מסמכי שלטון בגניזת קהיר — עמוד 4

צו. שמורים קצות שתי שורות, המזכירים את האמיר זיין אל-מולק ועלם [אל-דולה, כנראה]: لم تمسك بها واعتمد عليها . . . الامير المختار زين الملك علم . . . נחתך, מקופל לכרך, ושימוש חוזר לטקסט ספרותי ביהודית-ערבית על הלכות נדרים (חיבור בערבית בדיני נדרים, משנה נדרים רפ'ג, וגמ' עליה כא,ב 10-15). נראה כאותו סופר עברי כמו T-S NS 222.9 ו-T-S Ar.46.89 (שהם גם כן צווים שנעשה בהם שימוש חוזר).

מסמך מדינתי בכתב ערבי, ככל הנראה התכתבות רשמית. המסמך מתאר לכאורה יישוב סכסוך בין שני פקידי מדינה, שבו שני הצדדים מתחייבים לכבד זה את זה למען המטרה המשותפת של שירות אדונם — "ח'דמת מאלכ אלרק" (שירות בעל העבדים), ביטוי שמתייחס כנראה לח'ליף הפאטמי. לשימושים נוספים בביטוי "ח'דמת מאלכ אלרק" ולמשמעותו, ראו אצל ח'אן בעבודתו על המסמכים הערביים-יהודיים, וכן השוו למסמך נוסף מאותו סוג.

רקטו: שבר קטן (שתי שורות) מתוך דיווח רשמי. תוכנו טעון בחינה נוספת. ורסו: הדיווח נקרע ושימש מחדש לכתיבת הזמנה של חצי אוקיה זעפרן (בשווי דינר?) מ-ערִיף אל-עטאר (או לחלופין: "הערִיף/ראש בעלי מקצוע העטארין" — סוחרי הבשמים והתבלינים). חתום: אלמלכ אלצאלח = טלאיע בן רזיכ (הוזיר הפאטמי, 1154–1161). נכתב ביום שני, 16 בג'מאדא השני. החתימה והתאריך כתובים ביד שונה מזו של הטקסט המרכזי.

לפחות שני מסמכים על פני שני קטעים (השייכים יחד), הכתובים בכתב ערבי. שניים מהמסמכים נראים משפטיים או מינהליים באופיים. גוש טקסט שלישי הוא דיון מורחב על רפואה מעשית לעומת רפואה עיונית; ייתכן שמדובר בטקסט ספרותי, אך הדבר מצריך בדיקה נוספת (לפי אלן אלבאום). אחד המסמכים המינהליים הוא קבלה או דוח הכנסות/חשבון הקשור לאל־מחלה, ומתוארך למוחרם 628 לה׳ (1230 לסה״נ) (לפי מרינה רוסטו).

ברקטו, בפינה הימנית התחתונה: טיוטה של מסמך מדינתי, ככל הנראה עצומה (פטיציה), הפותחת בברכות לח'ליפה אלמסתנצר. ייתכן שבשורה האחרונה השתמר חלק מבקשה. בשולי הרקטו ובכל הוורסו: תרגילי כתיבה של סופרי דיואן, המשננים שוב ושוב בלי הפסק את הביטוי "ליח'רג' אלחאל בד'לך אן שא אללה" (ليخرج الحال بذلك ان شا الله — "שייצא המצב כך, אם ירצה האל"). להופעת אותו ביטוי בהקשרו ראו ENA 3919.3.

נוסח ברכה לח'ליפה אלחאפט' לדין אללה (1131–1149), ככל הנראה טיוטה של עצומה (פטיציה). ראו גם את הקטע המקביל. הנוסח התפרסם במאמר על תפילות מן הגניזה לח'ליפים הפאטימים, לראש ישיבת ירושלים, לקהילה היהודית ולקהל המקומי, שראה אור בקובץ מחקרים לכבוד ליאון נמוי שיצא באוניברסיטת בר-אילן בשנת 1982 (עמ' 49–58). גויטיין סבר שמדובר בתפילה, אך קרוב לוודאי שלפנינו טיוטה של נוסח עצומה.

עצומה (פטיציה) המופנית לנכבד פאטמי בעניין גניבת כספים. הקשת מנצור בן זכי אלדולה (או: רכן אלדולה, שנראית הקריאה הסבירה יותר לאור עדותו של אלמקריזי באתעאט' ח"ב, 297) מתלונן כי בדר, אחד הפרשים של האמיר תאג' אלמעאלי שעמו נסע, עזב את המחנה ולקח עמו שני דינרים של שכר שהיו שייכים למגיש העצומה. כבר הוצא תרסים (צו עיכוב או הוראה מנהלית) בעניין עובדות אלה. (המידע מבוסס על CUDL.)

דוח או עצומה. נשתמרו סופי חמש שורות. פעמיים מוזכרים הברברים (البربر) הנמצאים באזור אבשיש (ابشيش) שבדלתא, העיירה הברברית מרמאג'נה (Marmājanna) באפריקיה (אִפריקיה), וייתכן שגם נֻקַיְטה (במסמך מוזכרת מנית אבי נקיטה — Minyat Abī Nuqayṭa). כמו כן נזכרים "האחוזות/הכפרים של פקידי המס" (ḍiyāʿ al-ʿāmilīn). בצד ורסו ישנם ניסיונות קולמוס בעברית (אולי בידי סופר שנהג לערוך כתובות).

שתי עצומות (אסתע'את'ה) המופנות אל קאצ'י פאטמי. הראשונה עוסקת בכליאתו של מפרנס המשפחה, אדם בשם חביב. בסופה של העצומה נוסף אישור (חתימת אישור) המורה על שחרורו. העצומה השנייה אינה שלמה (ככל הנראה מן המאה ה-12). נראה ששני המסמכים אינם קשורים זה לזה, והודבקו יחד כדי ליצור גיליון נייר גדול דיו לשימוש בצד השני (לתוכן הצד השני ראו רשומה נפרדת). המידע מבוסס על קטלוג'אן ו-CUDL.

עצומה לווזיר פאטימי בנוגע לפירעון חוב. מגיש העצומה מבקש סיוע בהתמודדות עם ראש בית הנשק (אלזרדכ'אנה), אבו אלאעסר, התובע ממנו פירעון של חוב שמעולם לא נטל על עצמו. התיעוד מתוארך לאמצע המאה ה-12. בצד השני (verso) של המסמך מופיע חיבור בענייני לוח השנה בערבית-יהודית, העוסק במספר הימים בסוגים השונים של שנות הלוח העברי ובאורך היום בשעות וב"חלקים". (המידע מבוסס על חאן ו-CUDL.)

שבר ממכתב מח'ֻטְלֻך' אל-אַפְדַּלִי ל'אחיו'. ברקטו שמורות רק תחילות ~5 שורות כולל הבסמלה; הכתובת שמורה בורסו. הן רקטו הן ורסו כוסו לאחר מכן ברישומים שונים בכתב ערבי. ייתכן שזהו אותו אמיר סיף אל-דולה אבו מנצור ח'ֻטְלֻך' שלוח ההקדשה שלו לבית כנסת בשנת 491 ה' (1097/98 לספירה) פורסם על ידי גרוהמן, Arabische Paläographie, ולאחרונה גם על ידי פרג' חֻסַּיְן פרג' אל-חֻסַּיְנִי.

