יהודית־ערבית במסמכי הגניזה — עמוד 33

רשימה של 36 שמות, כולם פותחים בכינוי "אלשיח' אבו […]". הרשימה נכתבה על שלוש רצועות נייר אנכיות. גויטיין מעריך שזמן החיבור הוא מתקופת הנגיד דוד הראשון בן אברהם בן הרמב"ם, מאחר שמוזכר בה "רבנו דוד" (השם נמחק בקו), והשם מחרז (אולי מֻחַ'רַז?) מופיע גם במסמך אחר משנת 1241. (המידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין.)

מכתב מאיש לא מזוהה בפוסטאט אל אחיו אלמסאפר אלכתאני (כלומר "סוחר הפשתן הנודד") באטפיח. הכותב מפציר בנמען לשוב הביתה במהרה. הוא מדווח כי צאחב אלעסל (בעל הדבש) הגיע, אך הכותב הצליח להיפטר ממנו באמצעות נדר שנדר ואמירה כלשהי על אודות אחיו. בסוף המכתב נמסרות דרישות שלום מצדק בן אלטאקי, אבו נצר, פצ'אאל וחסון.

מכתב מיפת בן ע[לי] החזן אבן אלג'אזפיני אל הנכבד משה בן ע'ליב הכהן. השולח מבקש להשיג משרה באלכסנדריה, בפוסטאט או בקהיר. הוא מזכיר את כאבו על מות "השושנה" (אלשושנה) של אבו אסחאק (בתו?), ומתאר כיצד ניחם את האבלים באומרו ש"בעל הפיקדון (=האל) לקח את פיקדונו בחזרה". הוא מדווח גם כי אבו אלסרור יצא לדרכו לעדן.

שני קטעים ממסמך משפטי בערבית-יהודית. הסדר של סכסוך עסקי. צדקה בן שלמה (יחד עם אביו שלמה בן סעדיה) מאשר כי קיבל 5 דינרים מצאלח בן דוד הכהן וכי נותרו לו לקבל 5 דינרים נוספים בלבד, אשר ישולמו לאורך תקופה של 4 חודשים (מניסן עד תמוז, השנה אבדה), בסך 1.25 דינרים בכל חודש. צירוף הקטעים נעשה על ידי אלן אלבאום.

מסמך משפטי בערבית-יהודית. הסכם פיוס בין אלמעלם מנצור אלדג'אג'י (ייתכן שזהו אותו האיש המוזכר במסמך נוסף) לבין אשתו, שבמסגרתו מקבל עליו מנצור שורת תנאים הנוגעים לרכוש אשתו. מוזכרת ה"ורקה" (השטר) שמופעלת נגדו בבתי הדין המוסלמיים. השם שמואל אלאמשאטי מופיע בשולי המסמך. חתומים: עובדיה בן שמואל; יהודה בן משה.

חשבונות בערבית-יהודית המפרטים מגוון רחב של מצרכי מזון וחפצי בית, ככל הנראה בליווי הכמויות שלהם והערכת השווי הכספי. הקטע אינו מתוארך אך ייתכן שמקורו במאה ה-18 או ה-19. בין הפריטים המופיעים ברקטו ניתן למנות: שקדים, סוכר, חומוס [?] ("חומוץ"), פולים, משי, לימון, ופריטים רבים נוספים המופיעים בשני צידי הקטע.

ורסו: מסמך בערבית-יהודית. שלם אך דהוי מאוד. דומה לשאלה הלכתית: "מה אמרו חכמינו על אדם שמת... [והניח] בן בוגר ובת בוגרת, ונמצא אצל בתו... אמר לה אחיה...". המסמך ממשיך ועוסק בסכום כסף ובתשלומים יומיים על פני תקופה של שלוש שנים. השורה האחרונה מתייחסת לרישום או אישור של דבר מה בבית דין. הפרטים סתומים מאוד.

ורסו: שבר של מכתב מסחרי ביהודית-ערבית, ככל הנראה קשור לסחר הודי. הפריסה מזכירה את מכתביו של אבו זכרי כהן, אם כי הכתב לא נראה תואם. השולח טוען שהוא שולח 3 או 4 מכתבים לנמען בכל שבוע. מזכיר את אבו אל-ח'יר; חבילות של סחורה שהגיעו עם אבו אל-חסן; אלכסנדריה; עיסא עבד של אל-מ[...] שעוד לא הגיע; וממשלה וספינה.

מכתב מאת עלי המומחה ("האדפט") בן אברהם בירושלים, אל רבי אפרים בן שמריה בפוסטאט. המשך המכתב נמצא בצד ב', וכן הכתובת רשומה שם הפוך. תיארוך: לפי גיל, 1045 לספירה; ובאופן רחב יותר, בערך 1007–1055 לספירה, על פי השנים שבהן היה רבי אפרים בן שמריה פעיל. בצד ב' מופיעים גם רישומים בערבית, שחלקם נכתבו לרוחב הדף.

מכתב מאת ברהון לוי בן יצחק העוסק באדם שנפטר, בחוב ובייפוי כוח. הוא מודיע לנמען, ששמו אבד, כי עשה וכאלה (וכאלה) נגד יוסף בן אברהים אל-אסכנדראני, שלו מכר דבר מה, ומצטט מסמך. מוזכרים אבן אל-כֻּחְלי, פֻתוּח בן עזון, והעיר דַמְסיס. המכתב מתוארך לשנת 450 להיג'רה (=1058 לסה"נ). על הצד האחורי שרידי כתובת מען.

מכתב מזכריה בן חיים, בפלרמו ("אלמדינה"), אל אבו אלפח'ר סעדיה בן אברהם (אבן אלאמשאטי), בפוסטאט. בערבית-יהודית. מתוארך לסוף אלול (ד'תתקל"ב) = ספטמבר 1172. ככל הנראה עוסק בענייני מסחר, אולם החלק ששרד כולל אך ורק את ברכות הפתיחה ודרישות השלום שבסיום. (חלק מהמידע על פי גויטיין ופרידמן, India Book, 97, 99.)

מסמך משפטי בכתב ידו של חלפון בן מנשה. מתוארך לאדר א' שנת 1437 למניין השטרות, היא שנת 1126 לספירה. אבו אלמנא אלעטאר יעקב בן דוד הפרנס מצהיר כי קיבל מאבו אלמנא שלמה בן חיים השביעי סכום של 57 דינרים כהשקעה, אשר רשאי הוא לעשות בה כרצונו בסחר הסמים והבשמים למשך שנה אחת. ראו גם מסמך נוסף קשור (PGPID 32315).

