יהודית־ערבית במסמכי הגניזה — עמוד 116

תרגילי כתיבה בעיקר של האותיות העבריות במחברת גדולה בת 12 דפים על נייר משורטט. הנייר המשורטט מסייע לתארך את המחברת למאה התשע-עשרה. לעתים מופיעה בראש הדפים דוגמת כתב יד לחיקוי על ידי התלמיד (למשל בדף 9v). בדף 9r מופיע גם תרגול של ביטוי בערבית-יהודית הנראה כבעל אופי משפטי/חוזי, הפותח במילים "אקר ואשהד עלה נפסה" (הודה והעיד על עצמו).

רשומה משפטית (מס' 30). רשימת נדוניה. החתן: בו אלברכאת אלעטאר. הכלה: סת אלדאר בת יפת הכהן בן מנשה הדיין. לפירוט הפריטים המנויים ברשימה, ראו הערותיו של גויטיין. יש לציין כי גויטיין התייחס למסמך זה כאל דף 13 (בהתאם למספור שנכתב בעט), אך המספור הנכון הוא דף 14, כפי שנכתב בעיפרון — שכן הספרן שמספר בעט נתן לשני דפים שונים את המספר 8.

מכתב מאת פרח בן אסמאעיל, ככל הנראה מאלכסנדריה, אל נהראי בן נסים בפוסטאט, מיום 5 ביוני 1056. עיקרו של המכתב עוסק בענייני כספים, ומוזכרים בו שטרי חליפין (סוּפְתַּגָ'את), מכתב שנשלח אל אבן אלבעבאע, ושליחת כיס המכיל 83 וחצי דינרים במזומן. כמו כן נדון בו ענייני מכירה של בדיל (קצדיר), ומדווח על הגעת ספינה מפלרמו ובה סחורות חסרות ערך.

רישום של חלוקת לחם ציבורית הפרושׂ על פני שני דפים. כתוב בכתב ידו המאוחר של חלפון בן מנשה. התיעוד מתוארך לשנים 1100–1140 לספירה לפי הערכתו של גויטיין, אם כי שנות פעילותו של חלפון היו 1100–1138 לספירה. ברשימה מופיעים תשעים ושלושה בתי-אב המקבלים כ-250 (כיכרות לחם, ולא כסף). סיכום מפורט של המסמך נמצא אצל גויטיין בנספח ב', פריט 32.

מכתב מיפת בן מנשה אבן אל-קטאאיף לאחד מאחיו. הוא מדווח ש'אמך ואחיותיך' בסדר. שולח ברכות לסת נעים. הוא שלח עם הנושא אבו סעד בן אבו אל-פצ'ל(?) בן עֻמַיְר 3/4 מן של לענה ביזנטית (אפסנטין רומי), ו'בתוכו' יש קירטאס שבתוכו סקמוניה (מחמודה). שלח גם נג'אב ערבי עם מכתב זה לאבו אל-חסן, חותנו של אבן אל-קצבי. מישהו גרם ליפת להישבע על משהו.

מסמך קראי המאשרר (יאייד=يؤيد) את התנאים של שטר משפטי קודם שהוצא בבית הדין שבבית הכנסת דאר סמחה. מתוארך ב-ב' בניסן ה'ת"ו (1646). מסמך אישור זה הוצא בביתו של אליהו לוי בקהיר, והוא עוסק בשטר שהוצא במקור לאברהם לוי קֻדְסִי על ידי בית הדין של דאר סמחה. אברהם לוי קֻדְסִי מתחייב שלא לחזור בו מתנאי המסמך המקורי למשך תקופה של שש שנים.

כתב יד המכיל פרשנות יהודית-ערבית לנביאים קטנים. הקולופון הוא של מבורך בן משה, סופר הידוע מקולופונים אחרים בדמיאט. הוא בא ממשפחה נכבדת - ראה עץ המשפחה ב-PGPID 12713, ומינוי בן דודו של מבורך כראש קהילות ישראל בסוריה הגדולה על ידי בנו של צלאח א-דין ב-1193 - PGPID 9436. התאריך הוא לפי לוח השנה של שטרות ולוח השנה לבריאת עולם כאחד.

שריד של מכתב בערבית-יהודית. אפשר לתאר אותו גם כפתק בלתי-פורמלי. תיארוך: המאה ה-11 או ה-12. השולח מוסר בישירות רבה את תוצאות עסקה מסחרית. חבילה אחת הכילה 4 קינטארים, ומתוכם נמכרו 3.75 פחות רטל אחד. בהמשך מובאים מספר פרטים נוספים. בסוף המכתב מופיעה בקשה הנוגעת ל"גביית ממנו של המחיר/הערך של אל-כאתב אל-מתעארף" (משמעות לא ברורה).

רשומה משפטית (#32) בפנקס בית דין קראי בקהיר (דף 12א של ייבר-ערב. I 328). מתוארך ל-3 בחשון ה'שכ'ב (אוקטובר 1561 לספירה). עבד אל-מועין בן אליהו יקין מודה בחוב לעבד אל-רחים בן אברהם הכהן הידוע כשוקיר ולשותפו יצחק בן אברהם הידוע כאל-חקאן. החוב המקורי הוסכם לפי תשלומי 1 עות'מאני לדיום או 3 נצף שבועיים — לעבר חוב כולל של 19 אשרפי

שריד ממסמך בערבית-יהודית. הטקסט כתוב בכתב יד מגושם וכולל ניסוחים משפטיים — ייתכן שמדובר בהעתק של מסמך מקורי. המסמך מתייחס לשחרור (איבראא); לתביעות; לערכאות של גוים (בתי דין מוסלמיים); למי ש"עוזר או תומך בשניהם"; ולכסף או זהב (או בראה . . . אלמטאלבאת . . . ובדיני גוים ומן יקבל . . . או ירפדהמא או יסעפהמא . . . מן פצה ודהב).

רשומה מתוך פנקס בית דין (מס' 38). הערה הקובעת כי יש לכתוב מכתב אל 'אדוננו', אל אמין אלדולה (ו)אל בן נחמן, ולהודיע להם שהגיעו 26.5 דינרים ו-13 קיראט וכי הכותב מתגעגע אליהם. הערה: גויטיין התייחס למסמך זה כאל דף 16 בהתאם למספור שנכתב בעט, אולם המספור הנכון הוא 17, כפי שנכתב בעיפרון (הספרן שמספר בעט נתן לשני דפים את המספר 8).

