פוסטאט, קהיר העתיקה — עמוד 7

קטע מפרוטוקול בית דין שנמחק חלקית. נכתב בפוסטאט, ומתוארך לעשור האמצעי של חודש טבת שנת 1417 למניין השטרות, היינו דצמבר 1105. בין יתר העניינים שבו מעיד חלפון בן מנשה הלוי כי מֻדַלַּלַה (המוכרת גם בשם סת בגדאד, כפי שעולה ממסמך מקביל) קיבלה את גט פיטוריה יחד עם תשלום כתובתה בסך 10 דינרים במזומן, וכן את חפציה האישיים שהוערכו אף הם ב-10 דינרים. את הדינרים הפקידה בידי אבו אל-טאהר אל-צירפי. העדים החתומים: יצחק בן שמואל, ששון בן נתן, ואברהם בן אהרן הכהן. שני מסמכים נוספים קשורים לאותה פרשה (גויטיין הציע בשלב מסוים כי מדובר בשני העתקים של אותו מסמך עצמו). חלק מהמידע נשען על כרטיסיות גויטיין.

העתק של צוואת שכיב מרע. המקום: פוסטאט. התאריך: יום ראשון, כ' בסיוון ד'תתמ"ה לבריאת העולם = 15 ביוני 1085. המצווה: משה בן אהרון הכהן, נכבד קראי ידוע. מוזכרים בצוואה אשתו מֻנא בת הִבּה; שותפו אבו אלח'יר אלגֵר; ואבו זִכְרי. אבו אלח'יר ישמש כמוציא לפועל של הצוואה. אשתו של המצווה תקבל את התמורה ממכירת ספרי קודקס. ישנם פרטים רבים נוספים; ראו את כרטיסיית גויטיין למידע נוסף. תועתק במלואו (ותורגם לעברית) על ידי יוסף ריבלין, ירושה וצוואה במשפט העברי (בר-אילן: רמת גן, 1999), עמ' 338–340. ככל הנראה מדובר בצירוף (לא רציף) עם שני קטעים נוספים, ששניהם מתייחסים לאותו סכום של 7.25 דינרים שחב יאקות.

מכתב מבתו של יוסף בן יאשיהו, היושבת בדמשק, אל בת־דודתה הצעירה (בת אחי אביה) שהיא גם כלתה — סת אלנאס בת משה בן יאשיהו, ככל הנראה בפוסטאט. (ראו כרטיסיית האינדקס של גויטיין המצורפת, ובה אילן יוחסין של המשפחה.) תיארוך: המאות הי״א–הי״ג. השולחת מפצירה בנמענת בלשון חיבה לבוא ולהתגורר עמה בדמשק לאחר מותו של אבו אלח׳יר, שהיה בנה של הראשונה ובעלה של השנייה. (חלק מן המידע נשען על כרטיסיית האינדקס של גויטיין ועל ססיליה פלומבו.) בצדו האחורי של הדף מופיע שיר אהבה/יין בכתב ערבי, ככל הנראה ללא קשר לתוכן המכתב. הפזמון מסתיים במילים: "...ונשתה בעונת צמח הכופר" (...wa-nashrab fī awān al-tamr ḥinnāʾ).

כתובה קראית. החתן: מרזוק בן יפת. הכלה: (סת אל-)פֻרְס בת שמחה. המקום: פוסטאט. התאריך: שנת [13]75 למניין השטרות, היינו 1063/64 לסה"נ. נציג הכלה הוא חנניה בן אלנתן (אבו אל-טאהר אבן אל-קטמאני). בני הזוג מתחייבים לקבל על עצמם את לוח השנה הנקבע מדי שנה לפי מצב היבולים בארץ ישראל. הבעל מבטיח שלא להוציא מתחת ידו דבר מנכסי הכתובה ללא ידיעתה והסכמתה של אשתו. החתומים על השטר: אברהם בן יוסף בן ענן הלוי, עלאן בן נחום, אלעזר בן שמואל בן סהל "העבד", [...] בן אפרים, סעיד בן רזיאל, צדקה בן מנשה, ושאול בן אברהם. בצד האחורי קולופון המתייחס למסכתות נדה וברכות. (המידע מבוסס על CUDL וכרטיסיית גויטיין.)

מסמך משפטי בכתב ידו של חלפון בן מנשה הלוי. המקום: פוסטאט. התיארוך: 1130–1138 לסה"נ, על בסיס שנות פעילותו של חלפון ולאור העובדה שאבו אלברכאת בן חארת' עדיין שהה בספרד בשנת 1130 לסה"נ, טרם הגירתו למצרים. המסמך מפרט את תנאי האירוסין של הסוחר ברכאת בן חארת' הלוי עם סת אלפֻרְס בת פרחיה. אחד התנאים נוגע לאפשרות נישואיו לאישה שנייה, אך לרוע המזל החלק הימני של המסמך, שבו ההקשר החסר, אבד. גויטיין ופרידמן מזהים את אבו אלברכאת בן חארת' הלוי עם אברהם בן חארת' הלוי שחתם על מסמכים משפטיים. זיהוי זה נראה סביר אך אינו ודאי, שכן עד כה לא נמצאו מסמכים הכוללים את השם המלא אבו אלברכאת אברהם בן חארת'.

שטר חוב בכתב ידו של חלפון בן מנשה. נכתב בפוסטאט. תאריך: הדיון בבית הדין התקיים בעשור האחרון של חודש כסלו בשנת 1438 למניין השטרות, היינו דצמבר 1126 לסה"נ, אך השטר עצמו נכתב ונחתם בעשור הראשון של חודש טבת (כלומר במרווח של יום עד עשרים יום לאחר מכן). ברכות בן סעדיה מודה כי הוא חייב 32 דינרים לאבו אסחאק אברהם בן ססון, רוקח ובשם (אלעטאר) מן אלמחלה (אלמחלי). הוא מתחייב לפרוע את החוב עד לחג הפסח. הקטע קרוע בחלק העליון, במקום שבו היו אמורות להופיע חתימות העדים. (חלק מהמידע נלקח מכרטיסיית גויטיין.) צירוף הקטעים נעשה על ידי אלן אלבאום. שני קטעים נוספים מהווים שני העתקים של אותו מסמך עצמו.

שטר מכר. מקום: פוסטאט. תאריך: יום חמישי, סוף תמוז ד'תשס"ד לבריאת העולם = 1315 למניין השטרות = יולי 1004 לסה"נ. בשטר מוכר ח'לף בן יוסף בן יעקב את שמונה החלקים שלו בבית (שליש מתוך סך של 24 חלקים), הגובל בביתו של אבן מסיח הנוצרי, ליחזקאל בן מסעוד אלעקרבאני, תמורת 70 דינרים מועזיים. העדים החתומים על השטר: שמואל בן חנוך, שלמה בן יוסף הכהן, שלמה בן צדקה, סעדיה בן אברהם, אסד בן צדקה הכהן, שלמה בן אברהם בן עולא, אהרן בן דוד אלרקי, הבה בן אהרן, וישועה בן עלי הכהן. אותו בית מופיע שוב כעבור כעשרים שנה בתביעה משפטית שהגישה בתו של יחזקאל (PGPID 6465). (המידע מבוסס על CUDL וכרטיסיית גויטיין.)

מכתב פומבי בכתב ידו של אברהם מימוני (כיהן 1205–1237). חזני פוסטאט מתבקשים להקריאו בקול בבית הכנסת בימי שני, חמישי ושני, וכן בשבת בבוקר. במכתב מוכרז חרם נידוי על הנשים הממשיכות לצבוע משי באופן פרטי ("בבתים"), משום שהחוכר שהחזיק ברישיון לצביעת משי התלונן בפני הדיואן כי הוא מפסיד מכך הכנסות. חלק מן המידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין. בתיאור מוקדם זוהה הכתב כשייך ליהושע בן אברהם מימוני (פעיל בשנים 1310–55), אך עמיר אשור, שכתב את התיאור, חזר בו וכעת מזהה את הכתב כשייך לאברהם (הראשון) מימוני. בתיאור מוקדם נוסף נקבע התאריך כאדר א'תקכ"ח לשטרות (1217 לסה"נ), אך לא ברור על מה התבסס זיהוי זה.

רשומת בית דין מפוסטאט, המתוארכת לעשור האחרון של חשוון א'תס"ה לשטרות = נובמבר 1153, תחת סמכותו של הנגיד שמואל בן חנניה. הכתב הוא של נתן בן שמואל, אם כי הוא אינו חתום על המסמך. במסמך מאשר אבו סלימאן דאוד בן אבו אלח'ציב זרעה את חובו לסוחר אבו אלמעאלי בן אבו אלחסן אלתאג'ר הסוחר, הוא שמואל בן יהודה בן אסד, בסך 100 דינרים, שאותם יחזיר בשני תשלומים שנתיים. אם יאחר בפירעון, יתחייב בקנס של 10 דינרים לטובת עניי מצרים, אשר ייגבה עבורם בידי בית הדין. החוב נעשה במקור בפני בית דין מוסלמי, וכאן הוא מוארך ומאושרר. עדים: יהוסף בן יצחק הרב; עזריהו בן יהודה; יכין בן ישועה הכהן; הודיה בן שלה הלוי.

כתובה קראית. הכלה: האלמנה סת אלחֻסן בת משה בן אהרן הכהן. החתן: בן דודה מנשה בן [...] בן אהרן הכהן. המסמך מתוארך ליום שני בי״ב לחודש (יתר התאריך לא השתמר, אך ככל הנראה מסוף המאה הי״א, ככל הנראה בפוסטאט). מיופה כוחה של הכלה הוא עלי בן הלל. מתנת הנישואין שלה עומדת על 200 דינרים, ומתוכם 80 משולמים מיד. (המידע מבוסס על כרטיס האינדקס של גויטיין.) שורה 1 של הקטע השני מתייחסת לבן מנישואיה הראשונים של האישה. בקטע השני (שורות 12–13) מוזכר סכום של 463 דינרים שהובאו על ידה, אך שייכים ל"יתום" (כלומר לבנה מנישואיה הקודמים). (המידע מבוסס על כרטיס האינדקס של גויטיין ועל אולשובי-שלנגר, מס׳ 33.)

רקטו: שתי מתכונים אלכימיים. המתכון הראשון (שורות 1–8) מכוון להפקת "המלאכה" (אלצנעה) — מונח רווח לציון ייצור זהב, כסף או האליקסיר שיהפוך מתכות פשוטות למתכות יקרות. בין החומרים הנזכרים: זרניך מזוקק בהעלאה, חומץ, גופרית, מלח מומס וכספית מזוקקת בהעלאה. המתכון השני בנוי משני חלקים. החלק הראשון (שורות 8–14) מתאר הכנה הדורשת כסף, מלח, מים, כספית ונשאדור (סל אמוניאק), שמטרתה להפיק לוחית מתכת בהירה. החלק השני (משורה 14 עד הסוף) דורש שימוש בכספית, גללי סוסים, נשאדור, ה"ח'וראסאני" (?) ושתן של נערים צעירים. סוף המתכון אבוד. ורסו: חלק ממכתב הכתוב בריווח רחב בין השורות ונשלח אל נגיד בפוסטאט.

עצומה/מכתב המלצה משולח לא־מזוהה, ככל הנראה בפוסטאט, אל רב יאשיהו גאון. עברית. תאריך משוער: בערך 1020 לספירה. זהו מכתב הנכתב לטובת אחיו של דניאל בן סהל המלמד, ששלח לדניאל מכתב שבו זעק על ההטרדה שהוא סובל מידי אדם מסוים (גיל מציע שמדובר בקצין צבא פאטמי, אך אינו מסביר מדוע). אותו אדם טען בבתי דין מוסלמיים כי אחיו של דניאל הוא עבדו, אך "חלילה ליהודי שיהיה עבד לגוי, וקל וחומר ליהודי כמותו" (שורות 34–38 בצד הפנים). במכתב מוזכרים אישים יהודים שונים, ובהם אלחנן ראש הסדר. מתבקש מיאשיהו להתערב בעניין. הקטע מכיל גם מסמך ממשלתי בערבית ופיוט עברי בכתב יד שונה מזה של המכתב (גדול וגס יותר).

