רשימות וחשבונות מגניזת קהיר — עמוד 50

מסמך ביידיש. מתוארך: שנת תרל"ז (1876/77 לסה"נ). פנים: דף מתוך פנקס החשבונות של חברת "ביקור חולים" של קהיר לשנת 1876–77. הטקסט ביידיש מפרט את הוצאות החברה במהלך השנה, אך אין בקטע ציון של הסכום בפועל לכל סעיף. בין ההוצאות: שכר עבודה (עבור היהודייה של בית החולים, השמש, ד"ר הס), כביסה וניקיון, תיקונים ואחזקה, דיו ונייר, ודמי דואר. מפורטות גם הוצאות לשליחת חולים לבית החולים, וכן הוצאות הכרוכות בטיפול בנפטרים, ובכללן עלות הנרות שהונחו ליד המת, שכר השמירה על הגופה והוצאות ניקיון בית החולים לאחר פטירה. מוזכרים בו כמה שמות משפחה ספציפיים, וביניהם שפיגלמן, הרמן, הס ופרץ. בין שמות המקומות הנזכרים: ורשה וקעשענאָף (כנראה קישינב). הדף חתום בידי יוסף ברקוביטש, שניהל את חשבונות החברה. על הדף מוטבעת חותמת רשמית של חברת "ביקור חולים" האשכנזית, הנושאת כיתוב באיטלקית: Società Soccorsale degli Ammalati della Communità Israelitica Tedesca in Cairo 1867 (חברת התמיכה בחולים של הקהילה הישראלית הגרמנית בקהיר, 1867). גב: קטע ביידיש המכיל רשימת חובות מאנשים ששילמו או חייבים תשלום. הסכומים מופיעים בארבעה טורים, אך כותרות הטורים חסרות, ולכן אין זה ברור מה מייצג כל סכום. רק מעט שמות משפחה מצוינים, ובהם סטולר, איינבינדר, זוגער, כ"ץ, שמיקלר, אבצי. רוב הרשומות מופיעות בשם פרטי בלבד. הסכומים הרשומים נראים כמתייחסים לדמי חבר (לא ודאי — באמצעות הקיצור כ"ד), נדרים, בריתות מילה, שמירה (על התינוק לפני הברית), חתונות ועליות לתורה בפסח. המידע נמסר באדיבות אגנס רומר סגל, ינואר 2021.

רשימה שהוציאה הרבנות הראשית של קהיר ובה שמות השוחטים המורשים לשחוט תרנגולות בערב יום הכיפורים תש"ץ (1929). בקטלוג המוזיאון לאמנות אסלאמית התאריכים של מסמך זה נרשמו בטעות כ-1920–1922 לספירה. המסמך כתוב בערבית-יהודית. סריקה של המסמך זמינה בפרסום "אלג'ניזה ואלמעאבד אליהודיה פי מצר", שבו מופיעה גם תעתיק של תוכנו לאותיות ערביות. זוהי רשימה מרתקת משום שהיא מונה את השוחטים הכשרים המורשים לפי שנים-עשר מיקומים ספציפיים בקהיר: חארת אליהוד (שכונת היהודים), אסמאעיליה, תופיקיה, אלט'אהר ואלעבאסיה, דרב אלבראברא[?], הליופוליס, אלמנסי ואלח'ליג', סוק ח'צ'ר באב אללוק, שארע ע'מרה, מידאן פח'רי קביסי, פוסטאט [מצריים אלעתיקה], וחלואן. שמותיהם של השוחטים נכתבו בכתב יד מתחת לכל אחד מהמיקומים שהודפסו במכונת כתיבה, וכולם נכתבו על ידי אותה יד. המסמך חיוני גם לקביעה שכאשר מסמכים מן המאות התשע-עשרה והעשרים מתייחסים ל"חכמחאנה מצר" / "רבנות הראשית במצרים", הכוונה היא למצר/מצרים במובן של קהיר באופן ספציפי, ולא למצרים כטריטוריה רחבה יותר. עובדה זו מאוששת על ידי הנייר הרשמי התלת-לשוני הכולל את הכותרת הצרפתית "Grand Rabbinat du Caire" במקביל לשני התארים האחרים.

ביפוליום מתוך פנקס חשבונות עסקיים, בלאדינו ובספרות ערביות מערביות. מתוארך לכ"ו בכסלו [ה]תק"ג או [ה]תק"ה, דהיינו 1742 או 1744 לסה"נ. השנה "[ה]תק"ג" חוזרת שתי שורות מאוחר יותר, ולכן ייתכן שזו השנה הנכונה — או לחלופין שהחשבונות משתרעים על פני תקופה של שנתיים. רשימת קניות ומכירות, או "copia de compras y vendidas" (שורות 2–3 בצד הפנים), שערך בנימין אבזרדיל (או אבזראדל). הכותרת בצד הגב מרמזת שהרשימה היא ריכוז של הרישומים מתוך פנקסיו הפרטיים של אבזרדיל לאורך תקופה של שנתיים: "conforme todo en sus libritos ke komiensan del 26 Kislev shanat [5]503... [5]505" (שורות 3–4 בצד הפנים). בצד ימין של הגב, שם מתחילה הרשימה, כל הערכים נקובים במטבעות כסף מסוג מַעְדִי (בקיצור "מאי"), וייתכן שכך הדבר לגבי כלל הערכים המופיעים ברשימה. הרשימה כוללת גם מגוון שמות המייצגים את אנשי הקשר העסקיים האישיים של אבזרדיל, ובהם: אחמד אבו קֻרַّה (?, שורה 11 בצד הפנים, טור ימני), יוסף ביל̇ידו (שורה 12 בצד הפנים, טור ימני), ויצחק לוי (שורה 25 בצד הגב, טור שמאלי). הרשימה ממשיכה בצד הגב.

רשימה של תורמים ו/או מקבלי צדקה. רשומה על דף כפול קטן. הרשימה מחולקת לפי שכונותיה של פוסטאט (כגון אלמצאצה, מהרה וקצר אלשמע). מוזכרים בה שמות רבים, ובהם: בו אלפרג'; בו אלמכארם; אבו סעיד; בני אבו נצר; חייא אלמעלם (המלמד); אבו אלפרג' בן בנת עדניה; מכארם אלדקי; הבה בן הארון הכהן; ביאן אבן דקלאץ; אבו סעיד כאתב אלפאח'ר(?); הלאל אחיו של הבה אלח'אדם (המשרת); אבו אלפרג' נערו של הארון; [...] אלצבאע' (הצבע); בו סעד אל[...]; אבו אלחסן אללבאן (מוכר החלב); בו אלח'יר; אלצבאע'; מנצור אבן אלמקאנעיה; בו אלמכארם אבן אל[...]; בו אלסרור אלביאע (המוכר); ח'ויר; בו נצר; אבן ג'אזליה; אלח'באז (האופה); הלאל אלשראבי (מוכר המשקאות); בו אלמנא אלפאצד (המקיז); יוסף אלמחלי; בו עלי אבן אלצלצלי (אולי אותו אדם המופיע במסמך משנת 1156 לסה"נ); [...] אלמתסוק (הסוחר בשוק) ובנו; סרור אבן אערג' בידה ("הצולע בידו"); אבו אלחסן אבן אלצלצלי; [...] ובו נצר עושי הטברי; עבדאללה אלפרנאס (הפרנס); אבו אלמכארם בן סבאע; אבו אלחסן אחיו של בו אלפרג' אלשראבי; אבו נצר נערו של אלעמיד; הבה אחיו; ביאן אחיו.

