כתובות מגניזת קהיר — עמוד 3

חלקה הימני העליון של כתובה בין יוסף בן מוהוב לסיתאן בת מבשר בן ישועה, שנכתבה בצור ומתוארכת (לא בבירור מלא) למניין החורבן, בלוויית ברכות ואיחולים אדוקים לגאולת ישראל. הטקסט הוא נוסח עברי של כתובה ארמית בסגנון ארץ-ישראלי. בין הפריטים הרשומים ברשימת הנדוניה: מטבעות זהב, עגילים וצמיד. אחי הכלה, ישועה בן מבשר, משמש כשליחה ומיופה כוחה. תיארוך: המאה ה-11. בצד ההפוך מופיעה תחילתו של החיבור "כתאב חדוד אלבלוע' ואלאדראך" (חיבור על הגעה לבגרות), ואפשר שמחברו הוא רב שמואל בן חפני.

צוואת שכיב מרע של אדם נכבד, המחלק את נכסיו: אדמותיו, עדרי הצאן שבבעלותו וכל הפרדסים שברשותו או שחכר, בין אחיו לבין ילדיו, וקובע הסדרים לטובת אלמנתו. הצוואה כתובה בידי הלל בן עלי (שפעל בין השנים 1066–1108) ונחתמת על ידו כעד. בעל הצוואה הגוסס ממנה את אחיו כמוציא לפועל של הצוואה, ומציין במפורש כי שום בית דין אינו רשאי להתערב בפעולותיו של האח. עותק נוסף של צוואה זו שרד במסמך אחר. (המידע מבוסס על רשימותיו וכרטיסיותיו של גויטיין וכן על אזכורים בספרו "החברה הים-תיכונית".)

כתובה לנישואין מקהיר, מיום שישי ו' באלול ה'תקע"ו (1816). החתן: רפאל טורטוס בן מרקאדו. הכלה: אסתר תנתן(?) בת אליהו ראובן. סך תשלומי הנישואין יחד עם הנדוניה עומד על 110,000 מדינים. החתימו שני עדים, ביניהם דוד בן נעים (כעד וגם בשליחות החתן). חתימת העד הראשון אינה ברורה, ואולי יש לקרוא בה אברהם(?) יוסף אנג'יל. קיימת דוגמה נוספת של חתימה זו בכתובה אחרת, ושם המשפחה "אנג'יל" מוכר בקהיר בסביבות מפנה המאה התשע-עשרה. הכותרת והשוליים של המסמך מעוטרים בעיטורי פרחים וציפורים.

רשימת חשבונות המונה 72 שמות, לצד ספרות יווניות/קופטיות (במספרים נמוכים). הרשימה כתובה בכתב ערבי, ולעיתים נדירות שם כלשהו נכתב בכתב עברי. רוב השמות הם של יהודים, ובהם רבים מבני משפחות אלדג'אג'י, אלעודי וכהן, וכן שלוש פעמים השם מנחם, אלרשיד, אלמעלם סלימאן ואלמעלם אבראהים. עם זאת מופיעים גם שמות כגון מוסא אלראהב (נוצרי) ומחמד ח'ליפה (מוסלמי). גויטיין משער כי מאחר שכל הדתות והמעמדות החברתיים מיוצגים ברשימה — כולל רופא (אלחכים) — ייתכן שמדובר בפנקס חשבונות של קצב.

בצד המאוחר (verso): צוואתו של מימון בן ח'לפה. נכתבה בפוסטאט, ביום חמישי י"ז בתמוז א'שפ"ג למניין שטרות, הוא ה-5 ביולי 1072. העדים החתומים הם יוסף בן אלעזר אבן אלשופט ומשה בן שלמה. הצוואה מפרטת את רכושו של מימון, ובכלל זה סחורות המצויות בידי אחרים, כספים השייכים לו וכספים שהוא חייב לאחרים. כמו כן מוזכרים כמה ספרים שבבעלות נהראי בן נסים. (חלק מן המידע מבוסס על גיל, במלכות ישמעאל, כרך 3, מס' 565.) בצד המוקדם (recto) מופיע שטר כתובה מוסלמי הקדום בהרבה לצוואה זו.

כתובה. הכלה: מליכה בת מח'תאר. החתן: צדקה בן ישועה. מקום: פוסטאט. מתוארך: יום רביעי, י"ג באב א'שס"ה למניין השטרות = 20 ביולי 1054. תשלום הנישואין המוקדם (מוהר): דינר אחד. מליכה הייתה נשואה קודם לכן לאיש בשם יצחק, והכתובה מזכירה את בנה מפרג' בן יצחק, אשר צדקה מתחייב לגדלו ולנהוג בו כבבן שלו. עדי הכתובה: אהרן המומחה בן אפרים, חסן בן אב{ר}הם, יצחק בן אברהם, סהל בן מבשר, ש[...]ון בן יצחק, ע'אלב בן אהרן, [...] בן שמואל. (המידע מבוסס על CUDL ועל כרטיסיית גויטיין.)

כתובה. נכתבה ונחתמה על ידי החזן יפת בן דוד בן שכניה. החתן: מנחם בן הלל. הכלה: סתות בת שלמה. התעודה מתוארכת ליום שלישי (התאריך המדויק לא השתמר), בשנת 13[..] לשטרות (בערך 10[40] לספירה). חתומים עליה גם אברהם בן דוד ו[...] הכהן בן אליה(?). בצד הוורסו מופיע השם אבן אלפקאעי (בן אלפקאעי). בנוסח הכתובה משולב עיבוד של הפסוק "מצא אשה מצא טוב" (משלי יח, כב), עיבוד הידוע כבחירה מועדפת ומובחנת של הסופר יפת בן דוד. (חלק מן המידע מבוסס על קטלוג CUDL.) צירוף: אלן אלבאום.

ברקטו: העתק של איגרת ברכה עברית לרגל החג, הממוענת אל (קהילת) אל-מחלה לחודש תשרי. כתב ידו של חלפון בן מנשה (פעיל בין השנים 1100–1138 לספירה). האיגרת כתובה ב"עברית קשה ומליצית במיוחד", כפי שמציין גויטיין בכרטסת שלו. כותרתה (בערבית-יהודית): נסכה כתאב אלהנא אלדי כתבתה ללמחלה פי שהר אלמועדים — דהיינו, נוסח מכתב הברכה ששלח לאל-מחלה בחודש המועדים. החלק ששרד מכיל מליצה ארוכה בלבד, מנוקדת חלקית בניקוד בבלי (ומעט סימני ניקוד טברני). בוורסו: רק שרידים של טקסט עברי.

קטע מתוך טקסט ספרותי בכתב ערבי. ביפוליו (גיליון כפול) מתוך חיבור ערבי גדול יותר, המזכיר שיחה בין ﻋﺑד אלמלכ בן מרואן (646–705, החליף האומיי החמישי) לבין מצביאו אלחג'אג' בן יוסף. בצד ה-verso מופיעים חרוזים משירת המשורר הג'אהילי לביד בן רביעה. סביר להניח שמדובר בקטע מתוך אלעקד אלפריד, חיבור בן המאה העשירית מאת אבן עבד רבה (נפטר 940), משורר וסופר אנדלוסי. הטקסט השמור הוא חלק מן הפרק "وفود الشعبي على عبد الملك بن مروان", שכותרתו כתובה בדיו אדומה בצד ה-recto.

שטר נישואין. כתובה קרועה ופגומה. כוללת מספר שורות מתוך רשימת הנדוניה, תניית המונוגמיה (שבועת הבעל שלא לשאת אישה נוספת), תניית הנאמנות, וכן התניה בדבר חובת הטבילה של הכלה לאחר הנידה — תקנה שהנהיג הרמב"ם בשנת 1176 (ראו מ"ע פרידמן, "מציאויות חברתיות במצרים ופסיקת הרמב"ם בענייני משפחה", בתוך: הרמב"ם כמחוקק של הלכה יהודית, בעריכת נ' רקובר, ירושלים 1987, עמ' 230). בצדו האחורי של המסמך שרידי קישוט צבעוני. השפות: עברית, ארמית וערבית-יהודית. תיארוך: לאחר 1176.

כתובה על קלף, במצב פגוע מאוד. המקום: קהיר ("[...] הסמוכה לפוסטאט מצרים" בשורות הפתיחה, ו"פה מצרים" בשורה הלפני-אחרונה). התאריך: י"ג באב ה'תק[..] לבריאת העולם. החתימה של יחזקאל חפץ, סופר פורה מן העת החדשה המוקדמת, תומכת בהערכת תיארוך לשנים 1770–1825 (מסמכים שהוא חתם עליהם או כתב מתוארכים בקירוב לשנים 1776–1819). שמה של הכלה קריא רק כ"בואינה", אך מעמדה המשפטי כ"אלמנה" עדיין נראה. שם החתן הוא אברהם בן [...] רוצאנו. סך הערכת הכתובה הוא 150 ריאל אבו טאקה.