דף 4: שבר מכתב ביהודית-ערבית. מזכיר נסיעה לבגדד, מרדכי האנו(?), משה עבסייד(?). דף 5: טקסט לא מזוהה ביהודית-ערבית, אולי דיון פילוסופי. דף 7: מכתב ביהודית-ערבית. המופנה ליוסף, מנחם, אליה ו'אמי הזקנה'. שארית של הכתובת האפשרית מופיעה בורסו: 'נשלח לידי סנ. (סניור) מנחם מסאדור'. חתימת הסופר מופיעה ברקטו: דוד בן יצחק אברזאני(?).

מכתב בערבית-יהודית, ממוען לפחות בחלקו אל ר' יעקב; מוזכרים בו גם מאיר, יצחק, יוסף ושמואל. קטע (חלקו האמצעי של המכתב). תיארוך: מאוחר, ככל הנראה מהמאה ה-14 עד ה-16. באמצע המכתב מופיע חשבון עסקי כלשהו ובו מילים סתומות. הכתיב מעניין וכולל שימוש בפ' במקום ו', כגון ראית פגהכום = ruʾyat fajhikum = ruʾyat wajhikum (ראיית פניכם).

שלושה גושי טקסט שונים. (1) צד פנימי: קינות. (2) פתק ביהודית-ערבית ייתכן שבאותו כתב יד כמו הקינות. אבו ל-עלאא מספר ל'הרב ומורי' שלו שהוא שלח את החוברת הזו ברגע שקיבל את מכתבו, אך הנושא התעכב. (3) שירה עברית/פיוט בכתב ידו של יהודה ב. טוביה (מוקדם של בלבייס, סוף המאה ה-12 ותחילת המאה ה-13). לפיכך יהודה היה כנראה נמען הפתק.

חשבון בערבית-יהודית הכולל ספרות אלפאנומריות ופריטים מסומנים בתוויות, כגון "חלב/ חליב". על פי הפליאוגרפיה, ניתן לתארך את המסמך למאות ה-16 עד ה-18. בצד ימין של הצד הקדמי (recto) מוזכר השם יצחק פעמיים. הקטע קטן למדי, אך ניכר בו הקפל הפנימי של מה שהיה ככל הנראה דף כפול (ביפוליום) גדול יותר. תיארוך: המאה ה-16 או מאוחר יותר.

מסמך משפטי, רובו בערבית-יהודית. שריד (חלקו התחתון בלבד). נכתב בפוסטאט. מתוארך לניסן 1421 למניין השטרות = מרץ/אפריל 1110. אחד מהצדדים הוא הבת אללה בן צדקה (הסופר כתב תחילה "נתנאל" כשם האב, מחק זאת וכתב "צדקה" במקום). חתומים על המסמך: חלפון בן ברכות ושמריה בן שמואל (שייתכן כי החל לכתוב את שמו שלו "שמואל בן" ואז מחק זאת).

תרגילי כתיבה בערבית-יהודית בסגנון איגרות. שם המשפחה של התלמיד מופיע בכותרת העליונה כ"זרדל", צורת משנה של השם אבזרדיל/אבזרדל המוכר ממסמכים מן העת החדשה המוקדמת. בכותרת רשם המורה משפט בכתב יד למופת שעל התלמיד היה לחזור עליו (המשפט הוא נוסחה שגורה בהתכתבויות). פורמט זה של תרגילי כתיבה מתוארך למאה השמונה-עשרה או התשע-עשרה.

רקטו: סיומה של איגרת, בכתב ידו של שלמה בן אליהו, ככל הנראה אל הנגיד אברהם (מימוני) (ראו בשולי הוורסו), ובה אזכור של ר' יהודה ושל בתו של מאן דהוא. הקריאה קשה במידה מסוימת. ורסו: שרידי הכתובת על האיגרת ולצידם תרגיל כתיבה לפי סדר האלף-בית. (חלק מהמידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין, שהייתה מצורפת בעבר למסמך וכיום אינה בנמצא.)

מכתב מח'לף בן נאצר אל ברכאת בן אלדיאן (ככל הנראה שלמה בן אליהו). בערבית-יהודית. הכותב מבקש שישלח אליו במהירות את זוג הח'לאח'יל (al-zawj al-khalākhil) — צמידי הקרסול — השייכים לח'לף, אותו זוג שאין בו לואליב (lawālib; אולי קפיצים או סלילים). ברכאת מתבקש למסור את צמידי הקרסול לנושא המכתב, סאלם בן אבראהים, אחיו של צדקה.

נרטיב אסלאמי המיוחס לעלי בן אבי טאלב. בערבית-יהודית. אפשר שייך לז'אנר השמאאיל אלמחמדיה. מוזכרים עלי בן אבי טאלב ושאר החברים (אבו בכר, עומר, עות'מאן, אבו ד'ר אלגפארי, סלמאן אלפארסי); מציג את הנביא עם מחרוזת ארוכה של כינויים; ונותן תיאור פיזי שלו, כולל השומה שבין כתפיו שקרא, כמו חותם, 'אין אל אלא אלוהים, אין לו שותף'.

הסכם פיוס בין בעל לאשתו. מתוארך: ו' בתמוז ה'תט"ו לבריאת העולם, שהם 1655 לספירה. המעמד נערך בביתו של אהרן רופא חזן (ככל הנראה בקהיר). לאחר סכסוך שפרץ ביניהם, נשבע שחאתה בן אהרן פירוז שלא יגרש את אשתו חנינה בת חנניה במשך עשרים שנה. בנוסף, שחאתה מתחייב לשלם לחנינה את שווי כתובתה תוך שלושים יום, במקרה שבני הזוג יתגרשו.

קטע ממכתב מסחרי בערבית-יהודית, ככל הנראה מהמאה ה-12. במכתב מוזכרים פריטים שונים, ובהם צמיד (סִוַאר) ופריט מזהב. הכותב מזכיר פגישה עם "הצעירים" (אל-צביאן); דבר-מה המלווה את הביזנטים הקריטים(?) (אל-רום אל-ח'ראא'ט); הגעה לקהיר; ותקווה לקחת דבר-מה בשבוע שלאחר מכן. צדו האחורי של הקטע נעשה בו שימוש משני לכתיבת פיוט עברי.

רקטו: חלקה העליון של איגרת הממוענת לנשיא אמציהו יוסף, בערבית-יהודית. ייתכן שכתב היד הוא של יוסף בן יעקב ראש הסדר. הנמען מוכר ממספר רשימות הזכרה של נשיאים קראים. ורסו: סופה של איגרת בכתב יד אחר, המסתיימת במילים: "אין לאדוננו לשלוח מכתב ללא שומר (?חרס), ואין לו לפתוח (מכתב) אלא בנוכחות אלה הרגילים להשתתף במושבותיו".

