יהודית־ערבית במסמכי הגניזה — עמוד 34

מכתב עסקי מאבו נצר בן אברהם לחלפון בן נתנאל. על אף מצבו הפיזי הירוד של המכתב, הוא מכיל מידע רב על הפעילות המסחרית בנמל אלכסנדריה: תנועת ספינות, מחירי סחורות וסכסוכים מסחריים. המכתב כולל גם פיסת מידע ייחודית על נתיב שיט ישיר מאלכסנדריה לבג'איה. זיהוי הכותב והנמען נעשה על סמך כתב היד וסגנון המכתב.

מסמך משפטי שהוצא תחת סמכותו של ראש הגולה, שזוהה על ידי כהן וגויטיין כדוד ב"ר דניאל ב"ר עזריה. החתומים על המסמך הם עלי ב"ר יחיא הכהן (שחתם על תעודות בין השנים 1057–1107 לסה"נ) ואברהם ב"ר יצחק התלמיד. במסמך מוזכרים [...] ב"ר אהרן, בניו של אבו אלמנצור, ומשולם היתום. תיארוך משוער: סביבות 1090 לסה"נ.

רשומת בית דין. תיארוך: אולי המאה ה-10 או ה-11. רייסה בת יוסף בימי, אשתו של ישועה בן נסים, מתלוננת בחריפות ("מסתע'יתה' מתט'למה מסתעדיה' עלא") על סעדיה בן בנימין ח'יברי על כך שהוא מחזיק ברשותו 4 דינרים המגיעים לה. בעלה שימש כשלוחה. כל זה כתוב פעמיים. בצד השני (verso) מופיע קטע תלמודי באותו כתב יד.

קטע מהסכם פשרה משפטית הכולל מספר קרובי משפחה ואנשים נוספים. תיארוך: מוזכר בו תשרי 1512 למניין השטרות = 1200 לספירה. נזכרים בו סכום של 208 דינרים, מלאח, רצ'א, בת מג'יד, בורג' (שובך יונים?), יוסף ומפצ'ל, וכן תשלומים בתשלומים תקופתיים ויתרה של 130 דינרים. (המידע מבוסס בעיקר על כרטיסייה של גויטיין.)

מכתב מאדם בשם יצחק אל אליהו הדיין. בערבית-יהודית. הכותב מבקש לדעת מה עלה בגורל הכסף, ושואל לשלום הנמען: "ואיך אתה מרגיש לאחר תלאות הדרך?". במכתב מופיעים כתיבים פונטיים אופייניים: "מה עקני לם נגֿי אלי שי אנתעלמו" (= ما عاقني لم نجئ الا شيءٌ تعلمه, כלומר "לא מנע ממני לבוא אלא דבר שאתה יודע עליו").

מכתב עסקי למבורך ב"ר אברהם אבן סברא. בJudaeo-Arabic. בשולי verso ישנה רשימת מחירים לסחורות הכוללת פלפל, nushādir (סל אמוניאק), גלינגל, שיבולת שועל, קמפור, סוכר מצרי ומסטיק. ב-recto מוזכרים אנשים כגון אבו יצחק אברהם ב"ר יעקב; אבו אל-פרג'; ברהון אבן אל-חצירא; אל-חוסיין ב"ר והייב. דורש בדיקה נוספת.

מכתב בצד האחורי (השימוש המקורי) ממצ'מון בן חסן, בעדן, לאברהם אבן יג'ו, בהודו. בין השאר מוזכרים באמה ואבו אלח'יר (ככל הנראה בן דודו של אבן יג'ו מצד אמו הנושא שם זה, המוזכר בכמה ממסמכיו). מתוארך: 529 להג'רה (תקטכ) = 1134/35 לספירה. דורש בדיקה נוספת. ככל הנראה מהווה צירוף עם מסמך נוסף (PGPID 5448).

מכתב מאבו אלעלאא, באלכסנדריה, אל חלפון בן נתנאל, בפוסטאט. התיארוך: 1141. אבו אלעלאא מדווח על מריבות ותככים בתוך הקהילה האלכסנדרונית סביב ביקורו של רבי יהודה הלוי, וכן מוסר מידע על איסוף שיריו החדשים של רבי יהודה הלוי לכדי דיואן. הוא מוסיף נספח חשאי בכתב ערבי, "שרוף לאחר הקריאה". (המידע מפרנקל.)

חשבון של הקודש, בערך משנת 1120. ברשימה מופיעות הכנסות ממספר אנשים, רובן ללא פירוט. הסכומים נראים כמייצגים כספי הקודש שהופקדו אצל פרנסים שונים. מצוינים במפורש סכומי שכר דירה מן החצר של אלמסאסה, ככל הנראה "חצר הירושלמים", וכן מ"חצר היתומה", הנזכרת גם במסמך אחר. (המידע מתוך גיל, Documents, מס' 43)

רישום של חלוקת עיזבון המפרט את הפריטים שנכללו בו, ובהם 74 דינרים, תכשיטים, בגדים וכלי מיטה. מתוארך: אב 1413 למניין השטרות = יולי/אוגוסט 1102 לספירה. העיזבון מתחלק בחלקים שווים בין אבו אלחסן וסת אלכל. מוזכרים גם אחיהם יפת בן נתנאל המומחה, וכן שלה בן אלעזר בן אלעזר. (המידע מתוך כרטיסיית גויטיין.)

שטר שחרור שהעניקה אשתו של אבו אלמכארם אלכאתב לאבו אלחסן, שבו היא משחררת אותו מכל החובות והתביעות לאחר שקיבלה ממנו שלושה שטרות הנוגעים לבית ברובע אלממצוצה, שירשה מאביה. על המסמך חתומים ששון בן מבורך ומבורך בן נתן. הקיום אינו חתום. התעודה מתוארכת לאמצע המאה ה-12. (המידע מבוסס על כרטיסיות גויטיין)

מכתב המזכיר את ראובן המומר. כתוב בכתב יד מאוחר. תיאור חלופי: מכתב שבו מוזכר ראובן 'הגר' ונמסרות דרישות שלום לבני משפחה רבים, ובהם דודו של הכותב מצד אביו זגדון ודודתו מצד אמו ע'ריבה. בצדו האחורי של המסמך רישומים שונים שבהם נכתב 'מן עמרם אילא זגדון' (מעמרם אל זגדון). מתוארך לסביבות המאה השש־עשרה.

