סופרים וכותבים בגניזת קהיר — עמוד 3

רקטו: שטר כתובה, קטע. החתן: אבו אלפרג' ישועה בן ברכות. הכלה: מלאח בת אבו אלפרג' (מתוך הוורסו). תיארוך: תחת רשותו של הנגיד שמואל בן חנניה (כיהן 1140–1159). עד: יהודה בן שלמה הסופר. אף אחד מהפרטים הכספיים לא נשתמר, אך מן הוורסו אנו לומדים שהמוהר המאוחר היה 5 דינרים. ורסו: מסמך משפטי שנכתב על גב הכתובה הקרועה. הבעל והאישה שמן הרקטו נישאים מחדש לאחר שהאישה הבטיחה שלא לצאת מן הבית ללא רשות בעלה. הבעל עדיין חב לה דינר אחד, שיהיה עליו לשלם אם יריבו שוב. בכרטיסיית הרישום של גויטיין מצוין השם נתן בן שמואל החבר — האם המסמך נכתב בכתב ידו? עדים: סעדיה בן נתן, יהודה בן שלמה הסופר, ומבורך בן נתן. המידע מבוסס על כרטיסיית הרישום של גויטיין.

שטר מכר של עבד בשם פיירוז. בכתב ידו של מבורך בן נתן. מתוארך לעשור האמצעי של חודש כסלו שנת 1487 למניין השטרות, היינו נובמבר/דצמבר 1175. על פי השטר, הרופא א־שיח' אל־מהד'ב אבו אל־פצ'איל יקותיאל בן משה השר הנכבד הסופר המהיר פקיד הסוחרים (ז"ל) מוכר את עבדו (וציף) פיירוז, שנולד לתוך עבדות (מֻוַלַּד), תמורת 12 דינרים לדודו מצד אמו א־שיח' אל־ת'קה אבו אל־ברכאת יהודה בן אלעזר (ז"ל). פרט אגבי מעניין הוא שהעסקה נעשתה בנוכחות עדים בביתו של המוכר, אשר היה חולה באותה עת. העדים החתומים: ישועה בן חותם הלוי; משה בן אברהם הלוי. בצד האחורי של המסמך מופיעה הערת תיוק בכתב ערבי (עהדת פיירוז — "שטר פיירוז"). (חלק מהמידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין.)

חשבון הכנסות משכר דירה, מתוארך לסביבות אוקטובר 1201. דף כפול מתוך פנקס, שממנו השתמר רק החלק העליון. במקור נכלל בו חשבון של הכנסות והוצאות כאחד, אך רק פריטים מעטים שרדו מן ההוצאות. החלק הראשון כולל את הכנסות חודש מרחשוון ואחריו את הכנסות חודש כסלו. החשבון מציין 27 שמות של דירות מאוכלסות השייכות ל-15 מתחמים, ובכללם הפונדק. סך ההכנסות בחודש מרחשוון עמד על 269 דירהם, לעומת ההכנסה הצפויה של 555.5 דירהם — פער המצביע על אובדן הכנסות של 286.5 דירהם, כלומר יותר ממחצית. עובדה זו היא כמובן אחד הסימנים לרעב ולמצוקה ששררו באותה תקופה (על פי גיל). המסמך נכתב בידו של סופר בית הדין יוסף בן שמואל בן סעדיה הלוי (פעיל בשנים 1181–1209 לערך).

רשימה של תשלומים וחובות שבה נזכרים אנשים שונים: משה בן חיים, בנימין מוריסיקו[?], ומשה בואליירו (בַוִילְייֵרו). הסופר בחר לנקד את השם האחרון, אולי משום שלא היה מוכר לו. רכיב בולט נוסף במסמך זה הוא ההתייחסות לתשלום שהתקבל ב"מצרים הישנה" (כלומר פוסטאט), בשורה 9 ברקטו. מכיוון שרוב האוכלוסייה היהודית המקומית התגוררה כבר בקהיר עד שנת 1500, נדיר למצוא אזכורים ישירים של פוסטאט במסמכי גניזה מהעת החדשה המוקדמת. הרשימה, הכתובה בעברית, היא ככל הנראה חלק מחוברת רחבה יותר שבה חשבונות אחרים מזכירים תשלומים במטבע השרפי (שרפי = מטבע שהופק לאחר 1425 לספירה). אזכור נומיסמטי זה, בשילוב עם הפליאוגרפיה, מסייע לתארך את הקטע למאה ה-15 או ה-16.

מכתב מאת מצ׳מון בן חסן, בעדן, אל אברהם בן יג׳ו. תיארוך: בקירוב 1135 לספירה. קיימים קטעים של ארבעה או חמישה עותקים שונים של המכתב הזה. הקטע הנוכחי מסומן כעותק 3. כאן הסופר הכין גרסה שנייה של המכתב הכוללת את תוספותיו של מצ׳מון (הפוסט-סקריפטים) מעותק 2. העותקים השונים של המכתב הם כדלקמן: עותק 1 (המקור בכתב ידו של מצ׳מון): בגב העותק הזה נמצאים חשבונות שכתב אבן יג׳ו. עותק 2 (העותק הראשון של המעתיק/הסופר). עותק 3 (העותק השני של המעתיק/הסופר): הוא הדף הנוכחי. עותקים 4 ו-5 (זהות המעתיקים אינה ברורה). עותקים 1–3 זוהו ופורסמו על ידי גויטיין ופרידמן בספרם על סוחרי הודו (2008). עותקים 4–5, וכן חיבור ישיר לעותק 3, אותרו בשנת 2023.

ורסו (השימוש המקורי): דו"ח ממשלתי, ככל הנראה טיוטה, בכתב ערבי. התיארוך הוא למאה ה-12, על סמך פתיחות הדוחות האופייניות לתקופה זו. בתחתית המסמך נכתב דו"ח נוסף בכיוון הפוך, אך הוא אינו קריא במיוחד. הדוחות עוסקים באספקת תוצרת חקלאית (אלע'לה), ככל הנראה תוצרת השייכת למדינה. רקטו: תרגול כתיבה. כתב יד בסגנון לשכת הסופרים (chancery), עם רווח רחב בין השורות. תלמיד או מתאמן העתיק כל שורה במרווח שבין השורות (לדוגמה דומה ראו אצל רוסטוב, Lost Archive, עמ' 222). הטקסט מזכיר אישיות רמת מעלה אשר "לנו ולמוסלמים יש בו תועלת גדולה" (ולנא וללמסלמין בה נפע כביר). כמו כן מוזכר "צ'אמן מכס במצר" (הממונה על המכס בפוסטאט). דרוש עיון נוסף.

הסכם פשרה בין שותפים שנערך בביתו של רבי משה דמוהי בקהיר, ונושא בשורה 34 את התאריך ט' בחשוון ה'ש"ד לבריאת העולם (1543 לסה"נ). תאריך זה אינו תאריך הרישום המדויק של המסמך, שכן הפינה הימנית התחתונה אבדה בשל נזק, וככל הנראה נערך מעט מאוחר יותר במהלך המאה השש-עשרה. הסכם הפשרה בין השותפים עוסק בעלויות שכר הדירה והתיקונים של מבנה שחלק ממנו שימש כבית תפילה עבור הקהילה המערבית (המגרבית). בין השמות של המעורבים בעניין נמנים: רחמים בן מרדכי חדאד ונג'מה בת הרופא סעדיה טויל. ייתכן שהעד בדוסה בן אשר הוא גם סופר המסמך. הוא מופיע כעד יחיד במסמך סמוך משנת 1569 לסה"נ. המידע מבוסס על כרטיס המפתח של גויטיין ועל המהדורה של דותן ארד.

כתובה, ככל הנראה מקהיר, על סמך אזכור הנילוס (נילוס) בנוסחת המקום בשורה הרביעית וחתימת העד יחזקאל חפץ. הכתובה מתוארכת לתמוז ה'תקנ"ד[.] לבריאת העולם, היינו 1780–1789 לספירה. הספרה האחרונה בשנה אבדה עקב פגיעה במסמך. רוב הביטויים האינפורמטיביים בכתובה מחוקים, אך ניתן ללמוד שלחתן שלמה הייתה זיקה כלשהי לסלוניקי (אולי מקום מגוריו או מקום הולדתו). החתימה באמצע החלק התחתון היא ככל הנראה חתימת החתן, ומאששת את שם משפחתו: אליקים. שמה הפרטי של הכלה מחוק (?מרא), אך שמו המלא של אביה המנוח, מאיר הלוי, מופיע בשורה 7. חתימת העד בצד שמאל היא של יחזקאל חפץ, סופר ורב בקהיר בשנים שבין שנות ה־80 של המאה ה־18 לשנות ה־20 של המאה ה־19.

מסמך משפטי בעברית, פגום מאוד. מקום: קהיר. תאריך: 16 ___ [שם החודש חסר] ___52 לבריאת העולם. על פי הפליאוגרפיה, השנה היא ככל הנראה 5552 לבריאת העולם (1791/1792 לספירה), אך הערכה זו טעונה אישור באמצעות בחינה נוספת של השמות המוזכרים. חתום בידי יעקב ארוך וכן בחתימה קליגרפית של סופר. בשורות הפתיחה של המסמך יעקב ארוך מקבל תשלום מחנונה ____ (השם אבד עקב הנזק). העסקה קשורה ככל הנראה לרשימה הארוכה של פריטים המופיעים בשורות 5–11: "קמצאן שאש" (חולצת מוסלין), "אטלס אזרק" (אריג סאטן בצבע כחול), "סנאדק ישנה" (תיבות ישנות) ועוד. על סמך הפריטים המוזכרים נראה שייתכן ומדובר ברשימת נדוניה — אך היקף הנזק מקשה לקבוע זאת בוודאות.

ייפוי כוח. המקום: זווילת אל-מהדיה, תוניסיה. יום שני, א' באב [ד']תתל"ג לבריאת העולם, היינו יולי 1073. בו אבו סעד אסחאק בן ח'לף בן עלון אל-כאתב אל-מצרי, יהודי קראי, מעניק להסון בן אבו אל-פרג' מהדוי את הזכות לפעול בשמו ולגבות בחזרה רשימה ארוכה של כלי בית, אשר אבו סעד הפקיד אצל סתונה בת סלימאן בן הבה, המכונה "סראג' אמיהי" ("מנורת אמו"), אשתו של מוסא בן ח'לף. חתומים על המסמך הפרנס מבורך בן אברהם, הסופר עיאש בן יהודה, ומשה בן דוד. אישור המסמך (validation) חתום בידי יהודה בן סעדיה, משה בן שלה הלוי, ויוסף בן פרח. לפי גויטיין, ייתכן שאחד הרישומים המשפטיים שבמסמך אחר קשור לאותו עניין או מהווה גרסה של אותו מסמך עצמו.

חשבונאות פיסקלית. מתוארך (על פי אחד הקטעים): שנת 436 ח'ראג'י = 1044/45 לספירה בקירוב של שנה-שנתיים. נוכחים שלושה או ארבעה מסמכים נפרדים: (I) סופה של עצומה (פטיציה) עם ברכות לח'ליף או לבעל שררה גבוה (ולמולאנא צלא אללה עליה אלראי אלעאלי). (II) חשבון של קבלת תבואה(?) במחסן ממשלתי (מסטח?) או בבית זיקוק לסוכר (מטבח׳, מילולית "מטבח"). (III) שני גושים נוספים של חשבונאות פיסקלית, הכתובים בזווית של 90 מעלות זה לזה. דורש בחינה נוספת. הצד השני שימש בשימוש משני לדרשה או תפילה בעברית העוסקת בחטא ובתשובה. כמו כן נעשה שימוש משני באותו צד על ידי סופר עברי אחר עבור טקסט שטרם זוהה. דורש בחינה נוספת. צירוף עקיף: עודד צינגר.