מסמך ממלכתי. הסוג/מטרה הספציפיים לא ברורים. יש בו גליף בחלק העליון. ואז '...בדיוואן אל-ח'אץ לל-פח'רייה...'. עלאמה ואולי אישור של סכום הכסף שצוין בתחתית (אל-מבלג'...). לאחר מכן שורות מספר קשות לקריאה המסיימות בביטוי 'אל-ממאליכ אל-פח'רייה [...]'. אולי 'מן אל-וורק 700'. בתחתית, 'וכותב בתאריך הנ'ל', מה שמרמז על כך שיש תאריך בטקסט הראשי. אולי 451 להיג'רה? טעון בחינה נוספת.

עתירה המופנית לנכבד יהודי. תאריך לא ידוע. המסמך כתוב בעיקר בכתב ערבי אך משובץ בציטוטים וביטויים מקראיים בעברית. נראה שהעותר פרנס את עצמו על ידי מכירת סחורות 'בפינה', אך גורש, אולי על ידי 'הסרסורים'. הנמען ניסה בעבר לסייע לו, אך יריביו (ובמיוחד אבו ל-עלאא בנימין(?) ואבו ל-מג'ד) המשיכו למנוע ממנו לעסוק במלאכתו. הבקשה דומה לבקשה שב-BL Or. 5566B.19. דרוש בדיקה נוספת. ASE

קבלה ('ד'כרה בסם...') עבור מס גולגולת של מַעְרוּף בן יהוד'א אל-יהודי, סוחר אינדיגו (נִילִי) ובשמן (עַטָּאר), בפסטאט. סימן הרישום/העלאמה בפינה העליונה שמאלית זהה לאלו שבT-S AS 178.126 וT-S AS 178.200. נדרש בדיקה נוספת לתאריך ולמאפיינים אחרים. מישהו בשם מַעְרוּף בן יהודה חתם על T-S 8J4.25 (PGPID 7632) ב-1112 לספירה. קבלות מס לאותו משלם: T-S AS 177.105 וT-S AS 184.88.

מסמך מדינתי גדול בכתב ערבי. ככל הנראה התכתבות רשמית הנוגעת להובלת סחורות כלשהן בסירת נילוס מסוג עֻשַארי. נזכרים בו פקיד המדינה עַלַם אלדַّוְלַה ואופה בשם יַאסִין בן אִבְּרַאהִים. צירוף שזיהתה נדיה וידרו. בין השורות ובצד האחורי מופיעה חיבור בדקדוק כופי (ראו וידרו, FOTM אפריל 2012; וידרו וקשר, JSAI 2014). ייתכן שאין מדובר בצירוף רציף. ראו גם את הצירוף הנוסף שזיהתה.

חשבונות סוכר מהמנהל של הסולטאן האיובי אלצאלח איוב (אלדיואן אלצאלחי אלסעידי...). התיארוך נקבע על פי השוואה למסמך אחר, ככל הנראה מאותו פנקס חשבונות מקורי. המסמך מספק פרטים עשירים רבים על ייצור סוכר ממפעלי זיקוק שונים (מטבח׳, ברבים מטאב׳יח׳) במקומות כגון אשמון ומנית אלקאאד (כאן בכתיב הביניים מיה, בין הצורה המוקדמת מניה לבין הצורה המודרנית מית). ראוי לבחינה נוספת.

צו בכתב ערבי. כשתים עשרה שורות בערך, מאוחר יותר נחתך ושימש מחדש ליצירת קבצים. קשה לאחות את שברי הצו לפי סדר כתיבתם, אך מה שניתן לקרוא מצביע על כך שהצו מתייחס לסכסוך בין שני אנשים או צדדים שהיה לו תוצאה משפטית. מתוך השורות: 'מחלוקת שהביאה לתביעה המשפטית הנ'ל, והם התקהלו לתבוע את זכותם ועבר ביניהם ו[...]'. ניתן לקרוא גם את תחילת שם הפקיד (الامير ال). דרוש בדיקה.

ורסו: חלקו העליון של עצומה, בכתב ערבי. תיארוך: 557 להיג'רה. העצומה פותחת בכותרת 'מֻטָאלַעָה', הוגשה בלשון זוגי ועוסקת ב-אִקְטָאע, או כנראה בהעברתו. שורה 7 מכילה צופן הנראה כ-עַלָאמָה. רקטו: ייתכן שמדובר בצו-מענה הנוגע לתוכן העצומה המצביע על העברת אִקְטָאע. מוזכרות עיירות בפיום כגון אַטְפִּיחַ וסַמַלוּט. בשני הצדדים מופיע המונח אִקְטָאע פעמים רבות. דורש בדיקה.

מסמך ממלכתי לא מזוהה בכתב ערבי. רקטו: שתי השורות בחלק העליון מוזכרות בהן [אל-ג'יו?]ש אל-מנצורה ואל-מג'לס אל-[...]. מתחת מספר גושי טקסט נוספים. ורסו: בפינה עליונה שמאלית יש הערת רישום מסוג כלשהו. גוף הטקסט הראשי מזכיר מוסתח'ר'/מוסתח'ריג', אל-ג'ואלי, ומישהו בשם אל-מוופק אל-מנצור סיף [...]. בפינה שמאלית תחתית הערה בלתי מפוענחת בכתב קטן בהרבה. טעון בחינה נוספת.

דו-דף (מקופל לאחר מכן לשלישים) של מבחר אקלקטי של מסמכים ממלכתיים חלקיים. אולי תרגילי כתיבה או טיוטות של סופר צ'אנסרי, או עותק ארכיוני של מסמכים. יש חשבוניות פיסקלית, חלק מעצומה (מתוארכת [4]58 או [50]8 או [5]58), וערך בנוגע לתביעה מאל-צינאעה אל-מחרוסה (נמל פוסטאט). מוזכרים תשלומים בהתייחס ל'אל-זכאת אל-סאמי'. מוזכרים גם ג'זירת בני נצר ואל-בוחיירה. טעון בחינה.

הרקטו והורסו אולי שתי טיוטות של עצומות נפרדות כתובות בכתבי יד שונים. רקטו: מזכיר 'הרשעים מבין היהודים' (אל-אשראר מן אל-יהוד) (אלא אם כן זהו אל-אסראר/'הסודות') ומזכיר את המעתירים (אל-ממאליכ) ואת פוסטאט. ורסו: מזכיר באופן דומה את היהודים, קהילה מתפללת, והביטוי '[אל-מלך?] אל-כאמל קדס אללה רוחה'; אם זה מתייחס לסולטן האיובי, אז המסמך מתוארך לא לפני 1238 לספירה.

תרגיל כתיבה בכתב סגנוני (chancery hand), שבו מתחלפות שתי ידיים שונות. תוכן הקטע הוא דברי שבח ותהילה לפקיד. לחלופין, ייתכן שהמסמך המקורי היה מסמך אותנטי ולא תרגיל, ולומד מאוחר יותר מצא אותו והשתמש בו כתבנית לתרגול. בצד השני נעשה שימוש חוזר בקטע לכתיבת תקצירים בערבית-יהודית של פרשיות מספרי בראשית ושמות. החיבור בין הקטעים נעשה על ידי מרינה רוסטו ואלן אלבאום.

ככל הנראה דו"ח רשמי. נזכר בו האמיר עפיף אלדולה מתולי אלבאב (=צאחב אלבאב = אלוזיר אלצגיר = ראש החצרנים). המסמך כתוב בכתב יד צ'נסרי רשלני מאוד ומביע את געגועי הכותב אל הנמען וכן פגישה עם החצרן הנזכר לעיל. החלק שבו המסמך קטוע לכיוון התחתית עשוי להכיל סעיף רעיי (raʿyy). דורש בחינה נוספת. בצדו האחורי של המסמך מופיעים חשבונות בכתב ערבי, אף הם בעלי מראה רשמי.

