רשימות וחשבונות מגניזת קהיר — עמוד 5

רשימת כבוד לאברהם הנגיד ולמשה הנגיד. ידוע לנו מעט על הנגידים המאוחרים ממשפחת הרמב"ם. נכדו דוד בן אברהם היה אב לבן בשם אברהם, שכיהן בעצמו כנגיד עד שנת 1300 לערך. לאברהם זה היו שלושה בנים: משה, עובדיה ויהושע, שכיהן כנגיד. חוקרים העלו את השאלה כיצד ייתכן שדווקא הצעיר שבאחים זכה לכהונת הנגידות, ולא אחד מאחיו הבכירים ממנו. מסמך זה מהווה אפוא ראיה חזקה לכך שגם משה שימש בתפקיד הנגיד. ראו גם מסמך נוסף שבו מוזכר מוסא אלנגיד.

רשימת מלאי מתאריך 8 בג'מאדא א'-ת'אני של חנות למכירת פירות וסוכר, החומרים להכנת ממתקים ביתיים "עבור אלה שביקשו ליהנות מן הפירות במצב אחר מזה הטבעי". הרשימה כוללת כמות גדולה של סוכר רגיל וכמות קטנה של סוכר-סלע (סוכר גבישי), 100 ליטראות (פאונדים) של אגוזי לוז וכמויות קטנות יותר של גרגרי רימון, סומק, פיסטוקים ושני סוגי צימוקים. כן נזכרים בה עלי בננה, ככל הנראה לצורכי עטיפה. גויטיין מביא תרגום מלא של המסמך בהערת שוליים.

חשבונות בלאדינו הנושאים תאריך בשורה הראשונה של הרקטו: ח' באלול ה'תקפ"ח, הוא 18 באוגוסט 1828. במסמך רשומות מפורטות רבות המלוות את החישובים המספריים, ואחת מהן ברקטו מאירה את מטרתם של החשבונות: "del libro de lo ke me deven la gente" — "מתוך הספר של מה שאנשים חייבים לי" (שורות 6–7 ברקטו). ביטוי זה חוזר ומופיע ברשומות נוספות הן ברקטו והן בוורסו, ומכאן עולה ההסתברות שרבים מהסכומים הנקובים מבטאים חובות שחייבים לבעל הפנקס.

רשימה ארוכה של גברים, כתובה בצורה לא-סדירה ומחוקה ברובה. במקרים רבים נוספו לצד השמות סכומים כמו 1/3 או 1/4 (דינרים) ו-5 קיראטים; במקרים אחרים אדם אמיד ערב לתשלום — כגון הבנקאי הבולט אבו אלעלא בן שעיא, המופיע כערב (טור II, בערך שורה 27). בכמה מקומות נוספו המילים "ירחמו אללה" ("ירחמהו האל"), שמשמען כי מס הגולגולת נדרש להיגבות עבור אנשים שנפטרו כשהם חייבים בו לאוצר המדינה. הצד השני של המסמך (verso) מהווה רשימה נפרדת.

חשבונות בכתב ערבי ובספרות יווניות/קופטיות, כתובים בכתב יד מסודר. התיארוך, על בסיס פליאוגרפי, הוא ככל הנראה סביב המאה ה-13. השורה העליונה נפתחת בשם אבו אלחסן, ולאחריו "אוול אלחסאב" (תחילת החשבון), [...], ו"צאע ע'זל" (מידה של חוטי טווייה). תחת שורה זו מופיעה כותרת נוספת: "חסאב אבו אלפרג'". מתחת מוזכרים צאע נוסף והשם מנצור. הקטע כולל גם רשימה קצרה של מסכתות תלמודיות, ובצד ההפוך — ניסיונות קולמוס ושורות של שירה עברית.

חשבונות מסחריים בכתב ערבי ובספרות יווניות/קופטיות. כוללים שמות, מצרכים(?) ומספרים שלעיתים קרובות מקדימה אותם המילה "וענדה" (ואצלו), הערוכים בשני טורים. מוזכר המכשיר הפיננסי חַוָאלַה. שלושה מהטורים חצויים בקווים אנכיים ארוכים, וחלק מהשמות מחוקים גם בקווים אופקיים. כל טור מייצג את חשבונותיו של הסוחר הזה עם סוחר אחר, למשל: מֻרַגַّא בן [...], טאהר היהודי, דאוּד, ומַעאני אלצַّיְרַפי (החלפן). (חלק מהמידע מבוסס על FGP.)

חשבונות בכתב ערבי לעסקת מכירה של כותנה. מתוארך ל-9 ברמדאן [..]90 לפי לוח ההיג'רה, כאשר שתי הספרות הראשונות של השנה הושמטו. בהתחשב באזכור של סמל המטבע ק (קורוש) לכל אורך המסמך, שהוטבע רק לאחר 1690 לספירה, השנה היא אפוא 1190 או 1290 להיג'רה. התאריך המוקדם מבין השניים, המקביל לאוקטובר 1776 לספירה, נראה סביר יותר על סמך הפלאוגרפיה, אם כי ייתכן שיש במסמך אזכור של מטבעות נוספים שיכולים לשלול את ייחוסו למאה השמונה-עשרה.

חשבונות מסחריים בערבית-יהודית, המזכירים סוחרים ידועים מהמאה האחת-עשרה כגון מוסא בן אבו אל-חיי, ומבשרים על הגעת הכותב למהדייה (חלק זה נראה כפתק המופנה לאדם אחר, שאליו צורפו החשבונות). מוזכרת גם אל-אנדלוס. בין הסחורות הנזכרות: פשתן, שעווה/נרות, ובגדים שונים ובהם שֻקות, פוטות ומלחפות. שמות נוספים המופיעים במסמך: יהודה אל-דמשקי, אבו אל-פרג', אבו אל-חסן, ואולי אזהר אל-כביר. (חלק מהמידע מבוסס על כרטיסייתו של גויטיין.)

רשימת שמות וסכומים. בצד ה-recto נזכרים שמואל אבן שנג'י ושמואל פאליג'י, ובצד ה-verso מוסא ג'לבי (צ'לבי) וישועה אלפנדרי. ייתכן שהקטע מצטרף לשני קטעים נוספים. שם המשפחה אבן שנג'י מופיע לעיתים קרובות בקטעים מן המאה החמש־עשרה והשש־עשרה, טווח זמן התואם את התיארוך הפליאוגרפי המשוער של הקטע. מכתב שנכתב על ידי שמואל אבן שנג'י (אולי אותו אדם המופיע ברשימה כאן) השתמר בקטע אחר. אלכסנדריה מוזכרת בשתיים מכותרות המשנה ב-recto.

מסמך או מסמכים בכתב ערבי על גב דף מתוך משנה תורה לרמב"ם. ישנם חשבונות מסוימים (مما بلغ في الشهر دينارين ونصف). כמו כן מופיעים שירים של אלמֻתַנַבִּי על רוח הקדים, שהועתקו בידי מישהו שלא היה מאוהדיו (lā raḍiya Allāh ʿanhu): الجزوا (الجزء) الاول من ديوان ابي الطيب المتنبي البصري(؟) لا رضي الله عنه من قوله في الصبا: أَبلى الهَوى أَسَفاً يَومَ النَوى بَدَني وَفَرَّقَ الهَجرُ بَينَ الجَفنِ وَالوَسَنِ. דרוש עיון נוסף.

רשימת תשלומים או חשבונות שכותרתה מתארת את המסמך כ"חסבת" או אולי "חסבה/حسبة" אם מנתקים את המילה ממבנה האִצ'אפה הערבי שלה. המונח עשוי להצביע על "קבלה" או פשוט על "סכום" כסף, המבוטא כאן ככל הנראה בספרות אלפא-נומריות. הכותרת מציינת שה"חסבה/حسبة" קשורה לאדם בשם "יוסף אבן סלם" (יוסף בן סָאלִם או סָלִים, ככל הנראה). מוזכרים תיבה (קומטריא) ואבני קרנליאן (עקיק/ʿaqīq). בצד השני (verso): אותיות (או סמלים?) בכתב לא מזוהה.

