קמעות ומאגיה בגניזת קהיר

מכתב מאת יחזקאל בן עלי הכהן (הזיהוי מבוסס על השוואת כתב יד עם מסמך אחר), ככל הנראה מירושלים, אל אבו עלי חסן בן אסחאק אלצארפי (!), בפוסטאט. המכתב כתוב בערבית-יהודית והכתובת בערבית. תיארוך: המחצית השנייה של המאה האחת-עשרה. מלבד השוואת כתב היד, ישנן לפחות שתי סיבות נוספות לזהות את הכותב כיחזקאל בן עלי: (1) הסֻפְתַּגַ'ה (המחאת הכסף) של הראיס מוזכרת בשורה 17 של מסמך זה ובשורה 19 של המסמך המקביל, וכן (2) אותו נושא המכתב רשום מתחת לכתובת, עֻמַר בן יוסף ובנו. בעוד שהמסמך המקביל מתוארך לכ"א באדר ב', מכתב זה אינו נושא תאריך, אך מזכיר מכתב מהנמען שהגיע בכ"ב בחשוון. מן הסתם שני המכתבים לא נשלחו יחד. הכותב מדווח על המגפה (דֶּבֶר) המשתוללת בירושלים. האות הראשונה של המילה "דבר" חסרה ברובה, והיא נקודה בניקוד שגוי, אך ההקשר תומך בקריאה "דבר". זה רק יום רביעי, וכבר התקיימו חמש לוויות השבוע. הכותב מזכיר ילדים, נשים ואת דודו מצד אביו "במניינם" (החולים? המתים?). הוא מוסיף: "אנשים רבים נמצאים עַלַא אלקִבְּלַה". ביטוי זה אינו מופיע במילוני הערבית-היהודית. אולי משמעו "מתפללים", או באופן ספציפי מתפללים באזור בית המקדש. הכותב נוגע במגוון עניינים שברצונו שהנמען יבצע עבורו בפוסטאט (אחד מהם הוא להזכיר לראיס אבו אלטיב אודות המחאת הכסף), שולח דרישת שלום לאם והבאן, מדווח שקיבל את התרופה (דַוַאא') ששלח עמאר, ומדווח ששלח את הקמיע (?) של אבן אלכהן אל הנמען, יחד עם מכתב חתום ממנו. המילה האחרונה דומה מאוד ל"קמיע" אך הקריאה אינה ודאית.

שני דפים של טקסט מאגי בערבית-יהודית. בעמוד הראשון שלוש מתכונים, ובהם אחד לעצירת זרימת דמעות ואחד נגד בחילה. הטקסט המרכזי משתרע על פני שני דפים. גויטיין תיאר אותו כ"הוראות מפורטות לטיפול במצב של חום, כתובות בכתב יד נאה ומגלות עיסוק במאגיה". ואולם, מילת המפתח היא ג'לַיַאן (חזון, התגלות) ולא ע'ַלַיַאן (להט של חום). הטקסט פותח: "חזון זה ידוע בכינוי חזון סֻוַיְד יְהוּדִין. דע, ירחם עליך האל, כי סֻוַיד זה הוא איש זקן, צהוב פנים ורזה, הבא אל האדם בחלומותיו ואומר לך כל אשר תשאל, אם ירצה האל. אם רצונך לעשות זאת, עליך להיות נקי וטהור. ישן לבדך. אסור שיהיה דבר אדום מתחתיך או עליך, ואסור שיהיו בגדים שיש בהם אדום, כי דבר זה מונע כל חזון; דע זאת...". החלק השני של שמו של סֻוַיד מנוקד בכתיבים שונים: הַדִין, בְּהַאדִין, ובְּהַדִין. אביו מכונה ישראיל (במקום אחד) ואִבְּראיל (בשני מקומות) בן אַמַל. בעמוד הבא מופיעות "השבעות" (עזאים) שונות של סֻוַיד "בסגנון המאגיה המוסלמית" (לפי זיהויו של גדעון בוהק). העמוד שלאחר מכן עשוי להיות המשך וחלקה הסופי של ההשבעה של סֻוַיד. בו מוזכר הנביא מוחמד (באלביאן ואל...... ורסולה מחמד צלא אללה עליה ובאלקראן אלדי תעלמה מן רסול אללה צלא אללה עליה ואליה ובאלכף אלדי צאפח בהא רסול אללה {צלא אללה} עליה ואליה כליפתה עלי אלגן ואלשיאטין....). רוב חלק זה מחוק בקווים, והביטוי "שליחו מוחמד" הוחלף בשורה שמעליו ב"שליחו של אלוהים מוסא בן עִמְרָאן עליו השלום".

מכתב מאת שלמה בן אליהו אל אבו אלברכאת. הנמען הוא ככל הנראה אבו אלברכאת בן אבו מנצור אלחרירי, שאליו כתב שלמה גם מכתבים נוספים. (במקצת מן הספרות המחקרית זוהה הנמען דווקא כאבו אלברכאת בן אבו אלחסן אלעטאר, דודה של סת גזאל אשת שלמה.) שלמה מתאר את המחלה הנוראה שלא הרפתה ממנו מאז נישואיו. "אבדתי. אילו ראית אותי, לא היית מזהה אותי. אני דק כקיסם ורוח רפאים בבגדיי" (השווה לכתובים אחרים ולשירו של אלמתנבי "أَبلى الهَوى أَسَفاً"). כל כספו מתבזבז על שיקויים ועל תרנגולות, וכל הנשים הבאות לבקרו אומרות לו שהוא קורבן של כישוף. הוא מתחנן בפני אבו אלברכאת ובפני אבו אלפרג', אביה של סת גזאל, להשתדל אצל הגאון (לדעת גויטיין — אברהם מימוני) ואצל הדיין והרופא אברהם בן שמחה, כדי להשיג את הסכמתם להטיל חרם על מי שכישף את שלמה ("איש או אישה, יהודי או גוי, עבד או שפחה, או מי שציווה עליהם להטיל את הכישוף") ואינו מבטל אותו. שלמה מקווה שהדיין אברהם בן שמחה יכריז בעצמו על החרם, ואם לא — שזקן ירא שמים אחר יעשה זאת. דרישות שלום נמסרות מאת: שלמה, סת גזאל, אחיו של שלמה (אבו זכרי), דודתו מצד אמו (אֻם אבו אלעז?) ובנה (אבו אלעז?). דרישות שלום נשלחות אל: אבו אלברכאת, אשתו, אחיו אבו אלפרג' (אלמולא אלמכין) ואביו (אבו אלחסן). ראו גם פתק מוקדם יותר (שאינו קשור) שבו אדם מבקש להטיל חרם על מי שכישף אותו. (חלק מן המידע מבוסס על כרטיסיות גויטיין, אלן אלבאום ועודד צינגר.)

