מכתבים מגניזת קהיר — עמוד 27

מזכר (תזכיר) בכתב ידו של נהראי בן נסים. התיארוך: בקירוב 1045 לספירה. זהות הנמען אינה ידועה, אך ייתכן שמדובר בברהון בן מוסא אלתאהרתי. המסמך כולל הוראות בנוגע לניכוי תשלום, וכן פרטים על משלוחים שונים וההוצאות הכרוכות בהם. (המידע על פי גיל, ממלכת ישמעאל, כרך 2, מס' 272.) הצד השמאלי של ה-verso, הכתוב בכתב ערבי, טרם פוענח ויצא לאור.

מכתב חתום בידי מכיר בן אברהם ונתן בן יצחק, הממוען אל נכבד שזהותו לא זוהתה. בעברית. התיארוך: ייתכן שנכתב במאה העשירית או האחת־עשרה. נראה שהחותמים כותבים בשם קהילה רחבה יותר, אך ההקשר המדויק של המכתב טרם הובהר. הם מתלוננים על רדיפות מצד אנשים אחרים ועל סבלם הכללי, מבקשים עזרה ומתפללים לשלומו של הנמען. דהוי למדי. דורש בחינה נוספת.

מכתב מדאוד בן החבר אל דיין מסוים. נראה כי אירוע דרמטי כלשהו התרחש מחוץ לבמה (אולי בארץ ישראל?), וכאן אנו שומעים על גלי ההדף שלו. מישהו הגיע בשלום מעזה. דאוד מדווח כי הקראים כולם נסעו לקהיר ומביע דאגה לשלומו של הדיין מנחם. במכתב מוזכרים גם דוד אלאמאני, ענייני שכר דירה ומיסים לשלטון, ואשתו של אלנזר. את המכתב אמור לשאת אבן אלטביב.

מכתב בכתב ידו של הרמב"ם (בקירוב 1168–1204), הכולל מרשם רפואי המורכב ממי (ברזל), מסטיק ונרד הודי, ולצידו אזכור תמוה של מספר עצום של ספינות עץ: "הגיעו מן [הספינות] העץ אשר חסמו את הים/הנילוס, 100 ספינות ו-18 ספינות גדולות, כולן עץ." הצירוף בין הקטעים זוהה. ראו את מאמרה של א' וגנר משנת 2007 על קטע שהתגלה לאחרונה ממכתב שכתב הרמב"ם.

מכתב הממוען לאדם נכבד (אולי אליהו הכהן אב בית הדין, שאליו פונים בברכה שלוש שורות מן השוליים התחתונים). נכתב בידי יפת בן דוד בן שכניה, בערבית-יהודית ובעברית. רק הצד הימני של המסמך השתמרו, ולכן קשה לשחזר את הסיפור במלואו, אך נראה שמדובר במכתב המלצה או בבקשת סיוע עבור אדם בעל שם טוב, ושיש בו זיקה כלשהי לאלכסנדריה ולענייני נישואין.

פנים: אבו אל-פדאאל החזן מבקש כסף מסת פתון, שגם סייעה במימון בניית בית הכנסת (!), מאחר שהוא חייב לה ארבע שנים, והיא כנראה עזרה לו לפני יותר מארבע שנים. הוא כותב: "את מעניקה צדקה לדוממים, ואני בעל נשמה," וכן: "זהו שווה ערך לפדיון שבויים, כי אני שבוי." גב: שורות שירה אפשריות ביהודית-ערבית על אהבה חד-צדדית. כנראה אינן קשורות לפנים.

פתק לא רשמי הנוגע לעסקים. נשלח ככל הנראה מפוסטאט. בכתב ערבי. השולח מנחה את הנמען לרכוש בד כחול דֻּסְטָרִי (=תֻּסְטָרִי) המתאים למזרנים (ṭarrāḥāt) ולהביא אותו בעצמו (fa-in kāna laka ṣuʿūd ṣaʿidta bihi) או לשלוח אותו בחזרה עם נושא המכתב. הפוסטסקריפטום בשורות 11-13 מתייחס לסחורה אחרת, אולי al-ṭarz al-anṭākī (רקמת אנטיוכיה). YU/ASE

מכתב משלמה בן אליהו לאחיו אבו זכרי בן אליהו. תיארוך: ראשית המאה ה-13. המכתב פורמולאי כמעט לחלוטין. עיקר התוכן המהותי נראה כמשאלה לשלום בין הנמען לבין "משפחתו" (אהל), ומיד לאחריה ברכות לצאצאים זכרים, ומכאן שייתכן שאבו זכרי היה מעורב בסכסוך זוגי כלשהו (ייתכן שאותו סכסוך עצמו נרמז גם במכתב נוסף). (חלק מהמידע מבוסס על קטלוג CUDL.)

מכתב מאת מנצור בן [...] אל אבו אלחסן עמאר אל-א[..]י בקליוב. בערבית-יהודית, עם הכתובת בכתב ערבי. המכתב נשלח יחד עם ספר (תנ"ך?) בקונטרסים קטנים (מצחף צגיר כראריס), והנמען או אבו אלחסן עלי הכהן מתבקש למסור אותו לאבן שמעיה ה"חבר" עם המסר "זה מאת/מידי סבאע בן טיבוס". הסיבה היחידה שבעטיה הכותב עצמו לא בא היא שהיה עסוק בהוראת הילדים.

קטע ממכתב עסקי מאת ברהון בן צאלח אלתאהרתי מבוציר, ככל הנראה אל נהראי בן נסים בפוסטאט. המכתב מזכיר חבילות פשתן המוכנות למשלוח לאלכסנדריה ולמקומות נוספים שמעבר לה, ואת כוונת הכותב לצאת בדרכו אל אלמהדיה. מתוארך לסביבות שנת 1046. הכותב מכר סחורות באזור הדלתא ואירגן משלוחי פשתן מאלכסנדריה, ובכוונתו לנסוע לאלמהדיה. (המידע על פי גיל)

מכתב עסקי בערבית-יהודית, ככל הנראה מן המאה ה-13. המכתב נפתח בכותרת "אלג'ואב" (התשובה). הכותב מדווח כי 12 דרהמים מסוג נֻקְרַה נשלחו באמצעות ר' חסדאי, ועוד 35 דרהמים נֻקְרַה נשלחים עם מוסר המכתב, יחד עם 85 דרהמים "לבנים" וכמה ליטראות של פשתן. הנמען מתבקש למסור את המכתב לאחמד יחד עם הפשתן, 30 דרהמים לבנים ו-7 דרהמים מסוג נֻקְרַה.

מכתב מיוסף בן פרחיה יג'ו, השוהה במאזרה שבסיציליה, אל סוחר חשוב הנמצא אף הוא בסיציליה, מתוארך לסביבות 1154. יוסף פותח בתחושה שחטאיו הם המקור לצרות הפוקדות אותו. בין הצרות הללו הוא מזכיר נפיחות (ורם) באצבעו של בנו הבכור פרחיה, אשר סייע לו במלאכת ההוראה בבית הספר. השניים מחפשים זה זמן מה אחר תרופה יעילה למחלה, אך עד כה ללא הצלחה.

