רשימות וחשבונות מגניזת קהיר

המסמך כולל שני צדדים. בצד האחורי (verso) מופיעות רשימות שמות מסודרות לפי סדר אלפביתי, ולצידן הסכומים ששולמו על ידי כל אחד עבור מס הכשרות הקהילתי (גבלה) לחודשים ניסן, אייר וסיוון, שנת ה'תקפ"ב. בצד הקדמי (recto) מופיע מסמך משפטי או עסקי בעברית, מתוארך לתשרי ה'תקפ"ג (1822 לספירה). רשימת המשלמים כוללת את השמות הבאים, מחולקים לפי טורים: [טור I] ר' עזרא, ר' מאיר, יוסף אנג'ל, יעקב כהן, משה מאייס[?], חיים חפץ, יצחק יעבץ, עובדיה צייאע', אברהם ראובן, אברהם דיין, אברהם רקיז, אברהם ארוך, אברהם מיוחס, אפרים קארו, אלעזר קנדיוטי, אלעזר בניסטי, אלעזר הלוי, אליהו זיתון, אליהו צבי, אליהו רוכץ, אליהו אשכנזי, בנימין ששון, דוד קארו, דוד ענאני, חיים גריאני, חיים חזק, חיים ירחי, חיים מזרחי, חביב מנשה, יצחק מזרחי, יצחק אבו ימן, יעקב אל-נגאנו, יעקב רקח, יעקב וזיני, יהודה פיטרו, יהודה קודסי, יהודה כסטיל, יהודה אסטייא[?], יוסף נג'אר. [טור II] יוסף פינטו, יוסף שייח', יוסף אזוח'אב, יששכר ננוסי, יום טוב פולקאר/פולקר, יעיש אשר, משה חסון, משה פינטו, משה אנג'ל, משה ח'תוני, משה זע'לול, משה מונז, מרדכי ארגז, נסים זיאבי, נסים תלמיד, נסים נעומה[?], נסים טוויל, נחמו שייח', סימן טוב חכים, סעד עפיה, סעד אנג'ל, סעד עפלק, רחמים תלמיד, שמואל צרפתי, שמואל פסח, שלמה ירחי, שלמה עפיה, שולחי פלאח[?], רחמים ג'נאח, ששון טובים, אלמנת אב[רהם] זין, אלמנת אב[רהם] חאמי, אלמנת אב[רהם] ענאני, אלמנת אב[רהם] פנדרי, אלמנת אב[רהם] חאקאן, אלמנת אב[רהם] גאיינו, אלמנת אב[רהם] סקנדריון, אלמנת ר' אלעזר כהן, אלמנת אהרן יואב[?], אלמנת אליהו זמר, אליהו נוצירי, שחתא עתרותי[?]. [טור III] אלמנת ברכה ביבא, אלמנת ברכה סונינו, אלמנת ברוך מיוחס, אלמנת בנימין חכים, אלמנת ר' בנימין מוג'נג'י, אלמנת דוד דארי, אלמנת הלל חדף, אלמנת ר' חיים הלוי, אלמנת ר' חיים משיר, אלמנת חיים ביבאס, אלמנת חיים סוקאר, אלמנת חיים ריוח, רחמה אלמנת חיים בן-ידעי, אלמנת יצחק אאחקי[כך], אלמנת ר' יחזקאל [חפץ?], אלמנת יהודה בחיון, אלמנת יעקב אשר, אלמנת יעקב חטים, אלמנת יע[יש] זיתון, אלמנת יע[יש] חסון, אלמנת יע[יש] רומאנו, אלמנת יע[יש] לרמה, אלמנת יע[יש] רצון, ובתו הקטנה קמר של הנ"ל, אלמנת יע[יש] קג'ינה, אלמנת יע[יש] ראובן, אלמנת יקותי כהן, אלמנת יוסף כהן סמאק[?], אלמנת יוסף צרפתי, אלמנת יוסף גריאני, אלמנת יוסף כהן מגייאלי[?], נורניה אלמנת יוסף זכאי, אלמנת יוסף צאיע', אלמנת ח'ליפה חסאן, אלמנת משה עג'מי, ג'נאח אלמנת משה ליאון וילדיה, קמר אלמנת משה זכאי, אלמנת משה פילוסוף, אלמנת מנחם צרפטי, אלמנת ר' נחמיה, אלמנת נסים אוסקי[?], אלמנת נסים עטיאס, אלמנת נסים בנימין, קמר אלמנת נסים עפיה, אלמנת יהודה מסעוד. [טור IV] אלמנת סעד תלמיד, אלמנת ר' רפאל נונס, אלמנת רפאל מלטי, אלמנת רחמים כסטיל, אלמנת ר' צבי זיתון, אלמנת שלמה ישראל, אלמנת שלמה אנונאטי[?], רחמה אלמנת שלמה אמדאו, אלמנת שמואל ביבא, אלמנת שמואל נעים, אלמנת ר' שבתי, ובתו הקטנה של הנ"ל, אלמנת שלבי[?] קג'יג'ה, אלמנת שאול כהן, לונה אלמנת שחתא גריאני, אלמנת שבתי עג'מי, אלמנת שחתא יאיר, אלמנת שלום ברוך, אלמנת ששון ברוני[?], אלמנת יע[יש] בקראנה[?], אלמנת משה בניסטי, אלמנת יצחק זמרו, אשת אליהו רשידי, אשת דוד בוקג'י, אשת אהרן בחיון, אשת יצחק דיין, אשת יצחק רקח, אשת מנחם קזיז, אשת סעד מלכי, אשת סעד עפיה, אשת שמואל זמרודה, אשת בנימין קטן, היתומה בת בריבוך[?], בנו היתום של חיים וילדה, בנו היתום של הימאן[?], יתומי מולכו, יתומי אב[רהם] גורן, יתומי דאסה, בנו היתום של יוסף רקח, בנו היתום של רקח אברהם, בנו היתום של שחתא גריאני, יתומי נסים גורן, גרושתו של גורן, ק[מר?] בת פינטו, בנו היתום של חיים טוויל, גרושתו של נסים גורן, אבו רבקה[?] איזמירלי. [טור V] בת פרג' תמאם, בת יוסף אנג'ל, בת מרדכי כהן, גרושת קלוליה, גרושת נסים גורן (חזרה על רשומה שנמחקה), גרושת חיים סלאמה, אחיותיו של בנימין שושן, אם יוסף צאני, אם נסים מולכו, אם יצחק נתן, כוחלה סרגוסיה, מרכאדה גריאניה, מירול[?], סמוח בואניה, סקאריה, קולונה, דונה רוחצה, רבקה רוחצה, ג'מילה רוחצה, אם דונה רוחצה מגרבי, אלמנת נחמו חנון, יתומי צדקה, רחל מערבי וילדיה, גרושת יהודה חדאד, מסעוד מערבי, האשכנזייה רבקה, אבו רבקה איזמירלי, אליהו גורן, שלמה כהן רשידי, ר' בכור, אלמנת אברהם ידיד, משה ביבא, שמחה מוג'נאניה צפריה[?], אלמנת נסים מולכו, אשת משה חאג', משה מגרבי, רבקה טווילה, דוד לוגאסי, שלמה יעקב, שאול הלוי, אברהם מוע'יון, מנלוקו[?] רוזן, אשת יצחק אבימלך ח'יאט, אשת ששון טובים, בנימין מצליח, נוהרה מערבית, דון מערבית, היתומה בת גריבה[?], עמרם ימני, יצחק רקח ע'ריב[?], אברהם מטלון. [טור VI] יוסף שאמי, סעד עפלק עם אשתו ובנו, מרדכי אשכנזי.

חשבונות בערבית-יהודית המפרטים הכנסות עבור "אוצר נולי המשי" (Treasury of Silk Looms) באלכסנדריה, סניף של מנהל המונופולים הממשלתי. הרישום מתוארך לחודש שוואל שנת 1239 להג'רה, הוא יוני 1824 לספירה. במסמך מוזכרים יחידים רבים, חלקם בתאריכים שונים לאורך החודש: [ד' שוואל] עלי מערוף, מצטפא ארנאוט, חסן עבדין, עלי אלאערף, אחמד צובאשי אלעטאר, אלחורמה (הגברת) מסעודה [ה' שוואל] אח[מד] שאוויש (צ'אווש) [ז' שוואל] אחמד, בע'דאד, מצטפא בכאר [ח' שוואל] אלחורמה סאלמה, מח[מד] אלאסיוטי, מח[מד] סוקר, עלי אלסלאמי, מח[מד] אלע'ראווי, מח[מד] טטה [י' שוואל] משמש מסיכה, דאוד ברצת, יוסף עמנואל, חיים ענאף, מח[מד] הידיה(?), מח[מד] סולימאן אלח'אטב, צלם רלווה(?), עבד-אלג'פאר אלמלאח', מח[מד] אלחכמי, אצלאן עבדין, שלמה אלי'הודי, אח[מד] צובאשי אלעטאר, סולימאן קוראא, עלי אלאערג(?), אחמד ח'ליפה, מצטפא ארנאוט(?), אב[רהם] ישראל, משה ארג'ל, עבדאלרחמן אבו-היף, עלי אלסלאמי, סלמון אלרודסלי, עלי מערוף, מח[מד] טטה [י"א? שוואל] משמש מסיכה, משה ארג'ל, פאטמה, גיאן מערוף, יוסף אסכאפי, עת'מאן אהג'ה, אחמד מנאכלי [י"ג שוואל] יוסף אסכאפי, חסן [י"ד שוואל] רח'ה(?), דאוד כרא דופניה דופיני, אסמאעין אלח'שאב, מצטפא נור, שיח' מח[מד] מסירי [ט"ו שוואל] עת'מאן אהג'ה, חסן שורבג'י (צ'ורבאג'י), רג'ב חידיה(?) [י"ז שוואל] מחמד אב[ו] אלמע'רבי, חאג' צאלח אלמע'רבי, שיח' אב[ו] אלמע'רבי, אלח'ואנה טוסטה (האחים טוסטה?), עלי אלרשידי [י"ח שוואל] אלחורמה צאלחה, אחמד אע'א נאט'ר אלעמראת, אב[רהם] ארנאוט, מצטפא אע'א, יוסף בולח'(?) [י"ט שוואל] ג'זמאניה כרכורה, מחמוד אלג'רי(?), מחמוד אלזווארי, שלבי (צ'לבי) קאצר, אסמאעין מאט'__(?) [כ' שוואל] שיח' נעימת-אללה, שיח' יונאס חביב [כ"א שוואל] שיח' נעימת-אללה, סעד ברכאת, מח[מד] אלשיח'י [כ"ב שוואל] חסן אלראיס, אחמד צובאשי אלעטאר [כ"ג שוואל] מחמד אלנערני [כ"ד שוואל] משה ארג'ל, עבד-אלמלאח', מח[מד] קבטאן אלנאט'ר (קברניטו של המפקח), נקדיה אצנימו(?), אחמד אלקלאפט [כ"ה שוואל] אחמד ח'לפאללה, עת'מאן סעאי(?), אום אלסתאר(?) [כ"ו שוואל] ח'טאב מסירי, עמר אליאזן, עלי ח'ליל, מצטפא אלצחן, מח[מד] ארנאוט(?), מצטפא ג'נה, מצטפא אלדנתי(?), צאלח אבו-היב, סולימאן אלעלאף, עלי מניעים, דרוויש אלחממג'י (דרוויש חממג'י), קאצר אלדמיאטי, חמודה אבו-עלפי, מצטפא פסאר(?), מצטפא אלנדורי, יוסף סבא, ח'ליל אלכבג'י (כפאג'י) [בצד השני] [כ"ו שוואל, צד שני] ניקול מן כתאנו (דה קטאנו?), שיח' עבדאלרחמן, אסמאעין אמין אלאג'לה, אחמד ח'וביז, חסן אלמשתילי, עבאס שיח' אלשילין(?) [כ"ז שוואל] מצטפא אע'א ארנאוט, מעלם מינא עאבד טריק, דראווי __(?) אלעצר(?), סעיד אלנווארי, אב[רהם] ישראל, משה ארג'ל, יוסף עמנואל, הרון ברכה, חיים ענאף, סלמון אלרוסאלי, אב[רהם] שליש [כ"ח שוואל] מח[מד] שראַרה, דאוד ברצת [כ"ח שוואל המשך] חאג' מח[מד] שהאיב, עלי שיח' אלעקאדין, משמש מסיכה, סלמון אלרוסאלי, אצלאן עבדין, אברהם ישראל, דוד ברכה [כ"ט שוואל] צאלח עבדין, אלרשידי, יוסף אסכאפי [כ"ט שוואל המשך] אב[רהים] אלצבאע' [ל' שוואל] רג'ב חידיה(?) חוואלת מיכאיל מח'שיין, מח[מד] אלגוערני, אחמד צובאשי אלעטאר, _באן חידיה(?), מח[מד] אלשיח'י תעתיק המסמך מופיע כנספח 9 בעבודת הדוקטורט של מ' דדלי.

שני דפים כפולים (ביפוליו) מתוך פנקס חשבונות העוסק בספינות שיצאו ממצרים. בערבית-יהודית. נראה שיש קשר הדוק לשני מסמכים נוספים: האחד מתוארך לשנים 1534/35 לסה"נ, והשני לשנת 1540 לסה"נ, אך קיימים אי־התאמות בכתב היד ובאיות. ראו גם מסמך נוסף קשור. ייתכן שכל הקטעים הללו לקוחים מאותו פנקס עצמו, אך נכתבו בידי שני סופרים שונים. כל עמוד מפרט ספינה ושמה או שם בעליה, רב החובל שלה, יעדה (ארבע מועדות לאיסטנבול, אחת לאנטליה, אחת לאן שהוא בלבנט, ולפחות אחת ביעד שלא פוענח), תאריך היציאה, שמות האנשים הקשורים לספינה, וכן הסחורות וערכן. בין הסחורות: פלפל, סוכר, אינדיגו, וככל הנראה גם עבדים (עביד). חיבור הקטעים: אלן אלבאום ומתיו דאדלי. T-S J1.41: רקטו, עמוד שמאל: בכותרת: "ספינתו של קרא מוצטפא (קרא מוצטפא) היוצאת לאיסטנבול ב־24 בראביע [אל-אוול]". הרישומים שתחת הכותרת מזכירים: חאג' לטפי; סוכר; עבדים (? עביד); מחמד; ה"אמאנאת" (פיקדונות?) של רב החובל; מוצטפא; קאסם אל־[...]. ורסו, עמוד ימין: בכותרת: "ספינתו של [...] צ'אווש אוגלו (שאוש אוגלי) היוצאת לעבר [...]ק ב־25 בראביע אל-אוול". הרישומים שלמטה מזכירים: סוכר; [...] בן מוצטפא; עלאן בן עלי; חסן בן [...]; חסן בן מחמוד; ה"אמאנאת" (? של חאג' יונס); יוסף בן [...]; חוסיין בן עז אל־דין; ה"אמאנאת" של חאג' חוסיין; אדם שכונה סנג'קדאר (נושא הדגל); ודוד שאלתיאל. ורסו, עמוד שמאל: הכותרת אינה ברורה (תעא . . . ). בין הרישומים: מחמד בן חוסיין; יונס ראיס; ולי בן עבדאללה; פירי(?) בן עבדאללה; ומספר מלחים (יחיד: בחרי, רבים: בחריה), חלקם נקובים בשם. רקטו, עמוד ימין: בכותרת: "ספינתו של [...] ראיס, היוצאת לאיסטנבול ב־26 בראביע אל-אוול". בין הרישומים: חמזה עצפור; [...] מחמד; אינדיגו, עבדים (?), פלפל; אחמד בן סייד; מוצטפא סובשי (סובשי), חאג' אחמד; חאג' מחמד; קפיטן (קאפיטאן) עבד אל־לטיף; ומיכאל. T-S NS 321.7m: ורסו, עמוד שמאל: בכותרת: "ספינתו של [...] עם רב החובל חסן (חסאן), היוצאת לעבר בר אל-שאם(??) ב־5 בצפר". הרישומים שלמטה ממשיכים ומזכירים את אחמד דוואיעי(?); מחמד בורימת(?); עלי בן [...]; עבדאללה; מחמד בן אחמד; עלי [...]; ואחרים. רקטו, עמוד ימין: בכותרת: "ספינתו של חאג' יוסף [...] עם רב החובל מחמד מסלוק, היוצאת לאפוליה(??) ב־14 בצפר". הרישומים שלמטה מזכירים: יוסף בן ראיס; מחמד בן יוסף; חוסיין; חאג' פירי; פירי עלי; ג'ורג'י נצראני; אדם הנושא בתואר בלוק־באשי (בלוק בשי); מחמד; יונס; מוסא; פירי ג'מייל(?); רמדאן; חוסיין ומחמוד; אבראהים; חאג' קאסם; מחמד ויעקב; ואחרים. רקטו, עמוד שמאל: בכותרת: "ספינתו של ח'יר אל־דין, היוצאת לאיסטנבול ב־14 בצפר". הרישום הבא מתייחס למלחים (בחרייה) ולמונח שלא זוהה — סרמייא. לאחר מכן נזכרים רבי החובל ח'יר אל־דין ואדם נוסף; ח'ליל; מחמד; יוסף וחבריו; אחמד ראיס; עלי; ושמות נוספים. ורסו, עמוד ימין: בכותרת: "ספינתו של חאג' מחמד בורימת (? בוריימת) עם רב החובל חוסיין, היוצאת לאיסטנבול ב־19 בצפר". הרישומים שלמטה מזכירים: מחמד בן עבדאללה; מוסא ובהראם (תחת שמות אלה מופיע המונח יניצ'רי / ינ'יגרי / יניגרי); חמזה; יעקב; ואחרים.

שלוש רשימות תורמים, הראשונה לתאורת בית הכנסת בנרות שעווה. רוב הכתב בכתב ערבי. מדובר בקריאה דחופה למגבית קהילתית בפוסטאט בשנים 1235–1236, לרכישת נרות שעווה הן עבור בית הכנסת והן עבור נזקקים, וכן עבור הוצאות קהילתיות נוספות. הסכומים נכתבו בספרות קופטיות. כל בית-אב מופיע עם מספר הזכרים הבוגרים בו (לעיתים שלושה דורות) והסכום הצפוי מהם לתרומה. אחים מסוימים, או אבות ובנים, מופיעים כבית-אב אחד, ואחרים כתורמים נפרדים אך זה אחר זה. בבית מלאכה אחד כל אדם חויב ב-3 דרהם — התרומה הגבוהה ביותר — והמכונה, המכונה "דולאב" (כלומר, "הגלגל"), בסך 7 דרהם. בית מרזח (קאעת אלשראב) משלם דרהם (בפעם השנייה הסכום קרוע). על פי המסמך, צפויים היו קשיים בגיוס הסכום, שכן באותה תקופה ירד מספר חברי הקהילה בפוסטאט ל"פחות מ-200 [גברים בוגרים]". על פי רוס-פישביין, מדובר במגבית חירום לגיוס סכום של 300–500 דרהם, והערה לטיוטת הקריאה תהתה כיצד ניתן להשיג את היעד הזה לאור מספר הגברים הבוגרים שאינו מגיע אפילו ל-200. בהתבסס על הערכות גודל המשפחה הממוצע במאה השתים-עשרה לפי גויטיין, מדובר באוכלוסייה כוללת של כ-600 נפשות בעיר — ירידה של שישים עד שמונים אחוזים בהשוואה להערכות לשנות ה-1160. נתונים אלו מעידים על מצב ההידרדרות של העיר וחוסר יכולתה להתאושש במהירות מן המכות הקשות שספגה בתחילת המאה. בראש הרשימה מופיע "מורנו אברהם ובנו" (הנגיד רבי אברהם בן הרמב"ם ובנו דוד), אחריו "מורנו שלמה ובנו" (הנשיא שלמה בן ישי ובנו אבו נצר שמואל), ואחריהם "מורנו שמואל ובנו", ככל הנראה הרב הצרפתי, שכיהן כדיין ראשי של היהודים באלכסנדריה לפני שעבר לקהיר. כל אחד משלושת אלה משלם 2 דרהם, היינו דרהם אחד עבור כל גבר בוגר, כיתר האנשים מלבד אלה שעסקו במלאכות מכניסות במיוחד. הרשימה, אף שהיא חלקית בלבד, היא המקיפה ביותר שנמצאה עד כה בגניזה לתקופה זו. עמוד 1, השמור באופן חלקי, מציג את מטרת המגבית ואת היעד שיש להשיג ("מעל 300 דרהם" או "מעל 350 דרהם"). טורים 2–11 כוללים את ההתחייבויות בפועל (כמעט כולן בכתב ערבי) בסכום כולל של 291 דרהם. טורים 12–14 מכילים את שמות המשלמים בפועל (רובם בכתב עברי גדול ונאה). טור 15 מתעד את ההוצאות מסכומים אלה, ובכלל זה תשלומים לבנקאי מנג'א בסך 30, 20, 15 דרהם וסכומים קטנים נוספים, וכן פריטים קטנים יותר כגון שעווה (20), שמן זית (1.5) ושוטרים (2+2). טורים 16–17 מונים שלושים ושניים אנשים שקיבלו נרות שעווה, ובהם שלושה אופי מאפים, שלושה צבעים, סוחר דגים או דייג, שניים מאל-מחלה ואחרים — כולם נראים כאנשים הנזקקים לעזרה. רשימת המתחייבים כוללת כ-65 בתי-אב, ובהם כ-135 גברים בוגרים; כ-15 שמות, שככל הנראה מתייחסים לכ-30 אנשים, אבדו. הסך הכולל של כ-165 גברים בוגרים קרוב יחסית ל"פחות מ-200 איש" שצוין לעיל. היתרה הם עניים שהיו מקבלי המגבית ולא תורמים לה. עם זאת, מקצת משלושים ושניים מקבלי הנרות מופיעים גם בין התורמים. לפחות 6 שמות זהים לאלה המופיעים ברשימת C 57.

ורסו: רשימת שמות עם מקצועות בערבית-יהודית. בין השמות המופיעים: אבו טאהר אבן אלענברי; אבו אלמכארם אלכהן; סלימאן אבן אלזניעה(?), סרסור (סמסאר); בן חורגו (רביב) שלו; מהד'ב; משרתו (כ'דים) שלו; אבראהים אבן אלתעתוע, חלפן/בנקאי (צירפי); אבו עלי, רוכל (אלמתסווק); אבו נצר, מוכר מטבעות נחושת (יביע אלפלוס); ילדיו של כרם אבן אלעג'יל; אבו ת'נאא בן הבה בן נעמאן הלוי, בוחן מטבעות שמוכר מטבעות נחושת (נקאד יביע אלפלוס); מפצ'ל ואבו אלפצ'ל בני נביקה(??), בשמים (עטארין); אבו סעד בן מחאסן אלשמאש הלוי, כחכי (ייתכן שזו וריאנט של כעכי, אך הסופר כותב כעכי עם עי"ן בנפרד, כך שכנראה מדובר במקצוע אחר); אבו נצר הכהן חתנו של רבנו יחיאל, חייט; סרור בן אבו אלגית', רוכל-נודד (טוואף); דודו מצד אביו; אבו אלכרם, רוכל-נודד; בנו יעקוב, רוכל-נודד; אבו אלכ'יר, בשם, קרוב משפחה (נסיב?) של אם בקאא המיילדת (אלקאבלה); אבו אסחאק בן אברהם בן דנאן(??), כורך ספרים (מג'לד); צדקה בן טאהר אלקוצי, אופה כעכים (כעכי); אבו אלפרג' אבן סמיסמה, בוחן מטבעות (נקאד); אחיו אבו אלעלאא, סוחר משי (חרירי); המוכר (ביאע) מפצ'ל בנו של עושה המניפות (מראוחי) ובנו הצעיר; אבו חיון הנגר המגרבי (נג'אר); בן בתו, חייט; הארון אלשאמי, מתורגמן (מתרג'ם) וסבל (יחמל); סויד ורצ'י האלכסנדרונים, צבעים (צבאגין); [...] הצבע חתנו של סלימאן הצבע; מכארם בן בו ודינה(?) הצבע; אבו אלעלאא הנער של אלעריף מחאסן הצבע; ברכאת בן בו נצר אלמחלי הצבע; סבאע הטוואי (אלגזאלי) והצבע; אבו אלעז בן בת הסרסורית (אבן בנת אלדלאלה), צבע; עוץ' אלמחלי ובן חורגו הצבע המתגורר ליד בית הכנסת של הירושלמים; יוסף המגרבי; הצבע בעלה של בתה של אם כפא(?); בן חורגו שלו; הלאל צובע הבדים האדומים (אלצבאג אלאחמר), בן חורגו של אבו רצ'א הכהן; סלימאן; אבו עמר האלכסנדרוני הצבע; אבו סעד אלעדני הבשם; בן חורגו מכארם, סבל (יחמל); הבה בן תמים הבשם; בנו יעקוב; בן אחיו סלימאן בן מוסא בן תמים; אבו אלפתוח בן אבו אלעז הצבע, פייטן (מרהט) — ייתכן שמדובר באותו אדם כמו החזן הנושא שם זהה המופיע במסמך אחר; אבו אלפרג' בן דאוד, אחיו של יוסף הצבע — ייתכן שהוא מוזכר במסמך אחר; ופאא בן אבו אלסרור עושה הנרות (שמאע) סוחר המשי (קזאז); הנער של ח'לף בן אסחאק סוחר המשי (קזאז), כהן; הנער של אבו נצר אבן אלרבאט; אשתו של אסד; טייב בן סלימאן הגבן (ג'באן), כהן; נג'יב בן סלים אלבלביסי, שהיה בעבר משרת (כ'דים) של בן הדיין החלפן; הבת אללה אבן אלמצן, כהן, בשם; חיון המגרבי בנה של אשת ישי אלעג'מי; מסעוד אלמוצלי; מנג'א הצולע, יתום, צבע; יחזקאל אלכחכי(?).

