נישואין ומשפחה במסמכי הגניזה — עמוד 7

דף כפול מתוך פנקס בית דין, בכתב ידו של נתן בן שמואל החבר. כולל לפחות שלושה רישומים: 1) הסדר של סכסוך נישואין מורכב, המערב את אבו יעקוב בן יוסף אבן אלד'הבי, בתו, ובעלה אבו אלמפצ'ל אברהם בן עובדיה. החותן והאישה נדרשים למלא תנאי מסוים הנוגע לזכויות קניין; אם לא יעמדו בכך, היא תגורש מבלי שתהא לה זכות לכתובתה, ואם יקיימו את התנאי — הכתובה תיוותר על כנה. מנגד, הבעל אבו אלמפצ'ל מתחייב שלא להכותה, שלא לפגוע בכבודה ושלא לדרוש את "פירות" הנכס. מתוארך לתמוז א'תנ"ג למניין שטרות = 1142 לסה"נ. 2) רשימה ארוכה ומפורטת של חפצים יקרי ערך. ייתכן שמדובר ברשימת נדוניה. הרשימה משתרעת על שני צידיו של דף בודד. 3) פרטי מכירתה של שפחה ושמה ג'נאן. הקונה: מפצ'ל בן אבו סעד בן צביאן. המוכר: נתנאל בן יצחק. המחיר: 34 דינרים. 2 דינרים ישולמו בתשרי א'תנ"ד למניין שטרות = 1142 לסה"נ, ויתרת 32 הדינרים תשולם בתשלומים חודשיים של דינר אחד בכל פעם. הערב הוא אללבּאן בן עבדאללה. לג'נאן בת בגיל שנתיים בשם ופאא', שתישאר עם המוכר (תוך הפרדתה מאמה).

מכתב מאת הקאדי הבת אללה בן מכין, מאל-מראע'ה, אל "אחיו" אבו אל-חסן זהיר. המכתב עוסק בפרשתה של מרים בת יוחנס הנובית (שמה אינו מוזכר כאן אך ידוע ממסמכים קודמים), בעלה החדש מריאנה, ובעלה הקודם קירקה. הבעל לשעבר גירש אותה מבית בעלה החדש, בטענה שהיא עדיין נשואה לו. שולח המכתב הוא זה שכתב במקור הן את שטר הגירושין שלה מקירקה והן את שטר הנישואין שלה עם מריאנה. מריאנה הוא נושא המכתב. הוא כבר פנה קודם לכן לקאדי של אח'מים בעניין הפרשה. הנמען מתבקש לעצור את קירקה ולשלוח אותו חזרה אל הכותב יחד עם מרים ומריאנה, כדי שיוכל "לפעול עמם בהתאם לדרישות הדין". קריאות חלופיות: - שורה 5: سنة במקום سنته (אותה משמעות). - שורה 10: مقرونا ("עם" או "ביחד עם") במקום تقرونا; השוו למקבילה במסמך אחר, שורה 20. מאחר שמילה זו היא המשך ישיר של הביטוי הפותח بجواب كتابي هذا, סביר שיש לשבץ את התוספת הבין-שורתית لاعمل معهم ما يقتضيه الحق בין המילים صداقها ו-وتكاتبني. - שורה rm2: המילה החסרה دار ("מתחם" או "חצר") נוספה לתעתיק ולתרגום.

טיוטת שטר מתנה ובצדו השני תוספת. המקום: קושטנדינה (איסטנבול). התאריך: ניסן ה'ת"א לבריאת העולם, שהוא מרץ/אפריל 1641 לספירה. ציטוט הרשב"א, התלמודיסט הספרדי, בשורה 23 מאשש שהמסמכים הללו הוצאו במוסד רבני בקושטנדינה. דוד בן אברהם הלוי ואחיו יוסף בן אברהם הלוי ונשותיהם אירינייא בת כלב קוג'ינו ושיניירולה (?) בת יצחק מזל טוב מעידים שהם נותנים לאחותם ריקה בת אברהם הלוי את כל זכויותיהם בחנות שירשו מאביהם המנוח במדינת אנגורה (אנקרה), בשוק של מחמוט פאשא, בקטע של "הצורפים" (לצד הקויימגיש). זוהי כנראה גרסה של המילה הטורקית "kuyumcu" (צורף), אולי בצורת ריבוי בלאדינו: "kuyumcis". המסמך קופל לשניים, ועל אחד החצאים בצד השני (בזווית של 90 מעלות לטקסט שבצד הראשון) מופיעה טיוטת תוספת בכתב היד עצמו, העוסקת בתנאי הנישואין של ריקה ומשה, כאשר הנדוניה והתשלומים מסתכמים ב-500 גרוש. הרושם המתקבל מן התוספת הוא שבשלב מסוים תוכננה החנות להיכלל כחלק מנדונייתה של ריקה, אך אף אחד משני המסמכים לא הושלם בסופו של דבר.

רישום משפטי (מס' 43) מתוך פנקס בית דין רבני בקהיר. בעברית. נכתב בקהיר ומתוארך ל-ט"ז באייר ה'תמ"ג, היינו 1683 לספירה. (תעודה 43) הסדר ביישוב סכסוך בין בני זוג: עמרם בן אברהם שרף ואשתו סת אלבית בת ר' מרדכי הלוי. בני הזוג ניצים ביניהם כבר שנים, בין השאר בשל כך שלא הצליחו להוליד ילד משותף. במסגרת ההסדר שהושג, התחייבו עמרם וסת אלבית להמשך נישואיהם למשך תקופה אפשרית של חמש שנים, תוך מתן קצבה שבועית (בסך 32 מעות לחודש), ושני תרחישים משפטיים אפשריים להמשך הנישואין. ראשית, אם בתוך פרק הזמן הזה יתארס עמרם, יקדש ו/או יישא אישה אחרת, הוא מתחייב לגרש את סת אלבית ולשלם לה את מלוא ערך כתובתה (30,000 מעות). שנית, אם יחלפו חמש שנים וסת אלבית לא תלד ילד, יוכל עמרם גם הוא לשאת אישה אחרת, אך יהיה חייב לגרש את אשתו הנוכחית, לשלם לה 6,000 מעות במזומן ולמסור לה את הפריטים החומריים המנויים בכתובתה. לא ברור האם התרחיש השני מבטא תשלום שווה ערך של 30,000 מעות (אפשר שלאחר ניכוי שוויָם של הפריטים החומריים).

רקטו: מכתב מאת משה בן לוי הלוי, ככל הנראה בקליוב, אל אביו, ככל הנראה בפוסטאט, מסוף המאה הי"ב או ראשית המאה הי"ג. "אם פגשת באותה אישה [השדכנית, לפי הקשר התשובה]... ספר לי כל מה שאמרה." בנוסף, משה מבקש מאביו לעדכן אותו בעניין הדירה, השאל הרחב, וחותם של ענבר (?). ורסו: מכתב מאת לוי המכונה אבו סהל אל בנו משה, המציע לו לבחור מבין ארבע מועמדות לנישואין, ובהן גרושה אחת: בתו של אל-[...]אביה, או בתו של הִבּה הזגג, מחותנו של עמראן בן אל-מרג'אני, או האישה שהתגרשה מאבן אל-חבאר (מוכר הדיו), או בתו של אבו סעד הלוי. כמו כן הוא מבקש חבילת עצי הסקה במחיר של 4 או 5 דירהמים לקראת החג (שורות 11–14), ומציין שאמו של משה הלכה ל"אתה יודע לאן" (שורות 3–5), וכותב משהו בנוגע לשאל הרחב, אולי שכבר שלח אותו ביום שישי (שורות 15–16). חלק מהמידע מבוסס על כרטיסיות גויטיין. הזיהוי נעשה על בסיס כתב היד הייחודי וצירופי לשון אופייניים; קיימים מספר קטעים נוספים שעל צידם האחד מכתב של משה ועל צידם האחר מכתב של לוי.

מכתב/עצומה מאדם בשם יצחק אל הנגיד דוד הראשון בן הרמב"ם. בערבית-יהודית. מתוארך: י' בסיוון ד'תתקצ"ט לבריאת העולם, היינו 1239 לסה"נ. (מישהו, אולי אלקן נתן אדלר, רשם בטעות על כתב היד "1339".) המכתב מדווח על אדם שהגיע מאלכסנדריה וטען כי יש לו דין ודברים עם אשתו, וכי תבע את אשתו בהסתמך על תשובות של רבי יוסף (?) כדי שתתגרש ללא תשלום כתובה. הפסק התבסס על הרעיון שמכיוון שאין לה וסת, היא אסורה על בעלה וצריכה להתגרש ללא כתובה. ואולם יצחק, שכפי הנראה היה הדיין המקומי, פסק על פי שיטת הרמב"ם (בהלכות אישות כ"ה, י"ג) שדין זה חל על אישה שהייתה במצב כזה מתחילת הנישואין, אך אם הדבר אירע לאחר הנישואין חייב הבעל לשלם לה את כתובתה (נסתחפה שדהו). כששמע הבעל את הפסק רצה לשוב ולחיות עמה כאיש ואשתו, אך נמנע ממנו הדבר בגלל תנאי שהיה כתוב בכתובתו לפיו לא יישא [ככל הנראה: אישה אחרת מבלי] לשלם לה את המאוחר שלה, אפילו אם היא זו שביקשה להתגרש. בהמשך הטקסט נראה שמועלית טענה כי היה כאן קניין בטעות.

רישום משפטי (מס' 83) בפנקס בית דין קראי בקהיר (בדף 29r). מתוארך ל-17 באלול ה'שכ"ה (1565). מדובר בתיק של סכסוך נישואין שהסתיים בגירושיהם של אברהם בן דוד הלוי וחנה בת משה אלמע'רבי. הרישום מציין כי בין בני הזוג התרחשו "מריבה והכאה", ועל כן אברהם נותן לאשתו גט. על פי מבנה התיק, ייתכן שאברהם נשבע במסגרת יישוב סכסוך נישואין קודם או בתנאי האירוסין/הכתובה שלהם, שאם ירים יד על אשתו אי פעם שוב — תוכל היא לתבוע גירושין בבית הדין. חנה, מצדה, משחררת את בעלה מחובת החזרת נדונייתה ופריטי שלל בגדיה ורכושה האישי. הרישום מציין לאחר מכן, באופן מעט פתאומי, כי כמות של יין התקבלה על ידי בית הכנסת דאר סמחה. סביר להניח שמדובר בקנס שאברהם נדרש לשלם בגין הפרת תנאיו של יישוב סכסוך קודם או של הסכם האירוסין (בדומה למשל לתעודה PGPID 41609). במסמכי הגניזה הקראיים מן העת החדשה המוקדמת, קנסות מסוג זה מופיעים בדרך כלל כתרומות/קנסות של שמן זית לבית הכנסת דאר סמחה.