מכתב עסקי מיוסף בן אברהם בן בנדאר אל אבו זכרי הכהן (הידוע גם בשם יהודה בן יוסף סג'למאסי). המכתב כתוב בערבית-יהודית עם שילוב של עברית, וכתובת הנמען מופיעה הן בכתב ערבי והן בערבית-יהודית. מן המכתב השתמרו רק פתיחה פורמולאית וכתובת הנמען. צד ה-verso נוצל מחדש לכתיבת נוסח תפילת מוסף של שבת. (חלק מן המידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין.)

מכתב קצר מאברהם בן נתן אב הישיבה ("ראש הישיבה הארץ-ישראלית") אל נמען בלתי מזוהה (המכונה רק "רבנו"). בערבית-יהודית. המכתב מאשר את קבלת משלוח גדול של גבינת "כיסי" יחד עם ההכשר (תעודת הכשרות) המתאים, שהובאו על ידי צדקה בן שמריה. לפי הערותיו של גויטיין, השולח שימש "באותה עת" כדיין הראשי היהודי של קהיר, והוא כותב אל עמיתיו בפוסטאט.

גב: מכתב בערבית יהודית המופנה לאדם מכובד. כתב היד דומה לשל שלמה בן שמואל בן סעדיה הלוי (המאה ה-13). כתב יפה וסגנון נשגב, חלקית בפרוזה מחורזת. נכתב בחנוכה. לאחר ברכות רבות ('עד שהשמים יתרוקנו מכוכבים והשמש תזרח במערב') השולח מעביר את התנצלויותיו על שלא נפרד מהנמען (אל-מג'לס אל-כרים) לאחר עזיבתו את סיידנא. נראה שהשולח נסע לקוּס.

צד אחד: מכתב קצר אל אבו אלרביע סלימאן, המורכב מברכות שלום ואיחולים בלבד. (אדם בשם זהה מוכר מתוך India Book 4 כאחד מבני לוויתו של ר' יהודה הלוי במסעו לאלכסנדריה, אך השם נפוץ ואין כל סימן לכך שמדובר באותו אדם הנמען כאן.) הצד השני: ככל הנראה באותה יד, אף הוא מורכב כולו מברכות של הכנעה ויראת כבוד (נשיקת ידיים ורגליים וכיוצא באלה).

ה-recto מכיל שירה עברית, ככל הנראה בכתב ידו של משה ב"ר לוי הלוי. ה-verso מכיל מכתב ביהודית-ערבית, ככל הנראה מאת ידותון הלוי, בפוסטאט, אל אחיו משה ב"ר לוי הלוי, בקְלְיוּב. הזיהויים מבוססים בעיקר על כתב היד. השולח מעיר על השירים הללו או על אחרים. מוזכר גם עניין של "מֻכ׳אטַבַּת אל-פקיה". ידותון מציין שאולי יצא לבקר ביום שישי. ASE

מסמך/ים מסתוריים ביהודית-ערבית. כמה כתבי יד וגושי טקסט נפרדים. בקצה השמאלי של הרקטו גוש טקסט הנוגע לחכירת מסים במחוז מסוים, 'רכוש שני הדיוואנים', שנת ח'ראג' 951 (=1544/45 לספירה), האמיר מוחמד אלדרדכש(?), קאדי בשם מוחמד [...] וישחק היהודי. מימין לגוש זה: מכתב או טיוטה ביהודית-ערבית. בגב: חשבונות ביהודית-ערבית. דורש בדיקה נוספת.

פנים: מכתב מהגאון הארץ ישראלי דניאל ב' עזריה לראש הקהילה הארץ ישראלית בפוסטאט, עלי ב' עמרם, בנושא 'מה שנאסף [מ]השוק' (כלומר תמורת השחיטה) מתחילת אלול ועד סוף כסלו. מוזכר צמח 'סופרא דילנא'. מסתיים בעלאמה שלו 'ישועה', ודניאל חותם: 'דניאל הנשיא ראש ישיבת גאון יעקב'. גב: ככל הנראה טיוטת דרשה, מצטטת ישעיהו כא:יב, כתב יד ודיו שונים.

מכתב מפרחיה אל שלמה (המכונה "התלמיד השר"). בערבית-יהודית. תיארוך משוער: המאה ה-12 או ה-13. פרחיה מודיע כי מועאפא מסר למוביל המכתב 30 דרהם — 2 "מהפעם הקודמת" ו-28 עבור תשלומי שכר הדירה של קבוצת אנשים בלתי מזוהה, סכום שיספיק להם עד חודש ניסן. בסיום נשלחות דרישות שלום לאבו זכרי אלרייס. (המידע מבוסס על כרטיסיות המפתח של גויטיין.)

מכתב מיפת בן מנשה, השוהה באלכסנדריה, אל אחיו חלפון בן מנשה (פעיל בין השנים 1100–1138 לספירה). הקטע הוא הפינה השמאלית העליונה של הצד הקדמי. הכותב מבקש לדעת מה עלה בגורלו של ח'יאר, שככל הנראה הוא בנו של חלפון, אשר היה מעורב בעבירה כלשהי. ייתכן שהמכתב קשור למסמך אחר (ENA 3612.4). חלק מן המידע מבוסס על כרטיסיות העבודה של גויטיין.

מכתב מאבו אל-מג'ד עוזיאל, השוהה בדמירה, אל הדיין משה בן פרחיה. במכתב הוא מודיע לו כי יקבל על עצמו את משרת המלמד במניית זפתא רק לאחר שרבי נחמיה יעזוב את העיר באופן סופי ומוחלט, ורק כאשר הקהילה תגיש לו הצעה ברורה ומחייבת. בצד השני (verso) מופיעים טקסטים שאינם קשורים, נוסף על כתובת המכתב (ראו רישום נפרד). המסמך מתוארך למאה ה-13.

מכתב מאת יוסף בן מוסא אלתאהרתי, ככל הנראה מאלמהדיה, אל יעקב בן נחום בפוסטאט. נכתב סביב שנת 1045. עוסק בכמות גדולה מאוד של סחורות ועסקאות. נזכרים בו בעיקר סוגים שונים של משי, אריגים מגוונים ופנינים. כמה מן הדברים המופיעים במכתב זה מוזכרים גם במכתבו של ישועה בן אסמאעיל אלתאהרתי. המידע על פי גיל, במלכות ישמעאל, כרך ג', מסמך 359.

רקטו והחלק העליון של הוורסו: נוסח פורמולרי למכתב בקשה משוכלל לצדקה מאת איש מכובד. החלק התחתון של הוורסו: העתק של מכתב שבו השולח מדווח כי מכתבו של הנמען הגיע בידי קרובו חלפון. הוא כותב כי "הרימותיו אל עיניי ו[הנחתיו] על מצחי כטוטפת". מוזכרים גם נזיפה ותוכחה (...עתב מא ותוביך'...). השולח תולה את האשמה במשהו בנער/משרת (אלע'לאם).

רקטו: שרידיה של איגרת המופנית אל אישיות נכבדה. ארבע השורות הראשונות שנשתמרו כתובות בחרוזים, אך המשקל פגום מאוד. לפי מאן, האדם שזכה לדברי השבח הללו היה ככל הנראה בן שבט לוי ובעל השפעה בחצר השלטון. הכותב מתפלל שהנמען ימצא חן בעיני המלך, המשנה למלך, נשות החצר, הסריסים, השרים, האצילים וכל הרואים אותו. ורסו: תרגום ארמי לספר שמואל.