פנים: שאלה משפטית המופנית לנגיד רבי אברהם בן הרמב"ם (לא מוזכר בשמו ישירות). נכתבה על ידי שלמה בן אליה בערבית-יהודית. עוסקת בלוי שנתן ליעקב עותק של כתובים ('מוצחף כתיו') למכירה בהתמחרות. גב: פתק לא-פורמלי לר' מיכאל מזמין אותו להוביל את התפילה מחר, יום חמישי, בעוד שהכותב מתכנן להעתיק 'החיבור' (משנה תורה של הרמב'ם).

קטע ממכתב מאת ישראל בן נתן בירושלים, ככל הנראה אל נהראי בן נסים בפוסטאט. המכתב עוסק בעסקאות מסחריות, ובעיקר במסחר בבדים ואריגים. נהראי מתבקש לספק בדחיפות קלף כדי שישראל יוכל לבצע את עבודתו. החלק האחרון של המכתב עוסק באברהם בן הגאון רב שלמה בן יהודה. (המידע מבוסס על גיל, ארץ ישראל, כרך ג', עמ' 145–148, מס' 472.)

רשימת שמות ואחריה ציון האם הם מתכוונים לשלם אם לאו. סיבאע בן יהודה אמר שלא ישלם; אבו עמראן בן גֻ'לַיְב אמר כן; בו ישחאק(?) הארון אמר שלא ישלם; אבו אל-פרג' אבן אל-עמאני אל-עטאר אמר [...] ושילם(?); אבן צדקה אל-רמלי אמר [...]; דוד לא ישלם כלום; חותנו של אבן גאזיליה לא ישלם כלום; אבן אל-מֻרְג'אני אמר שלא ישלם כלום.

מכתב מאת מוסא בן יצחק בן חסדאי, ששוגר ממהדיה אל יוסף בן יעקב בן עוכל בפוסטאט. הכותב מתאר את הקשיים שהוא נתקל בהם בשליחת משלוחי פשתן. הוא גם מודאג מכך שאדם אחר דיבר עליו דברים שליליים בפני אבן עוכל. כמו כן נזכרים במכתב חובות, תרומות, תשלומים ועניינים נוספים. (המידע מבוסס על גיל, במלכות ישמעאל, כרך 2, מס' 192.)

מכתב בערבית-יהודית, העוסק כמעט כולו במכירת כמויות קטנות של משי. נזכרים בו עסקים במצרים העילית (אלצעיד), וכן חיטה וספינה. נזכרים בו אנשים כגון שבת, אבו אליֻמן, גיסו של הנמען אבו יצחק, אבו אלחסן, ואבו סעיד בן ת'אבת (אולי זהה לזה שמופיע במסמך אחר). הכתובת לא נשתמרה. (חלק מהמידע מבוסס על כרטיס ההערות של גויטיין.)

רשומה משפטית (#31) בפנקס בית דין קראי בקהיר (דף 11ב של ייבר-ערב. I 328). מתוארך ליום חמישי בה'שכ'ב. עבד אל-מעטי אל-פולאדי וח'ידר אל-פולאדי מופיעים בפני שלושת הדיינים ובני הקהילה הקראית בבית הכנסת 'דאר שמחה'. השניים מסדרים לשמש כנושאי מיטה להובלת גופת אישה נפטרת לבית הקברות: רחל אשת עבד אל-מועין, בת צדקה הכהן

בצד ה-verso: חשבונות בערבית-יהודית. רשימה של סוגי מטבעות שונים (ריאל בטאקה, מחאביב מסוגים שונים) לצד ספרות במזרח-ערבי. אחד הסכומים מתויג כ"שכר שבועיים עבודה של הנגר" (או אולי של אדם בשם משפחה נג'אר). ייתכן שהחשבונות הללו קשורים להסכם המשפטי שבצד ה-recto. מתוארך לפרשת וישלח (ח'-י"ד בכסלו) שנת ה'תקמ"ט (1788).

רשומה משפטית (#55) בפנקס בית דין קראי בקהיר (דף 19ב של ייבר-ערב. I 328). מתוארך לשבט ה'שכ'ג (1562/63 לספירה). הכרת חוב של שמעון בן יעקוב הלוי הסומך אל-קודסי כלפי יהודי רבני, סלאמה אל-רבאן, על 340 נצף פידה (מדין) החייבים כדמי שכירות לבית בקודש/הקדש הקהילתי הקראי. שמעון מסכים להחזיר את היתרה בתשלומים חודשיים

דו־עלה. הטקסט הראשי הוא רשימה מפורטת מאוד של העריות (איסורי גילוי עריות). בשוליים התחתונים של פני הדף מופיעה פתקה בלתי־פורמלית הפונה אל מוסא ומבקשת ממנו "לבוא לדבר איתי בבית, מהר מהר" (אלשיך אלאגל מוסי ינעם יכלמני פי אלבית סרעה סרעה ושלום). בשולי גב הדף מופיעים שרבוטים שונים בערבית ובספרות יווניות/קופטיות.

מכתב מאברהם בן פראח' באלכסנדריה אל נהראי בן נסים בפוסטאט. המכתב מתוארך לכ"ז באייר, ולפי גיל הכוונה ל-1 במאי 1052. המכתב מוסר פרטים על הפלגתן של ספינות מנמל אלכסנדריה. כמו כן הוא כולל הוראת תשלום ובה נדרש אבו עלי מוחמד בן עבד אלרחמן אלצאא'ע' (אבן אלבעבאע) לשלם 40 דינרים לנהראי בן נסים. נזכר בו גם וזיר אחד.

מכתב מסעיד, כנראה באלכסנדריה, לאחיו בו אל-מג'ד מאיר ב' יכין, כנראה בפוסטאט. תאריך: תחילת המאה ה-13. ביהודית-ערבית. כתב יד ואיות גסים. מטרת המכתב העיקרית היא להעביר את מצוקתו של הכותב כששמע שמאיר חלה. בסופו של דבר נודע להם שהחלים ושיבחו את ה'. מוזכרת ילדה או אישה צעירה (אל-צוגייר) ה[בוכה?] למענו יום ולילה.

מכתב מצמח מפלרמו אל נהראי בן נסים באלכסנדריה, מתוארך לסביבות שנת 1055. המכתב מזכיר את ייבוא הפשתן ממצרים לפלרמו, ולעומת זאת את יצוא המשי והעופרת מסיציליה למצרים. בנוסף נזכרות במכתב מספר ספינות: ספינתו של אבן אלבעבאע (בשורה r19 ובשורה v7), הקֻנבַּאר של האמיר (v7) והקַארב של הוזיר (v7). המידע מבוסס על גיל.