חשבון של הקודש: הכנסות משכר דירה, בערך 1040. שריד שנראה כשייך לאותו רישום שאליו משתייך גם הקטע T-S NS J264a, ואף הוא נכתב בידי יפת בן דוד בן שכניה. הקטע כולל חשבון חלקי של שכר הדירה שנגבה (ככל הנראה) עבור החודשים ד'ו אלקעדה וד'ו אלחג'ה, כלומר חסרים החשבונות של חמישה חודשים שבין T-S NS J264a לבין קטע זה. כמעט כל הדיירים המופיעים כאן זהים לאלה הנזכרים ב-T-S NS J264a. (המידע מבוסס על גיל, מסמכים, עמ' 184 מס' 16)

רשימת תשלומים שנערכו ביום חמישי. מלבד ההוצאות הרגילות עבור לחם, משכורות ותוספות, הפקיד שילם פעמיים 3/4 דירהם למלמד — שכר הלימוד השבועי עבור נער עני (או שני אחים) שהקהילה נשאה בהוצאות חינוכו. שכר לימוד נהג להשתלם בימי חמישי. בצד ורסו, שורות 1–3, רשומות תרומות, ככל הנראה כאלה שנתקבלו בבוקרו של אותו יום בבית הכנסת. בראש רשימת התורמים עומד אבן ג'לאל אל-מלכ, "הדר המלכות", פקיד ממשלתי. המסמך מתוארך לשנים 1200–1240.

דפים מתוך פנקס. הצד הראשון (recto) נראה ככתב ידו של הלל בן עלי, והצד השני (verso) נראה ככתב ידו של חלפון בן מנשה. רשימת שמות, ובהם רבים המוכרים כחברים בולטים בקהילת פוסטאט מסוף המאה ה-11. בין השמות: יעקב, אבו יעקוב, אבו אסחאק בן טיבאן, אבו כתיר בן צביאן, אבו אלאפראח ערוס (אברהם בן יוסף מאלכסנדריה), אבו מנצור בן איוב, אבו אלחסן, אבו אלפצ'ל, אבו אלסרור, אבו זכרי אבן אלחג'אזיה, אבו אלחסן בן סעדאן, ואבן אבו חג'ר.

חשבונות בית כנסת. תאריך משוער: המאה ה-18 או ה-19. ככל הנראה כותרת המסמך היא "סדר בלק" ולא "סדר כלה" כפי שצוין בקטלוג. רשימה של שמות ומספרים, כשחלקם משויכים לכיבודים בסדר התפילה בבית הכנסת (למשל: 9 — הפטרה — שלמה אשכנזי). שמות נוספים המופיעים ברשימה: אלשייח'; יוסף בן יוקר; אליהו קונדיוטי; שמואל(?) פוארטה. בצד ה-verso מופיעים חשבונות נוספים בערבית-יהודית, המפרטים בעיקר מצרכי מזון: שקדים, אגוזי לוז, מנגולד ופול.

רשימת חלוקה של 150 ליטראות לחם ל-39 בתי אב, בכתב יד זהה לזה של מסמך נוסף. המספר הגדול של בתי אב שקיבלו 3 כיכרות בלבד נובע ככל הנראה ממחסור כספי, שבעטיו לא ניתן היה לשמר את המנה הרגילה של 2 כיכרות לאדם. ההקצאות הנוספות המופיעות בצד ב' (זיאדה פי אל-עניים — "תוספת לעניים") היו ודאי מענה לתלונות ולמחאות. הסימן × המופיע אחרי המספרים בצד חלק מהשמות עשוי להיות שבר קופטי. המסמך מתוארך לשנים 1210–1225 על פי גויטיין.

recto: חשבונות מסחריים בערבית-יהודית. verso: רשימת תרומות עבור "ירושלמים" (תפריקת אלמקאדסה). מתוארך לחודש סיון בשנת 1553 למניין השטרות = מאי 1242. חג השבועות חל בחודש סיון. "רק שני תורמים נרשמו. ברור שהכותב הבין שגליון הנייר קטן מדי, ולקח לו דף נוסף. באותו עמוד, הפוך, מופיע העתק של קטע מן התלמוד הבבלי (יבמות לז ע"א), עם הערות קלות, העוסק באדם הנושא אלמנה או גרושה בתוך שלושה חודשים מאז התאלמנותה או גירושיה."

רשימה מקוטעת וגדולה ובה כ-70 שמות של גברים; ייתכן שמדובר באנשים שאינם מסוגלים לשלם את מס הגולגולת (ג'זיה). רבים מן האנשים מופיעים יחד עם אחיהם ובניהם, ואחד מהם נזכר יחד עם פועליו. בין השמות המופיעים ברשימה: מפצ'ל בן הלל, מפצ'ל אלנקוש, סעיד בן שמואל ובנו, מנצור בן הבה, מחאסן אלתבאך, בונצר אבן אלחוש, סוּלים בן יוסף, [..]ם בן סניט, יעקב אלמגרבי וסרור אלח'ראסאני. המידע מבוסס על קטלוג CUDL ועל כרטיסיית גויטיין.

שני קטעים של רשימת חלוקת צדקה בכתב ידו של חלפון בן מנשה (פעיל 1100-1138 לספירה). רבים מהרשומות מחוקים. רוב האנשים מקבלים פריטי לבוש. אחת המקבלות נקראת בצורה מעניינת 'אשת אבליס'. שמות נוספים כוללים אשת/משפחת הושענא; אבו אלח'יר אל-[...]בי, אבן חוביש, הבן הצעיר של החזן הירושלמי, האישה ממליג השוהה ב'דאר אלחבס(?)', אם סביע, אברהים אלמגרבי, תופיק, יתום אבן קטאאף, אם אלצביאן, בן אחות אלבשכאר(?), אשת [...] אלבצרי.

רשימת מקבלי ככרות לחם, דומה במהותה לרשימות מקבילות מאותה תקופה ובאותו כתב יד, החולקות עמה שמות ומספרים רבים. המסמך פגום ומחוק במידה ניכרת. הוא מהווה חלק מצידה השמאלי וחלק מהחלק התחתון של רשימה אחרת המוכרת מהאוסף. שני הקטעים יחד כוללים 42 שורות. עם זאת, כתב היד המקורי היה ארוך יותר, שכן ניכר חיתוך מספריים בשורה האחרונה. מתוארך לשנים 1020–1040. (המידע מבוסס על כרטיסיות גויטיין ועל ספרו "החברה הים-תיכונית".)

חשבונות בערבית-יהודית. מאוחרים, ככל הנראה מהמאה ה-16 או ה-17 על פי הפלאוגרפיה. החשבונות מפורטים ושמורים דיים, כך שייתכן שמופיעה בהם שנה לפי הלוח המוסלמי על הצד הקדמי או האחורי (באחת הרשומות מצוין החודש מֻחַרַّם). כמו כן ישנם מספר מקטעי טקסט בפסקאות. רשומה אחת בצד הקדמי מזכירה את בּוּלַאק, נמל הנילוס של קהיר. הכותרת הראשית בצד האחורי מזכירה את החנות של אדם בשם חַיִּים קַצִין/קַדִ'ין (קצין). דרוש עיון נוסף.

חשבונות בכתב יד סופרי מסודר על ביפוליום, שאופן קיפולו וגודלו מרמזים על קיומו של פנקס רחב יותר (שממנו שרד לפחות חיבור נוסף אחד). על פי הפלאוגרפיה, התיארוך הסביר הוא המאה ה-19 או סוף המאה ה-18. למעט הערה בודדת בערבית-יהודית בצד הרקטו, שייתכן כי קשורה לשאר המסמך, כלל המסמך כתוב בערבית והספרות הן ערביות-מזרחיות. רבות מהכותרות מאורגנות לפי ימות השבוע, וכוללות תחתן רשומות בודדות נוספות המסומנות בשמות של יחידים.

רשימת הוצאות של ההקדש משנים 1169–1170 לערך. דין וחשבון כספי שנכתב בכתב ידו של הדיין שמואל בן סעדיה הלוי, על שני צדדיו של דף מתוך פנקס, ובו אזכור של כמה בתים השייכים להקדש. רוב הסעיפים נוגעים לפעולות בנייה ושיפוץ, אך מופיעים גם סכומים שהוצאו על שמירת לילה ועל מתנות לפקידים מוסלמים. בית הכנסת של הבבליים הוא אחד הנהנים העיקריים מן ההוצאות המתועדות בחשבון זה. (המידע מבוסס על גיל, Documents, עמ' 309, מס' 72.)

רשימת תרומות שנאספו במהלך סעודת ברית מילה. בעל המילה, כלומר אביו של התינוק, תרם 1 (ככל הנראה דירהם אחד), וכך עשו גם מתרמים בודדים נוספים, אך רוב התורמים הסתפקו בסכום של חצי דירהם ואף רבע. רק החלק התחתון של הרשימה השתמר, ובו כשלושים וארבעה תורמים. מעל כמה מן השמות הועבר קו (אולי לציון אלו ששילמו בפועל את התחייבותם). מתוארך לראשית המאה השתים-עשרה. המידע מבוסס על גויטיין, חברה ים-תיכונית, כרך ב, נספח C 80.