מסמך לשימוש כפול. בצד אחד (השימוש המקורי, ה-verso) — מסמך מדיני בכתב ערבי, צו (פרמאן או מרסום) ובו שתי שורות בלבד. קריאה ראשונית מציעה: "לי הכתאב... וקד אלזמהם אלעמל ואלחאל" ("لي الكتاب...وقد الزمهم العمل والحال"). סביב הטקסט בעבר זה, וכן בצד השני (recto), נכתב טקסט ליטורגי לראש השנה, ובכלל זה העמידה לתפילת מוסף ורשות הפותחת במילים "אחג כפתי ובער".

רקטו: ביפוליו עם מסמך הקשור למדינה (טיוטה או עותק ארכיוני?). בלוק הטקסט הראשי בצד ימין מציין שיש צורך דחוף (אל-חאג'ה דאעיה) לשחזור המאגרים (? תַּוַאבִּית?) של המזרקה (אל-סביל). הוא מחשב את עלות התיקון, שמגיעה ל-5 3/4 דינרים. השם אבו אל-חסן עלי מוזכר בתחתית, לצד תאריך (פגום כיום ולא ניתן לקריאה). הצד השמאלי מכיל שתי רשומות נוספות. נדרש בדיקה נוספת.

קטע מעצומה ו/או דיווח בכתב ערבי. מכיל בקשה בנוגע לתזרים מזומנים: '...בנוגע להוצאותיה הקבועות הנחוצות... לדיוואן אל-אחבאס במצרים...', ספציפית בנוגע ל-300 דינארים. הוורסו עשוי להיות ההמשך או התשובה ומוזכר בו 'אל-מג'לס אל-חאפיזי', מה שמתארך את המסמך לתקופת שלטונו של אל-חאפיז (1132-1149). הוורסו מכיל גם תרגילי כתיבה, אולי מלומד שמעתיק את הטקסט המקורי.

עצומה ממלכתית ואישור באותו עמוד. רקטו, עמודה ימנית: עצומה של מוסלים בן עבד אל-ג'בר לשופט פאטמי בנוגע להקדש המורכב מחנויות שמוסלים העניק לאשתו ח'ולה בת פהד. מאחר שהיא לא השתמשה בהקדש ולא מינתה שלוח, והיא כעת מתה, המעתיר מבקש פסיקה מהשופט בנוגע להקדש. רקטו, עמודה שמאלית: גזר דין המאשרר את תוקף המסמך. כמאה 11-12. ורסו: פיוטים עברים, מופרדים ב'גירה'.

רקטו: עצומה, כנראה. בכתב ערבי. קטע (פינה שמאלית תחתונה, שמורים חלקים של 4 שורות). סעיף הראי קריא חלקית בשורה האחרונה: [וראיוהא] אל-עאלי [פי דא]לכא אן שאא ללאהו. הטקסט הראשי דורש בדיקה נוספת לבירור התוכן. ייתכן שהוא מזכיר פרנסה (אכתסאב). גב הדף: העצומה נקרעה וגבה שימש מחדש לרישום חשבון קצר הקשור למחפוז' (קשור ל-T-S NS 297.231?). דורש בדיקה נוספת.

רקטו וורסו נראים שניהם כקבלות מס גולגולת בפסטאט ובקהיר לשנת 630 ה' = 1232/33 לספירה. רקטו (פותח ב'צחח...') הוא עבור שלמה בן אליהו (ברכאת בן אבו אל-פרג'). ורסו (פותח ב'אוּג'זייא(?)...') הוא עבור אבו עלי בן בו אל-מג'ד בן מחאסן, ששילם 80 דרהם. לאחר מכן נוצל מחדש לחשבונות פרטיים בכתב ערבי, ערבית-יהודית ובספרות יווניות/קופטיות, אולי על ידי שלמה עצמו.

מסמך פיסקלי בכתב ערבי, חלק תחתון של השבר. מתייחס לסכום של 70 דינר. המסמך מתוארך מֻחַרַּם 487 לה' ושתי השורות הראשונות אולי נקראות כ'וּבַקִיַּת אַלָּד'ִי יַחְרֻג' בִּ-אַלְ-תָּארִיח'... מִן אַלְ-עַיְן סַבְעִין דִּינָארָא אַלְ-וָאזִן'. חַמְדַּלָה, צַלְוַלָה וחַסְבַּלָה בתחתית. שימש מחדש לפיוט עברי ולשם אַהֲרֹן ב. עֹבַדְיָה (זְ'ל) הכתוב פעמים רבות.

שבר מהפינה השמאלית התחתונה של מסמך מדינה, או אולי מסמך משפטי הנוגע לענייני מדינה. מזכיר 'יבולי ממשלה' (אל-ע'לאת אל-סולטאנייה) ואת שנת 512 אך המסמך עצמו נראה מתוארך למוחרם 514 לה'ג'רה = אפריל/מאי 1120 לספירה. כמה קטעים: الغلات السلطانية.... من اعمال.... رسوم(؟) المستخدم لسنة اثنا عشر وخمسمائة والمصروف منه.... من رسوم.... من الغلات.... القمح.....

תשע שורות בשני כתבי יד שונים; אחד מהם נראה ככתב דיואני (chancery), והשני פחות מהוקצע. המסמך פותח בבסמלה, ולאחר מכן הופך לקריא בקושי יחסי. השורה הראשונה נקראת: '..Lawlā l-ḥāl fī l-ḥad li-l-ḥukm'. בטקסט מופיעה המילה "innā" וכן "lām" מספר פעמים, ואולי גם "mālik" ו-"mamluk". לקראת סופו של המסמך מציין הכותב שאינו מתאבל על דבר מה: 'lam yaḥzun ʿalā'.

מכתב או מסמך רשמי בכתב ערבי. בצד אחד הרווח בין השורות צר (חלק זה מזכיר מצודה/קלעה), ובצד השני הרווח בין השורות רחב (חלק זה פונה אל מישהו בתואר "אלג'נאב אלעאלי" ומזכיר את האחסאן והצדקאת שלו). המסמך שבצד האחורי הוא ככל הנראה צו (דכרי), ככל הנראה מהמאות ה-12-13 על סמך שיקולים פלאוגרפיים, ואילו המסמך שבצד השני הוא מכתב או עצומה. דרושה בחינה נוספת.

עצומה בכתב ערבי. שריד (תחילותיהן של 4 שורות מתחתית הדף). מזכיר את אלשיח' חמיד ואת היהודי בשם ח'לף המתגורר ב[...]. הכותב מבקש את עזרתו של הנמען על מנת "לעצור את הנזק ממנו" (כּף אלצ'רר ענה). ייתכן שפרטים נוספים השתמרו במסמך. הקלף נעשה בו שימוש חוזר בשוליים התחתונים ובגב הדף עבור טקסט מיסטי בעברית, הכולל הוראות בנוגע לנומרולוגיה ולשרים (מלאכים?).

מדריך מעשי לענייני מיסוי. שרידים של שתי פסקאות. נכתב בכתב יד גדול וקליגרפי. ניכר תפר הדבקה (collesis) המעיד שהמסמך היה בעבר חלק מרוטולוס ארוך יותר, אך יש בו גם חורים המרמזים שבשלב כלשהו נכרך לתוך ארכיון, קונטרס או קודקס. המסמך נדון ותורגם אצל רוסטו, Lost Archive. בצד השני (verso) מופיעים טקסט ליטורגי וטיוטת מכתב בכתב ידו של רבי אפרים בן שמריה.