מכתב ממוסא בן אבי אלחיי, מאלכסנדריה, אל נהראי בן נסים בפוסטאט. נכתב סביב שנת 1060. המכתב עוסק במשלוחי סחורות, ובעיקר בחרוזים, פשתן ועופרת. מוזכר בו סחר עם אלאנדלוס. מוסא בן אבי אלחיי אינו מעוניין להסתכן בשליחת כל הסחורות והכספים בבת אחת. נראה כי גם מרדוך בן מוסא היה שותף בכתיבת המכתב. המידע מבוסס על גיל.

רשומה משפטית (#87) בפנקס בית דין קראי בקהיר (על דף 30r של ייבר.-ערב. א 328). מתאריך א' כסלו ה'שכ"ה (1564 לספה"נ). הסכם טרום-נישואין בין החתן המיועד ראד'י בן שמואל ברכה והכלה חביבה בת נצר אבן אל-עטאר, המיוצגת על ידי דודתה מצד האם חביבה בת יהודה אל-חקאן בפני בית הדין בבית שמחה. אבי הכלה המיועדת נפטר לפניה.

מכתב מאדם בעל מעמד ציבורי, אולי רב דניאל בן עזריה (1051–1062), המעניק את התואר 'הוד הזקנים' לזקן הנכבד והרופא אברהם הכהן, בסביבות 1055. בשורה 14 בצד הפנים מתייחס הכותב לצו שהוא עצמו הוציא לקהילה היהודית: "הוצאתי את הצו (נשתון) לאדוני השיח' אבו אל-פרג', יברכהו האל, והוא קרא אותו והכריז עליו לפני ה[קהל]".

רשומה משפטית (#2). בעניין בית. מתוארך: יום רביעי, ג' באייר א'תס"ז למניין השטרות. אנשים: חסון בן הִבּה; אחיו; בו אלעלא; אלמנתו של בו עלי הנאמן. העניין: בית; קנס של 50 דינרים שחסון ואחיו יידרשו לשלם ל"עניי" פוסטאט אם הבית יועבר לבעלות גויים(?) בימי חייה של האלמנה. (חלק מהמידע מבוסס על הערותיו של גויטיין.)

שטר גירושין על תנאי קראי. יקותיאל בן נסים פיירוז מקבל על עצמו לתת גט על תנאי לאשתו לעתיד סיתותא בת נחום הלוי, במקרה שייעדר מביתו למשך יותר משנה. השטר מתוארך ליום שני, י' בשבט ה'תקכ"ג (1763). הסופר אליהו בן משה רופא ערך את המסמך בביתו של שמואל בן יעקב פיירוז המכונה שאמי (שייתכן שהוא קרוב משפחה של החתן).

חשבונות בערבית-יהודית ובספרות ערביות מערביות. מתוארכים לסיוון ה'תפ'ב (מאי-יוני 1722 לספירה). כותרת החשבון מציינת שהרשומות החודשיות מפרטות תשלומים מר' עקובס על חוב קודם. שמות נוספים: יוסף גוסטארי, יהודה בן בנימין ארגז, שרה בת דוד גוסטארי. התייחסות מסקרנת ל'פסטאט' - נדירה במסמכים מהתקופה המוקדמת החדישה.

מכתב מח'לף בן יצחק בעדן אל אברהם אבן יג'ו במנגלור, מתוארך ליולי–אוגוסט 1148. המכתב כולל מידע על עסקיהם המסחריים המשותפים ועל כמה עניינים אישיים, ובכלל זה דרישת שלום שנשלחת לעבדו של אבן יג'ו, באמא. זהו המכתב שהניע את אמיטב גוש לכתוב את "The Slave of MS H.6" ואת ספרו "In an Antique Land" (בארץ קדומה).

מכתב מאת שלמה בן אליהו אל הסוחר אבו אלפח'ר. כתוב בערבית-יהודית. אבו אלפח'ר שאל את שלמה כמה עליו לשלם לו מדי יום, ככל הנראה תמורת עבודתו כעוזר בחנותו. שלמה משיב כי הוא מבקש אך ורק את התעריף המקובל שמקבלים הנערים (צביאן, ע'למאן) בחנויות (דכאכין), ומותיר את ההחלטה בידי אבו אלפח'ר לשלם כפי הראוי וההוגן.

רשומה משפטית (#79) בפנקס בית דין קראי בקהיר (על דף 27v של ייבר.-ערב. א 328). מתאריך ערב של אותו תאריך כמו הערך הקודם: ג' אב ה'שכ"ה (1565 לספה"נ). הודאת חוב בין עבד אל-לטיף בן משה אל-מע'ריבי ושמואל בן יעקב הלוי הסומך. עבד אל-לטיף מתחייב לתשלומים שבועיים עד לפירעון סכום כולל של 160 ניצף פיד'ה (מדין).

מכתב מאת סלימאן אלסכנדרי, השוהה בדמשק, אל גיסו פרג' אללה אבן פאצ'ל ואל אחותו של הכותב (אשתו של פרג' אללה) בקהיר. המכתב כתוב בערבית-יהודית. תאריך הכתיבה אינו ידוע. הכותב מזכיר עניינים עסקיים שונים ברמיזה. הוא מודיע כי הגיע בשלום לדמשק, ומוחק את המילה "חמאה" שכתב במקור במקום שם היעד. דרוש עיון נוסף.

חוזה חוב. בערבית-יהודית. מיקום: מניית גמר. מתוארך: שליש אמצע שבט 1543 סלוקי, שהוא ינואר 1232 לספירה. נציר בן באקי הכהן חייב 140 דרהמים למשה השופט. אם לא יחזיר את החוב עד שבועות, נראה שהחוב יירכש על ידי הקודש של בית הכנסת של מניית גמר. עדים: יהושע בן סעדיה הלוי; שלמה בן ישמעאל הכהן; אלעזר בן ברכות.

רשומה משפטית (#90) בפנקס בית דין קראי בקהיר (על דף 31r של ייבר.-ערב. א 328). מתאריך ו' שבט ה'שכ"ה (1565 לספה"נ). יישוב סכסוך חלקי בין חצ בת אברהם אל-חקאן ועבד אל-רחמאן בן ח'יד'ר אל-פולאדי. כל צד מסכים 'לא לחזור להביא חדשות' על האחר — ביטוי אידיומטי שניתן לתרגמו כ'לא לחזור להפיץ שמועות' על זה האחר.

