קהיר במסמכי הגניזה — עמוד 4

מסמך משפטי מקהיר מיום ט"ו בשבט ה'תק"ה (1745 לסה"נ), המתעד את מינויו של יוסף הלוי לתפקיד חזן. בית הכנסת ח'אלאתי מסעודה, המוזכר במסמך, ממוקם ברובע הקראי במקום הקרוי "ח'ורונפיש" — שם הנושא עד היום ככינוי רחוב בקהיר. הקטע קוטלג במקור כמסמך קהילתי קראי, אולם מבנהו, המשלב הלשוני שלו וכתב היד של הסופר מצביעים דווקא על מקור רבני. כמו כן מוזכרת בו "תיבת" קהילת המגרבים בקהיר בהקשר של המינוי הקהילתי. על המסמך חתומים אליהו חסון, משה שלום ושמואל בן-נעים. בצדו האחורי של הקטע מופיע טקסט קצר ביהודית-ערבית הנוגע אף הוא לאותו יוסף הלוי.

הוראת תשלום בכתב ידו של רבי אברהם בן הרמב"ם (כיהן 1205–1237 לסה"נ). בערבית-יהודית. אבו אלמג'ד מתבקש לתת דירהם אחד לשליח שעלה לקהיר כדי לטפל בעניין מול הממונה (נאט'ר אלמוארית'), הוא המפקח על לשכת הירושות. השוו לפתק נוסף מאותה קבוצה. על צד הרקטו מצויות מספר מילים ממסמך ממשלתי בכתב ערבי. הקובץ הכולל מורכב מהוראות תשלום קצרות בכתב יד, חלקן בכתב עברי וחלקן בכתב ערבי, עבור תשלומים חודשיים שניתנו מתוך הכנסות השכירות של ההקדש (וקף) "חצר העניים" או מן ההקדש שייסד הרופא אלמהד'ב. כל ההוראות הנושאות תאריך הן מאביב וקיץ שנת 1218.

מסמך משפטי בעברית. תיארוך: המחצית השנייה של המאה ה-16 על פי האנשים הנזכרים בו; באופן תמוה, לא מופיע תאריך בגוף המסמך עצמו. המסמך עוסק בקהילת המוסתערבים בקהיר, בזרח בן משה דמוהי ובאברהם דמוהי, ובשאלה מי מביניהם ייטול את ה"משמרת" של משה דמוהי המנוח. נראה כי זרח "לא נהנה ממנה ולא נגע בה", ולבסוף מתמנה אברהם לתפקיד. החיבור בין הקטעים נמצא באמצעות מאתר החיבורים של FGP. דרושה בחינה נוספת. על זרח דמוהי ראו גם מסמך נוסף (PGPID 16221). משה דמוהי מופיע בכמה מסמכים מתקופה זו, ובכלל זה כאביו של אחד העדים במסמך אחר (PGPID 16227).

שטר מכר לנכס באלכסנדריה, מיום שלישי, י"ז ניסן ה'של"ח (1578 לסה"נ). המוכר הוא יוסף מושודו, והקונה הוא בנימין אלרייאש. מחיר הנכס: 10 דוקטים ונציאניים. הנכס גובל בנכסו של יוסף סולטאני וניצב מול נכסו של מסעוד אלג'רבי. אחד העדים הוא משה אג'ימאן; העד השני חותם את שמו באותיות לטיניות, וייתכן ששמו פותח במילה הגוף הראשון "io" מאיטלקית. קיים צירוף (join) במקום כלשהו, אך מספר השמורה אינו מצוין ב-FGP. ייתכן שהשטר נכתב בכתב ידו של הסופר אליה בן דוד חבריה, שפעל בקהיר בשלהי שנות ה-1550 וראשית שנות ה-1560. (לפי מידע שמסר דותן ארד.)

רקטו: שטר שחרור (אבּראא) שבו מפרג' משחרר את יהודה בן משה ('בחיר הישיבה'), ככל הנראה יהודה בן משה אבן סע'מאר. ורסו: מסמך משפטי הנוגע למקרה מורכב של הלל בן סעדיה, סוכנו של יחיא בן מע[אלי?], ושל מחאסן בן שמואל וגרושתו (קואמה בת ברכות?). נקבע שלא נותרה כלפיו כל תביעה מצד הכתובה או מזונות. נזכר בנו של יאשיהו אב בית הדין, וכן מסמך שנערך בעכו בבית הדין המוסלמי. בהמשך מצוטטת צוואתו של אפרים בן יוסף הלוי, שמכר את מחצית ביתו בקהיר החדשה (אלקאהרה) ברובע זווילה. כמו כן נזכר יוסף בן מרא. (המידע מבוסס על כרטיס המפתח של גויטיין.)

מכתב רשמי קצר, או דו"ח בכתב ערבי. מאוחר. בשוליים, לצד שמו של השולח/המנפיק (מצטפא אע'א), מוטבעת חותמת. מתוארך: 10 ברג'ב 997 להג'רה = 25 במאי 1589. המכתב נכתב בשם "כל הקבּאצ' (גובי המסים)" במחוז שֻׁבְּרָא — ככל הנראה שֻׁבְּרָא דַּמְסִיס, אם כי קיים גם מחוז בשם שֻׁבְּרָא בקהיר — ומדווח על עניין הנוגע לראשי בקר. ה"קבּאצ'" אינם קטגוריה מתועדת בהרחבה במקורות, אך ממקורות ממלוכיים מאוחרים כגון אבן דוואדארי ואבן איאס ניתן ללמוד שהם פעלו בתפקידם כגובי מכס (ראו אבן דוואדארי, כנז אלדֻרר, א:233, ואבן איאס, בדאאיע אלזהור, א:27).

רשומה משפטית (מס' 35) מתוך פנקס בית דין בקהיר. בעברית. מיקום: קהיר. מתוארכת לעשור האמצעי של אדר ב' ה'תנ"ג, היינו 1693 לסה"נ. (מסמך #35) שותפות עסקית להשקעה בין אברהם דושן(?) (דושן) לבין האלמנה מרחבא בת שלמה הלוי. מרחבא הייתה נשואה לדודהּ מצד אביה חיים, על סמך הביטוי שבא אחרי שמה ושם אביה: "אלמנת אחיו המ[נו]ח כה״ר חיים נ״ע" (המילה הפגומה "המנוח" מאוששת מן הרשומה הסמוכה בפנקס בית הדין). שפת המקור של שם המשפחה דושן(?) אינה ידועה — אם מדובר בבן הקהילה האשכנזית, אין לשלול את שם המשפחה הצרפתי Duchêne (chêne = עץ אלון).

מכתב מיעקוב לאמו (שקר בנת מבחל?) בקהיר, ובעיקרו של דבר נועד להרגיעה ולבשר לה שכולם שלומם טוב. אסחאק הגיע לאחרונה מאצל אחיו של הכותב, ושלומו ושלומו של פֻרַיג' שפיר. שמואל בן הסוחר ואשתו של הכותב אף הם הגיעו. הוא מבקש מאמו להרגיע את אשתו של שמואל ולמסור לה ששמואל שלום, ואת אחותה של אשת שמואל (מַרחַבּה או מֻרַחַּבּה) – שבעלה פרג' אללה גם הוא שלום. הוא מבקש להראות את המכתב להארון המלמד. תחתית הצד הקדמי וראש הצד האחורי קרועים. הכותב שולח דרישת שלום לבת דודתו (בנת ח'אלתי). השם עפיפה כתוב מספר שורות מתחת לסיום המכתב.

מסמך משפטי בכתב ידו של מבורך בן נתן. נכתב בקהיר, בעשור האחרון של חודש אדר שנת 1481 למניין השטרות, הוא מרץ 1170 לסה"נ, תחת סמכותו של הגאון שר שלום בן משה הלוי. זהו המסמך הראשון הידוע המזכיר את סמכותו במהלך כהונתו הראשונה (1170–1171 לסה"נ). המסמך עוסק בתשלומים לשיעורין של מתנת הנישואין הדחויה (מאוחר הכתובה) מצד סרור בן ע'אלב אלדג'אג'י לגרושתו סת אלג'מיע בת שמריה. בצד האחורי (verso) רשומות קבלות על התשלומים שנפרעו. חתומים על המסמך שלמה בן שמואל הלוי ויהושע בן אהרן. (המידע מבוסס על CUDL וכרטיס המפתח של גויטיין.)

רקטו: רשימת נדוניה. החתן: ישועה בן אברהם. הכלה: מבארכה בת טוביה. תשלומי הנישואין: 20 + 30 = 50. שווי הנדוניה הוא 480 דינרים (לפי הטקסט, או 488 דינרים לפי חישובו של גויטיין — ייתכן שהצדדים הסכימו על מספר עגול). תיארוך: סוף המאה ה-11 או תחילת המאה ה-12 לספירה. הוורסו בסורית (ראו רשומה נפרדת). החיבור בין הקטעים התגלה על ידי גויטיין ב-1980. דיון ותרגום חלקי מצויים אצל גויטיין, בנספח ד׳ פריט (e) של הכרך הרביעי. המידע מבוסס על גויטיין, על פרויקט פרידברג, ועל מאמרו של פרידריך ניסן על תרגומי הברית החדשה מגניזת קהיר.

עצומה או מסמך משפטי מאת יהודי בשם הקהילה היהודית אל השלטונות. שמו של מגיש העצומה מופיע בשוליים הימניים התחתונים. בכתב ערבי. תיארוך: התקופה העות'מאנית, על בסיס אזכור המקום אלבאב אלעאלי (בית הדין של הקאדי הראשי של קהיר). העצומה עוסקת בסכסוך של הקהילה היהודית עם קבוצת אנשים (ג'מאעה) בתביעות משפטיות (דעאוי שרעיה). מגיש העצומה מבקש שיינתן צו רשמי (מלכותי?) — אלח'ט אלעאלי — שלפיו לא תישמע נגד הקהילה היהודית שום תביעה אלא בבית הדין של הקאדי הראשי באלבאב אלעאלי, ולא באף אחד מבתי הדין הכפופים של הקאדים הזוטרים בקהיר.