מכתב מצדוק, איש ציבור בולט באלכסנדריה, אל הסוחר הנכבד משה הכהן אבן ע'לייב בפוסטאט. מתוארך לחול המועד סוכות שנת ד'אלפים ת'תק"ס + קס"א = ד'תתקס"א לבריאת העולם, היינו ספטמבר/אוקטובר 1200 לספירה. במכתב מדווח הכותב על רעב נורא ועל מחסור חמור במים ובחיטה באלכסנדריה. מכאן עולה כי אלכסנדריה סבלה ממחסור חמור במזון עוד לפני הרעב הגדול שפקד את מצרים בשנים 1201/02. הכותב מזמין עשרה אִרְדַּבּים של חיטה ושולח דרישת שלום אישית לרמב"ם ולרב הצרפתי אנטולי. (המידע על פי הערותיהם של פרנקל וגויטיין; ראו גם תרגום חלקי אצל גויטיין.) מצורף לקטע נוסף שזיהה מ"א פרידמן במאמרו "הרמב"ם ומינוי של אנטולי".

רשימת תורמים לצדקה, רשומה על גב חתיכת קלף ששימשה במקור כשבר של כתובה עתיקה. בראש הרשימה ניצב אברהם "החמוד", al-sagul — קיצור (המופיע גם במכתב אחר, בשורות 6 ו-16) של התואר הייחודי "החמוד והנכבד שבאנשי פוסטאט", שנשא הנכבד אברהם בן מבשר (מתועד במסמכים מתוארכים בין 1028 ל-1045; ראו מאן, Jews, כרך II, עמ' 98–100). השם אברהם אלטאהרתי עשוי להתייחס לאחד מארבעה בני דודים (המכונים בדרך כלל ברהון) מקירואן, שכולם פקדו את מצרים. השם אברהם תחתחי הוא ככל הנראה ממוצא אפריקאי (אִפריקיה), שכן tahtaha — שפירושה "מרחב פתוח" ומשמשת כנראה כשם מקום — היא מילה אפריקאית-מערבית אופיינית. (לפי גויטיין)

מכתב מאסמאעיל בן ברהון אלתאהרתי אל רבי אפרים בן שמריה (פעיל 1007–1055), בפוסטאט. המכתב נכתב לאחר מחלוקת סביב מכירת אינדיגו (אין זה ברור על מה בדיוק נסבה המחלוקת). הכותב מודיע לאפרים, הדיין ומנהיג היהודים בפוסטאט, כי רב האי גאון (כיהן 998–1038 לסה"נ) שלח את תשובתו, והיא תומכת בעמדת בני משפחת תאהרתי. הכותב חותם בשמו העברי — שמואל בן רבי אברהם. תיארוך: בערך 1007–1038 לסה"נ, על בסיס השנים שבהן היו פעילים רבי אפרים בן שמריה ורב האי גאון — אם כי ניתן אולי לצמצם טווח זה עוד יותר על פי השנים שבהן היה אסמאעיל בן ברהון אלתאהרתי פעיל. (המידע מבוסס על גיל, מלכות ישמעאל, כרך ב', מס' 124).

recto: חלקה התחתון של מכתב בערבית-יהודית. כולל ביטויי כניעות ולשון של בקשה והתחננות. ייתכן שמדובר בבקשה להלוואה של שני דינרים שהשולח זקוק להם לצורך הוצאות מסעו באלכסנדריה ובמליג'; הוא מתחייב להחזיר את הכסף ממליג' לפוסטאט. verso: חלקו העליון של מכתב בכתב ערבי. ממוען לשני דודים מצד האם, ככל הנראה (מואליי אלאח'ואל(?) אטאל אללה בקאהמא). השולח מודיע להם שיצאו לדרך בעיתוי טוב ("בשעה מבורכת"), ושכליל אלכסאר (חוטב העצים) נשאר בחנות עד שעות הלילה, ואיש לא הגיע, ולבסוף אבו סעיד ('בן דודכם', אבן ח'אלכם) חזר הביתה. הזקנה אמרה לו: 'לך לחנות ואמור לכליל לנעול אותה'. ההמשך מקוטע וקשה למעקב.

מכתב מהקהילה היהודית של הכפר קלהא במצרים, ככל הנראה אל עלי הכהן בן יחיא בפוסטאט, מהמחצית השנייה של המאה ה-11. יהודי קלהא מדווחים לפרנס בפוסטאט כי אבו עמראן מוסא בן יקותיאל הגיע לכפרם ב-17 בתמוז, פצוע ו/או חולה כתוצאה מהאלימות שחווה במהלך ה-נהב (ביזה) של פיום. בנוסף נשדד מכל רכושו בידי שודדים בקרבת הכפר. הוא מת מספר שבועות לאחר מכן, בחודש אב. אחת משתי נשותיו, וכן בתה של האישה השנייה, מתו אף הם. האישה שנותרה הובאה לפוסטאט על חשבון הקהילה, מכיוון שהיה לה שם בן-דוד (אבן עם). הילד הקטן לא יכול היה לחיות בכפר בגלל הכושים (חיילים סודאנים?). המידע מבוסס על כרטיסיית הערות של גויטיין.

רשימה של כ-105 תורמים פוטנציאליים, ובראשה הדיין יחיאל בן אליקים (המוכר ממסמכים מתוארכים בין השנים 1213–1233). לפחות 15 שמות מופיעים גם ברשימה אחרת (Bodl. c28.47, שפורסמה במהדורת אשתור). רק לדיין, התורם דינר אחד, ל"רצוי" (תואר) המופיע במקום השני, ולשני אנשים נוספים שהתחייבו ב-1/2, מצוינים סכומים לצד שמותיהם. עם זאת, נשאר מספיק מקום בין השורות לצורך השלמת הסכומים בעתיד. ברשימה מיוצגים כ-20 מקצועות שונים. קבוצות מסוימות, כגון צורפי זהב, חלפני כספים או סוחרי מזון, מופיעות ברשימה יחד. הרשימה כוללת רק חלק קטן מבני הקהילה הרבנית בפוסטאט, ככל הנראה רק את המבוססים יותר מבחינה כלכלית.

דף מתוך פנקס בית דין. פנים: רישום משפטי. מתוארך לחודש תמוז שנת 1549 למניין השטרות, היא שנת 1238 לסה"נ. אין בו פסקאות רשות המזכירות נגיד או ראש היהודים. בית עבר בירושה בחלקים שווים ל[עבד אל-]באקי שארית החזן, אבו אל-כרם, אבו [...] ח'לף, אברהים וסאלם, שחלקם או כולם אחים. חתום: עוזיאל בן טהור הנזיר. גב: רישום משפטי. המקום: פוסטאט. מתוארך לעשור הראשון של חודש תמוז שנת 1550 למניין השטרות, היא שנת 1239 לסה"נ. עלם בת מחפוט' מעבירה לבעלה אבו אל-מנא בן סאבק את כל הזכויות הנוגעות לתביעה של הבת אללה בן ח'לף בעניין הבית שירשה מאמה, וממנה אותו כמורשה (אטורני) מטעמה. חתום: מישאל בן עוזיאל.

רקטו: שטר מכר בעברית. מקום: פוסטאט. תאריך: אלול 1308 למניין השטרות = אוגוסט/ספטמבר 997. לפי פרידמן, מדובר בשטר עברי מפורט ומעניין שכתבה אמה של כלה בפוסטאט, להעברת מחצית בית ברמלה לבתה, ובו נאמר "זה חצי הבית הוא מה שכתבתי לה בכתובתה". שמות הנזכרים במסמך: חסאן בת יוסף אבן אלזאמר ("המחלל"); סרוה בת עמראן. יש לציין שהמסמך תוארך בטעות בקטלוג דנציג (ככל הנראה שנת הכתיבה נקראה "ושמונים" במקום "ושמנה"). הערה: השמורה הזאת צוטטה במספר דרכים שונות, וסימני מדף קודמים כללו בין השאר גם וריאציות אחרות. בוורסו מופיע מכתב בערבית-יהודית מקירואן ליוסף אבן עוכל, שפורסם על ידי גיל (רשומה נפרדת).

מכתב קצר מבּוּ אלמג'ד (מאיר בן יכין) בפוסטאט אל בּוּ אלפֻתוּח' (יהודה בן אלעמאני) באלכסנדריה. מאיר מודיע שקיבל את המכתב שהכיל את שני ה"קולים" (qawls), ומתנצל על כך ששלח זמן קצר קודם לכן מכתב שבו התלונן שלא קיבל אותם. הוא מחזק את התנצלותו בכך שהיה חולה בעת ששלח את המכתב הקודם. בהמשך הוא מתייחס לתלונתו של בּוּ אלמעאלי, בן דודו של יהודה, שמאיר אינו שולח לו מכתבים. בנקודה זו המכתב קרוע לרוחבו. צד ה-verso דהוי יותר אך כפי הנראה ניתן לפענוח ברובו. מאיר מבקש לדעת האם בן דודו ("אבן ח'אלי") מנצור בן מעאלי נמצא באלכסנדריה אצל יהודה, שכן שמע שהוא היה במניית זפתא ("יישר האל את מבוכתו").

מסמך שנכתב בזווילת אלמהדיה, בלוויית אישור (אשרנוהו) שנכתב על ידי בית הדין של פוסטאט, כפי שמעיד הלשון "אשרנוהו" (באישור בית הדין). המסמך עצמו עוסק במשלוח סחורות שנשלח על ידי יחיא בן מוסא, אשר לא כלל את הסחורות המסחריות שהיו מיועדות לסלמאן בן שביב הכהן. סלמאן תובע את סחורתו בפני בית הדין. במסמך מוזכרים ישראל בן יוסף אבן בנוקה ואחרים. המסמך מתוארך ליום חמישי, י"ט בתמוז ד'תתז' לבריאת העולם, שהם שנת 1047 לסה"נ. העדים החתומים: ח'לוף בן יהודה; ברהון בן משה בן ברהון; יצחק בן יעקב. האישור נכתב בכתב ידו של רבי אפרים בן שמריה. עדים נוספים: אברהם בן מבשר; והחזן יפת בן דוד (בן שכניה).

מכתב ממוסא בן ברהון אלתאהרתי ואחיו יצחק בן ברהון, ששהו בקירואן, אל האחים הבכירים ממשפחת תוסתרי — אבו אלפצ'ל סהל (ישר), אבו יעקוב יוסף, ואבו סהל סעיד, בניו של ישראל — היושבים בפוסטאט. תיארוך: ככל הנראה העשור הראשון של המאה ה-11. המכתב נכתב על קלף. אף שבכתובת נמנים כל האחים (חברי שתי החברות המשפחתיות בהתאמה), המכתב הוא בעיקרו ממוסא אלתאהרתי אל סהל אלתוסתרי. עיקר המכתב עוסק במסחר באריגי יוקרה, ובכלל זה כמה שהתוסתרים שלחו עבור אבו זכרי יהודה בן יוסף, הסוחר היהודי הבולט בקירואן (פעיל בשנים 990–1030 בקירוב). המידע מבוסס על גויטיין, Letters of Medieval Jewish Traders, עמ' 73–79.

מכתב מאישה אל בעלה (צאחב אלבית). בערבית-יהודית. לאחר דברי הברכה, הכוללים איחולים להחלמת הבעל ממחלתו, היא ממשיכה: "אל תשאל מה סבלתי בדרך מן הרכיבה. מאז שהגעתי אני חולה (מריצ'ה). אביך בוודאי רב איתי באמצע אלמצאצה (שכונה בפוסטאט), ולא כל מה שנאמר ראוי לחזור עליו. אל תשאל מה סבלתי עם אשת אביך, ועם אבו אלסרור שהיה נדיב במיוחד, וכולם נהגו בי יפה" (אולי אלו ביטויי לשון סגי-נהור?). "ישלם האל לכל עבד כמעשיו". והוא (כפי הנראה אחד מבני משפחתה שלה) אמר לה: "התגרשי ממנו, ואני אדאג לכל מה שדרוש". כעת, אם אתגרש ממך... כאן נקטע הקטע. חלק מהמידע מבוסס על זינגר; התרגום כאן שונה במקצת משלו.