חשבון של רכוש ההקדש, מתוארך לערך לספטמבן 1201. מדובר בחשבון הכתוב משני צידיו של דף בודד, שנתלש ממחברת. ייחודו של מסמך זה הוא בכך שהוא מעיד על קיומן של שתי רשימות נפרדות: האחת של דירות מאוכלסות והשנייה של דירות ריקות. אצל האחרונות מצוינים סכומי השכירות, לשם השוואה בין ההכנסה בפועל לבין ההכנסה המתוכננת בתקציב. קיימת גם קטגוריה שלישית – אנשים המתגוררים בדירותיהם מבלי לשלם שכר דירה. מדובר בתופעה חריגה ביותר בחשבונות ההקדש, וניתן להסבירה רק על רקע הנסיבות יוצאות הדופן של מצוקה ששררו באותה עת. שבע דירות רשומות כמאוכלסות ללא תשלום שכר דירה; ביניהן, דירתו של ר' אנטולי, שדמי השכירות שלו הופחתו ממילא לחמישה דרהמים בלבד, לעומת 52 דרהמים ששילם עוד שלושה חודשים קודם לכן. בין הפטורים מתשלום נמצאים "אישה ענייה" וכמה תלמידי חכמים, שאחד מהם מכונה אלחבר. הסכום הכולל שעליו נסמכו כהכנסה צפויה היה 336.5 דרהמים, בעוד שההכנסה בפועל הסתכמה ב-171 דרהמים בלבד, כלומר מעט יותר ממחצית הסכום המתוכנן.

28 עמודים של רישומים קהילתיים, פיננסיים ומשפטיים. עמודים 1 ו-14 הם פנקסי פטירות, ואחד הרישומים בעמוד 14 מתוארך לשנת 1661/1662 לסה"נ (5422 לבריאת העולם). עמודים 2–9 כוללים רישומים לסירוגין בערבית-יהודית ובערבית בנוגע למי שקיבל סכומים מסוימים, ממי, ולשם איזו מטרה. עמודים 10–13 הם חשבונות בערבית-יהודית. עמוד 15 הוא דין וחשבון מקוטע על שליטים עות'מאניים שפעלו במצרים בין השנים 1659–1672 לסה"נ (1070–1072 להיג'רה), ובו מוזכרים גאזי באשא, עות'מאן אל-ואלי, חסן ביי מצטפא, ואחרים. כמו כן נראה קטע קטן של טקסט מודפס המבצבץ דרך קרע בנייר. עמוד 16 שב לחשבונות. עמודים 17–19 עוסקים בשכר הדירה של בתי הקודש, ומפורטים בהם מיקומיהם ושמות הדיירים. עמוד 20 עובר לדון בבתי הקודש של בית הכנסת של המוסתערבים. עמודים 22–23 הם פנקסי לידות מסביבות שנת 1680 לסה"נ (לדוגמה השנים 5436 ו-5442). עמודים 24–28 כתובים ברובם בכתב ערבי. חלק מרישומי הלידות והפטירות כתובים בגוף ראשון ובכתבי יד שונים.

שלושה קטעים בלתי קשורים. עמודים 1–2: חשבון פרטי בערבית (קריא למדי), המזכיר את יוסף אל-יהודי, מכארם אל-יהודי, אל-קזאז אבו אל-קאסם, ואחרים. כתוב בלפחות שתי ידיים שונות. עמודים 3–4: יצירה ספרותית בערבית. עמודים 5–6: קטע מסקרן בערבית, של פרוטוקול מודפס של סוג כלשהו של ישיבה (בין הנוכחים באחת מהן [...] דיאב אל-חאנותי ואבראהים). ייתכן גם שמדובר בכתיבה במכונת כתיבה, אך נראה שמכונות כתיבה בערבית לא היו זמינות מסחרית בקהיר עד 1904 (https://kerningcultures.com/kerned-and-cultured/arabic-typewriter). הקטע מתוארך לכל המוקדם ל-1898 לסה"נ ולכל המאוחר ל-1903 לסה"נ. הוא מזכיר את "בית החולים של הטראמוויי" (שפאח'אנת אל-תראמוואי), והטראמוויי של קהיר נחנך ב-1896, וכן מתייחס לדיווח עדכני בכתב העת הסאטירי "אל-חומארה אל-מניאטי", שיצא לאור בין השנים 1898–1903 לסה"נ. אפשרות נוספת היא שהקטע הודפס בליטוגרפיה בדפוס בולאק (שנוסד ב-1821) או בבתי דפוס בני זמנו.

רשימה קהילתית (רשומה מס' 18) בתוך פנקס בית דין קראי בקהיר. מתוארכת לתשרי 53[..] לבריאת העולם, כאשר שתי הספרות האחרונות אבדו (סביבות 1560/1561 לערך, על פי הרשומות הסמוכות). הרשימה נושאת את הכותרת: "זוהי הערכת הבתים שבהקדש של היהודים הקראים" (הדה תקוים ביות אלקדש אלדי לליהוד אלקראיין יצ׳׳ו). רוב הכמויות נכתבו בספרות קופטיות/זִמַאם, ולכן תורגמו בתעתיק לספרות ערביות מערביות. בשל הפריסה הצפופה של הרשומות הבודדות, מספור השורות בתעתיק אינו משקף באופן מדויק את המסמך עצמו. הרשימה כוללת 52 רשומות, ורובן הן שמות של דיירים או של אנשים השוכרים חנויות המוחזקות בהקדש. חמישה מן הנזכרים הם דיירים רבניים (אלרבאן). מוזכרים גם התנור הקהילתי הקראי (אלפרן), וכן מעין מתקן להפקת שמן שומשום (אלסירגה). בדומה לרשומות הקודמות בפנקס בית הדין, הסופר היה ככל הנראה אברהם בן ישעיה תַוְריזי, שכן באחת הרשומות נכתב: "אבי ישעיה תוריזי" (שורות 47–49).