רישום משפטי (#43 ו-#44). חוזה אירוסין, טיוטה. מתוארך ליום חמישי, י"ד בסיוון א'תס"ז לשטרות. בכתב ידו של מבורך בן נתן (כמו שאר המחברת). הסכם אירוסין בין גבר קראי (אבו סעיד) לאישה רבנית (סת אלנצר בת נתנאל הכהן). גויטיין הציע כי מדובר בהסכם בין בעל לאשתו שנערך בעקבות מריבה. אולם אשור קובע כי המסמך הוא הסכם אירוסין, משום שהמוקדם (התשלום המוקדם של הכתובה) נזכר בו, ויש בו תנאי שהמוקדם ייחשב כ'מתנה', לצד תנאים רבים נוספים המקובלים בהסכמים שנערכים לפני הנישואין. בין התנאים: שלא להכניס לבית דבר האסור על פי הרבנים (טאיפת אלרבאנין), שהמוקדם ייחשב כמתנה, שלא יישא אישה שנייה ולא ייקח פילגש אם תתנגד, ואם יעבור על כך יחויב בתשלום המאוחר של הכתובה וייתן לה גט, ועוד. יש לציין: גויטיין ואשור התייחסו למסמך זה כאל דף 17 בהתאם לסימון שנכתב בעט; אך הדף הנכון הוא 18, כפי שנכתב בעיפרון (הספרן שסימן בעט נתן את המספר 8 לשני דפים שונים).

שטר אירוסין קראי מקהיר, שנערך בכ"ו באדר ה'תפ"ז (1727 לסה"נ). הכלה היא נג'מה בת ישועה בת משה, אשר הייתה נשואה בעבר, והחתן הוא דוד בן רחמן בן יוסף (ללא שמות משפחה). תרומותיו הכספיות של החתן לנישואין מפורטות כך: 25 כסף, 460 מדין (תוספת מתנה), 11 בריחים של זהב, ו-75 מדין/פארה. המונח "בריח" משמעו המילולי בעברית הוא מוט או חתיכה הנועלת דלת, אך בהקשר זה הוא שימש כתווית נומיסמטית למטבעות הזהב העות'מאניים מסוג זינג'ירלי (zingirli). הסכום הראשוני של 11 בריחי זהב + 75 מדין מציין את הערך המלא של המוקדם/מאוחר ולא את מרכיביהם הנפרדים. בשורה 12 מצוין כי תשלום המוקדם עומד על 180 מדין (כ-1 בריח + 75 מדין/פארה). בשורה השלוש-עשרה ניתן מאוחר של 10 בריחי זהב בערך של 1,070 מדין (1 בריח = 107 מדין/פארה). שער החליפין הנקוב כאן עבור הבריח תואם במדויק את שערו של הזינג'ירלי העות'מאני בקהיר בראשית המאה השמונה-עשרה.

רשומה משפטית (מס' 109) בפנקס בית דין קראי בקהיר. מתוארכת ל-יז בשבט ה'שכ"ו (1566). הרשומה הקצרה מציינת שפרג'אללה בן עבד אלרחים כהן שֻקַיר ו[...] בת יצחק פירוז נישאו זה לזו בנוכחות שני עדים, אך אין מדובר בכתובה ממש, והרשומה אינה הולכת בעקבות הנוסחאות המקובלות שביתר הרשומות בפנקס בית הדין (למעט הרשומה הסמוכה, מס' 110). ייתכן ששתי הרשומות הללו נכתבו בכתב יד סופר נבדל מזה של הרשומות הקרובות בדפים הסובבים. מעניין לציין שהסופר רושם שה"עאקד" (הרב המסדר את הקידושין) היה משה הנשיא, וכי הטקס נערך במעון של אבן צור הרבני "בראש דרב אלמדוור" (תחילת רחוב אלמֻדַוַּר). אף שאיש מן האנשים הנזכרים במפורש ברשומה אינו נמנה עם הרבנים, נראה שהחתונה התקיימה בבית שבבעלות חבר מן הקהילה הרבנית בקהיר. לאזכורים נוספים של דרב אלמדוור ברובע היהודי של קהיר, ראו מסמכים אחרים מהגניזה.

כתובה עם מסגרת פרחונית מעוטרת (recto). מקום העריכה: סלוניקי, ושמות הנהרות הסמוכים בעברית/ארמית (מגינות ובארוה?) אינם ברורים, אך ישנן מספר אפשרויות לזיהויים: גליקוס, ורדאר/אקסיוס, לודיאס, או הליאקמון. התאריך הוא יום שני, ב' בטבת ה'ת"ק"ץ, שהוא 28 בדצמבר 1829. החתן: וילייסיד (?) בן חיים צבי. הכלה: ריינה בת נתן צבי. המטבע הנזכר בשני המסמכים, "לב׳ נק׳ אש׳" (לבנים נקרים אשפרוש), הוא ככל הנראה סוג של מטבע כסף. במסמכים מוקדמים יותר, כל עוד היה האקצ'ה העות'מאני בשימוש, היה המונח "לבנים" שווה ערך לאקצ'ה/אספרוס, אך כאן ייתכן שהכוונה היא לפארא/מדין הכסוף. מוזכרת בכתובה גם מטבעת ה"אסדי גרוש" (esedi guruş) בכינוי "גרוש אריות" (למשל בשורות 15–16). אחד מעדי הכתובה, נתן בן יוסף צבי, אפשר שהוא אף הסופר, חותם בשם החתן. בצד ה-verso מופיע שטר תנאים לאותם הנישואין.

צד ב' (השימוש המקורי): שריד כתובה בכתב ידו של נתן בן שמואל. תיארוך: לפני 1144. החתן: תמים בן יפת הכהן. העדים: צמח בן שמואל הכהן ואלקנה בן שלמה. צד א' (שימוש משני): מסמך משפטי המתעד את סיומו של סכסוך נישואין ממושך בין אותו תמים בן יפת לבין אשתו סת אלח'וואת. נדרשת בחינה נוספת לפרטי הפשרה (אן יטרח מנה גמיע אלנדוניא ולא יבק עליה אחריות פי שי מנה ויבקא אסמה ואסמהא פי אלכתובה ומוכרהא עלי חאלה כמא הו) — דהיינו, נראה שהבעל מסיר מעליו את האחריות לכלל הנדוניה ולא תיוותר עליו ערבות לדבר ממנה, בעוד ששמו ושמה נותרים בכתובה וזו נשמרת במצבה כפי שהיא. מקום: פוסטאט/קהיר. תאריך: אדר א'תנ"ה למניין שטרות = פברואר/מרץ 1144, תחת סמכותו של הנגיד שמואל בן חנניה. העדים: ברכות בן אהרן הכהן הגלילי, הפרנס מנג'א בן שלמה, ונתן בן שמריה הכהן.

רקטו: שריד ממסמך נישואין, ככל הנראה כתובה, עבור סת אלכל, בכתב ידו של חלפון בן מנשה הלוי (פעיל בשנים 1100–1138 לספירה). שריד נוסף של כתובה עבור סת אלכל בכתב ידו של חלפון בן מנשה ידוע גם הוא, אך לא נראה שמדובר בצירוף ישיר בין השניים. ייתכן שהשריד הנוכחי הוא רשימת הנדוניה שלה; לחלופין, ייתכן שמדובר בנישואין שונים, או אף בנשים שונות הנושאות את אותו שם. ורסו: ביטויים מקוטעים ממכתבים שהועתקו בצורה אקראית וחסרת סדר. הערות נוספות שנרשמו לאחר עיון פיזי במסמך: רצועה צרה מאמצע הכתובה או מצידה השמאלי, שלכאורה נחתכה לפני שנעשה בה שימוש חוזר בצד ורסו; אולם צורתה מרמזת שהיא נוצלה מחדש לכריכת ספר. עם זאת, סימני הדבק נראים כשייכים לסרט שימור מאוחר ולא לשימוש המקורי. המסמך כתוב על קלף, והכתובה נכתבה על צד השיער.

החלטה משפטית של הקהילה הקראית בעניין נישואים טרם השלמת תקופת האירוסין. מתוארכת לי"ח באדר א' ה'שצ"ח (1638 לסה"נ). המקום הוא ככל הנראה קהיר, על פי זיהוי מקום ההתכנסות — בית הכנסת דאר סמחה. בני הקהילה התאספו בדאר סמחה והסכימו יחדיו "בענין שטרי האירוסין הנעשים והנטענים עליהם, שלא ישאו נשותיהם בתוך הזמן הנזכר בשטרי האירוסין, וזולתי בהשלמת הזמן אשר נטענו עליו בשבועה בכתב" (שורות 2–4). חלק מבני הקהילה שהתכנסו בדאר סמחה, ושעניין זה נוגע להם, מסכימים לאחר מכן לבטל את שטרי האירוסין שלהם ולא לערוך הסדרי נישואין במסגרות חיצוניות למערכת המשפטית הקהילתית: "ושלא יצאו למשפט אחר להחליף משפטי התורה". בשורות הסיום מפורט אופן הענישה המוסכם של הקהילה כלפי מי שיפר את ההסכמה, באמצעות חרם חמור על תנאיו השונים.

מכתב בעברית. מאוחר ואינו מגניזת קהיר. שמות השולח והנמען לא נשתמרו. השולח הוא ככל הנראה דיין סייר, כפי שעולה ממכתב זה וממכתב דומה שלו. כאן הוא פונה אל "כל הקהל" ובאופן ספציפי אל כפיף בשם אברהם. הוא שמע שאברהם פסק שאישה מסוימת אינה מאורסת ושהיא חופשית להינשא לכל מי שתחפוץ. "ואמרתי, 'יישר כוחו! שיסמוך על חוכמתו האדירה ולא יתייעץ עם מי שגדול ממנו... והוא מתיר אשת איש להינשא לאיש אחר ולהרבות ממזרים בישראל.' דבר כזה אסור שיקרה בישראל. כעת אכתוב לך מה שראו עיניי שלי כאשר דנתי בעניין זה בעיר סנדור..." (העיר סנדור, שאינה קיימת עוד, שכנה ליד דהוק שבכורדיסטן והייתה בה קהילה יהודית חשובה.) לאחר מכן מובא תיאור מפורט של המקרה הנוגע לנישואין (או היעדרם) בין בתו של מרדכי לבנו של דוד. נדרשת בדיקה נוספת.

