פוסטאט, קהיר העתיקה — עמוד 8

מכתב מברכאת בן אבו אלחסן, השוהה באלכסנדריה, אל קרובו הדיין אליהו בן זכריה בפוסטאט. כתוב בערבית-יהודית. לפי פרנקל, המכתב מתוארך לשנת 1228. ברכאת מדווח על מותו של אנטולי הדיין ביום רביעי, ט"ו באב (19 ביולי 1228), ועל מינויו של ר' שמואל לתפקיד המֻקַדַּם (ראש הקהילה), וזאת על אף התקנה האוסרת למנות לתפקיד זה יהודים שמוצאם מצרפת או מביזנטיון. בפועל מתברר כי התקנה כוונה רק נגד מי שאינם שולטים בערבית ונזקקים למתורגמן, ולכן אין היא חלה על ר' שמואל. במכתב מוזכרים גם אנשים שונים, ובהם סת ג'והר, אשתו של שמחה הכהן מבלביס. (המידע מבוסס בעיקר על פרנקל.)

מכתב מהחזן חלפון בן דוד (המכונה גם ח'לף אללאד'קי), בירושלים, אל הזקנים ("סאדתי ומואלאי ג'מאעת אלשיוך' אלמצריין"), בפוסטאט. בערבית-יהודית, בכתב סופרים נאה. דהוי מאוד. תיארוך: ככל הנראה המאה ה-11. ייתכן שזהו מכתב בקשה לצדקה, שכן חלפון/ח'לף פותח בכך שהוא מזהה את עצמו כאיש זקן בא בימים ובעל תלויים ("רג'ל כביר טאען פי אלסן ועלא עאילה"). הוא מזכיר תפילה, את התורה, ואת "אלקיאם פי אלג'באיה ואלכתאבאת" (העמידה בגביית כספים ובכתיבה/מסמכים). בצד השני (verso) מופיעה כתובת המכתב והסבר על חישוב הלוח, בכתב יד אחר וגס יותר. המסמך ראוי לבחינה מעמיקה נוספת.

מכתב מאת עלי בן יחזקאל הכהן מירושלים אל עלי בן חיים הכהן בפוסטאט, ובו מתאר הכותב את מסעותיו לעכו ולצור, את שובו לרמלה ואת מחלתו הקשה שאחזה בו שם. לדבריו: "הותקפתי בהקאות; התפוצצתי מלמעלה ומלמטה, יותר משלוש מאות פעמים (מילולית: 'ישיבות'); כל בני הבית התייאשו ממני. הרופאים באו במוצאי שבת וראו שאני גמור ושאין עוד מה לעשות. עשיתי צוואתי..." לאחר מכן חל שיפור במצבו, אך הוא מציין כי עודנו סובל מחולשה איומה. במכתב מוזכרים גם דמי השכירות מן ההקדש המיועדים לעניי ירושלים, וכן ענייני ציבור ופרטים אישיים נוספים. לפי הערכת גיל, המכתב נכתב בשנת 1060.

ורסו (שימוש מקורי): מכתב בכתב ערבי. שריד (חלק תחתון בלבד). השולח מתנצל בלהט על כשלון כלשהו שאינו מפורש, ומאריך בתיאור מצוקתו בעקבותיו: "פוואללה אן כנת אלא עלי אלנאר ואללה מא ארדת אלא אחרק ראסי כלהא בלסאני" (חי האל, לא הייתי אלא על האש, וחי האל, לא רציתי אלא לשרוף את כל ראשי בלשוני). הוא אומר שאינו מתגאה במה שעשה, וייתכן שהוא מכנה את טעותו "ראש של חמור" (לא אפתח'ר איש עמלת ראס חמיר), ומביע נכונות להישאר בפוסטאט אם הנמען יראה זאת לנכון. מוזכר סכום של 1000 קטעה (לא ברור למה הכוונה) והשם אבו עבדאללה מחמד אבן אלכופי. בשוליים ח'סבלה משורבטת.

מכתב מאת (אבו סעד) אברהים בן סהל אלתסתרי (נפטר 1048) אל [...] בן עזריה. בכתב ערבי. ה-[...] בן עזריה הנפוץ ביותר בגניזה הוא רב דניאל בן עזריה, אך ישנם גם אזכורים של יוסף בן עזריה, אפרים בן עזריה, ושמואל בן עזריה. האחרון מביניהם, שמואל בן עזריה בן מבשר, ידוע כמנהיג קראי בפוסטאט (הוא הנמען של מכתב נוסף מהגניזה), ולכן ייתכן שהוא המועמד הטוב ביותר כאן. רק הכתובת בצד האחורי ושתי השורות הראשונות בצד הקדמי השתמרו. הקלף נעשה בו שימוש חוזר עבור טקסט שהוא ככל הנראה חיבור ספרותי בעברית, אך עשוי להיות גם מכתב קהילתי או העתק שלו. דרושה בדיקה נוספת.

קטע מכתב בערבית-יהודית, ממוען לאדם נכבד; רווחים גדולים בין השורות. כתב היד כנראה מוכר. המכתב מתאר מחלוקת קהילתית ומבקש להעביר מתפקידו את החזן העיוור שארית בן יפת. נראה שהשולחים כותבים מעיירה פרובינציאלית, שכן הם מדווחים על העברת מסמך "פאורדנאה אלי אלמדינה אלי בתי דינים שלנו" — כלומר אל העיר (פוסטאט) אל בתי הדין שלנו. במסמכי הגניזה מוזכרים מספר אנשים נוספים בשם שארית בן יפת (למשל באחד הקטעים), וכן חזן בשם שארית בקטע נוסף, אך לא ברור אם מדובר באותו אדם. בצד הפנים (בשימוש משני): שיר לכבוד חתן בחריזת ים-. (חלק מהמידע מבוסס על קטלוג הלפר.)

מכתב מאת כותב לא־מזוהה בצפת אל יוסף מאטארון בפוסטאט/קהיר. הלשון היא לאדינו. במכתב מוזכרת הפרה (para) — מטבע עות'מאני. הכותב מדווח לנמען כי בנו אליעזר נמצא בטריפולי, וכי המידע הזה ידוע לו משום שקיבל ממנו מכתב באותו יום שבו הגיעה השיירה ממצרים. גוף המכתב עוסק בענייני מסחר ובמשלוחים שהתקבלו, שחלקם לא היו לשביעות רצונו של הכותב: "y como me mandastes aquella ropa tan desbaratada" ("ואיך שלחת לי את הסחורה הזו במצב כה מקולקל"). למעשה ניכר שהכותב נרגז למדי מן הסחורה המגיעה אליו, ומציין כי אינו מבין מה בכלל מצופה ממנו לעשות בה. דרוש עיון נוסף.

מכתב מעִוַאד' בן חננאל באלכסנדריה אל נהראי בן נסים בפוסטאט. נכתב סביב 1060. המכתב כתוב בכתב ידו של בניה בן מוסא, ומשורה v1 ואילך הוא עובר לקולו של בניה עצמו. במכתב נדונים סחורות ומשלוחים, וכן ספרים שעואד' רוכש עבור נהראי. עואד' סובל ממחלה קשה (وجع) מאז אדר ראשון (החלק הזה מתחיל בשורה r16). אנשים כבר התייאשו ממנו; הוא החלים מן המחלה, אך לאחר מכן פיתח נפיחות בבטנו ("ואני מבועת ממנה"). כעת הוא אינו יוצא לדרך אלא במקרה של הכרח גמור. הוא מבקש מנהראי להשיג עבורו סוכר וריבס (rhubarb) באיכות טובה. חלק מן המידע מבוסס על כרטיסיית גיל וגויטיין.

מכתב מאבו אלח'יר בן עוואץ' באלכסנדריה אל נהראי בן נסים בפוסטאט, בערבית-יהודית. השולח, סוחר ממוצא אפריקאי (איפריקיה), מתאר את הקשיים שנתקל בהם בקשר למס הגולגולת (ג'זיה) ומציין שלאחר התערבותו של נהראי הוא שילם השנה שני דינרים — סכום שלא היה מקפיד עליו, לו נהגו באחרים באותה הדרך. יתר על כן, השולח מדגיש כי "גובי המס (חֻשַּׁאר, כלומר 'המכנסים') ומנהל הג'אליה (צאחב אלג'ואלי) אינם ראויים לגנאי; כל זה הוא כולו מעשה ידיהם של היהודים." המכתב שופך אור על מנגנוני גביית מס הגולגולת מיהודים בתקופה זו ועל מעורבותם של בני הקהילה עצמם בהליכי הגבייה.

שטר שבו אבו אסחאק אבזארי מעניק לנגיד אברהם מימוני את הזכות לרכוש בחזרה את הבֻּרְג', מגדל בביצורים הביזנטיים העתיקים של פוסטאט, תמורת שישים דינרים למשך תקופה של חמש שנים. דמי השכירות בוטלו. השטר מתוארך לטבת ד'תתקע"ד (1213/4), כאשר היום בחודש ובשבוע הושארו ריקים, ולא הושאר מקום לחתימות. (המידע מבוסס על רשימותיו של גויטיין ועל כרטיסיית האינדקס.) בעבר המסמך מופיע מסמך נפרד (טיוטה) הנוגע לאבו עמראן משה בן אבו אלבקאא שארית אלתאג'ר בן אבו אלחסן יפת אלדלאתי אלנחאל הכהן, המשחרר את דודו מצד אביו, אבו אלבהאא מאיר בן אבו אלחסן יפת, מכל התביעות.

שטר חכירה של בית. המקום: פוסטאט. התאריך: יום חמישי, ה' בתמוז שנת אלף שלוש מאות שמונים ושבע למניין השטרות = 9 ביוני 1076. הצדדים הם ססון בן נתן ושלה בן שלמה אבן אלקטאאיף. החתומים: מנשה בן יעקב, משה בן שלמה, וע'אלב בן חלפון. הבית ממוקם בשכונת אלמצאצה בזקאק מרזבאן. שלה מחכיר שלושה רבעים מהבתים הסמוכים לססון בן נתן למשך 12 חודשים, החל מאב 1076, תמורת 4.5 דינרים המשולמים מראש. הרבע הנותר של הבית היה בבעלות ססון. קודם לכן עמד שלה כערב על סכום של 20 דינרים שססון היה חייב, ומחובה זו הוא משוחרר כעת. אותו בית מופיע גם במסמך נוסף (PGPID 7492).

שטר מתנה בכתב יד קליגרפי בעברית, שנכתב בפוסטאט. עלי בן חסן הלוי הצַבָּע מעניק לבנו הצעיר שמואל חמישה ושליש חלקים (מתוך 24 חלקים) בחצר הסמוכה לכנסת הארצישראלים, חלקים שהיו שייכים קודם לכן לשלמה הלוי, אחיו של עלי. הבית מוכר ככל הנראה על שמו של האב, חסן הצַבָּע, והוא ממוקם בשכונת בית הכנסת הגדול. המבנה גובל בבניין נוסף שבבעלות עלי עצמו. בצדו הצפוני גובל הבית בביתו של הנוצרי אבו אל-יֻסר, ומצדו האחר גובל בבית שבבעלותה או הקרוי על שם אישה ושמה [סַמ?]אנה בת שלמה בוּצִירי. (חלק מן המידע לקוח מכרטיסיותיו של גויטיין.) צירוף הקטעים: משה יגור.