שטר פיצוי (אינדמניטי) שהעניק סעיד בן יצחק לאחיו בריך. נכתב ונחתם בידי פלטיאל בן אפרים החבר. מקום הכתיבה: פוסטאט. השטר נערך בבית דינו של שמריה בן אלחנן, הרב הראש, שאף הוא חתום עליו. מתוארך ליום שלישי, י"ד באלול ד'תשס"ב לבריאת העולם = 1313 לשטרות (= 25 באוגוסט 1002 לסה"נ). עדים נוספים החתומים על השטר: שלמה בן דוד הלוי, אהרן בן משה, וע'אלב בן והיב, עם קיום של יהושע בן [...] ושמואל בן יעקב. בצד האחורי של השטר ישנם רישומים שונים. (המידע מבוסס על קטלוג CUDL.) יש לציין כי כאשר מאן מפנה ל-T-S 24.11 (למשל, Mann, Jews, vol. 2, p. 91), כוונתו למסמך הנושא כיום את הסימן T-S 13J24.11.

מכתב בכתב ידו של יפת בן מנשה, ככל הנראה לאחד מאחיו. בערבית-יהודית. שריד גדול (פינה ימנית תחתונה של הצד הקדמי). נזכרים בו: אבו אל-מֻנא; גובה המס (צאחב אל-מַכּס) אבו עַ[לי?]; דבר מצער כלשהו; בקשה לשוחח עם אדם נכבד (מַולַאי אל-אַגַ'ל); נֻצַיר; דרישת שלום לח'ליל; הפסד גדול (? ח'סארה עט'ימה); שלושה דרהמים לקנות בהם משהו; יהודי מתוניס שעובר דרך פוסטאט בדרכו למצרים העליונה (אל-צעיד); דינרים; אסחאק בן אלמהר; תלונה על חבריו המנצלים אותו ואינם נותנים בתמורה (השוו לתלונה דומה במסמך אחר); מצוקתו ובושתו מלבקש עזרה מאנשים; בקשה לגרום לנֻצַיר לעשות דבר-מה; תפירה של משהו; וברכות הסיום.

מסמך משפטי בכתב ידו של חלפון בן מנשה. נכתב בפוסטאט, זמן קצר לפני אלול א'תל"ז למניין השטרות, כלומר שנת 1126 לספירה. אבו אלמנא יצחק בן נתנאל הלוי תבע את אבו אלפרג' מנחם בן שמריה הלוי באמצעות שטר שנערך בערכאות המוסלמיות, ובו חויב אבו אלפרג' להשיב לאבו אלמנא חובות, משי וכל יתר הדברים שהיה חייב לו (אולי בעקבות פירוק שותפות?). בבית הדין היהודי הושגה פשרה, שלפיה אבו אלפרג' יתחייב לשלם דינר אחד לאלתר (עאג'ל) ועוד שני דינרים במועד מאוחר יותר. הוא משלם את הדינר הראשון במעמד זה, ומסכים לתכנית תשלומים חודשית — לפרק זמן של שלושה חודשים — עבור שני הדינרים הנותרים. צירוף: עודד צינגר.

מכתב מאת יוסף בן יעקב בן יהבוי, ככל הנראה מקירואן, אל נמען לא ידוע בפוסטאט. התיארוך הוא בערך 1045 לפי גיל. הכותב עוסק בסידור ענייניו של סוחר שנפטר בשם אבו עמראן מוסא בן נתנאל, ומנסה לגבות כספים המגיעים לו. במכתב מוזכרות הערים צפאקס (ספאקס) ואלמהדיה שבתוניסיה, וכן אלכסנדריה, פוסטאט ואשמונין שבמצרים. נזכרים שמות רבים: אבו עמראן מוסא בן יצחק, אבן אלקמודי, נהראי בן נסים, אבו נצר דאוד (שאמור לשמש עד יחד עם הנמען), אבו אלסרור יושע בן נתן (שמונה על ידי השולח כשליחו/וכילו), ואבו אלפרג' בן עלאן (שמתבקש לתת סֻפְתַּגַ'ה על נכסיו באלאשמונין ולאפשר לנציגיו שם, בני אלברדאני, לגבות).

מסמך משפטי. נכתב בפוסטאט, ומתוארך לטבת ה'תכ'ב לשטרות = דצמבר 1080 / ינואר 1081 לסה"נ. (העדות הראשונה נמסרה ב-י' בטבת, והשנייה ב-כ"א בטבת.) שתי עדויות בית דין בעניין חוב — שלפי הטענה כבר נפרע — וכן "משא של חלבי" (אריגים מחלב) שטבע בספינתו של אבו עלי אלשאמי. הצדדים המעורבים הם ססון בן נתן וחסד בן שלה; אחד מהם מוסר הצהרה ובה הוא מזכיר "טרם נסעתי לטריפולי". המסמך קשור לתעודה נוספת מאותה פרשה. על העדות הראשונה חתומים אברהם בן יצחק, יהודה בן מנשה, ויוסף בן שמואל. על העדות השנייה חתומים אברהם בן יצחק, יהודה בן מנשה, וצדקה בן מנחם. (חלק מן המידע מבוסס על כרטיסייתו של גויטיין.)

מכתב מברכאת הכהן, ממקום לא ידוע, אל הפרנס אבו אלחסן עלון (= עלי בן יחיא הכהן, פעיל בערך 1057–1107), בפוסטאט. כתוב ברובו בכתב ערבי (ביד מיומנת), עם מילים וביטויים בודדים בערבית-יהודית ובעברית המשולבים בו (ביד גסה ועם כתיב מוזר במקצת). שרדו רק השוליים העליונים בצד הפנים והכתובת בצד האחור. הכותב מתלונן על כל הדברים "הנאמרים בבית הכנסת בלשון טמאה". המשפט הבא קשה להבנה, ובו מילה מסתורית בכתב עברי; ככל הנראה משהו בסגנון "אל יעניש האל את מי שמינה אותו (= את ראש הקהילה ה'טמא לשון') עלינו". לאחר מכן מדווח השולח כי סבאע מוביל את ה־سىر (ה'שיר'?) והבה מוביל את המזמורים (אלמזאמיר).

מכתב מאת רב דניאל בן עזריה (מדמשק) אל רופא החצר אברהם בן אסחאק בן אלפראת (בפוסטאט). רב דניאל בן עזריה מברך את הנמען על מעברו לפוסטאט מרמלה ומדווח כי המכתבים מאנשי רמלה שנשלחו יחד עם מכתבו של הנמען אבדו. הכותב מבטיח לפעול לטובת חזן בשם יפת בן דוד מפוסטאט. רב דניאל בן עזריה מביע את הכרת תודתו על אדרת הכבוד (חלעה) שהשיג עבורו אברהם בן אסחאק מן הוזיר. הוא מזכיר את התלאות שעברו עליו בשנה שחלפה ואת תכניותיו לנסוע לירושלים. כמו כן מבקש רב דניאל בן עזריה מן הנמען להתערב למענו אצל הקאדי אבו מחמד, ובאופן כללי יותר לפעול בשמו בפוסטאט כדי שהשלטונות שם ישפיעו על האנשים בארץ ישראל.

מכתב ממוסא בן יצחאק בן נסים, השוהה במהדיה, אל אסמאעיל בן ברהון אלתאהרתי. כתוב בערבית-יהודית. התיארוך משוער לשנת 1030 לערך. הכותב מביע את ציפייתו לביקורו הקרב של הנמען במהדיה. הוא מתאר את המצב במגרב, ומזכיר עסקי משי והעברה גדולה של כספים לישיבה. במכתב שנשלח מפוסטאט לקירואן שבתוניסיה נכתב כך: "וכ'ם (אקלים מזיק/מגפה) כזה לא ראיתי מאז שבאתי לפוסטאט. הייתי חולה במשך ארבעה חודשים תמימים בקדחת ובהתקפי צמרמורת שתקפו אותי יום ולילה. אך האל, למען שמו ולא בזכותי, גזר שהמחלה תסור ממני; כעת שבתי לבריאות איתנה. הוכ'ם פסק, וכל חברינו [כלומר בני ארץ תוניסיה] שלום להם". לפי גויטיין.

מכתב מסחרי בערבית-יהודית. שריד (צד ימין של הרקטו). נשלח מכותב לא מזוהה בדמסיס אל "אחיו", ככל הנראה בפוסטאט. תיארוך: המאה ה-11. במכתב מוזכרים ברהון ושוד ("נזלו עליה לצוץ", שורה 5 ברקטו); אמו של הנמען המתפללת עבורו (שורה 10 ברקטו ושורה 4 בוורסו); מסמכים שונים ובהם ייפוי כוח (שורה 11 ברקטו); יוסף ונסים אלמעלם (שורה 12 ברקטו); הוראה למצוא מישהו שיסרוק (פשתן) (שורה 16 ברקטו); ידיעות על הספינות והסחורות המגיעות מן המערב (בשוליים הימניים של הרקטו); אבו יוסף (בשוליים העליונים של הרקטו); ודרישות שלום חותמות (בשולי הרקטו ובוורסו). הסופר מציג את עצמו בשם יהודה (שורה 1 בוורסו).

מכתב מאת רב דניאל בן עזריה (בכתב ידו של סופרו), ככל הנראה מירושלים, אל עלי בן עמרם בפוסטאט. השולח מזכיר את דברי השבח ששמע על עלי בן עמרם מפי משה, אדם שזה לא כבר הגיע לירושלים ממצרים. שמו של דניאל אינו מופיע בגוף המכתב ולא בכתובת, אך ניתן לזהותו על פי העלאמה שלו — "ישועה" — המופיעה בסוף המכתב ובסמוך לציון יעד המכתב בצד ה-verso. בצד ה-verso מצויה כתובת המכתב. בכתב יד שונה נוסף שם גם טקסט ארוך המורכב מאוסף קטעים מן התלמוד הבבלי — חגיגה י"ב, מועד קטן ה', ט', ט"ז — שנועדו ככל הנראה לצרכים ליטורגיים-הומילטיים. (המידע מבוסס על גיל, ארץ ישראל, כרך ב' עמ' 693–694, מס' 377).

מכתב מאת יהודה בן יוסף מקירואן (פעיל בשנים 990–1030 לערך), ככל הנראה בעת שהותו באלכסנדריה, אל שלושת האחים הבכירים ממשפחת התסתרי — סהל, יוסף וסעיד בני ישראל — בפוסטאט. במכתב מודיע יהודה כי יביא עמו את כל המכתבים, פרט לאלה המיועדים לאבו אלפרג' יוסף בן יעקב (אבן עוכל), אשר כבר מסר אותם לידי אבו מנצור ע'אלב כדי שידאג להעברתם. המידע מתבסס על "חברה ים-תיכונית" של גויטיין (כרך ה, עמ' 239 ו-572) ועל כרטסת המחקר שלו. על דמותו של יהודה בן יוסף ראו מאמרו של מנחם בן-ששון, "ראשי הציבור בצפון-אפריקה — הדמות והתדמית: היצירה הספרותית כמקור היסטורי", פעמים 26 (1986), עמ' 134 ואילך.

ספר הודו א, 4-5: הליכי בית דין העוסקים במחלוקת בין יוסף הלבדי, סוחר הודו, וחזקיאל ב. משה, 'נציג הסוחרים' בפוסטאט. לאחר חמישה חודשים, בית הדין בפוסטאט כונס מחדש לדיון בתביעה שהחלה בספר הודו א, 1-2 (PGPID 5388). ככל הנראה שני הצדדים המתינו להגעת סחורתם מעדן, אך כאשר לא הגיעה, ההליכים המשפטיים נמשכו. המסמך כתוב בכתב ידו של הלל ב. אלי וחתום על ידי יצחק ב. שמואל ואברהם ב. שמעיה חבר, צאצא הגאון. מתוארך 8 באפריל 1098. המסמך מתחיל בחצי התחתון של CUL Add.3421v (IB I, 4) וממשיך ב-Bodl. MS heb. d 66/64v (IB I, 5). החצי העליון של CUL Add.3421v הוא I, 2 בספר הודו (PGPID 5388).

מכתב בערבית-יהודית, ובו שריד של הכתובת (המזכיר את פוסטאט) והערות נוספות בכתב ערבי בצדו האחורי ("לשליח ישולמו 3 דרהם" ועניין הקשור ביום חמישי ה-27 בחודש, בוציר, קבלה, ואל-ג'יזה). תוכנו של המכתב עוסק ב"חשבון הקבלות של פוסטאט" ובהוראות לנמען לגבי איזה תיעוד עליו לשלוח. כמו כן מתבקשות 5 או 6 כבשים טובות מתוצרת מקומית (ח'ראף בלדיה טייבה); מוזכרים אבו אל-פרג' אחיו של אל-פאר; אחיו של אבו סעד; בקשה לשלם 2 דינרים לאבן בריכ(?) אל-חיואני עבור עוף או עופות מסוג מסוים (מערק' ומסמן?); מחצית תובא ל"דאר אל-מדינה" יחד עם הכבשים. בשוליים מוזכרת שוב הקבלה; אבו אל-פרג' ישועה; ומנצור.