כתובה רבנית מקהיר, שייתכן שנשתמרה בגניזת בית הכנסת דאר סמחה, אם כי סביר יותר שאברהם פירקוביץ' רכש אותה במקום אחר במהלך ביקוריו בעיר בשנות ה-60 של המאה ה-19. החתן הוא אברהם אשכנזי בן יוסף והכלה היא אסתר בת שמואל רומאנו. הסופר הוא ככל הנראה יוסף אנג'ל, החותם גם בשם החתן. העד השני הוא אלעזר מעלי הכהן. בשורות 21-22 נאמר כי לחתן יש בן צעיר בשם חיים מאשה אחרת, שאינה נזכרת בשמה ומן הסתם נפטרה או התגרשה מהחתן, וזאת לאור הסעיף המקובל נגד ריבוי נשים בשורות 23-24 (המותנה בכך שאסתר תלד לאברהם ילד במהלך עשר שנות הנישואין הראשונות). העד והסופר האפשרי יוסף אנג'ל חתם גם על כתובה נוספת, ושם החלק הלא ברור בחתימתו ניתן אולי לקריאה ברורה יותר כ"אברהם(?)", אך קריאה זו ראשונית ודורשת השוואה נוספת.

דף אחד שנחתך לרוחבו לשני חצאים. נכתב בידי כותבים תימנים שונים. חלק ראשון: צד אחד (ab) של הדף, חסר מעט מאחד הקצוות. חלק א: מסמך קצר בעל אופי משפטי(?) העוסק במחירם הגבוה של דגנים בצנעא. הכתוב נסוב בעיקר על הסיבות האסטרולוגיות לרעב בשנת 194[.] לשטרות, התואמת לשנה כלשהי בטווח 1628–1638 לסה"נ. חלק ב: תחת הכותרת "מחזור..", אבטיפוסים של לוח השנה היהודי: שנים המקודדות מש"ה; הש"א. ביד שונה, באותיות גדולות יותר. חלק שני: צד אחד (cd) של הדף, ככל הנראה השימוש המקורי שלו. פירוש למסכת תלמודית לא מזוהה העוסקת בדיני איסורי נישואין. במקור היה ערוך בשני טורים, האחד טור הנושא והשני טור הפירוש, כשכל אחד מהם נכתב ביד שונה. רוחבו המלא של טור הפירוש ומחציתו של טור הנושא שרדו, וחסר בתחתית.

ככל הנראה פנקס בית דין. דף כפול. הרישומים כתובים בערבית-יהודית. כנראה קשור לבית הדין הקראי שהתכנס בבית הכנסת דאר סמחה (כאן מכונה "דאר אבן סמיע"). מתוארך מתשרי עד כסלו 1751 לשטרות, התואם את החודשים האחרונים של שנת 1439 לסה"נ. כולל רישומים על גירושין, נישואין ומקרי מוות. נכלל בו גם רישום מסקרן המתעד שהיו שמועות על בתו של עבד אללטיף בן בשיר(?), שהיו קשורות איכשהו לבית המרחץ של אבן אלאשקר, ואכן השמועות התאמתו עקב הריונה. "עשו לו את מה שנדרש על ה-טפטיס (?‏ = תפתיש?). אחר כך, כאשר אמר לה הקצין 'לכי אל אביך', היא ענתה, 'לא! איני רוצה [ללכת אל] דת המוסלמים'." הרישום סתום והקריאות הן בגדר השערה. רישום נוסף מזכיר את החכים עבד אלכרים, ראש בית הדין (אב בית דין). דרוש עיון נוסף.

מצד הפנים: מכתב מאדם לא ידוע אל בעל סמכות בקהילה, בערבית-יהודית. הכותב מבקש סיוע בפרשה סבוכה הנוגעת למשבר בחיי הנישואין שלו ולשורת פינויים מצד בעל הבית. המכתב כולל מידע רב על המגורים ועל מיקומם. בשלב מסוים סגר הכותב את הדלת הראשית ופתח דלת חדשה אל פרוזדור (או סמטה? דהליז) שבו מתגוררת קבוצה של קראים, ובהם עבד אללטיף אלבציר, וההבה אלזיאת ובנו עבד אללה. הכותב חוזר ומדגיש מספר פעמים כי הוא נשבע שכל דבריו אמת. בנוסף הוא נדר להתגורר באותו בית, ושילם מראש (או התחייב לשלם?) את שכר הדירה למשך שנה שלמה — ייתכן שנדר זה היה חלק מהסכם פשרה בסכסוך הזוגי. מצד הגב: רישום נוסף בערבית-יהודית הנוגע לאותה פרשה, אך נראה שנכתב מנקודת מבטו של אדם אחר. המסמך כולו ראוי לעיון נוסף ומעמיק.

שטר אירוסין קראי, עם נזקי מים/נוזלים לאורך השורות האמצעיות. התאריך: ט"ו בחשוון ה'תפ"ה לבריאת העולם (1724 לספירה). עקב הכהיית הכתב והנזקים, חלקים מן המסמך קריאים רק באמצעות הגדרות תמונה בניגודיות גבוהה. הכלה, שלא הייתה נשואה קודם לכן, היא אסתר בת יצחק הלוי, והחתן הוא אליה בן יעקב הכהן. תרומותיו הכספיות של החתן לנישואין מפורטות כך: 50 כסף + 1080 מדין + 200 מדין + 1000 מדין. אופן ההתייחסות במסמך לשמה של הכלה (אמה אלקאדר אסתר הקרואה אסתר) הוא דוגמה מובהקת לאופן שבו השם הפורמולאי "אסתר" יוּשם בנומנקלטורה הקראית לנשים, ללא קשר לשמן הפרטי בפועל (גם במקרה זה שמה אסתר). מגוון רחב של מסמכי נישואין קראיים מן העת החדשה המוקדמת משתמשים באותה פורמולה.

שטר אירוסין קראי מיום ראשון, כ"א בכסלו ה'ת"ס (1699 לסה"נ), שנערך בקהיר. הכלה: אסתוּתא בת יוסף בן ישוּעה. החתן: אהרן בן נחוּם בן יצחק הלוי. בשטר מפורטים תשלומי הנישואין הבאים: 50 כסף, 510 מדין, 200 מדין ו-800 מדין. שטר האירוסין כולל את התנאים השכיחים בתקופה זו: בין היתר, החתן מתחייב שלא לשאת אישה נוספת במשך עשרים שנה, אלא אם אשתו תיוותר חשׂוכת ילדים במשך עשר שנים, וכן שלא לצאת מגבולות מצרים — למעט לירושלים. אף שבמאות ה-17 וה-18 חלק מן הקטעים של החתימות בשטרות קראיים נכתבו כולם בידי הסופרים בלבד, במסמך זה כל אחת מן החתימות היא חתימת יד אישית של החותם: שמואל חכים (ככל הנראה הסופר), יצחק חכים, יוסף כהן, ונחום (שם משפחתו הושמט).

ורסו: טיוטות של רשומות משפטיות מבית דין. ייתכן שחלק מהטקסט נמחק. הרשומות אינן קשורות זו לזו, ככל הנראה. רשומה 1: תיעוד תשלום של מתנת נישואין מוקדמת (מֻקַדַּם) בסך 15 דינרים במסגרת אירוסין (שידוכין). מתוארך ליום ראשון, ד' בניסן א'תקנ"ב למניין השטרות, שהוא שנת 1241 לסה"נ. החתן: סרור בן יצחק אלאסכנדראני. הכלה: כרם בת יפת. רשומה 2: אבו מנצור בן פצ'איל מצהיר כי הוא חייב לצדיק בן משה [הרשומה נקטעת כאן]. רשומה 3 (בזווית של 180 מעלות): עניין הנוגע לרשידה בת אבו אלעז הלוי ("אלרﺋיס אלאג'ל") ולתשלומים חודשיים של 20 דרהמים מסוג ורק. לאחר מכן מופיעה רשומה נוספת אפשרית, בעיקר בכתב ערבי. (המידע על רשומה 1 מבוסס בחלקו על מהדורת אשור.)

רשומה משפטית (מס' 107) בפנקס בית דין קראי בקהיר. מתוארכת ל-כ"ז בכסלו ה'שכ"ו (1565). הסכם אירוסין בין החתן והכלה המיועדים יצחק בן עבד אלכרים אלכהן אלכֻרדי ואסתיתא בת שמעון הלוי החזן (ככל הנראה אביה הוא המייצג אותה). מועד החתונה נקבע לשנה שלאחר מכן. תשלומי החתן המפורטים הם: 50 דרהם + 30 אשרפי ג'דד (חדשים). הסכם האירוסין כולל קנס שיצחק יידרש לשלם לאשתו אם יכה אותה אי-פעם, וכן סעיף המגביל את יציאתו מחוץ למצר/מצרים (או אולי קהיר). ייתכן שאסתיתא הייתה קטינה בעת ההסכם, שכן ניסוח סעיף איסור הנסיעה אולי קורא: "אלא בהסכמת הא[ב?]" (סעיפים מסוג זה מנוסחים בדרך כלל סביב הסכמתה המשפטית של הכלה עצמה).

רקטו: מסמך משפטי מקהיר, מתאריך 1730 לסה"נ (א' בחשוון ה'תצ"א), העוסק בחוב בסך 5,000 מדין דיוואני שחב משה בנבנשתי לשבתי בן מרקאדו מוגנאגי (מוג'נאג'י?). הראשון מוגדר כתושב רשיד. ורסו: רישום משפטי של קידושי סעדיה מימון בן משה מימון ואסתר בת רחמים הלוי המכונה מצפי(?), משנה זהה לזו של הרקטו אך בכתב יד אחר. שטר הנישואין כולל פסקת מיקום ארוכה במיוחד המציינת כי האירוסין התקיימו ב"כפר אנבאבה (אמבאבה) ממול בולאק קהיר סמוך לפסטאט מצרים על הנילוס". החתונה נקבעה למועד חג הפסח הקרוב, ובני הזוג הסכימו להתגורר במנצורה. מאחר שאביה של הכלה נפטר, דודתה מצד האב משמשת כנציגתה החוקית לצורך הסדרי הנישואין.

