יהודית־ערבית במסמכי הגניזה — עמוד 31

קטע מתוך פנקס בית דין, בכתב ידו של חלפון בן מנשה (פעיל בשנים 1100–1138 לספירה). אחת מן הרשומות היא הסכם קדם-נישואין. החתן: אבו סעד. הכלה: סת אל-סאדה. מוזכרים גם אברהם וישועה, ככל הנראה האבות. כמו כן מוזכרים אבו אל-חסן ואבן אל-בט, אולי בתפקיד המייצגים. רשומה נוספת בקטע נכתבה במרווחי שורות רחבים יותר ועוסקת באדם בשם שר שלום.

מכתב ממישהו בשם דאוד אל אליה הרב הגדול, כנראה אליהו הדיין (תחילת המאה ה-13). בערבית-יהודית. מזכיר 'מכתב לרבנו' ופתווא ואי-קבלת תשובה. לאחר מכן דיווח על מהלך לימוד התלמוד של השולח: 'קראתי חולין... וגיטין וקודש(?)....' מזכיר אנשים כולל אבו אל-מופדל, אבן אל-מקדסי, ואישה שנפטרה. בוורסו מוזכרים נהג בהמות מגרבי ומישהו בשם יעקוב.

מכתב/עתירה מכותב לא ידוע אל ראש היהודים. בערבית יהודית. הכותב מתלונן על עבד אל-עזיז ועל התעללותו באישה (אשתו?) שאינו מוכן לפרנסה. כאשר הכותב מתעמת איתו, הוא צועק עליו: 'אמי עזבה, ואתה נשארת מול פני.' הוא מחפש ריב איתם. מבקשים מן הנמען לבוא ביניהם כמגשר, שכן העותרים האומללים הולכים לאיבוד. המכתב כתוב על גב דף חשבונות משומש.

צד א': קטע ממכתב ביהודית-ערבית. מסחרי. מוזכר משהו שמגיע מעזה ואפשר הסחורה טרטר (או מונגולים? אל-תתאר). 'לגבי האישה שהגיעה, אני מיידע אותך...' מופיע המונח טרקיתהא שמשמעותו אינה ברורה. האישה זקנה וחולה. אף אחד לא נוסע לאל-שאם השנה. מוזכרים 'שני חודשים בבית הכנסת' ואז 'ללא גוף' (כנראה ביטוי לצרתה). צד ב': כמה מילים בכתב ערבי.

רשימת נדבות ביהודית-ערבית. בעיקר נשים, ילדים ו/או חולים. JRL SERIES A 293 מזכיר: אחות אבו אל-פרג' ב' אל-מנג'ים; אל-עכאויה; החזאב אבן סברי/סברה; שכן אבו אל-פרג' [אל-]דמיאטי; אשת חזן שוברה ועוד רבים. JRL SERIES B 2497 מזכיר: אום אל-צביאן מכרת [...]; אבו הלאל אל-באניאסי מכר אזהר; האשה הזקנה והחולה [ב]בית אבן [...]; יתומי פרח.

עבודה על קביעת לוח השנה, העוסקת במחלוקת הקראית-רבנית על מספר ימי החגים הנחגגים בארץ ישראל ובארצות אחרות. מזכיר את האנשים הבאים: אבו אל-חוסיין בן משיח; אל-פיומי (סעדיה), ואת המקומות הבאים: אל-רקה, טבריה, נהר מצרים, ובאליס. מזכיר גם את היצירות הבאות: כתאב אל-[...], כתאב אל-אפצאח[.], כתאב אל-אנתקאם, אל-מוכאפחה. (מידע מ-CUDL.)

תרגילי כתיבה של מכתבים בערבית-יהודית. התיארוך הוא ככל הנראה מהמאות ה-18 או ה-19 על סמך הפלאוגרפיה. התלמיד יע[איש(?)] מרזוק, ששמו מופיע בכותרת, חוזר שוב ושוב על אותה נוסחת פתיחה לאורך כל הרקטו והוורסו. שורת הפתיחה של הוורסו כתובה ביד סופר אחרת, ככל הנראה זו של מורה הכתיבה האלמוני שסיפק למרזוק את הביטוי בכתב יד למופת לחיקוי.

מכתב מסעדיה בן אברהם, בחברון, אל ישועה בן יכין (המכונה גם ישועה בן ת'אבת), בפוסטאט. תיארוך: בקירוב 1080 לסה"נ לפי גיל, או 1075 לסה"נ לפי גויטיין. השולח מודה לנמען ומיידע אותו כי בנו יגיע אליו עם גבינה שהוכנה בטהרה ובניקיון, ומבקש את עזרתו במכירתה. סעדיה מדווח כי התפלל למען אלמנת הנגיד (יהודה בן סעדיה), אִמו של סעדיה השני.

מכתב מאת עלי הכהן בן יחזקאל מירושלים אל עלי הכהן בן חיים בפוסטאט. המכתב עוסק בעניין 18 הדינרים המגיעים לעניי ירושלים. מצוין כי רב דניאל בן עזריה נמצא בדרכו חזרה לירושלים. ייתכן שיש במכתב רמיזה לבצורת ולמגפה ששררו בפוסטאט, שכן הכותב מציין בעבר השני, שורה 2: "אני מודאג מאוד ממצבכם". בנוסף מוזכרים כמה אנשים הנתונים במצב קשה.

מכתב בכתב ידו של חלפון בן מנשה (התאריך: 1100–1138). בערבית-יהודית. השולח שיגר את שני המסמכים (כתאבין) הנוגעים למשלוח המוסק, וכן את המסמך המעיד שאבו אל-ברכאת חייב 250 דינר — כל אלה נמסרו ביד היתום (אל-יתום) השוהה עמו. השולח מבקש כסף בעניין הסדר עסקי כלשהו, ומזכיר הבטחה שניתנה על ידי הנמען בעבר. המכתב מסתיים במוטו "ישע רב".

תחילתו של מכתב מאת משה ב"ר יהודה החזן אל הנגיד שמואל ב"ר חנניה (1141–1159). משה ב"ר יהודה הוא ככל הנראה אותו משה ב"ר יהודה שחתם בשנת 1130 בתואר "המלמד" וכן חתם בשנת 1141 בתואר חזן; על מלמדים ששימשו במקביל גם כסופרים וגם כחזנים ראו אצל גויטיין. אותם תארים ומאפיינים של שמואל ב"ר חנניה מופיעים גם במסמכים נוספים. צד ורסו ריק.

רקטו (שימוש משני): פתק בלתי-פורמלי בענייני עסקים. בערבית-יהודית. תיארוך: ככל הנראה המאה ה-11. השולח ממתין לשובו של אבו יעקוב אסחאק בן יוסוף האנדלוסי. הוא מדווח על דבר-מה שצרור (סורור) בן [...] אלסקלי (הסיציליאני) מסר לו. הכותב מתנצל על מראהו של המכתב, ומציין כי "נכתב בחיפזון בדרך". (חלק מן המידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין)

מכתב בערבית-יהודית. שמותיהם של השולח והנמען אינם נזכרים. המחצית הראשונה של המכתב כוללת איחולים לנמען לרגל החלמתו ממחלה והתנצלויות מצד הכותב על שלא בא לבקרו. בהמשך הוא מבקש: "בכל פעם שאלשיח' אלטאהר אלנא'ב מבקר אצלך, דאג לעכב אותו ולשלוח לי הודעה כדי שאוכל לבוא ולשאול אותו על עניין שאנשים מסוימים אמרו לי שהוא יכול לטפל בו."

