טבריה הקבלות (בראאת) המוכיחות זאת. אולם כעת אדם מסוים, ששמו מופיע בחלק העליון החסר של העצומה — ככל הנראה גובה מס או פקיד מקומי אחר — "גילה כלפינו תאוות בצע" ו"חיזק את ידו בעושקנו ובדורשו מאיתנו השפלה קיצונית (או נכון יותר: מבקש את רעתנו [אד'אא]) בכך שגבה תשלומי ג'זיה ביתר". ייתכן שסבאע בן פרג' הוא הלל בן ישועה (לפי גיל). מסמך זה הוא החלק האמצעי מתוך שלושה דפים שצורפו יחד. תיארוך: בסביבות 1030 לספירה (לפי גיל), או למצער בין 1020 ל-1050 בקירוב, שכן המסמך עשה בו שימוש חוזר רבי אפרים בן שמריה.

עצומה לשלטון בעניין סוחר יהודי מגרבי שנתפס שותה עם אישה מוסלמית ונכלא בשל כך. המסמך נקטע בדיוק לפני הצגת הבקשה: הגיעו מן הפקיד שכלא אותם שלושה מסמכים חתומים (ח'ואתם ח'אתם מן קבל מנג'את אלדולה)... ייתכן שהדבר קשור לג'זיה, ששימשה כתירוץ לכליאתם בגין עבירות מוסר (?), מה שמלמד שהסוחר היה אדם בולט ומכובד, שאחרת חריגותיו המוסריות אולי לא היו מושכות תשומת לב. ראו גם מסמך נוסף שבו אדם נוסע מסבתה לבג'איה שבאלג'יריה, ושם שואל אותו צאחב אלבג'איה כיצד הוא קשור לאישה הנמצאת עמו. (גם במסמך אחר מופיע צאחב אלשורטה.) הנוסע (שאינו מתואר כסוחר מגרבי, אלא כאדם מן המגרב) טוען שהיא אשתו, אך אין בידו כתאב להוכיח זאת. באותו מסמך מחרימים את ממונו והאיש מושם בכלא, ללא כל אזכור של האישה. אף שאין שם דבר על משתה השכרות בן שלושת הימים, סביר להניח שמדובר באותו מקרה עצמו, ואם לא — הרי שהמסמכים משלימים זה את זה היטב.

רקטו: התכתבות רשמית או עצומה (פטיציה). מוזכר בה ענייני כספי הממשלה ודיווני האוצר (واموال الدواوين بالحضرة(؟) فدفع . . . الحال بذلك). בהמשך נדון מינויו של אדם כלשהו לתפקיד כאתב אלג'יש — מזכיר הצבא (واخرج من الديوان حال . . . دلت على ما تقدم ذكره من استخدامه في كتابة جيش العسكر المذكور . . . . يبلغه له ولمن . . . . وثمن الورق في كل . . . . ). ורסו: מסמך מטעם השלטון, ככל הנראה תשובה רשמית (רסקריפט) לעצומה שברקטו, המורה על שחרור תשלום (אטלאק - إطلاق) בסכום המבוקש עבור השנה הנוכחית — [...] מאות ושמונים דינרים. נזכרים בו דיוואן אלשאם (לשכת סוריה), וייתכן גם דיוואני מצרים והזכאת (?), וכן מוזכרת פלסטין: على استقبال ما وافق سنة . . . [الدواوين؟] المصرية والزكاتية(؟) وديوان الشام اطلاق ما سال في اطلاقه من ذلك لشهور هذه السنة . . . . فلسطين . . . . مائة وثمنين دينارا. דרוש המשך עיון ובדיקה.

טקסט פיסקלי ומנהלי מטעם השלטון מן התקופה האיובית. מתוארך: 4 ברביע ב' 595 להיג'רה = 3 בפברואר 1199 לספירה. נכתב בצורת עדות. המסמך מדווח על ביצוע פקודתו של האמיר קראקוש בהאא' אלדין בן עבדאללה אלאסדי (נפטר 597/1201) להחרים או להשיב מטמון של 170 דינרים (במטבעות זהב) מבית פרטי שהיה ברשותו של ע'אנם בן עיסא, אחד מתושבי מנוף עילית. הפקודה בוצעה על ידי הנציב המיוחד של האמיר, פארס אלדולה עדי. המטבעות הוכנסו לארנק, נחתמו בחותם שעווה ונמסרו לנציב. הפעולה אושרה בעדותם של עמאר בן אלחסן בן אסמאעיל בן עלי ואבו אלמעאלי יוסף בן מחמד. בעת חיבור המסמך כיהן אלמלך אלמנצור, בנו של אלמלך אלעזיז, כסולטאן הנושא בתואר, בעוד דודו אלמלך אלאפצ'ל שימש כעוצר. עובדה זו משתקפת בשתי הניסבות שבכותרת — אלמנצורי ואלאפצ'לי. בצדו האחורי של המסמך מופיעה רשימת שמות בכתב ערבי, שאין לה כל קשר נראה לעין למסמך שבצד הראשי.

רקטו: חלקו העליון של מכתב או דו"ח רשמי, בכתב ערבי. כתב היד נראה כשייך לתקופה האיובית או הממלוכית, עם ריווח רחב יחסית בין השורות. המכתב נפתח בתקביל ובברכות לאל-מג'לס אל-סאמי אל-אג'לי אל-עאלי אל-מולוי אל-מח'דומי וכו'. מוזכרים בו מונחים כגון "אל-דיואן אל-מעמור" ו"אל-ח'דמה". התוכן טעון בדיקה נוספת. בין השורות ובשוליים העליונים: טיוטה של מכתב נוסף בכתב ערבי, ייתכן שבאותו כתב יד, הממוען לאבו אל-פתוח. נזכרים בו גם אל-קאצ'י מוסא, קאצ'י נוסף (אל-אג'ל אל-וג'יה אל-מכרם אל-אעז אל-סדיד) ג'לאל אל-דין, ואבו אל-מכארם אל-כאתב (אולי אותה דמות המוזכרת במסמך אחר?). ורסו: בחלק העליון טקסט בלתי מזוהה בכתב ערבי, אולי טיוטה של אקראר (הצהרה משפטית). מתחתיו ניסיונות עט, בעיקר בכתב ערבי אך בתחתית גם בערבית-יהודית, וכן העתקה של פסוק אחד מסורת אל-פאתחה ובה שיבוש מוזר (اياك ان اعبد واياك ان استعين).