רשימת תרומות לקופת הקהילה לצורך הלבשת עניים לשנת ה'ת"ק[ט] (1747/8). רשימת התורמים ארוכה ומקיפה, וראשון לתורמים הוא אברהם סרנו — שככל הנראה היה אחד הסוחרים העשירים ביותר בקהיר באמצע המאה השמונה־עשרה. הקונסול הצרפתי בקהיר העריך את הונו של סרנו ב־12.5 מיליון מדין בשנת 1747. ייתכן שסרנו היה היחיד ברשימה קהילתית זו שתרם סכום במטבעות זהב, שכן רישומו הוא היחיד המזכיר מטבעות מַחְבּוּבּ עות'מאניים וגִ'נְזִ'ירְלִי: 3 + 1 = 440 מדין, חישוב הגיוני לפי שער החליפין של התקופה, שכן הערך הנקוב של המחבוב באותם ימים היה בדרך כלל 110 מדין. קיים מסמך נוסף מהמאה השמונה־עשרה הקשור לסרנו. בין שאר חברי הקהילה הנזכרים ברשימה: מרדכי מוניר, יוסף גטניו, יוסף "מבני מקרא" (כלומר קראי), אליהו חמריתי[?], נסים נג'אר, יעקב לאניאדו, יעקב נעמיאש, אברהם מאגורו, חיים [בן אברהם] מאגורו, אצלאן רודסי[?], יצחק אלמגרבי, נסים ענכרי, יעקב קסטיל, סימן טוב חלבי, רפאל חיון צירפי, משה תמים, יהודה קארו, יצחק יעבץ, אברהם מתראכן[?], שלמה גורן, חיים ויאלובוס, יוסף עודה[?], יעקב מרחיים, יעקב קג'יג'י, אפרים נעמיאש, יעקב לוי סכנדרי, משה אלחאג', אליהו אלחאג', משה מונסון[?], שלמה רומאנו בולאקי, ישראל אלחאג', יעקב אסיהו, שחאתה ברוך, יוסף אלמלטי, יום טוב נבון, יוסף שבתין[?], ישראל נגרין, שלמה [בן ישראל נגרין], יעקב אלרקון, מנחם שבתין[?], יוסף תוזי[?], שלמה אלמושנינו, אברהם לוי כורלא, יצחק רווח, מרקאדו אלרקון, אברהם ריוח[?], יהודה עוזי[אל], יהודה מדינה, דוד אסיהו, יעקב גוהאד, נתן נוח, צ'לבי חג'י, יוסף אלמושנינו, משה מיוחס, אברהם צדיק, אהרן מאגורו, ישועה פרמון, משה לאניאדו, יוסף ישיעה, אברהם מלבי וזרח[?], רחמים סמאנה, משה חסון, יוסף אליהו, יוסף קיינא, רפאל מנשה, משה משולם הקטן, יהודה מימון, אהרן פניה[?], שלמה סקיל, יעקב שושן, שמואל נעים, דוד גבּאן/ג'בּאן[?], שחאתה סקיל, סעד קג'יג'י, יצחק ראובן, שמעון פרנסיס (אזכור מוקדם מכדי להזדהות עם הסוחר הידוע מקטעים מאוחרים יותר), משה שלום, יצחק פינטס[?], יוסף מלמד, בנימין זרדל, יוסף תזה, אליהו שמריה, אברהם עמרם, יהודה אסיהו, יצחק ברוך, חביב מנשה, יוסף עתרוטי, אברהם טוויל, קונור.ד משולם, שלמה חג'י, ברוך מצליח, יוסף מוניר, מרזוק סלאמה, אברהם מקאצין, חיים קצין, אברהם חסון, יוסף סרג'__[?], מרדכי אבוח'יר, אברהם סאסי, יעקב אלחנאסי, יהודה טובי, יצחק מנשה.

רשימה של קופות קהילתיות מתוארכת לשנת 1651 (אייר ה'תי"א) שייתכן שקשורה לקצבאות שניתנו ללומדי תורה, לאור העובדה שבצד ה-verso מוזכרת "הספקה" בקהיר (או אולי בכל מצרים: "יד אלבעלי תורה אלדי כאנו במצר ען אל הספקה"). המספר האלפאנומרי המופיע לאחר כותרת חשבון זה הוא 750 (תשנ), שאפשר לפרשו באופן משוער כמספר הכולל של האנשים שקיבלו הספקה במצרים או בקהיר בסביבות 1651–1652 לסה"נ. מספר זה נראה גבוה מכדי להתייחס לקהיר בלבד, וייתכן שהוא כולל גם תלמידי חכמים מאלכסנדריה ומרשיד (Rashīd), המופיעים יחד בשורת הסיכום האחרונה בתחתית ה-recto. לפחות חשבון אחד נוסף ברשימה ב-recto מתייחס לקבוצה קולקטיבית של "מערבים", כלומר קהילה/קהילות של יוצאי המגרב. חלק מהרישומים כוללים אזכור של "שותפו" (אולי שותף ללימוד) שאינו מצוין בשמו, כגון: "משה וִילִיסיד ושותפו" ו"יעקב זגדון ושותפו". לפחות שניים מהשמות הנזכרים נושאים את התואר המקצועי "ציראפי" (סוחר מטבעות/חשבונאי) במקום שם המשפחה. הרשימה ב-recto כוללת כמה רבנים ידועים של מצרים במאה השבע עשרה, ובאופן רחב יותר מהווה מקור יקר ערך לאור רמת הפירוט שהיא מציעה לגבי חברות בקהילה היהודית הרבנית במצרים במאה השבע עשרה. שמות האנשים המופיעים ב-recto כוללים: אברהם אל-ח'ול[?], יצחק לוריא, יעקב בירב לוי, נסים ד'גנוס[?], ישועה [מ]ונסון?, יוסף הלוי, יעקב די ליאון, זין סבבו, נסים קסטנטין, שמואל כועיח'[?], נסים זגדון, יעקב ביבאס, ישועה עוזיאל, שמואל גזאוי, משה וִילִיסיד, יעקב סמחון, אהרן נפג'ה, ח'ליפה אל-זוגי, יהודה חאמי, יהודה חדאד, אברהם חדיד, יעקב זגדון, נסים מיירה, נתן הלוי, דוד מורון, אלישע סוחמי, יצחק לופס, דוד בואנו, משה אוזלו, יהודה סיד, ר. אל-שאמי, שחאתה שיהאב, מימון ציראפי, שלמה אל-אהדב, שמעון ציראפי, משה הכהן, יצחק הלוי, אשכנזי כומאר, שלמה סופינו, ח'ליפה ___?, מרדכי מדינה, משה נוצרי, רחמים הכהן, ____? אבן שנג'י, ____? אל-קודסי, שמואל אבן צור, יהודה דנון, ספדיא תלמסאני, שחאתה דודלח[?], מצליח פרנסיא, יצחק אל-שאמי, יצחק נואל?, משה רמחון[?], מושון שאמי, יצחק ראובן, אברהם מנשה, שמואל ___א?, יצחק מדינה, שמואל ?חאג', אברהם סאנס, יוסף יצחק, אברהם מנשה, קנבוס?, אברהם אל-אחדב, חיים קאפוסי, יצחק הלוי, משה סרגוסי, שמואל סכנדרי.

רשימה של חשבונות קהילתיים של קהילת "ק״ק עזרא הסופר" (ק׳׳ק עזרה הסופר). מתוארכת לכ״א בתשרי – היום השביעי של חג הסוכות, "יום הושענא רבא" – ובצד ה-verso מצוין השנה ה[5]605 לבריאת העולם, היינו 4 באוקטובר 1844 לסה״נ. בהתבסס על ההתאמה בתארים, סביר שהקהילה הזו פעלה בבית הכנסת בן עזרא שבפוסטאט (קהיר העתיקה). בצד ה-recto מוזכר "בית הכנסת" באחת הרשומות: "אוגרת מעלה[?] פי אלכניס" (שכר/עלות גרם המדרגות[?] בבית הכנסת). ייתכן שמדובר בהוצאת בנייה, שכן שתיים מהרשומות הסמוכות מזכירות נגרים (אוגרת סקייה נגאר וגם אוגרת נגאר סקייה). הרשימה ב-recto אינה מציינת לאיזה בית כנסת מתייחסות ההוצאות (הכותרת היא כללית: [עלם אלמצ[רוף ולאחריה התאריך). כל טור של סכומים כספיים כולל את כותרות המשנה פ ו-ق, ראשי תיבות של מונחי המטבע قروش (קורוש) ו-פצה (ניצף פצ׳ה/פארה/מדין). הטורים והחישובים מבוססים על יחס חשבונאי של 1 קורוש : 40 מדין. ב-verso מופיעה רשימה ארוכה של תרומות מחברי הקהילה ל"ק״ק עזרא הסופר" (ק׳׳ק עזרה הסופר). לפי סדר ההופעה, ובהשמטת אזכורים חוזרים, השמות המופיעים הם: טורים 1–2 (צד ימין של הביפוליום): חיים שלום, יע[קב] דיין שמש, נסים משיש, משה קוריאל, שלמה לומברוזו, חיים חזן, יע[קב] ברדה, יעיש חדאד, אב[רהם] אבו-הרון, בת עג'אמי, ברוך עפיף, יום טוב עזבירי, חיים פסח, ששון טוויל, שמואל לוי גר' (קיצור שם משפחה), נסים חנן, חיים חנן, אצלאן פינטו, אב[רהם] בשירי חזק, ח'ליל עבארי(?), יעקב חפץ, ביאלובוס (שם משפחה), שלום (שם משפחה?), רומאנו (שם משפחה), ישועה לומברוזו, אליהו ברברי(?) ואשתו, יעקב רחמים, מנחם מזרחי, דוד לוי, יקותי בן-ידע, אב[רהם] גטניו, בכור חכים, שמואל גורן, אב[רהם] אל-גאזי, יוסף פיחה קועאל(?), דוד דיטאיו/דימאיו(?), דוד גליקו, אליהו גדליל, חיים זגדון, אליהו דיין, רחמים (שם משפחה?), עתוסי (שם משפחה), בת יעוץ(?). טורים 3–4 (צד שמאל של הביפוליום): משה ג'ונד/גונד (=ג'ונייד?), מרדוך ג'ונד/גונד, ס' כהן, אב[רהם] גריאני, יע[קב] ספריאל, עזרא ארדי, קאריו אגיון, יהודה קארו, אשר סוקאר, סעד והבה, אליהו שתווי, יוסף חסון, דוד מנשה, אשת גליקו, אשת ראובן רולו, אם אליהו פרנסס, אשת רבי אל-גאזי, יעקב נג'אר, ח'צ'ר דיין, מלמד (שם משפחה).

עמודים (א)–(ג): רשימת חלוקה של בגדים (אלכסוה). מתוארך לטבת אלף תפ"ח לשטרות, חודש שתחילתו ב-5 בדצמבר 1176. הספרה הלפני-אחרונה בתאריך אינה נראית במלואה, אך קריאתה ודאית בזכות שמות רבים המשותפים לרשימות מקבילות מן השנים 1181–1184. הרשימה כוללת חלוקה של כ-110 פריטי לבוש (40 מֻקַדַּר, 49 רגילים ו-15 ג'וּכַ'אנִיַּאת קטנות, והשאר אינו קריא) לפקידי הקהילה ו/או בני ביתם ולנזקקים. בראש הרשימה מופיעים לפחות חמישה חזנים ושלושה שומרים. שמש אחד של דַמּוּה רשום בתחילת הרשימה (עמוד א, שורה 5), ושמש נוסף בסופה (עמוד ג, שורה 6). כמעט כל הגברים מקבלים מֻקַדַּר, וכל הנשים – למעט אחת (עמוד ב, שורה 2) – מקבלות ג'וּכַ'אנִיַּה. גברים שקיבלו מֻקַדַּר: עמוד א, שורה 8 (כתוב מעל לשורה), עמוד ב, שורות 1, 6, 18. בני בית אחד מקבלים לעיתים בגדים שונים: סַאלִם הסבל מקבל ג'וּכַ'אנִיַּה (עמוד א, שורה 8) ואשתו ג'וּכַ'אנִיַּה (עמוד א, שורה 13); אַבּוּ אלמַגְ'ד מוכר החלב מקבל מֻקַדַּר (עמוד א, שורה 16), ובנו ג'וּכַ'אנִיַּה קטנה (עמוד ג, שורה 3); מַחְפוּט' השמש ובנו – כל אחד מֻקַדַּר. עם זאת, מקרים כאלה נדירים בהרבה מן המצופה. המסקנה העולה ממסמך זה וממסמכים דומים היא שבדרך כלל רק אדם אחד מכל בית אב קיבל פריט לבוש חדש בכל חלוקה. עמוד (ד): "דרהמים שהוצאו". לאחר הפריט הראשון – "הדיינים" – נותר רווח ריק. בהמשך מופיע אלנַגִ'יב (הפרנס) ולידו המספר 20, ובשורה 12 – אַבּוּ עַלִי הפרנס, עם 12. שאר ההקצאות: 6 אנשים מקבלים 3 דרהמים; 4 מקבלים 4 דרהמים; 7 מקבלים 5 דרהמים (ובהם "אלמנת האיש מצור; זרה"); 2 מקבלים 6 דרהמים; 2 מקבלים 8 דרהמים (ובהם "אלמנת האיש מחיפה"). כפי שעולה מרשימות אחרות, הכסף ניתן כפיצוי חלקי על בגדים. כך ששני חלקי כתב היד מהווים למעשה רישום אחד. בין מקבלי החלוקה גם שפחה אחת ושלוש נשים שהיו שפחות משוחררות (לפי כרטיסיית גויטיין).

רשימת נדבות גדולה בכתב קליגרפי. תאריך: המחצית הראשונה של המאה השתים-עשרה. לפי גויטיין, הרשימה נכתבה לצורך הקצאת סיוע קהילתי. לפי כהן: "לא ניתן לקבוע איזה סוג של סיוע נועד להינתן (מזומן?), אך גויטיין מציע שהמספרים הדחוסים בין השורות מייצגים את מספר הנפשות בכל משק בית (ישנם כשמונים וחמישה משקי בית), ושהרשומות שאין לצידן מספר הן משקי בית של נפש אחת בלבד. ברוב רשימות הנדבות המתעדות חלוקת מנות של כיכרות לחם בימי שלישי ושישי, המספרים מופיעים לצד שמות המקבלים. בצד האחורי, הושאר מקום עבור ה'רום' (הנוצרים האירופים), אך במקום זאת מופיעה הערה רבת משמעות: 'אין אפשרות למנות את הרום'. בראש הרשימה ניצב 'בן טובים', איש ממשפחה טובה.... כדי למנוע מבוכה, אותו 'איש ממשפחה טובה' נרשם בעילום שם, אף שמופיע במקום הראשון ברשימה, מקום של יוקרה, ממש לפני קרוביהם של שני אישים נכבדים נוספים. אותם אישים נכבדים מכונים 'הראש' (אלראיס), ייתכן פקיד ממשלתי או רופא, שכונו כך משום שעמדו לעיתים קרובות בראש מחלקות בבתי חולים. בהמשך הרשימה אנו נתקלים ברשומה יוצאת דופן, ה'זגג מסתור' (הזגג הסמוי, זג'אג' מסתור), המקופל בין יצרן קלף (ששכרו דל), בנאי (עוד שכיר נחות שכר), ואישה מהגרת (אלמנה, ככל הנראה) מעכו ששכנה בביתו של אחד הסוחרים הבולטים של פוסטאט, אללבדי. הזגג הזה, נציג של 'העניים העובדים' שהתבייש להופיע ברשימת נדבות, נרשם (או שהממונים על הצדקה רשמו אותו) הן בעילום שם והן כ'מסתור', דבר המעיד על כך שבדרך כלל לא ביקש צדקה. ראוי לשים לב לריבוי המקצועות הפשוטים ברשימה זו, ובהם מורה, כמה שמשי בתי כנסת, וכמה משגיחי כשרות. אנשים אלה, שריחפו רק מעט מעל 'קו העוני', נזקקו לעיתים קרובות לתוספת מקופת הקהילה. רבות הן האלמנות והיתומים המופיעים כאן, וכן כמה גרושות. 'חלשים' אחרים הם החולים והסובלים."

דף כפול מתוך פנקס חשבונות העוסק בספינות היוצאות ממצרים. כתוב בערבית-יהודית. מתוארך (בגוש הטקסט השמאלי ביותר בצדו האחורי): שנת 941 לה'ג'רה = 1535/36 לסה"נ. נכתב באותה יד של פנקס חשבונות נוסף העוסק בספינות המגיעות למצרים, המתוארך לחמש שנים מאוחר יותר. נראה גם קשור קשר הדוק לקטע נוסף, אך קיימים פערים בכתב היד ובאיות. ייתכן שכל הקטעים הללו שייכים לאותו פנקס, אך נכתבו בידי שני סופרים שונים. ראו גם קטע נוסף קשור. צד פנים, דף שמאלי: הכותרת מציינת את ספינתו של חאג' חוסיין היוצאת לאיסטנבול בכ"ה רביע אל-אוול (ספינת חג חוסיאין סאצר (= ساضر = صادر) לאסטנבול פי כ׳׳ה ראבי׳ אלאוול). בשורה הבאה מוזכרים חוסיין ויעקב כשניהם בתור רייצים (= רייס, קברניטים, רייץ = رئيس), ובהמשך מוזכרים שלושה שמות נוספים של אנשים המכונים אף הם רייץ. אחרים מכונים כ'ואג'ה (כוגה). שמות נוספים כוללים את ישמעאל, יוסף, [...]צי, ואחמד. צד אחור: חשבונות מפוזרים, הקשורים לדפים האחרים, ובהם שמות כמו עלי בן חמזה, סחורות, משקלים וערכים. ייתכן שהדף השמאלי הוא למעשה דף הכריכה הקדמית של הפנקס (ובמקרה זה הדף הימני הוא הכריכה האחורית), שכן נכתב בו "דפתר אלסאצר עאן סנת ץמא" — כלומר "פנקס (הספינות) היוצאות לשנת 941". צד פנים, דף ימני: גם הכותרת כאן נראית בעלת אופי ימי: "תשלום מרקב אליאו" ("תשלום עבור ספינתו של אליהו"). הרישומים שמתחת מזכירים משלוחים שככל הנראה כוללים סוכר (סו׳) ופלפל (פלפ׳); אנשים כגון הכ'ואג'ה חביב, שני יניצ'רים (yeniçeri / יניגארי), חאג' נציף(?), חאג' מחמד, מלחים (בחרי) בשמות אבראהים וּוַלי, חאג' עבד אל-כרים, חמזה בן מחמד, ואחמד בן אליהו (שם בלתי שגרתי, שכן אחמד הוא בדרך כלל שם מוסלמי ואליהו שם יהודי טיפוסי), ישמעאל, וחיידר (חאידאר).

רשימה של כ-95 תורמים פוטנציאליים, הערוכה בארבעה טורים בצד הפנים (recto) וטור נוסף בצד הגב (verso). מעל טור א' מופיעה הכותרת "מצאצין" (مصاصيين) — כלומר תושבי רובע אלמצאצה. באופן דומה, הכותרת "עטארין" (בשמים) שמעל טור ג' מובנת כצורה מקוצרת של "כיכר העטארין", שכן רבים מן הנזכרים בו עסקו במקצועות אחרים מלבד מסחר בבשמים. בראש טור ה' מופיעה הכותרת "אטבאא" (רופאים), ובו 13 שמות, רובם מוכרים. הרשימה היא מתקופת הנגיד אברהם מימוני (1205–1237). המידע מבוסס על גויטיין. בין השמות: טור 1: נחום בקאל; אסחאק בקאל; מוסא; יעקוב מע'רבי; יוסף חרירי; [...] אלצאנע; אלנפיס שראבי; אבן אלסופר אלצגיר; אלממחה הִבּה; הלאל רביב הכהן; אבן אלענברי ואחיו; סלימאן צבאע'; אבו אלעלאא בן דניאל; צאנעה; בקאא בן אל[...]; אחיו של מחאסן; אבו מנצור אלזיאת; אבן מסלם; אבו אלפרג' כעכי; מפצ'ל אבן מראוחי; ח'לף אלצבאע'; אבן אלמזנג'ר. טור 2: אבן מוזונה; פתוח אבן אלסופר; אבן אלמסמוט; סלאמה; אבן ג'עואן; אבן אלמטר; יוסף [...]; סלימאן; אברהם [...] מאלאני; ח'לוף אסכאפי; בו נצר מחלי; אסחאק [...]. טור 3: אבו אלעלאא אבן חדיד; אולאד נפיע; אולאד אלמשנקץ; רביב אלמשמיע; אסד אבן אללחאם; אל[...] אבן נפיע; מחאסן נקלי; בו נצר נקלי; אבן אלעדני; אבן אלכאמח'י; אלשיח' אלנאח'וד'ה. טור 4: אלח'ליל; אחיו; בו אלמנא הכהן; זכאי(?) אבן אלג'באן; בו סעיד; מכארם; [...] אלריס; אבן אלדיאן; אלמזע'לל; אלרשיד. טור 5 (verso): אלמולא אלמהד'ב; אולאד אלריס; הגאון אל[...]; אלמשמיע מפצ'ל; אלשיח' יוסף ובנו; אבן אלג'לאג'לי; ישועה; אבו אלמעאני; אלשיח' אלנג'יב הכהן [...]; אלשיח' אלנג'יב הכהן כאמח'י; אלת'קה אבן אל[...]; מכארם אבן אלע'זולי; בנו של אבו אלמעאני.

