מכתבים מגניזת קהיר — עמוד 29

מכתב מניסים בן סלאמה אל אביו סלאמה בן ניסים. כתוב בערבית-יהודית. תיארוך: המאה ה-11. הכותב מדווח על עניינים כספיים שונים, מציין כי כל הנמצאים במקומו בקו הבריאות, ומביע את דאגתו לשלום אביו, סבו ודודתו מצד אביו. הוא שמע שכולם "מתכסّל" — מילה סתומה המתייחסת לסוג כלשהו של מחלה; גויטיין מציע שמדובר בעייפות או תשישות.

מכתב מאת דוד בן נחום בן חכמון מאלכסנדריה אל נהראי בן נסים בפוסטאט, מתוארך לסביבות שנת 1053. המכתב עוסק בכמה נושאים שונים: פרטים על תנועת הספינות; שמן ששוגר מן המגרב למצרים; השקט השורר בטריפולי (לוב); חילוקי דעות באשר למחיר הענבר; וסכסוך שהתגלע באלכסנדריה בין החזן לבנו. המידע מבוסס על גיל, מלכות, כרך 4, מס' 690.

מכתב מסוחר לא ידוע מאלכסנדריה, מראשית המאה ה-11. הכותב אולי משתייך למשפחת תאהרתי, ואפשר שמדובר ביצחק בן ברהון. הוא מתאר את אכזבתו העמוקה מן העסקים, ונראה כי אסון פקד את חתנו בן ה-16. הכותב מפרט מחירים ומוסר פרטים על 15 ספינות הנמצאות בדרכן מן המגרב לאלכסנדריה. (המידע על פי גיל, במלכות ישמעאל, כרך ב', מסמך 139).

בקשת תמיכה צדקה מאת התלמיד החכם מוהוב בן חלפון ה'חבר' אבן אלבנדוקי ("בן הוונציאני"). שמו של הנמען פגום מכדי שניתן יהיה לקוראו בוודאות (אולי פנחס?). השולח מציין כי הוא בא מארץ רחוקה ונידחת (אלבלד אלבעיד אלשאסע). המכתב עצמו כתוב כמעט כולו בלשון מליצית ושגרתית-קונבנציונלית. (המידע נשען בעיקרו על כרטיסיית גויטיין.)

מכתב אל הדיין אליהו מאת גיסו(?) אבו אלפצ'ל מאלכסנדריה (המאה ה-13). במכתב מוזכרים ר' חננאל והפיום, ונמסרות דרישות שלום לאנשים רבים. השולח מבקש מבת דודתו (בנת ח'אלי) להודיע ל"אשתי סת גזאל" על הכרת תודתו כלפיה. הכתובת כתובה בחלקה בכתב ערבי. בצדו האחורי של המסמך מופיעים גם חשבונות בכתב ערבי ובספרות יווניות/קופטיות.

מכתב מיחיאל בן אליקים אל סעדיה הרופא. בעברית ובערבית-יהודית. קשה לעמוד על תוכנו המלא. יחיאל מנחה את סעדיה "שלא לצום כמנהגך" בעת שהותו בארץ זרה, ואולי גם לשוב במהרה. מוזכר גם אברהם התלמיד. בצד האחורי רישומים בכתב ערבי ובערבית-יהודית, ככל הנראה תיאור של הצד הקדמי ("כלמה שכתב מרנו . . . הדיין המופלא . . . נמשול").

מכתב מיוסף כ'יטו(?) באלכסנדריה ליעקב אלחנאצי (= אל-חנסי = 'מחנס (דמיאט)'), בפסטאט/קהיר. בלאדינו. מתוארך: יום שני, 17 שבט ה'ת'ק = 15 בפברואר 1740 לספירה. הוא מזכיר שדיווח בעבר על מות אחיו מנואל וכעת, בעצב רב (con amargura de mi corazón), מדווח על מות בנו של אחיו מיכאל לאחר מחלה של 15 ימים. (מידע חלקית מתוך CUDL)

מכתב כנראה מאבו אל-סורור אל-שאמי לאם אבו אל-פרג', בפוסטאט, קצר אל-שמע. בערבית יהודית. תיארוך: לא לפני 1425 לספירה, שכן מוזכרת מטבע האשרפי - שנטבעה לראשונה תחת הסולטאן אל-אשרף ברסבאי בשנה זו. מוזכרים פרג'אללה; מורה; סחורות שונות; בית אברהם; אלעזר; זין אל-דין. עם ברכות בסוף לאח ודוד, אבו עמראן, אל-מווּפק ומונג'א.

ספר אוסף בכתב ערבי. בכתב ידיים ילדותי עם שגיאות כתיב רבות. כולל מספר עמודים של שירה ועמודים נוספים של טיוטות או העתקות של מכתבים מכובדים לאנשי שררה. אחד מהם פונה לוזיר (אל-אפצ'לי אל-ג'ויושי); אחד מביע ברכות לח'ליף אל-עאמר בי-אחכאם אללה (שלט 1101–1130); וחלקם מופנים לאמירים, שאחד מהם נושא את התואר נאהד אל-דוולה.

העתק של עצומה או מכתב הקשור לחסות (ח'דמה) מאת אבו מנצור בן אבי נצר. נכתב על דף כפול (ביפוליום). המכתב מזכיר חרוזים שהשולח חיבר עבור הנמען. מצויות בו מספר הגהות שוליים הסבריות, ובאחת מהן מובא ציטוט מאת אלראיס אלקאסם. אחד מן הדפים נושא שורה אחת מטקסט אחר בערבית-יהודית, ובה מוזכרים אחמד ועבד אלהאדי וכן כמה מספרים.

מכתב משפחתי בכתב ערבי. ברובו מחוק עם סבוכים רבים. מזכיר את מחלת בתו של הנמען (ולא תסאל מא עלי קלובנא מן... מן אג'ל מרץ בנתכ וכאן חצל לנא...) ומזכיר את פסטאט פעמיים. ייתכן שיש כתובת בפנים, אך קשה לראות מתחת לשרבוטים. ורסו כולל גם שבחים מחורזים בעברית לנכבד מסוים בשם שלמה (מזכיר את T-S AS 117.42 אך כתב היד שונה).

מכתב מפצ'ל בן עמרוס אל נהראי בן נסים. בצדו האחורי של המסמך רשם הנמען הערה בכתב ערבי, המתעדת את הגעת המכתב בעשירי בחודש רמדאן. במספר הזיהוי הזה נכרך גם מכתב נוסף שאינו קשור לראשון: מכתב מאישה בשם אם נסים אל קרוב משפחתה, בן אחיו של בעלה מצד האב (שכן היא חותמת "מראת עמיהי", כלומר "אשת דודו"), אבו סעד בן X אלברקי.