מסמך משפטי מפוסטאט, שנחתם ביום חמישי, י"ב באדר א' א'ש"ן למניין השטרות = 9 בפברואר 1039. תוכן המסמך קשה להבנה בשל מצב השתמרותו הירוד. חתומים עליו: מבורך בן דוד, מחפוט' בן יצחק, יצחק בן ח'לף ושלמה בן מנד'ר. האישור (validation) נכתב בידי אפרים בן שמריה בתוקף תפקידו כראש בית הדין, ונחתם על ידו וכן על ידי החזן יפת בן דוד. המסמך מוזכר אצל עודד צינגר במחקרו על נשים, מגדר ומשפט בסכסוכי נישואין בתעודות גניזת קהיר, וכן אצל יעקב מאן במחקרו על יהודי מצרים וארץ ישראל תחת הח'ליפים הפאטמים. קיימים שני עותקים של אותו מסמך.

קטע ממכתב (שנכתב בידי צדקה נס), הממוען לראש הגולה נתן הכהן שולאל (נפטר 1502) בקהיר — הנגיד הלפני־אחרון. המכתב עוסק במוכר גבינות רמאי שנקנס בידי הנגיד יוסף, אחד מקודמיו של נתן, על שמכר גבינה שאינה כשרה כאילו היא כשרה. כמו כן מוזכרים שמואל ואחיו יצחק, ה"פרסים", ומשה אבו שעﬞרה. תיאור מוקדם יותר: מכתב סודי שנשלח מירושלים בידי יצחק לאחיו בקהיר. בעברית. תיארוך: מאוחר. הכותב מתלונן כי אדם בשם יעקב, בעזרתו של גוי מסוים, גנב חלק מכספו השייך לאחיו של יצחק, ומבטיח לשלוח את יתרת הכסף באמצעות שליח או להביאה בעצמו לקהיר.

קטע ממכתב ששלח נאשי בן ת'אבת הכהן אל החבר יוסף בן חלפון הלוי בפסטאט. התיארוך המשוער: בערך 1084–1090 לספירה. נאשי בן ת'אבת מביע את הכרת תודתו ל"רב הנכבד", ככל הנראה יהודה הכהן בן יוסף, שעמד מאחורי הסיוע שקיבל נאשי. נאשי בן ת'אבת כותב כי הוא "יושב על גחלים" משום שאין באפשרותו להשתתף בחתונה בשל המצור על העיר שבה הוא מתגורר. (המידע לקוח מהערותיו של גויטיין ומכרטיס הקטלוג שלו, וכן מעבודת הדוקטורט של זינגר על נשים, מגדר והלכה במחלוקות נישואין לפי תעודות גניזת קהיר, עמ' 408–410.) בצד האחורי ניסיונות קולמוס בערבית.

שטר משפטי מקוץ, מתוארך לחודש שבט של שנת 1527 למניין השטרות (1216 לספירה), תחת סמכותו של אברהם מימוני. במסמך מצהיר הרופא אבו אלמנצור אלעזר בן ישועה הלוי כי הוא מעניק את מלוא תכולת הנדוניה של אשתו המנוחה — "המורכבת מזהב, כסף, נחושת ופריטים נוספים בשווי 200 דינרים מצריים" — לשתי בנותיו הקטינות, נסב וכפוא (או כפאא?). ההצהרה נמסרה בביתו של אבו סעד סעדיה, בנוכחות בנו אבו אלמפצ'ל יהודה ה"תלמיד" (החכם). המידע מבוסס על עבודת הדוקטורט של איב קרקובסקי על גיל ההתבגרות הנשי במסמכי גניזת קהיר (2012), וכן על ש"ד גויטיין.

רקטו: מסמך משפטי (אקראר) המתעד הודאה על חובות בין שותפים עסקיים. בערבית-יהודית. המקום: קהיר. התאריך: ה' באדר ה'תקפ"ח, היינו 1828 לסה"נ. הצדדים המעורבים הם רחמים ביבאס, יעקב ביבאס ויוסף ביאלובוס. בפינה הימנית התחתונה מופיעה תווית ארכיונית "קראי" (Karaite), אך אין ברור מה הקשרה למסמך. שמות המשפחה הספרדיים ביבאס וביאלובוס היו שכיחים דווקא בענף הרבני של הקהילה היהודית בקהיר, והנוסח הפורמולרי של המסמך וסגנון יד הסופר הם רבניים במובהק — ובפרט בשורה 17, "וכו' לדעת הרשב"א זלה"ה". בוורסו מופיע פירוש על עשר המכות.

מסמך משפטי בעברית. נכתב בקהיר ומתוארך לסוף סיון ה'תקע"ח, הוא יולי 1818. חוזה חניכות בין התלמיד אברהם פוארטי לבין המורה יהודה בונאן. אברהם ילמד אצל יהודה את מקצוע ה"צרפליק" (חלפנות כספים) למשך 24 חודשים, ובכלל זה ילמד "איך לספור הכסף כמנהג כאן, כל 1000 מדינים בנייר אחד". בשנה הראשונה ישתכר 40 מדינים בשבוע, ובשנה השנייה 60 מדינים בשבוע. הקנס על הפרת החוזה נקבע ל-100 גרוש אסדי, שישולמו לצד הנפגע. המסמך נכתב ונחתם בידי הסופר מאיר בן-נעים. בצדו השני (ורסו) מופיעים שני תרגולי קולמוס — "תגרבת" — בערבית-יהודית.

מכתב מאבו אלפצ'ל בן אבו אלעז אלשראבי אל אביו אבו אלעז בן פצ'איל. כתוב בערבית-יהודית, בפרוזה מחורזת. החלק ששרד מורכב ברובו מביטויים רהוטים במיוחד של געגוע וכאב לב. השולח נעדר מזה שלוש עשרה שנים ואין לו בית קבע, אלא הוא נודד ממקום למקום מדי כמה חודשים או שנים. המכתב נפתח בבתי שירה כמעט זהים לאלה המופיעים בקטע ערבי אחר (ראו קטלוג המסמכים הערביים של ספריית האבות היֵשוּעים בקהיר). מעניין לציין שבנוסח הערבי נכתב "עפעפַּי בוערים" (תחרַּקת), ואילו בנוסח הערבי-יהודי נכתב "עפעפַּי עלו מוגלה/נעשו כפצע" (תקרַּחת).

מכתב הממוען אל "הנער" אבו אלפֻתוּח אלמֻהד'הב הרופא, בדאר אל-[...] שבאלבאטליה (כפי הנראה אזור בקהיר החדשה ששימש במקור כמחנה צבאי). כתוב בכתב ערבי, ופותח בפסוקים מקראיים בעברית, ובהם תהלים כ:ה. המכתב עוסק בענייני מסחר, ובהם מכירת פרד תמורת 20 דינרים, שאמורים להשתלם בעשרים תשלומים חודשיים. נזכרים בו אנשים כגון סֻלימאן ואבו אלרצ'א. השולח מבקש מהנמען להתערב לטובת מוסר המכתב, בנו של אבו אלפֻתוּח אלתנּוּרי, אצל נאצר אלדולה ברגֻ'ש בעניין הקשור באקטאע (אחוזת מס). (חלק מן המידע מבוסס על CUDL וכרטיסיית גויטיין.)

מכתב מאברהם בן נתן אב, דיין בקהיר, אל "אלממחה", כלומר "המומחה" — חבר קבוע בבית הדין, ששמו לא נשתמר, אשר היה ככל הנראה ממונה על כספי הקודש, סביב שנת 1100 לערך. המכתב מדווח על כספי הקודש לאחר מותו של מי שהחזיק בהם. פרנס בשם מסאפר תרם חמישה דינרים להקדש בית הכנסת בקהיר. סעיד, "ראש הקהילות", שאליו נמסרו הכספים כדי שיביא בעבורם עצים מאלכסנדריה, נפטר בטרם הספיק לצאת לאלכסנדריה, והכסף נשאר אצל אלמנתו. חקירה שנערכה בעניין (על ידי בית הדין) העלתה כי הקודש עדיין חייב כסף לאלמנה, והכותב מבקש שיועבר אליה היתרה.

מכתב מאת חזן ממוסול. המכתב כתוב בכתב יד ילדותי, ולעיתים קרובות מושמטות בו אותיות. השולח מציין כי לקה במחלת עיניים וזו הסיבה לכתב היד הירוד שלו. הוא נסע יחד עם נשיא למצרים. באלכסנדריה רכש משהו נאה עבור אשתו תמורת 15 דינרים. לאחר מכן עברו עליו הרפתקאות דרמטיות במיוחד בדרך לקהיר, ובכללן מפגש עם הצבא ובן לוויה שנעצר על ידי הצבא (האיובי?) והואשם בהיותו מרגל פרנקי. (חלק מהמידע מבוסס על כרטיס ההערות והתעתיק של גויטיין.) באותו כתב יד של הסופר נכתבו גם מסמכים נוספים. החיבור בין הקטעים זוהה על ידי אלן אלבאום.

קטע קטן משאילתה משפטית שנשלחה לרמב"ם, העוסקת בראובן שנפטר והותיר אחריו בית ושני בנים. נזכר בה גם "בו שיא" (כקריאתם של פרידמן ובלאו) או "בּוֹשֵׁיָּא" (= מומר לאסלאם, לפי קריאתו של צינגר), שקיבל רבע מבית. כמו כן מוזכרים מחלה ואח גדול שנפטר. פרידמן הצביע על דמיון מסוים בין שאילתה זו לבין שאילתה אחרת שפורסמה בתשובות הרמב"ם של בלאו (מס' 282). אותו סופר כתב גם קטעים נוספים שפורסמו על ידי צינגר במאמרו על סכסוך משפחתי מגניזת קהיר, שכותרתו "שעה אחת הוא נוצרי ובשעה הבאה הוא מוסלמי!" (Al-Masāq, 2019, כרך 31).

מכתב מאת ידותון הלוי לאחיו משה בן לוי הלוי. הזיהוי מבוסס על כתב היד ועל האזכור של 'אחיך אבו יצחק'. בערבית יהודית. שבר (מחצית שמאלית של רקטו). השולח מדווח שמסר מידע מסוים לשיח' אל-סדיד. לאחר מכן: '... הוא ייקח זאת, ואני אקווה להיות עמו... ביום שיהיה בעיר... הדיואן... [ואיננו יודעים] אם הגיע לפסטאט או לקהיר... הוא לא עשה זאת. ואחיך אבו יצחק... הם לא אמרו הרבה עליך... ותשמע את כל מה שאנשים אמרו... עם הראיס, והוא לא עשה זאת... הקהילה... [ואל תנתק] את חדשותיך ממני.' על הוורסו ישנן מילים אחדות בכתב עברי.