מכתב מסלאמה בן אסד הבשׂם (העוסק בבשמים ובתרופות) אל אסמאעיל הבשׂם, המלווה תשלום שנשלח אליו וכולל הזמנה של אחד-עשר פריטים, ובהם כמה פריטים יוצאי דופן ונדירים יחסית. מתוארך למאה ה-12. חלק מהמידע מבוסס על "Mediterranean Society" של גויטיין ועל כרטיסיות המחקר שלו. ראו גם את המסמך הקשור T-S 8J21.31.

שטר פיצוי מפוסטאט. תאריך: ז' בניסן ד'תתט"ו = 7 באפריל 1055. שלושה עדים אישרו (שלא בפני בית הדין) שאבו זכרי יהודה בן משה אבן צע'מאר קיבל את הכסף שמנשה בן דוד אלמדיני, חלפן הכספים (אלצירפי), היה חייב לדודו של יהודה. הדוד הוא דוד בן יהודה מקירואן. חתומים: יצחק בן עלי, יוסף בן יעקב, ופרחיה בן יוסף.

קטע ממכתב בערבית-יהודית. במכתב מוזכרים אבו אלפרג' אבן אלכלאם (אדם בעל אותו שם מופיע במסמכים משנות ה-1140, וכן במסמך לא מתוארך אחר), אלשיח' אליסוד (כינוי המופיע ברבים ממכתביו של משה בן לוי סביב שנות ה-1190), ורבנו משה. נראה שהכותב חסר סבלנות לכך שהצדקה שהובטחה לו על ידי רבנו משה טרם הגיעה לידיו.

חשבון ביהודית-ערבית. תאריך: כ-סוף המאה ה-12 או תחילת ה-13. מוזכרים: [...] בן ברכאת, אבו נצר בן ח'לף, אבן אל-ענברי, שכנו מפצ'ל, אפרים, אבו אל-חסן אל-סכנדרי, אבו אל-ריצ'א, ילד מונג'א, אבן אל-עדני, אבו אל-פדל, אבו אל-חסן אל-צאיג', דאוד אל-צבאג', אבו עמראן אל-שרבי, פצ'אל אל-צבאג', אבו סעד אל-חרירי.

קטע קטן מרשימת תרומות לעניים ביהודית-ערבית. כולל כמה ביזנטים (רומי); אל-מורתעש ('הרועד' = מישהו עם אפילפסיה?); שומר; חולה (צ'עיף); מעאני; אל-עכאוי; פהד; אשת בן יוסף; מכיר של צאעד אל-פרנאס (כנראה עולא בן יוסף הלוי, פעיל כ-1100); אשת 'מוכה' (בתשה); אשת אל-פוקאעי; שמעון; אחי הלל; ומגורשת של מישהו.

מסמך משפטי מתוארך לשני 14 באייר (ללא שנה, אך ככל הנראה סוף המאה ה-12 או תחילת ה-13), בנוגע למתנת מחצית בית שח'יבאא בת אבו אל-חסן הידועה בשם אום אבו אל-ביאן, אשת אבו אל-בכר בן יוסף, נתנה לבנה אבו אל-בקאא. בצד ב' מוזכרים אבו סעד בן [...] ואבו מנצור בן אל-שיח' אל-נג'יב הכהן. (מידע חלקית מתוך CUDL)

רקטו: רשימות לניסוח מסמך משפטי. ביהודית-ערבית. עוסק באישה, מחצית בית, מה יקרה כשתמכור את חלקיה, ו'שכירות מהדיוואן'. ורסו: תקציר דומה של מסמך משפטי ביהודית-ערבית (אפשר בכתב ידו של חלפון בן מנשה). עוסק בבית, סכומי כסף שונים, ושיפוץ גן (בוסתאן). כתוב על גבי חשבון מס שנעשה בו שימוש חוזר, בכתב ערבי.

מכתב משאארית לאבו יצחק אברהים אל-תלמיד. ביהודית-ערבית. השולח שמע מאבו אל-ברכאת שהנמען חולה (צ'עיף) ומאוד טרוד ומקווה למכתב עם חדשות על החלמתו. אבו אל-מונא גם הוא חרד לשמוע חדשות על הנמען ואשתו. מביא המכתב, יוסף, הוא ידידו של הכותב, ועל הנמען לסייע לו למכור את הפריטים שיש לו. ברכות לאבו אל-פרג'.

מכתב ביהודית-ערבית. מדווח על סכסוך משפטי בעיר פרובינציאלית הנוגע לפדיון (משבי?) אחיות אבו אל-נג'ם עבור 50 דינרים. עוסק גם בזכויות לבית. דמויות נוספות: יצחק נפוסי, הדיין (שהשקיע מאמץ רב בתיק), אבו אל-עז ואבו מנצור ב' [...]. בשוליים: הדיין אוסר על מישהו לשחוט, והמופצ'ל הכהן, שוחט העיר, אומר משהו.

עצומה בערבית-יהודית. מרווח רחב מאוד בין השורות. מחוק מאוד אך אולי קריא עם הדמיה מולטי-ספקטרלית. כמה ביטויים: 'נעמתה לא זאלת מנעמה... מן ח'אדמהא... בזה השופט נט רח... לתפעל פיהא מא יח'לצהא... אלא אמכן אחד מן אלטאיפה אלרבאנין ישמרם צורם'. נעשה בו שימוש חוזר לעותק מוג'אדלת אלאסקוף ('ויכוח הכומר').

רקטו: מכתב מיפת בן דוד, שנשלח מצור אל אביו דוד בן שכניה בפוסטאט. הכותב מודיע לאביו על הגעתו לצור ומביע את אכזבתו מכך שמצא רק שני מכתבים ממתינים לו במקום. בסיום המכתב נשלחות דרישות שלום לבני משפחה שונים. המכתב מתוארך לסביבות 1007 או 1010 לספירה. ורסו: כתובת בערבית לצד טיוטה של מסמך בכתב יד אחר.

מכתב מיוסף בן אהרן החזן אל אדם בשם אבו אלפרג'. במכתב מוזכרים הנשיא; גיסו של הכותב, אבו עלי; ושמחתם לאיד של האויבים. בהמשך נכתב: "בשם האל ובעצמות אביך! אל תרים את ידך מלתמוך בי; הם קיצצו את פרנסתי(?). הרַיִּיס זעק ואמר הכול, אך זה לא הועיל כלל. הבטחת לי שתעמוד לצדי." המכתב מסתיים בברכות בעברית.