שטר מכירה של שפחה. התיעוד מתוארך, ככל הנראה על פי כתב היד, למחצית השנייה של המאה ה-11 או לראשית המאה ה-12. מדובר או בנוסח הסופי של המסמך או בטיוטה נוספת של אותו שטר המופיע במסמך מקביל. המוכר הוא צדקה בן משה הלוי, והקונה הוא יוסף בן שלמה. שמה של השפחה הנמכרת הוא תופיק, ומחיר המכירה שנקבע הוא 25 דינרים.

מכתב בערבית-יהודית. נשלח מ"אחיהם" אלממחה אבן אלשופט אל סרור ו[...] אבן טייבוס(?). במכתב מוזכרים גם השמות אבו עלי חסן ואלכהן אלדמשקי בן אברהים. רוב הקטע ששרד מהמכתב מורכב מברכות שלום ואיחולים מפורטים ומעוטרים. ראו גם מסמך נוסף (PGPID 12271) הנראה כתוב באותה היד עצמה, ומזכיר אף הוא את אלממחה אבן אלשופט.

מכתב מאוחר מאם לבנה יוסף בן ע'ניים (עשוי להופיע גם ב-T-S 28.10). בין שאר החדשות היא מודיעה לו שבתה של דודתו (?) ננטשה על ידי בעלה שייתכן שנסע לאלכסנדריה. חלק מהכתובת, בעברית, שמורה בגב הדף: מיקום הנמען אינו ידוע, וייתכן שהוא ברשיד או במקום אחר במצרים. ישראל מוזכרת אף היא, אך לא ברור אם המכתב נשלח משם.

מסמך משפטי בכתב ידו של חלפון בן מנשה (פעיל בשנים 1100–1138 לספירה). צוואת שכיב מרע של יפת בן יעקב. הוא מצווה כי חלקו בדמי השכירות של בית שהחזיק בשותפות עם אחרים — אבן אלד'הבי, אברהם אלפקאעי, אברהם בן [...], ואבו מנצור אלזיאת — יוצא בשני חלקים שווים: חציו לקניית לחם לעניים, וחציו לאדם מסוים שננקב בשמו.

הרקטו והורסו נראים כשני עותקים של אותו מסמך או מסמכים קשורים, אחד ביהודית-ערבית והשני בכתב ערבי. מתחיל 'אחאלני אל-שייח' אברהים אל-פרנס עלא אל-שייח' אבו אל-חסן אל-חרירי...'. עוסק בהעברות כסף עבור תשלום שכירות. מתוארך: סיון 1549 לספירה הסלאוקית (ברקטו) = שוואל 635 להיג'רה (בורסו) = מאי/יוני 1238 לספירה.

הוראה מאת רבי אברהם בן הרמב"ם (הנגיד, שורה 4v) לסופר לערוך הכרזה ולפיה בית הדין של פוסטאט הצטרף לחרם שהוכרז נגד אביתר אלכהן אלעאמדי בארץ אחרת. שנות כהונתו של רבי אברהם בן הרמב"ם בתואר "נגיד" מאפשרות אומדן של טווח התאריכים בין 1213 ל-1237 לסה"נ (הוא נשא את התואר ראיס אליהוד בין השנים 1205–1237 לסה"נ).

מכתב מאת אבו זכרי הכהן, השוהה בעדן, ככל הנראה אל אבן יג'ו, השוהה בהודו. מדובר בקטע שממנו השתמרו רק השוליים. במכתב מוזכרים מס המכס (מכּס), פריטים שונים הנשלחים אל הנמען, וכן חדשות מעדן — שלפי הכתוב שורר בה כעת שקט, אך הייתה בה לאחרונה פעילות צבאית. המידע מבוסס על התעתיק וההערות של גויטיין, ראו נספחים.

מכתב מסחרי, ככל הנראה נשלח מעדן להודו. במכתב מדווח כי אבו אסחאק אבראהים בן חלאבו (?) היה בספינה שטבעה בדהלכ, וכי הגיע ממנו מכתב מן אלמכסר. נזכרים במכתב סחורות רבות נוספות, עסקאות ושמות של אנשים. בצד האחורי מוזכר הדיין חייא בשורה ארוכה של תארי כבוד. (המידע מבוסס בעיקרו על הערותיו של גויטיין המצורפות.)

חשבונות מהעת החדשה המוקדמת. אחד השמות בורסו הוא מחמד ג'לבי (צ'לבי) מחאסבג'י ('הרואה חשבון' בתורכית). הרשומות כוללות כלי בישול ומטבח: 'אצוחון אלקאדי' (צלחות הקאדי), 'טנגרא סגיר' (סיר קטן), 'אבריק מוסה אמון' (קנקן של מוסה אמון), 'צוחון עג'מי' (צלחות פרסיות). מצביע על קשר לייצור קרמיקה ו/או סחר למרחקים.

קטע ממכתב בערבית-יהודית. מזכיר את אבו סהל; בית כלשהו; שדבר־מה (אלחלקה?) של משי נמכר ב־[...] דינרים ל־10, מאחר שהוא נדיר; וכן מזכיר מחירים של סחורות נוספות; אדם ביזנטי (אלרומי); לכּא (לק); דבר־מה שמוטמן או מוסתר (? מַגְ'נוּז), כך שאין על הנמען לדאוג בעניינו; ואת אבו זכרי. (חלק מן המידע מבוסס על CUDL.)

מסמך משפטי. מקום: פוסטאט. מתוארך לשנת 1541 לשטרות = 1229/30 לסה"נ, תחת סמכותו של אברהם מימוני. אלשיח' אלמהד'ב אבו אלת'נא נתנאל בן ברכות הידוע כאבן עמאר אלסכרי מצהיר הצהרה הנוגעת לאלשיח' אלת'קה הבה/נתן בן דוד. ההמשך אבד. השמורות הבאות כולן קשורות זו לזו, ויש סיכוי שתת-קבוצה מתוכן מצטרפת יחד למסמך אחד.

מכתב מיצחק בן אהרן הכהן למשה בן מצליח. בערבית-יהודית. הוא מדווח שהגיע בשלום לאחר מסע נילוס נורא כשהסירה פרצה ולמעט כולם טבעו. המשי נמכר היטב, אך לא הבגדים. הוא מורה לנמען לטפל בילדים. אבו יצחק בסדר. הוא מזכיר לנמען שהאומן יעשה משהו. הוא מציע לשלוח פשתן למטרה זו. ברכות לסת אלגרב, סת אלבנאת, וסת אלנאס.