עצומה, בכתב ערבי. לכאורה משולח מוסלמי (ישנן התפילות הסטנדרטיות למוחמד בשורה האחרונה) לנמען יהודי (יש לסדר משהו לפני כניסת השבת, דֻּכּוּל אל-סַבְּת, שורות 7–8). רוב הפתיחה הנוסחתית קרועה, ולכן נשמר רק גוף המסמך. תוכנו בקירוב כדלקמן: "הריני מודיעך כי שמעתי שחיפשת אותי, אך הייתי בטירה ולא יכולתי לבוא אליך. אחר כך קמתי ביום חמישי והלכתי לקהיר, אך לא מצאתי אותך, וגם הלכתי לטירה ולא מצאתי אותך...". הסיבה שהשולח מחפש את הנמען קשורה במידה כלשהי לחרדל (ח'יאר שַׁנְבַּר). בצד האחורי ישנו טקסט ליטורגי בעברית.

חשבונות קהילתיים של עדת המוסתערבים בקהיר. מתוארך [ה]תקצ"ב לבריאת העולם, כלומר 1831/32 לספירה. הכותרת מציינת כי הכספים הרשומים הם תקבולים ותשלומים של "קופת הקהל של המוסתערבים". התיקייה שאליה שייך המסמך כוללת בעיקרה, אם לא כולה, חשבונות מן המאות הי"ח והי"ט. בין השמות הנזכרים: ג'מילה אשת בכור נג'אר, אברהם מעתוק, חלפון דיין, דוד לוי עג'מי, יצחק עזרי, יעיש עכובס, ה"צוגיירת" (הבת הקטנה) של אבו סלמון השוחט הכשר, אברהם הלוי, ברוך בן יצחק לוי, בתו הקטנה של נסים ענאג'י, קמר בת נסים כהן, ו___ אשת אברהם רווח.

recto: מסמך משפטי מקוטע. (המידע מ-CUDL. הצירוף: CUDL.) verso: מכתב מעניין או נראטיב ספרותי בעברית. כולל ביטויים כגון: "...לשפוט את הקהילות הקדושות... נשתוני מלכותו ולהעלות אותנו אל ארץ מצרים... ועלינו כאשר ציוונו והגענו אל עיר הממלכה (=קהיר?) לפני המלך הגדול, 'וירם מאגג מלכו' (במדבר כ"ד, ז'), ודיבר עמנו...". ככל הנראה כל הפריטים הבאים קשורים זה לזה: T-S Misc.34.67 + T-S AS 155.224 (PGPID 33582), T-S AS 145.231 + T-S AS 145.240 (PGPID 16288), T-S Misc.34.59 (PGPID 41572). זיהוי הצירוף: עודד צינגר.

recto: חלק מהעתק של כתובה חלופית עבור עזיזה בת [...] וסעיד בן יצחק. מתוארך לשנת 5294 לבריאת העולם (1533/34 לסה"נ). המקום: קהיר. הכתובה המקורית אבדה, ולכן נערכה כתובה זו במקומה. החלק התחתון של המסמך לא השתמר, ובכלל זה שמות העדים שהיו חתומים עליו. verso: (א) שתי טיוטות או תבניות של מסמכים משפטיים — האחת בערבית-יהודית והשנייה בעברית — שבהן האישה מתחייבת שלא להעליב את בעלה וכיו"ב. (ב) סופו של מכתב או שאילתה הנוגעים לאסתר, לשמועות, לר' ישמעאל ולר' יהודה אבורכיל. (חלק מן המידע מבוסס על כרטסת גויטיין.)

מכתב מאבו נצר בן אברהם, מאלכסנדריה. כתוב ביהודית-ערבית, עם כמה שורות בכתב ערבי בצד ב'. מתוארך לי"א בסיון [ד'תתק"א] לבריאת העולם, הוא 18 במאי 1141 לספירה. אבו נצר מודיע לנמען כי רבי יהודה הלוי הפליג בים ביום רביעי, היום הראשון של חג השבועות, לאחר שהשאיר אצלו מכתב עבור הנגיד שמואל בן חנניה — מכתב המצורף לאיגרת הנוכחית. הטקסט הערבי שבצד ב', שייתכן שקשור לעניין וייתכן שלא, נוסחו: "...הוא לא קיבל ממנו, ועלה עמו [או: עם הדבר] לקהיר והוכרז כפושט רגל... ללכת עמהם, ופגש את הריס וסיפר לו, והוא הצילו מהם".

שלושה קטעים השייכים לשלושה עותקים של הזמנה לחתונה, מודפסת בצרפתית, של מר מואיז מוסרי (לערך 1855–1933) והעלמה הנרייט נחמיאס (1868–1943). משפחת מוסרי הייתה משפחת בנקאים מפורסמת בקהיר, ועובדה זו עשויה לרמז מי היו אותם אנשים שיכלו להרשות לעצמם להדפיס הזמנות בדפוס מקצועי בשלהי המאה התשע-עשרה. מסמכים בצרפתית הם נדירים בגניזה. מישהו — ככל הנראה אחד מבני משפחת מוסרי הצעירים — עשה שימוש חוזר בגב ההזמנות כדי להתאמן בכתיבת האותיות העבריות. על פי תיאורו של ניק פוזגיי (Fragment of the Month, יוני 2020).

מסמך משפטי. הודאה על הלוואה. תיארוך: פברואר 1135, בקהיר (החדשה). המסמך מתעד הלוואה בסך 10 דינרים שנתן יוסף הלוי ליפת בן יחיא לתקופה של שנה אחת, החופפת במדויק לתקופת השותפות ביניהם ("ראש אדר ב'", שנת 1446). על פי הרמב"ם, בכל מקרה שאדם נותן כספים לזולתו לצורך עיסוק מסחרי, מחצית מן הכספים נחשבת כהלוואה שעליה השותף הפעיל אחראי באופן מלא, אפילו במקרה של אונס שאין להימנע ממנו. הזמניות המקבילה של ההלוואה ושל השותפות שעליה רומז הסכם ההלוואה מצביעה על יישום עיקרון זה, וכך גם העובדה שיפת אחראי לחוב.

פנקסו של סופר ומוכר ספרים, הכולל טיוטות של שטרות משפטיים, חלקם נושאים תאריכים (1155, 1159, 1160, 1162), רישומים על ספרים שהתקבלו בקומיסיון לצורך מכירה או הושאלו, חשבונות ומרשמים. בתוך הפנקס משובצת הגדה של פסח (בדפים 20v–25r). המידע מבוסס על כרטיסייתו של גויטיין. לתיאורים מפורטים יותר יש לעיין ברשומות הבודדות של החלקים השונים. החלקים הנוגעים לספרים פורסמו במהדורה ביקורתית על ידי אלוני ואחרים בספר "הספרייה היהודית בימי הביניים: רשימות ספרים מגניזת קהיר", עמ' 157–180. התעתיק ממתין לדיגיטציה.

מסמך משפטי. מקום: קהיר. תאריך: אלול א'תצ"ג למניין שטרות = אוגוסט 1182. עניינו העברת בעלות על שישית מבית תמורת 21 דינרים. הרופא אבו מנצור שמריה בן עלי, המוכר בכינויו אבן עאדי, מוכר את הנכס לשותפו הצבּע אבו סעד בן אבו אלעלאא הצבּע. המוכר שומר לעצמו את הזכות להשיב את הכסף ולבטל את העסקה עד עצרת של אותה שנה. נכללים בשטר תנאים בעניין תשלומי שכר הדירה והוצאות בנייה בתוך פרק הזמן הזה. חתומים: יעקב בן אליה החבר ומנשה בן אלעזר. אישרו את תקפות השטר: יהודה בן משה, שמואל בן אברהם והמלמד מבשר בן עלי.

שטר משפטי בעברית. נכתב בפוסטאט/קהיר ותוארך ליום שני, כ"ו בחשון ה'שמ"ב (1581). במסמך מודה בודיירי כי הוא חייב לעלאא אלדין אלחמצי חוב של 12 דוקטים ונציאניים מזהב (פרחים), שאותם יפרע בתוך חודשיים. השטר חתום בידי יוסף בן מאיר סומך הכהן לצד חתימה מורכבת נוספת. בצדו האחורי של המסמך מופיע אישור על קבלת התשלום (ככל הנראה רק 6 דוקטים?), שנכתב לרוחב ביחס לכתוב בפנים. ההערה שבגב המסמך מתוארכת לעשרת הימים הראשונים של חודש ניסן ה'שמ"ב — היינו זמן רב לאחר תקופת הפירעון של החודשיים שעליה הוסכם בתחילה.

מסמך משפטי בעברית העוסק בירושת המנוח דוד צנוע. נכתב בקהיר בסוף סיון ה'תקכ"ד (יוני 1764). בין היורשים הנותרים בחיים: בנו הבכור אברהם צנוע ואלמנתו של המנוח, חביבה בת משה זין, שכתובתה מוערכת בסך 2,000 מחבוב זהב. חביבה בת משה זין לא הייתה אמו של אברהם צנוע, שכן הוא מתואר במסמך כ"בנו הגדול ה׳׳ר אברהם צנוע יצ׳׳ו מאשה אחרת". מכאן עולה שדוד צנוע היה גרוש או אלמן שנישא בשנית לחביבה. על השטר מופיעות שתי חתימות מעוטרות: זו שמימין אולי "יהודה[?] _____a[?]", וזו שמשמאל נקראת בבירור "אברהם תורנקה".

מודעא (הצהרה בבית הדין) שמסר אדם בשם אבו סעד. נכתב בקהיר, בחודשים תמוז/אב של שנת 1466 למניין השטרות, היא שנת 1155 לספירה, בתקופת סמכותו של הנגיד שמואל בן חנניה. אבו סעד מצהיר כי שילם סכום של 16 דינרים (מתוך 32) ליריבו אך ורק כדי להגן על עצמו מפני השמצותיו והוצאת דיבתו, וכי הכסף לא היה שייך לו כלל. על השטר חתומים משה בן סעדיה וססון בן ישועה הלוי. אישור התוקף (קיום) נכתב ונחתם בידי ססון בן משולם, ולצדו חתמו גם הלל בן יוסף ויוסף בן יהודה. המידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין ועל קטלוג CUDL.