מכתב בכתב ידו של אברהם מימוני (נפטר 1237) או של בנו דוד, הפונה אל חזן ומבקש ממנו לארגן מגבית בבית הכנסת ביום חמישי בבוקר, לטובת איש עני, זקן וחולה, שיוכל להשיג שני תרנגולים ולחם. המידע נמסר על ידי גויטיין ועל ידי אמיר אשור; ראו גם מכתב נוסף שנכתב בכתב יד ובפריסה דומים. תיארוך: המאה השלוש-עשרה.

שאלה הלכתית המופנית אל הרב הגדול. עניינה בפרנס יעקב הירושלמי שנפטר והותיר אחריו ארבעה בנים ובת אחת. בין נכסי הירושה היה כתב יד (קודקס) של החומש. רוב המשך המסמך משובש ופגום. מעורבים בפרשה (כדיינים?) גם לוי אבן אלקצ'אעי, יהודה אלדמשקי בן סבאע, ואבו אלפרג'. (חלק מהמידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין.)

מכתב מאדם בשם מנצור אל הדיין אליהו בן זכריה, בנוגע לטעות שאירעה במשלוח של ספרים אחדים. במכתב מוזכרים אבו אלחג'אג' ובנו; אבו אלפרג' בן הלאל המוכר בכינויו אבן זכר(?); ואבו אלמג'ד אבן נאנו. בסוף המכתב נמסרות דרישות שלום לשני בניו של אליהו. (חלק מן המידע מבוסס על תיאור מקדים ועל כרטיסיית גויטיין.)

מסמך/מסמכים משפטיים ביהודית-ערבית בכתב ידי חלפון בן מנשה הלוי (פעיל 1100–1138 לספירה). פנים ייתכן שהוא צוואת ערש דווי: מוזכרים בית, שמריה, שמן לבתי כנסת, ירושה, שחרור הדדי ו'התכריכים וכיוצא בהם'. גב: 3 עדים, כלב(?), שמואל, 'האחרת היא חסנה הנקראת [...]', מישהו 'עתה בחיים', יום רביעי ה-29 לחודש.

מכתב בכתב ידו של יפת בן מנשה לאחיו חלפון בן מנשה (פעיל 1100-1138 לספירה). ביהודית-ערבית. שבר (צד שמאל של הפנים). יפת שלח בעבר את הקבלה עבור שקית מחטים (או עופרת? אבר) עם מוחמד. מזכיר: אבו עמראן בן [...]; חיתוך (?) כריות (מח'אד) — השווה Moss. VII,168; השמש(?); אבו אל-חסן. (מידע חלקית מתוך CUDL)

מכתב בערבית-יהודית מקהילת ספאקס, שעיקרו תפילות ושבחים לנמען. שני מכתבים מאת הנמען הגיעו לקהילה, ובעקבות זאת נערכה שמחה גדולה בבית הכנסת: חמישה ספרי תורה הוצאו מארון הקודש, וזרים מטריפולי נכחו במעמד. על המכתב חתומים אברהים בן סהלאן, יצחק בן ברהון, שמואל בן [ ], פרח בן אברהים, והרון בן יעקב (?).

ורסו: מכתב מאת רבי משה בן מימון (הרמב"ם), בכתב ידו. הרמב"ם נותן הוראות לאלדיאן אלמשכיל (כלומר, שמואל בן סעדיה הלוי) ללכת לבית הצביעה (מטבח', מצבע') שבו עובד אבו אסחאק, ולאשר את שווי דמי השכירות שלו. תיארוך: בקירוב 1168–1204, על פי שנות פעילותו של הרמב"ם במצרים. חלק מהמידע נסמך על מילון פרידמן.

מכתב בכתב ידו של רבי משה בן מימון ובו הוראות לדיין מקומי כיצד לאתר ולגבות את נכסיו של סוחר שנרצח והותיר אחריו את אחיו כיורשיו. אחד האחים הביא את מכתביו של הדיין המקומי אל רבי משה בן מימון. תיארוך: בקירוב 1168–1204 לספירה, על פי שנות פעילותו של הרמב"ם במצרים. (המידע מבוסס על כרטיסיות גויטיין.)

מכתב משפחתי שנשלח מקלעת ג'עבר שעל נהר הפרת בסוריה, מאדם אל אחיו. הכותב מספר כי רק מתוך מכתבו של אחיו נודע לו על שלושה אירועים משפחתיים מרכזיים שאירעו בהיעדרו: מותו של אביו, נישואיו של אחיו, והולדת בנו. במכתב נכללות גם הזמנות של פריטי לבוש — מצנפת (טורבן) וגלימה. המכתב מתוארך לסביבות שנת 1100.

רקטו: עצומה הממוענת אל רב מצליח גאון (כיהן בשנים 1127–1139). הטקסט כתוב בעברית ובערבית-יהודית, בכתיבה יפה אך עם איות פשוט ובסיסי. הפנייה היא מאישה שהייתה נשואה במשך 15 שנים, והיא קובלת על הזנחה מצד בעלה ומבקשת ממצליח שיתערב כדי שיעניק לה גט וישלם לה את חובותיו כלפיה (לפי גויטיין וקטלוג CUDL).

שריד ממכתב המבקש סיוע, ככל הנראה עבור גבר ובני ביתו התלויים בו. הכותב מציין שהנדונים במכתב הם "ערומים", תיאור שגור לעוני בכתבי הגניזה. למשמעויות של "עירום ורעב" בעצומות לטובת העניים בגניזה ראו מרק כהן, Poverty and Charity in the Jewish Community of Medieval Egypt, עמ' 156–158. צד ה-verso ריק.

שטר משפטי בכתב ידו של חלפון בן מנשה (פעיל בשנים 1100–1138 לסה"נ). דוד בן יצחק אבן אלצפט (?) מאשר את קבלת סכום כסף מאבו אל-ברכאת ברכות בן יעקב, לצורך ניהול עסקים באמצעותו מחוץ למצרים. עם שובו למצרים, יוקצה שליש מן הרווח למשקיע ושני שלישים לשותף הפעיל. אותו דוד בן יצחק הלוי מופיע גם במסמך נוסף.

מכתב בעל תוכן משפטי בערבית-יהודית, חתום בידי אהרן בן אברהם ואברהם בן מבורך. ככל הנראה ממוען לנגיד (אל-חצ'רה אל-ריאסיה, ראס אל-מתיבה). ייתכן שהמכתב עוסק באדם שהיה מעליב אנשים ומערער על סמכותם של הכותבים. הכתב דהוי מאוד ורק החלק התחתון השתמר. ייתכן שהמסמך קשור לקטע גניזה אחר. דרושה בחינה נוספת.