מכתב בקשה לסיוע כלכלי, שנשלח מירושלים לבלביס וחתום בידי יוסף בן גרשון ויחיאל הצרפתי. לדיון במכתב בתרגום לאנגלית ראו איבון פרידמן, "An Indigent Scholar's Plea for Charity: A Geniza Letter", בתוך ספרם של מרים פרנקל ויעקב לב, Charity and Giving in Monotheistic Religions (2009). לעניין יחיאל הצרפתי ראו PGPID 3668.

מכתב בקשה (עצומה) המבקש סיוע בשחרור אחיו של הכותב, שנכלא ככל הנראה בשל אי-תשלום מס הגולגולת (כאן הוא מכונה ח'ראג'). תיארוך: המאה ה-11. הכתיב פונטי ואולי ארכאי במידת מה: לפני אותיות שמש (sun-letters) חסרה הלאם של ה"א הידיעה, ותנועות קצרות רבות נכתבות בכתיב מלא. המידע מבוסס על תיאור הספרייה ועל כרטיסיות גויטיין.

מכתב מאת החזן הארץ-ישראלי יפת בן עמרם אבן אל-ג'אזפיני/ע'אזפיני, ובו הוא משבח את מארחו הלל, בנו הבכור של הנשיא יוסף בן יעקב אבן עוכל, ומבקש מהלל להחיש לו עזרה. יפת מספר כי נסע לאלכסנדריה בתקווה להתפרנס מאומנות הזמרה שלו, אך במקום זאת נקלע לחובות ונאלץ למשכן חלק מחפציו ההכרחיים. תיארוך משוער: סביבות 1040 לספירה.

מכתב בערבית-יהודית, אולי בכתב ידו של סופר בית הדין יוסף בן שמואל בן סעדיה. המכתב נפתח בדברי תנחומים לנמען על אבדן יקירו, ולאחר מכן עובר השולח לתאר את צרותיו שלו: בנו אבו מנצור אינו מקשיב לדבריו ואינו מקבל ממנו עצות. הבן נשא, או מתכוון לשאת, אישה רעה. בצד האחורי נמצאים חשבונות בכתב ערבי ובספרות יווניות/קופטיות.

מכתב עסקי בכתב ערבי מהלאל בן סלמאן(?) אל דודו מצד אמו (שאליו הוא פונה בכינוי 'אבי') אבו אסחאק אברהים בן הלל. המכתב מורכב כמעט כולו מברכות וביטויי געגוע, פרט לדיווח על אחות הנמען (אמו של השולח) שחלתה אך התאוששה לאחר מכן. בצד האחורי: כתובת המכתב שבצד הקדמי, וכן חשבונות בכתב ידו של ערוס בן יוסף (ראו רשומה נפרדת).

דגם מרשים ביותר של איגרת בקשה ותחינה. בעברית ובערבית-יהודית. הכותב מתפאר בכך שנמנה בעבר עם "בעלי הממון" (אצחאב אלאמואל), אך נפל מנכסיו והפך לאחד מן "היורדים מנכסיהם". הכתב נכתב על דף כפול (ביפוליום). באחד הדפים מופיע פרק א מספר יחזקאל, ובאחר שירת אהבים בערבית-יהודית. (חלק מהמידע מבוסס על כרטיסייתו של גויטיין.)

איגרת שרובה דברי שבח ותהילה לנמען, ולאחריהם בקשה לעזרה אישית. הכותב הוא אברהם הייכיני, מאיסטנבול, והנמען הוא עזריה זאבי שבירושלים. האיגרת נכתבה במחצית הראשונה של המאה ה-17. הכותב מבקש מהנמען לסייע לו בהעברת אביו לירושלים, ומתפלל גם הוא לזכות לעלות לירושלים. בנוסף מוזכר באיגרת ר' זרחיה [גוטא]. המידע נלקח מ-FGP.

מכתב בערבית יהודית, עם הכתובת בכתב ערבי. מופנה לאבו טאהר ברכאת בן עלי אל-בג'דאדי. הפריסה חריגה במקצת. פותח בברכות וגעגועים ומזכיר חלוף הזמן. מוזכרת אישה שנפטרה. מוזכר אבו אל-פדל ר' מצליח. המילים האחרונות בשוליים העליונים הן 'לקחו את הכסף/הרכוש.' בנוסף לכתובת, הגב מכיל שרידי מכתב קודם או טיוטת מכתב מופנה לאישה.

מכתב בכתב ערבי. עוסק ב"עלייתה" של זמרת משועבדת (טֻלוּע אלמֻע'נִّיַّה). "שלחתי את לֻאלֻא... איתה אדם נוסף ממקומה שנכנס איתה לבית ואומר שהיא מטעם אדונהּ, ואם תיכנס לבית ולא תשרת אותי(?)... הקאדי... שלח את הע'ולאם... צאפי...". זקוק לבדיקה נוספת. (השורש טלע' המופיע כאן עשוי להתפרש כ"מסע מצפון לדרום לאורך הנילוס").

מכתב עסקי מאוחר בערבית-יהודית. מזכיר את ר' שמואל בוניאל (שורה 10, גוף המכתב המרכזי). בשורה 12 מופיע אזכור של "פחד ממה שאירע[?] בכספם של הגויים" (כוף אן בעד מא .. ען פי מאל אלגויים), ו"הפחד" של הכותב חוזר ועולה במקומות נוספים לאורך המכתב. בשורות 14–15 ובשורה 18 מוזכרת הסחורה "קמאש" (אריג/בד). דרושה בחינה נוספת.

מכתב המיועד למשה הדיין, שיש לו בן בשם יוסף. השולח מדווח שאברהם הכיר תודה על חסדו של הנמען ועל חסדו של אלנדיב. אברהם שלח מכתב המצורף לזה, והנמען מתבקש לעיין בו ולהיענות לכל צרכיו של אברהם. המכתב שנשלח על ידי אברהם הוא כנראה זה הכתוב בצד האחורי, המכיל שאלות רבות על קטעים תלמודיים ועל פירושיו של 'הצרפתי' (רש"י?).

ורסו: מכתב אל אבו אל-חסן מאת אבו חאג'י (?). בכתב ערבי. השולח מורה לנמען למסור לנושא המכתב, דרמי אל-קרמטי (ככל הנראה אותו אדם המופיע במסמך המשפטי שברקטו), 10 אַרְדַבּ של חיטה, ולא לעכב את ההספקה בשום אופן ובשום נסיבות. הוא מתעניין אודות משרת (ח'אדם), וממשיך ומדווח על מחיר של אישה משועבדת (ג'אריה) בסך 13 דינרים.

צד שני, עם הכתובת בצד הראשון (שימוש מקורי): שבר ממכתב ממוּסָא ב. [...], מקום לא ידוע, לאביו, בעַסְקַלָן. ההקדמה בעברית, ונשמרות מילים אחדות מגוף המכתב בערבית-יהודית. הכתובת בכתב ערבי. צד ראשון (שימוש משני): מכתב מאב לבנו עִמְרָן, לחנותו של עַלּוּן אַלְ-שַּׁרָּאבִּי. בערבית-יהודית. ייתכן שזוהי תשובה למכתב האחר.