ספר הודו ב', 57. חלק מעותק של אותו מכתב השמור בשלמותו בספר הודו ב', 56, מכתב ששלח מהרוז' לסולימאן בן אבו זכרי הכהן לפני הפלגתו חזרה להודו. עדן, בקירוב 1137–1147. גויטיין ופרידמן לא הכינו מהדורה ותרגום נפרדים לכל אחד מהעותקים, ולכן לעיון במהדורה ובתרגום של העותק המלא יש לפנות לרשומה של העותק השלם.

רשימת נדוניה (תקווים) המהווה חלק מתעודה משפטית. החתן: פרחיה בן יוסף יג'ו. הכלה: סת אלדאר ("גבירת הבית"), בתו של אברהם יג'ו, דודו של החתן מצד אביו. הערה: גויטיין התייחס למסמך זה כאל דף 27 בהתאם למספור שנכתב בעט, אך המספור הנכון הוא 28, כפי שנרשם בעיפרון (הספרן שהשתמש בעט נתן לשני דפים את המספר 8).

דף מפנקס חשבונות קהילתי. ביהודית-ערבית. תיארוך: כנראה המאה ה-12. בראשו: 'שבת מטות: הגובה (ג'אבי) של המזונות — בו נצר...'. שמות: בו אל-פרג'; בו אל-חסן; בו אל-טאהר; יוסף השומר; מחאסן השמש; בו אל-פדל אל-[...]. רשומות נוספות: 'צימוקים ל[קידוש]' ו'בצו אדוננו, לחם לאורח'. דרושה בדיקה נוספת. טרם דיגיטל.

מכתב מדוד חזן בירושלים אל אליה לוי בפוסטאט/קהיר. כתוב בערבית-יהודית. הכותב מתאר את מצבו הכלכלי הקשה ואת מצבם של הקראים בירושלים, ומספר כיצד "אנחנו באש מן הלחץ [של הרבנים]". הוא מזכיר כי חלה ועמד למות, החלים, חזר ונפל למשכב ועמד למות שוב, ולבסוף החלים פעם נוספת. מזכיר גם את עזה. דורש בדיקה נוספת.

מכתב מאת אבו אל-חסן בן עטיה אל "אחיו ואביו" ואפי בן חסן ואל אברהם בן צדקה. בערבית-יהודית. תיארוך: ככל הנראה מהתקופה הממלוכית. המכתב עוסק בין היתר בפסיקה/פתווא אסלאמית שקבעה גביית 500 דינרים מהיהודים במצרים, וכן בדרישות שלום לקרובי משפחה. דרוש עיון נוסף. (חלק מן המידע מתוך רשימת היד של גויטיין.)

רשומה משפטית (#93) בפנקס בית דין קראי בקהיר (על דף 31v של ייבר.-ערב. א 328). מתאריך תחילת חודש אדר א' ה'שכ"ה (1565 לספה"נ). אברהם בן דוד הלוי משחרר את עבד אל-רחמאן בן ח'יד'ר אל-פולאדי מחובות הקשורים לחשבונות שותפותם ומוותר על תביעתו לפיצוי נוסף, שחלקו קשור לפעילות עסקית שכללה מתווך שאינו יהודי.

רקטו: מספר שורות ממכתב בערבית-יהודית, שחלקו עוסק בעניינים מסחריים — מוזכרים בו פחם וזכוכית — וכולל את הביטוי הסתום משהו "אם בכוונתך אכראג ידך, הודיעני בתחילת השנה". המכתב מצטט גם פסוקי נחמה ומזכיר בשוליים תנחומים (אלעזאא). ורסו: רשימת סחורות בערבית-יהודית, ובהן בשמים ו/או חומרי מרקחת, ובגדים.

רשומה משפטית (#13a). תקציר של חוזה הלוואה. נכתב בו כי ברכאת בן אבו אלחסן חייב 30 (דרהם) לאבו אלחסן בן אבו אלפצ'ל, ויפרע לו דרהם אחד בשבוע החל מ"חודש החג". הרשומה מתייחסת לתעודה שבעמוד הנגדי (recto, a); ייתכן שהסופר (מבורך בן נתן) רשם לעצמו את הצהרות הצדדים בטרם העלה אותן על הכתב במסמך פורמלי.

שבר מכתב, פגום מאוד וכתוב בכתב יד מקושקש מאוד. תיארוך: כנראה לא לפני המאה ה-13. מופנה ל'סיידנא' ומבקש בקשה כלשהי בנוסף להצעה לבצע כל שירות בשמו. הפוסקריפט בוורסו ברור יותר לקריאה. מזכיר עמרם מסוים; ייתכן גר; רב חנאל; פרשנויות לשבת, עירובין וגיטין (כנראה בהתייחסות לרב חנאל). ראוי לבחינה נוספת.

שטר שידוכין בכתב ידו של נתן בן שמואל ה'חבר'. מתוארך לערב יום שני, ל' בכסלו ד'אלפים תתק"ך לבריאת העולם — שהם שנת 1460 למניין השטרות, היינו 1148 לספירה — תחת סמכותו של הנגיד שמואל בן חנניה. התארים המפוארים הנלווים לשמותיהם של בני הזוג עשויים להעיד על כך שהיו בני משפחתו של הנגיד שמואל בן חנניה.

חלקו העליון של פרוטוקול בית דין. כולל את המונח הנדיר יחסית "מקבלי עדות" לציון העדים. אבו אסחאק אברהם בן אלעזר מזמן את אבו סעיד חלפון בן ישועה הלוי למסור עדות. אבו סעיד מספר שנכנס ל"נמרה" (מקום?) ובא אצל אדם בשם צדקה הכהן... (המשך הטקסט אבד.) הצד השני נוצל מחדש לטקסט הלכתי/רבני העוסק בקרבנות.

סיום הצהרה משפטית, שנכתבה וחתומה על ידי אברהם ב' יצחק התלמיד וחתומה גם על ידי עלי ב' יחיא הכהן. יוצאת דופן שכן כמעט אין בה ניסוח משפטי, והסידור דומה לרשומות מעדות ולא למסמך מלוטש. בראש: 'ר' יוסף נשאל על כך ואמר...' נראה שסדרת אנשים נשאלת בנוגע לסכסוך ותשובותיהם נרשמות. אינו ממוספר דיגיטלית.

מכתב מיצחק בן יעקב בן לנג'ו (אלמהדיה) אל נהראי בן נסים (אלכסנדריה), משנת 1062 לערך. המכתב עוסק במסחר באבני שוהם (קרניאול), אלמוגים, פנינים, אגוזי מלך ופשתן. נזכרים בו אבו סעיד (יוסף בן מוסא אלתאהרתי), הכהן (יוסף בן עלי הכהן פאסי), ואבראהים בן אלאסכנדראני (אברהם בן פרח). המידע מבוסס על גיל.