פתק על קלף הנוגע לרכישה. הטקסט הראשי מדבר על 25 מטבעות נוקרה שניתנו לנג'יב עבור הזמנת ארגז ביזנטי מתאים, עם מנעול ומפתח, במידות לכל היותר 60 × 70 × 75. ישנו גם אזכור של לוויית כסף עבורו מאבן צפי אל-דולה. בצד מפורטים מילים כגון כיסוי מיטה, שולחן וחיתוך נחושת. ורסו: אלפבית א'ת-ב'ש. (מידע בעיקר מ-CUDL.)

המחאת תשלום של הקודש. מתוארכת לשנת 1477 למניין השטרות, היא שנת 1165/66 לסה"נ. ההמחאה הוצאה על ידי שמואל בן סעדיה, בסכום של 9.5 דרהם, מתוך הכנסות חצר הירושלמים, לטובת אבו מנצור בן אברהם אלדמשקי. המידע מבוסס על גיל. ראו גם את אזכור המסמך אצל גויטיין. יש לציין כי גויטיין מצטט מסמך זה תחת סימן מדף שונה.

מכתב מיהודה בן משה בן סוגמאר, ככל הנראה מאלכסנדריה, אל נהראי בן נסים בפוסטאט. מתוארך בסביבות שנת 1070. נהראי מכונה במכתב "רבנו ראש הישיבה". המכתב עוסק במשלוח של חרוזים שיהודה קיבל ושולח לפוסטאט, לביתו של בן שעיה, ומבקש מנהראי לדאוג למכירתם, אף על פי שהמחיר שקיבל עבור משלוח קודם לא היה לשביעות רצונו.

חשבונות בערבית-יהודית ובמספרים עבריים. בצד ה-verso מופיע התאריך י"ד בחשוון "שנת ברחמים" — כינוי בגימטריה, שכן חודש אלול מכונה בדרך כלל "רחמים". האותיות במילה "ברחמים" עולות בגימטריה ל-300 (2+200+8+40+10+40), כלומר שנת ה'ש' לבריאת העולם (1539 לסה"נ). הפלאוגרפיה של החשבונות תואמת לתיארוך כרונולוגי זה.

שטר שחרור. אבו אל-בהאא משחרר את בן אחיו, משה בן אבו אל-בקאא, לאחר שהתחייב להחזיר לו 600 דינרים עד סוף חודש אייר שנת 1527 למניין השטרות, היינו אפריל/מאי 1216 לסה"נ. ייתכן שמסמך זה החליף מסמך קודם. המסמך משתייך לאשכול של תעודות קשורות הכוללות מספר פריטים נוספים. (חלק מהמידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין.)

מכתב מסַלמאן בן [...] אל [אבו סא]עיד ח'לוף בן זכרי. בערבית-יהודית. שריד (הפינה השמאלית העליונה של הצד הקדמי). תיארוך: ככל הנראה במחצית הראשונה של המאה ה-11, אם הנמען זהה לח'לוף בן זכרי הנזכר במסמך אחר, שהוא ככל הנראה ח'לוף בן זכריה ששלח מכתב נוסף מוכר. נזכרים בו "הסוחרים" וכן "מן הסולטאן ומן הוזיר".

רשימת שמות הערוכה בשני טורים: האחד תחת הכותרת מצר (פוסטאט) והשני תחת בולאק (نمל נמל בקהיר של ראשית העת החדשה). בראש העמוד האחורי מופיע תאריך: ראבִּיע אל-אַוַּל זנץ', ככל הנראה שנת 957 להיג'רה (= 1550 לספירה). בין השמות הנזכרים: מחמד אל-חרירי, אחמד, יוסף אנצראני, ואברהם אשראקי. (המידע מבוסס על CUDL.)

מכתב המתאר פרשה משפטית. בערבית יהודית. הביטויים כוללים: "...אבו ל-ברכאת... תקופה של שלושה חודשים... זהירותי, לא תבעתי אף אחד, ולא התייצבתי... קבוצת האנשים ההגונים, כלומר... והחבר רבי חלפון יעיד על אמיתות דבריי... יפקוד עליו האל מה שהבטיח... היא עדינה... אם תגיע אלינו תשובה... לא אסע (או: לא נסעתי)."

חלק ממכתב (תחתית הרקטו, ראש הוורסו) ככל הנראה מאת החזן אבו סהל לוי. התוכן הנותר עוסק בדירה, בכסף ובהתנהגות בלתי הוגנת (ואלנאס בכלטתהם . . . וקד ינפעל . . . מא לא ינפעל . . . ואלכלטה . . . אלאמר ולא זלת מע צאחב אלדאר אלי אן חלף לו דפע לי פי כראה . . . גירכם מא . . . . דפע לי פי . . . מא אכריהא). ASE.

קטע מכתב בדבי-ערבי. תיארוך: ככל הנראה המאה ה-12; הכתב עשוי להיות מוכר. מכיל פרטים מעניינים: 'מכתבו (הגיע) עם אל-נפוסי... והוא מזכיר שנשבע לו... הדינארים, ונסע ביבשה... הנסיעה, ואני הגעתי לפווה... הם הלכו... הקאד'י... הנוצרים... לשלטון... מחירם, וכן... לקאד'י ולואלי... מה שסבלתי... [מי שעשה] נסים...'

פתק קצר על 4 רטל של מצרך לא ידוע על שם לולי אל-חאמי (השם הפרטי הוא כנראה כינוי או גרסה של לולו). תאריך: ר[מדאן?] [1]189 לה' = 1775/1776 לספירה. כתב-היד הסופרי, הנייר ושם המשפחה כולם תואמים לתיארוך זה. מיקום: קהיר (מצריים). על-פי פריסת מסמך זה נראה כי היה זה קבלה בודדת ולא קטע ממערך חשבונות רחב יותר.

מכתב מישראל בן נתן בירושלים אל רבי נהוראי בן נסים בפוסטאט, מיום 29 בנובמבר 1061. המכתב עוסק בהעתקת ספרים ובענייני משפחה. נזכרים בו זכאי הנשיא, אחיו של רב דניאל בן עזריה, ובנו, שעמדו להגיע לפוסטאט. כן מוזכרים מספר אנשים שהגיעו מביזנטיון ועברו דרך ירושלים, וחלקם שהו בה. המידע מבוסס על גיל, ארץ ישראל.

מכתב מאת דאוד בן יהודה אל הדיין אליהו, ובו הוא מביע את תדהמתו על כך שהנגיד (כלומר אברהם בן הרמב"ם) לא שלח מכתב תנחומים לרגל פטירתו של נכבד מקומי. ראשית המאה ה-13. ראו חומר מעיזבון גויטיין. ייתכן שהמכתב קשור למכתב תנחומים נוסף מאת שלמה בן אליהו, שבו הוא מבקש מדאוד בן יהודה להעביר את דבריו אל האבלים.