רשימה של 43 נכבדים ותאריהם הרשמיים (אלקאב). תיארוך: אמצע המאה ה-12. לפי גויטיין, "הרשימה נרשמה בוודאות על ידי חזן, או לשימושו של חזן, אשר היה צריך להזכירם בכינוייהם הראויים בעת שתרומותיהם למגביות הציבוריות שובחו בתפילת הקהל. רבים מן הנכבדים הללו מוכרים ממקורות אחרים, דבר המאפשר להניח כי 1142 הוא התאריך המשוער של מסמך חשוב זה." הרשימה פורסמה על ידי נ' אלוני בכותרת "רשימת נכבדים ותאריהם במצרים במאה הי"ב".

רישומים של עסקאות חשבונאיות בלאדינו ובהם שמות רבים, ביניהם יוסף ויעקב; הסכומים נכתבים בספרות אלפביתיות עבריות. (המידע מקטלוג CUDL.) הדף מחולק לשלושה טורים, מימין לשמאל: פירוט העסקה, גובה הסכום הכספי, וסוג המטבע — שמופיע לכל אורך הרשימה כ"מאי", קיצור של המַדִין הכסוף. חלק מהרישומים פותחים בנוסחה "מאש אה ר׳ יוסף" (More to R. Yosef / "עוד לר׳ יוסף"), המלמדת על תשלומים יוצאים או הוצאות. צירוף של אלן אלבאום.

חשבונות בערבית-יהודית עם ספרות יווניות/קופטיות. התיארוך משוער לסוף המאה ה-12 או למאה ה-13. ברשימה מופיעים שמות של אנשים (ככל הנראה תורמים או משלמים): סיידנא, ולי אלדולה, יוסף חרירי, יוסף בן אבו נצר, חלפון הכהן, יוסף צאיג', [...] אלנקאד; אלכהן יעקוב; אלסעיד בן ניסן; אבו מנצור; אבן נאנו; אבן נעמאן, אבן מרדוך, אבן נפיע, מחפוט'; בו עמראן; פח'ר ג'באן; בו אלח'יר; אחיו של מישהו בו אלעז; בו אלעז שראבי; ואלמלמד.

חשבונות הכוללים שמות רבים ושונים לצד כמויות הרשומות בספרות יווניות/קופטיות, וייתכן שמדובר בחשבונות קהילתיים. ההערכה היא שהמסמך נכתב במאה ה-15 או ה-16, על סמך הפלאוגרפיה. לפחות שלוש רשומות בצד הרקטו מזכירות בנות לא-מזוהות של אנשי הקהילה. בחלק מהרשומות חוזרת המילה "קמיץ" (qamīṣ, חולצה), בדומה למסמך נוסף הקשור ככל הנראה לאותה סדרה ארכיונית. בצד הוורסו מוזכר אברהם בן פרג'אללה ח'זאן. המסמך דורש בחינה נוספת.

גנאלוגיה. תיארוך: המאה ה-11. רשימה גנאלוגית של ראשי הגלויות מזכאי בן עזריה ועד דוד ואדם. זכאי בן עזריה הוא אחיו של דניאל הידוע יותר, ראש ישיבת ארץ ישראל בין השנים 1051–1062. הרשימה נפתחת בכמעט ארבע שורות של תוארי כבוד המיוחסים לזכאי, ולאחריהן 13 שורות של ראשי גלויות ואבותיהם המקראיים. שמונה השורות האחרונות, הממלאות את שארית העמוד, מהוות הסבר בערבית-יהודית על חשיבות תיעוד השושלת הדוידית של ראשי הגלויות.

חשבונות ביהודית-ערבית הרושמים מגוון אנשים עם תארים עות'מאניים. בפינה הימנית העליונה של הרקטו כותרת החשבון קוראת 'דיוואן עאלי[?]' = אולי 'בית משפט המושל' בקהיר. הפניה נוספת למינהל הפרובינציאלי במצרים מופיעה באחד הערכים תחת הכותרת 'מיד הכאשף' (פקיד מוביל בתוך מינהל המס המקומי). ערכים אחרים כוללים שמות: (רקטו) מוראד צ'לבי, יוסף אגה צ'בושאן, איברהים אגה שוברה; (ורסו) אהרון יצ'חקאר, חיים שאמי, ורבים נוספים.

דין וחשבון על עבודות בנייה משנת 1240 לערך. עלה כפול שנתלש ממחברת, כתוב בכתב ערבי. המסמך מזכיר עבודות על כיפה ועל מרפסות (verandas), ולאחר מכן את התקנתו של צינור ושל קאעה (qa'a) שעיקר העבודה בה הוא על התקרה ועל מערכת הניקוז. בהמשך מוזכרת התקנת גרם מדרגות העשוי מעצי דקל וקיבועו בטיט עשוי גבס. כמו כן מוזכרים סוגים שונים של מסמרים בהקשר של התקנת דלתות הקאעה, ומפורטות עבודות ריצוף נרחבות. (המידע על פי גיל)

רשימת פסיקה ששרדה בחלקה העליון של שלושה דפים, ובה שמותיהם של תורמים. בראש הרשימה ניצב אבו אלמפצ'ל, המתחייב על שמינית דינר. שאר התורמים תרמו סכומים בדרהמים: תורם אחד נתן 3 דרהמים; שמונה תורמים נתנו 2 דרהמים כל אחד; שישה־עשר תורמים נתנו דרהם אחד כל אחד; ארבעה תורמים נתנו חצי דרהם כל אחד; ועוד שניים שסכום תרומתם לא השתמר. כפי שעולה מצורת החיתוך של הקטע ששרד, סביר להניח שמדובר בפחות ממחצית הרשימה המקורית.

רקטו: חשבונות של מוכר הספרים בערבית-יהודית, ובהם רשימת ספרים שנמכרו או שהיו בבעלות אלמנתו של בו סעד. ורסו: חשבונות בכתב ערבי (הממשיכים אל דף נוסף בפנקס), שבהם הוא מצהיר כי סיים את חשבונותיו עם "אבי המורה", וכי אף אחד מהם אינו חייב לשני דבר עד סוף חודש רביע אלאוול, להוציא הספרים המפורטים בהמשך. לאחר מכן באה רשימת ספרים, שרובם נושאים שמות בעברית הכתובים באותיות ערביות. ראו גם את התיאור של הפנקס בשלמותו.

ביפוליו הכולל רשימת מצאי של ספרים בערבית-יהודית (3 עמודים) ודף של חשבונות עבור מזונות וחומרי מרקחת רפואיים בכתב ערבי (עמוד אחד). רשימת הספרים פורסמה במהדורה על ידי אלוני ושותפיו. הרשימה כוללת 57 ספרים המופיעים ככל הנראה בסדר אקראי. מספר כותרים מסומנים בקו עליון, אולי כסימן לכך שנמכרו. תיארוך: לא לפני המאה ה-12, שכן המחבר המאוחר ביותר הנזכר ברשימה הוא רבי יהודה הלוי (נפטר 1141). (המידע מבוסס על אלוני.)

רשימת הזכרה (אזכרה), הכוללת את "הבחור יעקב שנהרג על ייחוד השם". בצד ה-verso מופיעה רשימת הזכרה של "בני אלמשנקץ", המוכרים מרשימות נוספות מן המאה ה-13 — שלוש רשימות מקבילות שכולן מתוארכות לעשורים הראשונים של אותה מאה. נכס "הידוע בשם אבן אלמשנקץ" מוזכר בשטר משפטי בערבית משנת 1209. אברהם בן שלמה בן סעדיה "הידוע כאבן אלמשנקץ" הוא החתן בכתובה משנת 1292. רשימת ההזכרה הנוכחית נפתחת בסעדיה ובניו, וביניהם שלמה.

רשימה של עשרה תורמים, בראשם אלרצ'וי (ראו תעודה אחרת באותו אוסף), אחריו אלשאער (המשורר, המוכר ממקורות נוספים מתחילת המאה השלוש-עשרה), ובהמשך שמות נוספים המוכרים אף הם מאותה תקופה. כל התורמים פרט לאחרון תרמו 1, היינו כד אחד (של יין), כפי שמתברר מן התרומה האחרונה ברשימה שהיתה "חצי כד". יין נדרש בטקס הפסח הביתי "אפילו מן העני", וכאן הוא מסופק בעין לאלה שלא היה ברשותם מלאי מספיק. (המידע מבוסס על גויטיין)

חשבונות בלאדינו ובספרות ערביות מערביות. אחת הרשומות ברקטו נושאת את התאריך ח' בטבת [ה'ת]צ"ב, הוא 6 בינואר 1732. ברקטו מוזכר אדם בשם משה חסון, שאת עקבותיו ניתן לאתר דרך הקטעים המצורפים לקטע זה, ובשורה השלישית מלמטה (לפי הסריקה) מופיע שם נוסף — מרטין טרסלה[?]. שם משפחה זה מופיע גם בשורה 2 של הרקטו, כחלק מרשומה אחרת שבה נעשה שימוש במטבעות פונדוקלי. אותו פורמט של רישום חשבונות נמשך גם בצד הוורסו של הקטע.

