T-S K15.102

תיאור

רשימת נדבות גדולה בכתב קליגרפי. תאריך: המחצית הראשונה של המאה השתים-עשרה. לפי גויטיין, הרשימה נכתבה לצורך הקצאת סיוע קהילתי. לפי כהן: "לא ניתן לקבוע איזה סוג של סיוע נועד להינתן (מזומן?), אך גויטיין מציע שהמספרים הדחוסים בין השורות מייצגים את מספר הנפשות בכל משק בית (ישנם כשמונים וחמישה משקי בית), ושהרשומות שאין לצידן מספר הן משקי בית של נפש אחת בלבד. ברוב רשימות הנדבות המתעדות חלוקת מנות של כיכרות לחם בימי שלישי ושישי, המספרים מופיעים לצד שמות המקבלים. בצד האחורי, הושאר מקום עבור ה'רום' (הנוצרים האירופים), אך במקום זאת מופיעה הערה רבת משמעות: 'אין אפשרות למנות את הרום'. בראש הרשימה ניצב 'בן טובים', איש ממשפחה טובה.... כדי למנוע מבוכה, אותו 'איש ממשפחה טובה' נרשם בעילום שם, אף שמופיע במקום הראשון ברשימה, מקום של יוקרה, ממש לפני קרוביהם של שני אישים נכבדים נוספים. אותם אישים נכבדים מכונים 'הראש' (אלראיס), ייתכן פקיד ממשלתי או רופא, שכונו כך משום שעמדו לעיתים קרובות בראש מחלקות בבתי חולים. בהמשך הרשימה אנו נתקלים ברשומה יוצאת דופן, ה'זגג מסתור' (הזגג הסמוי, זג'אג' מסתור), המקופל בין יצרן קלף (ששכרו דל), בנאי (עוד שכיר נחות שכר), ואישה מהגרת (אלמנה, ככל הנראה) מעכו ששכנה בביתו של אחד הסוחרים הבולטים של פוסטאט, אללבדי. הזגג הזה, נציג של 'העניים העובדים' שהתבייש להופיע ברשימת נדבות, נרשם (או שהממונים על הצדקה רשמו אותו) הן בעילום שם והן כ'מסתור', דבר המעיד על כך שבדרך כלל לא ביקש צדקה. ראוי לשים לב לריבוי המקצועות הפשוטים ברשימה זו, ובהם מורה, כמה שמשי בתי כנסת, וכמה משגיחי כשרות. אנשים אלה, שריחפו רק מעט מעל 'קו העוני', נזקקו לעיתים קרובות לתוספת מקופת הקהילה. רבות הן האלמנות והיתומים המופיעים כאן, וכן כמה גרושות. 'חלשים' אחרים הם החולים והסובלים."

Princeton Geniza Project description: Large, calligraphic alms list. Dating: first half of the twelfth century. According to Goitein, written for the purpose of allocating communal assistance. Cohen: "What kind of assistance was meant cannot be determined (cash?), but Goitein suggests that the numbers squeezed in between the lines represent the number of persons in each household (there are about eighty-five households) and that the entries bearing no numbers consist of households with only one person. In most of the alms lists recording the ration of loaves of bread distributed Tuesday and Friday the numbers occur next to the names of the recipients. On the reverse side, room was left for the Rum, but instead, there is a telling note: "The Rum cannot be counted." The list is headed by a ben tovim, a man from a good family.... To counteract embarrassment, this "man from a good family" was listed anonymously, though in first position on the list, a position of prestige, just before the relatives of two other persons of stature. The persons of stature are called "the head," perhaps a government clerk or a physician, so called because they often headed hospital departments. Later in the list we come upon an unusual entry, the "concealed" glassmaker, zajjaj mastur, nestled among a (poorly paid) parchment maker, a mason (another low-paid wage-eamer), and an immigrant woman (a widow, apparently) from Acre who was living in the home of one of the prominent merchants of Fustat, al-Lebdī. This glassmaker, a representative of the "working poor" and ashamed to appear on an alms list, had himself listed (or was listed by the charity overseers) both anonymously and as mastur, indicating that he normally did not seek charity. Note should be taken in this list of the many menial occupations, including a teacher, several synagogue beadles, and several kashrut supervisors. Hovering just above the "poverty line," they frequently needed supplementation from the community chest. Plenty of widows and orphans crop up here, as well as a couple of divorcees. Other "weak" persons are the ill or afflicted." (Information from Cohen, Voice of the Poor, 149)