ישיבות וגאונים במסמכי הגניזה — עמוד 4

מכתב מאת רב שלמה בן יהודה, גאון ישיבת ירושלים, אל נמען לא ידוע בפוסטאט. זהו העתק של החלק הראשון מן המכתב המקורי של הגאון, בכתב ידו של ע'אלב הכהן בן משה. בין ההעתק לבין המקור קיימים הבדלי כתיב מעניינים שעשויים לשפוך אור על הערבית-היהודית ואולי גם על העברית; אולם יש לבדוק שוב את שני התעתיקים, מאחר שנדמה כי חלה ערבוב מסוים בין שני ההעתקים הן אצל גיל והן אצל מתעתקי הפרויקט. לתיאור המלא יש לעיין במהדורת המכתב המקורי.

הצהרת שכיב מרע של סייד אל-אהל בן אבי עומר, המכונה אבן אל-אקטע. המקום: אל-מחלה אל-כֻּברא. התאריך: העשור האמצעי של תמוז א'תע"ז למניין השטרות, היינו יוני 1166, בתקופת רשותו של הגאון נתנאל בן משה הלוי. בית הדין שואל את סייד אל-אהל אם חייב לו ממון כלשהו אבו עומר בן אבו סעד אל-אסכנדראני, והוא משיב שאיש אינו חייב לו דבר. העדים החתומים: נתן בן חלפון, ומג'לי(?) הלוי בן יפת. חלק מן המידע על המסמך מבוסס על דברי גויטיין.

מסמך משפטי שנכתב ונחתם על ידי חלפון בן מנשה הלוי. דהוי מאוד, אך שלם. מתוארך: יום שני, ח' אדר א' תקמ"ח לשטרות = 1 בפברואר 1137 לספירה, ברשות מצליח גאון. במסמך אישה בשם מלִיחַה מודה בחוב של דינר אחד לבנה סִבָּע בן [שמ?]ריה אל-אקריטישי ("הכרתי") (השוו JRL SERIES B 4804 (PGPID 28716) ו-T-S AS 150.19 (PGPID 35151)). המסמך נחתם גם על ידי נתן בן שלמה הכהן. סביב חתימותיו אותיות קטנות המציינות את החודש והשנה. AA. ASE.

מסמך משפטי בכתב ידו של חלפון בן מנשה הלוי. מתוארך לעשור הראשון של חשוון אתמ"ה למניין השטרות = אוקטובר 1133, תחת סמכותו של מצליח גאון. אבו אלחסן שלמה בן מנשה הכהן מעניק במתנה לאשתו סת אלנסב בת אבו אלמנא יצחק שפחה חדשה בשם רהג', וזאת לאחר שמכר את השפחה עלם, אשר הייתה חלק מכתובתה של האישה. חתומים על המסמך חלפון בן מנשה וכן נתן בן שלמה הכהן. (המידע מבוסס בעיקר על כרטיסיית גויטיין ועל עבודת הדוקטור של וייס.)

צד 1r: טיוטות מכתבים, אחד מהם מופנה לאבו אלפצ'ל סהל (אולי אלתסתרי?). מוזכרים גם שלמה בן אהרן בן אבו […] ושלה בן יהושע. צד 1v: שרשרת של פסוקי מקרא, ובהם משלי ט':י', כ"ב:כ"ט וכ"ד:ה', ככל הנראה לצורכי כתיבת מכתבים. צד 2r (לא קשור לצד 1): פתק קצר בערבית-יהודית מעורבת בעברית. "לאדוני הגדול [ראש הישיבה], מעבדו נתן: היי בן אדם, מדוע שכחת אותי ולא דיברת עם הוריך בעבורי? יִרבה שלומך." (חלק מהמידע מבוסס על CUDL).

מסמך משפטי. דהוי ופגום מאוד. בכתב ידו של חלפון בן מנשה. מתוארך לראש חודש חשוון ד'תת"ק לשטרות, היינו 1138 לספירה, תחת סמכותו של מצליח גאון. רישום בית דין על שטר שחרור (אבראא) שמסרה סת אלנסב בת יוסף. ככל הנראה השטר נוגע לבעלה ולמזונות שסיפק לה בעת שהותו הרחק מהבית. בצדו השני של הקטע מצוי מסמך נוסף, שאף הוא קשור לסת אלנסב ומזכיר את בעלה עמרם בן אברהם. (חלק מהמידע על פי כרטיסיית גויטיין ועל פי קטלוג CUDL).

קולופון ותחילת פירוש ר' חננאל בן חושיאל למסכת יומא. על פי הקולופון, כתב יד זה הועתק על ידי אליה הכוהן, בנו של הגאון (אביתר) בפוסטאט בתמוז 1422 לספירת שטרות (1111 לספירה). כתב היד היה שייך מאוחר יותר למצליח גאון בן שלמה (בן דודו של אליה), לאחר מכן לשמואל הלוי בן סעדיה (הסופר של בית דינו של הרמב'ם), ולבסוף לחננאל בן שמואל, חותנו של רבי אברהם בן הרמב"ם, שהיה שופט פעיל לאורך המחצית הראשונה של המאה ה-13.

שאילתא משפטית המופנית אל הגאון והנשיא רב דניאל בן עזריה בירושלים, בעניין רכושו של הסוחר משה בן יהודה המערבי, אשר מצא את מותו בים במהלך מסע מסחרי לסיציליה. הסחורה הייתה רשומה על שם שותפו, חסן הכהן בן סלימאן, וזאת כדי להתחמק מתשלום מסים בסיציליה. השאלה המשפטית עוסקת ככל הנראה במעמד הבעלות על הסחורה ובחלוקת הרכוש לאחר מות הסוחר, לאור הרישום הפיקטיבי על שם השותף. ראו גם מסמכים נוספים הקשורים לפרשה זו.

שטר משפטי פגום שנכתב על ידי חלפון ב. מנשה הלוי (1100–38), תחת סמכותו של מצליח גאון (1127–39). נכתב בעמוד אחד של דו-דף. עוסק בתשלום המאוחר של כתובתה של סתת אל-ג'מאל בת יפת [...] אל-דלאל בשווי 100 דינרים. היא תובעת את בנה אבו אל-מופצ'ל סעד על סכום זה מעיזבון אביו המנוח. כמו כן מוזכרות סחורות יקרות ערך (מנדוניה?) לרבות חרוזי תפילה מענבר ומוזהבים (סֻבְּחָה עַנְבַּר בִּי-ذَهَب) בשווי כולל של 12 דינרים.

מכתב מאת שמואל בן עלי גאון בבגדאד. במסמך מופיעים השמות גולא בן ח'לף ומנצור בן כותא. חלקו של המכתב כתוב בארמית. לפי גיל ולפי קטלוג CUDL מדובר באוטוגרף של הגאון עצמו, אולם לדעת עמיר אשור ומרינה רוסטוב כתב היד זהה לזה של תלמידו של הגאון, יוסף בן יעקב ראש הסדר מארביל. הקטע ששרד כולל את ברכות הפתיחה של המכתב וכן התייחסות לחובות. ציטוטים מקראיים מוצגים בנוסחה "שנא'" ומסומנים בזוגות נקודות מעל השורה.

ורסו (שימוש משני): טיוטה של ראשית הצהרה משפטית בכתב ידו של נתן בן שלמה הכהן (פעיל עד 1150 לסה"נ). הפנייה היא אל הגאון (מצליח, כיהן בשנים 1127–1139), והכותב מספר שכאשר הוא ואחרים יצאו מבית הכנסת של העיראקים לאחר טקס ברית מילה, בא הנזר (נתן בן שמואל החבר, פעיל בשנים 1128–1164) והודיע להם שהגאון מבקש מהם להישאר כדי להתיר את שבועתו של אבן שמחה. בהמשך מצוינים השמות: "אני עצמי והנזר ואברהם בן נסים".

