מסמכים משפטיים מגניזת קהיר — עמוד 6

הערות משפטיות. רשימה של תביעות שהגישה אשת הרא'יס נגד אחותה, אשת צאעד. מדובר בתביעות רבות. (1) הרא'יס נהג לספק חיטה והלוואות כספיות לאשת צאעד, וכעת היא חייבת 30 דינרים שלא פרעה. (2) שתי האחיות היו בעלות משותפות (או שכרו יחד?) בית סמוך לבאב אל-יהוד בשווי 250 דינרים. יש איזושהי בעיה בנוגע לשכר הדירה, כך שאשת צאעד חייבת 14 דינרים. (3–5) רשומות אלה עוסקות בפריטים כגון בשר מלוח, בגדים, תכשיטים וכלי בית, ואשת צאעד חייבת כ-10 דינרים על כל פריט. בצד האחורי מופיעה רשומה אחת המנוסחת כשאלה משפטית, ולא ברור אם היא שייכת לרשומות שבצד הקדמי: "היא הזכירה שהשאילה שני פסלי ענבר וטבעות זהב וכסף שבהם נישאה. האם עליו להחזירם או לא?"

בצד ה־verso: חלקה התחתון של כתובה מעוטרת ביופי, חתומה בידי יעקב בן שמחה. נראה שהיא פגומה מכדי שניתן יהיה לחלץ ממנה תוכן רב. ניתן להשוות לכתובה דומה אחרת. בצד ה־recto: מצויים לפחות שני מסמכים נפרדים בכתב ערבי. המסמך העליון נראה שגורד, ייתכן כדי לאפשר שימוש חוזר בצד השני לצורך כתיבת הכתובה. המסמך התחתון שמור יחסית היטב. הוא נושא את התאריך 6 ברביע א־ת'אני 866 להג'רה = 8 בינואר 1462 לסה"נ. אישה (ככל הנראה הכלה הנזכרת בכתובה) מאשרת כי קיבלה מבעלה הארון (ככל הנראה החתן הנזכר בכתובה) את מלוא תשלום הכתובה שלה (המכונה כאן צַדַאק) וכי אין לה כל תביעות נוספות כלפיו. שמורות שתי חתימות עדים, אחת מהן של יוסף בן ח'לף אל־יהודי.

חידוש כתובה לאחר שהכתובה הקודמת אבדה או הושמדה, או אולי לאחר שהבעל — יחיא בן שלה הכהן, איש עיוור — פגע במשהו והאישה, ח'ֻלה בת אברהם (אִבְּרַאהִים) אל-אסוד, הידועה גם בשם סת אל-כל, התלוננה בפני בית הדין. מתוארך: כ"ג באדר א' א'תע"ה לשטרות = 18 בפברואר 1164, תחת סמכותו של הגאון נתנאל הלוי. חתומים על המסמך: יעקב בן יוסף הכהן; הלל בן צדוק אב; ומבורך בן נתן החבר. דרושה בדיקה נוספת. התצלומים המקוונים נראים לכאורה כפוטוסטטים וקשים לקריאה, אך לפי הנמסר מדובר בתצלומים דיגיטליים של המקור עצמו. שלושת כתבי-היד נרכשו מסוחר בקהיר על ידי אדלברט מרקס, שפרסם אותם ב-1894 והוריש אותם לאחר מותו לספריית האוניברסיטה (לפי מרינה רוסטו).

רשומה מנהלית בכתב ערבי. לא ברור בדיוק מהו הקשר שלה לכלל החומר הקשור לאברהם מימוני שבתיקייה זו. ייתכן שמדובר בכתב ידו שלו (יש לבדוק זאת מול הדוגמאות האחרות), בכתב ידו של פקיד יהודי אחר, או אפילו בקבלה מצרפת (bulk receipt) מטעם ג'הבד' (jahbadh, פקיד גבייה). הרשומה מתעדת הוצאה של 2005 קיראטים (השווים ל-83.5 דינרים) עבור דמי השכירות של הקרקע (ḥikr) לטובת היהודים העניים של קצר אל-שמע, עבור החודש ד'ו אל-קעדה שנת 614 להג'רה (= ינואר/פברואר 1218 לספירה). חלק מהדפים בשמורה מהווים אשכול אחד (ייתכן שאלו קבלות חִכּר), והדפים האחרים מהווים אשכול נוסף (ייתכן שאלו קבלות ג'אליה — מס הגולים). כל הקבוצות הללו זקוקות לבחינה נוספת.

הסכם משפטי בערבית-יהודית. המסמך פגום וקרוע. תאריך: שנת 1481 לשטרות, היא שנת 1169/70 לסה"נ, על פי האזכור של "השנה הקרובה והיא 1482" (שורה 2). הצדדים בהסכם הם אבו סעד ויפת (אחד מהם מכונה גם אלחזן). נראה שהמסמך עוסק באדם שהיה אמור להעביר כספים (מוזכרים סכומים של 2 דינרים ו-30 דינרים) מן הריף אל פוסטאט במהלך חודש החגים (שהר אלמועדים). קיימת תניה הקובעת כי במצב מסוים, מסמך מסוים (אולי ההסכם עצמו) לא יהיה תקף עוד, ובכלל זה גם בבתי דין מוסלמיים. הצדדים מסכימים, ככל הנראה, על השאלה היכן רשאי כל אחד מהם לשהות בתקופות שונות של השנה: אחד מהם מתחייב שלא לבוא לפוסטאט בחודש החגים, והאחר מתחייב שלא להיכנס לאלכסנדריה עד החגים.

שטר משפטי פגום, ככל הנראה הסכם פשרה, שבו אדם בשם מנצ[ור?] מקבל על עצמו שורת תנאים הנוגעים לבית ולחפצי משק הבית. הוא מתחייב שלא להציק (ﺿﺎﺟﺮ) לאשתו, ולפרנס את שתי בנותיו של יעקוב בן מ[...] אבן ג'מיע, ששמותיהן סת אל-אהל וסת אל-קוואם. המצב אינו ברור לחלוטין; ייתכן שמדובר בהסכם גירושין או בהסכם מסוג אחר המבוסס על התנאים שנרשמו בכתובה. בתחתית הצד האחורי, בכיוון של 180 מעלות, מופיעה רשומה משפטית בלתי קשורה הנוגעת לתשלומי הנישואין של אלעזר בן ט[...]: המוהר המוקדם הוא 8 דינרים והנדוניה 43 דינרים. מתחת לכך נכתבה הערה על התנאים שהוסכמו, הכוללת רכוש בשכונת אל-קאלוס. בנוסף מופיעים שרבוטים נוספים, הן בכתב ערבי והן בכתב עברי.

ביפוליום המכיל סיפור מפורט של סכסוך שהתעורר מתוך שותפות עסקית בתקופה שבין ניסן א'תס"ג לאדר א'תס"ד למניין שטרות (1152–1153 לספירה). הצדדים המעורבים הם חסדאי בן יפת הכהן, המשמש כאפוטרופוס לאחיינו יפת בן ברכות, ושלמה בן עולה אבן אלכאזרוני. חסדאי משקיע 150 דינרים מכספי האחיין אצל שלמה לצורך מיזמים מסחריים. במהלך הסיפור נכנסות לתמונה גם דמויות נוספות: אבו סעד, וכן סת אלפח'ר בת אבו אליסר, אשתו של אחד הצדדים. בנקודה מסוימת מופיע תנאי המחייב תשלום קנס ל"עניי קהיר החדשה" — פרט שייתכן ומלמד שהמסמך מקורו בבית הדין של קהיר החדשה ולא של פוסטאט. ככל הנראה קיימים שני קטעים נוספים הקשורים למסמך זה. (חלק מן המידע מבוסס על FGP.)

מסמך משפטי שנכתב במחלה אלכֻּברא ותוארך ל-12 באדר ד'תכ"ף לשטרות = 14 בפברואר 1109. בשטר מאשר נאשי בן מנחם כי קיבל מידי מבורך בן אברהם החסיד סכום של 14 דינרים + רבע + שמינית + חבّה, וזאת כתשלום עבור מחציתה של ה"שכּארה" (שק גדול) שהיה לו בשאם (סוריה או דמשק), אשר נמכרה בידי עובדיה בן פהד. הכסף נשלח באמצעות יצחק בן יהודה. נאשי משחרר במסמך את כל המעורבים בעסקה מכל תביעה נוספת. השטר נכתב ונחתם בידי יהודה בן שמואל, ועליו חתום גם שלמה בן יצחק. אישור הקיום (validation) נכתב ונחתם בידי אהרן בן ישועה הרופא, ועליו חתומים גם יעקב בן מובחר הכהן ויפת בן מבורך הלוי. (חלק מן המידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין.) צירוף: אלן אלבאום.

הסכם פשרה בין שותפים שנערך בביתו של רבי משה דמוהי בקהיר, ונושא בשורה 34 את התאריך ט' בחשוון ה'ש"ד לבריאת העולם (1543 לסה"נ). תאריך זה אינו תאריך הרישום המדויק של המסמך, שכן הפינה הימנית התחתונה אבדה בשל נזק, וככל הנראה נערך מעט מאוחר יותר במהלך המאה השש-עשרה. הסכם הפשרה בין השותפים עוסק בעלויות שכר הדירה והתיקונים של מבנה שחלק ממנו שימש כבית תפילה עבור הקהילה המערבית (המגרבית). בין השמות של המעורבים בעניין נמנים: רחמים בן מרדכי חדאד ונג'מה בת הרופא סעדיה טויל. ייתכן שהעד בדוסה בן אשר הוא גם סופר המסמך. הוא מופיע כעד יחיד במסמך סמוך משנת 1569 לסה"נ. המידע מבוסס על כרטיס המפתח של גויטיין ועל המהדורה של דותן ארד.

כתובה, ככל הנראה מקהיר, על סמך אזכור הנילוס (נילוס) בנוסחת המקום בשורה הרביעית וחתימת העד יחזקאל חפץ. הכתובה מתוארכת לתמוז ה'תקנ"ד[.] לבריאת העולם, היינו 1780–1789 לספירה. הספרה האחרונה בשנה אבדה עקב פגיעה במסמך. רוב הביטויים האינפורמטיביים בכתובה מחוקים, אך ניתן ללמוד שלחתן שלמה הייתה זיקה כלשהי לסלוניקי (אולי מקום מגוריו או מקום הולדתו). החתימה באמצע החלק התחתון היא ככל הנראה חתימת החתן, ומאששת את שם משפחתו: אליקים. שמה הפרטי של הכלה מחוק (?מרא), אך שמו המלא של אביה המנוח, מאיר הלוי, מופיע בשורה 7. חתימת העד בצד שמאל היא של יחזקאל חפץ, סופר ורב בקהיר בשנים שבין שנות ה־80 של המאה ה־18 לשנות ה־20 של המאה ה־19.

מסמך משפטי. שטר שחרור משותפות. אבו סעד אברהם בן דניאל הכהן משחרר את עבדאללה הידוע גם כעובדיה בן משולם אלצורי משותפותם במלאכת האריגה. תנאי פירוק השותפות מחייבים את אברהם לשלם לעובדיה עשרה דינרים. לאחר הפירוק, כל אחד מהשותפים רשאי לעסוק בכוחות עצמו באותו ענף, הן באופן עצמאי והן עם שותפים אחרים. ככל הנראה, לפני פירוק השותפות התחייב כל אחד מהשותפים להקדיש את מלוא מאמציו ותפוקתו לשותפות, תוך הימנעות מעסקאות חיצוניות אחרות. ייתכן שההסכם בין אברהם לעובדיה אסר גם על השקעת מזומנים או סחורות בעסקת קומנדה (שותפות מסחרית). לפי ליברמן ב"A Partnership Culture", עמ' 157. גויטיין מציין את התאריך כ-23 בתמוז של שנת 1390 לשטרות.

מסמך משפטי. נכתב ונחתם בידי מבשר בן אברהם הכהן, וחתומים עליו לפחות ארבעה נוספים, ביניהם אברהם בן משה המלמד, אברהם בן נתן וסעדיה בן [...]. התאריך לא נשתמר. נאמר במסמך כי העדות נערכה בבית דינו של הנגיד. אדם בשם ח'ציב בן אבו נצר, המוכר בכינוי [...], תבע סחורות שהופקדו אצל משה שיראג'י שנפטר. חוכרי המסים של השוק התנגדו לכך, שכן ח'ציב היה חייב להם סכום כסף. בסופו של דבר הסכים ח'ציב לשלם 2 דינרים במזומן ועוד 5 ו-5/6 דינרים בארבעה תשלומים חודשיים. הוראות התשלום שלו הועברו לאל-חכים (לפי הצעת גויטיין מדובר ביקותיאל בן משה, נציג הסוחרים), שהיה אמור לפרוע אותן כאשר ישלם ליתומים. כעת ניתן יהיה למסור את הסחורות לידי ח'ציב.