עתירה (רקעה) המופנית אל סולטאן איובי מאת רופא יהודי. וזה לשון העתירה בתרגומו של ג'פרי ח'אן: "העבד מכארם בן אסחאק, הרופא. בשם האל הרחמן והרחום. (העבד) מנשק את האדמה ומדווח כי הוא רופא מיומן ובעל יכולת במקצוע הרפואה. שני הרופאים של אדוננו הסולטאן, אל-רשיד אל-דמשקי ואל-רשיד אבו חֻלַיְקַה, מעידים על מצוינות ידיעותיו של העבד במקצוע זה. הוא מגיש בקשה לפני אדוננו הסולטאן, ירבה האל את ניצחונו, שיוענק לו יתרת משכורתו של אל-אסעד, הרופא בבית החולים של קהיר, היינו שלושה דינרים בכל חודש, (שישולמו) לעבד כדי שיעסוק בטיפול בחולים, ותתקבל תפילתו (של העבד) [למען] אדוננו הסולטאן. החלטתו (של הסולטאן) נשגבה. השבח לאל לבדו וברכותיו [על אדוננו] מוחמד ומשפחתו, ויושיעם." ראו תגית להפניה למסמכים נוספים הקשורים במכארם בן אסחאק. כמו כן נכלל המסמך ברשימת מסמכי "אנשי הרפואה" שבעיזבונו של גויטיין.

מסמך פיסקלי/קבלה בכתב ערבי. מתוארך ב-5 במוחרם 735 לה' = 5 בספטמבר 1334. עוסק במסי הגולגולת (ג'אליה) של יהודי דמשק (?) (בִּאלְ-שאם אלמַחְרוּס). הטקסט נקרא בערך כך: وصل الى بيت المال المعمور خامس المحرم سنة خمسة وثلاثين وسبعمائة واقام به ابو سعد اليهودي ابي(؟) سليمان من جوالي اليهود بالشام(؟) المحروس — כלומר, סכום הגיע לבית המאל המבורך בחמישי במוחרם שנת 735, ושילם אותו אבו סעד היהודי בן (?) סלימאן ממסי הגולגולת של היהודים בשאם המבורכת. מתחת לטקסט מופיעות רישומיות, ככל הנראה של סכומי הכסף שהתקבלו. בתחתית המסמך, הפוך, נראה משהו הדומה לעַלאמה ולטיוטה של אותו טקסט עצמו (וַצַלַ אִלא בית אלמאל...). בצד הרקטו מופיעה גם רשימת שמות בכתב ערבי וגם בכתב יהודי-ערבי, מלוּוה בסכומי כסף (למשל בפילסים), שאולי קשורה לוורסו — ייתכן שאלו הם היהודים שמסי הגולגולת שלהם מתועדים בקבלה.

עצומה מאת נחושתן (קוֹפֶּרסְמית') מאלכסנדריה. תיארוך: ככל הנראה מן התקופה הפאטמית על פי המבנה והפלאוגרפיה, אך ייתכן גם שמקורה בתקופה האיובית. תאריו של הנמען תואמים לאלו של דיין איובי – אלשיח' עז אלדין בן עבד אלסלאם. לפי קריאתו של גויטיין, מגיש העצומה רכש סחורה כלשהי מן הדיואן, אך נאלץ להחזירה, וכעת הוא מבקש שיוחזרו לו אותם טובין ומבטיח לשלם תוספת של שלושה דינרים. לחלופין, ייתכן שהוא מתאר כיצד ביקש לנהוג במידת חסידות (תזכּא) למען הצבא (אלי אלעסכר), רכש פריטים מסוימים מן הדיואן, השקיע עמל בשיפוצם, ולאחר מכן השיב אותם – אך פוצה רק על שוויָם המקורי ולא קיבל עדיין כל פיצוי על עמלו (תכלף, תעב), ומכאן עצומתו. הצד הקדמי שימש שימוש משני לכתיבת פיוט עברי בכתב יד סופר ייחודי. ביד אחרת, מתחת, מצויה טיוטה של שיר תהילה (פאנֶגירִיקה) לרופא בשם אליעזר (המכונה "שר").

רקטו: שבר של דיווח, שבע שורות. השולח מזכיר קבוצת אנשים שבאו לפניו ונתנו את נאמנותם והכניעו עצמם לרשותו, תוך הצהרה שהם עומדים לשירותו בעניין זה (...ʿindī mudhʿinīn muslimīn ilayya qāʾimīn bi-l-khidma fī dhālika...). בהמשך, "לאחר שהלכו", הגיעה לפניו קבוצה של חיילים רגלים ופרשים (...dakhala ilayya jamāʿa min al-mutarajjila wa-l-khayl...) ואמרו: "אדוננו, שמענו שפלוני ופלוני באו לפניך ודיברו בניגוד למה שסוכם במג'לס" (haḍarū bi-haḍratak wa-takallamū bi-khilāf mā istaqarra fī l-majlis bi-l-asr(?)), והם לא הבחינו בכך עד שכמעט נגמר הזמן (...mā ʿalimnā bihi ḥattā tamḍī al-sāʿa...). ורסו: רישום כספי — קבלה עבור אדם בשם מֻפַצַּ'ל. ייתכן שמופיעות בו ספרות ערביות מזרחיות (אם כי אלה אינן בשימוש בתקופת הגניזה הקלאסית), וייתכן גם קיצור באות דאל לציון דינר או דרהם.

מסמך מנהלי-ממשלתי העוסק בענייני מיסוי. הן הטור השמאלי של הרקטו והן הטור היחיד שבוורסו נפתחים במילים "ח׳דמה(?) רפעהא צדקה בן מכארם אלג׳הבד׳..." (שירות שהגיש צדקה בן מכארם הג׳הבד׳, קרי גובה המסים). ברקטו מוזכר שמו של דיוואן (אלאשׄ[ראף?]), ובצידו הימני טור נוסף הכולל סימנים ורישומים מנהליים שונים (עלאאם), בין השאר "אעתרפת" (אושר/הוכר). בוורסו נשמר יותר מן ההסבר על מקור הכנסות המס (...בּאלמסתח׳רג׳ מן אלמג׳רי עלי ידיה מן מאל ארתפאע אלמראחם אלגרביה..., כלומר ממה שנגבה מן המוטל על ידיו מהכנסות אלמראחם המערבית). מצוינת גם השנה 549 להג׳רה = 1154/55 לספירה, וכן כמה שמות נוספים: אלקאצ׳י אלרשיד ת׳קת אלמלך (ככל הנראה אביו של המשורר המפורסם), מח׳תאר בן יוסף בן ג׳עפר, נג׳יב אלדולה אבו אלמעאלי צאעד, [...] בן בטרס, וצדקה בן כראם. המסמך ראוי לעיון ומחקר נוספים.

מסמך ממשלתי בכתב ערבי, תזכיר או דוח פנימי הכתוב במספר ידיים שונות. בקטע האחרון מופיעה חתימתו של הווזיר חוסיין בן מחמד (441 לה'ג'רה / 1049–1050 לסה"נ). התיארוך נדון במאמרו של שטרן ויש לראותו כוודאי; הוא מאושש גם על ידי שמו של הח'ליף. הטקסט הערבי כתוב בחמש ידיים שונות, המשקפות את ההליך המנהלי. יש לציין כי מדובר בחיבור רציף בין שלושה קטעים. לא ברור האם שני קטעים נוספים אף הם מתחברים: הם נוצלו מחדש על ידי אותו סופר עבור אותו טקסט, אך ייתכן שלא היו חלק מאותו מסמך ממשלתי. אם כן היו, הרי ששני הקטעים הראשונים אינם מתחברים ברצף עם שלושת האחרונים. בין השורות בצד הפנים נמצאת איגרת בערבית-יהודית (ראו רשומה נפרדת). בצד האחור מופיע חיבורו של רב שמואל בן חפני "כתאב אחכאם אלשרוט", במקביל לטקסט המופיע בכתב יד אחר. החיבורים בין הקטעים זוהו על ידי מרינה רוסטוב.