מכתב מאת משה בן {שר?} שלום הלוי גאון אל תמים התלמיד. בעברית ובערבית-יהודית. בעל פורמט יוצא דופן. השולח כותב כדי להמליץ על מוסר המכתב ולבקש עבורו סיוע, ככל הנראה כספי. כמו כן הוא מבקש מהנמען להודיע למנחם, שביקש ממנו לכתוב, כי הוא שרוי במצוקה מסוימת לאחר שסוס פגע בו ביום ראשון (אן יום אלאחד צאבני פרס). בצד השני (verso) מוזכר כי בנו של מוסר המכתב (יוסף) שוהה עמו בבית. (חלק מהמידע מבוסס על CUDL.)

רקטו: מכתב מאת רב שרירא גאון לנמען בפוסטאט, ובו תלונה על הזנחת הישיבה מצד יהודי מצרים והמערב. תחילת המכתב וסופו חסרים, אך יש לתארכו לשנת 962 לסה"נ, בעת ששרירא עוד שימש אב בית דין בישיבת פומבדיתא. ורסו: תחת הכותרת "תרגום אפאטיר" מופיעה רשימת פרשות והפטרותיהן המתאימות, ובכלל זה לשבתות מיוחדות ולמועדים, בליווי הוראות בערבית-יהודית. נכתב ביד מסורבלת משהו ובו מחיקות רבות. (המידע מבוסס על CUDL)

ורסו: העתק של צוואת ישועה בן אסמאעיל אלמח'מורי, מספטמבר 1090. כתוב בידי שלמה הכהן בן אליהו, שלימים נעשה לגאון. הצגת הצוואה נדרשה לצורך דיון בבית הדין. שמות העדים חסרים בצוואה, אך מופיעים בה שמות האנשים שהמנוח מינה לטפל במכירת הנכסים שהותיר ובבניית קברו (הכינוי המופיע במקור: "המערה"). הממונים הם מוסא בן אבי אלחי ח'לילה ושמואל בן יהודה. (המידע מבוסס על גיל, במלכות ישמעאל, כרך ג, מסמך 327).

רקטו: מכתב המלצה הממוען לאהרן החזן, כתוב בעברית בכתיבה קליגרפית. בראש המכתב מופיע התואר "ראש הסדר". הכותב מבקש מאהרן לדאוג לעיוור בשם שבת, שטען כי קופח בקצבתו ולא קיבל את חלקו המגיע לו. ורסו: מסמך הנוגע לאישה הממשכנת חלקים מנדונייתה כנגד הלוואות. התאריך 26 במאי 1050 לסה"נ מופיע בשורות 4–5. המידע מבוסס על כרטיסיות ההערות של גויטיין. תיאור ישן: שברי תשובה של גאון, העוסקת בילדיהן של שפחות.

שטר מכר של שפחה. תיארוך: בקירוב שנת 1100 לסה"נ. שמה של השפחה ככל הנראה לא השתמר. הצדדים לעסקה: חלפון בן סעדיה ונתנאל בן חלפון הלוי. השטר וקיומו (האישור המשפטי) נכתבו ונחתמו בידי אברהם בן נתן אב הישיבה, ככל הנראה באותו מעמד עצמו. עדי החתימה לגוף השטר: משה בן דוד הלוי ומנחם בן שמואל. עדי הקיום: אהרן בן חלפון הכהן החבר ומבורך בן נתן הנאמן. (המידע מבוסס בעיקר על כרטיסיית ההערות של גויטיין.)

מכתב מהחזן ידותון הלוי, פוסטאט, לאחיו משה ב' לוי הלוי, קליוב. רצועות צרות נקרעו משני צדי הנייר, מה שמסבך את הבנת התוכן. ידותון מתייחס לכמה ענינים המוכרים מהתכתבויותיהם האחרות: הוא אומר שאבן אל-טפל ממשיך להשמיץ את משה לאבו זכרי (הגאון שר שלום הלוי), אך אבו זכרי אינו מאמין לו. בתו של ברכות סובלת מ'מחלת נפש', עם הפוגות מדי שעה; הוא התייעץ עם דודם מצד האב עמראן. אבו אל-יוסר שולח דרישת שלום.

מכתב הודעה מאת אחד מבכירי הישיבה, ככל הנראה נהראי בן נסים, שנכתב בידי יהודה בן יוסף הכהן. במכתב נמסר כי הנשיא (דוד בן דניאל) משך זמנית את חרם הנידוי שהטיל על יוסף בן אלעזר, אשר בניגוד להוראות השלטונות הזכיר את שמו של ראש הקהילה היהודית בפומבי. המכתב מתוארך למחצית השנייה של המאה ה-11, בין השנים 1082 ל-1092. (המידע מבוסס על גויטיין, "החברה הים-תיכונית", כרך ה, וכן על כרטיסיות המחקר שלו.)

טיוטה של שטר מינוי עבור ישועה בן יוסף הכהן החבר לתפקיד ציבורי, או למצער איגרת העוסקת בלמדנותו ובענוותנותו ובהתאמתו לתפקיד ציבורי, ובה רמיזה ליריבות עם אדם אחר. כתב היד הוא ככל הנראה של ישועה עצמו, אף שהוא מתייחס אליו בגוף שלישי. התיארוך: ככל הנראה שנות ה-60 של המאה ה-11, לקראת סוף הקריירה של ישועה, על סמך אזכורו של אליהו בן שלמה גאון (כיהן בשנים 1062–1083). (המידע נשען בעיקר על פרנקל.)

פרוטוקול דיון בבית הדין בפוסטאט בעניין הסכסוך שבין יוסף הלבדי, סוחר ההודו, לבין יקותיאל בן משה, "נציג הסוחרים" (וכיל אלתג'אר) בפוסטאט. ישיבת הבוקר של יום שני זה התקיימה בהמשך ישיר לישיבה שנערכה ביום חמישי הקודם (המתועדת במסמך אחר באותו תיק). בישיבה הנוכחית הושלמה חקירתו של יוסף הלבדי. המסמך כתוב בכתב ידו של הלל בן עלי. מתוארך ליום שני, ח' באייר א'ת"ט לשטרות, הוא 12 באפריל 1098 לספירה.

חוזה נישואין מחודש (כתובה). שריד מקטע (פינה ימנית עליונה). בכתב ידו של חלפון בן מנשה הלוי (1100–1138). התיארוך: תחת סמכותו של מצליח גאון (1127–1139), ומכאן 1127–1138 לספירה. אלעזר בן שמריה נושא מחדש את גרושתו חסנה בת סעדיה הלוי. לכתובת הנישואין הקודמת שלהם משנת 1126 לספירה ראו את המסמך המאוחד הכולל את הקטעים שאוחדו תחת PGPID 7715. (המידע מבוסס על משה יגור וכרטיסיית הקטלוג של גויטיין.)

דף מתוך פנקס בית דין. מקום: פוסטאט. בכתב ידו של חלפון בן מנשה (1100–1138). תחת סמכותו של הגאון מצליח (1127–1139). הסכם פשרה בין החזן שבתי בן יוסף לבין אשתו טֻרְפָה בת עמרם. במסמך מוזכרים בגדים, כלי בית, ושפחה בשם נַעִים. אותו שבתי בן יוסף מוכר שפחה במסמך אחר משנת 1143. קיימת (אולי אחרת?) טֻרְפָה בת אברהם המופיעה בגט מאת שארית בן חלפון משנת 1128. (חלק מהמידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין.)

שריד ממכתב בערבית-יהודית. מוזכר משהו אלמג'ידי, פרט שעשוי לתארך את המסמך לתקופת שלטונו של אלחאפט' (1132–1149). בהמשך מופיעה התייחסות ל"חיי" (ייתכן שמדובר בנוסחת שבועה) ראש הישיבה (ראס אלמת'יבה) רבנו [מצליח?]; מאוזכר הסכם בין פסיקת הרבנים לבין הקראים; ולאחר מכן הביטוי "כולם במג'לס אלחכם" (מושב בית הדין). למרבה הצער לא נשתמרו שמות או פרטים מזהים נוספים. (חלק מהמידע מבוסס על CUDL.)