רקטו: מכתב מאת כותב לא ידוע, בדרכו לאלכסנדריה, אל נמען לא ידוע בפוסטאט. בערבית-יהודית. הכותב מתנצל על העיכוב בשליחת המכתב ומסביר שבכל פעם שהתחיל לכתוב, נתקף עצב וחש ברע בשל הפרידה מהנמען. הוא מדווח כי לא מצא בפוסטאט את בגד הצמר ה"ערצ'י", אך מקווה למצוא אותו באלכסנדריה ולשלוח אותו לנמען. הוא חוזר ומדגיש לפחות פעמיים נוספות שהסיבה היחידה לכך שלא כתב קודם לכן הייתה עצבונו ודאגתו (ד'יק צדרי, שע'ל קלבי — צרות לב וטרדת לב). (חלק מהמידע מבוסס על גויטיין, חברה ים-תיכונית, כרך ה, עמ' 191.) ורסו: רשימת חומרי מרפא (materia medica) בכתב ערבי.

מכתב מבו עלי בן בו עומר, השוהה במצרים העליונה, אל בני משפחתו — בנו או אולי אחיינו אבו אלמחאסן ואשתו או אחותו — הנמצאים ככל הנראה בפוסטאט. כתוב באותיות ערביות. התיארוך משוער לסביבות שנת 1167 לסה"נ. השולח מוכר גם ממכתב נוסף. במכתב זה הוא משבח את חלפון בן מצמון (המכונה כאן ח'לף בן מצמון) על העזרה שהושיט לו לאחר שנושל מכל רכושו בידי הע'וז (יחידה סלג'וקית), ועל ההזמנה שקיבל לעדן, שממנה התעתד להמשיך להודו. חלפון אף דאג לאישה צעירה ממשפחת השולח, שגורשה על ידי בעלה בעדן, אבו עמראן, אשר התאסלם. המידע מבוסס בעיקרו על מהדורת גויטיין ופרידמן.

מסמך משפטי מפוסטאט, מיום רביעי, 21 בשבט 1422 לשטרות = 1 בפברואר 1111. נכתב ונחתם על ידי יצחק בן שמואל הספרדי, וחתום גם בידי פרחיה בן שלמה. המסמך נפתח בהזכרת בתי הדין של קהיר ופוסטאט ובסמכותו של הנגיד מבורך בן סעדיה. מדובר בהצהרה שמוסר הצבע הביזנטי (אלצבّאע' אלרומי) דוד בן אברהם לטובת יצחק בן נתנאל הלוי, ועניינה פירוק שותפות שהתקיימה בין דוד בן אברהם לבין שני אנשים מקומיים, שאחד מהם מכונה דמיאטי, כלומר יוצא דמיאט. במסמך מוזכרים גם השמות אבו אלמנא בן אבו אלפרג', ואבו אסחאק אברהם בן סימן טוב. הצירוף בין הקטעים נעשה על ידי אלן אלבאום.

מכתב מאליהו בן סעדיה, בפוסטאט/קהיר, אל החכם אברהם הלוי בן משה הלוי הקראי, בירושלים. נכתב בידי הסופר יעקב חיינה (?) אלחזאן. מתוארך ליום רביעי, ה' בתמוז ה'תקפ"ז, הוא שנת 1827 לספירה. (קיימת כאן בעיה, שכן ה' בתמוז ה'תקפ"ז חל ביום שבת ולא ביום רביעי, אך אולי ניתן להסביר זאת בפער שבין לוח השנה הקראי לבין הרבני.) הפתיחה כתובה בעברית וגוף המכתב בערבית-יהודית; הכתובת על המעטפת כתובה בעברית ובכתב ערבי. המכתב עוסק בביקורו הצפוי של הנמען במצרים ובעניין עסקי סתום הכרוך בתשלום של 11 מחמודייה (מטבעות זהב שטבע השליט מחמוד השני). דרוש בירור נוסף.

מכתב בערבית-יהודית בכתב ידו של מח'לוף בן מוסא. מקוטע (חתיכה אופקית מאמצע המסמך). מוזכרת בו אישה העולה לפוסטאט ומתדיינת על 20 דינרים. "ואם תתעכב נסיעתה לפרוע לו את 20 הדינרים שהם חלק מסחורתו (?רחלה), היא פטורה, מפני שבתה מתה והיא עצמה חלתה במחלה אנושה, והמחלה מבטלת חובות." לאחר מכן המכתב, באופן מבלבל, כמדומה פונה אל האישה עצמה: "עלי (אטלעי), ואם אין עלייה ואין שקילה של אנשי סדום...". הטקסט בשוליים רומז שמכתב זה הוא שאלה המופנית אל סמכות הלכתית. בצד הרקטו ישנו טקסט בלתי מזוהה בכתב גס, הכולל מילים בעברית, בארמית, ואולי בערבית-יהודית.

הוראה לאבו אלבשר למסור לעובדיה בן שלמה הכהן את כל הסכום שהופקד עבורו בבית הדין, לאחר ששלושת אחיו הבכירים תבעו את חלקיהם. הסכום שנותר עומד על 19 1/4 דינרים, לאחר שהילד קיבל את דמי המזונות שלו. המסמך נכתב בפוסטאט, ביום שני, כ"א בסיוון שנת 1410 למניין השטרות, היינו יוני 1099. אינו חתום. כאשר היתום הגיע לגיל בגרות, נצטווה הנאמן למסור לו את יתרת העיזבון. יתרה זו אומתה הן באמצעות אישור על קבלת הכספים שהופקדו אצל הדיין, והן באמצעות הרקאע (בערבית) או "בית דין" (בעברית) — הוראות התשלום שהוציא בית הדין לכיסוי הוצאות מזונו וביגודו של היתום.

מכתב מאבו סעד אבן טיבאן, ממקום לא ידוע, אל בנו אבו אל-חסן אבן טיבאן בפוסטאט. רובו כתוב בכתב ערבי, עם משפט אחד בעברית ("לחזות בנועם..."). הקטע קרוע כשורה אחת לאחר שמתחיל גוף המכתב (לאחר ברכות הפתיחה הסטנדרטיות וההבטחות ששלום הכול). ייתכן שניתן להבין משהו מתוכן המכתב מתוך הכתוב בשוליים הימניים ובשוליים העליונים (אם כי גם הם עשויים להיות נוסחאיים בעיקרם). בצד האחורי מופיעה הכתובת הן בכתב ערבי והן בערבית-יהודית, עם הוראות מסירה מפורטות יחסית; ככל הנראה המכתב נשלח אל חנותו של אבו אל-חסן עלאן כדי שיישמר שם או יועבר משם אל הנמען האמיתי.

מכתב מאישה אל אחיה בפוסטאט המביעה את בדידותה. היא נותנת לו עצה בנוגע ליחסיו עם אחיהם השני: "אתה יודע שהוא כמו בנך, שכן גידלת אותו ואתה מכיר את אופיו. [אל תיתן] לאנשים לפלג ביניכם. אם הוא טועה, עליך לשאת בתוצאות." ה-ʿamma של הנמען (בדרך כלל דודה מצד האב, אך גויטיין מפרש זאת כאם במקרה הזה) מבקשת לראותו לפני מותה. בסוף המכתב, הכותבת או הדודה/אם מבקשת ממנו לשלוח שתי (אונקיות? דרהמים?) של כוחל איספהאני (אנטימון), שכן עיניה כואבות ואין להשיג כזה במקום שבו הן נמצאות. חלק מהמידע מבוסס על כרטסת המפתח של גויטיין. צירוף הקטעים: עודד צינגר.

מכתב ששלח מנצור (לא מנצור בן סאלם) מאלכסנדריה אל אחיו בפוסטאט. הכותב מספר כי בנו משה החל לדבר, ומאז הוא חוזר ואומר שוב ושוב: "דודי, דודי מוסא" — בהתייחסו לדודו המנוח, אחיהם של השולח והנמען, שנשא את אותו שם. בהמשך המכתב מתאר השולח הסכם שהושג עם חוכר מסים בנוגע לתשלום שנעשה בתשלומים, ומביע צער על כך שקרובת משפחה המעורבת בסכסוך משפטי עם בעלה לא זכתה "לא לחג ולא לשבת". לבסוף מבקש הכותב מהנמען בדחיפות להחזיר אליו פתק מאת חוכר המסים. הצד השני של המסמך נכתב ביד אחרת. המידע מבוסס על גויטיין, חברה ים-תיכונית, וכן על כרטיסיות האינדקס שלו.

רקטו: מכתב פורמלי מאוד (הדומה במתכונתו למסמך משפטי או לשאלת הלכה) הממוען לבעל סמכות בפוסטאט, בעניין בתו של [...] הלוי, המכונה ע'זאל, המאורסת לאליה מרטוב. אדם בשם משה הוציא דיבה על שמה של ארוסתו של אליה. כותבי המכתב נסערים מאוד ומבקשים מהנמען לחקור את הפרשה ולהעניש את משה כפי שיידרש. המסמך מתוארך בנוסחה "ויהי כזיִת הוֹדוֹ" (הושע יד, ז), שמשמעותה ככל הנראה שנת ה'ת"ד (1643/4 לספירה). ורסו: רשימת חשבונות או רשימת תרומות הכתובה בספרות ערביות מערביות. מופיע בה אדם בשם חיים ויטאל, אך התאריך שולל את הזיהוי עם המקובל המפורסם הנושא שם זה.

מכתב מאבון בן צדקה בירושלים לנהראי בן נסים בפוסטאט. התיארוך: נובמבר 1064. הנושא המרכזי הוא המתח בין הכותב לבין בן דודו של נהראי, ישראל בן נתן. בין הנושאים הנוספים: פרטים על שריפת ספינות בסיציליה. המכתב נפתח בתיאור חי של האבל הכללי בעקבות מותה של סִתָּאת, אשתו של ר' נתן, שהותירה אחריה ילד בן שנתיים. "מה נורא אבלנו! הוא הרס אותנו (הדּתנא) והחלה אותנו (אמרצ'תנא)". גזירת שלטון איימה למנוע לוויה מכובדת, ולכן שקלו האבלים לקבור אותה פשוט בתוך החומות. "מכך אחזה בנו רעדה איומה (רג'ף עט'ים)", כותב אבון, "ושילמנו שוחד והוצאנו אותה בלילה".

מכתב הממוען לאבו עמראן בפוסטאט, כתוב בכתב ערבי. השולח מדווח שבנו של הנמען (כנראה גם הוא בשם אבו עמראן?) הגיע אליו כשבידיו לא היה דבר מלבד [...] וסוג של בגד פוטה. הם סידרו לו עבודה אצל אלקזאז (אורג המשי), אך הנער ברח משם ונעדר במשך יום שלם. כאשר חזר, לקח אותו השולח אל החנות שלו עצמו. אך גם משם הוא ברח שוב, והם רדפו אחריו ולא הצליחו להשיגו, וכעת מקום הימצאו אינו ידוע. שאר פרטי המכתב עדיין סתומים וטעונים בדיקה נוספת. בצדו האחורי של המכתב מופיעות כמה שורות של חשבונות בכתב ערבי ובספרות יווניות/קופטיות, ככל הנראה ללא קשר לתוכן המכתב.