רקטו: שטר אירוסין קראי. מתוארך ליום ראשון, ד' חשון ה'תפ"ח לבריאת העולם = ב'ל"ט למניין השטרות (סלאוקי), הוא שנת 1727 לספירה. המקום: קהיר. החתן: נחום הלוי בן יוסף בן רחמים. הכלה: מרחבא בת יעקב הלוי בן דניאל הרופא, בתולה. עיקר כתובה: 50 חתיכות כסף + חותם זהב + 1,000 מעדין רגילים + 70 מעדין גדולים. מוקדם: 200 מעדין גדולים. מאוחר: 800 מעדין. שלוח הכלה: אביה. בהמשך מפורטים התנאים. עדים: ישועה סופר; אהרן כהן המכונה עאמّי; משה רופא המכונה צעיר. בתחתית מופיעה הערה שעשויה לרמוז כי הביאה (הנישואין בפועל) תתקיים בשנת ה'תצ"ג (חמש שנים מאוחר יותר). ורסו: מסמכים משפטיים נוספים; ממתינים לבדיקה.

הסכם שידוכין בין אברהם בן יוסף ממון/ממ'ון לבין ביידא (?) בת משה הלוי המכונה ע'וריבי. המטבע הנקוב בשטר הוא ריאלים. השטר נכתב בתאריך 4 בינואר 1797 (ו' בטבת ה'תקנ"ז) בקהיר. מועד החתונה נקבע לחג הסוכות של השנה שלאחר מכן. המסמך מפרט חלק מפריטי הנדוניה, ובהם חגורת כסף ותכשיטים נוספים. בין העדים נמנים יוסף ממ'ון ושבתי בן-אל, ויהודה פינטו חותם באמצע השטר, ככל הנראה מטעם החתן כצד המסכים לעסקה. הסופר מציין בשורה האחרונה כי הוצאו שלושה עותקים של הסכם השידוכין. על פי כתב היד של החתימות הזמינות, נראה שהסופר עצמו לא חתם כעד. ראו את כתובתה של אחיה של ביידא, שנכתבה כשמונה שנים מאוחר יותר.

איגרת הממוענת אל "קהלות הקדושות כורדיסתאן", חכמיהן ומנהיגיהן, ובמיוחד אל שמעון דוגא. הכותב היה ככל הנראה הדיין של נירוא. במכתב מתואר מקרה מחפיר שאירע בעיר: נבל בשם חנוכה חטף ילדה בת שמונה, בתו של נושא האיגרת נחמיה בן שמשון, במטרה לשאתה לאישה בעל כורחה ובניגוד לרצון הוריה. החוטף לקח אותה למבצר כלשהו בסביבת עִמאדיה, ואביה לא היה מסוגל לחלצה מחמת הפחד מן הגויים, שכפי הנראה סייעו בידי חנוכה. הדיין של נירוא מבקש מיהודי עִמאדיה לסייע בהצלת הילדה, וכן מבקש שכל תלמידי החכמים שבמחוז יקבלו הודעה לבל יערכו טקס נישואין כלשהו לקטינה זו ללא הסכמת אביה. (המידע מבוסס על מאן.)

רישום משפטי (מס' 110) בפנקס בית דין קראי בקהיר. מתוארך לכ' בשבט [ה'שכ"ו] (1566), שלושה ימים לאחר הרשומה הקודמת. מסמך קצר המציין כי תרכיה בת פרג'אללה בן נצראללה הלוי ויוסף בן עבד אלדאים בן יוסף הלוי נישאו זה לזה בפני שני עדים, אך ברור שאין מדובר בכתובה והמסמך אינו עוקב אחר הנוסחאות המקובלות ביתר הרשומות של אותו פנקס בית דין (למעט הרשומה הסמוכה מס' 109). תשלומי החתן רשומים כך: 50 דרהם + 200 מדין + 1,000 מדין. בשורות הסיום מצוין כי העאקד (הרב המסדר את הקידושין) היה שמואל הדיין, אחד מדייני הקראים המוכרים מרשומות אחרות, וכי החתונה התקיימה בביתו של שמואל אלפולאדי.

כתובה. מתוארכת לי״ב בני[סן] א׳תקע״א למניין שטרות, היינו שנת 1260 לסה״נ, תחת סמכותו של דוד הראשון מימוני (דוד בן אברהם הנגיד). לא היה זה נישואיה הראשונים של הכלה. שם החתן היה יעקב, ומוהר הנישואין המאוחר עמד על 7 דינרים. רווחי הכלה מומרים בעבור כסותה, וכן מופיע תנאי טבילה. בכתובה מצוי תנאי נאמנות, וכן תנאי הנוגע לילדיו של הבעל מנישואין קודמים — ככל הנראה שיוכלו להתגורר בביתם עד שיינשאו. כתב היד הוא כמעט בוודאות של עמנואל בן יחיאל. תכונה מעניינת נוספת היא שהכתובה אינה חתומה, ובהמשך מישהו צירף אליה פיסת קלף ובה שתי חתימות: אלעזר בן שלמה הלוי ואברהם בן סעדיה.

כתובה קראית מפוארת, מתוארכת הן לפי בריאת העולם והן לפי "מניין היוונים". החתן יוסף בן מרדכי בן שלום מתחייב שלא לשאת אישה נוספת במשך 20 שנה, אך אם אשתו מחסנה בת חיים הכהן לא תביא ילדים לעולם — יוכל לשאת אישה אחרת לאחר 10 שנים. כמו כן הוא מתחייב שלא לקלל את בני משפחתה. תרומותיו הכספיות של החתן לנישואין מפורטות כך: 50 כסף + 11,300 מדין + 200 מדין + 800 מדין. בשורה הרביעית נכתב שהכתובה נרשמה בפני "הזקנים והעדים החתומים מטה", וביניהם: יוסף מלמד, מוסי עוזיאל, ואברהם בן אהרן ברמ[?]. גם הסופר דאוּד אלישע חותם על המסמך. שולי הכתובה מעוטרים בעיטור פרחוני מרהיב.

קטע מחוזה נישואין נוצרי שנכתב בערבית על קלף ומתוארך למוחרם שנת 554 להיג'רה. המחצית התחתונה של החוזה שימשה לאחר מכן כחומר כתיבה לאינדקס של קריאות בכתב סורי, בצורת דף כפול (ביפוליו). החוזה משתמש בנוסחאות המשפטיות הערביות המקובלות, אך בגרסה נוצרית: הנישואין נערכו על פי החוק הנוצרי (אלשריעה אלמסיחיה), והמסמך מזכיר למשל את שלושת האבות אברהם, יצחק ויעקב. על החוזה חתמו לפחות שני כמרים (קס). שני שמשים (שמאס) אישרו את מעמדה ואת כשרותה המשפטית של הכלה, וכן את היעדר קרבת הדם בין בני הזוג. שני כוכבים נוספו בתחתית המסמך (ככל הנראה במועד מאוחר יותר).

כתובה ליוסף הלוי בן עובדיה ולביידא בת קערטי ביבאס. המטבע הנקוב הוא ריאל. מתוארכת לשנת 1792 לסה"נ (ט"ז בסיוון ה'תקנ"ב), קהיר. בשורותיה האחרונות של הכתובה נאמר כי לכלה יש בן מנישואים קודמים לאברהם מיוחס, שממנו התגרשה. מיד לאחר מכן מצוין כי לחתן יש בת מאישה אחרת, ששמה אינו מוזכר ושככל הנראה נפטרה או התגרשה מן החתן — שכן שורות 19–20 כוללות את התניה המקובלת נגד פוליגמיה, המותנית בכך שביידא תלד ליוסף הלוי ילד בתוך חמש השנים הראשונות לנישואיהם. ביידא ויוסף מתחייבים שניהם לגדל ולפרנס את הילדים שאינם נזכרים בשמם מנישואיהם הקודמים.

רשומה משפטית (מס' 55) מתוך פנקס בית דין רבני בקהיר. בעברית. מיקום: קהיר. מתוארכת לכ"ב בסיוון ה'תמ"ג, היא שנת 1683. (מסמך מס' 55) הסכם אירוסין בין חיים בן מרדכי פרג'אללה ובין קמר בת מסעוד רווח, שהייתה גרושה מנישואין קודמים. בני הזוג קובעים הסדר חריג ולפיו יתגוררו יחד עם בנו של החתן המיועד מאישה אחרת ("הדירה בחברת בנו שיש לו מאשה אחרת") — דבר המרמז על האפשרות שגם החתן עצמו היה גרוש בעברו. עם זאת, ללא הכתובה המלאה של בני הזוג (שייתכן שכוללת תניית מונוגמיה), עדיין קיימת האפשרות שחיים פרג'אללה התארס לאישה שנייה במקביל.

הסכם טרום־נישואין של זוג גרוש (בעל המקבל אליו מחדש את גרושתו). על הקטע השתמרו שמונה שורות, ככל הנראה בכתב ידו של נתן בן שמואל החבר (ידועים מסמכים שלו מהשנים 1128–1164). בראש הקטע מופיעה רשימת נדוניה ואחריה רשימת תנאים בעברית לקראת הנישואין העתידיים. הבעל מקבל אליו מחדש את אשתו הקודמת, בקיה. ייתכן שההסכם נכתב כדי לפייס את האישה ולהביאה לשוב אל בעלה. התנאים הנוגעים להתנהגותו של הבעל מרמזים שהתנהגותו האלימה כלפיה או כלפי אמה הייתה הסיבה לגירושין הראשונים. שורות 1–4 כוללות את רשימת הנדוניה ואינן מועתקות בתעתיק.

כתובה, חסרה. השימוש של הסופר בנייר ובשוליים מרמז כי מדובר ככל הנראה בפורמולר (נוסח לדוגמה) שהתבסס על מסמך אמיתי. המקום: קהיר. התאריך: י"ד בתשרי ה'תקע"ז = 6 באוקטובר 1816. החתן: רחמים בן נסים תלמיד. הכלה: שמה לא מולא, אך היא הייתה נשואה בעבר לרחמים, הם התגרשו, וכעת השלימו ביניהם ומתכוונים להינשא מחדש. הכתובה החדשה הזו מפרטת את התנאים המוטלים עליו הן מהכתובה הראשונה והן מהנישואין מחדש (גם הסכומים הספציפיים של התשלומים הושארו ריקים). השם רחמים תלמיד מופיע בקטע מרשימת מיסי כשרות קהילתית (גבלה) מקהיר, משנת 1822.