מכתב הממוען אל אלרﺋﻴס אבו אלנג'ם ו/או הלל השר ו/או יהודה השר. בערבית-יהודית. הכותב מדווח כי נפגש עם בן דודו (אבן ﻋﻢ) של הנמען, אלרﺋﻴס אבו מנצור, והתלונן בפניו על מצוקתו ונסיבותיו הקשות. למכתב בכללותו אופי של בקשת סיוע ונדבה, אך נראה כי מדובר בעניין מורכב יותר מסתם פנייה לבקשת כסף. (המידע מבוסס בחלקו על אמיר אשור ועל גויטיין.)

שריד של מכתב (פינה ימנית עליונה) בכתב ערבי. ייתכן שהנמען מכונה "אלקאא'ד" (שורה 2). מוזכרת אֻם אבו עבדאללה (שורה 3). מתייחס לרכישה של משהו בנקבה (اشتريتها, שורות 4–5); אישה נוצרייה (نصرانية, שורה 5); ואזכור של מום (עַיְב) ואולי מחלה (מַצְ'רוּבּה, שורה 6). צירוף הפרטים הללו מרמז שמדובר ברכישה של שפחה נוצרייה. דרושה בחינה נוספת.

מכתב בכתב ערבי. שריד. הכותב מעניק עצה אשר "אולי תושיע אותך ותסייע לך... להיגאל אם ירצה האל." הנמען מתבקש ללכת לזאוויה מסוימת (אכסניית סופים? או פשוט פינה?) ולשאול על אל-חאג' מח'תאר אל-כ[...] (לי ואללה לאג'תהד... [אן] שא אללה יח'לצך ויסאעדך פי... אלח'לאץ אנשא אללה ותרוח אלי זאויה צוא... ותסתצי עלי אלחאג' מח'תאר אלכ.... אל...).

מכתב מאת בִּנְיָם אל אבו סַעִיד ב. אבו נַצְר. בערבית יהודית, עם הכתובת בערבית יהודית ובכתב ערבי. (אותם שולח ונמען כמו ב-DK 232.2, שם זיהה גויטיין את השולח כבִּנְיָם אל-רַשִׁידִי ואת מיקומו כאלכסנדריה.) המכתב מכיל פרטים רבים על סחר בחומרי מרפא. רבים מהם זהים לאלה שב-DK 232.2 (למשל, אסארון, אבר, קטנה). החלק התחתון של המכתב חסר.

מכתב לא שלם מאבון בן צדקה בירושלים אל נהראי בן נסים בפוסטאט. לפי גיל, נכתב באוקטובר 1065. המכתב עוסק במכירת רבעי דינרים. שני דינרים הועברו לדודו של נהראי, סרור בן סהלאן. הכותב מתאר שיטפון: "כל האנשים שגרו מעליו ומתחתיו נבהלו. המאגר (?) עלה על גדותיו אל תוך המרתפים (?), והדיירים זעקו, והלכתי אל הבית וחזיתי בדברים נוראיים...."

מכתב הממוען לנהראי בן נסים. הכותב מזכיר מכתב שהתקבל מנהראי באמצעות אחיו, ומציין כי נהראי ביקר בקיסריה. במהלך המכתב הוא דן בעניינים עסקיים שונים, ומוסר כי אבו סעד אלחלבי אמור להעביר מֻלאאה (סוג של בגד או כיסוי) לנסים. כמו כן הוא מוסר את ברכותיו של אבו אלסרור, השוהה כעת בטריפולי (לוב). המידע מבוסס על כרטיסיות המפתח של גויטיין.

פתק בלתי-פורמלי מעבד אלכרים אל ר' יוסף, בערבית-יהודית. התיארוך משוער לתקופה הממלוכית, וייתכן שנכתב בכתב יד תימני. השולח מבקש מהנמען לשלוח בדחיפות את סבתו ("אמהּ של סֻתַיתא") לקראת השבת, משום שהנער עצמו חולה (מא כאן טייב) וגם אביו חולה. את האב נשאו אל הבית (מחמול) על מיטה (?) ביום רביעי. המידע מבוסס בעיקר על כרטיסיות גויטיין.

מכתב מיעקב בן ישמעאל האנדלוסי, שנשלח מסיציליה אל נהראי בן נסים בפוסטאט, סביב שנת 1065. במכתב מוזכרים סחורות שונות — קינמון, משי ופשתן — ונזכרים בו גם אבו אל-סרור בן אברהם אבן סע'מאר; ספינתו של אבו עבדאללה (אבן אל-בעבאע); הביקוש למטבעות ביזנטיים; ופטירתו של הדיין היהודי של פלרמו, מצליח בן אליהו. המידע מבוסס על מהדורתו של גיל.

מכתב מנתן בן נהראי, מאלכסנדריה, אל נהראי בן נסים בפוסטאט. נכתב בסביבות שנת 1062. הכותב מזכיר את הקשיים שיש לו עם אדם בשם אבו זכרי מנשה. מוזכרים כמה סחורות ובהן חרוזים, שמלות אדומות ושמן כשר. נתן זקוק לשמן להדלקת אור. הוא מביע את התעניינותו ברובינים. נתן היה מבוהל מאוד בשל מצבו של אביו, נהראי בן נתן, שחלה במחלה קשה אך התאושש.

מכתב הממוען לנגיד, ובו דיווח על עניינים שונים בקהילה וקובלנה על מצבה הכללי הירוד. בין היתר מוזכרים אנשים כגון עבדאללה ויוסף ע'נים. התיארוך משוער למאות הי"ג–ט"ו. הכותב מתלונן באופן ספציפי על ההידרדרות והחורבן של בתים וחנויות השייכים לקהילה, על הפסקת שיעורי הלימוד למבוגרים בבית הכנסת, ועל פרטים רבים נוספים הנוגעים למצב הקהילה.

רקטו: מכתב בכתב ידו של אברהם מימוני, ובו מוזכר יוסף. ורסו: מכתב מאת משה בן פרחיה, המוקדם של מנית גמר, העוסק בסכסוך משפטי סביב ירושה ומזכיר את אבן כמאל מבלביס וממנית גמר. (המידע מבוסס על קטלוג CUDL.) ראו גם את כרטיסיות גויטיין. החיבורים בין הקטעים נעשו על ידי מרדכי עקיבא פרידמן (כולל הקטע הזעיר ביותר שזוהה על ידי אלן אלבאום).

מכתב/עצומה מברוך אל אליהו הדיין. כתוב בערבית-יהודית, כאשר הכתובת רשומה הן באותיות עבריות והן באותיות ערביות. תיארוך: ראשית המאה ה-13. הכותב מבקש סיוע בהשגת תַוְקִיע (צו או רסקריפט בתגובה לעצומה) מאת השולטאן, עבור אבו אלפרג' בן אבו אלוופאא'. כמו כן מוזכר במכתב כי נשלחה פתוא (שאלה הלכתית/משפטית) אל הנגיד (רבי אברהם בן הרמב"ם).