דוח על הכנסות ממחוז (עמל אל-[...]) שהוגש לדיוואן של אל-אפצ'ל (כלומר הווזיר אל-אפצ'ל בן בדר אל-ג'מאלי, ששלט בשנים 1094–1121). חלק מהטקסט שנשמר: مبلغ . . . من عمل ال . . . . . . . . . . . . . الافضلية الذي عرض بالمجلس العالي خلد الله سلطانه بتاريخ التاسع عش من . . . . בצד האחורי ככל הנראה המשך המסמך וכן ספרות יווניות/קופטיות. דרושה בחינה נוספת.

המסמך המרכזי הוא טיוטת עצומה או מכתב מאת סֻלַיְמַאן מבני סַרַّאג', "במחוזות טַחַא ואל-אֻשְׁמוּנַיְן". כתוב בכתב ערבי. תיארוך: מאוחר. השוליים והצד האחורי מלאים במסמכים נוספים או רישומים מזדמנים בעברית, ביהודית-ערבית ובכתב ערבי. אחד מבלוקי הטקסט ביהודית-ערבית כולל פתיחה פורמלית מאוד מסוג תַקְבִּיל המופנית אל אדם כלשהו בשלטון. דרושה בחינה נוספת.

שריד מחשבון פיסקלי. עוסק ביחידה הצבאית העלית המכונה אלע'למאן אלחג'ריה ("עבדי הקסרקטינים"), אקדמיית אימונים לפרשים תורכים שנוסדה בידי אלאפצ'ל, אשר בוגריה הצטרפו לצבּיאן אלח'אץ. המסמך מציין כי "מספרם 530 ע'ולאמים." מתחת לכך מופיעים מספרים (של דינרים?), ככל הנראה 2517 ו-2650. מתחת מופיע המונח טארי (חדש מצטרף?). שימוש משני: פיוט עברי בעברו השני.

מסמך פאטימי, ככל הנראה פיסקלי, שנכתב ביותר מיד אחת — בין היתר ביד גדולה את הצירוף "אן שאא אללה", ובנוסף סימן רישום: "אלחמד ללה עלא נעמה" (השבח לאל על חסדיו). המסמך פגום ואינו קל לפענוח. בצד האחורי מופיעה עלאמה (סימן/חתימה) גדולה: "אלחמד ללה כמא הו אהלה" (השבח לאל כראוי לו), וכן כתיבה נוספת שאופיה אינו ברור. מתוארך לחודש צפר שנת 436 להג'רה.

שתי עצומות בכתב ערבי, אשר הודבקו זו לזו. נעשה בהן שימוש חוזר לפיוטים בצד הוורסו ביד יפה (לאחת יש פזמון 'אל מלך'). עצומה עליונה: מאת קבוצת סוחרים המתלוננים על אדם רשע (סאלם בן אבו X) שבאופן כלשהו הפך את הנסיעות לבלתי משתלמות עבורם. ייתכן שהיא מופנית אל אל-מלך אל-נאצר (=צלאח אל-דין?). עצומה תחתונה: רק הראשית שמורה, כולל שמו של המגיש: الشمري.

ככל הנראה דוח רשמי בכתב ערבי. שמורות כ-6 שורות, אך דהויות מאוד וקשות לקריאה. נדרש בדיקה. נוצל מחדש בורסו לרשימת שמות (ככל הנראה רשימת תרומות) עם מספרים בערבית-יהודית: אל-ראשיד אלעזר... אבו אל-מנא בן סאלם... אל-נפיס אל-קוצי... אבן אל-ת'קה... אבו אל-חסן... (רשימה זו גם נשפכה לרקטו, שם חלק מהמילים קריאות יותר כתמונות ראי מאשר כמקוריות בורסו.)

תכתובת רשמית בענייני המדינה, ככל הנראה מפקיד מדינה זוטר לממונה בכיר יותר, שכן בשורה האחרונה מוזכר רֶסקריפט (תַוְקִיע). אולם, לפי המבנה והעימוד של המסמך, ייתכן גם שמדובר במסמך פיסקלי. במסמך מוזכרים 306 אַקְפִיזָה, צורת הריבוי של יחידת המידה קַפִיזָה, המשמשת למדידת תבואות. בצד ה-verso מופיע השם סֻרוּר בן סַבְּרָה בכתב עברי. דרוש עיון נוסף.

רקטו: עצומה. שמורות סיומותיהן של חמש שורות, ובתחתית פסקת ראי (raʾy). טיב הבקשה אינו ברור, אך מבוקש בה הוצאת צו "בִּ-ח'ֻרוּג' אל-תַוְקִיע" (bi-khurūj al-tawqīʿ). מוזכרת "העיר הנזכרת לעיל". בין שורות הרקטו ובוורסו מופיעים שרבוטים ותפילות בכתב ערבי. הקטע נעשה בו שימוש חוזר עבור תפילה בכתב ערבי בוורסו, שהמשכה ברקטו ומשובצת בין שורות העצומה.

מסמך מדינתי, צו פאטימי בכתב ערבי. הצו ממוען לגנרל הצבאי פאריס אלדולה. המסמך הוא טיוטה, שכן בצד הרקטו מופיעים תרגולי כתיבה של אותו סופר ובאותה נוסחה. באשר לפקיד המדינתי פאריס אלדולה — קיימות עד כה שלוש עדויות על אותו שם בגניזה. אלמקריזי מזכיר פקיד הנושא את התואר פאריס אלדולה שפעל בתקופה הפאטימית המאוחרת, בימי אלפאיז (איתעאט', ג', 227).

עצומה בכתב ערבי. תיארוך: המאה ה-12 בתקופת האייובים. קבוצת פועלים עניים (צֻנָּאע) פונים לח'ליף ומזכירים לו את הבטחתו שלא לגבות מהם הכנסות פרט ל'חלק המקובל' ('אַלְ-חִלְף אַלְ-מַעְמוּל') כפי שנקבע על ידי הקאד'י אַלְ-אַסְעַד מהדִּיוָאן. העצומה מכילה את סעיף הרַאְי 'חֻסְן אַלְ-אָרָאא אַלְ-עַלִיָּה'. מוזכר גם קאד'י אחר בתואר 'אַלְ-אַכְרַם'.

צו פאטמי, כנראה. שמור ביטוי בודד בלבד: עלי בן אבי טאלב. כמו כן שמור קטע ממכתב אחר מהשורה שמעל. הצו נגזר ושומש מחדש כדפדפת בת שני עלים. השימוש המשני הוא טקסט ספרותי בכתב ערבי, העוסק לפחות בחלקו במלחמות ובמלכים. למשל, ביטוי שנקרא אקראית: والتقى الجمعان في معترك نزال(؟), המהווה רמז לקוראן 3:155, 166. ייתכן שקטע זה קשור ל-T-S Ar.41.139.

בצד הוורסו: עתירה בכתב ערבי. מזכירה שופט, את בית הדין, וכנראה את מינויו של אדם לתפקיד שיפוטי שלא היה ראוי למשרה. ייתכן שמוזכרת גם עיראק. דרושה בחינה נוספת. בצד הרקטו נעשה שימוש חוזר בדף לחיבור על לוח השנה המסביר את עקרונות חישוב הלוח. שרידים של שלוש שורות מן החיבור הלוחי שהועתק ברקטו נמצאים גם בוורסו, כתובים בין שורות העתירה הערבית.

