מכתבים מגניזת קהיר — עמוד 102

מכתב מנסים בן חלפון אל נהראי בן נסים בפוסטאט, מתוארך לערך 1055, שנשלח כתוספת למכתב קודם שטרם זוהה. נסים בן חלפון שולח אליו מי ורדים וצימוקים, מתעניין במחירי טקסטילים ומבקש מנהראי למכור את המשי (לאסין) ששלח לפוסטאט. (המידע על פי גיל, מלכות ישמעאל, כרך 3, עמ' 960.) כמו כן הוא מודיע לנהראי כי צי הספינות שיצא מצור צפוי להגיע במהלך השבוע. (המידע מתוך הערות גויטיין המקושרות.)

קטע מכתב בערבית-יהודית. כתב היד נראה זה של סוחר ההודו מח׳לוף בן מוסא (השוו לכתב ידו במכתב אחר שלו). ייתכן שמדובר בטיוטה, שכן הטקסט נקטע באופן פתאומי בצד האחורי. הכותב מאשר את קבלת מכתבו של הנמען, מזכיר 90 דינרים ועסקת מכירה, ומספר כיצד התפלל לשלום הנמען ובנו. בצד האחורי מוזכרים ״היהודים״ ו״הדין״ בהקשר של משלוח ותשלום, וכן הגעתם של שבע מחצלות (אנטאע) עבור אבו אל-פצ׳איל.

מכתב עסקי מאחמד אבו אל-עטאר, השוהה במנצורה, אל אברהם חקים בקהיר. כתוב בערבית-יהודית. תיארוך: המאה ה-18 או ה-19. קיים מכתב נוסף בין אותו שולח לאותו נמען (PGPID 30359). בהערה השולית בפינה הימנית התחתונה מוזכר המולד של טנטא — חגיגה לכבוד יום הולדתו של הקדוש הצופי אל-סייד אל-בדוי (ייתכן שההזכרה קשורה ליריד המסחרי השנתי שהתקיים במקביל לחג). נדרשת בחינה נוספת של תוכן המכתב.

קטע ממכתב הממוען ל"סיידנא" (אדוננו). בערבית-יהודית. הכותב מתלונן על אדם מסוים השותה לשוכרה ומרמה את העניים(?). הוא מציין כי לא היה אומר דבר אילו סבר שהאיש יחזור בו מעצמו. כראיה לטענתו ולנכונות שיפוטו, הוא מביא אירוע (מעין תגרה?) שהיה עד לו בפורים בין אותו אדם לבין ר' יהודה אלזקן אלבלביסי הכהן ואבו נצר המוהל. אם הנמען חפץ לאמת את הסיפור, הוא מוזמן לערוך בירורים משלו.

המסמך הראשון הוא קטע ממכתב מהקהילה הקראית בפוסטאט אל הקהילה הקראית באלכסנדריה. בצד הרקטו נשתמרה ככל הנראה רק הפתיחה המליצית בעברית, וכן כמה שורות מקוטעות בערבית-יהודית בשוליים. בצד הוורסו מופיעה הכתובת בכתב עברי קליגרפי, ולצידה ארבע שורות טקסט בערבית-יהודית בכתב יד שונה, ובהן בעיקר ברכות לנמענים, ואולי גם דברי עידוד לתת צדקה. בהמשך למכתב מצורפים שני דפים של פיוטים.

מכתב משבתי בן אברהם, דיין מניית זפתא, אל יהודה בן אלעזר הכהן, דיין בלבייס. בערבית-יהודית. התיארוך הוא 1169–1178 לספירה, על בסיס שנות פעילותו של הכותב (1135–1178) והאזכור של תַוְקִיע (רישום או פקודה רשמית) מטעם צלאח א-דין (יש הסבורים שמדובר בעז א-דין) בשורה 11. הכותב מתלונן על כך שיהודי בלבייס פוגעים במעמדו ובסמכותו בעיר מניית זפתא. חלק מהמידע מבוסס על גוטהייל-וורל.

מכתב בכתב ערבי. שלם, וממלא את כל הרקטו והוורסו. השולח/ת נוצרי/ה: הוא (או היא) נשבע/ת בטבילה בשורה 15 של הרקטו (וחק אלמעמודיה) ובמשיח בשורה 7 של הוורסו (וחק אלמסיח). המכתב עצמו פונה לאישה (אשבינתי, מולאתי, סידתי), אף שהכתובת על גב המכתב ממוענת לפהד בן אבו אלחסן בפוסטאט. השולח/ת זועם/ת בעקבות מכתב חצוף שהתקבל מן הנמען/ה. יש כאן רבות בענייני כספים. דרושה בחינה נוספת.

מכתב בערבית-יהודית. הכותב והנמען אינם ידועים. תיארוך: לא מוקדם מהמאה ה-15, על סמך אזכור המטבע אשרפי. המכתב עוסק בהרחבה ניכרת בעניין של פתווא ובהתנהלות מול בתי הדין המוסלמים, ובכלל זה קאדי חנפי. מוזכרת רמלה. המסמך מגלה דמיון מבני מסוים לפרשה הקראית משנת 1465 הנדונה, בין היתר, אצל רוסטוב במאמרה "Karaites Real and Imagined" (Past & Present, 2007). דרושה בחינה נוספת.

מכתב מאוחר בערבית-יהודית, שלם. מתוארך לחודש תמוז בשורות האחרונות של הצד האחורי, אך ללא ציון שנה. המכתב נשלח על ידי אדם בשם חיים בן האני (ן׳ האני) אל "הסוחר" (אלתאג'יר) יצחק בן יעקב שושן. המילה "אשפהן" (איספהאן/אספהאן?) מופיעה לאחר שם השולח, ואולי מדובר בהתייחסות שגויה לעיר איספהאן (כתיב זה שונה מאוד מן הצורה המקובלת בכתיב הערבי הסטנדרטי اصفهان). דורש בחינה נוספת.

רקטו: מכתב בכתב ערבי. שריד מקטע (פינה שמאלית עליונה). ממוען לאדם בשם פח'ר אלדולה (אלשיח' אלאג'ל, "הזקן הנכבד"). השולח מספר כי נפגש עם מֻחיִי אלדין ומסר לו קִרְטאס (מונח שיכול להתייחס לנייר או לשקית/אריזה), ככל הנראה ובו 200 דרהם. ורסו: שריד של מסמך אחר בכתב ערבי. ריווח רחב בין השורות. ראשיהן של שלוש שורות בלבד שרדו. ייתכן שמדובר בהתכתבות רשמית. נדרשת בחינה נוספת.

מכתב מברכאת אל אביו, בערבית-יהודית. תיארוך משוער: המאה ה-12 או ה-13. המכתב כולו אינו אלא ביטויי צער מליציים על הפרידה. "יאריך האל את חייך... כי אתה הוא רפואתנו... לא ידעתי מנוחה בהיעדרך, כשם שבהיעדר הרופא נספה החולה. וכמאמר הנביא: 'אבי אבי רכב ישראל ופרשיו!' (מלכים ב' ב, יב; יג, יד)." בסוף המכתב נמסרות דרישות שלום לקהילה, וכן לאמו של הכותב, לאחותו ולבתה, ולילדים.