בצד האחורי (verso) מופיעות לפחות שלוש יחידות טקסטואליות שונות, כולן בערבית-יהודית. גוש הטקסט הראשון הוא רשימת ספרים: "(1) ספרו של יוסף הכהן, הוא יוספוס בן גוריון. (2) מחברי התרגום: אונקלוס הגר ויונתן בן עו[זיאל]. (3) . . . ישמעאל אשעריה (התייחסות לאסכולה התיאולוגית?) . . . (4) ושלהם הוא ספר אלצחאח של אלג'והרי (נפטר ב-1008). (5) וספר אלאזהרי, שהוא. . . מתוך ספר אלצחאח." יש המשך, אך הקריאה קשה. גוש הטקסט השני כתוב באותה יד כמו הראשון, בזווית של 90 מעלות. מדובר בפתק לאדם אחר. הכותב נשבע בתורה ובאלוהים שהפרג'יה (פריט לבוש) הצמרית הלבנה שלקח מן הנמען, והדינר ה"אפרנדי" (סוג של מטבע? מן המילה הפרסית ל"זוהר"?), ועוד כמה פריטים — את כל אלה מסר למשה אלתאג'ר הקראי שהיה כלוא ושוחרר. יקלל אותו האל אם הוא משקר. גוש הטקסט השלישי, ביד חדשה, חלקי וכולל את המשפט: "האיש הזה מציית לחוק, ויעשה כל מה שהחוק דורש ממנו."

רשימת נדוניה עבור חנה בת יעקב ביבאס. המסמך אינו מתוארך, אך נושא כותרת מפורשת "נוטה דל אשוגאר" (שורה 1r), כלומר "פתק נדוניה" בלאדינו. בשוליים הימניים מופיע טור שכותרתו "גרושי[ם]/גורושי" ולצדו הערך המספרי 1500, המתויג "קונטאנטה אי בודה" — ביטוי שעשוי להעיד שהנדוניה הכספית בלבד מוערכת ב-1,500 גרושים מכסף (או "גוּרוּשׁ" בטורקית), לפני שמביאים בחשבון את ערך המתנות החומריות המפורטות. הנחה זו נראית סבירה, שכן בסיום הרשימה מופיע סכום כולל של 8,500 גרוש, משמע שתכולת ה"נוטה דה אשוגאר" כולה מוערכת ב-7,000 גרוש. בין המתנות החומריות המפורטות ניתן למצוא: "פאניו" (שורה 12r), "רופה פראנקה" (שורה 12r), "קאמיזאס... דה סדה" (שורה 13r), "אסטאנפה" (שורה 15r), "פזס מוגראביס" (שורות 15–16r), ו"סאבאנאס" (שורה 25r) — כלומר בד, בגדים בסגנון צרפתי (פראנקי), חולצות משי, חותמת/הטבעה, כובעי פס מוגראביים, וסדינים.

חשבונות מסחריים בלאדינו, מתוארכים ליולי 1734 לסה"נ (ט"ו בתמוז ה'תצ"ד). בכותרת מופיע שמו של שבתי אלפלאס בהקשר של "telas ke mande/mando Alessandri[a?]" — כלומר בדים ששלח (או שולחים) לאלכסנדריה. השורה השנייה של הכותרת מזכירה "גראנאדה אינגליזה" (granada Ingleza) שתימסר בליבורנו לידי "סי[ניור] יעקב אבסטאדו" (granada Ingleza a entregar en Liorne). בהקשר זה לא סביר ש"גראנאדה" משמעותה "רימון אנגלי" או "רימון יד אנגלי [!]" — וייתכן שמדובר בשמה של ספינת משא. בשורה 9 מופיעה התייחסות ברורה לכלי שיט בערך "por nolo di djerma". המונח "djerma" מציין סוג של סירות שטוחות וקטנות ששימשו להובלת מטענים אל שפך הנילוס, לפני העמסת הסחורות על אוניות גדולות יותר המיועדות להפלגה בים. בהתאם לכך, המונח האיטלקי "nolo" מציין "דמי הובלה" או "דמי מטען" (לפי גיום קלאפא, "רמדאן פאתת נגד ג'ון יוקר", 424–425).

רשימת הזכרה (מי שברך) לכמה משפחות, בכתב ידו של מבורך בן נתן, ובה נזכרים אדם אחד שמת על קידוש השם ולפחות ארבעה שמתו בצעירותם. הרשימה נפתחת בנתן השביעי המנוח ובנו אברהם בן נתן המכונה חמדת הישיבה; לאחר מכן יוסף השר ובנו הרופא נתנאל בן יוסף; אחר כך יעקב הלוי ושלושת בניו — מובחר בן יעקב, טוביה בן יעקב (שמת על קידוש השם), ומנשה בן יעקב; ואחר כך נתן ובנו אברהם בן נתן (שמת בצעירותו); יוסף ובנו סעדיה בן יוסף (שמת בצעירותו); משה הלוי ובני משפחתו; משה ובנו ישועה בן משה (שמת בצעירותו); מנחם ובנו צדקה בן מנחם, ובנו יפת, ובנו(?) יפת (שמת בצעירותו). הרשימה נחתמת בברכות לאריכות ימים לחלפון ולבניו נתנאל בן חלפון ומנשה בן חלפון; וכן לישועה הלוי הרופא; וליפת הלוי, יאיר הלוי, ולנתן ושני בניו. (חלק מן המידע מבוסס על כרטיס הקטלוג של גויטיין.)

רשימה של כמה עשרות תורמים למגבית הציבורית (פסיקא) למימון תשלום הח'ראג' — כאן ככל הנראה במשמעות של מס הגולגולת. בשורה האחרונה מופיעה התייחסות לאבו מוסא הארון אלג'הבד' (הג'הבד' — פקיד פיננסי). על פי גוטהייל-וורל: הכותרת והתוכן מצביעים על כך שלפנינו פנקס של משלמי מסים באחת הקהילות היהודיות, ככל הנראה בפוסטאט, ובו רשומים הסכומים ששילמו — ולא היתרה שעוד עליהם לשלם (כפי שמשתמע משורה 1) — מן המס הפיסקלי. עיקר העניין במסמך טמון בשמות הפרטיים של האנשים. עם זאת, יש לזכור שהאנשים הללו לרוב לא היו מודעים יותר למשמעות ולמשתמע משמותיהם משאנו עצמנו מודעים למשמעות שמותינו. ברשימה מופיעים שמות ערביים-מוסלמיים, שמות יהודיים, שמות כפולים, כינויים וזיהויים תיאוריים. השמות היהודיים כוללים כבר מוטיבים מוכרים ושכיחים גם בימינו.