מכתב שבעבר סברו כי נשלח מקהיר לבלביס ובו בקשה לסייע בתשלום מס הגולגולת (ג'אליה) עבור מלמד עני ובנו (חלק מהמידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין). כתב היד של המכתב הוא של יהודה בן טוביהו, המֻקַדַּם של בלביס. ייתכן שהנמען נקרא אלישע. השולח מדווח כי שמע שרבנו משה (הרמב"ם) ביקש ממנו לעלות (ככל הנראה מבלביס לפוסטאט), אך אין הוא יכול לעשות זאת בשל קשיים הקשורים בבהמת רכיבה (אולי בעקבות מחלתו?). בהמשך הוא ממליץ על מוסר המכתב, אסמאעיל אבן אלמלמד אבן אלסדלו(?), ומבקש סיוע עבורו בתשלום מס הגולגולת. שם המשפחה הזה מופיע גם במסמך אחר מאותה משפחה.

מצד הרקטו: מכתב משתי הקהילות באלכסנדריה (נא-אמון), בראשות הדיין יוסף בן שלמה הכהן, אל הקהילה הירושלמית בפוסטאט בראשות רבי אפרים בן שמריה. תיארוך: בקירוב 1031 לסה"נ, ובאופן רחב יותר בין השנים 1007–1055 לסה"נ, על פי תקופת פעילותו של רבי אפרים בן שמריה. המכתב הוא בקשה דחופה לסיוע כספי לצורך פדיון יהודים מביזנטיון שנשבו בידי שודדי ים. במכתב מוזכרים ביקורו של בנו של הגאון, אברהם בן שלמה, כמו גם ברקה (קירניאקה, לחוף לוב), המלמד יהודה בן יצחק, ויהודה בן חיאן. בצד הוורסו מופיעה הכתובת, הכתובה בפרוזה מחורזת ומסתיימת בעלאמה — ברית שלום.

מכתב מאיש, כנראה מאל-מחלה, לידיד או בן משפחה, כנראה בפוסטאט. בערבית-יהודית. הוא שואל אם סחורה מסוימת נמכרת בפוסטאט. השולח מברך את אביו ואמו; את אחיו עמראן ומשפחתו; את סת אל-בית; את אשת דודו מצד האב; את הנמען ומשפחתו; ואת אהרון. אסור שיגידו לאבי השולח שהוא עשוי לנסוע לאלכסנדריה, שכן הדבר יגרום לו לדאגה. הנמען מתבקש להעביר תלונה ל"ראיס" בנוגע לקבוצת קמצנים (קום שחאח) שבקושי ניתן לגרום להם לשלם. השולח מתלונן שהכסף שהוא מרוויח באל-מחלה אינו מספיק אפילו לשכור בהמת רכיבה. הוא אינו בטוח אם עליו לנסוע לאלכסנדריה או לסמנוד ודמירה. ASE

בצד הוורסו: קבלה בכתב ערבי, שהוצאה עבור אבן מַזְהַר היהודי. שמו של הסופר מופיע בתחתית המסמך: אבו אל-מג'ד בן עלי. המסמך מתוארך לשנת 506 להג'רה (או אולי 560, אם כי אפשרות זו נראית פחות סבירה משיקולים פליאוגרפיים). סכום התשלום עמד על 4.5 (דינרים) במזומן, והוא רשום הן במילים והן בספרות יווניות/קופטיות. התשלום ניתן עבור דמי חכירת קרקע (חִכְּר) של מתחם בסוּק אל-כביר (אולי בפוסטאט?). יש לציין כי הסופר כתב "סוק אל-כביר" ולא "אל-סוק אל-כביר", בהשמטת ה' הידיעה — ככל הנראה בשל השמטת התנועה לאחר "פי" וההידמות לאות השמש בראש המילה "סוק".

מסמך משפטי. העתק של מינוי שליח קראי לצורך עריכת נישואין, אחד משני מסמכים מסוג זה בלבד הידועים מן הגניזה. תיארוך: בסביבות 1040–1047 (על פי האנשים הנזכרים בו). הכלה: אמת אלעזיז בת חזקיהו הנשיא הקראי; החתן: יפת (חסן) בן אברהים אלתסתרי מפוסטאט, בנו של אבו סעד אברהים אלתסתרי. הכלה ממנה את אביה, הנשיא, לערוך את הקידושין, והוא מצדו מאציל את התפקיד לעזרא בן ישמעאל (שמואל) בן עזרא. בעוד שכתב המינוי המקורי נכתב בירושלים, ההעתק שלפנינו נכתב בפוסטאט. המדקדק הקראי הנודע אבו אלפרג' הארון (המופיע כאן בשמו אהרן בן יהושע) משמש כעד על המסמך.

מכתב מהורה, ממקום לא ידוע, לבן הנמצא בפוסטאט/קהיר. כתוב בלאדינו. הכותב או הכותבת מבקש מהבן לכתוב לעיתים קרובות יותר, וטוען כי הדבר אינו אמור להיות קשה במיוחד עבורו, שכן אנשים מגיעים מדי יום מפוסטאט/קהיר (מצרים) למקום שבו שוהה הכותב. הכותב שואל האם הבן קיבל את עשרת הריאלים ששלחה לו עם יהודה קאנבייאדור (קאנבייאדור, החלפן). הכותב מזכיר את בנותיו של בעל הבית שלהם ("לאש מוגאגאש די מי בעל הבית") — ייתכן שהכוונה לבעלה, אך הדבר אינו ברור לחלוטין. בהמשך מפרט הכותב או הכותבת רשימה של פריטים שונים ששלח לבן ואת עלותם (במטבעות מואיידי).

מכתב מאת אהרן ב"ר ישועה אבן אלעמאני שנשלח מאלכסנדריה אל אבו סעיד אלעטאר (הרוקח/בשמים) בפוסטאט. לפי פרנקל, המכתב נשלח אל אבו סעיד; גויטיין מוסיף כי הוא נכתב בכתב ידו של אהרן עצמו. אהרן פונה אל סוחר הבשמים בעניין שבעה כתבי יד הכתובים על קלף בערבית ובעברית, ככל הנראה לקראת מכירתם. ברשימה נכללים: פירוש למקרא; כרך מאת המשורר היהודי בן המאה העשירית יוסף בן אביתור; שלושה כרכים המכילים תרגום לערבית של ספר התרופות היווני של דיוסקורידס; ושני כרכים בנושאי הלכה יהודית בשם "הלכות גדולות", מאת שמעון קיירא. המכתב מתוארך לסביבות שנת 1140.

מכתב ממשה בן יעקב אלמצרי, בדמשק, אל יוסף בן דאוד בן שעיא, בפוסטאט. מתוארך: 19 בינואר 1055. עוסק בעסקאות כספיות. משה קיבל 25 דינרים ושני קיראטים מאבו מנצור דאוד בן סלימאן. הכסף צריך להיות מוחזר בפוסטאט לאבו אלפצ'ל בדרך של הלוואה מאבו נצר סלמון בן עלי בן סלמון. משה גם מבקש מיוסף לכתוב מכתב אל הקאדי, ככל הנראה הקאדי של צור, אבו מחמד בן אבי עקיל, בנוגע למשלוח סחורה. אישור קבלה מתוארך ליום ראשון, 10 בד'ו אלחג'ה 446 להג'רה, שהוא 12 במרץ 1055. המידע נשען בחלקו על עאודה, שבטיאל/ניסן, וגיל (תקציר המסמך מופיע אצלו תחת מסמך מס' 515).

טיוטה של מכתב מיוסף הלבדי, סוחר ההודו, אל חסן בן בנדאר, "נציג הסוחרים" בעדן, העוסק בסכסוך שבין יוסף הלבדי לבין יקותיאל בן משה, "נציג הסוחרים" בפוסטאט. כפי שהלבדי מבהיר במכתב, הוא חובר לפי הוראת בית הדין של פוסטאט. הלבדי מודיע לנמען כי בית הדין הורה לו לכתוב לעדן ולבקש דין וחשבון רשמי, מאושר על ידי בית הדין, על ההתנהלות שנעשתה ביחס לחלקו של יקותיאל ברכוש. ניתן לתארך את המכתב לשנת 1098, והוא נכתב בכתב ידו של הלל בן עלי. המכתב פותח בצדו האחורי של דף אחד וממשיך לדף נוסף (פנים ואחור), כאשר הצד הקדמי של הדף הראשון מכיל מסמך אחר.

מכתב מאבו אלמג'ד באלכסנדריה אל בן דודו, הדיין אליהו, השוהה במסע עסקים — ככל הנראה בדמשק, אם כי ייתכן שלמעשה היה בפוסטאט. לפי חומר העיזבון של גויטיין, אבו אלמג'ד מספר כי מולא אחד (אולי אביו) כתב אליו מדמשק וביקש ממנו לבוא ולהצטרף אליו. הוא מתאר את תגובתו: "הזדעזעתי; איני יודע מה לעשות. הוא אמר שהוא עיוור בעיניו. אני שוקל ללכת. ברצוני להתייעץ אתך בדבר הנסיעה... חדשות הארץ, האם השיירות יוצאות לדרך...". אבו אלמג'ד מוסיף וכותב: "שלחתי לך מכתבים רבים בעניין זה ולא קיבלתי תשובה". נראה שמכתב אחר ששרד הוא אחד מאותם מכתבים שלא נענו.

מכתב בקשת עזרה בערבית-יהודית, כתוב בצד הרקטו, עם הכתובת בצד הוורסו. נשלח מאדם בשם יצחק, השוהה במליג', אל אדם בשם נסים, ככל הנראה בפוסטאט. גויטיין מזהה את הנמען עם נסים בן נהראי בן נסים. המכתב מתוארך לסביבות 1090 לסה"נ, על פי גויטיין. השולח שרוי במצוקה קשה ומתאר את מצבו במילים "הסכין הגיעה עד העצם", ואין לו בגדים ללבוש, לא לשבת ולא לימות החול. אפרים הציע לשולח כי הנמען יוכל להשיג עבורו מכתב מן הרב (שגויטיין מזהה עם נהראי בן נסים) ומן הנשיא (שגויטיין מזהה עם דוד בן דניאל), שימליצו לארגן מגביות לטובת המבקש במחלה ובאלכסנדריה.

רשימת 31 תורמים בספרות ערביות וקופטיות (1, 1½, 2, 2½, 3, 4, 4½, 5, 8, 9), אך ללא ציון סוגי המטבעות. רופא בית החולים המוזכר כאן הוא אלסדיד הידוע ממסמך אחר. השימוש בערבית נעשה מן הסתם משום שיוזם המגבית היה סוחר שהורגל להתכתב בכתב ערבי ולא בכתב עברי. הוא אף אירגן מגביות בשתי בורסות ידועות בפוסטאט (שתי מגביות בכל בורסה): האחת היא דאר אלפאצ'ל, שנוסדה על ידי אלפאצ'ל אלביסאני — תחילה פקיד פאטמי ולאחר מכן הקנצלר ואיש סודו של צלאח א-דין; והשנייה היא דאר אלזעפראן (בית הזעפרן), שעמדה סמוך לבית האבנים היקרות, המוזכר פעמים רבות במחקר.