מכתב המופנה לאדם בשם אבו סעד ("הנער היקר"), ככל הנראה מאביו. כתוב בערבית-יהודית. תיארוך: בקירוב המאה ה-12 (על פי שיקולים פלאוגרפיים). בין היתר כולל המכתב נזיפה מוסרנית על כך שהנמען שלח לשון הרע, ולאחר מכן הזמנה מפורטת לבד מסוג עַרְצִ'י המיועד לשבת ולחגים, בשווי של 60–70 דירהם. בסופו של המכתב נוספו 2–3 שורות בכתב יד אחר. (חלק מן המידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין.)

רקטו: מכתב או עצומה, או מכתב הכתוב בסגנון של עצומה קצרה, מאת "תלמידך אבו אלמג'ד" אל רופא בכיר. כתוב בכתב ערבי. תיארוך: כנראה בסביבות המאה ה-13, על בסיס הפורמט, השם האופייני וכתב היד. הכותב מבקש מהנמען בלשון רשמית לבוא לבקרו, מאחר שהתפתח אצלו כאב ברגלו. דלת הבניין פתוחה. ורסו: מספר מילים בערבית-יהודית בכתב קליגרפי, ברובן המילה "תג'רבה" החוזרת על עצמה מספר פעמים.

מכתב מ[הי]לל בן ישועה אל שלה בן בו אלח'יר הכהן. כתוב בעברית. התיארוך: מאוחר, ככל הנראה לא לפני המאה הארבע-עשרה. השולח הותיר בידי הנמען (ובידי אדם נוסף בשם יוסף?) את האחריות על רכושו בירושלים, על מנת שיהיה מוכן עבורו עם שובו, או במקרה שיחפוץ לשלוח לשם דבר-מה. מטרת המכתב היא להוכיח את הנמען, שכפי הנראה הפר את תנאי ההסדר. (חלק מן המידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין.)

ככל הנראה איגרת תחינה ובקשה, כתובה בעברית, ופונה אל אישיות נכבדה תוך תיאור צרותיו של הכותב. בין שני גושי הטקסט מפרידה כותרת גדולה ומעוטרת בכתב מקושט: "אדברה וירוח לי". הגוש התחתון נפתח, כך נראה, בביטויי השפלה עצמית כגון "רמוס בכף רגלך את צוארי", והכותב מביע את צערו וחרטתו העמוקה (?) על מות (?) בנו (?) של הנמען, עמרם, בחודש טבת בשנת 1498 לשטרות (1186/87 לסה"נ).

מכתב עסקי בערבית-יהודית. כנראה מיועד למשה בן יהודה. תאריך: הרבע האחרון של המאה ה-15. עוסק בפעולות עסקיות דחופות ומפורטות הכוללות 'ד'ח'ירה' (דמי אחסון?); גם סירות הנכנסות לח'ליג'; קמפור ושמורת ג'ינג'ר. מוזכרים אנשים רבים, כולל יעיש הפחות-שווה ושותפו מנצור; סולימאן; המנוח זין אלדין ובנו; הצירפי; הח'ואג'ה; צלאח אלדין; נער (צבי) מסוים; אחמד בן אלצפיר(?); ור' עמרם.

טיוטה של מכתב בערבית-יהודית. ככל הנראה נועד להישלח מפוסטאט/קהיר לירושלים. תיארוך: לא ידוע, נרשם בקטלוג כשייך למאה ה-18. הכותב מדווח על הכסף שהיה אצל אחיו (?) של הנמען (karīmak), יעקב חזן, ודודו מצד אמו יהודה רופא. הוא מספר כיצד הנמען נסע לירושלים, משם לאיסטנבול ו"לארצות שמעליה", ולאחר מכן לדמשק שבה נשא אישה, ומשם שב לירושלים. נזכר גם בית הכנסת דאר סמחה בקהיר.

מכתב חתום על ידי ארבעה אנשים: יוסף בן אברהם, אהרן בן יו[..], [יצח]ק בן אהרן, ואדם רביעי שזהותו אינה ברורה. תוכן המכתב אינו ברור כליל. נזכרים בו אבו סעיד ושליח, ולתיאור פעולת הראייה משתמש הכותב בפועל قشع (במקום הפועל הערבי הסטנדרטי). ככל הנראה מהמאה ה-14 לכל המוקדם. ההערות של גויטיין המצורפות אינן מתייחסות דווקא למסמך זה, אלא מתפרסות על פני מספר כריכות שונות.

דיוואן של אנטולי בן יוסף ואיגרות של שמואל בן עלי. אנטולי בן יוסף היה דיין ומשורר עברי שפעל בסיציליה במאה השתים-עשרה, וחיבר חוג של משוררים עבריים באי. הקובץ כולל גם אגרות מאת ראש ישיבת בגדאד שמואל בן עלי ובני דורו. נחקר על ידי ש"מ שטרן במאמרו על חוג המשוררים העבריים בסיציליה במאה השתים-עשרה, ועל ידי שמחה אסף בפרסומיו על קובץ אגרות ר' שמואל בן עלי ובני דורו.

רקטו: טיוטת מכתב בכתב ידו של שלמה ב' אליהו. ביהודית-ערבית. מכיל את ביטויו האופייני 'כאשר פניתי לבריאות'. הוא מספר על 'שינויים' רבים שעוברים עליו (פחצלת לי תגייראת) כולל קדחת (חֻמָּא לָאזִמַה). מוזכר משהו 'שנמצא בקהיר'. ורסו: הוראה בכתב ערבי משלמה ב' אליהו (אבו אל-ברכאת ב' אל-דייאן) לאבו סעיד לשתיית שרבט חומצה (שרב חֻמָּאד). קריאה זמנית, דרושה בדיקה נוספת.

מכתב מאבו אל-מג'ד אל בן דודו אליהו הדיין. המכתב עוסק בעניינים של נסיעות; מוזכר בו אדם כלשהו בדמשק; ומוזכרים המקומות אל-מחלה, בלביס, פוסטאט וקהיר. הכותב מבקש שיישלחו אליו "אל-וכאלה" (ייפוי כוח) ו-200 דרהם (?). המכתב דומה מאוד למכתב אחר (מאותו שולח ואותו נמען, ובו חלק מהנושאים המשותפים), שבו אמר אבו אל-מג'ד "שלחתי לך מכתבים רבים בעניין זה ולא קיבלתי תשובה".

מזכר מאת ח'לף בן יצחק אל-ימני, בכתב ערבי, עם הערות נוספות בערבית-יהודית. עוסק בהזמנת תכשירים רוקחיים (תרופות) ממצרים. למסמך זה הוקדש ספר קצר שלם מאת אלברט דיטריך, "Zum Drogenhandel im islamischen Ägypten" (1954). גויטיין ופרידמן סיכמו את המסמך ב"ספר הודו" ב, ב50, אך לא ערכו אותו. יש לציין שהמסמך מוכר גם בשמות p. Heid. Arab. 912 ו-Heidelberg Ar. Pap. 912.

מכתב ארוך מיקותיאל ב' סימן טוב לאמו. הוא התכוון לנסוע מאלכסנדריה לקושטנדינה, אך אחיו פיתה אותו לנסוע לפֶּטְרַץ (היום בסרביה) ויצא ממנו ברעה. הצליח לצאת מהעיר ונשא אישה טובה בעיר אחרת שנחשבה לבתולה, אולם התברר שהיא אלמנה ושדכן הוליך אותו שולל. השדכן טען שלא רימה אותו אלא שהוא לא הבין נכון את המונח הערבי שבו השתמש. הוא מנסה לפתור את המצב ולבטל את הנישואין.