מכתב (מזכר) מסוחר הודו אלמוני, ככל הנראה מעדן, אל מֻפַצַ'ל אבן אבי סעד בקוּץ. התיעוד מתוארך לשליש הראשון של המאה השלוש־עשרה, על סמך האזכורים של מנחם ב"ר יצחק ב"ר ששון, אב בית הדין הראשי של קהיר. המסמך מפרט מספר רב של משלוחים ומתנות. נכתב באותה יד של מכתב נוסף השייך לאותו אוסף סוחרי הודו. לפרטים נוספים ראו הערותיו של גויטיין.

מכתב בערבית-יהודית. שריד (החלק העליון בלבד). כתב היד מזכיר את זה של אבו זכרי בן אליהו הדיין. השולח מבקש לקבל עדכון האם הנמען השלים עם הזקנים (?ב-טאבּ קלבּהֻ מעַ אל-משאיח') ונראה שהוא מעודד אותו להגיע יחד עם אבו אל-מכארם הכהן או עם הדיין רבנו [...]. בצד ב' מופיעות שתי מילים בכתב ערבי (ביניהן קיראט') וכן ספרות יווניות/קופטיות.

מכתב מסוחר, מופנה לפחות בחלקו לאמו ('וְיָא אֻמִּי'). בערבית יהודית. תיארוך: אולי המאה ה-12. הוא מתלונן על איכות הגרועה של מזונו ומשקאו ושנתו וכיצד 'אף אחד לא סובל מה שאני סובל מ[ג]עגוע'. הוא מזכיר את הערים מִניָה וקוּס וחוזר שוב ושוב על מחיר החיטה והלחם. האם צריכה ללוות את הכסף הדרוש לה לקניית חיטה, והוא יסלק את החוב כשיוכל.

גב: המכתב נקרע לאחר מכן לשניים, ואביו של משה אבו סאהל לוי כתב את תשובתו על אחת מהחצאים שנותרו. אבו סאהל מגן על עצמו ואומר שהוא שלח מכתבים רבים עם צאפי. המעיל ה'משולש' לא ניתן למכור ביותר מ-13 דרהמים. כל הכסף ששלח משה קודם לכן הגיע. שילמו את כל מסי הגולגולת. המטפחת הניבה 12 דרהמים. בת דוד אביו של משה (=אשת משה) שולחת ברכותיה.

מכתב מהרמב"ם למישהו בשם שְׁמוּאֵל. אוטוגרף. בעברית. תיארוך: בערך 1168–1204 לספירה, על בסיס השנים שהרמב'ם פעל במצרים. במכתב זה הוא מתנצל על מחדל לא מצוין ומבקש סלח. בצד השני יש תרגיל כתיבה של שירה בכתב ערבי (כולל 'אִד'ָא כֻּנְתַ פִּי נִיעְמַה פַ-אִרְעַהָא פַ-אִן אַלְ-מַעָאצִי תֻּזִיל אַלְ-נִיעַם' המיוחס לעַלִי ב. אבו טָאלִב).

בצד ב': מכתב בכתב ידו של רבי אברהם בן הרמב"ם (כיהן בשנים 1205–1237), ובו מוזכר יוסף. (המידע מבוסס על CUDL.) ראו גם את כרטיסיות המפתח של גויטיין. צירופי הקטעים נעשו בידי מרדכי עקיבא פרידמן (וכן הקטע הזעיר ביותר — מופיע בתמונה הראשונה והשנייה ב-FGP, בשורה התחתונה, במרחק שתי קופסאות מתווית השמורה הצהובה — זוהה בידי אלן אלבאום).

מכתב מאברהם בן דוד בן סע'מאר, ככל הנראה מאלכסנדריה, לבנו דוד בפוסטאט. התיארוך: בערך 1055 לספירה. האב נוזף בבנו על שאיבד כסף. הוא מזכיר כמה אירועים שליליים שהתרחשו ככל הנראה במגרב. כמו כן מתואר כיצד הבן הפסיד סחורות מסחר כגון משי. האב גם מתלונן על מחלתו (שורה 6 בצד הפנים). המידע מבוסס על גיל, מלכות, כרך 4, עמ' 1–4, מספר 609.

מכתב מאת אלמבארכ בן יוסף בן יזדאד, יוסף בן בנימין, וחסן בן טייב מפוסטאט, אל שני שותפיו לשעבר של אדם שנפטר, ובו הם מבקשים מהם להופיע מיד כדי להסדיר את ענייני העיזבון של היתום שהותיר אותו אדם אחריו. שלושת הכותבים מונו לאפוטרופוסיו של היתום על ידי אבו אברהם אסמאעיל בן אברהם. קשור למסמך נוסף. (המידע מבוסס על ברקת, שפריר מצרים.)

מכתב הממוען לאביו של הכותב, שלמה (אבו אלרביע סלימאן), ולחותנו, ישועה הכהן, היושבים בקליוב. הכותב מזמין את שני הנמענים, וכן את חמותו אם איברהים, לבלות עמו ועם בני משפחתו את החגים הקרבים, שבמהלכם תיערך חתונתו של אבו אלח'יר. בנוסף ממליץ הכותב על אדם עני הזקוק לתמיכה ומבקש לסייע לו בצדקה. המעתיק מוסיף את ברכותיו שלו בסוף המכתב.

מכתב מחיים בן עמאר (לפי גיל) או זכאר בן עמאר (לפי בן-ששון) מפלרמו אל יוסף בן מוסא תאהרתי בפוסטאט. תיארוך: בערך 1069 (לפי גיל). הכותב מספר כיצד שתי ספינות טבעו יחד עם הסוחרים והסחורות שעליהן. הוא גם מתאר עסקים שניהל עם סוחרים יהודים ומוסלמים כאחד מסיציליה, ומזכיר את אבן אלבעבאע ואת מס העֻשׁר שהוטל בסיציליה על סחורות מיובאות.

שריד מפתיחת איגרת ששלח רב שרירא גאון אל אפרים בן צדוק בפוסטאט. נכתבה בסביבות שנת 980. באיגרת מוזכר עמרם בן משוי, דודו של הגאון (אחי אמו). האיגרת ממוענת לרופא באחד מבתי החולים בפוסטאט, אשר יעביר אותה לידי אפרים בן צדקה אלמעלם, הוא ככל הנראה אפרים בן צדוק מבני הקהילה בפוסטאט. המידע מבוסס על גיל, במלכות ישמעאל, כרך ב', מס' 26.

רקטו: מכתב מאדם בשם דניאל וחבריו אל אדם בשם ישועה. כתוב בערבית-יהודית, כאשר הפתיחה בעברית. תיארוך: ככל הנראה לא לפני המאה ה-13. הכותבים מבקשים מהנמען להמשיך בחסדיו "כפי שעשה בשני הלילות הקודמים". ורסו: מכתב מישועה אל אלמֻהַדַّ'ב, ייתכן שמדובר בתשובה למכתב שברקטו. המכתב מצטט שורת שירה. (חלק מהמידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין.)