רשימה בערבית-יהודית הקשורה ל"ארגז" הקהילתי של הספרדים, מתוארכת לאדר א' [55]93, היינו מרץ 1833. הסכומים הכספיים רשומים בספרות ערביות-מזרחיות הפרושות על פני שני טורים: האחד מסומן ב"ق" עבור גרוש כסף (kuruş), והשני מציין מטבע כסף נוסף בכינוי הכללי "פצה". פורמט הרשימה חוזר גם בצד ה-verso, אך שם מילת מפתח בכותרת היא "מקבוץ", המעידה על תשלומים נכנסים — סכומים שהתקבלו או נגבו. ב-verso מוזכר השם יעקב פורטוס.

חשבונות של אישה בשם אֻם אבו אלרצ׳א. לחודש ניסן של שנת "143". כפי הנראה הכוונה היא 4800 + 143 = 4943 לבריאת העולם, כלומר 1183 לסה"נ. (האפשרות החלופית היא 5143 לבה"ע = 1383 לסה"נ.) בין המקורבות לה נמנות נשים מוסלמיות רבות ולפחות אישה נוצרייה אחת, אשר עובדות ככל הנראה אצל יהודי: סת עִז; פח'רייה; קצ׳יב; אשת אלאסעד; עאישה; אם ג׳שם; זינב; ח'אתון; מירה; הנוצרייה (אלנצרניה); נסב; אלעסאליה(?); פאטמה; הִנדה.

רשימת תורמים לצדקה, כתובה באותיות גדולות, ככל הנראה מיועדת לתצוגה. בצד אחד שישה אנשים תחת הכותרת "יום ראשון" ועשרה נוספים תחת הכותרת "יום רביעי". בצד השני רשימות בכתבי יד שונים: "יום שני" (עשרה אנשים), "יום חמישי" (שנים-עשר), ו"יום שלישי" (אחד-עשר). נראה שמדובר בשמות הגבאים שאספו את נדבות השבוע. רק אדם אחד, יעקב בוחן המטבעות (אַסַּאי הכספים), שירת פעמיים. מתוארך לתקופתו של דוד ב"ר אברהם ב"ר הרמב"ם.

רשימת שמות, מסודרים פחות או יותר לפי סדר אלפביתי. אין זה ברור לאיזו מטרה נערכה הרשימה (אולי מפקד קהילתי?). תיארוך: המאה ה-11. בין השמות הנזכרים: והבּאן בן אסחאק עכּאוי; והבּאן בן שבּאת; וחיש בן עלון אלחמّאל (הסבּל); והב בן אבראהים אלמוצלי; והב בן ח'לף אלצורי; והבּאן בן אלדראקן(?). כן מופיעות מספר רישומות נוספות שייתכן שמייצגות סכומי כסף. אותו סופר ומקצת מן השמות מופיעים גם במסמך מקביל (PGPID 4062).

חשבון של סחורות ששלח רבי נהוראי בן נסים לאבו אסחאק ברהון בן אסחאק התאהרתי. מתוארך לשנת (ד'תת)ו לבריאת העולם (1045-1046 לסה"נ). המסמך פותח בחשבון יתרת הסחורה שנותרה מהשנה הקודמת, ולאחר מכן מסכם את פעילותו העסקית של נהוראי ואת המשלוחים ששלח לאבו אסחאק בשנתיים האחרונות, ובהם פריטים כגון פנינים, חרוזים, בגדים ובדים. נראה כי נהוראי היה שותף של התאהרתי במקביל לפעילותו העסקית העצמאית. המידע מבוסס על גיל.

ביפוליום מתוך פנקס חשבונות, בערבית-יהודית. התיעוד מתוארך למאה ה-11 או ה-12. המסמך מזכיר בעיקר שותפים עסקיים מוסלמים, ובהם אבו חפץ עומר בן מוחמד ו(אולי אחיו) אבו אל-קאסם; אבן אבו שאכר; אבו בכר בן בדיס; ועבדאללה בן זירי. הסכומים המופיעים גדולים: 300 דינרים, 150 דינרים, 25 דינרים. כמו כן נזכרים אבו יעקוב וכמויות שונות של בדי מקטע. המידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין. ייתכן שכתב היד הוא של אבו זכרי הכהן.

רשימה בערבית-יהודית המכילה כמה רשומות נפרדות. ההקשר אינו ברור, כנראה קשור לירושה. הרשומה הראשונה מזכירה עבדאללה והביטוי 'מדאהב בית גדידה'. הבאה מזכירה אבו סעיד ח׳לף בן [...]. הבאה רשימת ספרים השייכים לחזן מסוים: 'אגזא ערביה וגזו מגלד חזאנה וכראריס פירוש וה כראריס וגזוין לטאף חזאנה'. רשומה בזווית 180 מעלות מזכירה פאטמה בת עראביה(?) ושפחתה שעף. שימוש חוזר משני הצדדים לניסיונות עט בעברית ובכתב ערבי.

רשימת תרומות ל"ארגז" הקהילתי של עדת הספרדים. מתוארכת לשנת [ה']תקצ"ב, היא 1831/32 לספירה. בין השמות המופיעים ברשימה: אסתר בת מח'לוף, [אלי]הו תלקי, יעקב מנשה המכונה קטאוי, אליהו לוי גורנג'לי[?], בנימין כוריאל, יוסף דאסא, ח'ליפה פינטו, שלמה מורחיים, ישראל אבו-דרהם, יוסף אלבינדא, סולטאנה בת יצחק קור..ביאל, דיאמנטה (Diamante) אשת חיים פסח, בתו הקטנה של חביב סופריאל, ובנותיו הקטנות של פויתא[?] (פויתא).

דו"ח חשבונות של הקהילה על הכנסות משכר דירה של בתים, מתוארך לסביבות שנת 1250. המסמך מכיל, מסודרות בשני טורים, מספר רישומים שוטפים של הכנסות והוצאות. בכתיבה משולבים אותיות עבריות וספרות קופטיות. בנוסף, בשני צידי הדף מופיעים שרבוטים שונים, ובעיקר שמות של חודשים עבריים, שנכתבו ביד אחרת. שרבוטים אלו אינם קשורים למסמך עצמו, וייתכן שמדובר בתרגילי כתיבה. (המידע מבוסס על גיל, Documents, עמ' 476 מס' 143).

חשבון של הקודש: הוצאות בנייה, בערך 1040. שריד פגום מאוד של חשבון שנכתב בידי יפת בן דוד בן שכניה. נזכרת עבודה שנעשתה בדאר אלברקי, וכן תשלומים שונים עבור מים, לבנים, טיט, סיד, עמודים וגבס; כן מתועדים תיקונים של דלתות וחלונות. שואבי המים, הבנאים, החופרים והעוזרים מקבלים שכר עבור תקופות עבודה שונות, במהלך כמה שבועות. שמות החודשים שבט ואדר השתמרו בטקסט. (המידע מבוסס על גיל, Documents, עמ' 191 מס' 21)

ורסו: רשימה ארוכה של שמות, בכתב יד שונה מהרקטו, ביניהם אבו אל-פרג' ישועה בן יוסף, עלי בן שמריה; שמריה וצדקה בני צדוק; הכוהנים בני חפאץ; אבו אל-חסן אבן עאדי; אל-סגולת, יהודה, מנחם, ח'לף אל-וכיל אל-נג'אר(?); בני אל-נאמן; בני אל-וזאן; החבר אבן אל-סֻלַמי ובנו; אבו אל-פד'ל אבן אל-חֻנַיְח'(?); יפת בן טוביה; שלמה בן ארח; אבן אסד(?); מבשר; בני הצבע (אל-צבאג'); אבו אל-מנא(?) בן מנוחה; שלמה; פרגון; ישועה.

אשכול גדול של 14 דיפתיכונים עם חשבונות ורשימות בלדינו. הדפים עשויים כולם להיות חלק מאותו פנקס בהתחשב בסימני התפירה המופיעים בגבי הפנימיים. המאה ה-15 ואילך על-פי הפליאוגרפיה. שמות רבים מופיעים לאורך: (3v) משה מגורו, (5v) ראובן גדליה, ___ אסמרלדה (אך ערך זה עשוי להתייחס לאבן-חן ולא לשם משפחה), שלמה קראבילה. 13r מזכיר את חג פורים וסכומי פרחים (דוקטים ונציאניים או מטבע זהב דומה). דורש בחינה נוספת.