טיוטה של מכתב מאת יפת בן שכניה, מפוסטאט, לרב דניאל בן עזריה, סביב שנת 1053. דניאל לא השיב לבקשותיו של יפת לפקח על השחיטה בקהילה. יפת שמע כי דחייה לבקשתו כבר נכללה במכתבו של דניאל לאברהם המסוס, והוא חש כאילו אנשים מציקים לו ומטרידים אותו. הקהילה בפוסטאט העניקה ליפת את הסמכות לשמש כמפקח בשווקים. המכתב לא הושלם.

מכתב מאלכסנדריה המביע את הכרת התודה העמוקה של הקהילה בעקבות מינויו של מורה ודיין מעורר השראה. המכתב נשלח לפוסטאט אל הח'אן של אל-מחלי ('פֻנדֻק אלמחלי'), מתחם ידוע שהיה גדול דיו לכלול בתוכו מסגד. הפתק הוא ככל הנראה מראשית המאה השלוש-עשרה; הכותב מתייחס לאברהם מימוני בתואר 'נגיד', תואר שנשא בין השנים 1213 ל-1237.

מכתב מראש הקהילה היהודית בעיירה קטנה אל הנגיד מבורך בן סעדיה (כיהן בשנים 1094–1111). הכותב מתלונן על קשיים שנקלע אליהם בקשר לתיקים משפטיים שהובאו לפניו, ומבקש מהנמען לסייע לנושא המכתב — העבד או המשרת האישי (غلام, ע'ולאם) של הקאדי. המידע מבוסס על דברי גויטיין ועל מחקרו של כהן על השלטון העצמי של הקהילה היהודית.

מכתב שנשלח מאל-מהדיה (לפי גיל) או מאל-מע'רב (לפי בן-ששון) אל פוסטאט (לפי גיל) או אל סיציליה (לפי בן-ששון), מאת אסחאק בן עלי אל-מג'אני אל אבו אל-פצ'ל. המכתב עוסק בחוב של בני אל-מג'אני לאדם בשם אל-שיראג'י (לפי גיל), ומזכיר חוות דעת הלכתית של רבי חננאל בן חושיאל וכן את מצליח בן אליהו. מתוארך לערך 1039 (לפי גיל).

מכתב בערבית-יהודית. שבר (הצד הימני). השולח עשוי להיות יוסף בן דאוּד (לפי הכתובת בכתב ערבי). מוזכרים בו הקהל; מחלוקת; הִבּה בן פרג'; אבו אל-חסן עמّאר; סוחרים; אדם המעליב את הקהל; בו נצר פֻרקאן (אולי אותו אדם המוזכר במכתב אחר?); סלאמה בן בשר אלשופט; אל-אמיר אל-סייד; בית הכנסת; בני עלّאן; וחֶסֶד. דרוש עיון נוסף.

מכתב מאבו אלברכאת בן אבו אלחסן, השוהה באלכסנדריה, אל שלמה בן אליהו בפוסטאט. כתוב בערבית-יהודית. התיארוך: ראשית המאה ה-13. המכתב מודיע לשלמה על פטירתו של הדיין המקומי, ר' שמואל. אביו של שלמה, אליהו הדיין, מתבקש לבוא ולשמש כדיין באלכסנדריה. במכתב מובאים שמות רבים של חברי קהילה חשובים באלכסנדריה. (המידע מפרנקל.)

מכתב מיוסף בן אברהם בעדן אל אברהם בן יג'ו. גויטיין סבר שהמכתב נשלח לזביד, עיר חוף בדרום-מערב תימן, ואילו פרידמן טוען שאבן יג'ו עדיין שהה בהודו בעת שליחת המכתב, ומבין שההתייחסות לזביד אינה חלק מכתובת הנמען. גויטיין מתארך את המכתב לשנת 1150, בעוד פרידמן מתארך אותו לשנים 1148–1149. המכתב כולל פרטים מסחריים רבים.

מכתב מסלאמה בן אבי אלחי אל יוסף בן יעקב בן עוכל. מקום הכתיבה אינו ידוע. במכתב מוזכרים כמה משותפיו של בן עוכל, ונראה שהכותב הוא בנו של אחד מהשותפים. כמו כן מוזכרת הוראה או עצה שלא למסור כסף אלא אם כן יש בידי האדם את שני המכתבים הללו — האחד בעברית והאחר בערבית. המידע מבוסס על גיל, במלכות ישמעאל, כרך 2, מס' 220.

שריד ממכתב בעברית. תיארוך: המאה ה-11 או ה-12. המכתב מתאר את שמיעת הבשורות הרעות בג' בטבת, אשר גרמו לכותב להכות "יד על יד" ולהשליך את מצנפתו ארצה. אלו ביטויי אבל ויגון, ייתכן על מותה של אישיות ציבורית. בצד הרקטו מופיע טקסט נוסף בעברית שאינו מזוהה, בכתב יד גס ופשוט, השונה מזה של המכתב. מוזכר בו "בן סורר ומורה".

חלקו העליון של מכתב ארוך בכתב אנכי בערבית-יהודית. תאריך: כנראה המאה ה-12 או ה-13. מופנה לאישיות בולטת. מדווח על פֻרייג' אל-בַּיָּאע; שליחים; חנויות; אנשים הדורשים 10 ליטרות של משהו; 2 דרהם ותרנגולת; חנוונים הסוגרים חנויותיהם; ו'אם הזקן היה שולח אפילו את הילד הקטן ביותר לבקש את ילדינו, היינו מביאים אותם אליו.'

מכתב בכתב ערבי, במצב שימור טוב, העוסק בענייני מסחר וכולל דרישות שלום אל בני המשפחה ומהם. בין הפרטים הנזכרים: 25 דרהם נֻקרה (בשורה 7 ובשורה 13 בצד הפנים, וכן שלוש שורות מסוף צד האחור); אבו אלפצ'ל (שש שורות מסוף צד הפנים); אבו מנצור (שורה אחת מתחת לכך); ואיחולי חג ל"סיידנא" (בשורה 13 בצד האחור). דרוש עיון נוסף.

מכתב או עצומה ובה בקשת סיוע — צדקה או עזרה אחרת. שריד מן הפינה השמאלית העליונה של המסמך. כתוב בערבית-יהודית בכתב ידו של חלפון בן מנשה (פעיל בין השנים 1100–1138 לספירה). הפנייה נכתבה בשם אל-מע'רבי אל-שעאב' והופנתה אל שני דיינים. תוכן הבקשה עצמה לא נשתמר. עם זאת, שלושה שרידים נוספים עשויים להיות חלק מאותו מכתב.

