מכתבים מגניזת קהיר — עמוד 24

צד הוורסו (השימוש המקורי): קטע ממכתב הכתוב בכתב ערבי, הממוען לאבו אל-וופאא תמים הכהן. התיארוך: ככל הנראה סוף המאה ה-12 או תחילת המאה ה-13, על פי תיארוך צד הרקטו. השולח מתלונן כי אישה מסוימת פנתה אל הרבנים אך לא קיבלה את חלקה. נראה כי הנמען עצמו הוא זה שלא מילא את חובתו בעניין. שורה אחת של המכתב ממשיכה אל צד הוורסו. (חלק מן המידע מבוסס על כרטיסייתו של גויטיין.)

מכתב בקשה לצדקה, הממוען לאדם הנושא בתואר אלאמיניّה. כותב המכתב הוא ככל הנראה חזן, אם כי תאורטית ניתן להניח שהכינוי אלחזّאן הוא חלק משמו של הנמען. המכתב כתוב בערבית-יהודית. צד הרקטו מוקדש כולו לדברי ברכה ואיחולים לרגל החג. בצד הוורסו פורש הכותב את עניינו ואת מצוקתו הדחופה ואת הצורך הבוער שלו בכסף לקראת החגים. בסיום הוא שולח דרישת שלום לאבו אלטّאהר אמין אלדّולה.

מכתב מיוסף בן אברהם אל אבו זכרי הכהן. כתוב בערבית-יהודית, כאשר הכתובת מופיעה הן באותיות עבריות והן באותיות ערביות. מלבד הכתובת עצמה, נשתמרו רק שני קטעים נוספים: השורה הראשונה של המכתב ("מכתב מעלת כבודך הנעלה הגיע, והוא היה המכתב המשמח ביותר שהגיע..."), ושתי המילים האחרונות בשולי צד הפנים: "בע'ליפקה", כלומר נמל הים שבאזור התִּהאמה בתימן, מעט דרומית לאל-חֻדַידה.

מכתב בלאדינו. מתוארך: י' בניסן ה'תקכ"ח = 1768. שם הכותב, ידידיה טריקה, ומיקומו (כאניה = Chania) מצוינים בכותרת. שם הנמען הוא משה יענקו[?], אך בתחתית המכתב מופיע שם נוסף — אולי של נושא המכתב, שבתי מגולה. מוזכרות ספינות שונות ועניינים עסקיים, וכן האי כרתים (קנדיה). נזכרים אנשים כגון דוד סולש, (פטירת?) בתו של [...] ושאול בן יעקב בונפיל, וכן שמואל. דרוש עיון נוסף.

מכתב בכתב ערבי, מן התקופה העות'מאנית. המכתב ממוען אל "جناب حضرت الحجب(؟) المحترم حاخام زادة(؟) . . . . اليهود الربان" — ככל הנראה דמות רבנית נכבדה בקהילה היהודית. שמו של השולח כולל את הרכיב צאלח (Ṣāliḥ), ומופיע במסמך גם תאריך שקשה לפענוח. תוכן המכתב נראה עסקי במהותו, ומוזכרים בו מספרים אחדים. בצדו האחורי של הדף נעשה שימוש חוזר עבור טקסט בעברית. דרוש עיון נוסף.

מכתב מקהילה במקום לא ידוע אל הקהילה בפוסטאט. מהפרגמנט שרד רק החלק התחתון. כתוב בעברית בידי סופר. הטקסט המשתמר כולל דרישת שלום לראש הישיבה מצליח. התאריך נוסף בכתב יד שונה: אלול [ד']תתצ"ג לבריאת העולם, היינו 1133 לסה"נ. חתומים על המכתב: יעקב בן משה הכהן; ישראל בן טוביה; נחום בן עזרא; משה בן אברהם הדיין; שמואל בן אברהם הכהן; ומתתיה בן משה פלרמי (=מפלרמו). על קלף.

מכתב גדול בערבית-יהודית. שמות השולח והנמען אבדו, אך ייתכן שניתן יהיה לזהות את כתב ידו של השולח. תיארוך: ככל הנראה המאה ה-11. דן במכירת בית; הגעת ספינה; כתבי יד (קודקסים); מישהו הנקרא al-Qaṣṣār; כלי (fuqqāʿa) ושמן; Abū ʿImrān; קערות (zabādī). בצד הוורסו ישנן ברכות סיום ודרישות שלום אל Yisrael b. Khalīla Fāsī (אולי אותו Yisrael b. Khalīla המופיע ב-ENA 1822a.55).

פתק בלתי רשמי בערבית-יהודית. ייתכן שהשולח נקרא אבו ל-ח'[סַן]. כתוב על פיסת נייר שנעשה בה שימוש חוזר, קרועה מחשבון ערבי (ממלכתי?). השולח נראה נסער ממשהו הנוגע לסכום כסף, מכירת סחורה ועמלת תיווך (גֻּעְל). 'אני לא מאשים אותך בגלל הבלגן הזה (מָא אַלוּמַכּ פִּי ל-תַּלָּאף)... התנהגות מתווכים (סִירַת אַלְ-סַמָּאסִרָה), אבל אני אינני מרוצה (וְלָכִנִּי מָא אַרְצַ'א).'

עצומה מהבתאללה בן בו אלפצ'ל אבן אלשופט אל רבי משה בן מימון. תיארוך: בקירוב 1180 לספירה, או באופן כללי בין השנים 1168–1204, על פי השנים שבהן פעל הרמב"ם במצרים. השולח מתלונן בעניין חלק מההכנסות של בית אבן פינחס בפוסטאט, אשר הוקצה לו זמן מה קודם לכן. העצומה כתובה בסגנון מליצי ומחמיא במיוחד, ולצד הביטויים המקראיים משולבים בה גם כמה דימויים ייחודיים ומקוריים יותר.

מכתב/עצומה משלושה מתגיירים יהודים — אשר, יששכר ודן — היושבים במליג'. בערבית-יהודית. תיארוך: לא לפני המאה הי"ג, וקרוב לוודאי מאוחר יותר. השלושה מביעים את תודתם על היחס הטוב שזכו לו מצד הדיין יוסף ומצד הזקן אלנפיס בן אבו אלעלא. הם מתלוננים על הבורסקאי המרושע ח'לף, אשר השתמט מנשיאה בנטל החובות הכספיים המוטלים על הקהילה המקומית. (המידע מבוסס על כרטיסיות גויטיין.)

מכתב מאב לבנו, צעיר שנכנס לאחרונה לשירות הממשלתי, ובו עצות באשר לפקידים שונים: על מי מהם ראוי לחזר אחר ידידותו, ומפני מי יש להישמר — אלה המגלים פנים ידידותיות אך מאחורי הגב 'גוזרים אותך לגזרים'. בין הנזכרים במכתב: אבו סעיד, מרהף אלדולה, הקאאד סלמאן, וכן 'אלחצ'רה אלזעימיה'. לפי גויטיין. ככל הנראה מדובר בצירוף עקיף (שזוהה על ידי אלן אלבאום) של שני קטעים נפרדים.

קטעים מהעתק של איגרת. הכותב הוא איש מפומבדיתא, בן למשפחה שמתוכה יצאו כמה גאונים, והנמען הוא אדם בספרד — ייתכן שמדובר בחסדאי בן שפרוט. ההעתק הוא מן המאה ה-11, ואילו האיגרת המקורית נכתבה במרץ/אפריל 953. האיגרת כוללת פרטים חשובים על הקשרים עם ספרד (ספרד/אל-אנדלוס מופיעה בשורה 18), וכן על דמויות מרכזיות בישיבה העיראקית. מזכירה את ראש הגולה — שלמה בן ישי. לפי גיל.