עצומה מאת טאהר בן אסחאק, איש עני מאלכסנדריה, אל האמיר קראקוש בהאא אלדין בן עבדאללה אלאסדי (הניסבה שלו נגזרת מהיותו ממלוכּ של הוזיר הפאטמי המנוח אסד אלדין שירכוה). המעתיר, טאהר, שכר חנות באלכסנדריה מאדם נוצרי ושילם את כל תשלומי דמי השכירות; הוא מבקש להשתחרר מתשלום נוסף. תיארוך: בקירוב 1199–1200, בתקופה שבה כיהן קראקוש כעוצר עבור נכדו של צלאח אלדין, אלמלכ אלמנצור, ולפני 1201 לסה"נ, אז נמלט קראקוש משום שדודו של אלמלכ אלמנצור, אלמלכ אלאפצ'ל, נטל לידיו את העוצרות; קראקוש מת בשנת 597/1201. בשולי הצד הקדמי מופיע קטע בערבית-יהודית על ייחודו של האל ועל כך שברא את הארץ והשמים, אך הוא עצמו לא נברא. בצד האחורי מופיעים גושי טקסט מבודדים שהועתקו ככל הנראה כתרגיל כתיבה, ובהם פסקאות ליטורגיות וציטוטים מקראיים בעברית, וכן המשך הקטע הערבי-יהודי שבצד הקדמי.

שימוש מקורי: צו ממשלתי מלשכת הח'ליפות הפאטמית, שנכתב בימי אלחאכם, אלט'אהר או אלמסתנצר ונשלח לפקיד במצרים בעניין מחלוקת על תעלות השקיה ועל הגישה למים — ככל שניתן לשפוט. רק החצי השמאלי של השורות שרד. מדובר בכ-1.3 מטרים ממסמך שהיה במקורו ארוך הרבה יותר. צירופי השברים של הצו, כשהם מחוברים יחד, מתייחסים לצורך בשיקום האזור הסובב את המפרץ — "לחאג'ה דאעיה אלא עמארת אלח'לוג'" — ולהקצאת מי ההשקיה מן התעלות הללו: "אקסט מן אלרי מן הד'ה אלח'לוג'". בצד השני (verso): רבי אפרים בן שמריה משתמש בקטעים מתוך השאילתות ומעבד אותם לצורך דרשה. ראש המגילה (rotulus) נושא את הכותרת "שבת בראשית" (ראו רישום נפרד). צירוף: רוני שווקה (ששת השברים התחתונים) ורבקה סבאג' (השבר העליון). לפני שנת 1055. ראו גם שבר נוסף שייתכן שהוא שייך לצד השמאלי של צו זה.

חלקה העליון של עצומה (תשע השורות הראשונות) המופנית אל "אלאמיר... אלמג'אהד אלמת'אע'ר אלמראבט אלאספהסלאר... שהאב אלדין". התיארוך: המאה השלוש-עשרה, או אולי מאוחר יותר. מגיש העצומה מדווח כי המואד'ן ששירת במדרסה של סיף אלדין יאזכוג' הוא בן 115 (!?), וכי הנמען "כאן יצדק" — ביטוי שמשמעו בהקשר זה אינו ברור: האם נהג בו בנדיבות וצדקה? האם האמין לדבריו? המשך הטקסט חסר. המדרסה הנזכרת קרויה על שם סיף אלדין יאזכוג', ממלוּכּ של אסד אלדין שירכוּה, ששירת לימים תחת צלאח אלדין (סלאדין) ואלמלכ אלעזיז ומת במצרים בשנת 1203 לסה"נ. על מוסד זה ראו אוגדן גוֹלֶט וסאמח איסכנדר, במאמרם על שיקום הסוּנה ותולדותיהן הראשונות של אסכולות המשפט האסלאמיות והמעמד האקדמי במצרים בשנים 495–647 להג'רה / 1101–1249 לסה"נ. צדו האחורי של הדף נוצל מחדש לכתיבת פיוט.

קבלת מס שהונפקה לדאמן (ערב הגבייה) של ד'את אלצפא כנגד הכנסות שמסר אבו אלחסן בן והב. מתוארך: לפי קריאתו של ח'אן — 3 ברמדאן 402 (להג'רה). נכתבה על ידי מיכאיל בן עבד אלמסיח, הג'הבד' (מומחה הכספים), ונרשמה על ידי דיואן אלעמל ודיואן אלאשראף. התשלום בוצע בפיקוחם של שלושה פקידים: (1) בפיקוח הקאדי מבושר הסימן וישר הדרך, ת'קת אלמלכ מכין אלדולה ואמינהא, בן חסותו של אמיר המאמינים, אבו אלחסן עלי בן נהאר; (2) מטעם הקאדי הנאמן אבו עלי אלחסן בן יחיא בן נהאר; (3) תחת ניהול חשבונות המס של הזקן סדיד אלדולה אבו אלפרג' עבד אלמסיח בן קוריל. בצד ורסו: ראשיתה של טיוטה לאותה קבלת מס שבצד רקטו. הסופר התחיל בטעות בנוסחה השכיחה יותר "صح لابو الحسن" ("נתקבל מאבו אלחסן"), אך כנראה הבחין שבקבלה זו נדרשת נוסחה שונה, ולכן הפך את הדף והחל מחדש.

קבלה שהונפקה לאבו אלחסן בן והב על הצ'מאן (החכירה) שלו על צביעה במדינת אלפיום ולגזברים הממונים. מתוארכת לסוף ג'מאדא אלאוולא 402 (29 בדצמבר 1011) על פי בונדיולי, לושר, רוסטו וונתיגם (חאן קורא 403). נכתבה בידי הג'הבד' (הקופאי) מיכאיל בן עבד אלמסיח. הסכום: דינר אחד בדיוק (חאן קורא 3 וחצי ושישית עשר). הצד האחורי ריק. תיאור קודם: קבלה מארכיון אבו אלחסן בן והב. נכתבה בידי מיכאיל בן עבד אלמסיח, הקופאי, ונרשמה במשרד החשבונות מטעם משרד הפיקוח: אבו אלחסן בן והב שילם סכום של 3 וחצי ושישית עשר (דרהמים?) עבור האחוזות באלפיום, תחת פיקוחו של הקאדי ת'קת אלמלך מכין אלדולה ואמינהא, של בן חסותו של אמיר המאמינים אבו אלחסן עלי בן בהאר, והמנהל החשבונות אבו אלסרי תאודור בן יוחנס. מתוארכת ל-13 בג'מאדא אלת'אניה 403 להג'רה (= דצמבר 1012).