רשימה קהילתית (רשומה מספר 19) מתוך פנקס בית דין קראי בקהיר. הרשומה אינה נושאת תאריך, אך הרשומות הסובבות אותה מתוארכות לסביבות שנת 1560. הרשימה כוללת ארבע כותרות המסמנות תת-חלקים נפרדים. הכותרת הראשונה פגומה למדי, ולכן תכליתה אינה ברורה — היא נוקבת בשמותיהם של בני הקהילה הקראית לאורך 47 רשומות. בשונה מהרשימה שבעמוד הקודם, המתעדת את התושבים המתגוררים בנכסי הקודש הקהילתיים, אין כאן אזכור של יהודים רבניים. מאחר ששני החלקים הבאים באותו עמוד עוסקים במוסדות צדקה, ייתכן שהחלק הראשון מתאר תרומות לעניים. שני חלקי הצדקה שלאחריו נושאים את הכותרות: "בתי העניים" ו"רשימת (מילולית: נייר) העניים הראויים (לצדקה)". החלק האחרון של הרשימה מונה את חזני הקהילה הקראית, ובחלק מן המקרים גם את שכרם.

פנקס חשבונות בערבית ובערבית-יהודית מעורבות (לצד ספרות יווניות/קופטיות). דף 1 פנים: מוזכרים שני גושי זהב (פצ'יין ד'הב). באחת הרשומות נכתב: "מכּרו של גיסי אלת'קה בפיום אשר שמו [...]. 7 1/4 דרהם". מוזכר גם אדם בשם אבו אלפרג'. דף 1 גב: הטקסט המרכזי הוא ככל הנראה רשימת תורמים או הכנסות בערבית-יהודית. אלת'קה: 3. כאפור: 1 (מחוק בקו). מפצ'ל בן נ[...]: 3. אבן אלסדיד: 2. אבן סעד אלמלכ: 2. אבו אלפרג': 1. "הדחוי"(?): 14, 16. "לקחנו מבית השבוי": 8. כמו כן ישנן מספר שורות של חשבונאות בכתב ערבי. דף 2 פנים: מוזכרים עלי שכנו של צאלח, ואלזכּי בן אלנאח'ד'א. דף 2 גב: מוזכרים חסן מדאר אלרקיק (ייתכן שהכוונה לשוק העבדים); אסמאעיל אלקזאז(?) אלמגרבי המתגורר בדרב אלנאאיב; ועבד אלעזיז חדיד.

רשימת תורמים לבית הכנסת (השורה השנייה של הכותרת אינה ברורה לחלוטין). סכומי הכסף נרשמו ככל הנראה בכתב ערבי. בסוף המסמך מופיעים חישובים של סך התרומות שגויסו, סך ההוצאות, ויתרת הסכום שנותר. בין האנשים המופיעים ברשימה: אלמופק יעקוב אלסכנדרי, אברהים אלרייס, אלנג'יב יוסוף בן שייח' אליהוד, עבד אלעזיז בן כאתב אלערב, יהודה [...], סלימאן [בן] אלשייח' אלעפיף, עבד אלרחים אלמע'רבי, עבד אלע'פאר בן עבד אלולי, עבד אלוואחד בן פיירוז, ברזילי אלפראנג'י, עבד אלע'פאר אלכאזרוני, עבד אלכרים אלמאוורדי, עבד אללטיף בן עבד אלולי, צדקה אל[...] ובנו, אברהים אלמע'רבי, עבד אלוואחד בן אלמועלם, יעקוב בן עבד אלולי ואמו ודודתו מצד אמו, עבד אלדאים בן פיירוז, עבד אללטיף בן מ[...]ן, ויוסוף אלקודסי.

רשימה בערבית-יהודית, כתובה בכתב נקי ובמצב השתמרות טוב, ובה כמויות של מוצרי מזון וחומרי רפואה (מטריה מדיקה) בצד הרקטו. הרשימה ערוכה בשלושה טורים מימין לשמאל המפרטים את החומרים, יחידות המידה, ואולי כמויות בספרות קופטיות. בין הסחורות המופיעות ברשימה ניתן למצוא שני סוגי סבון ("בלדי" ו"שאמי"), פלפל ושזיפים. נעשה שימוש במגוון רחב של יחידות מידה, ובכללן הרטל והוויבה, שלפי גויטיין "כללה כ-15 ליטרים (בערך 4 גלונים), והאירדבּ הורכב משש ויבּות". פרטים אלה מסייעים לתארך את המסמך לתקופה שבין המאה הארבע-עשרה למאה השש-עשרה. בצד הוורסו מופיעה יד שונה, המונה סחורות דומות כמו פלפל, שקדים ושעווה, אך ללא מבנה הטורים המסודר של יחידות מידה וכמויות מספריות שמאפיין את הרקטו.

חשבונות קהילתיים מאוחרים מסוג כלשהו, כספים שנגבו עבור/מאת יחידים וקהילות שונות. מתוארך "בשנת [ה]תקנ"ה". באותה רשימה בצד ה-verso מוזכרים רבים מבתי הכנסת ו/או הקהילות של קהיר, ובהם בית הכנסת של הפורטוגלים (קק פרתגיגס // פורתיגיגיס), בית הכנסת הטורקי (תורקייה), בית הכנסת של יהודי מצרים (מצריים), בית הכנסת של [יעקב] אבו שערה (אבו שערה), בית הכנסת קאפוסי (קאפוסי), ובית הכנסת זמירו (קק זמירו) — שכנראה זהה לבית הכנסת של הרדב"ז = ר' דוד אבן אבי זמרא. למידע על מיקומם של כמה מבתי הכנסת הללו ולפרטים נוספים אודותיהם, ראו את מאמרו של גוטהייל משנת 1907 על מסמך מבית כנסת בקהיר מן המאה האחת-עשרה. ישנם כמה בתי כנסת נוספים המוזכרים כאן שאינם נזכרים במאמרו של גוטהייל.

רשימת תרומות שהתקבלו מעשרות גברים ומשפחות, בצירוף חישובים שונים. הרשימה מסודרת לפי חודשים ופרשיות, ושמות רבים חוזרים על עצמם בחודשים שונים. ייתכן שהמסמך מתוארך למאה ה-18. אחוז ניכר מכלל שמות המשפחה המוכרים מהתקופה המאוחרת של הגניזה מופיעים במקום זה או אחר במסמך. בין השמות הנזכרים: סולטאן, צרפתי, לוי, אריפול, כונן, מסעוד, סראווי, זמירו, טרינקי, רסון, מוגנאנה (?), קנינה, חרר, נג'אר, אגיון, מוהיב, עפיף, בן סהל, כחלתאן (?), חיזאנה, אבודרהם, סקנדרי, אבזרדל, אלרקון, ביאלובוס, פוואז (?), פראנסס, עוזיאל, קסיס, סולאס, ישעיה, אטרוטי (?), קצ'יצ'י (?), נוצרי (?), ברוך, חיון, בן נעים, דפח'ני (?), טוויל, ג'רבוע (?), מדינה, אשכנזי, קריספין, קונדיוטה (?), פינטו.