צד פנימי: שבר ממסמך מדינה, אולי צו. 2 שורות שמורות. בכתב ערבי. חלק מהביטויים קוראים כ-'yanālu aṣḥābuhu mimman yaḍumm... wa-akhdh...', 'wa-l-muṭālaba bimā lam yajib min gh[...].' יש שלוש שורות משולבות של כתב ערבי בין שתי שורות הצו שנראות גם הן בכתב קנצלריה, ככל הנראה משימוש חוזר מאוחר יותר. מכתב ביהודית-ערבית, בכתב מגרבי בצד החיצוני.

מסמך ממשלתי בכתב יד דיוואני (chancery hand). שמורים סופי 5 שורות בלבד. ככל הנראה דו"ח המזכיר את המטבח המלכותי "מטבח" ובשר טלה "לחם אלח'ריף". המונח "מטבח" מופיע לעיתים קרובות במסמכים ממשלתיים במשמעות של בית זיקוק לסוכר, אך ההתייחסות לבשר רומזת שכאן מדובר במטבח של ממש. טלה הוא טכנית "ח'רוף", כך שייתכן שיש לקרוא "לחם אלח'ראף" (ברבים).

עצומה הממוענת לאישה אצילה, ככל הנראה הקיסרית הפאטמית סת אלמלכ, כפי שניתן ללמוד מתארי הכבוד שבה. הטקסט כתוב בכתב ערבי וערוך בשני טורים. המעתיר מזכיר הבאה של דבר־מה אל אוצר המלכות או אל מחסן ממשלתי (אלח׳זאנה אלמעמורה בדאאם אלעז), ומבקש צדקה או למצער מעשה של חסד (אלצדקה). בצדו האחורי של המסמך מופיע טקסט דהוי מאוד בעברית (אולי תפילה?).

קבלה רשמית שהונפקה על ידי פקידי האוצר של ה"קסם" (qism) של קַלְיוּבִּיָּה, אחת מעשרים וארבע יחידות המינהל שהוקמו במצרים לאחר 1826. המסמך מתוארך לשנת [1]247 לפי שורה 1, וככל הנראה לחודש ד'[ו אל-]חִגַ'ה על פי השורה הלפני-אחרונה. בשורה השנייה מוזכר אדם בשם מֻחַמַּד רַאאִ'ף אפנדי. קבלה נוספת שהונפקה על ידי אותו "קסם" מינהלי שרדה אף היא.

תכתובת רשמית הקשורה לשירות מדינתי, ככל הנראה עצומה, אך הפורמולה האופיינית לעצומות חסרה. נשתמרו חמש שורות, וייתכן שגם העתק של שורה שישית. כמעט כל הטקסט שנשתמר מורכב מדברי חנופה, הבעות נאמנות וברכות. ראוי לציון האזכור של "ההמשך בשירות (fī l-khidma) בדמשק", שמתייחס כנראה לשולח. בצד האחורי מופיע פיוט עברי בכתב ידו של עלי בן עמרם החבר.

ייתכן שמדובר בשריד של עצומה, או של מסמך משפטי (בשורה 2 מופיע הביטוי צחיח שרעי). שתחילותיהן של 11 שורות שרדו. במסמך מוזכר הדרהם הנאצירי, מטבע שהוטבע בימי האמיר האיובי הראשון אלנאצר צלאח אלדין בשנת 1187, ועל כן ניתן לתארך את המסמך לתקופה האיובית. בצדו האחורי של הדף נמצאים חשבונות בכתב ערבי ובספרות יווניות/קופטיות. דרוש עיון נוסף.

מסמך ממלכתי, ככל הנראה דוח, בכתב ערבי. מכיל את סעיף התַקְבִּיל ונוסח אַלְ-יֻנְהִי. השולח מתייחס לדוחו הקודם (חִ'דְמָה) שהיה תגובה למכתב הנכבד של הנמען (גַ'וָּאב כִּתָּאב אַלְ-כָּרִים) וכלל את החדשות האחרונות (בַּיָּאן אַלְ-מֻתַגַ'דִּדָה). הנמען הוא אדם בעל כוח: יש תפילות לאריכות ימים של 'דַּוְלָה', 'מַמְלַכָּה' ו'סֻלְטָאן' שלו.

ביפוליו של חשבון פיסקלי, עם רשומות לחודשי שנות 524, 525 ו-526 להיג'רה. מפורט מאוד, שמור היטב. הרשומה הראשונה (רקטו, עמוד שמאלי) מציינת את שמו של בו נצר אל-שראבי (אותו כמו ב-T-S NS 225.87 (PGPID 24226)?). לרוב הרשומות יש אישורים לדיוואן אל-אשראף (בפינה ימנית עליונה) ולדיוואן אל-עמל (בפינה שמאלית עליונה). טעון בחינה מדוקדקת יותר.

קטע מעצומה בכתב ערבי. כתב יד קשה לקריאה. שמורים חלקים של 5 שורות. ייתכן שמדובר בטיוטה, או שנעשה בו שימוש חוזר לתרגול סופרים בכתב קנצלריה. '...ווא-יסאל אל-אנעאם עלייהי ווא-ל-אחסאן אלייהי...' העצומה מופנית לח'ליפה פאטמי בשל הת'קביל והתואר 'אל-מקאם אל-טאהר אל-נבווי'. נוסחת הפתיחה דומה לפתיחות עצומות המופנות לח'ליפה הפאטמי אל-אמר.

רקטו: שריד של עצומה (?), שלוש שורות מקוטעות, המכילות חלק מקטע אנהאא' (אלממלוך ינהי אן) שבו מוזכר מצבו האומלל של המתחנן, בהקשר של מס הגולגולת (אלג'ואלי) וגובה המס (אלחאשר). לפני הסיפור המסגרתי מופיע הביטוי "וימחק אלרבא", שמרמז בבירור לקוראן ב, 276 ("אלוהים מוחה את הריבית") — דבר המעלה אפשרות שהריבית היא הסיבה לאסונו של המתחנן.

ורסו (השימוש המקורי): התכתבות רשמית בכתב ערבי. שבר (תחילת המסמך). השולח הוא ככל הנראה אברהים בן מחמד. הוא פותח (במקום בנוסחאות הכבוד והברכות המקובלות) בהצדקת העובדה שלא בא בעצמו ולא כתב קודם לכן. בין השורות של הרקטו, ובוורסו: חיבור על 'עם הארץ', עם ציטוטים מקראיים רבים על החכם, הכסיל, עם הארץ והקרבנות, וכן ציטוטים מן התלמוד.

פנקס פיסקלי פאטימי. כולל את צופן ה-נֻקִילַה (השוו לקטעים מקבילים נוספים שבהם מופיע אותו צופן). מידות הקטע 19×27 ס"מ — ככל הנראה גודל סטנדרטי של פנקסים ורישומים פיסקליים, כפי שעולה מהשוואה לפנקסים פיסקליים אחרים במידות דומות (19×27 ס"מ ו-17×25.8 ס"מ), וכן לעותק ארכיוני של צו במידות 17×25 ס"מ. המידע על פי רוסטו, Lost Archive.