קבלה ממשלתית עבור אלמעלם סלמון אסכנדראני, המופיע עם התואר המנהלי "عامل" (ממונה על הכנסות או גובה מסים). מתוארכת: "בסוף חודש שואל[?] אלף" = שנת 1000 להג'רה (1592 לסה"נ). אופן כתיבת "שואל" על ידי הסופר נראה בלתי אפשרי, אך הוא מאושש על ידי הערת התיוק בערבית-יהודית בגב המסמך (יחד עם השנה 1000 להג'רה). על הקבלה מוטבעת חותמת מן התקופה העות'מאנית — אולי חותמתו של "כאשף" (שייתכן וזהו תוארו של הפקיד שחתם על המסמך). בשולי המסמך נראים חורי תפירה במרווחים של כ-5–6 מ"מ. ייתכן שבעבר נכרך יחד עם מסמך אחר על ידי אספן כתבי יד (אולם בשל ההפרשים בתאריכים אין זה נראה אפשרי ששתי הקבלות נוגעות לאותו סלמון). עם זאת, הפקיד העות'מאני אלמעלם סלמון אסכנדראני הוא ככל הנראה אותו אדם המוזכר במכתבים ובעצומה הנשמרים במסמכים נוספים מן הגניזה.

רקטו: מסמך רשמי בכתב ערבי הנוגע לניהול מחוז. בין הביטויים המופיעים בו: "אל-[...] אלמרפוּעה מן אלאעמאל... פי ד'אלך אלד'י אקטעַ... מן אלג'הה אלמד'כורה... אן שאא אללה... ואלחמדו ללה תעאלא(?) וצלואתה עלא סידנא מחמד וסלם תסלימא". מעל המילים "אן שאא אללה" נכתב משפט נוסף בכתב יד שונה, בדיו אחרת ובאותיות גדולות יותר: "יספח(?) באב . . . . מסתח'דמי אלאעמאל". ייתכן שמדובר ברישום או באישור (אנדורסמנט) כלשהו. השוליים והרווחים שבין השורות מלאים בשרבוטים בעברית ובערבית-יהודית. ורסו: מסמך נוסף בכתב ערבי, ככל הנראה קשור לרקטו. בשוליים, בזווית של 90 מעלות, מופיעה בכתב יד אחר רשימה או הערה רשמית אפשרית נוספת, אשר אולי יש לקרוא בה: "ברסם (או יורסם?) . . אלאמר אלעאלי". המסמך נעשה בו שימוש חוזר לשרבוטים בעברית. נדרשת בחינה נוספת.

עצומה (פטיציה) המופנית אל הח'ליף הפאטימי, כפי שעולה מנוסחת ה-raʾy שבסופה: "wa li-mawlāna ṣalawāt Allah ʿalayhi ʿāliya al-raʾy" ("ולאדוננו, תפילות אללה עליו, הדעה הנעלה"). הכתב הוא כתב לשכה (chancery) בסיסי או רשלני. שמורות תחילותיהן של 12 שורות. בראש המסמך: "... al-aʾimma al-ṭāhirīn wa-abnāʾih al-akramīn. Wa-l-ʿabd...." ("...האימאמים הטהורים ובניהם הנכבדים. והעבד..."). מגיש העצומה מבקש להוציא צו "אל קאדי הקאדים שיחקור בעניין" (ilā qāḍī al-quḍāt bi l-kashf) בשורה 9. בשורה שלאחריה: "... baynahum li-yataḥaqqaq bi-dhālik..." ("...ביניהם, כדי שיתברר בכך..."). זקוק לבדיקה נוספת. הדף שימוש מחדש באותו צד לתרגילי קולמוס בעברית (ובהם השם משה בן יצחק החבר ואזכור של ראש ישיבת גאון יעקב), ובצד הרקטו לטקסט ספרותי בעברית.

קבלה על תשלום ח'ראג'. שני המסמכים קשורים זה לזה ונוגעים לאותו משלם, ששמו נראה כמאצ'י בן פח'ר אלחייי, אך הזיהוי אינו ודאי. הסופר של שני המסמכים מזוהה בשמו: יוסף בן אבראהים. לאחר פתיחה ב"צח' בסם X" ממשיך המסמך במילים "מן ג'מלת מא יג'ב עליה מן ח'ראג'..." ("מתוך כלל מה שמוטל עליו לשלם כח'ראג'..."). התשלום הוא "עבור חודשי שנת 526". המסמך הראשון בצמד ממשיך ומתייחס למסמכים או חתימות (ח'ט) של פתח(?) אלסמסאר ושל אבו אלחסן. ייתכן שאחרי שמו של האחרון מופיע הצירוף "בגיר עלאמה", כלומר "ללא סימן רישום". ראוי לציין שהמסמך עצמו אכן חסר עלאא'ם (סימני רישום) בשוליים העליונים. אזכור נוסף לח'ט של אבו אלחסן מופיע בצד ימין למטה. הקבלה היא על סך כולל של 50 דינרים. תאריך המסמך: 16 בג'מאדא אלאולא 527 להג'רה = 25 במרץ 1133 לספירה.

טיוטות או העתקים של ביטויים מתוך התכתבות רשמית, מימי הביניים. שני המקטעים העיקריים נראים שניהם בלתי שלמים ואין ביניהם קשר. המקטע הראשון עוסק בדיווח על מותו של אדם כלשהו בחודש ד'ו אלחג'ה שנת 521 להיג'רה (ינואר 1127 / פברואר 28 לספירה): "ולמא אנהי סקוטה באלופאה פי ד'י אלחג'ה סנה אחדי ועשרין ו[ח'מסמאיה] אעלם בד'לך... סנה אחדי ועשרין וח'מסמאיה". המקטע השני עוסק בג'עפר וצֻבּח(?), בניו של ופי אלדולה, השייכים לסיעה האפצ'לית (מן אלטאיפה אלאפצ'ליה) ומחזיקים אקטאע (אחוזת מס) בערך מסוים: "ואמא ג'עפר וצבח(?) ולדי ופי אלדולה אלמד'כורין פהמא מן אלטאיפה אלאפצ'ליה ומקטעין... נואחיהא ומבלגה פי אלסנה מע... פי חמאיה אלטמר(?) מיה(?)... צח מן אלעין...". בצד השני (verso) נראה כי מצויה שירה ערבית בחריזת -אהי. דורש בדיקה נוספת.

טיוטת דיווח רשמי הכוללת שני קטעי תקביל (taqbīl) ושני קטעי נארטיו (inhāʾ). הקטע הראשון מזכיר תושבים מקומיים החוסמים את הגישה באמצעות אבנים. הדיווח עוסק בשני עניינים: (1) קבוצה של בני חסות (ד'ימים) קבעה תורנות שלפיה הם נוטלים אבנים מדי יום וממלאים בהן את האגם (בֻּחַירַה) או התעלה (בַּחְר) של "השרשרת" (אל-סלסלה), וזאת על מנת למנוע מ"ספינות האויב, יזנחם האל" (מראכּב אל-עַדֻוּ ח'ד'להֻ אללה) להתקרב. ביטוי זה משמש בדרך כלל בהתייחסות להתקפות צלבניות פרנקיות. (2) בשבת ה-7 בחודש צַפַר ניגשה קבוצה של סוחרים ביזנטים אל מַגְ'לִס אל-חַרְבּ ובִּקשה זכות מסחרית כלשהי (ייתכן שמוזכר שׁוּחַ = עצי אורן). (המידע נשען בעיקר על תאמר אל-ליית'י, מרינה רוסטו וסטפני לושר.) הקטע נוצל מאוחר יותר לתרגום אונקלוס לבמדבר כ"ח, כ"ו–ל"א.