רשימת שמות ותרומות כספיות שנתקבלו עבור קהילת בית הכנסת הרמב"ם בקהיר (ק׳׳ק הרמב"ם). מתוארכת לשנת ה'תר"ג, היא 1842/1843 לספירה. הכותרת אומרת: "קאימת בייאן מט׳׳ (מטלוב?) ק׳׳ק הרמב"ם ז"ל טרפ מדכורין שנת ٥٦٠٣", כלומר "רשימה המפרטת (כספים) הנדרשים(?) לקהל הקדוש הרמב"ם, ז"ל, מאת אלו הנזכרים (להלן) בשנת ה'תר"ג." הרשימה מונה שישים ותשעה שמות: (רקטו) מרדוך ביאלובוס, חיים מצרי, חביב חסון, סלמון שמחון, חיים ביאלובוס, נסים דיין, יצ׳ (יצחק?) גבאי, נסים חנן, חיים חנן, אב[רהם] בנימין, נסים רדואן, סעד והבה, עטיה והבה, משה הלוי, משה ג'ונייד, דוד כהן, חיים פסח, יצ׳ דיין, יוסף מצרי, יקותי בן-ידע, יוסף הלוי, מרדוך ג'ונייד, שלום אלקטאוי, עזרא הרדי(?) (הרדי), יעיש ארגיל, שחאתה ג'והר, אליהו הלוי עסאל, אב[רהם] אבו-עסאל, אב[רהם] והבה אלזית, סולימאן והבה, שאול אלגאזי, יוסף פלח(?) (פלח) חתנו של חביב חסון, סעד והבה (חוזר על עצמו) חתנו של אבו עסאל, בכור דיין, שומאל(!) (שמואל?) [.].יין, אברהם אלרובי, בכור גליקו, דוד דימאיו, חיים גורן, חיים מנשה, יום טוב שלום, יעיש הלוי עקובץ, יע׳ הלוי גיי(?) בן אב[רהם], נסים זגדון, משה הלוי פלח(?) (פלח), חיים והבה, משה עורבי (עורבי), מעתוק חדאד, ברוך עפיף, [נ]סים מלכי, יוסף חסון, סלמון סוכר, יום טוב מצרי, סולימאן מנטש (מנטש), אב[רהם] מלכי, חיים סהל, אב[רהם] בשרי, מיכאל ספריאל, אב[רהם] חזק, יוסף כהן בן-שייעא, יהודה פלומבו, יע[קב?] אשכנזי, אליהו עכובס, חיים שלום, משה מצרי. (ורסו) ברובו חוזר על הרשימה הקודמת, מלבד השמות הבאים: אליהו ח'לוואל(?), דוד כהן רשידי, אב[רהם] מעתוק, אב[רהם] כהן, סעד זר..ן(?).

שני קטעים מתוך פנקס חשבונות הנוגע לספינות המגיעות למצרים. בערבית-יהודית. מתוארך: כ' ברמדאן (9)46 להג'רה = 29 בינואר 1540. נכתב באותה יד כמו פנקס חשבונות אחר העוסק בספינות היוצאות ממצרים, המתוארך לחמש שנים קודם לכן. ככל הנראה קשור גם לקטע נוסף בעל תוכן דומה. ייתכן שכל הקטעים הללו הם חלק מאותו פנקס עצמו, אך בכתב ידם של שני סופרים שונים. ראו גם קטע נוסף בעל זיקה. הקטע הראשון (רקטו) נושא את הכותרת: "ספינת כרא עלי וארץ מן אנטליא פי כ רמצן סנת מו" — כלומר, ספינתו של כרא עלי המגיעה מאנטליה בכ' ברמדאן שנת 46. הרישומים שמתחת מאורגנים תחת שמות פרטיים של אנשים (מצטפא, מחמד, חאג' עת'מאן, ומחמוד), ומתחת לכל שם מופיעות רשימות קצרות של סחורות וכמויות. אחת הסחורות היא אופיום (אפיון). הרשימה ממשיכה בוורסו עם שמות בעלי צליל יווני (אנטוני בר(?) ובאסיליקו), וכן כותרת "סרמאיא רייץ ובחרי" ("..., רב-חובל, ומלח"). המונח "סרמיה" מופיע גם יחד עם המונח "בחריה" באחד הקטעים הקשורים, ולכן ייתכן שמדובר בכינוי מקצועי ימי נוסף. בהמשך מופיעים סכומי החשבון של "כל הספינה" (ג'מלת אלמרכב). הקטע השני (רקטו) נושא את הכותרת: "סגירת (? תע'ליק) ספינתו של עבד אלעזיז עבאס". הרישומים שמתחת כוללים את השמות עבד אלעזיז קוקו, סלים(?) נאג'ח, סלאמה בן ג'עפר, עלי ג'אג'ור(?), כאתב תסלים(?) רייץ, ומחמד. בוורסו השמות כוללים את קוליוש, מחמד קושטין(?), עבד אלעזיז, שהיב חמאוי, ורב-חובל נוסף ששמו תמוה (טורקי?) — יאגיזי. ברישומים המפורטים מופיעות סחורות שונות, ובהן סבון, משי, מי ורדים, חלאוה, אלום ומשמשים (אלא אם כן "משמש" הוא חלק משמו של עבד אלעזיז).

חשבון מפורט של נהראי בן נסים. סביב שנת 1058 (לפי גיל). המסמך כולל תשע משלוחים של פשתן, וכן משלוחים של אוֹג (סומאק), טקסטיל ומשי לבן. אחדים מהמשלוחים נמכרו בעסקלון ואחרים בתִנִּיס. תיאור ראשוני של התוכן — יש לאמת את כל הפרטים: בצד הימני של הרקטו: תשע רכישות הפשתן בוצעו מאת או באמצעות שישה סוחרים נקובים בשם — פֻתיאן (שלוש רכישות); עבד אל-עזיז; אל-לאד'קי; רִדוואן (שתי רכישות); מחמד אל-מצרי; ויעיש. כל רישום כולל את המשקל (וזן), מחיר היחידה (סִער), המחיר הכולל (ת'מן), ניכויים בעבור תיווך (סמסרה), הנחה (סמאחה) ותשלומים מקדמיים (תאג'יל), והיתרה הסופית (באקי). בצד השמאלי של הרקטו: הסכום הכולל של תשעת השקים (220½+¼ דינרים); ניכויים, ובכללם הובלה מתִנִּיס, אגרות נמל בעסקלון ועלויות עבודה (11½+⅛ דינרים); והסכום נטו (209⅛ דינרים). בהמשך מובאים חישובים נוספים של מטבעות שלמים מול מטבעות חתוכים, והיתרה הסופית: 181⅔+⅛ דינרים. בצד הימני של הוורסו מופיע חשבון של משלוח בשותפות, ובו טקסטיל בעבור דניאל בן יוסף. בהמשך מצוינים כעשרים וחמישה סוחרים או אנשים פרטיים לצד כמויות הטקסטיל וערכן, ובהם: עיאש; ח'לף; אסחאק; חסן אל-קצאר; "ח]מאד אל-טרّאז" (הרוקם או אורג הטיראז); עִמראן בן מֻפרّג'; אל-קמרי; אל-מֻעלם; אברהם בן והב; אסד; יוסף בן הילאל; ברכאת; חפّאז'; יעקב אל-ע'זّי; ואחרים. בצד השמאלי של הוורסו ממשיכה רשימת ערכי הטקסטיל של תשעת השקים בחשבון פשתן תִנִּיס: 3 שקים אצל עֻמרי, 2 שקים אצל מחמד, ו-4 שקים אצל עבד אל-וחיד; משקל כולל: 1,179 רטל. כמו כן מצוינים מכסים ואגרות, ובכללם מס ממשלתי בסך 32¼ דינרים.

חשבונות ורשימות שונות בערבית-יהודית ובכתב ערבי. בצד ימין של הרקטו: חישובים בספרות יווניות/קופטיות. בחלק השמאלי העליון של הרקטו: רשימת סכומים שחייבים לאדם בשם אבו סעד, ובכללם 25 דרהם עבור שני תשלומי ג'זיה (13 ו-11 דרהמי וריק בהתאמה) ובצל אחד (דרהם אחד). מנגד, אבו סעד חייב לבעל החוב 7.5 דרהם "כשכר עבור שלושה שבועות", כך שבסך הכל בעל החוב חייב לו 17.5 דרהם. בהסתמך על רשימה זו ועל "כתב היד היפה", משער גויטיין שהכותב היה מורה שקיבל 2.5 דרהם בשבוע עבור הוראת בנו של אבו סעד (?) או יתום. העובדה שנאלץ ללוות כסף לשני תשלומי מס גולגולת מרמזת אף היא על אדם עני התלוי בקהילה. בחלק השמאלי התחתון של הרקטו: חרוז קצר על אודות הכבוד (עז): "המכבד מבקש כבוד; למכובד יש כבוד; אין כבוד למכבד אם הוא מכבד ללא כבוד". בצד ימין של הוורסו: ביטוי שלא פוענח, כתוב באותיות ערביות פעמיים. בצד שמאל של הוורסו: הערות נוספות בערבית-יהודית בעניין הסכומים המגיעים לאבו סעד, ובהן 13 דרהמי וריק שיש להחזיר "עד תאריך כך וכך", וכן דרהם אחד עבור הבצל, עוד 2 דרהם ועוד 11 דרהם, "סך הכל 25" (אם כי הסכום בפועל יוצא 27). הניסוח "עד תאריך כך וכך" רומז שמדובר בטיוטה לקראת עריכת שטר חוב. תחת זאת מופיעה הערה באותיות ערביות הנוגעת לאותם חובות: "הוא (כלומר, אבו סעד) חייב 7.5 כשכר עבור שלושה שבועות. יתרת החוב לו היא 17 דרהמי וריק [...] עד תאריך כך וכך". בסוף נמצאות ארבע שורות נוספות בכתב ערבי, שייתכן שמכילות תפילה: الحمد لله على ما اولاني(؟) علي من نعمته. . . . على كل ظلم . . . .كتب(؟) . . . خطه(؟) . . . في اول الورقة(؟) والسلام

דין וחשבון מדויק של ההוצאות שהוצאו על אורח זר, נכבד וחולה, ובמקביל פירוט הדרכים שבהן כוסו ההוצאות הללו. הרשימה נכתבה בידי הדיין נתן בן שלמה הכהן, שפעל בבירת מצרים בשנים 1125–1150 לספירה, אך כבר בשנת 1102 חתם (כחותם ראשון) על מסמך בצור שבלבנון. (צור נכבשה בידי הצלבנים בשנת 1124.) בעת כתיבת חשבון זה הוא נראה כבר זקן וכנראה פרש מתפקידו. ידוע שמרשמים רפואיים שונים מסתיימים בהערה: "ארוחה — תרנגולות מבושלות". כיצד הדבר התממש בפועל ניתן לראות בחשבונות היומיים המפרטים את הסכומים שהוצאו עבור אורח חולה ואת הסכומים שמהם נגבו, כפי שמתומצת כאן. הרשימה מתייחסת לשנים-עשר הימים הראשונים של חודש שבט (ינואר–פברואר). הסכומים נקובים במטבע הכסף — דרהם. ההוצאות: מדי יום: לחם — 3/4; בשבת בכמות גדולה יותר: 7/8 או 1. תרנגולת — 2 1/8, או (לרוב) 2 1/2. שיקוי (רפואי) — 1. מדי שבוע: שמן חם — 1. פריטים שנרשמו פעם אחת בלבד: מי ורדים — 3/4. משחה — 1/2. דבש — 1/2. עדשים — 1/4. זעפרן — 1/4. מי נילוס — 1/4. סכומים גדולים יותר הוצאו על תחבושות, כותנה, כביסה, וגלימה חדשה. החולה כנראה טופל בחינם על ידי רופא מטעם הקהילה. ההוצאות כוסו מן המקורות הבאים: (א) הכנסות מבית שייך לקהילה; (ב) שש תרומות, ובאחת מהן בעל ואשתו — המכונה "ביתו" — תרמו בנפרד; (ג) מגבית שנערכה בשני בתי הכנסת הרבניים בפוסטאט (שהכניסה רק 7 דרהם); (ד) דינר אחד פחות 1/24 (קיראט), ששווה היה אז ל-35 1/2 דרהם, שנתרם על ידי "אדוננו" — היינו ראש קהילת היהודים, ככל הנראה הרופא של החצר שמואל בן חנניה (1140–1159).

recto: שיר בערבית, כתוב ביד יפה. בראשו רשום [...] בן יהודה אל-[...] רחמהו אללה פי [...]. ייתכן שהטקסט בשוליים השמאליים, הכתוב בזווית של 90 מעלות, הוא המשך השיר. השיר מנוקד חלקית; שורות ארוכות וקצרות מתחלפות זו בזו, כאשר השורות הקצרות חולקות הברה מתחרזת זהה. verso: ברובו או בכולו באותה יד, גושי טקסט שונים של חשבונות פרטיים בערבית. מופיע גם ביטוי בערבית-יהודית (عروبث سكوث = ערב סוכות). תיארוך: לא ידוע, אפשר שמדובר בתקופה הממלוכית (לערך המאות ה-14–16). הפריטים הנזכרים (כגון ʿarḍī, malḥafa) והמטבעות המוזכרים (כגון wariq, nuqra ודרהמים שחורים — aswad) אופייניים לימי הביניים, אך כתב היד וצורת רישום הספרות (אולי גרסה מוקדמת של ספרות ערביות מזרחיות?) נראים מאוחרים יותר. נזכרים תשלומים ורכישות שונים, ככל הנראה כאלה שביצע אדם שעמד בשירותו של הכותב. בין הנזכרים: אל-שיח' אל-מועט'ם אל-פקיה אל-קאדי זין אל-דין ח'אקאן(?); תשלום מס הגולגולת (ג'זיה); תשלום עבור אורחים (אצ'יאף); קבלה של דמי שכירות "עבור הבית החדש"; עניין הקשור בפינוי (איח'לא) של "הבית המקורי"; רכישות של פריטי לבוש שונים; וכן "ניירות" (כאע'ד) שונים שלעיתים הכילו פריטים נוספים; שתי רשומות על תשלומים שבוצעו "בעת המחלה" (פי חאל אל-מרצ') ואפשר שגם אזכור של אפרוחים (פרוג', מאכל מסורתי לאדם המחלים ממחלה). נראה שמוזכרים כמה ספרים — אולי חיבור על תרופות (ʿilājāt al-akhlāṭ(?)) מאת קוסטא; כתאב אל-מע'ני מאת אבן [...]; ספר באסטרולוגיה (פי אחכאם אל-נג'ום); וכן מבוא (מדח'ל). דורש בחינה נוספת.

רשימה. שריד מרשימה הכוללת את שמותיהם של 51 בתי אב, ולפחות 15 מהם זהים לאלה המופיעים ברשימה אחרת (T-S 24.76). הפריטים הקריאים מתחלקים כך: 17 מקבלים 10 דרהם, ובסך הכול 85; 17 מקבלים 10 דרהם, בסך הכול 170; 9 מקבלים 15 דרהם, בסך הכול 135; 4 מקבלים 20 דרהם, בסך הכול 80; אחד מקבל 25 דרהם, בסך הכול 25; ואחד מקבל 30 דרהם, בסך הכול 30. בסיכומו של דבר 49 מקבלים יחד 525 דרהם. היחידה הבסיסית שהוקצתה לאדם בודד הייתה כנראה 5 דרהם, כפי שעולה מפריטים כגון "האיש מן מליג' ואמו – 10", "בת נסים ואמו – 10", "שתי הנשים מן רמלה – 10" (השוו לרשימות נוספות בעלות אופי דומה). בכמה מן הרשימות נכתב המספר 1 או 2 בצד הסכומים 10, 15, 20. אין סביר שמדובר בתוספת תשלום פשוטה (שכן אם כך היה הכותב היה משנה את הסכום 15 ל-16 או ל-17 בהתאמה), ועל כן יש להניח שלמספר זה הייתה משמעות אחרת. אילו השתמר הדף בשלמותו, באורך דומה לזה של הרשימה בת זמנו (T-S 24.76, אף היא שריד בלבד), ואילו היו הסכומים שבחלק האבוד מתחלקים בערך באותו האופן, הוצאת הקהילה על מפעל צדקה זה (ככל הנראה חלוקת מתנות לחג) הייתה מגעת לכ-1,500 דרהם. אפילו על פי הערך הנמוך ביותר של הדרהם בתקופה זו, סכום זה היה שווה לכ-37 דינרים – פי שניים מהסכום שהוצא על חלוקת לחם במשך חודש אחד על פי מסמך אחר. הרשימה מתוארכת לשנים 1020–1040 לפי גויטיין. מסמכים נוספים שנכתבו באותו כתב יד וערוכים באותו אופן: ENA NS 13.22 ENA NS 19.27a + ENA NS 19.27b Stras. 5138/24 T-S 20.112 T-S 24.76 T-S AS 153.213

חשבון של ח'לף בן יצחק מעדן, שנכתב עבור חלפון בן נתנאל בעת ששהה בברוץ' שבהודו. תאריך משוער: 1134 לערך. זהו החשבון היחיד ששרד בגניזה שנשלח על ידי סוחר בעדן לשותפו העסקי בהודו. המסמך נשלח יחד עם איגרת מח'לף בן יצחק לחלפון בן נתנאל (כיום צירוף חדש שזיהה אמיר אשור). בחשבון זה ח'לף מסכם שנה שלמה של פעילותו המסחרית עבור חלפון. הסחורות כוללות פלפל (828 מתוך 1469 דינרים), טקסטיל (578.21 דינרים), וכן כמות קטנה של מושק. סכום 1469 הדינרים אינו מייצג את סך כל העסקאות שח'לף ביצע עבור חלפון, שכן לא הצליח למכור את הכול — הפלפל, ככל הנראה, משום שמחירו ירד (שורה 35). ח'לף אינו דורש תשלום עבור שירותיו, משום שבניגוד לסוחר הנודד, הסוחר היושב בנמל ביתו סחר עבור שותפים שמחוץ לעיר לא בתמורה לפיצוי כספי, אלא על בסיס הדדיות. כמעט כל התקבולים הושקעו מיד בעסקאות חדשות שהיה עליהן להתבצע בהודו. נוסף על אלמוגים, ששוויָם הגיע לכמעט שליש משווי המשלוח, נעשה שימוש לצורך זה גם במתכות יקרות: מטבעות זהב וכסף (במטילים או בכלים). ח'לף נוקב במחירים במטבע של עדן, הדינר המאלכי, השווה ל-24 קיראט, ואילו הטקסטיל נסחר ביחידות של "כַּוְרַגַ'ה" (רבים: כואריג'), שהיא חבילה של עשרים "ת'וב" (רבים: את'ואב; משמעות המילה אינה רק גלימה, אלא גם יחידת בד בגודל הדרוש לתפירת גלימה אחת). המסמך מתקשר גם לעסקאות הנדונות באיגרת מחלפון אל מצ'מון בן יפת. אשכול מסמכים זה מאפשר אף לאמוד את משך שהייתו של חלפון בן נתנאל בהודו. (המידע מבוסס על מהדורת גויטיין-פרידמן.)

שתי רשימות של מקבלי בגדים, בשני כתבי יד שונים. החלק הראשון משתרע מטור א', שורה 1, עד טור ב', שורה 14, והשני מטור ב', שורה 15, עד טור ד', שורה 21. לפחות מחצית מהמקבלים היו נשים. ארבעה שמות חוזרים בשתי הרשימות, דבר המעיד על כך שמדובר בשתי חלוקות שונות שתועדו כאן. מתועדים פרטים על 44 ועוד 37 בתי אב, אך הדף, שמקופל ויוצר חוברת בת ארבעה עמודים, נושא בראשו את הכיתוב "דף מס' 3", כך שייתכן שמספרם הכולל המקורי של האנשים ברשימה לא היה 81 אלא פי שלושה. לא מן הנמנע שמסמך זה ושני מסמכים נוספים (נספח ב' 33 ו-64) היוו במקור מסמך אחד. אבו אלפרג' הפרנס ממונה על החלוקה השנייה (שנעשתה בשני שלבים, בטור ב' שורה 15 ובטור ד' שורה 6), והוא עצמו מופיע כמקבל ת'וב, כלומר גלימה, בחלוקה הראשונה (טור א', שורה 10), אך שם הפריט נמחק. סביר שאין הכוונה כאן, כפי שבמסמכים אחרים, לכך שהבגד כבר נמסר לו, שכן כארבעים פריטים — כמחצית מן הסך הכולל בדף זה — מסומנים באות מ"ם סופית בערבית, שאותה מפרש גויטיין כקיצור של (תסלל)ם, "התקבל" (כך גם בנספח ב' 33, 64, ובנספח ג' 41). ולכן, ככל הנראה, מחיקת חלקו של הפרנס נבעה מסיבה אחרת. פרנסים נוספים, רובם מבחוץ, או בני משפחתם, מקבלים אף הם בגדים, למשל: "אחות הפרנס מירושלים" (טור א', שורה 18), "הפרנס מדמיאט" (טור א', שורה 31), "הפרנס מכרתים" (טור ב', שורה 6, אף הוא מחוק), וכן בטור ב' שורה 1, ובטור ד' שורות 1 ו-5. ראוי לציין את מספרם הרב של הזרים ברשימה. המסמך מתוארך לשנים 1100–1140.

אבו זכרי כהן, נציג הסוחרים בפוסטאט, מסדיר את חשבונותיו עם הבנקאי שלו ח'יאר בן נסים. תיארוך: 1134 לסה"נ. השניים כרתו שותפות בנובמבר 1131 לתקופה של שנה אחת בעסק בנקאות, כשאבו זכרי הוא השותף הבכיר המוסמך להעניק הלוואות. מן השותפות הזו שרדו פקודות תשלום לח'יאר בסכומים שנעים בין 1¼ ל-100 דינרים בין השנים 1138 ל-1141. המסמך ערוך בארבעה טורים, כולם מחוקים בקו אנכי שכנראה מציין כי החשבונות הוסדרו או הועברו אל "אלדפתר אלכביר" (הפנקס הגדול), אותו פנקס ראשי המוזכר בחשבונות אחרים שנמחקו באופן דומה. טורים 1 ו-2 מכילים את החובות של ח'יאר, כלומר תשלומים ששילם לו אבו זכרי או ששולמו עבורו; טורים 3 ו-4 מכילים את הזכויות שלו, בעיקר סכומים קטנים יותר, וההמשך נמצא בעמודים העוקבים שאבדו. החשבון מראה בין היתר כמה תשלומים — אפילו בדרהמים — בוצעו באמצעות העברה בפנקסים. הוא מראה גם שאבו זכרי, על אף מעמדו בקהילת הסוחרים, נמנע ממשיכות יתר. כמו כן, נמנע מלהשאיר את כספו מבלי לעשות בו שימוש, והפקיד תשלומים באופן מיידי. אבו זכרי נוהג לכתוב מספרים במילים, מה שלעיתים מפר את חלוקת השורות שלו לעומת הפורמט הסדור של גיליון החשבונות. בתרגומו של גויטיין הומרו המספרים לספרות לנוחות העיון. ארבעת הטורים מתחילים בצד שמאל של הוורסו, צד ימין של הרקטו, צד שמאל של הרקטו וצד ימין של הוורסו — כלומר, הקטע נשמר כשהרקטו משמש כוורסו והוורסו כרקטו, ולאחר קיפול הדף אבו זכרי טיפל בו באופן הרגיל של גיליון מקופל לשניים.

שתי רשימות בכתב יד רהוט גדול במיוחד, עם תוספת בסוף בכתב אחר, קטן ומסודר. א) הכותרת "ב[שמך]" מלמדת שזוהי הרשימה הראשונה. אחריה מופיעה הכותרת "אלה שטרם קיבלו את חלקם" (וכעת מקבלים אותו, כפי שמוכח מהרשימה השנייה). ב) "הוצא על..." (בלתי קריא — אולי התייחסות לחג הרלוונטי). בחמישה מקומות נוספת התיבה "דר'" (דרהם) אחרי הספרות, אך הכוונה לדרהמים בכל המקומות, שכן בתוספת מופיע במפורש "לאלרֻקַעִי" — לסוחר בפקודות התשלום, הבנקאי שעמו נהגה הקהילה לסחור והיה מוכן לקבל פקודות אלה. הספרות בתוספת הסופית הן בכתב קופטי, אך תואמות את הספרות העבריות שברשימה הראשית, ככל שהן שרדו: תשע־עשרה משפחות מקבלות 73 דרהם וחצי. כמה מהשמות האופייניים זהים לשמות המופיעים ברשימה אחרת (B 17-24). יש לשים לב במיוחד ל: אירופי (אפרנג'י) המתגורר בבית הכנסת — 2; עלם עני שהגיע בערב ומעילו (כִּסַאא) נלקח כמשכון תמורת 5 דרהם, שמו אבו אלמֻנא והוא חולה; מֻעַמַּלַה ("זו שמקווים לה"), אלמנה ממשפחה טובה שמעולם בחייה לא נטלה דבר מאיש — 5. נראה שמדובר בחלוקת כספים, ככל הנראה לקראת חג, בתקופה של מצוקה קשה, שבה לא היו די אמצעים בקופת הקהילה, וכחמישים משפחות נאלצו להמתין לחלקן. גם אז כשליש מהמקבלים קיבלו את הקצבתם בפקודות תשלום — ואיננו יודעים כמה גבה הרֻקַעִי תמורת המרתן למזומן. החלוקה מתוארכת לשנים 1100–1140 לערך. ככל הנראה אותו כותב, ובאזכור חלק מאותם אנשים, מופיע גם בשני מסמכים נוספים מן הגניזה.