מכתב מבנימין בן הארון, השוהה באלכסנדריה, אל אבו אלאפראח ערוס בן יוסף בפוסטאט. כתוב בערבית-יהודית. התיארוך הוא בסביבות 1080 לספירה, על פי הערכתו של גיל. המכתב עוסק במכל עור ובו סחורות שהכותב שולח אל ערוס ומבקש ממנו למכור עבורו. בצדו האחורי של המסמך: שימוש משני לרישומי חשבונות בערבית-יהודית.

מכתב מאת חוסיין בן סוויד אל יצחק בן צדקה. כתוב על פפירוס. הכתיב והסגנון בלתי-עקביים ומשובשים. הכותב מבקש מהנמען לשלוח לו דשיש (גריסי חיטה קלופים) על בסיס חיטה, וכן עשרה דינרים. במכתב מוזכרות פוסטאט והפיום. המידע מבוסס על כרטיסיית הרשימות של גויטיין. ככל הנראה אין תצלומים זמינים של המסמך.

רשימות משפטיות בכתב ידו של חלפון בן מנשה הלוי (פעיל בשנים 1100–1138 לספירה). ככל הנראה עוסקות בתשלום הכתובה ובחלוקת הרכוש בעקבות גירושין. "ובאשר למה שהזכירה (או: שהזכרת?) שחסר בכתובה צמיד כסף במשקל 12 דרהם..." מופיע גם דיון בשלושה כובעים (מעאריק) ובדמי שכירות הבית בתקופה שבה היא חיה עמו.

רקטו: רשימה של בגדים וטקסטילים שונים בליווי מספרים. ורסו: מספר קטעי טקסט הכתובים בארבעה כיוונים שונים. אחד מהם הוא סופו של מסמך משפטי (או טיוטה שלו) המתוארך לכסלו 1161/2 לסה"נ (1473 למניין השטרות). קטע אחר עשוי להיות המשך החשבונות שברקטו, יחד עם חישובי סכומי כסף כוללים. דורש בחינה נוספת.

שטר חוב קראי לא חתום, אולי טיוטה — דבר הנלמד מן השימוש החוזר ב-recto לטקסט ליטורגי(?). מתוארך ליום שישי, ד' בניסן ה'ת"ג לבריאת העולם (1643). ניסים בן שלמה חכים מודה בחוב של 5 גרוש ריאל ליעקב בן אברהם צע'יר. שני הצדדים מופיעים גם במסמך מקרקעין משנת 1645 (Yevr.-Arab. II 1645, PGPID 28073).

מסמך משפטי או רישום. מצטט כתובה במלואה (אך אינו הכתובה עצמה). מקום: פוסטאט. תאריך: יום שלישי, י"ז בסיוון אתע"ה לשטרות, שהם 1164 לסה"נ, תחת רשותו של דניאל הנשיא. החתן: נתן בן משה. הכלה: חֻסְן בת צדקה, בתולה. תשלומי הנישואין: 5 + 10 = 15. מפרט פריטים רבים מן הנדוניה, עם ציון ערכם הריאלי.

רישום משפטי (מספר 39). חוזה אירוסין, טיוטה. מקוצר ביותר. "החתן: אלעזר בן שמריה. הנערה (הכלה): ח'ואתי. מוהר מוקדם: 3(?) דינרים. מוהר מאוחר: 5 דינרים." השם "ח'ואתי" הוא שם חריג ומשמעותו המילולית היא "אחיותיי". אישה בשם סת אלח'ואת מוכרת ממסמך אחר. (חלק מהמידע מבוסס על הערותיו של גויטיין.)

רשומה משפטית (#50). צוואת שכיב מרע. מתוארך: יום רביעי, סוף סיוון 1467 סלאוקי. צוואת שכיב מרע של אבו עמראן אל-צאייג' בן יוסף. הוא משאיר את מעט שבבעלותו לאשתו תג'אר (=סת אל-תג'אר) בת זכי על חשבון כתובתה ומשחרר אותה מכל שבועות. עדים: מבורך בן נתן; נתן בן עולה(?); יוסף הכהן בן שמואל הכהן.

מכתב מסמחון בן דאוד אבן אלסקלי (קירואן) ליוסף בן יעקב בן עוכל (פוסטאט). המכתב עוסק בסכסוך שפרץ בין השולח לנמען סביב משלוח של עץ ברזיל (ברזיל-וווד), אשר סמחון בן דאוד שלח לספרד בניגוד להוראותיו של יוסף בן עוכל. מהלך זה גרם לעיכוב בתשלומים ולנתק בקשרים בין השניים. (המידע מבוסס על גיל.)

שטר מכירה ביהודית-ערבית. מיקום: פוסטאט. בכתב שמואל בן סעדיה הלוי. תאריך: אמצע אלול 1485 לשטרות = אוגוסט 1174 לספירה. סית אל-כפאאה בת אבו אל-פרג' ישועה אל-גוזולי, אשת מנשה השופט, מוכרת רבע בית שרוף לאבו יצחק בן אבו אל-פח'ר (יצחק בן סעדיה) תמורת 6 דינר. הבית בקצר אל-שמע ברחוב מיכל.

רשומה משפטית (#65) בפנקס בית דין קראי בקהיר (על דף 22r של ייבר.-ערב. א 328). מתאריך ט"ז תמוז ה'שכ"ד (1564 לספה"נ). עבד אל-רחמאן בן ח'יד'ר אל-פולאדי ומשה בן עבד אל-באקי הלוי מעידים שקיבלו שלושה אשרפי זהב (מטבעות) מאברהם בן דוד הלוי כתשלום עבור הצטרפותו לשותפותם בניהול חנות צורפות.

מכתב מבייאן ל'אביו' אבו אלפח'ר. בערבית-יהודית. תאריך: כנראה המאה ה-12 או ה-13. השולח מזכיר לנמען שהבטיח לשלם לאבו סעד את הכסף המגיע, חלק מכסף בייאן והשאר בעצמו. אך אבו סעד שלח לבייאן מכתב שמתלונן שקיבל רק 30 דרהמי נוקרה. החלק התחתון חסר. בצד האחורי קידוש ליל שבת בעברית קליגרפית.