דף 1א: פרוטוקול משפטי (שטר שחרור). בכתב ידו של החזן יפת בן דוד. מתוארך: יום שני, כ'ה שבט 1338 סלוקי, שהוא 1028 לספירה. שבו אבו אלחסן יוסף בן יצחק בן יאשיה משחרר אהרן בן משה ראש הקהל מכל תביעה בנוגע לספרים מעיזבון אחיו יחיא בן יצחק בן יאשיה. נחתם על ידי יפת בן דוד, שמואל בן טליון הכהן, יעקב(?) בן מבשר, ורבי אפרים בן שמריה.

מכתב מרבי אברהם בן הרמב"ם אל חיים בן חננאל. אוטוגרף בכתב ידו של אברהם. תיאור קודם של המסמך זיהה אותו בטעות כ"שלושה טיוטות של מכתב ששלח שלמה אל חיים". המסמך פורסם על ידי פ"ב פנטון במאמרו על פירוש יהודי-ערבי להפטרות מאת חננאל בן שמואל (?), חותנו של רבי אברהם בן הרמב"ם, בכתב העת Maimonidean Studies, כרך 1 (1990), עמ' 27–56.

רשומה משפטית בכתב ידו של מבורך בן נתן. מתוארכת לליל שלישי, כ"ז בכסלו תתע"א = 9 בדצמבר 1159. האישה העיוורת סת צאפי מקבלת מאבו אלמכארם הגַבַּאי (גַ'אבִּי) של החצר 10 דרהמים שהגיעו לה עבור החודשים אלול ותשרי של שנת 1159. חתומים: נסים בן שלמה; שמחה בן [...]. הכסף נמסר על ידי תקוה בן דוד(?). (המידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין.)

עדות משפטית מעדן, מתוארכת ככל הנראה לקיץ 1131 לספירה. שריד מן הפינה הימנית העליונה של המסמך. כתב היד דומה מאוד לזה של הסוחר הצפון-אפריקאי יוסף בן עזרא (השוו לתעודות אחרות הכתובות בידו). המסמך רומז על מחלוקות ומבוכה ששררו בקהילת עדן, אולם פרטי הסיפור עצמו אבדו כמעט לחלוטין. המידע מבוסס על מהדורת גויטיין ופרידמן בספר הודו.

מכתב בערבית-יהודית, במצב דהוי. הכותב נוזף בנמען על מעשה כלשהו, אם כי טיב המעשה אינו מתברר לחלוטין מן הטקסט. בין הביטויים הנשמרים: "מה שעשית, אפילו אויב לא היה עושה לעצמו. יא סבחאן אללה... המשפחה... הם באים ואוכלים... אנשים... חששת לעצמך שלא תוכל להופיע...". בצד ורסו רשומות שונות — שרבוטים בכתב ערבי לצד שרבוטים בכתב עברי.

שלושה קטעים ממכתב בערבית-יהודית. כנראה מאת מבחר בן יפת אל הדיין נתן בן שלמה הכהן. הסופר מזוהה על פי כתב היד וכן על פי הצירוף הבלתי-שגרתי "יגיע אלי" הפותח את הכתובת כאן וכן במכתב נוסף מאותו כותב. מעט מאוד מתוכן המכתב השתמר. מוזכרים בו דרהמים, זהב, "שליחת דבר-מה מעט מעט", וסכום של דינרים. צירוף הקטעים נעשה בידי אלן אלבאום.

מכתב מופנה ליעקב בן רחמים אל-מצראטי, משרתו (?) של יעקב בן סעדה, בצפת. מהוריו. בערבית יהודית. תיארוך: המאה ה-16 עד ה-19. אחיו של הנמען פרג'אללה ומשה מוסרים ברכותיהם, כמו גם חמיו וחמותו. ברכות נשלחות לסולימאן, יצחק, דוד ולאישה ('אל-מועלמה') בשם סעאדאת. היא מתבקשת לשמור על יעקב. השולח מזמין תפילין מצפת ומסיים בחתימה מפוארת.

ככל הנראה פנקס בית דין הכולל מספר רשומות משפטיות נפרדות. רבות מהן עוסקות בשותפויות. בנוסף, ישנו קטע ובו טיוטת מכתב המציין כי "העבד מילא את הוראת האדון" באמצעות ביצוע הקניין הסמלי מחִבּה ואִבּראהים, לפיו הם מרוצים מתנאי השותפות. ראוי לבדיקה נוספת. (חלק מן המידע נלקח מ-CUDL.) נראה כי שני מסמכים נוספים נכתבו בידי אותו סופר.

מסמך משפטי הנוגע לשטר שחרור מחוב, מתאריך 1440 לשטרות (1129 לספה'נ), שנכתב בסמכות הגאון מצליח הכהן. מזכיר את אבו אל-מעאלי ב' יוסף (המוכר כאבן תמאר) ואת ישועה ב' חנניה. חתום על ידי חלפון ב' מנשה ונתן הכהן ב' שלמה. זהו דף 1r של פנקס בית דין בכתב ידו של חלפון ב' מנשה המורכב מארבעה עמודים ומכיל ארבע תיקים (ראה מסמכים קשורים).

מכתב ותשובה הלכתית ששלח רב שלמה בן יהודה לאדם לא מזוהה בפוסטאט (אולי אברהם הכהן בן יצחק). מתוארך: 19 בדצמבר 1029. (המידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין.) התאריך מתייחס למעשה למסמך הקודם (התשובה), והשנה אינה מצוינת במפורש אלא שוחזרה על ידי גיל. טווח תאריכים משוער של 1025–1051 נתמך על ידי שנות כהונתו של רב שלמה בן יהודה כגאון.

מכתב מישראל בן נתן בירושלים אל נהראי בן נסים בפוסטאט. תיארוך: מרץ 1062. בין יתר העניינים מדווח ישראל כי מצבו רע: הוא חלה בנזלת (נזלה), שיעול (סעאל) וכאבי עיניים (וג'ע אלעינין), אם כי כעת חש בהטבה מסוימת. הוא מבקש מנהראי להשיג עבורו ביטומן (קפאר) מאת אבו אלפרג' ישועה ולשלוח לו אותו, "שכן זוהי התרופה המועילה ביותר עבורי".