רשימה של ירקן או רוקח, או שמא רשימת קניות. בערבית-יהודית. כתובה ביד מגושמת או למצער חפוזה. מופיעים בה שמות רבים של מאכלים ועשבי תיבול לצד כמה שמות אנשים. בין הפריטים: סומק, מנגולד (סלק), רוטה/פיגם (סד'אב), בצל ירוק (בצל אח'צ'ר) או לחלופין סוג אחר של בצל (בצל [...]), מלוח'יה, טחינה, כוסברה, שמן זרעי פשתן (זית האר), שמן זית טוב (זית טייב), דבש ("ממטבח/בית-החרושת (מטבח') של בו [...]"), זעפרן (ובעקבותיו השם בו מנצור), מסטיק (ובעקבותיו השם בו אלפצ'ל), פלפל (ובעקבותיו השם בו עלי בן בו דאוד) וקינמון (ובעקבותיו השם סלמון [כך במקור!] אלעטאר). בשורה השלישית נראה שהכותב מציע אפשרות בחירה: "ואם נראה לנו/לך [לנכון] (ואן כאן נראה [או יראה?]... או מלוח'יה...".

חשבונות מסחריים בערבית-יהודית. תיארוך: המאה ה-11 או ה-12. בצד הרקטו נראה שכתב היד הוא של נהראי בן נסים. נזכרים בו "אלחאכמיה" (כנראה הכוונה לדינרים חאכמיים), החיטה של סלאמה, אבן אלעֻג'יילי (השווה למסמך אחר), ו-1.5 דינרים מאבן יִג'וּ(!?). בצד הוורסו ישנן רשימות מסודרות של סחורות ותשלומים שנעים בין חצי דירהם לחמישה דירהמים, ייתכן בכתב יד אחר. בין הרישומים: "צדקה לצעף" (צדקה לעני/חולה?), משהו הקשור בזפת (qifār), שכר דירה לבית (כרי בית), אדם נוסף עני או חולה (ḍaʿīf), דמי המשלוח של הזפת, שליחת מכתב עם הפַיְג' (השליח), דמי המשלוח של השמן, ה"שחרור" (tafrīj) של השמן, ו"שפאכין"(?). כל זה נכתב על גבי חשבון מוקדם יותר בכתב ערבי. טרם עבר דיגיטציה.

בצד ה-verso: רשימת נדוניה של כלה קראית לעתיד (שם החתן אינו מצוין). מתוארך לג' באלול ה'תק"ל לבריאת העולם (1770 לספירה). הכותרת הראשית מציינת שהחלק הראשון של רשימת הנדוניה של עזיזה בת שלמה המכונה צעיר כולל "את אשר רכש המנוח (האב) לפני פטירתו" (אול דאלך משתרי אלמרחום קבל ופאתה). בהמשך הרשימה מופיעה כותרת משנה נוספת המפרטת פריטי נדוניה שנרכשו לאחר מות שלמה המכונה צעיר, ככל הנראה על ידי עזיזה עצמה ו/או בני משפחה שאינם נזכרים בשם (ואיצ'ה בעד ופאת אלמרחום). שני סוגי המטבע המופיעים בהערכות הפריטים הם משט ופצ'ה: הראשון עשוי להיות תאלר אוסטרי או ריאל ספרדי, והשני מייצג פארה/מדין. בצד ה-recto נמצאת טיוטת מכתב בעברית שאינה קשורה לרשימת הנדוניה.

רשימת תרומות (?) לסוף חודש אדר של שנת "עזרינו" (אולי 70+7+200+50+6 = [5]333, כלומר 1573 לסה"נ; אך כל שאר התעודות בתיק מאוחרות בהרבה, ולכן סביר שהזיהוי הזה אינו נכון). בין השמות המופיעים ברשימה: שלמה בן חביב, אברהם מאדור (?), משה כאתב, משה פרדוניל (?) ואחיו, סעדיה, יוסף בן [...], יהודה בן יוסף אלאשקר, יעקב בן היני, חיים בן היני, יהודה בהלול (?), יוסף מחבּ, אחיו של משה, שלמה פרנג'י, חביב נפתלי, חיים מאדור, שמואל ע'זאוי, יצחק אהומדו (?), יצחק אלאשקר, יצחק אלאשקר הצעיר, יעקב לוי, אברהם דרעי, אברהם אלאשקר, יצחק תלמיד, אבו יעקוב, מנצור (?) כהן, עלי בן היני, עמנואל, שבתי, פועל הפשתן, ויהודה אלאשקר.

בצד הוורסו: חשבונות בערבית-יהודית. התיארוך הוא 1200–1240 לספירה, לפי הערכתו של גויטיין. בראש הדף נכתב: "[התקבל על חשבון] מזון העניים — 101 וחצי [דרהמים]". מדובר בחשבונות של שבוע אחד, שבראשם 115 ליטראות לחם בעלות של 33 וחצי דרהמים — פי שניים מהמחיר המופיע במסמך B 77. מצב דומה קיים גם ב-B 43. המשכורות, לעומת זאת, נותרו זהות בדיוק. ביום שישי הנגיד ביצע חלוקות מיוחדות במזומן ובחיטה לתלמיד-חכם זר ול"רוּם" — כלומר אנשים מביזנטיון — "זכר ונקבה". לאחר כיבוש קונסטנטינופול בידי הלטינים בשנת 1204 ואסונות רבים נוספים שפקדו את האימפריה הביזנטית, אין זה מפתיע למצוא שוב פליטים משם בבירת מצרים. ראו גם B 85.

רקטו וּורסו (שימוש משני): חשבונות בכתב ידו של נהראי בן נסים. תיארוך: בסביבות 1053 לפי גיל. רישום של רכישות פשתן. נהראי ארגן את הרשימה באמצעות קיבוץ העסקאות לפי שותפים עסקיים מסוימים שהזמינו פשתן. הוא מציין כמה שילם כל שותף לכל אחד מגדלי הפשתן באופן פרטני, מתוך כספו של אותו שותף. בין מגדלי הפשתן נמנים הקאדי והווַאעִט' (הדרשן) של אחד הכפרים, וכן כמה קופטים. הרשימה מזכירה גם את הג'הבד' (חלפן כספים, גובה מסים, או — לפי המחקר הישן בעקבות פישל — בנקאי ממשלתי), וכן אנשים שככל הנראה יהודים, ובהם ישועה וברהום. ברשימות מוזכרים גם פשתן בוּסירי וכספים שנועדו להמרה בפיוּם.

רשימות שונות בכתב יהודי-ערבי ובכתב ערבי בשוליים ובצד האחורי של טקסט ספרותי עברי. בין הרשימות מצויה טיוטה או נוסחה לפתיחת מכתב או עצומה הפונה אל קאצ'י פאטמי ראשי, ובה ברכות לכליף, בערבית-יהודית: כתבת אטאל בקא סיידנא ואלקאצי . . . . סנא אלאחכאם ועדה אלאסלאם כאפל קצאה אלמסלמין . . . . עצד אללה בה אלדין ואמתע בטול בקאה אמיר אלמומנין ואדאם קדרתה ואעלא אבדא כלמתה ואנפד פי אלבסיטה(?) אואמר . . . . ופאתח(?) למולאנא עלי ידה משאיך אלארץ . . . . . בנוסף נכללו שם כמה הוראות תשלום (לדוגמה, אבו נצר אמור לשלם למוסר המסמך 5 1/3 דינרים). באחת מהן מוזכר שלמה החבר בן מאיר.

