מסמכים בערבית מגניזת קהיר — עמוד 3

מסמך משפטי/רשמי בכתב ערבי. נערך במג'לס אלח'דמה (לשכת השירות) של אמיר בעל תארי כבוד מפוארים (...מג'ד אלח'לאפה עז אלדין ג'מאל אלאמראא פח'ר אלמלך סיף אלדולה ו[...]הא בן אלמ[...]ם צניעת אמיר אלמאמנין...). מתוארך: 26 ברביע ב' 504 להג'רה = 11 בנובמבר 1110. במסמך מתחייב רוע'(?) בן חמוד, פנדקאני (בעל פונדק שיירות) מוסלמי, להעביר אל אלצנאעה ("בית הנשק") — נמל הנהר של פוסטאט — את כל הסחורות מסוג פלאת (סחורות שהתחמקו מתשלום מסים) וכן את כל אלה שהיה חובה לשלם עליהן מכס, בין אם הובאו למקומו שלו ובין אם לפונדקים אחרים, או שנודע לו עליהן בכל דרך אחרת. הצד השני (recto) שימש שנית לכתיבת שירים בעברית. (חלק מן המידע על פי כרטיס הרישום של גויטיין וכן Med Soc I, 189–190.)

קטע מעצומה או למצער ממכתב לפקיד רם-דרג. נשתמרו כתשע שורות. בין התארים המופיעים: "אל-אמירי אל-כבירי אל-עצ'די אל-נציירי אל-ד'כ'רי אל-המאמי אל-אספהסלארי אל-מאיידי אל-ט'הרי אל-עוני [...] מג'ד אל-אסלאם ואל-מסלמין סייד אל-אמראא פי אל-עאלמין נצרת אל-ע'זאת ואל-מג'אהדין עצ'ד אל-מלוך ואל-סלאטין חסאם אמיר אל-מאמנין ולא זאלת איאת מחאמדה בכל לסאן מתלווה ואמכאן מחאסנה...". לומד כלשהו העתיק חלק מהביטויים בין השורות. בשוליים נראה טקסט בלתי-קשור בכתב ערבי. התיעוד הוא ככל הנראה מן התקופה הממלוכית. רצף תארי הכבוד שבמסמך דומה מאוד לכמה מן הדגמים שמביא אל-קלקשנדי בספרו "צבח אל-אעשא". בצד הרקטו מופיע "דיינו" מתוך הגדה של פסח. דרך חור בצד הקטע מחוברת חתיכת חוט גדולה וקשורה.

ייתכן שמדובר בקבלה (אסתקבאל?) על דמי שכירות עבור נכס ממשלתי (=ח'כר / חכירת קרקע?) מאת יוסף אלצירפי (הזיהוי משוער, שכן סוף השורה הראשונה פגום). מבנה המסמך דומה מאוד לקבלות פיסקליות רשמיות, אך הכתב הוא של אדם פרטי (ואף רועד למדי). דמי השכירות הם עבור חנות ב"חבּס עומר" לחודש ג'מאדא ב' שנת 493 להג'רה (=אפריל/מאי 1100 לספירה). שיעור השכירות הוא 10.25 דרהמים מסוג "וריק". הסופר הוא עבדאללה בן עבד אל[...], המייצג (ניאבּתן ען) את פקיד הממשל (אלמסתח'דם) מבני(?) עומר. בפינה השמאלית העליונה מופיעה ה"עלאמה" הפשוטה ביותר האפשרית ("אלחמד ללה", בכתב ידו של הסופר שכתב את המסמך), ולאחריה הסכום 10.25 בספרות יווניות/קופטיות. השורה התחתונה ניתנת אולי לקריאה כ"אלשכר ללה".

ביפוליו (גיליון מקופל לשניים) המכיל רישומים לוחיים בכתב עברי לשנים 1454–1501 לפי מניין השטרות (=1142–1190 לסה"נ). כמו כן מופיעה תחילתה של רשומת לידה בערבית-יהודית: "יום חמישי באמצע כסלו", אך הרשומה אינה שלמה. בעמוד הפונה אליה ישנם רישומים בערבית, ביניהם אזכור של "אל-עאדליה" וספרה. אחד מארבעת העמודים מכיל שתי רשומות לידה שלמות בכתב ערבי: (1) הראשונה היא של אבו אל-מחאסן בן אבו אל-פתוח, שנולד ביום שישי, ד' במחרם שנת 544 להג'רה (=14 במאי 1149 לסה"נ), המקביל לחודש סיוון; חג השבועות באותה שנה חל ביום ראשון. (2) השנייה היא של אבו עמראן, שנולד בליל שלישי באמצע חודש צפר שנת 533 להג'רה (=22 באוקטובר 1138 לסה"נ, אם כי תאריך זה חל בפועל ביום שבת ולא ביום רביעי).

שטר חכירה. החוכר: תמים בן יעקוב בן יוסף אל-יהודי, המתגורר בסוק אל-עטארין (שוק הבשמים). המחכיר: הסוכן/מנהל לשעבר של נכסי הקודש (וכיל אל-אחבאס אל-מוקופה עלא צעפאא אל-יהוד — מנהל ההקדשות המוקדשים לעניי היהודים), ביאן בן בו נצר בן מוסא. ייתכן שמדובר באותו אדם המכונה הפרנס אבו אל-ביאן בן אלעזר הלוי, המופיע במסמכים רבים של הקודש שפרסם גיל מסוף המאה ה-12 (כדוגמת אחד המסמכים מאוסף קיימברידג'). נראה שהמסמך מתוארך ל-27 בד'ו אל-קעדה 569 להג'רה = 29 ביוני 1174 לסה"נ. שמור היטב להפליא. הוזכר בקצרה אצל ח'אן במאמרו "An Arabic Document of Acknowledgement from the Cairo Genizah" (JNES 53, חוברת 2, 1994, עמ' 122), אך מעבר לכך אין עליו ביבליוגרפיה. ראוי לבחינה נוספת.

מכתב מאישה, ממקום לא ידוע, אל בנה מח'לוף בן עקבאן חתנו של הרופא (צהר אלחכים), באלאשמונין. נמסר ל"חלבן היהודי" (אללבאן אליהודי). בכתב ערבי. מתוארך לשליש הראשון של רמדאן 54[.] להג'רה (=1146–54 לספירה). היא פותחת בהגנה על עצמה מפני האשמתו שלא כתבה לו, ומציינת שכבר שלחה אליו מכתבים רבים. בהמשך היא מקוננת על הפרידה ממנו ואומרת שהיא בוכה כל הלילה (ולא יאח'ד'ני נום ולא קראר אלא באכיה חזינה). "בני, אנשים מגדלים ילדים כדי שלא יצטרכו להישען על אחרים, אבל אתה גורם לי להישען על אחרים בשעה שאתה משגשג (ואנת בכל ח'יר)." מישהו (אבו [...]) לקח אותה לאלכסנדריה. היא מזכירה את אבו יעקוב בן עטא(?) ושני דינרים וכיצד הם ניתנו לבית הכנסת(?). צירוף: עודד זינגר ואלן אלבאום.

דו"ח על מצב הדברים. מסמך גדול ומשומר היטב. מתוארך ל-5 במוחרם 592(?) להג'רה = 10 בדצמבר 1195 לסה"נ, אם הקריאה נכונה. המסמך מתייחס לאדם הנושא את התארים ח'ליל אמיר אלמומנין ועז אלדין (שניהם אופייניים לוזירים, אם כי השני אולי הוא הלקב הספציפי של אותו אדם). השולח מודיע לנמען כי קיבל סכום של 6,355.5 דרהם מאחיו (צנו) של הנמען. בהמשך הוא מתאר כיצד הכספים מחולקים, ובכלל זה חלוקות לעולי הרגל או למי שהשלימו את החג' (אלחאג'ון) מקרב המלומדים (אלפקהאא') והעניים (אלפקראא'), וכן כיצד כל המקבלים מודים ומשבחים את הנמען יומם ולילה. השולח מעביר דרישות שלום ותפילות ממגוון אנשים נוספים. ראוי לעיון נוסף. בצדו השני של הדף נעשה שימוש חוזר עבור רשימה ארוכה של כותרות פיוטים.

בצד ה-verso: חשבונות בכתב ערבי. ייתכן שנכתבו בידו הערבית של רבי אפרים בן שמריה (להשוואה ניתן לבדוק קטעים נוספים בכתב ידו). מוזכרים בו סכומי כסף הקשורים לקהל השאמיים (בני ארץ ישראל), לקהל העיראקים (בני בבל), ואולי גם לדמוה/דמוא — אם כי המילה כתובה בצורה משונה כ"دموو" בשורה 3. נזכרים סכומים שונים בדינרים וכן שמות (רובם של בני קהל השאמיים), בהם אבן אלחמצי (כלומר מן העיר חמץ/חומס שבסוריה), ע'אלב אבן אלרקי (מן העיר אלרקה), ואדם ממשפחת אבן זובעה. כמו כן מוזכר בשורה 14 אסמאעיל בן טליון, הוא שמואל בן אבטליון, שכיהן כדיין בפוסטאט מסביבות שנת 1016 לספירה ולפחות עד שנת 1041. בשורה 13 נראה שמופיע גם אזכור של דינר ביזנטי (דינאר רומי). המסמך טעון בדיקה נוספת.

מכתב בכתב ערבי. שריד (החלק התחתון בלבד). תיארוך: ייתכן מהתקופה האיובית, על סמך שמות ותארים אופייניים, אך זו השערה בלבד. אותיות האלף, הלאם וה-ابي מסוגננות במיוחד, עם לולאות ארוכות מימין לקו האנכי. במקום שבו השריד מתחיל, השולח מברך שני אנשים (ادام الله عزهما). מוזכרים: "עת מסעו לדמשק" (وقت سيره الى دمشق); אדם בשם צאפי(?); אבו זכרי יחיא; אלשיח' אבו אלפצ'ל; דרישות שלום לאבו אלעלאא; ל[...]; לאבו יעקוב יוסף; לאבו עלי אסמאעיל; ולאבו אלפרג' אלמקדסי. אחת מהבקשות במכתב היא שהשולח ו/או חברו (רפיק) אבו זכרי יחיא יורשו להצטרף לשיירת המסע של הנמען או של מישהו אחר. נדרשת בחינה נוספת כדי להבין את תוכן המכתב לעומקו. בצד האחורי מופיע תרגום ארמי לירמיהו א':יז–יט.

קבלת מס שהוצאה לאבו אל-חסן בן והב על הצ׳מאן שלו על תעשיית הצביעה במדינת אל-פיום. מתוארך לכ"ד בצפר 405 (ח׳אן קורא כ"ז בצפר 405 להיג'רה). הקבלה נכתבה, באופן חריג, על ידי יוחנא בן מיכאיל, בנו של הג'הבד' שכתב את רוב הקבלות בקורפוס — מיכאיל בן עבד אל-מסיח. הקבלה נרשמה בידי דיואן אל-עמל, אך לא בדיואן אל-אשראף. התשלום בוצע בפיקוחם של שלושה פקידים: (1) בפיקוחו של הקאדי המבורך והמיושר ת'קת אל-מלך מכין אל-דולה ואמינהא, בן חסותו של אמיר המאמינים, אבו אל-חסן עלי בן נהאר; (2) בנוכחותו של צפי אל-דולה עבד אל-מג'יד בן חסן מטעם לשכת הפיקוח; וכן (3) (בפיקוח) חשבונאות המס של הזקן סדיד אל-דולה אבו אל-פרג' עבד אל-מסיח בן קוריל. צד ורסו ריק. מידות: 12.4 × 8.3 ס"מ.

מכתב מאדם חולה אל רופא. בכתב ערבי. הצד האחורי (verso) נכתב בזווית של 90 מעלות ביחס לצד הקדמי (recto), דבר חריג, אך נראה שמדובר באותה כתב יד ובאותו מכתב. נזכר בו: "ביום ראשון... כתבת לנו עותק/מרשם (נֻסח'ה)... אמי(?), פעם נוספת אליך, ותרכובת בשבילה... היא/אני נכנסה לבית המרחץ לאחר יומיים... חי דתך, רשום לי תרופה שתועיל לי... אבדתי / היא אבדה, כולנו מוטלים, אין לי אף אחד שיֵצא ויביא לי דבר, וחסדך לא ילך לאיבוד אצל האל יתעלה. אמרו לי שזו/שהוא חתיכת בשר (קִטעת לחם — ביטוי שגור לתיאור חולה אומלל)... השג(?) לי מבית החולים (אלמארסתאן) משחת דקלים (מרהם נח'לי)... ואם אחלים / היא תחלים... חסדך לא ילך לאיבוד אצלי. אני קורא עליך לשלום (קראת עליך אלסלאם)."

פתק בכתב ערבי מן התקופה העות'מאנית, נושא תאריך י"ב במוחרם שנת 99' (ייתכן 1099 או 1199 לה'). השורה הראשונה נראית כקוראת الى حضرة المكرم انبارك على من اهالي بني احمد ("אל הוד מעלתו המכובד שמעניק לי את אסמיו, מבני משפחות בני אחמד" — אם כי קריאה זו אינה מספקת). הטקסט ממשיך ומוסר ידיעה כי "שילמו 5" של מטבע או טובין כלשהם לסת פאטם בעת שהגיע מועד תשלום שכר הדירה. הנמען מתבקש לשמור את הפתק ברשותו עד שהעניין יושלם (או יובא לבית הדין? وقت الاقتضا): من بعد السلام على حضرتكم ثم اعرف جنابكم انه عند حلول الايجار سلموا الى حضرة الست فاطم مبلغ خمسة ٥ . . . . . . من اصل الايجار المطلوب لنا بطرفكم واحفظوا هذه الورقة تحت يدكم لاجل ال . . . بموجبه وقت الاقتضا.