מסמך משפטי בעברית, פגום מאוד. מקום: קהיר. תאריך: 16 ___ [שם החודש חסר] ___52 לבריאת העולם. על פי הפליאוגרפיה, השנה היא ככל הנראה 5552 לבריאת העולם (1791/1792 לספירה), אך הערכה זו טעונה אישור באמצעות בחינה נוספת של השמות המוזכרים. חתום בידי יעקב ארוך וכן בחתימה קליגרפית של סופר. בשורות הפתיחה של המסמך יעקב ארוך מקבל תשלום מחנונה ____ (השם אבד עקב הנזק). העסקה קשורה ככל הנראה לרשימה הארוכה של פריטים המופיעים בשורות 5–11: "קמצאן שאש" (חולצת מוסלין), "אטלס אזרק" (אריג סאטן בצבע כחול), "סנאדק ישנה" (תיבות ישנות) ועוד. על סמך הפריטים המוזכרים נראה שייתכן ומדובר ברשימת נדוניה — אך היקף הנזק מקשה לקבוע זאת בוודאות.

ייפוי כוח. המקום: זווילת אל-מהדיה, תוניסיה. יום שני, א' באב [ד']תתל"ג לבריאת העולם, היינו יולי 1073. בו אבו סעד אסחאק בן ח'לף בן עלון אל-כאתב אל-מצרי, יהודי קראי, מעניק להסון בן אבו אל-פרג' מהדוי את הזכות לפעול בשמו ולגבות בחזרה רשימה ארוכה של כלי בית, אשר אבו סעד הפקיד אצל סתונה בת סלימאן בן הבה, המכונה "סראג' אמיהי" ("מנורת אמו"), אשתו של מוסא בן ח'לף. חתומים על המסמך הפרנס מבורך בן אברהם, הסופר עיאש בן יהודה, ומשה בן דוד. אישור המסמך (validation) חתום בידי יהודה בן סעדיה, משה בן שלה הלוי, ויוסף בן פרח. לפי גויטיין, ייתכן שאחד הרישומים המשפטיים שבמסמך אחר קשור לאותו עניין או מהווה גרסה של אותו מסמך עצמו.

מסמך משפטי שנכתב בפוסטאט ומתוארך לשליש האחרון של חודש כסלו בשנת 1649 לשטרות (נובמבר 1337). על פי המסמך, אלאסעד בן אבו אלפרג' אלצירפי, המוכר בכינוי אבן נעמאן, מקבל הלוואה בסך 1580 דרהם (החצי: 790) מאלמופק בן נציר. תנאי ההחזר קובעים שתשלום ראשון של 180 דרהם ישולם בתום החודש הראשון, ולאחר מכן 30 דרהם בכל חודש (בסופו). בצד השני (verso) מצוי פתיח של מסמך משפטי נוסף, העוסק בצוואת שכיב מרע של אלמופק. המסמך נכתב באותו כתב יד של הצד הראשון, אך מתוארך לשנים רבות מאוחר יותר: השליש הראשון של חודש טבת בשנת 1658 לשטרות (1346 לספירה) — ולא 1638 לשטרות (1326 לספירה) כפי שנקרא בעבר. חלק מן המידע מבוסס על כרטיסיות גויטיין.

ביפוליום מתוך פנקס בית דין. בדף 1v: העתק מילולי (נסח'ה... נקלנאהא מלה במלה) של כתובה. מתוארך ליום שלישי, י"ט באלול שנת 1468 למניין השטרות = 27 באוגוסט 1157, תחת סמכותו של הנגיד שמואל בן חנניה. נכתב בכתב ידו של הדיין מבורך בן נתן. החתן: נתנאל בן שלמה, המכונה טאהר בן אבו אל-יֻמן. הכלה: [סת אל-]בנאת בת חלפון. אבותיהם של החתן והכלה כאחד נפטרו. מתנת הנישואין עומדת על 10 + 40 = 50 דינרים, והנדוניה (המוזכרת באופן חלקי) כוללת פריטים יקרי ערך, ובהם: ענק עשוי אבני ג'ט (שחם) ופנינים בשווי שבעה דינרים, סיכת אגס, מקל רועים, חנכ (ענק צוואר צמוד) משובץ בפנינים, ולאזם (תכשיט הנענד על החזה) מזהב ופנינים בשווי תשעה דינרים.

הסכם שותפות. מקום: אלכסנדריה. תאריך: י"ט בתשרי ה'תקע"ה, 3 באוקטובר 1814. בין יצחק הלוי מאיסטנבול ["קוסטא"], שהשקיע 10,000 גרושים; יצחק די קוריאל מקהיר, שהשקיע 17,500 גרושים; אברהם צֵ'זאנה ושות' מאלכסנדריה, שהשקיעו 17,500 גרושים; ואליהו איילון (ייתכן שזהו וריאנט של "Ayalon") מקהיר, שהשקיע 1,500 גרושים. סך כל קרן ההון מסתכם ב-46,500 גרושים (מצוין במפורש "גרושים מצריים"). השותפים מסכימים לקיים קשרי עסקים ושותפות בין שלוש הערים איסטנבול, אלכסנדריה וקהיר למשך שלוש שנים, עם אפשרות להארכה. ראוי לשים לב שאברהם צ'זאנה עצמו חתם בצורה "שיזאנה" (שיזאנה), באופן שונה מן הכתיב האיטלקי הרווח (ג'יזאנה) המופיע לאורך המסמך.

רקטו (שימוש משני): קטע אנכי וצר המכיל הערות לקראת ניסוח שטר משפטי. הכתב מערב כתב ערבי וערבית-יהודית. בראש הקטע, בכתיבה בזווית של 90 מעלות, מופיעה התייחסות ליתומים המתגוררים בעסקלאן (אליתימין אלמקימין בעסקלאן). מתחת לכך נכתב כי לאישה (לא ברור אם שמה השתמר) מגיע מעמראם בר' יפת הכהן (מסתחקה עלי עמראם בר יפת הכהן) סכום של 60 דינר כתשלום מאוחר של כתובתה (בקי להא מאוח'ר סתין דינר), וכן 250 דינר המהווים את ערך נדונייתה ותכשיטיה (קמאש וציאע'ה), ובסך הכול 310 דינר (אלג'מלה ש"י). עמראם משחרר את האישה מכל תביעה, וכמוהו גם בתו ושמה סת אלקום, בנו תקוה בן עמראם, ובת נוספת. בוורסו שרידים של מסמך פאטמי (ראו רשומה נפרדת).

recto: שטר משפטי. מקום העריכה: קליוב. התאריך: יום שלישי, ז׳ באדר א׳תק״ה לשטרות, היינו שנת 1194 לסה״נ, תחת סמכותו של הגאון שר שלום הלוי. השטר נכתב בכתב ידו של משה בן לוי הלוי. בשלב מאוחר יותר חתך משה את המסמך באופן מסודר ומדויק לאורך אמצעו, וכך נוצרו שני חלקים נפרדים, ועל גב כל אחד מהחלקים כתב משה מכתב משפחתי. השטר עוסק בפירוק שותפות בבית ובחנות בין שני אחים — ח'לף ואבו אלפצ'ל בני הלאל. ככל הנראה, ח'לף נותר בעלי החנות, בעוד אבו אלפצ'ל רכש מח'לף את חלקו במחצית הבית תמורת 16.5 דינרים. (תיאור מוקדם יותר ציין כי המסמך תוארך לשנת א׳תפ״א לשטרות, אך כנראה הכוונה הייתה למסמך אחר, שכן התאריך לא היה זמין באותה עת.)

מסמך משפטי מבית הדין העליון של הנשיא (דוד בן דניאל), המתעד עדות של יפת בן לוי (?) בן מנשה, הפועל כמיופה כוח מטעם אשתו, בנאת בת אבו אלרצ'א יפת. בעדותו הוא תובע את חלקו של אביה במה שנותר מן השותפות שניהל עם מסאפר בן שמואל. כמו כן מתועדת עדותו של מסאפר, שלפיה ביכולתו להציג מסמך משפטי המעיד כי אבו אלרצ'א דיבר על העניין בצורה שונה (כלומר, שלא היה מדובר בשותפות). באותה עת היה המסמך בצור, לאחר שמסאפר שלח אותו לשם לשם אישורו על ידי ראש הישיבה, אליהו הכהן. מסאפר מבקש דחייה עד שיוכל להביאו ממקומו. בצד השני (verso): חלקים ממכתב אחד או שניים אחרים, שאין להם קשר למסמך שבצד הראשון. שני מסמכים נוספים שייכים לאותו תיק.

דף מתוך פנקס בית דין. רקטו: רישום משפטי הנוגע למכירת שפחה. מתוארך ליום חמישי, כ"ה באייר א'תקכ"ח למניין שטרות = 4 במאי 1217. הקונה: בו אלעז בן בו עמראן אלשראבי. המוכר: בו אלחסן אלמלמד. נקבע כי בו אלעז אחראי לכל נזק שייגרם לבו אלחסן כתוצאה מאובדן שטר המכירה (עהדה) של השפחה שבו אלעז רכש מבו אלחסן. העסקה נערכה בנוכחות בו אלפצ'ל אלרצוי. רקטו, בתחתית: רשימת חפצים (רובם בגדים) בשלושה טורים, ככל הנראה חלק מרשימת נדוניה. ורסו: רישום משפטי בנוגע להסכם בין אבו סעיד אלנקאד לאבו אלפח'ר אלצירפי. אבו סעיד מתחייב להישבע על ספר תורה בעניין הסדרים כספיים ביניהם. דורש בחינה נוספת. (חלק מן המידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין.)

רשימות משפטיות להכנת מסמכים. כתב היד הוא של חלפון בן מנשה, על פי ההערכה הפלאוגרפית של וייס. הרשימה הראשונה מכילה פרטים לעריכת כתובה לזוג עני במיוחד. החתן הוא [...] אלאטראבלסי (מטריפולי). מועד החתונה (הדכ'ול) נקבע לחודש סיוון שנת 1438 למניין השטרות, היא שנת 1127 לספירה. המוהר המוקדם עומד על 12.5 דרהם והמוהר המאוחר על 25 דרהם, ובסך הכול בשווי של כדינר זהב אחד. הרשימה השנייה אולי מתייחסת לאותו זוג ואולי לא. הכלה היא [...]הדיה בת אהרן הכהן. היא אלמנתו של הלל הלוי בן סעדיה, ויש לה ילד מן הנישואים הקודמים (או ליתר דיוק, נראה שהלל הלוי הוא בנה, וסעדיה הוא בעלה המנוח). מוזכר גם "בן עושה הפלכים" (אבן אלמע'אזלי).

רקטו: חלקו התחתון של מסמך משפטי המכיל נוסחאות שחרור שונות החלות על מוהוב בן חוסיין. ההקשר אבד כמעט לחלוטין. ייתכן שמופיעים שמות חלקיים נוספים (אבן פרחאן בשורה 3?). באופן יוצא דופן, תאריך המסמך מצוין כשנת שמיטה (״בחודש אלול בשנת השבוע שהיא שנת . . . . . . ״). יש להשוות לדוגמה דומה במסמך אחר. ורסו: חלקו העליון של רשימת ספרים בכתב ערבי. הרשימה כוללת: את הכרך השני של ״כתאב אל-מ[...] פי אל-פקה״ לפי המד'הב של אבו [...]; את הכרך השני של ספר הידוע בשם ״אל-אֻצול״ מאת [...] אבי טאלב; דַפְתַר של משהו; הערך הבא קשה לקריאה אך ייתכן שהוא מתייחס לתרגום עברי של ספר (يعبر سفر الهـ؟؟؟); ״אל-ג'אמע״; ועוד מספר שמות פגומים.

מסמך משפטי. בערבית יהודית. בכתב ידו של חלפון ב. מנשה (פעיל בשנים 1100–1138 לספירה). עוסק במחצית בית ידוע בקאלוס. כנראה זהו החלק העליון של BL OR 12299.12 + T-S 8.123 (אך אין מדובר בצירוף רציף). האנשים המעורבים הם: הלל ב. אלעזר/מנצור ב. יפת/חסן הכהן, אשתו סתתום הידועה גם כסת אל-ג'מיע בת עובדיה, ורוקח בשם אבו נצר בן זבייבאת. ייתכן שמוזכר אדם בשם סלמאן אל-מחדת', אך סביר יותר שמדובר בשמו של בית חדש (מוחדת'), [דאר] סלמאן. גויטיין וגרשון וייס סברו שקטע זה מצטרף ל-T-S 12.553 (העוסק באותו הזוג), אך הדבר אינו ודאי (גויטיין וייס לא ידעו על BL OR 12299.12 + T-S 8.123 ועל הצירוף T-S 12.502 + T-S 12.82 + T-S 12.553).