מסמך משפטי. הסכם שותפות. מתוארך ל-14 במאי 1238. נכתב בכתב ידו של שלמה בן אליהו (כפי שזיהה גויטיין), מלמד וסופר בית הדין. עניינו של המסמך שותפות ב"מטבח" (מטבח'), ככל הנראה מתקן שעסק בהכנת מזון. אזכור של "חלוקה" (כלומר חלוקת נכסים) והאמירה ש"רק [...] נותר" מרמזים כי ייתכן שמדובר בהסדר שותפות ושטר שחרור, או למצער ששטר השחרור לא לווה בסיכום סופי של מלוא החשבונות, אם כי מצב השתמרותו של המסמך אינו מאפשר ודאות בעניין זה. השותפים היו אבו אלרצ'א יחיא בן שמואל ואלמכין בן שלה הלוי. התאריך המדויק נתון לפי הלוח המוסלמי (28 ברמדאן 635), וכן לפי הלוח העברי (העשור האחרון של חודש אייר) בצירוף שנת המניין הסלאוקי (1549).

שטר כתובה מעוטר מקהיר, "[סמוך ל]פוסטאט מצרים אשר על נהר נילוס". על אף הנזק שנגרם למסמך, ניתן לשחזר את נוסחת המיקום הזו על פי השורות הפותחות של כתובות אחרות מהעת החדשה המוקדמת. התיארוך הוא 1785–1825, טווח זמן משוער המייצג את תקופת פעילותו של הסופר מאיר בן-נעים. השנה המדויקת לא השתמרה. שם הכלה הוא אסתר, וכינוי המשפחה האבהי שלה (דיין) מופיע בשורה 22. שם החתן אינו משתמר בגוף הטקסט, אך ניתן להניח שהוא חיים שלום, שכן הוא חותם כצד מסכים לנישואין. שתי חתימות העדים הן של מאיר בן-נעים (הסופר) ושל דוד אלגאזי (העד השני). הסכום הכולל של מתנות החתן והנדוניה עומד על שבעים-____[?] גרושים/קורוש (אולי "גירושים אריות").

מכתב אל אברהם בן יצחק בן נטירא, בעברית. כתב היד הוא של אדם בשם אברהם הכהן, המוכר בעולם חקר הפיוט כסופרם של שירי שבח שהופנו אל אדם בשם אברהם הבגדאדי. שייבר פרסם מכתב זה כמפתח לזיהוי דמותו של אברהם הבגדאדי — דהיינו, אברהם בן יצחק בן נטירא, בן למשפחה מיוחסת מבגדאד; סבו או אבי אבותיו, נטירא, שימש כבנקאי של החליפים אלמעתצ'ד ואלמקתדר בין השנים 892 ל-910 לסה"נ. המכתב שלפנינו הוא בקשת עזרה ותחינה. הכותב מזכיר את מותו של "האיש המערבי שהיה עמי", ומתאר כיצד הוא חי כעת בעוני, וכיצד הקהילות עצמן עניות מכדי לתמוך בו. ההערה שבצד האחורי עשויה להיקרא, על פי שחזורו המסתבר של שייבר: "אנא קר[ע] את המכתב הזה, מי שיקראנו".

מכתב הממוען לקהילה היהודית בעניין מינויו של דוד הראשון בן אברהם בן הרמב"ם לנגיד. התיארוך: כאמצע המאה הי"ג. גויטיין הציע את שנת 1238, אך הייתה לפחות הפסקה אחת בכהונתו של דוד הראשון בן אברהם בן הרמב"ם בין השנים 1237–1300. השולח מדווח כי "כל נכבדי המדינה מסייעים לנו ושמחים בעלייתו לשררה של רבנו דוד". האמיר ג'מאל אלדין דורש כעת מן הקהילה לשלוח אליו עשרה מזקניה. השולח מבקש לפחות תשעה אנשים בשמותיהם: אלרצֻי, אלרשיד, פח'ר אלדולה, עפיף, אבו עמראן אלעטאר הלוי, אבו אלמג'ד הכהן, הבה בן דוד, הכהן אלבזאז, והמלמד ר' נסים. הכתב הוא של אותו סופר שכתב חיבור מיסטי או חסידי, וככל הנראה גם מכתב של אפרים בן שמואל המלמד.

חשבונות מאוחרים בערבית-יהודית על דף כפול (ביפוליום) המרמז על קיומו של פנקס רחב יותר — דבר הנתמך גם בצירופים (joins) של קטע זה. בעל הפנקס מציין כי שהה באלכסנדריה בשנת 1583 לסה"נ (אייר ה'שמ"ג) באמצע הצד האחורי (verso), ובאותה רשומה עצמה מזכיר את "אבראהים באשא" — אזכור שעשוי להתייחס לפקיד מדינה. בראש הצד האחורי מזכיר הסופר עסקה עם אדם בשם יצחק בן רוזל, שבמסגרתה משמשים מטבעות כסף מסוג "מיידי" (מדין). חציו האחד של הצד הקדמי (recto) דהוי וכהה במידה ניכרת, ואילו החצי השני כולל מגוון רחב של רשומות פיננסיות יומיומיות שבהן ייתכן שנעשה שימוש במטבע "ג'דיד" (או "cedid" בטורקית עות'מאנית), בשורה 3 של הצד הקדמי.

הסכם חניכוּת בין דוד דיין (המאסטר המכשיר) לבין חניך ששמו הפרטי ניזוק קשות, אך ניתן להסיק ששם משפחתו הוא קארו על סמך אזכור אביו בשורה 14 — שם הוא מתחייב לשלם קנס במקרה שבנו יפר את תנאי החניכות ויסרב לשלם את הקנס בעצמו. ההסכם מתוארך לסוף חודש אדר ה'תקפ"ב, היינו 1822 לספירה, ונערך בקהיר. בשורה 2 מוגדרת החניכות כ"מלאכת הנוצה", ובהמשך המסמך מופיע סעיף המבהיר שמדובר במקצוע מסחרי ("במלאכה אצל הסוחרים"). מאיר בן-נעים חתם הן כעד/סופר והן בשם "האב והבן הנזכרים לעיל". כמו בחוזי חניכות אחרים מראשית המאה ה-19, גם הסכם זה כולל סעיפים בדבר שכרו של החניך, אך הפרטים המדויקים אינם ברורים בשל קרעים ודהיית דיו במסמך.

מכתב ממשה בן יפת/חסן אל החבר עלי בן עמרם. כתוב בעברית ובערבית-יהודית. המכתב מדווח כי מפרّג' בן חוסיין בן שעיב מינה את אבו אלעלאא יוסף בן עבדאללה לטפל בענייניו העסקיים בחו"ל. אין זה ברור מיד האם מדובר בצוואה או רק במינוי של סוכן. ששת העדים למינוי הם: והיב בן חסן; אפרים בן אבו יעקב; צאעד בן [...]; [...] בן סלימאן; משה בן חסן (סופר המכתב); ושלמה בן חסן. בצד האחורי (מלבד סיום המכתב והכתובת) מופיעים שני אישורים נוספים, המאשרים כי שולח המכתב, משה בן יפת, בא ואישר שהמכתב נכתב בכתב ידו. האישור הראשון נכתב ונחתם בידי זרעא בן עמרם, והשני בידי יחיא(?) בן עמרם הלוי. (חלק מן המידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין.)

קטע ממכתב משפחתי, קרוע אנכית לאורך האמצע. ממוען לפֻצַ'ילה (פוצילא) באלכסנדריה. בערבית-יהודית. תיארוך: מאוחר, ככל הנראה בערך המאות ה־15–17. בראשית המכתב מובאות דרישות שלום מאֻם חַצְרִיַּה (אום חצרייא) ומחַצְרִיַּה; וכן מגיסו של הנמען, יוסף, ומאֻם יוסף, ומחנה, ומיהודה. בנקודה מסוימת פונה הכותב אל הנמען בכינוי "יא ואלדי" ("הו אבי"). מוזכר דבר־מה מוונציה ([...] בֻּנְדֻקִי). מוזכר סֻלַיְמָאן. בעמוד השני (רקטו) מתייחס הכותב לנעילת ביתו של מישהו; מופיע הביטוי "אתה יודע שאני אחותך"; וכן מסופר כיצד מאז שאסתר עברה דירה, "אמך נמצאת במקום אחר בכל יום, יום [...], יום אצלנו, ויום בבית [...]". ראוי לעיון נוסף.

רשימת ספרים בארבעה טורים, הכוללת ספרי מקרא, מסכתות תלמוד, "תפילה" של רב סעדיה, סידור אלסג'למאסי, חיבורים מאת אבו אלפרג' אבן שחתל, פירושים על ספרי בראשית ובמדבר, ומדרש תנחומא. לעיתים מצוינים גם פרטים על סוג הכתב (למשל "כתב זעיר" או "דיו אדומה"). המידע מבוסס על קטלוג CUDL. כתב היד הוא של משה בן לוי הלוי (אשר ידוע כי עסק לזמן קצר כסוחר ספרים או כסופר). רבים מהספרים ברשימה זו מתוארים כ"בכתב ידי" או "בכתב יד של אחי — לקחתי אותו מביתנו". האח מזוהה כאבו אלחסן (כלומר ידותון הלוי) בשתי השורות האחרונות של הטור השמאלי בצד הוורסו. קיימת רשימת ספרים דומה בכתב ידו, ייתכן שמדובר בקטע מצטרף, אם כי לא ברור.

שטר מכר של שפחה. המקום: קהיר. התאריך: יום שלישי, ט"ו בטבת אתתט"ז למניין השטרות = ינואר 1105. אבו סעד חלפון (כך בשורות 18, 20, 26, אך מאויית "ח'לף" בשורה 4) ואבו אלפצ'ל יוסף, בני משה הכהן — פקיד ממשלתי בכיר שנשא בתואר סני אלדולה (השווה למסמך אחר שבו מופיע אותו אדם) — מוכרים שפחה נובית בשם חד'ק ("זריזות" או "מיומנות") לאחותם זין סת אלדאר (ייתכן שזו אותה אישה הידועה בשם זין סת אלחסן ממסמך אחר) תמורת 20 דינרים. על השטר חתומים צדקה בן שלמה הלוי ואהרן בן נמיר הכהן. את השטר אישר אברהם בן נתן אב בית הדין, שאף שימש כסופר שכתב את המסמך. (חלק מהמידע על פי גויטיין, חברה ים-תיכונית, כרך א, עמ' 137.)

חוזה אירוסין (שידוכין) הכתוב בכתב ידו של יהודה בן טוביהו הכהן, ששימש כמוקדם של בלביס. מקום עריכת המסמך: בלביס. מתוארך לאדר ב' אתקכ"ט לשטרות, כלומר פברואר/מרץ 1218 לסה"נ. המאורסת היא נערה יתומה בת תשע בשם סתית. במסמך נאמר כי היא "תיכנס לחופה בשנת 1523" (ככל הנראה טעות סופר, וצריך להיות 1533 לשטרות = 1221 לסה"נ), "שלוש שנים מיום [...]". המסמך שעל הצד הקדמי (recto) קשור לאותו עניין ומופיע ברישום נפרד. ייתכן כי קיים חוזה נוסף הקשור לאותו זוג. (חלק מהמידע מבוסס על עבודת הדוקטורט של איב קרקובסקי על התבגרות נשית במסמכי גניזת קהיר משנת 2012). פורסם בידי אשור בעבודת המוסמך שלו על מסמכי אירוסין.

פנקס חשבונות בערבית-יהודית. מתוארך במקומות שונים לתחילת המאה ה-18, למשל "שנת הנה ישעך בא" (=463=1703). ייתכן שמופיעים בו גם תאריכים מוקדמים יותר, מסביבות שנות ה-40 של המאה ה-17, אך חלק זה במטא-דאטה של הקטלוג אינו ברור. הפלאוגרפיה מזוהה ככתב תימני רהוט. בכותרת אחת לפחות (4v) מציין הסופר: "עשיתי חשבון עם כה׳׳ר רחמים" לפני שהוא מספק את התאריכים הרלוונטיים. אופי החשבונות מתבהר יותר בדף 4r, בכותרת: "מן ר׳׳ח תמוז מכר כה׳׳ר רחמים לר׳ אברהם ראובן" — המעידה על עסקת מכר בין שני אנשים. הכותרות מצביעות על כך שמדובר ככל הנראה בפנקס חשבונות פרטי ולא בפנקס קהילתי, אם כי שתי האפשרויות מועלות בקטלוג.