כמה מילים מתוך צו, ככל הנראה פאטמי. מתחתיו מופיעות מספר הערות בכמה כתבי יד שונים. ההערה שמשמאל אומרת: "ייעתק לדיואן אלמֻפְרַד לִלְאִקְטָאעָאת אלמֻרְתַּגִ'עָה אִן שַׁאאַ אללה". מתחתיה: "הועתק, השבח לאל לבדו". ההערה שמימין ערוכה במתכונת דומה; ייתכן שגם היא מכילה הוראות העתקה, אך לדיואן אחר, ואישור שאכן הועתק. אלחאכּם הקים משרד בשם דיואן אלמפרד לניהול אחוזות, אשר בהמשך נודע בכינוי דיואן אלמרתג'ע (ראו מיכאל ברט, האימפריה הפאטמית, אדינבורו 2017, עמ' 177). כפי הנראה, גם ברקוק הקים דיואן אלמפרד, בשנת 1382 או 1395 לספירה (ראו המאמר של דייסוקה איגרשי על הקמתו והתפתחותו של אלדיואן אלמפרד, רקעו ומשמעויותיו, שהתפרסם ב-Mamluk Studies Review בשנת 2006).

חשבון בעל מראה רשמי בכתב ערבי. דיפלאומה מפנקס חשבונות. חשבון פיסקלי מהארסנל/הצי הפאטימי? מזכיר את ים סוף (בַּחְר אַלְ-קֻלְזֻם) ו'הספינות' (מַרָכִּב) בצד הראשון, ושוב 'הספינות והסירות' (אַלְ-מַרָכִּב וְאַלְ-עֻשָּׁרִיָּה) בתחתית העמוד הימני של הצד השני. גבוה יותר, מתייחס ל'צינורות הזכוכית' (מַוָאסִיר זֻגָ'אג'), ואז 'מה שנשבר מנדנוד הים' (מִמָּה תַכַסָּרַ מִן הַזּ אַלְ-בַּחְר), ובהמשך, ייתכן שפריטים שניזוקו על ידי עכברים (מִמָּה תַעַדָּ'א(?) עַלַיְהִ אַלְ-פַאר). בעמוד השמאלי של הצד השני, כניסה אחת מתחילה ב'מה שאבד בי[ם]...' (מִמָּה עֻדִּמַ פִּי ל-בַּחְ[ר]...). אותו עמוד כולל הוצאות על גלגלי היגוי (מַקָּאוִד), דלק (וַקוּד) ועוגנים (מַרָאסִי).

תכתובת רשמית בכתב ערבי. השתמרו ראשי 13 שורות. ייתכן שמדובר בענייני חכירת מסים (צ'מאן), והמסמך כולל את התאריכים צפר 439 להג'רה ורביע א' 440 להג'רה. מוזכרת ה"מעדיה" — רפסודה או גשר סירות (לפי Agius בספרו על ספינות האסלאם הקלאסיות, בעקבות אבן בטוטה), וכן מוזכר "ג'סר" — סוללה או גשר. דרושה בדיקה נוספת. הקלף נעשה בו שימוש חוזר ובצד הרקטו נכתבו פיוטים. בין הפיוטים: סוף יוצר, "שמעת שאגת" מאת שמואל "השלישי" בן הושענא; פיוט נוסף שהשתמרה ממנו רק כותרת חלקית "לאיכה ז״ל […]"; יוצר לשבת, עם כותרת חלקית "‫[…‬ מ‫]‬בורך ז״ל"; ושני יוצרות על "דברי", שהשני שבהם נושא את הכותרת "אחר לדברי" ופותח במילים "דברי אמרי עניניהם". (המידע על הרקטו מבוסס על CUDL.)

איגרת רשמית בכתב ערבי. השתמרו ארבע שורות בלבד, ברווחי שורות רחבים. הדף שימש מאוחר יותר בשנית עבור מסמכים משפטיים בערבית-יהודית (ראו רשומה נפרדת). ככל הנראה מדובר בדו"ח או בעצומה מאת אדם המביע את שאיפתו להצטרף לשירותו של הנמען או של הממשל (wa-jarradtu raʾy fī l-khidma — "הקדשתי את דעתי לשירות"), ומכריז על "דבר הצדק" מן המרומים: ([...] ʿalā l-manābir wa-nashr albāb(?) kalimat al-ṣidq bi-aʿlā l-maʾāthir — "על המנברים ופרסום [...] דבר הצדק במיטב המעללים"). כמו כן מתואר כיצד קבוצת אנשים יצאה לארץ אל-שאם (wa-ʿaṭṭaftu/wa-ʿaṭafat ahwāhā ḥattā ṣārū ilā bilād al-shām — "והטיתי/נטו תשוקותיה עד שהגיעו לארצות אל-שאם"). דרושה בחינה נוספת של המסמך.

קבלה על תשלום מס הח'ראג'. שני המסמכים קשורים זה לזה — הם נוגעים לאותו משלם, ששמו, ככל הנראה (אם כי הקריאה אינה ודאית), מאצ'י בן פח'ר אלחיי. הסופר של שני המסמכים הוא יוסף בן אברהים. לאחר הפתיחה "צח בסם X" ממשיך הטקסט במילים "מן ג'מלת מא יג'ב עליה מן ח'ראג'..." — כלומר חלק מן הסכום הכולל שעליו לשלם כח'ראג'. הקבלה מתייחסת ל"חודשי שנת 526". מנקודה זו הופך הטקסט קשה לקריאה, והוא מתחיל לסטות מן הנוסח של המסמך המקביל. נראה כי מדובר בסכום כולל של דינר אחד. בפינה הימנית העליונה מופיעה עלאמה (סימן אישור), ובאמצע השוליים העליונים מופיע אישור נוסף לסכום. חתימת הסופר אינה כוללת תאריך מפורש, אלא רק את הנוסח "פי אלתאריך' אלמד'כור" ("בתאריך הנזכר").

בצד הוורסו: מסמך מדינתי מהתקופה הפאטמית, בכתב ערבי. המסמך מזכיר את מותו של אחד מהשוטרים של ספינת הווזיר (אלמתופّי מן אלרקّאצין אלמסתח'דמה ברסם מרכב אלוזארה אלמחרוסה). תיארוך: המסמך מזכיר את חודש ד'ו אלחג'ה 454 להג'רה = דצמבר 1062 / ינואר 1063 לספירה. הווזיר שכיהן באותה תקופה ושספינתו מוזכרת במסמך הוא ככל הנראה אבו עבדאללה אלחסין בן סדיד אלדולה ד'ו אלכפאיתין (ראו אבן אלצירפי, אלאשארה אלא מן נאל אלוזארה, 49). דרושה בדיקה נוספת. הצד השני (רקטו) נעשה בו שימוש חוזר לצורך טקסט ספרותי ביהודית-ערבית (דקדוקי?) המצטט פסוקי מקרא בעברית. נראה שהסופר הוא אותו סופר שעשה שימוש חוזר גם בשני קטעים נוספים (PGPID 30834), אדם שמיחזר מסמכים באופן סדרתי.

מכתב בכתב ערבי, עם ביטוי אחד בכתב עברי. מתוך מסחר הודו של ימי הביניים. תיארוך: ככל הנראה המחצית השנייה של המאה ה-12 (מזכיר את אבן דע'יש, שמופיע סביב 1180 לסה"נ במסמך אחר). השולח הוא סוחר יהודי בעל קשרים ענפים, ואפשר שכתב מתימן. הוא מתייחס להגעת סחורות מפנצור (היא בארוס של ימינו בצפון-מערב סומטרה), לסוחר במלאבר (מליבאר), לפגישתו עם אבו אלמעאלי בן אבו עלי אבן אלאמשאטי בשנגלי (شنجلي, היא קודונגלור של ימינו), ולכך שאבו אלמעאלי העניק לו ייפוי כוח לגבות עבורו סחורות בעדן. שמות נוספים המוזכרים הם אבו עמראן אבן נֻפַיע (מוכר היטב ממסמכי "ספר הודו" שפורסמו, אם כי מן המחצית הראשונה של המאה ה-12), אלפאסי, ואולי בו צאלח מוסא, ומצ'מון בן יצחק.

שריד של עצומה בכתב ערבי, שבין שורותיה — במרווחים הרחבים — נכתב בכתב ערבי נוסף מה שנראה כטיוטה של מכתב, או אולי שימוש חוזר אקראי במסמך רשמי. היד השנייה אף היא נראית כיד של לשכת מזכירות (chancery), אך שונה מהיד הראשונה. אחד המשפטים המשולבים בין השורות — "وانا احتاج الى مجي مولاي الشيخ وسعادته لي في الامور التي لا يصلح لها عنده فتنفصل؟" ("ואני זקוק לבואו של אדוני השיח' ולחסדו עמי בעניינים שאינם ראויים להיפתר אצלו, כדי שיוכרעו") — מעלה את האפשרות שמדובר בהערה שנוספה על גבי העצומה. ידועים בגניזה מקרים רבים של הערות כאלה על עצומות, המכילות הנחיות רשמיות בנוגע לאופן המענה. בצד ה-verso נעשה במסמך שימוש חוזר לכתיבת טקסט ספרותי בעברית.

מכתב שייתכן ונשלח לבעל בית מרושל, הכתוב (אולי באופן סאטירי) בסגנון מליצי של עצומה מעוטרת. תיארוך: ככל הנראה המאה ה-12 או ה-13. לאחר כעשר שורות של דברי חנופה וברכות, השולח עובר לעיקר העניין: "...חלפו חודשים רבים, ואני לא יכול עוד, בחיי אלוהים, להחזיק את זה (wa-lam wallāhi aqbiḍhu ilā lʾān), ואני מודיע למעלת כבודך הרמה שאנו חיים... ללא בית כיסא (bi-lā mirḥāḍ), שהוא הכרחי... איננו יכולים להפיק ממנו תועלת ואנחנו... מניקויו... שכן מעלתך לא שלחה אף אחד שיתקן אותו... מה שעבדך רואה כראוי מחסדך הגואה (min fāʾiḍ iḥsānihā) הוא שתשלח את מי שתחפוץ שיטפל בעניין במהירות האפשרית". נותרו עדיין מספר ביטויי מפתח שטרם פוענחו — נדרשת בחינה נוספת.

מסמך משפטי בכתב ערבי. מקוטע (נשמר רק הצד הימני). תיארוך: לא ברור אם זהו תאריך המסמך עצמו, אך המסמך מזכיר את שנת 955 להג'רה, שהיא 1548/49 לספירה (שורה 11). הדיין הוא אלחאכם אלשמסי שמס אלדין [...]. המסמך מזכיר כמה אנשים, ובראשם יהודה בן אברהם בן יוסף קסטרו, שככל הנראה זהה לסוחר יהודה קסטרו המוכר ממספר מסמכי גניזה נוספים (אם כי תאריך זה נראה מאוחר מדי עבורו). כמו כן מוזכר אסחאק בן אסראאיל בן יחיא אליהודי. בנוסף מופיעים אלראאיס מחמד; אישור (תצדיק) של תביעות; סכומי כסף גדולים שונים (ביניהם 800 מדין/נצף וכן אלד'הב אלסלטאני — הזהב הסולטאני); ספינה; ואיסטנבול (اسطنبول). נשמרה כאן חתימה אחת של עד, של [...] אלחנפי. נדרשת בחינה נוספת.

מכתב משפחתי בכתב ערבי. נועד להימסר "לביתו של אבו מנצור". פותח בשני בתי שיר ערבי: "כתבתי וסובל אני מפרידתך את אשר אני סובל, באהבה כוססת וביגון בכבדי. / לולא תהפוכות הזמן הייתי בא לבקרך ולכבדך, כשם שהטל מבקר את עלה הכותרת של הוורד" (كتبت وعندي من فرقك ما عندي وفي كبدي من لاعج الشوق والوجد / فلولا صروف الدهر زرتك قاصدا حفيا كما زار الندى ورق الورد). לאחר מכן מובאת ברכה ל"גבירה הנכבדה" (אלסת אלג'לילה) ול"אחות היקרה" (אלאח'ת אלכרימה). בשוליים — ברכות לאבו מנצור (אותו אדם המופיע בכתובת המכותב בצד ה-verso). לא נשתמר יותר מכך. השיר זוהה באדיבותו של חוסיין אל-עוסמאן כגרסה לשיר מאת אלמעתמד אבן עבאד (שליט סביליה, נפטר ב-1095 במרוקו).

מסמך משפטי: כתובה. מנצור בן ... נישא מחדש לאשתו נאג'יה (שהייתה פרודה ממנו קודם לכן בעקבות הסכמה הדדית לפירוק הנישואין [ח'לע]), בסכום מוהר של 316.333 דרהם. התשלום המוקדם נמחל. הבעל יידרש לשלם את החלק המאוחר של המוהר בתשלומים שנתיים של 13 דרהם בשנה. נאג'יה, שככל הנראה לא היו לה עוד קרובי משפחה קרובים שיוכלו לשמש לה כאפוטרופוס, נאלצה לבקש מצד שלישי לערוך את חוזה הנישואין בשמה. האפוטרופוס לנישואין, המזוהה בשוליים הימניים בשם עבד אללה בן יוסף בן חמוד, היה בן למשפחה מכובדת של משפטנים. בהתחשב בתואר שניתן לאפוטרופוס, סביר להניח שהיה קאדי מקהיר. הן הפלאוגרפיה והן המטבעות והכינויים המופיעים במסמך מאפשרים לתארך אותו לתקופה הממלוכית.