קטע ממכתב מסחרי בערבית-יהודית. תיארוך: המאה ה-11 או אולי ה-12. הכותב מודיע לנמען על הגעת דודו של השולח לפוסטאט מאלכסנדריה, ועל הנמען למסור לו מזומנים על חשבון הכותב. בצד ורסו נותר שריד דהוי של כתובת (המזכירה את השמות הלל ו/או שמואל?) ושורה של חשבונות, ככל הנראה בכתב ידו של הנמען. (חלק מן המידע מבוסס על כרטיסיות גויטיין)

מכתב מאת שמחה כהן, ככל הנראה מאלכסנדריה, אל אבו אלמנצור. התעודה מתוארכת לסביבות שנת 1205. הכותב מתלונן על סחיטותיו של חוכר מסים אשר טען כי אנשים רבים ביצעו את העברות הבעלות על בתיהם בפני בית דין יהודי מבלי לרשום את העסקאות אצל השלטונות. המידע מבוסס על דברי גויטיין. ראו גם את הערותיו של גויטיין וכרטיסיית האינדקס המקושרת.

מכתב מסחרי מאת שולח לא ידוע, אולי מסיציליה, אל אבו זכרי אלחנן בן אסמאעיל (אלאנדלוסי). בערבית-יהודית. שריד (חתיכה אנכית מאמצע המסמך). התיארוך, לפי גיל: סביבות 1050 לספירה. המכתב עוסק במשלוחי נחושת, עופרת ומשי על סוגיו השונים — משי ג'יזי, לאסין, ודמונשי (משי מהעיר דמונה שבסיציליה). המידע מבוסס על גיל ועל כרטיסיית גויטיין.

בצד ה-verso, כאשר הכתובת נמצאת ב-recto: מכתב מן מד'כור אל בו יעקוב יוסף. כתוב בערבית-יהודית, עם חמדלה בכתב ערבי בסופו. הכותב שולח מצורף סכום של 1 1/8 דירהם כתשלום עבור חצי רטל של שראב (סירופ). חציו צריך להיות [...] וחציו מי ורדים. אם אבו אלכרם יגיע, עליו לשכור בהמת רכיבה ממליג'. (חלק מן המידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין.)

קטע ממכתב מסחרי בערבית-יהודית. ככל הנראה קשור לסחר הודו של המאה ה-12. נזכרים בו אבו מנצור; אמין אל-[...]; שיירת הכארם והשאלה האם דבר מה יספיק להתרחש בזמן ל'מוסם' (עונת הסחר); המחירים הנוכחיים של אהלים (סבר); בקשה לקבל מידע על מחירי המסטיק; ודרישת שלום ל[אבו אל-]רביע, שאליו שלח השולח מכתב תנחומים על מות בן דודו (אבן עם).

קטע ממכתב עסקי הממוען ל[...] בן אבו עלי. בערבית-יהודית. כתב יד ואיות גסים ולא מיומנים (לדוגמה, לאך במקום לך). נזכרים בו זעפרן; סחורות שונות נוספות לצד מחירים ופרטי לוגיסטיקה של משלוח; משהו שנשלח עם ח'דיר; כמויות שונות במידת "ארטאל ג'ראוויה"; שמן אפרסמון; "ספינות קטנות" (מריכבאת) מאלשאם (סוריה); ודרישות שלום לאבו אלפח'ר.

רשימת ספרים עם מחירים. תיארוך: ככל הנראה מהמאה ה-11, שכן כמעט כל החיבורים המופיעים ברשימה קדומים למאה ה-11. בין הפריטים מצוין קטע קלף בכתב ידו של רבנו נסים זצ"ל (=נסים בן יעקב מקירואן). כמו כן נכללים ברשימה ספרי אצטגנינות פרסיים-ערביים: אל-הילאג' ('הלידה') ואל-כדכ'דא ('בעל הבית'). (המידע מבוסס על אלוני, בן-שמאי ופרנקל.)

טיוטה של פתיחת מכתב לאישה המכונה "אל-סתּ אל-פאצ'לה". נכתב ככל הנראה על ידי חלפון ב"ר אלעזר הכהן, שפעל בראשית המאה ה-13. נוסחאות פתיחה כמעט זהות לאלו של T-S 10J15.23 (PGPID 2864). נראה שמדובר באותו כתב יד, אם כי "אל-פאצ'לה" מאוייתת בשלוש דרכים שונות בשני מכתבים אלו: אלפצלה/אלפאטלה/אלפאצלה. (המידע מתבסס בעיקר על OZ ו-AA.)

שבר מראש מכתב ביהודית-ערבית. הנמען מכונה 'נזר ה[...]'. מדווח כי פקודת הנגיד הגיעה בידי 'רבנו א[....] הדיין המשכיל' (אן כרג אמר [הדר]ת הנגידות תכון לעד עלי יד רבנו א[. . . .] הדיין המשכיל) ומורה לכתוב את 'מכתב הציבור' (כתאב אל-ג'מאעה). הנמען מתבקש לעשות טובה. מצוטט הביטוי אומרין [מעט] ועושין הרבה. בגב כנראה תרגילי כתיבה.

רשימות בערבית-יהודית העוסקות בפסיקות הלכתיות. צד א' נראה יותר כרישומים/תרגילים, ואילו צד ב' הוא הערה נפרדת; כולן באותו כתב יד. צד ב' פותח במילים "כלאם ר מ זל", כלומר "דבריו של ר' מ[...] ז"ל". עוסק בשבועה שיש להטיל במקרה של חוב שאין לו שטר משפטי לתמוך בו. מצטט את אלראב בן מאגש, כלומר הרב [יוסף] ן' מגאש. דורש בדיקה נוספת.

רקטו: מכתב ממשה בן לוי הלוי אל אחיו ידותון הלוי. הכותב מציין כי שלח עם המוסר 1 3/4 דרהם, יחד עם כמויות קטנות של פריטים נוספים, ומבקש להשאיל מחברת כדי להעתיק אותה. בנוסף, הוא מבקש מאחיו פעמיים לבוא לראותו בעצם הלילה הזה. ורסו: התשובה, מידותון אל משה. נאמר בה כי הכסף הוא למעשה 1 5/8 דרהם, ייתכן שזהו תיקון למה שנכתב ברקטו.

חשבונות בערבית-יהודית. מוזכרים בהם אבו אלחסן אעראג' (הצולע) ועלאן בן אחותו של ע[רוס]. ככל הנראה מדובר בסוחר ההודו עלאן בן חסון; השלמת השם ערוס בלקונה היא ודאית יחסית, משום שעלאן הוא אחד המעטים מאוד שהזיהוי העיקרי שלהם הוא שם דודו מצד אמו. באחד מעמודי הביפוליו מופיע פיוט עברי שבו כל שורה בנויה במבנה "מה . . . ולא . . .".

עצומה של אישה הרה המתארת את עצמה כ"זרה בודדה" (ע'ריבה קטיעה). אברהים, הסופר שכתב עבורה את העצומה, מדגיש בפני הנמען את השכר הגדול ואת המקום בגן עדן שיזכה בהם אם יסייע לאישה. בנוסף, הוא משלב במכתב כמה עניינים עסקיים אישיים משלו, וביניהם, ככל הנראה, משהו הקשור ב"חליבה" של מושק. (פרטי המידע מבוססים בחלקם על כרטסת גויטיין.)