שני קטעים מתחתית מסמך משפטי גדול מאוד בכתב ידו של חלפון בן מנשה הלוי (פעיל 1100–1138 לספירה). נכתב על קלף. בסמכות מצליח גאון (1127–1139 לספירה). העניין נוגע לאבו אל-חסן מבורך וליורשי אבו אל-פרג' אל-ג'[ובייל?] ואפשר שגם לאישה בשם ג'מאל. חתימתו של חלפון בן מנשה שמורה; המסמך נחתם במקור גם על ידי נתן בן שלמה הכהן ואברהם בן שמעיה. האישור חתום על ידי אלעזר בן שלמה הכהן המעולה. AA/ASE

מכתב מרב שלמה בן יהודה מרמלה אל רבי אפרים בן שמריה (=אבו כת'יר אפרים בן מחפוט') בפוסטאט. התיארוך: שנת 1040 לספירה (לאחר חודש כסלו) לפי גיל, ובאופן רחב יותר בין השנים 1025–1051 לספירה לערך, בהתבסס על תקופת כהונתו של רב שלמה בן יהודה כגאון. המכתב עוסק באב המתלונן בלי הרף ("קובל בכל עת") בפני רב שלמה בן יהודה על בתו, אישה עגונה, אשר זועקת בלי הרף ("צועקת בכל עת") שתשוחרר ממצבה.

מכתב מאת רב שלמה בן יהודה בשלב מוקדם מאוד של דרכו הציבורית, בעת ששימש אב בית דין, אל נכבד בפוסטאט, סביבות שנת 1025. הוא חותם: "שלמה אב הישיבה בירבי יהודה", ומקיף את שמו באותיות זעירות המאייתות את הפסוק "ואנכי תולעת ולא איש" (תהלים כב, ז). המכתב נישא בידי בנו אברהם ("לידו מיד חמוד"), והכותב מבקש סיוע עבור קהילת ירושלים, שרבים מבני קהילתה מתו במגפה ("נאספו בדבר אשר נפל בעיר").

מכתב בקשה ששלח ראש הישיבה בדמשק, שהיתה שקועה בחובות, לנכבד בפוסטאט שהתחייב לתרום לטובת הישיבה. במכתב הוא מאיץ בו לשלוח את תרומתו בסך שמונה דינרים לאלתר, כדי למנוע מצב שבו כל הסכום ילך לתשלום הריבית בלבד. (המידע מבוסס על גויטיין, החברה הים-תיכונית, כרך א', עמ' 257 ו-464, ועל כרטיסיות העבודה של גויטיין.) בגב הקטע מופיע שימוש חוזר זהה לזה שבקטעים הסמוכים — סיפור מקראי על יוסף.

רשימת מצאי של כלי כסף ואריגים יקרי ערך השייכים לשני בתי הכנסת הרבניים בפוסטאט, אשר נמסרו לידי מחפוט', שמש בית הכנסת של הירושלמים. חתום בידי חייא בן יצחק. מתוארך לחודש אב שנת 1470 למניין השטרות, שהם יולי-אוגוסט 1159 לספירה. הצד הימני של המסמך והצד השמאלי שלו שמורים בשתי שמורות נפרדות שאוחדו. הערה: בעבר הוגדר המסמך כ"תשובת גאון בבלי". ככל הנראה נכתב בידי מאיר בן הלל בן צדוק.

כתובה לסִת אַלְ-בָּנָאת. בכתב ידו של נָתָן ב. שְׁלֹמֹה הַכֹּהֵן (1125–50). נשמרו קצות 6 שורות. החתן מתחייב שלא לקלל את הכלה ולא לנהוג בה בחוסר כבוד. זיהוי הסופר כנָתָן ב. שְׁלֹמֹה הַכֹּהֵן מאפשר לנו לתארך בזהירות את המסמך לשנים האחרונות של מַצְלִיחַ גאון (1138–39), כשפרצה מרידה נגד הממשלה ומַצְלִיחַ בחר בצד הלא נכון, כך שיהודים רבים נאסרו ומַצְלִיחַ עצמו הוצא להורג ב-1139.

מכתב עסקי בכתב ערבי אל אבו זכרי יהודה בן יוסף הכהן, נציג הסוחרים, מכותב אלמוני באלכסנדריה. במכתב מוזכר הגאון (ראש אלמת'יבה) מצליח הכהן בתאריו הפאטמיים המפוארים. לפי עאודה, השולח הוא אפרים בן שמריה, אך זיהוי זה בלתי אפשרי: אבו זכרי לא היה בן דורו של אפרים בן שמריה אלא חי כמאה שנים אחריו. גם כתב היד שונה מכתבי היד האחרים שרסטו זיהתה כשייכים לכתיבתו הערבית של אפרים בן שמריה.

מחברת בית-דין. מיקום: פוסטאט. חוזה אירוסין. חתן: יוסף בן עלי אבן קשקוש. כלה: [סת אל-]ג'מיע בת שלמה, בתולה. תאריך: העשור האמצעי של טבת 1443 לסלוקוסים = 1132 לספירה, תחת סמכות מצליח גאון. תשלומי נישואים: 1 + 10 = 11. נכתב וחתם על-ידי נתן בן שלמה הכהן. חתם גם חייא בן משולם. הפוסטסקריפטום קובע שגירש אותה וקיבלה גט (לפני חופה?). T-S AS 148.16 [PGPID 4156] הוא גט הגירושין שלהם.

מכתב מלשכתו של הגאון הפלסטיני רב דניאל בן עזריה (כיהן בשנים 1051–1062) לנמען בלתי מזוהה בפוסטאט. כתוב בערבית-יהודית. התיארוך משוער לשנת 1055 לערך (לא ברור על סמך מה). המכתב עוסק בסכסוך קהילתי בפוסטאט (איח'תלאל אל-אמור) ובהתנערותו של המנהיג עלי בן עמרם מחובתו לנסות וליישבו. דניאל מביע את מורת רוחו ואת מבוכתו, ומציין כי שלח הנחיות ל'חבר' באשר לאופן שבו יש לפתור את העניין.

כתובה. המקום: סמבוטיה. התאריך: יום שני, א' בחשוון א'תמ"ה לשטרות, הוא 2 באוקטובר 1133, בתקופת סמכותו של מצליח גאון. אברהם בן שלמה נושא מחדש את גרושתו רפיעה בת שמעיה. הכלה והחתן עניים מאוד. תשלומי הנישואין: 1 + 3 = 4. הנדוניה כוללת 3 פריטים בסכום כולל של 5 דינרים. בין העדים: אלעזר בן אברהם; רפאל בן אליה; מנחם בן יוסף; עמרם בן [...]. (חלק מהמידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין.)

מסמך משפטי בכתב ידו של חלפון בן מנשה. על קלף. שריד (פינה ימנית תחתונה). מתוארך לשנת 1448 למניין השטרות, היא שנת 1136/37 לסה"נ, תחת סמכותו של מצליח גאון. המסמך נוגע לאבו אלמנא תקוה (ככל הנראה זהה לאבו אלמנא תקוה בן פרחיה המופיע במסמך אחר), אשתו סת אלנסב בת מ"נ[...], ואפוטרופוס או שליח (אפטרופא) בשם משה (או אולי [...] בן משה). (חלק מן המידע מבוסס על כרטיסייתו של גויטיין.)

מכתב מיפת בן דוד בן שכניה מפוסטאט אל הגאון דניאל בן עזריה (כיהן בשנים 1051–1062). התיארוך: לפי גיל בערך 1053, ואולי בטווח של 1051–1055 לספירה בקירוב, אם אכן היה רבי אפרים בן שמריה עדיין בחיים בעת כתיבת המכתב (שנות פעילותו הן בערך 1007–1055 לספירה). הקרע בין שני הצדדים מסומן כאן בסימן /. המכתב כתוב בשולי עדות בכתב ידו של רבי אפרים בן שמריה בעניין חלום של יוסף אלסג'למאסי.