רקטו: (1) מתכון בכתב ערבי ביד ספרדית, הפותח בבסמלה ארבע פעמים. המתכון משתמש במיץ מַרוּבּיוּם (אבוב/מררובין), מי זנגביל, דבש ומי קינמון. (2) הערה בכתב ערבי ביד ספרדית המתייחסת להשלמתו של דבר־מה ביום שישי מסוים, ובה ההוראה "ייתלה בביתו של הראיס אבו אלסעד" (כנראה חלפון בן נתנאל הלוי, ראו לשם השוואה מסמכים אחרים מאותה תקופה). (3) חרוזי שירה בעברית ביד ספרדית. ורסו: חשבונות מסחריים בעיקר בכתב ערבי ובספרות יווניות/קופטיות, עם שילוב מסוים של יהודית-ערבית. (חלק מן המידע מבוסס על CUDL.) דרושה בחינה נוספת. ייתכן שכתב היד מתאים לאחד או יותר מן הסופרים המופיעים ב־India Book IV — עניין שיש לבדוק.

כתובה הכתובה ביד סופר מעולה ומיומן, ייתכן שזהו שלום ססופורטס על פי כתב ידו ומיקום חתימתו. נכתבה בצפת, ביום ראשון ז' בחשון ה'תקצ"א, הוא 24 באוקטובר 1830. הכלה רחל מסעודה בת יצחק יישני מתוארת הן כאלמנה (ארמלתא) והן כגרושה (מתרכתא), ולפיכך זוהי כנראה נישואיה השלישיים. החתן הוא יצחק בן ברוך רקח. סך תשלומי הנישואין והנדוניה מסתכמים ב-1000 גרוש. עדי הקידושין הם שלום ססופורטס (ששפורטש) ומסעוד סננס (סאנאניס). הסופר ציין בשורה האחרונה כי המילה "חמשת" נכתבה בטעות פעמיים בשורה הראשונה, וכי המספר "מאה" נרשם "על הגרר" בשורה החמישית — כלומר במקום שבו ככל הנראה נמחקה (נגררה) המילה השגויה מן הנייר.

טקסט ספרותי בכתב ערבי. שני דפים מתוך חיבור משפטי-הלכתי בנושא אָדָאב אַל-קֻצָ'את (כללי ההתנהגות הראויה לשופטים). הטקסט השמור דן באופי המחייב של עדות ובמשפט המוכר והמצוטט רבות: "הבחירה לשמש כשופט דומה לנעיצת סכין בגוף עצמו". בפינה העליונה של הקטע הראשון מופיעה הערה, ככל הנראה הערת בעלות (תמליכּ), שזו לשונה: "نسخة عبد الحليم بن عبد العقل ابو لنون يعقوب الحنبلي" ("עותקו של עבד אלחלים בן עבד אלעקל אבו לנון יעקוב אלחנבלי"). ההערה נושאת את התאריך 548 להג'רה. גם כתב היד עצמו ניתן לתיארוך למאה ה-12 על פי בחינה פלאוגרפית. הסופר השתמש בעיגולים מנוקדים (circumpuncts) לסימון סופי משפטים ונושאים.

רקטו: הוראת תשלום בכתב ידו של רבי משה בן מימון. תיארוך: בערך 1168–1204 לספירה, על פי השנים שבהן פעל הרמב"ם במצרים. ההוראה מופנית לאדם בשם אבו אלמפצ'ל, ומורה לו לשלם לנושא המכתב, יעקב שמו, המשמש כשליח של שני נכבדים — אלשיח' אלאסעד ואלשיח' אלת'קה — כל סכום כסף שיידרש. הרמב"ם מתחייב לפצות את הנמען על התשלום. מיהו אותו אלשיח' אלת'קה? בימי חייו של הרמב"ם ידועים שני אנשים שנשאו תואר זה. האחד היה חמיו של הרמב"ם, מישאל בן ישעיהו החסיד. השני, ככל הנראה הוא המכוון כאן, היה יהודה בן אלעזר הכהן, סופר ממשלתי (כאתב) במניית זפתא. ורסו: בכתב יד אחר, טיוטת פתיחה של מכתב מנומס בעברית לנכבד בשם זכאי.

בקשת תחינה מאישה בשם אם הלאל בת אבן אלמהנדז החבר, המתגוררת בבית הכנסת של הירושלמים. כתובה בערבית-יהודית, כשהתרג'מה (כותרת המעטפה) רשומה בכתב ערבי בפינה השמאלית העליונה: عبدها ومملوكها وشاكر انعامها ام (ابو؟) هلال ("עבדה ושפחתה ומודה לחסדיה אם (או אבו?) הלאל"). נראה שלפנינו טיוטה או תרגיל העתקה. שמו של הסופר מופיע בשוליים הימניים: אלח[בר] או אלח[זן] נתן. האישה מתחננת לפני הנמען (כנראה נגיד היהודים?) שיכריז חרם בבית הכנסת על כל מי שלקח מזון השייך לה — קמח, חיטה, שמן ויין — שכן גנבו את רכושה (רחל) וקיפחו את יכולתה להתפרנס ולהחזיק את עצמה. בסוף הבקשה היא משביעה בשם התורה ומשה בן עמרם.

רקטו: קטע מאיגרת בערבית-יהודית. סביר להניח שאותו סופר כתב גם שני מסמכים נוספים, וזאת על בסיס הדמיון בכתב היד יחד עם נוכחותה של ברכה נדירה יחסית: "מן דאר אלפנאא ואלשקאא אלי דאר אלנעים ואלבקאא" (מבית הכיליון והייסורים אל בית הברכה והנצח). באיגרת זו מתאר הכותב את מצוקתו הקשה ("המים הגיעו עד נפש") בעקבות מאסר, מחסור וחוסר יכולת לקנות מזון. ניכר שהוא מבקש סיוע כספי. ורסו: מתכונים בכתב ערבי. הראשון הוא מתכון לתרופת עיניים על בסיס עלי דפנה (צפת כחל אלסאד'ג' אלחאפט') שמחזקת את הראייה. השני הוא מתכון לקירור (ברוד) שלפי המסורת השתמש בו הח'ליפה אלמאמון כדי לשמור על בריאותו ולחזק את ראייתו.

רקטו: סופו של שטר אירוסין (ובו הביטוי "לארוסה זו"), המזכיר את השם שמואל. החתומים כעדים הם חנניה בן יוסף ויוסף בן חנניה. השטר מתוארך לאדר א' של שנת ל"ז, ככל הנראה שנת [1]337 לשטרות = ינואר/פברואר 1026 לסה"נ. רק השנים 1026 ו-1126 היו שנים מעוברות והתאימו לתאריך השטר. אשור נוטה להעדיף את התיארוך המוקדם יותר, משום שכתב היד שבו נכתב המסמך דומה לכתב ידו של הסופר שכתב את שטרי אל-יוסאנה מן המאה האחת-עשרה (שפורסמו על ידי יוסף ריבלין). בנוסף, העברית שבמסמך אופיינית יותר למאה האחת-עשרה. ורסו: שורה אחת בכתב ערבי, ככל הנראה מתוך מכתב, ובה שם: [...] בן אבו מחמד בן עבד אל-[...] ادام الله عزه.

מכתב הפותח בהקדמה עברית ארוכה, ולאחריה המשך בערבית-יהודית. הכתב הוא יד-ספר מרובעת ואלגנטית, ואכן נראה שהשולח הוא סופר מקצועי. הוא מדווח שלפני החג נאלץ ללוות רבע דירהם כדי ללכת למרחץ (חמאם). ייתכן שהוא רומז שהוא חולה. כאשר המכתב מתחדש בשוליים, הוא מתנצל ומסביר את עצמו: "...לא הצלחתי לעשות זאת... המלאכה הזאת, ואנא עזור לי כיד טובך [כפי נדיבותך] ושלח לי דינר עבור המלאכה הזאת, ואעשה אותה מיד. (בצד האחורי) ושלח לי נייר לאיגרות המבדרות שסיפרתי לך עליהן, שכן הן מן התענוגות שבעולם." השולח מדגיש שיבצע את המלאכה במהירות, ושהנמען איננו חייב לו דבר באופן רשמי, אך הדינר יסייע לו מאוד.

רשימת תורמים ותשלומים, שבחלק מהרשומות מופיעים גם שם וגם סכום, ובאחרות רק שם. תיארוך: ככל הנראה המאה ה-12. בין השמות הנזכרים: אלרّיّס; ת'קת אלמלכ; אבו אלמנא אלטّביב; אבו אלפצ'ל אבן אלבצרי וילדיו; אבו סעיד; אבו אלחסן דניאל ואחיו; אבו אלמכארם בן בקאء ואחיו; [...] ברכאת; אבו סעד בן עמיר; אבו אלחסן בן ע'ליב כהן; אבו עלי שותפו; אבו אלאעלא מסוס; אבו עלי בן אבו סעיד; אבו סעד בן טיבאן; אבו אלאעלא בן תמאם טביב; אבו עלי אבן אלכרניב(?); אבו סרור בן ישועה כהן; אבו מוסא הארון ואחיו; אבו אלח'יר אלזריז(?). אותו סופר שכתב מסמך נוסף (PGPID 22561). (חלק מהמידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין.)

רקטו: שטר משפטי שבו סת אלת'נאא בת [...] הכהן 'הששי בישיבה' מעניקה בית בקהיר החדשה לחלפון בן מנשה הכהן (כנראה קראי, שכן נוסח הקניין שבו נעשה השימוש הוא "ביד ליד בא[מרי] סיני ובחוקות חורב" — נוסח הרווח אצל הקראים). מתוארך לעשור הראשון של חודש ניסן בשנת 1433 למניין השטרות, היינו מרץ 1132 לסה"נ, תחת סמכותו של מצליח גאון. חתומים על המסמך: אליה בן עלי החבר, הלל בן שבת הכהן, ופצ'אאל בן חלפון הלוי. אף שהמסמך הוא מן המאה ה-12 (כפי שעולה משמות החתומים), נראה שאין מדובר בסופר המפורסם חלפון בן מנשה הלוי, שכן הלה לא היה כהן. בוורסו מופיע שיר, אולי קינה, ובו מספר תיקונים ומחיקות.

מכתב מסחרי בערבית-יהודית. שריד (צד ימין של הרקטו). נשלח מכותב לא מזוהה בדמסיס אל "אחיו", ככל הנראה בפוסטאט. תיארוך: המאה ה-11. במכתב מוזכרים ברהון ושוד ("נזלו עליה לצוץ", שורה 5 ברקטו); אמו של הנמען המתפללת עבורו (שורה 10 ברקטו ושורה 4 בוורסו); מסמכים שונים ובהם ייפוי כוח (שורה 11 ברקטו); יוסף ונסים אלמעלם (שורה 12 ברקטו); הוראה למצוא מישהו שיסרוק (פשתן) (שורה 16 ברקטו); ידיעות על הספינות והסחורות המגיעות מן המערב (בשוליים הימניים של הרקטו); אבו יוסף (בשוליים העליונים של הרקטו); ודרישות שלום חותמות (בשולי הרקטו ובוורסו). הסופר מציג את עצמו בשם יהודה (שורה 1 בוורסו).

מכתב מאת רב דניאל בן עזריה (בכתב ידו של סופרו), ככל הנראה מירושלים, אל עלי בן עמרם בפוסטאט. השולח מזכיר את דברי השבח ששמע על עלי בן עמרם מפי משה, אדם שזה לא כבר הגיע לירושלים ממצרים. שמו של דניאל אינו מופיע בגוף המכתב ולא בכתובת, אך ניתן לזהותו על פי העלאמה שלו — "ישועה" — המופיעה בסוף המכתב ובסמוך לציון יעד המכתב בצד ה-verso. בצד ה-verso מצויה כתובת המכתב. בכתב יד שונה נוסף שם גם טקסט ארוך המורכב מאוסף קטעים מן התלמוד הבבלי — חגיגה י"ב, מועד קטן ה', ט', ט"ז — שנועדו ככל הנראה לצרכים ליטורגיים-הומילטיים. (המידע מבוסס על גיל, ארץ ישראל, כרך ב' עמ' 693–694, מס' 377).