מכתב מצפון אפריקה העוסק בענייני מסחר ובענייני משפחה. המכתב לא הושלם. כתוב ביהודית-ערבית. תיארוך: המאה האחת-עשרה. בתחתית צד הפנים מצהיר הכותב כי הוא סולח לאחותו על דבריה, בהתחשב במצבה הקשה (קלת חילתהא) ובסבל הילדים. הדף נוצל שנית לרישומי חשבונות. דרוש עיון נוסף. חלק מהמידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין.

מכתב מסוחר יהודי בהודו אל שותפו במצרים, בערבית-יהודית. בין שאר הנושאים הרבים הנידונים בו, הכותב מזכיר תרומות לאתרי עלייה לרגל בעיראק: "עבור אדוננו יחזקאל, אדוננו עזרא, ורבי מאיר." כמו כן מוזכרים בתי הכנסת של פוסטאט וקהיר בשורה שלפני האחרונה ב-recto. לפרטים נוספים ראו את הערותיו של גויטיין המצורפות.

הוראת תשלום בערבית-יהודית. תמים בן יעקב מבקש מאבו סעיד למסור לאבו אלחסן בן מסעוד את התמורה עבור הצרור (צֻרּה) של בָּאן (מורינגה), כתודה על כך שהאחרון הואיל בטובו להכין יין עבור תמים. לפי הערותיו של גויטיין, השימוש במונח "צֻרּה" מעיד על קשר לסחר עם הודו. בהערותיו הוא גם מתרגם את "אלבאן" כאגוז מוסקט.

שריד של מכתב, כנראה מעלי בן הלל אל גיסו חלפון בן מנשה (הזיהוי משוער, ומבוסס על השוואה למסמך אחר). כתוב בערבית-יהודית. נזכרים בו פריט מברזל ושתי טבעות. הכותב מודאג מאוד בשל מחלתה של אשת הנמען, ואף נדר נדר לצום. אם הזיהויים נכונים, האישה החולה היא ככל הנראה אחותו של הכותב (אשתו של חלפון), סת אלפח'ר.

לחשים מאגיים — האחד לעורר אהבה (תהייג') והשני לקשירת לשונו של אדם (עקד לסאן). ככל הנראה בכתב ידו של אבו סהל לוי (ראו תגית). הלחשים כתובים בסגנון ציורי ומלא חן: "תהי אהבתו של פלוני שוכנת על לבו של פלוני, כצל על תפוח, כשושן המפיץ ניחוח" — ובהמשך תיאור פיוטי-חושני נועז. בלחש הבא: "יעשה ממך האל חמור".

תרגילי כתיבה של ילדים, ובהם אותיות בצירופים שונים והעתקות של תחילת הספר השלישי והספר הראשון של משה. (על פי כרטיסיות גויטיין) דפים 1r–2v: תרגילי כתיבה של ילדים, רישומים אלפביתיים, ושרבוטים בין השורות ובשוליים. בדף 2r: קטע מתהלים ג', וכן טיוטה או שרבוטים מתוך מכתב בערבית-יהודית שבו מוזכר אבו אלפרג'.

שריד זעיר המכיל הזמנה של אונקייה אחת של ע'קיד (סירופ סוכר סמיך). בערבית-יהודית. אולי מאת אבו זכרי הכהן? בשוליים מופיעה שורה אחת שניתן לקרוא בה "אלממלוכ" בכתב לשכה (chancery), ככל הנראה המשך של המסמך הרשמי שבצד הנגדי. הטקסט הערבי בצד הנגדי נקרא "אלמנצובה", כנראה גם הוא בכתב לשכה. דרושה בדיקה נוספת.

הסכם טרום-נישואין ביהודית-ערבית. בכתב ידי נתן בן שמואל החבר (מסמכים מתוארכים 1128–1164 לספירה). מכיל רשימת נדוניה. חתן: ישועה בן שבת. כלה: בקייה בת אברהם, גרושתו של החתן. החתן מתחייב לפרנס את חמותו, שתגור עמם; אסור לו לפגוע בה, להכות אותה או לנהוג בה בזלזול. בגב: תארים לאלעזר השר בן שלמה הכהן ז"ל.

תחזיות המבוססות על יום השבוע שבו חל דבר מה. משתמש בלוח השנה הקופטי. כל רשומה מסתיימת במילים "וַאַללָּהוּ אַעְלַם". מבחין בין התחזית לפוסטאט ובין התחזית לכל העולם. חלק מהנבואות: אש מן השמים, הרבה דגים והרבה חום, השולטן ירדוף את אויביו, נשים יהיו חולות מאוד באותה שנה ("כי נוגה נמצאת באסנדנט"), וכו'.

רקטו: טיוטה של מסמך משפטי ביהודית-ערבית. תאריך: לאחר מרץ 1066 לספירה. מימון ב"ר יעקב, הפועל כשליח עבור משה ושלמה בני אברהם אבן אל-לבדי, מעניק פטור מחבות לניסים ב"ר חלפון ב"ר בנאיה לאחר קבלת הסחורות לרבות הפנקסים (דפאתר) והמאזניים (קפאן) שהם נושא התביעה ב-T-S 20.38 (PGPID 5930). חיבור: Alan Elbaum.

מכתב ביהודית-ערבית. השולח מצוי במצוקה: "אם הילדה בחיים, אני מבקש שתשלח לי את האיגרות, ואם היא נפטרה, יהי רצון שאלוהים... חלמתי חלום שבלבל את מחשבתי בגללה. אל תגיד לאיש היכן אני נמצא... כי אני פוחד ואויביי קרובים בעקבותיי." אבו זכרי מוזכר באמצע המשפט העוסק באויבים, אך אינו ברור מיד מה הקשרו לעניין.

פתק מאבו ת'אבת אלצ'יראפי אל אדם בשם רבנו שמואל, ובו הוא מבקש ממנו להכריז חרם נידוי על מי שהטיל כישוף על אדם מסוים או חפץ ברעתו, אם לא יחזור בו מיד ויבטל את מעשהו. שלמה בן אליהו מעלה בקשה דומה במסמך אחר, אך ללא ראיות נוספות לזהותם של אבו ת'אבת ושל שמואל, אין דרך לקבוע האם שני המסמכים קשורים זה לזה.

מכתב מיוסף בן אלֻלח'תוש, ככל הנראה מגרנדה, אל חלפון, לאחר שעזב את גרנדה. נכתב לאחר אוקטובר 1138. הכותב מביע את כמיהתו לפגוש את חלפון שוב ולקבל ממנו מכתב, ומזכיר עניינים עסקיים אחדים עם יהודה בן גיאת. המידע מבוסס על מהדורת גויטיין ופרידמן, "חלפון הסוחר-תלמיד החכם הנוסע" (ספר הודו ד'), עמ' 210–213.