רשימה של פיקדונות והוצאות של אבן יג'ו לאחר הגעתו לפוסטאט. ברשימה מוזכרות כמויות גדולות של תכשיטים, כסף וסחורות שאבן יג'ו הפקיד אצל אבו אלפח'ר (אבן אלאמשאטי) ואצל אחרים בפוסטאט, וכן הוצאות יומיומיות, ובעיקר עבור לחם, שמן ומצרכי בית. במסמך מוזכר באמא (העוזר ההודי האישי שלו) שלוש פעמים. מצוין גם סכום של 197 ושלושה רבעי דינרים שהתקבל ממכירת משא של פלפל לאבו נצר בן פתיח, אשר הופקד גם הוא בידי אבו אלפח'ר אבן אלאמשאטי. בנוסף, נמנות סחורות הודיות נוספות שאבן יג'ו הביא עמו למצרים, ובהן ברונזה (ככל הנראה מבית המלאכה שלו), חרסינה, קמפור (כופר), מושק וצבע לכּה.

חשבון קהילתי גדול בעברית עבור 'גביית הע'ריכה' לשנת ה'תפ"ג לבריאת העולם (1722/23 לספירה). החלק העליון של המסמך מונה כמאה שמות, ערוכים בסדר נקי ובסדר אלפביתי בקירוב, כשכל שם מצורף לסכום הכסף שתרם אותו אדם באותה שנה. בין השמות ניתן למנות: חנניה דמוהי, יעקב אבן חביב, יעקב לאניאדו, יהודה מלטי, יהודה סמסאר, נסים טוויל, נחמיה סראגוסי, נסים חפץ, עקיבא צהלון, רחמים מוצירי, ושמעון פראנסיס. החלק שמתחת מפרט את ההוצאות אחת לאחת, ובהן מופיעים שמות מסוימים לצד קטגוריות כלליות כגון 'לעוברי דרכים', 'לעניים', 'לירושלים', 'לצפת' ו'לחברון'. ראוי לעיון נוסף.

חשבונות עסקיים. דף כפול מפנקס. בתערובת של ערבית יהודית וכתב ערבי. תיארוך: המאה ה-11. ישנן מספר טביעות אצבע. רוב הרשומות מוקפות בקו ו/או מחוקות. רשומות רבות פותחות בביטוי "אל-באקי עינד X בעד קטע אל-חסאב." אנשים המוזכרים: עלי; אל-צביי אל-צגיר; אבו יצחק איברהים; מחבוב; אחמד; ע׳לאם אל-טביב; חסן; ישמעאל; מוסא; אבן אל-אשקר; חיים; אבו אל-חסן; חסן בן נחום; סעאדה; חוסיין בן ל[...]; חיים בן מדיני, הזהה כנראה עם אבו זכרי חיים בן עמאר אבן אל-מדיני הידוע ("בן הפלרמיטאני"). T-S AS 201.82 ,T-S NS 83.18 ו-T-S NS 320.125 כנראה כולם מאותו פנקס. ASE

רשימה בעברית, רובה בגוף ראשון יחיד בלשון עבר ("נתתי"), המפרטת מה נתן (אולי שילם) אדם מסוים לאדם אחר. חלק מן הרשומות מציינות שההעברות יצאו "ממצריים" — קהיר, פוסטאט או מצרים. רשומות אחרות מזכירות העברות "באנייה" וכן "בשקדריי" (אולי שם מקום — Shkodër באלבניה?). למופע נוסף של המונח החידתי "שקדריי" ראו T-S AS 210.78. הרשימה העברית הזו שייכת ככל הנראה לפנקס רחב יותר, ENA 2898.7-14, שבו חשבונות נוספים מזכירים תשלומים ב"שרפי" (מטבע שהונפק לאחר 1425 לסה"נ). המידע הנומיסמטי הזה, בשילוב עם הפלאוגרפיה, מסייע לתארך את הקטע למאה ה-15 או ה-16.

רשימת תרומות או תשלומים קהילתיים בערבית-יהודית עבור קהילת המערבים בקהיר (קק מערבים). ייתכן שכותרת המסמך מתוארכת ל-[ה]תקס"ה (1804-1805), אך הערכה זו אינה חד-משמעית בשל חוסר בהירות בצורת האותיות-מספרים "קסה" (שאולי כלל אינן חלק מהכותרת או אינן מכוונות לציון שנה). עם זאת, התיארוך מסתבר לאור כתב היד ולאור הצירוף של שמות משפחה ויחידים המופיעים תדיר בקטעים אחרים מסוף המאה ה-18 ותחילת המאה ה-19. לצד כל תשלום במטבעות הכסף "פצה" מופיע שם התורם, ביניהם: ברוך שלום, יעקב זרדיל, אברהם הלוי, חיים הלוי, ישראל דיין, נסים מולכו, ורבים אחרים.

רקטו: רשימת הזכרה לבני משפחתו של הנגיד שמואל בן חנניה הנגיד: - שמריה הששי - שלושת בניו של שמריה: צדקה, סעדאל וחנניה - שני בניו של חנניה: אברהם ושמואל (הנגיד) - שני בניו של שמואל: יחיא שמת בצעירותו, וחנניה - בנו של חנניה, שמואל (המכונה "נכד הנגידים") ורסו ממשיך ברשימות הזכרה נוספות, ובהן רשימה למשפחתו (עתרה) של אלרשיד שמואל (עלי ← צמח ← יפת), ולמשפחת אבן עמאר (עמרם ← ברכות ← ישועה (ובנו אלעזר), עמרם, עלי ונתנאל); לאחר מכן רשימת שמות הכוללת את שמואל, יהושע וחנניה, ולבסוף קריאת ברכה לנגיד הנוכחי אברהם מימוני (הרב המבהוק(!)).

ביפוליו המכיל שתי רשימות שמות עם ספרות ערביות מזרחיות (תורמים לצדקה?). תיארוך: המאה ה-18 או ה-19. הדף הימני כולו נשים: שמחה אחות מיכאל בן נעים; בת נסים דאנון; ריינה בת [...] אגיון; בנות נסים מוסרי; רחמה/רוחמה בת יאקותי(?) יעבץ; אורו(?) בת אליהו לוי [...]; אסתר בת מנצור אל-פלאח; אסטוטה(?) בת יוסף אבו עסל; קונה(?) בת דוד לוי עג'מי. הדף השמאלי כולו גברים: דוד מפריאל(?); נסים [...]; אליהו [...]; בנימין ונסים הקשורים כלשהו ליהודה דיין; יוסף זכאי; מרכאדו אגיון; בני נסים מולכו; אברהם לוי וזאן; יהודה לוי סכנדרי; חיים לוי [...].