רקטו: שריד של מכתב בערבית-יהודית הממוען לאבו אלפרג'. נשתמרה רק פתיחת המכתב. ורסו: מכתב משלמה (ככל הנראה שלמה בן אליהו) אל אביו, בערבית-יהודית. הכותב מספר (אולי מתוך תסכול): "נפגשתי עם אבן אלעמיד, והוא רשם לי מי עשבים (?) (מאא' בקל) וסירופ עולש. כל רופא רושם לי מי עשבים". המשך המכתב דהוי למדי.

מכתב כנראה מאבו עמראן הכהן סרארפי(?), במחאלה, ל[...] ב' מרדכי הכהן, בפוסטאט. קטע (חלק אנכי ארוך). ביהודית-ערבית. הנושאים כוללים: הגעת השולח למחאלה; שהייה בפונדוק, עצוב ובוכה; אף אחד לא נותן לו כסף; דמשק; ואולי תלות השולח בצדקת הנמען. הוא שולח ברכות לאבו אל-מעאני אבן אל-אמשאטי ולפצ'איל התלמיד.

שאלה משפטית המיועדת ליצחק בן ששון הדיין, עם תשובתו וחתימתו. עוסקת באדם נכבד שעיסוקו היחיד הוא הוראת תורה, אך הוא רווק. אם מישהו מתנגד להוראתו בשל רווקותו, מה הדין? התשובה מצטטת את המשנה והגמרא בקידושין פ"ב ע"א ומסבירה שהוא רשאי להמשיך ללמד ילדים, אך לא ללכת לבתיהם ללמד, שכן לרוב ישנן נשים שם.

שבר, כנראה של פנקס בית דין. שני שטרות משפטיים חלקיים, בכתב ידו של חלפון בן מנשה (פעיל 1100-1138 לספירה). בפנים מוזכרים טוביה החבר, 'אדוננו יחי לעד', אבו אל-רצ'א, צוואה, אישה ו-500 דינרים. בורסו מוזכרים אבו אל-מכארם, אבו אל-רצ'א, [פלוני] הכהן בן עלי החבר המעולה. קוטלג בטעות ב-FGP כ'שבר מקראי'.

רשומות משפטיות בכתב ידו של חלפון בן מנשה (פעיל 1100-1138 לספירה). מזכיר שמות כולל אל-פוקאעי, אבו אל-חסן, ואדם(?) בן נועמאן הכהן. מזכיר תקופה של 5 חודשים וסעיף על 'איזה מהם שיבקש פרידה', המרמז שאלו הן הערות להסכם שותפות. ישנו גם טקסט בורסו אך שבור מדי מכדי להפיק ממנו רבות. (מידע בחלקו מ-CUDL.)

חשבונות ביהודית-ערבית עם קיצורים רבים. הרקטו בכותרת 'רכישות ביום ראשון'. תיארוך: כנראה המאה ה-11 או ה-12. יחידת המשקל 'עדל' (חבילה) מוזכרת בשורה 1 של הרקטו. כמה שמות פרטיים פותחים ערכים מסוימים: עבאס, ברוך ואברהים. מזכיר גם את המונחים 'חכים' (יכול להיות גם שם) ו'קאעה'. דורש בחינה נוספת לתוכן.

ביפוליו של חשבונות ביהודית-ערבית. כנראה בכתב ידו של עארוס ב' יוסף. מזכיר את השמות אבו נצ'ר, אבו אל-ח'יר, קאסם. מזכיר כמויות של דינר זהב לאורך הערכים. לפחות אחד מהחשבונות מתוארך לפי ימות השבוע. ערך בצד הימני של הביפוליו מזכיר את משקלה של סחורה ביחידת עדל, יחד עם מחירה המקביל. דורש בחינה נוספת.

מסמך משפטי שנכתב בצור. מתוארך ליום חמישי, כ"ה בשבט שנת 15[07] למניין השטרות, שהוא 1196 לספירה אם השחזור נכון. מעאפא/יצחק בן שמריה הלוי תבע את אחיו אברהים בעניין סידורי המגורים בבית המשפחה, ובמסמך זה הם מגיעים לפשרה ביניהם. המקרה מעניין ומורכב למדי; לעיון במהדורה ובניתוח ראו מאמרו של גויטיין.

טיוטה בכתב ידו של אברהם בן נתן למסמך המַנֶּה את עֻלָּא בן יוסף הלוי הפרנס כוַכִּיל (מיופה כוח) של יתום בדמיאט, שארית בן יפת הכהן, שאביו נפטר בפוסטאט. עֻלָּא מוסמך לגבות את כל החובות המגיעים ליתום, על מנת שבית הדין יוכל לשמור את כספו עד שיגיע לבגרות. (חלק מהמידע מבוסס על גויטיין וכרטיסיותיו.)

מכתב ממצרים העוסק בענייני עסקים חקלאיים. במכתב מוזכרים צמד שוורים שנרכשו תמורת "15 דינרים גדולים", וכן אתון צעירה ומעוברת שנקנתה תמורת 4.5 דינרים. המכתב מתוארך לראשית או לאמצע המאה העשירית בקירוב. ראוי לשים לב לכתיב היוצא דופן המופיע בו, למשל תצֿכר במקום tadkhur, וכן ובצֿאכ במקום wa-bi-dhāk.

מכתב מעיאש בן צדקה באלכסנדריה אל נהראי בן נסים בפוסטאט, מיום 4 באוגוסט 1045. עיאש כותב על תנועת הספינות ממהדיה ומסיציליה, ועל קשרי המסחר עם בני משפחת תוסתרי ועם סוחרים מוסלמים. כמו כן הוא מזכיר את כוונתו של יוסף בן מוסא אלתאהרתי לנסוע לספרד. המידע מבוסס על גיל, ממלכת ישמעאל, כרך 3, מסמך 476.

דף כפול של חשבונות בערבית-יהודית. צורף רושם תכשיטים שהובאו אליו, ליטוש ותיקונים שביצע, ופריטים שמכר. לפי גויטיין, מסמך זה "חשוב למחקר הרווח". בין השמות הנזכרים: סולימאן; תמים; אבו אלחסן אלמוריד; אלמֻקרי(?); אלעג'מי; ואלמנאדי. נזכרת שותפות (שריכה) ופריטים ספציפיים רבים, ובהם פריט הקרוי בשכאס.