מכתב המופנה אל קאדי (בפנייה "אלג'נאב אלעאלי"). כתוב בכתב ערבי. מבחינת התיארוך — ייתכן שמדובר במכתב מן התקופה הממלוכית. תוכן המכתב עוסק בסוס שנרכש תמורת 17 דינרים, ומוזכרים בו גם "כספים עבור הדיואן". המסמך טעון בדיקה נוספת. בצד ה-verso מופיעים חשבונות בכתב ערבי ובספרות יווניות/קופטיות. (חלק מהמידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין.)

שריד של מכתב. חתיכה ריבועית שנגזרה ממכתב אישי/מסחרי. נזכרת בו משלוח שנשלח עם אהרון (המכונה "אלשיח' אלג'ליל") הכולל שני בדי פשתן. כמו כן מופיעות בו ברכות ודרישות שלום שונות. התיארוך: ככל הנראה סוף המאה ה-12 או המאה ה-13, על סמך הניסוחים האופייניים. בצדו האחורי של הקטע מופיע סוג של תוכן עניינים של חיבור הלכתי, אולי קובץ שו"ת.

שבר מכתב (החלק התחתון בלבד). בערבית יהודית. תיארוך: ככל הנראה סביב 1100 לספירה. מכיל הוראות עסקיות שונות. מוזכר כי אבו נצר אל-עפצי אינו חייב דבר לשולח ולא לאבן נציר; מוזכרת עלייה לקהיר; מסירת מידע על מחיר הסוכר ('22'); הנמען אמור לאסוף דינרים מבעלת חנות; מוזכרים גם אבו אל-מנד'יר ורשיד. בשולי הדף נותר שריד של מסמך בכתב ערבי.

מכתב ממשה בן יעקב, בדמשק, אל אבו אלעלא יוסף בן דאוּד בן שעיא, בפוסטאט. התיארוך: 29 בדצמבר 1057 לפי גיל, או בערך 1066 לפי גויטיין. הגיעו ידיעות ממצרים על מגפה קשה (וַבַּאא'), והכותב מודאג ומבקש לקבל חדשות הן על שלום הנמען והן על גורל הסחורה ששלח להימכר במצרים. הכותב גם מצרף מכתב המיועד לאבו אסחאק אבראהים בן דאוּד בן סע'מאר.

מכתב מאברהם אבן סע'מאר, מפוסטאט, אל נהראי בן נסים באלכסנדריה. נהראי נסע לאלכסנדריה, והכותב מצר על כך שלא נפרד ממנו לפני נסיעתו. במכתב מוזכר דינר אחד שהכותב חייב לאדם מסוים, בנו של אדם בשם אבן צברה, והוא מבקש מנהראי לדאוג להחזרתו. כמו כן מוזכר בן אלקפסי, הוא מימון בן ח'לפה. המידע מבוסס על גיל, במלכות ישמעאל, כרך 4, מס' 610.

מכתב מנתן בן נהראי, מאלכסנדריה, אל מוסא בן אבי אלחיי בפוסטאט. נכתב סביב אביב 1080. מוסא נמצא בנסיעה וביקש מהכותב לדאוג לבני משפחתו בהיעדרו. הכותב מדווח כי הביא להם מזון (חיטה וחמאה) וכן כסף להוצאותיהם. במכתב מוזכר הנגיד מבורך בן סעדיה, והכותב שולח לו את ברכותיו לרגל נישואיו. (המידע על פי גיל, במלכות ישמעאל, כרך ג, מס' 439)

מכתב הממוען לארח בן נתן ה-שר וה"שביעי בחבורת הצדק" (ככל הנראה מתחילת המאה ה-12), ובו הכותב מודה לנמען על מכתבו. בסוף המכתב נשלחות דרישות שלום לאפרים ולאחיו נתנאל, וכן לברכות. רוב גוף המכתב כתוב בעברית (לצד ביטוי אחד בארמית), ואילו המשך הכתיבה בשוליים הימניים הוא בערבית-יהודית. המידע נלקח מ-CUDL. ראו גם את כרטיסיית גויטיין.

מכתב מאת רב דניאל בן עזריה אל אברהם בן יצחק הכהן אבן פֻראת, ככל הנראה ברמלה. התיארוך, לפי גיל, הוא בקירוב 1051 לסה"נ, בראשית כהונתו של דניאל כגאון. המכתב שופך אור על קשריהם של דניאל ואברהם עם פקידי שלטון מוסלמים, ובהם הקאא'ד אבו שֻג'אע וחֻסאם אלדולה. תוכן המכתב קשה להבנה, משום שדברים רבים נאמרים בו רק בלשון מעורפלת ורמוזה.

מכתב. בעברית. פנייה לעזרה, כנראה מאליהו הכהן, הגאון הארץ ישראלי, אל קהילת אלכסנדריה. הוא כולל תיאור של מצב קשה (לא ישתייר בירושלים מן הרבנים איש חס ושלום בשנה הבאה) ופונה במיוחד אל החסיד בדורו ז"ל(?) ורבנ(ו) מבורך חכם הישיבה... בני כג"ק מרנו ורבנו (?) סעדיה כג"ק מרנו ורבנו יהודה נגיד עם יו"י וכג"ק מרנו. (מידע מקטלוג ברודי)

מכתב ממישהו בשם דאוד אל אליה הרב הגדול, כנראה אליהו הדיין (תחילת המאה ה-13). בערבית-יהודית. מזכיר 'מכתב לרבנו' ופתווא ואי-קבלת תשובה. לאחר מכן דיווח על מהלך לימוד התלמוד של השולח: 'קראתי חולין... וגיטין וקודש(?)....' מזכיר אנשים כולל אבו אל-מופדל, אבן אל-מקדסי, ואישה שנפטרה. בוורסו מוזכרים נהג בהמות מגרבי ומישהו בשם יעקוב.

מכתב/עתירה מכותב לא ידוע אל ראש היהודים. בערבית יהודית. הכותב מתלונן על עבד אל-עזיז ועל התעללותו באישה (אשתו?) שאינו מוכן לפרנסה. כאשר הכותב מתעמת איתו, הוא צועק עליו: 'אמי עזבה, ואתה נשארת מול פני.' הוא מחפש ריב איתם. מבקשים מן הנמען לבוא ביניהם כמגשר, שכן העותרים האומללים הולכים לאיבוד. המכתב כתוב על גב דף חשבונות משומש.

צד א': קטע ממכתב ביהודית-ערבית. מסחרי. מוזכר משהו שמגיע מעזה ואפשר הסחורה טרטר (או מונגולים? אל-תתאר). 'לגבי האישה שהגיעה, אני מיידע אותך...' מופיע המונח טרקיתהא שמשמעותו אינה ברורה. האישה זקנה וחולה. אף אחד לא נוסע לאל-שאם השנה. מוזכרים 'שני חודשים בבית הכנסת' ואז 'ללא גוף' (כנראה ביטוי לצרתה). צד ב': כמה מילים בכתב ערבי.

שבר מכתב בכתב ערבי עם ביטוי אחד בעברית. מופנה לפסטאט. פותח בתארי כבוד מכובדים. אולי מזכיר את הפרנקים או ארץ הפרנקים בשוליים העליונים של הצד הראשון. משתמש גם בביטוי 'אלוהים יכלימו' (ח'ד'לאהו אללה) שנהוג לגבי פרנקים, אך ההקשר אינו ברור. אחר כך דן בענייני עסקים כולל בקשה למכור משהו 'ב-20 או 21'. המשהו אולי ספר המכיל 'אדם שת'.