טיוטה של מסמך משפטי הנוגע לעיזבונו של אברהם הלוי המלמד בן יוסף בן ענן, אשר הופקד על ידי בית הדין בידי עלי בן אפרים בן עלי אלתִּנִּיסי. במסמך מוזכרים יהודה בן משולם בן זכריה הסופר בן ענן וג'אליה בת זכריה הסופר בן ענן. עקבות הכתב הנראים בין השורות ובשוליים נראים כתוספות לטקסט, ואולי שרידיו של טקסט קודם. על יוסף בן ענן, סופר שעותק שלו של קודקס כתובים עדיין שרד בקהיר, ראו מאמרו של מיטל ב-JQR משנת 2020. (המידע מתוך כרטיסיותיו של גויטיין.) בצד האחורי של הדף מופיעים חרוזים עבריים מחורזים.

רקטו: מכתב מאת מחמד בן עמר, בכתב ערבי. מתוארך לשנת 538 להג'רה (1143/44 לספירה). נזכר בו מוסר המכתב, כרים בן זכ[כור? בן] סיד אלאהל. ככל הנראה מבקש הכותב מן הנמען לעשות טובה הקשורה בילדיו של סיד אלאהל ובשכנם, ובדבר־מה שהוא טוב וזול. ורסו: מכתב בכתב ערבי ביד אחרת, שנכתב בסגנון של כניעות וכבוד. השולח מדווח שהוא עדיין סובל משאריות של מחלה (בקאיא אלמרץ'). נזכרים בו "המעבר לקהיר (אלקאהרה אלמחרוסה)" ו"פנייה אל ההוד" בעניין כלשהו "בשעת יציאתו". לא ברור מהו הקשר בין המכתב שברקטו לזה שבוורסו.

recto: מסמך משפטי בערבית-יהודית. מתוארך ליום שני, ט"ז בסיוון א'תשס"ט למניין שטרות, הוא שנת 1458 לסה"נ. נערך תחת רשותו של הנגיד יהוסף. מקום העריכה: קהיר. עבד אללטיף הלוי בן מהד'ב', המכונה אבן עבדה(?), מודה בחוב של 12,000 דרהם(!) המגיע ממנו לאישה בשם (סת אל-)עביד בת סלימאן, אשתו של אלשמוסי בן שמואל תאג'ר. verso: מסמך משפטי נוסף, מתוארך ליום ראשון, ז' באב א'תש"ע למניין שטרות, הוא שנת 1459 לסה"נ. בו מעידה עביד כי עבד אללטיף פרע את החוב במלואו. החיבור בין הקטעים נעשה על ידי עודד צינגר.

גט. נכתב בקהיר ומתוארך לשנת 15[..] למניין שטרות, כלומר בין 1188 ל-1288 לספירה. ככל הנראה במחצית השנייה של טווח זה, על פי כתב היד (שזהותו ככל הנראה ידועה). הבעל: אלרﺋﻴס יחיא [...] הלוי. הכלה: סת אל-[...]. חתומים על הגט: פנחס הכהן ועובדיה ב"ר יהודה הדיין. בצד האחורי, מלבד הציון שהאישה קיבלה את הגט בנוכחות עדים, מופיעה רשימה של שלושה אנשים הקשורים בדרך כלשהי לעניין: אבו אלרצ'א ב"ר אלנגיד; [...]ר ב"ר אלסכרי; ואבו אלמג'ד ב"ר אלעואד. גם חלק זה חתום בידי עובדיה ב"ר יהודה הדיין ואדם נוסף.

מכתב בלאדינו מאת ראובן מיריס (Miris או Mires) הממוען לאברהם קריספין (Crespin), שעל פי כתובת המכותב נמצא ב"מצרים" (קהיר). בכותרת המכתב מתוארך לשנת 1787 לסה"נ (אייר ה'תקמ"ז). במכתב מופיע מגוון רחב של נתונים מספריים המבוטאים במטבעות כסף מסוג מדין, המופיעים כאן בקיצור "מאיי". הכותב מזכיר גם שקיבל מכתב משמואל חנן ("חנן", שורה 14 בצד הפנים) דרך איזמיר. הים התיכון עצמו מוזכר אף הוא בביטוי "אי סוברי לה מאר" (שורה 12 בצד הפנים). נראה כי צדו האחורי של המכתב נוצל מחדש לצורך חישובים מספריים.

מכתב (או מכתבים) בכתב ערבי. ממוען אל "בננו סלימאן" ב"אלמחרוסה" (קהיר), בחארת אליהוד. תיארוך: מאוחר, ככל הנראה מהמאה ה-18 או ה-19. השורה האחרונה של החלק הראשון נראית כשורת שיר, וקרוב לוודאי שהיא מתייחסת לפרידה ולא לסכסוך ממשי: "וכאשר גזרת האל מתמידה ביני לבינכם, אמות כזר, ואלסלאם עליכם". החלק הבא נפתח בפנייה אל "בתנו האהובה שרה" וממשיך באיחולים לבריאותה, ביידוע על שלום הכותבים ובהבעת געגועיהם לראותה. המכתב כתוב בערבית בעלת אופי מדובר-למחצה. (המידע נמסר בחלקו על פי קטלוג הספרייה.)

מכתב הממוען לאחים יוסף ירושלמי צעיר ואליהו ירושלמי צעיר בני אלישע, השוהים בקהיר. ייתכן שהכותב נמצא בירושלים ושמו אברהם; נראה שאביו הוא משה בן שמואל הלוי. הפתיחה כתובה בעברית וגוף המכתב בערבית-יהודית. המכתב מתוארך ליום שישי, י"ד בסיוון ה'תקע"ז, הוא 29 במאי 1817. הכותב מתלונן על הפסקת חילופי המכתבים ומוסר המלצה עבור דודו מצד אביו (אלא אם מדובר ביחס משפחתי מטאפורי) סעדיה לוי, שנסע למצרים וזקוק לסיוע כספי. על פי שמות המשפחה והכינויים, ייתכן שמקבלי המכתב נמנו עם הקהילה הקראית בקהיר.

recto: מכתב מאת כותב לא מזוהה בירושלים אל משה זוסמן בקהיר, בעברית. תיארוך: 1566 לספירה או זמן קצר אחר כך. המכתב עוסק בירושת אמו של משה, רחל, שנפטרה בראשית שנת ה'שכ"ז (1566/67 לספירה). נראה כי הכותב הוא האחראי על חלוקת עיזבונה של רחל. הוא מודיע למשה מה בכוונתו לשלוח אליו למצרים באמצעות שני אנשים, ואחד מהם הוא יהודה מסעוד. כמו כן הוא מדווח על ההוצאות שהוציא בירושלים לפירעון חובותיה של רחל. בגניזה נשתמרו מכתבים רבים נוספים ביידיש מאת רחל לבנה משה (ראו תגית). verso: רשימת ספרים.

חשבונות הקשורים לקהילת המוסתערבים בקהיר משנת ה'תקנ"ו, היא 1795/1796 לספירה. בשארית כותרת הרקטו מוזכר "ארגז" הקהילה. הביפוליום פגום מאוד בשוליו, אך עדיין ניכר אורכו הרב של הנייר, דבר המרמז שייתכן שמדובר בחלק מפנקס צדקה קהילתי רחב יותר. אנשים רבים רשומים כיתומים או כאלמנות "[נה]אלמ" עם סכומים תואמים בספרות ערביות מזרחיות, ובהם: אלמנת ניסים בנימין, אלמנת חיים עצור, יתום ניסים כהן, ויתום שמואל עצמי. חשוב לציין כי שמותיהם הפרטיים של האלמנות והיתומים עצמם אינם מופיעים. הוורסו ריק.

מכתב הממוען למנחם הרופא, בשוק של פרזולי הסוסים (פי אלמסמרין) בפוסטאט או בקהיר. רובו ביהודית-ערבית, אך חמש השורות הראשונות כתובות בכתב ערבי. השולח מביע את צערם של כולם על מות אמו של הנמען. הוא מספר ששלחו עשרה מכתבים באמצעות מח'לץ חוכר המסים, אך לא קיבלו כל תשובה. הוא מבקש כמויות קטנות של משי. גם אֻם עג'ם מבקשת לשמוע ממנו ואומרת לנמען לשוב מיד עם סיום עבודתו. "אילו ידענו שתישאר בקהיר שנה שלמה, לא היינו נותנים לך לצאת לדרך." דרישות שלום למשפחה, וכן דרישות שלום מצד עג'ם ועוץ'.

שטר משפטי: שטר מכר שבו מח'לוף בן ג'אבר בן נאצר רוכש בית במעיזיה (קהיר) מאת […] בן עלי בן חסין בן אברהים בן עלי, אחד משני הנאמנים על העיזבונות הקהיריים, תחת פיקוחו של אבו אל-חסן מסרה בן עבדאללה. אביו של מח'לוף, ג'אבר בן נאצר הטוחן, משמש כשלוחו של בנו בעסקה. הבית היה שייך קודם לכן לאשת האמיר, סת אל-דולה, וכפי הנראה נותר כעת ללא יורשים, ומכאן מעורבותם של הנאמנים. מהמאות ה-11–12. בצדו השני (הצד הקדמי במצב השימור הנוכחי) מופיע טקסט ליטורגי בעברית. הצירוף נעשה בידי מרינה רוסטו.

מסמך משפטי או רשמי, כתוב בכתב ערבי. מתוארך לחודש שעבאן שנת 1240 להג'רה, שהם 1825 לספירה. (יש לציין כי בתחתית המסמך מופיעה השנה 1241, ובצדו האחורי מופיעה השנה 1242.) נראה כי מדובר בקבלה על סכום שנגבה "מכל בתי האב... מראשי העדות (היהודיות) באלמחרוסה (פוסטאט/קהיר)". במסמך מופיע השם יוסף גירשון (يوصف قرشون/יוסף גירשון), וייתכן שניתן לזהותו עם ראש העדה היהודית (שיח' טאאפת אליהוד). בתחתית המסמך מוטבעת חותמת שאולי ניתנת לקריאה. (חלק מהמידע מבוסס על קטלוג ספריית ג'ון ריילנדס.)

recto: שטר משפטי. שטר שחרור/קבלה בכתב ידו של חלפון בן מנשה, שניתן על ידי מיכאל בן אברהם לאחיו מלא (שקיקי... בן אבא מארי) יוסף. המסמך נכתב בפוסטאט ומתוארך לעשור האחרון של חודש אב שנת 1426 למניין שטרות, היינו אוגוסט 1115. חתומים עליו אברהם בן שמעיה, יצחק בן שמואל הספרדי, חלפון בן מנשה, ושמעיה גאון. המסמך אינו נזכר בעבודת הדוקטור של וייס על חלפון בן מנשה. המסמך נרכש מסוחר בקהיר על ידי אדלברט מרקס, שפרסם אותו בשנת 1894 ותרם אותו לספריית האוניברסיטה של היידלברג עם פטירתו.