רישום משפטי (מס' 23) בפנקס בית דין בקהיר (בדף 3r-v). בעברית. מקום: קהיר. מתוארך לשליש הראשון של תמוז ה'תנ"ג, היינו 1693 לסה"נ. (מסמך מס' 23) עסקת מקרקעין מורכבת המתארת כמה שלבים של העברת בעלות על חלקים בקאעה (אולם/דירת מגורים) ברחוב דרב אל-נצור (ככל הנראה בקהיר). מוזכרים שמות רבים ומגוונים וכן הקודש של קהילת המוסתערבים, ובהם: אברהם אליתי (אליתי) המכונה סכנדרי, אברהם כהן, מרחבא [שם המשפחה חסר], כלארא (קלרה) בת משה הלוי אלמנת שמואל אליתי, וסופר השטר עצמו ניסים די אראגון. הרישום מזכיר גם חוג'ה (מסמך משפטי מוסלמי) בזיקה לנכס, שהוצא ב-18 בשוואל 1088 להג'רה (1677 לסה"נ).

שיר נרטיבי בערבית-יהודית הנוגע לאבו אל-רצ'א מסוים, מסופר בחצאי שורות מחורזים. תאריך: כנראה המאה ה-12 או ה-13. קינה על היעדרותו הממושכת או ויתורו על תפקיד, המצטט ו/או מזכיר את האנשים הבאים (בולט שרוב הפרטים נראים כקרובות משפחה נשיות): מולאתנא; מולאנא; סתי אל-ביצ'אא' (אחותו); מחסנה (נער או איש); הקהל (אל-קהאל); 'אנשי הארמונות' (אהל אל-קוצור); מולאי אל-ראיס; דודתו מצד האב של אבו אל-רצ'א; אל-ראיסה (גם אחותו, אולי זהה לסתי אל-ביצ'אא'); 'אחותו' (אולי זהה לאחיות הקודמות); דודתו מצד האם; 'הו קבוצת שופטים'; ו'הו בני'. מזכיר את Halper 329 (PGPID 32498). (מידע בחלקו מ-CUDL.)

חוזה גביית מסים (צ'מאן) מתקופת הח'ליפה אל-מסתנצר, מתוארך לשנת 477 ח'ראג'יה (1087–88 לסה"נ). מוסא בן עיסא מקבל על עצמו תשלום של 8 דינרים בתשלומים חודשיים עבור "שתי הזכאות" בכפר קַבִּיל (השוכן במחוז אל-בֻּחַיְרה בחלק המערבי של דלתת הנילוס), תחת פיקוחו של אבו אסחאק אברהים בן מֻנַגַّא (אולי מנהל הכספים של המחוז). המסים יועברו לאימאם אל-מסתנצר באללה ולאמיר אל-ג'יוש שלו (בדר אל-ג'מאלי). מוזכר גם פקיד בשם חאתם בן פרג'. בסיומו של המסמך נאמר כי הוכנו שלושה עותקים, "זהים בלשונם ובמשמעותם". הסופר הוא זייד בן ג'אבר אל-סרוג'י. המידע מבוסס על התעתיק וההערות של גויטיין ועל חאן.

פתק מאת דוד בן יהודה החבר, מבילבייס, אל אברהם מימוני, בפוסטאט/קהיר. מתוארך: שנת 1532 למניין השטרות, שהם 1220/21 לסה"נ. הוא מבקש לקבל מאברהם את ה'רשות' (סמכות?) לערוך את הנישואין בין החתן אבו אלמנא לבין 'הנערה', אשר מינתה את אביה כשליחה. כמו כן הוא שואל האם מותר להשתמש בנוסח הכתובה שנערך בעבר השני של הדף. ("אם יש טעות בטיוטה, הורה לי לתקנה.") "לא נשתמר האם הנגיד נתן את הסכמתו לכתובה זו; אגב, הנוסח אכן מכיל כמה שגיאות סופר." חלק מן המידע מבוסס על מאמרו של מרדכי עקיבא פרידמן, "תשלום המוהר המינימלי כפי שהוא משתקף במסמכי הגניזה: מתנת נישואין או התחייבות הקדש?" (1976).

חשבונות בערבית-יהודית הכוללים מערך נרחב של חישובים ואזכורים של אנשים רבים. תאריכים שונים מופיעים לאורך הדפים, וההתייחסות הברורה ביותר לשנה ספציפית מצויה בכותרת התחתונה בדף 4v: 20 בשעבאן __94 לה'. אין זה ברור מה התכוון הסופר באות הראשונה. מאחר שמוזכרים פקידים עות'מאניים שונים ותאריהם — בהם צ'אווש, בולוקבאשי וכיוצא בזה — מדובר ככל הנראה בשנה 994, 1094 או 1194 לה' (המאות השש-עשרה עד השמונה-עשרה). אזכורם של חברים מסוימים בקהילה היהודית בקהיר עשוי לאפשר הערכת תיארוך מדויקת יותר במחקר עתידי: בדף 4v מוזכרים יצחק אלאשקר ומרדכי מיוחס; בדף 2v מוזכרים דוד קסטרו ויצחק ראובן.

צוואת שכיב מרע שבה סית אלדלאל בת חננאל (נ"ע) מעניקה לשפחה שטיפלה בה במחלתה את חירותה (וקרוב לוודאי גם חפצים או רכוש נוספים, בחלק החסר של המסמך). תאריך המסמך: יום חמישי, כ"ג בחשוון א'תקמ"ב לשטרות = 1230 לסה"נ, תחת סמכותו של אברהם ב"ר משה מימון. המסמך נערך בביתו של בנה אבו אלבקאא אלעזר ב"ר אביתר, אשר ככל הנראה יורש רכוש מאמו בחלק החסר של המסמך. כתב היד הוא ככל הנראה של שלמה ב"ר אליהו. הסופר עשה שימוש חוזר בצד האחורי לשלוש מטרות: (1) פסוקים מקראיים; (2) ראשיתה של טיוטת איגרת אל החבר אבו אלביאן; (3) הערות לעריכת חוזה (חוב?) בין שלמה הלוי לאבו סעד ב"ר אברהם אלצבאע'.

דוח רשמי בכתב ערבי. מאשים מרגל בשם אבו סעיד אבן אל-חמארה ואדם נוסף בבגידה בדמיאט לפרנקים ואולי גם לביזנטים, מה שהוביל לנפילתה או לכל הפחות לכישלון צבאי. ייתכן שמתוארך ל-1169 CE. מזכיר את עכא ואת יפא ומכיל פרטים חשובים רבים. מסמך זה אינו צירוף עם T-S Ar.42.93 (PGPID 21166), אך ככל הנראה מתוארך לאותה התקופה, וכתב היד והפריסה נראים דומים. נעשה שימוש חוזר בדף האחורי למגילת אסתר (השוו T-S NS 339.6 (PGPID 25983) ו-JRL SERIES B 7655 (PGPID 40389), אותו רעיון, סופר שונה). מסמך זה זוהה ותועד ב-PGP על ידי Alan Elbaum בשנת 2022. פרסום עתידי בידי Paul Cobb ו-Alan Elbaum.

הסדר כספי בין שלה בן יואל אבן אלסופר לבין גרושתו ואם בנו, חסן בת אברהם הכהן. תיארוך: ככל הנראה המחצית השנייה של המאה ה-13. הגרושה תחזיק בילד ותיניק אותו תמורת תשלום יומי של חצי נקרה, החל מרגע לידתו. ההסכם נערך תחילה לשנה אחת, עם אפשרות להסכמים נוספים בהמשך. במידה ותרצה להמשיך ולהחזיק בילד לאחר תקופה זו, לא תהיה לה כל תביעה נוספת כלפיו. השם "יואל" מנוקד במקור, שכן היה שם נדיר. בצדו השני של המסמך מופיעות מספר רשומות בכתב ערבי המתעדות תשלומים חודשיים; באחת מהן נראה שמוזכרת השנה 68[.] להג'רה, התואמת לשנים 1281–1291 לספירה. (חלק מהמידע מתבסס על כרטיסיית גויטיין.)

חוזה שבו צדקה בן מובחר, תלמיד חכם המוכר ממספר כתבי יד המתוארכים לשנים 1076–1086 לסה"נ, מעניק 50 דינרים לבתו הבכירה סת אלאקראן מפצ'את, ו-25 דינרים לבתו הצעירה סת אליֻמן תקיה. המסמך נכתב בידי הסופר הלל בן עלי (פעיל בשנים 1066–1108 לסה"נ). הכסף מיועד למימון נדוניותיהן של הבנות בהגיען לפרקן, אך עד אז יופקד בפיקוחו של סוחר השמן (זיאת) אבו מנצור אהרן בן מבשר, במסגרת שותפות שאליה תורם אהרן עצמו סכום צנוע של 5 דינרים. ההון הכולל בסך 80 דינרים מובטח כ"פיקדון של בית הדין", שעבורו יש להעמיד את הצורה הגבוהה ביותר האפשרית של ערבות. המסמך מתוארך לשליש האחרון של המאה ה-11.

חלק מחוברת, פתיחת מקטע בדמות שער: "רשימת עניי פוסטאט — יעשירם האל ברחמיו ויסעדם בחסדו ובטובו". התאריך השתמר בקטע נוסף מאותה חוברת: יום שלישי, י"ח במרחשוון (5 בנובמבר) 1107. בדף שלפנינו מצוין התאריך יום שישי, כ"א [במרחשוון] (8 בנובמבר באותה שנה). דפים נוספים מאותה חוברת קיימים אף הם. החל מטור IV, שורה 8, מנויים יחדיו 43 אנשים תחת הכותרת "רום" (אירופים, ככל הנראה מביזנטיון), ומופיעה הערה שלפיה 13 "רום" נוספים, ששמותיהם לא פורטו, אף הם קיבלו ככרות לחם. הסכום הכולל של 23 בסוף טור IV נמחק כשנוספה תוספת מאוחרת של 8 ככרות נוספות. כתב היד הוא של הסופר אברהם בן אהרן.

דיווח שנשלח מצור אל לשכת המלך אלאפצ'ל, ועוסק בענייני צבא ומינהל בחופי ארץ ישראל, ככל הנראה משנת 1108 לספירה. הסופר זהה (וייתכן שמדובר באותו מסמך ממש) לכמה קטעים נוספים שנמצאו בגניזה. הקטע הנוכחי מתאר כיצד אויב לא־מזוהה השתלט (אחתות' עלא) על עסקלאן וזמם לכבוש את עכא. אך המלך ופרשיו הביסו אותם. מישהו סבר ש"לסולטאן של מצרים אין כוח", אך זו לא הייתה אלא קנאה ותו לא. בעבר השני של הקטע נעשה שימוש משני לכתיבת קינות בעברית (סופר שונה ותוכן עברי שונה מן הדיווח האחר מצור). המסמך זוהה וקוטלג בשנת 2022 בידי אלן אלבאום. הפרסום בידי פול קוב ואלן אלבאום צפוי להופיע בעתיד.

מסמך פיסקלי עם לפחות שלושה חלקים נפרדים. 1) גוף הטקסט הראשי עוסק בספינות, גיוס כפוי, ד'ממאן, ופקידים האחראים על הובלת יבולים מאל-נסטראוויה לתניס. נושאים דומים ל-T-S Ar.40.37. כותרת: 'חשבונות' (אחסיבה). 2) בפינה שמאלית תחתית: 'עמאלת אל-מעצרת אל-קצב...' - הקצבה הרשמית למכבש קנה הסוכר של (האמיר X) אל-מולק. ייתכן שהשנה נזכרת בסוף השורה השלישית. 3) ברקטו: שני גושי טקסט שכותרתם 'חוג'ה', ואחר כך 'בסם X'. הראשון בשם סונבול(?) בן מחמד הערי'ף של [...]. השני בשם אל-מוופק [...]. 4) סופר מאוחר קיפל את הדף לשניים והשתמש בצד שמאל של הרקטו לחשבונות פרטיים, בדיו קלושה יותר.