מכתב מאת חיים בן עמאר מפלרמו אל אבו אל-סרור, סוחר מפוסטאט (ייתכן שמדובר באסחאק בן ברהון אל-תאהרתי). המכתב נכתב ב-2 בספטמבר 1056. הכותב מזכיר את האירועים שהתחוללו בסיציליה ובמגרב, ועוסק בעיקר במשלוח סחורות — בראש ובראשונה עופרת מסיציליה. בנוסף מוזכר במכתב "כתאב אלאמאנאת" (ספר האמונות והדעות) של רב סעדיה גאון. המידע מבוסס על גיל, במלכות ישמעאל, כרך ד', מס' 650.

מכתב מסחרי ששלח מוסא בן שהריאר לשלושת האחים התסתרים — אבו אלפצ'ל סהל, אבו יעקוב יוסף ואבו סהל סעיד — בפוסטאט. גוף המכתב כתוב בפרסית-יהודית, ואילו הכתובת על גב המסמך כתובה בכתב ערבי. ייתכן שכותב המכתב זהה למשה בן שהריאר המופיע במסמך משפטי מדמשק משנת 1007 לסה"נ (לפי הערה של גויטיין). הקטע מסומן "L15" בסיווגו (שטרם פורסם) של שאול שקד לטקסטים בפרסית-יהודית קדומה.

חלק ממכתב מאמצע המאה הארבע-עשרה בקירוב, שנכתב בידי הסופר עזריה הנשיא בן יהללאל ראש הגולה בן עזריה ראש הגולה בן דוד 'הנשיא הגדול' ראש הגולה, בבגדאד. המכתב נועד לאשש את ייחוסו הדוידי של הנשיא שר שלום בן פנחס ראש הגולה, כפי שאומת על ידי הקהילה היהודית בבגדאד. הטקסט מחולק לשני טורים המופרדים בשוליים בדיו אדומה, כאשר הטור הימני מכיל שיר לכבודו של שר שלום. ראו מאן.

מכתב מאת אישה המבקשת סיוע בקבלת חלקה בירושת בעלה המנוח (?), ובו חתימות תמיכה שונות. המכתב מזכיר התערבות של השלטונות וכן את אשתו השנייה (הבו-זמנית) של בעלה — בתו של אבו אל-טאהר. המסמך ארוך, שמור היטב ומלא בפרטים מעניינים. ראוי למהדורה. (חלק מן המידע מבוסס על קטלוג CUDL.) נכתב באותה יד, וקרוב לוודאי עוסק באותו עניין, כמו מסמך נוסף מאותה פרשה. דרושה בחינה נוספת.

מכתב מאת יפת בן מנשה אבן אלקטאיף לאחיו אבו אלסרור פרחיה אבן אלקטאיף. הכותב פותח בברכות לרגל יום הכיפורים. הוא מודה לפרחיה על 10(?) הדרהמים ששלח עבור אמם, אשר מודה לו ומתפללת בעבורו (השווה למסמך נוסף הנזכר בהקשר זה). השרף (צמע') הגיע. נזכר גם הקטורת מסוג ניד/נד. הכותב מתייחס בלשון מעורפלת לבשורה טובה או לעצה כלשהי, ומפציר בפרחיה לפעול בהתאם. צירוף: אלן אלבאום.

מכתב מאת (יפת) בן דוד בן שכניא אל אבו אלפצ'ל הבת אללה/נתנאל בן חיים(?). כתוב ביהודית-ערבית, והכתובת על גבי המכתב בכתב ערבי. הכותב מבקש מהנמען לשלוח בגדים. במכתב מוזכרים אבו אלח'יר וביתה של בת דודתו של הנמען (בנת ח'אל). כמו כן מופיעים הביטויים "לא אכלתי" ו"אכלתי", אך ההקשר שבו הם משולבים אינו ברור. בצד האחורי של המסמך מצויה גם טיוטה של פתיחת מסמך משפטי בעברית.

מכתב מאמצע המאה ה-11 מאם פצ׳אא׳ל, אלמנה מפוסטאט, אל ידיד המשפחה אבו זכרי בן יוסף (יהודה בן יוסף ראש הסדר) שבמערב. המכתב עוסק בכוונתו של בנה פח׳ר לצאת לסיציליה, והכותבת מבקשת מהנמען לסייע לו בדרכו. היא מזכירה ייפוי כוח שמסרה לבנה כדי שיוכל לטפל בנכסים שנותרו להם בסיציליה ולהיפטר מהם. עוד היא מזכירה הליך גירושין שמתנהל בעניין בתה. המידע מבוסס על מהדורת בן-ששון.

קטע ממכתב, פגום. שורות הפתיחה בעברית וגוף המכתב בערבית-יהודית. כתב היד הוא ככל הנראה של טוביה בן עלי (פעיל באמצע המאה ה-12). המכתב ממוען לאיש מעלה בשם משה בן פרחיה ומזכיר את אברהם הכהן התלמיד. בצדו האחורי מופיעות ברכות "לכל אחיו, הנגידים". בפינה השמאלית התחתונה של הצד האחורי מוזכרת מנית זפתא (אולי מקום מושבו של השולח). בשולי הצד האחורי נכתב: "סך הדרהמים: 30".

קטע של עצומה/מכתב. בכתב ידו של יפת בן מנשה הלוי? נכתב בשם אשה (אל-מַמְלוּכַּה, שורה 5). מופנה לנכבד ([חַצְ'רַת א]דוננו, שורה 1). עוסק בעיזבונו של המנוח יצחק (או אבו יצחק או [... בן] יצחק). מוזכרים סכומי כסף שונים וכמויות של סחורות הנוגעות לאנשים מבין 'עמיתינו' (אַצְחָאבְּנָא), ביניהם אבו אל-חסן, [עִמְ]ראן בן ע'ֻלַיְב, וכמות גדולה של סחורה שהופקדה במקום כלשהו.

מכתב תלונה שנשלח אל אברהם הכהן בן יצחק בן פֻראת (אמצע המאה ה-11) בעניין המושל הנוצרי אבן גֻ'רג'ס, אשר בנה כנסייה בסמוך למסגד וכך עורר מחלוקת ציבורית שלדברי כותבי המכתב מסכנת את היהודים. גיל פרסם את הצד השמאלי של המכתב בשנת 1983 (במסגרת ספרו על ארץ ישראל, מסמך 404), ולאחר מכן פרסם את הצד הימני של המכתב בשנת 1991 (במאמר שכלל תיקונים והוספות לספר על ארץ ישראל).

שריד (צד שמאל) של מכתב מעוצב בכתב יד קליגרפי בערבית-יהודית. הכותב מדווח על מצב הצאן של הנמען, על גידולי הקולקסיה ועל מוצרים נוספים. נזכרים בו המקום סֻנְבָּאט והאיש נאצר אלדין. בצדו האחורי של הדף (התמונה זמינה רק ב-FGP) מופיע טקסט ספרותי בעברית, ולצידו מספר שורות של חשבונות הכתובים בכתב ערבי ובספרות יווניות/קופטיות, ובהן אזכור של צבעים או בגדים (קרמז, אביץ').

מכתב אל אבו סעד יחיא בן עזרא מבן דודו (אבן עם), בערבית-יהודית. הכותב מזכיר לנמען כי אלחמדאת שלח אתו את "אלדרקה" (כנראה לא מגן או שריון, אלא דלת או אגף של דלת), אך טרם קיבל את התמורה עבורה. ה"קעדה מכפיה" ששלח הנמען הגיעה, אך אלחמדאת עדיין לא נטל אותה. כאשר יגיע אבו נצר, אחיו של אלחמדאת, על יחיא לשלם לו מיד את מחיר ה"אלדרקה". (המידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין.)

מכתב עסקי בערבית-יהודית, הממוען לאדם בירושלים. התיעוד אינו מוקדם משנת 1425 לספירה, שכן השווי בו נקובים הסכומים הוא באשרפיים — מטבעות שהוטבעו לראשונה באותה שנה בידי הסולטאן אלאשרף ברסבאי. בין הסחורות הנזכרות במכתב: בדיל (קזדיר), שָבּ (אלום) תימני, וכן כאבלי (הלילג' הצ'בולי — Chebulic myrobalan) או כאכלי (אולי קאקולא = מין סלסולה), זעפרן, ועוד. דרוש עיון נוסף.