מכתב מאת מרדכי הלוי מזרחי, ככל הנראה ממירון או מצפת, אל אגא מאיר בן אליהו, במקום שאינו ידוע. המכתב נמשך אל חלקו העליון של דף נוסף. תאריכו: ז' באב ה'תרנ"ו, שהוא 1896 לסה"נ. נכתב בעברית בידי סופר אשכנזי מקצועי. הכותב הוא יצרן קמיעות וסגולות שאיבד את ראייתו, לפחות באופן חלקי. במכתב זה הוא מתאר בפירוט רב כיצד להכין קמיע עבור אישה כדי שתהרה ותלד בן זכר: יש לחרוט אותו על כסף מזוקק, ומי שמכין את הקמיע חייב להיות במצב של טהרה ובתענית, ויש לצייר עליו דמות אדם במידות המתאימות (ובכלל זה בטן גדולה) ולמלא אותה באותיות הראויות. יש לחרוט את מזמור קכ"א מתחת לדמות ואת ברכת הכוהנים מעליה. כאשר יקרב מועד הלידה, על האישה ההרה ללבוש בגדי פשתן בלבד, ועל הבן ללבוש רק בגדי פשתן עד גיל 3, ומה טוב אם הדבר יימשך עד גיל 10. כמו כן על הנמען להדליק נרות שמן לעילוי נשמת רשב"י ור' מאיר בעל הנס. מרדכי מזכיר לנמען בעקיפין לשלוח לו כסף (לירות) בעבור טרחתו. נראה גם שהוא מורה לנמען לקרוא לבן הנולד בשם מרדכי, על שמו. הוא חוזר ומבקש כסף, שכן הוא ובנו יצחק מצויים במצוקה קשה. עוד מוזכר אדם בשם מ' עזרא בן יעקב דאוּדי הנמצא במקום מושבו של הנמען.

מילון ייחודי מארמנית-יהודית לערבית-יהודית. תאריכו אינו ידוע. כולל עשרים מילים וצירופים הכתובים בארמנית-יהודית, ומתחתיהם תרגומם לערבית-יהודית: "לחם", "בשר", "מים", "יין", "ורד", "תפוח", "אגס", "אישה", "בתולה", "אם", "אב", "פנים יפות", "זמרת", "לבן", "שחור", "גובה מס" (זיהוי מסופק), "היכנס", "המשך", "שב" ו"מה שלומך". המידע מבוסס על רשימתה של מלוני שמירר-לי בבלוג שברי הגניזה (יוני 2021). החיבור בין הקטעים זוהה בידי אלן אלבאום ביוני 2022. בראש המילון מופיעות שתי שורות של מילים בערבית הכתובות בכתב מרובע יוצא דופן (אולי בעל אופי מאגי?). בצד הפנים (recto) נשתמרו שתי שורות שהיו במקור חלק מצו ענק; כיום שרדו ממנו רק כשלוש מילים בקצות השורות (יסתכמל... ؟؟؟ לאמואל). המילון נדון במחקרים הבאים: - אביחי שבטיאל, "A Judaeo-Armenian and Judaeo-Arabic Word-list from the Cairo Genizah" (2005). - ג'יימס קלאקסון, "An Armenian/Judaeo-Arabic Word-List in Cambridge" (2008). - ג'יימס ר' ראסל, "On an Armenian word list from the Cairo Geniza" (2013).

מתכונים בערבית-יהודית ובעברית. מספר השורות משתנה לפי התוכן; הפסקות בטקסט בדפים 1–3 מסומנות בשלוש נקודות. בדף 1r מופיעות סגולות המופקות מכלבים ומשועלים, בעברית, הפותחות במילים "סגולות השועל". בדף 1v סגולות המופקות מברווזים, בעברית. בדף 2r שני קטעי ריפוי בערבית-יהודית. בדף 2v רישום של מילים, אולי לחש או מנטרה מאגית, בארמית. בדף 3r הוראות בערבית-יהודית להכנת סגולות שונות, ולאחריהן הוראות בעברית להכנת קמיע החקוק בצורת לב. בדף 4r, שנכתב בכתב יד אחר, מצויות הוראות בעברית להכנת קלף לספר תורה. הקטע נושא את הכותרת: "עיבוד גויל של ספר תורה מן מעשה". המונח "מעשה" מתייחס בדרך כלל ליחידה של הלכה למעשה שעברה במסירה, והוא נפוץ במיוחד בספרות המסורת הארץ-ישראלית. גם כאן אין מדובר בחיבור הלכתי מונוגרפי, אלא בנוסח של מתכון בלשון נוכח: "תקח עפץ". זהו חיבור שלם ועצמאי, המסתיים סמוך לתחתית הצד הקדמי במילים: "תם תם". בדף 4v, באותו כתב יד של הצד הקדמי, מופיע אותו טקסט עצמו בערבית-יהודית, תחת הכותרת: "הדא עמל אלריק".

חשבונות בכתב ערבי הכוללים שמות ומספרים הערוכים בטורים מסודרים. דורש בדיקה נוספת. החלל סביב המסמך מולא בטקסט בערבית-יהודית הכתוב לכל הכיוונים. רוב הכתוב בערבית-יהודית עוסק בחישובים לוחיים-קלנדריים. ואולם, באמצע הדף נכתב: "אבן אבו אלפצ'ל אלפרנס נפטר ב-25 בתשרי 603 להג'רה / 4967 לבריאת העולם", כלומר בשנת 1206 לסה"נ. בצדו השני של הדף, הכתב מלא בשיר שבח (פאנגיריקוס) בעברית המוקדש לאדם בשם רב שלמה בן יהודה (בשורה 28). אם מדובר בגאון המפורסם מן המאה ה-11, הרי שהיה צריך לחלוף פרק זמן של כ-150 שנה בין חיבור השיר לבין כתיבת הטקסט בערבית-יהודית בצדו האחר של הדף; אך ייתכן בהחלט שמדובר בהעתק של שיר קדום יותר. בשוליים מופיעות אותיות ערביות המחורזות יחדיו בשרשראות מאגיות. בין השורה השלישית מן הסוף לבין השורה השנייה מן הסוף של השיר העברי נכתב בערבית-יהודית: "המספר הוא 60 חרוזים". בתחתית הדף, בכתב ערבי, נכתב: אלחרוף אלנאטקה סבעה ("האותיות ה'מדברות' הן 7"), ולאחר מכן מופיעות 7 אותיות הנראות כאותיות קופטיות.

בצד אחד מופיע קמיע "שיוויתי" על נייר ורוד עז. בצד השני נמצא רמז לשימוש המקורי של הנייר — חותמת בסינית: "輍〇盛記巖茶肆兩足重", שפירושה: "תה בוהיאה ממותג Yu [לא קריא] Sheng, ארבעה טאל, משקל מלא". "בוהיאה" הוא הכינוי האנגלי המסורתי לתה המיוצר בהרי וויי (Wuyi), הנקראים בניב הוקיין Bú-î-soaⁿ — וממילים אלו נגזר השם. המילה "Sheng" משמעותה המילולית היא "להצליח" או "לפרוח", ובהקשר זה היא ככל הנראה חלק משם המותג. המילה 記, המתורגמת כאן כ"מותג" (brand), פירושה "סימן", ובאופן מסורתי היא מתורגמת לאנגלית כ"chop". הטאל (兩) הוא יחידת מידה סינית מסורתית, וחבילה של ארבעה טאל שוקלת כ-160 גרם תה. יש לציין שקטע זה כנראה אינו מגניזת קהיר, שכן כל התיקייה הזו נראית כשייכת למילייה פרסי או מרכז-אסייתי, שבו ביצע אלקן נתן אדלר רכישות רבות. (המידע על החותמת הסינית נמסר באדיבות אדוארד וייט; המידע על הקטע העברי ועל מקורו המשוער נמסר על ידי נעם סיינה ואופיר חיים.)