פתק ממורה (אולי שלמה בן אליהו?) אל (אחיו?) אבו זכרי, ובו תלונה: "המורה (או 'הרב') הבטיח לדבר עם אדוננו חננאל ולומר לו שאני מתמחה בלימוד קריאה לילדים מוזנחים (מסתהמלין), אך המורה לא עשה דבר". המידע מבוסס על כרטיסיית הסימוכין של גויטיין. יש לציין כי התעתיק הרשום לצד הוורסו ככל הנראה שייך למסמך אחר.

מכתב ששלח חלפון בן יצחק אל אברהם בן נתן השביעי. במכתב מוזכר הזמנה של הגה (סֻכַּאן) עבור אחד הנכבדים, כנראה עבור סירת הנילוס שלו, וכן מוזכרת הזמנה של חרב (סַיְף). בין האנשים הנזכרים במכתב: אבן חשיש; אבן אלדאיה; אבו אלמנג'א; אבו אלחסן נתן השביעי; אלפאר; אבו מנצור; אבו אלחסן; אבו אלפרג'; אבו אלסרור.

מסמך משפטי בערבית-יהודית המתעד שורה של עסקאות הנוגעות לבית שהיה שייך במקור לאמיר אפתח'אר אלדולה מבארכ אלאפצ'לי אלג'יושי. העסקה האחרונה הרשומה במסמך נערכה ככל הנראה סביב שנת 1130, ואילו העסקה הראשונה עשויה להיות מתחילת המאה או אף קודם לכן. בצדו השני של הדף נעשה שימוש חוזר בקלף לרישום ברכות בעברית.

מכתב מפרח' בן יוסף בן פרח' באלכסנדריה אל אבו סעד ח'לף בן סהל בפוסטאט, ובו אזכור של משלוח הכולל מעילים, טורבנים, גלימות ועץ ברזיל. בשולי הצד האחורי בתחתית העמוד מופיע חשבון בערבית שאינו קשור לעניין המכתב, בן 9 שורות, ובו סכומי כסף (בדינרים) המגיעים לאנשים שונים. ראו גם מסמך נוסף קשור (PGPID 7046).

מכתב ממצ'מון בן חסן, באלכסנדריה עדן, אל אברהם בן יג'ו. תיארוך: 1133–1140 לספירה. זהו עותק הסופר של המקור של מצ'מון, הנמצא בקטעים אחרים (IB II, 17-19). אברהם בן יג'ו עשה שימוש חוזר בשטח הריק בצד ה-verso לצורך לוח שנה לשנים 1458–1461 לפי מניין השטרות = 1146–1160 לספירה. הצירוף נעשה בידי אלן אלבאום.

רקטו: מכתב הממוען לנהראי בן נסים. ורסו: טיוטת מכתב מנהראי בן נסים אל אדם במגרב. תיארוך: בערך 1046. נראה שהמכתב ממוען לאחד מבני משפחת אלתאהרתי. נזכרים בו קרובי משפחה וספינות. מוזכרים גם ביקור של נהראי באלכסנדריה, מצב מכירת המשי, והגעתו של אבן בסאך (מצליח בן אליה, דיין סיציליה). המידע מבוסס על גיל.

מכתב בערבית-יהודית. תיארוך: ככל הנראה מהמאה ה-11. במכתב מוזכרות דמויות שונות ובהן אבו זִכְּרי, פרחיה, אשתו של מנשה בן דוד, ואבן יהודה. כן מוזכרת ביזנטיון (בלאד אלרום) ונאמר כי "הדרך למערב נפתחה". בין הציטוטים מהמקור: "אל תפחד מן הים, כי אם בא אדם לפדות שבויים ולעלות לרגל לירושלים — האל יעזור לו".

רשימת נדוניה, בכתב ידו של נתן ב"ר שמואל. תיארוך: בערך 1140 לסה"נ, או במסגרת רחבה יותר בערך 1128–1164 לסה"נ, על פי השנים בהן היה נתן ב"ר שמואל הח'בר פעיל. הרשימה כוללת כלי שתייה מכסף (קחף), כלי עם מכסה (מרפע) ומראה עם קישוט כסף (מראה' בחלית פצ'ה). (המידע מבוסס על כרטיס הקטלוג של גויטיין ועל CUDL.)

שני מסמכים משפטיים קטועים בשני צדי הקטע. צד א' מתוארך '[14]96 לשטרות שהוא חודש צפר [5]81 להיג'רה', שהוא מאי 1185 לספירה. חתומים: מנשה ב' יוסף, אלעזר הכהן ב' שמריה, ושלמה ב' נתן. צד ב' הוא שטר נוסף, כנראה עוסק בחכירת דירה, חתום בפוסטאט על ידי 'שמואל הלוי ב'[סעדיה]', שופט וסופר מוכר בסוף המאה ה-12.

מסמך גדול מאוד בכתב ייחודי, עם רשימה ארוכה מאוד של מחירים וסחורות, הממשיכה בורסו. המטבעות הם דינר ורבאעייה. בורסו, הפוך ביחס לטקסט הראשי, ישנו מה שנראה כקבלה, המזכיר 'יעקב... שנמצא עם אחיינו', יצחק בן תחנון עבור 15 דינרים וחצי, ו'3 רבאעייה שהתקבלו עבור גובה המסים (צאחב אל-ח'ראג')'. (מידע מ-CUDL.)

חשבון פרטי שנכתב בידי נהראי בן נסים. תיארוך: בקירוב 1061. נסים בן יצחק, שעבורו נערך החשבון, הוא ככל הנראה נסים בן יצחק אלתאהרתי. במסמך מוזכרים משי, לכּה וסחורות נוספות מסיציליה, וכן פנינים שיוצאו לסיציליה, לצד עסקאות שנערכו בטריפולי. המידע מבוסס על גיל ועל שלמה סימונסון, היהודים בסיציליה (1997).

רשומה משפטית המתארת בעל המנסה לתפוס רכוש, ומכריז כי האשמות חמיו נגדו אינן נכונות, וזאת אף על פי שחותנו הציג בפני בית הדין שני שטרות משפטיים תקפים כראיה לדבריו. לפי עודד זינגר, מדובר בסכסוך משפחתי על רקע סכסוכי נישואין, המוכר ממסמכים נוספים מגניזת קהיר העוסקים במחלוקות בין בני זוג ובני משפחותיהם.