מכתב מאמו של דאוּד, היושבת בעיירה כפרית, אל בנה סֻלַיְמאן אלגַ'מַל בפוסטאט. בערבית-יהודית. היא מתלוננת על כך שאינה מקבלת ממנו מכתבים, ומספרת שהיא צמה ובוכה יומם ולילה. היא נסעה עם בתה וחתנה אל המקום שבו היא שוהה כעת ("בלד אלגֻ'רבּה" — ארץ הנֵכר). היא הייתה שבה בעצמה, אך נאלצת להישאר עם בתה ההרה (מֻת'קַלה). הכותבת מפצירה בבנה לבוא ובכך "לקרר [את האש ב]כבדי". חתנה הבטיח לה להחזירה לפוסטאט, אך משנכנסה הבת להריון הצהיר כי לעולם לא ישוב עוד לפוסטאט. הכותבת אינה יכולה לשאת את המראה של סבל בתה (נַכּאלהא) מידי האישה השנייה (צַ'רַּתהא, צרתה). המידע מתבסס על מהדורת פרידמן.

מכתב עסקי שנשלח מקירואן על ידי אפרים בן אסמאעיל, ככל הנראה ליעקב בן יוסף בן עוכל בפוסטאט (לפי גיל), או מאפריקיה (אפריקיא) על ידי עלוש בן ישועה לאסמאעיל בן אברהם במצרים (לפי בן-ששון). המכתב עוסק בעיקר בסחורות ובמשלוחי טובין. תוארך לתחילת המאה ה-11 (לפי גיל) או לשליש הראשון של המאה ה-11 (לפי בן-ששון). המכתב מזכיר את הקושי בהובלת סחורות בשל העתים הקשות, ומשבח את כושרו העסקי של יהודה, שביקש סיוע מן השלטון (סולטאן) בהעברת הסחורה ("חתّى וّפّק אללّה יהודה סאל אלסולטאן פי חמל"). כמו כן מוזכרות מספר טביעות אוניות, ועיסוקו של הכותב בגוררת (ברז'ה) שטרם הגיעה לנמל אלכסנדריה.

מסמך משפטי שנכתב בפוסטאט בעשור האמצעי של חודש חשוון בשנת 1478 למניין השטרות, הוא אוקטובר 1166, תחת סמכותו של הגאון נתנאל בן משה הלוי. זהו המסמך המאוחר ביותר הידוע לנו שמזכיר את סמכותו של נתנאל, אף שהוא עדיין היה בחיים בשנת 1169, כפי שעולה ממסמך אחר. הסוחר-בנקאי יהודה (אל-תאג'ר בדאר אל-צרף, כלומר הסוחר שבבית החלפנות) מקבל מהסוחר-בנקאי תמים בן מבורך הלוואה בסך 9.5 דינרים. בשטר נקבע במפורש כי 5 דינרים יוחזרו תחילה, ויתרת הסכום תיפרע בתשלומים חודשיים. השטר נכתב בידי שמואל בן סעדיה הלוי. המידע מבוסס על גויטיין בכרך הראשון של "החברה הים-תיכונית" ועל כרטיסיית המחקר שלו.

פתק מאת דוד בן יהודה החבר, מבילבייס, אל אברהם מימוני, בפוסטאט/קהיר. מתוארך: שנת 1532 למניין השטרות, שהם 1220/21 לסה"נ. הוא מבקש לקבל מאברהם את ה'רשות' (סמכות?) לערוך את הנישואין בין החתן אבו אלמנא לבין 'הנערה', אשר מינתה את אביה כשליחה. כמו כן הוא שואל האם מותר להשתמש בנוסח הכתובה שנערך בעבר השני של הדף. ("אם יש טעות בטיוטה, הורה לי לתקנה.") "לא נשתמר האם הנגיד נתן את הסכמתו לכתובה זו; אגב, הנוסח אכן מכיל כמה שגיאות סופר." חלק מן המידע מבוסס על מאמרו של מרדכי עקיבא פרידמן, "תשלום המוהר המינימלי כפי שהוא משתקף במסמכי הגניזה: מתנת נישואין או התחייבות הקדש?" (1976).

דיון בית הדין מפוסטאט בנוגע לסכסוך בין יוסף הלבדי, סוחר ההודו, ובין יקותיאל בן משה, 'נציג הסוחרים' (וכיל אלתג'אר) בפוסטאט. התעודה מתוארכת ליום שני, י"ב בתמוז א'ת"ט לשטרות, הוא 14 ביוני 1098. אלו הם פרוטוקולי המושב השביעי בעניין הסכסוך. רגע לפני שהלבדי ויקותיאל עמדו להישבע שבועה חמורה על ספר תורה, התערבו סוחרים נכבדים בניסיון למנוע את ביצועה של התחייבות כה כבדה. שני הצדדים הסכימו לדחות את טקס השבועה עד הגעתו של שליח 'תימן והודו'. שליח זה היה אמור להביא עמו את עדותו של חסן בן בנדאר, נציג הסוחרים בעדן. בנוסף, נדונו במושב זה גם מספר טענות נוספות שעלו בין שני הצדדים.

מכתב מאת אברהם בן אבי אלחיי, השוהה באלכסנדריה, אל אחיו מוסא, ככל הנראה בפוסטאט. התיארוך: בערך 1075 לספירה, מספר חודשים לאחר פטירת אביהם. אברהם מתאר את מצוקותיו הכלכליות, שכן הוא תלוי בחיטה שמוסא שולח לו. כפי הנראה, מוסא הורה לאבו אלחסן עלון לשלוח לאברהם חיטה רק פעם בחודש. מלבד זאת, אברהם עובד קשה כמורה. אשתו של אברהם מעליבה אותו על שאינו מסוגל לפרנס את משפחתו. צרותיו רבות עד כדי כך ש"אני חושש שאחלה במחלה קשה, שכן אין לי עוד את הכוחות לשאת את טרדת לבי" (שורות 14–15 בצד הפנים). הוא מביע את נכונותו לבוא לפוסטאט, אך אין לו בני לוויה למסע והוא חושש מגובי המס בפוסטאט.

רקטו: חלק משטר במצב השתמרות ירוד, מבית הדין של רבי אפרים בן שמריה, וככל הנראה גם נכתב בכתב ידו. מקום: פוסטאט. מתוארך: 4799 לבריאת העולם = 1038/39 לסה"נ. הדמות המרכזית בשטר היא צדקה בן מנחם, ומוזכר בו גם מבורך בן דוד. ורסו: חלק משטר הרשאה במצב השתמרות ירוד, מבית הדין של רבי אפרים בן שמריה, וככל הנראה גם נכתב בכתב ידו. מתוארך: תשרי 1396, 1397 או 1398 לשטרות = 1034–1037 לסה"נ (ככל הנראה תשרי 1398/1037, על סמך התיארוך של הרקטו). הצדדים המעורבים הם אשתו של עמרם בן סעיד ושתי בנותיו של אהרן בן סע[יד] הלוי. בין העדים: ישועה בן ש[...], מנשה בן יהודה, ויצחק הכהן בן [...].

מכתב מסולימאן ב. שאול, אולי בסיציליה, אל סלמאן ב. שביב הכהן, אולי בפוסטאט. ביהודית-ערבית. תיארוך: אמצע המאה ה-11. מתייחס בקצרה לעניינים עסקיים (הוא שלח קצת משי עם אבו ל-חסן) אך רוב המכתב הוא הסבר על הנסיבות הקשות בבית. סולימאן התכוון לנסוע השנה, אך נאלץ להישאר בבית ולטפל בבני משפחה. הוא מודאג שמישהו ימות ומישהו אחר יירש ואישה תיוותר ללא משאבים. 'אני לא יכול לתאר לך את מצבה; אפילו האבנים היו בוכות.' האישה נוחמה בנוכחות בן הנמען אבו ל-סעד, שהתנהג באופן מופתי. סולימאן גם מדווח על מצב אחיינית הזקנה של סלמאן (al-ʿajūz bint akhūk), שתלוי בעניין ירושה. לא מצוטט בספרות.

מכתב מצאלח בן צאעד בן סעיד, בעיר מרבאט (במדינת עומאן של ימינו), אל אבו אל-סרור פרח' בן עבאס אל-עסקלאני. בכתב ערבי. תיארוך: ככל הנראה מהמאה ה-12. השולח מדווח כי שלח אל הנמען מספר מכתבים מנהרוארה (אנהילוואדא, היא פאטאן של ימינו בגוג'ראט) וממרבאט, אך לא קיבל כל מענה. הוא מדגיש עד כמה הוא מתגעגע ומשתוקק לשמוע חדשות על האנשים שבמצרים/פוסטאט "וחדשות על הדרך" (אח'באר אל-טריק). בו אל-פרג' אבן קסאסה הגיע ומסר "חדשות על הסוחרים (אל-נאס), מי מת ומי חי, והודינו לאל ושיבחנו אותו". החלק התחתון של המכתב חסר ברובו. בהמשך השולח מתעניין בפרטי חדשות נוספים, ובכלל זה "המעבר לג'דה".

כתובה. בכתב ידו של יפת בן דוד בן שכניה. מקום: פוסטאט. מתוארכת: יום רביעי, ט"ו בסיוון א'שס"ח למניין שטרות, שהם שנת 1057 לסה"נ. החתן: מוהוב בן כתׄיר. הכלה: מבארכה בת שלמה. החתומים על השטר: חלפון בן שבת, חסן בן [...] הכהן, יעקב בן יוסף, שלמה בן יחיא, מבורך בן דוד, יפת בן דוד בן שכ[ניה], סעדיה בן יעקב, וחתימה דלה של "שלהן כרר" שייתכן שהיא משובשת. בצדו השני של המסמך מופיע טקסט ליטורגי בעברית, ככל הנראה בקשר לקרבן השלמים. (המידע מבוסס על CUDL.) הערה: כרטיסיית הקטלוג של גויטיין לשמורה זו מפנה בטעות לכתובה משנת 1492 לסה"נ עבור חיים בן משה פח'רון ועזיזה בת שלמה בן שושה.

מכתב ששלח יצחק הירושלמי לידידו הוותיק, הדיין אליהו בן זכריה, ובו הוא מתנצל על כך שנסע מבלביס ישירות לאלכסנדריה מבלי לעקוף דרך פוסטאט כדי לחלוק לו כבוד לקראת החגים הקרבים. הכותב מבקש מהדיין להביא בפני הנגיד רבי אברהם בן הרמב"ם את עניינו של זקן אחד שהיה נתמך על ידי אחיינו ואיבד את תמיכתו כאשר נפטר האחיין, וזאת כדי שיינתן לו סעד; אם לא ייעשה כן, צפוי הדבר להגיע לידי השלטונות המוסלמיים. מוזכר כי הכותב הותיר חלק מסחורתו אצל בו אלמג'ד המלמד, בנה של אחות אבו אלבקאא אבן אלנחאל, בבלביס (ככל הנראה אותו אבו אלבקאא אבן אלנחאל שבנו ואחיו מופיעים במסמכים אחרים מאותה קבוצה).

ייפוי כוח בערבית-יהודית. המקום: פוסטאט. התאריך: השליש האמצעי של חודש אייר שנת 14[.]3 לשטרות. ייתכן שספרת העשרות הייתה עדיין קריאה בימי וורמן, שקרא אותה כ-1463 לשטרות, היינו 1152 לסה"נ. אהרן הכהן ב"ר [...] פאר הכהנים ממנה את אבו סעד אלצבאע' אל-[...] בן אברהם (ז"ל) כשליחו לתביעת אבו אלחסן יפת בן תקוה להחזיר לו 195.5 דרהם שהוא חייב לאהרן. חתומים: נתן הכהן ב"ר שמואל (ז"ל); תקוה ב"ר שמחה ב"ר מבשר החבר; מבורך ב"ר נתן. הקיום מאומת בחתימות: יעקב הכהן ב"ר יוסף (ז"ל); מנחם ב"ר ברכות (ז"ל); והלל ב"ר צדוק (ז"ל) אב בית הדין — אם כי חתימה אחרונה זו ערוכה ב-90 מעלות בשוליים.