פנקס בית דין. הדף מכיל רישום גירושין ורשימת נדוניה מקהיר בשנות ה-80 של המאה ה-12. שני הטורים נכתבו על ידי סופרים שונים ומהווים שני רישומים נפרדים. I (רקטו, טור ימני וחלקו התחתון של הוורסו): ראו רישום נפרד. II (רקטו, טור שמאלי ורוב הוורסו): הערכת נדוניה (תקווים) עבור [...] בן יחזקאל הכהן והיתומה סת אלמעאלי בת ישועה בן פרחיה. סכום הנדוניה: 55 דינרים. תשלומי הנישואין: 5 + 25 = 30. הכלה מקבלת מחצית מבית בשותפות עם אחיה התינוק בו מנצור. אמה היא סת אלפח'ר [ייתכן שהערה זו מתייחסת בפועל לרישום I ולא לרישום II]. השורות 1–5 נכתבו בידי שלמה בן זכאי. (המידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין ועל עבודת הדוקטורט של אמיר אשור)

מסמך משפטי. הסכם שותפות. מתוארך ל-14 במאי 1238. נכתב בכתב ידו של שלמה בן אליהו (כפי שזיהה גויטיין), מלמד וסופר בית הדין. עניינו של המסמך שותפות ב"מטבח" (מטבח'), ככל הנראה מתקן שעסק בהכנת מזון. אזכור של "חלוקה" (כלומר חלוקת נכסים) והאמירה ש"רק [...] נותר" מרמזים כי ייתכן שמדובר בהסדר שותפות ושטר שחרור, או למצער ששטר השחרור לא לווה בסיכום סופי של מלוא החשבונות, אם כי מצב השתמרותו של המסמך אינו מאפשר ודאות בעניין זה. השותפים היו אבו אלרצ'א יחיא בן שמואל ואלמכין בן שלה הלוי. התאריך המדויק נתון לפי הלוח המוסלמי (28 ברמדאן 635), וכן לפי הלוח העברי (העשור האחרון של חודש אייר) בצירוף שנת המניין הסלאוקי (1549).

רשומה מנהלית בכתב ערבי. לא ברור בדיוק כיצד היא קשורה לכלל החומרים הנוגעים לאברהם מימוני המקובצים בתיקייה זו. ייתכן שמדובר בכתב ידו שלו (יש לבדוק זאת מול דוגמאות אחרות), בכתב ידו של פקיד יהודי אחר, או אפילו בקבלה מרוכזת שהוציא ג'הבד' (פקיד גבייה/כספים). הרשומה מתעדת הוצאה בסך 2005 קיראטים (השווים ל-83.5 דינרים) עבור דמי חכירת הקרקע (חִכְּר) של יהודי קצר אל-שמע העניים, לחודש רביע אל-אוול שנת 615 להג'רה (מאי/יוני 1218). חמשת הדפים שמספריהם 3–6 בתיקייה מהווים אשכול אחד (אולי קבלות חִכְּר), ואילו הדפים 1, 2, 7, 9 ו-10 מהווים אשכול שני (אולי קבלות ג'אליה — מס הגולגולת על הד'ימים). כל החומר מצריך בחינה נוספת.

מסמך משפטי. מתוארך לעשור הראשון של ג'מאדא א-ת'אני 440 להג'רה (נובמבר 1048). מעורב בו אזהר בן ח'לף אלאסראאילי, המוכר בכינוי אבן אבי אלדראע, סוכנה של אלסיידה אלשריפה אלמלכה אלג'לילה. המסמך עוסק בתנובת הגנים השייכים לאותה נסיכה פאטמית. שמור היטב וראוי לבחינה מעמיקה. ייתכן שהסיידה אלשריפה הנזכרת כאן היא אלשריפה בת צאחב אלסביל, אשר על פי המסורת סיפקה ארוחות לח'ליף אלמסתנצר באללה בעת השדה אלעט'מא (הצרה הגדולה), כפי שמתואר אצל אלמקריזי בחיבורו "אע'את' אלאמה בכשף אלע'מה". בצד ורסו מופיעה תפילה יפה בערבית-יהודית, ובה שבחים רבים לאל וביטויי חרטה ותשובה (לצד תיאור המצוקה הנפשית והגופנית הנובעת מהרהור בחטאי האדם).

recto: שריד של מסמך משפטי בכתב ידו של חלפון בן מנשה הלוי. ככל הנראה שטר אירוסין. המסמך מפרט תשלומים של סכומי כסף בתאריכים מסוימים בשנה. פחות סביר שמדובר בהסדר כספי לאחר גירושין — הסעיפים הנוגעים לגירושין (במקרה שיפר תנאים מסוימים) מקובלים גם בשטרי אירוסין. שמות הצדדים לא השתמרו. המקום: פוסטאט. התיארוך: מוזכר חודש טבת בשנת 1444 למניין השטרות (= 1132/33 לסה"נ), והמסמך נכתב תחת סמכותו של רב מצליח גאון. חתום על ידי נתן בן שלמה הכהן. verso: הערות משפטיות נוספות הנוגעות לתשלומים חודשיים, וקרוב לוודאי שאינן קשורות לרקטו. גם הן בכתב ידו של חלפון בן מנשה. נזכרים בהן אבו אלרצ'א בן פרג' בן עזריה והלל בן נתן הכהן.

רקטו: רישום בית דין בכתב ערבי. המקום: איוואן, אשמונין. התאריך: עשור ראשון של רמדאן 495 להיג'רה, היינו יוני 1102 לספירה. הסדר פשרה בין דֻרִّי בן עַסְכַּר אלקַרִיטִי לבין אשתו מַגְ'רִבִּיָּה, המשוחררת של יחיא, בנוגע לבעלות על בעלי חיים ביתיים. במסמך נקבע כי פרה אדומה והעגלה שלה שייכות למגריביה ולבתה תַעִיש, פרה שחורה והעגל שלה שייכים למגריביה לבדה, וכן ש-25 כבשים לבנים והנגררים אחריהם הם בבעלות משותפת של דרי בן עסכר אלקריטי ואשתו. הרישום מאומת וחתום על ידי נַצְר בן בַּדְר אלסַלוּלִי, גַ'וּאָּב בן נצר אלסלולי, זַיְדוּן בן מַהְדִי אלסלולי, רִכַּאבּ בן גַ'וְהַר אלסלולי, פֻתוּח בן קַאסִם וסֻעְ'לוּל בן מהדי.

שטר כתובה מעוטר מקהיר, "[סמוך ל]פוסטאט מצרים אשר על נהר נילוס". על אף הנזק שנגרם למסמך, ניתן לשחזר את נוסחת המיקום הזו על פי השורות הפותחות של כתובות אחרות מהעת החדשה המוקדמת. התיארוך הוא 1785–1825, טווח זמן משוער המייצג את תקופת פעילותו של הסופר מאיר בן-נעים. השנה המדויקת לא השתמרה. שם הכלה הוא אסתר, וכינוי המשפחה האבהי שלה (דיין) מופיע בשורה 22. שם החתן אינו משתמר בגוף הטקסט, אך ניתן להניח שהוא חיים שלום, שכן הוא חותם כצד מסכים לנישואין. שתי חתימות העדים הן של מאיר בן-נעים (הסופר) ושל דוד אלגאזי (העד השני). הסכום הכולל של מתנות החתן והנדוניה עומד על שבעים-____[?] גרושים/קורוש (אולי "גירושים אריות").

מסמך משפטי בכתב ידו של חלפון בן מנשה הלוי. מתוארך ליום שלישי, ז' באלול א'תכ"ה למניין השטרות, היינו אוגוסט 1114 לסה"נ. רשימת מצאי של עיזבונו של צורף עשיר, המנוח אבו יעקוב. הרשימה כוללת דינרים בשטרות של בנקאים, מזומנים בזהב ומטילים של מתכות יקרות; מוזכרים גם כלים שונים, שתי שפחות ושטרי חוב. המסמך נכתב בידי חלפון בן מנשה ונחתם בידי בית הדין הרבני ביום פטירתו של אבו יעקוב, ובכללם יצחק בן שמואל הספרדי. בטרם חולקו חלקים כלשהם ליורשים, קיבלה האלמנה את ה"מאוחר" המגיע לה על פי כתובתה, ובמקרה זה 75 דינרים. המסמך מתייחס לשטרות שנערכו בערבית ובעברית (כנראה הכוונה לכתב). (חלק מהמידע מבוסס על גויטיין וכרטיסיותיו).

רישום בית דין. הסדר פשרה בין אח לשתי אחיותיו בעניין ירושת אביהם המנוח. מתוארך לשנת 1440 למניין השטרות (1128/9 לספירה). כתב ידו של חלפון בן מנשה. רכוש האב המנוח כלל חנות בשמים (עטארה), מחסן, סחורות, הון ורווחים. האח הלל והאב ניהלו את העסק יחד כשותפים. על פי ההסדר, האחות הבכורה קיבלה סכום כסף מסוים ובנוסף תשלום חודשי של דינר אחד. אחותה הקטינה העניקה במתנה את חלקה בירושה לאחיה הלל, למעט סכום כסף מסוים שנרשם כדין בשטר חוב שהעניק לה הלל, שהמשיך לנהל את העסק. האלמנה, סת אלבית, אישרה את מעשיה של בתה וערבה כלפי הלל לכל תביעה עתידית שהבת הצעירה עשויה להעלות נגדו בתור יורשת אביה. לא נשתמרו חתימות. צד ורסו ריק.

רקטו (השימוש המקורי): מסמך משפטי שנכתב על קלף, בכתב ידו של חלפון בן מנשה הלוי (פעיל בשנים 1100–1138). השתמרו ראשי עשר שורות. מעורבת בו אישה, אך נשתמרו אך מעט פרטים, אם בכלל, על נסיבות העניין. ניכרים שני טורים של חורים, באחד מהם עדיין שזור החוט (נראה שהמסמך קופל ונקשר בדרך זו). בשוליים נמצא רישום בכתב ערבי שטרם פוענח. ורסו: רישום סתום בכתב ערבי המתייחס ל"אלממלוּכּ אלעאצ'די אלעאדלי" ולע'ולאם של אדם בשם "אלמנתצ'ב(?) אלסג'למאסי". הכינוי אלעאצ'די מתייחס ככל הנראה למי שעמד בשירותו של הח'ליפה אלעאצ'ד (שמלך בשנים 1160–1171). הכינוי אלעאדלי פחות ברור; הווזיר אבן אלסלאר היה מכונה אלעאדל, אך הוא נפטר בשנת 1154.

שאלה המופנית למשפטנים מוסלמים, כתובה בכתב ערבי, בעניין מקרה של ירושה. שתי השורות האחרונות כוללות את שמותיהם של שני אנשים שככל הנראה כבר נפטרו: אסחאק [...] ואבו עלי בן אבו אלסֻרّי המלמד (ולצד שמותיהם הברכה "רצ'י אללה ענהמא"). להלן תעתיק חלקי של הטקסט: بسم الله الرحمن الرحيم ما يقولوا سادتى الشيوخ اطال الله بقاهم [وادام عزهم] وتاييدهم في رجل مات وخلفه …واخت [ ]امراته وامته واخت من امه لا من امه(؟) وابو اخت ماتت قبل وبعده [ ]من يستحق الميراث على يده(؟) المعلم ابو علي والمعلم ابو السرور رضي الله عنهما وعلى يد ………..في ملته(؟) الر..لة בצד האחורי של המסמך מופיע קינה בעברית. המסמך זקוק לבדיקה ולעיון נוספים.

מסמך משפטי (או מספר מסמכים) בכתב ידו של חלפון בן מנשה הלוי (פעיל בשנים 1100–1138 לספירה). בערבית-יהודית. ייתכן שמדובר בטיוטה של שטר מכר (או שטרי מכר). הרקטו מתאר בית, את מאפייניו ואת מיקומו: אלקאעה אלמעלקה (האולם התלוי)... ח'זאנתין (שני תאי אחסון)... אלסטח אלעאלי (הגג העליון)... מא בין סלאלם הד'ה אלקאעה (מה שבין מדרגות אולם זה)... אלח'שב אלח'רט אלדאיר (עץ החריטה המקיף)... אלחארה אלמערופה (השכונה המוכרת)... הוורסו מזכיר את "הגבולות הנזכרים במסמך זה". בית אחד (אולי אחד הגבולות) היה ידוע בעבר בשמו של אבו אלסרור, לאחר מכן בשמו של אבו אלפצ'ל סהל, וככל הנראה בסופו של דבר בשמו של [...] אסמאעיל אלאסראאילי.

יישוב של סכסוך בין בני זוג. בכתב ידו של חלפון בן מנשה (1100–1138), ומתקופת כהונתו של רב מצליח גאון (1127–1139). המסמך מפרט תנאים רבים שהבעל מתחייב לעמוד בהם, ומה יקרה אם יפר אותם — עליו יהיה לגרש את אשתו ולשלם לה את כתובתה במלואה. בין התנאים: שיביא אותה להתגורר בשכונה של יהודים. בנקודה מסוימת מוזכרות "שתי נשים מן השכנות" בהקשר של תפיסתו מתעלל בה פיזית או מילולית; ככל הנראה, עדותן של שתי נשים תיחשב לצורך הוכחת הפרת התנאים בחוזה. לאחר מושב בית הדין (וכ'רג' מן אלמושב), הלך הבעל ועבר עם אשתו להתגורר ליד מעונו של אלחסן יוסף הלוי, ברובע אלממצוצה שבפוסטאט, בדירות (טבאק) שבהן התגורר בעבר אבו אלמנא אלטביב.