מכתב בערבית-יהודית ובעברית, פותח בהקדמה מליצית מורכבת ובציטוטים מן המקרא, ובהם ישעיהו מ׳:ל״א ותהילים ק״ג:י״ז. תיארוך משוער: המאה ה-13. ייתכן שהמכתב נכתב בכתב ידו של ברכות בן שמואל. השולח מדווח כי הנגר הגיע כדי להתקין את הדלת לבית, אך חסרים להם לוח קטן (לויח') ושתי מזוזות (עארצ'ה), והוא מבקש בנימוס מן הנמען לסייע לו בהשגתם. (חלק מן המידע מבוסס על קטלוג CUDL.)

מכתב בערבית-יהודית. כעשרים שורות שרדו על פני שני קטעים. הצד השני נוצל שנית לכתיבת טקסט ספרותי (ובכלל זה הפסוקיות הראשונות בעברית מתוך פסוקי תהלים צה,א–קא,ח ו-קב,ד–קג,כב). הכתב הוא יד מרובעת עם רווח מסוים בין השורות. התיארוך: ככל הנראה המאה ה-12 או ה-13. ייתכן ששמו של השולח הוא אבו אלמחאסן (בפינה השמאלית העליונה). מוזכר אדם בשם בו מנצור. דרוש עיון נוסף בתוכן.

מכתב הממוען לאבו אלפ[רג' יוסף] בן יעקב אלאנדלסי אבן עוכל. כתוב על קלף. שריד קטן. תאריך: המאה ה-11. בערבית-יהודית, כאשר הכתובת (הממוען) כתובה בחלקה בכתב ערבי. החלק השמור מן המכתב מזכיר פעם אחת את אברהם אבן אלזרבי (לשם משפחה זה ראו מסמך נוסף מאותה משפחה) ופעמיים את "אברהם", ככל הנראה אותו אדם. מוזכרת "[הספינה] שבה הוא נוסע" ומובעות משאלות טובות שהכול יעלה יפה.

קטע מכתב המופנה לרמב"ם. תיארוך: בערך 1168–1204 CE, על סמך השנים שבהן היה פעיל במצרים. קיימת הקדמה ארוכה ומספר מילים מגוף המכתב, שבהן מדווח הכותב כי קיבל את מכתבו של הרמב"ם המודיע שהיין הופקד אצל אם מנצור. ראו Ashur, A. (2010). A new letter to Maimonides, T-S Misc.28.98. [Genizah Research Unit, Fragment of the Month, 2010]. https://doi.org/10.17863/CAM.55278.

מכתב בכתב ערבי, ממוען אל [...] אלחכים, רופאו של האמיר ג'מאל אלדין אחמד. התיארוך המשוער: ככל הנראה סביבות המאה ה-13. נראה שהכותב נוזף בנמען: "בשל הרגלך להאזין ל'באטל' (עצה רעה), אין אדם אחד שאינו צוחק עלינו". הוא נשבע פעמיים בתורה: "וחק אלתורא". מופיעים גם כמה מוצרים עם מחירים בדרהמים, ובהם אורז, הרשומים הן ברקטו והן בוורסו. בוורסו ישנם גם כמה ביטויים בעברית.

ורסו: טיוטה של מכתב שנכתב ככל הנראה באדסה (אלרֻהא). בערבית-יהודית. בכתב יד שונה מזה של המכתב שברקטו (אולי אחד מנשיאי מוסול?). תיארוך: המחצית הראשונה של המאה ה-13. השולח מתלונן שהוא מובטל כבר שנתיים וחצי, את הראשונה שבהן בילה בצור. לאחר מכן הגיע (הרב הצרפתי יוסף) ב"ר גרשום לעכו, ודברים נוראיים התרחשו.... (הקטע נקטע כאן.) לפי גויטיין, מדובר במכתב בקשה לתעסוקה.

מכתב ממוסא בן אבי אלחיי ח'לילה באלכסנדריה אל נהראי בן נסים בפוסטאט, מתוארך לסביבות 1060–1075 לפי אודוביץ' או לסביבות 1050 לפי גיל. מוסא בן אבי אלחיי שהה בבחירה לצורך רכישת תבואה. הוא מזכיר את תנועת הספינות מאלכסנדריה למגרב, וכן את הסחר עם המזרח — ככל הנראה שאם ואולי גם עיראק. נזכרים בו סחורות נוספות, ובהן משי, שעווה ואלקלי (אשלג). בשוליים מוזכר אבן אלבעבאע.

מכתב מאשתו של מַעַאני. מכתב תחנונים נואש המופנה אל ה'בית דין' (הדיינים) מאת אישה עיוורת שבעלה ברח לאלכסנדריה והותיר אותה לבדה עם ילדתה הקטנה בת השלוש. היא מתחננת בפני הקהילה לסיוע ולהקלה במצוקתה. בפנייתה היא מכנה את עצמה "אלמנה בחיי (בעלה)", ביטוי המבטא את מצבה הקשה כאישה נטושה שבעלה עודנו חי אך אינו מפרנס אותה ואינו דואג לה. המידע מבוסס על גויטיין ועל כהן.

מכתב מאת מבורך בן יצחק מאלכסנדריה אל חמיו, צרור (סרור) בן חיים בן סברא בפוסטאט. נכתב חודש לאחר מכתב נוסף של אותו כותב. הכותב מזכיר ביזה ומעשי שוד בעיר מחלה (והוא מקווה כי אבו אלח'יר מבארכ ניצל ושלום לו), מגפה (דבר) בפוסטאט, ושהכותב עצמו נשדד. כמו כן מוזכר אבן נחום החזן. ככל הנראה נכתב בשנות ה-60 של המאה ה-11. הסופר מציין גם את שמו שלו: מוסא בן דאוד בן עזרא.

מכתב מפרח בן יוסף בן פרח אל אבו סעד ח'לף בן סהל סֻכַּרי. השניים החליפו ביניהם תכתובת נוספת, ככל הנראה סביב שנת 1056 לסה"נ. במכתב מודה פרח לנמען על דברי התנחומים שהביע לרגל פטירתו של יוסף, שמת בעת היותו בדרכים. בחלל הריק שבצדו האחורי של המסמך נרשמו חשבונות בכתב יד שונה, חלקם בכתב ערבי ובספרות יווניות/קופטיות. (המידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין ועל קטלוג CUDL.)

תחילתו של מכתב מנומס אך תקיף הממוען לאדם בשם שלמה, ועוסק בענייני קהילה. נזכרת בו פרשת פירוק רכוש הקשור לתיקים המשפטיים של אבן חסאן ואבן בנונה (?). מבחינת תיארוך, המכתב אינו יכול להיות מוקדם משנת 1425, שכן מופיע בו אזכור של המטבע "אשרפי" — מטבע שהוטבע לראשונה תחת שלטונו של הסולטאן אלאשרף ברסבאי באותה שנה. (המידע מבוסס על קטלוג CUDL ועל כרטיסייתו של גויטיין.)

מכתב משפחתי בכתב ערבי. נפתח כמסמך רשמי בנוסחת התקביל (taqbīl). כמעט שלם, אך דהוי במקומות מסוימים. ייתכן שהוא ממוען ל"דוד מצד האב" (yā ʿamm[ī], recto, שורה 7). מוזכר בו שמישהו "הגיע ונסע לאל־שאם". כמו כן נזכר בן דוד של השולח (ibn ʿammatī, בשורה האחרונה של ה-recto), בת דודתו של הנמען (bint ʿammak, verso, שורה 7), ואמו של השולח (verso, שורה 8). דרוש עיון נוסף.