מסמך משפטי וכתובה. שריד פגום המכיל שלושה שטרות משפטיים שונים שנכתבו בשלוש כתבי יד נפרדים, וקרוב לוודאי שכולם מתייחסים לאותם הצדדים. בצד הפנים (recto) נראה שיש לפנינו חלק משטר מתנה או צוואה, בעברית ובארמית. נזכרים בו שני שמות: מובחר ויעקב. בצד האחור (verso) שני מסמכים משפטיים. בצד ימין שריד משטר משפטי שטיבו אינו ברור, ככל הנראה בין בעל לאשתו, בעברית ובערבית-יהודית. בצד שמאל שריד פגום של כתובה דארכסא — כלומר כתובה שנכתבה כתחליף לכתובה שאבדה, בארמית.

מסמך משפטי בכתב ידו של חלפון בן מנשה הלוי. מתוארך: בעשור הראשון של חודש תמוז שנת 1425 למניין שטרות = יוני 1114, כאשר החתימה נדחתה לעשור האמצעי של חודש אב 1425 למניין שטרות = יולי 1114. ריאסה בת יחזקאל מוותרת על זכותה לתשלומי הכתובה שלה ומקבלת גט מאבו עומר דוד בן יפת. חתומים: אברהם בן שמעיה החבר מצאצאי שמעיה גאון, ויצחק בן שמואל הספרדי. צד ה-verso נעשה בו שימוש חוזר עבור טקסט בלתי מזוהה; ככל הנראה דיון הקשור לספר ויקרא. (חלק מהמידע מבוסס על CUDL)

כתובה. הכלה: ריאסה בת סעדיה הקראית. החתן: יחיא בן אברהם הרבני. מתוארכת לשנת 1117 לסה"נ. נכתבה בפוסטאט בנוסח הקראי. מוקדם: 25 דינרים. מאוחר: 50 דינרים. נדוניה: שוויה הנטען 719 דינרים. בין התנאים נמנה ההיתר לריאסה לחגוג את החגים והמועדים לפי המסורת הקראית; אם החתן יפר את התנאים, יהיה עליו לשלם "100 דינרים לעניי הקראים והרבנים בחלקים שווים". ריאסה מתחייבת אף היא להניח לבעלה לנהוג ולקיים כרצונו, וכן "שלא לגבות ממנו את שכר הבית שבו הם מתגוררים כעת".

כתובה בכתב ידו של חלפון בן מנשה הלוי, שנכתבה בפוסטאט ביום חמישי, י"ז בטבת א'תל"ו לשטרות = 25 בדצמבר 1124. בכותרת מופיעות ברכות למשה (בן מבורך) נגיד הגולה. הכלה: טורפה בת נתן, גרושה. החתן: צדקה בן יפת החזן. שמות העדים לא נשתמרו. מראה הכתובה, המעוטרת בפרחי ליליות (fleurs de lis) בשורה הראשונה של הכותרת, עומד בניגוד לנדוניה של טורפה — שהיתה בשווי 5 דינרים בלבד, מה שהופך אותה לאחת הנשים העניות ביותר המוזכרות בגניזה. תשלומי הנישואין הם 5 + 10 = 15.

מסמך הכולל את רשימת הנדוניה לקראת נישואיהם של סת אלעז ויתר הלוי, כתוב על קלף. הכתב הוא ידו של מבורך בן נתן בן שמואל. ערך הנדוניה מסתכם ב-530 דינרים, ובנוסף 50 דינרים עבור המאוחר (תשלום הכתובה הדחוי). על המסמך חתומים יפת בן אפרים וסעדיה בן יהודה, ואושר על ידי שמואל הלוי בן [סעדיה?] ואלעזר בן [...]. צירוף הקטעים נעשה בידי אלן אלבאום. בצדו השני של המסמך מופיעים שרבוטים שונים, ובהם כתב ערבי שטרם פוענח. (חלק מהמידע מבוסס על כרטיס המפתח של גויטיין.)

כתובה. לא הושלמה (אולי בשל טעות בשורות 4 ו-5). המקום: פוסטאט. התאריך: אלול א'תקנ"ב למניין השטרות, היינו 1241 לספירה. החתן: ישועה התלמיד בן שמואל הלוי. הכלה: סת אלרשידה בת ישועה התלמיד, יתומה ובתולה. במסמך נאמר גם כי הוא 'אירס' אותה, מה שמלמד שלא היו אירוסין רשמיים שקדמו למסמך זה. תשלומי הנישואין: 40 + 10 = 50. כתב היד דומה לזה של עמנואל בן יחיאל, אך אינו זהה לו. בצד האחורי רישומים שונים בערבית-יהודית ובכתב ערבי. (המידע מתוך כרטיסיית גויטיין.)

כתובה. שריד (פינה ימנית תחתונה). תיארוך: מחצית שנייה של המאה ה-11. השוליים מעוטרים באותיות קטנות מצטלבות ונקודות אדומות. האישה לא תצא מן הבית ללא רשות הבעל. מדובר בשתי אחיות. אם אחת מהן תעדיף להתגורר במקום אחר, היא תוכל להשכיר את חנותה רק לאחותה. אם תגענה להן תוספות לרכושן מן המגרב, שתי האחיות תחלוקנה בהן בשווה. חתומים: מראיות בן יוסף הכהן אב הישיבה; בנימין בן אברהם; יבקא(?) בן מנחם; יפתח בן [...]; וכמה נוספים. (המידע מתוך כרטיסיית גויטיין.)

רשימת בתים שבבעלות הקודש. תיארוך: בערך 1160 לספירה. השמש מחפוט' מציג רשימה של בתים השייכים לקודש, אשר עליו מוטלת האחריות לגבות את שכר הדירה מהם. הרשימה כתובה באותיות ערביות וכוללת 26 פריטים. לארבעה מהמתחמים מצורפת הערה נוספת המציינת כי הסכומים שחייבים שוכריהם כבר שולמו. הבתים מתוארים כאחבאס, כלומר הקדשות וקף, של היהודים לטובת המסאכין (העניים) שלהם. ייתכן שהרשימה חוברה לצורך הצגת הסכום המגיע עבור דמי החכירה של הקרקע (חכר). (המידע על פי גיל.)

כתובה למוברכה בת בנימין (מבארכה) ו[...] בן אהרון. הועדו על ידי יוסף בן שמואל, שלמה בן יוסף, אברהם בן מנחם, עלי בן דוד, יהודה בן צדקה ואלחנן אב בית דין (אלחנן בן שמריה, פעיל 994–1026 לספירה). מתוארך ביום החמישי בשבוע (השנה לא שמורה). הכלה הייתה נשואה קודם לכן. תשלומים: 5 + 5 = 10. סכום כולל: 80. בורסו יש טקסט ליטורגי יהודית-ערבי ועברי, אולי דרשה או קטע מסידורו של רב סעדיה גאון. השם 'סעדיה' כתוב למטה. (מידע מ-CUDL ומכרטיס האינדקס של גויטיין.)

דף כפול מתוך פנקס בית דין בכתב ידו של שמואל בן סעדיה הלוי. קשה לפענח את הכתוב בעמודים הקטנים. (האותיות הגדולות בכתב ראי המופיעות על גבי הטקסט הן העברת דיו ממסמך אחר, אשר הכיל גם מספר שורות נוספות של טקסט מוטבע שמקורן במסמך נוסף שמאז נקרעו.) בעמודים הגדולים מופיעה כתובה של עמרם בן ישועה הזקן וסת אלנסב, מתוארכת ליום חמישי, כ"ד בטבת אתע"ז למניין שטרות = 30 בדצמבר 1165, תחת סמכותו של הגאון נתנאל הלוי (פנים), ובה משתמר חלק מרשימת הנדוניה (גב).

מכתב מאישה הגרה בפוסטאט אל אחיה יוסף אלח'ראט' (?) באלכסנדריה. הכתיבה היא בערבית-יהודית, בעוד הכתובת על גב המכתב כתובה באותיות ערביות. הסופר נוקט שיטה לא רגילה ורושם את האות הערבית س באמצעות ש' עברית במקום ס' הסטנדרטית. שמועה אחת מסתובבת בקהילה, ולפיה אבו עמראן נישא לאישה, והשולחת מבקשת לדעת האם יש בה אמת אם לאו. נושא המכתב שהה לאחרונה בקוץ, ובידיו ידיעות שעשויות לעניין את הנמען. אחותו הבכירה של הנמען וכן הבתאללה שולחות אף הן את ברכותיהן.

כתובה. החתן: סהלאן בן אברהם, ראש קהילת הבבליים בפוסטאט. הכלה: אסתר בת יוסף בן עמרם הדיין. מקום העריכה: פוסטאט. התאריך: כ"ו באלול אלף שמ"ח לשטרות = 9 בספטמבר 1037. בין נכסי הנדוניה נכלל חצי חלק בבית של משפחת אלע'לאק. החתומים על השטר: יפת בן טוביה הלוי, "החבר בסנהדרין גדולה" יעקב בן שמואל, שלמה בן נתן, אהרן בן אפרים, [...] בן עמרם, צלח בן יוסף, אהרן בן משה, ומבארך בן ישראל. המסמך פורסם במקור על ידי אסף בכתב העת "תרביץ" 9 (1937), עמ' 30–32.