שני לחשים מעניינים לכבילת שדים ולהכפפתם לרצונו של המשביע. כתב היד דומה לזה של החזן אבו סהל (לוי), אביהם של ידותון ומשה בן לוי הלוי (ניתן ללחוץ על התגית "Abu Sahl Levi" לצורך השוואה עם מסמכים נוספים). **רקטו:** לחש לכבילת שדים בכוחה של חותמת שלמה. בין אלה הנקראים בשמם: מימון המעונן (אלמימון אלע'יומי), מימון הפרסי השחור, שמהורש, ועבד אלרחמן. הלחש ממשיך: "הוי שבט הג'ין... יושבי הרוח והגאיות והמדבריות והקברים...". **ורסו:** לחש ל"תהייג'" (עוררות/הסתה). יש לכותבו ביום חמישי בבוקר בכרכום על קלף של עופר צבי ולתלותו ברוח. "אני כובל אתכם, הוי שבט הג'ין, השייטאן, האבליס, הפקטאש, הזובעה... ממזרח ומ[מ]ערב ומדרום (קבלייאן) ומצפון (בחרייאן)... או מן הארץ...". המסמך טעון בחינה נוספת יחד עם החיבור. בין שני הקטעים חסרה לפחות שורה אחת, אך נושאי הרקטו והוורסו תואמים לחלוטין זה לזה. החיבור בין הקטעים נעשה בידי אלן אלבאום. השוו עם מסמך דומה.

מכתב ממרדכי הלוי מזרחי, ככל הנראה ממירון או מצפת, אל משה חיים ויצחק חיים, במקום לא ידוע. הקטע מכיל גם את סופו של המכתב המופיע בקטע קודם (המתוארך ל-ז' באב התרנ"ו, היינו 1896 לספירה). המכתב נכתב בעברית בידי סופר אשכנזי מקצועי. הכותב הוא יצרן קמיעות וסגולות שאיבד את מאור עיניו לפחות באופן חלקי. הוא מתלונן על ההוצאות העצומות שנפלו עליו: התשלום לסופר שנאלץ לחזור ולשרטט את ציור הקמיע "50 פעמים", והתשלום למשלוח בדואר (הפוסטה) — שכן בתחילה סמך על אגא באבא טהראני שיעביר את המכתבים והקמיעות, אך האיש נמלט והכזיב אותו, ולא נותרה ברירה אלא לשלוח באמצעות הדואר. נראה שכל הפירוט הזה נועד להמריץ את הנמענים להחזיר לו את הוצאותיו. הוא מזכיר את אותו עזרא המופיע במכתב הקודם, וכן את אברהם דיין, בהקשר של הקמיעות והסגולות להולדת בן זכר.

בצד האחורי ובשוליים העליונים של הצד הקדמי: חשבונות העוסקים בעיקר בפריטי לבוש ובשמות נשים, רובם שמות מוסלמיים. כן מופיעים כמה גברים המזוהים על פי שם אמם — תופעה חריגה ביותר מחוץ להקשרים של קמיעות ותפילות. ייתכן שמדובר ברשימת חלוקה הקשורה בדרך כלשהי לעצומה. בין הפריטים הנזכרים: צמת (ṢMT), רדּה (radda) ופוטה (fūṭa), וכן כמויות (של בד?) הנמדדות באמות (דראע). בין השמות: "ע'אלב בן סת אלאהל", "מאת אבו אלפצ'ל בן פאטמה" (בשוליים העליונים של הצד הקדמי). בצד האחורי: "האישה הלובשת את הרדּה"; "הידועה בשם סת אלעלם"; פאטמה בת פרג'יה הזקנה (אלעג'וז); [...] בת אלג'יידה; מעז בן מבארכה ובעלה; זינב; אלבאע'צ'ה(?) פאטמה בת מכארם; סעידה בת מלאח. בצד האחורי מצויים גם כמה רישומים נוספים, וכן כמה שורות מראשית מכתב בערבית בתחתית הדף.

שטר הודאה (אקראר) בכתב ערבי. המודה (מקר) הוא מרהף בן פארס אלדולה נושתכין, "אחד מגדולי הגדוד החאפט'י" (احد الحافظية الكبار). הוא מודה שהוא חייב סכום של דרהמים לצפי אלדולה(?) אבו מנצור טלאיע בן ע'ריב(?) בן ג'עפר אלכאתב. הסכום אינו ברור לחלוטין; הוא מצוין בלקונה בתחילת שורה 6 (אלף ומשהו?), ומספרים נוספים מופיעים בשורה 10. ההצהרה נעשתה בפני סגן הוזיר(?) בבית הדין (النائب في الحكم للوزير(؟)), הקאצ'י ת'קת אלדולה(?). הוא יפרע את הסכום ביום שבת, 20 ברג'ב 550 להג'רה = 19 בספטמבר 1155 לסה"נ. המסמך עצמו נכתב מעט קודם לכן, באותו חודש רג'ב של אותה שנה. בצד הוורסו ישנן רשומות נוספות בכתב ערבי (ככל הנראה רישומי קבלת כספים, שכן הן פותחות במילה قبض) וכן טקסט מאגי בעברית ובערבית-יהודית, בכתב יד מוכר.

ביפוליום. עלה אחד מכיל תרגום לערבית-יהודית של שמות כ"א 1-17 וכ"ז 20-28. העלה השני מכיל הוראות מאגיות בכתב ערבי. השורות הראשונות בעמוד הראשון נפתחות בתיאור: "דמות של אדם בעל שני כנפיים, ובידו [...], ומתחת לרגלו נחש, ומאחורי החותם (?)... חזור על התפילה/הלחש ועל הקטורת(?) פעמים רבות...". בעמוד מופיע גם תרשים קטן שייתכן שמופיעות בו האותיות אפסילון ודלתא. ישנן גם התייחסויות אסטרולוגיות (אלכואכּב — הכוכבים, אלסעד — מזל טוב). השורה הראשונה בצד ב' מזכירה את "האלות והאלים", השורה השלישית מזכירה את ידיעת כל המלאכים, והחלק התחתון של העמוד עשוי להכיל מתכון לקטורת הכולל פרחי חרצית (זהר אלאקחואן). עמוד זה הוא האחרון בחיבור. נדרשת בחינה נוספת. (במקום אחר תואר המסמך כ"איגרת ערבית על שחיטה כשרה".)

רישום משפטי (מספר 10) בפנקס בית דין בקהיר, בעברית. מתוארך לי״ט באדר ב' ה'תנ״ג, הוא שנת 1693. (מסמך מספר 10) שטר הרשאה מורכב (כלשון המסמך עצמו: "שטר הרשאה זה", שורה 39) הנוגע לשותפות מסחרית ולמספר צדדים משפטיים: יעקב בן שלמה אלארקון, ח'ליפה בן אברהם עפיף, אליה פלקון (תושב איסטנבול), פייש המכונה ג'לבי/צ'לבי בן מאיר אורי אשכנזי, וכן אלמנה ששמה לא צוין. המסמך מציין במספר הזדמנויות כי קהיר משמשת כמרכז יצוא עבור השותפות המסחרית הנדונה. הרישום אף מזכיר שיטות שקילה של סחורות, ובסופו תוספת המציינת כי גרסה קודמת של הסכם השותפות הופקרה (הופקר), אך היא מצויה בידי אחד מדייני בית הדין, דוד חיים בית-הלחשי(?) — אשר מוזכר גם במסמך אחר באיות פחות ברור של שם המשפחה: בית הלחשי(?).