מכתב הממוען לפרג'אללה החזן. בערבית-יהודית. תיארוך: ככל הנראה סביב המאה ה-14. בראש המכתב מופיע מוטו שמופיע בדרך כלל במסמכים של בני בית הרמב"ם המאוחרים, למשל יהושע המיימוני. עם זאת, כתב היד אינו של הסופר של יהושע המיימוני. הנמען מתבקש להודיע לסרור אל-אסכנדראני הכהן ולבנו שעבור שני המנדילים (מטפחות) שהחזן שלח מאלכסנדריה התקבלה הצעה של 40 דרהם. אם ברצונם למכור אותם, עליהם להצהיר על כך בפני עדים. אם לא, עליהם לדווח מיד לבית הדין. העניין דחוף, מפני ש"[קנסות?] כבדים מוטלים עלינו" בקשר ל"בית משה רבנו" (האם הכוונה למקדש בדמוה?). בשוליים מוזכרת "יתרת ארבעת הדינרים".

פנקס חשבונות משנות ה-1730 לסה"נ, המשתרע על פני 14 דפים. רובו או כולו כתוב בערבית-יהודית, עברית וערבית. המטבעות המופיעים בו הם בעיקר פונדוקלי (fonducli) וזנג'ירלי (cinzirli). הפנקס שמור היטב ועשיר ביותר בפרטים: רישומי נכסים ודמי שכירות שנגבו, הוצאות קהילתיות, וכן הוצאות שהוציא הסופר על אביו (מרדכי בן עמרם, הנזכר בדף 9r) במהלך מחלתו האחרונה. בנוסף לרישומי החשבונות, ישנם דפים אחדים הכוללים חיבורים בערבית-יהודית ובערבית (למשל בדפים 2 ו-7), שחלקם עשויים להיות מכתבים (או טיוטות או העתקים שלהם). באחד מהם מוזכר חאן אלח'לילי (בדף 2). המסמך ראוי לבדיקה מעמיקה נוספת.

חשבונות בכתב ערבי, באותיות גדולות עם ריווח שורות רחב. מזכיר חשבונות מדינה, אך כנראה פרטיים. לדוגמה, 'חוב של אבן אל-כעכי...' תאריכים שונים מוזכרים, כולל 537 לה'ג'רה = 1142/43 לספירה. מתייחס גם לשכר שמת שילם. השורה השנייה של T-S AS 132.176 מזכירה ענבר; השורה השלישית מתחילה ב'ואיצ'ן', והשורה החמישית נראית כאילו מזכירה 'תכריכי האם' (פי כפן אל-ואלדה), אך זה כנראה שגוי. שומש מחדש בפנים לסליחה בעברית/ארמית בכתב ידו של סופר פורה. דפים 1 ו-3 מחוברים ל-T-S H5.119; דף 2 הוא שבר קטן לא קשור עם כתב ערבי לא מזוהה (עם קצת עברית). (מידע בחלקו מ-CUDL.) חיבורים: אלן אלבאום.

תקציר של שטר מכר לבית. רובו נכתב בידי חלפון בן מנשה הלוי (פעיל 1100–1138), בכתב היד המקושקש ביותר שלו. השורות הראשונות נכתבו בידי סופר אחר, וחלפון בן מנשה השתלט על הכתיבה באמצע משפט. הבית נמצא בפוסטאט, בקצר אלשמע, ברובע זקאק אליהוד (סמטת היהודים). בהמשך מופיע תיאור מפורט של גבולות הבית; אחד מהם הוא ביתו של אבו אלח׳יר אליהודי המכונה אבן אלערקי (אלערקי) — זהו הבית הנזכר במסמך אחר (PGPID 8370). נזכר סכום של 13 (דינרים). התאריך הוא יום רביעי, כ״א בחשוון (האפשרויות הסבירות: 1108, 1111, 1115, 1128 או 1135). קשור למסמך נוסף (PGPID 33870), על פי מידע מעודד צינגר.

מסמך משפטי בעברית מקהיר, מתוארך לעשרת הימים הראשונים של טבת ה'תקס"א (17–26 בדצמבר 1800). הסכם שותפות לעסקי חלפנות (صرافلق, sarraflık) בין שלושה צדדים. הצד הראשון: חיים הלוי, מרקאדו קארו ואברהם הלוי. הצד השני: יום טוב אריפול ושבתי יועבץ. הצד השלישי: משה הלוי הידוע בכינוי עכובאס, חיים חזק (או חֵזֶק?) ומרדכי כפנטון. השותפות תימשך שנים-עשר חודשים. הצד הראשון משקיע 150,000 מדינים (מטבעות), הצד השני משקיע 85,000 מדינים, והצד השלישי משקיע 90,000 מדינים. שמונת השותפים היחידים חותמים כל אחד בנפרד על המסמך, ולצדם חתימת הסופר מאיר בן נעים וחתימת העד שמואל מודעי (?).

מכתב מדוד בן שכניה אל דוד בן יצחק הלוי, מזקני הקראים בפוסטאט ומגן על היהודים בחצר הח'ליף. המכתב כתוב בפרוזה חרוזה או בשירה עברית, ועיקרו שיר תהילה לנמען, אך אין בו לכאורה בקשה לטובה מיידית כלשהי. הכותב שימש כסופר וכלבלר בבית הדין תחת אפרים בן שמריה, בבית הכנסת של בני ארץ ישראל בפוסטאט, ושמו מופיע על מסמכי בית דין המתוארכים לשנים 1020–1024 (ראו א' ברקת, שפריר מצרים, 1995, עמ' 122–123; Fustat on the Nile, ליידן 1999, עמ' 161–162). הערות ביוגרפיות על הנמען, דוד הלוי, נאספו על ידי שמואל מיקלוש שטרן ברבעון Revue des études juives, כרך 128 (1969), עמ' 209–210.

בצד ה-verso: רישום תשלומים לרופא (אלרייס) מחמישה מטופלים: בו עלי, אבן שהרין או שהריין (תינוק בן חודשיים?), מסלם, מחסן וכרים. הרופא ביקר כמעט מדי יום אצל כל אחד מהם, והם שילמו 1–4 (דרהמים?) לכל ביקור; רק בימי שישי שני מטופלים שילמו 6, ככל הנראה משום שביום השבת לא נערך בדרך כלל ביקור. התשלומים בוצעו (או נרשמו כלא שולמו) בסוף השבוע. הרופא מוזכר בגוף שלישי. גויטיין משער שהמטופלים היו מוסלמים. בתחתית הטור הראשון, תחת הכותרת "אלבאקי" ("הנותר"), מופיעים שמות נוספים, למשל פרג'ון, אברהים ואבו אלח'יר. הסופר משתמש בגרסה של הליגטורה ﭏ כסימון מספרי (כמו במסמך נוסף).

הליך משפטי. מעאלי הכהן, סוכנו של יוסף בן צדקה החבר, הופיע בבית הדין והצהיר כי — אלא אם יקבל היתר מפורש מבית הדין — לא יגבה תשלום עבור מקום האחסון ולא דמי העברה עבור מחצית מהעצים שהוא מעלה לאשת אבו יעקב הידוע בשם אבן נחום, שהיא גיסתו. עצים אלה נמצאים בבית (דאר) שהוא חלקה של אחותה, אשת אבו אלפצ'איל, שירשה מאביה. הבית, חלוקתו בין שתי האחיות, והעצים הנדונים, מוזכרים גם במסמך נוסף (PGPID 8962). בתחתית המסמך מופיע השם אברהם בן שמעיה החבר, באותו כתב יד של גוף המסמך — ייתכן שהוא היה הסופר. עם זאת, אין זה מסמך שלם: הוא אינו נושא תאריך ואין בו חתימות עדים נוספות.

רשימה של תרומות קהילתיות שהתקבלו בחודש אדר א', המתוארכת לסוף המאה ה-18 או לתחילת המאה ה-19 על סמך השמות המוזכרים בצד הפנים (recto), הפלאוגרפיה ומבנה רשימות דומות נוספות. הרשימה בצד הגב (verso) נוקטת במונח "מצרופ" (הוצאות), בשונה מהמונח "מקבוץ" (התקבל) המופיע בצד הפנים — מונח מפתח המבחין בין כספים נכנסים לכספים יוצאים. בצד הפנים מופיעים שמות רבים, ביניהם: יצחק אבו הרון, אליהו מנשה, אהרון סמחון ואחרים. בצד הגב מצוינות ההוצאות, למשל באמצעות התיבות "חזן" ו"סופר", ולפיכך ייתכן שהסכומים המספריים שלצידן מציינים תשלומים ששולמו לאנשים שמילאו תפקידים אלה בקהילה.

רשומה מבית דין בכתב ידו של הלל בן עלי (פעיל בשנים 1066–1108 לסה"נ). המקום: פוסטאט. התיארוך: 1097–1108 לסה"נ, על בסיס שנות פעילותו של הסופר ועל בסיס העובדה שהמסמך כולל העתק של מסמך משפטי קודם שתאריכו יום שני, כ"ט באב א'ת"ח לשטרות (אוגוסט 1097 לסה"נ). הרשומה נערכה תחת סמכותו של הנגיד מבורך בן סעדיה. עניינה בהסדר הכספי שבין אבו עלי יפת בן אברהם (הנושא את התואר "תפארת הקהל") לבין אבו יעקוב יקותיאל בן משה הרופא (הנושא את התואר "פקיד הסוחרים") לאחר מותו של יאיר הדיין, אחיו של יפת. לפי משה יגור, שני מסמכים נוספים עוסקים באותו עניין ויתכן שהם מצטרפים זה לזה.

מסמך משפטי הנוגע לכתובה, למתנות לכלה ולזכויות בנכס, ובו מוזכר השם אבו סעד. (המידע מבוסס על CUDL.) מדובר בהסכם טרום-נישואין כללי. כתב היד מזכיר את כתב ידו של נתן הכהן בן שלמה, אך ככל הנראה נכתב בידי סופר אחר. נראה שהמסמך הוא טיוטה, או שמא תבנית להסכם טרום-נישואין, שכן חסרים בו פרטים חשובים, כגון שמה של הכלה. בנוסף, סיומת המסמך במילים "ושלום" הייתה נפוצה במכתבים ולא במסמכים משפטיים, ועשויה להעיד על כך שהתבנית נשלחה לאחד הצדדים לאחר שביקש לעיין בה מראש. אפשרות נוספת היא שרב כלשהו או עורך הנישואין שלח אותה לסמכות משפטית בכירה יותר על מנת לקבל את אישורה.

מכתב (או טיוטת מכתב) מאדם בשם ח[לפון] (?) אל שמריהו בן דוד — שמו העברי של מצ'מון בן דוד — ובו בקשה למינוי לתפקיד דתי. נכתב במצרים, לאחר שנת 1213. הכותב מסביר כי אין ביכולתו לעבוד בשל חולשת ראייתו. כתב היד דומה לזה של משה בן לוי (נפטר ב-1212), וייתכן שהוא זה שכתב את המכתב מטעם המבקש — אך זוהי השערה בלבד. במכתב משמשים התארים "הנגיד הגדול", "נגיד הנגידים" ו"ראש החסידים". תארים אלה אינם מתועדים במקום אחר ביחס לתימן, אך הם משמשים במצרים כתאריו של אברהם מימוני. ייתכן אפוא שהסופר המצרי העביר את תאריו של אברהם מימוני אל מקבילו התימני (לפי גויטיין ופרידמן).

מכתב מאת דוד הראשון בן אברהם מימוני אל ר' יצחק. התיארוך משוער לשנים 1237–1300 לערך, בהתבסס על תקופת כהונתו של דוד הראשון מימוני כנגיד. עניינו של המכתב בענייני קהילה באזור הדלתא של הנילוס. המסמך כמעט שלם, אך דהוי. בין הדברים הנזכרים: מליג'; הכותב מציין "כתבתי מכתב לר' יוסף" (ככל הנראה הכוונה למסמך אחר הידוע לנו), ומזכיר שאינו יודע אם משהו או מישהו נמצא באשמום או בדמירה. בשוליים מוזכר שוב אדם מאשמום, ומסופר על שיגור שלושה מכתבים: אחד לר' פר[חיה?], אחד לר' ברוך, והשלישי לנמען עצמו ולקהילתו. (חלק מן המידע מסתמך על קטלוג CUDL ועל כרטיסייתו של גויטיין.)