כתובה. החתן: חסן בן יפת. הכלה: ריّיסה בת מבשר. המקום: פוסטאט. התאריך: יום שני, 25 [...] שנת 1345 למניין השטרות = 1033/34 לספירה. מתנות הנישואין מסתכמות ב-3 + 15 = 18 דינרים, והנדוניה ב-32 דינרים. העדים: החזן יפת בן דוד בן שכניה; יצחק בן סעדיה; פרח בן אברהם; הפרנס הלל בן סהל; עמרם בן יפת; שלמה בן מבשר; כלב(?) בן מוהוב הלוי; ח'ליף בן ח'לף; שמואל בן שמואל. (חלק מהמידע מבוסס על הערותיו וכרטיס המפתח של גויטיין, וכן על מד' סוס' ג', עמ' 415.)

כתובה בכתב ידו של הלל בן עלי (פעיל בשנים 1066–1108 לספירה). מתוארכת ליום שלישי, כ"ח באלול שנת 14[.] לשטרות, כלומר לא לפני 1089 לספירה ולא לאחר 1108 לספירה (על פי טווח שנות פעילותו של הלל בן עלי). ייתכן שניתן לצמצם את התיארוך בצורה מדויקת יותר על פי הצלבת יום השבוע עם התאריך בלוח השנה. שם החתן: עיאש בן [...]. שם הכלה: [...] בת ברכות. תשלומי הנישואין: 3 + 10. הכתובה כתובה בכתב יד יפהפה ומעוטרת בכותרת מקושטת ובה ציורי שושנים (פלר-דה-ליס).

מסמך משפטי, המזוהה בתוכו בשורה 28 כ"שטר מתנה". מתוארך לא' בתמוז ה'תק"ט = 17 ביוני 1749, ממוקם בקהיר. דוד בן נעים מסדיר את עיזבונה של אשתו אשכנז (ובפרט את תנאי כתובתה) לאחר מותה, ומייעד חלק מכספי הכתובה כמתנה לבנם מרדכי כאשר יגיע לגיל עשרים. הערך המקורי של הכתובה היה 300 זרי מחבוב. המסמך חתום בידי דוד בן נעים, ומאומת על ידי אברהם נח ועד נוסף שזהותו לא זוהתה. רב הקהילה ניסים שלמה אלגאזי (1670–1761) חתם אף הוא בתחתית המסמך לאישור תוקפו.

דין וחשבון של הקודש: הוצאות בנייה, בסביבות 1040. רשימת הוצאות, כתובה בכתב יד נאה בידי יפת בן דוד בן שכניה. במסגרת העבודות מכינים חומרים להקמת תקרה, ולצידם מצוינים גם עבודה על "תופס רוח" (בּאד'נג' — מתקן אוורור), טיוח, אספקת חימר ועבודות ביוב. תשלום עבור החימר נעשה לאחר שקילתו בידי "הנוצרי" — ככל הנראה קופטי, שכן הקופטים היו מעורבים מאוד בעבודות בנייה. מוזכר במפורש מתקן ה"באד'נג'" (תופס רוח). (המידע על פי גיל, Documents, עמ' 187 #18)

רשימה של שמות אישיים ושמות משפחה, ככל הנראה רשימת נזקקים לחלוקת צדקה. כתובה בכתב ידו של חלפון בן מנשה הלוי (1100–1138). בין השמות המופיעים ברשימה: החזן יוסף בן ח[...]; מחפוז' אלח'יאט (החייט); קרובו של אבן אל-[...]; המלמד (העיראקי?); גיסו יחיא; [...] בת אבו יעקב; גרושתו של אל-דביקי(?) ואמה; אישה מן העיר מליג' (אל-מליג'יה); נצ'יר בן ת'אבת; אם ח'ליף; סעיד אל-מליג'י; אל-אפרנג'י; והחזן אבן אל-מאד'ב(?). (חלק מן המידע מבוסס על קטלוג CUDL.)

מסמך ממלכתי, כנראה צו מגורם עליון או תשובה/כתב (תוקיע) לעצומה. (יש אמנם טיוטת עצומה בוורסו של מסמך זה, אם כי נראית חלקית וכתובה מאוחר יותר.) תכונה בולטת בדיפלומטיקה היא שהעלאמה (חתימת/סמל הפקיד שהוציא את המסמך) כתובה בין שורות 2 ל-3, שם השאיר הסופר מרווח גדול. המסמך עוסק בטאהר בן איברהים (או אולי ט'אפר?) ובתעסוקתו הממשלתית (ח'דמה). ביטויים נבחרים: 'מאז הסתמכתי על טאהר (ט'אפר?) בן איברהים ישמרהו האל בתפקיד... לשמש כפקיד על שמירתה...'

ככל הנראה כתובה מתקופה מאוחרת. לפנינו שתי תוספות (אדנדה) המפרטות חיובים שונים של החתן יחיא. סביר להניח שהכתובה המקורית עצמה הייתה בחלקו העליון של הדף. למסמך מסגרת מעוטרת וצבעונית. הלשון הלא-פורמולאית היא עברית, והכתב הוא ספרדי. במחקר נוסף ייתכן שניתן יהיה לשער את תיארוך הקטע על פי חתימת הסופר (המסומנת בבירור "סופר"). חתימת הסופר מופיעה פעמיים בקטע, ומתוך השוואת הקשירות בין שתי החתימות ייתכן שהשם הפרטי הוא שלום ושם המשפחה ?__ביגאג'.

רשימת שמות וסכומי כסף בגרוש כסף (המילה "גרש" כתובה בראש הטור הימני). בין השמות המופיעים ברשימה: מוסא מנצור, נסים כוריאל, מוסא זכאי, חיים חולי, בנימין קודסי, ורבים אחרים. בחלקו הימני של הקטע נראית עדיין שארית של חוט תפירה, המעידה כי היה כרוך בעבר כחלק מפנקס רחב יותר או מאוסף מסמכים. על פי הפלאוגרפיה, התיארוך הוא למאה ה-17 או ה-18. בצדו השני (verso) מופיעה רשימה נוספת, וייתכן שבתחתית מופיעה גם חתימה הפותחת בתואר העברי המקובל "הצעיר".

(א) תוספת (פצל) לכתובה הנוגעת למתנה שהעניק הרופא אבו אלסרור ססון לבתו בעת אירוסיה (קידושין), והיא חצי מרבע של בית גדול שהיה בבעלותו ובבעלות אחיו (או לחלופין רבע מהבית, כלומר חצי מחצי). המתנה ניתנה לעולמים, ובלבד שאבו אלסרור לא יידרש למכור את חלקו כדי להתפרנס. (ב) תוספת (פצל) ככל הנראה לרשומה משפטית אחרת שאינה קשורה, הנוגעת לאב שנפטר והתנה שבתו וכל רכושה יישהו אצל אחי האב, שמונה להיות אפוטרופוס שלה. (ג) רשימת מצאי הקשורה לעיזבון.

רשימה של 42 ספרי שירה לפחות, כולם נקראים "דיואן" או נפתחים בכותרת "מן שִעְר [פלוני]" (משירת [פלוני]). הרשימה כתובה בכתב ערבי. בין המשוררים הנזכרים: טַרַפַה, עַנְתַרַה, אל-פַרַזְדַק, אל-שַׁמַּאח', אל-קֻטַאמי, אבו נֻוַאס, אבן אל-רומי, כֻּשַׁאגִ'ם, וטַאהִר אל-חַדַּאד. תחת רוב הערכים מצוין "ג'ז ואחד" (כרך אחד), ובחלקם, כגון הדיואן של אבן אל-ח'אזן אל-כאתב, מצוין "ג'זאן" (שני כרכים). הקריאה של הרשימה נמסרה באדיבותו של בוריס ליבּרֶנץ.

רשומת בית דין. זהו העתק של כתובת הנישואין בין שמואל בן נסים הכהן לבין פאיזה בת יוסף, שנערכה במקור ביום שלישי, ב' בחשון א'שנ"ז למניין השטרות = 15 באוקטובר 1045. ההעתק של הכתובה נפתח בהצהרה שלפיה פאיזה הופיעה בפני בית הדין וביקשה מהדיינים להעתיק את הכתובה אל פנקס בית הדין ('שִׁמּוּשׁ'), כדי שתשמש לה כראיה, משום שבכוונתה לשלוח שליח שיתבע עבורה גט וכן את המֻאַחַ'ר שלה (החלק המאוחר של מתנת הנישואין). המידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין.