עצומה הממוענת לצלאח א-דין (אל-מלכ אל-נאצר). השולח הוא מחמוד בן ממדוד, המתאר את עצמו כלוחם בדרך האל (אל-מג'אהד פי סביל אללה). לפי מספר מקורות, שמו המקורי של סייף א-דין קֻטֻז (הסולטאן הממלוכי השלישי, שמלך בשנים 1259–60) היה מחמוד בן ממדוד, אך מסמך זה מוקדם מדי מכדי שהוא יהיה השולח. לאחר הבסמלה נשתמרה השורה הראשונה של תארי הנמען: . . . המג'לס אלעאלי אלסיד אלאג'ל אלמלכ אלנאצר ג'אמע כלִ[מַת אלאימאן] . . . בצד ימין למעלה מופיע הביטוי "ירחמו אללה תעאלי" ("ירחם עליו האל הנעלה"). לא ברור מה הקשרו של ביטוי זה; ייתכן שקדם לו שמו של מבקש אחר. תוכן העצומה עצמה לא נשתמר. בצד השני נעשה שימוש חוזר בדף לפיוט עברי (עם הפזמון "קול תחנוני").

קבלת מס שהונפקה לאבו אלחסן בן והב על מלאכת הצביעה בד'את אלצפא. מתוארכת לכ"א ברמדאן 405 להיג'רה. הקבלה נכתבה בידי יוחנא בן מיכאיל, בנו של הג'הבד' שכתב את רוב הקבלות בקורפוס, מטעם אביו (ראו גם קבלה נוספת מאותו כותב). הקבלה נרשמה בידי דיואן אלעמל ודיואן אלאשראף. התשלום בוצע תחת פיקוחם של שלושה פקידים: (1) תחת השגחתו של הקאדי המבורך והמודרך באמת ת'קת אלמלכ מכין אלדולה ואמינהא, בן חסותו של אמיר המאמינים, אבו אלחסן עלי בן נהאר; (2) מטעם הקאדי הנאמן אבו עלי אלחסן בן יחיא בן נהאר; (3) תחת חשבונאות המס של הזקן סדיד אלדולה אבו אלפרג' עבד אלמסיח בן קוריל. מידות המסמך: 16.6 על 6.2 ס"מ. נכתב על גבי מסמך חשבונאי ממוחזר (ראו ערך נפרד).

ברקטו: שריד מתחתית מסמך משפטי בכתב ערבי. הוורסו לא זוהה, ולא ברור אם הוא קשור לרבי אברהם בן הרמב"ם כמו רוב השרידים האחרים בתיקייה זו. הוא נושא את הסימן (glyph), כתוב בכתב ערבי, ומזכיר אדם בשם אלי'הודי. הקובץ כולל פתקי הוראות תשלום קצרים, חלקם בעברית וחלקם בכתב ערבי, עבור תשלומים חודשיים שנעשו מתוך הכנסות שכר הדירה של ההקדש "חצר העניים" (דאר אלמסאכין) או מתוך ההקדש שייסד הרופא אלמהד'ב. כל ההוראות הנושאות תאריך הן מאביב וקיץ שנת 1218. (המידע מבוסס על גויטיין, חברה ים-תיכונית, כרך ב', עמ' 420–421, נספח A 48–92; עמ' 449–450, נספח B 39b [מתוארך 1210–1225]; כהן, עוני וצדקה בקהילה היהודית במצרים של ימי הביניים, עמ' 218–220).

עצומה או דוח שנשלחו על ידי קבוצת אנשים אל הח'ליפה הפאטמי אל-עאצ'ד (השוו לנוסחאות מקבילות במסמך אחר). המסמך מזכיר אקטאעאת (אחוזות קרקע שהוקצו לפקידים ולחיילים) ומֻקטעין (בעלי אחוזות כאלה), מספר שמות מקומות, את צאחב אל-חרב (קצין צבא בכיר) באל-מחלה, וכיצד המגרבים ביקשו לגרש את העותרים מן האקטאעאת שלהם (פא-לַמַּא אֻקטִעת אל-ממאליכ ראמו אל-מגארבה אח'ראג'הם — "וכאשר הוקצו [האחוזות] לממלוכים, ביקשו המגרבים להוציאם החוצה"). מדווח גם על מקרה של שוחד (רִשְוַה). מוזכרים לפחות שני פקידי מדינה: תאג' אל-דולה ואמיר אל-ג'יוש סיף אל-דולה. בצד השני של הדף מופיע פיוט עברי ליטורגי; הסטרופות שזורות בהפניות לפזמון חוזר. דרושה בחינה נוספת.

מכתב בעל מראה רשמי לכאורה מאסטרולוג לוַזִּיר ('סַיִּידְנָא אַלְ-וַזִּיר אַלְ-אַגַ'לּ'). בכתב ערבי. תיארוך: ככל הנראה פאטימי, המאה ה-11 או ה-12. פגום למדי. פותח בברכות נוסחאיות מינימליות. מתייחס ל'יום רביעי ה-4 בְּצַפַר' (שורה 5) ואז מספק תיאור טכני של תצורות של מַאדִּים (מַרִּיח'), זֻחַל, השמש, אַלְ-אַסַד, אַלְ-מֻשְׁתַרִי וְאַלְ-זֻּהְרָה (שורות 6-9). הקטע הבא (שורות 9-11) עשוי להיות ניבויים המבוססים על נתונים אסטרולוגיים, ומזכיר לדוגמה 'קר' (בָּארִד) ו'כסף' (אַלְ-מָּאל). בשורה 12: 'יום זה עדיף על יום שני ה-9 בְּצַפַר.' שימש מחדש בשוליים העליונים ובצד השני לטקסט ספרותי בערבית-יהודית ועברית, פירוש המצטט פסוקים משמואל.

מכתב מאת שולח/ת, ככל הנראה מברקה, אל "אביו/ה" הדיין מוסא בן עמראן (או שמא מוסא זה נזכר רק בגוף המכתב). כתוב באותיות ערביות. השולח/ת מדווח/ת על הגעתו/ה בשלום לברקה ומסביר/ה מדוע אין באפשרותו/ה לשוב באמצעות אונייה (מא וג'דת טריק פמסכוני אלצביאן(?)). ייתכן שמתחולל מצור במקום מושבו של הנמען (פלמא סמעת אכ'באר כם אנכם מחאצרין...). מוזכרת אישה (האם השולחת?) הטרודה בענייניה (משע'ולה), והשולח/ת מציין/ת כי הוא/היא "חולה מאוד" בעת כתיבת המכתב. על הנמען לשלוח סחורה כלשהי. בצד האחורי מופיעות מספר שורות שייתכן שהן חשבונות באותיות ערביות (מוזכרים 10 דינרים), אך ייתכן גם שמדובר בהמשך המכתב. (חלק מהמידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין.)

מכתב, ככל הנראה התכתבות בין שני פקידים, בכתב ערבי, הכולל את נוסחת ה"אנהאא'" (inhāʾ) ותרג'מה. השולח מדווח (yunhī) על אדם החייב לו כסף — "anna hādhā l-rajul lahu ʿalayya" — ומבקש את עזרת הנמען בהסדרת חשבונותיו. הנמען, ששמו בתרג'מה נקרא "אלאוחד אלאמיר רצ'י אלדין", הוא פקיד צבאי (walī al-shadd), והשולח מבטיח להעביר אליו ידיעות מאזורו: "anā ūkātibuka bi l-khabr". ייתכן שהחשבונות שהשולח מבקש את עזרת הנמען בהסדרתם הם מסים, שכן ה"שד" (al-shadd) היה קצין צבאי המסווג על ידי אלקלקשנדי כשייך ל"ארבאב אלסיוף" (arbāb al-suyūf), כלומר "אדוני החרב". קצינים אלה סייעו לסגל המקומי במילוי תפקידיו, ובפרט בגביית מסים. דרושה בדיקה נוספת.

ורסו (השימוש המקורי): דו"ח ממשלתי, ככל הנראה טיוטה, בכתב ערבי. התיארוך הוא למאה ה-12, על סמך פתיחות הדוחות האופייניות לתקופה זו. בתחתית המסמך נכתב דו"ח נוסף בכיוון הפוך, אך הוא אינו קריא במיוחד. הדוחות עוסקים באספקת תוצרת חקלאית (אלע'לה), ככל הנראה תוצרת השייכת למדינה. רקטו: תרגול כתיבה. כתב יד בסגנון לשכת הסופרים (chancery), עם רווח רחב בין השורות. תלמיד או מתאמן העתיק כל שורה במרווח שבין השורות (לדוגמה דומה ראו אצל רוסטוב, Lost Archive, עמ' 222). הטקסט מזכיר אישיות רמת מעלה אשר "לנו ולמוסלמים יש בו תועלת גדולה" (ולנא וללמסלמין בה נפע כביר). כמו כן מוזכר "צ'אמן מכס במצר" (הממונה על המכס בפוסטאט). דרוש עיון נוסף.

העמוד הראשון של חיבור על הקזת דם, העוסק בטרמינולוגיה, בשמות ובמספרם של כלי הדם בגוף האדם (360) על פי גלינוס, ובמקומות (המתאימים) להקזה. המחבר מציין כי על הרופאים להיזהר ולהקיז דם אך ורק מכלי דם מסוימים, כדי שלא לגרום נזק לבני אדם. אלו הם כלי הדם של המרפק, הזרועות, הידיים, כלי דם במצח, כלי דם בין שתי העיניים, כלי דם בתוך האף, ושני כלי דם של הרקה. בצד השני (verso): שער הספר: כתאב פיה תסמית אלערוק לג'אלינוס וعדדהא והי ת'לאת'מאיה וסתון ערקא ואלמואצ'ע אלתי יפצד מנהא (ספר ובו שמות כלי הדם לפי גלינוס ומספרם, שלוש מאות ושישים כלי דם, והמקומות שמהם מקיזים). השם בתחתית העמוד נקרא: מחמד אבראהים אבו עמר אבן זידון אלקבש[..].

טיוטת עתירה (פטיציה). מאת מנצור בן סלאמה (לפי קריאת ח'אן) או בן צדקה (לפי קריאתם הנפרדת של אלבום ורוסטו) אל הח'ליפה הפאטמי אל-אאמר באחכאם אללה (1101–1130). בכתב ערבי. העותר מתגורר בסנדיון (על הגדה המזרחית של זרוע רשיד של הנילוס, בין פוּוה לרשיד) במחוז אל-מֻזאחמיה. אביו היה ככל הנראה חוכר מסים (אם כי ח'אן קורא את המילה כ"צאמתאן" ולא "צ'אמנאן") במקום לא מזוהה הקרוי מחלת סלים בן סהל. אמו של העותר נפטרה, והוא התגורר במתחם ביתה (דאר). מנצור מבקש שיירשם רסקריפט (תוקיע) על גב עתירתו, המורה לקאדי של אל-מחלה לרשום את מתחם הבית כרכושו. כמו כן הוא מבקש העתק לצורכי תיעוד אישי. המידע מבוסס על מהדורת ח'אן. נקבי סיכות בשוליים.

מכתב באותיות ערביות קליגרפיות. שמו של השולח כנראה מופיע בפינה השמאלית העליונה. הוא כותב מירושלים (אלקדס אלמבארכ, שש שורות מתחתית הדף). הנמענת היא אישה (סתّי אלכרימה(?)). ייתכן שמדובר במכתב תודה, אך אפשר גם שזו בקשה לעזרה נוספת. המכתב כולל ציטוט מן המקרא העברי (ובכללו משלי י״ג:י״ט, "תאוה נהיה תערב לנפש") המתועתק לאותיות ערביות, ועל בסיס זה זיהה ח'אן את השולח ואת הנמענת כקראים. בשוליים ובין השורות בצד הפנים וכן בצד הגב מצויים ניסויי קולמוס בעברית הכוללים פסוקי מקרא, וכן כמה מילים באותיות ערביות שהועתקו מתוך גוף המכתב. דרושה בחינה נוספת של התוכן. במחקר נזכר רק בשני מאמרים של ח'אן, שמציין את קיומו אך אינו דן בתוכנו.

recto: מכתב בכתב ערבי. ככל הנראה טיוטה, שכן הוא מכוסה ברישומים מאוחרים יותר. ממוען אל "האח" אבו אלעלא' (לא ברור לחלוטין; שורה 4). רק בשורה 10 מתחיל גוף המכתב (وغير ذلك). הכותב מדווח כי שכב חולה בבית במשך חודש שלם(?) של ימים, אך אז ריחם עליו האל וגאל אותו ממחלתו (وغير ذلك اعلم الاخ اني مرضت وقمت في البيت شهر(?) ايام ولطف الله سبحانه... المملوك وخلصه من الالم الذي كان...). בשוליים מופיעות דרישות שלום לאנשים שונים, ובהם דודתו של הכותב מצד אמו הנא(?) ובנה נֻצַיר, וכן נַד וצַפא אלעַין(?). verso: טיוטות מכתבים? מכוסה בכתב ערבי (וכן בצירוף העברי "שובה ישראל"), אך פחות מאורגן מצד הrecto וקשה יותר לפענוח. דרוש עיון נוסף.