רישום משפטי (מס' 22) בפנקס בית דין קראי בקהיר, מיום כ"ז בטבת [ה'שכ"א] (1561). שנת ה'שכ"א מצוינת שתי רשומות קודם לכן, והסופר רומז אליה כאן ברשומה 22 בנוסח "סנה תארי׳". הדיון התקיים בביתו של יהודה הדיין, ועניינו מגע טרום-נישואין בין יוסף בן עבד אלחק אלחוואש לבין ארוסתו תרכיה(?) (תרכיה) בת עבד אללטיף אלמגרבי. מספר בני הקהילה הקראית מתייצבים בפני הדיינים ומספרים שראו את בני הזוג "מתנשקים" וכן "ישנים יחד תחת שמיכה אחת". השורות התחתונות של המסמך פגומות מאוד, ועל כן לא ברור כיצד הוכרע עניין האירוסין בסופו של דבר.

הסכם קראי למתן גט במקרה שהבעל ייעדר למעלה משנה. המסמך אינו נושא תאריך, ואפשר שהסיבה לכך היא שנגזר מקטע גדול יותר של נייר שכלל רשומות מתוארכות. לאורך השוליים העליונים נראה מעט טקסט קטוע, מה שמעלה גם את האפשרות שהנייר עבר מיחזור. הבעל מצוין כאברהם ב"ר יעקב ב"ר דניאל לוי רופא, והכלה היא חנה בת ישועה ב"ר יוסף. למרבה המזל, שרד מסמך נישואים נוסף של בני הזוג הללו הנושא תאריך מובהק, ובעזרתו ניתן לתארך את המסמך הנוכחי לסביבות 1759 לסה"נ. על הסכם הגירושין המותנה חתום כעד שלמה ב"ר משה רופא, המכונה צעיר.

רישום משפטי (מס' 102) בפנקס בית דין קראי בקהיר, מתוארך לי"ט בכסלו ה'שכ"ו (1565). הסכם אירוסין בין החתן המיועד צדקה בן עבד אלדאים הלוי אלקדסי לבין הכלה פרג' בת אברהם בן דוד הלוי. תשלומי הנישואין מצד החתן הם: 50 דרהם + 30 [אשרפי זהב] + 25 אשרפי זהב 'ג'דד'. בנוסף לסעיף המונוגמיה, תנאי האירוסין כוללים גם קנס כספי של אשרפי זהב אחד שעל צדקה לשלם לפרג' אם יכה או יקלל אותה אי-פעם. צדקה מתחייב להעביר את תשלומי הנישואין בראש השנה (א' בתשרי ה'שכ"ז), ומועד החתונה נקבע לראש השנה שלאחריו (א' בתשרי ה'שכ"ח).

כתובת נישואין, שריד. תיארוך: ככל הנראה מהמאה ה-19, רק הספרה האחרונה נראית בשורה הראשונה [5..]5 לבריאת העולם. שם הכלה הוא ג׳ויה, ולאחר שמה מופיע התואר תמ׳׳א, שבמבט ראשון נראה — בשל גודל הכתב — כתואר כבוד מסוג תבורך מנשים באוהל. אביו המנוח של החתן מוזכר כחלק משמו ותוארו החלקיים בשורה 2: [...] בן [אל]עזר מצליח. על פי תשלום העיקר בסך 200 זוז, מסתבר שהכלה לא הייתה נשואה קודם לכן (אילו הייתה אלמנה או גרושה, הסכום היה עומד על 100 זוז). מסביב לשולי הכתובה מופיע עיטור מרשים בדמות זר פרחים צבעוני.

מסמך משפטי בעברית מפוסטאט/קהיר, מתוארך ב-2 בחשוון ה'ש"ך (3 באוקטובר 1559), העוסק בצוואתו של המנוח אברהם קסטרו. נקבע בו כי כלל הירושה תחולק בחלקים שווים בין שני בניו של אברהם, משה קסטרו ויעקב קסטרו. עם זאת, משה לא יקבל דבר במשך שנתיים, ובינתיים יהיה יעקב חופשי לסחור בכסף. בתקופה זו יידרש יעקב לשאת גם בהוצאות הפרנסה והנישואין של משה, "כפי הסכום שהוא מוציא על עצמו", ובנוסף לכך עשרה דוקטים ונציאניים (פרחים) מדי שנה. נכתב ונחתם בידי אליה בן דוד חברייה, וחתום גם בידי מכלוף בן אברהם עקאב.

שטר אירוסין קראי. תאריך: יום שלישי, י"ט בכסלו א'תתנ"ז למניין השטרות, היינו 1545 לסה"נ. מקום: ככל הנראה קהיר. מקום עריכת השטר: בית אליהו בן פיירוז ראש בית הדין. החתן: אברהים בן יהודה אלחכּים. הכלה: בתו של עבד אלמקצוד אלחאשר. תשלום הנישואין המוקדם: 15 בונדוקי, שמהם 12 יינתנו לפני הנישואין והיתר — 3 — לפני חודש ניסן של השנה השנייה לנישואין. תשלום הנישואין המאוחר: 400 מדינים גדולים ("חצאים"), 50 מהם "עבור מה שסודי ביניהם(?)" ו-350 למקרה של גירושין. נכתב ונחתם בידי נתנאל בן אהרן הסומך.

הסכם טרום־נישואין קראי. מתוארך ליום שני, י״ז בסיוון ה'תקכ״ד (1764). המקום: ככל הנראה קהיר, בביתו של נחום כהן גבאי. החתן הוא שלמה הכהן בן אלעזר הידוע בכינוי חאתום, התורם 3,000 ניצף (מדין) כתשלומי הנישואין. הכלה היא הנה בת נסים בן אברהם פיירוז, המכונה גם רוואח. בחלק החתימות, אליהו בן משה רופא המכונה צעיר מציין את עצמו כסופר (וכעד) בראשי התיבות ס׳׳ו. ייתכן שהסופר חתם גם בשם עדים אחרים, אם כי חתימתו של שלמה בן אהרן הכהן ייחודית דייה כדי להניח שמדובר ביד סופר משלו ולא ביד אליהו רופא.

הסכם נישואין קראי בין חנניה בן יעקב הלוי לבין אסתר המכונה עזיזה בת אליהו בן סעדיה. התאריך: ב' בניסן ה'תקע"ו (1816). כמקובל בנוסחאות של מסמכים משפחתיים קראיים, עזיזה נרשמת תחילה בשם אסתר, אך יש לקרוא את הראשון כשמה שבו היא נקראת בפועל. הנדוניה היא 22,000 פִצ'ה. הכלה והחתן מסכימים על שורה של תנאים לנישואין: כבוד הדדי לסמכות בני הזוג, תנאים האוסרים על אלימות פיזית מצד הבעל, שבועות העומדות בניגוד לדין הדתי, וכן מתחייב הבעל שלא יעליב את קרובי משפחתה (הן את החיים והן את המתים).

כתובה מתאריך [.]1 בסיוון א'ת'כ' לשטרות (1109 לסה"נ). החתן: חלפון בן תמים הזקן. הכלה: סת אל-ב[ית?], ואין זה נישואיה הראשונים. תשלומי הנישואין: 5 + 15 דינרים. ערך הנדוניה מוערך ב-100 דינרים. בין החתומים כעדים: מנשה בן יעקב הכהן (סופר פורה של חיבורים ספרותיים, פעיל בערך בשנים 1109–1132), יוסף בן סעדיה, שמריה בן אהרן, אלעזר בן אברהם הלוי, ועמרם בן יאיר(?) הדיין. על האישור (validation) חתומים: אברהם בן שמעיה החבר, ויצחק בן שמואל הספרדי. (חלק מהמידע מבוסס על עזרא חואט.)

קטע מתחתית כתובה. תיארוך: אמצע המאה ה-12. הכתובה מזכירה סכום של 20 דינרים כחלק מתשלומי הנישואין, ומתייחסת ל"אשתו הקודמת" של החתן. חלקי העדים והאישור בתחתית המסמך מבולבלים למדי — הקלף מקומט במקומות מסוימים ומוסתר מאחורי קפלים במקומות אחרים. שמות העדים ו/או הדיינים המאשרים: - נדיב הפרנס ראש הפרנסים - ברכות החזן [...] הלוי - [...] הכהן ב"ר יחזקאל - ברכות ב"ר שלה הכהן - משולם ב"ר יעקב - יעקב הכהן ב"ר [...] - הלל ב"ר צדוק אב בית דין - שמואל ב"ר סעדיה הלוי

רישום משפטי (מס' 41) מתוך פנקס בית דין רבני בקהיר. בעברית. מיקום: קהיר. מתוארך לא' באייר ה'תמ"ג, הוא שנת 1683 לספירה. (מסמך מס' 41) הסכם אירוסין בין בני הזוג המיועדים: חנונה בת דוד שמחון ולוי בן יעקב ריוס. סבתה של הכלה, נג'מה, ואדם בשם יעקב סראגוסי פועלים מטעמה בהליכי האירוסין (אביה כבר נפטר), ומעבירים את פריטי הנדוניה והכספים. מועד החתונה נקבע לחנוכה הקרוב, ובני הזוג מתעתדים להתגורר עם אמו של החתן, אלמנה ששמה אינו מצוין, "כל זמן שיש פשרה ביניהם".

הסכם טרום-נישואין קראי. מתוארך ליום ראשון, כ"א בחשון ה'תקי"א (1750). המקום: ככל הנראה קהיר, "בנכסיו" של החתן המיועד שלום לוי. בהסכם מעורבת גם הכלה המיועדת קמר בת חסד בן יצחק לוי המכונה קֻדְסי, המיוצגת על ידי אחיה סעדיה (אף שאביהם עודנו בחיים). החתן מתחייב שלא לצאת למסע אל מחוץ לארץ, ואם יצא ויעדר למעלה משנה — תהיה אשתו רשאית לשוב לבית הוריה ולהתגרש אם תחפוץ בכך. הסופר אליהו רופא המכונה צעיר חתם גם בשם שני העדים האחרים, עוזיאל גבאי ואברהם פיירוז.

הסכם שידוכין. החתן: יוסף בן יהודה מנחם. הכלה: אסתיתא בת דוד הכהן. המטבע המוזכר בשטר הוא דוקטים ונציאניים (פרחים זהב בנאדקה). המקום: פוסטאט/קהיר. תאריך: י"ב בחשון ש[ל]"ל (יקיר) לבריאת העולם, כלומר אוקטובר 1569. החתונה נקבעה להתקיים בחג השבועות הקרוב (20 במאי 1570), כך שתקופת האירוסין צפויה להימשך כשישה חודשים. בני הזוג יתגוררו בבית אביה של הכלה במשך השנתיים הראשונות לנישואיהם, ודוד אבי הכלה מתחייב שלא לגבות מהם דמי שכירות לאורך תקופת שהותם בביתו.