פנקס אירוסין (53b לפי פרידמן) בין מנצור ב. [...] ב. יצחק ב. סעיד ב. פינחס לזהרה בת יעקב הכהן הסופר. אחד מארבעה שברים מפנקס בית הדין של הקהילה הבבלית בדמשק (T-S 16.181, T-S AS 146.66, T-S NS 320.108, ו-T-S 12.592). מתוארך: 4693 לבריאת העולם (= 932/33 לספירה). שבר זה מכיל ארבעה מסמכים עצמאיים, מס' 53a-d. מסמכים 53a, 53b ו-53c הם פנקסי אירוסין. מסמך 53d הוא כתובה, שנכתבה בעת ה'נישואין'. (פרידמן, נישואים יהודיים, כרך 2, 401-35) EMS

קטע מכתובה. כתוב בידו של מבורך בן נתן (חלק מחתימתו שרד). מנויים בו חלק מפריטי הנדוניה וערכיהם. כרטיסיית הקטלוג של גויטיין מדגישה שמכיוון שמדובר בפירוט מלאי (להבדיל מרשימת נדוניה?), המחירים הם אמיתיים. מוזכר סכום של שלושים דינרים כמנהג המדינה. עדים: ברכו[ת בן יפת] מכת"ם, יצחק בן [...], מנשה בן [...], מבורך בן נתן. בצד האחורי ישנם רישומים של חשבונות בכתב ערבי ובספרות יווניות/קופטיות. (חלק מהמידע מתוך כרטיסיית הקטלוג של גויטיין)

תקציר של חוזה נישואין. המקום: פוסטאט. התאריך: י"ד באלול א'תמ"ה לשטרות, היינו אוגוסט 1094 לסה"נ. החתן: יכין החזן. הכלה: סת אלכל, בתולה. התשלומים בכתובה: 50 + 105 = 155 דינרים. הקטע מכיל גם טיוטות של מסמכים משפטיים שונים (אחד מהם עוסק בשכירת בית בקצר אלשמע ובסכום של 125 דינרים; אחר עוסק בטענתו של אבו אלסרור שהגיע לפוסטאט עם 25 דינרים והוציא אותם עד תום), וכן מכתבים (אחד מהם ממוען לדיין הנקרא אלרייס), ורישומים רבים נוספים.

רקטו: כתובה שלמה. מתוארכת ליום שני, כ"ז בסיוון א'תל"ט למניין השטרות, הוא 27 במאי 1128, ברשותו של מצליח גאון. נכתבה ונחתמה בידי חלפון בן מנשה. החתן: שלמה בן עובדיה הכהן. הכלה: ע'מאאם בת ברכות/ברכאת, בתולה. תשלומי הנישואין: 5 + 25 דינרים. הסכום הכולל (יחד עם הנדוניה): 76 דינרים ו-25 זוזי כסף (דרהמים?). העדים הנוספים: עלי בן יחזקאל הכהן; משה המלמד בן יהודה; יחזקאל בן נתן; יוסף בן חלפון הכהן; חלפון בן ע'אלב; ונתן בן שמואל.

צוואה כמעט שלמה, כתובה על חתיכת קלף קטנה. המצווה: אבו אלפרג' בן מערוף הבשׂם. (בנו פצ'אא'ל מופיע במסמך אחר כמה עשורים לאחר מכן.) המקום: פוסטאט. התאריך: העשור האמצעי של חודש טבת שנת 1441 למניין השטרות = 1129/30 לספירה. אבו אלפרג' מעניק לאשתו את כתובתה, את רכושה המופקד ואת השליטה בכלי הבית — ובכלל זה הוא מזכיר במפורש את הבית בזקאק אלתֻ'רמֻס — וכן את ירושת ילדיהם. הצוואה נכתבה ונחתמה בידי נתן בן שלמה הכהן; אין חתימה נוספת.

קטע ממכתב בערבית-יהודית בכתב יד גס. ממוען לקהילה או לקבוצת זקנים (שיוככם שצ). השולח מדווח שהעניק רשות לשני אנשים בנוגע לעניין כלשהו, אולי לדבר עם אדם שלישי (פקד אשרית להמא יכלמאה), וכי "הוא בא אל אשתו ובתו, ולא רואה (או: לא נראה) בהם אלא טוב, אבל אם הוא לא יבוא...". בהמשך מופיע משהו על "כל מי שמשתתף עמו או נושא ונותן עמו" (אן ישארכה או יעאמלה אן יקצד . . . ). בצד האחורי כתובה האלפבית העברי. (חלק מן המידע מבוסס על CUDL)

מסמך משפטי שנכתב ונחתם בידי חלפון בן מנשה הלוי (פעיל בשנים 1100–1138 לסה"נ). המסמך גדול אך משובש, ורק סופי השורות שרדו. מדובר בצוואת שכיב מרע. נזכרים בו: "אחד מהם (מבניו?), ושמו דוד"; "מריבות ומשפטים ביניהם (בין בניו?)"; פוסטאט; וסכום של דינרים, שמתוכם 8 הם תשלום הכתובה המאוחר (ככל הנראה לטובת אלמנתו לעתיד). על המסמך חתומים חלפון בן מנשה ו[...] בן יפת, וכן חותמים נוספים ששמותיהם חסרים. את הקיום חתם יצחק בן ע'אלב החזן.

רשימה ארוכה של גברים, כתובה בצורה לא-סדירה ומחוקה ברובה. במקרים רבים נוספו לצד השמות סכומים כמו 1/3 או 1/4 (דינרים) ו-5 קיראטים; במקרים אחרים אדם אמיד ערב לתשלום — כגון הבנקאי הבולט אבו אלעלא בן שעיא, המופיע כערב (טור II, בערך שורה 27). בכמה מקומות נוספו המילים "ירחמו אללה" ("ירחמהו האל"), שמשמען כי מס הגולגולת נדרש להיגבות עבור אנשים שנפטרו כשהם חייבים בו לאוצר המדינה. הצד השני של המסמך (verso) מהווה רשימה נפרדת.

מכתב בכתב ערבי ובכתב עברי משנת 438 לה'ג'רה (1046/1047). פתיחת המכתב על נימוסיה כתובה בשורות רבות בכתב ערבי, ביד דיוואנית קליגרפית עם ריווח רחב בין השורות. כאשר המכתב עובר לכתב העברי (יהודית-ערבית), הדיון נסב על עניין הנוגע לאויבים אחדים של הכותב ושל הנמען. במאמרה של מאירה פוליאק על מקורות ספרותיים דו-כתביים מגניזת קהיר מופיעה מהדורה לא מדויקת של החלק הערבי וכן שגיאות בחלק היהודי-ערבי; הקריאות במהדורת PGP עדיפות.

רשומת בית דין מפוסטאט/קהיר, מתוארכת לחודש שבט ה'ש"ז (1546/47). העניין הנדון הוא תשלום הכתובה לאסתר, אלמנתו של משה קסטרו, וחוב שהיה חייב למשה המנוח הסוחר הידוע אברהם בן שאנג'י, שאף הוא כבר נפטר. ראשיתה של הפרשה בירושלים, כאשר האלמנה תבעה משמואל בן אברהם אבן שאנג'י לפרוע את חובו של אביו בסך 80 דוקאטים ונציאניים. בשלב מאוחר יותר הובא העניין בפוסטאט/קהיר לפני הדיין דוד אבן אבי זמרא. למידע נוסף ראו מהדורתו של א' דוד.

רקטו: מכתב אל שלמה החסיד. רוב התוכן אבד. ברקטו ישנו גם קטע טקסט קטן בפינה אחת, בכתב יד אחר, המזכיר את המילה "הפסד" (מנוקדת), וכן כתובת הכתובה הפוך בתחתית הדף, השייכת למכתב שבוורסו. הכתובת מופנית אל הנגיד אבו אל-חסן בן מ[...] ונשלחה על ידי מאיר בן יעקב מנרבונה. וורסו: נראים שני קטעי טקסט, אחד מהם מופיע במראה (הפוך), אך מעט מאוד ניתן לקרוא. ייתכן שחלקים מדפים שונים נדבקו זה לזה. ראו גם את כרטיס ההערות של גויטיין.

שטר כתובה. בכתב ידו של הלל בן עלי (פעיל בשנים 1066–1108). קטע מצד שמאל של כתובה דארכסא (כתובה דארכסא) — כתובה שנכתבה כתחליף לכתובה שאבדה. שם הכלה הוא מליחה בת שלמה. שם החתן לא השתמר. קטע קטן נוסף מתעד הסכם בין מליחה בת שלמה (קרוב לוודאי אותה אישה) לבין בעלה, וככל הנראה נכתב בידי אברהם בן נתן אב (השוו לחתימתו על מסמך אחר). על סמך כך ניתן לתארך את הכתובה לשנים 1098–1108 לסה"נ, התקופה שבה שני הסופרים היו פעילים.

כתובה רבנית מתוארכת לשנת [13]56 לשטרות, היא שנת 1044/45 לספירה. החתן: ת'אבת בן יעקב. הכלה: [...] בת אבו אלפרג' (על פי רישום התיוק בגב המסמך). במסמך מוזכר סכום של 20 דינרים, אולם הצד הימני של הכתובה חסר, ולכן קשה לשחזר את הסכומים של כל אחד מרכיבי תשלומי הנישואין (מוהר, נדוניה ותוספת). בין החתומים כעדים: [...] בן חלפון; בנימין בן מבורך הכהן; יפת בן דוד החזן; שלמה בן יוסף. חלק מן המידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין.

