כתובות מגניזת קהיר — עמוד 13

מסמך מסתורי. ייתכן שמדובר במקורו במכתב — נראית בו כתובת ובה מוזכרים אבו אלמג'ד ויצחק(?) בן שמואל. באותו צד של הדף חתם שלמה בן אליהו את שמו מספר פעמים והעתיק את פתיחתה של כתובה (תחת רשותו של רבי אברהם בן הרמב"ם, שכיהן בשנים 1205–1237) בדפוס זיגזג חריג. נוספים על כך טיוטות של טקסטים ספרותיים. בצד השני של הדף מופיע טקסט מקראי בכתיבה קליגרפית. ניכרים על הדף סימנים לכך שבשלב כלשהו שולב בכריכת ספר — שרידי דבק בצד אחד ודפוסי דהיית צבע אופייניים.

הכרזה מאוחרת, על קלף, מעוטרת ובסגנון עברית מליצית, עם שרידי עיטור שחור ואדום בראש הדף. הטקסט נפתח במסה על המסורת שהורישו האבות לפיה חולקה הקהילה לשלוש "משמרות" ומונו עליה מנהיגים. כמה שורות מעל המילה "ששון" הכתובה באותיות גדולות, מתואר הנכבד והאמיץ שלמה דמוהי, ומוכרז כי הוא יתמנה לעמוד בראש "משמרתנו", השלישית במספר, למשך שלוש השנים הבאות החל מעתה בחודש כסלו, וכל הקהל מחויב לציית למרותו. בצד האחורי שרדו עוד עשר שורות שפענוחן קשה יותר.

עצומה מקבוצה של סופים, כתובה בסגנון של עדות עם כתריסר הצהרות עדים, הפונה אל אדם המכונה "מוֹלָאנא אלג'נאב אלעאלי". בערבית. תיארוך: ככל הנראה סביב המאה ה-15, בין השאר על סמך אזכור מדרסת אלזִמאמיה, שנוסדה בשנת 1395 לסה"נ (בשוליים הימניים, הצהרת העד השנייה מלמטה). המעתירים מבקשים שאלפח'רי / פח'ר אלדין אבו בכר בן אלשהאבי אלפיומי(?) יוחזר לתפקידו כגובה (וט'יפת אלג'באיה), וכן להנהגה הכללית של הקהילה ולניהול ענייני הווקף. דרוש עיון נוסף.

כתובה חליפית מיום 12 בספטמבר 1802 (ט"ו באלול ה'תקס"ב) מ"כפר אלנאקר" שעל הנילוס. בשורה 6 צוין כי הכתובה המקורית של בני הזוג אבדה ומקום הימצאה אינו ידוע. על פי "תאג' אלערוס", "כפר אלנאקר" הוא כפר הסמוך למסג'ד אלח'צ'ר, אשר בתורו סמוך לבנהא שעל זרוע דמיאט של הנילוס. החתן והכלה הם אברהם והבה בן משה וסותיתה בת יוסף חדאד. סך הכתובה הוא 5,000 מועיידי (מדין) של כסף. חתומים: יעקב בן עטאר (שם משפחה: בן-עטאר), אברהם והבה, ועוד'(?) הלוי.

כתובה. מתוארכת ליום שישי, י"ט באדר ב'ר"ג לשטרות = 18 במרץ 1892. המקום: אל-מחאבשה שבצפון-מערב תימן, הידועה גם בשם קֻזַיִּז, סמוך לאגם או לבאר אל-קטף. החתן: חיים בן סלימאן. הכלה: שמעה בת דאוד. המטבע הנקוב: דרהמים של "קפלה" (ברבים: קפאל) מכסף, "לפי המשקל המקובל אצל צורפי צנעא, הידוע לכסף בעיר צנעא בשוק הצורפים". העדים: סעיד בן סלימאן נג'אר, ויחיא בן סעיד כבּאסי. (חלק מן המידע מבוסס על FGP.) ייתכן שהמסמך אינו מקורו בגניזת קהיר.

רשומה משפטית (מס' 25) בפנקס בית דין קראי בקהיר. מתוארכת ל-ג' בשבט [ה'שכ"א] (1561 לסה"נ), כאשר השנה משתמעת מהציון של הסופר "סנה תארי׳" על בסיס הרשומות הסמוכות. [אס]תיתא(?) בת אברהם בן יהודה רופא מקבלת את תשלום המאוחר של כתובתה — 13 זהובים ג'דיד — מבעלה לשעבר משה הלוי. כמה מילות מפתח בשורות האחרונות פגומות, אך נראה שהזוג עומד להינשא מחדש זמן קצר לאחר גירושיו, עם אזכור של קידושיהם (קדושים) וקרוב לוודאי כתובה חדשה בשורות 23–25.

כתובה. המקום: רשיד. תיארוך: למרות שהמסמך פגום מאוד, ניתן לקרוא בשורה 2 שנה 548_ / 5408 / או 5418 לבריאת העולם, מה שמספק טווח אפשרי של תאריכים: 1647–1648, 1657–1658, או 1719–1728 לסה"נ. לכתובה יש מסגרת מעוטרת וצבעונית. בין העדים נמנה אהרן טויל, אשר שמו, באופן תמוה, מופיע פעמיים, וכך גם לגבי שתי החתימות האחרות: משה קֶ__[?], ויצחק פֶוֵרָה[?]. דרושה בדיקה נוספת. הערה: ייתכן שקיים כרטיס אינדקס של גויטיין שהוצב במקום הלא נכון.