שלוש עמודות פגומות מאוד, ככל הנראה בכתב ידו של הסופר של App. C 1, 2, ובהן כשישים שמות של גברים מקבלי צדקה. ארבעת הראשונים מתוארים בתואר "זקן" (אלדר); בין השאר: 4 סוחרי שמן זית (זיאת), 2 צבעים, 2 אורזי סחורה, טבח, קברן, ו"ע'לאם" — משרת או עובד של האחים התסתרים (הבכירים) — כולם בעלי מקצועות נחותים. הרשימה, שאינה כוללת מספרים, נערכה בהקשר לתשלום מס הגולגולת (לפי גויטיין). מתוארך לשנים 1040–1080.

קטע מתוך פנקס חשבונות פרטי שנכתב בידי נהראי בן נסים, משנת 1049. הקטע כולל פרטים על עסקות במרגליות וחרוזים. לכאורה נראה כי המסמך הוא טיוטה של החשבון שנהראי שלח לברהון בן יצחק אלתאהרתי, אך הנחה זו אינה נכונה משום שאותו חשבון נכתב כמה שנים לפני המסמך שלפנינו. ברשימה מפורטים גם פרטים על רכישת פשתן במונימון ועל משלוחו לרשיד, ומשם ככל הנראה לאלכסנדריה. (המידע על פי גיל, ארץ ישראל, כרך 2, מס' 275).

רקטו: פירוש בעיקרו דקדוקי לרות ג׳:15–ד׳:8. בקולופון שבסוף הטקסט מכונה החיבור "אלפאט׳ מגלת רות", ושם הסופר נמסר כאהרן בן עלי הכהן. ורסו: הפסקה הראשונה נראית כרשימת ספרים בערבית-יהודית, ובה מוזכרים ספר במדבר, קונטרס ובו טקסט פרשת השבוע מצורע (ויקרא י״ד:1–ט״ו:33), וכן סעדיה. הפסקה השנייה כתובה בכתב ערבי. הקולופון כתוב בכתב מרובע גדול. הרקטו והוורסו נכתבו בשתי ידיים שונות, והוורסו קריא בקושי רב.

טיוטת חשבון של הקדש, כתובה באותיות ערביות ככל הנראה בידי יפת בן דוד בן שכניה על גב המסמך, ככל הנראה לאחר שהפנים היה מוצג בבית הכנסת במשך חודשים אחדים. הפרנס רושם את סך ההכנסות השנתיות, בזהב ובוואריק (מזומן/כסף). ההכנסה בזהב הייתה נמוכה מהצפוי, ואילו זו שבוואריק הייתה גבוהה מהצפוי. מצוינים גם מספר פריטי הכנסה נוספים וחובות. החשבון הסתיים ב-30 באוגוסט 1041. לצד הפנים של המסמך, ראו PGPID 517.

רשימת אנשים המקבלים תמיכה קבועה מן הקהילה, ובראשה "סיידנא אלנשיא" — ככל הנראה ראש היהודים דוד בן דניאל (בערך 1090). בחלקו התחתון של המסמך מופיע מכתב המלצה על אדם המתואר כ"מנקטע" (munqati'), כלומר רתוק לביתו (כנראה מחמת מחלה) ואינו מסוגל לעבוד. כותב המכתב פונה אל חזן שהיה ממונה גם על שירותי הרווחה של הקהילה ומבקש ממנו לדאוג לאיש. כתב היד של המכתב זהה לזה של הרשימה. (המידע מבוסס על גויטיין.)

רשימה של אנשים שקיבלו 5 או 10 (דרהמים) או יריעת לבד, עם תוספת בסופה החתומה בידי יצחק בן שמואל (הספרדי, מסמכים חתומים בידו מתוארכים 1095–1127), ישועה בן יכין (חתם על שטר בשנת 1099), עולה הלוי בן יוסף, והסופר הלל בן עלי (1066–1108). הרשימה אינה שלמה. הסכום הכולל של 580 דרהמים המופיע לפני ההערה וחתימת הדיינים אינו ניתן לקישור לפריטים הבודדים שברשימה. לפי גויטיין, המסמך מתוארך לשנים 1100–1140.

טבלה בכתב ערבי, בעיקר שמות יחד עם מספרים. אולי רשימת אנשים הנמוגים למס גולגולת, שכן חלקם מסומנים כ'חדש' (טארי). אך יכול גם להיות קשור לצדקה. השמות כוללים: [...] אלרמלי; מוסא בן יעקב אלארבילי; סאלם בן מבארך; מוהוב בן אלמעלם(?) אלעכאוי; מוהוב בן יוסף דמשקי; יוסף בן היבה אלמעלם; לאוי בן שמואל; מוהוב בן ח'לף; [...] אלמקדסי; [...] אלקלחאוי; הארון בן מוסא אלעג'מי (הפרסי). יש גם ניסויי עט בעברית.

חשבונות בערבית-יהודית בכתב יד מאוחר מהמאות ה-16 עד ה-19, ובהם רישומים המסומנים לפי "מצרוף / הוצאות" של אנשים פרטיים, כגון מעלם מחמד (שורה 1v). בצד הרקטו מופיעות כמויות של מטבעות עות'מאניים מסוג ג'דיד (cedid), וכן מצרכים שונים ובהם שעווה וביצים. כמו כן מוזכר "מחתסב / מחטסב" — פקיד הממונה על הפיקוח על השווקים באימפריה העות'מאנית, תפקיד שחשיבותו מתועדת היטב גם במחקר על הכלכלה של ימי הביניים.

חשבון של הקודש מסביבות שנת 1234. מדובר בדף כפול מתוך פנקס, ובו ארבעה טורים של רשומות. נכללים בו הן הכנסות משכר דירה והן הוצאות על בנייה. בין הדיירים המופיעים ברשימה ישנם מוסלמים ונוצרים. המסמך אופייני לרישום ראשוני של הכנסות והוצאות לצורך עיון פרטי. פרטים בנוגע להכנסות משכירות של דירות מעורבים יחד עם חשבונות של לבנים וסלים לצורכי בנייה. מוזכר בו מלכודת רוח (באד'נג'). (המידע מבוסס על גיל)

רשימות בערבית-יהודית המיוחסות לאנשים בשמותיהם — משה קניני וסעד קניני בצד הפנים (recto), וניסים אלחאמי בצד האחור (verso). על פי הפלאוגרפיה ובהתבסס על שם המשפחה של האחרון, ניתן לתארך את הקטע למאות ה-18 או ה-19. מתחת לכל שם מופיעים פריטים שלצדם מספרים, ובהם "דוכאן" (חנות), "סופר" ו"מסעי" (נושא מכתבים). אופי הפריטים מרמז כי המספרים הנקובים מייצגים ככל הנראה עלויות כספיות הקשורות לכל אחד מהם.

רשימות של חישובים מספריים הקשורים ליחידים מסוימים, ובהם יחזקאל חפץ ושמואל אזולאי. הראשון היה סופר שהפיק מסמכים משפטיים רבים בקהיר בסוף המאה השמונה־עשרה ובראשית המאה התשע־עשרה (גם הפלאוגרפיה תואמת לאומדן תיארוך זה). תוכן הרשימות אינו ברור לחלוטין, שכן לעתים הן מציינות את פרשות השבוע במחזור הליטורגי, אך לצדן נסמכות גם על מונחים אחרים שאינם קשורים לכך. תיארוך: המאה השמונה־עשרה או התשע־עשרה.

חשבון של הקודש: הוצאות בנייה, ככל הנראה משנת 1044 לסה"נ. שריד של דף שנכתב בידי יפת בן דוד בן שכניה, קרוע בשוליו העליונים והימניים. נזכרים בו חומרים לעבודות נגרות, ובהם עצי שיטה וסיסבניה, מסמרים, מנעולים ודלתות. הענבים שנקנו בסכום של דינר אחד נועדו ככל הנראה לבית הכנסת, ושם כנראה הוכנו ליין לשימוש בתפילות, ואוחסנו בכדים. חודש אוגוסט, שבו התרחשה פעילות זו, היה חודש הבציר במצרים. (לפי גיל)

שני עמודים מתוך חשבון נרחב שנערך עבור שותף, המחולק למספר חלקים. החשבון מזכיר עסקאות מכירה של פשתן, לכה, אבנים יקרות, אמוניה (נשאדר), בגדים ונעליים. נזכרים בו אנשים שונים שיש להעביר אליהם תשלומי חובות, ובהם אבן אלמג'אני, הסוחר הקירואני הבולט. בראש חלק C מוזכרת השנה 49 — היא שנת 449 להג'רה (1057 לספירה). המידע מבוסס על גויטיין (Mediterranean Society, I, 373–4) וגיל (Kingdom, vol. 4, 701).