רשימת ספרים בערבית-יהודית ובכתב ערבי, עם חפיפה מסוימת בין שני החלקים. אולי מספרייתו האישית של רבי אברהם בן הרמב"ם? אלה רק כמה מהם: אלאדויה של [...] (על תרופות); אלמיאמר ('ספר ההמיות'); מנאפע אלאעד'ה; המקאמות של אלחרירי; [הטיפולים של גלנוס ל]גלוקון; שרח אלעקאר מאת אבן גנאח; ניהאיה אלאקדאם מאת אלשהרסטאני (על תיאולוגיית כלאם); שרח אלח'טאבה (על נאום); אלחמאיאת ואלבוחראן (על חומות ומשברים); אלתיסיר מאת אבן זוהר; אלכאפי פי אלטב; תדביר אלצחה (על משטר); אלמעיאר [פי אלעלם] מאת אלע'זאלי (על לוגיקה); יצחק בן עמראן 'על הראש'.

רשימת שמות (גברים ונשים) לצד מספרים; רשימה לחלוקת צדקה. בראש העמוד השני (verso) נכתב "מקבלי הצדקה בירושלים". בין השמות בצד הראשון (recto): יוסף אלאשקר; הזקנה מרחבה (אלעג'וז אלרחביה); הפקיה(?) ובת אחיו; מוסא השמש (אלח'אדם) אל[...]; ח'לף אלמרהט; לילא(?); סלימאן; יתום (אל[...] יתים); נאהיה אל[...]; אם חסן; אחותו של חסין; אחותו של מוהוב; מרים אל[...]; אסחאק אבן אלנג'אר; אם עמאר; עג'יבה(?); אבן מתאן(?). בין השמות בצד השני (verso): יוסף אל[...]; אשת השמש; יוסף אל[...]; ח'לף אבן אלמנג'ם; מח'תאר בן [...]; [...] בן חניין.

צד אחורי: רשימת תורמים. תאריך: בערך שנות ה-1140. תורמים 2: אבו אלמכארם בן ניסים; אמין אלדולה. תורמים 1: אבו צבחי(?) בן גלייב; אבו נצר בן פצ'לאן; אבו נצר אלמורד; בנין בן דאוד; אבו אלברכאת אלמורד; אבו זכרי אלטביב; מכארם בן [...] אלעטאר; אבו זכרי אלכהן; אבו זכרי בן יחיא; יוסף אלקאעה; בני אלאמשאטי; אבו אלחסן אלוזאן; מפצ'ל בן חביש; אלכהן אלסקילי; אבו אלופא אלדלאל; חנות מוסלם; אבו אלרצ'א אלטביב; אבן מרדוך אלכהן; פתוח אלצירפי; אבו עלי בן אלחבר; אבו נצר בן טרב(?). ראה גויטין, ימי הביניים הים-תיכוניים II, נספח C, מס' 23.

חשבונות בערבית-יהודית המפרטים מגוון של פריטי מכולת וצרכי בית. מתוארכים ל-כ"ח בטבת ה'תקל"ז (1777 לספירה). הכותרת בצד ימין של הביפוליו מציינת כי הרישום נערך בליל התאריך הנזכר, הוא הלילה שבו נולדה בתו של הכותב (...בנתי אלדי אתולדת לי לילת אל תלאת כ׳׳ח לחדש טבת). הכותרת בצד שמאל של הביפוליו נרשמה בערב יום הכיפורים של אותה שנה, ומונה הכנסות — ככל הנראה תרומות קהילתיות, לאור המגוון הרחב של המשפחות הנזכרות לאורך הרישומים: קארו, מדינה, צ'זנה, יאעיר, ביבאס, שלום, פרנסס, רוסאנו, רומאנו, אשכנזי, נאער, ורבים נוספים.

נראה כי מדובר ברשימת מלאי של מטבח, כתובה בכתב ערבי. כמה מן הרישומים מחוקים בקו. בין הפריטים הנזכרים: חתיכות בד (מנאדיל); חומץ (ח'ל); קמח (דקיק); סכינים (סכאכין); שמן זית ושמן פשתן (אלזית אלטיב ואלחאר); ריבה (מרבא); חומץ (ח'ל); קערות (זבאדי); מכסה נחושת (גטאא נחאס); כירה מחרס (כאנון פח'אר); מכסי עץ (אגטיה ח'שב); כירה מסוג אחר (כאנון [...]); מחבת (טאג'ן); סכין לפירות (סכין ללפאכהה); שמן שומשום (סיראג'); ועוד פריטים רבים נוספים. נכון ליולי 2025, הקטע אינו משומר וניתן לעיין בו רק בקיימברידג'.

רקטו: חשבונות בלאדינו במטבעות מֻאַיַּדִי, ובהם שמות של שלמה, חכם משה, יצחק מ[...?], שמואל חַרָאן, ראובן, וסכומים שונים שחבים לצדדים שונים ושהתקבלו מהם. בעמוד הפונה אליהם מופיעים סימנים מסתוריים — משולשים, עיגולים, קווים ונקודות — לצד השם "הצעיר משה" והערה ביהודית-ערבית. ורסו: המשך החשבונות, ובהם אזכור של יצחק הדוד (tio) של שלמה. כמו כן נראית כאן כתובת של מכתב, בעברית, מרשיד לקהיר/פוסטאט עבור אדם בשם שלום רפואה (?!). ייתכן שמדובר במעטפה שהתפרקה מן המכתב ושימשה לאחר מכן לרישום החשבונות.

תרגילי כתיבה של אלפבית עברי בשיטת את-בש ושל הביטוי "מנצפ׳׳ך צופים אמרום", שבכותרתם מופיע שם המשפחה מוצרי. על פי הפורמט של תרגילי כתיבה מן המאות ה-18 או ה-19, ובמיוחד בהשוואה לתרגיל שבו אדם בשם יצחק פרנסיס מתרגל נוסחאות פתיחה למכתבים, סביר להניח ששם המשפחה מוצרי הוא שמו של התלמיד. דוגמה נוספת לפורמט זה היא מסמך שבכותרתו מופיע שם המשפחה עפיף. בצד ה-verso מופיע תאריך חלקי הכולל רק את יום השבוע — "יום ב" — ואת המילה "קרח", המציינת את שבוע פרשת קורח. התיארוך: המאה ה-18 או ה-19.