שטר כתובה, קטע. מקום: קהיר. תאריך: 1310–1355, על פי סעיף הרשות שמזכיר את הנגיד יהושע (בן אברהם השני בן הרמב"ם). הכלה: סת אלכרם בת מנשה. תשלום הנישואין אינו ידוע. פריטי הנדוניה שנשתמרו בקטע זה מוערכים בלמעלה מ-65 דינרים. חתומים על השטר: משה בן אלעזר המלמד ומנחם בן מבורך הכהן. בנוסף יש אישור קיום החתום בידי יצחק בן נתנאל הלוי ואהרן בן מנחם הכהן. מופיע גם השם [...] בן חלפון הלוי. לפרטים נוספים ראו את כרטיסיית גויטיין.

הסכם גירושין קראי. מתוארך ליום רביעי, כ"ה בניסן ה'תפ"ח לבריאת העולם, שהוא 1728 לספירה. בניגוד לרישום בכתיב, אין מדובר בכתובה אלא בהסכם גירושין בין דוד בן רחמין בן יוסף המכונה חכים לבין אשתו נג'מה. המסמך אינו גט הגירושין עצמו, אלא תעודה שנועדה לאשר את תנאי הפרידה בין בני הזוג. המטבע הנזכר במסמך: מדין כסף (נצף פצ'ה). חתום ונכתב בידי ישועה סופר. במסמך מוזכרים בשמותיהם עדים רבים נוספים, אך איש מהם לא חתם עליו בפועל.

שימוש משני: רשימות זיכרון בעברית. הקטע הראוי לציון ביותר הוא האמצעי, הכולל חלק מעץ המשפחה של יג'ו יחד עם מסורת כתובה בפרוזה מחורזת על מלגנות אברהם אבן יג'ו ותרומתו ליהודי תימן: 'פרחיה ושני בניו, אברהם, שכתב בחנותו בארץ תימן לעם שאינו אלמן (ירמיהו נא:ה) ספר תורה של האל הנאמן ונתן להם באהבה, אחוה, שלום ורעות, כי מצא שגגה בספרם, והוריך בדרך הישרה..., ויוסף המלמד ושלושת בניו, שמואל המלמד, [משה], ופרחיה הדיין ובתו'.

מכתב מאת יהודי אירופי שספינתו טבעה במהלך מסעו לקיים נדר לעלות לרגל לירושלים, וכל רכושו אבד לאחר שהושלך לים כדי להציל את הספינה. הפנייה לקהל, הכתובה בעברית על קלף, מתארת את מסעותיו רבי-הפנים של הכותב: בראשונה הגיע לאלכסנדריה, שם ניסו המוסלמים לגבות ממנו את מס הגולגולת (ג'זיה); ולאחר מכן, ככל הנראה לפוסטאט, לאחר שניצל בידי יהודי, ושם הוא מסתתר בעת כתיבת המכתב לאחר שהוטרד על ידי גובה המסים ומחשש שייאסר.

טקסט ספרותי, אוסף שירה (דִּיוָאן). קטע מהשיר הדידקטי הארוך (במקור של כ-90 בתים) הנמשך על פני חמישה עמודים מהדִּיוָאן של עַלִי אַלְ-חֻצַרִי אַלְ-קַיְרַוָאנִי (נ' 1095 לספירה) על הרַאוִי של מִים. כותרת השיר כתובה לקראת סוף השיר ולפני תחילת השיר השני 'קַצִּידַת לְ-חֻצַרִי וְהִיָּא לִ-ל-עַשַׁרָאת וְהִיָּא מָא-בַּיְן תִּסְעִין בַּיְת עַלָא עַדַד ל-אַחְרֻף'. השיר השני הוא על אהבה עם הרַאוִי של 'הַמְזָה'.

שטר נישואין. שריד צר וארוך מצדה השמאלי של כתובה, ובו שרדו מילים בודדות בלבד. כתב היד הוא של מבורך בן נתן, וה"נגיד הגולה" המוזכר בשורה הראשונה הוא שמואל בן חנניה הנגיד, ועל כן ניתן לתארך את המסמך לשנים 1140–1159. חלק מהטקסט שאבד נשתמר כטביעה הפוכה (תמונת ראי) בשוליים השמאליים. השפות: עברית, ארמית וערבית-יהודית. מעל אחת המילים מופיע סימן ניקוד ערבי. בשורה 5 נראה אולי סיומה של מילה ערבית בכתב ערבי.

שריד של כתובה שניזוקה קשות, אך עדיין ניתן להבחין בחלק מן הנדוניה: "עשר אלף מיידיס כסף..." (10,000 מיידי כסף ומעלה). אזכור מטבע זה, בצירוף הפלאוגרפיה, מאפשר לתארך את שריד הכתובה לא לפני שנת 1415 לסה"נ — השנה שבה הוטבע המיידי לראשונה. בין מתנות הכלה שעדיין קריאות מופיעים "חריר" (משי), "קומאש" (בד) ו"קפטאן" (גלימה). בשולי המסמך התחתונים נותרה אחת מחתימות העדים, של ניסים תרז[?] ("תרז").