מכתב משמריה ב. אהרון הכהן צאצא אליהו הכהן אל אברהם ב. נתן אב בית דין (ואחיו אחיה ובריכיה?). בעברית. תיארוך: סוף המאה ה-11 או תחילת המאה ה-12. שמורה רק הפתיחה הפרחונית, אך מכתב זה עשוי להיות בעל ערך מהותי בהתבסס על זהויות השולח והנמען. לא מצוטט בספרות. אותו נמען (ושולח?) כמו T-S NS 322.145. הצטרפות: אלן אלבאום

שני קטעים ממכתב מסחרי בערבית-יהודית. תיארוך: ככל הנראה המאה ה-12. המכתב מזכיר את אל-טראבלסי; משהו שאברהים שלח; פלפל; וקרוב לוודאי גם זעפרן. ביטויים קריאים: איש אלדי צפא פי מא . . . אלטראבלסי ברסמה . . . אנפדה אברהים . . . . קד חכם אללה בחכמה וצאר . . . מע מא יכתץ בחצרתה . . . אלפלפל . . . [זע]פראן ערפני . . .

מכתב מאברהם בן נתן בצור אל נהראי בן נסים. תאריך משוער: בערך 1090–1093. בשנים אלו נאלץ אברהם בן נתן להימלט מצור בעקבות מרידתו של מֻניר אלדולה, וניסה לבסס את מעמדו באלכסנדריה ובאלמחלה — ניסיון המשתקף במכתב זה. על שהותו של אברהם בן נתן באלכסנדריה ראו גיל, 'מגילת אביתר', עמ' 89 שורות 29–30. המידע מבוסס על פרנקל.

recto: פתק מאת אדם בשם עוזיאל, בערבית-יהודית. הכותב מסביר כי גביית ההתחייבויות (פסיקא) התעכבה משום שהטיפול בה היה לקוי מלכתחילה. השולח מציין שהוא משתדל כל העת לזרז את העניין, ויטפל בו ברגע שיתפנה לכך. התיארוך המשוער: המאה ה-12 או ה-13 לערך (לפי גויטיין). verso: רישומי חשבונות עסקיים בערבית-יהודית ובכתב ערבי.

מכתב מבניה בן מוסא אל אבו יצחק אברהם בן סלימאן בענייני מסחר בטקסטיל. במוקד המכתב הזמנה של בגד או בד תֻסתרי (אלת'וב אלדסתורי), וכן 'חתיכות גדולות חתוכות'. בין המוזכרים: הקאדי אבו אלפרג', אבו נצר בן שעיד (?), אבו אלסרור, אבו אלמעאלי ואבו סעד, ולצד אלה מוזכרת גם העיירה בלביס. על גב המסמך מופיעים מספרים קופטיים.

שימוש חוזר: מכתב בקשת עזרה שנשלח אל שלמה הנשיא, בערבית-יהודית. השולח, שנעצר, מבקש את עזרתו בשל מחלתו, עוניו ו"פשפשים לוהטים" (אלבק'). הוא מוסיף: "אל יביא ה' לעולם על אדוננו צרה, ומצבי שלי יוטל על כל שונאיך". בצדו האחורי של המכתב נוסף תוספת המזכירה את אלכסנדריה ובני משפחה שנותרו בכלא. (חלק מהמידע על פי CUDL.)

מכתב מאת סלאמה בן מוסא הספאקוסי באלכסנדריה, אל נהראי בן נסים בפוסטאט. המכתב מתוארך ל-25 באוגוסט 1059. הכותב מיידע את הנמען על מכתבים שהגיעו עבורו באוניות, ובנוסף מפרט את תנועת האוניות ממהדיה, ספאקס וסיציליה. הכותב עומד להפליג מאלכסנדריה, ככל הנראה לסיציליה. (המידע מבוסס על גיל, מלכות ישמעאל, כרך 4, מס' 747.)

מכתב תנחומים ארוך בעברית הממוען לסעדיה החבר על מות אדם כלשהו (אביו?). הכותב מתאר את הייסורים הגופניים והנפשיים שתקפו אותו כשהגיעו אליו הבשורות, וכיצד כל הקהל פרץ בזעקה ולבש שחורים והתעטף בעטיפת הישמעאלים ("ולבשו הכל שחורים ויתעטפו בעטיפת ישמעאלים"). חלקים מן המכתב חרוזים, ואחרים שזורים בציטוטים מקראיים רבים.

מכתב שנשלח מפוסטאט או קהיר אל מנהיגי הקהילה בדמיאט, יצחק בירב וצדקה הכהן. מתוארך למחצית הראשונה של המאה ה-16. במכתב מוזכרים גם אברהם בן שאנג'י ומשה דמוהי. המידע מבוסס על תעתיק והערות של אברהם דוד, שמספק גם פרשנות מפורטת על האישים הנזכרים במכתב. ראו גם את המהדורה של דותן ארד מתוך עבודת הדוקטורט שלו (עמ' 353).

מצד הפנים (recto): מכתב המזכיר את ראש הכלה אבו זכריא בראש הדף — זהו המיקום הטיפוסי לכתובת הנמען במכתבים מספרד שפורסמו ב"ספר הודו". שמו של השולח כנראה דהוי מכדי לקריאה. המכתב נפתח בשורה של ביטויי שבח וכיסופים מליציים. גוף המכתב עצמו חסר. מצד הגב (verso) מופיע תרגיל באלפבית. (חלק מן המידע מבוסס על קטלוג CUDL).

מכתב אל רבי אפרים בן שמריה (פעיל בשנים 1007–1055 לספירה) שנכתב בשם מצורעי טבריה. התיארוך: סביבות שנת 1050 לספירה (לפי גיל). אנשים שלקו במחלות עור נמשכו אל המעיינות החמים של טבריה, ואלה שלא היו להם אמצעים לפרנס את עצמם נשלחו עם מכתבים שפנו לנדיבותן של קהילות כגון פוסטאט, תוך תיאור סבלם במונחים חיים וציוריים.

קטע ממכתב שנכתב ביד רב דניאל בן עזריה, ככל הנראה בשנת 1051. תלונה על הטרדות מצד האחים יוסף ואליהו הכהנים, בניו של שלמה גאון, ובמיוחד על האח הבכור. רב דניאל בן עזריה מתלונן שהם נהגו באופן דומה כלפי נתן בן אברהם מספר שנים קודם לכן. נראה שהמכתב נכתב לאחר מותו של רב שלמה בן יהודה. (המידע מבוסס על גיל, פלשתינה.)

מכתב מאברהם בן סעדיה החבר, איש חברון, אל מוען שייתכן והוא חתנו, משה בן ע'ליב (גֻ'לַיְבּ) בקהיר. תיארוך משוער: ראשית המאה השתים-עשרה. אברהם מבקש מהנמען לשים לב לילדים ולהשגיח עליהם כדי שלא ייפגעו במדרגות. במכתב מוזכרים אבו אל-סרור ומשה הכהן, בנו ביאן, אחותו סת אל-[...], ואום אבו אל-ביאן. צירוף של עודד צינגר.