עצומה מקבוצת אנשים אל הווזיר הראשי (סיד אלוזראא') המכונה "אלכאמלי". בכתב ערבי. קטע (המחצית העליונה בלבד). העותרים מתלוננים על אדם יהודי בשם סלימאן בפסטאט, בנה של שפחה הודייה (אבן ג'אריה הנדיה), המבלה את כל ימיו בסחיטת שוחד (קטע אלמצאנעאת) ובהפחדת אנשים בשוק הבשמים והתרופות (סוק אלעטארין), בדיוק כפי שנהג לעשות אבן אלעצפור. (גויטיין תוהה אם ייתכן קשר למסמכים אחרים העוסקים במתסיס המכונה "עצפור אלג'ן".) אותו סלימאן, ככל הנראה, מדבר שטויות או דברי הבל ובלתי אפשריים (קול אלמחאל). כאשר היהודים נחו בבתיהם בשבת, הוא תקף אותם בעזרת "רקאצין" (שוטרים), גירש (? אח'רג') את נשותיהם, והפחיד "אותנו" (כאן הכינוי משתנה מ"אותם" ל"אותנו" — רמז לכך שהעותרים עצמם הם היהודים הנרדפים?). (חלק מן המידע מכרטיס המפתח של גויטיין.)

תיעוד של מסמך מדינה בכתב ערבי, בפורמט קודקס. במקורו השתרע ככל הנראה על שלושה דפים לפחות, אך נשתמר רק דף אחד המכיל את החלק האמצעי. המסמך מדווח כי מתוך עשר ספינות שנבנו לאחרונה (אלמסתג'דּ אנשאֹהא) במספנה (צנאעה) של דמיאט, ספינת משא (חמאלה) הופקדה תחת פיקודו של אדם מסוים, שהתנדב להשלים את ציודה ומכשיריה (תברّע פי תכמיל עדדהא ואלאתהא). אדם זה מצהיר בפני עדים בתאריך המצוין (אולי 2 בשעבאן 537 ה' או 567, אם כי ספרת העשור מחוקה ברובה), ובפיקוחו של פקיד המדינה אלשיך' אלח'טיר(?) ת'קת אלח'לאפה ג'לאל אלמלך [...] צפיّ אמיר אלמאמנין אבו אלחסן עלי בן סלים, כי קיבל לידיו את הספינה על כל ציודה. בהמשך מופיעה רשימה של ציוד הספינה (תרנים, אסקריות, מפרשים, חבלים וכיוצא בהם), הקשה ביותר לקריאה. דרושה בדיקה נוספת.

עצומה הממוענת לאיש מעלה פאטמי בעניינו (או מטעמו?) של אדם בשם אבו אלפרג', העוסקת ככל הנראה במספר נכסים בשכונה כלשהי (ואולי בהפקעתם?). בנוסף לבקשה המרכזית מופיעה פנייה משנית: "...ולאדוני השיח' המהולל, יאריך אלוהים את מעלתו, נתונה ההחלטה הנעלה בדבר השימוש בצידת העבד, אם יהיה במה שכלול בה כדי לסייע לו..." (ובמקור הערבי-יהודי: wa-li-mawlāya al-shaykh al-jalīl adāma allāh ʿuluwwahu ʿālī al-raʾy fī ightinām maʾūnat ʿabdihi in kāna mā yataḥaṣṣa fīhā ʿāyidan ʿalā ʿawnihi). יש לציין כי קהאן קורא במילה זו maʿūna ולא mathūba. הקטע הודבק יחד עם מספר קטעים שאינם קשורים אליו תוכנית (ובהם שני הקטעים המרכיבים יחד פריט אחר, וככל הנראה גם פריט נוסף), במטרה לשמש בסיס לטקסט ספרותי בעברית. ראו רשומות נפרדות.

ככל הנראה מסמך מנהלי-ממשלתי. המסמך מתייחס לעצמו כ"קבלה" (وصول). כתוב בכתב ערבי. המקום: דהרוט. התאריך: רמדאן 533 להג'רה, כלומר 1129 לספירה. (בגוף הטקסט מוזכרת גם השנה ה"הלאלית-ח'ראג'ית" 521, מה שמעיד על כך שלוח השנה הירחי ולוח הח'ראג' היו מסונכרנים באותה תקופה). עלי בן הלל (המכונה ברקטו "עלון בן הלל"/علون بن هلل ובוורסו "עאלי בן הלל"/عالي بن هلل) מצהיר הצהרה כלשהי בנוגע לרווחיו. אין במסמך חתימות, אך מופיעות מעל לטקסט מה שנראה כפסקאות אישור (validation clauses), וכן פרטים נוספים בהמשך הכתובים בכתב יד שונה. בתחתית המסמך ייתכן שמוזכר סכום כולל של 10 דינרים; בוורסו נכתב כי 5 ורבע דינרים התקבלו "על פי תוכנה של קבלה זו". בשורה שמתחת ייתכן שמופיע אזכור של ג'הבד' (ג'הבד' — סוכן בנקאי/גובה מסים).

בצד ה-verso: רישומי חשבונות בכתב ערבי. ככל הנראה חשבונות פיסקליים העוסקים בכמויות של תוצרת חקלאית (למשל בארבע שורות מתחתית הדף: بان عنده ستين اربد غلة — כלומר שאצלו שישים אִרְדַבּ של תבואה). תיארוך: ככל הנראה התקופה הפאטמית, המאה ה-11 או ה-12. ניתן להבחין במסמך במקטעים נפרדים, שכל אחד מהם נפתח בשמו של אדם: [...] בן מוסא אל-[...]; ראפע בן אל-[...]; עבד אל-ח'אלק בן עבדאללה. השורה הבאה בכל אחד מהמקטעים פותחת באותה מילת-מפתח (אלצֻרּה?) ולאחריה שם של אדם נוסף. הרישום המלא הראשון מזכיר את אל-אמיר אל-אג'לّ אל-מֻעַט'ّם; הבא מזכיר את סעיד מן צביאן אל-[...] אל-אג'לّ אל-מֻעט'ם; והבא אחריו את ע'למאן שרף אל-אֻמראא' [...]. נדרשת בחינה נוספת של המסמך. בצד ה-recto: שימוש משני — קינות בעברית מנוקדת.