עצומה/מכתב בקשה לצדקה. ממוען לאדם נושא התואר חמדת הנשיאות, ייתכן שהוא הוא "סיידנא" המוזכר בשורה 8. כתוב בערבית-יהודית ובעברית. הנייר כהה והכתב דהוי. השולח מתאר את עוניו ("חולשתו") ואת ההפסדים שספג במשך ארבעה חודשים. הוא "גילה [את פניו]" בבקשת עזרה מאלוהים ומסיידנא. מוזכר אדם ש"סוגר (דלת מטאפורית) בפנינו". מוזכר אבו אל-ביאן. השולח משכן את בגדו (ת'ובי מרהון).

רקטו: מכתב הממוען אל יפת בן חיי הדיין (בית דין הקבוע). בעברית ובערבית-יהודית. שרדו חמש שורות וחלק מהטקסט בשוליים. פיסת נייר אופקית זו נחתכה בשלב מאוחר יותר והודבקה מחדש כך שתיצור פיסה אנכית, לצורך המסמך שעל הוורסו. ורסו: מכתב מאת יפת בן חיי סעיד הדיין. בערבית-יהודית ובעברית. לא ברור אם שמו של הנמען או תוכן כלשהו של המסר השתמרו. (חלק מן המידע מבוסס על CUDL.)

מכתב מאת שלמה בן יוסף הכהן, מדלתון (דלאתה) שבגליל, אל הלל ההבר בן ישועה החזן, בטבריה. תיארוך משוער: סביבות שנת 1030. המכתב עוסק בתשלום שכר עבור העתקת כתבי יד. הנמען היה זכאי לרבע דינר, והשולח שלח לו את הסכום לקדש (אסף סבור שהכוונה למעשה לירושלים, אך קריאתו של ברסלבי כי מדובר בקדש שבגליל העליון נראית משכנעת יותר). במכתב מוזכרים גם ר' יצחק ואבראהים בן סלמאן.

מכתב מאברהם בן יעקב בירושלים אל בנו בפוסטאט. נכתב סביב שנת 1040, בכתב ידו של משה בן יצחק מן הקהילה הקראית (וקרוב לוודאי שגם האב והבן משתייכים לקהילה הקראית). האב מתאר את מצבו הקשה לאחר מות בן אחר שלו, ועל רקע מחלתו ומצוקתו הכלכלית, ומבקש את עזרת בנו ושולח לו בקשה לכסף. המידע מבוסס על תיקוני גיל לתולדות ארץ ישראל (מחקרים במדעי היהדות, תעודה ז, עמ' 326–327).

החלק השמאלי של מכתב מאת נהראי בן נסים, אשר כתב גם את המכתב המברר בענייני מסחר ומוסר דרישות שלום. סביב 1055. שריד של מכתב מאת נהראי בן נסים, ככל הנראה לבוסיר, לנמען לא ידוע. סביב 1055. המכתב מזכיר מספר מוצרים ושולח דרישות שלום, ובכלל זה לאנשים שהיו מעורבים ברכישת פשתן. בצדו האחורי של הקטע מופיעות רשימות בלתי קריאות בכתב ידו של אלתאהרתי (המידע מבוסס על גיל).

מכתב בקשת סיוע, בעברית ובערבית-יהודית. ממוען אל הזקן סאעִד (כך נכתב, וכנראה הכוונה לצאעִד — הוא הפרנס עֻלָּא בן יוסף הלוי, ששמו מופיע פעמים רבות בצד האחורי כניסיונות קולמוס). התיארוך: ככל הנראה סוף המאה ה-11. השולח מדווח כי "משפחתו, הנשים והילדים" נפלו בידי הע'ֻז (השבטים הטורקמניים), והוא זקוק לעזרה כדי לפדותם. (חלק מן המידע מתבסס על כרטיסייתו של גויטיין.)

מכתב מאת נסים בן חלפון, מטיניס, אל נהראי בן נסים בפוסטאט. סביב שנת 1056. הכותב הגיע זה עתה לטיניס והוא נדהם לראות את המצב בעיר: המסחר השתתק והעיר נראית כאילו נחרבה. הוא מעלה שאלה בנוגע למשלוח של פשתן ומזכיר רכישת חיטה למשפחתו. נסים גם פונה פעמיים לנהראי בבקשה דחופה שישגיח על ילדיו, "האש בלבי בשל מצבם... כי אתה יודע את מצבם", ושיסיים את העסק במהירות בשל כך.

מכתבים. העתקים. המכתב הראשון בערבית-יהודית, מן השאמיין (בני סוריה) אל המצריין (בני מצרים). המכתב השני בעברית, מן המצריין אל השאמיין. תאריך משוער: ככל הנראה לא לפני המאה ה-15. המכתב השני מציע הסבר מפורט על עיבור השנה ועל בדיקת האביב (יבול השעורים), ומכאן שהכותבים הם ככל הנראה קראים. ואכן, במכתב הראשון מופיע הביטוי "דת בני מקרא" (שורה 17). זקוק לבחינה נוספת.

מכתב מאת החבר יהושע בן עלי אללאד'קי(?), בירושלים, אל אבו אלעז(?) בן עלי אבו מנצור, בקהיר החדשה. גוף המכתב הוא שיר שבח עברי, ככל הנראה מכתב לוואי שנשלח יחד עם ציציות שהנמען הזמין מהשולח (לצד תפילות שייאמרו עבורו בירושלים). נכתב ב-1 בתמוז. כלולות בו ברכות להחלמה ממחלה — ייתכן שזו הייתה הסיבה להזמנת הציציות ולבקשת התפילות. בצד ורסו רישומים רבים נוספים בערבית.

מכתב ששלח בן אל אביו אל חנות משי במניית אלקאא'יד. הכותב מתעניין במחלת העיניים של הנמען ומייעץ לו שלא להישאר במקום המגורים שבו שוכנת המשפחה. הוא מזכיר נגר צעיר בעל שם רע המתגורר בסמוך, ומבקש גלימה (ת'וב) ובגד תחתון (גלאלה). הכותב מוסר לנמען לשאול את אחיו אבו אלחסן על החדשות בנוגע לסחיטת הענבים. גלימה כחולה נשלחה עם מוסר המכתב. (המידע מתוך כרטיסיות גויטיין)

קטע ממכתב מקבוצה של שבויים יהודים ביזנטיים המוחזקים לשם פדיון במצרים (ככל הנראה באלכסנדריה), אל הנגיד יהודה בן סעדיה. המכתב כתוב בעברית ומתוארך לסוף המאה ה-11. הכותבים מבקשים סיוע דחוף בתשלום דמי הפדיון שלהם. שודדי ים, אשר תפסו אותם בלב ים, מכרו אותם תחילה לסוחרי עבדים, אך נאלצו לקחתם בחזרה מכיוון שהמכירה הייתה לא חוקית — דבר שהעמיד אותם במצב רעוע ומסוכן.

מכתב מיצחק בן אברהם אבן עזרא, בספרד, אל חלפון בן נתנאל הלוי. בערבית-יהודית. תיארוך: לאחר א' בניסן ד'תתצ"ט (1139 לספירה). ספרות הזִ'מאם בגב המסמך מוטלות בספק. לפי הצעת אחד החוקרים יש לקרוא: 1, 60, 100, 400, 40, 1, 100, 1, ?, 8, 8. אולם מה שזוהה כספרות 1 (𐋡) נראה יותר כספרות 4 (𐋤), הספרה שזוהתה כ-60 (𐋯) מוטלת בספק, והספרה שסומנה כמסופקת עשויה להיות 900 (𐋻).

קטע ממכתב רשמי שנשלח מפוסטאט אל עיירה מסוימת ברִיף (או אולי איגרת חוזרת), ובו פנייה אל הנמענים שינהגו בנדיבות ויסייעו לנושא המכתב בתשלום מס הגולגולת שלו (חוב של חמש שנים). שכן אם לא יעשו כן, הוא ייכלא לתקופה ממושכת ויהיה קשה לשחררו. כל סכום שעיירה כלשהי תצליח לגייס למענו אסור שיימסר לידי האיש עצמו, אלא חזן העיירה הוא שיעביר אותו לפוסטאט אל שולח המכתב הזה.