מכתב מאת נתן הכהן המומחה בן מבורך (המכונה גם והב בן ברכאת), השוהה באשקלון, אל הפרנס עלי בן חיים הכהן (המכונה גם אבו אל-חסן עלון בן יעיש), בפוסטאט. המכתב כתוב בעברית, ואילו הכתובת על גב המכתב כתובה בערבית. גיל מתאר את המסמך כטיוטה, אך אינו מנמק מדוע הוא סבור כך. הוא מציין עוד כי כתב היד אינו זהה לכתב ידו של נתן בן מבורך הכהן הידוע, ששיגר מכתבים מאשקלון בתקופה שבין 1090 ל-1140 לערך. לפי הצעתו, שולח המכתב הוא סבו של נתן בן מבורך המוכר, והמכתב נכתב ככל הנראה סביב שנת 1075. גיל מבין את ההתייחסות המעורפלת לעיתות מצוקה בשורות 8–9 כרמיזה לנוכחות הסלג'וקים בארץ ישראל.

הוראת תשלום בכתב ידו של אברהם מימוני (חתימת יד אפשרית), בערבית-יהודית. ההוראה מורה לאל-שייח' אל-מכין למסור סכום מסוים לשמש. הכתב דהוי מאוד. המסמך הוא חלק מאוסף הוראות תשלום קטנות, חלקן בכתב עברי וחלקן בכתב ערבי, להעברות חודשיות שמומנו מהכנסות השכירות של ההקדש (וקף) "חצר העניים" או של ההקדש שייסד הרופא אל-מהד'ב. כל ההוראות הנושאות תאריך הן מאביב וקיץ 1218. לפי גויטיין וכהן, מדובר בקבוצת מסמכים המתעדת את מערך החלוקה הסדיר של תמיכה בנזקקים בקהילה היהודית בפוסטאט בתקופת אברהם מימוני, כאשר ההכנסות מנכסי ההקדשות שימשו לתשלומים חודשיים קבועים לבעלי תפקידים ולנתמכים.

חלק מחוברת, פתיחת מקטע בדמות שער: "רשימת עניי פוסטאט — יעשירם האל ברחמיו ויסעדם בחסדו ובטובו". התאריך השתמר בקטע נוסף מאותה חוברת: יום שלישי, י"ח במרחשוון (5 בנובמבר) 1107. בדף שלפנינו מצוין התאריך יום שישי, כ"א [במרחשוון] (8 בנובמבר באותה שנה). דפים נוספים מאותה חוברת קיימים אף הם. החל מטור IV, שורה 8, מנויים יחדיו 43 אנשים תחת הכותרת "רום" (אירופים, ככל הנראה מביזנטיון), ומופיעה הערה שלפיה 13 "רום" נוספים, ששמותיהם לא פורטו, אף הם קיבלו ככרות לחם. הסכום הכולל של 23 בסוף טור IV נמחק כשנוספה תוספת מאוחרת של 8 ככרות נוספות. כתב היד הוא של הסופר אברהם בן אהרן.

מכתב המלצה לצדקה. ממוען ל"ראש הקהילות" יכין בן נתנאל בפוסטאט. הפתיחה מצטטת מבראשית נ׳:כ״ג, באיחול שהנמען יזכה לראות את צאצאיו עד הדור השלישי כיוסף. השולח ממליץ על אדם ששמו הופיע במקור בשורה 18, ומבקש סיוע לתשלום של דינר וחצי עבור שכר דירה לחדר. הבקשה עצמה מנוסחת בגוף ראשון (מוצל הדה אלאחרף רגל יקאל . . . . . . . . . . . נח אעלם חטרתה במא קאסיתה אנא מן ענדי מן אלטיקה ואלקלה ואלפקר וק[ד כאן] עלינא כרא בית דינאר ונצף כרא ומא לנא . . . ), כלומר המבקש עצמו מתאר את מצוקתו, דחקותו ועוניו, ואת חוב שכר הדירה שרובץ עליו. המידע מבוסס בין היתר על הערות גויטיין המצורפות.

מכתב מדוד בן שכניה אל דוד בן יצחק הלוי, מזקני הקראים בפוסטאט ומגן על היהודים בחצר הח'ליף. המכתב כתוב בפרוזה חרוזה או בשירה עברית, ועיקרו שיר תהילה לנמען, אך אין בו לכאורה בקשה לטובה מיידית כלשהי. הכותב שימש כסופר וכלבלר בבית הדין תחת רבי אפרים בן שמריה, בבית הכנסת של בני ארץ ישראל בפוסטאט, ושמו מופיע על מסמכי בית דין המתוארכים לשנים 1020–1024 (ראו א' ברקת, שפריר מצרים, 1995, עמ' 122–123; Fustat on the Nile, ליידן 1999, עמ' 161–162). הערות ביוגרפיות על הנמען, דוד הלוי, נאספו על ידי שמואל מיקלוש שטרן ברבעון Revue des études juives, כרך 128 (1969), עמ' 209–210.

מכתב (רקטו וּורסו) הממוען לר' נסים, בערבית-יהודית. הוא מתבקש לפנות אל אברהים אלחבר הכהן בן אלחבר ולדרוש ממנו להופיע בפני בית הדין בפוסטאט כדי להשיב לתביעה בסך 2 דינרים, הנובעת משותפות בחכירת מסים (צ'מאן) עם אבו אלמכארם. אותו אברהים כבר התבקש קודם לכן להופיע במושב של רבי אברהם בן הרמב"ם (כיהן כנגיד בשנים 1205–1237), אך לא בא. כמו כן הועלו תביעות נוספות הנוגעות לחתיכת קמאש (בד), שהיה ירושה משפחתית. המכתב מסתיים במילים "סיידנא מוקّע עלא האד'א אלח'ט", ומשמעות הדברים, ככל הנראה, היא שהמכתב נכתב בידיעת הנגיד או בהוראתו. (חלק מהמידע מבוסס על כרטיסייתו של גויטיין.)

שטר הודאה (אקראר) בכתב ערבי. תיארוך: המסמך מזכיר תקופה של שש שנים שראשיתה בחודש שוואל 512 להג'רה וסופה ברמדאן 518 להג'רה. מאחר ששוואל 512 להג'רה החל ב-14 בינואר 1119, יש להניח שהמסמך נערך זמן קצר לפני מועד זה. יהודה בן ישראל בן אפרים אלאסראאילי אלתאג'ר, המוכר בשם אבן אבי כת'יר, חייב ככל הנראה 100 דינרים לאבו כת'יר אפרים בן יוסף בן אברהים אלאסראאילי (שורה 3). הביטחון שהוא מעמיד הוא בית קטן (דווירה) הממוקם בפוסטאט, ובהמשך מובא תיאור של הנכס. בשטר נזכרים שמות רבים נוספים, משום שמדובר בנכס הגובל בנכסים מוסלמיים. (חלק מן המידע מבוסס על כרטיס ההערות של גויטיין.)

מכתב מסחרי. תיארוך: ככל הנראה מהמאה ה-11. ייתכן שכתב ידו של השולח מוכר. יחסיו עם הנמען מתוחים מאוד. הוא מתלונן על מצבו הקשה ועל מחסור בכסף. הוא מצטט את בראשית רבה פד על הפסוק באיוב ג כו ("לא שלוותי — מעשו, ולא שקטתי — מלבן, ולא נחתי — מדינה"), ומנסח אותו מחדש לפי מצבו שלו: "לא שלוותי — מפוסטאט, ולא שקטתי — מקהיר, ולא נחתי — מהנסיעה". כמו כן הוא מזכיר: "מאז שפגשתי אותך בבג'איה, אהבתך נקשרה בלבי, נפשותינו התמזגו ואיברינו התחברו". אך עתה, "המצב הוא כזה שאני מתפלל לאל שלא אתקל בך, ואם אני רואה אותך מתקרב, אני בוחר בדרך אחרת כדי להימנע ממך". ראוי לבדיקה נוספת.

מכתב מאדם בשם ח'לף בן אסחאק לנמען ששמו כולל את הרכיב "שמעיה", שנשלח לביתו של אבו יעקוב יוסף אלקדסי בפוסטאט. המכתב כתוב ערבית-יהודית, ואילו הכתובת על גבי המכתב נכתבה באותיות ערביות. עיקר תוכנו עוסק בעניינים עסקיים, ובכלל זה בסחר המשי. בין הנושאים הנזכרים: דמיאט; סת אלעשיר; אלחרירי; גיסו של הכותב; תביעה משפטית; סמכותו של "סיידנא שר השרים" (ככל הנראה מבורך בן סעדיה); ובקשה שכל יהודי דמיאט "ילכו אל השלטון". הכותב כנראה אינו הסוחר הידוע ח'לף בן יצחק מעדן: כתב היד שונה, לא סביר שח'לף העדני יקדיש מכתב לעניינים בדמיאט, ומסתבר גם שמסמך זה מוקדם מדי מכדי להתאים לו.

תקציר של שטר מכר לבית. רובו נכתב בידי חלפון בן מנשה הלוי (פעיל 1100–1138), בכתב היד המקושקש ביותר שלו. השורות הראשונות נכתבו בידי סופר אחר, וחלפון בן מנשה השתלט על הכתיבה באמצע משפט. הבית נמצא בפוסטאט, בקצר אלשמע, ברובע זקאק אליהוד (סמטת היהודים). בהמשך מופיע תיאור מפורט של גבולות הבית; אחד מהם הוא ביתו של אבו אלח׳יר אליהודי המכונה אבן אלערקי (אלערקי) — זהו הבית הנזכר במסמך אחר (PGPID 8370). נזכר סכום של 13 (דינרים). התאריך הוא יום רביעי, כ״א בחשוון (האפשרויות הסבירות: 1108, 1111, 1115, 1128 או 1135). קשור למסמך נוסף (PGPID 33870), על פי מידע מעודד צינגר.

מכתב עסקי מסעדיה בן אברהם בן ססון מאלכסנדריה אל קרובו צדקה בן צמח מפוסטאט, יצרן אריגי סוסיאת. סעדיה פותח בשאלה על מצב בריאותו הרעוע של צדקה: "הייתי שליו כאשר קיבלתי ממך מכתבים תכופים, וכשפסקו, נחרדתי בשל הדמיון (? תג'ויזי) שמא חלית או מסיבה אחרת. ישמרנו האל ממה שאנו יראים. ואז הגיע בן דודתי (אבן עמתי) והודיעני שחלית ושהתחלת להחלים, ואני וכל הנמצאים עמי שמחנו והודינו לאל על כך". כמו כן שואל סעדיה את צדקה אם ברצונו להבטיח לעצמו מעבר על האנייה הביזנטית שזה עתה הגיעה. המידע מבוסס על "חברה ים-תיכונית" של גויטיין (כרך א' עמ' 31; כרך ה' עמ' 103) ועל כרטיסיותיו.

שטר חוב. המקום: פוסטאט. התאריך: בעשור הראשון של חודש כסלו שנת 1462 למניין השטרות, היא שנת 1150 לספירה, תחת סמכותו של הנגיד שמואל בן חנניה. על פי השטר, חוב בסך 4 דינרים, 19 קיראטים ו-454 דרהמים, שנוצר כתוצאה מעסקת מכר, אמור להיפרע בתשלומים שבועיים של 50 דרהם, החל מיום ראשון, ה' בכסלו 1150 לספירה. החייב הוא ככל הנראה סייד אלכֻּלّ בן שבתי השופט המומחה. בעל החוב הוא אבו אסחאק. העדים: ישועה בן אהרן הכהן; ישועה בן חותם הלוי. בצדו האחורי של המסמך רשומות של פירעונות: 5 תשלומים של דינר אחד כל אחד, ו-11 תשלומים של 40 דרהם. (חלק מן המידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין.)

דף כפול של חשבונות מסחריים. תיארוך: ככל הנראה המאה ה-11. ייתכן שכתב היד מזוהה (נהראי בן נסים?). מוזכרים בו שמות כגון אבו אסחאק (אברהים) בן פראח'; אבו סעיד; ע'אלב; אבו אלח'יר; יוסף אלח'באז; מוסא אלת'קאב; אבו אלקאסם אלנטאס(?). המסמך מפרט הוצאות שונות, ובכללן הוצאות הקשורות לשילוח סחורות בין פוסטאט, אלכסנדריה ורשיד. בין הסחורות הנזכרות: לכּה (lac) ופלפל. מצוינות גם אגרות שונות הקשורות לדאר מאנכּ (חלק ממתחם המכס בפוסטאט). על פי כרטיסיית גויטיין, המסמך כתוב "בחלקו בכתב ידו של 'נהראי'" — ניסוח שמרמז על מידה של היסוס, מאחר שבמסמך עצמו מופיע ר' נהראי בגוף שלישי.