מכתב מאדם בשם יוסף, השוהה בעדן, אל יוסף אבן שנג'ו בפוסטאט/קהיר. בעברית. תיארוך: ראשית המאה ה-16, על סמך דרישות השלום לאפרים קארו (שורות 28–29). השולח מדווח על ענייניו העסקיים בעדן, שאליה הגיע מ"תאבור" שבמצרים (ככל הנראה מקום ששמו נשמע כך, הממוקם בין פוּוּה לרשיד). הסחורה שציפה לקבל מהודו לא הגיעה לידיו. הוא מתכנן נסיעה לקאליקוט. במכתב נזכרים שני סוחרים יהודים בעדן, משה הכהן ודוד אלכהלאדו, השותפים עמו בעסקים בקאליקוט ובסוראט. כן מוזכר אדם נוסף, אבן יקר, הפועל בעיר ברברה (שבסומליה). המידע מבוסס על מהדורתו של א' דוד דרך FGP.

מסמך מדיני בכתב ערבי. ככל הנראה דו"ח, עצומה או המלצה מאת טלחה אלקבטי אל אישיות רמת מעלה, כנראה בקהיר. תיארוך: ככל הנראה מהתקופה האיובית או מאוחר יותר, על פי סגנון הכתב והפורמולות. הפנייה אינה מופנית לח'ליפה (כפי שהציעו בייקר ופוליאק) אלא לאישיות בכירה בלבד. הנמען מתבקש לדאוג למוסר הכתב, עת'מאן אל-[...], ולשלושה אנשים נוספים ולכל מלוויהם, ו"לא להפקירם בידי המצרים" (כלומר תושבי מצרים בכלל או בני פוסטאט). בצדו השני של המסמך מופיעים שרבוטים ואולי טיוטה של עצומה נוספת. דרוש עיון נוסף. (חלק מהמידע מבוסס על קטלוג בייקר ופוליאק.)

מכתב מאת שלמה בן יהודה גאון אל אברהם בן סהלאן (שנפטר בסביבות 1032), ובו הוא מציין כי במכתב קודם הודה לאברהם על התרומה שקהילת פוסטאט שלחה באמצעות הזקן שלמה בן סעדיה אל לוי בן מנחם. תיארוך: 1025–1032, על סמך שנות כהונתו של שלמה בן יהודה ותאריך פטירתו המשוער של אברהם בן סהלאן. במכתב הנוכחי כותב הגאון בשמו של אדם בשם צדקה בן מנחם, אשר מהלל את אברהם על חסדיו ומתחרט על מעשיו הרעים בעברו. עוד מסופר כי "הזקן האדיר" הבטיח לכתוב לכמה מנציגיו כדי למצוא לצדקה משרה כלשהי במצרים. הגאון מבקש מאברהם להתעניין בעניינו של צדקה ולסייע בידו.

מכתב מאת משה בן יעקב מירושלים אל אחי אשתו, נהראי בן נסים, בפוסטאט. תיארוך: יוני 1053. עיקר המכתב עוסק בהסדרים לקראת עלייתו לרגל לירושלים של מוסא בן ברהון אלתאהרתי, עלייה שנדחתה זמן רב. בצד השני (verso), בתוך דרישות שלום משפחתיות ועניינים עסקיים, מוסר משה בקשה דחופה מאשתו לקבל מירובאלאן ("הליליג'") כדי לשתות. אין פירוט מדוע היא זקוקה לו, אך ככל הנראה מדובר בתרופה למחלה כלשהי. גוש הטקסט שמכיל את ההזמנה מובדל מן הגוש שלפניו. ידועים לפחות ארבעה מכתבים ששרדו ממשה אל נהראי: ראו גם את המכתבים מחודש מרץ, מחודש יולי, וממאי 1054.

מסמך משפטי בכתב ידו של נתן בן שמואל. המקום: פוסטאט. התאריך: תמוז א'תנ"ו למניין השטרות = יוני/יולי 1145, תחת סמכותו של הנגיד שמואל בן חנניה. הצורף (אלצאיג') יוסף בן יהודה אלשומר מודה בחוב של 30 דרהמים ורק' (וריק) כלפי הפרנס אבו עלי יפת בן שמריה. עליו להחזיר מדי שבוע 1.5 דרהם (תוקן מ-2.5), החל מן ה-1 באב. רק תשלומים שיירשמו בגב המסמך ייחשבו כתשלומים ששולמו — אך הגב ריק. העדים: סעדיה בן מבורך; שלמה בן נאג'י הפרנס. אישור הקיום (קיום) חתום בידי דוד הפליט ("הנמלט") בן יוסף וחייא בן יצחק. (חלק מן המידע מבוסס על כרטסת גויטיין.)

מכתב מעִוַּאד' בן חננאל, מאלכסנדריה, אל נהראי בן נסים, בפוסטאט. בערבית-יהודית. תיארוך: המחצית השנייה של המאה העשירית. הכותב מדווח על מסע נורא בנילוס "כאילו היה ים סְפַאקְס"; המים חדרו לסירה בגלל ה"ניו" הרבים — ייתכן שמדובר בצורת רבים של نَوء, שמשמעותה סערה או רוח עזה. עוואד' נשאר ער כל הלילה, יושב במים ושומר על הסחורה, זועק לעזרה ואינו זוכה לכל מענה. בסופו של דבר הסכים מישהו לסייע, אך דרש מחיר מופקע. לבסוף הגיע עוואד' לאלכסנדריה בשלום. הוא מדווח על מצב הסחורה ועל מאמציו למכור אותה. חלק מהמידע מבוסס על תעתיקו של גויטיין.

מכתב או עצומה מאישה, השוהה בבלביס, אל אבו עמראן בן מופק בפוסטאט, בכיכר החלפנים. כתוב בערבית-יהודית. התיארוך: ככל הנראה המאה ה-12 או ה-13. הכותבת מבקשת מהנמען לדבר עם אחיה (כנראה סאלם אלנקאד אלצירפי) ולנזוף בו על שאינו מסייע לה בארץ נוכרייה זו. היא מדגישה שמסעותיה לא נעשו מבחירתה החופשית; היא יצאה לחפש את מזלה וזכתה דווקא בהפך, וכעת היא "נבוכה ומנותקת". בהמשך היא מפרטת שיצאה לדרך רק כדי להגיע לאלשאם (אולי דמשק?), אך מעולם לא הגיעה לשם. אם רצונם שתבוא לפוסטאט, עליהם לשלוח לה את הוצאות הדרך. (חלק מהמידע מבוסס על גויטיין.)

מסמך משפטי בכתב ידו של חלפון בן מנשה הלוי (1100–1138), שפעל בפוסטאט. מתוארך לשנת 1438 למניין השטרות, היא שנת 1126/27 לסה"נ. במסמך מודה אלעזר, המכונה מנצור אלאסכנדראני בן שלמה הידוע בשם אבן אלמניש, על חוב של 5 דינרים שהוא חייב ליהודה בן שבתי, סוכנהּ של מלאח בת שבתי, אלמנתו של משה בן אברהם, וכן לבן היתום אברהם בן משה. הוא יפרע את החוב בתשלומים חודשיים של רבע דינר בכל חודש. הערה: גויטיין מתייחס למסמך זה בשם אחר. התעתיק של חלק אחד מהמסמך נעשה על ידי וייס ושל חלק אחר על ידי גויטיין. הצירוף בין הקטעים נעשה על ידי עודד צינגר.

מכתב ארוך מיעקב בן סלים, השוהה באל-ג'ֻוַּה (סמוך לעדן שבתימן), אל הדיין והפרנס נתן בן שלמה הכהן בפוסטאט. בגוף המכתב משובצים ציטוטים מן המקרא: דברים ל"ב מ"ג וישעיהו ל"ג כ"ד. המכתב נושא תאריך תשרי א'תמ"ה למניין השטרות, דהיינו בקירוב ספטמבר 1133. ברקע הדברים: נתן פנה קודם לכן בכתב אל קהילת עדן וביקש את סיועה הכספי למען גאוני ארץ ישראל, אך יעקב מדווח כי בעקבות חילוקי דעות וסכסוכים שנתגלעו בינו לבין בני הקהילה בתימן הוא אינו עומד עוד ביחסים תקינים עמם, ואף נאלץ לעקור את מושבו ולעבור משם. המידע נסמך גם על הערותיו של גויטיין.

שריד של מכתב שנשלח לפוסטאט. בערבית-יהודית, עם הכתובת בכתב ערבי. תיארוך: ככל הנראה המאה ה-11. מעט מאוד מתוכן המכתב נשתמר. בין הפרטים שניתן לחלץ: "...התשובה... יואיל ויודיעני את [ה]חדשות על הנער המסורס (אלגֻ'לאם אלמֻכַ'נַּת') שהיה עם אבו עלי חסן אבן אלתֻרכש (או אבן אלתַרכש) [ואם] הגיע בשלום..." (יתפצל ויערפני [כ]בר אלגלאם אלמכנת אלדי כא[ן] מע אבו עלי חסן בן אלתרכש וא[ן כ]אן קד וצל פי עאפיה). בשוליים העליונים מוזכר "האי" (אלג'זירה). מתחת לכתובת בצד ה-verso מופיע השם (אולי של אחד מנושאי המכתב?) מחמד בן הבת אללה בן אלחסין.

רשומת בית דין מפוסטאט, מיום שני, י"ח באדר ד'תתס"ט לשטרות (פברואר 1098). המסמך עוסק בתביעה שהגיש מבשר/בִּשַארה בן חלפון נגד שלמה בן הלל בנוגע לרווחי שותפות במכירת שמן באל-מהדיה. בגב המסמך נוספו תוספות העוסקות באותו עניין עצמו, בכתב יד קטן יותר ובכתיבה גסה יחסית. בשוליים העליונים של פני המסמך מוזכרים בִּשַארה ואבו אל-עלא, שניהם מחלב, וכן אבן מַגַ'אן אבו אל-סרור בן עטיה. קיים מסמך נוסף — רשומת בית דין מחודש אב של אותה שנה — העוסק אף הוא בענייניו של שלמה בן הלל, הסוחר מחלב. (המידע מבוסס על רשימת היד של גויטיין ועל CUDL.)

קולופון בכתב ידו של אביתר הכהן בן אליהו גאון בן שלמה גאון בן יוסף הכהן אב בית הדין. אביתר נשא את התואר "הרביעי" (הרביעי בחבורה) בעת שכתב קולופון זה. המקום: פוסטאט. התאריך: א' באב ד'תתכ"ז לבריאת העולם, היינו שנת 1067 לסה"נ. הספר כולל את פירושו של האיי בן שרירא גאון למסכת חגיגה, וכן את ספר הדינין של רבנו חננאל המנוח (שעדיין היה בחיים בשנת 1053 לסה"נ, ארבע־עשרה שנה לפני כתיבת קולופון זה), וכן קינושים(?) ושאלות הלכתיות. בקולופון מופיעה ברכה מפורטת לכל מי שיחזיר את הספר, וכן קללה לכל מי שלא יחזירנו. (המידע מבוסס על גיל.)

מכתב מתאריך ג' בטבת ד'תתקע"ה (1214) מאבו אל-נג'ם הילאל, ששהה באלכסנדריה, לאחיו אבו אל-מג'ד (מאיר בן יכין) בפוסטאט, ובו תיאור זוועות מסעו על הנילוס. הכותב מתנצל על כך שאינו יכול לרגע זה לשלוח באופן אישי את המתנה שהובטחה לילדה הקטנה, אך מצרף שישה מסרקים ושישה כישורי טווייה — שניים מכל סוג עבור בתו הבכורה של אבו אל-מג'ד, והיתר ככל הנראה עבור רבקה וסת מסעוד, המוזכרות בשורה האחרונה. ראו גם מכתב נוסף מח' בטבת (אולי משנה אחרת), שבו אבו אל-מג'ד מצר על כך שלא הצליח לפגוש את הילאל ברציף, ונוזף בו על כך שעזב בחיפזון רב כל כך.