סיומה של איגרת המעבירה דרישות שלום לכל בני משפחתו של הנמען ('אביך, אמך, אחותך, דודך, דודתך, וכל מי שנמצא תחת השגחתך'). הכותב מתאר את צערם וכאבם של בני הבית (צום ובכי), ומבהיר לנמען כי לא יהיה שווה לו להשיג את העולם (אלדניא) אם אישה מסוימת מבני הבית (אמו?) תמות בהיעדרו. בצד השני (verso) מופיע שיר עברי שאינו קשור לאיגרת.

מכתב משפחתי בערבית-יהודית. ממוען לבני משפחה רבים: עבד אלגפאר, שֻקרה, הרופא צפיּ(?); קמר; אחות השולח עזיזה ובעלה סלימאן, ואחרים. מוזכרים איסטנבול (verso, שורה 15) והמטבע אשרפי (recto, שורה 20), שהוטבע לראשונה בשנת 1425 לסה"נ. דרישות שלום רבות לקרובי משפחה. (חלק מהמידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין ו-CUDL.) דורש בדיקה נוספת.

מכתב המורכב מרשימה ארוכה של ברכות ואיחולים לחג החנוכה לעשרות אנשים, ובהם אבו אלרצ'א ואחיו ואחיותיו, אמו של הנמען, בת דודתו של הנמען מצד אביו וילדה, אחותה, סת אלעיאל וילדה, סת אלג'לילה, סת יאקות, דודו של הנמען מצד אמו אבו סעד, אבו אלעלא ואביו, אבו אלפרג' ואביו, יעקוב/יעקב וטאהר. בצד ורסו רשומים שרבוטים של ספרות קופטיות.

מכתב מאת ברכאת בן סאסון אל עמראן בן בנאיה, באלמחללא (אלמחללא). בערבית יהודית, עם כתיב חריג במקצת (כולל ש במקום ס, ת במקום ד, וחילופין של ה ו-א). המכתב עוסק בענייני מסחר, ובהם בית בד (מעצרה). מוזכרים אנשים הנוסעים לפיום המבקשים להמשיך לקוס (קוס), רעיון שנגדו מתנגד השולח. במקום אחד הוא מפנה הערה לחארון בן אסחאק. AA. ASE.

מכתב עסקי בערבית-יהודית. קטע (חלק תחתון ימני). בכתב ידו של יפת בן מנשה הלוי. תיארוך: המחצית הראשונה של המאה ה-12. כמה מהביטויים כוללים: "...לפוסטאט... קח אותי אתך... שני הדינרים ושני הרבאעים... הרקובים(?), ומכור אותם... ושלח לי את המחיר, ואמור... הזקן אבו אל-מפצ'ל...", ולאחר מכן המכתב מסתיים בברכות (תכתץ אגל אלסלם...).

מכתב קהילתי או מסמך משפטי (פחות סביר) בערבית יהודית. תיארוך: ככל הנראה מאה 12 או 13. מרווח רחב בין השורות. נראה שעוסק באישה ששחררה את שפחתה הינדה, והמסמך מזהיר בחומרה שכל מי שינסה לשעבדה שוב יהיה ארור. מזכיר את בית הדין בבילבייס. דורש בדיקה נוספת. נעשה בו שימוש חוזר לחשבונות בערבית יהודית ובספרות יווניות/קופטיות בורסו.

תרגילי כתיבה של סופר. התיארוך הוא ככל הנראה מהמאה ה-16 או מאוחר יותר על פי הפלאוגרפיה. בכל אחת מהכותרות סיפק המורה דוגמה של כתב יד כדי שהתלמיד יחזור עליה. בצד הרקטו התלמיד תרגל את המבנים הדקדוקיים של ריבוי שבור עבור המילים קלם (עט) ודפתר (מחברת). בצד הוורסו תרגל את שמותיהם של פריטי לבוש שונים: קופטאן צודירי רפיק קושאק.

מכתב ממוסא בן אבי אל-חיי מאלכסנדריה אל נהראי בן נסים בפוסטאט. נכתב סביב שנת 1055. במכתב מובאים פרטים על המרת מטבעות ועל עסקים משותפים בין השניים. כמו כן מוזכר כסף שנשלח לאלכסנדריה ליעקב, הלוא הוא ישראל בן נתן (סהלון), בן דודו של נהראי. בצדו השני של המכתב כתב נהראי הערה על טעות שנפלה בחישוב של מוסא. המידע מבוסס על גיל.

מכתב מיוסף בן פרח מאלכסנדריה אל נהראי בן נסים בפוסטאט, מתוארך לסביבות 1045. הכותב חיבר את המכתב בחודש אייר העברי, לפני תחילת עונת ההפלגות, בעת שהסוחרים עומדים להתחיל במשא ומתן על מחירי המשלוחים. יוסף מבקש לנסוע לטריפולי שבלוב, אך לפני כן עליו לנסוע לפלרמו. בנוסף, הכותב מוסיף המלצה על אבון בן צדקה, בן עירו גאבס (קאבס).

מסמך משפטי. אבו אלבהאא' אלכהן אבן אלנחאל ("הדבוראי") מתחייב לפרוע לאחיינו משה הכהן 66(9)0 דרהמים של כסף, 200 דינרים, ו-100 אירדבים של חיטה טרייה במהלך חמש שנים. פרטים רבים נשתמרו (אם כי החלק העליון והצד השמאלי חסרים). מתוארך: סיוון 1525 למניין השטרות, שהוא 1214 לספירה. (המידע מכרטיסיית גויטיין.) ראו גם את המסמך הקשור.

מסמך משפטי בכתב ידו של רבי אפרים בן שמריה (פעיל בשנים 1007–1055 לספירה). מדובר בקטע שממנו שרד רק הצד הימני. אהרן בן פֻהַיד הלוי תובע את [...] בן יצחק. בין הצדדים התקיימה שותפות (ח'ֻלטה). המסמך מזכיר סכום של דינרים; צמיד זהב; דמי שכירות של מטיל זכוכית (סבּיכּה זֻג'אג'); וכן ערבונות. בין העדים נמנו שמואל וישועה בן שלמה.

מכתב/בקשה בערבית יהודית. הגב מורכב בעיקר מביטויי הכנעה ומחמאות מורחבים. החל מאמצע הגב, נראה שהשולח מבקש מינוי כחזן (תג'עלוני בחכם... פי מנזלה חזאניכם). החבר (כנראה הנמען) צריך לשפוט בין השולח ובין (ככל הנראה יריבו) מנשה המוזיקאי (? אל-מזמאר). לאחר מכן מצטט את מאמר יהושע בן קרחה מ-BM 83ב: 'יבא בעל הכרם ויכלה את קוציו'.

דף מפנקס בית-הדין, עם חמישה ערכים שונים, כולם חתומים על-ידי יצחק בן שמואל, כולם מתוארכים במפורש בין שבט לאייר 1410 לסלוקוסים (1099 לספירה). ורסו, שמאל, עליון: אבו אל-ח'יר שלמה הכהן בן סעדיה תובע את סעדיה בן יצחק, יום שני כ'ה ב[חסר, אולי אדר ב' כבערך הקודם] 1410 לסלוקוסים. חתמו: יצחק בן שמואל, הלל בן אלי ובנאיה בן משה.