מכתב מסחרי בכתב ערבי, כתוב בכתיבה אלגנטית, מיהודה בן משה אל אבו אלעלאא יוסף בן דאוד אבן שעיא בפוסטאט. המכתב נמצא בצד הרקטו, והכתובת בצד הוורסו. תיארוך: אמצע המאה ה-11, שכן הנמען מוכר ממכתבי גניזה אחרים מתקופה זו. עוסק בעיקר, ככל הנראה, בעסקי פשתן, ומזכיר שמות של סוחרים נוספים. דורש בחינה נוספת. בצד הוורסו: מכתב מסחרי נוסף בערבית-יהודית, בכתב יד בלתי שגרתי וגס במקצת. ייתכן שמדובר בנספח למכתב שבכתב הערבי, שכן אינו נראה כמכתב שלם העומד בפני עצמו, והוא נסב על אותם עניינים — דיווחים על ייצור פשתן באזור הריף. מזכיר את אבו יחיא (אולי נהראי בן נסים?) מספר פעמים.

קטע ממכתב ששלח יוסף בן דוד לבדי אל אבו עלי חסן בן בנדאר, נציג הסוחרים בעדן, בכתב ידו של הלל בן עלי (פעיל בין השנים 1066–1108). המכתב עוסק בהתדיינות המשפטית המתמשכת בין יוסף לבדי לבין יקותיאל (הנזכר בשמו ברקטו). בעבר המסמך מופיע מעין סיכום של תוכן המכתב, ועובדה זו מרמזת שמדובר בטיוטה שנשמרה בתיק המשפטי שבפוסטאט. פרידמן מציע שהאמירה בשורה 3, "שלחו איתי", מלמדת שלבדי נשא עמו סחורות שנשלחו על ידי לפחות סוחר אחד נוסף מלבד יקותיאל. בקטע המצורף מופיע בשורה הראשונה הצירוף "מן דהלכ" ("מדהלכ"). הצירופים זוהו על ידי אלן אלבאום. המהדורה שלהלן מתייחסת לקטע אחד בלבד.

מכתב בערבית-יהודית. ככל הנראה מחוגם של נשיאי מוסול שפעלו באמצע המאה ה-13. שמות השולח והנמען חסרים ברובם. המכתב דן במזונות שהוקצו לנמען בקהיר ובפוסטאט; מוזכרים "משרתיהם הקהיריים" (מאמאליכהם אלקאהריין); סכום של 10 דינרים; ופגישה עם אדם חסיד שתואר במילים "אגתמאע במן הו חרד לדבר ייי מרתבט בדינה נטאר פי אלעואקב" (מפגש עם מי שהוא חרד לדבר ה', קשור בדתו ושומר על אחריתו). נראה שישנה בעיה כלשהי בתשלומי המזונות, והשולח מנסה לפעול להשבתם על כנם. בסוף המכתב מתבקש הנמען לייצג את השולח בנשיקת הקרקע לפני הנגיד דוד הראשון בן אברהם מימוני (כיהן בשנים 1237–1300 לספירה).

רשומה מבית דין בכתב ידו של הלל בן עלי (פעיל בשנים 1066–1108 לסה"נ). המקום: פוסטאט. התיארוך: 1097–1108 לסה"נ, על בסיס שנות פעילותו של הסופר ועל בסיס העובדה שהמסמך כולל העתק של מסמך משפטי קודם שתאריכו יום שני, כ"ט באב א'ת"ח לשטרות (אוגוסט 1097 לסה"נ). הרשומה נערכה תחת סמכותו של הנגיד מבורך בן סעדיה. עניינה בהסדר הכספי שבין אבו עלי יפת בן אברהם (הנושא את התואר "תפארת הקהל") לבין אבו יעקוב יקותיאל בן משה הרופא (הנושא את התואר "פקיד הסוחרים") לאחר מותו של יאיר הדיין, אחיו של יפת. לפי משה יגור, שני מסמכים נוספים עוסקים באותו עניין ויתכן שהם מצטרפים זה לזה.

מכתב מישועה הכהן בן יוסף באלכסנדריה אל קהילת פוסטאט. כתב היד הוא של ישועה עצמו, והמכתב כתוב בפרוזה מחורזת. (המידע מפרנקל. ראו מידע נוסף אצל גויטיין ואצל ברקת, שפריר מצרים, 18. יש לשים לב שברשימת ה"מוזכר" של פרנקל נפלה טעות: גויטיין עוסק במכתב זה בכרך החמישי של החברה הים-תיכונית ולא ברביעי, והעמוד בכרך החמישי הוא 368 ולא 68. כמו כן היא אינה מזכירה את מהדורתה של ברקת). בעוד שברקת טוענת כי המכתב נשלח מירושלים, גויטיין טוען כי הוא נשלח מאלכסנדריה. לפי גויטיין, המכתב נשלח על ידי שלמה בן יהודה אל הקראים והרבניים במצרים, ונכתב בידי ישועה הכהן בן יוסף הדיין.

מסמך משפטי בכתב ידו של חלפון בן מנשה. נערך תחת סמכותו של הנגיד משה בן מבורך (בערך 1112–1126 לסה"נ). זוהי עדות שנמסרה בפני שני הדיינים הקבועים בפוסטאט, אשר מונו בידי הנגיד המנוח מבורך בן סעדיה ובידי בנו משה (לדוגמאות דומות, ראו כהן). העדות עוסקת בהסדרים כספיים לאחר מותו של אבו אלפצ'ל עמרם בן רחמים. נזכרים בה: קהל פוסטאט המבורך; אישה ששילמה סכום גדול מכספה הפרטי; אמו של אבו אלפצ'ל שהיא אלמנה; אלרייס אלג'ליל יצחק בן שמחה אלנישאבורי; נתנאל השר; 20 דינרים, עִמארה (תיקונים) וחתיכת ענבר. (חלק מהמידע מתבסס על כרטיסיות גויטיין וטקסט מודפס). צירוף: עודד צינגר.

מכתב בערבית-יהודית. מאוחר. בחלקו התחתון של העמוד נמצא סופו של מכתב אחד, ובאמצע הדף מתחיל מכתב חדש מבן אל אביו. המכתב העליון עוסק בעוני ובזמנים מסוכנים ("הערבים [הבדואים] מסוכסכים זה עם זה"). נמסר בו כי הלל איבד את כל כספו בפוסטאט. כמו כן מוזכרים ר' נתן ויעקב תרג'ומאן. המכתב התחתון, או הנספח, נכתב על ידי אותו הלל המוזכר במכתב העליון, והוא חותם את שמו הלל מלמד. הוא מספר כי איבד את מלוא 400 הדינרים שצבר וחסך בפוסטאט במשך ארבעים שנה, ומתאר כיצד הוא שבור לחלוטין ואין לו ברירה אלא "לאכול" את עוניו. ייתכן שכעת הוא מבקש למכור את חלקיו בבית. מזכיר את סולימאן.

קטע ממכתב שנשלח מירושלים, ככל הנראה לפוסטאט, בעברית. תיארוך: בקירוב 1048/49 לספירה. הקטע פגום ודהוי. במכתב מוזכר תלמיד חכם שנמלט מצרות עם השלטונות, ככל הנראה במגרב; מוזכרים אחותו ועניין של אפוטרופסות; וכן שהקהילה כיבדה אותו בבואו לירושלים "לפני שלוש שנים [ב]שנת ד'תתו"ו" — היא שנת 1045/46 לספירה. כמו כן נזכר במכתב נתן אב בית דין. גויטיין שיער שייתכן ומדובר בתיאור של רב דניאל בן עזריה, בין היתר על סמך אזכור של מחלוקת סביב שחיטה כשרה בשורה 21 וחיבור המכתב הזה למכתב נוסף. גיל חלק על כך, והבין מן המכתב שהתלמיד חכם המוזכר בו כבר אינו בין החיים בעת הכתיבה.

מכתב מנהראי בן נתן בן נהראי, השוהה באלכסנדריה, אל אדם בשם אבו סעיד. מקטע (החלק העליון בלבד). בערבית-יהודית. תיארוך: סוף המאה האחת-עשרה. ידוע ששולח המכתב ואביו, שניהם מתושבי אלכסנדריה, החליפו מכתבים עם קרוב משפחתם נהראי בן נסים. (גיל זיהה בטעות את השולח כנהראי בן נסים עצמו.) במכתב זה כותב נהראי בן נתן כי קיבל מכתב ובו רשימת סחורות שנשלחו לפוסטאט על ידי אבו סלימאן דאוד אבן אללבדי. רשימת הסחורות בעלת ערך רב למחקר המסחר באוקיינוס ההודי. השולח מציין כי שלח שני ארנקים, ובכל אחד מהם מאה דינרים, באמצעות שני שליחים שונים, ומבקש מהנמען לקנות עבורו כמה פריטים.

מכתב מאת רבי משה בן מימון (בכתב ידו ובחתימתו), מפוסטאט, אל אלשיח' אלת'קה במניית זפתא. תיארוך: בקירוב 1168–1204 לסה"נ, על פי השנים שבהן פעל הרמב"ם במצרים. מדובר במכתב המלצה עבור יצחק אלדרעי. הקהילה במניית זפתא מתבקשת לשלם את מס הגולגולת (ג'זיה) עבור יצחק ובנו, שהם עולים חדשים שהגיעו זה מקרוב למצרים והם בדרכם לדמיאט. בצד ה־verso מופיעה הכתובת. בכתב ערבי כתוב: في معنى ابراهيم الدرعي. ייתכן שאברהים הוא בנו של יצחק, וזו הערה המסכמת את תוכן המכתב ('בעניין אברהים אלדרעי'). לחלופין — אם כי הדבר פחות סביר — ייתכן שמדובר בפרטי מסירה ('באמצעות אברהים אלדרעי').

מכתב מיהודה בן סהל, ככל הנראה באלכסנדריה, אל נהראי בן נסים בפוסטאט, בסביבות שנת 1050. נזכרת בו מכירת בית שייתכן שהיה שייך לנהראי. כמו כן מוזכרים סחר בפשתן וסחר בנחושת. אשתו של יהודה בן סהל (אולי קרובת משפחה של נהראי?) שולחת לו דרישת שלום לרגל החגים ומתפללת תמיד לבריאותו. היא חלתה (תוג'עת), אחר כך חלה יהודה, אחר כך החלים, ואחר כך חלה שוב, וגם בתם של בני הזוג חלתה (שורות 14–18 בצד recto). אשתו מבקשת מנהראי בן נסים שישלח להם הוראת תשלום (סֻפְתַג'ה) על סך 10 דינרים (שורות 22–23 בצד recto). במכתב מוזכרים אבו אל-סרור ואבו אסחאק ברהון. המידע מבוסס על גיל.

מסמך משפטי מפוסטאט, מיום כ' בשבט א'שנ"ד למניין השטרות = 3 בפברואר 1043. נכתב ונחתם בידי החזן יפת בן דוד בן שכניה, וחתום גם בידי שלמה בן זכר. בגוף המסמך מעורבים יונה בן שלמה, [...] סעיד, וחֻסן בת בנימין, וכן שתי נערות בשם זין בת ס[...] וטֻרכיה. ייתכן שמדובר בהסכמה של חלק מהמבוגרים לקבל על עצמם את הטיפול בנערות. לפי כרטיסיית גויטיין, ייתכן שמדובר בבנותיו של יפת בן דוד עצמו (המסמך אכן מזכיר חזן). בצד האחורי (verso) מופיעות מספר שורות של חשבונות בערבית-יהודית, אף הן בכתב ידו של יפת בן דוד: הוצאות לשבוע ימים (משישי עד חמישי) — תרנגולות 3, שמן זית 1 1/8.