קבלת מס שהונפקה לאבו אלחסן בן והב על הצ'מאן (חכירת המסים) שלו על מלאכת הצביעה במדינת אלפיום. מתוארך ל-8 ברביע אלאוול 405 להג'רה (6 בספטמבר 1014). הקבלה נכתבה בידי מיכאיל בן עבד אלמסיח הג'הבד' (פקיד הכספים) ונרשמה בדיואן אלעמל ובדיואן אלאשראף. התשלום בוצע תחת פיקוחם של שלושה פקידים: (1) בפיקוחו של הקאדי המבורך וישר הדרך, ת'קת אלמלכ מכין אלדולה ואמינהא, בן חסותו של אמיר המאמינים, אבו אלחסן עלי בן נהאר; (2) מטעם הקאדי הנאמן אבו עלי אלחסן בן יחיא בן נהאר; (3) תחת ניהול חשבונות המס של הזקן סדיד אלדולה אבו אלפרג' עבד אלמסיח בן קוריל. בצדו האחורי של המסמך מופיעים מכתב או עצומה (ראו רשומה נפרדת). מידות: 16.3 על 5.8 ס"מ.

רשומה מנהלית בכתב ערבי. לא ברור בדיוק מהו הקשר שלה לכלל החומר הקשור לאברהם מימוני שבתיקייה זו. ייתכן שמדובר בכתב ידו שלו (יש לבדוק זאת מול הדוגמאות האחרות), בכתב ידו של פקיד יהודי אחר, או אפילו בקבלה מצרפת (bulk receipt) מטעם ג'הבד' (jahbadh, פקיד גבייה). הרשומה מתעדת הוצאה של 2005 קיראטים (השווים ל-83.5 דינרים) עבור דמי השכירות של הקרקע (ḥikr) לטובת היהודים העניים של קצר אל-שמע, עבור החודש ד'ו אל-קעדה שנת 614 להג'רה (= ינואר/פברואר 1218 לספירה). חלק מהדפים בשמורה מהווים אשכול אחד (ייתכן שאלו קבלות חִכּר), והדפים האחרים מהווים אשכול נוסף (ייתכן שאלו קבלות ג'אליה — מס הגולים). כל הקבוצות הללו זקוקות לבחינה נוספת.

מכתב עסקי מטייב בן מג'אני אל אבו אלחסן עוודה בן אסמאעיל בן עוודה. בכתב ערבי. תיארוך: המחצית השנייה של המאה ה-11. סביח עאודה מכנה את המסמך טיוטה אך אינו מנמק את קביעתו. המכתב פגום למדי. בפתיחה ארוכה מובעים געגועים לנמען, ואולי גם תנחומים ("בכל משפטיו יש צדק"). הכותב מדווח שמחיר שמן הזית הוא 20 רטל לדינר אחד. נושאי המכתב: אלמחסן בן אבראהים אלמצרי אלאנצארי (??); אלחסין בן נג'א [אלאנצארי]. האחרון (יחד עם טאהר בן נג'א, ככל הנראה אחיו) מוכר מכמה מכתבי גניזה נוספים, למשל אחד שפורסם אצל גיל. ראו הערת השוליים של עאודה לאזכורים נוספים. המסמך מוחזר לשימוש עבור טקסט עברי מקראי/ליטורגי. באותו אשכול: עוד שלושה מסמכים קשורים.

שני מסמכים פיסקליים, בכתב ערבי. תיארוך: בערך המאה ה-12. ראש הרקטו נושא את הכותרת "אלמקימין" ומזכיר "אלמסתח'רג'" בשורה השלישית, ככל הנראה בהקשר של תשלומי מסים, ומתייחס לאנשים כגון אולאד אלפח'ר(?). בנוסף מופיע טקסט בשוליים השמאליים, הנקרא "אלתוקיע". המסמך נפתח במילים: المقيمين بما في ضمانها والباقي على المزارعين للضيعة(؟) بحكم. כמו כן מוזכרת התוצרת/היבול "الغلة المستخرج". הוורסו עוסק בצַ'ריבּה (ḍarība) — מילולית מילה נרדפת למס, אך בעלת קונוטציות רבות ומגוונות. השורה הבאה פותחת ב"זכאת אלד'י" ומתייחסת לאקטאע (iqṭāʿ). ייתכן שיש לתארך את המסמך לתקופת אלחאפט', בשל אזכור "אלע'לאת/ע'ולאם אלחאפט'י". דרושה בחינה נוספת.

קבלה על תשלום מס שהונפקה לח'זאן (גזברי האוצר) של מחוזות המס של הפיום, בגין הכנסות שהועברו על ידי אבו אלחסן בן והב. מתוארך: 7 (?) [שם החודש לא השתמר] 404. נכתב על ידי מיכאיל בן עבד אלמסיח הג'הבד' (פקיד הכספים), ונרשם על ידי דיואן אלעמל ודיואן אלאשראף. התשלום בוצע תחת פיקוחם של שני פקידים: (1) תחת פיקוחו של הקאדי המבורך והישר ת'קת אלמלך מכין אלדולה ואמינהא, בן חסותו של אמיר המאמינים, אבו אלחסן עלי בן נהאר; וכן (2) תחת ניהול חשבונות המס של אבו אלסרי ת'יודור בן באמון. החיבור בין שני הקטעים כמעט ודאי, אך אינו רציף. נימוק התומך בחיבור הוא ששני צדי ה-verso של שני הקטעים מכילים חשבונות הנושאים את אותו מערך תאריכים.

קבלת מס שהונפקה עבור הצ'מנאא' של סנורס כנגד הכנסות שנמסרו על ידי אבו אל-חסן בן והב. מתוארך: 26 ג'מאדא א' 405 (לפי קאן: 22 ג'מאדא א' 403 להג'רה). נכתבה על ידי מיכאיל בן עבד אל-מסיח הג'הבד' (פקיד האוצר) ונרשמה על ידי דיוואן אל-עמל ודיוואן אל-אשראף. התשלום בוצע תחת פיקוחם של שלושה פקידים: (1) תחת פיקוחו של הקאדי המבורך והמודרך נכונה ת'קת אל-מלכ מכין אל-דולה ואמינהא, בן חסותו של אמיר המאמינים, אבו אל-חסן עלי בן נהאר; (2) מטעם הקאדי הנאמן אבו עלי אל-חסן בן יחיא בן נהאר; ו-(3) תחת הנהלת חשבונות המס של הזקן סדיד אל-דולה אבו אל-פרג' עבד אל-מסיח בן קוריל. בצד ה-verso מופיע פתיח ספר ויקרא בעברית, כתוב בשלוש עמודות.

חשבונאות פיסקלית. מתוארך (על פי אחד הקטעים): שנת 436 ח'ראג'י = 1044/45 לספירה בקירוב של שנה-שנתיים. נוכחים שלושה או ארבעה מסמכים נפרדים: (I) סופה של עצומה (פטיציה) עם ברכות לח'ליף או לבעל שררה גבוה (ולמולאנא צלא אללה עליה אלראי אלעאלי). (II) חשבון של קבלת תבואה(?) במחסן ממשלתי (מסטח?) או בבית זיקוק לסוכר (מטבח׳, מילולית "מטבח"). (III) שני גושים נוספים של חשבונאות פיסקלית, הכתובים בזווית של 90 מעלות זה לזה. דורש בחינה נוספת. הצד השני שימש בשימוש משני לדרשה או תפילה בעברית העוסקת בחטא ובתשובה. כמו כן נעשה שימוש משני באותו צד על ידי סופר עברי אחר עבור טקסט שטרם זוהה. דורש בחינה נוספת. צירוף עקיף: עודד צינגר.

עצומה או מכתב רשמי בכתב ערבי. השולח אולי הוא הִבַּת אללה בן אבו נצר. שמו של הנמען מופיע בשורה הראשונה; אולי אבו אל-חסן. עוסק בעיקר בענייני עסקים אך מכיל ביטויים רבים האופייניים לעצומות, אולי כדי לרכך את חוסר הסבלנות של השולח, וכן את כל המידע הקשור בחשבונות. כולל גם את הביטוי "יג'דד תקביל אל-ארץ'" — "העבד מחדש את נשיקת הקרקע" — וכן את הביטוי "פי ח'דמה מאלך אל-רק" ("בשירות אדון העבדות"). ייתכן שהמכתב מופנה אל פקיד מדינה המעורב בפעילות עסקית. לפי בייקר ופוליאק תואר כ"מכתב, אולי ממוען לח'ליפה. דרושה בדיקה נוספת". בצד האחורי שימוש מחדש לחשבונות צפופים בכתב ערבי, ובהם אזכור של חומרי מרפא רבים (materia medica).

מכתב או עצומה בכתב ערבי. התרג'מה הנושאת את שם השולח בפינה השמאלית העליונה נראית כאילו נקרעה במכוון; שאר הקטע שמור היטב. השולח/המעתיר מתנצל על שאינו יכול להגיע באופן אישי בשל עבודתו בחנות. הוא מבקש מהנמען להיפגש עם מישהו (האמיר?) בעניינו של אחי השולח. "אדוני יודע שאחי היה אחד מן הג'ומלה (או סבל? או נושא מסמך? המילה היא או ג'ומלה או חמלה), אבל הקאדי שמע עדות מאנשים מסוימים שהוא לא היה אחד מן הג'ומלה/חמלה". המכתב נחתם במשפט ראי (משפט נימוס המוסר את ההחלטה לדעתו של הנמען), ולאחריו תוספת מאוחרת ("אנא היפגש עמו בסמטת וכאלת אל-קנד"), ולאחר מכן משפט ראי נוסף. בצד ה-verso מופיעות מספר שורות של חשבונות בכתב ערבי.

קטע של התכתבות בכתב ערבי, ביד של לשכת המזכירוּת (chancery hand), אולי דו"ח רשמי. שמורים סופיהן של ארבע שורות. שימוש משני בין השורות ובצד הרקטו עבור פיוט. בין הביטויים הקריאים: سعده الله بصحبته والكون في جملته ... والاحوال ببركة مولانا وسيدنا صلوات الله [عليه] ... لمشكور بجميل الصنع فيه ... خرج عبد(؟) مولانا ... تهيأ(؟) خروجه. פירוש משוער: הכותב מביע את זכותו לחיות תחת שלטונו של הח'ליפה(?) (סעדה אללה בצֻחבּתה ואלכּון פי גֻ'מלתה), מבשׂר בשׂורות טובות (ואלאחואל בּבּרכּת מולאנא וסיידנא צלואת אללה עליה), ומביע את הכרת תודתו (למשכּור גמיל אלצֻנע פיה). כמו כן הוא מדווח על נסיעה למקום מסוים (וכ'רג' עבד מולאנא).

רשומה מנהלית בכתב ערבי. לא ברור בדיוק כיצד היא קשורה לכלל החומרים הנוגעים לאברהם מימוני המקובצים בתיקייה זו. ייתכן שמדובר בכתב ידו שלו (יש לבדוק זאת מול דוגמאות אחרות), בכתב ידו של פקיד יהודי אחר, או אפילו בקבלה מרוכזת שהוציא ג'הבד' (פקיד גבייה/כספים). הרשומה מתעדת הוצאה בסך 2005 קיראטים (השווים ל-83.5 דינרים) עבור דמי חכירת הקרקע (חִכְּר) של יהודי קצר אל-שמע העניים, לחודש רביע אל-אוול שנת 615 להג'רה (מאי/יוני 1218). חמשת הדפים שמספריהם 3–6 בתיקייה מהווים אשכול אחד (אולי קבלות חִכְּר), ואילו הדפים 1, 2, 7, 9 ו-10 מהווים אשכול שני (אולי קבלות ג'אליה — מס הגולגולת על הד'ימים). כל החומר מצריך בחינה נוספת.

מסמך משפטי. מתוארך לעשור הראשון של ג'מאדא א-ת'אני 440 להג'רה (נובמבר 1048). מעורב בו אזהר בן ח'לף אלאסראאילי, המוכר בכינוי אבן אבי אלדראע, סוכנה של אלסיידה אלשריפה אלמלכה אלג'לילה. המסמך עוסק בתנובת הגנים השייכים לאותה נסיכה פאטמית. שמור היטב וראוי לבחינה מעמיקה. ייתכן שהסיידה אלשריפה הנזכרת כאן היא אלשריפה בת צאחב אלסביל, אשר על פי המסורת סיפקה ארוחות לח'ליף אלמסתנצר באללה בעת השדה אלעט'מא (הצרה הגדולה), כפי שמתואר אצל אלמקריזי בחיבורו "אע'את' אלאמה בכשף אלע'מה". בצד ורסו מופיעה תפילה יפה בערבית-יהודית, ובה שבחים רבים לאל וביטויי חרטה ותשובה (לצד תיאור המצוקה הנפשית והגופנית הנובעת מהרהור בחטאי האדם).