רקטו: טיוטה של עדות משפטית מפוסטאט. תיארוך: סוף המאה העשירית או תחילת המאה האחת-עשרה. העדות עוסקת בשאלת כשרותם של שני חזנים ושוחטים, האחים שר שלום ומנוחה בני שלמה הכהן החזן ראש כלה בן סעדיה. השניים הוּדחו ממשרתם בידי הגאון המנוח שמעיה ובידי אב בית הדין שלו, חנניה הכהן. העדים טוענים כי "המרכילים שקר דברו" עליהם, וכי ידיעותיהם והתנהגותם של השניים אינן מוטלות בספק. הם מבקשים כעת מחנניה הכהן להשיב את האחים למשרתם. ורסו: כולל טקסט ספרותי בעברית, וכן רישום של ייפוי כוח הממנה אדם בשם נסים, חתום בידי אברהם בן סמחון [...].

קטע של מכתב (החצי הימני של הצד הקדמי והחצי השמאלי של הצד האחורי) ממשה בן לוי הלוי בקליוב אל בן משפחה בפוסטאט. עיקר המכתב עוסק בסחורות של זעפרן (סאפרון) וחריע (ספלאואר), ובפרט בכך שהטוחן לא ירמה אותם בכמות הזעפרן או ידלל אותו בחריע, יחד עם דיווח על מוצרים שטחן הטוחן לפי הזמנה. (המידע מבוסס על Mediterranean Society של גויטיין, כרך ב', עמ' 270–272, 585.) בשוליים מופיעים שרבוטים באותיות עבריות ובערבית. משה מזכיר אדם בשם אלצקלי (הסיציליאני); עיר (חמור צעיר, ג'חש); שלושה ילדים שחלו; ו"דם האחים" (דם אח'וין, חומר רפואי).

מכתב מנהראי בן נתן בן נהראי אל אבו אלפצ'ל בן יוסף בן דוד (או שמא: קַרַוִי?). בערבית-יהודית. הכותב מאשר שקיבל מכתב בערב שבועות ומבקש מהנמען לפנות אל מבורך בן סעדיה ("סיידנא שר השרים") עבור אדם המכונה בן נס(?), כדי לערוך עבורו מגבית. אילולא הנסיבות, הוא עצמו היה עולה לפוסטאט למענו. מאותו שולח ידועים גם מכתבים נוספים. (מן השולח שמורים גם מכתבים אחרים, ומאביו נתן בן נהראי באלכסנדריה השתמרו מכתבים רבים אל בן דודו המפורסם נהראי בן נסים בפוסטאט.) המידע מבוסס על כרטיס המפתח של גויטיין ועל גויטיין ופרידמן, India Traders.

מכתב מהלל בן הארון, השוהה בצור, אל [... בן] ח'אלד(?) בפוסטאט. בערבית-יהודית. תיארוך משוער: המאה ה-11. בני דודיו של השולח, ילדיו של דודו מצד אביו מוסא, נאלצו להגיע אליו לצור במצב של מצוקה קשה, והשולח הלביש אותם בבגדים מהודרים (שיאן כאן לי אתג'מל בה — "דבר שהיה לי להתנאות בו"). בן הדוד המשיך בדרכו ולא שלח שום ידיעה מאז (וגם לא השיב את הבגדים). הלל שמע שהוא עוסק כעת במסחר בפוסטאט. נראה שהלל מבקש בעדינות ובמבוכה לקבל את הבגדים בחזרה, או לכל הפחות לזכות בטובה כלשהי בתמורה. במכתב מוזכר גם המחותן של הנמען, עלון אלעטאר.

ורסו: תוספת לשטר המשפטי שברקטו. המקום: פוסטאט. התאריך: כ"ב בשבט א'תקע"ו למניין השטרות = 9 בפברואר 1265. נכתב ונחתם בידי עמנואל בן יחיאל, וחתום גם בידי אפרים בן שמואל המלמד. בשטר זה מעביר הנושה, אבו אלמג'ד בן אבו אלמחאסן, לאשתו סעדיה בת אבו אלפח'ר אלצירפי את יתרת חובו של דוד בן יפת בסך 327 דרהם, מתוך סכום מקורי של 377 דרהם. בחלק העליון רשומים שני תשלומים שהתקבלו: מימין — תשלום של 75 דרהם (בכתב ידו של יהודה), ומשמאל — תשלום של 50 דרהם (בכתב ידו של דוד, שלפי כרטיסיית גויטיין אינו אחר מאשר הנגיד דוד הראשון מימוני).

מסמך משפטי העוסק בפירוק שותפות, מבית דינו של אברהם בן סהלאן בפוסטאט, מחודש מרץ 1029. המסמך מתעד את סיום השותפות בין אבן אלכשאש אסחאק בן אליהו לבין סמחון בן תמים. אסחאק התחייב לשלם שישה דינרים בתום כשבעה חודשים, בסוף חודש תשרי של השנה הבאה, וסמחון פטר אותו בכך מכל חבות נוספת. כמו כן הסכים אסחאק שאם ייסע למערב בלא סמחון, ישלם את ששת הדינרים עוד טרם יציאתו לדרך. תעודת בית דין נוספת העוסקת בענייניהם של שני שותפים מסחריים, חתומה בידי אברהם החבר בן סהלאן, שמואל הכהן וצדקה בן יחיא, ומתוארכת לתשרי א'שמ"א / ספטמבר 1029.

מכתב עסקי מאב, ככל הנראה באלכסנדריה, לבנו, ככל הנראה בפוסטאט. בערבית-יהודית. קטע. תיארוך: נראה כמן המאה ה-12, אך זו השערה בלבד. הכותב מסביר שאין באפשרותו לבוא משום שהוא חולה מאוד (וג'יע וג'ען צעב) ואין לו כוח (נהצ'ה) "להיכנס" (לפוסטאט). לפיכך שלח את סלימאן במקומו כדי לאסוף את האינדיגו שלו המצוי בידי אבו אל-חסן. על הבן לוודא שהדבר אכן ייעשה, ואם ברצונו לשוב יחד עם סלימאן — מה טוב. הרי תקופת סוף השנה מתקרבת, ועל הבן לשלם את מס הגולגולת (ג'אליה) שלו באלכסנדריה. אם הבן אכן יבוא, מצורפת רשימת פריטים שעליו להביא עמו.

recto: תחילת מכתב/עצומה הממוען לדיין בשם פרחיה. בערבית-יהודית, עם שלושה ציטוטים מקראיים בעברית בראש העמוד. השולח שלח את המכתב באמצעות בנו יוסף, הנמצא במצב קשה — אירע דבר־מה שהפך את שהייתו בפוסטאט לבלתי אפשרית, ובוודאי שאין ביכולתו להתפרנס שם. כפי הנראה, יוסף מבקש כעת לנסוע לאל־שאם. בהמשך החסר, מסתבר שהשולח מבקש מפרחיה לסייע לו. verso: תחילת מכתב מ"דודך מצד אביך" אל גבר צעיר ממנו בשם אפרים. בערבית-יהודית. השולח מדווח כי לקה בכאב בטן (תֻ'כְּמַה) וכמעט מת, וכל הסובבים אותו התייאשו ממצב בריאותו — אך כעת מצבו השתפר.

מכתב, ככל הנראה מאת החבר יהושע בן עלי ברמלה, וכפי הנראה אל יהודה בן סעדיה — המכונה כאן "ראש כלה" — בפוסטאט. כתוב בערבית-יהודית. תאריכו, על פי גיל, סביב שנת 1060 לסה"נ. גיל זיהה את השולח על סמך כתב היד, אך גויטיין זיהה אותו כסופר תוניסאי בשם עיאש. ככל הנראה המכתב נכתב לפני שיהודה זכה בתואר "נגיד". בשורה 8 נזכר גם אחיו, מבורך בן סעדיה. השולח מבקש להעסיקו בהעתקת ספרים, וכותב: "ארץ זו, בעוונותינו, מעטים בה כיום תלמידי החכמים, ואין מי שמבקש דבר מן המקצועות (? מענא מן כת'יר אלמעאני) הרבים שארצות אלה התפרסמו בהם...".

מכתב ממשה בן לוי הלוי, השוהה בקליוב, אל בני משפחתו בפוסטאט. בפתח הדברים הוא מתעניין בקצרה בענייני מסחר, ולאחר מכן מתעקש שאין כל צורך שאמו תטריח את עצמה ותבוא לבקרו. אם ברצונה למסור לו את הבד, אפשר פשוט לשלוח אותו עם צאפי; ואם היא חפצה לספר לו פנים אל פנים על מחלת אחותו, די בכך שתכתוב את הדברים במכתב: "אין בכך כל בושה; בני אדם רגילים לכתוב את סודותיהם במכתבים ולשלחם". עוד הוא מציין כי האמיר סג'אעא אלדין הגיע לקליוב והוא מתעניין באחיו של משה, אבו אלחסן. בנספח שבסוף המכתב הוא מתנצל על הטעויות הרבות שנפלו בכתיבתו.

מכתב ששלח מוסא בן אבי אל-חיי מאלכסנדריה אל יוסף בן מוסא אל-תאהרתי בפוסטאט, סביב שנת 1065. המכתב כולל ידיעות מסיציליה שהועברו מפלרמו ומצפון אפריקה, ובהן הבשורה שהנורמנים כבשו את רובו של האי. רק שלוש ערים נותרו בידיים מוסלמיות: פלרמו, מאזרה דל ואלו וקסטרוג'ובאני (אנה של ימינו). תיארוך המכתב הוא בערך בין 1063 ל-1071: הנורמנים הגיעו לראשונה לסיציליה בשנת 1061, אך הקרב הגדול הראשון היה קרב צ'רמי בשנת 1063, ואילו פלרמו ומאזרה נכנעו בתחילת 1072. ככל הנראה ניסו יהודי סיציליה לברוח לצפון אפריקה בעקבות אי-השקט ששרר באי.

רקטו: שאלה הלכתית חתומה בידי נהראי בן נסים ואברהם בן יצחק (החתימות הועתקו על ידי הסופר שכתב את המסמך). מקום: פוסטאט. מתוארך: סיון א'שצ"א למניין השטרות = מאי/יוני 1080 לספירה. ורסו: העתק של רישום בית דין מאלכסנדריה (אלכסנדריא שלמצרים) מבית דין שמונה על ידי מבורך [בן סעדיה]. פותח במילים "נסכה אלמעשה אלדי וצל מן גהה בית דין נטרינון רח הקבועין...". כמה שורות לפני סוף העמוד מתברר שגם צד זה הוא חלק משאלה הלכתית. ייתכן אפוא שזהו העמוד הראשון של המסמך, והרקטו הוא ההמשך. (חלק מהמידע מבוסס על CUDL ועל כרטיסיית גויטיין.)