ספרות עממית בערבית-יהודית. החלק מן הסיפור המופיע בקטע זה נפתח בהופעתו של מרפא בפני המלך: "...ושרים ווזירים ושרי צבא. אשר לשאלתך על מקצועי: אני חכם (חכּים), מגרש שדים (מעזّם), רופא בן רופא (טביב בן טביב), משחרר משוגעים ומשוגעות (אלמג'נון ואלמג'נונה), הוזים (אלמתהוّס)... ונכפים (אלמצרוע ואלמצרועה). אני שולט בג'ינים, הן השבטים המעופפים בשמים והן אלה השוקעים באדמה. זה מקצועי ואומנותי, ובשל כך אני נודד בין האקלימים והארצות". המלך שמח לשמוע זאת, משום שאחת משפחותיו איבדה לאחרונה את שפיותה. המרפא מתחיל לבדוק את המצב באמצעות שיטותיו המאגיות, והמלך מגלה לו כי שיגעונה החל לאחר שניסה לתקוף אותה מינית, ומאז היא החלה להכות ולקרוע את בגדיו של כל מי שמתקרב אליה.

רקטו: פסוקים מקראיים בעברית הכתובים באותיות ערביות (טוֹב לְהֹדוֹת...), בראשם בסמלה, ככל הנראה לשימוש ליטורגי. גרסה קראית של המקרא העברי. העברית כתובה באותיות ערביות. שרשרת (קטנה) של פסוקים מקראיים, ובהם: תהלים צ"ב, ב'; ל', ה'; ק', ד'-ה'; ק"ג, י"א; קי"ז, ב'; קמ"ו, ב'; ס"ג, ו'; נ"ב, י"א; פ"ו, י"ב; קל"ו, א'-ג', כ"ה-כ"ו; ק"ז, ט'; כ"ב, כ"ז; ל"ד, ט'-י"א; דברים ו', י"א; שמות כ"ג, כ"ה; יואל ב', כ"ו; תהלים קמ"ה, ט"ו-ט"ז; ק"ד, כ"ז-כ"ח; ק"ג, א', ה'; צ', י"ד; צ', י"ז; י"ח, נ"א; קמ"ז, ב'; ס"ח, כ'; פ"ט, נ"ג. ורסו: עמודה אחת היא או טקסט מאגי או רשימות צפופות של רישומים / ניסיונות קולמוס, בעוד שהעמודה האחרת נראית כהוראות למתכון. הכול באותיות ערביות.

רקטו: שני מתכונים אלכימיים. המתכון הראשון עוסק בשימוש במים המופקים מתכשיר של תותיא (תחמוצת אבץ), המושארים למשך הלילה כדי שיתגבשו לאבן. המתכון השני עוסק בתכשיר המורכב מטרטר (אשלגן טרטראט), נושאדר לבן (סל אמוניאק, בתעתיק מערבית), נחושת, גופרית, מלח חנקתי (סלפטר, מינרל של אשלגן חנקתי), מלח ים ונחושת לבנה, ומזכיר שימוש בכלי זכוכית אטום למים ובכלי נוסף המבודד ב"טיט החכמים" (בערבית: טִין אלחִכּמה, ובלטינית: argilla philosophorum או lutum sapientiae). ורסו: הוראות להכנת קמיע לאישה עקרה, ובו אותיות מאגיות ושני מגיני דוד קטנים, וכן הוראות להכנת קמיע למניעת סכנות בדרכים. כל הטקסט כתוב בכתב יד אשכנזי מאוחר.

מרשמים מאגיים להשגת אהבה. המרשם הראשון מבין השניים השמורים בקטע נועד להבטיח חיבה גדולה בין אישה לבעלה ולמחות כל איבה שעלולה לשרור ביניהם. בנוסח המרשם משולבות אנלוגיות מקראיות יפהפיות. המרשם השני נושא את הכותרת "אהבה", המודגשת באמצעות ציור של חופה מעל המילה. ההוראות למבצע הן ליטול "שבעה עלים של עץ דפנה ולטחון אותם ביין ישן", ולאחר מכן לכתוב כמה שמות מאגיים — אולי תוך שימוש בתערובת שהוכנה קודם לכן, או לחלופין לרשום את השמות על עלי הדפנה עצמם. המרשם נחתם בציטוט מקראי נוסף, הפעם משיר השירים ח, ז. על פי מחקרה של אופירה סער (2010), הקטע כולל את הביטוי "כאסתר לפני אחשוורוש" כחלק מהדימויים המאגיים.

חיבור מוזר בשם "מראה האופנים", שכותרתו מתייחסת הן למלאכי חזון יחזקאל והן לעיגולים המתוארים בחיבור עצמו. החיבור מספק הוראות לציור עיגולים שונים בתוך עיגולים, בעלי תכונות מאגיות או קוסמיות לחיזוי עתידות. בקטע זה, כל ערך נפתח בשם של קטגוריה (כגון "סעודות" או "חכמי הגויים") ובשמותיהם של שני נהרות (אחד "חיצוני" ואחד "פנימי"), ולאחר מכן הערך כולל פריטים מסוימים מאותה קטגוריה המשויכים לנביא מקראי ולמספרו של פסוק ("לחם, לך אל יחזקאל פסוק 1"; "ברתולומאו, לך אל אלישע פסוק 25"; וכדומה). כל ערך מסתיים ברשימה של מספרים בעלי משמעות.

טקסט מאגי שהועתק על ידי בן יג'ו, ככל הנראה בתימן סביב שנת 1135. הטקסט נפתח בריבוע קסם (בדומה לסודוקו) שבו סכום כל שורה, טור ואלכסון הוא 15. ריבועים מסוג זה שימשו כקמיעות להקלה על לידה קשה. אחרי הריבוע מופיעה לחש הגנה נגד עין הרע, ולאחריו לחש הגנה נגד קדחת. החלק הגדול ביותר הוא לחש שנועד לגרום לאויבו של אדם להיות מגורש מן העיר. בעקבותיו מופיעות שתי שורות קטועות המזכירות "שנאה". בשורה 23 מופיעים סימנים מאגיים סתומים. הצד השני (recto) הוא מכתב התנצלות על תלונה כי מצ'מון ניהל באופן לקוי נכס שהופקד בידיו כנאמנות.

מכתב בכתב ערבי. שריד (החלק התחתון בלבד). בשורות 2–3 דיווח על מחלתה של אישה, שמצבה כעת השתפר (ולאכן מא הי אלא קד אצאבת אלעאפיה). מן השורה החמישית ועד הסוף — דרישות שלום לאנשים רבים, ובהם סייד אל-אהל, גיסו של מישהו, וכן ל"אדוניי הדיינים" (אל-דיאנין). ראוי לבדיקה נוספת. בצד האחורי שמות מאגיים בערבית-יהודית, ככל הנראה שמות של רוחות/ג'ינים/שדים של העננים (?), ובהם: מימון, זובעה, שמהורש (השווה למסמך אחר), סידוק (השווה למסמך נוסף שבו ציור של מימון ע'לאם סידוק), אל-אחמר, אל-אביץ' ואל-מד'הב.

מסמך משפטי בכתב ידו של חלפון בן מנשה (פעיל בשנים 1100–1138). קטע — רצועה אנכית ארוכה מצד ימין של המסמך. שטר שחרור (כתב פטור) שהוציא אבן כּוּגִ'ך (בן כוגך) לשותפו לשעבר בחנות, יפת. חתום בידי עלי בן אליה. בצד האחורי מופיעים ניסויי קולמוס או קמיע מאגי, בכתב יד גס, ולאחריהם האלפבית העברי. שולי הצד האחורי נוקבו סביב סביב. ייתכן שאבן כּוּגִ'ך המופיע במסמך זה זהה לאבו אלמעאלי יעקב בן יוסף אבן כּוּגִ'ך הנזכר במסמך אחר (T-S 10J7.10, דף 2r). (חלק מן המידע מבוסס על CUDL ועל כרטיסיית גויטיין.)