מכתב מאת אברהים בן צדקה הבושם (אלעטאר), היושב באשקלון, אל אבו סעיד נתנאל בן צדקה הבושם, בפוסטאט. תיארוך משוער: בקירוב 1116 לסה"נ. הכתב עברי, בכתיבה מוזרה ומקושטת. הכותב מבקש מהנמען למסור לידי תקוה בן אהרן האשקלוני סך של 5 [דינרים?] מתוך הכספים השייכים לאשתו וחוש' (Wuḥūsh) המופקדים אצל הנמען. הכותב והנמען זהים לאלה שבמכתב T-S 13J13.3 (PGPID 946), המתוארך לאלול שנת 1457 למניין השטרות (1116 לסה"נ), ותוכן שני המכתבים דומה מאוד; ההבדל הוא שבמכתב המקביל מתבקש הנמען למסור את 5 הדינרים לקרוב משפחתו של הכותב, אבו אלחסן רג'א. המידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין.

מכתב מנתן בן נהראי, השוהה באלכסנדריה, אל נהראי בן נסים בפוסטאט. תאריך משוער: סביב 1064. במכתב מוזכרים מצרכים שונים, ובכללם פשתן. כמו כן עולה בו שאלת מחירי הנייר: נתן מדווח כי אדונו ציין שברצונו לקנות נייר מן ה"סגולה" (כלומר מוסא בן אבי אלחיי) או ממישהו אחר. הוא מסביר כי לא הצליח למצוא נייר אנדלוסי בכמות מספקת, אף שאדונו ציין שהוא זקוק לו לצורך העתקת ספר. ל"סגולה" יש רק כמויות קטנות של נייר אנדלוסי, אך מצוי בידיו נייר שאמי, רחב וגדול, במחיר של 8 דינרים לחבילה (רזמה); אם הדבר ימצא חן בעיני אדונו, נתן מציע לרכוש עבורו מן הסוג הזה. המידע מבוסס על גיל.

ייפוי כוח. המקום: מליג'. התאריך: יום שלישי, כ"ה באדר א' ד'תתק"ז, היינו 1047 לספירה. במסמך זה מייפה רַיִיסַה בת מנצור את כוחו של אחיה אסד בן מנצור, לנסוע לצוֹעַן שבמצרים (קרי, פוסטאט), על מנת לקבל את חלקה בירושה שדודה המנוח יוסף בן אסד אלטַבַּרַאני הפקיד אצל חסד בן ישר (הידוע גם בכינויו אבו נצר בן סהל אלתֻּסתַּרי). על המסמך חתומים העדים יעקב בן יצחק, ישועה בן שמריה, סלמאן בן יעקוב הלוי, ויצחק בן ברוך, עם אישור בית הדין של סהלאן בן אברהם (המכונה כאן סהלאן סגן הישיבה בן אברהם בחיר הישיבה), וכן חתימות נוספות של אברהם בן איוב, משה בן יפת, ושלמה בן עלי.

מכתב מיוסף בן נדיב החזן, השוהה בבלביס, אל אליהו בן זכריה הדיין בפוסטאט. כתוב בערבית-יהודית. רוב המכתב עוסק בענייני מסחר בחיטה. השולח מסביר שלא נסע בעצמו לפוסטאט בשל מס הגולגולת שלו ושל בנו מכארם. עם זאת, אם "רבנו" חפץ שיֵשב בטל מעבודה, יבוא לפוסטאט ויעשה כן, וילמד אצלו מסכתות חולין, קידושין וגיטין. השולח מציין שהוא מתפלל לשלום הנגיד רבי אברהם בן הרמב"ם ("אברהם הנגיד", שורה 14v) בכל שבת בעת הגבהת ספר התורה. בסוף המכתב נמסרות דרישות שלום לברכות (קרוב לוודאי שלמה, בנו של אליהו) ולאנשים נוספים. רבי אברהם בן הרמב"ם נשא בתואר "נגיד" לאחר שנת 1213 לסה"נ.

מסמך/ים משפטיים בכתב ידו של חלפון בן מנשה (פעיל 1100–1138). צירוף: עמיר אשור. רקטו: מסמך העוסק באישה שבעלה נסע לתימן והותיר לה אך ורק גט על תנאי, שבו עשתה שימוש כעבור כמה שנים. ככל הנראה המסמך ממשיך אל שולי הוורסו. מיקום: פוסטאט. תיארוך: מוזכרת בו תקופת זמן המתחילה בשבט 1432 למניין השטרות = 1120/21 לסה"נ. ורסו: בגוף הטקסט המרכזי, אדם מתייחס להון שלו וממנה אדם אחר כסוכן מטעמו, שירוויח שישית מן הרווחים. אם האיש ימות בעת מסעותיו, על הסוכן למסור דבר־מה לאשתו ואם ילדיו, סת אלכל בת אברהם הידוע בכינוי אבן עצפורה. שתי שורות בשוליים נראות קשורות לעניין זה.

מסמך משפטי: שטר מכר בערבית לרכישת חלק מבית. אבו אל-פרג' צמח בן צדקה בן צמח השולחני רוכש חלק מבית בקצר א-שמע בפוסטאט מדודו דאוד בן צמח סוחר האינדיגו. הבית גובל בכנסיית מר מיכאל לשעבר, בתנור של אל-ג'לאל, ובבית של מימון בן דאוד. מתוארך לעשרת הימים האמצעיים של חודש שעבאן שנת 448 להג'רה (אוקטובר–נובמבר 1056 לסה"נ). בצד האחורי מופיע טקסט ליטורגי בעברית. (המידע על פי ח'אן.) חריג שהמסמך נכתב על דף כפול (ביפוליו); ייתכן שמדובר בעותק של בית הדין, דבר שעשוי להסביר גם את מה שנראה כהערה ארכיונית בצד האחורי המסכמת את המסמך (ח'אן מפענח אותה חלקית אך אינו דן בה).

מכתב ממוסא בן יעקוב, השוהה בדמשק, אל אבו אלעלאא יוסף בן דאוד בן שעיא (המוכר גם כיוסף בן דוד), בפוסטאט. כתוב בערבית-יהודית, והכתובת בכתב ערבי. השולח מציין כי הוציא שתי שטרות חליפין על חשבונו של יוסף בסך 250 דינרים ומסרם לידי אבן הזאר כתשלום מקדמה עבור נייר הנושא את סימן המים (אולי "עלאמה") של אבן אמאם, יצרן נייר הפועל בדמשק (לפי גיל). מוסא כותב גם שהעביר משאות גמלים לידי סלאמה בן ג'יש בשבוע הקודם. במכתב מבקש מוסא שיישלחו אליו מיד שישים תיבות זהב, ארוזות בתוך נאדות עור, באמצעות ספינת מלחמה; וכן מבקש מכל שמן פשתן ומידע על מחיר הבוראגו ("לשון השור").

מכתב מברהון בן צאלח אלתאהרתי בפוסטאט אל בן דודו ושותפו ברהון בן משה אלתאהרתי באלכסנדריה. הכותב מדווח על סחורות שנמכרו בפוסטאט ומבקש שיירכשו נוספות באלכסנדריה. הוא גם מעלה כמה בקשות אישיות. המכתב נכתב על פני תקופה של חמישה ימים, ועוסק גם בתנודות השוק במהלך אותה תקופה. בנוסף שולב במכתב (postscript) של נהראי בן נסים, שבו הוא מודיע כי הוא עוזב את בית בני תאהרת ועובר להתגורר בחלל שכור משלו. פרט זה מצביע על תיארוך המכתב לסביבות שנת 1050, מן השנים הראשונות למעורבותו של נהראי בחיי המסחר בפוסטאט לאחר הגעתו לשם בערך בשנת 1045. (המידע מתוך כרטיסיית גויטיין)

קטע ממכתב מאת ישראל בן נתן בירושלים אל נהראי בן נסים בפוסטאט. המכתב עוסק בעסקות מסחר, ובמיוחד בענייני בדים. ישראל בן נתן מחזיר כמה פנינים לפוסטאט משום שהוא מאוכזב מצבען הפגום, ומבקש שיימכרו בפוסטאט ושבכסף שיתקבל ייקנו אבני שוהם (קרנליאן). כמו כן הוא מבקש מנהראי לספק לו בדחיפות קלף, כדי שיוכל לבצע עבודה כסופר. החלק האחרון של המכתב עוסק באברהם בן הגאון רב שלמה בן יהודה. ישראל מבקש מנהראי שישלח לו ביטומן (קִפָאר) לטיפול בבעיה בעיניו, מאחר שאין באפשרותו להשיג חומר זה בירושלים. ראו גם מסמכים מקבילים נוספים מאותה התכתבות. המידע מבוסס על גיל, ארץ ישראל.

הקטע השמאלי: מכתב בערבית-יהודית. ככל הנראה באותה יד של מכתב נוסף. בקטע יש כתובת נמען: אל [...] אלדולה משה הזקן השר חוכר המסים (צ'אמן), בדמירה. אך לא לגמרי ברור שכתובת זו שייכת לפתק שבצד השני, שהוא מכתב המלצה. הנמען מתבקש לסייע בפיוס בין נושא המכתב, אלשיח' אלמכין, לבין אשתו, ו"להאזין לתלונתו (שכוא), [שכן] הוא בחור טוב ואביו אדם טוב... ואתה יודע את שכלו ואת חסידותו". בהמשך כותב השולח: "אולי אבוא לפוסטאט", ומכאן משתמע שהנמען של מכתב ההמלצה נמצא בפוסטאט (ולא בדמירה). הדבר טעון בדיקה נוספת. (חלק מהמידע מבוסס על מהדורתו העתידה לראות אור של עודד זינגר.)

מכתב מאת מֻנַגַּ'א מקדסי, אשר עזב את מצרים (או פוסטאט), אל אדם המכונה אלשייח' אלמֻכַּרַּם/מֻכְּרִם. כתוב בערבית-יהודית. תיארוך: אולי המאה ה-13 או ה-14, אך זוהי השערה בלבד. חלק נכבד מן המכתב הוא נוסחאי, וכולל ביטויי כיסופים מרובים של השולח אל הנמען והבטחה שלא יחסוך כל מאמץ למילוי כל בקשה שתופנה אליו. השולח עזב את פוסטאט מבלי שיהיו בידיו שליחויות כלשהן למלא מטעם הנמען, ולכן הוא מבקש שיכבדו אותו במשימה כזו. הוא טרוד בעניין השפחה (?) (אלוצ'יפה), ואולי בשאלת הסכום שבעדו נמכרה. דרישות שלום נמסרות לאחיו של הנמען ולהבת אללה. (חלק מן המידע מבוסס על CUDL.)

מכתב מישראל בן נתן (אסראאיל בן סהלון), השוהה בירושלים, אל רבי נהוראי בן נסים בפוסטאט. כתוב בערבית-יהודית. התיארוך, לפי גיל, הוא 31 בדצמבר 1061. ישראל מזכיר מכתבים שכבר שלח בעבר לנמענים במגרב, ובכללם מכתב לאדם בשם לברט. הוא מבקש מנהוראי לשלוח אליו, באמצעות אבו עלי אסמאעיל בן רעבוב, את הבגד שהגיע מטריפולי, את התרופות (עקאקיר) ואת החומר הזפתי (קפאר). אם שאול, אשתו של נהוראי, נמצאת בירושלים, וישראל מוסר עליה ידיעות וכן עדכונים על מכרים נוספים. בירושלים שורר רעב. ישראל מבשר את הבשורה הטובה שאבון בן צדקה ובתו החלימו ממחלתם — אך מוסיף כי נמאס לו מאבון.

מכתב מאת נחמיה הכהן, גאון פומבדיתא, ככל הנראה אל הקהילה הבבלית בפוסטאט. מתוארך לכסלו 1274 למניין השטרות = נובמבר 962 לסה"נ. הכותב מבקש סיוע כספי עבור הישיבה. נזכרת בו פטירתו של אחי הכותב, חפני, אב בית הדין של הישיבה. המכתב משקף מתחים בין סיעות שונות בתוך הישיבה, ומכיל פולמוס נגד "כחשון ושבירה", כלומר נחשון ורב שרירא (בן חנניה, הגאון לעתיד). נחמיה מתלונן כי מכתבו הקודם זכה להתעלמות, ומבקש לחלוק כבוד לשליחו, שלמה בן עלי, המכונה אבן טבנאי (המידע מבוסס על גיל ועל אתר הגניזה הבודליאני). בצד האחורי, יד אחרת זיהתה את כותב המכתב והעתיקה ביטוי קצר מתוכו.