הסכם חניכוּת בין דוד דיין (המאסטר המכשיר) לבין חניך ששמו הפרטי ניזוק קשות, אך ניתן להסיק ששם משפחתו הוא קארו על סמך אזכור אביו בשורה 14 — שם הוא מתחייב לשלם קנס במקרה שבנו יפר את תנאי החניכות ויסרב לשלם את הקנס בעצמו. ההסכם מתוארך לסוף חודש אדר ה'תקפ"ב, היינו 1822 לספירה, ונערך בקהיר. בשורה 2 מוגדרת החניכות כ"מלאכת הנוצה", ובהמשך המסמך מופיע סעיף המבהיר שמדובר במקצוע מסחרי ("במלאכה אצל הסוחרים"). מאיר בן-נעים חתם הן כעד/סופר והן בשם "האב והבן הנזכרים לעיל". כמו בחוזי חניכות אחרים מראשית המאה ה-19, גם הסכם זה כולל סעיפים בדבר שכרו של החניך, אך הפרטים המדויקים אינם ברורים בשל קרעים ודהיית דיו במסמך.

מסמך משפטי — רשימת מצאי של עיזבון, מתוארך לאוגוסט 1108, מקהיר. חתומים עליו אברהם בן ח׳לפון בן אברהם ויצחק בן אברהם. במסמך מקבל על עצמו אלעזר בן ערך את ניהול עיזבון אביו (שכלל גם חנות) בשם אמו האלמנה ואחיו הצעיר. שוויה הכולל של החנות מוערך ב-11.5 דינרים, ובכלל זה 169 דירהמים, ריבת ורדים, סוכר, דבש ו"שיקויים" (potions). חלקו של האח, בסך 5.75 דינרים, נמסר כהלוואה לאלעזר לצורך השקעה או שימוש אחר, ואין במסמך כל דיון בחלוקת רווחים או הפסדים. אלעזר מחויב לפרנס את האלמנה ואת הילד מתוך נכסים שהוקצו במיוחד למטרה זו, ואשר אין לו עצמו כל זכות בהם. (המידע מבוסס על Lieberman, "A Partnership Culture", עמ' 179.)

מסמך משפטי, אולי בכתב ידם של הלל בן עלי או חלפון בן מנשה. עניינו של המסמך הוא נתן בן מבורך הכהן, שרכש בד צבוע מאבו אלאפראח׳ ערוס בן יוסף — סוחר ידוע של ארגמן מסוף המאה ה-11 — וגילה בשעת אריזת הסחורה שצבעה דהוי או שצביעתה אינה אחידה. בעקבות הגילוי פרץ סכסוך בין השניים, ובסופו של דבר, לאחר התערבותם של "הזקנים הצדיקים", הוחלט ככל הנראה שערוס יחזיר לנתן סכום של 37 דינרים. הטקסט נמשך בשוליים הימניים ובשוליים העליונים, מה שמעיד על כך שמדובר בטיוטה. בצד האחורי של המסמך מופיעים שני שמות: סת אלאהל בת מוסא והבה בן פרח, הידוע גם בשם אבן אלת׳[...], וככל הנראה מדובר בטיוטה ראשונית למסמך אחר שאינו קשור לעניין.

ביפוליום מפנקס בית דין. בדף 1א: סוף שאלה משפטית (שורות 1–4) ותשובה/רספונסום שלם (שורות 5–19) בעניינו של הילאל, בעלה של בנה של השפחה המנוחה. המֻקַדַּם היהודי הפסיד 75 דינרים לוַאלִי (המושל) של העיר באשמתו שלו, והילאל אינו אחראי להפסד זה. ארבעים המֻג'לַّדאת (כרכים) שהילאל לקח מעיזבון המנוחה ואשר השתמש בהם להתדיינותו המשפטית מול המֻקַדַּם אינם שייכים לו, ועליו לשלם עבורם ליורשים ולהחזיר את היתר. הוַאלִי פעל שלא כחוק, אך המֻקַדַּם אינו יכול להאשים בכך איש מלבד עצמו. בדפים 2א ו-2ב: ייתכן שמופיעים פרטים נוספים על אותה פרשה, עם פירוט רב על משי. (המידע מבוסס על כרטיסיות גויטיין.) נכתב בידי מבורך בן נתן.

מסמך משפטי. רשומה של שטר שחרור (אבראא). מתוארך לפברואר 1172. מקום: פוסטאט. הרשומה, היוצאת מבית דינו של הרמב"ם, עוסקת בע'אלב אלבלבייסי בן צדקה, סוכנו של סייד אלכל משה בן עבדאללה (עובדיה) אבן אלחלא החזן, המשחרר את אבו אלמכארם אבן נפיע ואת נדיב בן משה הלוי (שייתכן שגם הוא בן משפחת אבן נפיע, ראו את המסמך המקביל) משותפות עסקית. בעת השחרור שילם נדיב לע'אלב מאות דינרים אחדים, מהם 10 דינרים שהגיעו מבנו מתוך פיקדון שמשה הותיר אצלו בכפוף לדיני השותפות (תורת עסקא). נראה כי נדיב גבה חוב מאבו עלי אלקרא במצרים העליונה בעבור משה; ייתכן שכספים אלה היו שייכים לשותפות. (המידע על פי ליברמן, "תרבות של שותפות", 207)

ורסו: הוראת תשלום בכתב ידו של רבי אברהם בן הרמב"ם (כיהן בשנים 1237-1205). אבו אלמג'ד מתבקש לתת לחזן אבו אלחסן (האם זהו ידותון הלוי?) תשעה דרהמים. המסמך הוא חלק מאוסף של הוראות תשלום קצרות, חלקן בכתב עברי וחלקן בכתב ערבי, עבור תשלומים חודשיים שהוצאו מהכנסות שכר הדירה של ההקדש "חצר העניים" (חצר אלמסאכין) או מן ההקדש שייסד הרופא אלמהד'ב. כל ההוראות הנושאות תאריך הן מאביב וקיץ שנת 1218. המידע מבוסס על "החברה הים-תיכונית" של גויטיין (כרך ב', עמ' 421-420, נספח A 92-48; עמ' 450-449, נספח B 39ב, מתוארך לשנים 1225-1210), ועל ספרו של כהן על העוני והצדקה בקהילה היהודית במצרים של ימי הביניים (עמ' 220-218).

פרוטוקול בית דין המתעד תקיפה של חזן, אשתו וילדיו בנעל (מידע מכרטיסייתו של גויטיין). חלקו העליון של פרוטוקול בית דין בערבית-יהודית, שבו מגיש אבו נצר אלחזאן תלונה על כך שהוא, אשתו וילדיו הותקפו. לאחר מכן העידו על התקיפה העדים יחזקאל הכהן החבר ועובדיה בן שלמה, שסיפרו כי הקורבן הוכה בנעל (מדאס) ביום ראשון. יחזקאל הכהן החבר הוא ככל הנראה אותו יחזקאל הכהן החבר בן עלי החבר, שמופיע כעד בכמה מסמכי גניזה — המוקדם שבהם מתוארך לדצמבר 1093 והמאוחר לפברואר 1102. אביו, ירושלמי במוצאו, הוא מחברם של מסמכי גניזה רבים; לפי גיל, ידועים 23 מסמכים הקשורים לעלי הכהן, שהמאוחר שבהם מתוארך לשנת 1071 (מידע מקטלוג הלפר).

שריד של מסמך משפטי (או מספר מסמכים). מתוארך לשנת 1546 למניין השטרות = 1234/35 לספירה. המסמך שבפנים (recto) מעניק למישהו רשות לגור במקום מסוים. מוזכרים בו בית הכנסת; צדקה; פגיעה בקהילה; אחד מקרוביו; קנס של 20 דינרים אם יבנה בו; סכום שכר הדירה; וכן "הסכמנו שיוכל לגור שם ברשות [...]." בצד האחורי (verso): מסמך קשור, בכתב יד שונה. מתוארך לא' בניסן 1546 למניין השטרות = 22 במרץ 1235 לספירה. נאמר בו כי אלשיך אלרציו (שגיאת כתיב — או al-Raṣuy או al-Raḍiyy) יגור בבית שאותו שיפץ. נכתב ונחתם בידי שמואל בן חלפון. חתום גם בידי [...] המלמד. מתחת מופיעות מספר שורות של חשבונות בכתב ערבי ובספרות יווניות/קופטיות.

פרוטוקול בית דין הכולל שלושה מושבים באותו עניין, סכסוך בין שני סוחרים: שלמה הכהן בן סעדיה וסעדיה בן יצחק. שלמה תבע את סעדיה על שמונה דינרים, אך כאשר סעדיה לא התייצב לדיון האחרון, הודיעו לו שאם לא יופיע בישיבת בית הדין בשבוע הבא יהיה עליו לשלם קנס של חמישה דינרים. לפי הפרוטוקול השלישי, סעדיה אכן הופיע ושילם את שמונת הדינרים. נכתב בפוסטאט. מתוארך אדר-אייר ד'תתנ"ט / מרץ-מאי 1099. הפרוטוקול השני נכתב בכתב ידו של אברהם בן שמעיה, ואילו הראשון והשלישי נכתבו בידי הלל בן עלי. (לפי גויטיין, אשר טעה בזיהוי השמורה; ייתכן שסיכומו מתייחס למסמך אחר שטרם זוהה. נשמרו כרטיסי המפתח ושתי התעתיקים תחת שני המזהים.)

רישום בית דין בעברית. שריד (מחצית שמאלית בלבד). מקום: פוסטאט. מתוארך: כ"א בטבת א׳[ש]כ"ז למניין השטרות, היינו שנת 1016 לסה"נ. מימי רבי אפרים בן שמריה (שייתכן שמכונה כאן "אלגַזִּי"). המסמך מתאר את אירועיו של יום גשום ובוצי בשוק של קצר אלשמע, שבו סוחר בשם עִמְרָאן בן אליה מפלרמו שבסיציליה התלונן בפני המשטרה ("בבי דואר הנקרא שֻרְטָה בלשון ישמעאל") על כך שכבר המתין חודש שלם עד שבית הדין היהודי יטפל בעניינו. בעקבות התלונה עצר ראש המשטרה את הדיין היהודי למשך לילה. העדים החתומים: יהודה בן חדיד(?); [...] הכהן בן אברהם; שמואל הכהן בן טַליון (הוא אבטליון); ויוסף בן בנימין. (חלק מהמידע מבוסס על גויטיין).

העתק של רישום בית דין מעדן. תיארוך: קיץ 1131 לסה"נ. המסמך עוסק במחלוקת על הנהגת הקהילה היהודית בתימן. גויטיין סבר שההעתק נכתב בידו של חלפון בן נתנאל הלוי, אך פרידמן מטיל בכך ספק. אין מדובר בהמשך ישיר של מסמך אחר הקשור לפרשה, אך הוא נוגע לאותה מחלוקת עצמה. עניינה של המחלוקת: נשיא ממוצא פרסי, בן דודו של ראש הגולה בבגדאד, הגיע לעדן, וקהל יהודי תימן קיבל את פניו בכבוד גדול ומסר לידיו את בית הכנסת ואת ניהול ענייני הדת. הלה ביטל את המנהג להזכיר בתפילה ובשטרות את מרותו של ראש ישיבת ארץ ישראל (באותה עת רב מצליח גאון, שישב בבירה המצרית). הסוחרים הזרים שפעלו בעדן, ובהם חלפון בן נתנאל, התנגדו למהלך זה.

שטר הודאה (אקראר) בכתב ערבי, מתוארך לשנת 529 להג'רה (1134/35 לספירה). המוּקִר (המודה) הוא אבו סעד בן הבת אללה אלאסראאילי. המסמך מזכיר הלוואה בסך 3.5 דינרים ומתייחס לאזור אלצעיד אלאעלא (הצעיד העליון, דרום מצרים). ייתכן שמדובר בחוזה לחכירת מסים (ת'מאן) או בהסכם שותפות בחכירה כזו. הטקסט מתייחס ל"פעילויות החקלאיות הנהוגות" (... אלפלאחאת עלא ג'ארי אלעאדה) וכולל תנאי שלפיו "כאשר לא יצליח להציג את הקבלה האמורה על שם החוכר האמור, יהיה חייב לשלם את הסכום הנזכר מכספו שלו" (ומתא עדם אחצ'אר אלוצול אלמד'כור באסם אלצ'אמן אלמד'כור כאן עליה אלקיאם באלמבלג' אלמד'כור מן מאלה). שתי עדויות של עדים השתמרו במסמך.