מכתב מאת מורה וסופר שפועל בעיירה קטנה שבה מכהן דיין, שלא הניח לו ללמד. הכותב מתאר את הרעב השורר בביתו. בין האנשים הנזכרים במכתב: רבנו יצחק; רבנו אברהם המעולה; אבו אלביאן; אדם מברקה (ייתכן שזהו השולח עצמו המתייחס לעצמו); יצחק אלרב; ורבנו המעולה. (חלק מהמידע מבוסס על כרטיסיות גויטיין ועל מארק כהן)

מכתב עסקי מאבו נצר בן אברהם לחלפון בן נתנאל. על אף מצבו הפיזי הירוד של המכתב, הוא מכיל מידע רב על הפעילות המסחרית בנמל אלכסנדריה: תנועת ספינות, מחירי סחורות וסכסוכים מסחריים. המכתב כולל גם פיסת מידע ייחודית על נתיב שיט ישיר מאלכסנדריה לבג'איה. זיהוי הכותב והנמען נעשה על סמך כתב היד וסגנון המכתב.

מסמך משפטי שהוצא תחת סמכותו של ראש הגולה, שזוהה על ידי כהן וגויטיין כדוד ב"ר דניאל ב"ר עזריה. החתומים על המסמך הם עלי ב"ר יחיא הכהן (שחתם על תעודות בין השנים 1057–1107 לסה"נ) ואברהם ב"ר יצחק התלמיד. במסמך מוזכרים [...] ב"ר אהרן, בניו של אבו אלמנצור, ומשולם היתום. תיארוך משוער: סביבות 1090 לסה"נ.

רשומת בית דין. תיארוך: אולי המאה ה-10 או ה-11. רייסה בת יוסף בימי, אשתו של ישועה בן נסים, מתלוננת בחריפות ("מסתע'יתה' מתט'למה מסתעדיה' עלא") על סעדיה בן בנימין ח'יברי על כך שהוא מחזיק ברשותו 4 דינרים המגיעים לה. בעלה שימש כשלוחה. כל זה כתוב פעמיים. בצד השני (verso) מופיע קטע תלמודי באותו כתב יד.

קטע מהסכם פשרה משפטית הכולל מספר קרובי משפחה ואנשים נוספים. תיארוך: מוזכר בו תשרי 1512 למניין השטרות = 1200 לספירה. נזכרים בו סכום של 208 דינרים, מלאח, רצ'א, בת מג'יד, בורג' (שובך יונים?), יוסף ומפצ'ל, וכן תשלומים בתשלומים תקופתיים ויתרה של 130 דינרים. (המידע מבוסס בעיקר על כרטיסייה של גויטיין.)

מכתב מאדם בשם יצחק אל אליהו הדיין. בערבית-יהודית. הכותב מבקש לדעת מה עלה בגורל הכסף, ושואל לשלום הנמען: "ואיך אתה מרגיש לאחר תלאות הדרך?". במכתב מופיעים כתיבים פונטיים אופייניים: "מה עקני לם נגֿי אלי שי אנתעלמו" (= ما عاقني لم نجئ الا شيءٌ تعلمه, כלומר "לא מנע ממני לבוא אלא דבר שאתה יודע עליו").

מכתב עסקי למבורך ב"ר אברהם אבן סברא. בJudaeo-Arabic. בשולי verso ישנה רשימת מחירים לסחורות הכוללת פלפל, nushādir (סל אמוניאק), גלינגל, שיבולת שועל, קמפור, סוכר מצרי ומסטיק. ב-recto מוזכרים אנשים כגון אבו יצחק אברהם ב"ר יעקב; אבו אל-פרג'; ברהון אבן אל-חצירא; אל-חוסיין ב"ר והייב. דורש בדיקה נוספת.

מכתב מאבו אלעלאא, באלכסנדריה, אל חלפון בן נתנאל, בפוסטאט. התיארוך: 1141. אבו אלעלאא מדווח על מריבות ותככים בתוך הקהילה האלכסנדרונית סביב ביקורו של רבי יהודה הלוי, וכן מוסר מידע על איסוף שיריו החדשים של רבי יהודה הלוי לכדי דיואן. הוא מוסיף נספח חשאי בכתב ערבי, "שרוף לאחר הקריאה". (המידע מפרנקל.)

חשבון של הקודש, בערך משנת 1120. ברשימה מופיעות הכנסות ממספר אנשים, רובן ללא פירוט. הסכומים נראים כמייצגים כספי הקודש שהופקדו אצל פרנסים שונים. מצוינים במפורש סכומי שכר דירה מן החצר של אלמסאסה, ככל הנראה "חצר הירושלמים", וכן מ"חצר היתומה", הנזכרת גם במסמך אחר. (המידע מתוך גיל, Documents, מס' 43)

רישום של חלוקת עיזבון המפרט את הפריטים שנכללו בו, ובהם 74 דינרים, תכשיטים, בגדים וכלי מיטה. מתוארך: אב 1413 למניין השטרות = יולי/אוגוסט 1102 לספירה. העיזבון מתחלק בחלקים שווים בין אבו אלחסן וסת אלכל. מוזכרים גם אחיהם יפת בן נתנאל המומחה, וכן שלה בן אלעזר בן אלעזר. (המידע מתוך כרטיסיית גויטיין.)

שטר שחרור שהעניקה אשתו של אבו אלמכארם אלכאתב לאבו אלחסן, שבו היא משחררת אותו מכל החובות והתביעות לאחר שקיבלה ממנו שלושה שטרות הנוגעים לבית ברובע אלממצוצה, שירשה מאביה. על המסמך חתומים ששון בן מבורך ומבורך בן נתן. הקיום אינו חתום. התעודה מתוארכת לאמצע המאה ה-12. (המידע מבוסס על כרטיסיות גויטיין)

מכתב המזכיר את ראובן המומר. כתוב בכתב יד מאוחר. תיאור חלופי: מכתב שבו מוזכר ראובן 'הגר' ונמסרות דרישות שלום לבני משפחה רבים, ובהם דודו של הכותב מצד אביו זגדון ודודתו מצד אמו ע'ריבה. בצדו האחורי של המסמך רישומים שונים שבהם נכתב 'מן עמרם אילא זגדון' (מעמרם אל זגדון). מתוארך לסביבות המאה השש־עשרה.

מכתב מסלאמה בן אסד הבשׂם (העוסק בבשמים ובתרופות) אל אסמאעיל הבשׂם, המלווה תשלום שנשלח אליו וכולל הזמנה של אחד-עשר פריטים, ובהם כמה פריטים יוצאי דופן ונדירים יחסית. מתוארך למאה ה-12. חלק מהמידע מבוסס על "Mediterranean Society" של גויטיין ועל כרטיסיות המחקר שלו. ראו גם את המסמך הקשור T-S 8J21.31.