איגרת בכתב יד קליגרפי שנשלחה אל נכבד, ייתכן שמדובר בנגיד מבורך בן סעדיה, ובה מתבקש הנמען לסייע בידי נתן הכהן — מיופה כוחה המשפטי של משפחת הכותב — להשיג בבית הדין הסדר מיטיב עבור אלמנה וילדיה. לאלמנה מגיעים תשלומי מזונות בשווי עשרה חודשים, ובכלל זה הוצאות הטיפול הרפואי בדלקת עיניים (אופתלמיה) שממנה סבלה. המידע מבוסס על כרטיסיות גויטיין ועל רשימתו הידנית.

חלק ממכתב בערבית שנשלח מאלכסנדריה לפוסטאט, ככל הנראה לבן משפחה. רוב הנותר במכתב מורכב מדרישות שלום לבני המשפחה ומבקשה דחופה לנמען לכתוב בחזרה עם עדכון מלא ולמען את מכתבו אל [...] אל-ʿאטארין (שוק הבשמים) או אל שוק הצורפים (סוּק אל-צאע'ה) אצל צאיע' מסוים, כדי שיגיע אל הכותב. לכותב יש מנהג מוזר של הכפלת אות השמש במקום כתיבת ה"א הידיעה (למשל في هذا تتدبير).

מכתב מ"הבנק הלאומי היהודי במצרים" שכתובתו רחוב אבו אלסבאע 14, שסיסמתו היא הענקת גישה ל"ארץ ישראל" לעם היהודי אשר "פוזר" במשך מאות שנים לאחר שאפשרות השיבה למולדתם אבדה. המכתב נשלח אל אדם המתפלל בבית הכנסת שבשכונת אלעבאסייה, ובו איחולים לשנה טובה לרגל ראש השנה היהודי, לצד בקשה לגבייה של "התחייבויות" לסיוע לבנק. המכתב נכתב בצרפתית ומתוארך ל־9 בספטמבר 1928.

מכתב בכתב ידו של רבי אפרים בן שמריה (פעיל בשנים 1007–1055 לספירה). בעברית. קטע (הצד השמאלי). המסמך מצוטט אצל רוני שווקה כדוגמה לפוטנציאל של אלגוריתם הצעת הצירופים (Joins Suggestion) לזהות מסמכים שלא זוהו קודם לכן, במאמרו "'וקרב אותם אחד אל אחד': זיהוי כתיבות יד וצירוף קטעי גניזה באמצעות מחשב". טרם נחקר. ייתכן שתוכנו מורכב ברובו מדברי חנופה וברכות לנמען.

מכתב עסקי מאת מוסא בן דאוד / משה בן דוד אללוי אלמצרי אל מבארכ/מבורך בן אברהם אבן צברא. הגוף כתוב באותיות ערביות, והכתובת בערבית-יהודית. תיארוך: בקירוב 1100 לספירה. המכתב עוסק במשלוחים של מטילי כסף, תכשיטי כסף וזהב. המסמך נערך הן על ידי צביח עודה (בעבודת הדוקטורט שלו) והן על ידי ורנר דים. המידע מבוסס בעיקרו על מהדורות אלו ועל כרטיסיות העבודה של גויטיין.

מכתב מיחיא בן משולם אל גיסו, בערבית-יהודית. הכותב מודיע כי הגיע בשלום, וכי רבנו נהג בו כשורה. עתה הוא ממתין רק שהאל יחלץ אותו מידיו של אבו אלחסן, ואז ישוב ויבוא. הוא מבקש: "אמור לאבו אלפרג' ולאבו אלסרור שיקנו חצי דינר — או מוטב דינר שלם — של חיטה, עד שאוכל לבוא ולפרוע לו." בהמשך מוסר הכותב דרישות שלום לאנשים שונים, ומציע לקנות עבור מישהו דבר־מה בדרהם.

מכתב בעברית משנת 1735/36 לספירה (תצ"ו = "קרן לעמו"), שנשלח מקהילת היהודים בצפת לקהילת היהודים בפיזה. הקהילה בצפת מתחננת לסיוע כספי בעקבות מס כבד בסך 10,000 גרושו׳ שהוטל עליהם. השליחים מטעמם הם חיים יעקב ומאיר די סגורה (הנזכרים שש שורות מסוף המכתב). הכיתוב בכתב לטיני בעמוד האחרון (Zafed 5496 K. K.) עשוי להיות מקורי. ככל הנראה אין מדובר במסמך מן הגניזה.

תרגום של מכתב שנמסר בידי ח'ואג'ה נסים עסיף במרץ 1952, לכבוד קבלת הפנים לרבה הראשי של יהודי קהיר [ר' חיים נחום אפנדי?], המהלל את התפקיד שמילא בזירה הפוליטית ובזירה הדתית ובתולדות התחייה הטורקית וועידת לוזאן — בתקופת שלטונו של המלך פואד, כאשר יוסף אסלאן קטאווי פאשא עמד בראש ועד הקהילה היהודית. המסמך שמור במוזיאון לאמנות אסלאמית (מספר 104), כתוב בערבית.

קריאה מטעם ההנהגה הקהילתית היהודית בקהיר אל יהודי מצרים, הקוראת להם לצום יום אחד בחודש סיוון לזכר האירועים שאירעו ליהודי אוקראינה בשנת 1648. הקריאה מתוארכת ל-15 בספטמבר 1921. המסמך כתוב יהודית-ערבית בכתב רש"י. חשוב לציין שאף שהקטלוג מתייחס להנהגה הקהילתית במונחים כלליים, מהמסמך עצמו עולה כי הגוף שמוציא את הקריאה הוא "בית דין מצר" (בית הדין של מצרים).

מכתב מאליהו הכהן בן יעקב אלסקלי אל אבו אסחאק אבראהים בן אסחאק אלמתטבב אבן פראת, ברמלה. כתוב בעברית ובערבית-יהודית, עם הכתובת על גב המכתב בכתב ערבי. תיארוך: בקירוב 1050 לספירה. השולח הוא איש זקן וחולה השוהה בארץ נוכרייה, ופונה אל הנמען בבקשת עזרה (שתוכנה אינו מפורט). המכתב מסתיים במוטו מחורז: "ישע יוחש לעם שאין בו נחש", רמיזה לפסוק בבמדבר כ"ג, כ"ג.

מכתב מאת ישועה בן אסמאעיל (אולי אלמח'מורי). מזכיר את אברהם בן נציר; אבו אלפצ'ל בן אלד'הבי; אבו אסחאק; אבו עמראן אלסגולה ואבו אלפצ'ל בן אלד'הבי. הוא רצה להישאר בבית (או היה צריך?) אך מישהו אילץ אותו לצאת לשוק. מוזכר מחירו של ההליליג' (myrobalan, סוג של פרי מרפא); מוזכרת אלכסנדריה וכן הערה ש'שאר הספינות שלום'. (חלק מהמידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין.)

מכתב מאת כותב לא ידוע, מירושלים, אל "קהל הקראים". בערבית-יהודית, עם פסוקים אחדים בעברית בראש המכתב. התיארוך אינו ידוע. המכתב עוסק בעניין של ירושה ו'תרסים' (מעין מעצר או הגבלת תנועה), ומלין על כך שהנמענים נטשו את הכותב. הוא סובל מידי הגויים ואינו ישן בלילות. הוא מבקש שהנמענים ישיבו לו במהרה, יבואו אליו באופן אישי, או יסייעו לו בכסף. דרוש עיון נוסף.