חשבונות הקשורים להובלת חבילה (בלה) של בד ארגמן השייכת לאבו אלאפראח' בן יוסף, מפֻסטאט אל ספאקס. תיארוך: בסביבות 1100 לספירה. המסמך מאלף במיוחד, שכן הוא כולל לא פחות מחמישים ושמונה פרטים הנוגעים למשלוח בודד זה. ברוב חשבונות אחרים שהשתמרו בגניזה מצוינות רק ההוצאות וההכנסות העיקריות, ואילו כאן נשמרה רשימה מפורטת במיוחד. תרגומו של גויטיין מצורף, ודיון מקיף במסמך מובא אצלו. בשורה 8 ברקטו מופיעה גם התייחסות ל[אגרת] חתימת המשלוח (חתם) ולג'הבד'ה (עמלת שירותי הבנקאי-שולחני).

חשבונות מסחריים הכתובים בתערובת של כתב ערבי וערבית-יהודית. בצד הרקטו שלוש הרשומות הראשונות פותחות כל אחת במילה "משתרא" (נרכש). טבעת (ח'אתם) נרכשה מידי (מן איד) חוסיין, טבעת נוספת נרכשה מאדם אחר, וסחורות ברזל (חואא'ג' חדידה) נרכשו ממישהו אחר. בהמשך מוזכרת "חלקת קמאיל", שייתכן שמתייחסת לסוג אחר של טבעת (במילונים אחדים מובאת המילה qamāʾil כמקור הלועזי למונח "cameo"). בצד הוורסו מוזכרת רכישה של דבר־מה מסרור; אחריו מופיע מספר; ומתחתיו מילה מסתורית בכתב עברי — בראגת.

שמורה רב-קטעית. העמוד הראשון הוא מכתב באיטלקית מוונציה, מיום 4 במאי 1755, ובו אזכור של קהיר ושל מספר שמות. שמונת העמודים הבאים הם טפסים מודפסים של החברה האלכסנדרונית Levi, Molco, e Comp., שמולאו בפרטים של חוזי שילוח משנת 1755, ובהם גם שמות הספינות ורבי החובלים שלהן. התאריכים הם: 17 באוגוסט (ליבורנו), 27 באוגוסט (ליבורנו), 10 בספטמבר (ונציה), 25 בספטמבר (ונציה), 29 בספטמבר (ונציה), 17 ביוני (ונציה), 17 באוגוסט (ליבורנו) ו-27 באוגוסט (ליבורנו). ראוי לעיון נוסף.

חשבון בערבית-יהודית. התיארוך הוא 1190-1150 לספירה, לפי הערכתו של גויטיין. המסמך עוסק ב"גובה המזונות" — האחראי על איסוף הכספים שיועדו לרכישת לחם לעניים. מתועדים בו תשלומים בדירהמים שביצע אותו גובה לפקידי הקהילה במהלך שלושה שבועות. מתוך שמונה האנשים המופיעים ברשימת השבוע השני והשלישי, ששה חוזרים גם בשבוע הראשון, שבו מופיעים בסך הכול ארבעה-עשר שמות. הנשיא מקבל 7 דירהמים פעמיים, ואחריו ר' נסים שמקבל 4 דירהמים בשבוע השני, 3 בשבוע השלישי, ו-2 בשבוע הראשון.

רשימת אסירים שנכלאו בשל אי-תשלום מס הגולגולת. הרשימה משובשת ומקוטעת, ובה נשתמרו עשרים וארבעה שמות לצד הסכומים שעדיין נותרו לתשלום — סכומים שהיו אמורים להיות מסופקים מצדקה ציבורית או פרטית. לפחות שלושה מן האנשים המופיעים ברשימה — החזן סעדאן, חסן הפרסי, ו(יחיא) בן הטברני — חוזרים ומופיעים גם ברשימות B 4–5 עם אותם הסכומים בדיוק. גם (מבארכ), בנה של הרופאה, חוזר ומופיע ברשימות B 8 ו-B 59. המידע מבוסס על גויטיין, חברה ים-תיכונית, כרך ב, נספח B, מס' 58.

חשבונות בערבית-יהודית. מתוארכים לחודש [ג'ו]מאדא א-ראשון בשנת 944 להג'רה (דמ׳׳ץ), כלומר 1537 לסה"נ, כאשר האות צד"י סופית (ץ) משמשת לציון 900 ולא 90 — מוסכמה לתיארוך שהייתה רווחת במידת מה בקטעים מן המאה השש-עשרה לסה"נ. בין השמות הנזכרים בחשבונות שבצד הפנים (recto): בדר אל-חג'אזי, יוסף קסטרו, מחמד בן עיסא, עא[בד] אל-רחים קַרַא (אולי מן המילה הטורקית-עות'מאנית "Kara"?), אל-באשא עא[בד] אל-מזק[...], וכן שמות נוספים שממשיכים אל צד הגב (verso).

רקטו: רשימה בערבית יהודית ובעברית. בכותרת 'עלייות לרגל / אתרי עלייה לרגל' (אל-זיאר[את]). מזכיר את 'בית' אדוננו דניאל; רב זעירי ורב מרונ...; לאחר מכן רב יצחק והסייד ברוך; יוסף [...]; רב זביד באל-נועמאניי[ה]; ולאחר מכן המילה 'בתי כנסת' (כנאאס). המילים בתחתית קשות לקריאה אך כוללות 'קטיעה' (=אקטאע?), 'מסמך' (ות'יקה) והתייחסות לואסט. ורסו: שירה בערבית יהודית עם כמה מילים עבריות מעורבבות. מתוארך: 1542 לספירת שטרות = 1230/31 לספירה.

רשימת מלאי של חלק מבית מרקחת, שנערכה בידי שלמה בן אליהו בשנת 1229. מדובר בחשבון מפורט של הסכום שחב סולימאן. בין הכלים השונים המוזכרים (ובהם בורניות רבות), נזכרים גם צנצנות (קטרמיזאת) המכילות בוסר עם נענע (חצרם מנענע), שרבט פלנטין (שראבל לסאן חמל), ריבאס סורי (ריבאס), חרוב מלכי (כיאר שנבר), וסכנג'בין של רימונים (סכנג'בין רומאני). בצד האחורי (verso) מוזכר גם יעקוב אלבייאע, ומופיעות הוראות לחלוקה של כל הסחורה לשני חלקים שווים.

רשימת תשלומים בערבית-יהודית הנושאת תאריך י"ד בשבט ה'תקצ"ה, הוא 13 בפברואר 1835. בשתי הכותרות, ברקטו ובוורסו כאחד, מוזכר חיים גריאני כמקבל התשלומים, המופיעים בספרות ערביות-מזרחיות בטורים מקבילים. לצד כל סכום מספרי מצורף לעיתים קרובות תיאור — רבים מהפריטים מזכירים בתים וכן שורה של אנשים פרטיים, ובהם: מוסא נאנוסי[?] (שורה 3 ברקטו), ח'ליפה עפיף (שורה 15 ברקטו), יוסף בנימין (שורה 5 בוורסו), אברהם הלוי (שורה 10 בוורסו), ואחרים.