מסמך משפטי. אפשר טיוטה. מתוארך: יום חמישי, 21 תמוז 1453 לסלווקים = 16 יולי 1142 לספירה. מקום: קהיר (אל-מועזייה), 'במושב הנגיד.' אבו זכרי הכהן תובע מרדכי מסוים בגין חוב נטען של 30 דינרים. לאחר מכן בא חקירה ארוכה המזכירה אבו [...] ח'לוף הנאמן, מיטות מגרבי (?) ואלכסנדריה. (מידע חלקית מתוך CUDL)

רשומה משפטית בכתב ידו של חלפון בן מנשה (פעיל בשנים 1100–1138 לספירה). ניזוקה מאוד. ייתכן שמדובר בפרטי ביצוע צוואה. הצדדים כוללים את סלאמה בן סעיד, דאוד והיבה. מוזכר סכום של 20 (דינרים?), "5 לפוריג' השוהה במליג' ו-5 לסעיד השוהה ב-[...], והילדים כולם משחררים זה את זה, וכל מה שבבית שייך לדאוד."

עדות בית דין. האלמנה סלאמה בת פריג' בן אבי אלע'ריב ממנה את הבגדאדי חסן/יפת בן טוביה/טייב כמיופה כוחה לתבוע כל מה שמגיע לבעלה המנוח נתן/הבה בן חכם בן יוסף בן שומיים הלוי, ומסמיכה אותו להוציא כסף, עד סכום של 17 דינרים, למימון העברת גופת בעלה לירושלים לקבורה. (המידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין.)

מכתב מנתן בן נהראי, השוהה באלכסנדריה, אל נמען בלתי-ידוע בפוסטאט. נכתב סביב שנת 1080. המכתב מוסר ידיעות על אסון גדול שאירע לנגיד מבורך בן סעדיה. מוזכרים בו חיטה, פשתן וסחורות נוספות. כמו כן מוזכר אבו סעד — הוא נסים בן נהראי בן נסים — שעל פי הנראה מנהל את עסקי אביו. המידע מבוסס על מהדורת גיל.

חשבונות בערבית-יהודית שעל פי הפלאוגרפיה שלהם ניתן לתארך את הקטע למאה השש-עשרה או השבע-עשרה. בשורות הפתיחה מוזכר קאצ'י מוסלמי (אלקאצי), אך שמו אבד בשל נזק לטקסט. בשתיים מן הרשומות לפחות נזכר נחושת "ג'דיד" כסוג המטבע הרלוונטי — צורת תשלום שהייתה בשימוש בתקופת השלטון הממלוכי המאוחר והעות'מאני.

המסמך המקורי הוא מכתב בערבית יהודית המופנה לאליהו השופט, בפוסטאט, מ'משפחתו' (אהל ביתה, שיכול לציין גם 'אשתו'), באלכסנדריה. מעט מהתוכן נשמר, אך מוזכר משהו השייך לאישה בשם רבקה. בראש הגב, בדיו שונה ובכתב יד שונה (כתב ידו של אליהו?), כמה מילים בערבית יהודית כולל השם אבו אל-חסן בן אבו אל-[...].

שטר מכר על חלק מבית. בכתב ידו של יוסף בן שמואל הלוי. המקום: פוסטאט. התאריך: שנת 1514 למניין השטרות = 1202/03 לספירה. השמות הנזכרים במסמך: אבו אלרצ'א הלוי אלעטאר, [... בן] תמים הלוי, סת אלכרם בת אבו סעיד הלוי אלתאג'ר, ושמואל התלמיד בן [...]. ככל הנראה סת אלכרם מוכרת את הרבע של הבית שבבעלותה.

מכתב מאיש ל'אחיו'. ביהודית-ערבית, בכתב יד ואיות ראשוניים. הוא מודיע לו שהוא 'נפל' לתוך הḍamān (חכירת מס) של Minyat Badr (בקרבת Damsīs, היום Mit Badr Ḥalāwa) עם Abū Saʿd, ושאינו יכול לעזוב, אחרת היה עולה (כנראה לפוסטאט/קהיר) בעצמו. הוא שלח מעט כסף לרכישות ומשלח דרישות שלום לאנשים שונים. ASE.

אגרת בערבית-יהודית. כתב היד יוצא דופן במקצת — אולי מאוחר ו/או תימני. מוזכר עבדאללה פעמיים (או שני עבדאללהים שונים); ייתכן שמבקש מתקאל של כסף ומשי; מוזכרים 3 דרהמים; ברכות לאנשים שונים כולל אח ואחות של מישהו וישחאק. "אמך שואלת את ריבקה אחות שמס הצ'רקסית (אלגרכסיה) אם [...]" דורש בחינה נוספת.

מכתב מאת יהודה בן טוביהו הכהן, מבילבייס, אל שלמה בן נתן הלוי, בפוסטאט. מוזכר שבבית הכנסת נמצא ספר תורה יחיד בלבד; הכותב מבקש משלמה לשכנע את ראש הקהילה להוסיף עוד ספר, שכן הבטחות קודמות לעשות כן לא קוימו. דרישת שלום לאבו אל-חסן בן מצ'מון הלוי. כן מוזכרים אל-שיח' אל-אפתח'אר ואל-שיח' אל-מהדהב.

מסמך משפטי הנוגע לסכסוך הארוך בין אברהם ב' שמואל האנדלוסי ובין האפוטרופסים שביצעו את צוואת אביו - יוסף ב' בנימין ויפת ב' טוביה. האפיזודה נדונה בהרחבה על ידי אלינועור ברקת, וכן היא מספקת תמלול ותרגום לעברית. במסמך זה מועלות האשמות בנוגע לפניות בבית הכנסת (איסתיגאת) ופניות לבתי משפט מוסלמיים.

חלק תחתון של מכתב קהילתי בכתב ידו של פקיד יהושע המיימוני. מתייחס ל'הנ"ל' (אל-מד'כורה). כמעט כל הטקסט הנותר הוא דיון בעונש הראוי ל'מקושש עצים', כלומר מי שמחלל את השבת. בעוד שהתורה מצווה על סקילת אדם כזה, 'בשל חטאינו אין לנו יכולת לעשות זאת'. ממשיך להדגיש שהאל יעניש אותם בעולם הזה ובעולם הבא.

שימוש משני: פתק לאבו אלפצ'ל בן אלעזר, בערבית-יהודית. במכתב נכתב: "אינך לא תלמיד חכם, לא קרוב משפחה ולא ידיד שלי לאחר שעשית כך!". באופן ספציפי, השולח מתרעם על כך שהנמען לא בא להיפרד ממנו לפני שיצא למסעו, וכעת הוא מזמין אותו שוב בלשון תוקפנית ולעומתית. (לפי גויטיין, שמביא תרגום מלא של הפתק.)