מכתב מאברהם קולון (קולון) ליוסף ארדיעה (ארדיעה). בעברית. תאריך: יום חמישי, 12 כסלו [ה'שי'ח], 1557 לספירה. מזכיר משלוח ענק של סחורות. 'אומרים' שמלבד 200,000 פרחים יש 74 ארגזי אלמוגים, 14 ארגזי קארבה(?), אלף מוטות נחושת מסוג אחד ו-400 מסוג אחר, 60 ארגזי כובעים, 60 ארגזי לבוש משי ו-100 חבילות ('בלות') בגדים. מזכיר גם פרנסיסקו גריסולין. (מידע חלקית מתוך CUDL)

מכתב עסקי מסולימאן אל אבו אלמֻנַגַّא, בערבית-יהודית. הכותב מדווח כי שלח כמה פריטים באמצעות אלת'קה (שורה 11), ומבקש לדעת אם הגיעו ליעדם וכיצד תומחרו. בנוסף הוא מעוניין לדעת אם יש ענבר (ʿanbar) באלכסנדריה. במכתב מוזכרים אבו סעד אבן נאנו ואדם בשם הִלאל. השולח מתעתד לצאת בקרוב למסע יחד עם אבו אלמֻנא. בסיום נמסרות דרישות שלום מאנשים שונים, ובהם הוריו של השולח.

רשימת חומרי מרפא (materia medica) בכתב ערבי, הכוללת סממנים פשוטים כגון עולש, בוֹלוּס ארמני (טין ארמני), זרניך אדום (ריאלגר) וזרניך צהוב. ככל הנראה היה זה חלק ממכתב, שכן בצד ה-verso מופיעה כתובת נמען ("יש לשלוח מכתב זה אל…"). בצד ה-recto פריטים רבים מחוקים בקווים, חלקם בדיו אדומה. השווה לרשימה דומה בערבית-יהודית, שאף בה נעשה שימוש בדיו אדומה למחיקת פריטים.

רקטו: חלקו התחתון של מכתב בערבית-יהודית. השולח שמע שאחיו יוסף נפטר בהודו, והוא מבקש מהנמען לברר אצל אדם בשם אבן אלדג'אג'י כיצד בדיוק התרחש הדבר. מעבר לרצונו הפשוט לדעת מה קרה, השולח חייב בתשלום מס הגולגולת (ג'זיה) של אחיו — ייתכן שיוכל להיפטר מהחיוב אם יצליח להוכיח את מות אחיו. ורסו: חשבונות בכתב ערבי ובספרות יווניות/קופטיות. (חלק מן המידע מבוסס על CUDL.)

מכתב בעברית ובערבית-יהודית. ייתכן שמדובר בפנייה לעזרה כלשהי, אך התוכן נראה מורכב יותר מן השגרה המקובלת של מחמאות ורשימת תלונות. הכותב פותח בביטוי "ויצילנו מחמס ארץ מצרים", ובהמשך עוסק בביתו ובילדיו ובדבר מה שאין ביכולתו לעשות. נשמע כמעט כאילו הוא מוצף באנשים הכופים עליו את הכנסת האורחים שלו ומנצלים אותה. נדרשת בחינה נוספת (ואולי גם חיבור עם קטעים נוספים).

מכתב או דיווח רשמי בכתב ערבי. שמורות השורות העליונות (~8 שורות). מוזכרת מספר פעמים נאחיה בשם ىىىان (בייסאן?) ומוזכרת נסיעה ממקום זה לנאחיה של ג'אלות (= עין ג'אלות?). מכיל ביטויים כגון 'ואנחנו בדרך... חמישה או שישה... מבני וואאיל בדרך המלך'. המילה قتلوا ('הרגו / נהרגו') מופיעה בסוף השורה התחתונה. ייתכן שמדובר במארב שטמנו מורדים משבט בנו וואאיל. דרוש בדיקה.

מכתב מאת הלל בן ישועה החזן, שישב בטבריה, אל רבי אפרים בן שמריה בפוסטאט. התיארוך: סוף שנת 1034 לספירה (לפי גיל), ובאופן רחב יותר בערך 1007–1055 לספירה, על פי שנות פעילותו של רבי אפרים בן שמריה. במכתב מבקש הכותב לגייס כספים למען קהילת לוקי מחלות העור (המצורעים). מוזכר שליח קודם בשם כלף הצובי (כלומר מחאלב/ארם צובא), שנפטר בינתיים. קיים העתק נוסף של מכתב זה.

מכתב מאת יהודה בן משה, שבו הוא מזכיר את פרסומו ומעמדו הרם של הנמען, מביע משאלה לראותו, ומבטיח לשאת תפילה לכבודו בקהילות בשבתות ובחגים. ייתכן שהנמען הוא גאון, ואולי רב דניאל בן עזריה. הכתובת הנוספת המופיעה בצד האחורי (מאת נסים בן דוד בן סגמאר אל אבו אלפרג' יוסף בן דוד) אינה קשורה לכאורה למכתב עצמו. (המידע מבוסס על כרטיסיות גויטיין עם הערותיו של מארק כהן.)

מכתב מאיש אל אחותו אֻם בו אל-עלאא'. נשלח באמצעות אליהו הדיין. כתוב בכתב יד של סופר, בערבית-יהודית. תיארוך: ראשית המאה ה-13. המכתב כולל תיאור חי ומזעזע במיוחד של המאסר והעינויים שעברו הכותב ואבו סעד. נדון על ידי אסתר-מרים וגנר במאמרה "‘Only death remains for him’" (Fragment of the Month, מאי 2011). אותו סופר כתב גם מסמך נוסף המתעד אף הוא תיאור של עינויים.

מכתב שבו אב מטיל על ידיד לגשת מיד אל "השדכנית הארורה, אֵם השחור" (אם אלאסוד) ולדרוש ממנה שתבהיר בפני הכול שהסיפור שסיפרה על בנו של הכותב אינו אמת. הנערה שעמה היה בנו מאורס שיקרה, וייתכן שגם אמה ("הגברת היקרה") שיקרה. הכותב מדגיש שבנו כלל לא רצה להשלים את הנישואים. לפי גויטיין, המכתב משקף את תפקידן של השדכניות בחברה ואת המתחים סביב סידורי שידוכים שהתפרקו.

מכתב מיפת בן מנשה אבן אלקטאיף אל אחיו חלפון בן מנשה (פעיל בין השנים 1100–1138 לסה"נ). הכתב הוא ערבית-יהודית. המכתב כולל הוראות בנוגע למכירת כוחל (קוהל), פלפל ובוקסתורן (ח'ולאן). בסופו נשלחות דרישות שלום אל סת נעים, אשתו של חלפון. גיל ההדיר מכתב זה בעבר, אך זיהה בטעות את השולח כדוד בן עמאר אלמדיני. ראו גם מסמכים אפשריים קשורים תחת PGPID 6115 ו-PGPID 6117.

מכתב מנתן בן ח'לף אל אבו אלפרג' אסמאעיל בן עזרא ועזרא בן אסמאעיל. או השולח או הנמענים נמצאים בפוסטאט. כתוב בכתב ערבי, עם שורה אחת בערבית-יהודית בצד האחורי (ככל הנראה חלק מהכתובת). תיארוך: ככל הנראה המאה ה-11. כתוב על קלף. מקטע (החלק העליון בלבד). מזכיר משלוחים של פשתן וכנראה גם של כמה סחורות נוספות. דרוש עיון נוסף. (חלק מהמידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין.)