קטע ממכתב מאת ישראל בן נתן בירושלים אל נהראי בן נסים בפוסטאט. המכתב עוסק בעסקות מסחר, ובמיוחד בענייני בדים. ישראל בן נתן מחזיר כמה פנינים לפוסטאט משום שהוא מאוכזב מצבען הפגום, ומבקש שיימכרו בפוסטאט ושבכסף שיתקבל ייקנו אבני שוהם (קרנליאן). כמו כן הוא מבקש מנהראי לספק לו בדחיפות קלף, כדי שיוכל לבצע עבודה כסופר. החלק האחרון של המכתב עוסק באברהם בן הגאון שלמה בן יהודה. ישראל מבקש מנהראי שישלח לו ביטומן (קִפָאר) לטיפול בבעיה בעיניו, מאחר שאין באפשרותו להשיג חומר זה בירושלים. ראו גם מסמכים מקבילים נוספים מאותה התכתבות. המידע מבוסס על גיל, ארץ ישראל.

מכתב מסחרי ו/או משפחתי בכתב ערבי. נראה כתוספת או עמוד אחרון של מכתב, שכן אין ברכות פתיחה אלא פותח ב'...תמאם אל-כתאב...'. מזכיר עסקים שונים; דבר-מה שמביא רווח השנה; 'מטרתי רק... חמותי(? חמאתי), והבית/האישה (אל-בית), והשפחה (ג'אריה), והעבד (עבד)...'; בקשה לשלוח משהו; איברהים אבן [סַבְרַה?] אל-פאסי שמתכנן לנסוע; 'אם אתם (רבים) תנסעו, אני/אנחנו ניקח את מקומכם בבית וניזהר על השפחה (ג'אריה) והעבד (גֻ'לאם) וכל מה שבבית.' מסתיים בברכות לאנשים שונים, כגון: אבו אל-קסם עבד אל-רחמן, אבו אל-פדל, בראהים אל-פאסי. בסוף ממש, הסופר ברכאת מצטרף עם ברכותיו שלו.

מכתב מהחזן חלפון בן דוד (המכונה גם ח'לף אללאד'קי), בירושלים, אל הזקנים ("סאדתי ומואלאי ג'מאעת אלשיוך' אלמצריין"), בפוסטאט. בערבית-יהודית, בכתב סופרים נאה. דהוי מאוד. תיארוך: ככל הנראה המאה ה-11. ייתכן שזהו מכתב בקשה לצדקה, שכן חלפון/ח'לף פותח בכך שהוא מזהה את עצמו כאיש זקן בא בימים ובעל תלויים ("רג'ל כביר טאען פי אלסן ועלא עאילה"). הוא מזכיר תפילה, את התורה, ואת "אלקיאם פי אלג'באיה ואלכתאבאת" (העמידה בגביית כספים ובכתיבה/מסמכים). בצד השני (verso) מופיעה כתובת המכתב והסבר על חישוב הלוח, בכתב יד אחר וגס יותר. המסמך ראוי לבחינה מעמיקה נוספת.

מכתב הממוען לאבו סעיד ח'לף בן אבו יעקוב יוסף (המוכר גם בשם חלפון בן יוסף הלוי). מתוארך לחשוון שנת 1439 למניין השטרות = אוקטובר/נובמבר 1127. (גויטיין קרא בתחילה 1459 למניין השטרות, שמשמעו 1147, אך הכתב דהוי מכדי לקבוע בוודאות; נראה שהסופר ניסה לכתוב את השנה פעמיים, והאות ל' נראית בבירור בניסיון הראשון.) אישה צעירה, שחמהּ היה גם דודהּ ושאחיה התגורר באותה העיר, מבקשת מאמהּ לבוא לבקרה בדחיפות. השולח גם מתלונן על כך שהנמען ביקש ממנו להחזיר קודקס של תנ"ך שהושאל לו. מוזכרים בו אנשים נוספים, ביניהם אם אבו אלחסן, אבו אלחסן, אבו מנצור ואם אבו סעד.

הסכם שותפות מקהיר, מתאריך אב התקנ"ו (1796 לספירה), בין אליהו פלומבו, יעקב רקח ומרקאדו חובה(?). בגוף המסמך מצוינים גם שני שותפים שאינם יהודים, ובהערה מתחת לאזור החתימות מצוין שותף שלישי שאינו יהודי. שלושת השותפים הלא-יהודים הם: שחאתא, הסוחר אבראהים(?) אלממלוכ והסוחר עֻמר אלסרّאג'. הקופה המשותפת של השותפות גבוהה במיוחד, ובגוף המסמך היא מסתכמת ב-183,000 מַדִין (36,000 + 36,000 + 36,000 + 48,000 + 27,000). ההערה הנוספת מציינת כי השותף השישי, עֻמר אלסרّאג', תרם 700 ריאלים. הסופר מאיר בן-נעים מציין כי במעמד עריכת המסמך הופקו שלושה עותקים שלו.

מסמך משפטי, אך ייתכן שגם מסמך מנהלי-מדינתי בשל ה-ʿalāʾim (סימני רישום) השונים בראש המסמך והאזכור של "al-muqṭaʿyn". כתוב בכתב ערבי. מתוארך לשנת 647 להג'רה. לכמה מחתימות העדים קודמת המילה "ḥaḍara" (נכח), והן ממוקמות (באופן יוצא דופן) בשוליים הימניים ובשוליים העליונים של המסמך. הסופר נתן את שמו בפינה השמאלית העליונה: [...] wakīl [...]. כמו כן מוזכר ḥānūt (חנות או מחסן) שהנהנה רשאי להשתמש בו לפי שיקול דעתו. ʿalāma אחת מסוימת — "al-ḥamdu li-llah ʿalā kull ḥāl" (התהילה לאל בכל מצב) — חוזרת מספר פעמים. המסמך עצמו טעון בדיקה נוספת לבחינת תוכנו.

ייפוי כוח בערבית-יהודית. אישה בעלת שם יוצא דופן, קרא אללון (קרא אללון), אלמנתו של מרואן המנוח, ממנה את שלמה בן דוד בן שמעון לתבוע מצמח בן שמואל את המגיע לה מעיזבונו של דודה מצד אביה. היא כבר קיבלה 38 דינרים. בצד האחורי של המסמך מופיע השם סתנא בת ישועה. הסופר משתמש באותיות ה' וא' לסירוגין בסופי מילים, ולכן ייתכן שהחלק הראשון של שמה הוא "קֻרַّה" (נחמה, מרגוע), כמו בצירוף הקבוע "קֻרַّת אלעין" (מאור עיניים); אך החלק "אללון" (צבע) נותר בגדר תעלומה. ידוע על צמח בן שמואל הכהן שחתם על מסמכים משפטיים בשנת 1144 ובשנת 1150, וייתכן שהוא הנזכר כאן.

תרגילי כתיבה שבהם התלמיד התאמן על מילים ושמות בג'ודיאו-רומאנס, ולפחות במקרה אחד גם בכתב עברי וגם בכתב ערבי: פארין בן שביליינה بارين بن شبيليينة (Paren ben Shbiliyina). אף שהחלק הראשון של השם קשה לפרשנות, הרכיב השני עשוי להיות קשור לכתיב מימי הביניים של שם העיר סביליה שבאנדלוסיה. כמו כן מופיע ביטוי מקוטע בכתב לטיני מימי הביניים המאוחרים או מראשית העת החדשה, שעשוי להיות איטלקית או אולי שפה רומאנית איברית (ככל הנראה ביד סופר אחרת). שם נוסף בכתב עברי מספק עדות נוספת לעמימות הלשונית של הקטע: דומינגינתה בנת צופיה (Domingenta bint Ṣofia).

מכתב מאליהו בן סעדיה, בפוסטאט/קהיר, אל החכם אברהם הלוי בן משה הלוי הקראי, בירושלים. נכתב בידי הסופר יעקב חיינה (?) אלחזאן. מתוארך ליום רביעי, ה' בתמוז ה'תקפ"ז, הוא שנת 1827 לספירה. (קיימת כאן בעיה, שכן ה' בתמוז ה'תקפ"ז חל ביום שבת ולא ביום רביעי, אך אולי ניתן להסביר זאת בפער שבין לוח השנה הקראי לבין הרבני.) הפתיחה כתובה בעברית וגוף המכתב בערבית-יהודית; הכתובת על המעטפת כתובה בעברית ובכתב ערבי. המכתב עוסק בביקורו הצפוי של הנמען במצרים ובעניין עסקי סתום הכרוך בתשלום של 11 מחמודייה (מטבעות זהב שטבע השליט מחמוד השני). דרוש בירור נוסף.

מסמך משפטי. עדות בבית דין בעניינם של האחים משה סופר ויצחק סופר המכונה מקציץ (מקאציץ), ובני משפחה נוספים. על פי הפלאוגרפיה ניתן לתארך את המסמך למאה ה-17 או ה-18. ההליך המשפטי קשור למעורבותם של השניים ב"מלאכת הצרפליך" (ṣarflık) הנזכרת בשורה 2 — היינו עיסוקם של הצרפים (חלפני כספים). הקשרים העסקיים של האחים מסבירים את כינויו של יצחק, "מקציץ", שמשמעו "מטבעות גזוזים" — אחד השירותים שסיפקו הצרפים (גזיזת שוליהם של מטבעות מתכת יקרה). באותה תקופה, במאה ה-18, נשא גם מבנה מסחרי בצפון-מזרח קהיר, ששימש בית חנויות לצרפים, את השם וכאלת אל-מקאציץ.

חשבונות בכתב יד סופרי מימי הביניים בצד הרקטו. צד הוורסו שימש לתרגילי כתיבה של תלמיד בכתב עברי. ששת הדפים העוקבים הם דפים ממוחזרים של חשבונות בערבית שנחתכו לקטעים קטנים עבור מחברת תרגול אלפבית של תלמיד. השאלה באיזו מידה מדובר בהשלמות (joins) בין הקטעים ו/או במסמכים קשורים זה לזה ראויה לבדיקה נוספת — נראה ששני הדפים הראשונים הם המועמדים הסבירים ביותר להשלמה ישירה. מתוך ששת הדפים העוקבים, השלישי הוא היחיד שאינו מכיל טקסט ערבי כלל. העדויות הברורות ביותר לסימני תפירה מכריכת המחברת נראות לאורך השוליים הימניים של הצד הקדמי של הדף השלישי.

מסמך/ים בלדינו. הורסו הוא כנראה המסמך הראשי; החשבונות ברקטו עשויים להיות קשורים. תאריך: חשון ה'תכ'ב (אוקטובר-נובמבר 1661 לספירה). כתב-היד הסופרי הלדינואי הראשי בורסו הוא בין הדוגמאות הקורסיביות ביותר שנמצאו עד כה בקטעי הגניזה הקהירית. כתב-היד הסופרי המשני בורסו הוא כנראה של האדם שלו הוצא המסמך שכן חתם בתערובת של עברית ולדינו 'אני קונפראדו גירא(נ)שיה'. הרשימה ברקטו נרשמה על-ידי לפחות שלושה סופרים, אחד מהם כתב בשפה רומנסית בכתב לטיני: אולי איטלקית, ספרדית קסטילית או צרפתית. השם יעקב קונקוריץ מופיע בשוליים השמאליים. דורש בחינה נוספת.

חשבונות בכתב יד סופרי מימי הביניים בצד verso. הנייר שימש לתרגילי כתיבה של תלמיד בכתב עברי. מדובר בדפים ממוחזרים של חשבונות בערבית שנגזרו למקטעים קטנים עבור מחברת תלמיד לתרגול אלפבית. מידת הקשר ביניהם — האם הם מהווים חיבורים ישירים (joins) ו/או מסמכים קשורים — ראויה לבחינה נוספת; שני הקטעים הראשונים מבין הששה נראים כמועמדים סבירים ביותר לחיבור ישיר. מתוך ששת המקטעים הרצופים, המקטע השלישי הוא היחיד שאינו מכיל טקסט בערבית כלל. העדויות הברורות ביותר לסימני תפירה מכריכת החוברת נראות לאורך השוליים הימניים של recto של אותו מקטע שלישי.