בצד ה-verso: מכתב לקרוב משפחה ששאל על קרובים רחוקים. הכותב מוסר כי אשתו, בנו וגיסתו נפטרו, ואילו אמו ואחיה (דודו של הכותב) עודם בחיים אך זקוקים לסיוע בתשלום מס הגולגולת ובקניית בגדים (גאליה וכסוה). הכותב משלב במכתבו ידיעות על נישואין, ומציין כי אכן חלפו תקופות ארוכות שבהן ניתק הקשר ביניהם.

קטע ממכתב שכתב מוסא בן אבי אל-חי מאלכסנדריה אל ברהון בן מוסא אל-תאהרתי בפוסטאט, סביב שנת 1045. הכותב מפרט את הסחורות שהוא מבקש שיירכשו עבורו בפוסטאט. כמו כן מוסר ידיעות על אוניות, ובכללן הידיעה על אונייה אחת שהותקפה ונאלצה לעגון באי ג'רבה. המידע מבוסס על גיל, ממלכת ישמעאל, כרך 3, מסמך 461.

קטע ממכתב מאת ח׳יאר בן יעקוב אל אבו אלאפראח ערוס בן יוסף. בערבית-יהודית. תיארוך: סוף המאה ה-11. הקטע נעשה בו שימוש חוזר לרישום חשבונות עסקיים בצד האחורי (verso). על הכותב, ראו תיעודים נוספים הקשורים אליו ב"ספר הודו" חלק ב', מסמכים 6 ו-9, וכן בקטע נוסף נפרד. מתוכן המכתב עצמו השתמר מעט מאוד.

תחתית מכתב בערבית יהודית המופנה לקהילה לא מזוהה (אל-ג'מאעה). מוזכרת הכוונה לבנות או לשקם 'אל-קדש' אך עדיין חסרים 100 דרהמים. 'אם דעת הקהילה עומדת מאחורי מה שכתבנו, שלחו לנו את חתימותיכם לאשר שאתם מרוצים מכך.' תיארוך: ככל הנראה בקירוב המאה ה-13-15, בהתאם לכתב היד ולמאפיינים לשוניים מאוחרים.

מכתב עצמאי מהרמב"ם לדיין המשכיל (כלומר, שמואל בן סעדיה הלוי). תיארוך: בקירוב 1168-1204, בהתאם לשנים בהן המיימוני פעל במצרים. הנמען מתבקש לתווך בין המביא אבו אל-פח'ר ויריבו המשפטי אבו אל-מחאסן. אם אינו יכול לעשות זאת, עליו לפחות לגרום לאחד מהם להישבע שאין לו רכוש 'לא כאן ולא בשום מקום אחר'.

חשבונות של מוכר ספרים או מעתיק. מוזכרים שמות כגון אבו אל-ח'יר בן תמאם ויוסף החזן. רוב הספרים נראים בעלי אופי דתי. אחד הרישומים מזכיר "תקופה של שנתיים, מסיוון [ד']תתי"ג עד סיוון [ד']תתט"ו". לפיכך, ככל הנראה חשבונות אלה מתוארכים לזמן קצר לפני סיוון ד'תתי"ג לספירת העולם, שהיא שנת 1053 לספירה.

טקסט נרטיבי ביהודית-ערבית (יש לבדוק אל מול אלף לילה). ברקטו גבר אומר לגבר אחר: 'אני רוצה להשיאך לבתי', ואחריו ביטויים מחמיאים שונים. בורסו יש סצנה מדהימה: '...והוא ניגש אליה לקצץ את ראשה... ומצאה ישנה, עם בנה הקטן ישן על חזה... והאחר עם ראשו על כתפה... ואמר: נפשי! כיצד אוכל להרוג את אשתי?'

מכתב מישראל בן נתן לקרוב משפחה במצרים, בערבית-יהודית. התאריך המשוער: סביב 1060. גורלו של הנמען היה כנראה מקור לדאגה רבה. ישראל מזכיר את העובדה שאנשים רבים מתו וממון רב אבד במגרב. המכתב דן גם במחירים, בנסיעת הנמען לפיום, ובבעיית רבעי הדינרים שהביאו עמם הפליטים מן המערב. המידע מבוסס על גיל.

פרטי שבועה שהיה על אבו אלחסן קאסם להישבע על פי דרישתו של החבר יצחק בן אברהם, בנוגע למשלוח של זנגפור (כספית אדומה, צינבר) שהיה אמור להימסר על ידי משרתו לידי חסן בן חסן במהדיה. המסמך נכתב בדניה שבספרד בשנת 1083, על פי שטר אחר שנערך באותו עניין (PGPID 7271). (המידע מבוסס על כרטיסיות גויטיין)

מכתב עסקי מאת מוסא בן אסחאק בן נסים אלעאבד. בערבית-יהודית. תיארוך: המאה ה-11. במכתב מוזכרים סוחרים שונים, ובהם אבן אלטבני, מוסא אבן אלמ[ג'אני?], וע'מאר בן מבשר. בין הסחורות הנזכרות: שתי קערות (קצעה) ופנינים. אבו אסחאק, אחיו של השולח, שולח דרישת שלום. (חלק מהמידע מבוסס על כרטיסיות גויטיין)

מכתב בערבית-יהודית. הכתיב חורג מהמקובל (לפי CUDL), ולפי גויטיין מדובר ב"כתב יד מוכר עם איות זוועתי ידוע". במכתב מוזכרים כמה אנשים, ובהם אברהם ואבו אלחֻסַין. מצוין בו הגעה ליאפא (יפו). על העֵבר מופיע השם עַלוּש. תיארוך: ככל הנראה המאה ה-11. (המידע מבוסס בעיקר על CUDL ועל כרטיסיית גויטיין.)

רשימת נדוניה ובגדי כלולות עבור אישה ענייה, אולי יתומה. גם החתן עני מאוד. את הרשימה יש להבין כך: שורות 1–10 מפרטות את ההוצאות המתוכננות, ואילו שורות 11–13 מציינות את מה שאכן התקבל בפועל. תשלום המוהר המוקדם עמד על 20 דרהם בלבד(!). באשר ליתרה — האל יספק אותה. המידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין.