מכתב בכתב ערבי. כתיבה קליגרפית. התיארוך אינו ידוע. כנראה נשלח על ידי מחמד בן סלאמה (אלו המילים היחידות שנשתמרו מתוך הכתובת). שאר הטקסט הוא בעיקרו פורמולאי. מלבד זאת, הכותב מציין כי כבר שלח מכתבים קודמים, ומזכיר חבר או עמית שלו (צאחב לי), ואולי גם סחורה כלשהי (...בִּאלמתאע...). כמעט שום דבר נוסף לא נשתמר, אך הסיכויים למצוא קטע מצטרף (join) נראים די טובים.

מכתב בערבית-יהודית, שתוכנו מורכב כמעט כולו מחשבונות עסקיים. השולח מאשר קבלת מכתב שדן בזר (גַ'ריב?) ואולי גם בפיקדון. מישהו השיג עבור מישהו אחר דינר אחד פחות קיראט אחד מאת אלבגדאדי אלקבס (?) — צירוף סתום זה מופיע גם במסמך נוסף, שם הוא מתייחס לאדם. כמו כן, השולח זכאי לקבל 20 דרהם מאחד האנשים שכבר הוזכרו. בשוליים נמסרות דרישות שלום לאבו נצר ולאם אבו אלפרג'.

עצומה של מורה. שבר ממכתב שנכתב בידי מורה, ככל הנראה אל אחד מפרנסי הקודש. הכותב מדגיש את מצוקתו ומזכיר החלטה של הנגיד דוד בן אברהם, שהעניקה לו את הזכות להתגורר בדירה השייכת לקודש בדמי שכירות מוזלים של 12 דרהם. נראה שלאחר שהתגורר בדירה במשך 13 שנה, הוא ניצב עתה מול דרישה להעלאת שכר הדירה. (המידע מבוסס על גיל, מסמכי ההקדשות היהודיים, עמ' 480–481, מס' 146.)

מכתב מיוסף בן פרח בפוסטאט אל אחיו פרח בן אסמאעיל בבוציר, מדצמבר 1055 לפי גיל, או אל אחיינו אבן אלסרור פרח בן אסמאעיל בן פרח לפני שנת 1058 לפי בן ששון. המכתב עוסק בעניינים מסחריים, ובכלל זה החלפת המחאות ומטבעות, וכן בהפלגתן של ספינות עמוסות סחורות לסיציליה. כמו כן מוזכר נהראי בן נסים. לעיון בדינר הניזארי, ראו את הפריט במאגר Princeton על מטבעות מן הגניזה.

מכתב מאת אבו אלבהאא', השוהה באשמום, אל אביו אלמשמיע אלמלמד (הכרוז/המכריז, המלמד), היושב במניית זפתא. המכתב כתוב בערבית-יהודית. הכותב מדווח לאביו כי אחיו נתפס בידי גובי מס הגולגולת (ג'זיה), והוא נאלץ לשלם עבור כל בני המשפחה. הקבלות על תשלום המס נכתבו באשמום, שכן הם נחשבו לתושבי העיר הזו ורשומים בה לצורכי המיסוי. (המידע מבוסס על כרטיסיות המפתח של גויטיין)

מכתב מאת יהודי יליד סיציליה שהגיע למצרים על מנת ללמוד תורה אצל הרמב"ם ואצל יצחק בן ססון. למרות שהותו הממושכת במקום, שבו נולדו ילדיו ובו גם מתו, לא הצליח לעמוד באקלים החם של מצרים. הוא מביע במכתב את משאלתו לשוב לעיר מולדתו מסינה שבסיציליה, שבה מתגורר אביו המלומד. המידע מבוסס על דברי גויטיין. תרגום אנגלי מלא של המכתב פורסם על ידי י' קרמר במאמרו משנת 1989.

מכתב מאת אברהים בן אבו אלסרור אל אבו נצר בן אבו אלכרם, העוסק בסחורות רפואיות (חוואא'ג' עטר). המסמך נדון אצל פיליפ אקרמן-ליברמן במאמרו "Commercial Forms and Legal Norms in the Jewish Community of Medieval Egypt", שפורסם ב-Law and History Review, גיליון 30:4 (2012), עמ' 1026, אך שם הוא צוטט באופן שגוי בשמורה אחרת. המידע מבוסס על כרטיסיות המפתח של גויטיין.

שני קטעי איגרות הקשורים לנשיא שלמה בן ישי. הרקטו הוא שריד של איגרת שנשלחה אל הנשיא שלמה בן ישי (במקור ממוצול, אך באותה עת כבר התגורר במצרים). השולח מתאר כיצד הציל את רכושם של ילדיו היתומים של אדם בשם פרח'. הוורסו הוא איגרת מאת הנשיא שלמה בן ישי עצמו, שבה הוא מציע את שירותיו לאנשי פוסטאט ובמיוחד לנגיד דוד, נכדו של הרמב"ם. מתוארך לסביבות 1237–1300 לספירה.

מכתב שיצא מלשכתו של הנגיד דוד השני בן יהושע השני בן הרמב"ם (כיהן בערך בין 1355 ל-1410), הממוען לקהל פוסטאט. במכתב מובא ייחוסו המלא של הנגיד. בניגוד לפרסום הקיים שבו הוצג המכתב כ"מכתב פרידה", אין זה מכתב פרידה כלל אלא דווקא איגרת ברכה ואיחולים. עם זאת, נסיבות כתיבת המכתב והאירוע שלרגלו נשלח אינם ברורים לחלוטין. (חלק מהמידע מבוסס על כרטיסייתו של גויטיין.)

רקטו: מכתב מבניאם אל אבו סעיד אלעפצי בענייני עסקים הנוגעים לסחורות שונות, ובהן תמר הינדי (תמרינד) ופרחי רימון (ג'ולנאר). נזכרים בו אנשים אחדים, ובהם מסלם בן איוב, המופיע גם בקטע הימני העליון של אותו מסמך. ורסו: כתובת המען אל אבו סעיד, וכן רישומים שונים בכתב ערבי. (חלק מן המידע מבוסס על קטלוג CUDL.) לאותו שולח ונמען ראו גם מסמכים נוספים המתועדים בפרויקט.

מכתב עסקי מאת (או אולי אל) יהודה אבן סע'מאר, בערבית-יהודית. בראש המכתב מופיעה הכותרת "תד'כרה מוג'הה(?)" — כלומר "תזכיר שנשלח(?)". השולח מביע את געגועיו לנמען, שהיה משענתו וסמכו ("אלעדה ואלעמדה") בעת ששהו יחדיו. נזכרים בו סחורות כגון לכּא (שרף) ודבש. הקלף נוצל מחדש בשוליים התחתונים ובצד האחורי לרישום חשבון בערבית-יהודית בכתב יד שונה, המפרט הוצאות (נפקה).

מכתב מאת שמואל בן יהודה, בערבית-יהודית. הכותב מדווח כי שלח את כל הכסף שסאלם בן ח'ציב(?) היה חייב לאבו עלי חוסיין, ובסך הכול 21 דינרים + 1/3 + 1/4 + 1/8. שאר המכתב עוסק ברבע דינר שכנראה הופחת מסכום זה, וכן במסמכים משפטיים שונים הקשורים לחוב. הערה: או התצלומים או המטא-נתונים של שני הפריטים הוצמדו לסימני המדף ההפוכים — התיאור של האחד שייך למעשה לשני ולהפך.

מכתב בכתב ערבי, בכתיבה דמוית כתב יד של לשכה (chancery). השולח נשבע באלוהים וקורא לו "האור" (wa-ḥaqq al-Nūr). המכתב מסתיים בחַסְבָּלָה (הנוסחה حسبنا الله). ייתכן שמופיעים תאריכים בשורה 2 ו/או בשורה 4 (538 או 548 לפי לוח השנה ההג'רי?). דרושה בדיקה נוספת. בצד ההפוך מופיע טקסט משנאי בעברית, הפותח במילים "שבעה אבהות וגו' יש נוחלין ומנחלין נוחלין ולא מנחלין".