מכתב המלצה למתן צדקה עבור נושא המכתב, מטרייסטה, מיום 22 ביוני 1863. גוף המכתב כתוב בעברית ומציג את התיאור המקובל של נושאו כראוי לתמיכה: ממשפחה טובה, ביישן וכיוצא בזה. שמורות שתי חתימות וחצי, ובצדן תוספת באיטלקית המאשרת את תוכן המכתב, חתומה וחתומה בחותמת ידו של סבטו רפאל מלי, סגן הרב של טרייסטה (אשר שימש לימים כרב הראשי של הקהילה, בשנים 1870–1907).

מכתב מאת אפרים בן ישמעאל אלג'והרי, ככל הנראה מאלכסנדריה, אל יוסף בן יעקב בן עוכל בפוסטאט. נכתב בקיץ 1030. הכותב מארגן משלוחים מאלכסנדריה ואליה, ובעיקר עוסק בהעמסת הסחורות על האוניות. הוא מודיע כי קיבל מכתב מן המגרב הכולל פרטים על מחירי הסחורות במגרב. כמו כן מציין כי המצב בקירואן השתפר ובטוח יותר. (המידע מבוסס על גיל, ממלכת ישמעאל, כרך 2, מס' 183)

מכתב מאת כותב לא ידוע, באלכסנדריה, אל הדיין יצחק אריפול בפוסטאט/קהיר. שמו של הכותב וחתימתו מופיעים על המסמך, אך הם דהויים מאוד. המכתב כתוב בעברית ומתוארך לשנת תבנ"ה לבריאת העולם, היא שנת 1696/97 לספירה. מטרת המכתב היא להעביר לידי הנמען שאלה הלכתית-משפטית שהכותב קיבל מליבורנו, ושככל הנראה זהה לטקסט העברי הכתוב בכתב יד אחר בצדו הפנימי של קפל המכתב.

הצד האחורי (verso) נראה מורכב משניים או שלושה מסמכים שהודבקו יחד. אחד מהם נראה כמסמך בערבית, אולי מסמך מטעם השלטון. אחר נראה כאיגרת רשמית או קהילתית בעברית עם רווחים רחבים בין השורות; המילים הראשונות של כשבע שורות שרדו. נראה שהתוכן מורכב בעיקר משבחים וברכות פורמולאיים. תיארוך: ככל הנראה המאה ה-12. הצד הקדמי (recto) נעשה בו שימוש משני לכתיבת פיוט.

הודעה מטעם אגודת צדקה אנונימית בנוגע ליציאה לדרך של מיזם "חמשת המיל" (five millieme) שנועד לסייע לנשים עניות בכיסוי הוצאות הנישואין. המסמך כתוב בערבית ואינו נושא תאריך. אזכור המטבע "מיל" (millieme) מצביע על כך שהקטע נכתב ככל הנראה לאחר שנת 1916 לספירה, עת הונהג המטבע במצרים. המידע מבוסס על קטלוג התעודות של "הגניזה החדשה" בעריכת חסנין מחמד רביעה.

רקטו: טיוטת מכתב, ככל הנראה משלמה בן אליהו לדודתו מצד אביו, אֻם דאוּד. בערבית-יהודית. הכותב מברך אותה על הלידה המוצלחת של בתה סִתّ אל-יֻמְן (כפי הנראה אותה אישה ששלמה חיזר אחריה במסמך אחר). נראה שהמכתב ננטש לאחר שורה זו. בשוליים העליונים מתרגל הכותב את הביטוי "אל-ממלוּכ ברכאת יקבّל אל-ארץ'" בכתב ערבי. ורסו: רשימה בכתב ערבי הכוללת שמות וסכומים.

מכתב מאת כותב לא ידוע בירושלים אל ישועה רופא בפוסטאט (צוען), שייתכן והייתה מקום מגוריו לאור הפירוט המדויק. בעברית ובערבית-יהודית. תיארוך: קוטלג כשייך למאה ה-17. הכותב מוסר גם דרישת שלום לקהילה הקראית בקהיר (מצר הסמוכה צוען). מטרת המכתב היא להודיע לנמען על פטירתה של אֻם כאסכיה(?) ביום כ"ד בניסן. הכותב מתאר את סידורי הלוויה שלה. דרוש עיון נוסף.

מכתב מאת יוסף הכהן בן ח'לפון, מאל-מחלה, אל בנימין בן יעקב (שגם לו בן בשם יעקב), בקהיר. הכותב מדווח שהספיק לשהות רק יומיים באל-מֻעִזִּיָּה (קהיר), ומביע צער על כך שלא הצליח לחלוק כבוד לנמען פנים אל פנים לפני שנאלץ להמשיך במסעו. רוב המכתב מורכב מברכות, ובסופו מופיעה בקשה להעביר את שאלתו של הכותב (ככל הנראה שאלה הלכתית-משפטית) אל אבו אל-מעאלי.

רקטו: מכתב מיצחק בן בצלאל בן חיים אל דוד הראשון מימוני (בן אברהם בן משה), שכיהן כנגיד בשנים 1237–1300 לסה"נ. המכתב כתוב בעברית ועוסק בהגנה על "מורה הנבוכים". ורסו: לצד כתובת המכתב שברקטו, מופיעות שלוש שורות בכתב ערבי קליגרפי, ככל הנראה טיוטה לפתיחת עצומה (פטיציה), הכוללת נוסחת תקביל (taqbīl) ושורת תארי כבוד (al-kabīrī al-ajallī al-sayyidī).

קטע ממכתב בעברית. תיארוך: בערך 1011 לסה"נ. במכתב מוזכרים מותו של שמריה בן אלחנן ומותו של החזן פלטיאל, וכן ביקורו במצרים של שמואל בן הושענא, הידוע בכינוי "השלישי". השולח, "השלישי" ועוד 23 יהודים הולשנו לפני השלטונות ונכלאו. הקטע משלים את הסיפור המופיע במגילת מצרים. בצד ה-verso נעשה שימוש חוזר בקטע עבור פיוט. (המידע מבוסס על מהדורתו של גיל.)

מכתב מאת סלאמה הכהן בן יוסף, מרמלה, אל שמעיה החבר בן ישועה, בירושלים, ממאי 1054. גיל כינה את הקטע "Chapira 1*" משום שפורסם על ידי ברנרד (אליעזר דב) שפירא בשנת 1953. הקטע הנושא את הסימון Chapira 1 אינו קשור למכתב זה (אף שההפניה לגיל מופיעה בביבליוגרפיה שלו), ולמיטב ידיעתנו כתב היד שגיל ההדיר אינו מופיע בשום מקום, לא לפי סימון ולא לפי תצלום.

שריד ממכתב הממוען לחבר מסוים (בפנייה "...בסנהדרין גדולה...") המתאר את מצוקתו הכלכלית של הכותב. כמו כן הוא מוסר המלצה על מוסר המכתב, הנתון במצוקה גדולה אף יותר בשל מס הגולגולת (ג'זיה) ומתעתד לנסוע לאל-שאם, וזקוק לסיוע. בסוף המכתב נוספה תוספת (פוסטסקריפט) שממנה משתמע כי הנמען עצמו או אחד מבני משפחתו חולה או שרוי במצוקה, והכותב מביע את דאגתו.