נוסח כתובה שנכתב על ידי החזן סעדיה בן צדקה החזן. ידוע כי איש זה שימש כחזן, דיין וסופר בעיירה המצרית מנית זפתא. ככל הנראה היה צאצא או קרוב משפחה אחר של סעדיה בן צדקה החזן השונה, שחתם על מסמך בדמשק בשנת 1031 לספירה (ENA 17.22). לסעדיה זה היה כתב יד ארץ ישראלי אופייני. המסמכים השמורים בכתב ידו כוללים חוזה נישואין שכתב במנית זפתא בשנת 1110 (TS 12.494). שם הכלה הוא עזוז (בת יצחק, כמו ב-TS NS 313.4 [MAF, JMP, II. no. 9]). כנראה שני הנוסחים נכתבו במנית זפתא, בשנת 1093/94 (ראה מ. א. פרידמן, נישואין יהודיים בארץ ישראל, כרך ב, עמ' 108).

קטע מעדות משפטית, כתוב בכתב מרובע מוקדם. מקום הכתיבה אינו ידוע. התעודה מתוארכת לשנים ד'תשס"א–ד'תשס"ח לבריאת העולם (999–1008 לסה"נ); לא ייתכן שהיא נכתבה בשנת ד'תשט"ז או ד'תשס"ט, שכן תאריכים אלה אינם מתיישבים עם הציון [13]1[.] למניין השטרות (סלאוקי). המסמך עוסק באדם בשם שמואל ובאדם בשם שלמה ומזכיר בן דוד, אך מעט בלבד מן הטקסט שרד. בצד השני מופיעה רשימת שמות, כולם בידי אותו סופר: אליה הכהן; מנחם בן מאיר; שמריה בן שבתי הפרנס; אליה בן שבתי רבילן(?); שבתי בן [...]; ושבתי בן יהודה. בכתב יד שונה ובדיו אחרת נוספו רישומים קצרים בעברית.

מסמך משפטי שכותרתו "תזכיר עדות" (תד'כרת שהאדה). בית הדין התכנס בבית הכנסת, ובין הנוכחים היו בו אלעלאא בן אלות'יק וסולימאן אלצאיג', אשר ניהלו משא ומתן ממושך בעניין רבע מבית; בתו של מאן דהוא; וסכומים קטנים של דרהמים. תאריך המסמך: העשור האחרון של חודש שבט [ה']קמ"א = ינואר 1381 לסה"נ, אם כי הקריאה וההבנה של התאריך קשות למדי. למשל, אם הסופר כתב ק' ותיקן לה' (וכך זה אכן נראה במידת מה, חרף קיומו של תג יורד), הרי שיש לתארך את המסמך לינואר 1281 לסה"נ. כתב היד מזכיר את כתב ידו של הרמב"ם, אך אינו שלו. (חלק מן המידע מבוסס על קטלוג CUDL.)

בצד הוורסו: קבלה בכתב ערבי, שהוצאה עבור אבן מַזְהַר היהודי. שמו של הסופר מופיע בתחתית המסמך: אבו אל-מג'ד בן עלי. המסמך מתוארך לשנת 506 להג'רה (או אולי 560, אם כי אפשרות זו נראית פחות סבירה משיקולים פליאוגרפיים). סכום התשלום עמד על 4.5 (דינרים) במזומן, והוא רשום הן במילים והן בספרות יווניות/קופטיות. התשלום ניתן עבור דמי חכירת קרקע (חִכְּר) של מתחם בסוּק אל-כביר (אולי בפוסטאט?). יש לציין כי הסופר כתב "סוק אל-כביר" ולא "אל-סוק אל-כביר", בהשמטת ה' הידיעה — ככל הנראה בשל השמטת התנועה לאחר "פי" וההידמות לאות השמש בראש המילה "סוק".

מכתב עסקי בעברית. תיארוך: מאוחר, ככל הנראה לא לפני המאה ה-16. מקום הכתיבה: קהיר ("פה מצרים") המופיע בשורה 6. בשורה הקריאה הראשונה מוזכר שמואל בן ____[?], אך סביר להניח שאין הוא הנמען של המכתב. בשורה 5 מוזכר נמל דמיאט (דמיאטה) בהקשר של ספינה ("ספינת"). בצד האחורי (verso) מצויים שרבוטים וחתימות מעוטרות תחת כתובת מען פגומה מאוד. אחת החתימות עשויה להיות של חיים הכהן, והשנייה היא מידו של סופר אחר אך כמעט בלתי קריאה. החלק האמצעי של החתימה עשוי להכיל את המילה "אבי" בכתב רהוט, בדומה ל"אבי זמרא", אך לא ברור מהי יתר שם המשפחה שאחריה.

רקטו: קטע מכתב בערבית-יהודית. אותו סופר הותיר אחריו לפחות חמישה מכתבים נוספים (ראו תגית). במכתבים אחרים שלו הוא כותב לאביו במניית קאא'ד ומטופל בידי רופא בשם אבן חביב במחלת חום. במכתב הנוכחי הוא מזכיר את אבו אל-חסן (יש לו אח בשם זה), דן בענייני מסחר ומזכיר בית מרחץ (חמّאם). ורסו: טיוטת מכתב בכתב ערבי הממוען לאבו נצר. רק שתי השורות הראשונות שרדו. מתחת לכך מופיעה שורה בערבית-יהודית (בכתב יד שונה מזה של המכתב שברקטו) שזו לשונה: "[מכתב]י אליך, וקרא אותו — הו אתה ששכחת אותי ואשר אני לא שכחתי אותך"; שורה זו מועתקת בהמשך לכתב ערבי.

תעודה משפטית. מתוארכת ליום שישי, ג' באב או 4 ביולי 1231. רשימת הערות של סופר לטיוטה של חוזה שותפות. ההערות מציינות כי לאבו סעד יש 83 דינרים (פחות שני קיראטים) יחד עם מנצור בן הנין (בן הנכד), סולימאן בן עמראן ופֻתוּח בן אבו אל-עז, כאשר הרווחים יחולקו לשני חלקים שווים: חצי לפֻתוּח בן אבו אל-עז (בניכוי אחד חלקי עשרים וארבעה) וחצי לאבו סעד, ואילו לסולימאן ניתנים 19 דינרים כעיסקא (קומנדה). פרטיהן המלאים של הערות אלו מנוסחים בחוזה עצמו (ראו את הצד השני של אותו מסמך). (המידע מבוסס על ליברמן, "A Partnership Culture", עמ' 182–183)

טקסט ספרותי בכתב ערבי. דף נוסף בִּיפוֹלְיוֹ סיום מתוך ספר, עם סימני קוויר או סימני עמוד בפינות השמאליות העליונות, מתוך החיבור הפילוסופי של אבן אלפרג' עבד אללה בן אלטייב אלעראקי (נפטר 1043) — הפילוסוף והסופר הפורה, הידוע יותר בזכות פירושיו למקרא, ובלטינית של ימי הביניים מוכר בשם Abulpharagius Abdalla Benattibus. שני הבִּיפוֹלְיוֹת הם מחיבורו "כתאב אלסמאע", כפי שמתגלה מהקולופון לקראת סוף הדף השני: "מן כתאב אלסמאע תפסיר אלשיך' אלפילסוף אלפאצ'ל אבן אלפרג' עבד אללה בן אלטייב". מכיל חַסְבַּלָה וצַלְוַלָה בנוסח פאטמי לקראת הסוף.

מכתב מאת שלמה בן יהודה גאון אל אברהם בן סהלאן (שנפטר בסביבות 1032), ובו הוא מציין כי במכתב קודם הודה לאברהם על התרומה שקהילת פוסטאט שלחה באמצעות הזקן שלמה בן סעדיה אל לוי בן מנחם. תיארוך: 1025–1032, על סמך שנות כהונתו של שלמה בן יהודה ותאריך פטירתו המשוער של אברהם בן סהלאן. במכתב הנוכחי כותב הגאון בשמו של אדם בשם צדקה בן מנחם, אשר מהלל את אברהם על חסדיו ומתחרט על מעשיו הרעים בעברו. עוד מסופר כי "הזקן האדיר" הבטיח לכתוב לכמה מנציגיו כדי למצוא לצדקה משרה כלשהי במצרים. הגאון מבקש מאברהם להתעניין בעניינו של צדקה ולסייע בידו.

בצד ה־verso: מסמך משפטי בכתב ערבי. בראשו עלאמה: "תוכ'לת [...] עלא אללה". המילה הערבית בתחתית העמוד עשויה אף היא להיות סוג של סימן רישום (או חתימת הסופר?). במסמך, החתומים מטה — ביאן בן מוסא ואבו סרור בן אבו אלמג'ד — מדווחים על מותו של היהודי יוסף אל־[...] אל־צע'יר בן אברהים אלצבאע' (הצבּאע', כלומר הצַבָּע), בתאריך יום שלישי, 27 בד'ו אלקעדה שנת 632 להג'רה — הוא 13 באוגוסט 1235 לספירה. יורשיו של יוסף הם אביו אברהים אל־מ[...] ובנו [...] [...] מכארם(?). ראו אצל ח'אן (ALAD), מסמכים 125–131, לאשכול של מסמכים דומים מאותה תקופה.

מסמך משפטי מקהיר מיום ט"ו בשבט ה'תק"ה (1745 לסה"נ), המתעד את מינויו של יוסף הלוי לתפקיד חזן. בית הכנסת ח'אלאתי מסעודה, המוזכר במסמך, ממוקם ברובע הקראי במקום הקרוי "ח'ורונפיש" — שם הנושא עד היום ככינוי רחוב בקהיר. הקטע קוטלג במקור כמסמך קהילתי קראי, אולם מבנהו, המשלב הלשוני שלו וכתב היד של הסופר מצביעים דווקא על מקור רבני. כמו כן מוזכרת בו "תיבת" קהילת המגרבים בקהיר בהקשר של המינוי הקהילתי. על המסמך חתומים אליהו חסון, משה שלום ושמואל בן-נעים. בצדו האחורי של הקטע מופיע טקסט קצר ביהודית-ערבית הנוגע אף הוא לאותו יוסף הלוי.

קטע מסתורי המכיל מגוון טיוטות ותרגילי כתיבה. הן בעברית והן בערבית-יהודית. התיארוך הוא מודרני מוקדם (לאחר 1500 לספירה) וייתכן שתאריך ספציפי מופיע ב-verso בראש הפינה הימנית: "[?]___שהר גמדאדי אלאול סנת עו". לא ניתן לקרוא את הספרה האחרונה בשל תנופת הסופר, אך השנה ניתנת לקריאה בזהירות כ-__76 להגרה (נדרש מחקר נוסף לקביעת המאה). הקטע מלא בטקסטים מסוגים שונים, כגון נוסחה לפתיחת חשבונות ב-recto: "קאימה מבארכה אן שא אללה תעאלי" (יהי הרשימה מבורכת בסייעתא דשמיא). חלק מהקטע עשוי להיות טיוטת מכתב לאיש חשוב. נדרשת בדיקה נוספת. MCD.

מסמך משפטי: כתובה קראית מרמלה, חלק בלבד. החתן הוא יעקב בן דוד אלשולחאני והכלה היא סיידה בת והב אלערצ'י. מקום: רמלה. תאריך: יום רביעי, י' באלול 1403 לגלות בבל (= 1006 לסה"נ), ברמלה. שלוחה של הכלה הוא מנחם בן איוב אלחלבי, ומינויו הועד על ידי דוד בן יצחק הכהן, הסופר, וח'לף בן [...]. רשימת הנדוניה המפורטת של הכלה האמידה כוללת כותנות, כריות, מזרנים, תיבות מעץ ח'לנג', מספר דליים, ובתים ברמלה, ברחוב אבן צפר, סמוך לביתו של שלמה בן [חיים]. החתימו: פרג' בן מבשר הלוי, צמח בן [...], אפרים בן יהודה, יוסף בן [...], ויעקב בן [...].