גב הדף: מכתב המופנה לאבו אל-פרג' מסוים. בערבית-יהודית. הכותב חלה מאז פגש לאחרונה את הנמען, ומחלתו כבר עלתה לו כמעט 3 דינרים עבור שרבטים ודברים אחרים. לאחר מכן הוא מדווח על הספרים ששלח. שלח את אלפאט' אל-מִקְרָא, "ורכישתו על זה שאצל הראיס, חצי דינר וחַבָּה." שלח כרך של תפסיר תמורת 10 דרהמים. הוא מתנצל למקרה שהנמען אינו זקוק לו כלל. מוזכרים עַיָּאש וחננאל.

פתק בלתי פורמלי משלמה בן אליהו לאדם מסוים בשם איברהים. נכתב פעם בערבית יהודית ושוב בכתב ערבי. הוא מבקש מאיברהים להיפגש עמו דחוף למחרת. בגרסת הכתב הערבי הוא מציין מיקום (פי אל-כנאאיס?). חותם בשמו הן בעברית והן בכתב ערבי (אבן אל-דיין ואבו אל-ברכאת, בהתאמה). דבר זה עשוי לסייע בזיהוי מסמכים בכתב ערבי שנכתבו בידי שלמה (כגון ENA 3927.1). בגב ישנן ניסיונות עט.

מכתב בכתב ערבי. פותח בתַקְבִּיל, פניות/ברכות רשמיות ודוח ('אנהא אל-ממלוך...'). תיארוך: ככל הנראה תקופת האיובים או תחילת התקופה הממלוכית. השולח מדווח שמכתב הנמען הגיע עם הנער של אבן ת'עלב (קריאה זו אינה ודאית שכן נראה יותר כמו ת'עלת, אך זו אינה מילה/שם). רוב החלק התחתון של המסמך אבד. יש תַרְגַ'מַה מאוד מחוקה בפינה עליונה שמאלית; שם השולח עשוי להיות קריא.

קטע ממכתב מאת רבי אפרים בן שמריה, סביב שנת 1030 לסה"נ. הכותב מתאר את האירועים שהתרחשו לאחרונה בהר הזיתים — הסכסוך הקהילתי בהושענא רבה של שנת 1029 — ומוסר דברים אחדים על החרם שהוטל בעקבותיו על הקראים ועל תגובת השלטונות, כפי שמוכר ממכתביו של רב שלמה בן יהודה. לפי גיל. בשוליים, וכן פזורות לכל אורך המכתב, מצויות הערות בערבית בכתב ידו של רבי אפרים בן שמריה.

שתי טיוטות מנוסחות היטב של מכתב תלונה הממוען לנגיד אברהם ולשניים מראשי הדיינים בפוסטאט, נגד ד'כרי בן מסלם אבן אלנג'ע אלטביב. בטיוטה שבצד ה-verso מציין הכותב כי רוב אנשי העיירה ידעו מה ארע בינו לבין אבן אלנג'ע. אדם מעיירה קטנה מתנצל על שהאשים אדם שנדרש להציג הוכחת חפותו. נזכרים אבו אלביאן ואבו אלמנא. (המידע מבוסס על כרטיסיות גויטיין.) צירוף: עודד צינגר.

מכתב מעלי בן נתן הרופא, ככל הנראה מצהרג'ת, אל נשיא (אלנשי) בפוסטאט — אולי שלמה בן ישי. המכתב כתוב בערבית-יהודית. הכותב מתלונן כי צבּע בשם הארון אבן ורדה, יחד עם אשתו ובנו אבו אלמנא, החזירו לו רק שניים משלושה הדינרים שהפקיד אצלם. עלי הביא אותו לדין בבית הדין שבמניית זפתא, אך החייב נמלט מאז. לפי גויטיין, סביר שאין מדובר באותו עלי בן נתן שחתם על מסמך אחר.

מכתב שנשלח מאל-אהואז על ידי אפרים בן סעיד אל שלושת האחים הבכירים למשפחת תֻסתַרי — אבו נצר סהל, אבו יעקוב יוסף ואבו סהל — בפֻסטאט. המכתב מתוארך ליום שישי, י"ב במחרם 417 (5 במרץ 1026 — גיל מציע תאריך לועזי אחר, אך חישובו שגוי בחמישה ימים). המכתב מפרט אריגי טקסטיל שנשלחו מאיראן ומזמין אריגים אחרים ממצרים. אחד מהם מתואר כבעל שני אזורי קישוט (בִּטִראזַיְן).

שאלה שהוגשה ל"סיידנא", ככל הנראה ראש קהילת הקראים, בעניין מקרה שהובא בפני המושל או ראש המשטרה (ואלי) של אלכסנדריה. אחד מיריביו של הכותב היה אבן אללחאם, ששהה תחת חרם נידוי במשך 25 שנה לאחר שהוליד ילד מאישה שלא הייתה כשרה (על פי ההלכה הקראית). הבן הוא כיום חבר בקהילה. המידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין. ייתכן שמדובר באותו כתב יד כמו במסמך אחר (PGPID 17396).

שריד קטן ממכתב שכתב יוסף בן אברהם, סוחר מעדן, אל אדם בשם אבו סעיד (ככל הנראה אבו סעיד חלפון בן נתנאל הלוי). מן המכתב השתמרו אך ורק הפתיחה הפיוטית (בעברית) והכתובת על גב המכתב (בערבית). נוסח הכתובת דומה לזה שמופיע במכתבים אחרים שנשלחו מתימן להודו, ועל כן ייתכן שהמכתב נשלח אל חלפון בעת שהותו בהודו. המידע מבוסס על מהדורת גויטיין ופרידמן בספר הודו, חלק ד'.

רקטו: מכתב מאת מאיר אל חננאל אלתלמיד, בערבית-יהודית. הכותב מאשר כי הפעולה בעניין שהועלה קודם לכן תיעשה, ככל הנראה ביום ראשון הקרוב. מוזכרים שני עותקים של ספרים שיש לעיין בהם. ורסו: מסמך בכתב ערבי, ככל הנראה חשבון מסחרי. מופיעים בו אזכורים של אנשים שונים (אלשיח' אלאג'ל פלוני), ובהם נתן. ייתכן שבתחתית המסמך מצוין סכום בדינרים. (חלק מהמידע מבוסס על CUDL.)

מכתב ביהודית-ערבית. הכותב מבקש העתק של תפסיר ספרי עזרא ודניאל מאת רב סעדיה גאון, או תפסיר משלי ואיוב שלו, או אחד מפירושיו ("פראריש") על התורה. הוא אינו רוצה שיהיה כמו תפסיר תהלים, שנכתב בכתב יד גרוע (גַ'אלִיק אל-ח'טּ). הנמען אולי ישאיל ספרים אלה מחבר. אשת הכותב ו'מאולא' (אביו?) שולחים דרישות שלום. ישנה הערת שוליים המסתיימת ב"אם _____, אל תשלח לי כלום."

מכתב עסקי ביהודית-ערבית. גדול וכמעט שלם יחסית, אך דהוי, וללא כתובת בגב הדף. השולח שלח 8 דינרים ו-15 אגוזי מוסקט (ג'וז) עם אבו אל-פרג'. מזכיר את אבו אל-מֻנא. מעודד את הנמען לעבוד על 'פינוי החנות' (תכליית אל-דֻּכָּאן). ייתכן שהשולח אומר שאינו רוצה עוד לחיות בעכו. הוא שלח מחצלת (נַטְע) לסעיד. ברכות לזקן 'אל-מֻמְחֶה'. נעשה בו שימוש חוזר לפיוט עברי בגב הדף.