עצומה (פטיציה) מאת אישה (אלממלוכה), כנראה תושבת תִנִּיס ("המקימה במדינת תניס חמאהא אללה תעאלי" — היושבת בעיר תניס, ישמרנה האל יתעלה), המופנית לאיש רם מעלה הנושא בתואר אלג'יושי. ייתכן שהנמען הוא בדר אלג'מאלי (נפטר 1094), הראשון במצרים שנשא בתואר אמיר אלג'יוש (שר הצבאות). עם זאת, ח'אן טען כי משפט הפתיחה מסוג תקבּיל (ביטוי הנשיקה לרגלי הנמען) אינו מופיע בעצומות לפני תקופת שלטונו של אלאמר (1101–1130 לסה"נ), ולפיכך ייתכן שהנמען הוא ויזיר מאוחר יותר (שכן כל הוזירים, מבדר ועד צלאח אלדין, נשאו רשמית גם בתואר אמיר אלג'יוש). תוכן העצומה עצמה לא השתמר. נראה שהרווחים שבין השורות מולאו במסמך משפטי או בטיוטה בכתב ערבי, בכתב יד קטן יותר. הטקסט שבצד האחורי עשוי להיות קשור לעניין, אך הוא דהוי למדי.

קבלת משכורת רשמית שהונפקה על ידי המנהל הממשלתי לייצור משי באלכסנדריה. מתוארכת לג'ומאדא ה-2 שנת 1239 להג'רה (1824 לספירה). בהקדמה למהדורה שלה, ג'יין הת'אווי מציינת: "מסמך קצר זה הוא קבלה על תשלום משכורת מאת מנהל בית חרושת למשי באלכסנדריה לשוער (בוואב) של הוכאלה (פונדק-מחסן מסחרי) שבה ככל הנראה שכן בית החרושת.... אבראהים, השוער של וכאלת אלביטאש, מקבל משכורת בסך 20 פאראס... מאת הנכבד אלחאג' עומר אע'א, הנושא בתואר נאט'ר אנואל אלחריר, כלומר המפקח על נוֹלי המשי." מדובר באחד המסמכים מהתקופה העות'מאנית שנמצאו בגניזת קהיר, ושופך אור על ארגון תעשיית המשי באלכסנדריה במחצית הראשונה של המאה ה-19, על מערך השכר של עובדים זוטרים בה, ועל הקשר בין מתקני הייצור למבני האכסניות והמסחר (וכאלות) בעיר.

דיווח מתקופת אל-אפד'ל, כנראה. בכתב ערבי. תשע שורות מאמצע הדיווח שמורות כמעט לחלוטין. נשלח מעיר המכונה רק al-thaghr al-maḥrūs, ייתכן שזו אלכסנדריה או טריפולי. הנמען מכונה פעם אחת al-majlis al-ʿālī al-muʿaẓẓam (khallada Allāh ayyāmah) ופעם אחת mālik al-riqq (khallada Allāh mulkah). מזכיר פגישה בין ברכאת מסוים ובין בולדווין (ככל הנראה בולדווין I), ארור יהיה. מזכיר גם איש מעכו ומתייחס לצידא (צידון). כולם במצב של תסיסה ורפיון לב, כי אינם יודעים מה יעשה בולדווין: האם יתפשר עם עסקלאן (אשקלון/אשקלון)? עם צור? או שמא יכבוש מקום מסוים ויתייחס בצדק לנתיניו? נעשה שימוש חוזר בצד החיצוני לפיוט עברי. מסמך זה זוהה ותועד ב-PGP על ידי אלן אלבאום ב-2022. בהמתנה לפרסום על ידי פול קוב ואלן אלבאום.

מכתב או דו"ח שלם בכתב ערבי הכתוב על רצועת נייר ארוכה ואנכית. נראה כדו"ח לפקיד בכיר או טיוטה של גוף עצומה (פטיציה) בכתב יד אופייני לבתי המרשם (chancery) של המאה ה-11 או ה-12, כתוב על רצועה ארוכה ודקה (30 ס"מ × 5-6 ס"מ). המסמך עוסק בהרחבה בשירות הממשלתי (ח'דמה). מוזכר בו אלקאצ'י אלרשיד אבן סנאא אלמלכ (ככל הנראה אביו של המשורר המפורסם) בשורות 15-16 של ה-verso, המוכיח אדם כלשהו שגרם למהומה ולפילוג (פתנה). ייתכן שהמסמך דן גם במינוי למשרת הממונה על מס הגולגולת (ג'ואלי) בשורה 12 של ה-recto. אלשיח' אלסדיד היה מבוהל מהאפשרות שיופקד על כספי הממשלה; הכותב מציע עבורו תירוץ (אולי שאינו בקיא כלל בהנהלת חשבונות? "לא יקתדר עלא אסתרפאע חסאב" — אינו מסוגל לערוך דין וחשבון). דרוש עיון נוסף.

חלק מטיוטה ראשונית של מסמך לשכה (chancery) המופנה לפקיד ממשלתי. "... bi-l-shadd minka fī istikhrāj al-māl ʿalā l-kamāl ʿalā l-kamāl (sic!) wa-l-tamām wa-qaṣr yad man yudawwim al-iḥtimāʿ ʿalayka wa-l-manʿ min iḥdāth rasm lam tajri bihi l-ʿāda...". כלומר, הוצאה הוראה לטובת הנמען: "כי תוענק לך הסמכות לגבות את הכסף במלואו, כי תיעצר ידו של כל מי שמתחמק באופן מתמיד (מתשלום) כלפיך, וכי תימנע התנהגות בלתי מקובלת". המידע מבוסס על דבריו של ח'אן, ושם ניתן למצוא גם דיון במונח "shadd", הנראה כהתייחסות לסוג של פקיד פיננסי הקרוי shādd. המחוזות הנדונים הם נפות אלע'רביה ואלשרקיה, וכן ג'זירת בני נצר, השוכנת בדלתא של הנילוס בסמוך לנפת אלשרקיה (על פי יאקות, מעג'ם אלבלדאן, חלק ב', עמ' 139).

עותק רישומי המכיל דיווחים על שלושה מעצרים. העציר הראשון הוא פצ'איל (או נצ'איר?) בן אסמאעיל, שנעצר בידי סייד אלאהל, רצ'ואן ואלמט'פר, המתוארים כ"מן ע'למאן אלאמיר" — ככל הנראה משרתיו של פקיד מדינה. האיש נעצר משום שהטיח עלבונות מילוליים בכמה פקידים (מסתח'דמין). מקרה המעצר השני נוגע לחסין בן אבו מחמד אלוזאן, שנעצר בידי כֻּני וערבי, גם הם מתוארים כ"מן ע'למאן אלאמיר". חסין תקף אישה בעת שהייתה במחזור החודשי בזמן שצעקה לעזרה. פרטי המעצר השלישי לא נשתמרו בשל קרע בגיליון, אך נכתב כי המעצר התבצע "בידי האמיר סיף אלדולה, אחד החאג'בים (הסריסים/השומרים) של השער המערבי [של הארמון]". לקראת סוף המסמך מוזכרים גם שני קאדים: אלקאצ'י אלמכיני עז אלקצ'את אבו אלפצ'איל הבת אללה, ואלקאצ'י אלאסעד.