מרשמים מאגיים בערבית-יהודית ובכתב ערבי לצד כתב מאגי. בין השאר מופיע מרשם למניעת הריון הפותח במילים: "אם תרצה שאישה לא תיכנס להיריון...". בטקסט שזורות מילים בערבית בתוך כתב עברי, ובהן: 'law taʿllaq ʿalā', muʿallaq ʿalaihā, muʿallaq. בחציו התחתון של הצד הקדמי (recto) שש שורות הכתובות במה שנראה ככתב סתרים או צופן, ובהן סימנים הדומים לאותיות ערביות — ייתכן שמדובר בקמיע או בלחש. בצד האחורי (verso) מופיעות שורות בכתב עברי, וכן מסגרת מרובעת החצויה בשני קווים, כשבתוכה ומחוצה לה כתב עברי.

קטע קלף קרוע ופגום ובו תשובות גאונים. פורסם בתשובות הגאונים מרמורשטיין, עמ' 2–3. ברקטו סופה של תשובה בעניין חוב. בשורה 12 מופיעה תשובה נוספת בנושא המנהג להתפלל חציה בלחש וחציה בקול רם, וההמשך בוורסו. בשורה 4 מובאת תשובה נוספת, שפורסמה באוצר הגאונים, ברכות, עמ' 63, סימן קל"ו, ומיוחסת לרב צמח גאון. בשורה 16 תשובה נוספת, שפורסמה באוצר הגאונים, שבת, עמ' 1, סימן ב'. בגנזי קדם, כרך ה', עמ' 85 ואילך, פורסם קטע נוסף הכולל נוסחים אחרים של שלוש התשובות האחרונות המופיעות כאן.

קמיעות מאגיים להגנה מפני עקרבים, שנועדו להישא גלולים בתוך בית קמיע סביב הצוואר. המאגיקון העתיק את הנוסח של הקמיע פעמים רבות, וצייר בתחתית כל אחד מהם עקרב מסורבל. ניכר שכמה מהם נחתכו ונמכרו. הנוסח של הקמיע זהה לזה שמופיע בקטע מקביל, אלא שבמקביל מופיעים שני שמות מאגיים נוספים ואין בו איור. בצדו השני של אותו קטע מקביל מופיעה רשימה בכתב סתרים. ראו גדעון בוהק, "Some 'mass-produced' Scorpion-amulets from the Cairo Genizah", בתוך A Wandering Galilean (2009), עמ' 35–50.

מתכון מאגי כתוב בערבית ובעברית. הכיתוב בערבית בצד ה-verso אומר: "ṣifa kāghaḍa (=kāghadh) saḥiḥa wa-hiya lā tataghayyar wa-taṣnaʿ minhā mā shiʾt" — כלומר, תיאור של נייר תקין שאינו משתנה ושניתן להכין ממנו כל מה שתרצה. חלק מהחתימה הקליגרפית נקרא בבירור "יעקב מדינה" (Yaʿaqov Medina), אך המילה שלאחר מכן קשה לפענוח (__מבנ). בצד ה-recto: ניסיונות עט ותרגולי חתימה בכתב ערבי, ובהם נוסחת taqbīl (פסקת נישוק) וקרטושים מעוטרים. מאוחר. בדף ניתן לראות חירורים לכריכה.

צו? בכתב ערבי, כתב קנצלריה, אותיות גדולות ורווח עצום בין השורות. שמורים שורה וחצי. קשה להבין דבר מעבר למספר מילים: انفاذه... والى... الكشف... على المصلى.... בגב ישנן הוראות מאגיות ביהודית-ערבית בכתב יד גולמי להבטחת ההפרדה (bāb furqa) בין שני אנשים לנצח. חלק מהלחש כולל לקיחת שערה של כלב ושערה של חתול, שריפתם יחד, ואמירת 'כשם שאלה השניים לעולם לא יתאחדו, כך פלוני ופלוני לעולם לא יתאחדו עד יום הקיאמה.' כמו כן ישנן מספר מילים בכתב עברי בפנים.

קטע מסתורי המכיל תערובת של כתב ערבי, יהודית-ערבית וסמלים מאגיים. תיארוך: כנראה המאה ה-12 או ה-13. הטקסט ביהודית-ערבית כתוב בכתב יד קורסיבי ביותר וניתן לקרוא בו בין היתר: 'בשם התורה! לא... מיום עד לילה... לא חרובים... לא ביצים, לא גבינה, לא יוגורט, [לא] תמרים, לא דבש, לא טחינה, לא כרוב, לא אגוזים, לא שעועית, לא אגוזי לוז... אלוהים עד... ושוב אלי ממנו בבריאות.' הכתב הערבי קשור לפחות בחלקו לאמור לעיל, שכן הוא מזכיר חלק מאותם מאכלים.

תפילה מאגית להגנה (מכל רע, מעין הרע ומאנשים רשעים) שנכתבה בידי כותב לא-מיומן (אולי דובר עברית ולא קופטית) בניב הבוהיירי (מצרים התחתונה) של השפה הקופטית. בצד הרקטו מופיעה גם אלפבית קופטי (חלקי), ובצד הוורסו אלפבית קופטי נוסף (חלקי) המנוקד באותיות עבריות (הקשר בין הגלוסות העבריות לאותיות הקופטיות הבודדות אינו ברור). המידע נמסר בעיקרו על ידי סבסטיאן ריכטר. ראו גם את הרישום במאגד כתבי היד של הפרויקט הקופטי-מאגי באוניברסיטת וירצבורג.

גט גירושין מאגי, מאת עמראן בן מרדכי ממעזיה (אולי קהיר החדשה?) לחביבה בת [...], ובהמשכו לחש לפתיחת דברים (במקביל חלקי לקטע אחר), שנועד ככל הנראה להגביר את יעילותו של המסמך. מדובר בטיוטה או בתבנית, שכן רוב שמות המקומות נותרו בנוסח גנרי (מדנת פלונית או בקרתא פלונית). (חלק מהמידע מבוסס על CUDL ועל כרטיס הקטלוג של גויטיין.) קיימים אזכורים רבים של הקטע, וזיהויו של בוהק מרמז כי איתר מספר חיבורים היברידיים מסוג זה המשלבים קמיע וגט.

שאלה הלכתית המופנית אל רבי אברהם בן הרמב"ם, בנוגע לכהן מסוים המבקש צו הרחקה כנגד גרושתו ולאסור עליה להיכנס לסמטה שבה הוא מתגורר, מכיוון שהוא חושש ממנה ומכישוף שהיא עלולה לעשות לו. הגרושה ממשיכה לבקר את חברותיה המתגוררות באותה סמטה שבה הוא גר. (חלק מהמידע מתבסס על כרטיסיות הקטלוג של גויטיין.) רבי אברהם בן הרמב"ם שימש כראיס אל-יהוד (ראש היהודים) בין השנים 1205–1237 לסה"נ, ונשא גם את התואר נגיד החל משנת 1213 לסה"נ.

לחש מאגי בעברית, כתוב בכתב סתרים (צופן). חאתון בת קצור משביעה את השדים (ג'ין) השוכנים בביתה לגלות לה היכן מוטמנות מטבעות הזהב. צפנים דומים מופיעים גם בכמה מסמכים נוספים מן הגניזה. המידע על המסמך מתבסס על מאמרו של גדעון בוהק, "פיצוח הצופן ומציאת הזהב: בקשת חלום מגניזת קהיר", שהתפרסם בכרך על עריכת טקסטים מאגיים מן העת העתיקה ומימי הביניים בעריכת חואן אנטוניו אלוורז-פדרוסה נוניֶס וסופיה טוראיאס טובאר (מדריד, 2010).