קבלה לג'מיל בן היבה בן עבאד בן עלי עבור דמאן של חנות (חאנות). תיארוך: התשלום הוא לשנת 516 או חלק ממנה, והמסמך נכתב בג'ומאדה I 517 = יוני/יולי 1123 לספירה. הביטוי בסוף שורה 3 עשוי להיקרא 'מא חומל לל-חדרה אל-סעידה' המצביע שהסכום הועבר לרשות גבוהה יותר. לקבלה דומה של שכירות/מכירה המופנה לג'מיל בן היבה בן עבאד, ראו PGPID 18908.

עצומה ששלח מבּארכ בן אברהים אבן צברה אל מעתמד אלדולה, שנראה כי היה נכבד פאטמי. השולח מבקש (או רומז בעוצמה שהוא חפץ) בחידוש של קשרי עסקים. ידוע על לפחות אדם נוסף בשם מבורך בן אברהם אבן צברה המופיע במכתבי גניזה רבים אחרים. אזכור נוסף של מעתמד אלדולה מצוי בתעודה אחרת. (חלק מהמידע מבוסס על כרטיס הקטלוג של גויטיין ועל ח'אן.)

מכתב רשמי, שישה שורות קטועות בערבית, שעובד מחדש על ידי עלי ב. יחזקאל הכהן מירושלים (נפטר בסביבות 1055) לצורך פיוט, המתארך את מסמך המדינה לאותה תקופה. דרוש בדיקה. ראו גם PGPID 23556 וגם PGPID 34769. מוזכר מקום עם התואר "אל-מחרוס" והשם החלקי של אמיר, "אל-מֻלְכּ"; שורה 4 מזכירה גם את הח'ליפה [אמיר] אל-מֻאמינין. דרוש בדיקה.

דף כפול גדול של חשבונות בכתב ערבי. ייתכן שהוא פיסקלי. ברקטו, הסעיפים מכותרים בשמות מקצועות ('הצבעים (אל-צבאע'ין)... הטוחנים (אל-טחחאנין)...'), כל אחד עם רשימות שמות ומספרים מתחתיהם. בגב הדף, עמוד אחד נעשה בו שימוש חוזר לרשימה ביהודית-ערבית שנכתבה ב-180 מעלות בכתב גס, ומזכירה שמות כגון בו ל-עלא, בקאא בן נועמאן, ואבראהים.

רקטו: שריד מתוך התכתבות רשמית של השלטון, בכתב ערבי. המסמך מאופיין במרווחים רחבים בין השורות, בנקודות דיאקריטיות ובסימני ניקוד, וכן בסימוני אהמאל (iḥmāl). מוזכרים בו סִג'ִלּ (sijill) ופגישה מחודשת עם מישהו למחרת היום (al-ijtimāʿ maʿhu fī ghad). הפורמט והכתב של הסופר דומים לאלה של מסמך נוסף מאותה קבוצה. דרושה בחינה נוספת.

מסמך ממלכתי, ככל הנראה דוח, בכתב ערבי. השולח נראה מתייחס לצו תשלומים ומזכיר גם 'אַלְ-דִּיוָאן' לפחות פעמיים. חלק מהטקסט השמור נקרא: 'וְאַלְ-דִּיוָאן בַּעְד תַּוְפִיַּתֵה מָאלַה מִן... / וּבַקָּיָא מִמָּא יַשְׁהַד בִּהִ אַלְ-וַת'ָּאאִק / בְּאִח'ְרָאג' אַלְ-חָּאל וְכָּאן יָאח'ֻד / וְאַלְ-דִּיוָאן מָא דַלָּ עַלַיְהִ מִן.'

שריד קטן ממסמך ממשלתי; ייתכן שמדובר ב"תרג'מה" (תקציר/ראש פרק) של עתירה (פטיציה) מאת אחמד בן עלי בן צלאח. הקלף נעשה בו שימוש משני ליצירת דף כפול (ביפוליום) של חיבור רפואי, העוסק בכוחות גוף האדם, בגורמי המחלות, ובתפקוד הלב במצבי חולי שונים, ובכלל זה קדחת. אותה יד מזהה את הכותב גם בפריט נוסף. (חלק מהמידע מבוסס על CUDL.)

מסמך לא מזוהה בכתב ערבי, אולי רשמי. כתב יד מגרבי או אנדלוסי. שבע שורות שמורות בחלקן, כולל תפילות למוחמד הנמצאות לעתים קרובות במסמכים ממלכתיים, כאן עם נוסחאות יוצאות דופן: אנה עלא מא ישא קדיר וצלא אללה עלא ח'ירת ח'לקה וסייד עבאדה... ועלא אלה אלח'יאר וצחבתה אלאבראר וסלם תסלימא. שימש בצד האחר לפיוט. חיבור: אתינה פייפר.

מסמך ממנהל המדינה מהתקופה הפאטימית. עתירה או דיווח המופנה לווזיר (תחילתו של המסמך בלבד), ייתכן בתקופת שלטונו של אלעאצ'ד (ראו שורה 4, שבה ברכת הפנייה משתמשת בפועל עַצַ'ד; תודה ללארה בלאע על ההבחנה הזו, אם כי ברכה זו שימשה גם בפניות לווזירים מוקדמים יותר — כדוגמה ראו מסמך אחר שבו מופיעה אותה ברכה בשורה 4 של דף 1v).

קבלת מס מהתקופה הפאטמית, כתובה בכתב ערבי. במסמך מתועדת השכרה של חלק (ערצה, ʿaraṣa) ממחסן ליוסף בן אברהים. הסכום הנקוב הוא 7.5 (רשום בפינה השמאלית התחתונה), ומחציתו, 3.75, רשומה בפינה הימנית התחתונה. הסכום 7.5 מופיע גם בצדו האחורי של המסמך, הפעם בערבית-יהודית. בתחתית המסמך מופיע שמו של הסופר. דרושה בחינה נוספת.

צו תשלום ממלכתי מאוצר נולי המשי באלכסנדריה. תאריך: 14 ג'מאדי ת'אני 1237 הג' (1820 לספירה). סך של 150 קורוש ישולם בחמש דרכים על ידי מוסא בן-נעים, צרף במנהל הממלכתי. מקבלי הכספים עבדו כטוואים (פתאלייין) עבור מונופול המשי הממלכתי תחת המפקח (נאז'יר) עמר אע'א - פקיד המופיע בקבלות ממלכתיות רבות מניירות אחי בן-נעים.

מסמך מדינתי בכתב ערבי. שריד מעצומה (פטיציה) הממוענת לח'ליפה הפאטמי אל-חאפט' עבד אל-מג'יד (1132–1149). מלבד נוסחת הפתיחה והברכות על השליט, לא נשתמר תוכן רב. בצד האחורי מופיע לוח שנה בכתב עברי, ובו חישובי מולדות לשני מחזורים שונים; ככל הנראה ניתן לזהות את טווח התאריכים במאמץ מסוים, אך מספרי המחזורים עצמם חסרים.

התכתבות רשמית או עתירה, בכתב ערבי. כנראה מהתקופה הממלוכית. קטעי מכדי לגלות הקשר ראוי אבל קריאה ראשונית היא: 'המיוחל מאלל-ה תע בו... אהל //הנאחיה// הממאליך...בן בו אלפצ'אאיל אלק...תצדיא..שרף אלל-ה קדרה ו...פתנאולה () וביידיה...ואשאר וקאע...אח'ד' אלל-ה... וכאן...יוג'ד ד'לך אלווקת פסג'ד ד'לך עוצ'א'. דרוש בדיקה.