מנשור שהוצא על ידי הח'ליפה אלחאפט' בכ"א ברג'ב 528 (1133) במטרה לשים קץ לשני מקרים של שחיתות והתנהלות פסולה שפגעו בפרובינציה אלנסתראויה שבדלתא של הנילוס. סוחרים מאלנסתראויה שנסעו לאזורי החוף השכנים כדי לרכוש סחורות סבלו מהתעמרות מצד פקידי השלטון, ועסקיהם הופרעו. בנוסף, דייגים מהפרובינציה אלע'רביה דגו באופן בלתי חוקי לאורך חופי אגם בורלוס בתחומה של אלנסתראויה, ובכך גרמו לנזק כספי לדַ'מאן (זיכיון החכירה) על הדיג שהוחזק בידי דַ'אמִנים מאלנסתראויה — ובעקבות כך גם לאוצר המדינה. גרסה זו של המנשור הועתקה על גבי דף כפול (ביפוליו) בלשכת הדיואן לצורך שמירה בארכיון. לעניין התהליך הזה והקשר שבין מסמכי ארכיון קומפקטיים לבין מגילות מונומנטליות, ראו רסטו. קיים גם מסמך מקביל נוסף.

חזית: חשבון הקשור לייצור סוכר קנים. נראה כי "ﺿﺮיבה" היא כמות של ייחורים שיש לשתול, וכל ﺿﺮיבה מניבה כמות מסוימת של קני סוכר. הערבים (ﺿﻤﻨﺎﺀ) של מטע קני סוכר קיבלו 56 ⅙ ﺿﺮיבות של קני סוכר (1,348,080 ראטלים, כ-700,000 ק"ג). שוויה של כל ﺿﺮיבה היה 35 דינרים, כך שהשווי הכולל של 56 ⅙ ﺿﺮיבות עומד על 1,896 דינרים. לאחר סחיטה ובישול, המיץ יניב 5¾ קינטארים של סוכר (כ-250 ק"ג), ששוויים הכולל הוא 13,750 דינרים — סכום עתק. תמורת כל קינטאר יש לשלם 5 דינרים (סך הכל 28.75 דינרים) לבעל המכבש שסחט את קני הסוכר (0.2% מהרווח). החשבון נעשה בו שימוש חוזר מאוחר יותר על ידי אדם שהעתיק חלקים מן הטקסט בשוליים או בין השורות כניסיון קולמוס. (המידע מבוסס על המהדורה של מרינה רוסטו ונעים ונתיגם.)

עצומה מאת הרופא היהודי סלימאן בן מוסא, בכתב ערבי. הוא מדווח כי "גדל בקרב רופאי בית החולים (מארסתאן) שבפוסטאט, והוא אחד מבני הרופאים המועסקים שם, והוא השתתף..." המשך הטקסט חסר. ככל הנראה הוא מוביל לבקשה שייקלט גם הוא להעסקה רשמית בבית החולים. בצד הרקטו נמצא חלק ממחברת רפואית העוסקת ברפואת עיניים. הרקטו מכיל רשימה של חומרי מרפא פשוטים (סמים פשוטים) המשמשים לריפוי מחלות עיניים, והיא תואמת בערך את הרשימה המופיעה אצל עלי אבן עיסא ב-Tadhkirat al-kaḥḥālīn (במהדורת חיידראבאד 1964, עמ' 347). בין החומרים הפשוטים הנזכרים: אנטימון, סרקוקולה, עופרת לבנה (סרוסה), שיטה (אקציה), חזזית, שרף נושאדר, הדס, מליטוט (תלתן ריחני), גלבנום, בצלים, בורקס, זרעי חסה, תחמוצת אבץ, וחלבון ביצה.

צו, או ליתר דיוק רישום של הוצאת צו/תשובה מטעם הסולטאן (תוקיע) מלשכת הח'ליפה אלחאפט', בתגובה לעצומה (רֻקעה) ששלח הקאדי סנאא' אלמלכ עבדאללה בן עבד אלעזיז בן אבי כאמל, בעניין השבת הכספים, השמן והזכוכית שהיו ניתנים בעבר למסגד שלו מתוך המחסן (אלח'זאנה) בפוסטאט. מתוארך מֻחַרַם 532 להג'רה (ספטמבר–אוקטובר 1137 לספירה). המסמך כולל שעתוק של נוסח המזכר המאשר (תוקיע), המוצג במילים "מא מת'אלהֻ" — בדומה למה שמופיע במסמך מקביל אחר. מבחינה חומרית המסמך משמעותי במיוחד, שכן ניכרים בו סימנים לכך שהיה בעבר חלק מדף כפול (bifolio), דבר המרמז על כך שרשומות מסוג זה נשמרו בקובצי קונטרסים או בתיקיות כלשהן — כלומר עדות לקיומם של ארכיונים. בצד האחורי של הדף נמצאים פיוטים בעברית, ובהם זולת.

טיוטת מכתב/עצומה בכתב ערבי, הממוענת לחֻסאם אלדולה. השולח מבקש "שתחלץ את עבדך מן האדם הזה" (בִּאַן תֻּחַ׳לִּץ עַבְּדַכּ מִן הַד׳א אלאִנְסַאן) ו"שתעשה אותי לאחד הממלוכים שלך". לאחר מכן הוא חוזר על עצמו פעמיים-שלוש. בראש הדף, בזווית של 180 מעלות, מופיע תרגיל סופרים בחשבונאות פיסקלית המתייחס לסך הכולל מן המחוזות הסמוכים (אַעְמַאל אלנַוַאחִ'י אלגַ'ארִיַה) לאיקטאע של ח'ֻטלֻח', באותה יד סופר עצמה. טיוטה של מכתב אחר אל חֻסאם אלדולה, עם פתיחה כמעט זהה, מצויה בדפים 2ע–2ה של מסמך מקביל (PGPID 20768). צד הרקטו נוצל מחדש לרישומים בערבית-יהודית ובאלפבית העברי. ייתכן שמדובר בחשבונות (מוזכרים שברים שונים והסכומים 100 ו-1991.75), בחישובים לוחיים (קלנדריים), או בחישובים מתמטיים.

שימוש מקורי: שריד ממסמך לשכה (chancery), אולי צו או גזרה. כתוב בכתב ערבי עם מרווחים רחבים בין השורות. שבע שורות השתמרו באופן חלקי. בשלב מאוחר יותר נוצלו השטחים הריקים בשני צדי הקלף, recto ו-verso, מחדש לכתיבת מסמכים משפטיים בערבית-יהודית (ראו רשומה נפרדת). השורה האחרונה במסמך אחד קוראת: "[...] ʿan salaf wa-ḥāḍir ʿan ghāʾib min al-tamassuk" (= על־ידי עבר ועל־ידי הווה על־ידי נעדר מן ההחזקה/השטר). מילים וצירופים שניתן לפענח במסמך המקביל כוללים: fa-lammā warada min al-shām (= וכאשר הגיע מן השאם)... al-iṣtināʿ rājī (= חסות/טיפוח, מקווה)... bi-murāʿā (= בהתחשבות)... wa-lā siyyamā wa-qad taqammaṣat(?) min malābis(?)... (= ובמיוחד שכבר התלבש(?) במלבושים(?)...).