שריד של כתובה. שם הכלה: סת אלמג'ד. הכתובה מעוטרת בעיטורים גאומטריים דקים בצבע אדום ובמסגרות. בצדו האחורי של הקטע מופיע מסמך משפטי קשור, הנושא את התאריך סיוון א'תקנ"ו לשטרות, הוא שנת 1245 לסה"נ. גויטיין מסכם את תוכנו: כאשר הבעל ירש מאביו חצי בית, ביקשה ממנו אשתו שיעביר אותו אליה תמורת [...]. לאחר העברה זו לא נותרה לו כל חובה נוספת כלפיה בענייני הנדוניה או מאוחר הכתובה. (לפרטים נוספים ראו בכרטיסייה של גויטיין.)

הצד הקדמי מכיל שאלה הלכתית-משפטית בעניין מכר וריבית, כתובה על קלף. תיארוך: ראשית המאה ה-11. הצד האחורי נושא כתובת דהויה בכתב ערבי, הממוענת לפוסטאט, לאבו אלפרג' (יוסף בן יעקב) אבן עוכל, אשר יעבירה אל [...], לידי אבו אסחאק אבראהים בן יעקוב (ייתכן שמדובר באותו אדם המוזכר במסמך נוסף). נוסח הכתובת: الفسطاط الى ابي الفرج عوكل ادام الله عزه لينفذ الى ال . . . . الى ابي اسحق ابرهيم بن يعـ[ـقـ]ـوب ايده الله ان شا الله

מסמך משפטי שנכתב ונחתם בידי חלפון בן מנשה. מתוארך ליום שני, ט"ו באייר א'ת"מ למניין השטרות, שהם 1129 לספירה. המסמך עוסק בחפצי הערך (אעלאק) מתוך כתובה שהיו ברשותה של אישה ששהתה אצל אחותה (שורה 15). חלק מהחפצים היו ברשות אביה, אברהם הכהן. הקטע נפתח בסופה של רשימת החפצים (שורות 1–8). תפקידו של פרחיה (שורה 18) אינו ברור. על המסמך חתומים גם בן נתן בן שלמה הכהן ונתן בן שמואל החבר. (המידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין.)

כתובה. רק חלק מהחתימות שרדו, יחד עם קיום הכתובה. עדי המסמך המרכזי הם: עולה בר יוסף הלוי; משה בר יהודה; והמלמד יצחק בר חיים נפוסי (עולה הלוי ביר יוסף משה בר יהודה יצחק המלמד [ביר חיי]ם נפוסי). עדי הקיום הם: אברהם בר שמעיה החבר; יצחק בר שמואל הספרדי; משה בר צדוק; ולפחות שני שמות נוספים, האחד כולל את השם "יאשיהו" והשני "עלי הלוי" (אברהם בר שמעיה החבר נין שמעיהו יצחק ביר שמואל הספרדי משה ברבי צדוק ועוד שם אחד).

מכתב. ייתכן שנשלח מיַעקוב בן יצחק לאמו (שורה 3: "אני מבקש מהאל שיגזור על אמי בריאות טובה"), אך הזיהויים האלה אינם ודאיים. נכתב בערבית-יהודית, כשהבסמלה כתובה בכתב ערבי. כל המכתב, או לפחות מה שעדיין ניתן לקריאה ואינו דהוי מדי, הוא הזמנה למגוון רחב של חומרי רוקחות ותרופות (materia medica). בצד השני (verso) מופיע טקסט ספרותי, ובו בין היתר קטע אחד העוסק בהלכות מקח וממכר וקטע נוסף העוסק בהלכות הוצאה (טלטול בשבת).

חלק מכתובה. הכלה: סת אלכפר בת צדקה הכהן (סת אלכפר). החתן: [...] בן אברהם. מתוארך לשנת 14[.]8 (כלומר 11[.]6–7 לסה"נ). מקום: פוסטאט. כתב היד הוא של מבורך בן נתן (פעיל בשנים 1150–81), ולכן ניתן לתארך את המסמך לאחת מהשנים 1156/57, 1166/67 או 1176/77 לסה"נ. שמות העדים לא השתמרו. ניקוד ערבי מופיע מעל מילים בודדות, וחלקים שונים של רשימת הנדוניה מסומנים באמצעות סימנים. (המידע מבוסס על CUDL ועל כרטיסיית גויטיין.)

כתובה דהויה מקהיר, מיום 25 במרץ 1811 (כ"ט באדר ה'תקע"א). הכתובה נערכה בין ניסים לאסתר המכונה שרה, וסכום התשלומים הנישואיים הכולל בה הוא 150 ריאל. חלק ניכר מרשימת הנדוניה עדיין קריא, ובו מצוינים פריטים כגון: גלימת כותנה (ענת[רי]את קוטנ[י), סל בד בסגנון חאלבּי (בוק[ג]ה קומאש חלבי), שמיכה תימנית (לחאפ ימני), ועוד פריטים רבים אחרים. חתימתו של הסופר יחזקאל חפץ בקושי נראית במרכז הכתובה, במקום שבו חתם בשם החתן.

רשימת נדוניה בערבית-יהודית. שריד מהחלק התחתון של המסמך בלבד, בכתב יד גולמי ולא מיומן. בין הפריטים המופיעים ברשימה: בד דֻסְתַרִי/תֻסְתַרִי (מתוצרת תוסתר), בגדים נוספים, וכן שפחה ששוויה הוערך ב-30 דינרים. תשלומי הכתובה — המוקדם והמאוחר (מֻקַדַּם וּמֻאַח'ר) — מסתכמים יחד ב-150 דינרים. פריטי הנדוניה המפורטים במסמך מוערכים ב-188 דינרים, אם כי יש לציין שכל פריטי התכשיטים חסרים, ורק סופה של רשימת הבגדים השתמר.

רשימת הזכרה (אזכרה), הכוללת את "הבחור יעקב שנהרג על ייחוד השם". בצד ה-verso מופיעה רשימת הזכרה של "בני אלמשנקץ", המוכרים מרשימות נוספות מן המאה ה-13 — שלוש רשימות מקבילות שכולן מתוארכות לעשורים הראשונים של אותה מאה. נכס "הידוע בשם אבן אלמשנקץ" מוזכר בשטר משפטי בערבית משנת 1209. אברהם בן שלמה בן סעדיה "הידוע כאבן אלמשנקץ" הוא החתן בכתובה משנת 1292. רשימת ההזכרה הנוכחית נפתחת בסעדיה ובניו, וביניהם שלמה.

קטע מכתובה המתעד את נישואיהם המחודשים של בני זוג גרושים. הכתובה נכתבה בתשרי בשנת 137_ למניין השטרות, כלומר בין 1058 ל-1067 לספירה. מתנת הנישואין נקבעה על 1+5 דינרים [סך הכול נרשמו שישה דינרים, והחלק של האחד שרד, כך שניתן להסיק שהחמישה מופיעים בחלק החסר]. גויטיין מעריך כי שווי הנדוניה הכולל היה בסביבות 30 דינרים, שכן השריד שלפנינו מהווה כשליש בלבד מהרשימה המקורית: שמונה פריטים בערך כולל של 10 דינרים.

שימוש ראשוני: התכתבות רשמית בכתב ערבי, המזכירה את אבן אלסלאר (הווזיר של אלט'אפר, 1149–53 לספירה). דורש בחינה נוספת לגבי תוכנו. שימוש משני: טקסט ספרותי בכתב ערבי, או אולי נוסחאות משפטיות. אחד מבלוקי הטקסט נושא את הכותרת "נסכ'ת כתאב צדאק" (העתק של שטר כתובה), מה שעשוי להישמע כשטר כתובה, אולם הוא מורכב ברובו מאמרות חסידוּת ואדיקות דתית. בצד השני (בשורה הלפני-אחרונה) מצוטט פסוק מהקוראן, סורה 59 פסוק 21.

רשימת תורמים לצדקה, כתובה באותיות גדולות, ככל הנראה מיועדת לתצוגה. בצד אחד שישה אנשים תחת הכותרת "יום ראשון" ועשרה נוספים תחת הכותרת "יום רביעי". בצד השני רשימות בכתבי יד שונים: "יום שני" (עשרה אנשים), "יום חמישי" (שנים-עשר), ו"יום שלישי" (אחד-עשר). נראה שמדובר בשמות הגבאים שאספו את נדבות השבוע. רק אדם אחד, יעקב בוחן המטבעות (אַסַּאי הכספים), שירת פעמיים. מתוארך לתקופתו של דוד ב"ר אברהם ב"ר הרמב"ם.

החלק העליון של כתובה. מתוארך לשנת 1445 לשטרות, היא שנת 1133/34 לסה"נ. יש לציין כי בעבר תוארך הקטע לחשון 1435 לשטרות, אך לא ברור מדוע — שכן שנת השטרות מופיעה בבירור בשורה הראשונה. רק תחילת המסמך השתמרה. הכלה: טֻרְפָה, גרושה מן האירוסין (מתרכתא מן הא[רוסין]). על פי כרטיסיית האינדקס של גויטיין, אין כל קשר בין טֻרְפָה זו לבין אישה בשם זהה המופיעה במסמך אחר, אשר כבר הייתה גרושה מנישואין בשנת 1124 לסה"נ.