חשבונות הכתובים בעיקר בלאדינו, עם מגוון רחב של מילים שאולות מטורקית עות'מאנית ומערבית-יהודית. בעמודה השלישית של ה-verso מתוארך המסמך לשנת 1159 להיג'רה (1746/1747 לספירה), כאשר באופן מפתיע ספרת העשרות נכתבה בספרה ערבית-מזרחית, בעוד שאר הספרות נכתבו בספרות ערביות-מערביות. הקריאה של ספרת העשרות כ-50 (ולא כאפס) מאוששת על ידי ציון השנה "ש׳ 59" בכותרת הראשונה בפינה הימנית העליונה של ה-recto. שנות ההיג'רה '54, '55 ו-'56 נזכרות אף הן בכותרת השנייה של העמודה השלישית ב-recto. החשבונות נערכו בידי סוחר בדים שניהל קשרי עסקים נרחבים עם פקידי המדינה העות'מאנית במצרים — חלק ניכר מהם עסקאות ב"סאטן" (ראזו, razo ראזו). בחשבונות מופיעים לפחות שלושה פקידים שונים הנושאים את התואר "קשפ", שהוא ככל הנראה כתיב משובש של התואר كاشف (מושל-משנה מחוזי): ב-recto — חסן אגא קשפ ע'רביה, עלי קשפ בחירה; וב-verso — אבראהים קשפ שרקיה. בין הפקידים העות'מאניים ובעלי התארים הנוספים הנזכרים ניתן למנות, למשל: אחמד אגא צ'רכסי, מח[מד]/מח[מוד] קאימקאם, ח'ליל בּג, אחמד צ'ורבג'י, אחמד אפנדי ת[אבע] אב[ראהים] בּג, עמר אפנדי באש, כתח'ודא אלבאב ומחמד אגא. נזכרים גם לפחות שני חייטים (sastre, שאשטרי), שאחד מהם מתואר כ"חייטו של הבּג הנזכר", ומשק ביתו מוזכר בראש העמודה השלישית של ה-verso: "חשבון די קאזה די יוסף בך ישיר שנת 11٥9" (חשבון בית יוסף בּג ישיר(?) בשנת 1159).

רשימה ממוינת לפי סדר האלף-בית של תורמים והתשלומים ששילמו עבור מס הבשר הכשר הקהילתי (גַּבֵּלָה) בחודש אלול (רחמים). על פי הפלאוגרפיה, ההערכה היא שהמסמך הוא מן המאה ה-19. ייתכן שניתן יהיה לדייק את התיארוך באמצעות השוואת שמות המופיעים ברשימה: אברהם ראובן, אברהם רקח, אברהם אנג'ל, אברהם דיין, אברהם לוי, אברהם מיוחס, אברהם בנימין, אברהם מניון, אברהם בחאן[?], אברהם רקיז, אהרן לוי קהוֵס, אפרים קארו, אליהו כהן מערבי, אליהו רשידי, אליהו שבבו, אליהו ראובן, אליהו זיתון, אליהו ערובץ, אליהו בן-עטר, אליהו מנצורי, אלעזר לוי דמיאטי, אלעזר קנדיוטי, גבריאל ישראל, דוד קארו, יתומי נסים רומאנו ואמם, בנו היתום של מנחם וארֵס[?], בתו היתומה של יחזקאל חפץ, יתומי וסראלה, בנו היתום של שחאתה גריאני ואמו, בנו היתום של נסים גורן, בתה היתומה של פוליקאר, בנו היתום של אבו-ימן ואמו, בנו היתום של יוסף קג'יג'ה, בתה היתומה של זגלול ואמה, בנו היתום של דוד וידאל ואמו, בנו היתום של דוד גדליה, משה כהן צדקה, משה והביה ואשתו, משה מנון[?], משה אנג'ל, משה חכים, משה שרף אשקר, משה כיירה ואשתו, משה בינטו, משה והביה מדליה[?], משה חסון, מנחם קזיז, מרדכי ארגז, מרקאדו ח'יאט, מסעוד משעלי[?], נסים טוויל, נסים זאבי, נחמו אלשייח', סימן טוב חכים ואשתו, סעד סמאנה, סעד אבואלעפיה, סעד אנג'ל, סעד עפלק[?] ואשתו, סעד מוניר ואשתו, סעד חנין, סעד אגי ואשתו.

חשבונות בעברית ובלאדינו, מתוארכים אלפא-נומרית בדפים 1v ו-7v לשנת התר"ר (5600 לבריאת העולם), היא שנת 1839/1840 לספירה. בדף 1r מופיעה כותרת גדולה שייתכן ומעידה כי כל ארבעה-עשר הדפים של הקטע, או למצער עמוד זה, שימשו כ"פנקס הכנסה והוצאה". בחלק מהמקומות הרשימות מאורגנות לפי פרשות השבוע של הלוח הליטורגי, ובהקשרים אחרים מצוינים במקומן חודשי הלוח השלמים. בדף 1v ישנה הערה ביהודית-ספרדית המזכירה תשלום לגבאי הקהילה: "me debe mi senyor padre 155 grushes a el anyo ke me izo de akhnasa [גבייה?] a el gabbay" (אבי אדוני חייב לי 155 גרוש עבור השנה שגבה לי לטובת הגבאי). שיטת רישום זו לפי פרשות השבוע נפוצה בפנקסי קהילות מתחילת המאה התשע-עשרה ומן המאה השמונה-עשרה. קטע הפנקס הוא מקור עשיר למעקב אחר שמות משפחה, ובהם בניסטה (1r), צ'זנה (1r, 2r), פרנקו (2r), קבאליירו (2v), ואחרים. ברשימת חישובים בדף 7v מופיע רישום מוזר: "baqshīsh del kalsado de Kandia" ("תשלום מן השיכור מקנדיה"). ראו ערך "kalsado" במילון הלאדינו של כהן וכהן-גורדון. בדפים המאוחרים יותר התוכן עובר מרישומי תשלומים של אנשים לרשימות מצאי של סחורות, כגון: "asucar/סוכר", "limon/לימון", "portuqal/תפוז", "miliḥ/מלח" (10v). בסיכומו של דבר, קטע פנקס זה מייצג את אחד הגדולים מבין הפנקסים מן המאה התשע-עשרה, ומכיל מגוון רחב של נתונים הראויים למחקר נוסף.

ביפוליום שכנראה מקורו בפנקס קהילתי או של בית דין. התיארוך: ככל הנראה ראשית המאה ה-13. כתוב בתערובת מרשימה של כתב ערבי וערבית-יהודית (ובמספרים יווניים/קופטיים). שלושה מתוך ארבעת העמודים כוללים רשימות של שמות וסכומים: אלשיח' אלרשיד בן אבו עלי ובנו מכארם; אלשיח' אלעלם(?) בן אלעודי; בנו של אלשיח' אלמעתמד(?) בן עמר; אלשיח' אלברהאן אברהים בן אלשיח' אלתלמיד סלימאן בן דאוד ("לא נקבע דבר בשמו והוא מחצית מן... מהותו(?) והוא יעשה את אשר מוטל עליו"); ישועה בן מצ'מון; אבו מנצור אלצאיג'; אלשיח' אלמכין בן מרדוך; בנו של אלשיח' בו אלפצ'ל בן אחיו; אבו אלפח'ר בן בו עמראן (ואמם?); אלשיח' אלכהן בו אלפח'ר ובנו אבו אלמג'ד; אלשיח' אלנג'יב מנג'א; בו אלפרג' בן נעמאן; צפי בן אבו אלברכאת; מופק; מכרם(?) בן אבו אלח'יר; פאצ'ל; מוסא בן [...]; בני אלצפי בו אלעלא; מנחם בן אברהים; בנו של אלעפיף(?) מנחם; אלכעכי; כהן; פאצ'ל; בני הבה בן אבו אלחסן(?); אלמכין בו אלפרג' בן עבד אלעזיז ובניו; ابن الىعىوع; בו אלחסן בן נאג'י; אבו אלמג'ד בן אלאסעד(?) אלסכרי ובנו עלם(?); אבו אלמ[...] בן בו מנצור; סעיד בן עבד אלואחד. העמוד הרביעי הוא קטע ממסמך של בית דין יהודי (טיוטה או העתק) שנכתב בכתב ערבי, ובו רק הצירוף "חרם חמור" כתוב בכתב ערבי. מדובר בחרם כללי כנגד כל מי שיימנע מלהעיד בפרשה, הנוגעת לאבו סעד ולסכום כסף בדרהמים מסוג נֻקְרַה.

תזכיר (תד'כרה) של סוחר בשם מפלח בן בנימין אבן אהואזי. בערבית-יהודית. בתזכיר הוא מזמין צעיף (רדּה) שעליו אמור להירקם שם בנו (יעקב בן מפלח בן בנימין) באותיות עבריות. הקטע כולל גם חשבונות נוספים בכתב ערבי ובספרות יווניות/קופטיות, וכן מתכון בערבית-יהודית למשקה מסוג יין (נביד' אלדא[..]). הסוחר פעל בעדן, כפי שעולה מהערה בכתב ערבי בצדו האחורי של המסמך: "וזנא/וזנו אליהם פי פרצ'ת עדן", הכוונה היא לתשלום ששולם בבית המכס (פֻרצ'ה) של עדן. גויטיין כותב: "הזמנה נוספת לבגד עם שם רקום, שהוגשה על-ידי אב לבנו, וכרגיל נכתבה בלשון ערבית אך באותיות עבריות, מעלה שאלות. זוהי טיוטה לא שלמה של תזכיר שהיה אמור להישלח מעדן למצרים. אני מתרגם במלואו, שורה אחר שורה, כדי שהקורא יוכל להיות השופט: (1) תזכיר מאת השיח' מפלח [המצליח]: (2) צעיף דביקי (רדּה) (3) באורך חמש אמות (4) וברוחב חמישה זרתות (4א) מן האיכות המעולה ביותר, (5) עם שתי שורות כתוביות רקומות בשוליו (מחשיה בטראזין) (6) כל אחת מהן משתרעת מקצה אל קצה (חואלין כל טראז) (6א) הראשונה (7) כתובה באותיות עבריות: (8) יעקב בן ר' מפלח (9) בן ר' בנימין (10) [נמסר] לאבן אהוואזי." לעיון נוסף על רקמת הטראז ראו סטילמן, לבוש ערבי. (חלק מהמידע מתוך הערותיו המצורפות של גויטיין, וכן מהחיבורים של גויטיין על החברה הים-תיכונית ושל גויטיין ופרידמן על סוחרי הודו.)

תרומות לאיסוף ככרות לחם עבור העניים, בסכומים שנעו בין 100 ליטראות (קנטאר) ועד חצי ליטרא. במקום לחם, אדם אחד תרם שלושה דירהמים. רוב התורמים של הסכומים הגדולים מוצגים בתואר "מולאי אלשיח'" (אדוני הזקן), בעוד שרוב נותני הסכומים הקטנים נזכרים פשוט בשמם, כגון: יעקב — חצי, אבראהים אבן אלמואזיני (יצרן המאזניים) — 1, יצרני השמן — 1, הקראי — חצי. עם זאת, לא נשמרה עקביות בהבחנה זו: התורמים של הסכומים הרביעי והשלישי בגודלם (25 ו-10 ליטראות בהתאמה) אינם נושאים תואר כלשהו, ואילו אחרים שתרמו שתי ליטראות בלבד מקבלים תואר. כתב היד של המסמך, שהשתפשף מאוד, הוא מן הסוג הקליגרפי המשמש בספרים, ולכן קשה ביותר לאתרו ולתארכו. הנימוק לתיארוך: בראש הרשימה עומד אבו זכרי (בהנחה שמדובר בבנו של אליהו הדיין, שהיה רופא בולט באלכסנדריה), ולאחריו ר' ישועה במקום השני, אף שתרם רק 4 ליטראות. גם "החבר" מופיע ברשימה. שלושתם בולטים במסמך אחר — תלונתו של מנהל הקופה (קופת הצדקה) באלכסנדריה, שאוים בהריגה כאשר השאיר אצלו כמויות מסוימות של חיטה כדי להתמודד עם מצבי חירום בעיתות מחסור. ייתכן שהנגיד ביקש שיוגשו לפניו כל הרשימות הקשורות לסל הלחם של הקהילה, ואחת מהן (הרשימה הנוכחית) הגיעה בסופו של דבר אל הגניזה. אם נימוק זה נכון, יש לתארך את המסמך לסביבות שנת 1230. המידע מבוסס על גויטיין וכהן.

רשימה קהילתית הכתובה ברובה בלאדינו עם שגיאות כתיב עבריות רבות. ייתכן שמדובר ברישום של עליות לתורה בבית הכנסת והתרומות המקבילות שנתרמו על ידי המתפללים. לדוגמה למסמך מן העת החדשה המוקדמת המשתייך בבירור לתת-ז'אנר זה של רשימות קהילתיות, ראו Moss. IXa,3.20 (PGPID 26885). מבחינה פלאוגרפית ניתן לתארך את המסמך למאה ה-18 או ה-19, אך כתב היד הסופרי ייחודי ומוזר במיוחד, ולכן הערכה זו אינה ודאית. בשורה 2 נראית ככל הנראה שנה חלקית: '94 (٩٤). הרשימה נושאת את הכותרת "ב׳׳ה בצט נוטת די אלייות דיל ק׳׳ק נגב..סנת", שמשמעה: "... רישום של עליות (בכתיב משובש) של הק[הל] ה[קדוש]...". הכתיב השגוי של המילה "עליות" (עם א' במקום ע' ועם יו"ד כפולה) חוזר ונשנה בפתחי רוב הרשומות הבודדות בצורת היחיד אליית, aliyyat. הרשומה הראשונה היא אחת הקריאות ביותר במסמך כולו: "רימונים של יום קיפור (בכתיב משובש) מ(?- מין) ש[נת] 94" (רימונים יום קיפור מין ס׳ ٩٤). רשומות אחרות עוסקות ב"עליות" של חג ה"סוקות" (סוקות, בכתיב משובש), ובמקרים אחדים מציין הסופר שהתרומות נעשו "על ידִי" (por mi) או על ידי אדם בשם "דוד". רשומה אחת בצדו השמאלי של המסמך מזכירה את "עליית הק[הל] ה[קדוש] פורטיגיזיס (סיק)", ככל הנראה התייחסות לקהילה הפורטוגזית של קהיר בעת החדשה המוקדמת.

מסמך הכולל רשימת ברכות עבור נדיב בשם משה הכהן חמדת השרים תפארת הכהנים נאמן הסוחרים עין העדה נר ישראל ויהודה. הברכות נועדו להיאמר בפומבי במהלך התפילה בבית הכנסת. הקטע נפתח בתפילה (תרחׄים) על אבותיו וקרוביו הנפטרים של הנכבד. בין האבות הנזכרים: יוסף הכהן הרב הגדול; בנו יהודה הרב הגדול המובהק ראש הסדר; סעדיה הכהן החבר; בנו ע'אלב הכהן החסיד; בנו משה הכהן השר האדיר; שלושת בניו — יאשיהו הכהן השר האדיר (ובנו שלה הכהן שמת בצעירותו), ישועה הכהן, וסעדיה הכהן השר האדיר פאר הכהנים; שני בניו משולם הכהן ואברהם הכהן (שמת בצעירותו, על פי מסמך מקביל); אלעזר הכהן; ובנו משולם הכהן כליל היופי פקיד הסוחרים, ואחיו יהודה. הנדיב הנכבד, אשר שימש כנציג הסוחרים וחי בסביבות שנת 1200 לספירה, מקבל ברכות גם בחמישה מסמכים נוספים. מבין המסמכים הקשורים, שני עותקים נכתבו ככל הנראה באותה עת, שכן שניהם מכילים את אותה תוספת בין השורות ("ושני בניו משולם ואברהם") באותו מקום במסמך — דבר המאפשר את שחזור חלק מהחללים החסרים בתעתיק. כמו כן, בשני המסמכים נמצאים בצד האחורי חשבונות בכתב ערבי. הגרסה האחת מכילה יותר ראשי תיבות, בעוד שבגרסה השנייה מילים רבות נכתבו במלואן. מסמך נוסף הוא אף הוא העתק קרוב מאוד. (חלק מהמידע מבוסס על כרטיס המפתח של גויטיין.)

חמישה דפים מתוך פנקס חשבונות, ובהם רובם רישומים יומיים של חלפן כספים. גויטיין כותב כי שניים מתוך חמשת הדפים הראשונים — שנכתבו בידי בנקאי מתחיל — תורגמו על ידיו משום שהם מספקים מושג על שיטת ניהול הספרים בבנקאות פיקדונות, שלא נמצאו לה עד כה דוגמאות אחרות. כל לקוח נרשם בדף נפרד, שעליו צוינו החיוב והזיכוי השבועיים שלו. החשבון השני מראה משיכת יתר כבדה. אין סימון של יתרות משבועות קודמים, ומן הסתם גם לא היו כאלה. הכותב היה מתחיל גמור, וכפי שמעיד כתב היד הגרוע שלו, היה בעל השכלה דלה. הונו הסתכם ב-8 7/24 דינרים (ראו טור IId, דף 8), ובאחד הדפים שלא תורגמו (8b, שורה 6) הוא מציין הוצאה של 3 דרהמים על "מנאקיד" — תיבה עם מגירות, מן הסוג שבו נהגו חלפני הכספים להחזיק את כספם. שמו היה מוסא (דף 8a, שורה 4), וסביר מאוד להניח שהוא זהה לבנקאי בעל אותו שם המוזכר בקשר לסכומים קטנים במסמך אחר, שכן בשתי הרשימות מופיעים שמות ופרטים משותפים אחרים. מפתיע למצוא סוחרים גדולים כמו נהראי בן נסים וברהון תאהרתי, או חברים בבורסה, מפקידים את כספם בידי אדם דל אמצעים שכזה. ככל הנראה ביקשו להעניק למוסא — שאולי היה יתום, דבר שהיה מסביר את חינוכו הלקוי — דחיפה להתחלת דרכו בחיים. (המידע מבוסס על מהדורת גויטיין וכרטיסיית הקטלוג שלו.)

רקטו: שער הספר עם ראשי תיבות מעוטרים של "ספר אליהו מזרחי על התורה", שנדפס בידי איציק בן לייב בוכבינדר בפיורדא בשנת 1763. בשער מופיעה רשימת בעלות של שלמה חזן מפוסטאט. ורסו: בכתב ידו של שלמה חזן, לצד שרבוטים שונים וניסיונות קולמוס, רשימה של "המפרשים על הרא"ם (=אליהו מזרחי) ז"ל שיש לי, בס"ד". כמעט כל החיבורים ניתנים לזיהוי (וזמינים באתר hebrewbooks.org). (1) "זרע יצחק" מאת יצחק לומברוזו (נפטר 1752), ז"ל. (2) "מזבח אדמה" מאת רפאל בן שמואל מיוחס (נפטר 1771). (3) "שדה הארץ" מאת אברהם בן שמואל מיוחס (אחיו של מספר 2, נפטר 1767). (4) "בני יאודה ללמוהר"ע", ככל הנראה מאת יהודה עיאש (נפטר 1760). (5) "פרי האדמה" מאת רפאל בן שמואל מיוחס (כמו במספר 2). (6) "לשון ערומים" מאת ברזילי בן ברוך יעבץ (נפטר 1760). (7) "קול יעקב" מאת יעקב שאול (נפטר 1758). (8) "זרע אברהם" מאת אברהם קאטורזה (תלמידו של לומברוזו). (9) "זכות אבות" (שם המחבר אינו מצוין). (10) "תועפות ראם" מאת אליקים בן יצחק גאטינייו, שנדפס באיזמיר בשנת 1762. (11) חיבור כלשהו "בלשונות" (שם המחבר אינו מצוין). (12) "בתי כנסיות", ככל הנראה מאת אברהם בן חיים ידידיה אבן עזרא (נפטר 1760). (13) "אהלי יצחק" מאת יצחק בונאן. ככל הנראה מתחילת המאה ה-19.

רשימת חשבונות המתעדת סכומים כספיים אלפא-נומריים בהקשר לאדם בשם "שמואל אלאשקר / Shemuel al-Ashqar" בתאריך י"ט בחודש שעבּאן, אך השנה אינה מצוינת בכותרת של צד ה-recto (שורה 1r). מתחת לכותרת מופיעים שלושה טורים, וכל אחד מסומן במונח המציין סוג מטבע, לפי סדר רמת הבהירות: "עתיק" (ʿatīq), "ג'דיד" (jadīd) ו"בונדוקי" (būndūqī) (שורה 4r). בעוד ששני הסימונים הראשונים עשויים להתייחס למגוון סוגים אפשריים של מטבעות — למשל "ג'דיד" יכול להיות מטבע נחושת או זהב במצרים העות'מאנית, המוכר גם ממקור נוסף — "בונדוקי" הוא קרוב לוודאי התייחסות לדוקטים ונציאניים מזהב או לחיקוייהם, שהוטבעו תחת השלטון הממלוכי והעות'מאני. בהמשך צד ה-recto, ובנפרד משורה ברורה כלשהי, מופיע גם הסימון "אבו תאקע / abū tāqaʿ", שהוא ככל הנראה התייחסות לטאלר הכסף האוסטרי. בשורה הקריאה האחרונה של ה-recto נזכרים "בני גולת ספרד" (ספרד מתויגת ביחד עם אל-אנדלוס במאגר המקומות). צד ה-verso של הקטע שימש לניסויי קולמוס שתרגלו שמות מקראיים בשני מופעים זה אחר זה בדיוק: "אברהם יצחק יעקב", וכן ישנם ניסויי קולמוס בגוף ראשון הכוללים את השם "דוד". בשורה השלישית של ה-verso מוזכר גם בית כנסת, אך לא ברור אם המונח נזכר באופן כללי או בהקשר למקום מסוים.

שני ביפוליום מתוך פנקס חשבונות מסחרי שנכתבו באותה יד, אך בהפרש של מספר שנים זה מזה (האחד מתוארך לשנים 1050–1052 לסה"נ, והשני לשנים 1054–1055 לסה"נ). שני הקטעים אינם מהווים חיבור ישיר (השני גדול יותר בכאינץ' אחד בגובה וברוחב), אך הם מתוארים כאן כצירוף בשל הנושא המשותף: בכל אחד מהם נמצא תיעוד יומיומי של עליית מי הנילוס. התאריכים נתונים לפי הלוח הקופטי (כולל אזכור של עיד אלצליב, 'חג הצלב הקדוש') ולפי הלוח ההיג'רי. יחידות המידה הן אצבע (אצבע) ודרא (אמה). הקטע הראשון נפתח באזכור הענקת בגד כבוד (חלעה) לאבן אבי אלרדאד — שאינו שם פרטי של אדם, אלא תוארו של הפקיד המופקד על קריאת מד הנילוס (לפי קורטזה). הקטע השני כולל תיאורים של חגיגות פתיחת התעלה (אלח'ליג') בידי הח'ליפה מעד אבו תמים אלמסתנצר באללה, הוזיר אליאזורי (המכונה סייד אלוזראא, 'אדון הוזירים'), ושני בניו של האחרון — ח'טיר אלמלך וצפי אלמלך. התאריכים נתונים בעיקר לפי הלוחות המוסלמי והקופטי, אך גם ראש השנה וסוכות (של שנת ד'תתט"ו לבריאת העולם) משמשים כנקודות התייחסות. המסמכים אינם מוזכרים בספרות המחקרית. הם זוהו על ידי אלן אלבאום, וזיהוי הצירוף ביניהם נעשה על ידי מרינה רוסטו. פרסומם על ידי אלבאום ורוסטו צפוי בעתיד.