כתובה קראית מקושטת וקרועה מקהיר. נכתבה ביום חמישי בשנת ה'תקס"ו לבריאת העולם, אך רוב התאריך אבד בשל הנזק לקלף. שם החתן הוא נסים בן יוסף. הכלה, רינה, הייתה נשואה בעבר, ושמה מופיע בעקבות הכינוי המקובל לכלה הקראית כ"אסתר". חלק ניכר משם האב של הכלה ניזוק, אך ברור שאביה היה כבר נפטר בעת הנישואין — הן בשל הכינוי לזכרו (נ"ע) והן בשל אזכורו של משה בן יעקב הכהן כמיופה כוחה המשפטי (שורה 19).

שבר (צד שמאל) של כתובה מאוירת מקהיר, ובה עיצוב פרחוני עשיר שצויר בצבעי מים בתוך רשת שורטטה מראש. השנה הנקובה היא ככל הנראה ה'תר"ג, היינו 1842/3 לספירה. שם החתן הוא יעקב. אף שהמקום המקובל לציון שם הכלה קרוע, למרבה המזל היא מוזכרת בשורה 13 בשם מריילה (מריילה). אביה המנוח רשום כאברהם הלוי המכונה עריבי (ʿUraybī). בין החותמים: יעקב פרנסיה ושלמה אליקים (שחתימתו מופיעה גם על מסמך נוסף).

כתובה הכתובה על קלף, מקהיר. מתוארכת ליום שישי, כ"ט באדר ב' ה'תקנ"ו, הוא 8 באפריל 1796. החתן: יהודה מרקאדו. הכלה: שרה בת יצחק סֻכַּרִי. למסמך מסגרת מעוטרת בצבעים. על אף הנזק שנגרם לכתובה, ברור כי שרה הביאה עמה לנישואין נדוניה מכובדת (רשימת הנדוניה משתרעת על פני שמונה שורות לפחות). בין הפריטים המוזכרים: כיסוי ראש (גטא ראס), בד סאטן הודי (אטלס הנדי), וכריות מתקפלות/מתגלגלות (מסאנד).

ככל הנראה איגרת תחינה ובקשה, כתובה בעברית, ופונה אל אישיות נכבדה תוך תיאור צרותיו של הכותב. בין שני גושי הטקסט מפרידה כותרת גדולה ומעוטרת בכתב מקושט: "אדברה וירוח לי". הגוש התחתון נפתח, כך נראה, בביטויי השפלה עצמית כגון "רמוס בכף רגלך את צוארי", והכותב מביע את צערו וחרטתו העמוקה (?) על מות (?) בנו (?) של הנמען, עמרם, בחודש טבת בשנת 1498 לשטרות (1186/87 לסה"נ).

כתובה. מתוארכת ט' בתמוז ב'קצ"א לשטרות = 18 ביוני 1880. החתן: יוס[ף] בן סלימאן בן אברהם אלצברי. הכלה: ע'ינא בת י[.]יא בן יחיא [...] אלצברי, אלמנה. ראוי לבחינה נוספת — סביר שניתן לפענח במלואם את השמות ושמות המקומות. ככל הנראה תימני. ניכר דמיון, לפחות חיצוני, לכתובה תימנית משנת 1899 (ראו מהדורת אמיר אשור ובן אותוויט, "שטר נישואין יהודי מתימן של המאה התשע-עשרה").

כתובה מקהיר משנת 1821/2 לסה"נ (התקפ"ב לבריאת העולם), עבור אליהו אמריו בן יעקב. סכום הכתובה הכולל הוא 750 גרוש אסעדי. בפינה הימנית העליונה של המסמך ניכר נזק מים נרחב. הכותרת בראש הכתובה לקוחה מספר משלי י"ח כ"ב: "מצא אשה מצא טוב". הסופר מאיר בן-נעים חתם הן כעד והן בשם החתן. מתחת לחתימת העד השני, יוסף סבאבא(?), נרשם על ידי מאיר כי האחרון הוא "מביירות".

קטע (פינה ימנית עליונה) של מסמך משפטי מהמחצית הראשונה של המאה ה-12, העוסק בהסדרים הכספיים לגירושין בין יעקב ב"ר יוסף הידוע בכינוי יעקב בן אלשומר (אדם בעל אותו שם וכינוי מופיע ברשימה משנת 1133 לסה"נ) לבין סת אלבנין בת אברהם הזקן הידוע בכינוי אבו אסחק. נראה שהכתובה תשולם בחלקה במזומן ובחלקה בתשלומים. רשימת הפריטים שהיו במתנת הנישואין שמורה בקטע נפרד.

רשומה משפטית (#18) מתוך פנקס בית דין רבני בקהיר. כתובה בעברית. מקום: קהיר. מתוארכת ט' באדר ה'תמ"ג, כלומר 1683 לספירה. (מסמך #18) הודאת חוב בין יהודה וילאסיד לבין ישראל אשכנזי, הקשורה לפעילות עסקית ולחשבונות פתוחים שנותרו ביניהם. ישראל מסכים לשלם ליהודה סכום כולל של 7,000 מעדין בשני תשלומים שווים של 3,500 מעדין כל אחד, לשם סילוק החשבונות שביניהם.

כתובה ממקום היישוב דמסיס שבמצרים, מתוארכת לחודש ניסן ד'תתמ"ג לבריאת העולם (1083 לספירה). החתן הוא עלי בן אהרן הכהן, והכלה היא חסאן בת יעקב הכהן. על השטר חתומים עשרה עדים: יצחק בן חלפון הכהן, הלל בן מתן הכהן, יחיא בן משה הלוי, יפת בן עמרם הלוי, יעיש בן חלפון הלוי, כוכב בן ישועה, מעאלי בן הלל, אברהם בן ישועה, יחיא בן שלמה, ואברהם בן יצחק הכהן.