חשבונות בכתב ערבי. ייתכן שמדובר בחשבונותיו של סוחר, המפרטים סכומי כסף שהתקבלו תמורת סחורות שונות: שומשום (5 דינרים); "החיטה של דמיאט" (5 + 1/4 + 1/6 דינרים ו-52 דירהמים); ופול (180 דירהמים). בראש העמוד מופיעה גם הוצאה הקשורה לבית בד (מעצרה — miʿṣara). בצדו השני של הדף, סמוך לתחתית, נזכר סכום של 300 דינרים. אפשר שאין מדובר בחשבונותיו של סוחר פרטי אלא במסמך מטעם השלטון. נדרשת בחינה נוספת.

רשימת שמות וסכומי כסף בקירוש כסף לצידם. בראש עמודות הרשימה מופיעה השנה בכותרת, אך היא בקושי קריאה — ייתכן שמדובר ב־ה]תקנב], דהיינו 1791/1792 לספירה. אף שהשנה אינה ברורה, השימוש בקירוש כסף, המסומן באות "ق" בראש עמודות המספרים, מסייע לתארך את המסמך לזמן שאינו מוקדם מ־1703 לספירה — השנה שבה החלה מטבע זה להופיע בתפוצה רחבה. בין השמות הראשונים המופיעים ברשימה ניתן למצוא את מנצור, אחמד ומחמד.

רשימה בערבית-יהודית של סכומי כסף וחישובים הקשורים ל"ארגז" הקהילתי של המוסתערבים בסוף ניסן ה'ת"ק (מרץ–אפריל 1830). הסכומים הכספיים רשומים בשני טורים: האחד ב"פצה" (כסף) והשני תחת הקיצור "גה" שמשמעותו אינה ברורה. מופיעים שמותיהם של רבים מבני הקהילה, ובהם: אפרים חכים, שמואל מזרחי, יעקב יעבץ צרף, חיים חזק, יוסף מנצורי, ועוד רבים אחרים. בצד ב' מופיעה רשימה נוספת הערוכה במבנה דומה לזה שבצד א'.

חשבונות בערבית-יהודית מסוף המאה ה-16 או תחילת המאה ה-17. הטקסט מזכיר שמות רבים, ובהם (בצד הפנים) מוחמד ג'לבי (צ'לבי) וח' פראנסס, ובצד הגב ר' מאיר גביזון. סביר להניח שמדובר ברב הקהילתי הידוע שפעל במאות ה-16–ה-17, שאת שנת לידתו מעריך אליאב שוחטמן בין 1545 ל-1555 לסה"נ במבוא לשו"ת ר' גביזון. אף שר' גביזון נולד לפליטים ספרדים בצפת, את עיקר פעילותו עשה בקהיר. ייתכן שמדובר בצירוף עם קטע נוסף.

ביפוליום מתוך פנקס חשבונות עסקיים, בכתב ערבי. תיארוך: מצוינות מספר שנים, אך קריאתן קשה; ייתכן שמדובר בשנים 493–495 להג'רה, כלומר 1099–1102 לספירה. הרישומים מופרדים זה מזה בקווים אופקיים, וחלק מהביטויים נמחקו בקולמוס עבה. מובאים פרטים רבים על עסקאות ושמותיהם של סוחרים נוספים (לדוגמה, אלשיח' מנצור ואבראהים בן [...] אלמע'רבי). אחד המוצרים הנזכרים הוא הלילג' (myrobalan). ראוי לבחינה נוספת.

רשימת חישובי חשבונות בערבית-יהודית הרשומה בצד ה-verso לפי חודשי הלוח ההיג'רי. על פי הפלאוגרפיה ניתן לתארך את הקטע למאה ה-18 או ה-19. ייעודה של הרשימה מתברר ממילות הפתיחה של הכותרת בצד ה-verso: "עלם חיסאב" (כלומר, הודעה על חישוב של), המקושרות לאדם בשם "א׳׳ב באשה" — ככל הנראה אברהם באשה. אחת העמודות שמתחת לכותרת נושאת את התווית "רשיד", שאולי מתייחסת לעיר הנמל רשיד (Rashidī) שבצפון מצרים.

קטע מתוך רשימת מקבלי לחם, ובה שניים-עשר מתוך עשרים ושניים מקבלים שני כיכרות כל אחד. מתוארך לערך לשנת 1107 לפי גויטיין. בשמורה זו ארבעה קטעים נפרדים: בפינה הימנית העליונה — טקסט ספרותי בכתב מרובע העוסק בענייני ירושה. בפינה השמאלית העליונה — טקסט דהוי, ככל הנראה חלק מפיוט. בפינה הימנית התחתונה — רשימת שמות וסכומים, ככל הנראה חלוקת לחם לצדקה. בפינה השמאלית התחתונה — טקסט דהוי שקשה לקראו.

חשבון או רשימת שמות בצירוף מספרים. ככל הנראה מהמאה ה-14 או מאוחר יותר (בין היתר משום ש"בן" נכתב באמצעות נון סופית). בין השמות המופיעים ברשימה: סעיד; מנצור; יהודה; סעדאללה; דאוּד; חנניה; סדיד; עזיז; כרים; שוויח'; רצי; מסעוד; זכי כהן; סומך; מנחם; קמּאטין (מוכרי מטפחות? בעל מקצוע זה מופיע גם במסמך אחר); צירפי (חלפן); ריפי; מהד'ב; דמּוּהי; נחאס (נחושתי); טויל; יהודה בן מנחם בן שמס; ויצחק.

ביפוליו. שניים מהדפים מכילים צידוק הדין בעברית (פיוט הלוויה) על מות ילד. שני הדפים האחרים מכילים חשבונות בכתב ערבי ובספרות יווניות/קופטיות. מזכיר: אל-מועלם קאסם; [...] ו'אל-שריפה' אשתו; הארון אל-צירפי; סולימאן אל-צבאג'; אבו נצר; אבו אסחאק אל-צבאג'; אבו נצר אל-נקלי; אבו אל-עז; אברהים; היבה ואביו. הצד ההפוך מכיל רשימת סחורות עם כמויות, אולי מרשם רפואי. תיארוך: כ-1150–1250, אך זהו ניחוש.

רשימת שמות וסכומי כסף לתשלום במַדִין ובקוּרוּשׁ כסף (האחרון מצוין באות "ق" המופיעה מדי פעם בעמודת המספרים השמאלית). על פי הפלאוגרפיה ניתן לתארך את הקטע למאה ה-18 או ה-19. ברשימה מופיעות מספר אלמנות, אך האות נ הושמטה באופן שיטתי מן המילה העברית הרגילה "אלמנה": כך למשל אלמנת חזק נכתבת "אלמת חזק", אלמנת מולכו נכתבת "אלמת מולכו", אלמנת אב[רהם] נכתבת "אלמגכר", וכן אלמנת שחאתה אלכהן, ועוד.

בצד ה־verso: רשימת תורמים של חיטה. התיארוך הוא ראשית המאה ה־13, לפי כהן. גויטיין שיער שהחיטה נתרמה בהקשר של מנהגי אבלות, שכן צד ה־recto מכיל מכתב תנחומים. אירדבּ אחד שווה לשישה ויבּות, וויבּה אחת מכילה כחמישה־עשר ליטרים או כארבעה גלונים. משק בית ממוצע ממעמד הביניים, שבו שני ההורים נוכחים, נזקק ל־12 אירדבּים של חיטה בשנה, או אירדבּ אחד לחודש. (המידע מבוסס על כהן ועל כרטיסיית גויטיין.)

ביפוליו צר של חשבונות ורשומות מסקרנות בכתב ערבי, עם ערבית-יהודית מעורבת. תיארוך: ככל הנראה תקופת האיובים או תחילת התקופה הממלוכית. מזכיר אשראיים וחיובים שונים, לפחות אדם אחד מדמנהור, ולפחות שתי רשומות המתייחסות לממשלה. אחת, בערבית-יהודית, מתייחסת ל'אל-אמואל אל-דיוואניה בי-ל-דיאר [אל-מצריה, ככל הנראה].' אחרת מתייחסת ל'עאמל אל-[..]אר אל-סֻלְטָאנִי בי-ל-דיאר אל-מצריה'. נדרש בדיקה נוספת.