מכתב בערבית-יהודית שבו פונה גבר אל קרוב משפחה לעתיד מצד החיתון. הכלה שהתה בביתו של הנמען, והכותב מדגיש כי "אין לה אב ואח מלבדך" — כלומר על הנמען מוטל למלא את שני התפקידים הללו. הכותב מתנצל על שלא יוכל להגיע באופן אישי לחתונה, ומסביר זאת בכך שאשתו בהיריון ושהוא טרוד עד מאוד בענייניו. עם זאת, הוא מתחייב לצאת לדרך אם בגדי הכלה ומלבושיה יהיו מוכנים לחלוטין. כתב היד הוא פרטי, ונרכש על ידי אלן ז'אקה (Alain Jacquet) מנאנטר שבצרפת בקהיר בקיץ 1972.

שטר אירוסין קראי מיום א' בטבת ה'ת"ץ (1729). מקום העריכה: קהיר. הכלה, שטרם הייתה נשואה, היא אסתר בת ישועה בן אברהם, והחתן הוא יוסף בן יעקב בן אברהם. תרומותיו הכספיות של החתן לנישואין כוללות: 50 כסף + 1,500 מדין + 200 מדין + 800 מדין. בשורות 18–19 של שטר האירוסין נכלל תנאי מיוחד: אם יוסף יכה את אשתו "בשעת קטטה" במהלך עשר השנים הראשונות לנישואין, הוא יידרש "לתת חמש משקלות שמן זית לבית הכנסת" (כלשון השטר: "שֶׁמֶן זית", שמן להדלקת נרות).

קטע משאילתה כפולה שהוצגה בפני רבי אברהם בן הרמב"ם (הנגיד), ובה שתי שאלות הלכתיות: (1) אודות אדם המחזיק שפחה — לא לצורכי שירות — אף שהוא נשוי ואב לילדים. (2) אודות אדם שגרם לשפחה נוצרייה לקבל עליה את היהדות, אך חי עמה ללא נישואין. נראה שמדובר בנוסח נוסף של אותן שתי שאלות המופיעות במסמך מקביל. רבי אברהם בן הרמב"ם כיהן כראיס אל-יהוד בין השנים 1205–1237 לסה"נ, ונשא גם את התואר נגיד החל משנת 1213 לסה"נ. המידע מבוסס על כרטסת גויטיין.

הסכם שכירות-משנה שנערך בידי אלמנות מנישואין פוליגמיים. בעברית. המקום: רשיד (רוזטה). התאריך: יום חמישי, א' בניסן ה'תמ"ב, כלומר 1682 לספירה. אלמנותיו של יצחק אנג'ל, קונפרדה ו[שם נוסף שאבד עקב פגיעה בכתב יד], משכירות בשכירות-משנה נכסים לר' שמואל חיון לתקופה של שנתיים. הבעלים הראשי של הבתים הוא מוסיל/מוסול אגא (אדם המשתייך לצבא העות'מאני). בתחתית המסמך מופיעה תוספת בת שלוש שורות המבהירה את סידורי התשלום. אין במסמך חתימות של עדים.

הסכם אירוסין (שידוכין) בין אליהו בן משה רימאן/דימאן/דמאן (?) מן מנצורה לבין רחל המכונה כֻּחְלָה בת חסון. אביה של הכלה אינו עוד בין החיים, ולכן אמה רחמה בת שלמה חדאד ואחיה נדי(?) נזכרים מספר פעמים בהקשר לסידורי הנישואין. הכלה היא קטנה (קטנה) בעת אירוסיה. תקופת האירוסין נקבעה לשלוש שנים, אולי עד שתגיע רחל לגיל הנערות (נערות). החתונה מתוכננת להתקיים במנצורה. המטבע המוזכר: ריאלים. מתוארך לספטמבר 1803 לספירה (תשרי ה'תקס"ד), קהיר.

הסכם אירוסין (שידוכין) בין אפרים בן שמואל לכֻ'אנדה בת אליהו סוּסי, במסגרת מעוטרת בצורה מרהיבה. שמה של הכלה המיועדת מופיע גם כ"שמחה" בשורה 8. המטבע הנזכר: מדין. המסמך מתוארך לשנת 1720 לסה"נ (א' באלול ה'ת"פ). המקום: קהיר. תקופת האירוסין נקבעה לשנה אחת עד לחתונה. בצד האחורי: בטור הימני רשימת שמות תחת הכותרת "חג פסח ...". הטור השני מכיל טיוטה/שרטוט של מסמך אירוסין אחר בין ח'ליפה בן יהודה חסאן לזינה(?) בת אברהם בו-ואדק..(?).

שטר כתובה, קטע. מקום: קהיר. תאריך: 1310–1355, על פי סעיף הרשות שמזכיר את הנגיד יהושע (בן אברהם השני בן הרמב"ם). הכלה: סת אלכרם בת מנשה. תשלום הנישואין אינו ידוע. פריטי הנדוניה שנשתמרו בקטע זה מוערכים בלמעלה מ-65 דינרים. חתומים על השטר: משה בן אלעזר המלמד ומנחם בן מבורך הכהן. בנוסף יש אישור קיום החתום בידי יצחק בן נתנאל הלוי ואהרן בן מנחם הכהן. מופיע גם השם [...] בן חלפון הלוי. לפרטים נוספים ראו את כרטיסיית גויטיין.

רישום משפטי (מס' 16) בפנקס בית דין רבני מקהיר (בדף 5r). בעברית. מקום: קהיר. מתוארך ל-ט' באדר ה'תמ"ג, שהוא 1683 לסה"נ. (מסמך מס' 16) הסכם אירוסין בין הכלה המיועדת לחתן המיועד: סולטאנה בת משה בן-חיים ומרדכי נסים בן נסים מרדכי. השם האחרון אינו נראה כטעות של הסופר, שכן הוא עקבי עם הצורה שבה מופיע שמו של החתן במסמך מס' 23 (כתובת הזוג). מועד החתונה נקבע לא' בניסן ה'תמ"ג, כך שמשך תקופת האירוסין כולה נותר פחות מחודש ימים.

רישום משפטי (מס' 33) בפנקס בית דין קראי בקהיר (בדפים 12א–12ב). מתוארך לי"ג בחשוון ה'שכ"ב (אוקטובר 1561). שטר אירוסין בין הכלה, שהייתה נשואה בעבר, זנדיה(?) (זנדיה) בת יהודה הלוי, לבין החתן שמואל בן יחיאל. במסמך ישנם תיקונים רבים של הסופר, וסעיף התנאים הוא מהמפורטים ביותר בשטרי אירוסין קראיים מן העת החדשה המוקדמת: הגבלות על צריכת היין של החתן, איסור עליו לבקר בביתו של בעלה הקודם של אשתו, ועוד תנאים שונים לנישואין.

רישום משפטי (מסמך מס' 21) מתוך פנקס בית דין רבני בקהיר, בעברית, מתוארך ל-17 באדר ה'תמ"ג (1683). מקום: קהיר. שטר אירוסין בין לוי בן חיים בן-חדיב לבין האלמנה חביבה (חבּיבה) בת אלעזר נקיב. הרישום מפרט מגוון פריטי נדוניה ותנאים שונים לקראת הנישואין. מועד החתונה נקבע לשבת נחמו של שנת ה'תמ"ג — ט"ו באב (7 באוגוסט 1683) — כך שתקופת האירוסין בין בני הזוג נמשכת מעט פחות מחמישה חודשים מיום עריכת שטר האירוסין.

שטר נישואין. שריד צר וארוך מצדה השמאלי של כתובה, ובו שרדו מילים בודדות בלבד. כתב היד הוא של מבורך בן נתן, וה"נגיד הגולה" המוזכר בשורה הראשונה הוא שמואל בן חנניה הנגיד, ועל כן ניתן לתארך את המסמך לשנים 1140–1159. חלק מהטקסט שאבד נשתמר כטביעה הפוכה (תמונת ראי) בשוליים השמאליים. השפות: עברית, ארמית וערבית-יהודית. מעל אחת המילים מופיע סימן ניקוד ערבי. בשורה 5 נראה אולי סיומה של מילה ערבית בכתב ערבי.

השמורה כוללת ארבעה קטעים. שניים מהם מאוחרים ובעלי אופי ספרותי. אחד קטן עד כדי כך שנותרו בו רק מספר מילים בעברית. הקטע התיעודי הוא זה שבפינה הימנית העליונה, כתוב בערבית-יהודית, ומדובר במסמך משפטי בכתב ידו של חלפון בן מנשה (פעיל בין השנים 1100–1138 לסה"נ), ככל הנראה שטר אירוסין או קידושין. שמורות בו המילים הראשונות של שמונה שורות, ובהן אזכור של שני עדים כשרים ושל מימוש הנישואין (אלדכ'ול בהא).

הסכם טרום-נישואין קראי. התאריך: כ"ח בחשוון ה'תק"ו (1746). שם החתן מצוין רק כ"יוסף", ולכן ייתכן ששאר שמו ושיוכו המשפחתי מופיעים בשמות העדים: נחום בן אהרן הכהן המכונה ח'תום, וזכריא בן רצון הרופא. שם הכלה מופיע במלואו: נחמה בת אפרים בן ראובן המכונה צ'אני. במסמך נזכרים הנדוניה וכמה מפרטי הנדוניה והבגדים, ובהם שמלה (קומצ'אן), רקמה (תטריז), וצדריאת — אפודה, ווסט או חזייה (לפי מילון ור, עמ' 592).

כתובה קראית מקושטת וקרועה מקהיר. נכתבה ביום חמישי בשנת ה'תקס"ו לבריאת העולם, אך רוב התאריך אבד בשל הנזק לקלף. שם החתן הוא נסים בן יוסף. הכלה, רינה, הייתה נשואה בעבר, ושמה מופיע בעקבות הכינוי המקובל לכלה הקראית כ"אסתר". חלק ניכר משם האב של הכלה ניזוק, אך ברור שאביה היה כבר נפטר בעת הנישואין — הן בשל הכינוי לזכרו (נ"ע) והן בשל אזכורו של משה בן יעקב הכהן כמיופה כוחה המשפטי (שורה 19).