מכתב מסחרי מגרבי. תיארוך: ככל הנראה המאה ה-11. מאת אברהים בן [...], ככל הנראה מטריפולי שבלוב, לנמען לא מזוהה, ככל הנראה בפוסטאט. בערבית-יהודית. הכותב מבקש מהנמען ללכת אל מח'תאר ולהפחיד אותו בעניין 2.75 הדינרים, שכן הכותב נאלץ לשלם סכום זה לאבן אלתאהרתי. הוא מזכיר מינוי של סוכן ואת השם אבן טליון, ומציין "לגבות זאת ממנו, מעט מעט בכל שבוע". דרישות שלום נמסרות לאנשים רבים: בנו של הנמען אבו אלפצ'ל; חסן וילדיו; צדקה וילדיו; אבו נצר; אבו [...]; סלימאן; סמיח; מוסא. כתוב על קלף. דורש פתיחה ושימור. לא צוטט בספרות המחקר.

מכתב מח'לף בן מחמד(?) אלטראבלסי (איש טריפולי), ממקום לא ידוע, אל אבו אלפח'ר בן אברהים, בפוסטאט, בשוק הבשמים (סוק אלעטארין). בכתב ערבי. תיארוך: כנראה המאה ה-11 או ה-12. בצד הפנים (verso) השתמרו רק הבסמלה, השורה הראשונה וחלק מן הטקסט בשוליים. בצד האחורי (recto) השתמרו רק השורות האחרונות של המכתב והכתובת. התוכן ככל הנראה מסחרי. נזכר אבו אלקאסם (recto, שוליים ימניים) ונכללות דרישות שלום לאנשים שונים, ובהם צאלח ואבו אלמנצור. ייתכן שמופיעה מילה אחת בכתב עברי בצד האחורי, אך ראשי האותיות קרועים ולכן קשה לקבוע בוודאות.

שריד מראש כתובה (או שטר אירוסין?). הכלה: רתב או רותב (רתב) בת [...] בן יצחק הכהן השר. החתן: ישועה הכהן [בן ...]. המקום: פוסטאט. התאריך: חשון א'תר"ד למניין שטרות = אוקטובר/נובמבר 1292 לסה"נ, תחת סמכותו של דוד הראשון בן הרמב"ם, עם ברכה גם לבנו אברהם. גויטיין מציין כי המסמך מבחין בין התארים "מרינו" ו"מורינו" — הבחנה שאבדה בתקופות מאוחרות יותר (לרבות בעברית המודרנית). שמות העדים לא השתמרו. בראש המסמך כותרת מעוטרת באותיות גדולות, שרבות מהן מקושטות בפרחי ליליות (fleurs de lis) בעיצוב גס. (חלק מן המידע מבוסס על CUDL)

עצומה מן התקופה הממלוכית, משנת 1442. טיוטה של עצומה מטעם הקהילה היהודית בפוסטאט אל השלטון הממלוכי, בעניין מעשי השחיתות של עבד אללטיף הרופא, ראש היהודים. על פי האמור בעצומה, מכר עבד אללטיף חלקים מנכסי ההקדש ("פיוס פאונדיישנס") והחכיר אחרים בשווי הנמוך מערכם האמיתי, הטיל קנסות פיסקליים גבוהים, החרים רכוש של בני הקהילה היהודית, וכל זאת בנוסף לשורה ארוכה של מעשי פגיעה נוספים שמיוחסים לו. המסמך מבקש את הדחתו מן התפקיד. העצומה והאירועים סביבה נדונו במחקרו של מרק כהן על המשבר של 1442 והקהילה היהודית בסביבה הממלוכית.

מכתב מיחזקאל, ממקום לא ידוע, אל אברהם המלמד, ככל הנראה בפוסטאט. ערבית-יהודית. הכותב מבקש מהנמען לברר אצל אבו אלבהאא' אם ארג את השמיכה (מלחפה) כפי שהבטיח. כשהכותב נפגש בעבר עם אבו אלבהאא' בעניין זה, אמר לו אבו אלבהאא' שהוא חולה אך יעמוד בכאב ויסיים את המלאכה (אנהו יתחמל אלמצ'צ'). (מופעים אחרים של המילה מצ'צ' במאגר מתייחסים בדרך כלל למצוקה במובן מטאפורי, אך ההקשר כאן מרמז על מחלה ממשית.) אם אבו אלבהאא' לא קיים את הבטחתו, אזי יוסף מאלמחלה מוכן להכין את השמיכה "בשני חלקים". חלק מהמידע מבוסס על הערותיו של גויטיין.

שטר משפטי: שטר אבראה (שחרור מתביעות) שנתנה רינה בת יוסף, אלמנתו של מימון בן יעקב אלע'לאק (המנעולן), לאחיו של בעלה המנוח, יוסף בן יעקב, לאחיותיו מלכה ופלפלה ("פלפלה" — גרגיר פלפל), ולסהלאן בן אברהם בן סנבאט. מתוארך ליום שני, כ"ו בניסן א'רצ"ח לשטרות (987 לספירה). מקום העריכה: פוסטאט. חתומים כעדים: פשאת בן שמואל, בקאא בן מבשר, אפרים בן צדוק, אפרים בן עלי, אלעזר הלוי בן מנחם, אפרים בן חביב, אברהם בן סעיד הכהן, אבראהים בן זכריא; הלל בן צדקה, יחיא הלוי בן אברהם, משה בן צמח הכהן, ואהרן הכהן בן שר שלום (?) (שר שאלם).

מסמך משפטי מפוסטאט, שנחתם ביום חמישי, י"ב באדר א' א'ש"ן למניין השטרות = 9 בפברואר 1039. תוכן המסמך קשה להבנה בשל מצב השתמרותו הירוד. חתומים עליו: מבורך בן דוד, מחפוט' בן יצחק, יצחק בן ח'לף ושלמה בן מנד'ר. האישור (validation) נכתב בידי אפרים בן שמריה בתוקף תפקידו כראש בית הדין, ונחתם על ידו וכן על ידי החזן יפת בן דוד. המסמך מוזכר אצל עודד צינגר במחקרו על נשים, מגדר ומשפט בסכסוכי נישואין בתעודות גניזת קהיר, וכן אצל יעקב מאן במחקרו על יהודי מצרים וארץ ישראל תחת הח'ליפים הפאטמים. קיימים שני עותקים של אותו מסמך.

מכתב מברהון בן מוסא אלתאהרתי, השוהה בטראפני שבסיציליה (גיל מעדיף לקרוא בשורה 2 "אטראבנש" במקום הקריאה "אטראבלש" של גויטיין ובן-ששון), אל נהראי בן נסים בפוסטאט. כתוב בערבית-יהודית. התיאור מתוארך לסביבות שנת 1053. השורה העליונה של הרקטו קרועה בחלקה, וכן הכתב על יותר משלושה רבעים מטקסט השוליים העליונים. הכותב בילה את החורף ואת הקיץ בטריפולי (לוב) ובסיציליה. אחדים מבני המשפחה נמצאים במגרב והם מסובכים בעניין כלשהו שאופיו אינו ברור. במכתב מוזכרים סחר הטקסטיל עם סיציליה, רכישת פשתן במצרים, ועניינים עסקיים נוספים.

פנקס בית דין בכתב ידו של חלפון בן מנשה הלוי. המקום: פוסטאט. דף 1 ע"א: ייפוי כוח. מתוארך: יום שלישי, ב' באב התל"ח לשטרות = 12 ביולי 1127. פרג'יה בת יצחק, אשתו של אבו אלמעאלי אברהם המכונה אבן אבו סלאמה, ממנה את נתן בן אברהם הלוי כמיופה כוחה לצורך הגשת תביעה נגד אבו אלמעאלי בנימין בן חלפון. היא הוצגה בפני בית הדין על ידי אם אבו אלפרג', אישה מירושלים. חתומים: ברכות בן אהרן הכהן, ועלי בן יחזקאל החבר הכהן. (רישום קודם ציין שעל המסמך חתום אבו אלפרג' ישועה בן צדקה הלוי אלמסתעמל אלרמלי, אך לא ברור למה התייחס הדבר.)

מכתב מישועה בן אסמאעיל בפוסטאט אל ח'לוף בן מוסא בפלרמו. בערבית-יהודית, עם הכתובת בערבית-יהודית ובכתב ערבי כאחד. התיארוך: 8 באפריל 1052. הכותב מתלונן על אבו יוסף יעקב בן אזהר, אשר חייב לו כסף. כמו כן עוסק המכתב בעניינים מסחריים שונים. ישועה פותח ברמיזה למחלותיו הרבות במהלך החורף, אך מדווח כי כעת מצבו טוב (שו' 3–5 בצד הימני). בנוסף, מופיעות שורות רבות בכתב ערבי (מעבר לכתובת), שחלקן כתובות מעל הטקסט בערבית-יהודית. נמצאים גם חשבונות קצרים בערבית-יהודית בכתב יד שונה מזה של המכתב עצמו. (חלק מהמידע מבוסס על גיל.)

שטר אירוסין בכתב ידו של נתן בן שמואל החבר (פעיל בשנים 1128–1153). מקום: פוסטאט. מתוארך ליום ראשון, ה' באלול א'תמ"ט למניין השטרות, שהם שנת 1138 לסה"נ, ברשותו של מצליח גאון. החתן: הלל בן אלעזר. הכלה: סת אלכרם [בת אבו אלעלא] הלוי בן איוב, בתולה וגרושה. סביר להניח שהיא התגרשה מבעלה הקודם בשל חוסר יכולתו (אימפוטנציה). למקרה דומה ראו תרגום של גויטיין בכרך השלישי של "החברה הים-תיכונית" (עמ' 168–169), וכן מהדורת פרידמן בספרו על ריבוי נשים (עמ' 166–168). (המידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין ועל עבודת הדוקטורט של אשור.)

מכתב שבו שלמה בן צמח, מרמלה, מתאר את רעידת האדמה, ככל הנראה לרבי אפרים בן שמריה או לקהילת פוסטאט, דצמבר 1033. המכתב מפרט את ההשפעות הנוראיות של רעידת האדמה ושל רעידות המשנה שלה על תושבי רמלה, ומעיר עד כמה היו רבים יותר ההרוגים אילו התרחשה הרעידה בשעות הלילה. רעידת האדמה הראשונית, על פי המכתב, אירעה ביום חמישי, י"ב בטבת (= דצמבר 1033). תגובת הנפגעים הייתה לצום ולזעוק אל האל לרחמים, והכותב מציין כי רחמי האל באו לידי ביטוי בכך שהיו ניצולים. הניצולים עדיין מתגוררים מחוץ לעיר בתנאים קשים. (המידע מבוסס על CUDL)

מכתב מאת החזן אבו סהל (לוי), הכותב מפוסטאט אל בנו משה בן לוי הלוי השוהה בקליוב. אבו סהל מודיע לבנו כי הגיע להסדר של פשרה ושלום עם "האיש שאתה מכיר", וכי אחיו של משה, אבו אלחסן (ידותון), שלום לו ושרוי בטוב. אבו סהל שולח דרישת שלום אל אלשיח' אליסוד. דבר מה (אולי מעיל?) הגיע והוא מצוי בחנות, ומשה מתבקש לבוא ולקחתו ביום ראשון. ייתכן שהמכתב הזה הוא המשך לתעודה אחרת המתארת את מאמציהם של אבו סהל ואשתו לפייס את משפחתה של אשת עמראן (אחיו של אבו סהל), בעקבות סכסוך כלשהו שמשה היה מעורב בו. חלק מן המידע על פי גויטיין.