שריד זעיר של רשימת חשבונות. ייתכן שהוא מתוארך לפי לוח השנה ההיג'רי במאה התשיעית, על פי הציון "סנת לטץ" שברקטו, אך אפשר שיש אות רביעית נוספת לאחר "לטץ". הסופר כתב בכתב עברי קורסיבי במיוחד, ולכן קריאת התאריך כשנת 939 להג'רה (כלומר 1532/33 לספירה) היא משוערת בלבד. הפלאוגרפיה אכן מתאימה לתאריך משוער זה. דרושה בחינה נוספת.

דף 1v: רישום משפטי הנוגע לתביעותיו של אבו אל-חוסיין אל-חלבי, הטוען כי נותרו חמישה דינרים מתוך עשרים וארבעה הדינרים ששולמו עבור רכישת ענבר על ידי אבו אל-חסן בן טיבאן. אבו אל-חסן מצהיר מנגד כי אינו חב דבר. חתום בידי יצחק בן שמואל. מתוארך לחודש אב שנת 1410 למניין השטרות (= יולי 1099 לסה"נ). המידע מבוסס על כרטסת גויטיין.

רשימת נדוניה המונה את פריטי הנדוניה שערכם מגיע ל-30 דינרים וכן חלק מבית. מתוארכת לסביבות שנת 1090. החתן: יוסף בן יעקב. הכלה: מליחה בת יחזקאל. תשלומי הנישואין: 10 + 40 = 50 דינרים. שמו של החתן והסכומים שבראש המסמך נכתבו בידי עלי בן יחיא הכהן. המידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין. ראו גם מסמך נוסף הקשור לעניין (PGPID 8408).

מכתב מזכריה בן גדליה בן עיאש, היושב בצהרג'ת, אל מוסא בן אבו אלחי, באלכסנדריה. תיארוך משוער: בערך 1063 לספירה. עניינו של המכתב הוא משלוחי כספים, ובמיוחד משלוח של שבעה דינרים ששלח חבוב בן חבאן מספאקס. הכותב מבקש מהנמען לקנות בכסף זה בשמים וסממני בושם, ולמכרם עבורו באלכסנדריה. המידע מבוסס על גיל, מלכות, כרך 4, מספר 719.

מסמך משפטי בכתב ידו של חלפון בן מנשה. עוסק באבו אלפצ'אא'ל ואשתו ("אמצ'א להא אלתצרף פי ג'מיעהא" — אישר לה את החופש להשתמש בכל הרכוש). לא נשתמרו פרטים נוספים. מתוארך לאלול 1446 למניין השטרות = אוגוסט/ספטמבר 1135, תחת סמכותו של מצליח גאון. העדים: חלפון בן מנשה, נתן בן שלמה, ואברהם בן ישועה (ז"ל). (המידע מכרטסת גויטיין.)

בצד הוורסו: מסמך משפטי. שבועה של מבורך בן נחום (או אולי אבן נחאס) הנוגעת לתשלום עבור בית, שלאבו עלי שמורה הזכות להיכנס אליו. (המידע מתוך כרטסת גויטיין.) תיאור נוסף מתוך רשומה PGPID 9223: מסמך משפטי או רשימה אחרת, בכתב יד שונה, העוסק בשבועה שנשבע מבורך בן נחום(?) בנוגע לשכר דירת בית, לבנייתו ולרכישתו על ידי אבו יעקוב.

וורסו: קטע משפטי שנראה כביד הלל ב' עלי. מזכיר [...] ב' בשארה, אבו אל-חוסיין, ו[...] ב' שמואל הכהן. רקטו: קטע משפטי שנראה כביד חלפון ב' מנשה. מזכיר [...] הקהילות ב' סעדאל ראש [...] ומבורך ב' ישועה. כמה מאותם אנשים מוזכרים ב-T-S Misc.28.1 (PGPID 23387). ראה T-S AS 145.333 (PGPID 16305) לקטעים המכילים את ידי הלל וחלפון.

פנים: מסמך משפטי (ערבות). שבו אל-שיח' אל-עמיד מצהיר שהוא ערב למשהו עבור אחיו אברהם ובנו יוסף ואנשים אחרים. המספרים 1592 ו-1593 מופיעים, אפשר תאריכים (כ-1281 לספירה). גב: חשבונות ביהודית-ערבית ובספרות יווניות/קופטיות, המזכירים אנשים כגון בעל ספינה (נאח'ודה), רשיד, מכין, סדיד, מוח'לץ, מוסה ועמיד. (מידע חלקית מתוך CUDL)

מכתב מאישה אל אליהו הדיין, כתוב בערבית-יהודית. נשתמר רק שבר קטן מהפינה הימנית העליונה. ככל הנראה השולחת היא אשתו סת ריחאן, המכונה בכתובת "אהל ביתה". המכתב מתוארך ל-ח' באלול, ללא ציון שנה, ופותח בכותרת מתהילים קכ"א ב'. בגוף המכתב מודיעה השולחת כי הסחורות הגיעו, ובכללן הטורבן הלבן (רדה). חלק מהמידע מבוסס על קטלוג CUDL.

מסמך משפטי. תאריך: מתייחס לתקופה של 5 שנים ולאחר מכן לסוף חודש אייר של שנת 153[.] או 1503 לשטרות. לפיכך מסמך זה עשוי היה להיערך בין 1498 ל-1539 לשטרות, המקביל לטווח 1186–1228 לספירה. (ניתן כנראה לצמצם זאת עוד.) מוזכרים "20 אִרְדַּב (של חיטה) בתחילת כל שנה", וכן אנשים כגון אחיין של מישהו [...] אל-כהן ו[...] אל-Ṣaʿīdī.

שבר משפטי בכתב ידו של מבורך בן נתן (כ-1150–1181 לספירה). בו מופיע אבו אל-[...] בפני בית הדין — אפשר שבבית הכנסת הארץ ישראלי — ומאשר קבלת תשלומי מזונות ממנצור לתקופה של ארבעה חודשים [החל מאייר] ועד אב בשנת 14[..] לפי מניין שטרות. מוזכר "סדר מרנא [...]." חלק מחתימתו של מבורך עצמו שמור, יחד עם זו של יעקב [בן יוסף] הכהן.

רשימה ביהודית-ערבית עם שמות, מיקומים וסכומי כסף. כנראה מוקדם-מודרני, המאה ה-16 ואילך. בין השמות והמיקומים המפורטים ישנה הפניה לג'מאל א-דין ולנמל הנילוס בולאק ברקטו (אולי גלגלי מים או מכונות מסוג אחר 'מדולאבין בולאק'). הורסו מזכיר את אחמד אל-קבאני (שוקל סחורות). שם מדף זה קשור ישירות ואולי מצטרף לשבר הסמוך ENA 2230.4.