הסכם שותפות (שַׁרִכָּה) בכתב ערבי. מתוארך: 24 בשַׁוַּאל 450 להג'רה, שהם 14 בדצמבר 1058 לספירה. שלושת השותפים הם וֻחַיְש בן סעיד בן אברהים היהודי; בַּרַכַּאת בן אסמאעיל; ופֻתוּח בן נַסַּאג' בן רַג'א. השותפות נועדה למסחר בכיסויי סוסים בחנות הידועה בשם "רסן הסוס" (lit. מתג הסוס) שבמתחם (רַבְּע) של סלימאן בן כִּסַא. ההון הכולל עומד על 173 דינרים: לוֻחַיְש מוקצים 23 דינרים, ויתרת הכסף מתחלקת בשווה בין בַּרַכַּאת לפֻתוּח. וֻחַיְש מאשר כי קיבל את מלוא הכסף המגיע לו. לעיון במונח "מתחם" (רַבְּע) ובמשמעויות אפשריות נוספות במידה שיש לקרוא רֻבְּע (רבע) במקום זאת — ראו מהדורת ח'אן. (המידע מבוסס על ח'אן.)

אחד מארבעה קטעים מתוך פנקס בית הדין של הקהילה הבבלית בדמשק. מתוארך לו' בניסן ד'תרצ"ג לבריאת העולם, היינו 933 לסה"נ. האירוסין הראשונים הרשומים בפנקס הם בין שמואל בן אברהם הפרסי לבין ח'יריה בת עזרא; המוהר נקבע על סך 50 זהובים. בשעת האירוסין נתן שמואל לכלה 3 זהובים טובים, והתחייב להוסיף 17 זהובים בעת הנישואין ועוד 30 זהובים בעתיד. ההצעה התקבלה על ידי מנצור בן יצחק, האפוטרופוס של ח'יריה. העדים החתומים הם מעמר בן יעקב, בנימין […], אהרן בן ר' […], […] בן שאול, יעקב בן מימון, ואברהם השופט. הרישום השני עוסק באירוסין של […] בן יוסף עם ת'נא בת פריג' הכהן, ומאושר על ידי העדים יעקב בן נתן ואהרן בן עלי.

רישום מבית דין שנערך בפוסטאט בעשור האחרון של חודש שבט שנת 1459 למניין השטרות, היינו ינואר 1148. החזן בו אלחסן בן נחמן מודה כי היכה וקילל את אשתו נצ'ר בת עמרם, וכן האשים אותה בשקר בגניבת כספים וכלים מביתו. בעקבות מעשים אלה ברחה האישה מן הבית. בהסדר הפשרה המתועד כאן מוותר בו אלחסן על כל טענותיו כלפי אשתו ומתחייב שלא להכותה ולא לקללה עוד, תוך נטילת התחייבות מפורשת: אם יחזור לסורו, יגרשנה וישלם לה במזומן את הסכומים המגיעים לה על פי כתובתה. המסמך נכתב ונחתם על ידי נתן בן שלמה הכהן. צד הרקטו ריק. (המידע מבוסס בעיקר על הערותיו וכרטיסיית האינדקס של גויטיין, וכן על הדיון בספרו על החברה הים-תיכונית.)

שטר אירוסין קראי. החתן: ג'אבר בן אזהר. הכלה: חוסן בת חיים בן סהלויה. העדים למינוי שלוחה של הכלה — ככל הנראה אביה — היו אלעזר בן מנשה ונתן בן […]. בנקודה אחת בטקסט מכונה החתן בטעות "אזהר בן ג'אבר". התאריך אבד, אך אביה וסבה של הכלה מוכרים ממסמכים אחרים מראשית עד אמצע המאה ה-11, מה שמעלה את ההשערה שהאירוסין נערכו סביב שנות ה-1030 עד ה-1040 לספירה. ייתכן שהחתן הוא אותו אדם המוזכר במסמך אחר שבו הוא מתואר כנציג הסוחרים בתִניס. בצדו האחורי של המסמך מופיע פירוש על בריאת אדם ועל מושג הבושה (אולי על בראשית ב, כה), ולאחריו לימוד דידקטי על חידושים (פרשנויות מחדשות) ויְדִיעה. (המידע נשען בעיקר על CUDL.)

רשומה משפטית (מס' 26) מתוך פנקס בית דין בקהיר. בעברית. נכתבה בשליש האחרון של חודש תמוז ה'תנ"ג, היינו 1693 לסה"נ. (מסמך מס' 26) הסדר ירושה וכתובה בעקבות פטירתו של אדם בשם שלמה הכהן בקהיר. המנוח הותיר אחריו אלמנה בירושלים בשם בואינה ושני בנים: אהרן וחלפון. המסמך מתאר מספר התייצבויות בפני בית דין ומסמכים שונים שהוצאו על ידי בתי דין בירושלים, ומזכיר שורה רחבה של רבנים מקומיים, ובהם אולי אף החכם הידוע ר' משה (בן יונתן?) גלאנטי (1621–1689 לסה"נ), אם כי כתיב שם המשפחה אינו ברור לחלוטין. עניין הירושה הזה נרשם בקהיר בתמוז ה'תמ"ח (יולי 1688 לסה"נ), עובדה ההופכת את הזיהוי עם המגן (מהר"ם גלאנטי) לסביר.

חוזה טרום-נישואין הכולל סעיף יוצא דופן המתיר לכלה לפרוש ממגורים משותפים עם משפחת החתן גם ללא הוכחה שהתעללו בה: "בכל עת שתשנא לגור עם אביו ואמו, חייב הוא לשכן אותה בכל מקום שתבחר". מצרים, המאה השתים-עשרה. דמי הכתובה: 40 ועוד 60. במסמך חסרים התאריך ושמות הצדדים, דבר העשוי להעיד על כך שמדובר בטיוטה, בתקציר או בנספח להסכם אחר. הכתב מצביע על כך שהמסמך נכתב בידי אדם שאינו מורגל בכתיבה — אולי בן משפחה של הכלה. פרטים נוספים מצויים אצל אשור, "חוזי אירוסין מגניזת קהיר", עמ' 302; כן ראו תרגום אצל גויטיין. דיון נוסף: איב קרקובסקי, "התבגרות נשית במסמכי גניזת קהיר", עבודת דוקטור, אוניברסיטת שיקגו, 2012.

שטר הודאה (אקראר) משובש בלקונות רבות. עוסק בהפרת תשלום חוב, ומעורבים בו [...] בן אבו טאעה(?) אלחאמי ומנצור בן פרח אלחאמי בקהיר. העדות מצהירה כי החוב שמנצור חייב הוכח כדבעי (כתאב לה דינא עליה חתמא וחקא ואג'בא לאזמא חאלא לה עליה), וכי אין רישום של פשיטת רגל שהוכרזה לטובתו (ולא ידעי לה פי ד'לך פלסא ולא עדמא). לפיכך, רשאים בעלי החוב לגבות ממנו כפי שירצו, מתי שירצו ובאופן שירצו, בין בלילה ובין בערב ובין ביום (יאכ'ד'ה בה ובמא שאא מנה איי וקת שאא וכיף שאא מן ליל או נהאר מסאא או צבאח). השטר חתום בידי סהל אבראהים אלחסן. מתוארך לחודש שעבאן 459(?) להג'רה, המקביל לשנת 1066/1067 לסה"נ. דרוש עיון נוסף.

רשומה מנהלית בכתב ערבי. לא ברור בדיוק מהו הקשר בינה לבין החומר של רבי אברהם בן הרמב"ם בתיק הזה. ייתכן שמדובר בכתב ידו שלו (יש לבדוק מול דוגמאות אחרות), בכתב ידו של פקיד יהודי אחר, או אולי בקבלה מרוכזת של ג'הבד' (סוכן כספים). הרשומה מתעדת הוצאה בסך 2,010 קיראטים (כלומר 83.75 דינרים) עבור דמי החכירה של הקרקע (חכר) של יהודי קצר אל-שמע העניים, עבור החודשים רביע השני וג'מאדא הראשון (השנה אינה מצוינת, אך סביר שמדובר בשנת 615 לפי הלוח המוסלמי). יש לציין כי מסמך זה משתייך לאחד משני מקבצים: אחד הכולל כנראה קבלות חכר, והשני כנראה קבלות ג'אליה (מס הגולגולת על בני החסות). כל הקבוצה דורשת בדיקה נוספת.

פקודת תשלום בכתב ידו של רבי אברהם בן הרמב"ם (כיהן בנגידות 1205–1237 לסה"נ). כתובה ביהודית-ערבית עם מעט כתב ערבי. לפי הפקודה, על אבו אלמג'ד למסור 11 דירהם לישועה כדמי מחיה מתוך הכנסות השכירות של המתחם (החצר). המסמך הוא חלק מאוסף פקודות תשלום קצרות בכתב יד, חלקן בכתב עברי וחלקן בכתב ערבי, עבור תשלומים חודשיים שנעשו מתוך הכנסות השכירות של ההקדש (וקף) המכונה "חצר העניים" או מן ההקדש שהקים הרופא אלמהד'ב. כל הפקודות הנושאות תאריך מתוארכות לאביב ולקיץ של שנת 1218. גויטיין תיארך את האוסף לטווח השנים 1210–1225, והעיסוק בו נדון גם אצל כהן בספרו על העוני והצדקה בקהילה היהודית במצרים של ימי הביניים.

מסמך משפטי, ככל הנראה בכתב ידו של נתן בן שמואל. מקום: פוסטאט. במסמך מעורבים: אדם המקורב לשלטון (יתעזז באלמלכות); אדם שהשיג צו ממשלתי (תוקיע, tawqīʿ) המורה על חקירת עניין מסוים (ווקע לה עליהא בכשף אלאמר); ברכאת הכהן; סת אלכל בת מוסא הידועה בכינוי אלרצאץ, אלמנתו של ברכאת; אלרייס אלאג'ל אלנגיד; אבו אלעלאא. במסמך מעידים שאדם מסוים מעולם לא היה קרוב משפחה של ברכאת הכהן; מורים לאלמנה לנסות להשיג את התוקיע ואת ה"תת'ביית" מהאדם שמחזיק בהם; מוזכרים רכוש יתומים; סכסוך ממושך; ופנייה לעזרת הנגיד. המסמך פגוע למדי וקשה לשחזר את העלילה במלואה. בצד האחורי שרבוטים בכתב עברי וערבי, ובהם השם יעקב בן אברהם.

שטר מכר של שפחה. המקום: קהיר. התאריך: יום שלישי, ט"ו בטבת אתתט"ז למניין השטרות = ינואר 1105. אבו סעד חלפון (כך בשורות 18, 20, 26, אך מאויית "ח'לף" בשורה 4) ואבו אלפצ'ל יוסף, בני משה הכהן — פקיד ממשלתי בכיר שנשא בתואר סני אלדולה (השווה למסמך אחר שבו מופיע אותו אדם) — מוכרים שפחה נובית בשם חד'ק ("זריזות" או "מיומנות") לאחותם זין סת אלדאר (ייתכן שזו אותה אישה הידועה בשם זין סת אלחסן ממסמך אחר) תמורת 20 דינרים. על השטר חתומים צדקה בן שלמה הלוי ואהרן בן נמיר הכהן. את השטר אישר אברהם בן נתן אב בית הדין, שאף שימש כסופר שכתב את המסמך. (חלק מהמידע על פי גויטיין, חברה ים-תיכונית, כרך א, עמ' 137.)

רקטו (שימוש משני): תזכיר עדות שנכתב בשולי רשימת מצאי השייכת לבית הכנסת של העיראקים (הבבליים) בפוסטאט, שנערכה באותו יום עצמו, 28 ביוני 1080. הרשימה היא של פריטים מבית הכנסת הבבלי בפוסטאט שהופקדו ואוחסנו בבית הכנסת של הארץ-ישראלים. ברשימה מופיעים ספרים רבים מאוד, ובהם "ספר תורה (קודקס) שאומרים עליו שהוא בכתב ידו של רבנו סעדיה" (כלומר בכתב ידו של רב סעדיה גאון, שורה 18). הרשימה מתוארכת ל-ח' בתמוז שנת אלף שלוש מאות תשעים ואחת לשטרות (= 1080 לסה"נ). בשוליים התחתונים, בכיוון הפוך לזה של הרשימה, נכתב מסמך נוסף, שבו אברהם בן טוביה הלוי תובע את יוסף בן יאשיה הידוע בכינויו אבן אלד'הבי בעניין חוב.

חלק מכתובה. הכלה: לולוה בת שמריה (לולוה, שפירושו "פנינה"). החתן: יצחק כהנא החזן. מתוארכת לשנת ד'[ת]תמ"ד לבריאת העולם = 1083/84 לסה"נ. המקום: "על הנהר ד[...]". תשלומי הנישואין: 5 + 12 = 17. מעל טקסט הכתובה מופיע שיר בעברית לכבוד הנישואין. מעל השיר הזה נכתב מבחר פסוקים מהמקרא בעברית, בכיוון מאונך לטקסט שמתחתיו. הפסוקים (ירמיהו י"ג:י"ח, יחזקאל כ"א:ל"א, איוב ל"ד:י', ירמיהו י':י', נחום א':ו', ירמיהו י':י"א, דניאל ב':כ"א) נושאים כותרת ביהודית-ערבית המציינת "פסוקים הנקראים לפני מתן הכרעה אסטרולוגית", והם תוספת משנית למסמך שאינה קשורה כלל לחוזה הנישואין. (המידע מבוסס על CUDL וכרטיסיית גויטיין.)