מכתב בלאדינו מאת מרדכי מיר אל אברהם קרספין (או קריספין) בקהיר. מתוארך ט"ו בחשוון ה'תק"ן, או 4 בנובמבר 1789. במכתב מוזכרים מספר אנשים נוספים, ובהם: פרנסיס די קוסטה, יצחק טיליו (טיגליו?), ואדם בשם משפחה אגיון שאת שמו הפרטי לא מציין הכותב (שורות 8–10r). מדובר במכתב קצר שבו מציין הכותב חליפת מכתבים מגוונת הקשורה לאנשים אלה ולנמען אברהם קרספין.

מכתב ממשה בן אבודרהם, ככל הנראה מרשיד, אל נמען לא ידוע. בעברית. תיארוך: המחצית השנייה של המאה ה-16, לפי הערכתו של אברהם דוד. חתנו של הכותב רכש 'מגדל' באלכסנדריה, והכותב מתכנן לעבור להתגורר אצלו. הוא מבקש לעזוב את רשיד בין השאר משום שהיא "תחנת מעבר ואנשים מפוסטאט עוברים בה תמיד". המידע מאברהם דוד דרך FGP. הנייר נושא סימני מים, לפי הקטלוג.

אגרת מאת הגאון שמואל בן עלי מבגדאד. בסוף הטקסט מופיע קולופון המציין שהעתקה זו הושלמה בחודש תשרי שנת [א]תע"ג למניין השטרות, היינו 1161 לספירה. נאמר בו: "ובה שהאדה דר' יעקב הכהן בן יוסף". בנוסף קיימת תוספת המתוארכת לחודש תמוז שנת אתפ"ו(?) למניין השטרות — אם הקריאה נכונה, מדובר בשנת 1175 לספירה — והיא נוספה בחלב. מצטרף עם שני קטעים נוספים.

מכתב מבן, ממקום לא מזוהה, אל אביו בקהיר. בערבית-יהודית. השולח חרד לשלומו של אבו אל-מג'ד ומבקש לדעת מה עלה בגורלו לאחר שעזב את בלביס. הוא מבקש מהנמען לברר על אודותיו מכל שיירה המגיעה מסוריה. כמו כן, יש להעביר את המכתב לידי אבו אל-מג'ד אם הדבר אפשרי. המידע מבוסס על רשימותיו של גויטיין, שכוללות גם פוטוסטטים ומהדורה של המכתב (טרם הועלו).

מכתב מאת המלומד הקראי רב ההשפעה ר' שמחה יצחק לוצקי (נולד 1716 – נפטר 1760/1766) אל הקהילה הקראית בקהיר, או אולי אל כלל יהודי מצרים הקראים. המכתב מתוארך לשנת 5516 לבריאת העולם (1755/56). תמונה מלאה של המכתב אינה זמינה כיום. ייתכן שר' לוצקי כתב את המכתב מצ'ופוט-קלה שבחצי האי קרים, אך נדרשת בחינה נוספת כדי לקבוע במדויק את פרטי ההתכתבות.

מכתב שנשלח מירושלים למצרים/קהיר. בעברית. מבקש תמיכה לעניים ולתלמידי חכמים של קהילת ירושלים. השולח מתאר את מסעו לירושלים דרך עזה ואת מצבה הקשה של הקהילה, כולל טענות שהם חייבים כסף לממשלה. מוזכרים אנשים במצרים/קהיר כגון יצחק ראובן ואברהם לוריא; בקטיה: משה סקנדרי וברוך סרגוסי; וחכם ירושלים עזריה (צוויאי). (מידע מקטלוג הספרייה הלאומית.)

מכתב רשמי ביהודית-ערבית. ממשרד אחד מנגידי משפחת הרמב"ם המאוחרים, מופנה ל'קהילה'. בראשו 'אמת' עם זנב ארוך החוצה את הטקסט הראשי. קאצ'י המפקח על פיקוח השוק (חסבה) בקהיר החדשה הודיע לשולח שהקהילה חייבת לגייס סכום כסף גדול. השולח מדגיש שהקאצ'י/מוחתסב הוא בעל ברית של הקהילה היהודית וניסה להתערב, אך לא היה מה לעשות, וכסף זה חייב לגייס מיד.

צד verso: מכתב מעלי בן אלאמיר אלמט'פר אל עבד אלרחמן, בכתב ערבי. עוסק במשלוח של ארבעה מטרים של דגים מלוחים (צִיר). הכותב מבקש שלא ייגבה ממנו יותר מ-2–3 דרהם לכל מטר. יש לציין שהמסמך הזה ערוך על ידי ורנר דים במהדורה מודפסת. בצד recto נעשה שימוש חוזר לכתיבת פיוט בעברית. (המידע נשען בעיקר על הערות גויטיין המצורפות ועל מהדורתו של דים.)

מכתב מאת פרח בן אסמאעיל, ככל הנראה מאלכסנדריה, אל נהראי בן נסים בפוסטאט, מיום 5 ביוני 1056. עיקרו של המכתב עוסק בענייני כספים, ומוזכרים בו שטרי חליפין (סוּפְתַּגָ'את), מכתב שנשלח אל אבן אלבעבאע, ושליחת כיס המכיל 83 וחצי דינרים במזומן. כמו כן נדון בו ענייני מכירה של בדיל (קצדיר), ומדווח על הגעת ספינה מפלרמו ובה סחורות חסרות ערך.

מכתב מאוחר בעברית, ככל הנראה משנת 1829 או 1729 לספירה (האותיות ע' וכ' מסומנות בציטוט מתהילים ל"ז:מ', כך שספרת המאה חסרה). לאחר הקדמות ארוכות, הכותב מתאר מקרה שבו אדם הפקיד בידיו כסף ("גרושוס"), ומעורבות בו ספינות "היוצאות לערי המזרח" מאלכסנדריה. מוזכרים מספר אנשים נוספים, ובהם אליעזר מאני ומשה [...] ויוסף הלוי. דרוש עיון נוסף.

מכתב מיפת בן מנשה אבן אל-קטאאיף לאחד מאחיו. הוא מדווח ש'אמך ואחיותיך' בסדר. שולח ברכות לסת נעים. הוא שלח עם הנושא אבו סעד בן אבו אל-פצ'ל(?) בן עֻמַיְר 3/4 מן של לענה ביזנטית (אפסנטין רומי), ו'בתוכו' יש קירטאס שבתוכו סקמוניה (מחמודה). שלח גם נג'אב ערבי עם מכתב זה לאבו אל-חסן, חותנו של אבן אל-קצבי. מישהו גרם ליפת להישבע על משהו.

מכתב בכתב ערבי. תיארוך: אי-ודאי, אולי סוף ממלוכי/תחילת עות'מאני. אזכור אל-ראיס יוסף, כלי שיט (מרכב), ומצב ילדים צעירים. 'אני מודיע לך, אל תשאל אותי מה הילדים עוברים כל יום...למחייתם...מעט מאוד, פרוסת לחם בבוקר ואחת (בערב?).' נראה כקריאה לעזרה עבור ילדים שאינם מקבלים מספיק מזון. בגב: חשבונות בכתב ערבי ובספרות יווניות/קופטיות.

רקטו: מכתב בכתב ערבי. מדובר במכתב משפחתי-מסחרי ארוך, צפוף ושמור היטב. נזכרות בו כמויות גדולות של דגנים ותוצרת חקלאית: 400 אִרְדַבּ חיטה ו-600 אִרְדַבּ יבול. כמו כן מוזכרים סכומי כסף גדולים, מס — ככל הנראה מס גולגולת (ג'זיה) — ורישום של דבר־מה על נייר (כָּאע'ַד'ַה). דרוש עיון נוסף. (חלק מהמידע מבוסס על כרטיסייתו של גויטיין.)