כתובה קראית מקהיר. החתן הוא סעדיה בן דוד בן ראובן, והכלה — אסתר מסעודה בת אלעזר הכהן בן אהרן, שהייתה נשואה בעבר. בקטע של חתימות העדים, אליהו רופא חזן מציין כי חתם על הכתובה "בדירת שמואל חכים". בשורות 6, 23 ו-27 שם המפורש (טטרגרמטון) מצוטט בצורה י׳׳י=יהדוני. לרישום דומה של השם בכתובה רבנית, ראו את הציטוט מרות ד׳:יב הכתוב בשולי כתובה אחרת.

טבלת חשבונות כתובה בקפידה בכתב ערבי. כמויות ניתנות ביחידות אמטאר (רבים של מטר) ואקפיזה (רבים של קפיז). ישנן שלוש עמודות. הראשונה מפרטת את הכמויות. בשנייה כל רשומה מתחילה ב'בלע'ה', ובשלישית כל רשומה מתחילה ב'אל-ת'מן' ונותנת מחיר בדינרים. לא ברור מיד מהו הסחורה או הסחורות המעורבות. ראוי לבחינה נוספת. שומש מחדש בפנים לפיוט עברי.

תמונה מתוך מודעה של בית הדפוס וההוצאה לאור של שמואל לוי צוקרמן בנוגע להוצאה לאור של הספר "תורה מציון". בחלקה התחתון של המודעה מופיע אישור על קבלת סכום כסף כתשלום עבור עותק של הספר "ויצבור יוסף". המודעה כתובה בעברית ובחלקה בגרמנית. ללא תאריך. המידע מבוסס על הקטלוג בעריכת חסנין מחמד רביעה, "מדריך לתעודות הגניזה החדשה", עמ' 36.

החלק התחתון של כתובה. בכתב ידו של הלל ב"ר עלי (פעיל בשנים 1066–1108). החתן: יעקב. הכלה: נסבה בת היבה, בתולה. חתומים על המסמך לפחות תשעה עדים: [...] ב"ר יוסף; מצליח ב"ר משה; יאיר ב"ר אלעזר; החבר יחזקאל ב"ר עלי הכהן החבר; [...] הכהן ב"ר אברהם; [...] הלוי ב"ר אברהם; יקותיאל ב"ר משה; יוסף ב"ר סעדיה; עולא ב"ר הלל הכהן.

הודעה ביידיש מטעם ועד בתי הכנסת של יהודי אשכנז בקהיר בנוגע לשמירת מקומות בבית הכנסת המרכזי, הקוראת לאלה שטרם שריינו מקום כי הדבר נדרש ללא חוזה שכירות, ומבקשת מן המאחרים לשריין את מקומותיהם עד שעת הצהריים של יום ראשון, 2 באוקטובר 1921. ההודעה אינה נושאת תאריך, אך נכתבה לפני אוקטובר 1921. כתובה ביידיש ובצרפתית.

שריד כתובה. תיארוך: אולי המאה ה-10 או ה-11 (גויטיין מסתפק בכתיבת "ישנה"). רצועה אנכית מאמצע המסמך. רשימת הנדוניה כוללת מיטה מעץ שישם (סרִיר סאסִם/סאסַם), 6 כריות צבועות, ופריט הנקרא "עקביה כחלי". סדר הפריטים: תחילה כלי מיטה ולאחריהם בגדים. נשתמרו באופן חלקי חמש חתימות. (המידע מתוך כרטיס המפתח של גויטיין)

מכתב משפחתי מסאלם אל בו מנצור בן סֻכַּרי (או זִכרי?) באלכסנדריה, ובו מדווח הכותב כי הגבינה הרוּמית (gבינה ביזנטית) הגיעה ליעדה, וכי הוא שלח את כלי החרס (פֻח'אר) שהתבקשו. בסוף המכתב מופיעות דרישות שלום לאם ולשני הסבים. הכתובת בצד השני (verso) כתובה בכתב ערבי. המידע מבוסס על כרטיסיית הערות של גויטיין.

כתובת נישואין, נוסחה. כתובה בצורת קודקס. הטקסט המקורי הוא כתובה מיום רביעי כ"א חשון ה'תקט"ו = 1754 לספירה; החתן: יום טוב ב' נסים ב' עמרם. לאחר מכן עבר מישהו ושינה תאריכים ושמות, כנראה לצורך עריכת כתובה ממשית. המסמך השני מתוארך: יום רביעי ד' שבט ה'תק"ל = 1770 לספירה; החתן: משה ב' אברהם ב' ישועה.

רישום משפטי (מס' 10) בפנקס בית דין רבני בקהיר. בעברית. מיקום: קהיר. מתוארך לראש חודש אדר ה'תמ"ג, כלומר 1683 לסה"נ. (מסמך מס' 10) כתובה ורשימת נדוניה לכלה אסתר בת נתן בנאוי ולחתן משה מנשה בן נסים הלוי. הרישום כולל נוסח מקוצר של הכתובה המלאה, ובו אזכור של עיקרי התשלומים והתנאים המקובלים בנישואין.