מכתב מסהלאן בן אברהם אל חבר. תיארוך משוער: סביבות 1035. גויטיין מסכם את התוכן כך: שריד של מכתב שבו, בהתאם לבקשתו של גאון, סופר של עדות בית-דין משחזר מחדש את תוכנה של אותה עדות (כנראה אבודה), אשר פעלה כנגד עניינו של חבר מסוים. המכתב ממוען לאותו חבר. השם שהשתמר בקטע הוא של אבו אל-חסן עלון, אשר ניתן לו ייפוי כוח. במכתב מוזכר אבו אל-חסן עלון. המידע נסמך על גיל, ארץ ישראל.

מסמך משפטי. שריד קטן מראשיתו של מסמך משפטי, ככל הנראה שטר מתנה, שנכתב בידי הלפון בן מנשה הלוי (פעיל בשנים 1100–1138), תחת סמכותו של מצליח גאון (כיהן בשנים 1127–1139), ששמו עצמו אינו מוזכר אך מופיעים שם אביו והאבות שקדמו לו (בן שלמה בן אליהו). סביר להניח שהמסמך נכתב בשנותיו הראשונות של מצליח כגאון, בסביבות שנת 1127. המסמך הוא הצהרה לטובתו של אלעזר בן [...] אלאסכנדראני.

recto: מכתב מהישיבה בירושלים אל מבורך (בן סעדיה?) בפוסטאט. בעברית. מקוטע. תיארוך: לאחר 1094. זהו מכתב המלצה ותמיכה עבור שלה בן מבשר ואחיו, בעניין חנות המשי שלהם באלכסנדריה. המידע מבוסס על מרים פרנקל, "החסידים והאצילים", עמ' 82, שם היא מתקנת את תיארוכו של גיל למסמך לשנת 1071. בצדו השני (verso) מופיעים חשבונות נרחבים בכתב ערבי, כאשר חלק מהרישומים פותחים במילים "אל-דאר".

מכתב מאת יהודה הכהן בן יוסף אל "החמישי בישיבה", ככל הנראה משנת 1064. הכותב ממליץ בתוקף נגד נסיעה לארץ רחוקה (אולי גרמניה) שהמסע אליה אורך שלוש שנים, ומזהיר כי חכמי היהודים במקום ההוא אינם עדיפים על חכמי המקום. יתר על כן, תושבי אותו מקום מדברים בלשון ברברית ונוהגים בגסות. הקהילה היהודית המקומית אף הגבילה את אנשי העסקים הנודדים לשהייה של חודש אחד לכל היותר (חרם הישוב).

מכתב מאת יאשיהו גאון. תאריך משוער: 1024 לספירה. המכתב מתאר את הטלתו של מס מיוחד וכבד על ידי השלטונות המוסלמים על יהודי ירושלים. נזכרים בו אבו נצר בן עבדון (שדיבר בשמו של הכותב בפני המושל); אבן גרמאן (אולי נוצרי); יוסף האב (אב בית הדין); חתנו של יוסף, אבן אלעכי; אבו נצר פֻרקאן; וכן זקני הקראים, אחיו של אבו אסחאק, ואבו פצ'ל סהל בן […]. (המידע מבוסס על גיל ועל CUDL.)

מכתב העוסק בעסקה בחיטה (אולי בכמות של אִרְדַבּ אחד) ובה מעורבים בין השאר חבר ('חבר הישיבה'). אם אל-שיח' ישועה (שורות 3–4) הוא אותו אדם המכונה אל-מלמד ('המורה', שורה 1), ייתכן לזהותו עם אחד משני אנשים המוזכרים במסמכי הגניזה בשם ישועה המלמד בן אברהם — האחד חי באמצע המאה ה-12 והשני בראשית המאה ה-13; ראו גויטיין. בצדו האחורי של המסמך כתב מקוטע בערבית, ברובו בלתי קריא.

מכתב. מכתב עסקי מאת ישראל בן נתן, הממוען לנהראי בן נסים בפוסטאט, ונשלח מאל-גוּש (ג'יש, אל-ג'ש, גוש חלב). על גב המסמך כתב בכתב ערבי. (חלק מן המידע מבוסס על כרטסת גויטיין.) הכותב מספר כי בעת שהותו בדמשק הוא מתכנן להעתיק את סדר קודשים מן התלמוד העיראקי (הבבלי), ומזכיר גם דַפְתַר (פנקס) השייך לראש הישיבה, ככל הנראה אוסף של שו"ת. (לפי גיל, ארץ ישראל, כרך א, עמ' 233.)

חלקה התחתון של רשימה בכתב ידו של חלפון בן מנשה הלוי (1100–1138). על קלף. מוזכר חלק מנוסחאות הברכה למצליח גאון (1127–1139), "תכון משרתו לנצח". לפחות חלק מהרשימה עוסק בהוצאה שניתנה לאבו אלחסן כדי שיימסר לאלמנתו של אבו אלמנא, ומוזכרים בה דרהמים ודינרים. הרישומים מופרדים זה מזה בקווים אופקיים. שמות רבים נוספים מוזכרים ברשימה. (חלק מהמידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין.)

קטע מתחתיתו של שטר משפטי בכתב ידו של חלפון בן מנשה הלוי. מקום: פוסטאט. תאריך: אדר אתמ"ג למניין השטרות = פברואר/מרץ 1132 לסה"נ, תחת סמכותו של מצליח גאון (כאן השתמרה רק המילה "יעקב", חלק מתוארו "גאון ישיבת יעקב"). העדים החתומים: יחזקאל בן נתן ונתן בן שלמה הכהן. התאריך נכתב באותיות הזעירות שבהן נוהג נתן בן שלמה לקשט את חתימתו: "חא[...]תמג", כלומר "חדש אדר [א]תמג".

ראשיתו של מכתב מהודר בכתב יד קליגרפי, הכתוב בעברית בפרוזה מחורזת, מאת שמואל הלוי בן עלי, הגאון ("ראש ישיבת הגולה") בבגדאד בשנים 1164–1193. גיל זיהה את כתב היד ככתב ידו של הגאון עצמו, אולם אמיר אשור ומרינה רוסטוב סבורים כי לפנינו דווקא כתב היד המובהק והייחודי של תלמידו ר' יוסף בן יעקב ראש הסדר מאירביל. (המידע מבוסס על גיל, על כרטיסיות גויטיין ועל מרינה רוסטוב.)

רשומה מבית דין: שטר שחרור מחוב. סת אלסאדה בת מח'תאר משחררת אדם מחיוב, בשמה, בשם בעלה מח'לוף נאמן הישיבה, ובשם בנה אבו אלפח'ר בן מח'לוף (המעיד בעצמו). כתב ידו של נתן בן שמואל החבר (פעיל בשנים 1128–1164 לספירה). (המידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין ועל CUDL.) בצד האחורי מופיעות הערות בעברית הנוגעות לדיני ערלה ("פרי לא נימול", כלומר האיסור לאכול מפירותיו של עץ צעיר).

מכתב מקהילה במקום לא ידוע אל הקהילה בפוסטאט. מהפרגמנט שרד רק החלק התחתון. כתוב בעברית בידי סופר. הטקסט המשתמר כולל דרישת שלום לראש הישיבה מצליח. התאריך נוסף בכתב יד שונה: אלול [ד']תתצ"ג לבריאת העולם, היינו 1133 לסה"נ. חתומים על המכתב: יעקב בן משה הכהן; ישראל בן טוביה; נחום בן עזרא; משה בן אברהם הדיין; שמואל בן אברהם הכהן; ומתתיה בן משה פלרמי (=מפלרמו). על קלף.