פרוטוקול בית דין. נכתב על ידי אברהם ב"ר נתן אב (תאריך: 1098–1114). (או שמא הלל ב"ר עלי?) הצד העיקרי הוא בעל המאשר בבית דין יהודי "את המכירה הראשונה שמכרה (אשתי) לך בבתי משפט מוסלמיים"; מוזכרים דירתו שבה הוא גר והוצאות הבנייה; דחיית עניין מסוים ליום שני ה-22 ב[...]; והקאעה שבה גר הצד האחר.

שטר פטורין בכתב ידו של חלפון בן מנשה. שבר (פינה שמאלית תחתונה). מתוארך: שנת 1428 לשטרות = 1116/17 לספירה. כמעט אין תוכן שמור פרט לשם [...] בן יעקב הכהן. קיימים מספר מסמכי חלפון נוספים הנוגעים לסוחר הודי בשם תמים בן יעקב הכהן, אך מסמך זה אינו מצטרף לאף אחד מהם, וייתכן שהוא מתייחס לאדם אחר.

דף מפנקס בית-הדין, עם חמישה ערכים שונים, כולם חתומים על-ידי יצחק בן שמואל, כולם מתוארכים במפורש בין שבט לאייר 1410 לסלוקוסים (1099 לספירה). רקטו, ימין: נסים מתחייב לשלם מזונות לבנו לתקופה מחתימת מסמך זה, יום שני ג' ניסן 1410 לסלוקוסים (28.3.1099 לספירה), עד חג השבועות. חתם: יצחק בן שמואל.

מכתב מברהון בן יצחק (טריפולי אלע'רב) אל נהראי בן נסים (פוסטאט), אוגוסט 1051. נכתב זמן קצר לאחר טביעת ספינתו של וחלאן (המוזכרת גם במכתב נוסף מאחיו של ברהון, נסים, גיל #393). המכתב מוסר הוראות שונות בנוגע לרכוש ולסחורות שהותיר אחריו אביו של ברהון, יצחק בן ברהון התאהרתי. המידע מבוסס על גיל.

מכתב ממוסא בן אבי אלחי, מאלכסנדריה, אל נהראי בן נסים בפוסטאט. התיארוך המשוער: סביבות שנת 1057. המכתב עוסק במשלוח סחורות בשקי עור. מוסא חזר מן המגרב ומתכנן לנסוע לטריפולי. (המידע מבוסס על גיל, ממלכת ישמעאל, כרך 3, עמ' 519). מבין שני הקטעים השמורים יחד, זהו העליון (גיל מתייחס אליו כקטע A).

מכתב הממוען לאמו של אבו זכרי, אם אבו זכרי (אם אבו זכרי), שהיא גם אמו של אבו אלברכאת הנזכר במכתב ואשתו של הדיין אליהו (על פי הכתובת שעל גב המכתב). הכותב מביע את תודתו על המידע שמסרה לו בנוגע לאשתו וילדיו. במכתב נזכר גם כי אבו זכרי הגיע בחג הפורים, ואבו אלברכאת קרא את מגילת אסתר לכבוד החג.

פתק שבו מתבקש רופא לסייע לאישה שבויה, ככל הנראה כלואה בשל חוב. הנמען משיב על גב המסמך בפתק קצר ומציין כי ימלא את הבקשה. הוא מוחק את ביטויי ההשפלה העצמית של השולח במכתב המקורי ומחליף אותם במילים "אדרבה, אני עבדך". יש להשוות לתופעה דומה בשני מסמכים נוספים מגניזת קהיר המציגים את אותו הדפוס.

טיוטה של שאלה הלכתית המופנית לסמכות הלכתית המכונה "אדוננו וגאוננו", העוסקת בנישואיו של אבו אלעלאא בן אבו אלחסן אלזג'אג' (הזגג), שנערכו בבית הדין המוסלמי. בהקשר לאותו אירוע מתייחס כותב המכתב גם לקראים (?) ולאדם המתואר כמשומד. צד ב' ריק. ללא תאריך. ככל הנראה מתקופתו של רבי אברהם בן הרמב"ם.

רישום בית דין בכתב ידו של מבורך בן נתן. המקום: מנית אלשריף. התאריך: יום שני, ה' באדר ד'תתק"כ לבריאת העולם, היינו שנת 1160 לסה"נ, תחת סמכותו של נתנאל גאון (וכל תאריו מנויים במסמך). הצדדים הם אברהם בן תמים ושלמה בן [...]. פרטי המקרה עצמו לא נשתמרו. (חלק מן המידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין.)

מכתב מאת שלמה בן אליהו אל חמיו אבו אלפרג'. בתו של הנמען, סת גזאל, שלומה טוב. שלמה כותב כי כאשר שני מכתביו לא נענו, מיד הניח שאבו אלפרג' חולה. (ככל הנראה יש מאחורי הדברים יותר מאשר טרדה גרידא: ראו את הדיון בניתוק היזום של חליפת המכתבים מצד אבו אלפרג' עם שלמה, אצל קרקובסקי, Coming of Age.)

ורסו: שריד של מכתב, ובו רק הכתובת. מאת "גיסך" אל יוסף אבן טייב (או אבו טייב) אלמ[...], המתגורר ברחבה(?). . . באב אליהוד(?). ורסו: חשבונות בערבית-יהודית. אזכור שם המקום רחבה בשורה 2 של הוורסו עשוי להתייחס לכפר בצפון לבנון או לעיר המבוצרת מימי הביניים אלרחבה שעל גדות הפרת, בסוריה של ימינו.

מכתב למשה בן נסים (או משה בן לבראט?). בערבית יהודית. תיארוך: המאה ה-11 או תחילת המאה ה-12. קטע (צד שמאל של הגב). הנמען מתבקש לשלוח מכתב לתִניס. מוזכרים הסירות (אל-קוארב) שהלכו לאבו מוחמד, ובשורות על מה שקרה לסירות. השולח מקלל את אויבי הנמענים. מסתיים בברכה דו-אלפביתית: ורחמת אללה وبركات.

שני קטעים שאינם קשורים זה לזה, שהודבקו יחד. (1) מימין: מכתב ביהודית-ערבית. רובו קרוע ודהוי חלקית. ייתכן שהוא כתוב באותו כתב יד כמו Moss. VII,92.1 (המתוארך לשנת 1337/38 לספירה). מסכם חקירה בדבר סכסוך בין שני אנשים ומבקש טובה מהנמען. (2) בצד שמאל של הדף, בכתב יד שונה, פתק ובו הנחיות אתיות.