רשומה מתוך פנקס בית דין (מס' 38). הערה הקובעת כי יש לכתוב מכתב אל 'אדוננו', אל אמין אלדולה (ו)אל בן נחמן, ולהודיע להם שהגיעו 26.5 דינרים ו-13 קיראט וכי הכותב מתגעגע אליהם. הערה: גויטיין התייחס למסמך זה כאל דף 16 בהתאם למספור שנכתב בעט, אולם המספור הנכון הוא 17, כפי שנכתב בעיפרון (הספרן שמספר בעט נתן לשני דפים את המספר 8).

דף 4: שבר מכתב ביהודית-ערבית. מזכיר נסיעה לבגדד, מרדכי האנו(?), משה עבסייד(?). דף 5: טקסט לא מזוהה ביהודית-ערבית, אולי דיון פילוסופי. דף 7: מכתב ביהודית-ערבית. המופנה ליוסף, מנחם, אליה ו'אמי הזקנה'. שארית של הכתובת האפשרית מופיעה בורסו: 'נשלח לידי סנ. (סניור) מנחם מסאדור'. חתימת הסופר מופיעה ברקטו: דוד בן יצחק אברזאני(?).

קטע ממכתב אנונימי שיצא ממעגלי הגאונים הבבליים או מבני הישיבות. תוכן המכתב מדגיש את הצורך במנהיגי ציבור, ומשובצים בו ציטוטים מן המקרא: עזרא ז' כ"ח, יחזקאל י' י"א, ומשלי ט"ז כ'. אפשרות חלופית לפירוש הקטע היא שמדובר בטקסט ספרותי הכולל פרשנות למעשה המרכבה, המשווה בדרך כלשהי בין האופנים לבין ראשי הקהילה והנגידים שעל פני הארץ.

מכתב בערבית-יהודית, ממוען לפחות בחלקו אל ר' יעקב; מוזכרים בו גם מאיר, יצחק, יוסף ושמואל. קטע (חלקו האמצעי של המכתב). תיארוך: מאוחר, ככל הנראה מהמאה ה-14 עד ה-16. באמצע המכתב מופיע חשבון עסקי כלשהו ובו מילים סתומות. הכתיב מעניין וכולל שימוש בפ' במקום ו', כגון ראית פגהכום = ruʾyat fajhikum = ruʾyat wajhikum (ראיית פניכם).

שלושה גושי טקסט שונים. (1) צד פנימי: קינות. (2) פתק ביהודית-ערבית ייתכן שבאותו כתב יד כמו הקינות. אבו ל-עלאא מספר ל'הרב ומורי' שלו שהוא שלח את החוברת הזו ברגע שקיבל את מכתבו, אך הנושא התעכב. (3) שירה עברית/פיוט בכתב ידו של יהודה ב. טוביה (מוקדם של בלבייס, סוף המאה ה-12 ותחילת המאה ה-13). לפיכך יהודה היה כנראה נמען הפתק.

מכתב המיועד למשה בן יהודה. בעיקרו בעברית עם מקצת ערבית-יהודית. תאריך: הרבע האחרון של המאה ה-15. מכיל דיון נרחב בעסקאות, בעיקר בחומרי רפואה 'לרוקחים' ו'לרופאים'. מטבעות: פרחים ומואידים. מוצרים: פלפל, אמוניה, ציפורן, עץ ברזיל, אגוז מוסקט (גוזה), עץ סנדל. מוזכרים שמות שונים, כולל מישהו הנקרא 'אלגרמני' (הגרמני או האשכנזי).

ביפוליו עם מכתב/ים בערבית (בכתב ערבי) ובעברית. כולם נראים מופנים לנכבד/נכבדים, משבחים אותו ומבקשים עזרה. בעמוד השמאלי של ורסו מוזכר שם נמען: אבו בישר שלמה בן טוביה אל-עודי(?). בעמוד השמאלי של רקטו מדווח השולח שה'כושים (אל-סודאן) הכו אותי בדרך ל(קהיר) החדשה, אמרו זה... והוא יהודי'. הוא נפצע קשה ושכב ב-10 הימים האחרונים.

רקטו: סיומה של איגרת, בכתב ידו של שלמה בן אליהו, ככל הנראה אל הנגיד אברהם (מימוני) (ראו בשולי הוורסו), ובה אזכור של ר' יהודה ושל בתו של מאן דהוא. הקריאה קשה במידה מסוימת. ורסו: שרידי הכתובת על האיגרת ולצידם תרגיל כתיבה לפי סדר האלף-בית. (חלק מהמידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין, שהייתה מצורפת בעבר למסמך וכיום אינה בנמצא.)

הודעה על קיום "יום הגניזה" עבור אשכולות טקסטים בבית העלמין באסאתין, מיום 18 בדצמבר 1949 – בערבית. המידע נלקח מהקטלוג של מסמכי הגניזה החדשה בעריכת חסנין מחמד רביעה (עמ' 34). סריקה של הקטע זמינה בספר "אלג'ניזה ואלמעאבד אליהודיה פי מצר" (עמ' 155), וייתכן שקיים עותק שני של אותה הודעה בבעלות המוזיאון לאמנות אסלאמית בקהיר.

מכתב מח'לף בן נאצר אל ברכאת בן אלדיאן (ככל הנראה שלמה בן אליהו). בערבית-יהודית. הכותב מבקש שישלח אליו במהירות את זוג הח'לאח'יל (al-zawj al-khalākhil) — צמידי הקרסול — השייכים לח'לף, אותו זוג שאין בו לואליב (lawālib; אולי קפיצים או סלילים). ברכאת מתבקש למסור את צמידי הקרסול לנושא המכתב, סאלם בן אבראהים, אחיו של צדקה.

פנייה מטעם המועצה המנהלית של יהודי מצרים אל ציבור בני הקהילה הדתית. המסמך אינו נושא תאריך, אך ככל הנראה הוא מאוחר לשנת 1903, היא שנת ייסודו של בית הכנסת שבמוזיאון לאמנות האסלאמית (מספר 40). כתוב בערבית. המידע מבוסס על הקטלוג של חסנין מחמד רביעה, "דליל ות'אא'ק אלג'ניזה אלג'דידה" (קטלוג של מסמכי הגניזה החדשה), עמ' 33.

מכתב מסחרי בכתב ערבי. שמות השולח והנמען נשתמרו בצד הוורסו אך קשים לקריאה. שם הנמען מתחיל ב"אבו אסחאק אבראהים". השולח מדווח כי הזעפרן הגיע יחד עם אל-מדאד(?) ואל-צֵיחה(?). הוא שולח ברכות לכבוד החג. החלק התחתון של המכתב אבד. המסמך עשה שימוש משני לרישומי חשבונות בערבית-יהודית בשוליים העליונים של הרקטו. ייתכן שהיד מוכרת.

קטע ממכתב מסחרי בערבית-יהודית, ככל הנראה מהמאה ה-12. במכתב מוזכרים פריטים שונים, ובהם צמיד (סִוַאר) ופריט מזהב. הכותב מזכיר פגישה עם "הצעירים" (אל-צביאן); דבר-מה המלווה את הביזנטים הקריטים(?) (אל-רום אל-ח'ראא'ט); הגעה לקהיר; ותקווה לקחת דבר-מה בשבוע שלאחר מכן. צדו האחורי של הקטע נעשה בו שימוש משני לכתיבת פיוט עברי.