קטעים מהעתק של איגרת. הכותב הוא איש מפומבדיתא, בן למשפחה שמתוכה יצאו כמה גאונים, והנמען הוא אדם בספרד — ייתכן שמדובר בחסדאי בן שפרוט. ההעתק הוא מן המאה ה-11, ואילו האיגרת המקורית נכתבה במרץ/אפריל 953. האיגרת כוללת פרטים חשובים על הקשרים עם ספרד (ספרד/אל-אנדלוס מופיעה בשורה 18), וכן על דמויות מרכזיות בישיבה העיראקית. מזכירה את ראש הגולה — שלמה בן ישי. לפי גיל.

מכתב מאת חיים בן עמאר מפלרמו אל אבו אל-סרור, סוחר מפוסטאט (ייתכן שמדובר באסחאק בן ברהון אל-תאהרתי). המכתב נכתב ב-2 בספטמבר 1056. הכותב מזכיר את האירועים שהתחוללו בסיציליה ובמגרב, ועוסק בעיקר במשלוח סחורות — בראש ובראשונה עופרת מסיציליה. בנוסף מוזכר במכתב "כתאב אלאמאנאת" (ספר האמונות והדעות) של רב סעדיה גאון. המידע מבוסס על גיל, במלכות ישמעאל, כרך ד', מס' 650.

שטר אירוסין פגום מאוד, ככל הנראה בין כלה רבנית לחתן קראי (ראו אשור, אירוסין ושידוכים, עמ' 69). זוהי נישואיה השניים של הכלה והחתן מחויב לספק להם בגדים. מוזכרת דירה בקצר אל-שמע. נכתב על ידי חלפון בן מנשה הלוי (פעיל בשנים 1100–1138 לספה"נ), שחתם יחד עם יצחק בן שמואל הספרדי ונתנאל בן אפרים, ככל הנראה בין השנים 1100–1127, מאחר שנוסח הרשות לגאון מסליח אינו כלול.

P6: מסמך משפטי בכתב ידו של חלפון בן מנשה (פעיל 1100–1138). מוזכרת בו [סת אלסאדה בת] אביתר הכהן הגאון הארץ-ישראלי, שהיא אשתו של אבו אלמכארם. כמו כן מוזכרים הסוכן (וכיל) אבו אלרצ'א שלמה [בן מבורך], אבו אלפצ'ל שלע, ו[...] בן אלבצרי. ככל הנראה קשור לאותו עניין שבמסמך אחר (PGPID 7847). ראו גם מסמך נוסף שבו מוזכרת אישה הקשורה לאביתר ול[אבו אלרצ'א שלמה] בן מבורך.

מכתב מאת יהודה בן משה, שבו הוא מזכיר את פרסומו ומעמדו הרם של הנמען, מביע משאלה לראותו, ומבטיח לשאת תפילה לכבודו בקהילות בשבתות ובחגים. ייתכן שהנמען הוא גאון, ואולי רב דניאל בן עזריה. הכתובת הנוספת המופיעה בצד האחורי (מאת נסים בן דוד בן סגמאר אל אבו אלפרג' יוסף בן דוד) אינה קשורה לכאורה למכתב עצמו. (המידע מבוסס על כרטיסיות גויטיין עם הערותיו של מארק כהן.)

ייפוי כוח שנערך בבית דינו של הגאון אליהו בן שלמה הכהן. המקום: רמלה. התאריך: יום ראשון, ז' באלול ד'תתכ"ה לבריאת העולם = 11 באוגוסט 1065. במסמך מייפה המצרי הִבּה בן ישראל "החיגר" את כוחו של אברהם בן דוד אלכפרמנדי להביא אליו את אשתו אלחסנה בת סהלאן (המוכר בכינויו אבן אלזג'אג', "הזגג") מפוסטאט לרמלה. (המידע מבוסס על CUDL ועל גיל, ארץ ישראל, כרך 3, עמ' 25.)

מכתב ביהודית-ערבית. הכותב מבקש העתק של תפסיר ספרי עזרא ודניאל מאת רב סעדיה גאון, או תפסיר משלי ואיוב שלו, או אחד מפירושיו ("פראריש") על התורה. הוא אינו רוצה שיהיה כמו תפסיר תהלים, שנכתב בכתב יד גרוע (גַ'אלִיק אל-ח'טּ). הנמען אולי ישאיל ספרים אלה מחבר. אשת הכותב ו'מאולא' (אביו?) שולחים דרישות שלום. ישנה הערת שוליים המסתיימת ב"אם _____, אל תשלח לי כלום."

מכתב מאת רב שלמה בן יהודה גאון (כיהן בשנים 1025–1051) אל ראש קהילת הבבליים במצרים, סהלאן בן אברהם. במכתב מודה הגאון לסהלאן על שהעביר תרומה של עשרה דינרים המיועדת לעניי ירושלים, ומסביר את סירובו לשאול מן "השלישי" את המדרש על שיר השירים (מדרש חזית) ולהעתיק עבור סהלאן קטעים ממנו. המכתב מתוארך לערך לשנת 1048, לפי תיארוכו של גיל. בצד ה-verso: כתובת בערבית.

מכתב ממשה בן שמואל אבן ג'אמע מקאבס (גאבס) שבאפריקיה ליוסף בן יעקב אבן עוכל בפוסטאט. נכתב סביב שנת 1030. המכתב עוסק במשלוחי כספים ובשאלות שנשלחו מקאבס אל רב האי גאון, ומזכיר את התשובות שהשיב הגאון. אבן עוכל אחראי על המשלוחים, ולצדו גם שמואל בן ברהון אלתאהרתי. שמואל עשה את דרכו מקירואן לפוסטאט דרך קאבס. (פרטים על פי גיל, במלכות ישמעאל, כרך 2, מס' 142).

מכתב שנכתב בשמו ונחתם על ידי הגאון שר שלום בן משה הלוי ("ראש ישיבת ארץ הצבי"). בעברית. תיארוך: ככל הנראה 1170–71 או 1173–95 (בתקופות כהונתו של שר שלום כראש היהודים). המכתב ממוען לנכבד בשם משה בן חלפון הכהן ("ראש הכהנים"). שולח הברכות מבקש מן הנמען לשלוח אליו טלית לתפילה. הנמען נוהג לעשות זאת בכל פעם שהוא חוזר בשלום ממסע מסחרי. (המידע מבוסס על CUDL.)

שבר משפטי בכתב ידו של חלפון ב"ר מנשה הלוי. מתוארך: שנת א'תמ"ג לשטרות, שהיא 1131/32 לספירה. השבר לקוח מחלקו התחתון של השטר ומכיל בעיקר הפניות לתיבות שנוספו בין שיטות השטר. שמות המוזכרים: יפת; צדקה ב"ר דוד הכהן. בראש השטר ישנה הפניה ל"נגיד הגולה". המסמך שייך לתקופת כהונתו של מצליח גאון, אך הוא מעולם לא כונה נגיד, ואולי ההפניה כאן היא לנשיא דניאל. א.א.

מסמך משפטי הקשור לחוכר־המסים של אטפיח. נכתב בכתב ידו של נתן בן שמואל. מקום הכתיבה: פוסטאט. מתוארך לחודש אדר ה'א'ת'נ' לשטרות, שהוא בקירוב פברואר 1139, תחת סמכותו של שלמה. שלמה זה היה ככל הנראה מדמשק, ושימש לזמן קצר כראש היהודים לאחר פטירתו של מצליח גאון (שנראה לאחרונה בחיים בינואר 1139). המידע מבוסס על מאמרו של מ"א פרידמן על זוטא, עמ' 474 הערה 3.