כתובה הכתובה על קלף, מקהיר. מתוארכת ליום שישי, כ"ט באדר ב' ה'תקנ"ו, הוא 8 באפריל 1796. החתן: יהודה מרקאדו. הכלה: שרה בת יצחק סֻכַּרִי. למסמך מסגרת מעוטרת בצבעים. על אף הנזק שנגרם לכתובה, ברור כי שרה הביאה עמה לנישואין נדוניה מכובדת (רשימת הנדוניה משתרעת על פני שמונה שורות לפחות). בין הפריטים המוזכרים: כיסוי ראש (גטא ראס), בד סאטן הודי (אטלס הנדי), וכריות מתקפלות/מתגלגלות (מסאנד).

שטר אירוסין קראי מקהיר, מתוארך ט"ז בניסן ה'תל"ג (1673). הכלה היא פרג' בת ישועה בן יצחק, שטרם נישאה, והחתן הוא דניאל בן יוסף בן שלמה חזן. דניאל נשבע את השבועה המקובלת שלא לצאת לערים אחרות מחוץ לקהיר, פרט לירושלים. תרומות החתן לנישואין מפורטות בשטר: 50 כסף + 960 מדין + 200 מדין + 1000 מדין. בתחתית המסמך נעשה שימוש חוזר לצורך תרגול כתיבה של נוסח הפתיחה והתאריך המקובל בשטרות משפטיים.

גט. מקום: פוסטאט. תאריך: 1563 למניין השטרות = 1251/52 לסה"נ. (הספרה האחרונה של השנה דהויה למדי, אך האותיות ותל ניכרות, ומישהו אף רשם בעיפרון "1563", כך שייתכן שהתאריך היה ברור יותר באותה עת או שהמסמך נבדק באור על-סגול.) הבעל: [נסים] בן שר שלום הלוי מדמשק. האשה: סותית בת טוביה. ללא חתימות. ראו גט נוסף לא שלם בין אותו זוג מן השנה שלאחר מכן, וכן מסמך הסדר של סכסוך הנישואין שלהם.

שטר אירוסין קראי מקהיר, מיום ז' בשבט ה'תפ"ג (1723). הכלה היא בדרה בת יעקב בן דניאל הלוי הרופא, רווקה שלא נישאה קודם לכן, והחתן הוא דוד בן יוסף בן יצחק הלוי. במסמך מפורטים סכומי הנדוניה והתחייבויות החתן הכספיים לקראת הנישואין: 50 כסף + 200 מדין + 200 מדין + 1000 מדין. לעדות חתימה שלמה ובלתי פגומה של דוד אלחכים על שטר אירוסין נוסף משנת 1727, ראו שטר אירוסין אחר משנת זו.

שטר אירוסין קראי. תאריך: א' כסלו ה'תק"ז (1746 לספירה). מיקום: קהיר. מכיל תנאים נפוצים: החתן מתחייב שלא לשאת אישה נוספת ב-10 שנה (אלא אם אשתו עקרה) ולא לנסוע מחוץ למצרים פרט לירושלים ב-10 שנים. חתומים הסופר והעד אליהו רופא המכונה צעיר, ועד נוסף שלמה ב' משה רופא המכונה צעיר. תשלומי הנישואין: 25 כסף + 775 מדין + 100 מדין + 400 מדין. מתחת לחתימות יש טיוטה של המסמך.

כתובה. מתוארכת ט' בתמוז ב'קצ"א לשטרות = 18 ביוני 1880. החתן: יוס[ף] בן סלימאן בן אברהם אלצברי. הכלה: ע'ינא בת י[.]יא בן יחיא [...] אלצברי, אלמנה. ראוי לבחינה נוספת — סביר שניתן לפענח במלואם את השמות ושמות המקומות. ככל הנראה תימני. ניכר דמיון, לפחות חיצוני, לכתובה תימנית משנת 1899 (ראו מהדורת אמיר אשור ובן אותוויט, "שטר נישואין יהודי מתימן של המאה התשע-עשרה").

מכתב ארוך מיקותיאל ב' סימן טוב לאמו. הוא התכוון לנסוע מאלכסנדריה לקושטנדינה, אך אחיו פיתה אותו לנסוע לפֶּטְרַץ (היום בסרביה) ויצא ממנו ברעה. הצליח לצאת מהעיר ונשא אישה טובה בעיר אחרת שנחשבה לבתולה, אולם התברר שהיא אלמנה ושדכן הוליך אותו שולל. השדכן טען שלא רימה אותו אלא שהוא לא הבין נכון את המונח הערבי שבו השתמש. הוא מנסה לפתור את המצב ולבטל את הנישואין.

קטע (פינה ימנית עליונה) של מסמך משפטי מהמחצית הראשונה של המאה ה-12, העוסק בהסדרים הכספיים לגירושין בין יעקב ב"ר יוסף הידוע בכינוי יעקב בן אלשומר (אדם בעל אותו שם וכינוי מופיע ברשימה משנת 1133 לסה"נ) לבין סת אלבנין בת אברהם הזקן הידוע בכינוי אבו אסחק. נראה שהכתובה תשולם בחלקה במזומן ובחלקה בתשלומים. רשימת הפריטים שהיו במתנת הנישואין שמורה בקטע נפרד.

הודעה מטעם אגודת צדקה אנונימית בנוגע ליציאה לדרך של מיזם "חמשת המיל" (five millieme) שנועד לסייע לנשים עניות בכיסוי הוצאות הנישואין. המסמך כתוב בערבית ואינו נושא תאריך. אזכור המטבע "מיל" (millieme) מצביע על כך שהקטע נכתב ככל הנראה לאחר שנת 1916 לספירה, עת הונהג המטבע במצרים. המידע מבוסס על קטלוג התעודות של "הגניזה החדשה" בעריכת חסנין מחמד רביעה.

שני טיוטות של גט מקהיר, עבור מח'לוף בן יצחק וזהרה בת יעקב, ככל הנראה מיום ראשון, 17 בדצמבר 1[8]26 לסה"נ (י"ז בכסלו ה'תקפ"ז). אפשרות חלופית לתיארוך היא 5[3]87 לבריאת העולם (1[6]26 לסה"נ). בהנחה שאין כאן צירוף מקרים בשמות, סביר להניח שטיוטות אימון אלה אינן קשורות ישירות לנישואים ספציפיים, מאחר שזהרה בת יעקב מופיעה כמגורשת הן ברקטו והן בוורסו.

שטר אירוסין קראי. תאריך: כ"ח אלול ה'תקי"א (1751 לספירה). מיקום: קהיר. הכלה: נחמה בת יהודה ב' אהרון. החתן: מנשה ב' שלמה (מנוח) ב' ישועה רופא. תשלומי הנישואין: 50 כסף + 670 מדין + 200 מדין + 800 מדין. החתן מתחייב שלא לשאת אישה נוספת ב-20 שנה (אלא אם אשתו עקרה — אז לאחר 10 שנים) ולא לנסוע לדמשק או לקושטנדינה ב-20 שנה, אך רשאי לנסוע לירושלים.

כתובת נישואין קראית (מסויגת בעבר כשטר אירוסין). תאריך: ו' ניסן ה'תקכ"ח (1768 לספירה). החתן: יוסף ב' משה ב' יוסף; הכלה: מַרְחַבָּה בת יעקב ב' שלמה הלוי. החתן מתחייב שלא לשאת אישה נוספת במשך 20 שנה (אלא אם אשתו תישאר עקרה — אז רשאי לשאת אחרת לאחר 10 שנים) ולא לפגוע בה או במשפחתה. תשלומי הנישואין: 50 כסף + 350 מדין + 200 מדין + 1000 מדין.

הסכם אירוסין קראי חלקי. תאריך: יום רביעי כ"ח טבת ה'שצ"ט (1639 לספירה). מיקום: קהיר. הנישואין יתקיימו שנה וחצי לאחר חתימת ההסכם. הכלה: סולטאנה בת אליהו הלוי. החתן: יצחק ב' אברהם ב' שלמה הלוי הסומך. תשלומי הנישואין: 50 כסף + 1260 מדין + 200 מדין + 800 מדין. החתן מתחייב שלא לשאת אישה נוספת ב-20 שנה (אלא אם אשתו עקרה — אז לאחר 10 שנים).

מסמך משפטי. לפי אשתור, מדובר ב"הסכם הנוגע לייבום, מהמחצית השנייה של המאה ה-15". אולם הבסיס לתיארוך אינו ברור, והמילה שאשתור קרא ואלייבום היא ככל הנראה ואלדכול, ובמקרה זה מדובר בהסכם הנוגע לאירוסין. ההסכם (אך לא הנישואין עצמם) הוא בין מהד'ב' בן רצ'יי לבין שֻקרה אשת פרג' אללה בן יעקוב; הבעל פרג' אללה היה אף הוא נוכח והביע את הסכמתו.

שטר אירוסין קראי חלקי. תאריך: יום שני ט"ו אייר ה'תי"ד (1654 לספירה). מיקום: קהיר. הכלה: חנה בת שלמה ב' יצחק הרופא. החתן: אברהם ב' משה ב' יצחק הלוי הסומך. תשלומי הנישואין: 50 כסף + 900 מדין + 1000 מדין + 200 מדין. החתן מתחייב שלא לשאת אישה נוספת ב-20 שנה (אלא אם אשתו עקרה — אז לאחר 10 שנים) ולא לעזוב את מצרים ב-20 שנה פרט לירושלים.

שטר אירוסין קראי. תאריך: יום חמישי כ"ד ניסן ה'תפ"א (1721 לספירה). הכלה: מַרְחַבָּה בת ישועה ב' שלמה הלוי הרופא. החתן: סעדיה ב' עזר ב' ישועה הלוי הרופא. תשלומי הנישואין: 50 כסף + 700 מדין + 200 מדין + 800 מדין. החתן מתחייב שלא לשאת אישה נוספת ב-20 שנה (אלא אם אשתו עקרה — אז לאחר 10 שנים) ולא לעזוב את מצרים ב-20 שנה פרט לירושלים.

רשומה משפטית (#86) בפנקס בית דין קראי בקהיר (על דפים 29v-30r של ייבר.-ערב. א 328). מתאריך כ"ח חשוון ה'שכ"ה (1564 לספה"נ). הסכם אירוסין חלקי של סית אל-אהל בת יצחק פירוז ויהושע בן אליהו הכהן. סית אל-אהל טרם נישאה ותשלומי הנישואין המפורטים הם: 50 כסף + 25 פרחים. השורות האחרונות של תנאי האירוסין לא נחתמו ונקטעות באמצע משפט.