חלק מכתובה. הכלה: מֻאניסה בת [...] (מונסה), והחתן [...]דנאן בן אברהם. תשלום הנישואין הוא 5+10. פרטי הנדוניה ששרדו מגיעים לסך של 22 דינרים, אולם ברור שחסרים מן הסכום הזה פריטים רבים. התאריך לא השתמר. בין העדים החתומים: שמואל בן אהרן הכהן, [...]יה בן יוסף, יהודה בן יפת הכהן, שעיא בן רחים, יאפת בר נתאל (=יפת בן נתנאל?), שלמה בן יצחק, ושבת בן צלח. כתב היד הוא של יפת בן דוד (פעיל בערך 1014–1057 לסה"נ).

מסמך משפטי. שריד קטן ממסמך משפטי, ככל הנראה שטר שחרור מתביעות. בטקסט מוזכר סכום של 9 דינרים. המקום: פוסטאט. חתומים על המסמך מצליח בן שמואל (שחתום גם על כתובה מן המאה ה-11) ושלמה בן סעדיה (שחתום גם על מסמך משנת 1026). ייתכן שהמסמך נכתב בידי אותו סופר, יפת בן דוד החזן. ראו אלינער ברקת, פנקסים של בית דין הירושלמיים מן הגניזה במחצית הראשונה של המאה האחת-עשרה, HUCA, 69 (1998), עמ' 13–18 [המדור העברי].

מכתב מהלאל, השוהה באלכסנדריה, אל אלשיח' אלנג'יב בן מפצ'ל בן אלדיאן בפוסטאט, הממוען לחנותו של אבן אלעודי בסוק אלעטארין (שוק הבשמים). המכתב כתוב בערבית-יהודית, ואילו הכתובת על גב המסמך כתובה בערבית. תאריך משוער: סוף המאה ה-12 או ראשית המאה ה-13. תוכן המכתב מעורפל למדי: הכותב מביע הסכמה עם הדברים שכתב לו הנמען ומצהיר כי הוא עומד לרשותו. במהלך הדברים מוזכר אדם כלשהו שתובע (או יחאגג' ען) את אבו נצר.

פנקס אירוסין (53c לפי פרידמן) בין הלל ב. אהרון הלוי לתמה בת יצחק. אחד מארבעה שברים מפנקס בית הדין של הקהילה הבבלית בדמשק (T-S 16.181, T-S AS 146.66, T-S NS 320.108, ו-T-S 12.592). מתוארך: 4693 לבריאת העולם (= 932/33 לספירה). שבר זה מכיל ארבעה מסמכים עצמאיים, מס' 53a-d. מסמכים 53a, 53b ו-53c הם פנקסי אירוסין. מסמך 53d הוא כתובה, שנכתבה בעת ה'נישואין'. (פרידמן, נישואים יהודיים, כרך 2, 401-35) EMS

שאילתה משפטית, או שתי שאילתות, או אולי שתי טיוטות של אותה שאילתה. כתובה באותיות ערביות. פותחת במילים "מא יקולו אלסאדה אלאאמה...". עוסקת באלמנה (יהודייה?) שיש לה ילדים קטינים והיא קיבלה מזונות מעיזבון היתומים(?) מדיין יהודי(?). השאילתה המשפטית נראית מופנית אל פקיד פאטמי בשל פתיחתה "אלסאדאת אלאאמה", שהיא בדרך כלל פתיחה של שאילתה משפטית אסמאעילית. (המידע מכרטיסייתו של גויטיין.) זקוק לבחינה נוספת.

רקטו: פירוש בעיקרו דקדוקי לרות ג׳:15–ד׳:8. בקולופון שבסוף הטקסט מכונה החיבור "אלפאט׳ מגלת רות", ושם הסופר נמסר כאהרן בן עלי הכהן. ורסו: הפסקה הראשונה נראית כרשימת ספרים בערבית-יהודית, ובה מוזכרים ספר במדבר, קונטרס ובו טקסט פרשת השבוע מצורע (ויקרא י״ד:1–ט״ו:33), וכן סעדיה. הפסקה השנייה כתובה בכתב ערבי. הקולופון כתוב בכתב מרובע גדול. הרקטו והוורסו נכתבו בשתי ידיים שונות, והוורסו קריא בקושי רב.

כתובה קראית. התאריך והמיקום לא נשתמרו, אך העיר שבה נערכה הכתובה ממוקמת ליד "ים מלוח" (אולי הים התיכון או ים המלח). תיארוך משוער: ראשית המאה ה-11. החתן: מבורך בן שמואל. הכלה: סת אלאהל. חלק מרשימת הנדוניה השתמר. בא כוחה של הכלה הוא עלי בן שלמה, ועל מינויו העידו מימון בן פצ'יל ובנו שלמה בן מימון. חתומים על המסמך: מבארך בן חסין; שילה/שלא בן מבשר הכהן; מבורך בן יפת; מבשר בן אברהם; ושלמה בן יוסף.

שני קטעים של כתובה אחת. הכלה: אם אלפרג', בתולה. החתן: טוביה בן ___. רשימת הנדוניה כוללת ענק זהב עם תליון טיפה (בשווי 5 דינרים), צמיד זהב לפרק כף היד (בשווי 5 דינרים), זוג חצעדות כסף לקרסוליים, משי סיני אדום, מעיל, חמש כותונות, גלימה, צעיף, שני מטפחות ראש, שמונה כריות צבעוניות, בגד קל משקל, שטיח טברי, כלי לקירור, וכוס. שווי הנדוניה למעלה מ-105 דינרים. (המידע מבוסס על CUDL ועל מהדורת פרידמן)

טיוטת חשבון של הקדש, כתובה באותיות ערביות ככל הנראה בידי יפת בן דוד בן שכניה על גב המסמך, ככל הנראה לאחר שהפנים היה מוצג בבית הכנסת במשך חודשים אחדים. הפרנס רושם את סך ההכנסות השנתיות, בזהב ובוואריק (מזומן/כסף). ההכנסה בזהב הייתה נמוכה מהצפוי, ואילו זו שבוואריק הייתה גבוהה מהצפוי. מצוינים גם מספר פריטי הכנסה נוספים וחובות. החשבון הסתיים ב-30 באוגוסט 1041. לצד הפנים של המסמך, ראו PGPID 517.

כתובה. המקום: פוסטאט. התאריך: אדר א'תכ"ב למניין השטרות, כלומר פברואר–מרץ 1111 לספירה, בתקופת סמכותו של הנגיד מבורך בן סעדיה (שנפטר בדצמבר של אותה שנה). החתן: סלאמה המשוחרר. הכלה: שמה חסר; בתולה. תשלומי הנישואין: 3 + 10 = 13 דינרים. הנדוניה כללה את מחיר מחצית הבית (במזומן 14 דינרים) וכן בדים, רהיטים וכלי בית (לפחות 20 דינרים); הסכום הכולל אינו משתמר. (המידע מבוסס על CUDL וכרטיסיית גויטיין.)

שימוש מקורי, ככל הנראה: מכתב ביהודית-ערבית. תיארוך: ככל הנראה המאה ה-11 או תחילת המאה ה-12. שבר (רצועה אנכית מהצד הימני של הצד הפנימי). השולח עשוי להיות הלל. הכתובת כתובה בחלקה בצד החיצוני ובחלקה בתחתית הצד הפנימי ('לפוסטאט, בעזרת ה'') ושם אבו יוסף מופיע בתחתית הצד הפנימי. המכתב מזכיר את אבו יעקוב, שנראה חולה; אבו אסחאק; הוראות למכירת משהו; ומשהו שסיידי/סידי הכהן אומר. לא שמור הרבה נוסף.

מכתב מצדקה בן יוסף אלמקדסי, השוהה בדמשק, אל אבו אלפצ'ל(?) בן עבד אלסיד בן אלחסן(?) הרופא (אלמתטבב), בפוסטאט. הכתוב בערבית-יהודית, ואילו הכתובת על גב המסמך כתובה בכתב ערבי. מטרת המכתב היא להזכיר לנמען את האהבה השוררת ביניהם ולעורר אותו לקיים את הבטחתו לבוא ולשהות עם הכותב בדמשק. בצד ב', נוסף על הכתובת, מופיעים שניים או שלושה מרשמים רפואיים. הכתובת דהויה מאוד, ולכן קריאת השמות אינה ודאית.

כתובה. המקום: קהיר. התאריך: יום חמישי, כ"ג באב שנת 1394 למניין השטרות, היינו 1083 לספירה. הכלה: כופייה בת טאהר. החתן: בנימין בן משה. בני זוג עניים מאוד — התוספת על מוהר החובה היא 3 + 5 = 8 דינרים בלבד, וללא נדוניה כלל. חתום על ידי צדקה בן מנצור הכהן. (המידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין.) בצד האחורי שתי שורות קצרות בכתב ערבי המתייחסות לפריטים בצבעים שונים (ירוק, כחול) — משמעותן אינה ברורה.