רקטו: סיומה של איגרת המתייחסת לאירועים קשים שאירעו ל"סיידנא" ולאנשי פוסטאט וקהיר. ככל הנראה נשלחה יחד עם פריט לבוש שאל-שמס/שמאש ר' יצחק עמל קשות כדי לתקנו. תיארוך משוער: ראשית המאה ה-13. ורסו: פתק בכתב יד שונה הממוען ל"אח" של הכותב, ובו הוראה לשלוח את חתיכת הבד (יריעה) "שאין עליו כתב" (אלד'י בלא כתאבה) או שהכתב שעליו דהה (אלד'י בלא כתאבה) — אותו בד שהיה מונח על הספסל (צֻפה). הכותב מודיע לנמען כי סיידנא אלרייס בא לבית הכנסת ואסף כספים עד שעת הצהריים, ואז שב לפוסטאט.

רישום משפטי, או טיוטה לעריכת שטר מכר. מתוארך: יום ראשון, כ"ו בטבת א'תקל"ז למניין השטרות, הוא 28 בדצמבר 1225. בו מנצור ואבו אלחסן בני הלל אלמוריד מכרו ליוסף ועפיף בני פתוח אבן אל[...] בית שלם ששייך להם בקהיר ברחוב דרב אלמע'רבלין ("רחוב המנפים"). שני שלישים מן הבית היו שייכים לאבו מנצור ושליש אחד לאבו אלחסן. המחיר הנקוב היה 120 דינרים. בתחתית פני הדף ובגב הדף מופיעים חשבונות (קודמים יותר) הכתובים בכתב ערבי ובספרות יווניות/קופטיות. (חלק מהמידע מתוך כרטיסיית גויטיין.)

מסמך משפטי מאוחר הקשור לנישואין שנכתב בקהיר, ככל הנראה הסכם אירוסין או שידוכין, לאור הניסוח שמופיע בשורות 5–6: "שזמן החופה יהיה מעכשו עד סופ שנה תמימה". המסמך מתוארך לשנת ה'תר"ד (1843/1844). בפינה הימנית התחתונה של ה-recto מצוין המקום "בבית הכלה". בשורות הפתיחה נזכרים סכומים של 15,000 גרוש ו-40,000 גרוש. חתימת העד שניתן לפענח היא של ר' יוסף בן משה אלגאזי ("הצעיר יוסף משה אלגאזי"). לאישוש נוסף של צורת הניסוח של חתימה רבנית זו ניתן להשוות לאותו שם החתום על מסמך אחר.

מסמך משפטי בכתב ידו של הלל בן עלי. מקום הכתיבה: פוסטאט. תאריך: שליש האמצעי של חודש אייר שנת 1414 למניין השטרות = אפריל 1103 לספירה. מסמך שלם אך לא חתום, כתוב על קלף, ובו בית הדין — בתפקידו כאפוטרופוס על שני יתומיו הקטינים של שמואל בן יפת — מתיר להשתמש ב-50 דינרים מתוך 74 הדינרים שנותרו עבורם, לצורך תיקונים דחופים בבית שנמצא בסמטת מכיל בקהיר העתיקה, אשר גם הוא הורש להם. הכסף מוחזק בידי יצרן הסירופ (שראבי) אבו אלפצ'ל שלה בן אלעזר. (המידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין.)

כתובה לנישואין מקהיר, מיום שישי ו' באלול ה'תקע"ו (1816). החתן: רפאל טורטוס בן מרקאדו. הכלה: אסתר תנתן(?) בת אליהו ראובן. סך תשלומי הנישואין יחד עם הנדוניה עומד על 110,000 מדינים. החתימו שני עדים, ביניהם דוד בן נעים (כעד וגם בשליחות החתן). חתימת העד הראשון אינה ברורה, ואולי יש לקרוא בה אברהם(?) יוסף אנג'יל. קיימת דוגמה נוספת של חתימה זו בכתובה אחרת, ושם המשפחה "אנג'יל" מוכר בקהיר בסביבות מפנה המאה התשע-עשרה. הכותרת והשוליים של המסמך מעוטרים בעיטורי פרחים וציפורים.

מכתב מנתנאל בן חלפון אל הנכבד הקהירי עובדיה בן בניהו, ובו בקשה לסייע לאיש למדן שהגיע מאירופה לקהיר אך ורק משום ששמע על נדיבותו של אביו של הנמען. הבקשה דחופה, שכן האורח הזר מבקש להפליג בים הפתוח עד חג הפסח. בצד השני של הדף מופיע מכתב דומה שכתב הזר עצמו אל נכבד אחר בבירה המצרית, ושמו מימון. ככל הנראה, מכתבו של נתנאל הוחזר לזר בידי הנמען, והלה השתמש בו לאחר מכן כטיוטה למכתבו שלו; לאחר שהטיוטה הועתקה למכתב הסופי, הושלכה אל הגניזה. התעודה מתוארכת לסביבות שנות ה-1170.

עצומה בכתב ערבי מאת רופא המועסק בבית החולים בקהיר, שהיה זכאי לקצבה ממשלתית בסך 5 דינרים בחודש. ככל הנראה הקצבה הזו נמצאה בסכנה, והוא כותב את העצומה כדי לוודא שימשיך לקבל אותה. אפשרות אחרת היא שהובטחה לו הקצבה אך הוא עדיין לא החל לקבלה בפועל. סגנון הנוסחאות מצביע על מקור פאטמי מן המאה ה-12. במקום המילה جملة בשורה 2 אפשר גם לקרוא جمكية (ג'אמכייה, "קצבה", אם כי בדרך כלל היא נכתבת עם אליף). נעשה בו שימוש חוזר לעצומה פרטית בכתב ערבי ובכתב עברי כאחד (ראו רשומה נפרדת).

מסמך משפטי, אולי טיוטה. נכתב בקהיר ומתוארך לכסלו א'תקמ"ב למניין השטרות (=נובמבר/דצמבר 1230). אבו אלטאהר הִבּה בן יוסף, ה"קַיִּם" (משגיח/ממונה) של בית הכנסת הקטן באלכסנדריה, נדרש להחזיר לסולימאן, בן אחיו, את כל מה שהוא חייב לו, ובכלל זה כ-60 כדי יין, וזאת לאחר שבוטלו נישואיו (אִמלאכ) של סולימאן (ככל הנראה) עם בתו של אבו אלטאהר — נישואין שנערכו זמן רב קודם לכן. לא ברור לחלוטין אם תואר התפקיד "קַיִּם" מתייחס לאבו אלטאהר עצמו או לאביו. המידע מבוסס על כרטסת גויטיין.

מכתב הממוען לאבו אלרצ'א בן הלאל, הכותב (כאתב) ב"מתחם אלחאפט'" (אלרבע אלחאפט'י אלסעיד) ליד באב זווילה בקהיר. שם השולח מופיע בצד ה-verso אך קריאתו קשה (אבן עלם אלדולה?). השולח מתייחס הן לעצמו והן לנמען בכינוי "ידיד" או "ישר" (צדיק/צדיק). בצד ה-recto השתמרו רק השורות הראשונות של הטקסט המרכזי והשורות האחרונות של הטקסט בשוליים. בצד ה-verso מופיע תאריך בזווית של 180 מעלות ביחס לכתובת: 16 בד'ו אלקעדה 550 לה'ג'רה — תקופה שלאחר סיומו של שלטון אלחאפט' (1132–1149 לסה"נ).

מכתב פורמלי של התפטרות מאת השופט Nissim al-ʿAnqarī. בעברית. מיקום: פוסטאט/קהיר. תאריך: יום שישי, ט"ז באייר ה'ש"א, שהוא שנת 1541 לספירה. הוא מציין כי הסיבות להתפטרותו ידועות דיין ואינן טעונות פירוט... אך לפחות מוסר כי נשבה, וכי גם גבאי מסים (חאשר) ואחד הגויים היו מעורבים בעניין, ואנשי ראש הקהילה הפסידו 8 דוקאטים ונציאניים בגינו. לפיכך הוא מוותר על תואר הדיין. עם זאת, אם David Zimra יחפוץ להתייעץ עמו בענינים שונים, הוא שמח לסייע. (מידע ממהדורת A. David דרך FGP.)

שני קטעים ממכתב בערבית-יהודית, המתאר שלבים שונים בסכסוך שנסב סביב ספר או פנקס (דפתר) שהושאל. במכתב מסופר על שאירע לילה אחד בבית הכנסת, ומובאים בו ציטוטים בדיבור ישיר. הכותב מזכיר את אחיו של הנמען, משה, וכן את רבנו נסים, הארון אבן אל-שראבי ורבנו יצחק. בהמשך נאמר: "אני והיא הלכנו לבית הכנסת לקרוא. אז בא ר' משה ואמר לי שמעלתו נמצא בקהיר. ואז הגיע מעלתו לבית הכנסת...". המידע מבוסס בחלקו על כרטיסיית גויטיין ועל קטלוג CUDL. החיבור בין הקטעים נעשה על ידי אלן אלבאום.

רשימות בערבית-יהודית הקשורות לשבוע פרשת בראשית, הנעות בין מצאי של פריטי מזון (recto), אולי לסעודת שבת, לבין ספר התורה של אליהו סרגוסי (verso). שמו של האחרון מוזכר ברשימה לצד יהודים נוספים שחיו בקהיר בשלהי המאה ה-18 וראשית המאה ה-19, ובהם שמעון פרנסיס ואליהו פרנסיס. משמאל לרשימה זו מופיע רישום המתעד קבלת שני רטלים של שמן זית טוב (זית טייב) מח'ליפה דיין וממוסא רקאח[?]. בהמשך הדף מופיעה רשימה נוספת, שככל הנראה רושמת סכומי כסף של תרומות שבת עבור שבוע פרשת בראשית.