מסמך מנהלי מהתקופה הפאטמית. מוזכרים בו "אלח'דמה" ו"אלמטאע" (או אולי "אקטאע", אם כי פחות סביר). רק מספר מילים בודדות שרדו בכל שורה, ולכן קשה להבין את ההקשר. דורש בדיקה נוספת. הקלף נעשה בו שימוש חוזר לתפילות ביהודית-ערבית ("סבחאן..."), בכתב יד אנדלוסי שיש לו דמיון מסוים לכתב ידו של הרמב"ם, אך אינו כתב ידו שלו.

רקטו הוא כנראה דוח ממלכתי בכתב ערבי. פגום וקשה מאוד לקריאה. מתייחס לאנשים הבורחים מקרב, אל-שאם, מצרים, עסקלאן, ואפשר גם אל-אפדל. ורסו, שהוא כנראה השימוש המקורי, הוא מסמך ממלכתי אחר בכתב ערבי, בכתב יד שונה. דרוש בדיקה. המסמך זוהה וסווג ב-PGP על ידי אלן אלבאום ב-2024, בהמתנה לפרסום על ידי פול קוב ואלן אלבאום.

צו פאטימי. ארבע שורות שמורות. תאריך: 549 להג'רה = 1154/55 לספה'נ. נראה עוסק במינהל ה-ד'ימים (אל-מוסתמרין אל-קיאם) בנאחיה מסוימת. נעשה בו שימוש חוזר באותו צד לפירוש מקרא יהודית-ערבי ובצד השני לפיוטים בכתב יד יפה. אחד מהם הוא הסליחה הידועה 'שופט כל הארץ', המיוחסת כאן לשלמה אבן גבירול (שלמה הקטן) בכתב יד שונה.

מסמך מנהלי, ככל הנראה. בכתב ערבי. הז'אנר והמטרה הספציפיים אינם ברורים. מוזכרים בגדים ואריגים (כִּסְוָה... מַנְדִיל סוּסִי...) והביטוי فوجد الذي باسم المذكور من. על הגב ישנם ציורי קסמים ושמות ביהודית-ערבית: כֻּלַיְב, סִתּוּנָה, תַּמְנָה(?) בת לוי, סִתּ אל-אהל, וַחְשִׁיָּה(?), אבו אל-ח'יר. נדרשת בדיקה נוספת.

ככל הנראה מסמך, אבל יכול להיות טקסט דתי כגון תפילה. בכתב ערבי, בכתב יד גדול מאוד (קנצלריה?). מלא במילים וביטויים גבוהים כמו 'al-kamāl al-mutaʾalliqa al-anwār.' מישהו חתך אותו לרצועות אופקיות וערבבן והדביק את הרצועות זו על גבי זו, חלקן ב-180 מעלות לכיוון המקורי שלהן. נעשה שימוש חוזר בצד החיצוני לפיוט עברי.

מסמך ממלכתי בכתב ערבי. שמורות כ-3 שורות. שבר גדול, ריווח עצום בין השורות. קשה לקרוא יותר ממספר מילים; אולי מתייחס לדו"ח קודם (ח'דמה אסלפתוהא/אסלפת'הא). שימש לתרגילי עט רבים ותרגילי כתיבה בעברית. יש גם מספר מילים מפוזרות בכתב ערבי בורסו, אולי חלק מכתובת? הביטוי באמצע נראה כמסתיים בשם עלי. טעון בחינה נוספת.

מסמך מדינה, ככל הנראה צו. שמורים קצות שלוש שורות. "...bi-l-istiʿmālāt al-mubāraka... wa-ʿarrafanā ijtihādaka... al-maḥmūl ʿaynan wa-l-aṣnāf...." הכרה בשירות הטוב של כפוף? בין השורות ישנו טקסט ערבי נוסף באותיות קטנות בהרבה, המזכיר אולי את האזורים סביב אסואן (fī l-nawāḥi al-aswāniyya). בוורסו ישנו פיוט.

צד שני (שימוש מקורי): עצומה בכתב ערבי. מגלמת את הטרופה של אדם רע 'לוקח רכוש אנשים' (אַכ'ד' אַמְוָאלִהִם) ומתייחסת לח'ליף (אַלְ-חַצ'רַה אַלְ-מֻטַהַּרָה). מכילה את סעיף הרַאְי. כתובה בכתב יד לא מקצועי או פרובינציאלי. דרוש בדיקה. באותו צד, בין השורות, יש דיון בערבית-יהודית הנוגע לעצים ומתייחס להר גריזים.

שריד ממסמך משפטי, בכתב ערבי, על קלף, העוסק ככל הנראה במכירה או בהשכרה של בית. נשתמרו כ-6 שורות בלבד. בין הביטויים המופיעים בקטע: "כפי שייראה ל[הוד מעלתו] וכפי שייראה לו, ללא מונע וללא מעכב" (עלא מא יראהו וכמא יראהו בגיר חאיל ולא מאנע), וכן התייחסות לכעס או לרחמים ("יגצב ולא ירחם"). דרושה בדיקה נוספת.

עתירה מאיש יהודי לנכבד. בכתב ערבי. קטע (פינה שמאלית עליונה). פותח בשתי שורות של תוארים מפוארים לנמען המוסלמי (ז'ח'ירת אלדין ג'מאל אלרואסאא, צ'ביי אמיר אלמומינין). העותר כנראה חוכר מס או נרדף על ידי אחד. מילה אחת בעברית בשוליים העליונים. בצד האחורי, כמה שורות של עברית מחורזת (כולל שורה אחת נגד גויים).

צד חיצוני (שימוש מקורי): חשבון פיסקאלי פרובינציאלי הנוגע לתחזוקת הסכרים (ʿimārat al-jusūr al-maʿmūra) במחוזות שוברה ועוד אחד על ידי הפקיד האחראי (wakīl) עבד אל-כרים ב. נצרללה. מזכיר גם ח'ראג' ופקיד בשם אבו ראקווה. תיארוך: מזכיר את השנים 502 ו-503 'הלאלייה ח'ראג'ייה' ('ירחי-פיסקאלי'). ASE. דרוש בדיקה.

מסמך מדינה בכתב ערבי. עצומה או דוח? שרידים של 6 שורות נשתמרו, עם רווח רחב ביניהן. מתייחס אל-שיח' אל-מואייד פי ל-דין, לסכום כסף ולדיוואן, ואפשר לימי שהייתו של מישהו בטריפולי. שימש שנית לטקסט ספרותי יהודי-ערבי משני הצדדים (על ידי ממחזר פורה, ראה T-S 20.75 + T-S 20.70 (PGPID 31256)). דרוש בדיקה נוספת.

מסמך ממלכתי, מהתקופה הפאטמית. עצומה לוזיר של אל-עאד'ד לי-דין אללה מאופה בפסטאט בנוגע לחוב שאינו יכול לפרוע, המבקש כתב-אמנה לשלמו בתשלומים. בצד ב': שתי גרסאות של אותה תשובה, שבהן מוטל על השופט כמאל אל-דין לברר את מצב המלין ולמצוא לו פתרון. תיארוך: 556-59 לה' (1161-64 לספירה). (מידע מתוך קאן ו-CUDL)

שריד של עצומה (פטיציה). הקטע כולל חלק מנוסחת ראי (raʾy) ואזכור של דיואן אלשאם אלמעמור (Dīwān al-Shām al-Maʿmūr), ולאחר מכן אולי "תשובת העבד במה שביצע" (wa-ijābat al-ʿabd bi-mā tamaththaltuhū), אם כי השימוש בכינויי הגוף בשורה זו מורכב וקשה לפענוח חד-משמעית. הקטע נעשה בו שימוש משני לכתיבת פיוט עברי.