מסמך משפטי בכתב ידו של חלפון ב"ר מנשה הלוי (פעיל 1100–1138 לספה"נ). שבר (פינה עליונה שמאלית). תיארוך: כנראה 1100–1127 לספה"נ (בהתבסס על היעדר תארים למצליח גאון?). שטר מתנה או שטר שחרור הנוגע לפטירתו של אבן אל-נג'יב. שמות המוזכרים: [...] ב"ר מנצור אל-שראבי (ז"ל), מחפוצ'ה בת ב"ר אבו אל-פצ'ל (יוסף) הידוע בשם זין אל-תג'אר (ז"ל), מנחם, יעקב ב"ר יוסף.

סופו של מסמך העוסק במשכונות (רהאא'ין) החתום בידי משה בן בנימין הספרדי וברכות בן שלה הכהן. אישור הקיום (קיום) חתום בידי אלעזר בן יוסף, ישועה בן יאשיהו מצאצאי שמעיהו גאון, ונתן בן שמואל — שהוא גם שכתב את המסמך (פעל בערך 1128–1164 לסה"נ). תיארוך: סביב שנת 1140 לסה"נ. (המידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין ועל ספרו על החברה הים-תיכונית, כרך ב', עמ' 584.)

שרידים של איגרת מאת רב שמואל הכהן בן חפני גאון אל אחד מראשי הקהילה בקירואן, סביב שנת 1008. ייתכן שהאיגרת נשלחה אל הנגיד אברהם בן עטא. במכתב מתואר ההסכם שנכרת בין הכותב לבין רב שרירא גאון, וכן האזהרה מפני העברת כספים לישיבה האחרת, היא ישיבת פומבדיתא — קרי, ישיבתו של חתנו של הכותב, רב האי גאון. המידע מבוסס על גיל, "במלכות ישמעאל", כרך ב', מס' 52.

מכתב מישראל בן נתן, השוהה בירושלים, אל רבי נהוראי בן נסים בפוסטאט. כתוב ביהודית-ערבית. התיארוך הוא 11 בינואר 1052, לפי גיל. מעבר לעניינים עסקיים, המכתב כולל מידע על המאבק סביב משרת ראש הישיבה לאחר פטירתו של רב שלמה בן יהודה. עולה מן המכתב שהמגרבים מעורבים מאוד במאבק זה. ישראל מזכיר אגב אורחא כי שרידי מחלתו עדיין מלווים אותו (שורה 7 בצד הפנים).

איגרת רשמית מטעם הישיבה אל נכבד ששמו נקרע ואינו ידוע. הפתיחה כתובה בעברית וגוף האיגרת בערבית-יהודית. תיארוך: המאה ה-11 או ה-12. רווח רחב בין השורות. הנמען התעלם מאיגרות קודמות ששלחה אליו הישיבה הן בפורים והן בפסח. הדף נוצל מחדש משני צדדיו לתרגילי כתיבה, ובכללם תרגילי כתיבה אלפביתיים בכתב גס ופשטני — האלף-בית כסדרו, בסדר הפוך, ובחילופי א"ת ב"ש.

מכתב מיאשיהו גאון לאפריים ב. שמריה, בפוסטאט. שם השולח נשמר בחלקו בראש המכתב, בכתב יד שונה מגוף המכתב. תיארוך: בערך 1020 לספה"נ (לפי גיל) ובערך 1015–1025 לספה"נ, בהתבסס על שנות כהונתו של יאשיהו גאון. נכתב בעברית, עם הכתובת גם בכתב ערבי וגם בעברית. מוזכר בו מכתב נוסף בעברית ומכתב שונה ב[ערבית, כנראה]. מוזכר גם טוביה הח"ר. (מידע בחלקו מתוך CUDL.)

קטע מצד שמאל של שטר אבראא (שטר סילוק) שנכתב בידי הסופר חלפון בן מנשה הלוי בין השנים 1127–1138. התיארוך מבוסס על שנות פעילותו הידועות של חלפון כסופר (1100–1138) ועל שריד של נוסחת רשות בשורות הסיום המזכירה את מצליח גאון (כיהן 1127–1139). הצדדים לעסקה הם אבו אלפצ'ל יוסף ואלעזר הלוי. מהות הסכסוך שביניהם מצוינת בשורה 4, אך הקריאה מאתגרת (אלרפאת'?).

איגרת מאת רב שלמה בן יהודה, ראש ישיבת ארץ ישראל (כיהן בשנים 1025–1051), אל רבי אפרים בן שמריה (פעל בשנים 1007–1055), בעניין האסירים שנלקחו בשבי בגלל החוב של 900 דינרים שהוטל על קהילת ירושלים. בנוסף, הוא מקונן על עוניו האישי. תיארוך: בסביבות שנת 1029 לספירה (לפי גיל), וכן בטווח של 1025–1051 בקירוב, על פי שנות כהונתו של רב שלמה בן יהודה כגאון.

חשבון מסחרי מפורט הכולל שמות וסכומי כסף. רוב השמות מופיעים בזיקה לשווקים מסוימים (ובהם סוק ברבר, סוק ורדאן, וסוק אלכביר), דבר המרמז כי מדובר מן הסתם באיסוף של מס קהילתי כלשהו(?). כל הסחורות הנזכרות הן מאטריה מדיקה (חומרי מרפא). בצד ה-verso מופיע פעמיים שמו של ישועה בן יאשיהו, צאצא של שמעיהו גאון (המוכר ממסמכים נוספים מסביבות שנת 1140 לסה"נ).

פיוטים, וכן נוסחאות של שטרי גירושין ושטרי כתובה מתוך סידור ארץ-ישראלי הכולל הוראות בערבית-יהודית (כנראה לא סידור ר' נתן). נוסחאות הכתובה הולכות בעקבות המסורת הארץ-ישראלית, ואילו נוסחאות הגט הולכות בעקבות המסורת הבבלית, והמקום הנזכר הוא צוען מצרים (פוסטאט). אחד הפיוטים, רהיט, מוקדש ל"אדוננו אביתר" (אביתר בן אליהו גאון, נפטר לפני 1112 לסה"נ).

שטר משפטי. אבו אלח'יר ח'יאר הבנקאי מקבל עדות בנוגע לאדם בשם אסחאק שנפטר שלושה או ארבעה ימים לאחר שמסר הצהרה לטובתו. על המסמך חתומים אלעזר בן יוסף, ישועה בן יאשיהו נין שמעיה גאון, ונתן בן שמואל החבר — שככל הנראה הוא גם זה שכתב את השטר. תיארוך: 1128–1164 לספירה, על פי שנות פעילותו של נתן בן שמואל החבר. (חלק מהמידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין.)

קטע של ספר (או רשימת ספרים) ששייך לראש הגולה דניאל בן חסדאי, מסוף המאה ה-12. נראה כי הספר ניתן במתנה לנחום הכהן בן מנצור, והיה בבעלות דניאל בן חסדאי מ-25 באפריל 1135, לאחר מכן בבעלות יעקב בן עלי מאוגוסט 1174, ולבסוף נמסר לנחום. הספר מכיל חלקים שנכתבו על ידי רב סעדיה גאון ורב שמואל הכהן גאון בן חפני. (המידע על פי גיל, מלכות, כרך 2, מס' 92.)

השמש כגזבר ההקדש, בערך 1162. השמש מחפוז' מבית הכנסת של הפלסטינים מקבל את ההכנסות מן הפרדס של ההקדש. זוהי רשומה קצרה החתומה בידי שני חברי בית הדין. ברשומה נוספת, אותו שמש מקבל גם את ההכנסות משכר הדירה שגבה הפרנס אבו אלמעאלי מן הדיירים של ההקדש. המסמך מזכיר גם את האישיות שתחת סמכותה מתבצעות פעולות אלה — הגאון נתנאל בן משה. (המידע על פי גיל)

העתק של פִהרִסְת (רשימת חיבורים) של רב סעדיה גאון, ששלחו בניו של הגאון, שארית ודוסא, לפוסטאט בשנת 953. ההעתק עצמו נושא את התאריך 2 באוקטובר 1113. ברשימה מצוין התאריך המדויק של פטירת רס"ג: יום ראשון, כ"ו באייר, שנת 1253 למניין השטרות, המקביל ל-15 במאי 942 לסה"נ. העתק נוסף ושלם יותר של אותה רשימה עצמה השתמר בכתב יד אחר. צדו השני של הדף ריק.