רשומה משפטית (#43) בפנקס בית דין קראי בקהיר (דף 15ב של ייבר-ערב. I 328). מתוארך ל-20 באייר ה'שכ'ג (1563 לספירה). הסדר חוב בין אחיין, פרג'אללה בן עבד אל-באקי הלוי, לדודו מצד האם אברהם בן דוד הלוי. החובות הקודמים קשורים ל'אבק זהב' (אלתראב אלצאגה), הנשענים על המונח המקצועי לצורפות

שיר ויכוח בין חשיש ויין. בכתב ידו של נאצר אל-אדיב אל-עברי. המספר הוא תומך יין: 'לחשיש יש דרך להפוך את המוח... אם רוצה ללכת לקַלְיוּב מסיים בְּבַּנְהַא! תסתכל על הסטוּל הזה... נראה כמו גּוּל.' בסוף המספר הולך לנזיר ומשלם לו נדוניה לאירש את 'בת הגפן'. נאצר חותם (אנא אל-עברי...).

מכתב מנתן בן נהראי באלכסנדריה אל נהראי בן נסים בפוסטאט, מתוארך לסביבות שנת 1065. במכתב מוזכרת אדרת משי שנהראי הזמין, וכן זוג נעליים שנשלחו אליו אך לא הגיעו ליעדם. נתן בן נהראי מבקש מנהראי לשלוח לו מעט יין. (המידע מבוסס על גיל, מלכות ישמעאל, כרך 3, עמ' 426, ועל הערות גויטיין.)

מכתב כנראה ממשרד הנגיד לקהילת אלכסנדריה. בערבית-יהודית. תאריך: הרבע האחרון של המאה ה-15. עוסק בסמכויות של מינויים קהילתיים שונים, כולל חזנים ושוחטים. מעניק סמכות לשבעה טובי העיר. בין הפקידים הקהילתיים הוא משה בן יהודה, שארכיונו האישי הוא המקור לחלק גדול מ-Bodl. MS Heb. c. 72.

שני דפים של חשבונות הקשורים להובלה ותחבורה. בערבית-יהודית. תיארוך: אמצע המאה ה-11. בצד אחד נראה כי מופיעים תרגילי כתיבה של תלמיד בית-ספר: הוא העתיק את השם חלפון בן ע'אלב אלחזאן שבע פעמים, ואז איבד את סבלנותו וכתב את האות ק כחמש-עשרה פעמים. (המידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין.)

רשומה משפטית (#56) בפנקס בית דין קראי בקהיר (דפים 19ב-20א של ייבר-ערב. I 328). מתוארך ל-5 בשבט ה'שכ'ג (1562 לספירה). שמעון בן יעקוב הלוי הסומך אל-קודסי מוותר (גלק) על סכום של 60 אשרפי זהב לשמואל הלוי בקשר לשותפות שהייתה לשמואל עם אחיו עבד אל-ג'פאר. שמואל נשבע שבועה על התורה

רשומה משפטית (#38) בפנקס בית דין קראי בקהיר (שורות 13-19 בדף 14א של ייבר-ערב. I 328). מתוארך לכסלו ה'של'ה (1574 לספירה). רשומה חלקית המספרת על הכרת חוב בין שלמה בן שמואל הידוע כאל-פולאדי לעבד אל-כרים בן שמואל הלוי הידוע כאל-קאים. שלמה מתחייב להחזיר את הסכום תוך שבעה חודשים

הערות בעלות בקודקס, אולי. בצד אחד: יעקב ב' יהודה, ואחר כך 'הועבר במכירה כשרה לצעיר [...] ב' סעדיה ב' [...]'. שם האיש ושם סבו דהויים: האפשרויות כוללות חזקיה, תקוה, יעקוב, או שמות אחרים לגמרי. בצד השני: אבו אל-מֻנא אל-עטאר ואחיו מחפוז ואחיו אבו אל-חסן הכאתב ואבו אל-מֻנג'א.

רקטו: אולי נרטיב, בכתב יד מסוף המאה ה-19. מזכיר את סולטאן סולימאן ח'אן (כלומר, סולטן עות'מאני, אולי סולימאן I). הנרטיב מספר כיצד יצרן שמן זית (זיאת) נבחר מבין 'אנשי הממשל' (אהל אל-חכומה) להתווך עם הסולטאן סולימאן. בורסו, מסמכים (משפטיים? קבלות?) החתומים על ידי חיים עפיף.

הסכם פיוס בין בני הזוג אברהם בן חיים שלמה ושמעה בת דוד אלדנחי(?). המסמך תוארך בטעות בקטלוג המקורי לשנת 1880 לספירה, אך למעשה נערך ב-ח' באייר ה'תרכ"ג (1863 לספירה). המסמך כתוב בערבית-יהודית בכתב רש"י. המידע מבוסס על מהדורתו של חסנין מחמד רביע, "קטלוג מסמכי הגניזה החדשה".

מכתב מנתן בן נהראי, באלכסנדריה, אל נהראי בן נסים, בפוסטאט. בערבית-יהודית. תיארוך: בערך 1065. נראה כי נהראי ובני משפחתו שהו לאחרונה באלכסנדריה, ונתן שמע שהם הגיעו לביתם בשלום. נהראי מתכנן לנסוע אל מליג', ונתן שואל אם עליו לשלוח לשם את השפחה (ג'אריה) (שורה 13 בצד הפנים).

שני מכתבים לא משמרים, ללא מספר תיק שהוקצה עדיין. האחד הוא פתק קטן כתוב על קלף, עליו ברכת שלום קצרה ותשובה בכתב יד שונה, המאה ה-13. השני הוא קטע מתחתית צד ב' של מכתב, על נייר, המופנה לראש היהודים במחאלה: 'וצל אלי דמשק אלי ריס אליהוד אלי מחלה כבירה'. הכתובת גם בכתב ערבי.

טיוטה למסמך מינוי של שמש בית הכנסת. בערבית-יהודית. המקום: אי-שם בקרבת פוסטאט. התאריך: "חודש כך וכך" משנת 15[..] לשטרות = 1188–1288 לספירה. (תיאור מוקדם יותר נקב בטווח התאריכים 1095–1159, אך לא ברור על מה התבסס.) המסמך תורגם על ידי גויטיין בספרו "סדרי חינוך", עמ' 188.

מכתב קצר בערבית-יהודית, בכתב יד פשוט ולא מיומן. הפנייה היא אל "אלאח'וין אלשיח'ין אלאכרמין" — שני האחים הנכבדים — אבו [...] והבה. נראה שהשולח הוא אחיהם מבארכ. גוף המכתב מכיל שורות ספורות בלבד של תוכן, והן פגומות, כך שלא ברור כמה ניתן לקרוא מתוכן. המסמך לא דוּגְּתָה.