מכתב מסעדיה בן אברהם, בחברון, אל ישועה בן יכין (המכונה גם ישועה בן ת'אבת), בפוסטאט. תיארוך: בקירוב 1080 לסה"נ לפי גיל, או 1075 לסה"נ לפי גויטיין. השולח מודה לנמען ומיידע אותו כי בנו יגיע אליו עם גבינה שהוכנה בטהרה ובניקיון, ומבקש את עזרתו במכירתה. סעדיה מדווח כי התפלל למען אלמנת הנגיד (יהודה בן סעדיה), אִמו של סעדיה השני.

מכתב מאת עלי הכהן בן יחזקאל מירושלים אל עלי הכהן בן חיים בפוסטאט. המכתב עוסק בעניין 18 הדינרים המגיעים לעניי ירושלים. מצוין כי רב דניאל בן עזריה נמצא בדרכו חזרה לירושלים. ייתכן שיש במכתב רמיזה לבצורת ולמגפה ששררו בפוסטאט, שכן הכותב מציין בעבר השני, שורה 2: "אני מודאג מאוד ממצבכם". בנוסף מוזכרים כמה אנשים הנתונים במצב קשה.

מכתב בכתב ידו של חלפון בן מנשה (התאריך: 1100–1138). בערבית-יהודית. השולח שיגר את שני המסמכים (כתאבין) הנוגעים למשלוח המוסק, וכן את המסמך המעיד שאבו אל-ברכאת חייב 250 דינר — כל אלה נמסרו ביד היתום (אל-יתום) השוהה עמו. השולח מבקש כסף בעניין הסדר עסקי כלשהו, ומזכיר הבטחה שניתנה על ידי הנמען בעבר. המכתב מסתיים במוטו "ישע רב".

מכתב מאת יצחק בן צדקה מטריפולי שבלוב, אל הרופא שמואל בקהיר, ובו הוא מודה לו על שפדה אותו כאשר נשבה בידי הנורמנים באי ג'רבה שבאפריקיה. יצחק מספר לשמואל כי נשא לאישה את בת דודו מצד אביו, וכי אביו נאלץ למכור את ביתם בג'רבה תמורת תשעים דינרים בשל הרעב ובמטרה לכסות חובות. המכתב מתוארך לאוקטובר 1136 על סמך מסמך נוסף הקשור אליו.

מכתב מיוסף בן כֻּלַיְבּ ברמלה אל היומר לכס הגאונות (המכונה כאן ראש אלמתיבה) נתן בן אברהם, ככל הנראה בצור, מחודש מאי 1041. הכותב מדווח על המאבק בין תומכיו של נתן בן אברהם לבין תומכיו של רב שלמה בן יהודה, ועל השאלה אם יהודה החזן או אבן עלי, או שניהם, צריכים לקבל תקדימה (זכות קדימה). המידע מבוסס על כרטיסיית הערות של גויטיין.

תחילתו של מכתב מאת משה ב"ר יהודה החזן אל הנגיד שמואל ב"ר חנניה (1141–1159). משה ב"ר יהודה הוא ככל הנראה אותו משה ב"ר יהודה שחתם בשנת 1130 בתואר "המלמד" וכן חתם בשנת 1141 בתואר חזן; על מלמדים ששימשו במקביל גם כסופרים וגם כחזנים ראו אצל גויטיין. אותם תארים ומאפיינים של שמואל ב"ר חנניה מופיעים גם במסמכים נוספים. צד ורסו ריק.

רקטו (שימוש משני): פתק בלתי-פורמלי בענייני עסקים. בערבית-יהודית. תיארוך: ככל הנראה המאה ה-11. השולח ממתין לשובו של אבו יעקוב אסחאק בן יוסוף האנדלוסי. הוא מדווח על דבר-מה שצרור (סורור) בן [...] אלסקלי (הסיציליאני) מסר לו. הכותב מתנצל על מראהו של המכתב, ומציין כי "נכתב בחיפזון בדרך". (חלק מן המידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין)

מכתב בכתב ערבי הממוען אל "אלרﺋיס אלאג'ל". השולח שיגר 1/8 דינר עם נושא הפתק, ומבקש שהסכום יחולק בנדיבות למלמד (ככל הנראה אבו אלפצ'ל הנזכר בהמשך) בתשלומים של חצי דרהם ליום, וזאת מאחר שהשולח עצמו נעדר. בצד האחורי (verso) מופיעים ניסיונות קולמוס בעברית ובערבית. הערותיו של גויטיין מתייחסות ככל הנראה למסמך אחר (אולי Ar.40.96?).

מכתב בערבית-יהודית. שמותיהם של השולח והנמען אינם נזכרים. המחצית הראשונה של המכתב כוללת איחולים לנמען לרגל החלמתו ממחלה והתנצלויות מצד הכותב על שלא בא לבקרו. בהמשך הוא מבקש: "בכל פעם שאלשיח' אלטאהר אלנא'ב מבקר אצלך, דאג לעכב אותו ולשלוח לי הודעה כדי שאוכל לבוא ולשאול אותו על עניין שאנשים מסוימים אמרו לי שהוא יכול לטפל בו."

מכתב או עצומה בערבית-יהודית במצב שחוק מאוד, הפותח ונחתם בברכות לנמען (ייתכן שמדובר בחבר בשם יחיא). המכתב מזכיר אנשים המנסים לזרוע מדנים בבית הכנסת בין קבוצת אנשים לבין חזן מסוים. כמו כן מוזכר בנו של מישהו, מנצור בן בשארה. בסוף המסמך מופיעה רשימה ארוכה של חתימות גברים, ביניהם יפת בן יוסף הכהן, מבורך בן משולם ויפת בן יהודה.

מכתב מאיש לא מזוהה ברי"ף אל אדם חשוב בפוסטאט. תיארוך: 1112–כ-1126, שכן מזכיר את הנגיד משה בן מבורך. בערבית יהודית עם כמות גדולה של עברית מעורבת. השולח מתלונן בהרחבה על מצבו הירוד ב'גלות' זו ועל עוניו. מזכיר גם שלה בן משה הלוי. בגב ישנן נוסחאות של שורות פתיחה מחורזות של מכתבים המופנים לגדולים (לדוגמה, ראש ישיבת גאון יעקב).

מכתב בכתב ערבי. הכתב קשה והטקסט דהוי למדי, אם כי הכתובת בראש אמורה להיות קריאה (אל אבו ל-חסן היהודי ב-al-[...]?). הצד החיצוני מכיל את הביטוי המסקרן: '...פטור/שחרר אותי ממנו בכל מקרה, ועדכן אותי מה...,' ויש פועל שנראה כ-طلقني ('גרש אותי'?) בשורה שמעל. הבקשה להשתחרר מהאיש הזה מופיעה שוב בסוף השוליים בצד החיצוני. דרוש בדיקה.

מכתב מרבי אברהם בן הרמב"ם אל חיים בן חננאל. אוטוגרף בכתב ידו של אברהם. תיאור קודם של המסמך זיהה אותו בטעות כ"שלושה טיוטות של מכתב ששלח שלמה אל חיים". המסמך פורסם על ידי פ"ב פנטון במאמרו על פירוש יהודי-ערבי להפטרות מאת חננאל בן שמואל (?), חותנו של רבי אברהם בן הרמב"ם, בכתב העת Maimonidean Studies, כרך 1 (1990), עמ' 27–56.