שריד ממכתב מאת אסמאעיל בן יוסף בן בניה, ששוגר לפוסטאט. המכתב כתוב בערבית-יהודית, ואילו הכתובת על גביו רשומה בכתב ערבי. מבחינת התיארוך: לא יאוחר משנת 1038 לסה"נ, שכן נזכר בו מכתב מאת רב האי גאון, אשר עודנו בחיים בעת הכתיבה. המכתב מתייחס לאדם כלשהו שנמלט אל "ארצות התורכים" ומשם המשיך אל "ארצות הפרסים". (המידע מבוסס על כרטיסייתו של גויטיין.)

ככל הנראה אינו ממסמכי הגניזה. כתובת של איגרת בכתב ידו של יעקב חי בן אברהם מונדולפו מסיינה, המופנית אל הרבנים וחכמי הישיבה ("רזידנצה") של לונדון (לונדון, לונדריס). מתוארך: ט"ו באדר ה'תנ"ד = 12 במרץ 1694. ישנן הגהות בין השורות וכן ציטוטים בשוליים הימניים המפנים לפסוקי המקרא הנרמזים בגוף הטקסט. ראו גם מסמך נוסף הקשור לעניין (PGPID 19483).

מכתב מאת סעדיה בן נתן הכהן מירושלים אל מבורך בן סעדיה בפוסטאט. תיארוך: בערך 1070. במכתב זה הכותב מציג את עצמו כאיש קשר בין אליהו הכהן גאון ובנו אביתר מצד אחד, לבין יהודה ומבורך בני סעדיה מצד שני. מוזכרת "הגבירה", אמו של מבורך, וכן אחיה מבורך. המכתב מתייחס לתפילות יום הכיפורים ב"מערת היהודים" (או שמא "מערת אליהו"?). המידע מבוסס על גיל.

חיבור ספרותי העוסק בסדרי הדין בבית הדין, ובכלל זה בפנקס בית הדין (שימוש) ובהשלכותיו ההלכתיות. ככל הנראה מתוך "אדב אלקצ'אה" של רב האי בן שרירא גאון או "לואזם אלחכאם" של רב שמואל בן חפני. מדובר באותו חיבור — עם חפיפה חלקית — של קטע נוסף (שמספרו צוין בטעות במאמרו של ליבזון כ-42–45). המידע מבוסס על דן גרינברגר ועל מהדורתו של גדעון ליבזון.

שריד ממכתב מאת אברהם בנו של הגאון, ככל הנראה אל רבי אפרים בן שמריה בפוסטאט. הזיהויים נעשו על ידי גיל, ואילו גויטיין הבין שמדובר בחלק מאותו מסמך עם קטע נוסף, וטען ששניהם נכתבו ב"כתב יד שלא ניתן לטעות בו" של הגאון שלמה בן יהודה. תיארוך: לפני שנת 1035 לסה"נ (לפי גיל). השורות הראשונות הנשמרות כאן כתובות בכתב ערבי, וסיומו של המכתב בעברית.

מכתב מאת רב דניאל בן עזריה בענייני מסחר, ובכלל זה רכישת סחורה ותשלומים. ממהלך המכתב ניכרת מצוקתו של הכותב. ככל הנראה נכתב בדמשק (לפי גיל, ארץ ישראל). אף שרב דניאל בן עזריה כותב בערבית-יהודית, הוא רושם את ברכות הפתיחה והסיום הזורמות וחלק מהמספרים בכתב ערבי, בדומה לבן ארצו העיראקי רב שמואל בן חפני גאון (או בנו ששימש כסופר) במכתב אחר.

שטר משפטי בכתב ידו של אליהו הכהן בן שלמה גאון; הוא גם חתם על האישור (ולידציה). מקום הכתיבה: דמשק. התאריך: י' באייר ד'תשצ"א לבריאת העולם = 5 במאי 1031. בעת כתיבת השטר נשא אליהו את התואר "חבר". סקירה של המסמכים הנוגעים אליו ושל התארים שנשא לאורך השנים מצויה אצל מ"א פרידמן, בספרו על נישואי היהודים בארץ ישראל (כרך ב, עמ' 151 הערה 20).

העתק של איגרת ששלח שמואל גאון בן חפני אל הקהילה בפאס. ראשית המאה ה-11, בכתב ידו של סהלאן בן אברהם. האיגרת מזכירה אירועים טרגיים שהתרחשו בפאס, ובהם הריגתם של בני הקהילה וחורבן בית הכנסת. הכותב שולח את תנחומיו העמוקים. ככל הנראה האיגרת נשלחה מבגדאד דרך פוסטאט, וסהלאן העתיק ממנה קטעים. (המידע מתוך גיל, מלכות ישמעאל, כרך 2, מס' 51).

רקטו: סופה של איגרת ונספח (פוסט-סקריפטום), המורה ליפת החזן ("אשר מינינו") לבוא לשער הישיבה, שכן איש אינו רשאי לומר קדיש עד שיגיע. ורסו: רישומים שונים בעברית ובערבית. כתב היד של הסופרים וזהותה של הסמכות העומדת מאחורי המסמך — קרוב לוודאי ראש היהודים בתקופה שבה נכתב המסמך — ניתנים ככל הנראה לזיהוי. (חלק מהמידע מבוסס על קטלוג CUDL.)

מכתב מאשתו של ח'לף בן הארון אל ראש הישיבה מצליח גאון (כיהן בין 1127–1139 לסה"נ), בבקשת עזרה כנגד בעלה האכזר. המכתב נכתב בידי חלפון בן מנשה (פעיל בשנים 1100–1138). לפי המידע מקטלוג CUDL, מעורבים בעניין אברהם החזן ואשתו של אבו אלמעאלי ח'לף בן הארון, המתארת בפנייתה את התעללות בעלה בה ומבקשת מן הגאון להידרש למצוקתה ולברר את עניינה.

מכתב קצר מאברהם בן נתן אב הישיבה ("ראש הישיבה הארץ-ישראלית") אל נמען בלתי מזוהה (המכונה רק "רבנו"). בערבית-יהודית. המכתב מאשר את קבלת משלוח גדול של גבינת "כיסי" יחד עם ההכשר (תעודת הכשרות) המתאים, שהובאו על ידי צדקה בן שמריה. לפי הערותיו של גויטיין, השולח שימש "באותה עת" כדיין הראשי היהודי של קהיר, והוא כותב אל עמיתיו בפוסטאט.

פנים: מכתב מהגאון הארץ ישראלי דניאל ב' עזריה לראש הקהילה הארץ ישראלית בפוסטאט, עלי ב' עמרם, בנושא 'מה שנאסף [מ]השוק' (כלומר תמורת השחיטה) מתחילת אלול ועד סוף כסלו. מוזכר צמח 'סופרא דילנא'. מסתיים בעלאמה שלו 'ישועה', ודניאל חותם: 'דניאל הנשיא ראש ישיבת גאון יעקב'. גב: ככל הנראה טיוטת דרשה, מצטטת ישעיהו כא:יב, כתב יד ודיו שונים.

מסמך משפטי בכתב ידו של יוסף ב"ר שמואל ב"ר סעדיה. נכתב בפוסטאט, ומתוארך לעשור הראשון של טבת ד'תתקנ"ג = דצמבר 1192, תחת סמכותו של הגאון שר שלום הלוי. [...] ב"ר יעקוב המכונה אלגרבי מצהיר כי הוא חייב סכום של 200 (או 200 ומשהו) דרהם לבושם אבו אלמעאלי ב"ר אבו אלחסן הלוי המכונה אבן אלדמיאטי. (חלק מן המידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין.)