מכתב שנכתב בידי סופר ביזנטי במצרים בשמו של עיוור אנונימי, ומופנה אל פרנס צדקה בשם עלי הכהן בן חיים ובנו אפרים. תיארוך משוער: בסביבות 1090 לספירה. במכתב מפורט כי אשתו וילדיו של העני אמורים לעלות מאלכסנדריה אליו, אך הם כתבו לו שאין ביכולתם לעמוד בעלות הפלגה בספינה, ולכן מבקש הכותב כי עלי הפרנס יערוך מגבית ו"אל תשב דך נכלם". ראוי לציין כי הסופר הזר מאיית את שם העיר אלכסנדריה באות קו"ף במקום באות כ"ף הצפויה. על פי מחקרו של בן אאות'ווייט על הביזנטים בגניזת קהיר.

פרוטוקול בית דין הנוגע לסוחר תבואה שמתחייב לשלם לגרושתו 4 דרהם בכל שבוע עבור החזקת בנו בן החמש, השוהה אצלה. המסמך קובע עוד כי הבן יבקר אצל אביו בשבת או ביום חול, בכל עת שיחפוץ האב בכך. בתמורה, מאשרת הגרושה כי קיבלה מבעלה לשעבר את כל המגיע לה, ומסכימה שלא להוציא את דיבתו רעה, שלא לתבוע אותו בבית דין מוסלמי ולא לפנות נגדו לרשויות השלטון. במקרה של הפרת ההתחייבות, היא צפויה לחרם או נידוי. התשלומים אמורים להימסר לאדם שלישי בקהיר, הנקוב בשמו במסמך. ספטמבר 1052.

טיוטה או העתק של מסמך משפטי, הממלאת את שני צידי הדף. נכתב בקהיר ביום שישי, כ"ו בטבת שנת 154[.] למניין השטרות (סלאוקי) — כלומר בין השנים 1228–38 לסה"נ, וקרוב לוודאי בשנת 1546 או 1547, המקבילה לשנים 1234–36 לסה"נ. המסמך עוסק באלראיס אבו אלגית' ישועה בן האיי הלוי השר, אשר ככל הנראה מוכר את מחצית ביתו שבקהיר החדשה, השוכן על "התעלה המבורכת" (אלח'ליג' אלמבארכ), לבנו אבו אלפצ'איל אפרים הלוי השר. במסמך מתואר הנכס ומפורטים גבולותיו. קיים מסמך נוסף הקשור לעניין זה.

מכתב מיוסף אל אביו אבו אל-בשר בן מכארם אל-אסכנדרי, שיועבר באמצעות אליהו הדיין. התיארוך: החלק הראשון של המאה ה-13. הכותב מדווח כי המכתב ששוגר עם שמואל הרב המובהק הגיע ליעדו; וכן שעם מוסא אבן אל-דב הקראי לא הגיעו 5 דרהמים. נוצרי כלשהו טען כי אנשים מסוימים חייבים לו 60 דרהמים. אמו של השולח מוזכרת לפחות פעמיים. השולח מצהיר על נכונותו לחבר קצידת שבח והודיה (קצידת שֻׁכְּר) לכבודם של נכבדי פוסטאט או קהיר אשר יושיטו עזרה לנמען. (המידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין.)

מכתב, ככל הנראה מסולימאן אלמע'רבי בעזה, אל גיסו עבד אלואחד אלצאיע', ככל הנראה בפוסטאט/קהיר. בערבית-יהודית. תיארוך: מאוחר, לאחר 1425 לסה"נ, שכן נזכר במכתב המטבע אשרפי — שהוטבע לראשונה תחת הסולטאן אלאשרף ברסבאי בשנה זו. לפיכך הקטע הוא ככל הנראה מן המאה ה-15 או ה-16. בין שאר העניינים הנזכרים, הכותב מתלונן על אישה מסוימת המבלה את החג עם משפחתה שלה ולא עמו. זהו מכתב ארוך מאוד וכמעט שלם בשלמותו. דרוש עיון נוסף. חלק מן המידע מבוסס על כרטיסיית הערות של גויטיין.

חשבונות בערבית-יהודית המזכירים את באב זווילה בקהיר. הכותרת בצד ה-verso מתוארכת לחודש שעבאן, בשנה שכוללת את סימן ה"1000" (V) הנפוץ במסמכים מהעת החדשה המוקדמת, אך כוונת הסופר לגבי שתי הספרות הנוספות אינה ברורה (ייתכן שאחת מהן היא סמ"ך=60). הפלאוגרפיה של המסמך תומכת בהערכת תיארוך לאחר שנת 1000 להג'רה (1591/1592 לסה"נ), ולא לאחר שנת 700 להג'רה (1300/1301 לסה"נ) — שזו האפשרות שהייתה עולה אילו הספרה הראשונה הייתה נקראת כמספר הערבי המזרחי ٧. נדרשת בדיקה נוספת.

מכתב מאוחר בערבית-יהודית מאת שמואל מוסלם אל דודו (עם') דאוד בן ברכה. נראה כי הכותב קיבל לאחרונה מכתב ברוח "היכן הזהב שלי?", והוא מציע במכתבו זה את התנצלויותיו: שהיה בחופזה גדולה כאשר כתב את מכתבו הקודם, ושהנמען יקבל את כל כספו. הוא נוקב בסכומים במטבעות זהב ונציאניים (ד'הב בנאדקה) ובאבראהימיאת. הזכרת המטבע האחרון מסייעת לתארך את הקטע לתקופה שאינה מוקדמת מ-1520 לספירה, השנה שבה החל אברהם קסטרו את כהונתו כממונה על המטבעה העות'מאנית בקהיר (עד 1524 לספירה).

רישום משפטי (מס' 27) מתוך פנקס בית דין בקהיר. בעברית. מקום: קהיר. ללא תאריך, אך המסמכים הסמוכים בפנקס מתוארכים לסביבות 1693 ו-1698 לספירה. (מסמך מס' 27) השורות העליונות של דיון משפטי בעניין שותפות בין שלושה צדדים והזכות לעסוק ב"סרסרות" (סרסורייא/סרסוריית) מסחרית של בדים המיוצרים באשמון (أشمون) ובטנטא (طنطا), בשורות 31–32: "ונתעסקו שלשתם יחד בעס[ק] הסרסור[יית] קומאש אל אשמוני ואל טנטאי". שלושת השותפים הם: דניאל אברבנאל עזרי(?), משה וידאל, ויוסף ואעז(?).

שטר משפטי לשותפות עסקית שנועדה לטובת הקופה הקהילתית למימון לימוד ספר הזוהר בפוסטאט (מצרים הישנה). אברהם מוצרי מקבל כספים מהרב הקהילתי ניסים שלמה אלגאזי, על פי הסכמה קודמת. יצחק סונינא מתחייב להחזיר את הכספים במידה ואברהם מוצרי לא יעשה זאת בתום השותפות העסקית. חתומים כעדים: חיים הלוי, יוסף יונה, משה מוצרי, ו[...] בן זכריה מוצרי (המוזכר בגוף השטר כאחיו של אברהם). מתוארך לא' בטבת ה'תק"ח (1747 לספירה) בקהיר. (המידע מבוסס על המהדורה של מ' דאדלי ועל CUDL.)

כתובה על קלף, במצב פגוע מאוד. המקום: קהיר ("[...] הסמוכה לפוסטאט מצרים" בשורות הפתיחה, ו"פה מצרים" בשורה הלפני-אחרונה). התאריך: י"ג באב ה'תק[..] לבריאת העולם. החתימה של יחזקאל חפץ, סופר פורה מן העת החדשה המוקדמת, תומכת בהערכת תיארוך לשנים 1770–1825 (מסמכים שהוא חתם עליהם או כתב מתוארכים בקירוב לשנים 1776–1819). שמה של הכלה קריא רק כ"בואינה", אך מעמדה המשפטי כ"אלמנה" עדיין נראה. שם החתן הוא אברהם בן [...] רוצאנו. סך הערכת הכתובה הוא 150 ריאל אבו טאקה.

רשימת פגישות ומועדים. בראש הדף הכותרת "מא ירתב בעון אללה תע" (מה שייקבע בעזרת האל המרומם). תוכן הרשימה: "קהיר החדשה, יום חמישי, בשעה מוקדמת: פגישה עם אלסדיד. לקראת הערב: פגישה עם ולי אלדולה. יום ראשון, פוסטאט, פגישה עם ר' יחיאל. (שתי המילים הבאות אינן ברורות: גמר מעזיה?). יום שלישי, פוסטאט..." וכן הלאה. תיארוך משוער: ככל הנראה תחילת המאה ה-13. צדו האחורי של הדף מכוסה בכתיבות בכתב ערבי וכמה שורות בערבית-יהודית (מא הו אלאכתלאף פי אלצור פי אלאעארה...).

שטר שחרור מהתחייבויות. המקום: קהיר (שם שימש כדיין אברהם בן נתן). התאריך אינו משתמר. יפת בן מרואן משחרר את הבזאז (סוחר הבדים) אבו אלפצ'ל יוסף בן אברהם הלוי מכל ההתחייבויות שביניהם. על השטר חתומים אַרַח בן שלמה, מרייהות בן משולם ואלעזר בן מנחם. השטר נכתב בידי אברהם בן נתן אב בית דין, החותם גם על הקיום יחד עם אברהם בן שבתי, אלעזר בן יוסף הלוי ויוסף בן אברהם הלוי. בצד האחורי של המסמך מופיעות ברכות מחורזות, ובהן ציטוטים מתהלים קט"ו, י"ב וממלאכי ג', ט"ז.

מכתב ציבורי-קהילתי מסוג כלשהו, כתוב בעברית. מתוארך לסוף חודש אייר ד'תשצ"א לבריאת העולם, היינו שנת 1031 לסה"נ. נשמרו על המסמך כשמונה עשרה חתימות, ובהן חתימתו של מנוחה הכהן ב"ר יוסף — אותו אדם המופיע גם במסמך אחר ושחתימתו ידועה גם משני מסמכים נוספים מן הגניזה. חלק מן המידע על המסמך מבוסס על מאמרו של פרידמן, "ריבוי נשים בישראל — מקורות חדשים מגניזת קהיר", תרביץ מ"ג (תשל"ג), עמ' 168, וכן על דברי גויטיין בכרך השני של "חברה ים-תיכונית", עמ' 571, הערה 42.