חשבון ארוך בערבית-יהודית, ובו רשימת אנשים שלהם נמכר זפת (זִפְת). בראש הרשימה ניצב מצביא צבאי (אלקאאד אבו תמים), אחריו בא בא-כוחו של אמיר (יוחנס וכיל אלאמיר), ולאחריו מזכיר ממשלתי (אבו אלעלא אלכאתב). בהמשך הרשימה מופיע גם חייל (אלג'נדי). ככל הנראה כל הקונים רכשו את הסחורה באשראי. החשבון מסתיים בהערה על הכמות שנותרה בידי המתווך (הסרסור). חלק מן המידע מבוסס על כרטיס המפתח של גויטיין.

חשבונות בערבית-יהודית (ובחלקם בעברית). המסמך עשיר בשמות של אנשים, מקומות וסחורות. נזכרים בו ר' שמעון, בגדים והדיוואן; ברכות וחברון; הסמסאר (המתווך, סִמְסָארָה); פשתן; ציפורן; שיבולת נרד (סֻנְבֻּל); דם תנין (קָאטִר); כוחל, אגוזי מלך, עצי הסקה, ריבס, עץ אלוואי, אלמוגים, חַטְמִית ומשי; סכומים המסומנים כ"סחורת דמשק"; מֻחַלַּב/מַחְלַב; פיסטוקים; נוצרי אחד; אסחאק; ישועה; סלאמה; ונאבלוס.

רשימת שמות לצד סכומי כסף. בכתב ידו של חלפון בן מנשה (בערך 1100–1138). ייתכן שמדובר ברשימת תורמים או ברשימת חלוקה של חיטה. בין השמות המופיעים: זין בן ק[...]; אבו אל-חסן עלאן; אבו אל-פצ'ל בן אל-קמחה; אבו אל-מנא אבן קשקוש (המופיע גם במסמך נוסף). הערה: המסמך הועבר ממקומו ובמשך תקופה מסוימת לא היה ידוע מיקומו המדויק. עודד צינגר זיהה ב-2025 כי המסמך תואם לתעתיק של מארק כהן עבור "77.?".

חשבון הוצאות של משק בית. כתוב בערבית-יהודית, בכתב ערבי, ובספרות יווניות/קופטיות. בין הפריטים הנזכרים: בשר, ירקות ותוצרת חקלאית (קולקסיה, שמן שומשום, כוסברה, פלפל, תמרים, חומוס, הִיֵרָה [תרופה משלשלת], צנון), וכן הוצאות עבור בית מרחץ, הלבנת בגדים אצל הקצאר (הכובס), ואפיית לחם. בין השמות המוזכרים בתעודה: אלערִיף, פֻצַ'יל, אבו אלעלאא, ומֻפצַ'ל. (חלק מן המידע לקוח מכרטיסיית גויטיין).

ורסו: חשבונות בכתב יד מוקדם-מודרני. מהמאה ה-16 ואילך בהתבסס על הפליאוגרפיה. המטבע המוזכר הוא פיד'ה (כנראה מדין עות'מאני) ואולי 'כלב' כהפניה למטבע בינלאומי כלשהו - אולי תאלרי הארי ההולנדיים, שנקראו גם מטבעות 'כלב' ביהודית-ערבית כי הציורים הפיגורטיביים של אריות דמו לכלבים. רקטו: רשימות של מספרים יווניים בכתב עברי תחת הכותרת 'האדה אלעדד בלשאן אלגרייגו' ('אלו הם מספרי השפה היוונית').

חשבונות ותחשיבים בלאדינו מהמאה השש-עשרה (על פי הפלאוגרפיה והמטבעות שלאחר 1497 המוזכרים במסמך סמוך). לאורך השוליים הימניים של הדף נזכרים אנשים שונים: אמאטו (אמאטו), מיוחס (מיוחס) ו"הדיין" (אלחכים) בערבית-יהודית. חלק מהכמויות המופיעות ברשימה הן משקלים, שכן מוזכרת בהן יחידת המידה רטל/ארטאל. הקטע קשור ישירות למסמך סמוך — ייתכן ששני הקטעים השתמרו יחד מתוך פנקס חשבונות (לדג'ר) פיננסי.

צד פנים (שימוש מקורי): חשבונות מסחריים בכתב ערבי. על קלף. תיארוך: כנראה המאה ה-11. הפורמט יוצא דופן: כחמישה בלוקי טקסט ערביים נפרדים המקובצים סביב קווים אופקיים עולים, עם ריווח רחב ביניהם. חלק מהמרחב הפנוי משמש לחישובים. רוב הטקסט מורכב משמות של אנשים שקיבלו או אמורים לקבל חבילות של סחורה: מֻזַ'פַּר, עַטִיַּה, מַנְצוּר, מֻחַמַּד, יוּסֻף, סֻלַיְמָאן. נוצל מחדש לפיוט עברי בגב הדף.

רקטו: רשימת חלוקה בערבית-יהודית, אולי בכתב יד ביזנטי. הרשימה כוללת עשרות רבות של אנשים, ובהם חלק ניכר של נשים ודמויות ייחודיות כגון 'הנשים חולות הכרוניות' ו'שחקן השחמט' (שורה 11), 'כאלי הביזנטית ובתה' (שורה 13), ו'האישה מצהרג'ת' (שש שורות מהסוף). בוורסו מופיעים חשבונות בכתב ערבי, הפותחים במילים 'וחצל' (= והתקבל), ולכן ייתכן שחלק זה הוא רשימת הכנסות או תרומות. דרושה בחינה נוספת.

חשבונות ביהודית-ערבית. תיארוך: לאחר 1517 (תקופה עות'מאנית) על סמך האזכור של צ'אווּשִיָּה (שאושייא) בגב הדף – שהיה תואר צבאי עות'מאני (ככל הנראה חיילים מגדוד הצ'אווּשָׁאן). הפלאוגרפיה תומכת בהערכה של המאה ה-16 או ה-17. בעל עניין מיוחד מפני שרבים מסעיפי הרשימה הם שמות של ערים מצריות: ע'רביה, בהנסא, מנצורה, פֻוָּה, טֻנוּב, שַׁוְבַּק, ועוד רבות (אולי בולאק=בולק). דרוש בדיקה נוספת.

חשבונות הקשורים להשכרת נדל"ן ולנכסים אחרים בקהיר. בצד הפנים מתוארך 1 בחשוון ה'שי"ט (1558), ותאריך זה מאושש על ידי התאריך אלול ה'שי"ח המופיע בצד הימני של הביפוליו. ברשימה מופיעים שמות מגוונים: בצד הפנים — שלמה צרפתי, קמר בת יהודה, אשת בן-שנג'י, ומאיר מרחיים; ובצד הגב — אלמנת "אבא מארי" (אולי הוריו של הסופר), ואברהם בן יצחק. הן בצד הפנים והן בצד הגב יש רישומים הנוגעים לבתי מרחץ.

דף א ורסו: העמוד הראשון של טקסט עם שמות קסם לכל חודש (בשנה המוסלמית), שנחשף כביכול לבני ישראל ושימש את שלמה ואת ד'ו אל-קרנין. ההקדמה ואחריה שם החודש הראשון, אל-מֻחַרַּם, וכיצד להשתמש בו להגנה מפני חיות טרף. דף א רקטו: טקסט ערבי (לא קסמי?), לפחות בחלקו שירת אהבה. שני העלים האחרים כוללים תרגילי עט ורישומים, כולל חשבונות המזכירים שמות וסכומי כסף בכתב ערבי ובספרות יווניות/קופטיות.

חשבונות מתחם הירושלמים מן השנים 1191–1193 לערך. רשימות אישיות של הפנסון, שבהן נרשמו תשלומי שכירות מששה דיירים של דאר אלמקאדסה (בית הירושלמים). חלק מהתשלומים בוצעו בדינרים, ונראה שאחדים מהם היו תשלומים מראש. החשבונות נכתבו על דף כפול מתוך פנקס, בשני כתבי יד שונים: האחד מסורבל למדי, ואילו השני הוא בבירור מעשה ידיו של סופר מיומן. (המידע מבוסס על גיל, Documents, עמ' 369, מס' 97)

רקטו: רשימה שבה השתמרו אחד-עשר שמות, וכל אחד מהם תורם את אותו סכום (דינר אחד). בין התורמים: בשׂם/רוקח, בנקאי (צרפי), כאתב (סופר), ושני מורידים (מספקים) של מטבעות למטבעה. לפי גויטיין, התעודה מתוארכת לשנות ה-40 של המאה ה-12 לערך. סביר להניח שאבו נצר אלמוריד הנזכר כאן זהה לאדם בעל אותו שם המופיע במסמך אחר. המידע נלקח מתוך אפנדיקס C 27 בכרך השני של "החברה הים-תיכונית" לגויטיין.