שריד מפתיחת איגרת ששלח רב שרירא גאון אל אפרים בן צדוק בפוסטאט. נכתבה בסביבות שנת 980. באיגרת מוזכר עמרם בן משוי, דודו של הגאון (אחי אמו). האיגרת ממוענת לרופא באחד מבתי החולים בפוסטאט, אשר יעביר אותה לידי אפרים בן צדקה אלמעלם, הוא ככל הנראה אפרים בן צדוק מבני הקהילה בפוסטאט. המידע מבוסס על גיל, במלכות ישמעאל, כרך ב', מס' 26.

שני קטעים ממסמך משפטי. מקום הכתיבה: פוסטאט. בכתב ידו של חלפון בן מנשה הלוי (פעיל 1100–1138), ובו מוזכר מצליח גאון (כיהן 1127–1139), ומכאן שהמסמך נכתב בטווח השנים 1127–1138 לספירה. אדם כלשהו מקבל אזהרה פורמלית (התראה). הפרשה נוגעת לאבו אלפצ'איל צדקה. נראה שמצליח גאון הוא צד בעניין עצמו, ולא רק נזכר במסגרת נוסחת הרשות (רשות).

מכתב מאת רב דניאל בן עזריה אל אברהם בן יצחק הכהן אבן פֻראת, ככל הנראה ברמלה. התיארוך, לפי גיל, הוא בקירוב 1051 לסה"נ, בראשית כהונתו של דניאל כגאון. המכתב שופך אור על קשריהם של דניאל ואברהם עם פקידי שלטון מוסלמים, ובהם הקאא'ד אבו שֻג'אע וחֻסאם אלדולה. תוכן המכתב קשה להבנה, משום שדברים רבים נאמרים בו רק בלשון מעורפלת ורמוזה.

מכתב. בעברית. פנייה לעזרה, כנראה מאליהו הכהן, הגאון הארץ ישראלי, אל קהילת אלכסנדריה. הוא כולל תיאור של מצב קשה (לא ישתייר בירושלים מן הרבנים איש חס ושלום בשנה הבאה) ופונה במיוחד אל החסיד בדורו ז"ל(?) ורבנ(ו) מבורך חכם הישיבה... בני כג"ק מרנו ורבנו (?) סעדיה כג"ק מרנו ורבנו יהודה נגיד עם יו"י וכג"ק מרנו. (מידע מקטלוג ברודי)

מכתב מיוסף בן כֻּלַיְבּ ברמלה אל היומר לכס הגאונות (המכונה כאן ראש אלמתיבה) נתן בן אברהם, ככל הנראה בצור, מחודש מאי 1041. הכותב מדווח על המאבק בין תומכיו של נתן בן אברהם לבין תומכיו של רב שלמה בן יהודה, ועל השאלה אם יהודה החזן או אבן עלי, או שניהם, צריכים לקבל תקדימה (זכות קדימה). המידע מבוסס על כרטיסיית הערות של גויטיין.

שני חלקים: קטע מהעתק של פסק בית דין מבית דינו של רב האי גאון, וקטע ממכתב של רב האי גאון אל אלחנן בן שמריה. סביב שנת 1025. תוכנו של פסק בית הדין אינו ידוע. המכתב עוסק באדם שהתגייר ליהדות, ככל הנראה מן הנצרות, ומבקש שלא להחיל עליו את ההלכה היהודית בעניין אישי, ייתכן שהדבר קשור לירושה. (המידע מתוך גיל, מלכות, כרך 2, מס' 61.)

כתובה. שריד קטן מאמצע החלק העליון של המסמך. בכתב ידו של חלפון בן מנשה. מתוארך לשנת 1438 לשטרות, היא שנת 1126/27 לסה"נ, בתקופת סמכותו של מצליח גאון (ממש בראשית כהונתו). הכלה: ע'אליה בת מ[...], בתולה. תשלומי הנישואין: 5 + 20 = 25. בראש המסמך עיטור מהודר עם פרחי ליליה וברכות לגאון. (חלק מהמידע מבוסס על כרטיסייתו של גויטיין.)

מכתב מאיש לא מזוהה ברי"ף אל אדם חשוב בפוסטאט. תיארוך: 1112–כ-1126, שכן מזכיר את הנגיד משה בן מבורך. בערבית יהודית עם כמות גדולה של עברית מעורבת. השולח מתלונן בהרחבה על מצבו הירוד ב'גלות' זו ועל עוניו. מזכיר גם שלה בן משה הלוי. בגב ישנן נוסחאות של שורות פתיחה מחורזות של מכתבים המופנים לגדולים (לדוגמה, ראש ישיבת גאון יעקב).

מסמך משפטי. מקום: סמנוד. מתוארך: שנת 1445 לשטרות = 1133/34 לסה"נ, תחת סמכותו של הגאון מצליח. בין השמות הנזכרים: [...] הכהן הזריז בן יוסף הכהן. העדות עוסקת באישה ה"זועקת ומתפתלת מכאב (תסתע'ית' ותתצ'וור) מהכאות בעלה אותה ברגלו". בהמשך נכנסת לסיפור קבוצה של אלכסנדרונים. שאר המסמך חסר. ייתכן שמדובר בצירוף של שני קטעים נפרדים.

מכתב של אדם שזוהה על ידי ברקת כסהלאן בן אברהם אל סגן הישיבה (אהרן החזן). ניתן לקרוא כי 'כאשר המשיכה התלונה של אשת עלי בן בישר בן דרדאן/דורדאן, הצריך העניין מינוי נציג שיגיע אליה לחקור את עניינה מכיוון שהיא מוסתרת' (מידע מעבודת הדוקטורט של עודד זינגר, עמ' 44 הערה 86). באותו עמוד ובגב הדף ישנה גם אגרת בערבית - דורשת בדיקה.

מסמך משפטי הנוגע לשטר שחרור מחוב, מתאריך 1440 לשטרות (1129 לספה'נ), שנכתב בסמכות הגאון מצליח הכהן. מזכיר את אבו אל-מעאלי ב' יוסף (המוכר כאבן תמאר) ואת ישועה ב' חנניה. חתום על ידי חלפון ב' מנשה ונתן הכהן ב' שלמה. זהו דף 1r של פנקס בית דין בכתב ידו של חלפון ב' מנשה המורכב מארבעה עמודים ומכיל ארבע תיקים (ראה מסמכים קשורים).

מכתב ותשובה הלכתית ששלח רב שלמה בן יהודה לאדם לא מזוהה בפוסטאט (אולי אברהם הכהן בן יצחק). מתוארך: 19 בדצמבר 1029. (המידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין.) התאריך מתייחס למעשה למסמך הקודם (התשובה), והשנה אינה מצוינת במפורש אלא שוחזרה על ידי גיל. טווח תאריכים משוער של 1025–1051 נתמך על ידי שנות כהונתו של רב שלמה בן יהודה כגאון.

חוברת המכילה העתקים של שמונה איגרות מאת רב שרירא גאון ואיגרת אחת מאת רב האי גאון. מסוף המאה העשירית. האיגרת של רב האי גאון ממוענת לאחותו של יוסף בן חסן בן בונדאר, ככל הנראה מנהיג קהילה בצפון עיראק. כל האיגרות עוסקות בעיקר בענייני כספים, ובשבע הראשונות מוזכרים מקומות בתימן. (המידע מבוסס על גיל, מלכות, כרך ב, עמ' 83–84.)

הצהרה נגד נטיות קראיות, לפי כרטסת גויטיין. בעברית. כתב יד גדול ויפה במיוחד. שמו של השליט ששלח את ראשי הקהילה שאושרו על ידי הגאון מופיע בשורה 8 בצד ה-verso ומנוקד כאילו מדובר בשם זר. (גויטיין: "ספרד? כמעט בוודאי שלא. שכן בשורה 12 נראה שנאמר 'החרימוהו וקיללוהו ונידוהו בימי החג [של סוכות]'.") המידע מתבסס על כרטסת גויטיין.