טקסט ספרותי, בכתב ערבי. חלק מהטקסט מכיל חליפת מכתבים כתובה בפסוקים, מלאה בביטויי כמיהה וגעגוע. הקטע לקוח מיצירה מהמאה ה-9 בשם 'כתאב אלפרג' בעד אלשידה' של אבן אבי אלדוניא. סידור הטקסט בצד הפנימי מעניין: יש קפל אופקי באמצע וגושי הטקסט משני צידי הקפל מכוונים כלפי מטה, בזווית 180 מעלות זה לזה.

רשימה בכתב ידו של נסים בן יצחק אלתאהרתי, מתוארכת לסביבות 1050, שנכתבה עבור עצמו ועבור נהראי בן נסים. הפתק מתעד פרטים של משלוח חרוזים, פנינים ושעווה. מחציתו של הפתק כתובה באותיות עבריות והמחצית השנייה באותיות ערביות. צדו השני של הדף ריק. המידע מבוסס על גיל ועל הטקסטים המודפסים של גויטיין.

רשימות משפטיות בכתב ידו של חלפון בן מנשה הלוי (פעיל בשנים 1100–1138 לספירה). ככל הנראה עוסקות בתשלום הכתובה ובחלוקת הרכוש בעקבות גירושין. "ובאשר למה שהזכירה (או: שהזכרת?) שחסר בכתובה צמיד כסף במשקל 12 דרהם..." מופיע גם דיון בשלושה כובעים (מעאריק) ובדמי שכירות הבית בתקופה שבה היא חיה עמו.

מסמך משפטי או רישום. מצטט כתובה במלואה (אך אינו הכתובה עצמה). מקום: פוסטאט. תאריך: יום שלישי, י"ז בסיוון אתע"ה לשטרות, שהם 1164 לסה"נ, תחת רשותו של דניאל הנשיא. החתן: נתן בן משה. הכלה: חֻסְן בת צדקה, בתולה. תשלומי הנישואין: 5 + 10 = 15. מפרט פריטים רבים מן הנדוניה, עם ציון ערכם הריאלי.

כתובה. גדולה ושמורה כמעט בשלמותה. מקום: צור. תאריך: יום חמישי, י"ב בכסלו ד'תשפ"ד לבריאת העולם, הוא 28 בנובמבר 1023. הסופר הוא ככל הנראה יוסף בן יעקב הכהן (פעיל בצור בשנים 1011–1037). החתן: נתן בן שלמה הכהן מצפת. הכלה: רחל בת [...] בן אברהם, בתולה. (המידע מבוסס על המהדורה של פרידמן.)

קבלה על תשלום דמי שכירות של אדמת גאות נהר (אדמת פיצול חולית), חתומה על ידי החייבים איוב ציאם ובנו אבראהים לטובת הנושה ח'ואג'ה מוסא אבו הארון. הקבלה מתוארכת ל-15 באוקטובר 1915 וכתובה בערבית. ח'ואג'ה מוסא אבו הארון מופיע גם במסמכים נוספים מאותו אוסף הקשורים לעסקאות שונות.

כתובה לדוד פראש הידוע כבוקג'י (?) בן אברהם ולאסתר בת יעקב מדינה. מטבע: מדין. מתוארך 2 באפריל 1802 לספירה (29 אדר ב' ה'תקס'ב), קהיר. הכלה גרושה ואלמנה בעבר, זוהי נישואיה השלישיים. החתן מתחייב לפרנס את בתה הקטנה חביבה. נערך ונחתם על ידי יחזקאל חפץ ומאיר בן-נעים.

קבלה על תשלום דמי שכירות של קרקע הצפה לאורך הנהר, חתומה על ידי החייבים מחמוד חסנין ומחמד עבד אל-רחמן לטובת הנושה ח'ואג'ה מוסא אבו הארון. הקבלה מתוארכת ל-15 באוקטובר 1915 וכתובה בערבית. למסמכים נוספים הקשורים לח'ואג'ה מוסא אבו הארון ראו מסמכים אחרים מאותו אוסף.

טיוטת כתובה קראית בצד הרקטו וב-verso. הכתובה עצמה מתחילה ברקטו בשורה 6. התאריך הנקוב הוא כ"ג בשבט ה'תי"ד לבריאת העולם (1654). מקום עריכת הכתובה הוא קהיר. הכלה, שלא נישאה קודם לכן, היא קמר בת אברהם הכהן, ושם החתן פגום החל משורה 9: [אלעז]ר(?) בן משה בן ____(?).

כתובה. תאריך: 1[.]4[.] לספירה הסלוקית. חתן: סֻרוּר ב. חַיִּים. כלה: צֻבְח בת יְהוּדָה. זה אינו נישואיה הראשונים (מוהר של 12.5 דרהם). מוזכרים גם סכומים של 5 דינרים ו-20 דינרים. שימש מחדש בצד הראשון לטקסט לא מזוהה בערבית הכתובה בכתב בלוקי/משולשי יוצא דופן.

ככל הנראה מכתב. החלק השמור כאן הוא הקדמה עברית ארוכה, כתובה בגסות, עם שבחים לנמען. גוף המכתב עצמו אולי נכתב בכתב ערבי. בשוליים הימניים העליונים: 'אַלְ-עַבְד יַסְאַל תַּפַצֻּ'לַה עַלָא... הָאד'ִהִ אַלְ-אַחְרֻף...'. יש טקסט נוסף בצד השני. דרוש בדיקה.