מכתב מפרח בן יוסף, באלכסנדריה, אל יהודה בן מנשה, בפוסטאט. תאריך: 12 במאי 1069. המכתב עוסק במשלוחי זהב ובהמרת דינרים לדירהמים. מוזכרות בו הספינות שהפליגו מאלכסנדריה מערבה, ככל הנראה הספינות הראשונות שיצאו לאחר עונת החורף. הכותב מבקש מהנמען לוותר על חוב של 40 דינרים שלווה מאבו נצר ת'אבת בן סעדאן הבגדאדי, אדם שהגיע לאלכסנדריה במטרה להפליג למגרב, אך החמיץ את הספינה ושב לפוסטאט. כמו כן נזכרים פרטים על המצב בסיציליה ועל הקרבות המתחוללים שם, ובמיוחד על עלייתו לשלטון של השליט המוסלמי האחרון של פלרמו, אבן אלבעבאע.

מכתב הממוען לנחום בן סלימאן אלאסכנדראני, בפוסטאט. זהות הכותב אינה ידועה. בערבית-יהודית. מכתבו של הנמען בעניין הבית הגיע עם מוסא. אולם הכותב נפגש עם אביו ואחיו של הנמען ועם אסמאעיל, ובעקבות הפגישה הסיק שהנמען טעה בדבר מה. הכותב מתעניין בתוצאות העסקה של הטורבן ושל הח'רקה הוונציאנית, ומזכיר גם בד מקטע. הענבר (אמברגריס) שהביא אבו אלרביע טרם נמכר, ומשמעות הדבר היא שהונו של אבו אלרביע מושקע כעת בו ואינו זמין. הכותב שלח פנינים עם מוביל המכתב מסעוד, ועל הנמען להמתין לבואו ולהחליף עם מסעוד את הענבר שעליו ידבר עמו.

שטר משפטי שבו אהרן בן אבו אלרצ'א ואשתו לבוה ("לביאה") בת אבו ע'אלב משחררים זה את זה מכל תביעה הדדית. לבוה מוותרת לאהרן על מלוא תשלום כתובתה, לרבות מתנת הנישואין המאוחרת (מוחר), ואף מרחיקה לכת ומעניקה לו במתנה את נדונייתה. מעבר לכך, היא מתחייבת לשאת במזונותיו ובמס הגולגולת של בנה הבכור פֻרַיג' למשך שנתיים, וכן לממן את לימודיו במלאכת הצורפות בכסף. בנוסף, היא תספק את מזונותיו של בנם הצעיר רצ'י למשך עשר שנים. נכתב בפוסטאט, 19–28 ביוני 1244. בצד האחורי של השטר: חישוב לוח שנה לשנת 1250, שהיא שנה פשוטה וכסדרה.

רשימה של 136 בתי אב (רובם נשים עם ילדים או בלעדיהם, זרים, נכים ועניים) המקבלים כ-570 ככרות לחם. בתוספת בכתב ערבי (ורסו, שורה 9) נכתב כי המסמך כולו נכתב בידי אפרים בן מחפוז' (כלומר שמריה), שהיה פעיל בערך בין השנים 1007–1055, מנהיגה הידוע של הקהילה היהודית בפוסטאט במהלך רוב המחצית הראשונה של המאה האחת-עשרה. על המסמך חתומים כעדים אסמאעיל (כלומר שמואל) בן טליון (כלומר אבטליון), חבר בולט בקהילה הארץ-ישראלית, ושני עדים נוספים. אפרים ושמואל חתמו יחד על מסמכים רבים בשנים 1026–1029. המסמך מתוארך לשנים 1020–1040.

רישום בית דין בעניין הוכחת חזקה על מתחם (מורכב נכסים) בפוסטאט, ובו מוזכרים סמטאות ומבנים בעיר, ובכללם שני בתי כנסת (כּניסה) וזקאק אללבן (סמטת החלב). מתוארך לתמוז א'תמ"א / יולי 1130. העדים המאשרים (אלשהוד אלמת'בתין) מצהירים כי בדקו את ביתו של ר' סבתי יחד עם "ורّאק כביר פי אלוראקה" — ככל הנראה סופר/נוטריון מכובד ובעל מעמד. הנוטריון (אלות'אק) הקריא להם את הכתוב בשטרי הנכסים (כֻּתֻב) של ר' סבתי, והם בחנו ביסודיות את הגבולות הנזכרים בהם (כשפהא אלינא בכשף ג'יّד). הם לא מצאו כל אי-התאמה בין המסמכים למצב בשטח.

מכתב מאת אבו אלנצר בן אלמלמד, ובו הוא מזכיר את הגירושין הצפויים של אחיינו ואחייניתו. אבו אלנצר מתאר את עצמו כסובל מ"פיזור ופרידה מבני המשפחה והחברים" לאחר שעבר מפוסטאט לאלכסנדריה, שם קיווה שאמו תצטרף אליו. הוא מוסיף שיפיץ את שמו הטוב של נדיבו במחסנים ובכינוסים חברתיים. עוד הוא כותב שאשתו סירבה לשוב עמו לאלכסנדריה לאחר שנאלץ לברוח לפוסטאט ולשהות שם זמן מה בעקבות פשיטת הרגל שלו באלכסנדריה. כעת הוא מבקש לגרשה, אלא אם כן יצליח הנמען להשכין שלום ביניהם. לבסוף הוא מציין שברצונו לשלם את מס הגולגולת (ג'אליה).

מכתב מאת כותב לא ידוע השוהה בקוץ, אל אלשיח' אלאסעד, ככל הנראה בפוסטאט. בערבית-יהודית. התיארוך הוא למאה ה-13, על פי הערכתו של גויטיין. הכותב מדווח על מצב מאמציו למכור את ריבת הוורדים (ורד מרבא). הסחורה האיכותית הוצעה במחיר של 18 דרהם עבור 10 יחידות מסוג מסוים. הכותב ניסה למכור את שלו במחיר של 14 דרהם "לעשר" אך לא מצא קונה. גם השמן (דהן) שברשותו לא נמכר כלל. בעקבות זאת מתכנן הכותב להשאיר את הסחורה בקוץ ולשוב לפוסטאט. בסיום נכללות דרישות שלום לאבו אלח'יר ולאחרים. המידע מבוסס על כרטיסיית הערות של גויטיין.

בצד ה-verso: מכתב בכתב ידו של משה בן לוי הלוי. הוא מודיע על הגעתו בשלום (ככל הנראה מפוסטאט לקליוב). הוא מורה לנמען לקחת את המעיל (שֻקַּה) מביתו של אבן תאג' אלמעאני ולמסור אותו לרבנו שלמה, וכן למסור סחורות אחרות לאבו עלי. הוא מציין כי היה עצוב לעזוב (את פוסטאט) בעת שאחת הנשים במשפחה (אלכבירה) הייתה חולה (מתוג'עה). יש לציין שמשה גזר מסמך משפטי משנת 1194 לסה"נ ועשה שימוש חוזר בצדדים הריקים (verso) של שני קטעיו לצורך כתיבת מכתבים. התעתיק של המסמך המשפטי המקורי שמור באופן זמני ברשומת הצירוף בין שני הקטעים.

רישום ואימות של עדות בנוגע לחצר שחלקה הוקדש לבתי הכנסת. המסמך נושא שני תאריכים: ד' באייר [א]שנ"ח למניין השטרות וב' בכסלו (אשנ"ט למניין השטרות), ולפי הנראה האימות נערך כשבעה חודשים לאחר שנרשמה העדות לראשונה. עדותם של ארבעה עדים, אנשים נכבדים, מאשרת כי שישית מחצר אחת הוקדשה לשני בתי הכנסת של היהודים הרבניים בפוסטאט — בית הכנסת של הארץ-ישראלים ובית הכנסת של הבבליים. אימות המסמך ואישור החתימות נעשים בפני שני בתי הדין של שתי הקהילות. שני ראשי בתי הדין, סהלאן בן אברהם ורבי אפרים בן שמריה, חותמים על האימות.

מכתב מאבו סעיד בן אבו אלחסן אלאבזארי, ככל הנראה מאלמהדיה, אל אמו, שככל הנראה שהתה בפוסטאט. המכתב מוען גם אל אחיו אבו אלברכאת. כתוב בערבית-יהודית. התיארוך: בערך שנות ה-1130 לסה"נ, על סמך השוואה לשני מסמכים אחרים מאת אותו כותב. במכתב מסביר הכותב כי נאלץ להתעכב בבג'איה (Bijāya) משום שהגיעה לשם קבוצת שבויים, וביניהם נערה צעירה (צביה). המשך הסיפור אבד. בסוף המכתב נמסרות דרישות שלום לאנשים שונים, ובהם אבו עלי ואבו אלמנג'א. בצד ורסו מצויים גם רישומים נוספים בדיו שונה. (חלק מהמידע מבוסס על כרטיסיות גויטיין.)

מכתב מאת מכארם בן פצ'אאל, ככל הנראה מקוץ, אל הבת אללה (לפחות מולא בשם זה זוכה לברכת שלום מכובדת בסוף המכתב), שנמצא ככל הנראה בפוסטאט. הסופר הוא מפצ'ל בן אבו סעד. בערבית-יהודית. הכותב מבקש מהנמען להודיע לאישה אחת (כינויי הגוף הנקביים מתייחסים כנראה לאישה ממשית ולא משמשים כביטוי כבוד כלפי "אלחצ'רה" כפי שמופיע במקום אחר באותו מכתב, שכן כאן הם אינם מכוונים אל הנמען עצמו) שהוא שלח לה 120 דרהם באמצעות שכנו אבו סעיד הקראי, והוא חרד לדעת אם הכסף הגיע לידיה. הוא מעוניין שהיא תיסע לקוץ משום שהוא משתוקק לראותה.

טיוטה של רישום מבית הדין בפוסטאט משנת 1042, בכתב ידו של רבי אפרים בן שמריה (ולא בכתב ידו של יפת בן דוד שכניה). הרישום עוסק בתביעה שהגיש יעקב בן אברהם בן עלאן נגד יחיא בן משה אלמג'אני. שנתיים לאחר שיחיא תיאר את חילוקי הדעות בינו לבין יעקב, הגיעו טענות יריבו לפני בית הדין. הנתבע נמצא בפוסטאט והתובע נמצא בקירואן, ולפיכך נדרש בית הדין לשלוח את מסקנותיו לחננאל בן חושיאל ולנגיד יעקב בן עמרם מבית הדין בקירואן. הרישום כולל פרטים על הסחורות ומחיריהן. אביו של יחיא הזמין סחורות אלו לפני שנפטר, סמוך ליוני 1039.

שטר מחילה בכתב ערבי. תיארוך משוער: כנראה המאה ה-11. אבו נצר בן עטייה היהודי, שהיה בעבר סרסור (תגר) בעסקי תרופות ובשׂמים בפוסטאט, מוותר על כל תביעותיו כלפי אישה יהודייה (ראו שורה 5). חלק ניכר מן הנותר מן המסמך מוקדש לתיאור חיצוני של אבו נצר: הוא מתואר כצעיר כהה-עור, ללא זקן, בעל מבנה גוף בינוני, מצח חלק וצלקות של אבעבועות שחורות. מחצית אחת של עבר ב' היא תחילתה של איגרת בערבית-יהודית, והמחצית האחרת, שנכתבה בהיפוך של 180 מעלות, נראית כהוראות לתפילות. (חלק מן המידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין ועל ח'אן.)