מכתב בערבית-יהודית. תיארוך: כ-1764 לספירה. מוזכרים שמות רבים: יחיא בן האדי, עלי ואחיו צ'אלח, עלי חוסין, עזיז בן סינאן, יוסף אלעזיזי, מנצור בן אברהם, מוסא אלחג'בי, ועלי חוסין אלאשוואל. קר בכפר, כולם חולים, והכותב מבקש משלוח כלשהו. יש גם דיווח על מצבים ב'כפר העליון'.

רשומה משפטית (#59) בפנקס בית דין קראי בקהיר (דף 20ב של ייבר-ערב. I 328). מתוארך ל-9 באדר ב ה'שכ'ג (1563 לספירה). פרג'אללה בן עבד אל-באקי הלוי מודה בחוב שהוא חייב לעבד אל-כרים בן יחיא פירוז בקשר למשלוח יין. השניים מסכימים על מחזור החזרה חודשי שימשיך לשנה הבאה ה'שכ'ד

רשומה משפטית (#97) בפנקס בית דין קראי בקהיר (על דף 32v של ייבר.-ערב. א 328). מתאריך כ"ד סיוון ה'שכ"ו (1566 לספה"נ). הודאת חוב חלקית בין משה בן עבד אל-באקי הלוי ופרג'אללה בן עבד אל-רחים שוקיר, בה משה מתחייב להחזיר לפרג'אללה סכום של 8 ג'דיד זהב בתוך שלושה עשר חודשים.

מכתב אל "בנו" של הכותב, עבד אלוואחיד. כתוב בערבית-יהודית. הכותב חוזר ומדגיש כחצי תריסר פעמים שהנמען אל לו להאמין לשמועות הכזב שלפיהן הכותב שמח לאידו. נהפוך הוא — אסונו של הנמען הוא אסונו של הכותב, ושמחתו היא שמחתו. עוד הוא כותב שאמו של הנמען מתפללת בעבורו ללא הרף.

מכתב פנייה לצדקה. בערבית-יהודית. השולח מתלונן שסיידנא אלראיס ואבו מנ[צור?] אלעפיף הפסיקו את התשלומים שבהם נהגו לתמוך במשפחה בחיי אביו אלשיח' אלפצ'אייל. (האחרון נהג לתת חצי דרהם לנפש.) הנמען מתבקש לפנות אליהם ולבקש שיחדשו את התשלומים. בצד האחורי תרגול אלפבית עברי.

צוואתו של יעקב בן דונש בן יהודה ראש סדרא, שעניינה בעיקר ההוצאות הכרוכות בקבורתו בירושלים. הוא ממנה את גיסו נתן בן שלמה למוציא לפועל של הצוואה, ומוריש 5 דינרים לשלום בן נתן, בנם של אחותו וגיסו. הצוואה נכתבה בפוסטאט בתאריך ט' באדר ב' של שנת ד'תתכ"ד (1064 לספירה).

מכתב או מכתבים בערבית יהודית. בראש הרקטו, ככל הנראה מבקש מכתבים מהנמען, שהם 'כאילו ראיתי את פניך'. השאר ברובו דהוי מדי לקריאה. בתחתית, אולי בכתב יד שונה, מתייחס לשני דינרים שנשלחו דרך חוואלה (אלי אוחלתהא); ואבו עומר. החלק בורסו מזכיר שליחת שני מכתבים לנמען.

רשומה משפטית (#7) בפנקס בית דין קראי בקהיר (דף 4א של ייבר-ערב. I 328). מתוארך ל-11 בתמוז ה'ש'כ (1560 לספירה). הסכם שכירות לכלי בית בין יצחק בן אבו אל-פרג' אל-פולאדי לאליהו יקין, בתשלומים של 10 נצף (מדין) לחודש לחצי השנה הראשונה ו-12 נצף לחודש לחצי השנה השני

החלק העליון של מכתב קצר בערבית-יהודית בכתב ידו של משה בן לוי הלוי. נכתב זמן קצר לפני חנוכה. משה מבקש מהנמען, ככל הנראה בן משפחה, לשלוח אליו מנורות לכבוד החג מאחר שאין לו כאלה. בנוסף הוא מבקש לדעת אם המטפחת מצאה חן בעיניהם, ושימהרו לקנות... המכתב נקטע כאן.

רשומה משפטית (#3) בפנקס בית דין קראי בקהיר (דף 2א של ייבר-ערב. I 328). מתוארך ל-3 בסיון ה'ש'כ (1560 לספירה). הכרה בחוב שבה עבד אל-באקי בן משה הלוי, יהודי קראי, מופיע בפני בית הדין בעניין סכום מטבעות זהב אשרפי שהוא חייב לאברהם בן נסים אל-ענקארי, יהודי רבני

פתיחה של מכתב שנכתב על ידי רב דניאל בן עזריה מירושלים, ונשלח לאבירם הכהן בן יצחק בן פורת. רב דניאל בן עזריה כותב כי הוא מצר על פרידתם ומקווה לפגוש את הנמען שוב בקרוב. לפי גיל, המכתב מתוארך לתקופת כהונתו של רב דניאל בן עזריה בראש ישיבת ארץ ישראל בירושלים.

דו-דף, כנראה מאוסף ספרותי. תיארוך: מאוחר, אולי המאה ה-18 או ה-19. שניים מהעמודים הם סיפור על שפחה ומלך — דרושה בדיקה נוספת. שני העמודים האחרים הם לחשי אהבה ביהודית-ערבית, שנראה שהועתקו ממקורות אסלאמיים בכתב ערבי, שכן אחד מהם מזכיר את הנביאים משה וישו(!).

מכתב מאב לבנו אבו אלרצ'א הרופא. בערבית-יהודית. עוסק בענייני כספים ומשפחה שונים. האב במצוקה מאבטלה ('ואתה יודע את אופי אמך...'). החלק בצד האחורי מזכיר את אבו אלפרג' הנוצרי סוחר המשי. האב שלח ספר שחיטה ומבקש עותקים של ספרים אחרים. כולם דואגים ממס הגולגולת.

רשומה משפטית (#28) בפנקס בית דין קראי בקהיר (דפים 10ב-11א של ייבר-ערב. I 328). מתוארך לאייר [ה'שכ'ב] (1562 לספירה). עבד אל-לטיף בן משה אל-מגרבי נשבע שיחדל להתקוטט עם כל אחד מבני הקהילה הקראית למשך 10 חודשים. קנס קהילתי של אשרפי זהב מוזכר אם יפר את שבועתו