רשימת תורמים. כתובה בערבית-יהודית, בכתב ערבי, ובספרות יווניות/קופטיות. תיארוך: ייתכן מהמאה ה-13. מוזכרים בה מספר רב של אנשים, ובהם יוסף, אבו אלפצ'ל, מכארם, מג'ד, אבו נצר, אבו אלחסן, אברהם, אבו אלעלא ומוסא. כוללת גם נוסחאות איגרת ורישומים אחרים.

הודעה על קיום "יום הגניזה" עבור צבירי כתבים בבית הקברות באלבסאתין, מיום 18 בדצמבר 1949. ההודעה כתובה בערבית. סריקה של הקטע זמינה בפרסום "אלג'ניזה ואלמעאבד אליהודיה פי מצר" (עמ' 155), וייתכן שעותק שני של אותה ההודעה שמור גם הוא באוסף.

טיוטת מכתב המופנה למיכאל [...]. תיארוך: המאה ה-18 או ה-19. ייתכן שעוסק במיכל של אמוניום כלורי (נושדר). השולח מבקש להשיב לו מחצית מהונו. הטקסט הראשי בקטע זה הוא עברי וספרותי. טיוטת המכתב כתובה בזווית של 90 מעלות על אחד מהדפים הריקים.

כתובה. חתן: יעקב בן נתן. כלה: דורה בת ניסן. תאריך: יום שני, 5 ניסן 1376 לשטרות = 14 מרס 1065 לספירה. הכלה אלמנה או גרושה. תשלומי מוהר: 5+10=15. עדים: יוסף בן אלעזר אבן השופט; החבר עלי בן עמרם. שולי הדף שומשו לטקסט ספרותי בעברית.

הודעה על ציון יום פטירתו של הרב יעקב אבוחצירא בדמנהור, הקוראת למבקרים לשמור על הסדר במקום. ההודעה היא מ-3 בדצמבר 1961, כתובה בערבית. לאחר פטירתו של הרב יעקב אבוחצירא (1806–1880), הפך קברו לאתר עלייה לרגל שנתי בי"ט בטבת.

הטקסט הראשי הוא קינה לאדם בשם צדקה, כתובה באותיות גדולות. בשוליים התחתונים והימניים אדם אחר כתב מכתב תנחומים, כנראה הקשור לקינה. הכותב מזכיר גם את אבו עמראן מוסא. בצד ב' שמור רק חלק מהכתובת, ושם אבי השולח הוא יהודה.

כתובה ליוסף בן אהרון שונינה (או סונינה) ולאסתר בת אברהם שונינה. מטבע: מדין. מתוארך 22 במאי 1716 לספירה (1 סיון ה'תע'ו). מיקום: 'רשיד על הנילוס' (רוזטה). מזכיר את 'מצריים' בקשר להערכות פרובינציאליות של מטבע עות'מאני.

הזמנה מטעם הנהלת בית הכנסת "פחד יצחק" (כראיים) להשתתפות בחגיגה שתיערך בבית הכנסת בחג הפסח, בין שבת 29 במרץ ל-9 באפריל 1955. ההזמנה כתובה בערבית ובצרפתית. בית הכנסת נקרא גם בשם "כראיים" על שם בונהו, זאהי כראיים.

רשומה משפטית (#24) בפנקס בית דין רבני בקהיר (BL OR 6356, דף 6v); בעברית; י"ז אדר ה'תמ"ג (1683 לספירה); כתובה מקוצרת של בני הזוג סולטנה בת משה בן-חיים ומרדכי נסים בן נסים מרדכי (ראה שטר האירוסין - PGPID 40893)

עתירה מעות'מאן בן עומר לג'והר אל-צפוי, המבקש ממנו כסף. [על עטיפת הנייר: 'מכתב מממלוך בשם עות'מאן בן עומר לאדונו ג'והר אל-צפוי, מבקש ממנו לשלוח לו סכום כסף. המילה 'דחוף' כתובה סביב הכתובת באותיות עבות.'].

שבר מכתובה. כתב יד הסופר ידוע (אחד מאמצע המאה ה-12). חתן: אולי הלל בן משה. חתום על ידי יוסף בן [...] הלוי. בין השורות, ב-180 מעלות, טקסט מקראי כולל דברים ל:ו. בגב טקסט מקראי נוסף כולל ירמיהו נ:כ.

כתובה מתוארכת 13 בדצמבר 1799 (ט"ו כסלו ה'תק"ס) מקהיר, ליצחק בן אברהם מחיב ולפלומבה בת שלום הלוי. המאוחר 20,000 מואיידי כסף. הסופר מאיר בן נעים חתם גם בשם החתן. החתימה השמאלית היא יעקב יועבץ.

כתובה עם מסגרת מקושטת מפוארת עם טווסים ואריות או נמרים. מיקום: בומביי. מתוארך: יום שני, כ'ה באדר ה'תרכ'ו = 12 במרץ 1866 לספירה. חתן: סולימן חיים בן אליהו חיים. כלה: אסתר בת יוסף יחזקאל ששון

כתובה. מתוארכת: חשוון ה'תק'ע (אוקטובר/נובמבר 1809 לספירה). ראשי תיבות מקושטים, כתיבה קליגרפית. חתן: יוסף בן יהודה בן שמואל. כלה: [...] בת יעקב בן דוד ארביט. מטבע: גורוש. ראוי לבחינה נוספת.

קטע מכתובה שנכתבה על ידי חלפון ב' מנשה הלוי (פעיל 1100–1138 לספירה). שם הכלה הוא דייאר. ישנו קטע קטן נוסף הכרוך עם הכתובה, המכיל קטע ממסמך משפטי אחר, כנראה שנכתב על ידי נתן ב' שלמה הכהן.