ורסו (השימוש המקורי): שריד ממכתב עסקי בכתב ערבי. מישהו מביא מעט חוטי טווייה (ע'זל), ועל אדם נוסף להשתמש בהם, ואת התמורה יש לשלוח עם כל מי שיהיה זמין לכך (... جميع ما يجب علينا وال... ... التقدم الى من هو بانفاذها... وفي صحبته شي من الغزل... من هو باستعماله وعند نجازه ينفد مع من اتفق وذلك على سبيل الادلال). רקטו (השימוש המשני): ברכה, לחש או קמיע בעברית שנועד להגשמת משאלותיו של אדם פלוני, שיהיה כגיבור וכאיש חכם.

קודקס המכיל את "שמונת ספרי הנביאים", עם הערת הקדשה. רחל בת שלמה — שקשורה באופן כלשהו (דמתחכים?) לחדיד בן איוב בן שלמה בן שתון בן מרב כשיתא — הקדישה את הכרך הזה לקודש של בית הכנסת של הפלסטינים בפוסטאט. אסור למכור אותו או לפדותו. כל מי שישתמש בו לרעה יוחרם ויקולל בקללת יהושע בן נון ויהודה בן יחזקאל (השווה לקמיעות העקרב T-S AS 143.26 ו-T-S NS 73.12). כל מי שיכבד אותו ויקרא בו יבורך בברכותיו של אברהם אבינו.

טקסט מאגי ואסטרולוגי. ישנם דפים רבים מאותו ספר ועוד יותר דפים בכתב היד עצמו (ראו הצעות לצירופים). הסופר נוהג לאיית את שם "אללה" באותיות ערביות. הנוסחאות פונות אל "העפריט... הג'ין והשייטאן...". יש התייחסות מסקרנת ל"המקומות בהם אתם יורדים, וכנסיותיכם וצלביכם וכתרי הזהב על ראשיכם", מה שמקשר ככל הנראה את הג'ינים הללו לנצרות. הטקסט מזמן ג'ינים ספציפיים בשמותיהם, למשל: סידכם ואבוכם רכיש סיד קאיד.

מכתב מפרחיה בן יוסף יג'ו אל אחיו שמואל בפוסטאט, ובו הוא מתלונן על כישלונו להשיג תשובה הלכתית. בנוסף כולל פרחיה הערות קצרות על מחלת אמם והתנצלות על שאינו יכול לבקרה, בקשה לעזרת שמואל בגביית חוב ובתשלום מס הגולגולת (גַ'אלִיָה), ושאלה בת שורה אחת אם אחיו כבר הכין לבנו קמיע מן המקרא או "אנקלי" שיגן עליו. ככל הנראה נשלח מאלמחלה בשלהי המאה השתים-עשרה. פרידמן וגויטיין תרגמו רק את שורות 12–16.

רשימת שמותיהם של השרים הממונים על הרוח, הגשם והאש, השולטים בארבע עונות השנה — ככל הנראה לצורך שימוש במאגיה או באסטרולוגיה. נאמר בה כי יש לדעת גם כיצד לפנות אל השר הממונה על השמיים, אל השר הממונה על הדברים הנסתרים, אל הממונה על האוצרות ועל הזרעים, אל הממונה על מאדים, ועל שאר הכוכבים. ואולם, האל הוא הכל-יכול. בשוליים, בכתב יד שונה, נכתב 'עבד עלי בן ע'רב סתי ואהל בנת סת [...

טקסט מסתורי בכתב ערבי. אולי מאגי? החלק העליון של הטקסט קרוע. במקום שבו הוא מתחיל נאמר "שחררתי את נושא מכתבי זה מכל מצוקה ו[...] ו[...] ומריבה (ṣirāʿ, או כאב ראש, ṣudāʿ)..." הביטוי הבא כולל פעמיים את מילת היחס naḥwa. לאחר מכן הוא מזכיר את הנביאים ואת ההתגלות בידי הנביא משה (מוסא בן עמראן). השורה התחתונה אולי מוסרת את שם הכותב (wa-kataba...) אך קשה לקרוא אותה.

רקטו: שלוש מרשמים של תרופות עממיות בלאדינו, המשלבות יסודות מאגיים. בין המרכיבים נמנים טרפנטין ומאכלים אורגניים כגון סרדינים. בתחתית הרקטו שורטטו אותיות מאגיות, שם המפורש (טטרגרמטון), פנטגרמות ושם המלאך סמא"ל. ורסו: תרגיל סופרים ובו נוסחאות לסיומי ספרים, שבהם הסופר משים בפי כלי הכתיבה שלו דברים בגוף ראשון. המידע מבוסס על קטלוג CUDL.

קמיע שנועד להשתיק את מתנגדיה של האישה, ובמיוחד את אבו אל-סרור. שני האנשים המדוברים אולי ניתן לזהותם עם זוג נשוי המוזכר ב-T-S 12.559, מסמך שחרור שנתן סעדיה בן יהושע, אביה של אישה בשם סת אל-חוסן, לבעלה פרחיה אבו אל-סרור בן יוסף, לאחר מותה של סת אל-חוסן. (מידע מתוך בוהק וסאר, טקסטים מאגיים מהגניזה שהוכנו בעד או נגד אנשים בשם, עמ' 87)

בגב נרשמו לידות: לידת הילד מוחמד (انشاه الله تعالى نشوا صالحا) בליל יום חמישי, כ"ז בד'ו אל-קעדה שנת 904(?) להיג'רה, ולידת אחותו ח'דיג'ה (انشاها الله تعالى نشوا صالحا) ביום שני, כ"ז בצפר שנת 908(?) להיג'רה. הרישום נכתב בג' לרביע אל-אוול שנת 908(?) להיג'רה. הרקטו נראה כטקסט קסמים הכולל שמות מאגיים ('האד'יהי אל-אסמאא...').

לחשים מאגיים — האחד לעורר אהבה (תהייג') והשני לקשירת לשונו של אדם (עקד לסאן). ככל הנראה בכתב ידו של אבו סהל לוי (ראו תגית). הלחשים כתובים בסגנון ציורי ומלא חן: "תהי אהבתו של פלוני שוכנת על לבו של פלוני, כצל על תפוח, כשושן המפיץ ניחוח" — ובהמשך תיאור פיוטי-חושני נועז. בלחש הבא: "יעשה ממך האל חמור".

פתק מאבו ת'אבת אלצ'יראפי אל אדם בשם רבנו שמואל, ובו הוא מבקש ממנו להכריז חרם נידוי על מי שהטיל כישוף על אדם מסוים או חפץ ברעתו, אם לא יחזור בו מיד ויבטל את מעשהו. שלמה בן אליהו מעלה בקשה דומה במסמך אחר, אך ללא ראיות נוספות לזהותם של אבו ת'אבת ושל שמואל, אין דרך לקבוע האם שני המסמכים קשורים זה לזה.

מסמך בכתב ערבי. שתי רצועות אנכיות צרות מאוד המלאות בכתב ערבי מגושם וגס. ככל הנראה מדובר בטקסט מאגי, אם כי הקביעה מבוססת כולה על המראה החיצוני ולא על קריאה ממשית של התוכן. שם האל מופיע פעמים רבות מאוד, ולעיתים מלווה לפניו או אחריו בשהאדה (הצהרת האמונה המוסלמית). ייתכן שמדובר בתפילה או בלחש-קמע.