שתי רשימות של תורמים, כתובות בכתב יד מסודר (אולי בידי שלמה בן אליהו), זו מעל זו. שנים-עשר השמות שברשימה העליונה חוזרים ברשימה התחתונה (שכוללת שם נוסף אחד), פעמים רבות בצורה מקוצרת (אבו אלמג'ד: מג'ד; נג'יב אלמעתוק: נג'יב). סכומי התרומה, הנעים בין חצי דרהם לדרהם וחצי, כמעט זהים בשתי הרשימות — ייתכן שמדובר באיסוף כספים עבור שני נגנים באירוע משפחתי קטן. מתוארך לסביבות שנת 1225.

רשימת מצאי של כלי כסף ואריגים יקרי ערך השייכים לשני בתי הכנסת הרבניים בפוסטאט, אשר נמסרו לידי מחפוט', שמש בית הכנסת של הירושלמים. חתום בידי חייא בן יצחק. מתוארך לחודש אב שנת 1470 למניין השטרות, שהם יולי-אוגוסט 1159 לספירה. הצד הימני של המסמך והצד השמאלי שלו שמורים בשתי שמורות נפרדות שאוחדו. הערה: בעבר הוגדר המסמך כ"תשובת גאון בבלי". ככל הנראה נכתב בידי מאיר בן הלל בן צדוק.

שתי רשימות של תורמים ותחילתה של רשימה שלישית, ובהן 25, 32 ו-4 שמות בהתאמה, כולן בראשות ה"ר (הרב) יוסף ישראל. שתי הרשימות הראשונות נכתבו באותו כתב יד של רשימה אחרת מאותו אוסף, ויש בהן שמות רבים המשותפים לשתיהן. המספר הראשון לצד כל שם מציין את סכום ההתחייבות, והמספר השני את התשלום הראשון ששולם בפועל. רשימה מאוחרת. (המידע מבוסס על גויטיין, חברה ים-תיכונית, כרך ב', נספח ג 76).

חשבונות בערבית-יהודית, העוסקים בעיקר במסחר בפלפל (filfil). תיארוך: ייתכן מהמאה ה-12 או ה-13. כל עמוד מבוטל בקו אנכי. נראה שהפלפל עובד בפוסטאט (מפורטות הוצאות עבור גרבלה/ניפוי ואריזה ביריעות ח'יש/בד גס), ולאחר מכן נשלח לרשיד ומשם לאלכסנדריה לצורך ייצוא. בין הסוחרים הנזכרים: אבן עמנואל ומימון. בסוף החשבון מצוין סכום של כ-184 דינרים; כפי הנראה מימון אחראי לכ-30 דינרים מתוכם.

שני דיפתיכונים של חשבונות שמורים היטב מ'אסקאלת מצר אל-קדימה' (נמל קהיר הישנה/פוסטאט). תאריך: ד'ו אל-חג'ה 962 - שוואל 964. המילה 'אסקאלה' בערבית או 'אסכלה' בטורקית נגזרת מהאיטלקית 'scala' הקשורה בדרך כלל לרציפי נמלי ים. החשבונות משתמשים בספרות ערביות מערביות ובספרות עבריות אלפאנומריות. דיפתיכונים אלה היו כנראה כרוכים כחלק מפנקס מסחרי ו/או מכסי רחב יותר. דורשים בחינה נוספת.

חשבון. חישוב סכומים שנערך על ידי פרנס, בערך בשנת 1151. פרנס אנונימי חכר ככל הנראה את הכנסותיו של חלק מסוים מנכסי הקודש, לתקופה של 16 חודשים. עליו היה לשלם לקודש 16 דירהם בכל חודש. נזקפים לזכותו סכומים שונים ששילם בינתיים, אשר יש לנכותם מהסכום שהוא חב. מוזכר גם אביו, שאף הוא נטל חלק בפעולות. נכתב בכתב ידו של הדיין חייא בן יצחק. (המידע על פי גיל, Documents, עמ' 267 מס' 53)

רשימה שנערכה ככל הנראה על ידי נוסע לקונסטנטינופול, ובה שמותיהם ותאריהם של שישה מטיביו בעיר. בסוף הרשימה מופיע הצירוף "וכל קהל העדה כולה יתברכו", ככל הנראה לשימוש בעת הזכרתם בתפילה ברבים, כדי שאיש מהם לא יישכח. השמות המופיעים ברשימה: אליה בן שבתי הרב; שני האחים אליה בן שבתי הרופא הסופר ואחיו יהודה; עובדיה הצורף; ויוסף ואחיו. המידע מבוסס על גויטיין, חברה ים-תיכונית, כרך ה.

חשבון משכורות הדומה למסמך אחר, חלקו באותו כתב יד וברישום של אותם שמות וסכומים עבור השבועות ה-28, ה-29 וה-35 של השנה הליטורגית. ניתן כסף לאנשים מאשקלון וממוסול, וכן לדבק דתי, נזיר (בעברית). בשבוע ה-29 הוקצה מקום לתשלום המשכורות, שכותרתו "אלרסום", אך המקום נותר ריק. האות סמ"ך משמשת ככל הנראה לציון המילה הערבית סִתּוּן (60). המידע מבוסס על גויטיין, חברה ים-תיכונית, כרך ב'.

שריד של רשימת תורמים הדומה לרשימה App. C 1 (כלומר, T-S Misc.36.137, לשעבר T-S Loan 137), הכתובה באותה יד ובאותו סידור. לפחות 12 מתוך 23 השמות השמורים ברשימה זו חוזרים גם ברשימה המקבילה. רוב הסכומים המעטים שנשתמרו זהים או כמעט זהים לסכומים המופיעים שם. ממוצע הסכומים שנתרמו בכסף בשתי הרשימות הוא כמחצית מערך הסכומים שניתנו בזהב. הרשימה מתוארכת למחצית הראשונה של המאה ה-11.

חשבונות בערבית-יהודית. רשימה של עשרות פריטים מחנותו של רוקח-בשמים. כמויות ומחירים (האחרונים רשומים בספרות יווניות/קופטיות). בין הפריטים מופיעים בללילג' הודי (myrobalan) וריבס תורכי. באחד-עשר מקרים מצוין וַדאעה (בקונסיגנציה, במשגור). הכמויות הנמכרות קטנות: רבע, שתיים וארבע אונקיות. כמו כן מופיעות מספר שורות בכתב ערבי משתי ידיים שונות. לפרטים נוספים ראו כרטיסיית גויטיין.

רשימת סכומים כספיים בערבית מאת אדם בשם אבראהים מאלכי, שבאחת הרשומות בצד ה-verso מוזכרת השנה 1256 להג'רה והתאריך 7 במוחרם, התואם לשנת 1840 לספירה. הן ב-recto והן ב-verso מופיע לכל אורך הרשימה הסימן "ق" כסימול ל-kuruş (גרוש) של כסף. הכותרת ב-verso עושה שימוש בפועל "وصل" המרמז על תשלומים שבוצעו, אך לא ברור האם אבראהים מאלכי הוא המקבל את התשלומים המתוארים או זה שמשלם אותם.

דין וחשבון על עבודות בנייה משנת 1199 לערך. רישום חשבונאי של עבודות שיפוץ בטבקה (קומה) של המתחם המכונה שִׁרְכַּת אלדַיָּאן ר' מנשה. החשבון, כפי שהשתמר, מכסה תקופה של ארבעה ימים — חמישי, שישי, שני ושלישי — ומתייחס בעיקר להכנת טיט ולעבודות נגרות. הרישום נכתב על דף מתוך פנקס, ושני קטעים ממנו השתמרו; זהו הקטע הקטן יותר מבין השניים. (המידע על פי גיל, Documents, מסמך 100).

חשבונות. בערבית-יהודית ובספרות ערביות מזרחיות. מתוארך: י"ט בסיוון וכ"ד באב ה'תקס"ט, היינו 1809 לסה"נ. בכותרת מוזכרת "וכאלה" (מחסן מסחרי) בהקשר להוצאות ה"מטלוב" (המבוקשות). ברשימה מופיעים גברים ונשים שונים, ובהם: יצחק ביבאס, יצחק יעבץ, אם אצלאן, אנטון אלחרירי, נסים אלקרא (הקראי?), חיים בונאן, שלמה רומאנו, ג'ויה בת אשעיהו, משה עכובאס, מחמד חדאד, שמעון פראנסיס, ואחרים.