כתובה קראית מעוטרת מקהיר. תאריך: י"ב סיון 5570 = 1810 לספירה. החתן הוא שלמה ב' אליהו חזן. הכלה היא אסתר הידועה כ'עזיזה ב' אליהו. אביה של הכלה נפטר לפני החתונה ועמה משמש דודה כנציג משפטי.

שאלה משפטית בכתב יד שלמה בן אליהו המופנית לרבי אברהם בן הרמב"ם, המכונה בתואר 'הנגיד' (לאחר 1213 לספירה). בנוגע לאיש הרוצה לגרש את אשתו ולשלם לה את הכתובה 'בתשלומים' (כלומר לא כלל).

כתובה קראית מעוטרת. החתן מתחייב שלא לשאת אישה נוספת ב-20 שנה (אלא אם אשתו עקרה — אז לאחר 10 שנים), לנהוג בה טוב ולא לפגוע בה או במשפחתה. היא רשאית לבקר את קרוביה לאחר שתקבל רשותו.

שטר חוב קראי (רשום בטעות ככתובה). תאריך: ד' אייר 5421 = 1661 לספירה. מיקום: כנראה קהיר. משה לוי קייים מאשר חוב של 40 גרוש אבו כלב לאליה ב' אהרן הלוי רומי, הקשורים להוצאות בנייה.

טיוטה או נוסחה של כתובה קראית מיום רביעי ח' כסלו ה'ת"מ"ח ו-1999 לשטרות (1687 לספירה), מקהיר. החתן: אהרון ב' ברוך ב' אלעזר הרופא; הכלה: אסתר המכונה סולטאנה בת יוסף ב' ישועה.

שבר כתובה. תיארוך: 1141-1159 לספירה, על פי סעיף הרשות המזכיר את שמואל הנגיד. חתן: נתן. כלה: סת אל-טוראף ב' ישועה, בתולה. עדים: יוסף ב' יהודה, שמריה ב' א[...], חייא.

שבר כתובה. בעברית ובארמית. חתן: פרג'. כלה: [...] ב' פרג'ון, בתולה. עדים: תמים הכהן ב' שמואל, צדקה ב' [...], היבה ב' אהרן, הלל הלוי ב' [...], שלמה ב' משה, ועוד.

כתובה מתוארכת ט"ו חשון ה'תפ"[ח]"ט (1728 לספירה). ניזוקה קשות, אך שם הכלה ניכר בשורה 4: סולטאנה בת שלמה טליאנו. הנדוניה (או סך תשלומי הנישואין) ככל הנראה 3,000.

כתובה. בעברית ובארמית בלבד (קראית?). חתן: אהרן ב' שמח. כלה: רייסה ב' יהודה ב' יצחק. נציג החתן: ישעיה הזקן החבר ב' נמיר. סכומים של 100 ו-200 דינרים בקשר למוהר.

תעודת סיום לימודים של תלמיד יהודי מצרי בבית הספר הקהילתי, הכוללת את רשימת המקצועות הנלמדים במוסד. התעודה נושאת את התאריך 1937 לספירה, וכתובה בעברית ובצרפתית.

שריד מכתובה. המקום, התאריך והשמות אינם נשמרים בחלק זה. הכלה היא בתולה. החלק שאינו פורמולאי כתוב בערבית-יהודית. ככל הנראה בכתב ידו של יוסף בן שמואל בן סעדיה.

החלק התחתון של כתובה. חתן: וחייש ב' עלי. כלה: ח'יבארה(?) בת יוסף. נכתב על ידי יפת ב' מנצור החזן. חתום על ידי יפת ב' מנצור, יוסף ב' נחמיה ושמריה ב' אברהם.

כתובה קראית מפוארת מצ'ופוט-קלה (קירקייר). החתן הוא אברהם ירושלמי ב' מרדכי והכלה היא פומיה ב' אליהו פוקי. לא מן הגניזה, ככל הנראה ממקורות מזרח אירופה.

כתובה קראית מדמשק. החתן הוא יוסף הלוי ב' יהודה. הכלה הנשואה לשעבר היא אסתר הידועה כזוביידה ב' עובדיהו ב' דוד. תאריך: ה' חשון 5399 = 1638 לספירה.

כתובה קראית מקהיר. החתן הוא יהודה ב' יוסף הרופא ב' אהרן הרופא והכלה היא אסתר ב' אהרן. פגומה. תאריך: י"ג שבט 1831 לספירה הסלווקית = 1520 לספירה.

שבר מראש כתובה; פוסטאט; טבת 15[.]4 לספירת השטרות (1232/33 או 1242/43 לספירה); חתן: שלה בן יפת; כלה: מעאני בת משה; ורסו: פרשנות לחצי ספר שמות

צד א: פתיחה פיוטית לכתובה (כמעט זהה ל-10653.1) בכתב סופר מוקפד, ללא תוכן נוסף. צד ב: ניבוי ביהודית-ערבית על משמעות ליקוי ירח באלול (ה'שע'?).

רצועה אנכית ארוכה מראש כתובה שנכתבה על ידי חלפון ב' מנשה הלוי. תאריך: 1130 לספירה, תחת סמכות מצליח גאון. חתן: יהודה הרופא. כלה: סת אל-נאס.