מכתב ששלח משה גליפאפה מוונציה אל מורו שמואל בן סיד, השוהה ב"אלכסנדריה או קהיר". המכתב כתוב בעברית. לגבי התיארוך: לפי קטלוג CUDL מדובר בסוף המאה ה-17, ואילו לפי אברהם דוד יש לתארך את המכתב לראשית המאה ה-17, וזאת על סמך אזכור אפשרי של אותם אירועים ברשומת פנקס מקהילת מנטובה הנושאת את התאריך 31 בינואר 1616. נושא המכתב הוא פדיון עשרה שבויים יהודים, שחלקם נתפסו ברומא, ואשר מוחזקים כעת בפלרמו. במכתב נזכרים סעדיה דארוקיס מוונציה, אברהם ממצרים, ורפאל מרומא.

מכתב מאב לבנו. בעברית. פורמט לרוחב. פותח בביטויי געגוע וחולשה גופנית (שלומך חמודי . . . . נפרדתי ממך ולבי עסוק ותלוי על אודותיך והיה בלבי . . . . והנה כחי . . . ונפשי קצרה ואין בי כח לעמד . . .). ממשיך להזכיר את מבורך; מכתב לאבו סעד; בואו לקהיר; אל-דֻסְתָרִי(?) אל-שָׁרָאבִּי; חנות; מישהו יושב או שוהה במקום מסוים לאחר שובו מארמון אל-זרקא (? ארמון אלזרקא); מישהו שהיה חולה ולא עלה לקהיר מאז יום שני; שופט (בתואר פאר?); ובקשה ללכת אל אבו ל-מעאלי. AA/ASE

שטר משפטי בעברית מקהיר, מתוארך ליום חמישי, כ"ט בתמוז ה'תל"ז = 29 ביולי 1677. השטר עוסק בשותפות בעסקי חלפנות (צרף) שהתקיימה בין אליהו בן ישועה הכהן לבין יצחק פרץ בן יעקב, ובהסדרים שיש לעשות לאחר מותו של אליהו, שהותיר אחריו אלמנה ובת יתומה ששמה לא נזכר. עסק הצרף פעל, על פי השטר, בבולאק דווקא. קמר בת מבורך עַרסאן, אלמנתו של אליהו, ממנה את יצחק לוי ע'זאל למיופה כוח לסידור חשבונותיו של בעלה המנוח. הסופר יעקב אלפלאס נזכר בעקיפין במסמך נוסף משנות ה-1670.

מסמך משפטי. הרופא שמואל מעניק הלוואה בסך 400 דרהמים חתוכים לאבו אלפרג' המתווך (סמסאר) בפוסטאט ובקהיר, שתיפרע בסוף חודש תשרי 1537 = סוף רמדאן ותחילת שוואל 622 להג'רה = אוקטובר 1225 לספירה. לרוע מזלו של שמואל, הדרהמים החתוכים עתידים היו לצאת ממחזור חודש לאחר המועד שנקבע להחזר ההלוואה. השטר מציין גם כי בעבר מכר שמואל לאבו אלפרג' סוכר ודבשת סוכר (מולסה). חתומים על השטר עמרם בן חלפון הלוי ושלמה בן נתן הלוי. ייתכן שהמסמך נכתב בכתב ידו של שלמה בן אליהו.

טיב הטקסט אינו ברור — הכתב כהה מאוד וקשה לקריאה. בצד ה-Verso מופיעים מספר שמות, ביניהם יצחק בן ברוך, וכן מוזכרת סביליה. נראה שהמסמך נכתב בידי אבו נצר בן אלטביב (השווה למסמך שבו חתם בראש העמוד), שפעל בתקופת הרמב"ם: באחד המסמכים הוא מזכיר אותו בברכת החיים. הוא העתיק עשרות חיבורים הלכתיים, תשובות הגאונים ואסופות תשובות נוספות, ובכללן תשובותיו של ר' יוסף אבן מיגאש (ראו אשור, "תשובות ר' יוסף אבן מיגאש מגניזת קהיר", קובץ על יד כא [לא], עמ' 1–24, 2012).

רשומות משפטיות בכתב ידו של חלפון בן מנשה הלוי (1100–38). רשומה בפינה ימנית עליונה: מזכירה את ה-17 לג'ומאדה, שם עד אבן אל-ט[...], אבו עלי, ומודעה. הרשומה הראשית: סיכום מכירה (ביע אל-ג'לב) של אישה משועבדת. מיקום: קהיר. מוכר: אבו סעיד [...] בן צדקה. הוא רכש אותה קודם לכן מ(אלדי אשתראהא מן) אבו אל-פרג' נתן. קונה: סלאמה אבן אל-אמעט. המילה צאפי מופיעה, שיכולה להיות שם עבד (גולאם) ששימש כסוכן של בית הדין היהודי בפוסטאט, אך ההקשר חסר. מחיר: 17 דינרים.

פתיחה של מכתב מ"קהילת היהודים שעל האי (?)" (לפי הכתובת בצד ה-verso) אל אבו כת'יר רבי אפרים בן שמריה (1007–1055 לסה"נ), ובו ביטויים מחורזים רבים. המכתב נפתח בפסוק "כי רם יי" ומילותיו הראשונות הן "שלום רב בישע מעורב". בצד ה-verso מופיעה הכתובת בכתב ערבי. לא ברור לאיזה "אי" מתייחסת הכתובת; ואולם, להתייחסויות מימי הביניים לנכסים על איי הנילוס סמוך לקהיר/פוסטאט, ראו למשל את התעודות BL OR 5557B.17 ו-T-S 8J34.4. המידע נמסר על פי CUDL וכרטסת גויטיין.

חשבונות בערבית-יהודית עם ספרות ערביות מזרחיות. התיארוך הסביר הוא המאה ה-19, על סמך הפלאוגרפיה. הביפוליו היה בעבר חלק מפנקס רחב יותר — אחת הכותרות פותחת בנוסחה הנפוצה "יבורך דפתר זה אם ירצה האל". החשבונות עוסקים בהכנסות (וארד) ממגוון מקורות, כגון "טאייפת אלקצבאייה" (טאייפת אלקצבאייה), שאולי מדובר באיות שגוי המכוון לגילדת קצבים בקהיר. השמות הבאים מופיעים בחשבונות: (recto) מחמד טרא[?], אלחאג' אסמאעיל, (verso) מחמד חראריִ ונסים חאמי, בין היתר.

רישום משפטי (מס' 30) בפנקס בית דין מקהיר. בעברית. נכתב בסוף תמוז (כ"ט בתמוז) ה'תנ"ח, הוא 1698 לספירה. מקום: קהיר. (מסמך מס' 30) תיק מזונות אישה הנוגע לאותם בעלי דין ולאותו סכסוך שמופיעים ברישום מס' 19. תיק בית הדין המאוחר הזה (מס' 30) מפרט כיצד בדיוק מסדיר משה זרחיה את העברת התמיכה הכספית לאשתו שמחה ולילדיהם — תמיכה שהזניח קודם לכן לשלוח להם. הכספים יועמדו לרשותם באמצעות מכירת פולי קפה בקהיר שמשה שלח ממוֹחָ'א (Mokha) עם אדם בשם פנחס עדני.

קבלה על תשלום מס גולגולת (ג'זיה) בסך דינר אחד ששילם בו אלת'נאא בן בו סעד בן טייב אלמרכב (יצרן האוכפים) בקהיר החדשה ובפוסטאט עבור שנת 405 להג'רה, היא שנת 1014/15 לספירה. התאריך הנקוב: 21 במוחרם. סימן הרישום שבמסמך: 'אלחמד ללה עלי נעמה' — 'השבח לאל על חסדיו' (מופיע פעמיים בצד הפנים ופעם אחת בצד האחור). בצד האחור נמצאים גם מספרים אחדים הכתובים בערבית-יהודית, וייתכן שמדובר בתרגיל כתיבה. (המידע מבוסס על עבודת צוות קבלות המס של פרויקט הגניזה.)

שטר משפטי בעברית. נכתב בקהיר ומתוארך לסוף חשוון ה'תקס"ב = אוקטובר/נובמבר 1801. מאיר בן-נעים משקיע 100 ריאלים (כאשר ריאל אחד שווה ל-90 מדינים) אצל רחמים תאג'ירי ואשתו מזל. על פי הפריסה וצורת האותיות, סביר להניח שהמסמך נרשם בידי מאיר בן-נעים עצמו. אף שניסים נג'אר כולל בחתימתו את הצירוף "סו" (שמשמעו בדרך כלל סו[פר]), כתב ידו האוטוגרפי אינו תואם את כתב היד הסופרי המופיע לאורך שאר המסמך. ככל הנראה כוונת נג'אר ב"סו" הייתה לקיצור של "סופו טוב".

מסמך משפטי, המזוהה בתוכו בשורה 28 כ"שטר מתנה". מתוארך לא' בתמוז ה'תק"ט = 17 ביוני 1749, ממוקם בקהיר. דוד בן נעים מסדיר את עיזבונה של אשתו אשכנז (ובפרט את תנאי כתובתה) לאחר מותה, ומייעד חלק מכספי הכתובה כמתנה לבנם מרדכי כאשר יגיע לגיל עשרים. הערך המקורי של הכתובה היה 300 זרי מחבוב. המסמך חתום בידי דוד בן נעים, ומאומת על ידי אברהם נח ועד נוסף שזהותו לא זוהתה. רב הקהילה ניסים שלמה אלגאזי (1670–1761) חתם אף הוא בתחתית המסמך לאישור תוקפו.

קטע קטן מטיוטה מוקדמת של מכתב פורמלי מטעם שלוש הקהילות הרבניות בפוסטאט ובקהיר אל קהילת אשקלון, בעקבות מסע הצלב הראשון. שני קטעים מטיוטות מאוחרות יותר, החופפים חלקית אך שניהם בלתי שלמים, פורסמו על ידי גיל. הקטע הנוכחי מכיל חלקים מן הפתיחה בעברית. נראה כי המסמך שלפנינו הוא טיוטה מוקדמת יותר, שכן ביטוי חלופי שנכתב כאן מעל השורה (שורה 9) מופיע כחלק מהטקסט המקורי בטיוטה המאוחרת. כמו כן, טקסט מקורי המופיע כאן (שורה 3) מתוקן בטיוטה המאוחרת.