מכתב מאת פרחיה בן יוסף ובו הוא מבקש מהנמען לעבור עם רבו על הערותיו לקטע מן התלמוד, ולאחר מכן לשלוח אליו את הערותיו ותיקוניו של הרב. פרחיה מוסיף כי אם אין לנמען פנאי לכך, ר' יוסף אשכנזי יוכל לבצע את ההעתקה במקומו. (המידע מבוסס על כרטיסיות המפתח של גויטיין.) בתחתית צד ה-verso נמצאת מרשם רפואי הכתוב בכתב ערבי.

קטע ממכתב שכתב רב דניאל בן עזריה, ככל הנראה בשנת 1051. תלונה על הטרדות מצד האחים יוסף ואליהו הכהנים, בניו של שלמה גאון, ובמיוחד על הבכור שבהם. רב דניאל בן עזריה מתלונן כי השניים נהגו באופן דומה כלפי נתן בן אברהם לפני מספר שנים. נראה שהמכתב נכתב לאחר פטירתו של רב שלמה בן יהודה. המידע מבוסס על גיל, ארץ ישראל.

מכתב לידיד של רב שמואל בן חפני גאון המנוח, ובו תלונה על כך שבנו של רב שמואל בן חפני לא קיים את ההסכמים שנכרתו בין הכותב לבין רב שמואל בן חפני עצמו. צדו השני של הקטע ריק. גויטיין זיהה את כותב המכתב כרב האי גאון (ראו רשימותיו של גויטיין המקושרות להלן). לעומת זאת, גיל ומאן סברו כי הכותב הוא דוסא גאון בן סעדיה.

מכתב מיוסף בן יעקב, ככל הנראה מטריפולי (לוב), אל אסמאעיל בן ברהון אלתאהרתי בפוסטאט. נכתב בסביבות שנת 1030. תלונה על אדם בשם אבן מאסיס. נזכר ה"קאיד" (שליטה של טריפולי), ונראה כי קיימים יחסים טובים בינו לבין הכותב. בצד השני (verso): רשימת סחורות שאסמאעיל מתבקש לרכוש ולשלוח לטריפולי. המידע מבוסס על גיל, מלכות.

מכתב מאת אלחנן בן שמריה, המכנה את עצמו בפתח המכתב פשוט "ראש הסדר", אל המתפללים בבית מוהוב, ובהם חוסיין החזן. במכתב הוא שולח להם ברכות ומעביר הנחיות לקראת חג הפורים, ומפציר בהם לתת מתנות לאביונים. בגוף המכתב משולב ציטוט מישעיהו ס"ו, כ"ב. בצדו השני של הדף נמצאת יצירה פיוטית. לפי מאן (Jews, כרך II, עמ' 40–41).

רקטו: פתק לא רשמי בכתב ערבי. "אלה שחורים (סודא) ששלחתי לאדוני... תוספת או הפסד...". לא ברור למה הכוונה ב"שחור/שחורים" — ייתכן שמדובר בדרהמים "שחורים" (לפי גויטיין), אך אפשר גם שמדובר בפריט לבוש, סחורה אחרת, או אפילו אדם. מתחת לכך, בכתב יד שונה, ככל הנראה התשובה: "...להוסיף... ובאשר ל-כּפיז (יחידת מידה)...".

מכתב המופנה אל אל-שייח' אבו ל-[...] אל-יהודי בפוסטאט. מאת בני משפחתו (אולי אח?) מחוץ לבירה. הם מפצירים בו לבוא במהירות האפשרית, מפני שהילדה (אל-צע'ירה) חולה, ועלו עליה יבלות או נגעי עור קשים (טלע עליהא חבּ עזים), והיא בוכה יומם ולילה וקוראת לנמען. מוזכר יהודה אבן אל-סופר (אבן אל-סופאר). מוזכרת אמו של הנמען.

מכתב בכתב ערבי. על קלף. כתב יד גולמי, שורות עקומות ואיות יוצא דופן (למשל والله الذي لا اللاه الا هو). ככל הנראה מופנה לאבו אל-פח'ר (רקטו, שורה 2). מכתב גס מלא האשמות והצדקות עצמיות, עם מילים כגון 'וקאחה' ו'שתימה' החוזרות לאורכו. בתחתית הגב מאשים השולח את כל האסון (אל-מוסיבה) באבו אל-מעאלי. דרוש בדיקה נוספת.

תרגילי כתיבה ורשומות רבות בעברית, יהודית-ערבית וכתב ערבי. בשוליים של הצד החיצוני יש טיוטת פתק לא פורמלי בכתב יד המזכיר את כתב ידו של רבי אברהם בן הרמב"ם. ייתכן שאפילו חתום אלממלוך ר אברהם אך הוא מבולגן מאוד, כך שקשה לומר. בקשה מפח'ר אל-דולה אבו (אבן?) אל-פח'ר לסייע לאבו נצר אל-כאתב במחיר כסף נאצריה ושל זהב.

מכתב עסקי בכתב ערבי מאת פרח בן אסמאעיל באלכסנדריה אל מנשה בן דוד בפוסטאט. התיווך: 22 באוקטובר 1050 (לפי גיל). פרח מודאג מהיעדר מכתבים מאביו, ועל כן הוא פונה במכתבו אל מנשה, שכנו ושותפו העסקי של אביו. פרח מזכיר במכתבו פרטים על משלוח דינרים לפוסטאט לשם החלפתם, וכן מוסר מידע על תנועת ספינות ועל משלוחי סחורות.

מכתב המעביר הוראות מטעם הנגיד בעניינה של יתומה, ככל הנראה תגובה לעצומה שהוגשה. רוב עיזבון אביה אבד עקב הוצאות שונות. יש להעמידה "תחת חסותו" של אבו אלפרג' בן אבו אלחסן הלוי. כל מה שהובא לפוסטאט אמור להיות מוחזר. בצד ורסו מופיעה רשימת מצאי של חפצים (שהושארו לה? לצורך נדונייתה?). המידע מבוסס על כרטסת גויטיין.

מכתב בכתב ידו של אבו עלי יחזקאל בן נתנאל הלוי, אחי חלפון, בהיותו בקליוב. מוזכרים אבו אל-פדל ואבו אל-חסן המוכרים ממסמכי ספר הודו VI. הכותב קיבל שתי שאלים ופוטה ששוויה בקליוב 1.5 ו-0.5 דינרים. ברכות לאבו אל-פח'ר, אבו אל-חסן אל-בזאז ואבו אל-חסן שונה. שואל על חולה בביתו של האחרון. מכארים ואחיו גם שולחים ברכות.