מכתב ביהודית-ערבית. קטעי (החלק התחתון בלבד). חלק מהכתובת שמור, אך כנראה אינו קריא. השולח מתלונן על כך שלא קיבל חדשות במשך 3 חודשים. הוא/היא מבקש/ת חדשות ומזכיר/ה נערה צעירה (al-ṣabiyya) ועניין הקשור ל"יציאה". ברכות לכל המשפחה ולשכנים, ולאבו ל-פרג' ואשתו. ישנו גם עניין הקשור לאליה ולדרהם.

קטע ממכתב יהודית-ערבי, דהוי מאוד. מדווח שמישהו עלה מאלכסנדריה ומסר שספינת אבן [א]מאר(?) נטבעה וכי בין הנפגעים 5 מוסלמים וגיסו של אבן אל-עראקי 'אחד מבני פוסטאט'. מוזכר גם אבו אל-ברכאת. בגב: הכותב מתאר שעזב את פוסטאט עסוק בעניין בית דודתו מצד אמו בקהיר החדשה ובגט/שחרור. מוזכר [...] ב' הבה.

קטע ממכתב ביהודית-ערבית. תאריך: ככל הנראה תחילת המאה ה-13. מוזכרים: הכהן המגרבי שהיה עם צאפי האלכסנדרוני; גלימה רקומה (מלחפה מרקומה); מכירת משהו ב-27 [דרהמים?]; שני דינרים; אבו אל-פרג' אבן אל-רייס; אבו אל-ריצ'א; מחיר הצמיד (חדידה); וחמותו של מישהו. בצד האחר: רישומים כולל בסמלה בכתב ערבי.

(ד) עדות משפטית. מחוקה. מתוארך: יום שלישי, ט'ו סיוון 1494 סלוקי, שהוא 1183 לספירה, ברשות שר שלום הלוי. גולייב בן צדקה אלבלבייסי טוען שאבו עמראן בן אבו סעיד הכהן עדיין חייב לו 105 דינרים מתוך 345 הדינרים שהפקיד אצלו. אבו עמראן טוען שהחזיר כבר את כל הכסף. חתומים: שמואל הלוי בן מנשה; אלעזר.

פנים: שבר מכתב/עצומה בערבית-יהודית. ריווח שורות מורחב. מופנה ל(או מזכיר) מישהו הקשור לישיבה (אל-חצ'רה אל-אג'לייה אל-מת'יביה). השולח מזכיר את קושיו עם כתיבה (אנני קציר אלכט). ורסו: בכתב יד שונה, שבר של מסמך משפטי. מזכיר יעקב; תרנגולות; ו'כניסה לביתה איתן בסביבות פסח'. קשור להסדרי נישואין?

מכתב, כנראה, אם כי הפריסה ספרותית. אולי טקסט ספרותי המעביר את תוכנו של מכתב. הנמען הוא יעקוב ('יא מועלם יעקוב'). בערבית-יהודית. תאריך: כנראה המאה ה-15, על פי אזכור הנוסף פידה' (הוטבע לראשונה ב-1415). מכיל סיפור עשיר מאוד של סכסוכים (נישואיים?), מחלות וטיפול רפואי. ראוי לבחינה נוספת. ASE.

מסמך של בראאה מלאה (שטר שחרור של בני זוג מהתחייבויות הדדיות עם הגירושין), שבו בעל ואישה מאלמחלה — אבו אלחסן בן אבו אלפרג' ומעאלי בת מנצור — מופיעים בפני בית הדין של פוסטאט. מתוארך ליום שלישי, כ"ה באב ד'תתקע"ג לבריאת העולם (=1524 לשטרות), היינו אוגוסט 1213, ברשותו של רבי אברהם בן הרמב"ם.

עדות מושבעת שבה נטענת האשמת מסירה. מתוארכת ליום חמישי, בעשרת הימים הראשונים של חודש תשרי שנת 1581 למניין שטרות, היינו ספטמבר 1269 לספירה. עדותו של עמרם בן חלפון הכהן, שלפיה כתב שלא מרצונו הודאה על חוב למשה הכהן (המכונה אבן בשארה). חתומים על המסמך יהודה בן שר שלום הכהן ויואל בן שלה הלוי.

בצד ה-verso: טיוטה של צוואת שכיב מרע שבה אדם מעניק שני בתים לשני קרובי משפחה רחוקים, מקדים תרופה לתביעות אפשריות של שתי קרובות משפחה אחרות בכך שהוא מקצה לכל אחת מהן 5 דינרים, ותורם לבית הכנסת של קהיר קודקס של חמשת חומשי משה ו-3 דינרים לרכישת תיק נחושת לספר תורה. מתוארך לסביבות שנת 1150.

פתק מאת שלמה בן אליהו אל אבו אלבהאא'. הוא שולח תשלום של 3.5 (כפי הנראה דירהמים) עבור סוכר ומזמין מומיני(??). ייתכן שמדובר באותם 3.5 שעדיין נותרו חוב לפי מסמך אחר. בצד האחורי מופיע פתק בכתב ערבי ("סוכר לבן, 10 רטלים"), ומתחתיו ספרה יוונית/קופטית. (חלק מן המידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין.)

חשבונות בערבית-יהודית (ובספרות ערביות מזרחיות). מתוארך לשנת 5582 לבריאת העולם, היינו 1821/22 לספירה. בכותרת מוזכרת קהילת המוסתערבים, ומתחתיה החגים חנוכה ופורים. כל המסמכים בתיקייה זו נראים כתובים באותה יד, אך מסמך זה מתייחס לקהילת המוסתערבים והבא אחריו לקהילת הספרדים. דרושה בחינה נוספת.

מסמך משפטי. בערבית-יהודית. תאריך: מוזכר ט' באב 1412 לספירה הסלאוקית, שהוא 1101 לספירה. העניין כולל גבר ובתו מחפוזה, סכום דינרים (35? 55?), והסדרי מגורים בְּמֻסְתָּרָקַה (סוג של גלריה). עדים: יצחק בן שמואל; יחזקאל הכהן בן עלי; חייא הכהן בן ישועה. בדף הגובל יש טקסט על גיטין, בכתב יד שונה.

חיבור המספק מידע מינימלי על הלוח. ייתכן שנועד לשמש כעזר למי שכבר היו בקיאים בחישובי הלוח. כולל את כלל הלוח הארץ-ישראלי משנת 641–642 ומתייחס אליו כאל הנורמה המחייבת. בהתחשב באופיו המעשי, מדריך זה מהווה עדות חזקה לכך שלוח השנה של בן מאיר היה בשימוש זמן רב לאחר הפולמוס של שנת 921/2 לספירה.