רקטו: מכתב או מכתבים בכתב ערבי. ייתכן שמדובר בעותקים או במכתבי-דגם לחיקוי. נראה שכל אחד מהם כולל רק את חלק הפתיחה, ובעיקרו מורכב מביטויי געגוע פורמולאיים. המכתבים כתובים בכתבי-יד שונים ודומים זה לזה מאוד (אך אינם זהים). אחד מהם ממוען לשבתי עת'יבי(?). ורסו: כמה שורות מטיוטת מכתב בעברית ובערבית-יהודית, מספר ספרות בספרות ערביות מזרחיות, ושיעורי בית בגיאוגרפיה בכתב ערבי. "מי ייסד את ממלכת בבל? נמרוד. מי חי בטוסקנה בימי קדם? האטרוסקים (الاتورويانيون)." הקטע על האטרוסקים לקוח מאחד הפרקים של "כתאב תואריח' מח'תצר ינבא ען ממאלך ובלאד עדידה", ספר שהודפס במלטה על ידי אגודת המיסיון של הכנסייה האנגליקנית בשנת 1833.

רקטו: רישום בית דין בכתב ערבי. המקום: איוואן, אשמונין. התאריך: עשור ראשון של רמדאן 495 להיג'רה, היינו יוני 1102 לספירה. הסדר פשרה בין דֻרִّי בן עַסְכַּר אלקַרִיטִי לבין אשתו מַגְ'רִבִּיָּה, המשוחררת של יחיא, בנוגע לבעלות על בעלי חיים ביתיים. במסמך נקבע כי פרה אדומה והעגלה שלה שייכות למגריביה ולבתה תַעִיש, פרה שחורה והעגל שלה שייכים למגריביה לבדה, וכן ש-25 כבשים לבנים והנגררים אחריהם הם בבעלות משותפת של דרי בן עסכר אלקריטי ואשתו. הרישום מאומת וחתום על ידי נַצְר בן בַּדְר אלסַלוּלִי, גַ'וּאָּב בן נצר אלסלולי, זַיְדוּן בן מַהְדִי אלסלולי, רִכַּאבּ בן גַ'וְהַר אלסלולי, פֻתוּח בן קַאסִם וסֻעְ'לוּל בן מהדי.

שאלה המופנית למשפטנים מוסלמים, כתובה בכתב ערבי, בעניין מקרה של ירושה. שתי השורות האחרונות כוללות את שמותיהם של שני אנשים שככל הנראה כבר נפטרו: אסחאק [...] ואבו עלי בן אבו אלסֻרّי המלמד (ולצד שמותיהם הברכה "רצ'י אללה ענהמא"). להלן תעתיק חלקי של הטקסט: بسم الله الرحمن الرحيم ما يقولوا سادتى الشيوخ اطال الله بقاهم [وادام عزهم] وتاييدهم في رجل مات وخلفه …واخت [ ]امراته وامته واخت من امه لا من امه(؟) وابو اخت ماتت قبل وبعده [ ]من يستحق الميراث على يده(؟) المعلم ابو علي والمعلم ابو السرور رضي الله عنهما وعلى يد ………..في ملته(؟) الر..لة בצד האחורי של המסמך מופיע קינה בעברית. המסמך זקוק לבדיקה ולעיון נוספים.

מסמך ממלכתי/פיסקלי, אחד ממספר מסמכים ממלכתיים שנוצלו מחדש בידי עלי ב. יחזקאל הכהן, שפעל בירושלים, נפטר בערך ב-1055, פרנס של קהילת הרבנים בירושלים, ומתכתב של אפרים ב. שמריה. יש לבדוק את תוכנו. מסמכים אחרים שנוצלו מחדש בידו כוללים: T-S NS 109.34, T-S NS 110.6, T-S NS 199.154, T-S NS 277.168, BL Or. 5557B.19, T-S 8H22.18, T-S H5.11, T-S H7.25, T-S K6.33, T-S Misc. 10.32, Moss. IV,383.1. מסמכים חתומים בשמו: T-S 13J36.6, מכתב מרמלה לעלי ב. יחיא הכהן, לפני 1071; T-S 10J29.5, מכתב מירושלים. ראה גויטין(?) בנוגע לחמישה מכתבים של עלי ב. יחזקאל הכהן שנשלחו דרך עֻמַר ב. יוסף ובנו/בניו לסוכנות דואר בקהיר העתיקה.

שני קטעים מצו או הוראה פאטימית המופנים לפקיד זוטר. במסמך מוזכרות אחוזות הח'ליף (וככל הנראה גם המפקח עליהן). הקטעים מוחזרו לשימוש כשני דפים עבור טקסט ליטורגי עברי. נזכרת בו הופעה בפני מג'לס אלח'דמה של האמיר סיף אלמלכ ליית' אלדולה ושג'אעהא... אַלצַניעַה של הח'ליף, המפקד הצבאי (מתוואלי אלחרב). ייתכן שקיים פער בטקסט בין שורות 3 ל-4. ניתן לשער שהפקיד הנידון הוא אלאמיר אלמט'פר סיף אלמלכ מעדّ אלמלכ ליית' אלדולה עלי בן אסחאק בן אלסלّאר, אשר כיהן כמושל אלכסנדריה בימי הח'ליף אלט'אפר. אם זיהוי זה נכון, ניתן לתארך את המסמך לתקופה זו, כלומר לאחר שנת 545 להג'רה / 1150 לסה"נ. ראו אצל אלמקריזי, אלאתّעאט', עמ' 196.

recto: מכתב בכתב ערבי. הסימן (גליף) מופיע בראש הדף. כתב היד מיומן, השוליים רחבים, ובסוף המכתב מופיעה תקבּיל (נשיקה). תיארוך: אולי מהמאה ה-12 או ה-13, אך זהו ניחוש בלבד. במכתב מוזכר "מה שאמר בו אלחסן לקאדי" (שורה 5). הכותב מתנצל ומצדיק את עצמו ביחס לעניינים שונים: "ואין בלבי כלפיך דבר מכל מה שדמיינת..." (ולא פי נפסי מנך ממא תוהמת שיא...). מוזכר דאר אלאנמאט, שהיה מתחם שווקים ידוע בגדה המזרחית של הנילוס, סמוך למסגד עמרו אבן אל-עאץ ולרחוב הראשי של פוסטאט (ראו אצל אחמד גאבין בספרו על החסבה ועל האומנויות והמלאכות באסלאם, עמ' 241, שם מובאת גם הפניה למסמכי גניזה שצוטטו על ידי גיל). המסמך טעון בדיקה נוספת.

שימוש מקורי: חשבונות מדינה. בכתב ערבי. כולל מספר רשומות נפרדות המזכירות מצביאי צבא פאטימיים שונים (קאא'דים). הראשון שבהם הוא "תורכאן שאה בן אלאמיר אסד אלדולה בלדכוש", בנו של המצביא הטורקי המורד בלדכוש. השורה האחרונה של הרשומה העליונה מזכירה "אסתקבאל תאריך' אלתוקיע אלמד'כור", וככל הנראה מוזכר גם החודש ד'ו אלחג'ה. המסמך מתוארך לפני שנת 466 לה'/1074, שכן לפי אלמקריזי תורכאן שאה ברח אל בלאד אלשאם לאחר שאביו בלדכוש נרצח באשמת הסתה למלחמת אזרחים יחד עם נאצר אלדולה (אלמקריזי, אלמקפא אלכביר). במסמך מוזכרים שני שמות נוספים תחת הכותרת "אלקדמא" (הוותיקים), ואחד מהם נקרא ככל הנראה נור סנאן. נדרשת בחינה נוספת.

כמה מילים בכתב צ'נסרי (כתב רשמי) משריד של מסמך מדינתי גדול, ככל הנראה צו (דקרט) פאטימי. השריד נעשה בו שימוש משני עבור חיבור ספרותי מסקרן בערבית המונה שמות של אנשים רבים ומפרט מי למד ממי, תוך ציון שנים כגון 305 ו-320 להיג'רה (ראשית המאה ה-10 לסה"נ). נזכרים בו מקומות כמו בגדאד, כופה ורמלה. ישנם מונחים החוזרים כמעט בכל ערך וערך: "טאא'ר" (עוף), "אפרח'", "פרח'", ולעיתים "סאבק" או "ע'אלב", ולעיתים גם "מחמול". לפעמים מצוינים אף צבעים. ייתכן שמדובר בהקשר של גידול ציפורים למרוצים ובייחוסי הציפורים? קיימים מדריכים מאוחרים יותר לאילוף יונים הידועים בשם "כּבּוּתרנאמה", אם כי לפנינו דוגמה מוקדמת מאוד לסוגה זו.

מכתב ארוך מפקיד ממשלתי אחד למשנהו, בכתב ערבי. בכתובת המכתב מופיע השם אבו אלטאהר, ככל הנראה שמו של הנמען. נראה שהשולח אינו מרוצה מתפקידו הנוכחי: הוא מספר שהעסיק את עצמו בשירות שלא ידע מהותו לפני שנכנס אליו, ומשגילה את טיבו מצא שאינו שווה דבר (...ḥattā annahu ashghala nafsahu fī khidma lam yaʿlam mā hiya qabla yakhdum fīhā fa-lammā kashafahā wajadahā lā shayʾ...). על רקע זה הוא מבקש השתדלות והמלצה כדי לעבור לתפקיד אחר. בנוסף הוא מזכיר שהמשרה הזו דורשת "ג'יד אלח'ט" (כתב יד נאה), יכולת להאזין לאנשים ולקבל מהם בקשות (רֻקעה), ועניין כלשהו הקשור לאישור או אשרור של "תוקיע" (חתימה רשמית). דרוש עיון נוסף.

טיוטת עצומה בכתב ערבי, מסודרת בארבע עמודות על בִּיפוֹליוֹ, עם טקסט נוסף הכתוב בזווית של 90 מעלות בחלל שבין העמודות. בעצומה מוזכר צו של צלאח א-דין ("אלמלכּי אלנאצרי אלצלאחי"), והיא מתוארכת לימי חייו. כמו כן מוזכרת דאר סעיד אלסעדאא — הח'אנקאה שייסד צלאח א-דין בשנת 1173 לסה"נ. העצומה עוסקת באסון שפקד את בני החסות (אהל אלד'מה) ושהיה כרוך במנהל גביית הג'זיה. מגיש העצומה היה בעבר מועסק במנהל זה, וכעת הוא נזקק לסיוע. בסמוך לסוף המסמך מופיעה גם בקשה אל הנמען לתרום כספים לכיסוי 100 תשלומי ג'זיה עבור עניי היהודים. המסמך טעון בחינה נוספת. בצדו האחורי (verso) נעשה שימוש חוזר בדף לכתיבת טקסט ספרותי בעברית.

עצומה או מכתב בקשה לסיוע, ככל הנראה ממוען ל"אלמשארף" (al-mushārif, המפקח, שורה 1). השולח מתייחס למסמך עצמו במילים "ההד'ה אלכ'דמה" ("שירות זה"). הוא מצוי במצוקה קשה, אינו מסוגל לעבוד וחושש להראות את פניו ברבים. המכתב מסתיים בנוסחת ראי (raʾy) המשאירה את ההכרעה בידי הנמען. בצד ב' מופיעות מספר מילים בערבית, אולי קשורות לתוכן הפנים, המסתיימות בביטוי "אן שאא אללה". בין הקטעים הקריאים: "אלמשארף באן... אלסנה אלמאצ'יה ומא אחרג'ני אלי הד'ה אלכ'דמה אלא... ואלממלוך מנעאק ען אלתצרף כ'אאף מא יקדר יט'הר וללמולא עלו אלראי פי ד'לך...". הדף עוּבּד מחדש לשימוש משני לכתיבת פיוט עברי. (חלק מן המידע מבוסס על CUDL.)

שטר הודאה (אקראר) בכתב ערבי, מתוארך לשנת 529 להג'רה (1134/35 לספירה). המוּקִר (המודה) הוא אבו סעד בן הבת אללה אלאסראאילי. המסמך מזכיר הלוואה בסך 3.5 דינרים ומתייחס לאזור אלצעיד אלאעלא (הצעיד העליון, דרום מצרים). ייתכן שמדובר בחוזה לחכירת מסים (ת'מאן) או בהסכם שותפות בחכירה כזו. הטקסט מתייחס ל"פעילויות החקלאיות הנהוגות" (... אלפלאחאת עלא ג'ארי אלעאדה) וכולל תנאי שלפיו "כאשר לא יצליח להציג את הקבלה האמורה על שם החוכר האמור, יהיה חייב לשלם את הסכום הנזכר מכספו שלו" (ומתא עדם אחצ'אר אלוצול אלמד'כור באסם אלצ'אמן אלמד'כור כאן עליה אלקיאם באלמבלג' אלמד'כור מן מאלה). שתי עדויות של עדים השתמרו במסמך.

קבלת מס שהוצאה לאבו אלחסן בן והב עבור הצַ'מאן (התחייבות החכירה) שלו על מלאכת הצביעה במדינת אלפיום. מתוארכת: כ' שואל 405 להג'רה. נכתבה על ידי הג'הבד' (פקיד הכספים) מיכאיל בן עבד אלמסיח. התשלום בוצע בפיקוחם של שלושה בעלי תפקידים: (1) הקאדי הברוך והמודרך כהלכה ת'קת אלמלך מכין אלדולה ואמינהא, בן חסותו של אמיר המאמינים, אבו אלחסן עלי בן נהאר; (2) בנוכחות הקאדי הנאמן אבו עלי אלחסן בן יחיא בן נהאר מטעמו; (3) תחת ניהול חשבונות המסים של הזקן סדיד אלדולה אבו אלפרג' עבד אלמסיח בן קוריל. מידות: 12.5 × 8.1 ס"מ. בצד האחורי של המסמך מופיעים ניסיונות כתיבה וטיוטות של מסמכים שונים, ובהם עצומה (ראו ערך נפרד).