שריד ממכתב (פינה שמאלית-תחתונה) מאת שלום בן סִיד, בעברית. תיארוך: המחצית הראשונה של המאה ה-16. הכותב מדווח על התקדמות עסקית למעסיקו או לשותפו. הוא מזכיר את יעקב שאנג'י בשורה 6 וספינה ונציאנית בשורה 7. המידע מבוסס על מהדורתו של אברהם דוד. בצדו האחורי של הקטע מופיעה חותמת דיו בכתב ערבי הנושאת את השם סולימאן.

recto: מכתב בערבית-יהודית. הדיו אדמדם ודהוי מאוד. verso: מכתב בערבית-יהודית, ייתכן שמדובר בתשובה למכתב המקורי. אף הוא דהוי למדי. מזכיר נוצרי ואת אלכסנדריה ואת השלטון; כמו כן מוזכר אדם הכותב 'ח'טה' או 'ח'טהו' בסכום כולל של 6,000 (לא ברור של מה); גם המספרים 2000-ומשהו ו-7000 מופיעים בטקסט. דרושה בדיקה נוספת.

קטע ממכתב, ובו אזכור אפשרי של שטר(?) ושל התלמוד. נשתמרו כחמש שורות בלבד, עם רווח רחב בין השורות. לא ברור אם הנייר במקורו השתרע יותר שמאלה. אם לא — והיה זה רוטולוס צר ואנכי — הרי שהפורמט דומה לזה של מכתבים פורמליים. הכתיבה היא על גבי מסמך ממוחזר בכתב ערבי, ככל הנראה מסמך מדינתי, שממנו נשתמרה פחות ממילה אחת.

שני קטעים ממכתב. בערבית-יהודית, בכתב יד גס ובלתי מיומן. תיארוך: מאוחר, בערך המאה ה-15 עד ה-17. בצד ה-verso ניכרים שרידי כתובת, ובה מוזכרים יהודה, דוד, ואלכסנדריה. (חלק מהמידע מבוסס על CUDL.) צירוף הקטעים: אלן אלבאום. באותו כתב יד, וייתכן שמדובר בצירופים עקיפים נוספים: קטעים נוספים שזוהו כשייכים לאותו סופר.

מכתב תנחומים מנתן בן שמואל החבר אל נכבד בשם נתנאל, ככל הנראה אבו אל-מפצ'ל נתנאל בן פרחיה. (הכוּניה שלו נכתבה בזווית של 90 מעלות, ושם אביו יחד עם התואר ראש הנדיבים מופיעים בכמה רשימות הזכרה מן התקופה הזו.) מתוארך לאמצע תמוז א'תס"ו לשטרות = יוני 1155 לסה"נ. קטע (החלק העליון בלבד). נראה כי אחיו של הנמען נפטר.

קטע קטן ופגום ממכתב, ככל הנראה בעניין עסקי. מופיעה התייחסות ל"סקלי" (הסיציליאני). תיארוך: ככל הנראה מסוף התקופה הממלוכית או מהתקופה העות'מאנית. ביטויים שניתן לזהות בקטע: וורק... ישתרי שי... ועלי אהל ביתו... חתי תבעת... אנו יביעוהם... אלסקלי... וגמיע... וכבאר וצגאר... אללה תע[אלי]... [אלסלאם] אלתאם עליכם...

שבר אגרת. פתיחה בעברית, גוף ביהודית-ערבית. מעט מן התוכן נותר. עם פתיחה עברית יוצאת דופן: נפש אשר עצ . . . .עלתה אלי מרום וממע . . . ותחזה האל בלי עין . . . קמה ונצבה ונשקפה . . . לתור ולראות . . . דרשה ובקשה . . . בשוליים מסתיים בברכות סטנדרטיות ביהודית-ערבית. נעשה בו שימוש חוזר על הרקטו לטקסט ספרותי עברי.

מכתב בכתב ערבי הממוען ל"אח". השולח הגיע לאחרונה מדמשק לקהיר — בשורות 5–6 הוא מתאר את המסע, ובשורה 11 הוא מתאר את הגעתו לקהיר. השולח מזכיר כי הוא "גווע" מדאגה יחד עם אם אבראהים (שורות 8–9). הוא היה מודאג בעניין הקשור לדאוּד (שורות 11–12). דרושה בדיקה נוספת. בצד האחורי של הקטע מופיע שטר משפטי (ראו ערך נפרד).

מכתב בכתב ידו של רב דניאל בן עזריה (לפי גיל) אל עלי בן עמרם. רב דניאל בן עזריה מזכיר מחברות של תשובות (ובהן חלק מתשובותיו של רב שמואל בן חפני) שהיה רוצה כי יועתקו על ידי סופר מומחה ועל נייר באיכות טובה — לא נייר מצרי, הוא מבהיר, אלא נייר אנדלוסי (מספרד) או אטרבולסי (מטריפולי). בגב המסמך מופיע טקסט ספרותי.

מכתב מאלעזר בן זכריה הכהן, דיין מעזה, אל עלי בן חיים הכהן בפוסטאט. כתוב בעברית ובערבית-יהודית. תיארוך משוער: ראשית המאה ה-12. השולח מתלונן על עוניו וקובל שאין בידו אפילו טלית לתפילה. מטרת המכתב היא לבקש סיוע בהשגת טלית או דמיה, ולהחזירה עמו ביד אבו אלחסן ברכאת. השולח מציין כי כבר פנה אל הנגיד באותו עניין.

מכתב מאת רב שלמה בן יהודה אל רבי אפרים בן שמריה. תיארוך: ככל הנראה קיץ 1029 לסה"נ (לפי גיל), ובאופן רחב יותר בערך 1025–1051 לסה"נ, על פי השנים שבהן כיהן רב שלמה בן יהודה כגאון. המכתב עוסק בין היתר בנסיעתו של רב שלמה בן יהודה למצרים כדי להחרים את הולכי המנהג הבבלי בשל שיטותיהם בשחיטת בעלי חיים (לפי רוסטו).

מכתב בקשת צדקה שבו המבקש מתאר את עצמו כמובטל, מורעב, ובא מארץ רחוקה — אל-רחבּה — ושהוא "גילה את פניו" בפני הנמען (ביטוי של השפלה והכנעה בפנייתו). המיקום אל-רחבּה עשוי להתייחס לעיר המבצר מימי הביניים במזרח סוריה על נהר הפרת (סמוך לאל-מיאדין של ימינו). קיים גם כפר בשם רחבּה בצפון לבנון, וייתכן שאליו הכוונה.