דף מתוך אוסף של השבעות ומתכונים מאגיים, בעברית, שהועתק בכתב יד מן המאה השש-עשרה. אחד המתכונים נועד לגרום לאישה ליפול למצב של תשוקה מינית: "קח את מכנסיך ושים אותם על ראשך, באופן שאתה עירום. אמור: 'פלוני בן פלוני עושה זאת לפלונית בת פלונית, כדי שתחלום שאני שוכב [עמה] והיא שוכבת עמי'".

מתכון לקמיע, הפותח בשישה משולשי מילים המבוססים על שמות מלאכים (תקפיאל, רחמיאל וכיו"ב), ובהמשך נוסח בארמית: "אתון שמהן קדישין... אסו לפלוני בן פלונית... ונטרו ליה מן כל מרעין" וכו'. לאחר רווח מופיע מתכון נוסף, ובו גם קטעים בערבית-יהודית, וביניהם הביטוי "ועמלה פי כיט".

החלק בערבית-יהודית בפנים הוא לחש אהבה (באב עטף) הקורא לישות על-טבעית נקבית (יא עספה(?) בנת כטוף בנת ברק וכטוף אעטפי קלב פבפ עלי פבפ...). זה מוקף בכתב ערבי גדול; מעל ישנה ביטוי האופייני למכתבים, 'יא מולאי אל-שיח''. בורסו ישנו לחש שונה בערבית-יהודית (באב תהיג).

שבר של מסמך ממלכתי, ככל הנראה דוח. מדווח על הגעת תוצרת חקלאית או צו בעניינה ("ע'לה") של מחוז מסוים ("בי-עמל"). ארבעת המילים הראשונות של ארבעה שורות נשתמרו, מופרדות ברווח שורות גדול במיוחד. נעשה בו שימוש חוזר לטקסט מאגי בארמית ובעברית. AA. ASE. YU.

ספר מאגיה 'ספרותי' (ייתכן ספר הישר או ספר אדם); כולל מתכון להורדת גשם, שמות המלאכים הממונים על חיות הבר, ומתכונים להגנה מפני אויבים. גויטיין מתאר את החיבור כבעל "אופי פגאני מובהק, כתוב בעברית ארכאית (חלקו מלווה בתרגומים בין-שורתיים לערבית)".

מכתב ששלח יוסף בן שמואל אל "אחיו מאב ומאם", צדקה בן חכמון, ובו ברכות לרגל הולדת בנו. המכתב כתוב בערבית-יהודית מושלמת ובכתב עברי קליגרפי. השולח כתב עבור הילד ואמו קמיע (ח'רז), וכן מזוזה, ונראה שהוא שלח אותם באמצעות אברהם בן עמרם.

לחשים וטקסים קסומים בעברית וביהודית-ערבית. מוזכרים תוכן אסלאמי כולל קריאת סורת אל-איח'לאץ ו'אל-לוח אל-מחפוז'. כולל גם שמות כישוף וכישוף הכולל חתול שחור. פרק אחד נקרא 'אימון שתי הצפרדעים'. תיארוך: ככל הנראה לא לפני המאה ה-13.

רקטו: כולופון מאת אביתר בן טוביה. הטקסט שלהלן קורא: בתאריך יום צום אלצגיר קלת נעים למכין אבנהא יא מצרוב באלצט אה אה אה. הוורסו מכיל טקסט מאגי: בשמך רחמנה וחננא ובשם-... ובאברסכס... שאילת חלום (מידע מאת גדעון בהק באמצעות FGP)

ורסו (שימוש מקורי): שבר מעצומה/מכתב בקשת צדקה. בכתב ערבי. ברקטו, בכתב יד שונה, יש פסוק מעט שגוי מהקוראן 10:81 (מא ג'אתם ביה מן סחר אן א-לאה סיבטלה אן א-לאה לא יצלח עמל אל-מפסדין), אולי משמש כאן בהקשר של ביטול כישוף.

קמיע להחזרת יוסף ב. אמירה (המוכר גם כיוסף ב. אפרים) במהרה לפסטאט. המלאכים מתבקשים שלא להניח לו לנוח, ושלא יאכל, ישתה או יישן, לפני שימלא את משאלה זו. בן משפחה שנשאר בבית (אשתו?) הזמין את הכתיבת הקמיע. AA, ASE, OZ.

מתכון מאגי. מצטרף עם קטע נוסף (הנתונים מבוססים על עבודתו של פרופ' גדעון בוהק במסגרת FGP). קטע אחר שנחשב בעבר כמצטרף לכאן ככל הנראה אינו קשור אליו במישרין — הוא מכיל שרידי כתובה בצד הרקטו וטקסט מאגי בצד הוורסו.

לחש קסמים. בעיקר בערבית-יהודית. אולי להטלת אימה על אנשים. הנהנה נראה אבו סעד בן בלדין (? בלדין). הסופר המקורי נראה כתב אבו סעד, אך שם האב נוסף מאוחר יותר. גם נוסף מאוחר יותר: השם אבו אלפתח נצראללה בין השורות.

ורסו (שימוש מקורי): מסמך לא מזוהה בכתב ערבי, אולי התכתבות רשמית או משפטית. שמורים ראשי 7 שורות. מזכיר מונחים חקלאיים (אל-שג'רה, אל-אראדי, אל-מוזארע). רקטו (שימוש משני): לחשים קסם בארמית וביהודית-ערבית.

פלימפסט. הטקסט הישן דהוי מאד; ביהודית-ערבית, עוסק חלקית במתכונים/מרשמים. הטקסט החדש ביהודית-ערבית, כתב יד מאוחר: מתכון מפורט ואחריו לחש מאגי ('אני כובל אותך, יא מימון... אהיה בר אהיה...').

קמיע/לחש אהבה עבור {חיים בן עזיזה} ו{סניורה בת {אשכנז ו{שרה בת {סניורה ו{חיים בן אסתר ו{אברהם בן חוה ו{יאקותי בן חוה}}}}}}}. הייחוס משתמע לכמה פנים, ואפילו שמות המאוהבים הרצויים לא ברורים.

חשבון. רשימת תשלומים לאנשים שונים. מוזכרת מותו של מישהו (ייתכן שכל התשלומים קשורים להשלכות הפטירה); מַסְעוּד; החזנים והמורה; ו"מעברי לדמשק." גב: טקסט מאגי, עם הוראות ביהודית-ערבית. AA

טקסט מאגי בתערובת כתב עברי, ערבי ובלתי מזוהה; ההוראות הראשיות בערבית-יהודית; מורה להדליק פתיל בשמן סגול בתוך גולגולת; מעורב עורב שחור ושלושה יתדות; כשהמטרה מושגת אין לכבות את הנר

מכתב בכתב ערבי. כתב גדול, מרווח בינוני בין השורות. המכתב ממליץ על נושאו, עני בשם סלאם(?), לצדקה או לעזרה. החלק התחתון חסר. בגב הדף יש לחש קסמים בארמית ל״כבילת״ אישה בשם בהייא.

חשבונות מסחריים בערבית-יהודית. הפלאוגרפיה מתאימה לתאריך של המאה ה-16 עד ה-17. ערך אחד מזכיר רכישת שמן זית על ידי משה סורמאני/סורמאגי. ערך אחר מזכיר קפטן ספינה ודיוואן.

טקסט מסתורי עם שורות מתחלפות של כתב עברי (בעיקר ארמית) וכתב ערבי, רבות מהן נראות כגלוסות; מזכיר חלקי ציפור: אל-חוצלה, אל-קאניסה; ייתכן טקסט מאגי; זקוק לבדיקה

שבר מכתב. בכתב ערבי. מופנה ל'אחי' עבד אל-סלאם (ר3). השולח מדווח שהשיג מיימון (סוג של קמיע, לפי גויטיין) עבור הנמען (ר10). ברכות לאם הנמען ולאח או לאחות (ר9).