שטר פיצוי מפוסטאט. תאריך: ז' בניסן ד'תתט"ו = 7 באפריל 1055. שלושה עדים אישרו (שלא בפני בית הדין) שאבו זכרי יהודה בן משה אבן צע'מאר קיבל את הכסף שמנשה בן דוד אלמדיני, חלפן הכספים (אלצירפי), היה חייב לדודו של יהודה. הדוד הוא דוד בן יהודה מקירואן. חתומים: יצחק בן עלי, יוסף בן יעקב, ופרחיה בן יוסף.

קטע ממכתב בערבית-יהודית. במכתב מוזכרים אבו אלפרג' אבן אלכלאם (אדם בעל אותו שם מופיע במסמכים משנות ה-1140, וכן במסמך לא מתוארך אחר), אלשיח' אליסוד (כינוי המופיע ברבים ממכתביו של משה בן לוי סביב שנות ה-1190), ורבנו משה. נראה שהכותב חסר סבלנות לכך שהצדקה שהובטחה לו על ידי רבנו משה טרם הגיעה לידיו.

חשבון ביהודית-ערבית. תאריך: כ-סוף המאה ה-12 או תחילת ה-13. מוזכרים: [...] בן ברכאת, אבו נצר בן ח'לף, אבן אל-ענברי, שכנו מפצ'ל, אפרים, אבו אל-חסן אל-סכנדרי, אבו אל-ריצ'א, ילד מונג'א, אבן אל-עדני, אבו אל-פדל, אבו אל-חסן אל-צאיג', דאוד אל-צבאג', אבו עמראן אל-שרבי, פצ'אל אל-צבאג', אבו סעד אל-חרירי.

קטע קטן מרשימת תרומות לעניים ביהודית-ערבית. כולל כמה ביזנטים (רומי); אל-מורתעש ('הרועד' = מישהו עם אפילפסיה?); שומר; חולה (צ'עיף); מעאני; אל-עכאוי; פהד; אשת בן יוסף; מכיר של צאעד אל-פרנאס (כנראה עולא בן יוסף הלוי, פעיל כ-1100); אשת 'מוכה' (בתשה); אשת אל-פוקאעי; שמעון; אחי הלל; ומגורשת של מישהו.

מסמך משפטי מתוארך לשני 14 באייר (ללא שנה, אך ככל הנראה סוף המאה ה-12 או תחילת ה-13), בנוגע למתנת מחצית בית שח'יבאא בת אבו אל-חסן הידועה בשם אום אבו אל-ביאן, אשת אבו אל-בכר בן יוסף, נתנה לבנה אבו אל-בקאא. בצד ב' מוזכרים אבו סעד בן [...] ואבו מנצור בן אל-שיח' אל-נג'יב הכהן. (מידע חלקית מתוך CUDL)

רקטו: רשימות לניסוח מסמך משפטי. ביהודית-ערבית. עוסק באישה, מחצית בית, מה יקרה כשתמכור את חלקיה, ו'שכירות מהדיוואן'. ורסו: תקציר דומה של מסמך משפטי ביהודית-ערבית (אפשר בכתב ידו של חלפון בן מנשה). עוסק בבית, סכומי כסף שונים, ושיפוץ גן (בוסתאן). כתוב על גבי חשבון מס שנעשה בו שימוש חוזר, בכתב ערבי.

מכתב משאארית לאבו יצחק אברהים אל-תלמיד. ביהודית-ערבית. השולח שמע מאבו אל-ברכאת שהנמען חולה (צ'עיף) ומאוד טרוד ומקווה למכתב עם חדשות על החלמתו. אבו אל-מונא גם הוא חרד לשמוע חדשות על הנמען ואשתו. מביא המכתב, יוסף, הוא ידידו של הכותב, ועל הנמען לסייע לו למכור את הפריטים שיש לו. ברכות לאבו אל-פרג'.

מכתב ביהודית-ערבית. מדווח על סכסוך משפטי בעיר פרובינציאלית הנוגע לפדיון (משבי?) אחיות אבו אל-נג'ם עבור 50 דינרים. עוסק גם בזכויות לבית. דמויות נוספות: יצחק נפוסי, הדיין (שהשקיע מאמץ רב בתיק), אבו אל-עז ואבו מנצור ב' [...]. בשוליים: הדיין אוסר על מישהו לשחוט, והמופצ'ל הכהן, שוחט העיר, אומר משהו.

עצומה בערבית-יהודית. מרווח רחב מאוד בין השורות. מחוק מאוד אך אולי קריא עם הדמיה מולטי-ספקטרלית. כמה ביטויים: 'נעמתה לא זאלת מנעמה... מן ח'אדמהא... בזה השופט נט רח... לתפעל פיהא מא יח'לצהא... אלא אמכן אחד מן אלטאיפה אלרבאנין ישמרם צורם'. נעשה בו שימוש חוזר לעותק מוג'אדלת אלאסקוף ('ויכוח הכומר').

רקטו: מכתב מיפת בן דוד, שנשלח מצור אל אביו דוד בן שכניה בפוסטאט. הכותב מודיע לאביו על הגעתו לצור ומביע את אכזבתו מכך שמצא רק שני מכתבים ממתינים לו במקום. בסיום המכתב נשלחות דרישות שלום לבני משפחה שונים. המכתב מתוארך לסביבות 1007 או 1010 לספירה. ורסו: כתובת בערבית לצד טיוטה של מסמך בכתב יד אחר.

מכתב מיוסף בן אהרן החזן אל אדם בשם אבו אלפרג'. במכתב מוזכרים הנשיא; גיסו של הכותב, אבו עלי; ושמחתם לאיד של האויבים. בהמשך נכתב: "בשם האל ובעצמות אביך! אל תרים את ידך מלתמוך בי; הם קיצצו את פרנסתי(?). הרַיִּיס זעק ואמר הכול, אך זה לא הועיל כלל. הבטחת לי שתעמוד לצדי." המכתב מסתיים בברכות בעברית.

מכתב בכתב ידו של אברהם מימוני (נפטר 1237) או של בנו דוד, הפונה אל חזן ומבקש ממנו לארגן מגבית בבית הכנסת ביום חמישי בבוקר, לטובת איש עני, זקן וחולה, שיוכל להשיג שני תרנגולים ולחם. המידע נמסר על ידי גויטיין ועל ידי אמיר אשור; ראו גם מכתב נוסף שנכתב בכתב יד ובפריסה דומים. תיארוך: המאה השלוש-עשרה.