מכתב משני האפוטרופוסים שמונו על ידי שמואל בן אברהם, ושמותיהם יוסף בן בנימין ויפת בן טוביה, יחד עם המפקח עליהם מבורך בן יוסף. הכותבים מודיעים לנמענים, שהיו שותפיו לשעבר של שמואל, על מותו, ומבקשים מהם להעביר אליהם את הסחורה שמוחזקת אצלם עבור השותפות, או להביא את שוויה במזומן. קשור למסמך נוסף. (המידע מבארקת)

מכתב רשמי מלשכתו של אחד הנגידים המאוחרים מבית הרמב"ם. בערבית-יהודית. תאריך: בין סוף המאה ה-13 ל-1355 לספירה. המכתב מורה לשמש סלימאן לזמן בדחיפות לבית הדין אישה שסירבה בשבוע שעבר להתלוות לבעלה, צדקה אבן אלרופא, כאשר הגיע לבית הדין כדי להתלונן עליה. (המידע מבוסס על גויטיין ועל מהדורתו הצפויה של עודד צינגר.)

רקטו: מכתב. במחצית העליונה של הדף מופיעות דרישות שלום למספר אנשים, ובהם כמה חזנים, הכתובות בדיו חום. המחצית התחתונה היא תוספת שנכתבה ביד אחרת ובדיו אחרת, וכוללת הוראות עסקיות. דרישות השלום בראש הרקטו מתוארכות לשנת 1578 למניין השטרות (= 1266/67 לסה"נ). בוורסו: מספר שורות בכתב יד אחר. (המידע מבוסס על CUDL.)

מכתב ממוּסָא, בדַמִירָא, אל אבו אל-פַרַג' אל-[...]. בערבית יהודית. השולח, בעל שנעדר מביתו, מוכיח את משפחת אשתו על שהאשימו אותו בפומבי בהזנחתה (מתוך עבודת הדוקטורט של עודד זינגר, עמ' 261). כדי להפריך את טענתם, הוא מציין שנתן לה 12 דינרים לקראת החג, ולקח אותה עמו לדמיאט. הוא שולח ברכות לכמה מבני המשפחה. AA.

קטע ממכתב ביהודית-ערבית שבו הכותב מדווח כיצד עזב את מחאלה, לקח או התכוון לקחת את 'הקטנים' עמו, אך אירעו תקלות. מופיע הביטוי 'פראג' אל-ח'ליג''; אולי ענף של הנילוס התייבש? אנשים ניסו להפחיד אדם זה בנוגע לילדים (מע תכויף אלנאס לי פי נקלא אלצגאר). ממשיך להזכיר מעשי טוב של קהילה ומכתב מהקאדי. דרוש בחינה נוספת.

מכתב לכאורה מאישה (על פי שתי תארים נשיים, כפיפה ורציה) לאביה (יא ואלידי). קטע (פינה תחתית ימנית). ביהודית-ערבית. מתייחס לדרמה משפחתית ואולי לרצון השולחת לעבור לגור אצל אישה אחרת במשפחה (נתאווה ענדהא). בצד האחר: טיוטה של שלוש השורות הראשונות של מכתב בכתב ערבי. שאר הגב ושולי הפנים מלאים בתרגילי כתיבה ערבית.

שיר פאנגירי בעברית, כתוב בשתי עמודות. זהו ככל הנראה הכותרת של מכתב שממנו נשמרות רק שתי מילים בשורה התחתונה. זהות הנמענים (זוג אחים?) עשויה להיות מזוהה מהשיר; הביטויים 'בני משה' ו'אבו אל-בישר' מופיעים בו. המכתב עשוי להיות ערעור על צדקה או סיוע אחר, בהתבסס על האופן שבו השיר מדגיש את תכונות הצדקה של הנמענים.

מכתב מישעיהו בן יצחק אל אבו אברהם ישמעאל בן אברהם, ובו בקשה דחופה למסור שישה משאות של אריגים לדאר אלכתאן (בית הפשתן). השולח מציין כי שילם לשליח ארבעה דרהמים ליום עבור נסיעה מאלכסנדריה לקהיר ובחזרה, מסע שארך שבעה ימים בסך הכול. ה-28 דרהמים שקיבל השליח היו שווים באותה תקופה למטבע זהב אחד, כפי שמצוין במכתב.

מכתב מאברהם חזן, בערבית-יהודית. נכתב ביד ייחודית ופשוטה שיש בה דמיון מסוים לכתב יד אחר, אך כנראה אינו אותו סופר. גם ברכות הפתיחה ייחודיות (למשל "ואותק דוי ודי... אלנגיב אלמולוד..." ולאחר מכן קללות על "צאלמין אלפאצלין"). נראה שהשולח מבקש יין כדי להשיב את רוחו, ולו רק כמה אונקיות בלבד (בשוליים, שורות 1–2).

גב: קטע מפתיחת מכתב/בקשה המופנה לנגיד. תיארוך: ככל הנראה המאה ה-13 או ה-14. שום מהות לא נשמרה. שימוש חוזר בגב לספרות עממית בערבית יהודית מחורזת, המזכירה קניית סמרטוט, חולצה, אולי בגד תחתון (תחתאני), להיות בטוח מהחום (מן אל-חר פי אל-אמאני), להיות שמח (ואנא מסרור ופרחאני), שליחת משהו עם מנסור אל-האני וכו'.

קטע ממכתב שנשלח אל הנשיא שלמה בן ישי ובו תלונות על יוסף ויהודה מקהיר, אשר לא השיבו למכתבו של הכותב אלא העדיפו לכתוב דווקא אל יריביו. במכתב מוזכרות הערים עכו ודמשק. המסמך מתוארך לשנת 1237 (לפי כרטיסיות גויטיין). השינוי בגוון לאורך הקצה העליון ובקווים הפנימיים של הקטע עשוי להיות תוצאה של נזק שנגרם משריפה.

מכתב (תד'כרה) מחסון בן יצחק, ככל הנראה אל מוסא בן יחיא אלמג'אני, כנראה נשלח מאלכסנדריה. התיארוך המשוער הוא בסביבות שנת 1030, על פי גיל. הכותב מפרט סחורות ומוצרים שונים, ובכללם אבן ששלח כדי שתימכר במגרב. הנמען נמצא ככל הנראה במהדיה, וחסון מצרף רשימה של דברים שהוא מבקש ממוסא לעשות עבורו כאשר יגיע לקירואן.

מכתב מאת נסים בן אסחאק בן אלסהל, ככל הנראה ממקום כלשהו במגרב, אל אברהם בן חֻ'ג'יג' (המכונה גם חַגַּי), בפוסטאט. נסים מבקש מן הנמען למכור משלוח של שמן ששלח לפוסטאט, ולקנות עבורו לימונים ומי לימון. אברהם בן חֻ'ג'יג' היה אחד ממנהיגי הקהילה היהודית בפוסטאט. המידע מבוסס על גיל, מלכות ישמעאל, כרך ב', מס' 226.