טבלה בכתב ערבי, אולי עם סכומי כסף מתחת לכל רשומה. טעון בחינה. בורסו יש דף מיצירה על מאגיה בעברית ובארמית, כולל הסעיף על 'כל דבר רע', למשל הריגה וזריעת שנאה.

טקסט ליטורגי בעברית; תרגילי כתיבה; טקסט ערבי לא מזוהה (אולי קמיע). (מידע מ-CUDL.) אחד הסעיפים מפרט שמות כגון יצחק כנזי, יהודה, יצחק, משה קטן, אברהם, וכד'.

קטע מכתב ביהודית-ערבית. מוזכרים הרופא (אל-חכים) אבו אל-ברכאת ושני ספרים המכילים כישוף 'ארור' (אל-סיחר אל-מישום). השולח מברך את אחיו, אמו ודודתו מצד האם.

טקסט אסטרולוגי בערבית-יהודית. אחד מהורוסקופים מנבא משהו על אישה כהת עור עם פצעים (בַּת'ְר) על פניה ועל כישוף (וְלָא בֻּדָּ לַהוּ אַן יֻסְחַר בִּ-סִחְר).

ספר נוסחאות משפטיות וטקסט ספרותי. דף-כפל. הרווחים שנותרו בתחתית שניים מהדפים ממולאים בלחשים קסומים, אחד להמטת אש נצחית על אויביך ("בדוק; טוב; מנוסה").

הוראות לסוג של פעולה מאגית: 'קח שבעה חלוקים, זרוק אחד בכל אחת מארבע רוחות השמים, ושלושה יישארו אתך. ואז קרא את הפסוקים הבאים שבע פעמים...'

לחש השמדה. בערבית-יהודית ובארמית, עם פוסקריפט בכתב ערבי ('לרצח, שימושי מאוד'). ראו ניסן ובוהק, 'השמד את חיי פלוני!': מתכון קסם (2007).

לחשים קסומים; 'לאהבה: טהר עצמך משלושה ימים. כתוב את האותיות העבריות הבאות בכף ידך הימנית בדמך והראה לאישה שאתה חפץ בה; תשיג מבוקשך...'

קטע מסוף גזירה פאטמית עם רווח שורות רחב מאוד; השורה האחרונה כוללת תחילת חמדאלה וצלואלה; שומש לחיבור יהודית-ערבי על שימוש מאגי בתהילים

גב: בכתב שונה מהפנים, עמוד מחיבור מאגי ביהודית-ערבית עם קולופון, תאריך: עשור אחרון של אייר 4906 לבריאת העולם (מאי 1146 לספירה)

פנים הדף: אסטרולוגיה, עם אזכורים חוזרים של 'צאחב אל-טאלע'. גב הדף: המשך של פנים הדף, עובר לנוסחת לחש כלשהי הכוללת קבורת משהו.

דוח רשמי לממונה בנוגע לדמאן בדמירה. שלם. דורש בדיקה. נעשה שימוש חוזר בשוליים ובדף האחורי לטקסט מאגי בכתב ערבי (בכתב יד שונה).

כרך המכיל לחש קסם ביהודית-ערבית לשאיבת רעל מגוף אדם. מזמין את המלאך גבריאל. יש עמוד נוסף שנכתב בכתב יד שונה, המזכיר עקרבים.

קטע תבנית של קמיע/קסם: מספר מילות תפילה ואחריהן לחש 'פלאן בן פלאן', ואחר כך: 'עוור את לבו וסתום את ראייתו וחרש את לשונו'.

טקסט אזוטרי ביהודית-ערבית. אולי מאגי ('אכן תוכל לעשות כל אשר תרצה לח'לף בן משה') ו/או לציד אוצרות ('אכן, תמצאנו').

לחש אהבה בערבית-יהודית. כדי שאסתר בת נזלי תאהב את חיים בן ברדה. כתב היד נראה מאוחר ואולי עיראקי - אך זה ספקולטיבי.

recto: טקסט ספרותי, או אולי קמיע, בעברית. ב-verso ישנו גם כתב עברי, אך הוא נמחק לחלוטין על ידי כיסויו בדיו שחורה.

קטע כתובה, עם קישוט נאה בכותרת. אביו של החתן נקרא שלמה. בצד ב' ישנם תרופות/קמיעות, ביניהן אחת נגד הטלת שתן תכופה.

מתכוני קסם בערבית יהודית (עם כמה כתב ערבי וסמלים מאגיים). מתכון אחד הוא לדימום אף וכולל כתיבת לחש בדם על המצח.

דפים מ'רסאיל איח'ואן אל-צפא'' (אגרות אחי הטוהר) על קלף. הדפים הם מהאגרת על קסם ולחשים (רסאלה פי סחר ואל-עזאאם)

נוסחאות לכישוף אהבה (מחבה) ולשיקוי אהבה (תהייוג') (תוך שימוש בסבנאדג', מוח של יונה צבעונית, וקצת מהשתן שלך).

לחשים קסמים; דף מתוך חוברת גדולה יותר; כתב ערבי; ייתכן עירור אהבה (תהיג' אל-חוב); אחד מהם יש לשים בנעל האיש

קמיע לאבו סעד בן בלאדין לבטל כוונות רעות של אויביו וגרום לכולם לאהוב אותו; בעברית, ארמית ושמות בלתי מוסברים

רקטו: טקסט לא מזוהה הן בכתב ערבי הן בערבית-יהודית. ורסו: ככל הנראה מאגי, בערבית-יהודית. ייתכן שהרקטו קשור.

לחש קסמים/קמע ארוך עבור בע'ידה בת חא'יזה, במטרה לגרום למפצ'ל בן עראק להתאהב בה ולשאת אותה לאשה ללא עיכוב.

קמיע להגנת מצליח הכהן גאון בן שלמה גאון (1127–1139 לספירה), להשמדת אויביו הפוליטיים ולהצלחה לפני השלטון.

שני לחשים קסומים נגד עין הרע. בשלושת הדפים האחרים של הדיפוליו נמצאת רשימת פרשיות קריאת התורה והנביאים.

פנים הדף: שירה ערבית המתועתקת לערבית-יהודית. גב הדף: לחש סתום (?) בערבית-יהודית. דורש בדיקה נוספת.

קמיע נגד עקרב המבוסס על המילה 'אבליגמה'. כולל את השורה 'אסרתיך באלו השמות' (כפלתי אותך בשמות אלה).

שרידים של 8 עמודות של הוראות מאגיות בערבית-יהודית וערבית; שרדו רק החלקים הקרובים לקפל המרכזי.

ביפוליו מחוברת כישוף. ניתנים כאן לחשים/מתכונים רבים, בין היתר נגד קדחת ונגד צרעת ועבור מין

טקסט מסתורי בעיקר בערבית אך עם מילים לא ערביות; ייתכן פנייה מאגית; נראה מאוחר; זקוק לבדיקה

קמיע, בכתב ערבי. קריאה אפשרית לטקסט המרכזי המודגש באדום עשויה להיות 'אלהיכל אלסאכינין'.

מתכוני קסם/לחשים בתערובת יהודית-ערבית וכתב ערבי: (מן נאר אל-[...] בי-ל-חי אל-קיום...).

חיבור כישוף ביהודית-ערבית. אחד הדפים כולל דיאגרמה גדולה של גוף אדם ושני צלמיות קטנות