הסכם שותפות (שַׁרִכָּה) בכתב ערבי. מתוארך: 24 בשַׁוַּאל 450 להג'רה, שהם 14 בדצמבר 1058 לספירה. שלושת השותפים הם וֻחַיְש בן סעיד בן אברהים היהודי; בַּרַכַּאת בן אסמאעיל; ופֻתוּח בן נַסַּאג' בן רַג'א. השותפות נועדה למסחר בכיסויי סוסים בחנות הידועה בשם "רסן הסוס" (lit. מתג הסוס) שבמתחם (רַבְּע) של סלימאן בן כִּסַא. ההון הכולל עומד על 173 דינרים: לוֻחַיְש מוקצים 23 דינרים, ויתרת הכסף מתחלקת בשווה בין בַּרַכַּאת לפֻתוּח. וֻחַיְש מאשר כי קיבל את מלוא הכסף המגיע לו. לעיון במונח "מתחם" (רַבְּע) ובמשמעויות אפשריות נוספות במידה שיש לקרוא רֻבְּע (רבע) במקום זאת — ראו מהדורת ח'אן. (המידע מבוסס על ח'אן.)

קבלה מסחרית בכתב ערבי. הפריסה הגרפית מזכירה מסמך ממשלתי. אותה סוגה: שני מסמכים נוספים מאותו סוג. תאריך: 18 ברמדאן 438 = 18 במרץ 1047. בראש המסמך באסמלה, ולצידה מופיע השם אלפצ'ל בן סהל (= חסד בן ישר אלתסתרי, שככל הנראה הוא מנפיק המסמך). פותח במילים: "חייב נהראי (בן נסים) שותפו של בן ברהון אלתאהרתי: שני מטענים של עץ ברזיל (עדלין בקם), 820 רטלים; חומץ (ח'ל), 10 רטלים...". בהמשך המסמך נקובים סכומים בדינרים. רשומות דומות עם משקלים נמשכות בצד האחורי, ומספרים (סכומי כסף) מופיעים בתחתית. קיימים מספר מסמכים נוספים משנות ה-40 של המאה ה-11 העוסקים בעסקים בין חסד אלתסתרי, נהראי בן נסים ומשפחת אלתאהרתי.

מכתב בקשה/עצומה פרטית בכתב ערבי. הכותב, פצ'אא'ל אלעודי בן בציל̈ה (?), גר במשך שש שנים באלכסנדריה, עד שנאלץ השנה ("שנה שאין בה ברכה") לבוא לפוסטאט. הוא מובטל שם ואינו מסוגל אפילו להיכנס לשוק הרוכלים (אלעטארין) בשל חובות שהוא חייב לאבן צ[...] ולאחרים. כעת הוא גווע מרעב ומחולי. אף אחד מבני המשפחה לא אכל זה שלושה לילות. יש לו שלושה תלויים בו: אשתו, בתו (אלמנה), ובנה בן השלוש. הוא מבקש צדקה, ובמיוחד עבור שכר סירה (כדי לחזור לאלכסנדריה?). הוא מסיים בברכות לנמען, ובתוך אותן ברכות הוא כותב: "לולא האל ורחמיך בנוגע לג'אליה (מס הגולה) של השנה הזאת, הייתי בכלא". חלק מן המידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין.

מכתב מטאהר, השוהה בקוץ, אל אמו באלכסנדריה. כתוב בכתב ערבי, באותיות גדולות וסדורות מאוד. התיארוך האפשרי הוא המאה ה-11. גויטיין מציין כי הקטע הוא פלימפססט, אך ייתכן ש"הטקסט התחתון" אינו אלא חותם ראי של הכתב מן הצד השני. השולח שכר בהמות לנסיעה (חמורים או גמלים) כדי להגיע לעידאב, תמורת 8 דינרים. הוא מקווה להפליג בים בסוף חודש רג'ב. חלק נכבד מן המכתב מוקדש לדרישות שלום לכל בני הבית ולבקשות לתפילות עבורו. הוא מדווח שאדם בשם [...] אלפארסי (או אלקֻרשי?) סיפר לו כי בני דודיו (אולאד עמי) שלומם טוב, והם מתגוררים במקום בשם תבליה ?נבאיה? בתימן. (חלק מן המידע מבוסס על כרטסת גויטיין וההערות המצורפות לה.)

קטע ממכתב בענייני ממשל. כתוב בכתב ערבי. "...אם יעשה זאת באמצעות הג'הבד' של בית הנשק (אלצנאעה), זה יהיה טוב יותר עבורו, אך דעתך היא המשובחת ביותר. ובאשר לאבן בו אלגנאא'ם — ביקשתי ממנו להביא את הדו"ח(?) עבור דיואן אלמפרד ולבוא בעצמו גם כן, כדי שנוכל להגיע להסכמה על שטר הצ'מאן שלו אשר... שעשה למעלת כבודך תזכיר (תד'כרה) עבור התעריפ'ים (תעריפ'את) המעוכבים... מחשש שאבן בו אלגנאא'ם ייבדק בביקורת או דבר אחר. ולא תמצא אצלו כל ידיעה על כך(?), וכן, הם יוגשו(?) ללא חתימות (ח'טוט). אשר לשוק של ה[...], כאשר הובא הדבר לידיעתו, אין ספק שהוא סיפק אותו לדיואן אלהלאלי, מסמכי (אוראק) בית האוצר (בית אלמאל)..."

קבלת מס שהונפקה לאבו אל-חסן בן והב על הצ'מאן (חכירת מסים) שלו על מלאכת הצביעה במדינת אל-פיום. מתוארכת: כ"ז ברמצ'אן 405 להיג'רה (21 במרץ 1015 לספירה). נכתבה בידי מיכאיל בן עבד אל-מסיח הג'הבד' (פקיד הגבייה והשומה) ונרשמה על ידי דיואן אל-עמל ודיואן אל-אשראף. התשלום בוצע בפיקוחם של שלושה פקידים: (1) הקאצ'י המבורך והישר ת'קת אל-מולכ מכין אל-דולה ואמינהא, בן חסותו של אמיר המאמינים, אבו אל-חסן עלי בן נהאר; (2) מטעם הקאצ'י הנאמן אבו עלי אל-חסן בן יחיא בן נהאר; (3) תחת ביקורת המס של הזקן סדיד אל-דולה אבו אל-פרג' עבד אל-מסיח בן קוריל. הערה: בפרסומו של ח'אן הוחלפו מספרי שני הדפים תחת מספר השמורה הזה.

שטר הודאה (אקראר) משובש בלקונות רבות. עוסק בהפרת תשלום חוב, ומעורבים בו [...] בן אבו טאעה(?) אלחאמי ומנצור בן פרח אלחאמי בקהיר. העדות מצהירה כי החוב שמנצור חייב הוכח כדבעי (כתאב לה דינא עליה חתמא וחקא ואג'בא לאזמא חאלא לה עליה), וכי אין רישום של פשיטת רגל שהוכרזה לטובתו (ולא ידעי לה פי ד'לך פלסא ולא עדמא). לפיכך, רשאים בעלי החוב לגבות ממנו כפי שירצו, מתי שירצו ובאופן שירצו, בין בלילה ובין בערב ובין ביום (יאכ'ד'ה בה ובמא שאא מנה איי וקת שאא וכיף שאא מן ליל או נהאר מסאא או צבאח). השטר חתום בידי סהל אבראהים אלחסן. מתוארך לחודש שעבאן 459(?) להג'רה, המקביל לשנת 1066/1067 לסה"נ. דרוש עיון נוסף.

רשומה מנהלית בכתב ערבי. לא ברור בדיוק מהו הקשר בינה לבין החומר של רבי אברהם בן הרמב"ם בתיק הזה. ייתכן שמדובר בכתב ידו שלו (יש לבדוק מול דוגמאות אחרות), בכתב ידו של פקיד יהודי אחר, או אולי בקבלה מרוכזת של ג'הבד' (סוכן כספים). הרשומה מתעדת הוצאה בסך 2,010 קיראטים (כלומר 83.75 דינרים) עבור דמי החכירה של הקרקע (חכר) של יהודי קצר אל-שמע העניים, עבור החודשים רביע השני וג'מאדא הראשון (השנה אינה מצוינת, אך סביר שמדובר בשנת 615 לפי הלוח המוסלמי). יש לציין כי מסמך זה משתייך לאחד משני מקבצים: אחד הכולל כנראה קבלות חכר, והשני כנראה קבלות ג'אליה (מס הגולגולת על בני החסות). כל הקבוצה דורשת בדיקה נוספת.

עדות משפטית בכתב ערבי. מתוארכת לעשור הראשון של רביע אלאוול 486 לה'ג'רה = אפריל 1093. ככל הנראה עוסקת באי-בהירות סביב משלוחי תוצרת חקלאית (ע'לה) משני חוכרי מס (?bi-rasmi muqṭaʿayn). רב החובל או בעל הספינה (ראיס) שהוביל את התוצרת אל בית המלאכה של הצי (דאר אלצנאעה) ככל הנראה טוען שהמיסים על המשלוחים הללו כבר שולמו. (להרחבה על מספנת הפאטימים ראו David Bramoullé, Les Fatimides et la mer (909-1171) (Leiden, 2019), פרק 5.) הראיס נשבע באלוהים, בח'ליפה אלמסתנצר, וב"אמיר אלג'יוש, סיף אלאסלאם, נאצר אלאמאם", המנהיג העליון של הדאעים וכו' (= בדר אלג'מאלי?). המסמך מזכיר גם את דיואן אלאבואב (ראו תגית).

מסמך משפטי בכתב ערבי. הצהרה (אקראר). המצהיר (מקר) הוא בו מחמד בן עשיר (או ע'שיר?) אלמצרי אלמתמעש'(?), "אחד מאנשי/חיילי הצי המצרי המנצח והמוכתר בניצחון" (אחד רג'אל אלאסאטיל אלמט'פרה אלמנצורה), המצהיר כי כאשר נפגש עם ראפע בן עבד אלכרים ועם מאצ'י בן [...], אף הם משויכים לצי באלכסנדריה, היה אמור מישהו להישלח למקום כלשהו כדי לגבות דבר־מה כפי שנהגו לעשות (השורה הזאת דהויה למדי), והמצהיר אומר לשני האחרים שכבר גבה זאת (סכום כסף?) בפוסטאט עבור שנת 532 להג'רה = 1137/38 לסה"נ. הקטע הבא מורכב מברכות לח'ליפה אלחאפט' ולווזירו. החלק התחתון חסר. בצד השני (verso) נעשה שימוש חוזר לרשימת שיר עברי (רהט).

שטר הודאה (אקראר) בכתב ערבי. התיעוד כנראה משלהי התקופה הממלוכית או מהתקופה העות'מאנית, על פי אופי הכתב ומראהו הכללי של המסמך. בראש הדף ניכרים שרידי עלאמה (כתבה אחמד?). השורה הראשונה מזכירה את אלמדרסה אלצאלחיה אלנג'מיה — המדרסה שיסד אלצאלח נג'ם אלדין איוב בשנת 1242 ושעודה עומדת על תילה עד היום. בשורה שלאחריה מופיע שמו של [...] אלדין (או [...]ד בן?) אבו אלפרג' (או אבו אלפתח?) מחמד בן אלמחב(?) אלח'טיב אלמאלכי ח'ליפת אלחכם אלעזיז באלדיאר אלמצריה — קרי, סגן הקאדי הראשי של מצרים בן האסכולה המאלכית, שהיה גם ח'טיב (דרשן). בצדו האחורי של הדף מופיע טקסט נוסף קשור, אולי בגדר תוספת או נספח למסמך.

רקטו: טקסט פגום מאוד של מח׳זומה (פנקס קבלות). ורסו: מח׳זומה (פנקס קבלות) שהוגשה ברג׳ב 495 להג׳רה (= אפריל–מאי 1102 לספירה) על ידי מחמד בן עלי, נציגם של בית חרושת להפקת מיץ קני סוכר (אל-מטבח׳) ובית חרושת לדבש (דאר אל-עסל), לפני משרד הפיקוח (דיואן אל-אשראף). המח׳זומה מאומתת וחתומה בידי עלי בן אל-חסן בן עלי. החשבונות מתייחסים לשנות הח׳ראג׳ 490 ו-491, המקבילות בהתאמה לשנים 493/94 ו-494/95 להג׳רה. מוזכרים החודש השמיני והתשיעי של הלוח הקופטי, ברמודה ובשנס. השם מח׳זומה ניתן לפנקס מסוג זה ככל הנראה משום שהיה נחתם או נכרך יחד עם דפים אחרים באמצעות "ניקוב" (ח׳זמה). (המידע מבוסס על CUDL וח׳אן.)

טיוטה של עתירה (רקעא) אל הח'ליפה אל-חאכם, הכוללת תרג'מה ונוסחי פתיחה. בצד הרקטו מופיע שטר משפטי בעברית (ראו רשומה נפרדת). העותר הוא הבת אללה בן אבו מנצור אל-יהודי. הטקסט נפתח בנוסחה: "צלואת אללה וברכאתה ונואמי זכואתה ואפצ'ל תחיאתה וסלאמה עלא מולאנא וסיידנא אל-חאכם באמר אללה אמיר אל-מאמנין ועלא אבאאה אל-טאהרין ואבנאאה אל-אכרמין" (תפילות אלוהים, ברכותיו, שפע זכויותיו ומיטב ברכות שלומו על אדוננו ושלטוננו אל-חאכם באמר אללה, אמיר המאמינים, ועל אבותיו הטהורים ובניו הנכבדים). המידע מבוסס על רסטוו, Lost Archive. השוו למסמך נוסף המכיל ביטויים דומים בסגנון עתירה מאת [...] בן בו מנצור בן יהודה.