שאלה הלכתית המופנית אל הרב הגדול. עניינה בפרנס יעקב הירושלמי שנפטר והותיר אחריו ארבעה בנים ובת אחת. בין נכסי הירושה היה כתב יד (קודקס) של החומש. רוב המשך המסמך משובש ופגום. מעורבים בפרשה (כדיינים?) גם לוי אבן אלקצ'אעי, יהודה אלדמשקי בן סבאע, ואבו אלפרג'. (חלק מהמידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין.)

מכתב מאדם בשם מנצור אל הדיין אליהו בן זכריה, בנוגע לטעות שאירעה במשלוח של ספרים אחדים. במכתב מוזכרים אבו אלחג'אג' ובנו; אבו אלפרג' בן הלאל המוכר בכינויו אבן זכר(?); ואבו אלמג'ד אבן נאנו. בסוף המכתב נמסרות דרישות שלום לשני בניו של אליהו. (חלק מן המידע מבוסס על תיאור מקדים ועל כרטיסיית גויטיין.)

מסמך/מסמכים משפטיים ביהודית-ערבית בכתב ידי חלפון בן מנשה הלוי (פעיל 1100–1138 לספירה). פנים ייתכן שהוא צוואת ערש דווי: מוזכרים בית, שמריה, שמן לבתי כנסת, ירושה, שחרור הדדי ו'התכריכים וכיוצא בהם'. גב: 3 עדים, כלב(?), שמואל, 'האחרת היא חסנה הנקראת [...]', מישהו 'עתה בחיים', יום רביעי ה-29 לחודש.

מכתב בכתב ידו של יפת בן מנשה לאחיו חלפון בן מנשה (פעיל 1100-1138 לספירה). ביהודית-ערבית. שבר (צד שמאל של הפנים). יפת שלח בעבר את הקבלה עבור שקית מחטים (או עופרת? אבר) עם מוחמד. מזכיר: אבו עמראן בן [...]; חיתוך (?) כריות (מח'אד) — השווה Moss. VII,168; השמש(?); אבו אל-חסן. (מידע חלקית מתוך CUDL)

מכתב בערבית-יהודית מקהילת ספאקס, שעיקרו תפילות ושבחים לנמען. שני מכתבים מאת הנמען הגיעו לקהילה, ובעקבות זאת נערכה שמחה גדולה בבית הכנסת: חמישה ספרי תורה הוצאו מארון הקודש, וזרים מטריפולי נכחו במעמד. על המכתב חתומים אברהים בן סהלאן, יצחק בן ברהון, שמואל בן [ ], פרח בן אברהים, והרון בן יעקב (?).

ורסו: מכתב מאת רבי משה בן מימון (הרמב"ם), בכתב ידו. הרמב"ם נותן הוראות לאלדיאן אלמשכיל (כלומר, שמואל בן סעדיה הלוי) ללכת לבית הצביעה (מטבח', מצבע') שבו עובד אבו אסחאק, ולאשר את שווי דמי השכירות שלו. תיארוך: בקירוב 1168–1204, על פי שנות פעילותו של הרמב"ם במצרים. חלק מהמידע נסמך על מילון פרידמן.

מכתב בכתב ידו של רבי משה בן מימון ובו הוראות לדיין מקומי כיצד לאתר ולגבות את נכסיו של סוחר שנרצח והותיר אחריו את אחיו כיורשיו. אחד האחים הביא את מכתביו של הדיין המקומי אל רבי משה בן מימון. תיארוך: בקירוב 1168–1204 לספירה, על פי שנות פעילותו של הרמב"ם במצרים. (המידע מבוסס על כרטיסיות גויטיין.)

מכתב משפחתי שנשלח מקלעת ג'עבר שעל נהר הפרת בסוריה, מאדם אל אחיו. הכותב מספר כי רק מתוך מכתבו של אחיו נודע לו על שלושה אירועים משפחתיים מרכזיים שאירעו בהיעדרו: מותו של אביו, נישואיו של אחיו, והולדת בנו. במכתב נכללות גם הזמנות של פריטי לבוש — מצנפת (טורבן) וגלימה. המכתב מתוארך לסביבות שנת 1100.

רקטו: עצומה הממוענת אל רב מצליח גאון (כיהן בשנים 1127–1139). הטקסט כתוב בעברית ובערבית-יהודית, בכתיבה יפה אך עם איות פשוט ובסיסי. הפנייה היא מאישה שהייתה נשואה במשך 15 שנים, והיא קובלת על הזנחה מצד בעלה ומבקשת ממצליח שיתערב כדי שיעניק לה גט וישלם לה את חובותיו כלפיה (לפי גויטיין וקטלוג CUDL).

שריד ממכתב המבקש סיוע, ככל הנראה עבור גבר ובני ביתו התלויים בו. הכותב מציין שהנדונים במכתב הם "ערומים", תיאור שגור לעוני בכתבי הגניזה. למשמעויות של "עירום ורעב" בעצומות לטובת העניים בגניזה ראו מרק כהן, Poverty and Charity in the Jewish Community of Medieval Egypt, עמ' 156–158. צד ה-verso ריק.

שטר משפטי בכתב ידו של חלפון בן מנשה (פעיל בשנים 1100–1138 לסה"נ). דוד בן יצחק אבן אלצפט (?) מאשר את קבלת סכום כסף מאבו אל-ברכאת ברכות בן יעקב, לצורך ניהול עסקים באמצעותו מחוץ למצרים. עם שובו למצרים, יוקצה שליש מן הרווח למשקיע ושני שלישים לשותף הפעיל. אותו דוד בן יצחק הלוי מופיע גם במסמך נוסף.

מכתב בעל תוכן משפטי בערבית-יהודית, חתום בידי אהרן בן אברהם ואברהם בן מבורך. ככל הנראה ממוען לנגיד (אל-חצ'רה אל-ריאסיה, ראס אל-מתיבה). ייתכן שהמכתב עוסק באדם שהיה מעליב אנשים ומערער על סמכותם של הכותבים. הכתב דהוי מאוד ורק החלק התחתון השתמר. ייתכן שהמסמך קשור לקטע גניזה אחר. דרושה בחינה נוספת.

רקטו: שריד של מכתב בערבית-יהודית הממוען לאבו אלפרג'. נשתמרה רק פתיחת המכתב. ורסו: מכתב משלמה (ככל הנראה שלמה בן אליהו) אל אביו, בערבית-יהודית. הכותב מספר (אולי מתוך תסכול): "נפגשתי עם אבן אלעמיד, והוא רשם לי מי עשבים (?) (מאא' בקל) וסירופ עולש. כל רופא רושם לי מי עשבים". המשך המכתב דהוי למדי.