מכתב בכתב ערבי, ממוען לאדם הנושא בתואר אלאמיר אלאג'ל, ובו דיווח על ספינה הנושאת עצים (מרכב אלחטב) שהגיעה לנמל פוסטאט שעל הנילוס (אלצנאעה מחרוסה). המוען כותב: "הספינה הנושאת עצים הגיעה לאחר עיכוב. אני מצטער על העיכוב, אין זה דרכי. אנא עכב את אבן אלתבאן ואמור לו להמתין עד שיהיה זמין פקיד פיסקלי (עאמל) כדי [...]". נראה כי הנמען היה בשירותו של אלאפצ'ל בן בדר אלג'מאלי, ולפיכך ניתן לתארך את המכתב לתקופה זו. בצדו האחורי של הקטע מופיעים שרבוטים וניסיונות קולמוס שונים בכתב עברי ובכתב ערבי. דרוש עיון נוסף.

מסמך משפטי המסומן בשורה הראשונה כ'זכרון עדות'. מיקום: פוסטאט. תאריך: ו' כסלו 1542 לספירה הסלאוקית = 13 בנובמבר 1230 לספירה, בסמכות הנגיד אברהם מיימוני. חתימות השופט (הדיין) שלמה בן אליהו ואברהם אל-מחלי מופיעות. זהו הסכם שותפות בין אבו אל-ביאן בן מוסא הלוי ו[... בן] אבו אל-עבאס אל-צבאג'. כל אחד תורם 1000 דרהם לכספי השותפות. הם יחלקו רווחים והפסדים שווה בשווה. שימש בגב לחשבונות בכתב ערבי ובספרות יווניות/קופטיות, המזכירים, בין אנשים אחרים, את אל-עדני. (מידע בחלקו מ-CUDL.) MCD/ASE. חיבור: אלן אלבאום.

מסמך משפטי המתעד את תביעתה של סרורה בת שלמה למזונות מבעלה סרור בן יעקב אבן אלג'אסוס. לכיסוי ההוצאות הומחה לסרורה מחצית משטר חוב שניתן בקירואן לאביו של בעלה על ידי סוחר באלכסנדריה בקיץ 1029 לסה"נ (התאריך המצוטט בשטר הוא תמוז ד'תשפ"ט לבריאת העולם), בסכום של 280 כסף, השווים 23.33 דינרים. סרורה הציגה את השטר בבית הדין בפוסטאט וביקשה שייגבה באלכסנדריה, וכן הצהירה כי בעלה הותיר אותה עגונה ולפיכך חב לה ולילדים מזונות אלו. שלושה כתבי יד שונים כוללים גרסאות של אותו מסמך, או למצער עוסקים באותו עניין עצמו.

מכתב מח'יאר בן יעקב אל נתנאל בן יפת (המכונה גם אבו אלמפצ'ל הבת אללה בן חסין). כתוב ביהודית-ערבית. המכתב עוסק במשלוח של כספית (זיבק), שהשולח לא הצליח למכור באלכסנדריה משום שמחירו טרם נקבע, בעוד שבבורסה של קאצ'י רג'א (בפוסטאט) נמכר בארבעה עשר דינרים לקנטאר. בספינה שהגיעה מהמגרב לא היו לא סחורה ולא מכתבים. בנספח שבסוף המכתב מוזכרים סוחרים החוזרים מהודו, ויש בו רמיזה לדאגה סביב היעלמותו של אבו אלפרג' נסים. אבו אלפרג' נסים נעלם בהודו עם משלוח הכמפור (קמפור) שלו, ועניין זה נדון בכמה ממסמכי "ספר הודו".

מכתב מאבו עלי, בבגדאד, אל בן דודו (אבן עמّה) תמים בן מוסא, בפוסטאט. המכתב נשלח אל אבו מנצור אלנשאדרי, שאמור היה למסרו לנמען. תיארוך: המחצית השנייה של המאה ה-12. הכותב ממליץ ומבקש תמיכה עבור אורח שעתיד להגיע לפוסטאט, שלמה מסג'למאסה, ככל הנראה מוביל המכתב עצמו. הכותב מזכיר את ביקוריו שלו בקברי קדושים ונביאים בעיראק, ובכללם קבר יחזקאל, ואת השתתפותו במג'לס של שמואל בן עלי גאון, מקום שבו דיברו בשבחו של הנמען. כמו כן נזכר אבו אלפח'ר חנין אבן אלסיראפי. המידע מבוסס על גיל, במלכות ישמעאל, כרך ב', מס' 88.

מכתב מאבו זכרי אל אביו אליהו הדיין. בערבית-יהודית. תיארוך: סוף המאה ה-12 או תחילת המאה ה-13. במכתב נמסרות ברכות מליציות לחג החנוכה (בצד הפנים). אבו זכרי היה חולה מאז שהגיע ל[...], אך הוא החל להתאושש, וכעת הוא סובל רק משאריות המחלה. הוא שולח דרישות שלום לבני משפחה וידידים רבים (בצד האחור). בנספח (פוסטסקריפט) הוא כותב: "דע, אדוני, כי סיבת מחלתי היא מות ר' אברהם". והוא טוען כי הסיבה שלא יכול היה לבוא בעצמו היא שאינו רוצה [לראות?] את פוסטאט שהיא שכולה מאברהם. (חלק מהמידע על פי גויטיין וכרטיסיותיו.)

חשבון (טיוטה) של הקודש משנת 1213 לערך. החשבון נכתב על גבי ה-verso וגם בשטח הפנוי שנותר ב-recto של מסמך הנוגע למכירת שפחה לאלעזר הכהן. סוגים שונים של הכנסות והוצאות נרשמים יחד. בין הסעיפים: דברי צדקה לעניי המקום ולעניים זרים, תיקונים במבני הקודש, וכן בבתי הכנסת בפוסטאט ובדמוה. נכללים גם כמה סכומים ששימשו כמשכורות לתלמידי חכמים. רשומות הכנסות מסוימות משכר דירה, כמו גם הכנסות מאיסוף תרומות לצדקה, וביניהן דינר "קל" אחד ששולם על ידי הראיס, דהיינו הנגיד אברהם מימוני, בנו של הרמב"ם. (המידע על פי גיל)

שטר הרשאה (אביזאריה). המקום: טריפולי (שבסוריה). התאריך: יום שני, ט' בסיוון ד'תתל"ט, הוא 13 במאי 1079. השטר נערך בין עולא הלוי ובין ישועה "פאר הקהילות". על השטר חתומים: יהודה בן נתן הכהן, חלפון בן אהרן הכהן, אבראהים בן צאלח, נחום בן ינאי, מושפיר בן צדקה, שלמה בן חלפון, ושמואל בן אהרן. הקיום (אישור השטר), שהושלם ככל הנראה בפוסטאט, חתום בידי שלמה בן יצחק נין מאיר גאון, צאלח בן יבחר החבר, ויעקב בן יוסף. בקיום מופיע גם שמו של יתר הלוי בן שלה, ככל הנראה בהתייחס לחתימה שהייתה במסמך המקורי וכיום חסרה.

מסמך משפטי שנכתב ונחתם בידי מבורך בן נתן. נערך בפוסטאט, בעשור האמצעי של חודש אייר בשנת 1484 למניין השטרות, היא שנת 1173 לספירה, תחת סמכותו של הגאון שר שלום בן משה הלוי. זהו המסמך המוקדם ביותר הידוע מתקופת כהונתו השנייה של שר שלום, לאחר שהרמב"ם נשא בתואר בערך בשנים 1171–72. אבו אלמערוף צדקה בן שמריה לקח תחת חסותו את הנער היתום היבּה, בנו של אחיו המנוח אבו סעד אלמצרי, ופונה לבית הדין בבקשה שיקצה לו כסף לכלכלת הילד. בית הדין נענה לבקשה ומאשר להעניק 10 דרהמים בחודש מתוך העיזבון המופקד על שם היתום.

הסכם נישואין. המקום: פוסטאט. התאריך: כסלו א'תנ"ט למניין השטרות, היינו 1147 לספירה. המסמך זקוק לשימור, ומספר שמות ומילים מוסתרים תחת קפלי נייר. שם האישה ככל הנראה סת אלפח'ר בת אבו אלפרג' מיכאל המשורר, ושם הגבר ככל הנראה אבו אלטאהר שמואל בן נתן. (בתיאור קודם נכתב שמקצועו היה אלכחאל, רופא עיניים, אך לא ברור היכן הדבר מצוין במסמך.) סת אלפח'ר מקבלת חלקת נדל"ן בפוסטאט במחרם עמאר. יש לציין שכאשר גויטיין מצטט מסמך מסוים (למשל ב־Med Soc V, 135, 542), כוונתו למעשה למסמך אחר ולא לזה שצוין במספרי השמורה.

קטע ממכתב בכתב ידו של נתן הכהן בן מבורך, העוסק במחלוקת על הנהגת הקהילה היהודית באשקלון. במכתב מתואר כיצד קבוצה מבני הקהילה מינתה חזן חדש ללא אישורו של דוד בן דניאל, ראש היהודים. אברהם בן חלפון בן נחום (אבראהים בן ח'לף), החזן הרשמי, ניסה להגיע לפשרה בין שני הצדדים אך לא הצליח. הכותב מתאר כי אברהם בן חלפון אינו מקובל על הקהילה, ואף לא על ההנהגה בפוסטאט. החזן אינו מאשקלון אלא מעזה, ובני הקהילה מבקשים מראש היהודים במצרים למנות חזן ומנהיג חדש באשקלון. (המידע מבוסס על מ' כהן, שלם, ג, עמ' 103–105.)

recto: מסמך משפטי בכתב ידו של חלפון בן מנשה. התיארוך נגזר בעקיפין מהשנה המוזכרת ב-verso, 1434 לשטרות (1122/1123 לסה"נ). המסמך עוסק בתביעותיה של תֻרְפַה סִת אלכַּמַאל, אלמנתו של אבו סהל מֻח'תאר, לעיזבון. נזכרים בו אבו מוסא אהרן בן (יש)ועה הכהן ואבו סעיד. עליה לקבל 100 דינרים מכתובתה מבתה הנשואה, ועוד 50 דינרים מתביעה אחרת. התשלום אמור להתבצע באלכסנדריה. בפוסטאט עומד ערב (צ'אמן) בערבותו, שישלם בפוסטאט אם יגיע מכתב מאלכסנדריה לבית הדין בפוסטאט המעיד שהחייב לא שילם בתוך 15 יום מהגעתו לאלכסנדריה.

מכתב עסקי חשוב שנשלח מאלכסנדריה לפוסטאט על ידי סוחר מגרבי בשם נסים, אשר הגיע לאלכסנדריה מאל-מהדיה בעת מהומות ואי-שקט אזרחי. הכותב מתאר את המצב הקשה השורר באלכסנדריה ובאל-מהדיה, מצרף רשימות מחירים חשובות ומבטיח לנמען כי אשתו ובתו התינוקת שוהות בנוחות גמורה. המכתב מתוארך לשנים 1060–1070. מכתב נוסף הנשלח מאלכסנדריה, בכתב ידו של סלאמה בן מוסא בן אסחאק ספאקסי, ממוען לנמען לא ידוע. המכתב נכתב בקיץ 1062 ומכיל רשימת מחירים באלכסנדריה. מוזכרים בו קשרי מסחר עם ביזנטיון, ג'נובה, כרתים, סיציליה וספרד.