טקסט ספרותי בכתב ערבי. שני דפים מתוך חיבור משפטי-הלכתי בנושא אָדָאב אַל-קֻצָ'את (כללי ההתנהגות הראויה לשופטים). הטקסט השמור דן באופי המחייב של עדות ובמשפט המוכר והמצוטט רבות: "הבחירה לשמש כשופט דומה לנעיצת סכין בגוף עצמו". בפינה העליונה של הקטע הראשון מופיעה הערה, ככל הנראה הערת בעלות (תמליכּ), שזו לשונה: "نسخة عبد الحليم بن عبد العقل ابو لنون يعقوب الحنبلي" ("עותקו של עבד אלחלים בן עבד אלעקל אבו לנון יעקוב אלחנבלי"). ההערה נושאת את התאריך 548 להג'רה. גם כתב היד עצמו ניתן לתיארוך למאה ה-12 על פי בחינה פלאוגרפית. הסופר השתמש בעיגולים מנוקדים (circumpuncts) לסימון סופי משפטים ונושאים.

דוח. בכתב ערבי. כותרת: אל-עִזָּה לִלָּה וַחְדַהוּ. ייתכן שמדובר בטיוטה, שכן ישנן הערות נוספות באותו כתב יד סביב השורות הראשונות. ישנה גם שורה אחת בכתב ערבי בגב. תיארוך: ככל הנראה מתקופת האיובים; ייתכן שמוזכר רביע I 632 להיג'רה, כלומר 1234 לספירה (ש' 12). מאת עבדאללה המֻשָׁרִף אל-ג'וָאלִי (פקיד דיוואן - המפקח על מס הגולגולת). הוא מדווח על עניין הקשור לאבו עלי ואחיו טאהר (האם הם ג'הבדים?). מתחת לשמו של האחרון מופיע הספרה היוונית/קופטית של 70. נותרת תשלום של 3 דינרים או 3 דינרים לחודש. בתחתית מופיע השם הִבַּתַאללָה בן בּוּ ל-פַּרַג'. בשוליים ובגב יש טקסט ספרותי עברי. ראוי לעיון מעמיק.

החלק שנכתב בקולמוס רחב יותר דומה לחשבונות מסחריים, בעוד החלק שנכתב בקולמוס דק יותר נראה כקטע ממסמך משפטי. מתוארך ליום שני, 25 בג'ומאדא אל-אוּלא 423 להג'רה, כלומר מאי 1032 לספירה. ייתכן ששני גושי הטקסט אינם קשורים זה לזה, אך מתבקש לקרוא את החלק העליון כרשימת מצאי של עיזבון (ה־תרכּה הנזכרת שוב ושוב בחלק התחתון), בעוד החלק התחתון כולל עדויות של עדים בנוגע למכירה/מכירה פומבית של העיזבון. נזכר אחמד בן הִבּת אללה אל-וכּיל. המשפט האחרון קובע כי עלי בן מסאפר ישוב אל אשתו לאחר דבר־מה הקשור לירושה זו. (חלק מהמידע מתבסס על כרטיסיית גויטיין.) שני שמות נוספים הנראים במסמך הם עבד אל-רחמן ויחיא.

מסמך משפטי בן 12 שורות בכתב ערבי, מתוארך לד׳ במוחרם אלחראם של שנה שלא ניתן לפענח [8..?]. המסמך עוסק ב[...] בן אלמעלם צדקה היהודי השומרוני, וכולל קבלה על דבר מה (וצלא...) ופרק זמן מסוים. הופעתם של כמה סכומי כסף מצביעה על כך שמדובר בחשבון פיסקלי או בעסקה מסחרית — 'מן אלפצ'ה אלאנצאף אלג'דוד', ביטוי המפנה למטבע הכסף המַמלוכי 'חצי' של אלמֻאַיַּד שייח׳, ומכאן שמסמך זה אינו מתוארך לפני שנת 1415 לסה״נ, השנה שבה הטיל השליט את ה'חצי' כמטבע הכסף הבסיסי. בין יחידות המידה הנוספות הנזכרות במסמך: 'ח׳מסין נצאן מא-הוא חאמלהֻ' (חמישים נץ אשר אינו נושאם) ו'ח׳מסה ות׳לאת'ין פצ'ה' (חמישה ושלושים פצ'ה).

מכתב בכתב ערבי. נכתב על נייר דק במיוחד. במכתב מבקשת אלמנתו של מבארכּ בן מנד'ר בן סאבא מאחד החברים, בשם ילדיה היתומים, להכריז חרם. החרם אמור להיות מופנה כלפי כל מי שמזייף מסמכים הנוגעים לבעלה המנוח ומגיש אותם לבית דין מוסלמי. היא האשימה אדם מסוים, כמובן, אך ביקשה שהחרם יוכרז בלשון כללית, וזאת בצום הקטן (תשעה באב), שבו כולם נכחו בתפילה. הכותב מדגיש פעמיים כי הכרזת החרם היא עניין שנוגע לציבור כולו ולא רק לטובת היתומים בלבד. המסמך קשור למסמך אחר, שכן אחד העדים החתומים שם חתם גם על מסמך זה. התיארוך: סביב שנת 1000 לספירה. (המידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין ועל ספרו על החברה הים-תיכונית.)

עצומה (תלונה) בעניין סכסוך מסחרי. בכתב ערבי. צד או רשות בשם אלטוסי מוזכר פעמיים. נראה שהמתלונן קיבל חפץ ממישהו עבור אביו, ולכן הביא אותו לחנותו של אביו. האב נפטר לפתע, והסוחרים יחד עם המפקחים (נאט'רין, אולי בהתייחס לפקידי הפיקוח של לשכת הירושות, ראו השוואה לתעודות נוספות בעניין) חתמו את החנות בנוכחות שני עדים על מנת שיוסדרו החשבונות. החותם הוסר לאחר מכן והחנות רוקנה. נראה שהמתלונן הואשם (ואולי אף נעצר) בעקבות תביעה הקשורה לחפץ שקיבל, ששוויו היה 17¼ דינרים. הוא מתעקש על חפותו ומבקש מן הנמען "צדק והגינות" וכן "חקירה של מה שתיארתי". שימוש חוזר בצד השני (verso) עבור סליחות בעברית.

חשבון מסיבי הכולל מלאי של חנות (של בעל מכולת, ככל הנראה), שכותרתו 'מחאסבת אל-דוכאן'. בכתב ערבי. מבין הסחורות והפריטים הרבים המוזכרים: אגס (אג'אץ'); תמרינד (תמר הינדי); אגוז לוז (בונדוק); בורג'ו (לסאןת'ור); משחת דקל (מרהם נח'לי, השווה T-S Ar.39.9, T-S 8J20.26, ו-Yevr.-Arab. I 1700.22); סיגלון (זהר בנפסג'); סוכר (סוכר); טוטיה צינורית (מראזיבי); ורד (ורד); הרירה צהובה (הליל'ג' אצ'פר); ברבריס (ברבאריס); אבר אדום (סילקון); שיזף (עונאב); אשנן (אשנאן); קלס (עפץ'); זעפרן (זע'פראן); הרירה קאבולי (כאבולי); היירא (איארג'); חלמית (ח'טמיה); גרעיני אבטיח (בזר בטיח'). נדרש בדיקה מעמיקה יותר.

מסמך משפטי בכתב ערבי, מתוארך ב-20 בשוואל 741 להג'רה (8 באפריל 1341). ככל הנראה שטר חוב שבו שני אנשים מודים כי הם חייבים 400 דרהם לאדם שלישי. לא ברור אם המסמך חתום או לא. ההערה בפינה השמאלית העליונה של הצד הראשון היא ככל הנראה הערת תיוק. אחד הצדדים הוא מחמד בן עלוי החקלאי (מֻזַארִע) במחוז מ[...] (שורה 2). צד נוסף הוא אלחאג' [...] בן ח'ליפה בן עבד אל-[...]. במסמך מוזכר גם משרד ממשלתי (אלדיואן אלמעמור). הקלף מוחזר לשימוש בשוליים העליונים ובצד הראשון לכתבים שונים אחרים, ובכלל זה שירה דתית ו/או ברכות תנחומים. (חלק מן המידע מבוסס על קטלוג בייקר/פוליאק, שם המסמך זוהה בטעות כאיגרת.)

מכתב מאבו עמראן בן ע'ליב לאבו אלביאן אבן אלאהוב (ככל הנראה משה בן לוי הלוי, נפטר 1212). כתוב בכתב ערבי. (עאודה קרא בטעות את שם השולח כאבו עמראן בן ח'לילה ולכן תיארך את המכתב לסביבות 1061.) המכתב כולל הוראות מפורטות ורבות לעסקאות מסחריות, ובכללן הכנת רוּבּ (סירופ/מולסה). מוזכרים בו אנשים כגון מַוְהוּב, אבו סהל בן איוב, בן אחותו של השולח אבו נצר (המוזכר גם במסמך נוסף), אבו עמראן בן מרדוּח', אלרייס אבו זִכְרי, סרור אלצבאע' (הצבּע), ואבו אלמג'ד החלבן (בקריאת "אללבּאן", אף שחסרה האות לאם). בשורה 21 אין אזכור של סהל אלתוניסי — שכן מה שכתוב שם בפועל הוא "שראא' אלת'וב" (קניית הבגד).

recto: מסמך בכתב ערבי המכיל מספר חלקים. החלק התחתון הוא ככל הנראה קבלה על מס שהתקבל מזהיר בן [...] מן הצ'מאן של [אלאבואב?] עבור השנה 1023/24 לסה"נ (414 ח'ראג'יה). דרוש עיון נוסף. verso: "רשימה של אנשים זכרים, בעלי מקצועות נחותים, זרים, בכתב ערבי, ובראשה הציטוט מישעיהו ס"ה כ"ג (בערבית-יהודית). ככל הנראה מדובר באנשים שעבורם יש לשלם את מס הג'זיה (capitation tax)" (מתוך כרטיסיית גויטיין). נוסף על רשימה זו, ובכיוון הפוך, מופיעה פסקה ספרותית הדנה ב'עִלְם' (ידע) ומצטטת חרוזים מאת אלאמאם אלשאפעי ("תעלם אלעלם פליס אלמרא יולד עאלמן..." — למד את הידע, שכן האדם אינו נולד בעל-ידע...).

בתחתית f. 2r מופיעים חשבונות או רשימה המזכירים מתכות יקרות ובסיסיות, ובהן כסף, זרניך אדום וכספית, כתובים באותיות ערביות. f. 1r ו-2v: אוסף פיוטים על סיפור יוסף בבראשית מ"ד. f. 1r כולל מדרש מתוך קרובה של ינאי לסדר "ויגש אליו יהודה". בהמשך מופיעות שמונה השורות הראשונות של היוצר "אח מכרתם בנעלים" מאת שלמה בן סולימאן (לפי זולאי: מאת פנחס הכהן), כאשר ארבע השורות האחרונות הוספו בכתב יד אחר. f. 2v מכיל שני פיוטים, ובהם הקרובה "מרגלים אתם שמעו ונבהלו" מאת שמעון בן מגס. f. 1v: ביאור על מצוות הציצית, שבה משווים את הציציות למספר הכרובים. f. 2r: היוצר "שבויה ממרומים" מאת שמואל השלישי.

רקטו: רשימת ספרים שמושכנו. אצל אבו סעיד בן לוי: שלוש חוברות (אג'זאא') תמורת 2 דירהם. אצל בו אל-[...]: מספר ספרים של היפוקרטס (כתב בקראט') תמורת 5 דירהם. אצל אבו עלי בן [...]: ספר אחד תמורת 5 דירהם. אצל הצַבָּע (אל-צבאע'): ספר אחד הכולל את כתאב אל-מעדה(?) ואת כתאב אל-אע'ד'יה תמורת 5 דירהם. אצל הרופא (אל-טביב אל-[...]): ספר אחד תמורת דינר אחד. אצל אבן מעמר(?): שני ספרים. הרשימה ממשיכה בתחתית הדף בסיבוב של 180 מעלות, בעט ובדיו שונים. בוורסו ייתכן שיש בלוק טקסט נוסף מאותו סוג; כמו כן מופיעה מרשם בכתב ערבי, ככל הנראה רפואי; וישנם ניסיונות עט במסגרת אותיות עבריות וערביות כאחד.

ככל הנראה דו"ח פאטמי, אך כתוב בפורמט הדומה לכתב צו (דקרט), או שמא צו שמוסר את תוכנו של דו"ח/עצומה, בכתב ערבי. שבר המסמך עוסק במנהל הפיסקלי של אִקטאע (אחוזת קרקע שהוקצתה כתמורה לשירות). נאמר בו כי הקרקע המוקצית לא הייתה חייבת, במשך שנים רבות, בהשתתפות במנהל התעלות והסכרים (הקשור ל-jusūr, מערכות ההשקיה) ולא בהיטלים דיואניים. לאחר מכן הוא מתעד שינוי במנהג, כאשר פקידים הטילו חובות חדשות ונטלים כספיים על תושביה. השבר מסתיים בהוראה מטעם אמיר לערוך בדיקה רשמית (כשף), דבר המרמז על סכסוך סביב זכויות פיסקליות ופטורים. השבר עשה שימוש חוזר בפינה הימנית-עליונה ובצד הרקטו לכתיבת פיוט.