מכתב/עתירה מיהודה(?), כנראה מקהיר, לאדם חשוב הנקרא סיידנא, כנראה בפסטאט. ביהודית-ערבית. תיארוך: כנראה סוף המאה ה-12 או תחילת המאה ה-13. תחילה הוא מתנצל על כך שלא יכול היה לבוא באופן אישי. לאחר מכן הוא מבקש מהנמען להשיג עבורו עותק של 'תד'כירת אל-כחאלין' (ספר רופאי העיניים) בכתב יד מהודר ככל האפשר. 'כי זוהי חִלְעָה (גלימת כבוד) מסיידנא' — קבלת הספר היא כקבלת גלימת כבוד. הוא מסביר שהספר אינו מצוי בקהיר ומבקש מהנמען שלא לחוס על ההוצאות.

חשבונות הקשורים לקהילת המוסתערבים בקהיר משנת ה'תקנ"ו (1795/1796 לספירה). הביפוליום פגוע מאוד לאורך השוליים, אך אורכו הרב של הנייר עדיין ניכר ומעיד על כך שייתכן שהיה חלק מפנקס צדקה קהילתי רחב יותר. אנשים רבים רשומים כיתומים או אלמנות "[נה]אלמ" לצד סכומים במספרים ערביים מזרחיים, ובהם: אלמנת ניסים בנימין, אלמנת חיים עסור, יתום ניסים כהן, יתום שמואל עצמי. חשוב לציין כי השמות הפרטיים של האלמנות והיתומים עצמם אינם מופיעים. צד ה-verso ריק.

פרוטוקול בית דין, בכתב ידו של נתן בן שמואל ההבר. נכתב בפוסטאט. המסמך המשפטי עוסק בסיציליאני אבו יעקוב יוסף בן משה הכהן, שיש לו אישה ראשונה בדמשק, ואשר אינו רשאי לשאת אישה שנייה בקהיר בטרם יפקיד בידי בית הדין את המגיע לאשתו הראשונה. מתוארך לחודש טבת בשנת 1451 למניין השטרות (1140 לסה"נ). חתומים על המסמך ישועה בן יאשיהו, מצאצאי שמעיה גאון, ונתן בן שמואל ההבר. (המידע מבוסס על CUDL.) בהערותיו הנלוות של גויטיין מצויים תרגום ופירוש למסמך.

מרשם רפואי שהשתמר באופן חלקי, המזכיר קרן עז שרופה, חציל וכוס יין. בצד הרקטו, הכתוב באותה יד, מופיע מרשם שלם נוסף, המיועד לטיפול בווסת. למרשם נוסף הכולל קרן עז שרופה, ראו את חיבורו של סאבור בן סהל "אקראבאד'ין אלצע'יר" (הדיספנסטוריון הקטן). על המטריה מדיקה (חומרי הרפואה) של קהילת הגניזה, ראו את מחקרם של א' לב וז' עמר על חומרי הרפואה המעשית של מזרח הים התיכון על פי גניזת קהיר. לעניין בתי המרקחת, ראו גויטיין, החברה הים-תיכונית, כרך ב'.

רישומים של שלושה הסכמי אירוסין. הראשון הוא קבלה מיום שני, היום הראשון של פסח, ובה מוזכרים החתן יעקב חנן בן יוסף חנן והכלה כחלה בת דוד ג'נאח (לצד פריטים רבים מנדוניית הכלה). השני מזכיר את החתן אפרים חכים בן אליהו חכים ואת סוכר בת שמואל הלוי, מתוארך לניסן ה'תקע"ז (1817 לסה"נ) בקהיר. השלישי מזכיר את החתן מנחם וודיש/וודש בן שלמה ואת הכלה מרים בת אליהו עטיאס. אפרים חכים פועל כשליחהּ של הכלה. מתוארך: ה'תקע"ח לבריאת העולם (1818 לסה"נ).

הזמנה לחתונה בצרפתית, מתוארכת ל-9 בפברואר 1888. אבותיהם של הכלה (ביינוונו אליקים) והחתן (רפאל) מזמינים אורח אנונימי ל"טקס הנישואין" שייערך ב-16 בפברואר בביתו של אבי החתן, חיים לאניאדו, ברחוב חמסאני בקהיר ("dans la maison de M. Haïm Lagnado, sise Rue Hamsani, propriéte de M. Hassan Madkhour"). ראוי לציין כי ההזמנה נוקבת גם בשמו של בעל הנכס, "חסן מדכור", לצד שמו של אבי החתן, ומכאן שהאחרון ככל הנראה שכר את מקום המגורים באותה עת.

מכתב מאת מנצור בן סאלם באלכסנדריה אל אליהו הדיין (אבו אלפרג' בן אלרייס) בפסטאט. מנצור מבקש מאליהו לסייע לו לאתר את בנו, אשר ברח מן הבית — ייתכן שהצטרף לצבא, וייתכן שנמלט לקהיר או לדמשק. הוא מבקש מאליהו להפציר בבן לשוב הביתה, ולהזכיר לו את חובותיו כלפי אמו, החולה מאוד בעקבות מעשיו של בנה. הבן לקח עמו במנוסתו מספר חפצים, ככל הנראה ללא ידיעת האב. השולח מבקש תשובה מהירה למכתבו. ראו גם שני מכתבים נוספים מאת אותו שולח באותו עניין.

שטר מחילה. המקום: קהיר. התאריך: שנת 1695 למניין השטרות = 1383/84 לספירה, ברשותו של הנגיד עמרם, שלכבודו נכתבו תשע שורות של תארים וכינויי שבח. מֻוַפַּק בן מוסא, אחותו למחצה סִתּ עַבִּיד המכונה גם שַׁמְס בת ברכאת (אשת שבתי הסיציליאני), ואמה סֻתַיְתָה — מוחלים על חובה של ט'רִיפַה, אלמנתו של יעקב, ככל הנראה חוב שמקורו בעניין של ירושה. חתומים על השטר: צדקה בן אברהם הכהן ומנשה בן יעקב הלוי. (המידע מבוסס בעיקר על כרטיסיית גויטיין.)

גט גירושין מאגי, מאת עמראן בן מרדכי ממעזיה (אולי קהיר החדשה?) לחביבה בת [...], ובהמשכו לחש לפתיחת דברים (במקביל חלקי לקטע אחר), שנועד ככל הנראה להגביר את יעילותו של המסמך. מדובר בטיוטה או בתבנית, שכן רוב שמות המקומות נותרו בנוסח גנרי (מדנת פלונית או בקרתא פלונית). (חלק מהמידע מבוסס על CUDL ועל כרטיס הקטלוג של גויטיין.) קיימים אזכורים רבים של הקטע, וזיהויו של בוהק מרמז כי איתר מספר חיבורים היברידיים מסוג זה המשלבים קמיע וגט.

רקטו: גט. מקום: קהיר. תאריך: יום שישי, כ"ד באדר שנת 1[6]50 לשטרות, הוא 5 במרץ 1339. הבעל: עזר בן יהושע. האישה: שומייסה בת מרדכי. הגירושין לא הושלמו במעמד זה, שכן אין חתימות עדים. השוו לגט אחר משנת 1310 שייתכן שמדובר בו על אותו הזוג. בתחתית הרקטו ובוורסו: רשימות בלתי קשורות בערבית-יהודית, ושלוש שורות בכתב יד של ילד כתרגיל כתיבה. ראו גט דומה עם שימוש משני דומה (אולי בידי אותם סופרים?). (חלק מהמידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין.)

חלק מהסכם טרום-נישואין. נכתב על ידי עמנואל בן יחיאל. מתוארך לי"ג באלול א[...], בפוסטאט. הוצא בסמכותו של דוד הראשון מימוני (1237–1300). הכלה: [...] בת ברכ[את] בן שלה הלוי אלסֻכּרי (יצרן הסוכר). החתן: [...] בן פרחיה. הכלה זכאית לשמור לעצמה את רווחיה מעבודתה, אך החתן מחויב לספק לה את לבושה. מצד שני, חמותה תתגורר עמה באותו בית בקהיר. המסמך כלל רשימת נדוניה גדולה ואת אישור החתן על קבלתה. (המידע מבוסס על CUDL וכרטיסיית גויטיין.)

שטר אירוסין, פגום מאוד. בפינה הימנית התחתונה מצוין התאריך (ה)תק"ע, כלומר 5570 לבריאת העולם. השטר מעוטר בשפע בעיטורי פרחים בצבעי צהוב וירוק בשוליים. החתן: שלמה סונינו בן אברהם. הכלה: רחל בת אברהם ספריאל(?). תיארוך: המאות ה-16 עד ה-19. המטבעות הנזכרים: מדין; ריאל. החתן ואביו רשומים כתושבי מצרים (קהיר) — "תושבי מצרים" — ועובדה זו עשויה לרמוז שהמסמך נערך במקום אחר, שכן אילו נערך במצרים עצמה היינו מצפים לנוסח "תושבי פה מצרים".

רישום משפטי (מס' 31) מתוך פנקס בית דין בקהיר. בעברית. מקום: קהיר. מתוארך לסוף (כ"ט) תמוז ה'תנ"ח, היינו 1698 לספירה. (מסמך מס' 31) עדות קצרה של אדם בשם אהרן לוברגון, המצהיר כי הוא משאיר את בתו ואת "שפחתו" (שפחתו — ככל הנראה מציין אישה משועבדת) בביתו של יוסף אבזרדאל, בעת שייסע לאלכסנדריה. הרישום אינו מציין לכמה זמן תכנן אהרן לשהות במסעו. שם המשפחה הספרדי לוברגון הוא ככל הנראה שם מקום, הקשור לעיירה הקטנה אוברגון שבצפון ספרד.

גט על תנאי, בכתב ידו של מבורך בן נתן. מתוארך לחודש אב שנת 1480 למניין השטרות, היא שנת 1169 לספירה. הסוחר אבו סעד משה בן יפת מוסר את הגט המותנה הזה לאשתו טרם יציאתו למסע לתימן. חתומים: מבורך בן נתן ושמואל בן סעדיה. ראו גם את הרקטו והוורסו של מסמך נוסף מאותו עניין. (חלק מן המידע מבוסס על גויטיין ועל מאמרם של אמיר אשור ובן אותווייט, "בין מצרים לתימן בגניזת קהיר", שראה אור ב-Journal of Islamic Manuscripts כרך 5 משנת 2014.)