עדות משפטית בכתב ערבי. מתוארכת לעשור הראשון של רביע אלאוול 486 לה'ג'רה = אפריל 1093. ככל הנראה עוסקת באי-בהירות סביב משלוחי תוצרת חקלאית (ע'לה) משני חוכרי מס (?bi-rasmi muqṭaʿayn). רב החובל או בעל הספינה (ראיס) שהוביל את התוצרת אל בית המלאכה של הצי (דאר אלצנאעה) ככל הנראה טוען שהמיסים על המשלוחים הללו כבר שולמו. (להרחבה על מספנת הפאטימים ראו David Bramoullé, Les Fatimides et la mer (909-1171) (Leiden, 2019), פרק 5.) הראיס נשבע באלוהים, בח'ליפה אלמסתנצר, וב"אמיר אלג'יוש, סיף אלאסלאם, נאצר אלאמאם", המנהיג העליון של הדאעים וכו' (= בדר אלג'מאלי?). המסמך מזכיר גם את דיואן אלאבואב (ראו תגית).

חוזה אירוסין (שידוכין) הכתוב בכתב ידו של יהודה בן טוביהו הכהן, ששימש כמוקדם של בלביס. מקום עריכת המסמך: בלביס. מתוארך לאדר ב' אתקכ"ט לשטרות, כלומר פברואר/מרץ 1218 לסה"נ. המאורסת היא נערה יתומה בת תשע בשם סתית. במסמך נאמר כי היא "תיכנס לחופה בשנת 1523" (ככל הנראה טעות סופר, וצריך להיות 1533 לשטרות = 1221 לסה"נ), "שלוש שנים מיום [...]". המסמך שעל הצד הקדמי (recto) קשור לאותו עניין ומופיע ברישום נפרד. ייתכן כי קיים חוזה נוסף הקשור לאותו זוג. (חלק מהמידע מבוסס על עבודת הדוקטורט של איב קרקובסקי על התבגרות נשית במסמכי גניזת קהיר משנת 2012). פורסם בידי אשור בעבודת המוסמך שלו על מסמכי אירוסין.

תעודה משפטית (או תעודות) בכתב ידו של חלפון בן מנשה (פעיל בשנים 1100–1138 לסה"נ). שריד של מסמך (צד ימין של הרקטו). תרגום חלקי: "כאשר אדוננו הקאדי קנה (אבּתאע)... ביניהם היה בית השייך לאבו [...]... המוכר כאבו אלפצ'ל אלקרא (הקראי)... מסמכים בערבית שברשותם... אפרים בן ברכאת... אלדמסיסי אלרבאני (הרבני)... [[האוצר]]... מעיד... אבן אל[...]... [...] בן אלעזר." בוורסו, תעודה משפטית שאינה קשורה לעניין, ובה מופיעים השמות [...] בן דוד, מליחה בת עלי, ו[...] הכהן בן סעדיה. מתחתיה, תעודה משפטית נוספת, דהויה מכדי לקרוא אותה. שני קטעים נוספים דומים זה לזה במראם אך כנראה אינם מהווים חיבור (join) של ממש.

מסמך משפטי בכתב ערבי. הצהרה (אקראר). המצהיר (מקר) הוא בו מחמד בן עשיר (או ע'שיר?) אלמצרי אלמתמעש'(?), "אחד מאנשי/חיילי הצי המצרי המנצח והמוכתר בניצחון" (אחד רג'אל אלאסאטיל אלמט'פרה אלמנצורה), המצהיר כי כאשר נפגש עם ראפע בן עבד אלכרים ועם מאצ'י בן [...], אף הם משויכים לצי באלכסנדריה, היה אמור מישהו להישלח למקום כלשהו כדי לגבות דבר־מה כפי שנהגו לעשות (השורה הזאת דהויה למדי), והמצהיר אומר לשני האחרים שכבר גבה זאת (סכום כסף?) בפוסטאט עבור שנת 532 להג'רה = 1137/38 לסה"נ. הקטע הבא מורכב מברכות לח'ליפה אלחאפט' ולווזירו. החלק התחתון חסר. בצד השני (verso) נעשה שימוש חוזר לרשימת שיר עברי (רהט).

שטר הודאה (אקראר) בכתב ערבי. התיעוד כנראה משלהי התקופה הממלוכית או מהתקופה העות'מאנית, על פי אופי הכתב ומראהו הכללי של המסמך. בראש הדף ניכרים שרידי עלאמה (כתבה אחמד?). השורה הראשונה מזכירה את אלמדרסה אלצאלחיה אלנג'מיה — המדרסה שיסד אלצאלח נג'ם אלדין איוב בשנת 1242 ושעודה עומדת על תילה עד היום. בשורה שלאחריה מופיע שמו של [...] אלדין (או [...]ד בן?) אבו אלפרג' (או אבו אלפתח?) מחמד בן אלמחב(?) אלח'טיב אלמאלכי ח'ליפת אלחכם אלעזיז באלדיאר אלמצריה — קרי, סגן הקאדי הראשי של מצרים בן האסכולה המאלכית, שהיה גם ח'טיב (דרשן). בצדו האחורי של הדף מופיע טקסט נוסף קשור, אולי בגדר תוספת או נספח למסמך.

פרוטוקול משפטי. מתוארך 15 אייר 1409 (= 19 באפריל 1098 לספירה) בפֻסְטָאט. דָּוִד ב. יָאאִיר מעיד שהיה בבית הכנסת ביום רביעי מסוים, ה-10 בחודש, כאשר כְּרִימָה בת עַמָּאר, הידועה כוֻּהְשָׁה התיכוכית, הגיעה לשם ושאלה את מֹשֶׁה המורה ומַעָלִי הַכֹּהֵן, אחי השמש, מדוע הדיין עֻלָּא ב. יוֹסֵף הַלֵּוִי זימן אותה. נאמר לה שזה משום שהיא חייבת לעֻלָּא 5 קִירָאטִים, אך הזניחה להופיע בבית המשפט כשניסה לגבות ממנה את הכסף בדרך חוקית. כְּרִימָה לכאורה הביעה הפתעה שעֻלָּא עושה מהמולה כה גדולה מסכום כסף קטן יחסית. נכתב וחתם על ידי נִיסִּים ב. נַהְרַי, ועדים יִצְחָק ב. שְׁמוּאֵל ואַבְרָהָם ב. שְׁמַעְיָה.

צוואה של אדם אמיד לטובת אשתו, העוסקת בעשרים ושבעה נכסים והתחייבויות. נכתבה בפוסטאט, ומתוארכת לשנת 1[5]31 לשטרות = 1219/20 לסה"נ, בתקופת סמכותו של הנגיד רבי אברהם בן הרמב"ם. ככל הנראה בכתב ידו של שלמה בן אליהו. המצווה הוא אבו אלסרור. בין האנשים הנזכרים: בתו (המקבלת 47 דינרים); בן דודו (אבן עם); אפרים בנו; סת אלח'פאא בת אבו אלמנג'א; פתוח בן [...]; סייד אלאהל אלקאהרי; מכארם אלמחלי; אלרייס [אלשיח' אלסע?]דיד בן בו ע'אלב; אבו אלרצ'א בן אבו זכרי; אבו אלעלאא; אבו אלמחאסן אלשיח' אלתפארת; אבן אלסנבאטי; אבו אלפח'ר אבן אלשמאע; דאוד אלבלבייסי; אבו אלבהאא. (חלק מן המידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין.)

טיוטה של פנייה המופנית אל "סיידנא". כתובה בשילוב יוצא דופן של ערבית-יהודית וערבית באותיות ערביות: ينعم سيدنا يعرفني ما בקי ללשיך פל في الشهادة الذي بيده مكتتبة בערכאות של גוים עלי בן פל بميتين(؟) וכמסון דרהמא ונצף והי עלי ימין פל . . . . השולח מבקש לדעת כמה עדיין חייב "פלוני בן פלוני" ל"שייח' פלוני" על פי שטר חוב מבתי הדין המוסלמיים, שהיה במקור על סך 50.5 (או 250.5?) דרהם. בצד האחורי מופיעה הערה דומה בתערובת של ערבית-יהודית וערבית באותיות ערביות, וכן טיוטה של פתיחת שטר משפטי יהודי המתוארך לטבת א'תקנ"ט למניין השטרות, היינו 1247/48 לספירה. (חלק מן המידע מבוסס על כרטיסייתו של גויטיין.)

כתובה הכתובה ביד סופר מעולה ומיומן, ייתכן שזהו שלום ססופורטס על פי כתב ידו ומיקום חתימתו. נכתבה בצפת, ביום ראשון ז' בחשון ה'תקצ"א, הוא 24 באוקטובר 1830. הכלה רחל מסעודה בת יצחק יישני מתוארת הן כאלמנה (ארמלתא) והן כגרושה (מתרכתא), ולפיכך זוהי כנראה נישואיה השלישיים. החתן הוא יצחק בן ברוך רקח. סך תשלומי הנישואין והנדוניה מסתכמים ב-1000 גרוש. עדי הקידושין הם שלום ססופורטס (ששפורטש) ומסעוד סננס (סאנאניס). הסופר ציין בשורה האחרונה כי המילה "חמשת" נכתבה בטעות פעמיים בשורה הראשונה, וכי המספר "מאה" נרשם "על הגרר" בשורה החמישית — כלומר במקום שבו ככל הנראה נמחקה (נגררה) המילה השגויה מן הנייר.

קטע משלושה רישומים משפטיים, ככל הנראה מתוך פנקס בית דין. מתוארך לכסלו ה'ת"פ (נובמבר–דצמבר 1719). (1) שטר אירוסין ורשימת נדוניה בין יצחק בן עובדיה הלוי לבין שמחה בת מנחם צרפתי. פריטי מתנת הנישואין רשומים בערבית-יהודית, ואילו השטר עצמו כתוב בעברית. בצד ה-verso מופיעים שני שטרות משפטיים נוספים שאינם קשורים לרישום שב-recto. (2) משה בן-רובי מקבל 120[?] צ'ינזירלי (cinzirli) משותפות השקעה. משה בן אלעזר רשום כעד השני (ע׳׳ב = עד שני). (3) עסקת מקרקעין להשכרה בין רחמים נווארו (Navarro) לבין יוסף אשר. הנכס המוזכר נמצא על "ח'ליג'" (khalīj) — אולי אחת מתעלות העיר של קהיר. העד השני הוא אהרן חנון.

קטע מפרוטוקול בית דין שנמחק חלקית. נכתב בפוסטאט, ומתוארך לעשור האמצעי של חודש טבת שנת 1417 למניין השטרות, היינו דצמבר 1105. בין יתר העניינים שבו מעיד חלפון בן מנשה הלוי כי מֻדַלַּלַה (המוכרת גם בשם סת בגדאד, כפי שעולה ממסמך מקביל) קיבלה את גט פיטוריה יחד עם תשלום כתובתה בסך 10 דינרים במזומן, וכן את חפציה האישיים שהוערכו אף הם ב-10 דינרים. את הדינרים הפקידה בידי אבו אל-טאהר אל-צירפי. העדים החתומים: יצחק בן שמואל, ששון בן נתן, ואברהם בן אהרן הכהן. שני מסמכים נוספים קשורים לאותה פרשה (גויטיין הציע בשלב מסוים כי מדובר בשני העתקים של אותו מסמך עצמו). חלק מהמידע נשען על כרטיסיות גויטיין.

העתק של צוואת שכיב מרע. המקום: פוסטאט. התאריך: יום ראשון, כ' בסיוון ד'תתמ"ה לבריאת העולם = 15 ביוני 1085. המצווה: משה בן אהרון הכהן, נכבד קראי ידוע. מוזכרים בצוואה אשתו מֻנא בת הִבּה; שותפו אבו אלח'יר אלגֵר; ואבו זִכְרי. אבו אלח'יר ישמש כמוציא לפועל של הצוואה. אשתו של המצווה תקבל את התמורה ממכירת ספרי קודקס. ישנם פרטים רבים נוספים; ראו את כרטיסיית גויטיין למידע נוסף. תועתק במלואו (ותורגם לעברית) על ידי יוסף ריבלין, ירושה וצוואה במשפט העברי (בר-אילן: רמת גן, 1999), עמ' 338–340. ככל הנראה מדובר בצירוף (לא רציף) עם שני קטעים נוספים, ששניהם מתייחסים לאותו סכום של 7.25 דינרים שחב יאקות.