חשבונות של רוקח, ככל הנראה. על דף כפול (ביפוליום). בכתב ערבי עם מספר ספרות יווניות/קופטיות בודדות, אך ברוב המקרים המספרים נכתבים במילים. תיארוך: אולי המאה ה-12 או ה-13, אך זהו ניחוש בלבד. שניים מן העמודים נושאים את הכותרת "bayān al-X". בצד הימני התחתון של ה-recto, אנשים רוכשים סיגליות (zahr banafsaj). מוזכרים שמות רבים, ובהם: אלעמיד, אלמכין אבו אסחאק, חסון העבד (ע'לאם) של מוהוב, עלי בן אלרקי, עבד אלבאקי, אבו אלחסן אלקפטי, מחמד אלצגיר, אבן אלטפאל, עבדאללה אלסקלי, אבראהים אלדלאצי, אבו אלכרם המחותן של אלשמאע, יוסף אלשמאע, אבו אלחסן אלעבד (העבד?), ובו יוסף(?) בן אבו אלפצ'ל.

recto: שטר מכר בכתב ערבי. תיארוך: בקירוב 530 לה'ג'רה (= 1135/36 לספירה). (עם זאת, גויטיין קרא במקום אחר את השנה 55[.] לה'ג'רה, שתואמת ל-1155–1164 לספירה.) מכארם בן אבו אלפרג' בן יוסף רוכש שליש מבית. בשטר מופיע תיאור פיזי מפורט של המוכר (ששמו אבד): "מצח חלק ובו קמטים [...] שיניים קדמיות עם רווחים גדולים ביניהן. על לחיו הימנית שני שומות". כמו כן מוזכרים הזקן סדיד אלדולה אבו סעד, אבו אלחסן השומרוני, ואבו אלחסן הקצטאל (איש כספים, quṣṭāl). בverso מופיע מסמך נוסף בכתב ערבי שטרם פוענח, ככל הנראה קשור לעסקת המכר המתוארת בrecto. (המידע מבוסס על כרטיס המפתח של גויטיין ועל ח'אן.)

קבלת מס שהונפקה לאבו אל-חסן בן והב על הצ'מאן (חכירת המס) שלו על מלאכת הצביעה במדינת אל-פיום. מתוארכת ל-17 בד'ו אל-קעדה 405 (קהאן קורא 402). נכתבה בידי מיכאיל בן עבד אל-מסיח הג'הבד' (פקיד הכספים) ונרשמה בדיוואן אל-עמל בלבד. התשלום בוצע תחת פיקוחם של שלושה פקידים: (1) הקאדי המבושר ונכון-הדרך ת'קת אל-מלך מכין אל-דולה ואמינהא, בן חסותו של אמיר המאמינים, אבו אל-חסן עלי בן נהאר; (2) מטעם הקאדי הנאמן אבו עלי אל-חסן בן יחיא בן נהאר; וכן (3) תחת ניהול חשבונות המס של הזקן סדיד אל-דולה אבו אל-פרג' עבד אל-מסיח בן קוריל. הערה: בפרסומו של קהאן הפוכים מספרי שני הדפים שתחת אותה שמורה.

מכתב מצַמצַאם, אסיר בנָאבּלוס, אל אלקאאד מֻעִז (לפי גוף המכתב) או אל יורשיו של צארם אלדולה בקהיר (לפי הכתובת, המציינת גם "אל אלבאטליה, מתחת לסַאבַּאט [גשר חוצה רחוב] של בית מֻעִז אלדולה"). בכתב ערבי. ראוי לציין כי יש במכתב פרטים מועטים על תנאי חייו של אסיר בנָאבּלוס. עיקרו של המכתב הוא תלונה על חוסר במכתבים ותחושת בידוד וניתוק של השולח. ייתכן שהוא מצטער במיוחד על כך שעליו להתפלל לבדו. הוא מפציר בבני המשפחה להשיב לו במהירות ולמסור לו את חדשותיהם, לדווח לו מי חי ומי מת, וכן למסור לו ידיעות על אדם בשם מֻרהַף ("ואל תחסכו ממני דבר"). (חלק מהמידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין.)

מכתב מאב לבנו, בכתב ערבי. הכתובת בצד הנמען מחוקה, אך עדיין ניתן לקרוא את המילה "ת'גר" (אלא אם כן מדובר באות صـ), ולכן ככל הנראה נשלח המכתב לפסטאט או לאלכסנדריה. לאחר כעשר שורות של פתיח, מתלונן השולח על היעדר מכתבים; מדווח כי דודתו של הנמען מצד אביו נפטרה, והירושה שלה נמצאת בידי השלטונות ("אצחאב אלמואריר'"); אלה לא ישלמו דבר למשפחה עד שהנמען יגיע בעצמו, ואם לא יבוא, חוזה השולח כי השלטונות יתבעו את הרכוש לעצמם. בנוסף, לאחיו של הנמען נולד בן בקוץ. שאר המכתב מפציר בנמען לחזור, או לכל הפחות להיפגש עם בן משפחה אחר, "בחג הזה". (חלק מן המידע מבוסס על כרטיס המפתח של גויטיין.)

מסמך/י מדינה בכתב ערבי. ככל הנראה מדובר בחשבון פיסקלי, על סמך הביטוי "מבלג' ג'ארי" בשורה 1 של ה-recto. עם זאת, מופיע גם הביטוי האופייני לעצומות "אחסאנהֻ עליה" בשורה 4 של ה-recto. בתחתית ה-recto מצוינים תאריך (שנה במאה ה-4xx להג'רה), חַסבּלה (הנוסחה "חַסבֻּנא אללה") וצַלוַלה (ברכת הצלאת על הנביא). ב-verso מופיעות התייחסויות לסכומי כסף, ובהם הסכום הכולל של ה"ג'ארי" — משכורת של פקיד ממשלתי, מונח המוכר ממקורות נוספים בגניזה ובספרות המחקר — ובמקרה זה משכורתו של מֻחמד בן עַסאכִּר אל-חַיְפי(?). בהמשך ה-verso מוזכר גם "אלתַוקיע אלמֻעַט'ם" ("הרֶסקריפט הנשגב"). דרוש עיון נוסף.

שטר שכירות בכתב ערבי. נראה שלם כמעט לחלוטין, ורק השורות הראשונות חסרות. מתוארך ליום רביעי, [..] רג'ב 1163 להג'רה = יוני/יולי 1750 לספירה. אצלאן בן יוסף אל-יהודי, המוכר בכינויו אל-דוכ'ה(?), שוכר 'אולם מושב' (אל-קאעה אל-מועלקה) הנמצא בדרך שבעת האולמות (דרב אל-סבע קאעאת). המשכיר הוא אל-חאג' אבראהים בנו של המנוח מחמד אל-ג'נזורי, המשמש כוכיל (סוכן/בא-כוח) של אל-חאג' שהאב אל-דמאטי (או אל-דמיאטי?). תקופת השכירות היא שלושה חודשים. חתימות העדים נכתבו בזווית של 90 מעלות בשוליים הימניים. בצד ורסו מופיעה הערת תיוק בכתב ערבי, המסכמת את תוכן המסמך. (חלק מהמידע מבוסס על קטלוג JRL.)

מסמכים משפטיים (או העתקים או טיוטות) בכתב ערבי. ייתכן שהרקטו והוורסו הם אותו מסמך עצמו, וייתכן שמדובר בשני מסמכים נפרדים. תיארוך: מוזכרת בו שנת 517 להג'רה = 1123/24 לסה"נ. בוורסו: מתייחס להסכם בין שני צדדים, שאחד מהם הוא אישה, ולפיו היא תקבל את הסכום שחב לה אדם על פי השטר המשפטי שנכתב בבית הדין היהודי (אלשטאר אלמכּתתב עליה פי אליהוד), אולי 28 דינרים: واستقر بينهما ان يقوم لها من جملة الشطار المكتتب عليه في اليهود ومبلغه تمان وعشرين دينارا(؟). ברקטו: שוב מוזכר "שטאר" וכן 'קניין' משפטי שמעורב בו אבו נצר: ...الشطار واقني منهما على ذلك من الشيخ ابي نصر... דרוש עיון נוסף.

רקטו: מסמך מנהלי-מדינתי. דוחות חשבונאיים הנוגעים למינהל החקלאי שהוגשו על ידי בקטור בן סיסיני, נוצרי קופטי ששימש כמשגיח (אלח'ולי) בכפר בדסא שבמחוז אלג'יזה, עבור שנת 401 לפי לוח הח'ראג' (1011/12 לספירה) והשנה שלאחריה. הדוחות מפרטים את כמות התוצרת החקלאית (ע'לה) ששולמה כמס הח'ראג', את כמות התוצרת שנותרה בידי האריסים והעובדים בקרקע, את כמות זרעי ההזרעה המוקדמת (תקאוי) שנעשה בה שימוש, את הסכומים שהועברו על ידי אסמאעיל בן אלקאסם אלג'עפרי, ואת מה שהועבר אל המודד-המַסָּח (אלדליל) עבדאללה בן מאלכ. בוורסו נמצא טקסט ליטורגי בעברית. המידע נמסר מח'אן דרך הקטלוג של GRU ודרך FGP.

קבלת מס שהוצאה לאבו אלחסן בן והב עבור הצַ'מאן (חכירת מס) שלו על תעשיית הצביעה במדינת אלפיום. מתוארך: 2 או 8 בד'ו אלקעדה 405. התשלום בוצע בפיקוחם של שלושה פקידים: (1) הקאדי בעל המזל הטוב והמודרך כראוי ת'קת אלמלכ מכין אלדולה ואמינהא, [בן חסותו של אמיר המאמינים], [אב]ו אלחסן עלי בן נהאר; (2) בנוכחות הקאדי הנאמן אבו עלי אלחסן בן יחיא בן נהאר [מטעמו]; (3) תחת ביקורת המס של סדיד אלדולה אבו אלפרג' עבד אלמסיח בן קוריל. המסמך נעשה בו שימוש חוזר עבור מסמך מטעם השלטון המתוארך ל-15 בשוואל 545 (4 בפברואר 1151), מה שמלמד כי חלק מקבלות המס נשמרו בארכיון ונשמרו במשך יותר ממאה שנה.

עצומה מאישה אל איש רם דרג — אולי אל אלמלכ אלעאדל עצמו (אחד מלך 1218-1200 ואחר מלך 1240-1238) — הכתובה ביד גסה ובלתי מיומנת. נראה שהיא פונה בבקשת סעד נגד חוכר מסים נוצרי בשם אבו אלפח'ר ונגד רשת מסועפת של בני משפחתו, ובהם בנו, אחיו אבו סעיד, אשתו של אבו סעיד, ואולי גם שתי נשים (שפחות?) בשמות אקראן ועלם. הם נוהגים בשחצנות וביד רמה באגירת כספים, אומרים דברים שאין לאומרם, ומעורבים בעניין הקשור בקורות עץ. העצומה מסתיימת בקללה ארוכה על כל מי שתגיע העצומה לידיו ולא ידאג להעבירה אל אלעאדל ולהביא לידיעתו את תוכנה. מהדורה: תאמר אלליית'י, מרינה רוסטו ונעים ונתיגם (דצמבר 2016).

עצומה בכתב ערבי. השולחים הם מספר אנשים, ככל הנראה יהודים. רוב הטקסט שנותר הוא נוסחאי באופיו. השולחים מתייחסים ל"خروج الامر العالي" ("הוצאת הצו הנעלה"). בין הקטעים הניתנים לקריאה: "על היהודים אבו... מן הצד הזה, והממלוכים מחדשים את נשיקת האדמה... הוצאת הצו הנעלה, יחזקו האל בהצלחה טובה, במניעת נזק... מהם ובמניעת אמונתו(?) מהם... כדי שיוכלו(?) הממלוכים בכך למצוא דרך אל הקיום... ויירגעו לבותיהם, וירוויח האדון בכך שכר... עצום, וההכרעות הנעלות לא יחדלו להיות תקפות ומתקיימות, בחסדו(?) אליו(?)". לעניין התיארוך: הנוסחה של "ראי" (raʾy) רומזת לכך שייתכן שמדובר בתקופה האיובית.

מכתב, ייתכן מאת אבו אל-מחאסן. בכתב ערבי. תיארוך: ככל הנראה המאה ה-13 בקירוב. מזכיר את הע'לאם (הנער/המשרת) של אל-שיח' אל-מהד'ב. המסמך דהוי למדי. נדרשת בדיקה נוספת. קטעים מתורגמים מהמקור: "סיבת שליחת מכתב זה... אל הוד מעלת אדוני השיח'... והצלחתו, ומודיע המשרת כי (אבו?) כת'יר... האל יתעלה אל ימנע ממני את מראהו המאושר ויאחד את הפזורים עמו בקרוב אם ירצה האל, ומלבד זאת... להוד מעלתו בלוויית מוסר... הע'לאם של אל-שיח' אל-מהד'ב... במיטב השלום... מיוחד(?) במיטב השלום, והרחיב המשרת... הכ'תאל... ממהר בכל אשר אנו מעבירים אל הוד מעלתו... כי אני... הספינה הטוב יהיה אם ירצה האל".