קבלה על תשלום מס הג'זיה (מס גולגולת) בפוסטאט עבור מוהוב בן ע'אלב, נוצרי. מתוארך לשנת 537 לה'ג'רה = 1142/43 לסה"נ (תיאורים קודמים נקבו בתאריך 514 או 517). על המסמך מופיעים שני סימני רישום: 'אלחמד ללה אלמעין אלדאים' — השבח לאל התומך הנצחי, ו'אלחמד ללה וחדה כרים נעמה' — השבח לאל היחיד, נדיבים חסדיו.

מקור: מכתב או צו רשמי בכתב ערבי. הכתיבה גדולה ובמרווחים רחבים בין השורות. שמורים סופיהן של 8 שורות. הסגנון נמלץ ורם, ונראה שיש בו התייחסות לאנשים שסטו מן הדרך באופן כפרני (חרגו מ[...]), שבחים לאלשיח' צברה(?), ואזכור של ציות להוראה (מתאבעתהא ואלעמל במרסומהא — "ההיענות לה והפעולה לפי מה שנגזר בה").

עצומה מקבוצת אנשים. בכתב ערבי. תיארוך: ככל הנראה תקופת האיובים או הממלוכים על פי כתב היד, הפריסה וחלק מהאוצר מילים. המגישים מתלוננים על הנזק הגדול שהם סובלים כי הסוחרים נמנעו מלהיכנס לאזורם. מפורטים כמה שמות הסוחרים: ח'לף בן נֻוַיְרַה(?), חמד בן חידר(?), עלי בן מוסא, עֻמַר בן [...], עלי אל-[...].

שריד קטן ממסמך רשמי הפונה אל "[...] אלאמירי אלכבירי אלעצ'די אלנצרי". נראה ששורה אחת בלבד וכמה מילים משורה נוספת של הטקסט המקורי שרדו, ואילו יתר השורות מולאו מאוחר יותר כתרגיל העתקה. צד ה-verso ריק. ניכרים בו קפלים, ובצד ה-verso ישנם סימנים לכך שהיה לכוד בתוך כריכת ספר; עם זאת, אין בו חורי סיכה.

תחילתו של דו"ח המופנה לח'ליף הפאטימי. התיארוך: המאה ה-11 או ה-12. המסמך עוסק באישה. (ייתכן לחלופין שמדובר בעצומה (פטיציה) מאישה אל נמען לא מזוהה, הנפתחת בברכות לח'ליף.) בצד ה-verso מופיעות חמש שורות של שירה בערבית-יהודית (העוסקת באהבה ואחר כך אומרת "אם יש בכם משורר, ינבא נא") וכן ספרות קופטיות.

דף 2v: אולי תכתובת מדינה, אולי טיוטה. מרחב רחב בין השורות. אותו סופר השתמש שוב בורסו של כל שבר לשירה עברית. מזכיר 'דיוואן' מספר פעמים, כנראה קשור לפיסקל. מספר ביטויים נקראים: 'ויכתב אלא אל-דיוואן בי-מא יחתאג' אלא עלמיהי, עליהי אל-דיוואן פי-מא יוטלק לי-מן יסתבאן אל-אעמאל לי-ל-ח'דמה'. דורש בחינה.

וורסו (שימוש מקורי): תחילת התכתבות מדינתית אולי בשמו של ח'ליף אל-ד'אפר. פתוח בבסמלה, ואחריה הביטוי אל-מלכי אל-ד'אפרי, ואחריו האד'יהי אל-מכאתבה אילא אל-מג'לס אל-סאמי אל-אג'ל(?).... ההמשך אינו שמור. השבר קופל ליצירת מקום לחמש עמודות של טקסט עברי, ושומש מחדש לתהלים 134 ו-133:1-2 וטקסטים ליטורגיים.

קבלה כלשהי עבור אבראהים בן [...]. מצוינת בה תקופה של שנה. מופיעה מילה שנראית כ"הלילג'" (הליליג', צמח רפואה), אך נראה שאינה מתאימה להקשר. בראש המסמך רשומה הערת תיוק בערבית-יהודית: "זקאק אלתרמס אלמעמורה חכר שנת 59'", ולכן ככל הנראה הקבלה היא על תשלום ה-חכר (ḥikr) — מס קרקע המוטל על אדמות כבושות.

עצומה בערבית, פאטימית מהמאה ה-12. העצומה מופנית לגנרל צבאי בתקופת אל-מוסתעלי או אל-אמיר. המגיש הוא ככל הנראה גם לשעבר אנשי צבא ומגיש עצומה בנוגע לאקטאע. הצטרפות לשבר זה מופיעה בשם המדף הסמוך ENA 3285.18v. שני שברי מדינה אלה נעשה בהם שימוש חוזר לטקסט ספרותי בעברית (אולי פיוט). דורש בחינה נוספת.

קרוב לוודאי טיוטה של מכתב או עצומה, בכתב ערבי. שני הצדדים נכתבו בידיים שונות, אך בכל אחד מהם מופיעים תארים מפוארים של אישים חשובים (למשל, עִמאד אלמֻלכּ; ג'לאל אל-[...] ואמינהא...; שֻג'אע אל-[...]). לפי קטלוג בייקר/פוליאק ייתכן שהמסמך מתוארך לשנת 34?, אך הדבר אינו נראה נכון. דרושה בדיקה נוספת.

צד פנימי: מכתב רשמי בכתב ערבי. שמורים חלקים מ-7 שורות. בצד החיצוני יש כתובת באותיות עבריות ענקיות (אלקדר יצ...) מוקפות בעיצובים פרחוניים, בתוך גבול אדום עבה למעלה ולמטה. השווה ENA 1177.77 + ENA 1177.78 + ENA 3907.6 (PGPID 11276) ו-T-S 12.459 + T-S G1.55 + T-S G2.150 + Halper 164 (PGPID 7230).

שבר מהתכתבות רשמית הנוגעת לניהול מצרים העליונה. ארבע השורות הראשונות שמורות ברובן. 'יש לכתוב מכתב נכבד (כתאב כרים) אל מנהל (מוטוולי) ה[...] בקוס שבו מועבר שהאזור הידוע בשם אבנוד השכן לאיקטאע של [...]אל-מורתדא אל-סעיד צפות אל-ח'לאפה...'. שימש בורסו לטקסט עברי בכתב יד ראשוני, ואולי פתק ארכיוני.

מכתב או התכתבות מדינה בכתב ערבי. שמורות כ-2 שורות מסמוך לתחילה. הטקסט שבין שורות 1 ו-2 עשוי להיות שם השולח. תיארוך: ככל הנראה המאה ה-13. לא שמור הרבה מעבר לתארי הנמען הנכבד: al-ajallī al-rayyisī al-ʿālimī al-ʿāmilī al-wariʿī al-akmalī al-ṣadrī al-karīm(?) al-muḥtaram(?) al-awḥad al-aʿazz....

תכתובת רשמית בכתב ערבי, ששימשה שימוש משני עבור מסמך משפטי בצד הרקטו בכתב ידו של רבי אפרים בן שמריה. הכותב מצהיר שישלח דיווחים על בסיס יומי — "אכתב באלאח'באר אלמתג'דדה פי כל יום" (אכתוב על החדשות המתחדשות בכל יום). הביטוי "אצ'מת'ה אלכתאב אלכביר" ("צירפתי אותו אל הכתב הגדול") מצריך עיון נוסף.