מסמך נישואין קראי (כתובה?). מאשר שהכלה (קמר ב' משה לוי ב' שלמה לוי קייים) והחתן הסכימו על התנאים. עזרא ב' אליהו רופא פירוז מופיע (החתן?).

כתובה קראית מעוטרת מקהיר. תאריך: ו' תשרי 5561 = ספטמבר 1800 לספירה. החתן: אליה הכהן ב' אליהו. הכלה היא אסתר הידועה כקמר ב' אברהם הלוי.

כתובה קראית מקהיר. החתן הוא אליהו הלוי ב' אברהם. הכלה הנשואה לשעבר היא אסתר הידועה כרחל ב' אליהו. תאריך: כ"ז שבט 5341 = 1581 לספירה.

מכתב ארוך בנוגע לתיק נישואין. מוזכרת הכתובה ושתיית הכוס בטקס האירוסין. 'סיידנא' מוזכר לאורך המכתב. מוזכרת גם קהיר. דרוש בדיקה נוספת.

כתובה מצור, מתוארכת ליום שלישי י"ט באב, שנה חמישית בשמיטה (כ-1054 לספירה). מוזכר אדם מהעיירה עיבלין, והמסמך מציין שהכלה היא גרושה.

העתק מודפס של כתובה מאצ'פיר (מרוקו), 21 בדצמבר 1876 (ה' בטבת תרל"ז), עם הערה בכתב יד: 'זהו נוסח הכתובות במגרב לפי מנהג התושבים...'

העתק מודפס של כתובה מאצ'פיר (מרוקו), 16 בספטמבר 1891 (י"ג באלול תרנ"א), עם הערה: 'זהו נוסח הכתובות במגרב לפי מנהג מגורשי קשטיליה.'

מילים קליגרפיות עם פרחים מפוארים, ייתכן שמהכותרת הפיוטית של כתובה, דומה מאוד ל-BL OR 10653.9 (כתובה תימנית מימי הביניים לפי גסטר).

הזמנה לסעודת חג "פורים" במרכז הקהילתי שברחוב פארוק, מיום 24 במרץ 1940. ההזמנה מצויה בבית הקברות בסאתין (מספר 193) וכתובה בצרפתית.

אחד משני נוסחי כתובה נפרדים שנכתבו לאותם נישואי תערובת קראים-רבניים, ונשמרו על קטע אחד — נוסח על כל אחד מהצדדים, בערך 1011–1037.

כתובה קראית מעוטרת מקהיר. החתן הוא יוסף ב' יהודה הכהן. הכלה היא אסתר הידועה כקמר ב' אליהו. תאריך: כ"ה אדר 5581 = 1821 לספירה.

כתובה קראית מקהיר. החתן הוא אברהם ב' ניסים והכלה היא אסתר הידועה כרחל (מצוין שאינה בתולה, כלומר לא היה זה נישואיה הראשונים).

שבר כתובה בסגנון ארץ ישראלי. מיקום: אולי צור. תיארוך: מחצית ראשונה של המאה ה-11. חתן: עלי ב' סהלאן. כלה: ד'ח'ירה ב' אברהם.

כתובה קראית מעוטרת מקהיר. תאריך: י"ח שבט 5557 = פברואר 1797 לספירה. החתן הוא ניסים ב' אברהם והכלה היא אסתר ב' אלישע החזן.

כתובה קראית מקהיר. תאריך: כ"ו סיון 5580 = 1820 לספירה. החתן הוא שלמה ב' אברהם. הכלה הבתולה היא אסתר הידועה כחנה ב' אליהו.

קטע מכתובה (פינה עליונה-שמאלית). בכותרת אזכור לראש הגולה; שורות ניקובים סימטריות למעלה ולמטה. בצד ב: ניסיונות עט בארמית.

מסמך משפטי. ייתכן שמכתובה קראית קליגרפית בעברית וביהודית-ערבית. שם הכלה (סִתּ...) נחתך; שמורה רשימת נדוניה ארוכה ועשירה.

שבר קטן מכתובה. תיארוך: ככל הנראה המאה ה-11 או ה-12. כולל חלק מרשימת הנדוניה. נישואין ראשונים של האישה (מוזכרים 25 זוז).

הזמנה להשתתף בטקס חנוכה שאירחה אגודת תורת תאג' במרכזה ברובע היהודי, בתאריך 24 בדצמבר 1935. ההזמנה כתובה בערבית ובעברית.

כתובה לאותה זוג כמו ב-Antonin 637r. פותחת בסעיף על מינוי שלוח הכלה ומסתיימת בשורה האחרונה של נוסח החוזה, כולל הברכות.

כתובה קראית מקהיר. החתן הוא אברהם ב' יהודה והכלה היא אסתר הידועה כ'עזיזה ב' אהרן. תאריך: כ"ט כסלו 5405 = 1644 לספירה.

כתובה. מקום: בוקרשט. תאריך: יום ראשון, ב' בניסן ה'תרכ"ו = 18 במרץ 1866. נכנסה ככל הנראה לאוסף גסטר ישירות מרומניה.

כתובה קראית מקהיר. החתן הוא אהרן ב' בנימין הלוי והכלה היא אסתר ב' אברהם הרופא. תאריך: ט"ו כסלו 5399 = 1638 לספירה.

חשבון או סוג אחר של טבלה הכתובה בכתב יד פיסקלי או חשבונאי. שני פריטים בשורה נראים כוללים את המילה אַלְ-מֻסְלִמִין.