החלק שנכתב בקולמוס רחב יותר דומה לחשבונות מסחריים, בעוד החלק שנכתב בקולמוס דק יותר נראה כקטע ממסמך משפטי. מתוארך ליום שני, 25 בג'ומאדא אל-אוּלא 423 להג'רה, כלומר מאי 1032 לספירה. ייתכן ששני גושי הטקסט אינם קשורים זה לזה, אך מתבקש לקרוא את החלק העליון כרשימת מצאי של עיזבון (ה־תרכּה הנזכרת שוב ושוב בחלק התחתון), בעוד החלק התחתון כולל עדויות של עדים בנוגע למכירה/מכירה פומבית של העיזבון. נזכר אחמד בן הִבּת אללה אל-וכּיל. המשפט האחרון קובע כי עלי בן מסאפר ישוב אל אשתו לאחר דבר־מה הקשור לירושה זו. (חלק מהמידע מתבסס על כרטיסיית גויטיין.) שני שמות נוספים הנראים במסמך הם עבד אל-רחמן ויחיא.

כתובה קראית. החתן: מרזוק בן יפת. הכלה: (סת אל-)פֻרְס בת שמחה. המקום: פוסטאט. התאריך: שנת [13]75 למניין השטרות, היינו 1063/64 לסה"נ. נציג הכלה הוא חנניה בן אלנתן (אבו אל-טאהר אבן אל-קטמאני). בני הזוג מתחייבים לקבל על עצמם את לוח השנה הנקבע מדי שנה לפי מצב היבולים בארץ ישראל. הבעל מבטיח שלא להוציא מתחת ידו דבר מנכסי הכתובה ללא ידיעתה והסכמתה של אשתו. החתומים על השטר: אברהם בן יוסף בן ענן הלוי, עלאן בן נחום, אלעזר בן שמואל בן סהל "העבד", [...] בן אפרים, סעיד בן רזיאל, צדקה בן מנשה, ושאול בן אברהם. בצד האחורי קולופון המתייחס למסכתות נדה וברכות. (המידע מבוסס על CUDL וכרטיסיית גויטיין.)

הסכם שותפות או השקעה (עסקא), כנראה מתוך פנקס בית דין, בין חלפון בן נתנאל הלוי לבין אבו יעקוב יוסף בן שעיב, הידוע גם בשם יוסף בן שאול אבן אלנג'ארה. המסמך נכתב בפאס ומתוארך לעשרת הימים האחרונים של חודש טבת ד'תתצ"ח לבריאת העולם — ינואר 1138 לסה"נ. בעת חיבור המסמך נתנאל, אביו של חלפון, היה עדיין בחיים. אין למסמך עדים חתומים. המסמך נכתב כמעט כולו כהצהרה בגוף ראשון מפי אבן אלנג'ארה. לפי תוכנו, אבן אלנג'ארה השקיע בשותפות 40 מת'קאלים מוראבטיים, ואילו חלפון השקיע 60 מת'קאלים מוראבטיים. השותף הפעיל — היחיד שעוסק במסחר בכספי השותפות — הוא אבן אלנג'ארה. ראו גם מסמכים קשורים נוספים מאותה פרשה.

מסמך משפטי בן 12 שורות בכתב ערבי, מתוארך לד׳ במוחרם אלחראם של שנה שלא ניתן לפענח [8..?]. המסמך עוסק ב[...] בן אלמעלם צדקה היהודי השומרוני, וכולל קבלה על דבר מה (וצלא...) ופרק זמן מסוים. הופעתם של כמה סכומי כסף מצביעה על כך שמדובר בחשבון פיסקלי או בעסקה מסחרית — 'מן אלפצ'ה אלאנצאף אלג'דוד', ביטוי המפנה למטבע הכסף המַמלוכי 'חצי' של אלמֻאַיַּד שייח׳, ומכאן שמסמך זה אינו מתוארך לפני שנת 1415 לסה״נ, השנה שבה הטיל השליט את ה'חצי' כמטבע הכסף הבסיסי. בין יחידות המידה הנוספות הנזכרות במסמך: 'ח׳מסין נצאן מא-הוא חאמלהֻ' (חמישים נץ אשר אינו נושאם) ו'ח׳מסה ות׳לאת'ין פצ'ה' (חמישה ושלושים פצ'ה).

מסמך משפטי בכתב ידו של חלפון בן מנשה הלוי. המקום: פוסטאט. התיארוך: 1130–1138 לסה"נ, על בסיס שנות פעילותו של חלפון ולאור העובדה שאבו אלברכאת בן חארת' עדיין שהה בספרד בשנת 1130 לסה"נ, טרם הגירתו למצרים. המסמך מפרט את תנאי האירוסין של הסוחר ברכאת בן חארת' הלוי עם סת אלפֻרְס בת פרחיה. אחד התנאים נוגע לאפשרות נישואיו לאישה שנייה, אך לרוע המזל החלק הימני של המסמך, שבו ההקשר החסר, אבד. גויטיין ופרידמן מזהים את אבו אלברכאת בן חארת' הלוי עם אברהם בן חארת' הלוי שחתם על מסמכים משפטיים. זיהוי זה נראה סביר אך אינו ודאי, שכן עד כה לא נמצאו מסמכים הכוללים את השם המלא אבו אלברכאת אברהם בן חארת'.

מסמך משפטי. סית אלפח'ר בת פרחיה, אלמנתו של ישועה בן חלפון החזן, מאשרת שקיבלה מנדיב בן משולם הלוי תשלומים בסך 30 דרהם לחודש וכן פריטי לבוש וחפצי בית שונים עבור ח'לף וסית אלאהל, יתומיו של ישועה, ותובעת פריטים נוספים שטרם קיבלה. ייתכן שמדובר בתקופה שבין השנים 1167–1169 לספירה. המסמך מתוארך לשנת 1170 לספירה. בצד האחורי: ארבע רשומות הקריאות בקושי של פעולות נוספות באותו עניין. המיקום: סמנוד. התאריך: 1176 לספירה. יצחק בן ססון חתום על אישור התקפות בצד הקדמי, ויהודה בן טוביהו המעולה חתום על הרשומות בצד האחורי (שגם הן, לפחות בחלקן, בכתב ידו). המידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין ועל קטלוג CUDL.

רקטו: שטר חוב. בעברית. מקום: סלוניקי. תיארוך: סביבות 1578 לספירה, שכן המסמך שייך יחד עם פריט נוסף. מופיעה רשימה ארוכה של אנשים (ובהם יעקב ליאון; דניאל בראזה; יחיאל כהן; אברהם די נרבונה; יעקב די לה פֵה(?); יוסף אמריליו; [יצ]חק אמריליו; אברהם גוקליל(?); וככל הנראה עוד כמה) שהילוו כסף ליצחק נווארו. נראה שהחייב נקלע לקשיים. כל אחד מהמלווים הגיע עמו להסכם נפרד בנוגע למועדי הפירעון ולדחיות התשלום. ורסו: ערבות לחוב. מקום: סלוניקי. הערבים הם סולימאן [סראנו] ויצחק נווארו (החייב מהרקטו). מוזכר גם: יהודה סראנו (המופיע גם במסמך אחר, המתוארך 5338 לבריאת העולם = 1578 לספירה). המידע מאברהם דוד.

מסמך משפטי שנכתב באל-מחלה, מתוארך לשנת 1528 למניין השטרות (1216/17 לספירה). אל-נציר בן אל-חכים, מוסלמי, מצהיר בפני יוסף בן יפת המלמד (שאף כתב את המסמך) ובפני יעיש זין אל-תג'אר, כי בכוונתו להעביר לדיואן שטר המעיד שיפת בן יהושע (המכונה אל-מכין בן אבו אל-מג'ד) חייב לו כ-4160 דרהם, וזאת משום שהוא עצמו חייב לדיואן 100 דינר. כאשר נשאל כמה עדיין חייב לו יוסף, השיב כי הוא חייב לו בערך 100 דרהם. נראה שאל-נציר אינו מצהיר בפועל שיעשה כך, אלא מאיים לעשות זאת אם המחותן של אל-מכין, אל-רשיד אבו עלי בן אל-מכין, לא יפרע את חובו (הקטע הנוגע לאל-רשיד מופיע בחלק של שורה 8 שגויטיין השאיר ללא קריאה).

שטר חוב בכתב ידו של חלפון בן מנשה. נכתב בפוסטאט. תאריך: הדיון בבית הדין התקיים בעשור האחרון של חודש כסלו בשנת 1438 למניין השטרות, היינו דצמבר 1126 לסה"נ, אך השטר עצמו נכתב ונחתם בעשור הראשון של חודש טבת (כלומר במרווח של יום עד עשרים יום לאחר מכן). ברכות בן סעדיה מודה כי הוא חייב 32 דינרים לאבו אסחאק אברהם בן ססון, רוקח ובשם (אלעטאר) מן אלמחלה (אלמחלי). הוא מתחייב לפרוע את החוב עד לחג הפסח. הקטע קרוע בחלק העליון, במקום שבו היו אמורות להופיע חתימות העדים. (חלק מהמידע נלקח מכרטיסיית גויטיין.) צירוף הקטעים נעשה על ידי אלן אלבאום. שני קטעים נוספים מהווים שני העתקים של אותו מסמך עצמו.

שטר מכר. מקום: פוסטאט. תאריך: יום חמישי, סוף תמוז ד'תשס"ד לבריאת העולם = 1315 למניין השטרות = יולי 1004 לסה"נ. בשטר מוכר ח'לף בן יוסף בן יעקב את שמונה החלקים שלו בבית (שליש מתוך סך של 24 חלקים), הגובל בביתו של אבן מסיח הנוצרי, ליחזקאל בן מסעוד אלעקרבאני, תמורת 70 דינרים מועזיים. העדים החתומים על השטר: שמואל בן חנוך, שלמה בן יוסף הכהן, שלמה בן צדקה, סעדיה בן אברהם, אסד בן צדקה הכהן, שלמה בן אברהם בן עולא, אהרן בן דוד אלרקי, הבה בן אהרן, וישועה בן עלי הכהן. אותו בית מופיע שוב כעבור כעשרים שנה בתביעה משפטית שהגישה בתו של יחזקאל (PGPID 6465). (המידע מבוסס על CUDL וכרטיסיית גויטיין.)

רשומת בית דין מפוסטאט, המתוארכת לעשור האחרון של חשוון א'תס"ה לשטרות = נובמבר 1153, תחת סמכותו של הנגיד שמואל בן חנניה. הכתב הוא של נתן בן שמואל, אם כי הוא אינו חתום על המסמך. במסמך מאשר אבו סלימאן דאוד בן אבו אלח'ציב זרעה את חובו לסוחר אבו אלמעאלי בן אבו אלחסן אלתאג'ר הסוחר, הוא שמואל בן יהודה בן אסד, בסך 100 דינרים, שאותם יחזיר בשני תשלומים שנתיים. אם יאחר בפירעון, יתחייב בקנס של 10 דינרים לטובת עניי מצרים, אשר ייגבה עבורם בידי בית הדין. החוב נעשה במקור בפני בית דין מוסלמי, וכאן הוא מוארך ומאושרר. עדים: יהוסף בן יצחק הרב; עזריהו בן יהודה; יכין בן ישועה הכהן; הודיה בן שלה הלוי.

רקטו: סופו של שטר אירוסין (ובו הביטוי "לארוסה זו"), המזכיר את השם שמואל. החתומים כעדים הם חנניה בן יוסף ויוסף בן חנניה. השטר מתוארך לאדר א' של שנת ל"ז, ככל הנראה שנת [1]337 לשטרות = ינואר/פברואר 1026 לסה"נ. רק השנים 1026 ו-1126 היו שנים מעוברות והתאימו לתאריך השטר. אשור נוטה להעדיף את התיארוך המוקדם יותר, משום שכתב היד שבו נכתב המסמך דומה לכתב ידו של הסופר שכתב את שטרי אל-יוסאנה מן המאה האחת-עשרה (שפורסמו על ידי יוסף ריבלין). בנוסף, העברית שבמסמך אופיינית יותר למאה האחת-עשרה. ורסו: שורה אחת בכתב ערבי, ככל הנראה מתוך מכתב, ובה שם: [...] בן אבו מחמד בן עבד אל-[...] ادام الله عزه.

כתובה קראית. הכלה: האלמנה סת אלחֻסן בת משה בן אהרן הכהן. החתן: בן דודה מנשה בן [...] בן אהרן הכהן. המסמך מתוארך ליום שני בי״ב לחודש (יתר התאריך לא השתמר, אך ככל הנראה מסוף המאה הי״א, ככל הנראה בפוסטאט). מיופה כוחה של הכלה הוא עלי בן הלל. מתנת הנישואין שלה עומדת על 200 דינרים, ומתוכם 80 משולמים מיד. (המידע מבוסס על כרטיס האינדקס של גויטיין.) שורה 1 של הקטע השני מתייחסת לבן מנישואיה הראשונים של האישה. בקטע השני (שורות 12–13) מוזכר סכום של 463 דינרים שהובאו על ידה, אך שייכים ל"יתום" (כלומר לבנה מנישואיה הקודמים). (המידע מבוסס על כרטיס האינדקס של גויטיין ועל אולשובי-שלנגר, מס׳ 33.)