חשבונות, אולי בכתב ידו של אחד מפועליו של אבן יג'ו; לא בכתב ידו שלו. דומה למסמך מקביל. החשבון נכתב ללא ספק בהודו, שכן המחירים נקובים במטבעות הודיים — פילי כולמי (כלומר, מעיר הנמל קוילון שעל חוף מלבאר) ובפנם. בן-בריתו האנונימי של הכותב, שחשבונו רשום כאן, חויב על קבלתם של מצרכים שונים, ובהם הן מוצרים הודיים והן פריטים שהיו מיובאים בדרך כלל לשימוש אישי מתימן וממדינות המערב. ככל הנראה היה מדובר באדם תימני, או מאדם אחר ממדינות המערב, אשר שהה בהודו באותה עת. הסחורות הנזכרות: זבד (חתול-מושק), ששר (סינבר), סיר נחושת, כלי זכוכית, צימוקים, מנורה (או אולי ערמון הודי? קנדלי), סוכר, דבש, מור (מירה), שרף לבונה (סטוראקס), וסוכר מצרי. אחד הנתונים החשובים העולים מן המסמך הזה (בהנחה שהסוחר היה מדויק בחישוביו) הוא שהפנם לא היה בדיוק רבע פילי אלא מעט פחות מכך: כאן היחס הוא 0.236. לא נערך במהדורת ספר הודו: על גב הדף מופיעה רשימת חשבונות נוספת, כתובה בכתב ערבי ובמספרים יווניים/קופטיים, ובראשה גליף (סימן). אחד הפריטים ברשימה זו הוא זבדה (חתול-מושק), דבר המעיד על כך שהיא קשורה כנראה לחשבון הכתוב ביהודית-ערבית. ייתכן שגם המילה "פילי" בכתב ערבי מופיעה בפינה השמאלית התחתונה.

דף כפול מתוך פנקס חשבונות. תיארוך: כנראה מן המאה ה-18, אך ייתכן שמדובר במאה ה-17 ועד ה-19. הכתב כולו עברי, עם ספרות ערביות מערביות. צורת הכתב מזכירה את כתב הסוליטריאו. השפה או השפות לא זוהו במלואן, וקיימת סבירות גבוהה שמדובר בז'רגון ייחודי למקצוע מסוים, או אפילו במילות קוד פרטיות של הסוחר עצמו. במקרה אחד הספרה 1 נכתבה במילים: אונו = uno (ככל הנראה מספרדית/לאדינו). ישנם כ-16 רישומים נפרדים, וביניהם מילים בודדות הפזורות פה ושם, בכללן מופע אחד של טיפיטירדאר = defterdar = מנהל חשבונות או גזבר (מתורכית). לאחר כל רישום מופיע זוג מספרים; הראשון מתויג בדרך כלל ראיש או עורא, והשני מתויג בדרך כלל נואיבא או חומשו. ברור כי חומשו (מעברית) פירושו 1/5, בעוד נואיבא (= nueva = חדש) פירושו 1/50 של ראיש ו-1/10 של עורא. המילה עורא, על אף האיות החריג שלה, אולי גזורה מ-oro = זהב, וייתכן שהיא מתייחסת ליחידת מטבע. המילה שולטאני מופיעה פעמיים, וייתכן שזהו sulṭānī הערבי, אשר אף הוא עשוי להתייחס למטבע. כמו כן מופיעה המילה דוראקא (בערבית: "אפרסק") והצירוף דוראקא מחרוקא (בערבית: "אפרסק שרוף"), אך מן הסתם אין מדובר באפרסקים ממשיים, שרופים או לא. המסמך כולו נותר מסתורי ביותר.

חשבונות מסחריים בכתב ערבי ובספרות יווניות/קופטיות (עם שם החודש "מרחשון" כתוב בכתב עברי שלוש פעמים). כתוב על בד. שאר המסמכים המעטים בגניזה הכתובים על בד מקורם בהודו, ועובדה זו רומזת — אך אינה מהווה הוכחה — שגם מסמך זה הגיע מהודו. מידע מצד הרקטו: המילה "ת'אני" בראש הדף מציינת שזהו הדף השני של החשבון. הוא נכתב בשנה שבה ד' בחשון חל ביום חמישי. נראה שמדובר ברשימה מפורטת של הוצאות עבור עבודות בנייה בבית במשך כחמישה ימים. נזכרות בו פעמים אחדות לבנים אדומות ובַנָּאי הלבנים. הסכומים נמוכים יחסית, בעשרות הדרהמים. רשומה אחת מתייחסת לכאורה ל"ארבעה לוחות משחק" (אלואח אלעאב). רשומה אחרת היא הוצאה עבור "היהודים" עבור חמישה ימי זרימת מים (סיל אלמאא'). מידע מצד הוורסו: יחידת המידה פראסלה נזכרת פעמיים (אופיינית למסמכי סחר הודו). "השיח' אברהם" נזכר בארבעה מקומות שונים, ובהם הכותרת ([...] חוואא'ג' אבראהים); סביר מאוד שמדובר באברהם בן יג'ו, ושהחשבון נערך עבורו. בתחתית הדף מופיעה רשימת חובות המגיעים לאברהם, ובכללם חוב מ"חמיו השיח' כרדאר". קיימים חשבונות מסחריים נוספים מאותה סביבה (בערבית-יהודית). המסמך זוהה כקשור לסחר הודו על ידי אמיר אשור, ותוסף מידע מאלן אלבאום.

רשימה משנת 1593, המתוארכת לאלול ה'שנ"ג ולתחילת ה'שנ"ד, הנושאת את הכותרת "שארית בתי הקודש של קהל המוסתערב". בהמשך מובאים שמות רחובות ורשימות של אנשים, ככל הנראה שוכרי הנכסים של ההקדש. ליד חלק מן השמות מופיעות הערות על תשלומי שכירות — כמה שולם וכמה נותר לתשלום. הרשימה עשויה להיות שימושית לצורך הצלבת אנשים ומקומות המוזכרים במסמכים אחרים מן המאה השש עשרה. רישום החשבון הראשון ברקטו קשור למנהיג הקהילה ר' עובדיה כהנא ול"הוצאות דמוה" (כנראה בית הכנסת/אתר העלייה לרגל). אזכורים מן המאה השש עשרה ולאחריה לאתר קדוש זה הם בעלי חשיבות מכרעת, שכן סביר להניח כי בית הכנסת של משה רבנו בדמוה נחרב בשנת 1498, על פי הוראת הסולטאן הממלוכי אל-מלך אל-נאצר (על מאורע זה ראו פאול פנטון, "צופים ויהודים במצרים הממלוכית"). נראה כי בית הכנסת בדמוה אכן נבנה מחדש, שכן הוא מוזכר בכרוניקה של ר' יוסף סמברי מסוף המאה השבע עשרה, "ספר דברי יוסף". ר' עובדיה כהנא מצוין כנפטר בשורות הפותחות (1–5) של מסמך משפטי קהילתי משנת 1595. בין השמות הנוספים המוזכרים במסמך: ברקטו — ישועה בוחירי, סלימאן שאמי, שמואל עִמאני, ח'ליפה שאמי; ובוורסו — עובדיה חג'ר, שלמה עכאס(?), יששכר גואלי.

מסמך יוצא דופן המכיל פרוטוקול פגישות הנוגעות לעסקיו של אדם ששמו דהוי מכדי לקריאה (ר2). בערבית-יהודית. תיארוך: ככל הנראה המאה ה-13 או ה-14. כתב היד ייחודי וייתכן שניתן לזהותו. (1) מזכיר את מחמד, את "אלרב" (הרב), ואת איסוף, מספור ורישום של "עותקים". (2) פגישה עם זכריה הסופר: בעניין עותקים ומחברות ריקות, ובה הוא מוזהר לקיים את ההוראות הקודמות שניתנו לו ("ולא יהיה צד שלישי מלבד האל") ולכרוך את הספר שהושאר בידיו. (3) פגישה עם דאוד אלמע'רבי: ובה מודיעים לו שהדובר הורה למחמד לשלם לו את הכסף, ושהוא רשאי לקבלו אם ירצה בכך. (4) פגישה עם אבו אלחסן אלבע'דאדי: ובה מודיעים לו שהממחטות (או הסודרים) טרם נמכרו, אך כאשר יימכרו יקבל את התמורה. (5) פגישה עם מפצ'ל אלזג'אג': מבקשים ממנו לגבות את הכסף מזכרי, ולאחר מכן להעבירו למחמד. (6) מזכיר את שמואל בן אחיו של "אלרב"; שאר הטקסט פגום מכדי לקריאה. (7) אם זכרי אלמע'רבי שילם את הכסף, עליו לאסוף 29 קירטאס עבור מתתיה ושלוש מחברות נבחרות. (8) הוראה למחמד שלא להזניח דבר ולמכור את הריבס (רהובארב). מתחת לכך נרשמו חשבונות בערבית-יהודית בכתב יד ובדיו שונים. (חלק מן המידע מבוסס על הערותיו של גויטיין המצורפות.)

חשבונות מסחריים בערבית-יהודית. מהמאה ה-16, לפני שנת 1573 לסה"נ, על סמך אזכור הרדב"ז (נפטר ב-1573). בחשבונות מוזכרים מטבעות מקומיים ובינלאומיים: קורונה ספרדית, ג'דיד עות'מאני, ו"קדים" (אולי סוג מטבעות ממלוכי שיצא משימוש). בפינה הימנית העליונה של ה-verso מוזכר משה בן אבידרהם, ואולי מדובר באותו אדם שכתב את המכתב T-S NS 338.70. סביר שזהו המקרה, הן בשל תיארוך הפליאוגרפיה והן מפני שמשה בן אבידרהם מופיע כאן בחשבונות אלה עם התואר הרבני "חכם". בין הדמויות הנוספות המוזכרות בחשבונות: (recto) משה מדינה, "יתומי ר' פרץ", "אשת משה לוחייזא?", עבדאלקאדר אלסכנדרי, עלי בן עבד.. אלמינאוי, גורגי (Gorge/Jorge) קונסול, מחמד ענברי, דוד[?] גלטה (אולי שם הקשור לאיסטנבול), אסכנדר טופג'י[?] (אולי מילה תורכית), מנחם כהן, בדר אלדין אלקבאני ושמואל כהן. ב-verso: אברהם כהן, אברהם אלחכים, יצחק חביב, יוסף אבולח'יר, שמואל בן שלמה שולאל (אולי מצאצאי הנגידים האחרונים), ו"אשת דוד בן אבי זמרא" — הוא הרדב"ז (נפטר ב-1573 לסה"נ), הפוסק הרבני המשפיע ביותר במצרים של המאה ה-16. שם אחרון זה מסייע בתיארוך החשבונות כקודמים לשנת 1573, שכן הרישום הוא "אשת" ולא "אלמנת".

ביפוליו בכתב ידו של ערוס בן יוסף. הורסו הוא לוח שנה מסודר בצורה מסודרת המתחיל בפורים של שנת ה-15 של מחזור 257, כלומר 4879 לבריאת העולם, כלומר 1119 לספירה. לוח השנה ממשיך עם רשומות חודש אחר חודש לשארית 4879, לכל 4880, ו-4881 עד ניסן. כל רשומה מפרטת את החודש המוסלמי המקביל. הדף השמאלי ברקטו הוא רשומת מסע: 'הגענו [...] ביום שישי לעדן [...]. עזבנו את עדן ביום שלישי ז' חשוון, יהי רצון שאלוהים ירחם עלינו ויגזור [...] עלינו ועל כל ישראל. הגענו לדהלכ ביום חמישי ב-16 של אותו חודש. עזבנו את דהלכ ביום שלישי ה-21 [...]. הגענו לסואקין ב[...] ב[...] של כסלו [...]. עזבנו -- אם ירצה ה' -- מסואקין ב[...].' לוח השנה המתפרס על 4879–81 לבריאת העולם וימות השבוע המצוינים ברשומת המסע מצביעים שנכתב כנראה בכסלו 4880 לבריאת העולם = נובמבר/דצמבר 1119 לספירה. העובדה שהוא כותב 'אם ירצה ה'' בביטוי 'עזבנו מסואקין' מצביעה שהוא כותב רשומה זו בעודו בסואקין ומצפה לעזיבה קרובה. מתחת ב-90 מעלות יש חשבונות מסחריים בכתב ידו. מזכיר יצחק וצדקה; המיקומים דהלכ וסואקין, כל אחד פעמיים; שכירות סירה קטנה (כרא ג'לבה, שורה 6); וגלימות (ת'ייאב, ארבע שורות מהתחתית).

רשימת תשלומים (דומה לרשימה אחרת) בכתב ידו של שלמה בן אליהו, עבור השבוע השביעי והשמיני של מחזור הקריאה בתורה. רוב השמות והסכומים זהים לאלה שברשימה המקבילה. הרישומים עבור השבוע השמיני כתובים בכתב ערבי. כמו כן נרשמו מספר תשלומים של חובות שנותרו מן השבוע השישי. זהו דו"ח מלא. המספרים אינם מוגדרים במפורש: ב-15 השורות הראשונות הם מייצגים דרהמים, וב-20 השורות הנותרות — כיכרות לחם. קושי נוסף: כאן, מחיר הלחם הוא 32 דרהמים (וההפצה היא 126 ליטראות = כיכרות), בעוד שבמקומות אחרים כ-10 ליטראות עולות כ-1 דרהם (150 ליטראות לחם עולות 15 דרהמים ברשימה אחת ו-13 1/3 דרהמים ברשימה אחרת). הפתרון שמציע גויטיין: "עדיין התקיימו שתי חלוקות מדי שבוע, בימי שלישי ובימי שישי, כפי שהיה הנוהג מאה שנים ויותר קודם לכן. הרשימה שלנו מציינת את מספר הכיכרות שהוקצו לכל משק בית בחלוקה אחת (כפי שמקובל בכל רשימות העניים), אך רושמת את סך ההוצאה על לחם במשך שבוע שלם (אצל המחלק הרלוונטי). יוצאת דופן וראויה לתשומת לב היא הופעתו הנדירה יחסית של הסעיף 'שתי כיכרות לאדם אחד', במיוחד בהשוואה לרשימות מראשית המאה האחת-עשרה והשתים-עשרה". הרשימה מתוארכת לשנים 1210–1225.

רקטו: טבלה אסטרונומית בכתב ערבי, המונה את שמות מזלות גלגל המזלות (ת'ור, ג'וזא, סרטאן, אסד... ג'די, חות) ולצידם רצפים של ספרות יווניות/קופטיות. הכתב דהוי וקשה לקריאה. ניכרים סימנים לכך שהדף שימש בעבר בכריכת ספר. ורסו: טבלה של כותרי ספרים בכתב ערבי. תיארוך: בקירוב המאות ה-11–13. הספרים הם נוצריים, ולאחר כל ערך מצוינת השפה: ערבית (ערבי), קופטית (קבטי, אולי בניב הבוהיירי) או קופטית סעידית (צעידי). חלק מהספרים מצוינים בכמה שפות. בין הכותרים: - כתאב אלרהבנה [ספר הנזירות], בקופטית עם מעט ערבית - כתאב [תפ]סיר אלאנג'יל [פירוש לבשורה] מאת אבן אלטיב (חוקר ידוע, נפטר ב-1043), בערבית - כתאב אלמעמודיה [ספר הטבילה], בקופטית - כתאב מזאמיר [תהילים], בקופטית - כתאב תקדיס אלמאא ותכליל(?) ותח'ליל(?), בקופטית עם מעט ערבית - כתאב [...] קדאסאת(?) רומי וקדאס(?) כירלוס (? كيرللس), בקופטית; ולצדו ההערה "אצלי" (with me) - כתאב רסאאל בולוס ו[... ... ...] [איגרות פאולוס?], בערבית - כתאב דאניאל [ספר דניאל], בסעידית - ועוד מספר ערכים נוספים. הטור השמאלי ביותר מוסתר חלקית בתצלומים הדיגיטליים; יש להזיז את הקטע כדי לאפשר קריאה מלאה.

ורסו, צד שמאל: העמוד האחרון כולל אוסף של עדויות משפטיות שמסרו אנשים שונים בפני מי שחקר מה עלה בגורלו של סכום כסף. הכתב שונה מזה של שאר הדפים, וההתחלה חסרה. הדובר הראשון אומר משהו על "מקוץ' ולמטה" ועל כך ש"שילמתי את הסכום הנזכר אליהם... מעל קוץ'. שילמתי את הסכום הנזכר לגוי". לאחר מכן אבו אלמחאסן אלצירפי אלתפארת מספר שנפגש עם אלשיח' אלמהד'ב, אשר סיפר לו שהיבה בא ואמר שהגיע גוי ש"ידע את מקום הימצאו של אבו אלפח'ר, והלווינו(?) לגוי 20 דינרים". (הכותב משלב כאן את ההערה "בדיוק כפי שאחיו הזכיר קודם לכן".) ואולם, "נאמר לנו" גם כי גוי זה כלל לא הכיר את אבו אלפח'ר, לא עלה לקוץ' ולא ידע היכן נמצא אבו אלפח'ר. אדרבה, אבו אלעלאא אבן סכאך הוא היודע את מקומו. הדובר ממשיך ואומר: "נפגשתי לאחר מכן עם אלמהד'ב וסיפרתי לו את אשר אמר לי היבה, והוא (אלמהד'ב) השיב: 'גם אם הגוי לא היה זה שעלה לקוץ', מן הסתם שמע על אבו אלפח'ר'. שאלתי את אלמהד'ב על הזהב, והוא ענה: 'הוא אצלי, בתורת פיקדון בעבור הגוי, ועדיין לא שילמתיו לו, עד שיבוא אבו אלמג'ד'. נפגשתי עם מנא בן תמים שאמר לי שישב בשער, ואלמהד'ב עלה לבית..." כאן הטקסט נקטע.

רשימה של חשבונות וחישובים בערבית-יהודית הנוגעים למשקל, לערך ולמחירים של "צימוקים / זביב" (שורה 3r, 8r) ולסחורות נוספות. מאחר שמטבעות זהב מסוג שריפי משמשים בחשבונות, הקטע חובר אחרי שנת 1425 לסה"נ. אדם בשם דוד כהן מעורב בחישובים שבצד הפנים (recto), ייתכן כצד לעסקה הקשורה לכך (שורה 2r). המונחים "משקל / וזן", "ערך / קאים" ו"מחיר / סער" מופיעים לכל אורך צד האחור (verso), ולעיתים מופיעות צורות פועליות מהשורש "צרפ / صرف" (שורה 8r, 16r), המרמזות על חישובי ערך, אולי המרה למטבעות "כסף / פצה[?]" (שורה 13r). כל המספרים הללו נכתבים בכתיב אלפא-נומרי. בצד האחור אותו כותב ממשיך בחשבונות הקשורים למגוון אנשים, כגון יצחק בן אלאשקר "אלאשקר" (שורות 6-7v מצד שמאל של הקטע), מאיר סראגוסי "סראגוסי" (שורות 8-9v), ואהרן בן אלאשקר (שורות 11-12v) — שלכל הפחות אחד מהם ניתן לאתר במסמכים מתוארכים מן המאה השש-עשרה (ר' מאיר סראגוסי). בחישובים הקשורים לאנשים אלו משמשת התווית הכללית "כסף / פצה" (=מדין) לצד הציון המסוים יותר של מטבע הזהב "שריפי / שריפי", אשר נטבע לראשונה בימי הסולטנות הממלוכית בשנת 1425 לסה"נ.

חשבונות מאוחרים בכתב עברי שניכרת בהם השפעה פלאוגרפית אשכנזית ו/או איטלקית. כותרת החשבונות היא "חשבון של דוידה[?] היגיר" (חשבון של Davide Heger). אוצר המילים במסמך משתרע על פני שלוש שפות לפחות, ואולי אף יידיש כשפה רביעית במקרים מסוימים (אם כי דרושה בדיקה נוספת כדי לקבוע אם אכן כך הדבר). בצד ימין של הרקטו מופיע גם ביטוי באיטלקית(?) בכתב לטיני, שאולי מהווה חזרה על השם שבכותרת ("di davide __ger?"). החשבונות מפרטים כמויות של מגוון מוצרי בד, ביגוד וצבעי טקסטיל, ובהם: "brocado" (ברוקאד), "funduqī yarōq" (אולי צבע "אגוז ירוק"), "בגד לבן", "grana morado" (morado = סגול) ו"גראנא אדום". אף ש"grana" יכולה להתפרש גם כ"זרע", סביר להניח שמדובר כאן בצבע השני (קוכיניל), משום שבמקומות רבים הפריט הרשום הוא "גראנא אדום" (קוכיניל אדום). מאחר שצבע זה הובא לאזור הים התיכון לראשונה מהמושבות הספרדיות בעולם החדש, נתון זה מסייע לשערך את תיארוך הקטע לאחר שנת 1500 לספירה. גם הצבע "כתום" (נאראנהאדו) מופיע בוורסו בהקשר של פריט "flandres" (פלאנדריש) — אולי סוג כלשהו של בד כתום שיוצר בפלנדריה.

ביפוליום של חשבונות (סכומים שנגבו) בערבית-יהודית ובספרות יווניות/קופטיות. תיארוך: ככל הנראה לא מוקדם מהמאה ה-13. רשומים שמות ומספרים רבים. מופיעים בו מספר משוחררים (המסומנים בשם מעתוק). הסכומים נעים בעיקר בעשרות (של דרהמים?). החיבור בין הקטעים נעשה על ידי אלן אלבאום. השמות בדף 1ע"א כוללים: עבד אל-כרים; יוסף אבן אל-דג'אג'י; מוסא בן אברהים; נצראללה; נאצר; יוסף; מוסא; שלמה. השמות בדף 1ע"ב כוללים: אל-מעלם מוופק; שלמה; יוסף אבן אל-עודי; הבת אללה אל-חזן; הבת אללה אבן אל-כאתב; [...] בן פח'ר; [...] הסופר; יעקוב אל-חנאוי; אסד בן מעתוק; אברהם בן [...]; אברהים בן יוסף; סעיד בן אבו אל-פרג'; יוסף אבן אל-דג'אג'י; מוסא בן אברהים; אברהים אל-מחלי. השמות בדף 2ע"א כוללים: אסעד אל-צירפי; אחיו מוסא; אברהים אל-שמאע; מעתוק בן מוסא; הבה בן מחאסן; יוסף בן סעיד; פרג'ון; יצחק אל-חנאוי; הלל אסכנדראני; אברהים מחלי כהן; מעתוק אל-צבאע'; שמילה(?) בן יוסף; אחיו יוסף; יוסף אל-מחלי; סעיד [...]; המלך (?? "אל-מלכ"). השמות בדף 2ע"ב כוללים: סרור; יעקוב; צדקה אבן אל-נשאדרי; סרור אבן אל-חזן.

רשימות של תשלומים וייתכן שגם נתונים פיננסיים נוספים בערבית-יהודית. מבנה התשלומים ברור ביותר בצד הפנים (recto), שם רושם הכותב בראש העמוד מצד שמאל: "וצל מן יד כליל", כלומר "התקבל מידי ח'ליל". הסכומים הכספיים מבוטאים לאורך כל המסמך בקרושים מכסף, המסומנים לעיתים תכופות בקיצור "ق", ובצד האחור (verso) מוזכר לפחות פעם אחת גם המחבוב מזהב. השימוש בשני סוגי המטבעות הללו מסייע לתארך את הקטע לאחר שנת 1703 לסה"נ — המועד שבו החל הקרוש להופיע בתפוצה רחבה (לפי Pamuk). באותה רשימה של כספים שהתקבלו "מידי ח'ליל" מופיעות אזכורים מזדמנים של מסמך משפטי מן התקופה העות'מאנית הידוע בשם "תמסוך", המופיע כאן בכתיב "ּתמסוך", שעשוי להתייחס לפעולת לקיחת בעלות על נכס ו/או לשטר הקנייני המעיד על הבעלות על נכס. בין האנשים המוזכרים ניתן למנות את: יעקב ראובן, יוסף חסון, סעד פינטו, אלחאג' חוסיין אלאבי [?], וחיים חנן. בצד האחור הרשימות מפוזרות יותר, אך עוקבות אחר מבנה דומה לזה שבצד הפנים, ובין שמות נוספים המופיעים בחשבונות: חיים זגאדון [?], אליהו שתאוי, יצחק יעבץ, וחיים דיין.