מכתב ביהודית-ערבית. השולח והנמען אינם ידועים; ככל הנראה שופט אחד או פקיד קהילתי כותב לאחר. הפינה השמאלית התחתונה חסרה. אבו ל-פרג' נפגש עם השולח וסיפר לו שהוא יוצא לנסיעה וכי הכתובה עדיין לא נמצאה. נראה שהיא הופקדה אצל אבו זכריא אבן סֻע'[מאר?] אך מישהו לקח אותה ממנו. השולח מציע פתרון הכולל הופעת האישה בפני בית הדין ועריכת מסמך חדש (אלי חית ירסם להא ויקני מנהא) ומחילה על תביעות כנגד אדם.

חוזה נישואין מחודש (כתובה). שריד מקטע (פינה ימנית עליונה). בכתב ידו של חלפון בן מנשה הלוי (1100–1138). התיארוך: תחת סמכותו של מצליח גאון (1127–1139), ומכאן 1127–1138 לספירה. אלעזר בן שמריה נושא מחדש את גרושתו חסנה בת סעדיה הלוי. לכתובת הנישואין הקודמת שלהם משנת 1126 לספירה ראו את המסמך המאוחד הכולל את הקטעים שאוחדו תחת PGPID 7715. (המידע מבוסס על משה יגור וכרטיסיית הקטלוג של גויטיין.)

כתובה. המקום: קהיר. התאריך: יום שישי, ג' בטבת ה'תקפ"א = 8 בדצמבר 1820. הכלה: סוסאר (או סוכאר?) בת יהודה נבאלי. החתן: משה בן יעקב חביב. הנדוניה נקובה במטבע מדין (medin). העדים החתומים הם חיים גריאני (גריאני) ומאיר בן-נעים, שחתם בשם החתן וככל הנראה גם כסופר/עד בפינה הימנית התחתונה של המסמך (ניתן לזהות בה ליגטורה מעוטרת זהה לזו המופיעה בתחתית חותמו). כותרת הכתובה רומזת לפסוק מרות ד', יא.

ארבעה קטעים של כתובה משנת 1106. הכלה היא סית אלדאר בת יפת, והחתן הוא עלי בן יחזקאל החבר בסנהדרין גדולה. הכתובה כוללת גם רשימת נדוניה. החתומים על המסמך הם: מבורך בן יצחק, יצחק בן ע'אלב, אפרים בן ששון, א[ברה]ם בן שבתי, יצחק בן שמואל, אליה בן דניאל, ישראל בן שלמה, שמריה הכהן בן נתן, יוסף בן יצחק (שם אביו השתמר רק בחלקו), וחלפו[ן] בן מבורך (בכתב יד גס מאוד ובשגיאת כתיב — "חלפו בר מברך").

תחליף לכתובה שאבדה (אירכסא). המקום: בעלבק שבבקעת הלבנון, המתוארת במסמך כ"בעלת אשר בבקעת הלבנון תחת הר חרמון". התעודה מתוארכת ל-כ"א באב א'תקס"ד למניין השטרות, היינו שנת 1253 לסה"נ, ונערכה תחת סמכותו של הנשיא [...] בן יחזקיהו בן ישי. החתן: אסמאעיל בן צמח הלוי. הכלה: מג'דיה בת מפצ'ל. הערה: גרסה מוקדמת יותר של הרשומה במאגר קישרה את המסמך (אולי בטעות) לקטע אחר ויוחסה ל-"D.B. 3-20-89."

ליטורגיה לטקס הנישואין, יחד עם חלק מהעתק של כתובה קראית עבור מֻאַמַּלַה בת חיים. מתוארך לשנת 1324 לשטרות (1002 לסה"נ). העדים החתומים הם בַּהלוּל בן יצחק הכהן, יצחק בן אליהו הכהן, יצחק בן שמואל הפַרָא, עלי בן מֻעַמַּר, יוסף בן יעקב, יצחק בן יעקב, סעדיה בן יוסף, אברהם בן יצחק, דוד בן שלמה, היבה בן ח'לף אלשִינִיזי, יוסף בן יצחק, ויעקב בן יצחק. נכתב בידי הסופר מנשה בן מהוּב מעַכּוֹ.

קטע מכתובה מאוחרת, ובה סכומים נקובים במטבעות מֻאַיַּדִי, כולל התנאי שהבעל לא יישא אישה שנייה ללא הסכמת הכלה. אזכורו של סוג מטבע ספציפי זה מאפשר להעריך את תיארוך המסמך לאחר 1415 לסה"נ, וככל הנראה למאה החמש-עשרה או השש-עשרה על סמך הפלאוגרפיה. רשימת הנדוניה משתרעת על פני ארבע שורות לפחות, שורות 12–15. בפינה הימנית התחתונה נראה שריד דהוי של חתימה, שמסתיימת ככל הנראה בשם המשפחה הכהן.

כתובה. התיארוך: המחצית הראשונה של המאה ה-13, על סמך שיקולים פלאוגרפיים. כתב היד דומה לזה של עמנואל בן יחיאל (יש להשוות גם לכתובה בת אותה תקופה). קטע (החלק התחתון-אמצעי) המכיל חלק מרשימת הנדוניה ומזכיר מחצית של חֻ'גְרַה (מילולית "חדר", אך כנראה מבנה עצמאי המורכב מחדר אחד) באלכסנדריה שניתנה לכלה בקרבת מסגד אל-קַשְמירי. חתום: [יוס]ף מלמד בן יעקב. (המידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין.)

כתובה בנוסח ארץ-ישראלי. מקום העריכה: צור. תאריך: אוגוסט 1079. החתן: חלפון בן אהרן. הכלה: ע'אליה בת מסאפר. מוהר מוקדם: 2 דינרים. מוהר מאוחר: 10 דינרים. נדוניה: 17 ו-3/4 דינרים [אם כי הסופר כתב בטעות 16 ו-3/4]. הכתובה נכתבה בידו של החבר עמרם בן צדקה (ראו גם מסמכים נוספים מאותו סופר). פורסמה הן על ידי גיל והן על ידי פרידמן. (יש לציין שבספרו של פרידמן הקטע מזוהה במספר שמורה שונה.)

מסמך משפטי. החלק התחתון בלבד. ייתכן שמדובר בכתובה, שכן בין גוף המסמך לקיום מופיעה הערה הקובעת את ערך המוהר המאוחר בהתאם ל"משקל הבדואים" (?צנג'ת אלערב). על המסמך העיקרי חתומים: [..]לם בן יוסף; שמואל בן יצחק; [...] בן שלמה בן מנצור נין קאצר; [...] סופר; יהודה החזן בן עלי החזן בן משה החזן; סהיל בן מבשר. בקיום מוזכרים: [..]ל בן אהרן; משולם בן [...]; שמריה בן משה; ו-[...] בן אפרים.

כתובה. נכתבה בפוסטאט ביום שני, א' בחשוון בשנת 12[..] למניין שטרות, כלומר בין השנים 888–987 לספירה. הכלה: זהרה בת עלי. שם החתן חסר. החתומים על השטר הם שלמה בן [...], צדוק בן יצחק (החתום גם על שטר נוסף מסוף המאה העשירית בערך), חביב בן עדאי, משה בן שלמה, ועלי בן חסן בן ב[בד?]. בצדו האחורי של המסמך מופיע טקסט בעברית שזיהויו לא הוברר וקריאתו קשה. (המידע מבוסס בחלקו על קטלוג CUDL.)

מכתב מאת חסון(?) בן דניאל אל אדם בשם אבו אלטייב. כתוב על קלף, בערבית-יהודית, כאשר הכתובת בצד החיצוני כתובה באותיות ערביות. הערבית-היהודית כתובה ביד גסה ובאיות לא תקני. המכתב נפתח בביטוי הבלתי שגרתי "בשם אל חי" (או "בשם אלחי"), וממשיך בדברי תנחומים. לאחר מכן מתאר הכותב: "לקד כ'רג'ת מן אלבאדיא" (יצאתי מן המדבר)... "ת'ם משית פי אלטריק" (ואז הלכתי בדרך)... המסמך טעון בחינה נוספת.

שטר כתובה, קטע. המקום: מנית זפתא. תיארוך: סביבות 1120 לספירה. גויטיין מזהה את כתב היד ככתב ידו של אברהם בן שבתי (השווה לכתובה אחרת מאותו סופר). שם החתן חסר. הכלה: סתית בת הלל בן פרח הלוי. הכתובה נפתחת בציטוט מתהילים צ"ב. מתנת הנישואין (מוהר) עמדה על 40 דינרים, והנדוניה על 50 דינרים נוספים. לפי רייף, המסמך מוזכר גם אצל אשתור בספרו על תולדות המחירים במזרח התיכון בימי הביניים.