רקטו: חלקה העליון של איגרת הממוענת לנשיא אמציהו יוסף, בערבית-יהודית. ייתכן שכתב היד הוא של יוסף בן יעקב ראש הסדר. הנמען מוכר ממספר רשימות הזכרה של נשיאים קראים. ורסו: סופה של איגרת בכתב יד אחר, המסתיימת במילים: "אין לאדוננו לשלוח מכתב ללא שומר (?חרס), ואין לו לפתוח (מכתב) אלא בנוכחות אלה הרגילים להשתתף במושבותיו".

מכתב מעבד אלרחמן בן מחמד אל-[...] אל אבו אלפח'ר בן אברהים אלאמשאטי (ככל הנראה אבו אלפח'ר סעדיה בן אברהם, פעיל בשנים 1140–1172), בפסטאט, בכיכר הבשמים (אלעטארין). הכתב הוא ערבי. השתמרו רק תחילת recto והכתובת ב-verso. על הנמען ראו גויטיין ופרידמן, ספר הודו ג, עמ' 40–45. מכתב נוסף בערבית הממוען אליו ידוע גם ממסמך אחר.

הודעה על "יום הגניזה" שבו ספרי תפילה ישנים שאינם ניתנים לתיקון יועברו אל המערה בבסאתין. הטקס יתקיים בשעה 8:30 בבוקר בבית הכנסת אלאֻסְתאד' שברובע היהודי, מיד לאחר תפילת השחרית. מתוארך ליום ראשון, 18 בדצמבר 1949 / כ"ז בכסלו ה'תש"י. סריקה מקורית של ההודעה זמינה בפרסום "אלג'ניזה ואלמעאבד אליהודיה פי מצר" (עמ' 200).

חלקו העליון של מכתב בכתב ערבי אל 'אל-חד'רה אל-סאמיה אל-אג'ליה אל-עאליה(?) אל-שיח'יה אל-נפיסה(?)'. תיארוך: כנראה המאה ה-13. שמור רק תוכן נוסחתי. בשוליים העליונים יש רישומים שונים ואיתם 'אל-שייח' אל-אג'ל אל-ראיס'. נעשה בו שימוש חוזר ברקטו לשיר עברי או תפילה שבה הדובר אומר 'אני רואה עצמי כתולעת קטנה על פני האדמה'.

מכתב מאת מוסא בן יצחק בן חסדאי, ששוגר ממהדיה אל יוסף בן יעקב בן עוכל בפוסטאט. הכותב מתאר את הקשיים שהוא נתקל בהם בשליחת משלוחי פשתן. הוא גם מודאג מכך שאדם אחר דיבר עליו דברים שליליים בפני אבן עוכל. כמו כן נזכרים במכתב חובות, תרומות, תשלומים ועניינים נוספים. (המידע מבוסס על גיל, במלכות ישמעאל, כרך 2, מס' 192.)

מכתב בערבית-יהודית, העוסק כמעט כולו במכירת כמויות קטנות של משי. נזכרים בו עסקים במצרים העילית (אלצעיד), וכן חיטה וספינה. נזכרים בו אנשים כגון שבת, אבו אליֻמן, גיסו של הנמען אבו יצחק, אבו אלחסן, ואבו סעיד בן ת'אבת (אולי זהה לזה שמופיע במסמך אחר). הכתובת לא נשתמרה. (חלק מהמידע מבוסס על כרטיס ההערות של גויטיין.)

פתק או מכתב מאת שמעון בן-נאיים (נאיים) הממוען רק אל אדם או מוסד כלשהו בתואר הכבוד "ג'נאב אלמחתרם". מתוארך: 15 ___[חודש] 1284 להיג'רה (1867/1868 לספירה). פורמט המסמך וצורת הפנייה המכובדת דומים במידה בולטת לתעודה Moss. IXa.3.4 (PGPID 39629), וייתכן שמכתבים קצרים אלה התקבלו בידי אותו פקיד קהילתי ו/או מנהיג רבני.

הודעה ביידיש מטעם ועד בתי הכנסת של יהודי אשכנז בקהיר בנוגע לשמירת מקומות בבית הכנסת המרכזי, הקוראת לאלה שטרם שריינו מקום כי הדבר נדרש ללא חוזה שכירות, ומבקשת מן המאחרים לשריין את מקומותיהם עד שעת הצהריים של יום ראשון, 2 באוקטובר 1921. ההודעה אינה נושאת תאריך, אך נכתבה לפני אוקטובר 1921. כתובה ביידיש ובצרפתית.

מכתב מטעם הרבנות הראשית של קהיר אל הח'ואג'ה נסיר בסח, נשיא בית הכנסת בהליופוליס (מצר אל-ג'דידה), בנוגע לאדם הידוע בכינויו לוי ערוסה, המעז לשחוט עופות אף על פי שאין לו את ההסמכה והשיטה הנדרשת לשחיטה. המסמך כתוב בערבית ובעברית. ייתכן שמדובר בהתייחסות לבית הכנסת ויטלי מדג'אר בהליופוליס, שבנייתו הושלמה בשנת 1924.

קטע ממכתב מאת ישראל בן נתן בירושלים, ככל הנראה אל נהראי בן נסים בפוסטאט. המכתב עוסק בעסקאות מסחריות, ובעיקר במסחר בבדים ואריגים. נהראי מתבקש לספק בדחיפות קלף כדי שישראל יוכל לבצע את עבודתו. החלק האחרון של המכתב עוסק באברהם בן הגאון שלמה בן יהודה. (המידע מבוסס על גיל, ארץ ישראל, כרך ג', עמ' 145–148, מס' 472.)

דף 1: מכתב מסעדיה בן מרדכי המגרבי אבן זוריהן (?), הנמצא בירושלים, אל אדם בשם יוסף במצרים. בעברית. תיארוך: המאה ה-16 או ה-17. הנמען הבטיח לבוא לירושלים לחג הפסח השנה. הכותב מציין כי "אין לי עוד פנאי לדרוש בבתי המדרשות". בצד האחורי מופיעים חשבונות בערבית-יהודית, ובהם אזכור של חֻמוּסִי. (המידע מא' דוד דרך FGP.)

מכתב בקשת צדקה מאת יצחק הכהן נפוסי אל משה תפארת הכהנים. כותב המכתב מספר כי הוא איש זקן מנפוסה שבלוב, וכי שהה זמן קצר באלכסנדריה כאשר בהמת רכיבה השליכה אותו מעליה. כעת הוא מחלים (מרמיّ, כלומר "מוטל") ב"בית הכנסת הגדול" (אלכניסה אלכבירה) ואינו מסוגל לעבוד. (חלק מן המידע מבוסס על הערותיו של גויטיין המצורפות.)

מכתב מאברהם בן פראח' באלכסנדריה אל נהראי בן נסים בפוסטאט. המכתב מתוארך לכ"ז באייר, ולפי גיל הכוונה ל-1 במאי 1052. המכתב מוסר פרטים על הפלגתן של ספינות מנמל אלכסנדריה. כמו כן הוא כולל הוראת תשלום ובה נדרש אבו עלי מוחמד בן עבד אלרחמן אלצאא'ע' (אבן אלבעבאע) לשלם 40 דינרים לנהראי בן נסים. נזכר בו גם וזיר אחד.