ביפוליום של חשבונות. שניים מן העמודים הם ככל הנראה חשבונות מסחריים, שעניינם בעיקר רישום הכנסות, בתערובת של ערבית-יהודית ומעט כתב ערבי, ובהם נזכרים שמות כגון כרים, נאצר, סלאמה, אבן סברה ובו עמר. משפחת אבן סברה מוכרת מכמה מסמכי גניזה בני המאה ה-11. (חלק מן המידע מבוסס על קטלוג CUDL.) שני העמודים האחרים כתובים בכתב ערבי, ובהם מעט ספרות יווניות/קופטיות או סימנים אחרים. ייתכן שעניינם קשור לרשויות המדינה — למשל, האזכור (בדף 2v) של "המתולי אלחכם" (متولي الحكم), בנוסח: على ما رزق(؟) بدخول متولي الحكم من . . . في هذين الشهرين. וכן קטע (בתחתית דף 1v) שתרגומו: "ברמהאת: והציוד(?) כסדרו בטובה ובאמשיר, מן הפרסים: שישה עשר חיילים" (برمهات والعدة على استقرارها في طوبة وامشير من الفرسان ستة عشر غلاما). מעל לכך, באותו עמוד, מופיעה רשימת שמות מעניינת (של חיילים?), בכותרת "asmāʾ, wa-hum:" — יוסף בן יוסף; נקיטה(?) בן באדיס; באדיס אל-[...]; מליח(?) בן דורק(?); [...] אל-מולד. השם "באדיס" מרמז על מוצא ברברי או צפון-אפריקני (למשל, הגדוד הברברי במצרים).

מילון ייחודי מארמנית-יהודית לערבית-יהודית. תאריכו אינו ידוע. כולל עשרים מילים וצירופים הכתובים בארמנית-יהודית, ומתחתיהם תרגומם לערבית-יהודית: "לחם", "בשר", "מים", "יין", "ורד", "תפוח", "אגס", "אישה", "בתולה", "אם", "אב", "פנים יפות", "זמרת", "לבן", "שחור", "גובה מס" (זיהוי מסופק), "היכנס", "המשך", "שב" ו"מה שלומך". המידע מבוסס על רשימתה של מלוני שמירר-לי בבלוג שברי הגניזה (יוני 2021). החיבור בין הקטעים זוהה בידי אלן אלבאום ביוני 2022. בראש המילון מופיעות שתי שורות של מילים בערבית הכתובות בכתב מרובע יוצא דופן (אולי בעל אופי מאגי?). בצד הפנים (recto) נשתמרו שתי שורות שהיו במקור חלק מצו ענק; כיום שרדו ממנו רק כשלוש מילים בקצות השורות (יסתכמל... ؟؟؟ לאמואל). המילון נדון במחקרים הבאים: - אביחי שבטיאל, "A Judaeo-Armenian and Judaeo-Arabic Word-list from the Cairo Genizah" (2005). - ג'יימס קלאקסון, "An Armenian/Judaeo-Arabic Word-List in Cambridge" (2008). - ג'יימס ר' ראסל, "On an Armenian word list from the Cairo Geniza" (2013).

רשימות בערבית-יהודית ובעברית של תרומות שנאספו לקראת שבתות שונות. כל רשימה מסודרת לפי תורמים יחידים ולפי השבועות הספציפיים בלוח השנה הליטורגי, המסומנים על ידי קריאת הפרשה השבועית המתאימה (למשל קדושים, בחוקותי). קטע זה משמש אפוא לאותה מטרה של רישום קהילתי כמו קטעים סמוכים אחרים שגם הם מתעדים תרומות לשבת. עם זאת, הקטע הנוכחי אינו מצטרף לשני הקטעים האחרים, מכיוון שכתב היד והפריסה שונים, וייתכן אף שנעשה כאן שימוש בדיו אדום שדהה במהלך השנים. מחקר עתידי על שמות המופיעים ברשימה עשוי לסייע בקביעת אומדן תאריך מדויק יותר. בין השמות הנזכרים (recto): יצחק גבאי [?], מנשה ג'וניד, חיים חנן, עטיה [שם משפחה בלבד], עזרא הררי [?], יוסף תלמיד, מרדכי בואלובץ [?], אליהו אבו-עסל, סלמון שמחון, משה ג'וניד, סעד והבה, אב[רהם] בנימין, יעקב עכובס, חיים רצון, יצחק דיין, יוסף לוי, אברהם אל-רוקי [?], יוסף נדה [?], מעתוק חדד, חיים סהל, מוסא דבח, חיים מוצרי, יוסף מוצרי, נסים דיין, בכור [?] דיין, סעד רוצאנו, חביב חסון, חיים שלום, יוסף רומאנו, ח'ליפה והבה.

חשבון של הקודש, בערך שנת 1220. דף כפול מתוך פנקס. הרשימה כוללת בעיקר הוצאות, רובן עבור בתי הכנסת ועבור תלמידי חכמים ופקידי הציבור. בין המופיעים ברשימה ישנם שמשים, ובהם שמש בית הכנסת בדמוה. ארבעה עמודים של טיוטות חשבונות קהילתיים, כולם מחוקים בקווים אנכיים ואלכסוניים — פרקטיקה מקובלת לאחר שהועתק עותק נקי. העמוד הראשון כמעט זהה לחלוטין למסמך אחר. שאר העמודים מעניינים במיוחד, שכן הם כוללים הוראות רבות מאת הנגיד אברהם מימוני, החושפות את שיטות הניהול המנהלי בעתות מצוקה קשה. לדוגמה, מגבית בסך כולל של 30 דרהם הובטחה לבחור מגרבי, ואדם נכבד ערב לסכום ושילם אותו לאותו זר. כאשר התקבלו רק 17 דרהם בפועל, הורה הנגיד ליטול 13 דרהם ממגבית שנאספה עבור אדם מדמירה שבמצרים ולהעבירם לאותו נכבד. הנסיבות היו ככל הנראה שההלך מן המגרב נאלץ לעזוב, בעוד האיש מדמירה יכול היה להמתין, וכן שהאנשים שערבו לסכומים היו צריכים לקבל את כספם בחזרה מיד — שאם לא כן, לא יימצא איש בעתיד שייטול על עצמו תפקיד זה, שאודותיו אנו קוראים רבות בפרוטוקולי בית הדין.

חלק מפנקס, ובראש הקטע מופיעה כותרת בנוסח של דף שער: "רשימת עניי פֻסטאט — האל ברחמיו יעשירם ויעזרם בחסדו ובטובו" (בדף 15.5). התאריך השתמר כאן, בפוליו 39: י"א במרחשוון, 30 באוקטובר 1107 (גויטיין כתב במקום אחר "יום שלישי, י"ח במרחשוון [5 בנובמבר]", אך תיארך זאת נכון במקום אחר). הצורה שבה נכתב התאריך מאפשרת קריאה כפולה — תי"ט או תמ"ט, היינו 1107 או 1147 — אך הקריאה תי"ט (1107) נתמכת בוודאות הן על ידי כתב ידו של הלבלר [הלל בן עלי] והן על ידי שמותיהם של אנשים שונים המופיעים ברשימה, המוכרים ממסמכי גניזה אחרים. מובאה: "490 ליטראות, המסתכמות ב-539 (כיכרות לחם), מן האופה מעאלי. נוספו עשר (ליטראות), והסך הכולל הגיע ל-500, ובכלל זה עשר כיכרות של לחם ישן." עלים נוספים מאותו פנקס הם דפים 5, 15 ו-50. בולט במיוחד הופעתם של ה"רום", ככל הנראה יהודים שמוצאם מביזנטיון. במספר מקומות מופיעים שמותיהם של האופה מעאלי ושל אופה נוסף בשם צדקה, הקוטעים את רשימת שמות הנתמכים. כתב היד הוא של אברהם בן אהרן, אשר כתב גם רשימות נוספות מאותו סוג.

תרגילי כתיבה בכתב עברי ובכתב ערבי, ובהם מגוון מרתק של טיוטות ותרגולי קליגרפיה בשתי השפות. הדיו וקווי הקולמוס נראים כיד אותו סופר עצמו. דרושה בדיקה נוספת לבירור התוכן. תיארוך: ככל הנראה סביב המאה ה-16. מקבצי הטקסט המשמעותיים ביותר בערבית בצד הפנים (recto) הם שניהם קטעים או טיוטות של מסמכים משפטיים. הראשון קובע כי מחמד בן עלי אלמאלכי חייב לסלמון בן הדיין מוסא אבן אל-[...], "בדיוואן הרם [כלומר בית הדין של מושל קהיר]" (בּי-אל-דיוואן אל-עאלי) שבקהיר, סכום כסף מסוים (שלא צוין) בדוקטים זהב חדשים בעלי ערך הילוך בפוסטאט ובקהיר (الذهب الجديد الدوكاتي الوازن الماضي في مدينت مصر والقاهرة المحروسة). הרשומה הבאה מתייחסת גם היא למחמד בן עלי ומכנה אותו קאדי. כמו כן היא מזכירה את אסחאק [...] היהודי הרבני המוכר בשם אבן בנימין (כלומר אסחאק בן בנימין). חלק מן הרישומים הנוספים מזכירים שמות אחרים, כגון אל-מעלם סמואל כוהן (שמואל הכהן). בצד האחור (verso) ישנן טיוטות של פתיחת חשבון (קאאמה מבארכה) הנוגע להכנסות והוצאות של אדם בשם אסחאק.

חשבונות בערבית-יהודית. ייתכן שנרשמו בידי מוכר ספרים, ועל סמך אחד מסוגי המטבעות המופיעים בו — ה"יוזליק" ("יוזליס", שורה 3 בצד הפנים) — המסמך מתוארך ככל הנראה לסוף המאה ה-18 או למאה ה-19 (מטבע היוזליק העות'מאני הוטבע לראשונה רק בשנת 1789). תיארוך זה אפשרי גם בשל צירוף אותיות המופיע בצד האחור (שורה 14), שאולי מהווה ערך מספרי המציין את השנה ה'תקנ"ח (בקירוב 1797–1798). הכותרת בצד הפנים נסמכת על המונח "תסלים" כלומר "תשלום", באופן המהדהד את שפת העסקאות הכספיות הרווחת בתקופה העות'מאנית (שורות 1–2). בצד הפנים מופיעים סוגים רבים נוספים של מטבעות עות'מאניים ובינלאומיים, ובהם "פנדקלי" (שורות 11–12) ו"ריאלאת תאקה פרנג'י" (שורה 14), שהאחרון עשוי לציין טאלרים אוסטריים או ריאלים ספרדיים. בצד האחור מופיעה כותרת נוספת המתארת עסקה, אך לכל אורך שאר הדף מופיעים שמות רבים. חלק מן השמות עשויים להיות שמות של מחברי ספרים מודפסים ו/או כתבי יד כרוכים, ובהם: משה אלטראס (שורות 6–7 בצד האחור) וראובן בן דוד בבלי (שורה 21 בצד האחור).

דף כפול (ביפוליו) שייתכן שמקורו בפנקס חשבונות של רוקח (עטאר), או לחלופין מתעד את חיסול עיזבונו של רוקח. כתב היד נראה דומה לזה של שמואל בן סעדיה הלוי. בין השמות המופיעים במסמך: אזהר; פצ'אא'ל אלצ'ריר (העיוור); פצ'אא'ל אחיו של המנוח; אבו אלחסן הלוי; אבו עלי הפרנס; אבו אלעז בן נעמאן; אבו אלביאן החזן; ח'לף; אבו אלפצ'ל הכהן; מנג'א בן אבו סעד; אבו סעיד; אבן פצ'אא'ל בן נעמאן; אבו אלחסן בן אבו אלפצ'ל; אבו סעיד; מחאסן בן הכהן. בין הסחורות הנזכרות: פואה (צמח צבע); כלים מסוג קמקם; עץ סנדל (צנדל); קופסאות או מכלים (עלבה); זרניח' (ארסן); ארגזים (צנדוק); שזיפים (קראציה); שרבטים או משקאות מרפא (שראב); ראסח'ת (כוחל, אנטימון); מרתק (תחמוצת עופרת); אגוז מוסקט (ג'וזה); מיני הלילג' ואמלג' (מירובלן); עץ אהל (עוד); כפור (כאפור); קדרות (קצריה); ורד; מהלב; קושט (קוסטוס); צנדרוס (שרף); מסטיק; הל; וציפורן (קרנפול). המונח קשה (קשّה — שאריות או פסולת?) מופיע פעמים רבות במסמך. (חלק מן המידע מבוסס על הערות גויטיין המצורפות.)

דף כפול מתוך פנקס חשבונות. עמוד אחד מכיל רשימת שמות; שני עמודים נוספים מכילים שירה עברית לצד רישומים שונים. העמוד הרביעי מכיל חשבונות בערבית-יהודית, ככל הנראה של מתווך בסחר עבדים. מתוארך לחודש רמדאן שנת '70 לפי לוח השנה ההיג'רי. על סמך כתב היד, האפשרויות הסבירות לשנה הן 970, 1070 או 1170 להיג'רה (המקבילות לשנים 1563, 1660 או 1757 לספירה). מופיעות חמש רשומות. שמות המטבעות אינם מצוינים, והחשבונאות הכספית אינה ברורה לגמרי. (1) קונה: אלחאג' יאקות. מוכרת: שאמה בת אציל אלדמיאטי, סוכנתה של [...] פאטמה. שפחה: אישה שחורה ושמה דאמה אלסרור. (2) קונה: מצטפא בן רציל(?). מוכר: יוסף בן עבדאללה. שפחה: אישה שחורה ושמה מבארכה. (3) קונה: עלי בן עבדאללה. מוכר: אינו מצוין? עבד: גבר חבשי ושמו ריחאן. (4) קונה: חוסיין בן עבדאללה. מוכרת: אסמאא תמעה(?). שפחה: אישה שחורה ושמה חסבי אללה. ככל הנראה הרכישה הושלמה ללא תשלום במזומן. (5) קונה: חוסיין אלרומי. מוכר: אלחאג' אבו נצר בן מחמד. שפחה: אישה שחורה ושמה עדילה או עדיילה.

בצד מאחור (verso): הצהרה בערבית-יהודית שלפיה רשימה של שני ספרים, ככל הנראה ספרים שזה עתה נרכשו, תיעשה "להירשם בתזכיר (תֻנקל אלא תד'כרה)" ותובא לפוסטאט. (1) ממישהו המוכר כמרצף האריחים (אל-מֻבלִּט): כִּתאב אל-אסתִכמאל פי אל-הנדסה (חיבור מאת אבן הוד אל-מֻאתַמַן, מלך סרקסטה בין השנים 1081 ל-1085; ראו ערכו של אחמד ג'בּאר על המחבר ועל החיבור הזה); (2) מאבו סעד: ספר על "מֻפרדאת" וסגולותיהם (על סמים פשוטים ברפואה? או שמא ספר על מילים?). אין זה ברור אם וכיצד המילה "מתנה" (מַוהִבּה) בראש הדף קשורה לעניין. הטקסט שמתחת ובשוליים נראה כבלתי קשור, פרט לכך שהטקסט בשוליים עוסק בגאומטריה — ראוי להשוותו לכתאב אל-אסתכמאל ולבדוק אם יש התאמה. תיארוך: ככל הנראה המאה ה-12 או ה-13. נכתב על גב דף הפתיחה של חיבור ספרותי על סגולותיהן המיוחדות של אבנים, המיוחס לאבו יוסף יעקוב בן עִמראן אל-מֻתַטַבִּב. בשוליים העליונים של הצד הקדמי (recto) מופיע מעין פתגם תמוה או טור שירה: . . . . תעבוא באלחכמה פי כתב לעבת באלנאס כמא לעבוא

חשבון מיום 1516 (תתקכ"ב = 922, כלומר 1516 לסה"נ), בעברית, המזכיר "ח'זאנה" — אוצר, ככל הנראה תיבה שאליה הופקדו כל ההכנסות וממנה שולמו כל ההוצאות. דבר דומה לכך אינו מופיע במסמכים מתקופת הגניזה הקלאסית, ולפי גויטיין הדבר משקף את "השיטה המסורבלת של מימון השירותים החברתיים, שמקורה בין היתר באי־השלמויות הטכניות הכלליות של המינהלים בימי הביניים. הצטברות כספי הציבור באוצר אחד נמנעה במידה מסוימת כדי להגן עליהם מידם הבולענית של פקידי השלטון הרודפים בצע." המסמך כתוב בעברית, ועל אף שהכותב משתמש במילה הערבית הזו ומתארך לפי החודשים המוסלמיים, נראה שהיה אירופי, אם לשפוט מצורת איותו של שמות ערביים. ייתכן שיש להסביר זאת טוב יותר על רקע אופייה הבלתי־קורפורטיבי של הקהילה באותם מאות, לכל הפחות. מסמך מאוחר זה עשוי לשקף את מנהגם של יהודים מאירופה, שהיו רגילים לצורת ארגון קורפורטיבית יותר. בצד אחד: הנכסים (=מה שנותר בח'זאנה); בצד השני: התשלומים (=נתתי ל־), כאשר הסכום הכולל הרשום הוא אלף 186 דר' (דרהם). (לפי כהן)

חשבונות בכתב ערבי הכוללים שמות ומספרים הערוכים בטורים מסודרים. דורש בדיקה נוספת. החלל סביב המסמך מולא בטקסט בערבית-יהודית הכתוב לכל הכיוונים. רוב הכתוב בערבית-יהודית עוסק בחישובים לוחיים-קלנדריים. ואולם, באמצע הדף נכתב: "אבן אבו אלפצ'ל אלפרנס נפטר ב-25 בתשרי 603 להג'רה / 4967 לבריאת העולם", כלומר בשנת 1206 לסה"נ. בצדו השני של הדף, הכתב מלא בשיר שבח (פאנגיריקוס) בעברית המוקדש לאדם בשם רב שלמה בן יהודה (בשורה 28). אם מדובר בגאון המפורסם מן המאה ה-11, הרי שהיה צריך לחלוף פרק זמן של כ-150 שנה בין חיבור השיר לבין כתיבת הטקסט בערבית-יהודית בצדו האחר של הדף; אך ייתכן בהחלט שמדובר בהעתק של שיר קדום יותר. בשוליים מופיעות אותיות ערביות המחורזות יחדיו בשרשראות מאגיות. בין השורה השלישית מן הסוף לבין השורה השנייה מן הסוף של השיר העברי נכתב בערבית-יהודית: "המספר הוא 60 חרוזים". בתחתית הדף, בכתב ערבי, נכתב: אלחרוף אלנאטקה סבעה ("האותיות ה'מדברות' הן 7"), ולאחר מכן מופיעות 7 אותיות הנראות כאותיות קופטיות.

צדדים א, ב ו-ג של פיסת נייר מקופלת זו מכילים רשימה של "חלוקת כסף ובגדים", הנושאת את הכותרת "השאר באמצעות אבו אלביאן" (הפרנס). מכיוון שאחרי הכותרת לא מופיע סכום כספי, אין מדובר ביתרת חשבון, אלא בציון שחלוקה אחת או יותר שקדמו לכך בוצעו על ידי פקידים אחרים. תשעה אנשים מקבלים 5 (דרהמים), שמונה מקבלים 3, ואחד מקבל 2, ובסך הכול 18 מקבלים — כולן נשים, פרט לשלושה גברים, שניים מהם מתוארים כזרים. בצד ב' של הדף מתועדות ארבע חלוקות של מֻקַדַּר (פריט לבוש; שלוש מהן לגברים) וארבע חלוקות של ג'וח'אניה. בין מקבלי הסיוע נמנית גם משוחררת מעבדות וכן "היתומים" של בית אב מסוים. הרשימה כתובה בכתב ידו של שמואל בן סעדיה, אשר רשם בשוליים פריט מסוג אחר המתוארך לחודש תשרי (ספטמבר-אוקטובר), 1183. בשורות 5–6 של 14ג מופיע כתב יד שונה — של האיש אלעזר בן מיכאל, שכתב את אישור הקבלה. הרישומים המסומנים בכוכבית מסומנים מעליהם, בתחילתם, בקו גלי הדומה לעקומת סינוס, ואולי משמעותו "נדרש"; רישום אחד ב-14ב משוך בקו, כלומר נמחק.

רשימה מסחרית בשתיים או שלוש ידות שונות ביהודית-ערבית ובכתב ערבי. בוורסו ישנה רשימה של סחורות שנשלחו עם אבו אל-חסן בן ח'ולייף. אדם זה היה חבר קרוב של חלפון בן נתנאל הלוי ונסע ללא הרף בין אלכסנדריה, פסטאט, וקַליוּב. רקטו, עמוד ימין: הערך בכתב ערבי עוסק בסל ארסן (קֻפַּה זַרְנִיכּ) השוקל 107 רטלים. ערך זה מחוק. רקטו, עמוד שמאל: ערך בכתב ערבי בלבד, שכותרתו "בִּ-רַסְם אַבּוּ אֶל-חַסַן בֶּן ח'וּלַיְף...". תאריך: יום שלישי, ט' בשעבאן 514 להיג'רה = 3 בנובמבר 1120 לספירה. "שתי חבילות פלפל: המחיר: 110 דינרים..." וורסו, עמוד ימין: ערך ביהודית-ערבית, אף הוא עבור אבו אל-חסן בן ח'ולייף, מתוארך: יום רביעי, י' בכסלו (כלומר, יום לאחר ערך ט' שעבאן הערבי מהרקטו). מוזכרת כיס ובה 72 דינרים ששקלה הוא 70 + 1/2 + 1/3. בתוך הכיס ישנה כיס נוספת עם 15 דינרים ששקלה הוא 14.5. בסך הכול ישנם 88 דינרים (נראה שיש כאן טעות של 1). בשלושה מתוך ארבעת העמודים ישנם חשבונות מאוחרים יותר בכתב יד שונה, ביהודית-ערבית. AA. ASE.

חשבונות בספרדית. חמישה דפים. תיארוך: השנה 1426 לסה"נ מוזכרת במסמך. ככל הנראה קשור לתשלום מסים, מכיוון שהוא משתמש במערכת החשבונאות הרשמית (cuenta castellana) ומפרט סכומים בסוגים שונים של דגנים (אופן התשלום הרגיל הן במסים אזרחיים והן בכנסייתיים). עוסק ב-cargas (משאות) של trigo (חיטה), cebada (שעורה) ו-centeno (שיפון). דומינגו (Domingo) עשוי להיות מוכר או קונה. המילה rrey (מלך) מופיעה לפחות פעמיים. תעתיק חלקי: "son cunplidos los dichos xlviii mil dcxxvii s que valieron / [---] este dicho año en la cuenta que d su [---] / almox del algund el dicho año de 1426 años / 1 quento de trigo a vi ls ii fs et 1 quento de çevada / [---] testimonio signado de Ao Gs escribano publico del dicho" — ובו מצוין כי הסכומים האמורים בסך 48,627 הושלמו, ונזכר almox (כנראה אלמוח'ריף, גובה המסים) של אותה שנה 1426, וכן עדות חתומה בידי Ao Gs, סופר ציבורי. המידע נמסר באדיבות חוסה מנואל פראדחאס וחוסה מ. אסקריבאנו.

צדדים a, b ו-c של פיסת נייר מקופלת זו מכילים רשימה של "חלוקת כסף ובגדים", שבראשה הכותרת "השאר דרך אבו אלביאן" (הפרנס). מאחר שכותרת זו אינה מלווה בסכום, אין היא מייצגת את יתרת החשבון, אלא מציינת שחלוקה אחת או יותר שקדמו לה בוצעו על ידי פקידים אחרים. תשעה אנשים מקבלים 5 (דרהמים), שמונה מקבלים 3, ואחד מקבל 2, ובסך הכל 18 מקבלים — כולן נשים, פרט לשלושה גברים, שניים מהם מתוארים כזרים. בצד ה-verso מופיעות ארבע חלוקות של מֻקַדַּר (פריט לבוש; שלוש מהן לגברים) וארבע חלוקות של ג'וח'אניה. בין המקבלים נמנים שפחה משוחררת ו"היתומים" של אחד מבתי האב. הרשימה כתובה בכתב ידו של שמואל בן סעדיה, אשר רשם בשוליים פריט מסוג שונה המתוארך לתשרי (ספטמבר-אוקטובר) 1183. בצד 14c, שורות 5–6, מופיע כתב יד שונה של האיש אלעזר בן מיכאל, אשר כתב הערת אישור זו. רישומים המסומנים בכוכבית נושאים מעליהם, בראשיתם, קו גלי הדומה לעקומת סינוס, ואולי משמעותו "נתבע"; רישום אחד בצד 14b מסומן בקו עליון, שמשמעותו מחיקה.