קטע מעצומה או למצער ממכתב לפקיד רם-דרג. נשתמרו כתשע שורות. בין התארים המופיעים: "אל-אמירי אל-כבירי אל-עצ'די אל-נציירי אל-ד'כ'רי אל-המאמי אל-אספהסלארי אל-מאיידי אל-ט'הרי אל-עוני [...] מג'ד אל-אסלאם ואל-מסלמין סייד אל-אמראא פי אל-עאלמין נצרת אל-ע'זאת ואל-מג'אהדין עצ'ד אל-מלוך ואל-סלאטין חסאם אמיר אל-מאמנין ולא זאלת איאת מחאמדה בכל לסאן מתלווה ואמכאן מחאסנה...". לומד כלשהו העתיק חלק מהביטויים בין השורות. בשוליים נראה טקסט בלתי-קשור בכתב ערבי. התיעוד הוא ככל הנראה מן התקופה הממלוכית. רצף תארי הכבוד שבמסמך דומה מאוד לכמה מן הדגמים שמביא אל-קלקשנדי בספרו "צבח אל-אעשא". בצד הרקטו מופיע "דיינו" מתוך הגדה של פסח. דרך חור בצד הקטע מחוברת חתיכת חוט גדולה וקשורה.

ייתכן שמדובר בקבלה (אסתקבאל?) על דמי שכירות עבור נכס ממשלתי (=ח'כר / חכירת קרקע?) מאת יוסף אלצירפי (הזיהוי משוער, שכן סוף השורה הראשונה פגום). מבנה המסמך דומה מאוד לקבלות פיסקליות רשמיות, אך הכתב הוא של אדם פרטי (ואף רועד למדי). דמי השכירות הם עבור חנות ב"חבּס עומר" לחודש ג'מאדא ב' שנת 493 להג'רה (=אפריל/מאי 1100 לספירה). שיעור השכירות הוא 10.25 דרהמים מסוג "וריק". הסופר הוא עבדאללה בן עבד אל[...], המייצג (ניאבּתן ען) את פקיד הממשל (אלמסתח'דם) מבני(?) עומר. בפינה השמאלית העליונה מופיעה ה"עלאמה" הפשוטה ביותר האפשרית ("אלחמד ללה", בכתב ידו של הסופר שכתב את המסמך), ולאחריה הסכום 10.25 בספרות יווניות/קופטיות. השורה התחתונה ניתנת אולי לקריאה כ"אלשכר ללה".

דו"ח על מצב הדברים. מסמך גדול ומשומר היטב. מתוארך ל-5 במוחרם 592(?) להג'רה = 10 בדצמבר 1195 לסה"נ, אם הקריאה נכונה. המסמך מתייחס לאדם הנושא את התארים ח'ליל אמיר אלמומנין ועז אלדין (שניהם אופייניים לוזירים, אם כי השני אולי הוא הלקב הספציפי של אותו אדם). השולח מודיע לנמען כי קיבל סכום של 6,355.5 דרהם מאחיו (צנו) של הנמען. בהמשך הוא מתאר כיצד הכספים מחולקים, ובכלל זה חלוקות לעולי הרגל או למי שהשלימו את החג' (אלחאג'ון) מקרב המלומדים (אלפקהאא') והעניים (אלפקראא'), וכן כיצד כל המקבלים מודים ומשבחים את הנמען יומם ולילה. השולח מעביר דרישות שלום ותפילות ממגוון אנשים נוספים. ראוי לעיון נוסף. בצדו השני של הדף נעשה שימוש חוזר עבור רשימה ארוכה של כותרות פיוטים.

קבלת מס שהוצאה לאבו אל-חסן בן והב על הצ׳מאן שלו על תעשיית הצביעה במדינת אל-פיום. מתוארך לכ"ד בצפר 405 (ח׳אן קורא כ"ז בצפר 405 להיג'רה). הקבלה נכתבה, באופן חריג, על ידי יוחנא בן מיכאיל, בנו של הג'הבד' שכתב את רוב הקבלות בקורפוס — מיכאיל בן עבד אל-מסיח. הקבלה נרשמה בידי דיואן אל-עמל, אך לא בדיואן אל-אשראף. התשלום בוצע בפיקוחם של שלושה פקידים: (1) בפיקוחו של הקאדי המבורך והמיושר ת'קת אל-מלך מכין אל-דולה ואמינהא, בן חסותו של אמיר המאמינים, אבו אל-חסן עלי בן נהאר; (2) בנוכחותו של צפי אל-דולה עבד אל-מג'יד בן חסן מטעם לשכת הפיקוח; וכן (3) (בפיקוח) חשבונאות המס של הזקן סדיד אל-דולה אבו אל-פרג' עבד אל-מסיח בן קוריל. צד ורסו ריק. מידות: 12.4 × 8.3 ס"מ.

עצומה אל השליטה הפאטמית סִתّ אלמֻלְכּ. התיארוך (לפי רוסטו): 411–414 להג'רה / 1021–1024 לסה"נ. בעצומה מתלונן יחיא בן אלחסן, שאינו מוכר ממקורות אחרים, על כך שאמיר מקומי החרים את התבואה שלו. הוא מבקש שהתבואה תיתפס באמצעות צו רשמי (תַוְקִיע) בטרם תגיע לנמל גִּיזָה. בצדו השני של המסמך נמצאת סדרה של פסוקים מקראיים בעברית (זכריה ג, ה – ד, ט) ולצד כל פסוק מופיע התרגום הארמי. הסופר שהעתיק את הקטעים המקראיים הדביק את העצומה הזו לעצומה נוספת המופנית אל סִתّ אלמֻלְכּ, ובכך יצר מגילת רוטולוס אחת. עובדה זו מעלה את האפשרות ששתי העצומות שרדו יחד בארכיון (רוסטו). משולש קטן מן העצומה השנייה נותר מחובר לעצומה זו. (המידע מבוסס על ניתוחה ומהדורתה של מרינה רוסטו.)

כמה מילים מתוך צו, ככל הנראה פאטמי. מתחתיו מופיעות מספר הערות בכמה כתבי יד שונים. ההערה שמשמאל אומרת: "ייעתק לדיואן אלמֻפְרַד לִלְאִקְטָאעָאת אלמֻרְתַּגִ'עָה אִן שַׁאאַ אללה". מתחתיה: "הועתק, השבח לאל לבדו". ההערה שמימין ערוכה במתכונת דומה; ייתכן שגם היא מכילה הוראות העתקה, אך לדיואן אחר, ואישור שאכן הועתק. אלחאכּם הקים משרד בשם דיואן אלמפרד לניהול אחוזות, אשר בהמשך נודע בכינוי דיואן אלמרתג'ע (ראו מיכאל ברט, האימפריה הפאטמית, אדינבורו 2017, עמ' 177). כפי הנראה, גם ברקוק הקים דיואן אלמפרד, בשנת 1382 או 1395 לספירה (ראו המאמר של דייסוקה איגרשי על הקמתו והתפתחותו של אלדיואן אלמפרד, רקעו ומשמעויותיו, שהתפרסם ב-Mamluk Studies Review בשנת 2006).