קטע ממכתב מאת פרח בן יוסף בן פרח. סביב שנת 1070. במכתב מוזכרת מכירה של פשתן וסחורות נוספות, ובהן זרעי אשל ואגוזים. הכותב מצהיר כי אינו סוחר המשתתף במכרזים על עבודות כמו אחרים, אלא נשאר ליד חנותו. (המידע על פי גיל, במלכות ישמעאל, כרך 3, מס' 525). למעשה, כתב היד נראה ככתב ידו של יפת בן מנשה, והמכתב מאוחר יותר במספר עשורים.

מכתב מאליהו אלקסטנטיני בן שלמה אל אפרים החבר בן שמריה, ראש קהילת בן עזרא בפסטאט (פעיל בשנים 1007–1055 לספירה). אליהו היה שבוי בקונסטנטינופול עד שהקהילה היהודית בפסטאט שילמה את דמי פדיונו. במכתבו הוא פונה אל ראש הקהילה ומבקש את סיועו, מאחר שכל הכסף שהיה ברשותו היה הלוואה שנטל מלא-יהודים. (המידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין.)

מכתב בערבית-יהודית, במצב דהוי. הכותב נוזף בנמען על מעשה כלשהו, אם כי טיב המעשה אינו מתברר לחלוטין מן הטקסט. בין הביטויים הנשמרים: "מה שעשית, אפילו אויב לא היה עושה לעצמו. יא סבחאן אללה... המשפחה... הם באים ואוכלים... אנשים... חששת לעצמך שלא תוכל להופיע...". בצד ורסו רשומות שונות — שרבוטים בכתב ערבי לצד שרבוטים בכתב עברי.

שלושה קטעים ממכתב בערבית-יהודית. כנראה מאת מבחר בן יפת אל הדיין נתן בן שלמה הכהן. הסופר מזוהה על פי כתב היד וכן על פי הצירוף הבלתי-שגרתי "יגיע אלי" הפותח את הכתובת כאן וכן במכתב נוסף מאותו כותב. מעט מאוד מתוכן המכתב השתמר. מוזכרים בו דרהמים, זהב, "שליחת דבר-מה מעט מעט", וסכום של דינרים. צירוף הקטעים נעשה בידי אלן אלבאום.

מכתב מופנה ליעקב בן רחמים אל-מצראטי, משרתו (?) של יעקב בן סעדה, בצפת. מהוריו. בערבית יהודית. תיארוך: המאה ה-16 עד ה-19. אחיו של הנמען פרג'אללה ומשה מוסרים ברכותיהם, כמו גם חמיו וחמותו. ברכות נשלחות לסולימאן, יצחק, דוד ולאישה ('אל-מועלמה') בשם סעאדאת. היא מתבקשת לשמור על יעקב. השולח מזמין תפילין מצפת ומסיים בחתימה מפוארת.

מכתב בקשת צדקה מסאלם איש צור אל נמען בלתי מזוהה. המכתב (בערבית-יהודית) כתוב בצד ה-verso, ואילו ב-recto מופיע שיר (בעברית) מאת יצחק בן ח'לפון, באותו כתב יד של המכתב. תוכן המכתב קצר ושגרתי למדי — תיאורי תלאות, מחסור ומחלה. ניכרים בו כמה מקרים של כתיב חריג: גזקי ומלי במקום רזקי ומאלי. חלק מהמידע מבוסס על קטלוג בייקר/פוליאק.

שבר מכתב. מאוחר. בעברית. "בעיר הזו אין דבר זול פרט ללחם... 3 אונקיות של 'צפת' שוות כאן שני מטבעות כסף. אין אפשרות למכור יין בעיר הזו. חשבתי, לאחר שאצא ממקום זה, מה אעשה בכפרים? אין ברצוני ללכת לכפרים, שכן כפי שראית, חזרתי חולה מספר פעמים מפני שאינני רגיל ללכת בחוץ. אמרתי לעצמי שאשאר כאן זמן מה עד שאאסוף קצת [כסף] (?)..."

מכתב של אדם שזוהה על ידי ברקת כסהלאן בן אברהם אל סגן הישיבה (אהרן החזן). ניתן לקרוא כי 'כאשר המשיכה התלונה של אשת עלי בן בישר בן דרדאן/דורדאן, הצריך העניין מינוי נציג שיגיע אליה לחקור את עניינה מכיוון שהיא מוסתרת' (מידע מעבודת הדוקטורט של עודד זינגר, עמ' 44 הערה 86). באותו עמוד ובגב הדף ישנה גם אגרת בערבית - דורשת בדיקה.

מכתב ותשובה הלכתית ששלח רב שלמה בן יהודה לאדם לא מזוהה בפוסטאט (אולי אברהם הכהן בן יצחק). מתוארך: 19 בדצמבר 1029. (המידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין.) התאריך מתייחס למעשה למסמך הקודם (התשובה), והשנה אינה מצוינת במפורש אלא שוחזרה על ידי גיל. טווח תאריכים משוער של 1025–1051 נתמך על ידי שנות כהונתו של רב שלמה בן יהודה כגאון.

מכתב מישראל בן נתן בירושלים אל נהראי בן נסים בפוסטאט. תיארוך: מרץ 1062. בין יתר העניינים מדווח ישראל כי מצבו רע: הוא חלה בנזלת (נזלה), שיעול (סעאל) וכאבי עיניים (וג'ע אלעינין), אם כי כעת חש בהטבה מסוימת. הוא מבקש מנהראי להשיג עבורו ביטומן (קפאר) מאת אבו אלפרג' ישועה ולשלוח לו אותו, "שכן זוהי התרופה המועילה ביותר עבורי".

קטע ממכתב בעברית. לפי כרטיסיות גויטיין, מדובר בחלק ממכתב הכתוב בשורות מרווחות, ככל הנראה מן המאה ה-11 ומקורו בעיראק. הכותב פונה אל הנמען בלשון רבים (גוף שני). הטקסט שנותר הוא ברובו מליצי ורטורי באופיו. הכותב שולח דרישות שלום מבן דודו זכאי ומ"כל חכמי שתי הישיבות". משולב בטקסט ציטוט מתהילים נ"ט, יז, המסומן בנקודות עיליות.

מכתב בעברית ששלח שמואל בן שלמה מלוסנה שבספרד אל הנגיד מבורך בן סעדיה, ובו הוא מבקש את עזרתו. על פי שורת התארים והכינויים שמייחס הכותב לנגיד מבורך, ניתן לתארך את המכתב לתקופה שלאחר 1094, השנה שבה שב מבורך לכהן במשרתו, וקרוב לוודאי לשלהי תקופת כהונתו (ראו טבלת תאריו של מבורך אצל מארק כהן). המידע מבוסס על כרטיסיות גויטיין.