מכתב. השולח, מהגר חדש בפוסטאט שהגיע מתימן, מתאר את עצמו כ"יונה שכנפיה נגזזו" (שורה 1), וכותב לאחיו באלכסנדריה על מצוקתו כשהוא נאלץ להתקיים על חצי דירהם או רבע דירהם ביום. הוא גם מוסר חדשות משפחתיות: "ובאשר למה שביקשת לדעת על יוסף... כעת יש לו תלויים רבים, וראייתו נחלשה, ואין לו דבר." פלימפססט (כתב על גבי כתב שנמחק).

מכתב מיוסף בן אברהם אל אברהם אבן יג'ו. מקום הימצאם של יוסף ושל אבן יג'ו אינו ברור: גויטיין סבר שאבן יג'ו שהה במנגלור ואילו יוסף נמצא היה במקום כלשהו בהודו, ואילו פרידמן מציע שיוסף הוא ששהה במנגלור ואבן יג'ו היה במקום כלשהו בתימן. פרידמן מתארך את המכתב לשנים 1140–1144. המכתב מכיל פרטים על עסקאות מסחריות שונות ביניהם.

חשבונות עסקיים בערבית-יהודית. כתב היד עשוי להיות מוכר (אולי של נהראי בן נסים?). תיארוך: המאה ה-11. במסמך מופיע סכום של 180 דינרים. מוזכרות סחורות שונות, ובהן: פלפל, פשתן ובגדים. בין האנשים הנזכרים: אבן עוכל, אלחמראוי, אלעריף, אלשאמי, וברכאת בן סעאדה. בין המקומות הנזכרים: אלכסנדריה ורשיד. ככל הנראה מצטרף עם קטע נוסף.

רשימה של 57 שמות, בחלק מהמקרים בציון מקצועם (רבים מהם רופאים, ושכיחים גם רוקחים, סוחרי משי, ואורגי משי וצובעיו). הרשימה פותחת ב"אבו נצר אבן דאוד ואביו". בין השמות המופיעים ברשימה (בשורה 7) מופיע דאוד אבן אלרייס, שייתכן שהוא בנו של הנגיד רבי אברהם בן הרמב"ם ונכדו של הרמב"ם. (המידע מבוסס על CUDL ועל כרטיסיית גויטיין.)

שבר ממכתב מאת אדם בשם יעקב המספר על האירוע שהביא אותו לפרק את השותפות שלו עם אחרים בבית בד ליין. בעת שעסק במסחר במשי באלכסנדריה, מכרו שותפיו חמור ופרד ורימו אותו, אך הוא בחר שלא להביא את הפרשה לבית הדין. בהמשך הוא מזמין את הנמען לבלות עמו את החג. במכתב מוזכרים אבו אלחסן, אבו אלפצ'ל, זכרי, אחיינו של זכרי, וחסן השליח.

קטע ממכתב בערבית-יהודית. ארוך ועתיר פרטים מעניינים. בצד הרקטו מסופר סיפור ארוך הנוגע לסריס, האמיר מֻרהַף אלדַוְלה, המלך, אדם בשם אלנֻמַיְרי, ועוד דמות ו"שפחתו שהיא אשתו". בסוף נזכרת אישה הצמה ומתפללת בעבור צעיר נעדר (ככל הנראה בנה). דורש בחינה נוספת. ככל הנראה מדובר בצירוף עקיף (זוהה על ידי אלן אלבאום) של שני קטעים.

מכתב שנשלח מעזה לפוסטאט, בערבית-יהודית. השולח שמע דיווח על אדם מסוים ש"מתפלל בקליוב" (قَلْيُوب), וייתכן שהכוונה לכך שהוא משמש כמֻקַדַּם (ראש הקהילה) במקום. הוא הודה לאל על "ביסוס מעמדך וכבודך" (קיאם ג'אהכּ, qiyām jāhika). שני קטעים נראים ככתובים באותה יד וייתכן שמשתייכים לאותו מסמך, אם כי אין ביניהם חיבור פיזי ישיר.

מכתב כמעט שלם בערבית-יהודית הממוען ל"אחי". הכותב מזכיר מכירת פריטים ברִיף (האזור הכפרי במצרים) ומדווח כי סחורות אחרות הגיעו בשלום ליעדן. חלק משמות הסחורות סתומים ולא ברורים (שית וידי... טובה... חגר אלרגל). המכתב מזכיר סֻפְתַּגַ'ה (שטר חליפין) ואולי גם לבנים (טוּבּה). הוא נפתח ונחתם באזכור של תנחומים. דורש עיון נוסף.

אגרת בכתב ידו של יפת ב. מנשה, כנראה מופנית לאחיו חלפון ב. מנשה. ביהודית-ערבית. שבר (החלק התחתון של הרקטו). מזכיר: מכירה של משהו על ידי אפרים; משהו שיש לשלוח עם אבן אל-דוואניקי(?) ('הקמצן'); בקשה דחופה לכתוב אל אל-קאדי אל-מכין בנוגע לדבר שיועיל ליפת; משהו 'השנה באל-מהדיה'; ברכות לסִתּ נעים (אפשרי שהיא אשתו של חלפון).

ביפוליומים מספר חשבונות. בערבית-יהודית. תיארוך: כנראה המאה ה-11 או תחילת ה-12. סכומים בדינרים. מוזכרים אבן טיבאן; ות'יקה; אבו אלמנא; אבו מנצור אלזייאת; אבו יעקוב אלחכים; מיילדת (? אלקאבלה); כמה רוקעות; חאמד בקיסריה. גם מוזכרים בית אבן שעיא; ברקלו (חבילה בינונית) פלפל; כיפה/רעלה כחולה (מעארקה); אבו מנצור אלזייאת שוב.

מכתב/עצומה מגבר לקבוצת שופטים הטוען שהוא משלם מזונות מספיקים לאשתו [...] בת חיים(?) בן [..]הא(?) ולשפחתה ולבת בת שלוש שנים, בתשלומים שבועיים שנמסרים דרך מחפוז, שומר (קייים) בית הכנסת הארץ ישראלי. הוא מתלונן שהיא תמיד מערערת על התשלומים וגוררת אותו לבית הדין, והוא אדם חולה וסובל מכך. תיארוך: כרבע השלישי של המאה ה-12.

מכתב מאת שליח הישיבה בפוסטאט אל יוסף הכהן אב בית דין בן שלמה גאון, בירושלים. התיארוך: אוגוסט 1053. המכתב כולל דיווחים שונים על בתי הכנסת של הארץ-ישראלים ושל העיראקים ועל מגעים עם נכבדי פוסטאט. בין היתר נמסר כי אבו עלי, שמש בית הכנסת של הארץ-ישראלים, חלה ולכן הזניח את תפקידיו, ובית הכנסת ירד מטה והגיע למצב של הזנחה.

מכתב מרופא אל כהן ובו הבעת תודה על דברי תנחומים. בסיומו של המכתב הוא רושם מרשם לצמיחת שיער על עור שבו אין שיער צומח. המכתב כתוב ביהודית-ערבית, אך הרופא פותח את המרשם בשורה אחת בערבית. המרשם, על פי תרגומו של גויטיין: "ייקח עורב שחור. יישרף, ייכתש ויילוש בשמן, וימרח על המקום שבו לא צומח שיער. ובעזרת האל, השיער יצמח".