מכתב מיחיאל בן אליקים אל משה הדיין (אב בית הדין). המכתב כתוב עברית. הכותב מספר כי הובא בעל כורחו על ידי ספינה אל "עיר קצה גבולך" (לשון הפסוק בבמדבר כ, טז), והוא שרוי במצוקה גדולה. המידע מבוסס על מאמרו של בן אאות'ווייט, "ביזנטים בגניזת קהיר", שהתפרסם בכרך על קבלת תרגומי המקרא היווניים ביהדות, בעריכת ניקולס דה לאנגה, יוליה קריבורוצ'קו וקמרון בויד-טיילור.

מכתב מאת רב שלמה בן יהודה גאון (כיהן בשנים 1025–1051) אל ראש קהילת הבבליים במצרים, סהלאן בן אברהם. במכתב מודה הגאון לסהלאן על שהעביר תרומה של עשרה דינרים המיועדת לעניי ירושלים, ומסביר את סירובו לשאול מן "השלישי" את המדרש על שיר השירים (מדרש חזית) ולהעתיק עבור סהלאן קטעים ממנו. המכתב מתוארך לערך לשנת 1048, לפי תיארוכו של גיל. בצד ה-verso: כתובת בערבית.

מכתב עסקי מישראל בן יוסף בקירואן אל אבו סהל מנשה בן דוד בפוסטאט. הכותב מתאר כיצד הרב (בעל הסמכות העליונה בקהילה היהודית של אפריקיה) ביקר אותו לעתים קרובות בעת מחלתו, ובמיוחד בשבתות שאז הביקור היה מבורך במיוחד. בהמשך מספר ישראל לעמיתו: "הצטערתי שלא הטלת עליי לקנות דברים עבור הנערים שלך ועבור בני ביתך [אשתך], שכן אני שמח מאוד למלא עבורך הזמנות מסוג זה".

מכתב הממוען לאדם בשם שמואל. כתוב בערבית-יהודית, בכתב יד גס. במכתב מוזכר המטבע נֻצّ (= נֻצף, שמתייחס בדרך כלל למֻאיَّדי שהוטבע לראשונה בשנת 1415 לסה"נ), וכן הפועל הערבי "אַרסַלַ" במשמעות "לשלוח" — שני סממנים לשוניים שמתארכים את המסמך למאה ה-15 או לאחר מכן (בניגוד להערכתו של גויטיין, שייחס אותו למאה ה-13). המכתב מכיל הוראות רבות הנוגעות לעסקאות מסחריות.

שריד של מכתב בערבית-יהודית מן הכותב מוסא אל אחיו מאיר השר האדיר הדיין המופלא. נשתמרו רק החלק העליון של פני הדף והכתובת על גב המכתב (מועמד טוב לאיחוי עם שריד נוסף). הכותב מצר על כך שלא קיבל אף מכתב מאז חג הפסח, והוא שרוי במצוקה. בגיליון נזכרים אנשים רבים בשמם: [...] סעיד [...], [...] זכרי ראש הקהל, אבו אלפצ'ל ובנו אבו סהל, אבו אלמנא, ואבו אלפרג' הפרנס.

מכתב עסקי מאת הרוקח בניאם אל זין אבן אלגֵ'ר. בערבית-יהודית. תיארוך: ראשית עד אמצע המאה ה-12. ידועים מכתבים נוספים מאותו שולח, וכן מכתב נוסף הממוען לאותו נמען. המכתב עוסק במשלוחים של חומרי רפואה (מטריה מדיקה), ובהם שורש ליקריץ (עִרְק סוּס), זרעי עולש (בִּזְר הִנְדִּבָּא) ושרך טחול שחור (אַשְׁתְוֻאַן). השולח מתלונן על הסכום העצום של מסי המכס שעליו לשלם.

חלקו התחתון של מכתב משפחתי בערבית-יהודית. כתב היד והאיות גסים. הנמען מכונה 'בני' ומוכה שם על עקשנותו; הוא מתבקש שלא לנתק את הקשר עם אביו, ולכן ייתכן שהשולח/ת היא אמו. מוזכרים ר' נסים ואבו אל-מעאני שמתכננים לנסוע. מוזכרים גם אנשים ש"ברחו" ומגרבים. בגב העמוד ישנן רשימות חשבונות בכתב ערבי, ואין ברור אם הן פרטיות או רשמיות. המספר 600 מופיע ברשומה התחתונה.

מכתב או מכתבים. רקטו: פתיחה ארוכה של שבחים בעברית מחורזת, ולאחריה גוף המכתב ביהודית-ערבית המתחיל שלוש שורות מלמטה ונמשך אל השוליים. נותרו ממנו רק ביטויי נימוס שגרתיים. ורסו: פתיחה מחורזת נוספת המתחילה בעברית ועוברת ליהודית-ערבית. בעקבותיה גוף מכתב ביהודית-ערבית העוסק במחברות (דפאתר) ובמצנפת גדולה (?) (בקיאר) ובמחיריהן. נזכרים בו אבו אלפצ'אא'ל ור' נתן.

מכתב הממוען לדיין חננאל בן שמואל, ובו מוזכרים בנו של הנגיד (רבי אברהם בן הרמב"ם, חתנו של הדיין) ור' מנחם מסוים. הדיין, בלוויית בנו הצעיר של הנגיד, ביקר בכפר וזימן את המתלוננים להופיע בפוסטאט. הכותב (כנראה אדם זר) מתאר את תכסיסיהם של "אותם אנשים" שהתארגנו לכדי המון מאיים, והבטיחו להכות את המתלוננים אם יעזו להגיע לפוסטאט. (המידע מבוסס על כרטסת גויטיין)

מכתב מיוסף בן מוסא אלתאהרתי במהדייה אל נהראי בן נסים בפוסטאט, שנכתב בערב ראש השנה — ככל הנראה ב-6 בספטמבר 1062. מדובר במכתב מסחרי העוסק במשלוחי סחורות וסכומי כסף שעומדים להישלח למצרים, ובראשם פשתן. הכותב מזכיר את "יתומי ירושלים", שעבורם הוא שולח את בגדיה המשומשים של בתו, וכן משלוח המיועד לעיר ספאקס. (המידע מבוסס על גיל, ממלכת ישמעאל, כרך 3, מס' 369.)

מכתב ממשה בן שמואל אבן ג'אמע מקאבס (גאבס) שבאפריקיה ליוסף בן יעקב אבן עוכל בפוסטאט. נכתב סביב שנת 1030. המכתב עוסק במשלוחי כספים ובשאלות שנשלחו מקאבס אל רב האי גאון, ומזכיר את התשובות שהשיב הגאון. אבן עוכל אחראי על המשלוחים, ולצדו גם שמואל בן ברהון אלתאהרתי. שמואל עשה את דרכו מקירואן לפוסטאט דרך קאבס. (פרטים על פי גיל, במלכות ישמעאל, כרך 2, מס' 142).

מכתב בקשה בעברית. הכותב מספר כי הגיע לאלכסנדריה ועמו שלושה מתוך שמונת בני ביתו התלויים בו. הוא חולה מאוד ועל כן נזקק לצדקת הקהילה היהודית, אך זכה לתמיכה דלה בלבד מידי פרנס הצדקה — שלושה זוזים בסך הכול. הוא תוהה אם חטא כנגדו או פגע בו במשהו, עד שזכה ליחס כה צונן. הוא מאיים שיאלץ למכור את טליתו, שכן בביתו אין אלא לחם ובצלים, בעוד שהוא חושק ב"בשר ויין".

מכתב מזקני הקהילה היהודית בצהרג'ת שבמצרים אל רבי אפרים בן שמריה החבר (פעיל בין השנים 1007–1055) בפוסטאט. במכתב מאשרים השולחים את קבלת איגרתו של אפרים, ומדווחים על ביצוע ההוראות שמסר להם בנוגע לעניין של נישואין לא תקינים. תיארוך משוער: 1034 לסה"נ, אם כי השנה המדויקת טעונה אימות נוסף. בין הנזכרים במכתב: [...] בן נאמוס, רחמון, אבן יוסף, ו[...] אבן יאיר.