מכתב הממוען לאחות, כתוב בכתב ערבי. כתב היד יפה במיוחד ובעל אופי ייחודי. נראה שסופר מאוחר יותר השתמש שוב בחלק ניכר מהשוליים ובמרווחים שבין השורות, עד כדי כך שלעיתים קשה להכריע אם שורה מסוימת שייכת למכתב המקורי או לא. הצד הקדמי (recto) מורכב ברובו משבחים וברכות שגרתיות. הצד האחורי (verso) עוסק כנראה בעניינים יותר ספציפיים, אך קשה לפענח אותם. החל משורה 7 בצד האחורי השולח/ת מתאר/ת את מה שמטריד את ליבו/ה, ובכלל זה "הכאב בגופי והמחלה" ולאחר מכן "צערי על העולם". בשורה 10 הנמענת מתבקשת לעשות משהו (uḥruṣī...). דרוש עיון נוסף.

מכתב או עצומה לאדם נכבד בערבית-יהודית. נפתח בנוסחת תקבּיל בשם אישה ("אלממלוכה תקבּל אלארץ'"), אך פועל ההודעה (אנהאא') בהמשך הוא בלשון זכר (ויונהי...), כנראה פליטת קולמוס של הסופר. בסיום נכתב "[אלממלו]כה זוג'ת עובדיה אלחלבי", כלומר "אשתו של עובדיה החלבי", שהוא ככל הנראה זה שבשמו הוגשה העצומה. במכתב מוזכר "סיידנא" ("אדוננו"), ביטוי המעיד שהנמען הוא אישיות רמת מעלה; כמה מתאריו השתמרו בחלקו העליון של המסמך. המבקשת שרויה במצוקה קשה ומתוארת כ"עירומה", ולולא פירורי הלחם שהיא מקבלת מן השכנים — הייתה גוועת. צירוף: אלן אלבאום.

פתק לא־רשמי ללא ציון שמות השולח או הנמען (כמקובל בפתקים שהוחלפו בין חברים). בערבית־יהודית. נכתב על רצועת נייר אנכית ארוכה. גויטיין הציע שהסופר הוא שלמה בן אליהו, אך הדבר אינו נראה נכון. כתב היד אכן מופיע במסמכים נוספים מתקופתו של שלמה. תיארוך: ככל הנראה סוף המאה ה־12 או המאה ה־13. השולח פותח במילים: "מה הסיבה לכעס הזה?! הוא חסר טעם ואינו במקומו." הוא מתנצל על שלא נפגש עם הנמען מחשש שיעוררו התקהלות בבית הכנסת. הוא מבקש שהנמען יבוא לראותו: "מן היום שעזבת... מזגי לא היה מאוזן." (חלק מן המידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין.)

שטר מכר לנכס באלכסנדריה, מיום שלישי, י"ז ניסן ה'של"ח (1578 לסה"נ). המוכר הוא יוסף מושודו, והקונה הוא בנימין אלרייאש. מחיר הנכס: 10 דוקטים ונציאניים. הנכס גובל בנכסו של יוסף סולטאני וניצב מול נכסו של מסעוד אלג'רבי. אחד העדים הוא משה אג'ימאן; העד השני חותם את שמו באותיות לטיניות, וייתכן ששמו פותח במילה הגוף הראשון "io" מאיטלקית. קיים צירוף (join) במקום כלשהו, אך מספר השמורה אינו מצוין ב-FGP. ייתכן שהשטר נכתב בכתב ידו של הסופר אליה בן דוד חבריה, שפעל בקהיר בשלהי שנות ה-1550 וראשית שנות ה-1560. (לפי מידע שמסר דותן ארד.)

קולופון. הסופר: משה ב"ר יעקב אלמרד[יני?]. המקום: תל יעקוב, "תחת שלטונו של יוסף בן ח'לף אגא בווילאיית של מרדין", הידוע גם כתליאקופ, המתאים לטֶפֶּהּ-אלטי של ימינו. מתוארך לאדר ה'קע"ו לבריאת העולם, שבדרך כלל היה אמור להיות 1416 לסה"נ, אך במקרה זה כנראה 1417 לסה"נ — וזאת לפי שיטת "מולד אדם" (Adam reckoning), השווה ל"מולד תוהו" + 1, שהרעיון שביסודה הוא ששנת 1 מתחילה לא בבריאה ("מולד תוהו") אלא לאחר שאדם כבר נברא. על כך ראו גורדין, "How to Avoid Some Pitfalls While Interpreting Dates in Hebrew Manuscripts", עמ' 176 ו-184.

יומן בית דין. מסמך הנוגע לתביעות שהוגשו לבית הדין. בשורה הראשונה מצוינים כצדדים הנוגעים בדבר אבן חדידה ואבו אלעלאא אלחלבי, ובגוף המסמך נזכרים אהרן בן משה ושלמה בן הלל, בקשר לעסקאות שביצע אביו של התובע. מתוארך לו' בניסן ש"א 1409 למניין השטרות, הוא ה-11 במרץ 1098. חתומים על המסמך יצחק בן שמואל, אברהם בן שמעיה, ונסים בן נהראי. בתוספת המאוחרת בסוף המסמך, המוסיפה פרטים נוספים, חתומים שלושת אלה יחד עם הלל בן עלי. המסמך הוא חלק מפנקס של סופר בית דין; ראו גם את המסמך הנלווה. המידע מבוסס על גויטיין, חברה ים-תיכונית, כרך ב'.

חשבון לחודשי ניסן ואייר בשנת 1494 למניין השטרות, ובקירוב שנת 1183. החלק הראשון של המסמך מפרט את ההכנסות משכר דירה של אחת-עשרה דירות ומתחמים בלבד השייכים להקדש, עבור תקופה של חודשיים. הסכום הכולל מסתכם ב-352.5 דרהם. משום מה, אבו אל-בּיאן גבה את שכר הדירה רק ממחצית ממספר הבתים הרגיל. בהמשך מופיעה רשימת הוצאות הכוללת את הסעיפים השגרתיים, ובסך הכול 125.75 דרהם. כמו כן, מצורפת רשימת תשלומים שהתקבלו אצל ההקדש מאבו אל-בּיאן (חלקם הועברו באמצעות השמש מח'פוז'). המידע מתבסס על גיל. הסופר הוא שמואל בן סעדיה הלוי (1163–1204).

החלק התחתון של כתובה מעוטרת. מקום: רשיד (רוזטה), שורה 2. תיארוך: סוף המאה ה-18 על סמך חתימתו של אהרן טַוִיל, שחתם בשם החתן. חתימתו של טויל מוכרת ממגוון מסמכים משפטיים מתוארכים שנערכו ברשיד בשנות ה-80 של המאה ה-18, שם שימש ככל הנראה כסופר בית דין ו/או כדיין. שמה המלא של הכלה אבד בשל נזק: _____[?] בת יעקב חסון. שם החתן הוא כנראה משה ישראל, אך מאחר ששרד מעט מאוד טקסט בשורה השלישית, ייתכן שזהו למעשה שם אביו של החתן. סכום הכתובה הכולל הוא 36,000 מֵדִין. החתימה השנייה (האלגנטית) בחלקו התחתון של המסמך היא של משה בן-רובי.

קטע ממכתב, כנראה. בכתב ערבי. נשתמרו ראשיתן של כ-7 שורות. מוזכרים אבן ח'אלַוַיְה ודקדוקו; לאחר מכן כמה ביטויים שקשה להבינם: الافاضل لقيتهم... وحصل لوليه طبقة في النحو.... לאחר מכן מתייחס לקטעים מ"שירתי" (من شعري قطعة بعد قطع), ואז מצטט בתי שיר על הזקנה: بان الشباب وجاء الشيب... وحالفتني الذرايا والخطوب دمعا... وخانني.... הבית הראשון מופיע גם בכרוניקה/זיכרונות של אֻסַאמַה אבן מֻנְקִד', שם מיוחס לאמיר אבו שֻׁגַ'אע. הצד השני של מסמך זה נעשה בו שימוש חוזר לשירה עברית בכתב ידו של סופר פורה (ראו FGP Joins Suggestions).

מכתב מאת [...] בן אברהם אל צדקה בן צמח. הכותב שלח קודם לכן מכתב באמצעות אבן בניאם, אך לא זכה למענה. במכתב הנוכחי, בין יתר העניינים, הוא מבקש מהנמען לקנות עבורו עותק טוב של הלכות הרי"ף (אלפאסי). כתב היד מתחלף באמצע המכתב: כתב היד של החצי העליון דומה לזה של סעדיה בן אברהם (השווה למכתב אחר משלו), ואילו כתב היד של החצי התחתון דומה לזה של אבו סעד בן אברהם (השווה למסמך אחר משלו), אך לשם זיהוי מדויק יידרש בירור נוסף. ייתכן גם שאבו סעד וסעדיה הם אותו אדם, וכי הסתמך על סופר אחר. (חלק מן המידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין.)

מכתב, ככל הנראה מאת החבר יהושע בן עלי ברמלה, וכפי הנראה אל יהודה בן סעדיה — המכונה כאן "ראש כלה" — בפוסטאט. כתוב בערבית-יהודית. תאריכו, על פי גיל, סביב שנת 1060 לסה"נ. גיל זיהה את השולח על סמך כתב היד, אך גויטיין זיהה אותו כסופר תוניסאי בשם עיאש. ככל הנראה המכתב נכתב לפני שיהודה זכה בתואר "נגיד". בשורה 8 נזכר גם אחיו, מבורך בן סעדיה. השולח מבקש להעסיקו בהעתקת ספרים, וכותב: "ארץ זו, בעוונותינו, מעטים בה כיום תלמידי החכמים, ואין מי שמבקש דבר מן המקצועות (? מענא מן כת'יר אלמעאני) הרבים שארצות אלה התפרסמו בהם...".

רקטו: שאלה הלכתית חתומה בידי נהראי בן נסים ואברהם בן יצחק (החתימות הועתקו על ידי הסופר שכתב את המסמך). מקום: פוסטאט. מתוארך: סיון א'שצ"א למניין השטרות = מאי/יוני 1080 לספירה. ורסו: העתק של רישום בית דין מאלכסנדריה (אלכסנדריא שלמצרים) מבית דין שמונה על ידי מבורך [בן סעדיה]. פותח במילים "נסכה אלמעשה אלדי וצל מן גהה בית דין נטרינון רח הקבועין...". כמה שורות לפני סוף העמוד מתברר שגם צד זה הוא חלק משאלה הלכתית. ייתכן אפוא שזהו העמוד הראשון של המסמך, והרקטו הוא ההמשך. (חלק מהמידע מבוסס על CUDL ועל כרטיסיית גויטיין.)

טיוטה בכתב ידו של הסופר הלל בן עלי (פעיל בשנים 1066–1108 לסה"נ) של תוספת לצוואתו האחרונה של הפרנס עלי הכהן בן יחיא (חתום על מסמכים בשנים 1057–1107). בצוואתו הקודמת, שנערכה על ידי הדיין האנדלוסי יצחק בן שמואל, ציין עלי כי אחד משותפיו, אבו אלמנא תקוה בן עמרם מאשקלון, חב לו ארבעים ושמונה דינרים. למחרת דיווחו העדים כי השותף העיד שעלי משך לעצמו כשישה דינרים, ועל כן ביקש עלי לכלול בתוספת הצהרה שלפיה היה סבור כי הסכום שנמשך היה רווח שהופק, ובכך נותר סכום ההשקעה המקורי של ארבעים ושמונה דינרים בשותפות שלם וללא שינוי.

קרוב לוודאי הסכם שותפות, ופחות סביר מכתב. כתוב בערבית-יהודית עם מעט עברית. נזכרים בו השמות שאול אבן אלנג'ארה ובנו יוסף בן שאול, וכן הסכמה שלפיה אדם כלשהו ייסע עם סחורה לתלמסאן וימכור אותה שם; הרווחים יחולקו ככל הנראה בחלקים שווים, חצי-חצי. כתב היד ספרדי, ויש סיכוי טוב למצוא התאמה לאחד הסופרים המוכרים מ-India Book IV. ייתכן שהמסמך קשור להסכם השותפות בין חלפון בן נתנאל ליוסף בן שאול/שעייב אבן אלנג'ארה המופיע ב-India Book 26ח, מינואר 1138. בצד האחורי (verso), בכתב יד שונה, נרשם גם טקסט נוסף הקשור להסכם שותפות.