חלק ממחברת, ובה תחילתו של מקטע הנפתח כמעין שער: "רשימת ענייה של פוסטאט—האל ברחמיו יעשירם ויעזרם בחסדו ובטובו". התאריך נשתמר כאן, בדף 39, כיום י"א במרחשוון, 30 באוקטובר 1107 (גויטיין כתב במקום אחד יום שלישי, י"ח במרחשוון [5 בנובמבר], אך תיקן זאת אחר כך לתאריך הנכון). התאריך כתוב באופן שניתן לקוראו תי"ט או תנ"ט, כלומר 1107 או 1147, אך הקריאה 1107 ודאית לא רק על פי כתב היד של הסופר [= הלל בן עלי], אלא גם על פי שמות אנשים שונים המופיעים ברשימה, המוכרים ממסמכי גניזה אחרים. ברשימה נכתב: "490 ליטראות, ובסך הכול 539 (כיכרות לחם), מן הנחתום מַעַאלי. עשר (ליטראות) נוספו, וביחד 500, דהיינו עשר כיכרות של לחם ישן". דפים נוספים מאותה מחברת הם דפים 5, 15 ו-50. בולטת ברשימה נוכחותם הניכרת של "הרוּם", ככל הנראה יהודים מביזנטיון. בכמה מקומות מופיעים שמותיהם של הנחתום מַעַאלי ושל נחתום נוסף, צדקה, וקוטעים את רצף שמות מקבלי הסעד. כתב היד הוא של אברהם בן אהרן, שכתב גם רשימות תמיכה אחרות.

ורסו: רשימת מאכלים ו/או מתכונים. בחלק העליון מוזכרים מאכלים כגון: גבינה, קיפון אפור (בּוּרִי), לפת כבושה (לִפְת מח'לל), בשר עגל (לחם עג'ל), יונה (חמאם), צנון (פֻג'ל), זית, קטאיף (לביבות טבולות בסירופ), ממתק קשה (נאטף), מנגולד, קני סוכר, קולקס, דייסת חיטה (הריסה), פודינג סמיך (חביצה), תבשיל חמוץ בחומץ (סכּבּאג'), בצל, פול ירוק, דייסה ממותקת (מהלביה), בשר עם צימוקים (זביביה), תמר יבש מתוק ורך (עג'וה), בננה (מוז), כנאפה (קרפ), ולחם עגול עבה ועשיר (ג'רדק). הקטע הבא נושא את הכותרת "אל-נאפעה" (היעילה) ונראה כי מדובר במתכון הכולל סוגי בשר שונים, גרגרי רימון, סומק, ענבי בוסר, ברבריס, לחם ולימון. הקטע שלאחריו נושא את הכותרת "אל-אשרבה" (משקאות/סירופים) ומונה ספרגל גולמי ופריט אחד או שניים נוספים. הקטע האחרון נושא את הכותרת "רבּובאת" (תרכיזי פירות מבושלים) וכולל ורד, מספר פריטים נוספים, וריבס. (תרגומי שמות המאכלים מבוססים על Nawal Nasrallah, Treasure Trove of Benefits, 2018.)

פתק לא רשמי ממוכר ספרים בשם יפת אל נשיא. יפת משמש כמתווך ומציג חשבון עבור כתריסר ספרים שרכש הנשיא מצד שלישי ("הבעלים"). הסכום הכולל עמד על 93.5 (דרהמים שחורים). עד כה קיבל יפת 6 דרהמים כאמליים, והבעלים קיבל 8. הנמען הצהיר ששילם עוד 3 דרהמים נֻקְרַה (כסף טהור) לבעלים (לקריאת אלוני ואחרים: "13" דרהמים נקרה). יפת מחשב שסך התשלומים הללו מסתכם ב-50 דרהמים שחורים פחות 1 ו-1/8 דרהם (= 48.875 דרהמים). הדרהמים הכאמליים (בעלי תכולת כסף של כ-33%) הוטבעו לראשונה בשנת 1225 לסה"נ, ובאו להחליף את הדרהמים השחורים שהיו בשימוש קודם לכן (לעיתים קרובות בתכולת כסף של פחות מ-33%). מאחר שהדרהמים השחורים הוצאו ממחזור, סביר שהופעתם במסמך זה היא כיחידת חשבון בלבד. קשה ליישב את המספרים זה עם זה. אם נניח שהדרהמים הכאמליים הכילו 33% כסף והדרהמים הנקרה 100% כסף, אזי הדרהם השחור המוזכר כאן צריך להיות בעל תכולת כסף של כ-16%. בכל מקרה, הסכום שנותר לתשלום הוא 44 + 1/2 + 1/8 = 44.625 דרהמים.

שני קטעים המרכיבים יחד רשימה אחת של כמאה אנשים התורמים, או מתבקשים לתרום, סכומים שבין 1/6 ל-3/4 דינר כתשלום חלקי של מס הגולגולת (ג'אליה), כאשר הקהילה משלימה את היתרה. כל הנזכרים ברשימה הם גברים: זרים, פועלים ובעלי מלאכה ברובם ממעמד נמוך, פקידי הקהילה, אנשים המכונים ע'לאם או צבי — כלומר עבד, משוחרר או שכיר — וחמישה נוספים המכונים צ'אמין, היינו אנשים שניתנה ערבות עבורם. לחלופין, ייתכן שהסכומים הנקובים לצד השמות מציינים את הסכומים שהקהילה אמורה לשלם עבורם. הנכבדים שעובדיהם מוזכרים ברשימה — דוסא, אבן סע'מאר, אבן עוכל (בנו של הסוחר יוסף), בהודי, ואבן חרביש — היו פעילים סביב שנת 1040. הזרים הנזכרים מגיעים ממקומות שונים: מארץ ישראל — חמישה (שלושה מטבריה, אחד מבאניאס, ואחד מגוש חלב); מפרס — שניים; מטיפליס — אחד; מספרד — שלושה; וצקלאבי אחד (ממוצא סלאבי). חלק מהשמות נראים רק באופן חלקי. ראוי לציין כי ברשימה אחת מופיעים שלושה סוגי סנדלרים שונים: אסכאף, חד'אא וח'ראז.

בצד האחורי (verso): שרבוטים שונים בכתב ערבי. בין היתר מופיעות שמונה גרסאות של רישום בעלות (אקס ליבריס, "מן כֻּתֻב") של מֻרהַף אבן מֻנקד'. כמו כן נמצא קטע מתוך פקודת תשלום ("ידפע אלשיח'...") ורישום שנראה כמכיל מספרים או תאריך. מֻרהַף זה הוא ככל הנראה בנו של אֻסאמה אבן מֻנקד' המפורסם (מֻנקד' הוא שם המשפחה ולא שם האב), אמיר איובי שפעל בתקופה זו (נפטר בשנת 613 לה'ג'רה = 1216/17 לספירה). מֻרהַף חתם על אישור העברה (אג'אזת ריוואיה) לכתב היד של אביו "כתאב אלאעתבאר" בשנת 1213 לספירה, אך כתב היד הזה הוא העתק מאוחר יותר, ככל הנראה מסוף המאה ה-13 או תחילת המאה ה-14 (לפי פול קוב). מֻרהַף היה גם ביבליופיל ידוע בעל ספרייה גדולה, ורישום הבעלות שכאן נראה תואם לדוגמאות מספרים אחרים שהיו בבעלותו (ראו מחקרו של אחמד עבד אלבאסט על ספריית מֻרהַף בן אֻסאמה בן מֻנקד', שפורסם בכתב העת של מכון כתבי היד הערביים). המידע מבוסס על תרומותיהם של אלן אלבאום, סטפני לואשר ופול קוב.

רשימת שמות עם סכומי כסף מתאימים. כנראה תורמים לצדקה. תיארוך: המחצית הראשונה של המאה ה-11 (או סוף המאה ה-10), לפי גויטיין (כרטיס מפתח מס' 19747). לרוב השמות יש סימני ביקורת לצידם. נכתב על פיסת נייר גבוהה מאוד, בכתב מרובע מסודר. השמות כוללים: יצחק ושלמה בני פשאט; אברהם אל-ח'רידי (סוחר בפנינים לא מחוררות); משה ב. גֻ'לייב; עטאא ב. מֻאַמַּל; דוד ומסעוד ב. מבורך; יאיר ב. אהרון; מבורך ב. יאיר; שר שלום ב. אפריים; יוסף ב. שֻׁעייב; יפת ב. סַהְלָאן; ח'לף ב. עלי; מנחם ב. בקאא; דוד ב. שמריה; יפת ב. עמרם; יעקב ב. סעיד; רחמון ב. יעקב; יפת ב. הלל; מימון ב. אשמעאי; ישועה ב. גֻ'לייב; ועוד רבים, חלקם יוצאי דופן למדי. בדף האחורי ישנה גם הערה ביהודית-ערבית הקובעת שאבו סעיד חייב חצי דרהם. בתחתית הדף האחורי ישנם סוגים שונים של ניסיונות עט. השווה T-S NS 320.62. הדף השני של שם המדף זה אינו קשור. מסמך זה היה ידוע בעבר כ-T-S Loan 137. ראו גויטיין, Med Soc II, עמ' 471.

רישום מגבית שערך ר' ברוך בשבוע פרשת "בראשית". עשרים ושבעה תורמים שנתנו יחד 36 וחצי (דירהמים). למעט שני אנשים מן השכבה המשכילה — בנקאי הנושא בתואר "חבר", התורם תשעה דירהמים, וצורף המכונה "רבי" (היחיד ברשימה הנושא תואר זה מלבד הגבאי עצמו), המוסיף חמישה יחד עם שותפו — שאר התורמים מסתפקים במתנות של חצי, אחד, או לכל היותר אחד וחצי דירהם. התשלומים בפועל נגבו פעם אחת עבור מספר שבועות. הוספת המילה "יום חמישי" באותיות זעירות בין שורות 18 ל-19 מלמדת שר' ברוך השלים את גביית המגבית במהלך תפילת שחרית של יום חמישי בבית הכנסת. זוהי דוגמה לאחת מכמה רשימות תורמים שאינן משקפות הבדלים חברתיים או כלכליים רחבים, ובהן בעלי מלאכה אינם נמצאים בהכרח בשכבות הנמוכות. האות ריש מסמלת רֻבּאע (רבע), והאות תיו מסמלת ת'מן (שמינית). על פי גויטיין, המסמך מתוארך לראשית המאה השלוש-עשרה. בצד השני (verso) ישנו חשבון נפרד בכתב ערבי ובספרות יווניות/קופטיות, הטעון בדיקה.

רשימות יוחסין של משפחות לוויים. לפי אלן אלבאום, הכתב הוא של ידותון הלוי (סוף המאה ה-12 – ראשית המאה ה-13), והמסמך משתייך לאשכול מסמכים נוסף מאותה היד. לפי משה יגור, החלק התחתון של הרשימה מונה את בני משפחתו של ח'לף אלדג'אג'י ובניו. הבכור, מעאני בן ח'לף, היה סוחר באוקיינוס ההודי בראשית המאה ה-13. למעאני היו שתי נשים: הראשונה משוחררת, שילדה לו בת ובן, והשנייה בת דודתו מצד אמו, שילדה לו בן בשם אבו סעיד. אבו סעיד זה מוזכר בעדות מבית דינו של אברהם מיימוני משנת 1226, המעידה על מותו של סוחר ב"ארצות ג'אווה". יגור מצביע על נקודה מעניינת: אף שרשימות מסוג זה נהגו בדרך כלל להשמיט את שמות הנשים, רשימה זו משמיטה גם את שמו של בנו של מעאני מאשתו הראשונה — ככל הנראה משום שהיה בן של משוחררת ומתגיירת. כמו כן זיהה יגור את שטר השחרור של אותה אישה. המידע מבוסס על אלן אלבאום ועל מאמרו של משה יגור על "סעאדה האישה המשועבדת: טבילה ושכחה" (אוגוסט 2019).

חשבון קהילתי בכתב ערבי. "הסכום שנאסף עבור הוילון (סִתְר)" או "הוילונות (סֻתֻר)": 50 דרהם. ייתכן שמדובר בפרוכת של בית הכנסת, לאור ההקשר הקהילתי. הסכום שנאסף, 50 דרהם, יוחד למטרות הבאות, 'בידי הרב ובנוכחות הדיינים': 10 דרהם לתמים; 3.5 דרהם לכיבוס ה[...] של וילון הברוקד (אלסתר אלדיבאג'); 3.5 דרהם לכיבוס שני הכיסויים הלבנים (?) (ע'טאיין); 1 דרהם עבור מחיר משי; 3 דרהם עבור מחיר צבע; 24.5 דרהם לצַבָּע; 1.5 דרהם עבור "פרימה" (פַתְק) של הוילון בידי יוסף החייט; ו-2 דרהם עבור כיבוס ה[...] של הוילון הישן. סך הסכומים הפרטיים מצטבר ל-48 דרהם בלבד; ייתכן שמשהו נקרא באופן שגוי. חורים: ישנם החורים הצפופים הרגילים בשוליים, אך ישנן שתי תופעות מעניינות: בצדו האחורי של הדף ישנה רצועה בהירה מאוד בשוליים, ככל הנראה במקום שבו הנייר היה כרוך ולא נחשף לחמצן; וכן החורים אינם במרווחים אחידים, דבר המעיד על כך שהמסמך נתפר אל כריכה לא פעם אחת אלא פעמיים.

סקר של משקי בית המקבלים נדבות. נכתב על דף בגודל 8 על 6 אינץ', שקופל כך שייווצרו ארבעה עמודים, שכל אחד מהם הכיל במקור נתונים על 33–34 משפחות, ובסך הכול כ-135 משפחות, מתוכן השתמרו כ-110, רבות מהן בצורה פגומה. הרשימה חשובה משום שהיא מציינת את מספר הנפשות בכל משק בית. אין ספק שהיא הוכנה כדי לשמש בסיס לחלוקה שבועית של לחם לנזקקים ולפקידי הקהילה. שמותיהם של הדיין המסייע יפתח, השמש טאהר, והחזן אבו סהל מתארכים את הרשימה לתחילת המאה השלוש-עשרה, ועדיף לאחר רשימה אחרת שבה טאהר מקבל 14 כיכרות, דבר המעיד שעדיין היה לו משק בית גדול, בעוד שכאן רק ילד אחד מתגורר עמו, ובן שלו רשום כמשפחה נפרדת. הגודל הממוצע של משפחת מקבלי הסעד הוא 2.4 נפשות. כדי להעריך נתון זה באופן מציאותי יש לזכור שרוב האנשים הרשומים היו ככל הנראה קשישים שכבר לא הייתה להם משפחה, או שילדיהם הבוגרים יותר (מגיל עשר ומעלה) חיפשו את פרנסתם מחוץ לבתיהם. (מתוארך לשנים 1200–1240)

רשימת פריטים בערבית-יהודית, ככל הנראה עיזבונו של נפח נחושת אמיד שכלל תערובת של סחורות מחנותו ושל חפצים מביתו (לפי גויטיין), או לחלופין רשימת מצאי של בית עבוט (לפי פרנקל). התעודה מתוארכת לסוף המאה ה-11 או לתחילת המאה ה-12. רבים מן הפריטים ברשימה עשויים נחושת; גויטיין סבר כי מדובר בעיזבונו של נפח נחושת מבוסס שכלל ערבוב של מוצרי החנות וכלי הבית, ואילו פרנקל סברה כי סביר יותר שמדובר ברשימת מצאי. תרגום מלא לאנגלית של הרשימה מצוי במאמרה של פרנקל "Texts as Objects, Objects as Texts". המסמך פורסם על ידי מרים פרנקל ואיילה לסטר במאמרן "Evidence of Material Culture from the Geniza—An Attempt to Correlate Textual and Archaeological Findings", בתוך הקובץ בעריכת דניאלה טלמון-הלר וקטיה ציטרין-סילברמן, אם כי הן ציינו שם את סימן המדף באופן שגוי. הרשימה נכתבה על גב מכתב בכתב ערבי המבקש הוצאת צו שלטוני בעניין רכוש מנזרי (ראו רשומה נפרדת).

רשימת תשלומים שבועיים, ולפניה פירוט המגבית שנאספה לצורך כך. בכותרת נכתב: "חשבון ההכנסות מן המגבית לתשלומים השבועיים, ג'באית אלמג'אמעה, לשבוע פרשת נשא" (במדבר ד׳:כ״א–ז׳:פ״ט, הנקראת בדרך כלל בחודשי מאי או יוני). בין הסכומים המפורטים: "אדוננו" (הוא הרמב"ם) — 8 דרהם; "הנאמן" (תוארו של חמיו של הרמב"ם) — 12 דרהם; שלושה אנשים נוספים — 10 דרהם; אחד, שלושה וחמישה אחרים — 6, 5 ו-4 דרהם בהתאמה. מספר פריטים אבדו. בצדו השני של כתב היד (שהוא למעשה הרקטו, על פי כריכת המסמך) תורמים "הנאמן" ואחרים סכומים נוספים. אף על פי כן, נאספו רק 124 דרהם, בעוד שנדרשו עוד 31 דרהם. מלבד פקידי הקהילה (ר' אנטולי — 8 דרהם; ר' יפתח — 6; החזן אבו סהל — 6; ואחרים), כוללת הרשימה גם תשלומים לנשים ולמס הגולגולת (ג'אליה). משכורתו החודשית של ר' אנטולי, שעמדה על 52 דרהם ומומנה מהכנסות נכסי בתים (קודש), כנראה שולמה במקביל לתשלום השבועי הזה, שמומן מן המגבית.

קטע (חלק תחתון) באותו כתב יד של שלמה בן אליהו. רשימה של תקבולים במזומן, מסודרת לפי ימים ומציינת איזה פקיד גבה את הסכומים ולמי הם נמסרו. במספר מקרים ניתנו הוראות תשלום, המכונות כאן חואלה (חַוָאלָה) — פשוטו כמשמעו, העברת חוב. כמה פריטים מצוינים כ"יתרת נדרו" או "חלק ממה שהוא חייב". רק הטור של "יום שלישי" שרד בשלמותו, ובראשו הנגיד התורם 10 דרהם (התרומה הגבוהה הבאה: 5), ובו 9 תרומות. מלבד חואלה של 5, היו 34 דרהם במזומן, שמתוכם נמסרו 25 לפרנס בקא, בעוד הכותב שמר אצלו 9. סך הכול של גבייה אחת, ככל הנראה עבור שבוע, היה 162 דרהם, ועליהם נגבה שכר גבייה של 6 דרהם, בעוד שלושה אנשים אחרים — שני פרנסים ושמש — הביאו 45 ועוד 19 דרהם ועוד דינר אחד, וכן 45 ועוד 10 וחצי [? אינו נראה במיקרופילם]. סך הכול 119 וחצי דרהם בתוספת דינר אחד; וכן סכום של כ-160 דרהם, שעליו שולם ג'באיה (שכר גבייה) של 6 דרהם. מתוארך לחלק הראשון של המאה ה-13.

רקטו: ככל הנראה רשימת חלוקה של כספי קהילה. בין הרשומות: אלחזّאן (החזן); אלשמّאש (השמש); אלמנקّי(?); מנשה; בית (ביית) ישוע; אבן אלחזّאן; בו אלפצ'ל שומר; בתו של משה; אשתו (זוג'ה) של יעקוב; בית (דאר) אבן סעדאן; רייסה; סמיסמה; שומר יוסף; בו אלפצ'ל; אלפציח; אלבלביסיّה; אבן חאתם; אם שמחה; אם הלאל; מיכאל; אלנגّאר (הנגר); אם ח'פאء; סת צאפי; אלמנתו של בו עלי; עביד; מחאסן השמש ואמו; אם בו אלפרג'; אשת הלאל; אבראהים. ורסו: חשבון הוצאות עבור לימוד ילדים בכותّאב (חסאב תעלים אלצע'אר בכתّאב), אולי בייחוד ילדיהם של נושאי תפקיד בקהילה. השמות הנזכרים: נסים; בנו של אבראהים אלפרנס; בנו של אלנגّאר חיّון אלמע'רבי; שלושת ילדיו של ח'לף אלמהלّי; יוסף אלמנקّי; יפת בן דודו של מישהו; חיّון אלמע'רבי אלימים (היתום) שוב; ילדיה של אשת אלעג'מי אלח'רّאז; בניו של ישוע שנעצר (אלמעתקל); בנו של מחאסן אלח'אדם; בנו של בהאء השומר; הצעיר מאלמחלّה.

רשימה של 72 אנשים שיש לפנות אליהם לצורך גביית כספים. תיארוך: השליש האחרון של המאה ה-12. הרשימה מסודרת לפי כתובות העסק של הנמענים, כגון "השוק הגדול" (a, שורה 2), "אלסֻרַיָּא" (a, שורה 13), "שוק החוטים" (b, שורה 8), "[רחוב] הצובעים" (b, שורה 11), ו"בוחני המטבעות" (c, שורה 10). ארבעה אנשים נזכרים יחד עם אחיהם, ואחד עם גיסו. חברה אחת נקראת "בני־". כמה קבוצות של אנשים בני אותו מקצוע מופיעות יחד, כגון ארבעה מֻסְתַעְמַלִים — בעלי מלאכה המועסקים בבית מלאכה ממשלתי (כולם בשוק החוטים), שלושה לַבָּאנִים או מוכרי מוצרי חלב, שלושה סַבָּאכִּים או יוצקי מתכות המועסקים במטבעה, או שלושה בוחני מטבעות. לפחות חמישה שמות בעלי אופי ייחודי במיוחד — כגון דֻרִّי הע'ולאם (העבד-המשרת) של הנגיד, או מנצור ממשפחת עושי הצעיפים (מַקַאנִעִי) — זהים לשמות המופיעים ברשימה אחרת, ולפחות שמונה מהם חוזרים ברשימה נוספת. (המידע על פי גויטיין.)

recto: חשבונות בערבית-יהודית. מתוארך לראשון בחודש תות בשנת ההיג'רה 1126 (1715 לסה"נ). שיטת תיארוך ייחודית זו מבוססת על פורמט פיסקלי-לוחי שהיה נפוץ בתקופה העות'מאנית במצרים, ולפיו כ-11 הימים של השנה השמשית שנפלו לאחר החודש הירחי השנים-עשר ד'ו אלחג'ה הוגדרו בטורקית עות'מאנית כ-"Tevâfut-u Tûtiyye", כלומר "ההפרש של תות". על כן, תות נזכר כאן לא במסגרת הלוח הקופטי אלא במסגרת השימוש הרשמי העות'מאני. בהתאם לכך, כותרת החשבונות היא: "רשימה המפרטת את חשבון הנחושת מראשון בחודש תות, ש[נת] 1126" (קאימה עלם חסאב אל נחאס מן אול תות ס ١١٢٦). בשורה השלישית נזכר איש מחיל המצב של הינ'יצ'רים בקהיר: אלאמיר אברהם בלבש[?] מוסטחפצאן // אלתזאם אלאמיר אברהם בלבש׳׳[?] מוסטחפצאן. האותיות בלבש[?] הן ככל הנראה קיצור של התואר הצבאי העות'מאני bölükbaşı, שמשמעותו מפקד גדוד. המידע על הדרגה "bölükbaşı" נמסר על ידי ג'יין הת'אווי.