הסכם פשרה שבמסגרתו הוחלפו טבעות זהב בשווי ארבעים דינרים (אחת מהן משובצת פנינה), עוד טרם השלמת הנישואים, אשר נדחו לשם השלמת חילופי הטבעות. בין השמות המופיעים במסמך: נתנאל; פצ'אא'ל הא-תלמיד (התלמיד); אל-מצמודי; [...] בת אבו עומר; [...] בן הלאל; וכן פרח, אביה או אחיה של האישה. (חלק מן המידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין.)

מכתב מאת ישועה בן אסמאעיל אלמכמורי בפוסטאט אל עיאש בן צדקה באלכסנדריה, בערך משנת 1050. ישועה בן אסמאעיל אלמכמורי מבקש מעיאש בן צדקה לברר בחשאי האם גיסו מתכוון לשלוח אליו סחורה כלשהי. עיאש בן צדקה רשם טיוטות של חשבונות במקום הפנוי שנותר בצדו האחורי של המכתב. המידע מבוסס על גיל, וקיימות הערות נוספות של גויטיין בנושא.

קטע מכתב ביהודית-ערבית (פינה תחתונה ימנית של הרקטו), על קלף. ككל הנראה מכתב מסחרי מגרבי מהמאה ה-11. מוזכר 'אדוני השלישי (אל-שלישי)' פעמיים; חבילה (רוזמה) עם כתובת 'השביעי (אל-שביעי)'. בורסו: רשימת שמות ביד אחרת: סעיד בן מבורך, עולא בן [...], אברהם בן פהד, יפת בן [...], מעאלי בן יצחק כהן, יוסף בן אברהים, אבו אל-חסן.

מכתב או עדות משפטית. שמו של משולם בן אלעזר הכהן מופיע בוורסו (כנראה זהה לזה שב-CUL Or.1080 J69, T-S 20.78 ו-T-S 8J21.3). המסמך מתאר מצב שכנראה הביא לכך שסוחר לא יכול היה לפרוע חובותיו. כולל את השורה: 'המלחים בזזו את המטען הקל' (ונהבו אל-בחארה אל-ח'ף). הכתב דומה לזה של ח'לף בן יצחק, אך רחב יותר וראשי הלמדים מקומרים.

מכתב, כנראה טיוטה. בערבית-יהודית. בכתב ידו של שלמה בן אליהו? ורסו (החלק הראשון של המכתב) מזכיר הגעת מכתב הנמען; הלוואה (אלעאירה = אל-עאאירה); שבועה 'בתורת משה רבינו'. פנים (ההמשך) מזכיר 'אוי לזה שדרש אותה ואוי ל-[...]'; אבן רצוי הנשיאות; 25 דרהמים כמחיר העתקת ספר המכיל 'שתי מסכתות הלכות נדרים'. (מידע בחלקו מ-CUDL.)

שני מסמכים משפטיים בכתב ידו של חלפון בן מנשה (פעיל 1100-1138 לסה'נ). ורסו: סוף פרוטוקול בית דין בנוגע לנישואין של אישה קראית וחתן רבני (אולי הזוג ברקטו?). האישה מסכימה שלא לאלץ את בעלה לאכול בשר שאינו שחוט לפי המסורת הרבנית, ולאפשר לו לשמור את חגי הרבניים. חתום על ידי החזן עלי בן יחזקאל הכהן החבר ב[סנהדרין הגדולה].

שטר הסדר גירושין בין כרימה בת יוסף — המיוצגת על ידי יעקב בן אברהם אלקאבסי — ובין סלמאן בן עלי / שלמה בן עלי. על השטר חתומים עלי בן עמרם הלוי, ראש הקהל הירושלמי בפוסטאט, ואברהם בן דוד [אבן סע'מאר]. השטר נושא את התאריך יום שישי, כ"ז בכסלו ד'תתי"א / נובמבר 1049, אך החתימות עצמן התעכבו עד סביבות כ"א בטבת (דצמבר 1049).

מכתב מברוך בן יצחק, רבה הראשי של חלב שבסוריה, אל עמית שלו, ככל הנראה בפוסטאט. התיארוך המשוער הוא סביב שנת 1100. הכותב מבקש מהנמען לשלוח אליו מסמכים משפטיים הנוגעים לרכוש השייך לכמה יתומים, רכוש ששוויו עולה על שלושים דינרים. ברוך מבקש שהמסמכים יישלחו בדואר מיוחד, שכן הסוחרים מתעכבים בדרכם ובקושי מצליחים להגיע לחלב.

מכתב מאלכסנדריה אל אבו אלמעאני. שריד של מכתב עסקי העוסק בעסקאות שונות, חלקן מתרחשות באלכסנדריה, ובו אזכור של רכישת זרעי פרג ואורז וכן של קודקס ששימש ככל הנראה כעירבון. נראה שחלק מהטקסט בצד האחורי שייך לאותו מכתב עצמו. שאר הצד האחורי הוא מסמך אחר (אך אפשר שקשור) הכתוב בכתב ערבי. (המידע מתוך כרטיסיות גויטיין ו-CUDL)

מכתב בערבית-יהודית. בקשת עזרה בעניין אישי. תיארוך: כנראה המאה ה-12 או ה-13. המכתב ממוען לשני אנשים. השולח אינו מפרט את נסיבות המצב אלא מבקש את עזרתם בלשון מסויגת ומכובדת. בין היתר הוא מזכיר את געגועיו לילדיו ומבקש לדעת בפירוט מה אירע ל"אדון" (אלסיד). דרישות שלום לאבו סעד ולאחיו ולאבו אלעז. נכתב ביום שישי, ח' בטבת.

הערכת נדוניה (תקווים). הכלה: סת אלבהאא בת יכין. החתן: יפת בן סעדיה. המקום: מליג'. התאריך: ח' באדר ב' א'תמ"ה למניין השטרות = 5 במרץ 1134. תשלומי הנישואין: 6 + 20. הסכום הכולל (כולל הנדוניה): 90 דינרים. העדים: יפת בן שלמה; פרחיה בן טרפון הכהן; משולם בן מנשה; יוסף בן יעקב החזן. (חלק מהמידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין.)

מכתב מן מבארכ בן הִבּה אלוואסטי אל אבו סעד ואבו אלפצ'ל בני אבו אלבקאא אלעג'מי. המכתב כתוב בערבית-יהודית. הכתובת רשומה פעמיים בערבית-יהודית, ואף קיימת כתובת חלקית בכתב ערבי. ייתכן שהשולח זהה למבורך בן נתן הכהן אלוואסטי המוזכר במסמך אחר משנת 1146. החלק מן המכתב שהשתמר כאן מכיל ברובו ביטויי נימוס אפיסטולריים מקובלים.