מכתב מאת סופר, בערבית-יהודית. הכותב מדווח שאחרי טרחה רבה הוא סיים סוף-סוף קודקס תורה (מצחף) "על שמו של הנגיד". המצחף הזה אין לו מתחרה, מלבד זה שהוא כתב בעבר עבור הנמען עצמו. הוא עמל עליו לילות רבים. אבו אל-מנג'א ימסור אותו יחד עם מכתבים, והנמען מתבקש למסור אותו באופן אישי לנגיד. (המידע מפתק של גויטיין.)

שריד של מכתב בעברית, כתוב בכתב קליגרפי. נושאו מחלוקת קהילתית: אדם רשע כלשהו מסית ומחרחר ריב, ובעקבות מעשיו יצאו גזרות מטעם השלטון (נשתוונים) ומכתב בכתב ערבי ("כתב הישמעאלים"). בסוף המכתב, בנספח, מורה הכותב לנמען לשלוח את התשובה באמצעות אחותו של סמעאן. המידע מבוסס על כרטיסייתו של גויטיין ועל מרינה רוסטו.

שני קטעים ממכתב בקשת צדקה בערבית-יהודית, בכתב ידו של ברכות בן שמואל. המכתב משלב ציטוטים מן המקרא וכולל אגב אורחא תפילה לביאת המשיח ("המלך המשיח"). הסגנון כנוע ביותר ומבקש סיוע, ובכלל זה מכתב המלצה עבור הכותב אל אלשייח' אלסדיד אבו אלפרג' כאתב אלערב. (חלק מן המידע מבוסס על CUDL.) צירוף הקטעים: אלן אלבאום.

מכתב מאברהים לדודו מצד האם ח'לף בן ישמאעיל אל-צבאג (הצבע), בחבס בונאן (פסטאט). ביהודית-ערבית. השולח שלח קודם מכתב עם צאפי ומתלונן על העדר תשובה. 'איני מסתפק בברכותיך אלי במכתבים לאחרים. לבי ישקוט כשתשלח לי מכתבים.' הנמען שלח כסף (כנראה עם אבו אל-סרור) לסיוע בתשלום מס הגולגולת. ברכות לאם מנצור ולר' יצחק.

רקטו (שימוש משני): מכתב בערבית-יהודית שנכתב במרחב סביב שרבוט גדול. המכתב מזכיר כניסה לאלכסנדריה, ומתאר כיצד "כל חברינו האלכסנדרונים, צעירים כזקנים, מצרים בשל מצוקתו/מצוקתך, וכואבים על מה שפקד אותו (אבל?)". בחלק התחתון, באזור הברכות, מוזכר אבו יוסף. ורסו (שימוש מקורי): שתי שורות ממסמך ערבי בעל מראה רשמי.

מכתב בערבית יהודית. תיארוך: אולי המאה ה-12. רווח רחב בין השורות, כמו במסמך רשמי, אולם נראה שמדובר בענייני מסחר. מוזכר בו אבן זכּאר. השולח מצווה על מספר מִעְג'ָרִים, לפחות אחד מהם עם רקמה (ṭirāz). כמו כן מוזכרת הזמנת בד דַּבִּיקִי. בנוסף, מוזכר עניין הקשור ל'הטלת הסיכון על בעליו / ידידו' (4 שורות מהסוף).

רקטו: חלק תחתון שמאלי של מכתב בכתב ערבי קליגרפי. תיארוך: ככל הנראה מהתקופה הממלוכית, על פי כתב היד והשמות. מזכיר את אל-חאג' יוסף ורצון שהנמענים יגיעו במהירות. שאר הדברים מורכב מברכות לאנשים שונים, כולל שהאב אל-דין ואחיו שרף אל-דין, ושמס אל-דין 'ג'מאל אל-משאאיח''. ורסו: שבר מתחילת מכתב, או טיוטה, ל'אחי'.

מכתב מיוסף בן ישועה, השוהה בטריפולי שבסוריה, אל נהראי בן נסים. במכתב מוזכרת עלייתו לרגל של נהראי לירושלים, וכן משלוחים של אמלג' (פרי המירובלן) ולבונה. אישה זקנה מסוימת איבדה את ראייתה בעין אחת, והעין השנייה אף היא בסכנה, ועל כן מבקש יוסף מנהראי לשלוח לו תותיה (תחמוצת אבץ) או כל דבר אחר שעשוי להועיל לה.

מכתב ממוסא, צאלח ויצחק בני ברהון אל-תאהרתי לאבו אל-פרג' יוסף בן יעקב אבן עוקל ולבניו הלל ובנימין. תאריך: 1011 לספירה לפי גיל. על קלף. הנמען ביקש מידע על אבו אל-פד'ל חסדיי בן חלאבו. השולחים מדווחים שלא קיבלו בשורות טובות מאנדלוס זמן רב, רק חדשות מלחמות. שלחו חבילה לנמען מטעם אבו עמרן מוסא אבן אל-מג'אני.

קטע ממכתב שכתב גר (כנראה ממוצא נוצרי-אירופי), ששמו ככל הנראה עובדיה. במכתב, הכתוב בעברית יפה ומליצית, מביע הכותב את תודתו לאישה מכובדת שדאגה לו, על הלחם המשובח ששלחה לו. בהמשך הוא מוסר לה הנחיות מפורטות כיצד לאפות סוגים מסוימים של עוגות. מדובר בצד ה-verso של הקטע (גויטיין סידר את ה-verso לפני ה-recto).

מכתב מאדם, ככל הנראה באלכסנדריה, אל "אחיו", ככל הנראה בפוסטאט. בערבית-יהודית. דודו של הכותב מצד אמו נפטר לאחרונה. עיקר המכתב עוסק בסכסוך שפרטיו קשים לשחזור. נראה שחלק ניכר ממנו הוא דברים שנאמרו בין הכותב לבין אישה, בצורת דיבור ישיר. הכותב גם מתלונן על מצב כלכלי קשה ועל מחיריהם הגבוהים של הפשתן והחוטים.

מכתב בכתב ידו של יהודה בן טוביהו, ככל הנראה ממוען לרבי משה בן מימון (פעיל בשנים 1168–1204 לערך), על סמך החשיבות הניכרת המיוחסת לנמען והברכה לבנו אברהם שימלא את משרת אביו. כתוב ביהודית-ערבית. השולח מדווח כי מילא את הוראות הנמען וניגש אל כל אחת ממשפחות יהודי אשקלון, אף שהדבר גרם לו מידה של השפלה (זלזול).

מכתב המביע חרטה ואולי גם אי-שביעות רצון על כך שהכותב לא הצליח להיפגש עם הנמען, אשר עמו התכוון לבלות "לילה ויום" בעת ששניהם שהו בפוסטאט. בצד השני של הקטע, הנמען מוסר דרישות שלום למספר מכרים, ובהם אבו סלימאן דאוד ואבו אסחאק בן אלתוזי; ייתכן שהאחרון הוא אותו אדם המופיע במסמך משפטי המתוארך לאמצע המאה ה-12.