דיון ארוך בין אישה לבית הדין בעניין השבעתה במסגרת סכסוך משפטי שהיה לה עם גבר (המסמך מציין כי היא "חיה עמו מספר שנים", לפיכך ייתכן שהיה בעלה או קרובה). המסמך קטוע וקשה מאוד לפענוח, אך נראה כי בית הדין שאל אותה שוב ושוב אם היא מוכנה להישבע. תשובותיה מעידות כי היא מוכנה ואף רוצה שיהיה נוכח. כשנשאלה שוב, אמרה: "אין חפצי אלא שיוציאו את ספר התורה" (כלומר, כדי שתישבע עליו). נראה שבדיון זה לא הושבעה. תאריך: מאי–יוני 1105 לספה"נ. נכתב על ידי יצחק בן שמואל (הספרדי), שחתם יחד עם ששון בן נתן, אברהם בן שמעיה החבר וחלפון בן מנשה הלוי. (מידע מתוך: עודד צינגר, עבודת דוקטור, עמ' 172, הערה 142.)

פקודת תשלום בכתב ידו של אברהם מימוני (כיהן 1205–1237). הטקסט כתוב גם בערבית-יהודית וגם בכתב ערבי. על פי הפקודה, אבו אלמג'ד נדרש למסור סכום כסף מסוים לאדם כלשהו. הפקודה נכתבה על גב קטע של מכתב שנשלח אל אברהם. המסמך הוא חלק מאוסף של פקודות תשלום קצרות בכתב יד, חלקן בעברית וחלקן בכתב ערבי, שעניינן תשלומים חודשיים שניתנו מהכנסות שכר הדירה של ההקדש "חצר העניים" (וקף) או מההקדש שנוסד על ידי הרופא אלמהד'ב. כל הפקודות הנושאות תאריך הן מאביב וקיץ שנת 1218. לפי גויטיין, מדובר באוסף פקודות שתוארכו לשנים 1210–1225, וכן עוסק בכך כהן בספרו על העוני והצדקה בקהילה היהודית במצרים בימי הביניים.

רישומי בית דין ופנקסאות בכתב ידו של הדיין נתן בן שמואל. אחד הרישומים בצד האחורי מתוארך לתשרי א'תנ"ה לשטרות (1143 לסה"נ). הרישומים כוללים אינוונטר עיזבון של אבו אל-ברכאת אבן אל-שראבי (ובכלל זה ספרייה גדולה מאוד הכוללת 200 קודקסים כרוכים), תשלום של חוב, הוראה לחייב את קופת הקהילה ב-75 דרהם, ומכירת בית. גיל ערך אחד הרישומים — תיעוד תשלום לאמיר, סביב שנת 1143. שני תשלומים בחיטה המגיעים למפקד הצבא (אמיר) חצן אל-דולה מוסדרים באמצעות הקודש; החשבון רשום בקצרה בין שאר רישומי בית הדין. תיאור קודם של המסמך ייחס לו בטעות את הכותרת "טיוטה גסה של הסכם בין בני זוג, בכתב ידו של הלל בן עלי".

דף מתוך פנקס בית דין. פנים: רישום משפטי. מתוארך לחודש תמוז שנת 1549 למניין השטרות, היא שנת 1238 לסה"נ. אין בו פסקאות רשות המזכירות נגיד או ראש היהודים. בית עבר בירושה בחלקים שווים ל[עבד אל-]באקי שארית החזן, אבו אל-כרם, אבו [...] ח'לף, אברהים וסאלם, שחלקם או כולם אחים. חתום: עוזיאל בן טהור הנזיר. גב: רישום משפטי. המקום: פוסטאט. מתוארך לעשור הראשון של חודש תמוז שנת 1550 למניין השטרות, היא שנת 1239 לסה"נ. עלם בת מחפוט' מעבירה לבעלה אבו אל-מנא בן סאבק את כל הזכויות הנוגעות לתביעה של הבת אללה בן ח'לף בעניין הבית שירשה מאמה, וממנה אותו כמורשה (אטורני) מטעמה. חתום: מישאל בן עוזיאל.

דף כפול מתוך פנקס של בית דין, בכתב ידו של מבורך בן נתן. מתוארך לתשרי–חשון 1472 למניין השטרות (= 1160 לספירה). בעמוד הראשון של הדף השני (Fol. 2r): מסמך משפטי הנוגע להסדרים כספיים בתוך שותפות, ובו מוזכרים מכארם בן צבאע' (?) אלסכרי, [אבו] אלעלא בן נתן, ואבו מנצור החזן המכונה "אלמשמיע". מתוארך לתשרי 1472 למניין השטרות (= 1160 לספירה). מתחתיו מסמך משפטי נוסף הנוגע לאבו סעד בן יוסף, המכונה אבן אלבטיטי (יצרן נעלי בית), אשר קיבל מאבו סעיד הסוחר פריטים שונים, ובהם 100 מת'קאל של כפור (קמפור) ו-6 מַן של עץ אלגום (סנדל). מוזכרים גם דודו ואביו של אבו סעד — אברהים בן עמראן ויוסף בן עמראן.

רקטו: שטר מכר בעברית. מקום: פוסטאט. תאריך: אלול 1308 למניין השטרות = אוגוסט/ספטמבר 997. לפי פרידמן, מדובר בשטר עברי מפורט ומעניין שכתבה אמה של כלה בפוסטאט, להעברת מחצית בית ברמלה לבתה, ובו נאמר "זה חצי הבית הוא מה שכתבתי לה בכתובתה". שמות הנזכרים במסמך: חסאן בת יוסף אבן אלזאמר ("המחלל"); סרוה בת עמראן. יש לציין שהמסמך תוארך בטעות בקטלוג דנציג (ככל הנראה שנת הכתיבה נקראה "ושמונים" במקום "ושמנה"). הערה: השמורה הזאת צוטטה במספר דרכים שונות, וסימני מדף קודמים כללו בין השאר גם וריאציות אחרות. בוורסו מופיע מכתב בערבית-יהודית מקירואן ליוסף אבן עוכל, שפורסם על ידי גיל (רשומה נפרדת).

מסמך משפטי בכתב ערבי, מתוארך ב-20 בשוואל 741 להג'רה (8 באפריל 1341). ככל הנראה שטר חוב שבו שני אנשים מודים כי הם חייבים 400 דרהם לאדם שלישי. לא ברור אם המסמך חתום או לא. ההערה בפינה השמאלית העליונה של הצד הראשון היא ככל הנראה הערת תיוק. אחד הצדדים הוא מחמד בן עלוי החקלאי (מֻזַארִע) במחוז מ[...] (שורה 2). צד נוסף הוא אלחאג' [...] בן ח'ליפה בן עבד אל-[...]. במסמך מוזכר גם משרד ממשלתי (אלדיואן אלמעמור). הקלף מוחזר לשימוש בשוליים העליונים ובצד הראשון לכתבים שונים אחרים, ובכלל זה שירה דתית ו/או ברכות תנחומים. (חלק מן המידע מבוסס על קטלוג בייקר/פוליאק, שם המסמך זוהה בטעות כאיגרת.)

רישום בית דין בכתב ידו של חלפון בן מנשה הלוי (1100–1138), תחת סמכותו של רב מצליח גאון (1127–1139). התעודה מתוארכת לשנים 1127–1138 לספירה. אבו אל-סרור פרחיה בן ישועה (ככל הנראה זהה לפרח בן ישועה, ראו אצל גויטיין על סוחרי הודו, וכן בתעודה נוספת) יוצא לתימן כדי לעסוק בקנייה ומכירה של פלפל. בתעודה מוזכרת אישה בשם חסנה יחד עם בעלה אבו סעיד. כמו כן נזכרים מחפוט' בן סהלאן, יעקוב בן כוג'ך' (השם מוזכר גם בתעודה אחרת; לפי "ספר הודו" כרך IV/A, הכינוי נגזר מן המילה הפרסית ל"קטן") ואברהים בן אל-חיפי (כלומר מחיפה). קרוב לוודאי שמדובר בחיבור (join) עם תעודה נוספת, אם כי לא ברור כיצד בדיוק.

דף מתוך פנקס בית הדין של הישיבה, ייתכן שמדובר בבית דינו של רב יאשיהו גאון. מאותו פנקס: שלושה קטעים נוספים. בצד הפנים (recto): הסכם בין אישה לבעלה מאוגוסט 1023. נזכרת בו האמירה "במעצר (?, אעתקאל) אצל סיידנא אלרייס". בצד האחור (verso): שלוש פשרות קטנות. (1) בין הבה בן מסאפר ובין אבן רעבוב, על סכום של 1/8 דינר במשך 23 שבועות. (2) בין מבארכ בן ח'לף אלרמלי בן אלרוימי ובין מבארכ בן אלחראם(?) אללחאם אלרמלי. הפשרה נוגעת לקופסה או מיכל לבשמים (זנג'לה/זנג'ילה) שהופקדה כנגד 2 קיראטים. (3) בין אבראהים בן מנצור אלצאיע' (הצורף) ובין אבו אלחסין שמואל בן בנימין בן עולא, על סכום של 41 דרהם.

טיוטה(?) של פרוטוקול בית דין. מתוארך: כ"ט בניסן א'תקמ"ג למניין שטרות, הוא אפריל 1232. האלמנה (סת אל-)תג'אר בת מנצור טוענת כי עשרה חלקים בבית בבלביס שייכים לילדיה בתור יורשי אביהם המנוח. בעלה של גיסתה של תג'אר, אבו אל-עלאא בן יוסף הכהן, מציג שטרות בערבית — שאינם מאומתים על ידי בית דין יהודי — המראים שסבתם של הילדים מכרה לו את אותם חלקים. הוא טען כי בבלביס אין נוהג של אישורים כאלה. תג'אר מציגה מצידה מסמך בעברית שעליו חתומים עדים, אך גם הוא לא אומת על ידי בית דין. בעצת מומחים מסכים אבו אל-עלאא לשלם לאחייניו 300 דרהם. (המידע מבוסס על גויטיין, וכן על הערותיו וכרטסת האינדקס שלו.)

רֻקְעַה (פתק) ובה צוואת רכוש של סוחר לקראת מותו. הכותב מורה כי בתו לא תינשא לפני שנת 500 להיג'רה (1107/08 לסה"נ). לאחר מכן הוא מפרט שורה של חובות שאנשים שונים חייבים לו, וממנה את רבי יוסף (הנאמן) כנציגו לצורך גביית החובות והוצאתם לפועל. רוב החובות הם בסכומים קטנים. הסחורות הנזכרות במסמך כוללות פריטים המיועדים למסחר המזרחי: פוטה (פיסת בד) ונחושת המיועדים לתימן, וכן אלמוגים (שגם הם בוודאות מיועדים למזרח) ומשי. במסמך נזכרים אנשים רבים, ובהם אבו יעקוב יוסף אלקֻדְסי, אבו עִמרן בן אברהם הכהן, אבו מנצור, אבו אלברכאת אלחלבי (סוחר בדרך הודו), יחיא 'בן הצבּע' ואבו אלברכאת בן שֻעַיְב.

חכירת חורבה השייכת לבית הכנסת הגדול ברמלה, בערך 1038. "אנשי בית הכנסת הגדול", כלומר נציגי קהל הפלסטינים ברמלה, מחכירים מחצית מחורבה שבבעלות בית הכנסת לאדם בשם צדקה בן יפת אלשיראג'י. תקופת החכירה היא עשרים שנה, במחיר חצי דינר לשנה, וכספי החכירה ישמשו לתיקונים ולצרכים אחרים של בית הכנסת. החוכר מתכוון לשפץ את החורבה, וההשקעות שלו באבנים ובעצים ייחשבו כמכוסות בתום התקופה הזו. בסיומה יהיה עליו להחליט אם ברצונו להמשיך להתגורר במקום ולשלם דמי שכירות לפי המחירים שיהיו נהוגים אז, או לעבור להתגורר במקום אחר; בכל אחד משני המקרים, אם יוותר חלק מהשקעתו שלא כוסה, הקהל יחזיר לו את ההפרש.

רישום בית דין, בעיקרו בערבית-יהודית. מתוארך לעשור האחרון של תשרי א'תע"ה לשטרות (= ספטמבר 1163), בסמכותו של הגאון נתנאל הלוי (שתי האותיות הראשונות של שמו השתמרו — נת[נאל], לצד שלוש שורות של תאריו). אבו אלטאהר ואבו אלטייב בן אברהם הבזאז (סוחר הבדים) מתייצבים בפני בית הדין. בטקסט נזכרים: הלוואה; אישה בשם בקאא, בתו של אבו אלחסן הכהן [...] בן נתן החבר; מלמד בשם שמואל בן יוסף; דמי הכתובה המאוחרים של האישה; הפקדה כלשהי בידי בית הדין; ופירעון בתשלומים. שאר המסמך הוא רשימה מפורטת של תכולת נדוניה, ככל הנראה זו של בקאא. שמו של אחד העדים השתמר: יעקב הכהן בן יו[...]. צירוף: אלן אלבאום.