לפי גויטיין, מדובר ברשימה המתעדת חלוקה של כ-430 כיכרות לחם, במשקל כולל של 450 ליטראות, ל-104 משקי בית ביום שישי שלפני צום תשעה באב (שחל באותה שנה ביום ראשון). מבחינה מדוקדקת של כתב היד עולה כי הסופר כתב במקור את המילה "סתّה" (שש), כלומר 6 וחצי קינטאר או 650 ליטראות, ולאחר מכן שינה זאת לספרה 4 (האות העברית ד'), כך שהסכום הסופי עומד על 450 ליטראות. הדף מקופל לאורך מרכזו ויוצר ביפוליום, ובמרכזו ניכרים חורים לקשירת חוט הכריכה — סימן לכך שדף זה היה כרוך במקור במחברת של סופר. ייתכן שבין הטורים היה לפחות דף ביניים אחד שאבד, מה שעשוי להסביר את הפער בין מספר הליטראות (והכיכרות) המצוין לבין סך החישוב בפועל. השמות המופיעים ברשימה מעידים שהמסמך מתוארך לאותה תקופה שאליה משתייכים מסמכים נוספים שתועדו אצל גויטיין, ושאת חלקם תרגם כהן בספרו על קולות העניים בימי הביניים — כולם מתוארכים לסביבות שנת 1107.

חוברת חשבונות של תכשיטנים, ככל הנראה בני משפחת רומאנו בקהיר. הכריכה עדיין שלמה. בתמונה השמינית מופיע התאריך [ד'ו] אלחג'ה 1220 להג'רה (1806 לסה"נ), שהסופר ציין כנקודת ההתחלה לחשבונות של שנה שלמה (כלומר בעקיפין 1221 להג'רה). אף שרוב העמודים ריקים, מופיעים בה חשבונות מפוזרים הכוללים פרטים רבים על עסקאות באבני חן יקרות, כגון: "יהלום מלוטש [שנמכר ל]מח[מד]/מח[מוד] קבאני", "פנינה [שנמכרה ל]אסתר עפיה", "חתיכת אזמרגד מוידה ו..לה[?]". בעסקאות רבות מצוין משקל כל אבן חן, ובחלקן המחירים אסטרונומיים: "חתיכת אזמרגד — 12,320 מדין", "קופסת יהלומים (חק'ת אלמאץ) — 38,000 מדין", "פנינה — 20,756 מדין". בני משפחת רומאנו השונים מוזכרים בשתי כותרות, והכותרת בתמונה 8 מונה את עסקאות השנה הקשורות ב"הר[ב] נ. (נ[סים]?) רומאנו ובנו/בנותיו", מה שמחזק את ההשערה כי הם התכשיטנים שלהם השתייכה חוברת חשבונות זו.

רקטו: חשבונות ביהודית-ערבית. תאריך: המאה ה-11. נראה שמדובר ברשימת חובות (דיון). הסכומים גבוהים למדי: ישועה, בדמסיס: 36 דינרים; הור(?) בן יחיא, בצהרג'ת: 25 דינרים, חתימתו על כך אצל עלון; יצחק בן [...], במחלה: 36 דינרים "וקצת", חתימתו על כך אצל מרג'א; שמואל, במחלה: 36 דינרים, חתימתו על כך אצל מרג'א; מנשה הכהן, בנמרה (סמוך למחלה), עבור 10 רטל מוצלב ישן (סוג של משי): 22 דינרים; הארון, במתבול (סמוך לנמרה), עבור שמינית ח'זאג' (סוג של משי): 29 דינרים; הרשומה האחרונה מזכירה חזן אך קשה לקריאה. השם המקומי העכשווי של נמרה הוא, כנראה, נמרת אל-בצל, כמה קילומטרים צפון-מערבית למחלה. קשר זה טעון מחקר נוסף. ורסו: סוג שונה של חשבון מסחרי, ונראה שהוא בכתב יד אחר. ישנם שני קטעים בזווית של 180 מעלות זה לזה. מפרט הוצאות משלוח פלפל ופשתן דרך רשיד. מזכיר עלויות שוחד (ברטיל) עבור הספינה, ובן נהראי.

גביית מס הגולגולת — ג'באיאת אלג'ואלי (בצד ה־verso), עבור השבוע השישי של שנת המעגל הליטורגי, אשר חל בדרך כלל בחודש נובמבר. כפי שעולה מהסכומים הזעירים מאוד, אלו לא היו תשלומים לשלטונות אלא תרומות לכיסוי מס הגולגולת של העניים. הגבייה נערכה ביום חמישי (21 אנשים) וביום שישי שלאחריו (15 אנשים). פירוט הסכומים: אדם אחד תרם דרהם וריק וחצי, 13 תרמו דרהם אחד, 3 תרמו 3/4 דרהם, 12 תרמו 1/2 דרהם, 2 תרמו 1/4 דרהם, ו־5 רשומות אינן ברורות או שלא השתמרו. כל הסכומים הללו ביחד לא היו מצטברים לסכום מס הגולגולת השנתי הנדרש מאדם אחד. בשל העוני הקיצוני של האוכלוסייה נגבה המס בתשלומים. השבר 1/3 מסומן באמצעות 'v' מוטה על צידו עם נקודה במרכזו ונקודה נוספת מעליו (בדומה לסימן קיצור); 'v' מוטה על צידו ללא נקודה במרכזו הוא ככל הנראה 1/2 (חצי אל"ף). כמו כן נעשה שימוש בקו האלכסוני הקופטי המקובל לציון 1/2.

ביפוליום על קלף, ובו מספר גושי טקסט, כולם בערבית-יהודית. (1) רקטו, עמוד ימני: ייתכן שמדובר בקולופון (פותח במילה "כתאב..."), אך ייתכן גם שזהו טקסט מסחרי. מופיע תאריך: 1 בחשוון שס"ב. (2) רקטו, עמוד שמאלי: שטר מטען (פותח בלשון "מערפה' מא עבי פי אלקפץ..." — ידיעת מה שנארז בתוך התיבה). לאחר מכן באה רשימה ארוכה של סחורות לצד הכמויות שלהן. בין הפריטים נמנים מספר בגדים ועוד שלל פריטים של מטריה מדיקה (חומרי רפואה). (3) ורסו, עמוד שמאלי: חשבונות שונים. בחלקו העליון: סכומי כסף שנגבו. מאסחאק: 8 רבאעיים. מאבו יוסוף: [...] רבאעיים וחצי. מאבו אלפצ'ל: 9 רבאעיים. בחלקו התחתון: "יום צאתי ממאזרה היה יום רביעי [...] אלול תש"ע... בספינתו של אדוני הקאצ'י...". התאריכים דהויים מאוד, אך נראה שהראשון הוא 1 בחשוון ד'תשס"ב לבריאת העולם (1001 לסה"נ), והשני הוא אלול ד'תש"ע לבריאת העולם (1010 לסה"נ).

רשימות יוחסין. בצד רקטו: - הקטע הראשון הוא אילן היוחסין של משה ודוד בן מימון, תחת הכותרת "עטרת אלריא'ס". השמות המופיעים הם: עובדיהו, שלמה, עובד[יה], [יו]סף, יצחק, יוסף, מימון, משה ודוד. - אחר כך מופיעים ברכות ושני בניו יוסף ומשה זקן העדה. - לאחר מכן חמישה דורות של משפחת אלדגל: אלעזר ובניו צדקה החזן, משה ואברהם דגל הישיבה; שני בניו של זה האחרון — משה התלמיד ונדיב "הנדיב והשוע" דגל הישיבה; בנו יוסף הדיין המשכיל; ובנו אברהם התלמיד, שנפטר. בצד ורסו: - משפחת אבן נפיע: עמרם, בנו משה, בנו נדיב, בנו עמרם. מצ'מון ואחיו יפת ושלמה. קטע זה חופף בחלקו לקטע אחר. - משפחת אלעג'מי: אלעזר ה[...] ובנו אביתר ראש. - משפחת אלמשאטי: חנניה... אברהם ושלושת בניו — סעדיה שנפטר, חיים ובנו פרחיה, וחננאל. בנו מנשה ראש הקהל ואחיו חיים ואחיו שמואל הנדיב. (חלק מן המידע מבוסס על כרטסת גויטיין.)

חשבון של ההקדש, ככל הנראה משנת 1158 לערך. קטע של התחשבנות בין ההקדש לבין שותפו, ככל הנראה, בבעלות על מתחם הידוע בשם "הִבַּה אלאַבְּזַארִי", שאחד משמיני ממנו שייך להקדש. ניתן להסיק זאת מן העובדה שההקדש מחזיר סכומים ששילם אותו אדם קודם לכן עבור דמי החכירה של הקרקע (אלחִכְּר). נראה כי הסכם קודם הטיל על הבעלים-השותף תשלומים חודשיים של 10 דינרים, כדי לסלק את חובו. החישוב החדש משתרע על פני תקופה של תשע שנים, 1149-1158 — השנים 1461, 1465, 1466 לשטרות (1149-50, 1154, 1155), והשנים (5)50, (5)51, (5)52, (5)53 להג'רה (1155-1158 לספירה). מן החשבון עולה כי עדיין חייבים להקדש 50 דינרים. סכום זה אמור להיות משולם במקום, ולחשבון יש נימה של שטר שחרור, המעיד על כך שהכסף עמד להיות משולם. במסמך נעשה שימוש בספרות קופטיות. נכתב בכתב ידו של הדיין חִיַּא בן יצחק ונחתם על ידיו.

רשימת סולטנים עות'מאנים ("אלה שמות מלכי האוסמאנלסים אשר מלכו עד היום"), כתובה בעברית ובספרות ערביות מערביות. לאחר השם סולימאן השני מופיעה הערה לפיה אמו (אשוב סולטאן, שנולדה נוצרייה) הייתה "מזרע עמלק". הסולטן האחרון ברשימה (מס' 28) הוא עבד אל-חמיד הראשון (אמת), שעלה לשלטון בשנת 1187 לה' (1774 לסה"נ) ומלך 16 שנים. יורשו סלים השלישי אינו מופיע ברשימה, ועל כן ניתן לתארך את המסמך לסביבות 1789 לסה"נ. הרשימה מסתיימת במסר משיחי מפתיע, המנצל את משחק המילים בכתיב העברי של השם חמיד (אמת — שבקריאה כמילה עברית משמעה "אמת"): "על כן אמרתי אמת ליעקב כי אם ישראל . . . ויגל יעקב וישמח ישראל כירא . . . אמת דת אלהים משיח תראה אכיר". המסמך הוא חלק מספר גדול יותר בעברית הכולל תפילות, פיוטים וטקסטים ספרותיים נוספים. לפחות אחת הכותרות כתובה בחלקה בלאדינו. צירוף: אלן אלבאום.

רשימה נרחבת ויקרת ערך, אך פגומה, של תורמי חיטה לעניים. רוב התורמים נותנים רק וייבה אחת (כארבעה גלונים, במשקל של כ-25 ליבראות), או חלקים ממנה, ואילו אחרים תורמים 2 או 4 וייבות. אדם אחד ששמו לא נשתמר, אך מופיע מיד לאחר שלושת הראשונים שצוינו לעיל, תורם 4 ארדבים = 24 וייבות. אלה שטרם החליטו על גובה תרומתם רשומים בסוף העמוד בשמותיהם בלבד. ה"תליס" הוא שק, השוקל כ-150 ליבראות. בצד השני (verso) נמצאת רשימה של תורמים בדרהמים, למשל שני אורגים שכל אחד מהם תורם 3 דרהמים, ואחד מהם תורם יחד עם פועלו. הרופא, נציג הסוחרים יקותיאל, תורם 1/8 דינר (סכום שבו ניתן היה באותה תקופה לקנות כוייבה אחת של חיטה). הסימן המופיע לימין רוב השמות בצד השני, הדומה לאות מ"ם סופית בערבית עם זנב, עשוי להתפרש כ-(פא)י"ד או (סלא)"ם. כאן הוא מיוצג בסימן $. מתוארך לסביבות שנת 1100 לערך.

חשבונות בערבית-יהודית הכוללים מגוון רחב של חישובי מחירים, שעשויים להיות מתוארכים לסוף המאה ה-17 או לתחילת המאה ה-19 על פי הפלאוגרפיה. צד הרקטו דהוי מאוד, אך בצד הוורסו מבנה הרישום של הביפוליום ברור יותר: כל קבוצת חישובים משויכת לאדם מסוים, כגון: חיים טויל, יוסף מוד[ע]?, ומעלם סעד. חלק מהרישומים שבהם מופיעים מחירים מתייחסים גם לסוגי מטבעות. בפינה הימנית העליונה של הוורסו, בשורה 2, מופיעה המילה "בונדוק" — שמשמעותה ככל הנראה כמות של דוקטים ונציאניים מזהב. באותה עמודה מתחת לכך מופיע המונח "מתקיל", המופיע גם במקומות אחרים בוורסו כסוג נוסף של מטבע. המילה "אסתנבולי" משמשת אף היא במספר חשבונות, אך משמעותה הנומיסמטית המדויקת אינה ברורה. בהתבסס על מבנה הביפוליום והקרעים הקטנים לאורך השדרה הפנימית, ייתכן שמדובר בדף שמקורו בפנקס חשבונות פרטי רחב יותר.

חשבונות מפורטים מאוד בערבית-יהודית. התיארוך הוא ככל הנראה מהמאה ה-16 על סמך הפליאוגרפיה והמטבעות המוזכרים. בפינה השמאלית העליונה של הרקטו מופיע תאריך מלא, אך ללא ציון המאות: ג'ומאדא ב' שנת [9]44 להג'רה (1537 לסה"נ). המטבעות הנזכרים הם זהב עות'מאני "ג'דיד" וכן סוג כלשהו של מטבע "קדים" (אולי סטנדרט ממלוכי שיצא משימוש). למסמך נוסף מהמאה ה-16 שבו מופיעים שני סוגי המטבעות הללו זה לצד זה, ראו PGPID 26200. מטבע נוסף שמוזכר הוא "סלים" (בוורסו), ככל הנראה מטבע שהוטבע תחת הסולטאן העות'מאני סלים הראשון (שמלך בשנים 1512–1520 לסה"נ). הרישומים כוללים שמות ומקומות רבים: (ברקטו) סוק אל-חריר (שוק המשי), סוק אל-גור__[?], מחמד אל-באבי, ג'מאל אל-דין אל-וופאאי, עבד אל-קאדר אל-וופאאי; (בוורסו) סוק אל-ורק (שוק הנייר), יוסף אלמחלוי, אל-אמיר פיל__ ___[?] אל-ג'בלי.

חשבון של הקודש: תשלומים לפועלי בניין, בערך 1045. שני קטעים הכתובים בכתב ערבי, על קלף, על גב מכתב. ככל הנראה מדובר ברישום ראשוני של שמות האנשים ורשימה מפורטת של הפריטים ליום שבו בוצעה העבודה, אשר נועד לשמש בסיס לתשלום ולרישום הסופי. השמות נראים שייכים הן למוסלמים והן לקופטים. הרישום מכסה תקופה של כחמישה חודשים, מתחילת יולי ועד סוף נובמבר 1045. לפי פרשנותו של גיל, העבודה בוצעה במתחם של "אלרייס", שבו הכוונה לאדם נכבד מבני הקהילה. הסכומים המגיעים אינם מצוינים, משום שהיו תעריפים קבועים בהתאם לדרגה המקצועית. חלק מן הפועלים הם "צאנעין", שנראה כי משמעות הכינוי כאן היא הבנאים המיומנים יותר; אחרים הם "בנאאין", בנאים; ויש גם "צבי", חניך-שוליה. התשלום היחיד המתועד הוא דינר אחד, ומסתבר שהיה זה מקדמה. כתב היד נראה ככתב ידו של יפת בן דוד בן שכניה.

פנקס חשבונות של יצחק בן יחיאל, סוחר שעסק במכירת שטיחים (tappeti = טפיטי, טאפיטי) וכן במגוון רחב של מצרכי יוקרה נוספים: אגוזים, סמים/בשמים, סוכר מכרתים, ספרים ועוד. הפנקס כתוב בעברית, עם מילים רבות ביהודית-איטלקית ומספר ביטויים ביידיש. ראוי לציון כי לא מופיעה בו, ככל הנראה, ערבית-יהודית כלל. המיקום: כנראה פוסטאט/קהיר (מצרים). היקף: שלושה ביפוליו. תאריך: אביב שנת ה'ש"י לבריאת העולם, היינו 1550 לסה"נ. המטבעות הנזכרים: פרחים ומֻאַיַּדִי (מדין). הסוחר רוכש סחורה מאומנים שונים (חרשים) במקומות כגון ונציה, קאפרה ואכיין. המסמך עשיר מאוד בפרטים על המסחר הים-תיכוני במאה ה-16, על רשתות הסוחרים, על הביקוש לספרים מסוימים, ועוד. זיהוי שמו של הסוחר מתבסס על מכתב ששלח מוקדם יותר באותה שנה (סתיו 1549 לסה"נ). חלק מהמידע מבוסס על פרסומיו של אברהם דוד.

רשימת מצאי מפורטת של עיזבונו של אדם עשיר במיוחד, הכוללת בין היתר חוב בסך 125 דינרים לחוכרי מסים. התעודה מתוארכת לסביבות שנת 1145 לספירה. ברשימה מוזכרים שמות רבים, ובהם אבו אלכרם אבן אלחֻנַיח', אבן אלכרמאני, מוסא, אבו אלמכארם בן רבנו נסים ז"ל, אבו סעד בן נחמן, אבן כושך אלעמיד, מסלם אבן אלנעג'ה, אבו סלימאן הקראי, אבו אלחסין אבן סֻנינאת, אבו אלמפצ'ל אלוזאן, אבו אלמנצור אלטביב הקראי, אלצעידי, וכן מקום בשם דמוה. החתומים על המסמך הם פרחיה בן יחזקאל ומשה בן יהודה. לפי הערתו של גויטיין, חובות מסוג זה אינם מעידים בהכרח על דלות: הדף האחרון של מצאי עיזבון זה רושם חוב של 125 דינרים בגין חכירת מסים, אך לצדו רשומים גם ארנקים מלאים במטבעות זהב וכסף, כלים עשויים ממתכות יקרות אלה, שטרי חוב, ונכסים רבים נוספים שערכם הכולל עולה בהרבה על אלף דינרים.

חשבונות על 54 דרהם (ולא 64 כפי שכתב גויטיין) שהתקבלו על ידי הגבאי (הנקרא סלימאן הלוי), בתוספת 30 דרהם שנתרמו על ידי אברהם החסיד (נפטר ב-1223), והוצאו במהלך השבוע ה-22. שלושים השורות הראשונות נכתבו בכתב ידו של שלמה בן אליהו, ואילו 48 השורות הנותרות נכתבו בכתב ידו של סופר אחר, שדרכי החישוב שלו שונות מאוד. הוצאה עבור לחם: "54 ועוד 6 בסוף היום באמצעות אברהם הצַבּאע (הצַבּע)". בתום השבוע התברר שההקצבה לא הספיקה. הסכום הכולל של 60 דרהם הוא כפול מהממוצע המופיע בנספחים ב 40–42. ייתכן שהמסמכים הללו מאוחרים יותר, או שתשלום זה משקף מצב חירום מסוים — למשל, נמיכות הנילוס שהביאה לעליית מחירי החיטה. נראה שלפנינו דף מתוך פנקס, ולא עמודים רצופים. (המידע מתוך ספרו של גויטיין "חברה ים-תיכונית", כרך ב', עמ' 451, נספח ב 43, מתוארך לשנים 1210–1223).

ורסו: רשימה של "אלה שלא קיבלו את חלקם" (אלבאקיין בלא אח'ד'), כלומר בחלוקת חיטה. תיארוך: ככל הנראה 1215–1240 לספירה, על פי הערכתו של גויטיין ועל פי תאריך המסמך שברקטו. הרשימה כוללת שלושה חלקים. I. צדדים שקיבלו חיטה. II. שנים-עשר צדדים (מהם לפחות שישה חוזרים מן הרשימה הראשונה) המקבלים סכומי כסף, ברובם 2.5 או 5 (דירהם). III. שמות ללא כל הסבר נוסף, חלקם זהים לשמות המופיעים ברשימה אחרת. רוב האנשים המוזנחים הרשומים היו זרים — בין שזרים מבחוץ (רום/ביזנטיון, פרס, ירושלים, ברקה ועוד) ובין שאנשים ממצרים עצמה (אלכסנדריה, אלמחלה, מנית גמר, בנהא, דמירה, דקרנס). הקווים המשורטטים מעל חלק מן השמות עשויים להעיד על כך שאנשים אלה כבר קיבלו את חלקם, וייתכן שזה מסביר את העובדה שברוב המקרים מדובר באותם שמות החוזרים מעל ומתחת ומסומנים בקו עליון.

חשבונות בערבית-יהודית (עם ספרות ערביות מזרחיות). מתוארך: שנת ה'תקפ"ב = 1821/22 לסה"נ. בראש המסמך נכתב: "המצרוף (ההוצאות) של [קהילת] הספרדים מצות בפסטאט/קהיר לשנת ה'תקפ"ב". בעלי שמות רבים המוכרים ממסמכי גניזה אחרים מאותה התקופה מופיעים ברשימה זו. חלק מן הרישומים פותחים במילה "סוגיירת" (כנראה במשמעות בת קטנה?) ולאחריה שמות ההורים. רשימת השמות כוללת: חיים קבאיירו (Caballero בקסטיליאנית מודרנית), יצחק גבריאל, מעתוקה בת אב[רהם] חדאד, דוד סופר, אב[רהם] חדאד, נוח'ה בת שמואל, סוגיירת ישראל רומאנו, סוגיירת חביב סופריאל, מאיר צבי קטן, חיים ירחי[?], אצלאן גאטניו, שמואל פינט, יוסף גרשון, סוגיירת סימן טוב חכים, נופל[?] יצחק, סולטאנה בת יצחק זמרודה, דוד ביבאס, מרים בוציה[?] בת משה עמדאן, יתום שמואל רומאנו, רחמים ב"ר שלמה, יקותי יעבץ.

חשבונות בערבית-יהודית שבכותרת הצד הפנים (recto) מופיע המונח "מאצריפ", שעשוי להעיד כי מדובר בהוצאות שטרם שולמו הקשורות ל"מרחום נסים מוצרי" (כלומר "המנוח נסים מוצרי", שורות 1–2 בצד הפנים). בכותרת מופיע המונח העברי "יתומים" (שורה 1 בצד הפנים) בהקשר לשניים או שלושה שמות, שאחד מהם הוא בבירור "מוסה/Mūsā" (שורה 1 בצד הפנים). תיארוך המסמך אינו ברור לחלוטין: מצד אחד מוזכר חודש חשוון מן הלוח העברי (שורה 2 בצד הפנים), אך מצד שני השנה נראית כשנת הג'רה — 1030 או אולי [1]103 (כלומר בערך 1621 או 1691 לסה"נ). האפשרות הראשונה נראית בלתי סבירה, שכן הסכומים הכספיים לאורך המסמך נקובים בקורוש (kuruş) הכסף העות'מאני (ראו למשל את הסימן "ق" עבור قرش בשורה הראשונה של צד הגב), שהחל להיטבע כבר ב-1690 לסה"נ אך הגיע לתפוצה רחבה רק החל מ-1703 לסה"נ.

חשבונות בערבית-יהודית הכוללים חישובים המשלבים את שיטת המספור האלפאנומרית העברית ואת שיטת המספור הערבית. על פי הפלאוגרפיה, ניתן לתארך את החשבונות הללו למאה החמש-עשרה או השש-עשרה לכל המוקדם. הרשומה השנייה על הדף הימני בצד הרקטו, הנושאת את הכותרת "מצרוף" (הוצאות), מכילה כמה שמות מלאים, ובהם: שלמה זמרה (וריאציה ספרדית נפוצה לשם זמרו), שלמה ב"ר צור[?] ואברהם ב"ר צור[?] (ן׳ צור). בין הרשומות שעל הדף השמאלי בצד הרקטו מופיעים השמות: שחאתה בן יוסף ציאד' (דייג), אחמד ג'דאוי, שויש חסן (ייתכן ש"שויש" הוא הדרגה הטורקית צ'אווש), ואחמד בן מחמד דלגה (אפשר שמילה אחרונה זו היא טורקית ומציינת מקצוע מסוים). למרבה הצער, אף אחת מרשומות החשבון אינה כוללת מונח נומיסמטי שהיה יכול לסייע בקביעת הכרונולוגיה המדויקת של מועד עריכת החשבונות הללו.