שטר משפטי (זכרון עדות). מתוארך ליום חמישי, י"ג באלול א'תקכ"ח לשטרות, הוא ה-18 באוגוסט 1217. ההסדר עוסק בתשלום מאוחר (מֻאַח'ר) של כתובה בתשלומים. סכום כולל של 15 דינרים הופחת ל-10 דינרים, אשר ישולמו החל מתחילת חודש שבט בתשלומים שבועיים של 3 דרהמים. עבור ילדיה של הגרושה ישולמו 5 ורבע דרהמים מדי שבוע, החל מתחילת חודש תשרי, לתקופה של שנה אחת. (המידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין.)

כתובה כמעט שלמה מקהיר, מתוארכת ליום ראשון, י' בכסלו ה'תקפ"ג (24 בנובמבר 1822), בין החתן חיים בן שלמה חזאק לכלה אסתר בת אליהו זרוק. סך תשלומי הנישואין מסתכם ב-800 ריאל. שמה של הכלה נראה לכאורה כאילו נמחק, אך בבדיקה מדוקדקת מתברר שהוא נכתב על גבי אות תי"ו מוארכת שנרשמה בטעות. הן לחתן והן לכלה יש ילד או ילדים מנישואין קודמים, ושני הצדדים מתחייבים בסעיף התנאים של הכתובה לגדלם.

כתובה לסִת אַלְ-בָּנָאת. בכתב ידו של נָתָן ב. שְׁלֹמֹה הַכֹּהֵן (1125–50). נשמרו קצות 6 שורות. החתן מתחייב שלא לקלל את הכלה ולא לנהוג בה בחוסר כבוד. זיהוי הסופר כנָתָן ב. שְׁלֹמֹה הַכֹּהֵן מאפשר לנו לתארך בזהירות את המסמך לשנים האחרונות של מַצְלִיחַ גאון (1138–39), כשפרצה מרידה נגד הממשלה ומַצְלִיחַ בחר בצד הלא נכון, כך שיהודים רבים נאסרו ומַצְלִיחַ עצמו הוצא להורג ב-1139.

מכתב משפחתי מבן אל אביו, אבו אלמנא אלמופק. במכתב נדונים שני עניינים משפחתיים עיקריים. ראשית, הבן מדווח כי גיסו, בן עדת ה"רומים" (יהודים בני המסורת הביזנטית), גנב את הכתובה של אחותו. הכותב התכוון להביא את הגיס בפני ראש המשטרה או בית הדין הרבני, אך הלה כבר הספיק להימלט. שנית, הכותב מבקש מאביו להרשות לאחיו, אבו אסחאק, לבלות עמו את ימי החג. המידע מבוסס על גויטיין וכרטיסיותיו.

כתובה קראית בין יצחק בן יוסף לכרימה בת אברהם, שאביה משמש גם כמיופה הכוח המשפטי שלה. ייתכן שכרימה הייתה רבנית, שכן אחד מהעדים הוא יעקב בן הלל אבן עוכל. המוקדם (מתנת הנישואין המוקדמת) היה בסך 3 דינרים בלבד, והסכום הכולל הסתכם ב-77 דינרים. הנדוניה מפורטת בחמש שורות, וכוללת בין היתר מחצית מבית בשווי 20 דינרים וכלי נחושת המוערכים ב-15 דינרים. (המידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין.)

הסכם משפטי בעניין זכויות הנדוניה. מתוארך לעשור הראשון של חשוון א'תמ"ב לשטרות, שהוא 1130 לספירה. בין סת אלכל בת ברכות הידועה בכינוי נטירה לבין בעלה המשורר צדקה בן צמח. הוא מעניק לה את כל נדונייתה; היא משחררת אותו מאחריות. כן הוא מוזהר שיהיה עליו לשלם לה את מאוחר הכתובה אם אי פעם יישא אישה שנייה. חתומים: חלפון בן גאלב החזן ונתן בן יפת. (המידע מתוך כרטיס הרישום של גויטיין.)

תחילתה של עצומה (אסתע'אתה) — תרג'מה, בסמלה, נוסחאות פתיחה, ובצד ימין ארבע שורות הנכתבות באלכסון — מאת אישה יהודייה (אלממלוכה [...] אבו אלמג'ד אבן אלחבר). כתובה בכתב ערבי. נראה שהיא מנסה להדוף גבר המבקש לשאתה לאישה, אף שכבר יש לו אישה וילדים. בשוליים היא מצטטת מן התורה: "בן אחותי לקח את זכותי...". התרג'מה קריאה אך השם קשה לפענוח. תיארוך: התקופה הממלוכית. דורש בדיקה נוספת.

כתובה. המקום: סמבוטיה. התאריך: יום שני, א' בחשוון א'תמ"ה לשטרות, הוא 2 באוקטובר 1133, בתקופת סמכותו של מצליח גאון. אברהם בן שלמה נושא מחדש את גרושתו רפיעה בת שמעיה. הכלה והחתן עניים מאוד. תשלומי הנישואין: 1 + 3 = 4. הנדוניה כוללת 3 פריטים בסכום כולל של 5 דינרים. בין העדים: אלעזר בן אברהם; רפאל בן אליה; מנחם בן יוסף; עמרם בן [...]. (חלק מהמידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין.)

חלק מכתובה. תיארוך: ככל הנראה סוף המאה ה-11 או תחילת המאה ה-12. הכלה: [...] בת מובחר הלוי. החתן: חלפון בן ישועה הלוי. התאריך והמקום לא השתמרו. החתימו על המסמך עדים אלה: [...] הכהן בן יחיא, אברהם בן שמואל הלוי, יעקב בן משה החבר, [...] החזן בן פרחיה, אברהם בן חן[...], נתנאל בן יפת החבר, [...] הפרנס בן ח'לף, יאיר בן אלעזר בן יאיר הדיין, יצחק הלוי בן מועתב, וע'אלב בן חלפון.

כתובה שבה אלמנה תורמת שישית מבית שירשה או קיבלה מנישואיה הקודמים, ומשמשת ערבה לבעלה החדש למקרה שייתבע על ידי שני בניה ו/או על ידי צד רביעי בבית — מוסלמי. המסמך נערך על ידי הדיין נתן ב"ר שמואל (כיהן בערך בשנים 1140–1147) בטבת התתת"ח (אלף ארבע מאות חמישים ותשע למניין השטרות), נובמבר–דצמבר 1147. אושר (או נחתם כעד?) על ידי חייא ב"ר יצחק, דוד הפליט ב"ר יוסף, ונתן ב"ר שמואל.

שריד של רשימת תורמים הדומה לרשימה App. C 1 (כלומר, T-S Misc.36.137, לשעבר T-S Loan 137), הכתובה באותה יד ובאותו סידור. לפחות 12 מתוך 23 השמות השמורים ברשימה זו חוזרים גם ברשימה המקבילה. רוב הסכומים המעטים שנשתמרו זהים או כמעט זהים לסכומים המופיעים שם. ממוצע הסכומים שנתרמו בכסף בשתי הרשימות הוא כמחצית מערך הסכומים שניתנו בזהב. הרשימה מתוארכת למחצית הראשונה של המאה ה-11.

קטע מכתובה. התיארוך: ככל הנראה המאה העשירית, על פי כתב היד. הקטע מתחיל לקראת סופה של רשימת הנדוניה. החתן: סעיד. הכלה: מליחא, בתולה. סך הנדוניה עולה לכדי 456 1/3 דינרים. הפריטים רשומים בעברית, בארמית ושוב בעברית, והמסמך משמר את הנוסח המלא של תניית הגירושין. (המידע מבוסס על פרידמן, נישואין יהודיים, כרך 2, עמ' 53–54.) בצדו השני של הקטע מופיע פיוט ההושענות לסוף חג הסוכות.

מכתב מיוסף בן יהודה בן שמחה (אלכסנדריה) אל אבו זכרי יחיא בן נסים (פוסטאט), בערך 1050. הכותב מזכיר מספר עסקאות בחרוזים ובפנינים. הוא מודאג מכך שהוא חייב כסף לכמה אנשים, ובהם יחיא בן נסים, ואף שאינם תובעים את פירעון החוב, הוא להוט ליישב את העניין. כמו כן הוא מזכיר ששמע על מחלות (אמראצ') שהתפשטו בפוסטאט. הכתובת כתובה הן בערבית-יהודית והן בכתב ערבי. (המידע מבוסס על גיל.)

כתובה חליפית. המקום: צנעא, תימן. התאריך: יום רביעי, ו' בתמוז ב'ר"י לשטרות = 14 ביוני 1899. נערכה עבור סאלם בן הארון אלעֻזֵירִי, המכונה זוהרה, וגִ'נא בת סאלם בן שאכר אלתַּאם. נכתבה ונחתמה בידי לוי בן יחיא אלנג'אר. השטר, שנכתב כתחליף לכתובה שאבדה, נערך ברובע היהודי, קאע ביר אלעזב. בצדו האחורי של המסמך מופיעה רשומה משפטית נוספת הנוגעת להסדרי פירעון חוב שהבעל חב לאשתו.