מכתב מסעיד, כנראה באלכסנדריה, לאחיו בו אל-מג'ד מאיר ב' יכין, כנראה בפוסטאט. תאריך: תחילת המאה ה-13. ביהודית-ערבית. כתב יד ואיות גסים. מטרת המכתב העיקרית היא להעביר את מצוקתו של הכותב כששמע שמאיר חלה. בסופו של דבר נודע להם שהחלים ושיבחו את ה'. מוזכרת ילדה או אישה צעירה (אל-צוגייר) ה[בוכה?] למענו יום ולילה.

מכתב מצמח מפלרמו אל נהראי בן נסים באלכסנדריה, מתוארך לסביבות שנת 1055. המכתב מזכיר את ייבוא הפשתן ממצרים לפלרמו, ולעומת זאת את יצוא המשי והעופרת מסיציליה למצרים. בנוסף נזכרות במכתב מספר ספינות: ספינתו של אבן אלבעבאע (בשורה r19 ובשורה v7), הקֻנבַּאר של האמיר (v7) והקַארב של הוזיר (v7). המידע מבוסס על גיל.

מכתב ממוסא בן אבי אלחיי, מאלכסנדריה, אל נהראי בן נסים בפוסטאט. נכתב סביב שנת 1060. המכתב עוסק במשלוחי סחורות, ובעיקר בחרוזים, פשתן ועופרת. מוזכר בו סחר עם אלאנדלוס. מוסא בן אבי אלחיי אינו מעוניין להסתכן בשליחת כל הסחורות והכספים בבת אחת. נראה כי גם מרדוך בן מוסא היה שותף בכתיבת המכתב. המידע מבוסס על גיל.

recto: שריד של מכתב בערבית-יהודית הממוען אל אלשיח' אלמהד'ב, ככל הנראה בקשת צדקה. המכתב מזכיר כמה פעמים את המצוקה והמחסור (אלצ'רורה) ומסתיים במילים: "אין לי איש מטיב ומיטיב חסד (מחסן מתפצ'ל) כמוך". verso: רשימות שמות בערבית. מוסא... מפצ'ל... עבדאללה... אבראהים שמול (?)... סלימאן אבן [ ]... תופיק אבן סעיד.

מכתב ופנגיריקה מ'חלפון' מסוים לנגיד. שם המשורר מופיע באקרוסטיכון ב-5 המילים האחרונות של השיר. אלכסנדר שייבר טען ב-1960 (בהתבסס על ראיות פנימיות בלבד) שהמשורר הוא [יצחק אבן] חלפון והנמען הוא שמואל הנגיד. הפתק מתחת לשיר פותח: 'ומאחר שהשראתי הפיוטית (קריחה) גוועה בשל כל דאגותי...' ומסתיים בברכות לחג הפורים.

מכתב מאדם בעל מעמד ציבורי, אולי רב דניאל בן עזריה (1051–1062), המעניק את התואר 'הוד הזקנים' לזקן הנכבד והרופא אברהם הכהן, בסביבות 1055. בשורה 14 בצד הפנים מתייחס הכותב לצו שהוא עצמו הוציא לקהילה היהודית: "הוצאתי את הצו (נשתון) לאדוני השיח' אבו אל-פרג', יברכהו האל, והוא קרא אותו והכריז עליו לפני ה[קהל]".

מכתב אישי שנשלח מיפו, ובו השולח, יעיש פנחס עיראקי כ"ץ, מודיע למכותבו, שלום, על השיפור במצב בריאותו ולאחר מכן שולח דרישות שלום לאחיו ואחיותיו של הנמען. המכתב נכתב בעברית ומתוארך ל-ה' בניסן ה'תרצ"ב (1932 לסה"נ). סריקה של המכתב ותרגום לערבית זמינים בספר "אלג'ניזה והמקדשים היהודיים במצרים" (עמ' 176–179).

מכתב משפחתי מסאלם אל בו מנצור בן סֻכַּרי (או זִכרי?) באלכסנדריה, ובו מדווח הכותב כי הגבינה הרוּמית (gבינה ביזנטית) הגיעה ליעדה, וכי הוא שלח את כלי החרס (פֻח'אר) שהתבקשו. בסוף המכתב מופיעות דרישות שלום לאם ולשני הסבים. הכתובת בצד השני (verso) כתובה בכתב ערבי. המידע מבוסס על כרטיסיית הערות של גויטיין.

מכתב מח'לף בן יצחק בעדן אל אברהם אבן יג'ו במנגלור, מתוארך ליולי–אוגוסט 1148. המכתב כולל מידע על עסקיהם המסחריים המשותפים ועל כמה עניינים אישיים, ובכלל זה דרישת שלום שנשלחת לעבדו של אבן יג'ו, באמא. זהו המכתב שהניע את אמיטב גוש לכתוב את "The Slave of MS H.6" ואת ספרו "In an Antique Land" (בארץ קדומה).

מכתב מאת שלמה בן אליהו אל הסוחר אבו אלפח'ר. כתוב בערבית-יהודית. אבו אלפח'ר שאל את שלמה כמה עליו לשלם לו מדי יום, ככל הנראה תמורת עבודתו כעוזר בחנותו. שלמה משיב כי הוא מבקש אך ורק את התעריף המקובל שמקבלים הנערים (צביאן, ע'למאן) בחנויות (דכאכין), ומותיר את ההחלטה בידי אבו אלפח'ר לשלם כפי הראוי וההוגן.

מכתב מאת סלימאן אלסכנדרי, השוהה בדמשק, אל גיסו פרג' אללה אבן פאצ'ל ואל אחותו של הכותב (אשתו של פרג' אללה) בקהיר. המכתב כתוב בערבית-יהודית. תאריך הכתיבה אינו ידוע. הכותב מזכיר עניינים עסקיים שונים ברמיזה. הוא מודיע כי הגיע בשלום לדמשק, ומוחק את המילה "חמאה" שכתב במקור במקום שם היעד. דרוש עיון נוסף.

מכתב מאברהם נחמד אל משה בן עבד אלולי. הכותב והנמען שניהם קראים. המכתב כתוב בעברית ובערבית-יהודית. הוא נפתח בהמלצה על המוביל, יצחק אלחמוי. כל קהילת אנשי חמא (אלחמויון) במקום מושבו של הכותב נתונה במצוקה גדולה בשל מס הגולגולת (אלג'אליה). המשך המכתב עוסק בעניינים עסקיים. בצדו האחורי מופיעים גם סכומים.

ספר הודו ב', 57. חלק מעותק של אותו מכתב השמור בשלמותו בספר הודו ב', 56, מכתב ששלח מהרוז' לסולימאן בן אבו זכרי הכהן לפני הפלגתו חזרה להודו. עדן, בקירוב 1137–1147. גויטיין ופרידמן לא הכינו מהדורה ותרגום נפרדים לכל אחד מהעותקים, ולכן לעיון במהדורה ובתרגום של העותק המלא יש לפנות לרשומה של העותק השלם.

מכתב מדוד חזן בירושלים אל אליה לוי בפוסטאט/קהיר. כתוב בערבית-יהודית. הכותב מתאר את מצבו הכלכלי הקשה ואת מצבם של הקראים בירושלים, ומספר כיצד "אנחנו באש מן הלחץ [של הרבנים]". הוא מזכיר כי חלה ועמד למות, החלים, חזר ונפל למשכב ועמד למות שוב, ולבסוף החלים פעם נוספת. מזכיר גם את עזה. דורש בדיקה נוספת.