מכתב מיוסף בן ק[...] אל-[...]אן אל אבו אלפצ'ל [עטאללה?] בן יעקוב. בערבית-יהודית. כתב יד גולמי מאוד. הכותב שרוי במצוקה מסיבה כלשהי, ונראה שכספו אזל בעטיו של אבן אסד, והוא מודה לנמען על עזרה שהושיט לו בעבר. פרטי סיפורו קשים לפענוח. צדו האחורי של הקטע נוצל מחדש לרישום חשבונות בערבית-יהודית, אך אלו דהויים מכדי להיקרא.

שבר אגרת המופנה לרייס. ביהודית-ערבית. מזכיר את אשמון. הסופר מכונה אבן אל-מצרי: הבאה בירושלים . . . ומולאי אלרייס אל . . . ישיבות מהני . . . מא תחאדרה . . . ויגעל דורתה(?) . . . אלעצים פימא גרי . . . מן הקבה פי מגי . . . אלי אשמון . . . . אליו יגדל . . . רצון . . . וכאתב הדה אלאחרף אבן אלמצרי . . . . ה ויכדמהא באתם

שאלה משפטית, ייתכן שהיא טיוטה, ביהודית-ערבית. ישנו טקסט בכמה זוויות, כולל טקסט דהוי המצוי מתחת לטקסט הנראה בשכבה הישנה יותר של הפלימפסט. מהתמונה נראה כי המסמך מקופל בצורה מיוחדת וייתכן שיש טקסט נוסף המוסתר תחת הקיפולים. ייתכן שהשבר המורכב הזה שימש כמסטרה (לוח שורות) בהתבסס על שורות חורי הנקב הנראות בבירור בגב הדף.

מכתב רשמי בערבית-יהודית, עם רווח רחב בין השורות. מתוארך ליום שלישי, י"ח בחשוון. נשתמרו חלקים משש שורות סמוך לראש המכתב. חלק מן הנוסחאות הפורמליות זהות לאלו שבמכתב אחר, וגם כתב היד דומה. בצד האחורי של הקטע מופיעים רישומים מזדמנים בכתב עברי ובכתב ערבי; אלו האחרונים נראים כטיוטות לפתיחה של מכתב, אך טרם פוענחו במלואם.

מכתב מאדם באלכסנדריה (לפי גיל: אבראהים בן פרח' אלאסכנדראני) אל נהראי בן נסים בפוסטאט. מתוארך לסביבות 1055, ככל הנראה בתחילת הקיץ. השולח מזכיר ספינות שהגיעו מן המערב, אחת מסיציליה שהפלגתה ארכה 20 ימים, ואחרת מלמטה (סמוך לאלמהדיה) שהפלגתה ארכה 45 ימים. הוא מבקש מנהראי להשיג עבורו צדפות ופנינים ולשולחן אליו בדחיפות.

שאילתא הלכתית, טיוטה. בכתב ידו של ברכות בן שמואל. ממוענת אל יוסף ראש הסדר. העמוד מחוק בקווים. גבר נתן מחצית מבית (שלמעשה שייך לאשתו) כמשכון עבור חוב של 8 דינרים, ולאחר מותו של הבעל תובע הנושה את הכסף מן האלמנה. סביר להניח שאותו מקרה עצמו מתואר גם בקטע נוסף ובכמה קטעים אחרים — לדיון מלא בעניין ראו מאמרו של פרידמן.

מכתב מאת אברהם כהן, בערבית-יהודית. תיארוך: המאה ה-15 בקירוב. המכתב מדווח על תלונתו של מלמד מצפת שהשתקע בעזה, ולפיה ראש הקהילה המקומי הסית נגדו את ילדי הקהילה (צביאן אליהוד) — האשמה שראש הקהילה הכחיש מכול וכול. (המידע מבוסס על "החברה הים-תיכונית" של גויטיין, כרך ב', עמ' 62, כרטיסיות המחקר של גויטיין, וקטלוג CUDL.)

מכתב מאדם בשם אבו אלפצ'ל אל בת דודתו מצד אמו, המתגוררת במצרים. כתוב בערבית-יהודית. הכותב מפציר בה לעלות לרגל לארץ ישראל ולבקר במקומותיה הקדושים. אבו אלפצ'ל מקווה שלא רק שהיא אכן תעלה לרגל ותבוא לבקר אותו, אלא ככל הנראה גם שתינשא לו, וכי השניים יבלו יחד את שארית חייהם בארץ ישראל. (המידע מבוסס על המהדורה של צינגר.)

הקטע השמאלי: מכתב מאת שמריהו בן אהרן הכהן הרב, מצאצאי אליהו הכהן, אל אבו ת'אבת יכין בן נאשי הכהן. רובו בערבית-יהודית, כשהפתיחה כתובה בעברית והכתובת בצדו האחורי בכתב ערבי. השולח מדווח לנמען כי מילא את בקשתו ושוחח עם הנשיא בעניין מחלוקת מסוימת הנוגעת לקהילה ולחזן. בצד האחורי שימש מאוחר יותר לניסיונות קולמוס בעברית.

שני קטעים ממכתב בערבית-יהודית המהווים את הפינה הימנית התחתונה של הצד הקדמי. כתב היד אלגנטי ומובחן. זמן הכתיבה: ככל הנראה המאה ה-12. נזכרות במכתב בקשות ועסקאות שונות, אך הן מעורפלות מכדי להבינן ללא צירופים נוספים. מוזכרת קרובת משפחה הדואגת למישהו. בצד האחורי דרישת שלום לאבו סהל הכהן. הצירוף נעשה על ידי אלן אלבאום.

קטע משטר משפטי בכתב ידו של חלפון ב. מנשה הלוי. תיארוך: מוזכרות שנת 525 להיג'רה ו-[144]2 לספירת השטרות, המתאימות לשנת 1130/31 לספירה. מוזכר סכסוך משפטי בבית דין מוסלמי עם שני מוסלמים בשם: ח'לף ב. צאבר אל-דוולה, והקאדי עבדאללה ב. ע'אלב. עניינו מכירת חנות וסכום של 12 דינרים. ככל הנראה הצטרפות עקיפה עם T-S NS 184.47.

מכתב ביהודית-ערבית. כתב יד תימני? פגום מאוד ודהוי. תיארוך: המאה ה-12. חלק מהשמות המוזכרים קשורים ל-India Book II, כגון יַעֲקֹב אַל-עַדַּנִי וּמַצְמוּן. ייתכן שהוא אף מופנה אל מַצְמוּן ("...יָא מַצְמוּן לָא תַלוּמוּנָא עַלָא..."). מוזכרים גם השמות סֻלַיְמָאן וּמַנְצוּר. לפחות חלק מן המכתב עוסק במשלוח משי. AA. ASE.

רשומה משפטית. רק החלק האחרון שמור. מתוארך: 1429 לספירה הסלאוקית, שהיא 1126/27 לספירה הנוצרית. חתומים: אברהם בן שמעיה; יצחק בן ע'אלב; עלי בן יחזקאל הכהן. הערה: T-S NS 226.9–11b הם כולם דפי כפולה בכתב ידו של חלפון בן מנשה, כנראה מאותו פנקס בית דין. בעמוד הימני של T-S NS 226.9 נמצא למעשה טביעת ראי של T-S NS 226.11a.