שני פרוטוקולים של בית הדין בפוסטאט הנוגעים למשה בן לברט בן משה בן סגמאר וליוסף בן דוד אלטראבלסי, מ-12 בנובמבר 1097 ומ-8 במרץ 1098. הכתב הוא של הלל בן עלי. הפרוטוקולים עוסקים במחלוקת סביב מכירת פנינים. יוסף מסרב למסור למשה את כספו ואת הרווח המגיע לו, מאחר שיש בידיו טענות נגדיות. המחלוקת הובאה לפני בית הדין פעמיים (בנובמבר 1097 ובמרץ 1098). משה משמש דיין במהדיה, כפי שהיה אביו לפניו. חברי בית הדין בפוסטאט הם הלל בן עלי, שלמה הכהן בן יוסף, יצחק בן שמואל הספרדי, אברהם בן נתן, נתנאל בן יפת, ואברהם בן שמעיה. (המידע מבוסס על גיל, ממלכה, כרך 4, מס' 625.)

מכתב מאבו סעיד בן אבו אלחסן אלאבזארי, השוהה במקום כלשהו במגרב, אל אחיו אבו אלברכאת בפוסטאט. בערבית-יהודית. מתוארך לעשור האחרון של ניסן ש"ת 1448 למניין השטרות = אמצע אפריל 1137. (גיל תיארך את המסמך לסביבות 1098 לפני שזוהה החיבור בין הקטעים.) השולח יצא מפוסטאט לצורכי מסחר והגיע ליעדו בבג'איה כמתוכנן. הספינה הנוצרית שעליה הפליג נתקלה בצי מוסלמי שכבש את ג'רבה. במכתב הוא מתאר את הקרב הימי בים התיכון בין הנוצרים למוסלמים, ובנוסף עוסק בענייני מסחר אחרים. החיבור בין הקטעים נעשה בידי עודד צינגר. (חלק מן המידע מתבסס על גיל, ממלכת ישמעאל, כרך 4, מס' 831.)

כתובה. החתן: מנא בן שלמה. הכלה: מבארכה בת אברהם. המקום: פוסטאט. התאריך: י״ג בתשרי א׳תמ״ו לשטרות = 26 בספטמבר 1094. בני הזוג נישאים מחדש לאחר גירושין קודמים. אף שהכלה גרושה, היא עדיין בתולה. ערך הנדוניה הוא 2 דינרים, ומתנת הנישואין היא 5 + 15 דינרים. בין העדים נמנה החבר יחזקאל בן עלי הכהן החבר. צד ה-verso אינו מצולם דיגיטלית אך מדווח כריק. זוהי הכתובה שערך אדלברט מרקס בספרו 'Documents de paléographie hébraïque et arabe' משנת 1894, עמ' 36–37. (המידע נסמך בין היתר על הערות גויטיין וכרטיס המפתח שלו, וכן על גויטיין, חברה ים-תיכונית, כרך ג עמ' 391.)

מכתב מגבר בפוסטאט אל אמו, במקום לא ידוע. בערבית-יהודית. תיארוך: ככל הנראה מהמאה ה-12 או אולי מהמאה ה-13. הוא מדבר על ילדיו (וככל הנראה הייתה לו גם אישה). הוא שהה במחלה במשך חודשיים, ואז הגיע לפוסטאט בכוונה להישאר רק חמישה ימים, אך לא היה אפשר לעזוב בשל הילדים. כעת הוא שולח לה 40 דרהם באמצעות אברהים אבן אלאשקר. עליה לשלם 5 לאבו עלי ולקנות חיטה (קמח) ב-10 דרהם עבור הילדים. הוא נותן הוראות נוספות, קשות להבנה, לגבי מה לעשות עם שאר הכסף — אולי הזמנות לטוויה (אסתע'זאל)? הוא מתאכסן אצל אבו נצר בן כרים בקאעת אלפאצ'ל. (המידע מכרטיס האינדקס של גויטיין.)

הסדר של סכסוך מסובך בפוסטאט. במסמך מתועד שאבו אלחסן בן נמילה שכר מאבו אלמעאלי שמואל בן יהודה בית באלכסנדריה לתקופה של שנתיים, בדמי שכירות של 9 דינרים. אבו סעד, חוכר המס לשעבר של בנהא סעדיה בן אפרים בן חד'יפה, מסר לאבו אלמעאלי 8 דינרים שהיה חייב לבן נמילה. אבו אלמעאלי החזיק בסכום של 8 הדינרים כתשלום עבור שכר הדירה של אבן נמילה, שבינתיים נפטר. אולם מכיוון שאבו סעד נדרש להחזיר את החוב ליורשיו של אבן נמילה, נאלץ לחזור ולתבוע את אבו אלמעאלי. המסמך מתוארך לסביבות שנת 1165, וכתוב בידו של שמואל בן סעדיה הלוי. המידע מבוסס על כרטיסיות המפתח של גויטיין.

מכתב מאיש בפוסטאט אל אחיו יוסף ואברהים, במקום לא ידוע. הכותב מסביר את האיחור שלו ותולה אותו ב"כר" השייך לבקאא', אשר סירב להרשות לו להשתמש בו. השולח הסתבך בקטטה עם בקאא' (תצ'אראבת) ונפצע קשה (אנח'בטת), ואז חלה שוב במחלה חדשה (מרצ'ת מרצ'ה ג'דידה), אך כעת הוא מחלים ומצבו משתפר (קד תוג'הת ללעאפיה), כך שאין צורך לדאוג לו. הוא מודיע שיגיע ביום ראשון. אם הנמענים הצליחו להשיג את הכסף של אבו נצר, עליהם לשלוח אותו, משום שאבו נצר כבר הגיע לבית שלוש או ארבע פעמים כדי לבקש אותו, "והוא אינו יודע שאני בפוסטאט". (חלק מהמידע מבוסס על כרטיס המפתח של גויטיין.)

מסמך משפטי בכתב ידו של חלפון בן מנשה. המקום: פוסטאט. התאריך: יום שני, י"ח באדר ב' שנת 1436 למניין השטרות = 24 במרץ 1125. ללא חתימות. מעורבים בו אבו אל-[...] נתנאל בן תמים הרופא, אבו אל-פצ'איל עובדיה בן שמואל המכונה אבן בקאא', ו-[...] אבן אל-בגדאדי. ייתכן שכינוייהם (כניות) של נתנאל ושל אבן אל-בגדאדי הם אבו אל-עלאא' ואבו עומר בהתאמה. הפרשה נוגעת לחבילה (רֻזמה) של גבעולי במבוק (כַ'יזֻראן), שהייתה אמורה להימכר במהדיה בעבור אחד הצדדים. נדרשת בחינה נוספת כדי לעמוד על רצף האירועים המדויק ועל הטענות. (חלק מן המידע מבוסס על CUDL.) צירוף: אלן אלבאום.

שטר משפטי שנכתב ונחתם בידי חלפון בן מנשה הלוי (אם כי כתב היד נראה שונה מאוד ממסמכים אחרים שלו — הערת PG). שריד קטן (פינה שמאלית תחתונה). מוזכרים בו: אלעדני ("מעדן", ייתכן שמדובר בסחורה ואולי באדם); חבילות של לכּ (lac, שרף אדום ששימש כצבע); אבו סעיד; סחורות בשווי 700 דינרים שהופקדו במחסן בידי אבו סלימאן דאוּד אצל סאלם; ויצחק אלנפוסי (סוחר הודו ידוע). נכתבו שני עותקים של השטר, האחד נועד להישאר בפוסטאט והשני לנסוע "עמו". חתום גם בידי [אברהם בן שמעיה החבר נכד שמ]עיהו גאון. ראו את המסמך הקשור שמכיל גם רשימה של שמורות אפשריות נוספות הקשורות אליו.

מכתב כמעט שלם בערבית-יהודית העוסק בסכסוך פוליטי בתוך הקהילה היהודית, שבו הצדדים פונים לשלטונות. רובו בערבית-יהודית. תיארוך: המאה ה-13 או ה-14. כתב היד מזכיר את כתבי היד של הנגידים המאוחרים מבית הרמב"ם. הכותב מברר אם אבן אלרפעה (ייתכן שמדובר במשפטן המפורסם) נמצא בביתו, ואם כן, עליו לקחת את התַוקיע (הוראה חתומה) ולהביאו לפקיד מסוים בשם אלסיפי. לאחר מכן, אנשים אמורים להתאסף יחד ולקרוא לעזרה (יע'את'ו) בשערו של אלסיפי. שאר המכתב סתום למדי ומזכיר את הוואלי (המושל) של פוסטאט, שאולי סירב לדבר עם מישהו עד שייפגש באופן אישי עם אלסיפי. דרוש עיון נוסף.

פנים: מכתב בקשת עזרה מאישה אשר "נמנית עם השבויים מפלסטין". תיארוך: גם גויטיין וגם גיל מתארכים את המסמך לתקופת מסעי הצלב המוקדמת (תחילת המאה ה-12), אך יש לעיין בעבודת הדוקטורט של גולדמן על יהודים דוברי ערבית בסוריה הצלבנית (עמ' 37), הטוען כי "מסמכי גניזה רבים שאינם נושאים תאריך יוחסו לתקופת מסעי הצלב רק משום שהם עוסקים בלוחמה, בפדיון שבויים, בפליטים ו/או בטבח". תוכן: האישה מבקשת את עזרת הקהל. היא הגיעה השבוע לפוסטאט מסונבאט. היא "ערומה" (כלומר, נצרכת ונזקקת), ועליה לדאוג לילד צעיר. בגב המסמך מופיע טקסט דהוי מאוד בכתב ערבי (ראו רשומה נפרדת).

קטע ממכתב מאת עמרם בן יוסף, ככל הנראה מאלכסנדריה, אל נהראי בן נסים בפוסטאט. סביב שנות השישים-השבעים של המאה האחת-עשרה (התיאור הקודם של אחד הקטעים, שזיהה את השולח כדוד בן עמאר אלמדיני, אינו נכון עוד, שכן הכתובת נמצאה והתברר כי השולח הוא עמרם בן יוסף). הכותב מוסר לנהראי מידע על מחירים וכמויות של אריגים שנהראי ביקש ממנו לקנות. כמו כן הוא שולח את דרישת שלומו לאבו סעד, בנו של נהראי. במכתב מוזכרים גם בדים ומשלוח של נייר עבור יוסף (ככל הנראה יוסף בן מוסא אלתאהרתי), המבקש להעתיק את המקרא יחד עם התרגום. הצירוף בין שני הקטעים נעשה על ידי עודד צינגר.

ורסו: מכתב מאב, ממקום לא ידוע, לבנו בקאא' בפוסטאט. המכתב נשלח לחנותו של משולם/מֻסַלַּם כדי שיישמר עבור הנמען. בערבית-יהודית. תיארוך: בסביבות המאה ה-12. נכתב על גב עצומה בערבית שהופנתה לפקיד פאטימי בכיר; גויטיין מציע שייתכן ששולח המכתב בערבית-יהודית היה בעצמו פקיד באותו משרד (ולכן הייתה לו גישה לפיסת נייר זו). האב שלח 20 דרהם עם אבו אל-עלאא', מתוכם 11 דרהם מיועדים למס הגולגולת (ג'זיה) והיתרה לאשתו ("בית"). הוא מאיץ בבנו לנהוג כהלכה (חֻסְן אל-עִשְׁרַה) עם אמו, אשתו ואחיו. הוא רומז לסוגים שונים של צער ומחלה הפוגעים הן בבני המשפחה והן בו עצמו.

מכתב משולח לא ידוע, באלכסנדריה, אל אדם בשם שלום שיש לו בן בשם יהודה, בפוסטאט/קהיר. (בכתובת בפועל, המכתב מיועד למסירה למשה ב. Sāʾib al-Qūṣanṭīnī (=מקונסטנטינה או קונסטנטינופול)). ביהודית-ערבית, עם פתיחה בעברית. תיארוך: המאה ה-15–18, על פי הכתב והפריסה, אך ניתן כנראה לצמצם זאת. השולח רצה לנסוע אך לא היה לו כסף לשכור מקום בסירה או בספינה, ולכן לווה 12 [...] מאת Yeshuʿa ʿIwāẓ ב. Quwaysmāt(?). מוזכר גם Nuṣayr. הושגה הסכמה, "ונסענו כמעט 40 מיל (מיל)", אך הרוח הפנתה אותם חזרה, וכעת נראה כי על השולח למצוא ספינה/סירה אחרת. החלק התחתון של המכתב חסר.