שטר אירוסין קראי. תאריך: יום שני ח' אדר א' ה'שצ"ח (1638 לספירה). מרדכי ב' אלעזר ב' אהרון מאורס לאסתר בת יעקב ב' אברהם. בשונה מרוב מסמכי האירוסין הקראיים המוקדמים מהתקופה המודרנית המוקדמת, שבהם 'אסתר' מופיעה כחלק מנוסחת הכבוד, נראה שאסתר הוא כאן שמה הפרטי של הכלה. תשלומי הנישואין של החתן: 50 כסף + 200 מדין + 1000 מדין.

הסכם שידוכין בין נסים זרחיה למרים בת שלמה הלוי. מתוארך לשנת 1749 לספירה (כ"א בחשוון ה'תק"י), ברשיד. המטבע הנזכר במסמך הוא הזהוב מחבוב (זהובים מחבובים) — מטבע זהב. השידוכין נקבעו להימשך שנה אחת עד למועד החתונה. שני העדים החתומים על המסמך הם אהרן מיוחס ודוד טוויל. אבי הכלה מינה את משה ראובן לחתום בשמו כצד המסכים להסכם.

שטר אירוסין קראי. מיקום: קהיר. תאריך: י"ט אלול ה'תכ"ח (1668 לספירה). הכלה: קמר בת צמח ב' אפריים. החתן: שלמה ב' יהודה ב' שלמה רופא. מכיל תנאים נפוצים בתקופה: החתן מתחייב שלא לשאת אישה נוספת ב-20 שנה (אלא אם אשתו עקרה 10 שנים) ולא לנסוע מחוץ למצרים פרט לירושלים. תשלומי הנישואין: 50 כסף + 210 מדין + 200 מדין + 800 מדין.

שטר אירוסין קראי. תאריך: יום שני כ"ז שבט ה'תפ"א (1721 לספירה). הכלה: פרג'ה בת דוד ב' אהרון הכהן. החתן: יוסף ב' נחום (בחיים) ב' ישועה הלוי הרופא. תשלומי הנישואין: 50 כסף + 700 מדין + 200 מדין + 800 מדין. החתן מתחייב שלא לשאת אישה נוספת ב-20 שנה (אלא אם אשתו עקרה — אז לאחר 10 שנים) ולא לנסוע מחוץ למצרים פרט לירושלים.

שטר אירוסין קראי. תאריך: כ"א חשון ה'ת"ק (1739 לספירה). מיקום: קהיר. החתן: משה ב' שבתי ב' משה הכהן; הכלה: נַזְהָה בת ישועה ב' אליהו הלוי. החתן מתחייב שלא לשאת אישה נוספת ב-20 שנה (אלא אם אשתו עקרה — אז לאחר 10 שנים) ולא לעזוב את מצרים ב-20 שנה פרט לירושלים. תשלומי הנישואין: 50 כסף + 1320 מדין + 200 מדין + 800 מדין.

שטר אירוסין קראי. תאריך: כ"ה סיון ה'תקנ"ו (1796 לספירה). החתן משה הכהן מתחייב שלא לשאת אישה נוספת ב-20 שנה, אך אם ארוסתו מַרְחַבָּה בת יוסף תישאר עקרה יוכל לשאת אחרת לאחר 10 שנים. היא רשאית לצאת ולבקר את קרוביה אך עליה לבקש רשותו. מכיוון שאביה של מרחבה נפטר, בן דודה יקותיאל החזן משמש נציגה המשפטי בהסדרי הנישואין.

פרוטוקול בית דין בכתב ידו של אפרים ב' שמריה. מתוארך: יום חמישי, 21 באלול 4798 לבריאת העולם = 24 באוגוסט 1038 לספירה. שבו זכיה בת יצחק ב' אפרים משחררת את יפת ב' מבשר אבן אל-מופלפל מכל תביעות הנוגעות ל-80 דינארים שהופקדו אצלו לצורך חתונתה (תוך שימוש במונח 'קידושין' לגבי החתונה עצמה). מסמך גדול, טעון בחינה נוספת.

שטר אירוסין קראי שלאורך השוליים העליונים מתנוססים עיטורים ססגוניים שצבעם דהה עם השנים. השטר נערך בי״ד באדר ה׳תנ״ד (1694) בקהיר. הכלה היא [ז]הרה בת ישועה בן יצחק הלוי, שזהו אירוסיה הראשונים, והחתן הוא אברהם בן משה בן אברהם חזן. תרומותיו של החתן לנישואין מפורטות בשטר: 50 כסף, 300 מדין, 200 מדין ו-800 מדין.

רשומה משפטית (#87) בפנקס בית דין קראי בקהיר (על דף 30r של ייבר.-ערב. א 328). מתאריך א' כסלו ה'שכ"ה (1564 לספה"נ). הסכם טרום-נישואין בין החתן המיועד ראד'י בן שמואל ברכה והכלה חביבה בת נצר אבן אל-עטאר, המיוצגת על ידי דודתה מצד האם חביבה בת יהודה אל-חקאן בפני בית הדין בבית שמחה. אבי הכלה המיועדת נפטר לפניה.

כתובת נישואין, נוסחה. כתובה בצורת קודקס. הטקסט המקורי הוא כתובה מיום רביעי כ"א חשון ה'תקט"ו = 1754 לספירה; החתן: יום טוב ב' נסים ב' עמרם. לאחר מכן עבר מישהו ושינה תאריכים ושמות, כנראה לצורך עריכת כתובה ממשית. המסמך השני מתוארך: יום רביעי ד' שבט ה'תק"ל = 1770 לספירה; החתן: משה ב' אברהם ב' ישועה.

רישום משפטי (מס' 10) בפנקס בית דין רבני בקהיר. בעברית. מיקום: קהיר. מתוארך לראש חודש אדר ה'תמ"ג, כלומר 1683 לסה"נ. (מסמך מס' 10) כתובה ורשימת נדוניה לכלה אסתר בת נתן בנאוי ולחתן משה מנשה בן נסים הלוי. הרישום כולל נוסח מקוצר של הכתובה המלאה, ובו אזכור של עיקרי התשלומים והתנאים המקובלים בנישואין.

מסמך משפטי או רישום. מצטט כתובה במלואה (אך אינו הכתובה עצמה). מקום: פוסטאט. תאריך: יום שלישי, י"ז בסיוון אתע"ה לשטרות, שהם 1164 לסה"נ, תחת רשותו של דניאל הנשיא. החתן: נתן בן משה. הכלה: חֻסְן בת צדקה, בתולה. תשלומי הנישואין: 5 + 10 = 15. מפרט פריטים רבים מן הנדוניה, עם ציון ערכם הריאלי.

שטר אירוסין קראי. מיקום: קהיר. תאריך: ד' סיון ה'תקט"ז (1756 לספירה). החתן: משה ב' יהודה ב' אהרון; הכלה: קמר בת ישראל ב' רצון הרופא. תשלומי הנישואין: 50 כסף + 2,960 מדין + 200 מדין + 800 מדין. החתן מתחייב שלא לשאת אישה נוספת ב-20 שנה (אלא אם אשתו עקרה — אז לאחר 10 שנים).

שטר אירוסין קראי, קרוע לרוחבו עם חסר כמה שורות אחרונות. מיקום: קהיר. תאריך: יום שלישי י"א תמוז ה'תקכ"ה (1765 לספירה). החתן: יוסף ב' גדליה ב' אהרון; הכלה: אסתר המכונה מסעודה בת סעד ב' עזר ב' ישועה הלוי רופא. תשלומי הנישואין: 50 כסף + 1775 מדין + 200 מדין + 800 מדין.

שטר אירוסין קראי. תאריך: יום ראשון כ"ה טבת ה'ת"ט. מיקום: קהיר. הכלה: חנונה בת אפריים ב' אהרון. החתן: עבדיה ב' שמואל ב' עבדיה. החתן מתחייב שלא לנסוע מחוץ למצרים ב-20 שנה פרט לירושלים. הכלה מתוארת כנשואה בעבר. תשלומי הנישואין: 25 כסף + 200 מדין + 100 מדין + 450 מדין.

שטר אירוסין קראי מקהיר, מתאריך י"ז בתמוז ה'תקי"ט (1759). הכלה היא חנה בת ישועה בן יוסף, שהייתה נשואה בעבר (שם משפחתה האבהי לא מצוין בשטר), והחתן הוא אברהם בן יעקב בן דניאל הלוי הרופא. תרומותיו של החתן לנישואין מפורטות בשטר: 25 כסף, 1600 מדין, 100 מדין, ו-400 מדין.

גט. בעל: ישועה ב. עלי הכהן. אישה: צ'אפירה בת יפת. (מידע מכרטיס האינדקס של גויטיין על T-S 8J29.13 [PGPID 3771], ככל הנראה הסכם פיוס הנישואין של אותה זוג.) גויטיין מציין את התאריך על מסמך זה כ-26 בינואר 1145 במאמרו 'Sexual Mores of the Common People', עמ' 54.

שטר אירוסין קראי. התאריך: ט"ז בתשרי ה'תמ"ה (1684 לסה"נ). המקום: קהיר. הכלה, שלא הייתה נשואה קודם לכן, היא חנה בת משה בן שלום הלוי, והחתן הוא ישועה בן שלמה בן שמואל הלוי. תרומותיו של החתן לקראת הנישואין מפורטות כך: 50 כסף + 1260 מדין + 200 מדין + 800 מדין.

טיוטת הסכם אירוסין קראי בכתב יד פחות מיומן מהרגיל לסוג מסמך זה. המסמך ננטש בשורה 8. תאריך: י"ד כסלו ה'ת"ס (1699 לספירה). מיקום: קהיר. הכלה: מְלִיחָה בת ישועה ב' מרדכי הרופא. החתן: דוד ב' יוסף ב' אהרון חזן. תשלומי הנישואין: 50 כסף + 960 מדין + 1200 מדין.

רשומה משפטית (#4) בפנקס בית דין קראי בקהיר (דפים 2ב-3א של ייבר-ערב. I 328). מתוארך ל-10 בסיון ה'ש'כ (1560 לספירה). שטר אירוסין של ניסב בת יהודה בן משה הלוי ויהושע בן אליהו בן משה הלוי. תשלומי הנישואים של החתן: 50 כסף + 17 פרחים + 20 פרחים

מסמך משפטי (אקראר) המזכיר את עלאא אלדין בן חסן, מתוארך ל-15 בד'ו אלחג'ה 800 להג'רה (1398). על עטיפת הנייר תואר המסמך כך: "הנסיך שהאב אלדין אחמד בן זין אלדין קיבל [...] את סכום הנישואין מהנסיך עלאא אלדין עלי בן חסן, פאטמה אלטוג'ון".