קטע ממכתב מסחרי בערבית-יהודית. תיארוך: המאה ה-11 או אולי ה-12. הכותב מודיע לנמען על הגעת דודו של השולח לפוסטאט מאלכסנדריה, ועל הנמען למסור לו מזומנים על חשבון הכותב. בצד ורסו נותר שריד דהוי של כתובת (המזכירה את השמות הלל ו/או שמואל?) ושורה של חשבונות, ככל הנראה בכתב ידו של הנמען. (חלק מן המידע מבוסס על כרטיסיות גויטיין)

מכתב מאת שמחה כהן, ככל הנראה מאלכסנדריה, אל אבו אלמנצור. התעודה מתוארכת לסביבות שנת 1205. הכותב מתלונן על סחיטותיו של חוכר מסים אשר טען כי אנשים רבים ביצעו את העברות הבעלות על בתיהם בפני בית דין יהודי מבלי לרשום את העסקאות אצל השלטונות. המידע מבוסס על דברי גויטיין. ראו גם את הערותיו של גויטיין וכרטיסיית האינדקס המקושרת.

מכתב מאת אסמאעיל בן פרח באלכסנדריה אל נהראי בן נסים בפסטאט, מיום 23 בספטמבר 1056. המכתב כולל פרטים על משלוחי כספים וסחורות, ובו כמה בקשות לשלוח מכתבים, וכן בקשות הקשורות לרכישת סחורות (בעיקר סוכר) ולמכירת סחורות (בעיקר משי) בפסטאט. כמו כן מוזכר משלוח גדול של שעווה שנשלח אל השלטונות. (המידע על פי גיל, מלכות, כרך 3, #490)

מכתב מסחרי מאת שולח לא ידוע, אולי מסיציליה, אל אבו זכרי אלחנן בן אסמאעיל (אלאנדלוסי). בערבית-יהודית. שריד (חתיכה אנכית מאמצע המסמך). התיארוך, לפי גיל: סביבות 1050 לספירה. המכתב עוסק במשלוחי נחושת, עופרת ומשי על סוגיו השונים — משי ג'יזי, לאסין, ודמונשי (משי מהעיר דמונה שבסיציליה). המידע מבוסס על גיל ועל כרטיסיית גויטיין.

בצד ה-verso, כאשר הכתובת נמצאת ב-recto: מכתב מן מד'כור אל בו יעקוב יוסף. כתוב בערבית-יהודית, עם חמדלה בכתב ערבי בסופו. הכותב שולח מצורף סכום של 1 1/8 דירהם כתשלום עבור חצי רטל של שראב (סירופ). חציו צריך להיות [...] וחציו מי ורדים. אם אבו אלכרם יגיע, עליו לשכור בהמת רכיבה ממליג'. (חלק מן המידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין.)

קטע ממכתב מסחרי בערבית-יהודית. ככל הנראה קשור לסחר הודו של המאה ה-12. נזכרים בו אבו מנצור; אמין אל-[...]; שיירת הכארם והשאלה האם דבר מה יספיק להתרחש בזמן ל'מוסם' (עונת הסחר); המחירים הנוכחיים של אהלים (סבר); בקשה לקבל מידע על מחירי המסטיק; ודרישת שלום ל[אבו אל-]רביע, שאליו שלח השולח מכתב תנחומים על מות בן דודו (אבן עם).

קטע ממכתב עסקי הממוען ל[...] בן אבו עלי. בערבית-יהודית. כתב יד ואיות גסים ולא מיומנים (לדוגמה, לאך במקום לך). נזכרים בו זעפרן; סחורות שונות נוספות לצד מחירים ופרטי לוגיסטיקה של משלוח; משהו שנשלח עם ח'דיר; כמויות שונות במידת "ארטאל ג'ראוויה"; שמן אפרסמון; "ספינות קטנות" (מריכבאת) מאלשאם (סוריה); ודרישות שלום לאבו אלפח'ר.

טיוטה של פתיחת מכתב לאישה המכונה "אל-סתּ אל-פאצ'לה". נכתב ככל הנראה על ידי חלפון ב"ר אלעזר הכהן, שפעל בראשית המאה ה-13. נוסחאות פתיחה כמעט זהות לאלו של T-S 10J15.23 (PGPID 2864). נראה שמדובר באותו כתב יד, אם כי "אל-פאצ'לה" מאוייתת בשלוש דרכים שונות בשני מכתבים אלו: אלפצלה/אלפאטלה/אלפאצלה. (המידע מתבסס בעיקר על OZ ו-AA.)

מכתב או עצומה בכתב ערבי. קטעי (פינה עליונה שמאלית). מופנה לאדם הנושא את התואר [אל-שייח' אל-עאלם] אל-עאמל אל-ורע אל-זאהד [...] עבד אל-עליי אבן אל-סוכרי. שתי השורות הבאות מתייחסות לשם עיר (X אל-מחרוסה) ואולי לרובע (אל-[...] אל-קדימה) שבו גר השולח או שבו גר בעבר. שורה 6 מזכירה משהו עשוי נחושת וטבעת עופרת. דורש בדיקה נוספת.

שבר מראש מכתב ביהודית-ערבית. הנמען מכונה 'נזר ה[...]'. מדווח כי פקודת הנגיד הגיעה בידי 'רבנו א[....] הדיין המשכיל' (אן כרג אמר [הדר]ת הנגידות תכון לעד עלי יד רבנו א[. . . .] הדיין המשכיל) ומורה לכתוב את 'מכתב הציבור' (כתאב אל-ג'מאעה). הנמען מתבקש לעשות טובה. מצוטט הביטוי אומרין [מעט] ועושין הרבה. בגב כנראה תרגילי כתיבה.

מכתב הממוען לאדם נכבד. נפתח בפתיחה ארוכה בעברית המהללת את ניסים בן לוי, ולאחר מכן עובר גוף המכתב לערבית-יהודית. השולח מתנצל על חלקו במחלוקת פומבית שהתקיימה קודם לכן בינו ובין הנמען ב"שוק הקטן" (אלסויקה), בנוגע לאופן הראוי להציג את הציצית — או ליתר דיוק, בנוגע למידותיה ולרוחבה הנכון. בשולי צד הוורסו ניכרים ניסויי קולמוס.

רקטו: מכתב ממשה בן לוי הלוי אל אחיו ידותון הלוי. הכותב מציין כי שלח עם המוסר 1 3/4 דרהם, יחד עם כמויות קטנות של פריטים נוספים, ומבקש להשאיל מחברת כדי להעתיק אותה. בנוסף, הוא מבקש מאחיו פעמיים לבוא לראותו בעצם הלילה הזה. ורסו: התשובה, מידותון אל משה. נאמר בה כי הכסף הוא למעשה 1 5/8 דרהם, ייתכן שזהו תיקון למה שנכתב ברקטו.

מכתב המופנה לקאד'י. בכתב ערבי. נשמרות ~10 השורות הראשונות. ארבע השורות הראשונות הן בעיקר ברכות ונוסחאות סטנדרטיות. השולח ממשיך לתאר את הזמנים הקשים בְּ'כפר/אחוזה' (צַ'יְעָה) ובְּ'ארץ' (בַּלַד). מזכיר אַמִיר ואבו ל-פַרַג'. שימש מחדש לטקסט ספרותי עברי וערבי-יהודי. המכתב נכתב ברַגַ'ב, אך השנה אינה מוזכרת. דרוש בדיקה נוספת.