קמעות ומאגיה בגניזת קהיר — עמוד 2

מכתב פגום מאוד מאת משה בן לוי הלוי, כנראה מקליוב, אל בן משפחה — קרוב לוודאי אביו בפוסטאט. הכותב שלח סכום כסף עם נושא המכתב, ומוסר הוראות מפורטות ביותר לגבי התרופות שיש לקנות בו, ובכלל זה מאיזו חנות ומאיזה רוכל — למשל גרגרי רימון מן המחלה ותרכובת של ריבס וברבריס. בצד השני (verso) הוא מבקש מבני משפחתו לשלוח לו דבר־מה הקשור ב"ר' משה". ייתכן שמדובר בשאלה הלכתית (פתווא) שהוא שלח כדי שהרמב"ם ישיב עליה (כמו למשל מסמך אחר בכתב ידו), אך אפשר גם שהכוונה לאדם אחר ושמו ר' משה. עוד הוא מזכיר אדם בשם אסמאעיל מן המחלה, המכונה אבן אלמעלם. בסוף המכתב הוא מבקש מן הנמען לנהוג באסמאעיל זה בטוב לב, מאחר שהוא עני וזר ומבני משפחה טובה. לאסמאעיל מחברת המוחבאת אצל אדם בשם אבן אל־[נמחק], והנמען מתבקש להשיג אותה ולאתר בה את הפרקים העוסקים באהבה (לחשי אהבה?). לאחר מכן על הנמען "לעשותם" לכמה נשים במשפחת דודו של משה מצד אביו (כלומר אחיו של הנמען המשוער), ובהן אשת הדוד, אִמהּ, ובתה של אותה אם (אולי אשתו של משה?). הקריאה אינה ודאית, אך מתוך מכתבים אחרים של משה ששרדו עולה תמונה של יחסים מורכבים לעיתים בינו לבין אשתו וכן של בעיות בית במשפחת דודו מצד אביו. ייתכן שמדובר בניסיון יוצא דופן להשכין שלום במשפחה (או לעורר את חשק אשתו אליו).

שני קטעים שונים. הקטע הראשון: תקציר של חלק מההמלצות התזונתיות וההיגייניות מתוך הפרק הרביעי של החיבור העברי על המגפה "מושיע חוסים" (ונציה, 1587) מאת אברהם יגל (המכונה גם גליקו). הדף נכתב לאחר שנת 1623, שכן הצירוף "זלה"ה" נוסף אחרי שמו של גליקו. בין העצות המופיעות בקטע: להרתיח כל מים לפני שתייתם או לפני מזיגתם ביין; לבשל את כל פירות הגינה והירקות כדי "להסיר מהם את החולי"; או לאסוף עשבי בר הצומחים במקומות שוממים; להתגורר בבתים מרווחים, מאווררים ומעוטרים ביופי; וכן להימנע מאכילה מרובה, משינה ארוכה מדי, ממאכלים המחממים את הגוף יתר על המידה ומבגדים מחממים מדי. על יגל/גליקו ראו דייוויד רודרמן, "קבלה, מאגיה ומדע: עולמו התרבותי של רופא יהודי בן המאה השש־עשרה" (הוצאת אוניברסיטת הרווארד, 1988). הקטע השני: מסומן כ"תמונה 2" ומכיל שורה אחת בכתב ערבי. עם זאת, צורת הנייר ומיקום הקרעים אינם תואמים את "תמונה 1", ומכאן עולה שחסרות לנו שתי תמונות (הצד האחורי של "תמונה 1" ושל "תמונה 2" כאחד).

מכתב מאוחר בעברית הנשלח מירושלים, מאת אדם חסיד שהתיישב בה לאחרונה ואינו שבע רצון ממה שהוא רואה סביבו. הוא פותח בתיאור עד כמה התעצב על כך שהנמען לא היה עמו — ייתכן שבמהלך המסע, וייתכן שבעת שנשא דרשה והקהל לא קיבל אותה יפה. הוא שמע כי הנמען נקלע לצרה עם בעל חוב שזייף את גובה הסכום שהיה חייב לו, אך למרבה השמחה המלך נחלץ לעזרתו של הנמען. בהמשך הוא מתאר את גודל השמחה שבהגעה סוף סוף אל ארץ הקודש. אלא שבעוונותינו, יש בידו לדווח על רעות רבות. אין משפט וחוקי ישראל מבוזים. יתר על כן, לאנשים לשונות מרושעות, "וַיַּדְרְכוּ אֶת לְשׁוֹנָם קַשְׁתָּם שֶׁקֶר" (ירמיהו ט, ב). יתרה מזו, יהודים לוקחים ריבית זה מזה, ובכך תיגרם — לדבריו — חורבן ממונם של כלל ישראל. נוסף על כך, בשורה 19, ייתכן שהוא רומז לשימושם של בני המקום בקמיעות פסולים ולחשי ריפוי.

שבר טיוטה (?) של עצומה הפותחת בסעיף התקביל שחוזר פעמיים (פעם אחת בבידוד) ואחריו הכינויים הכבוד הח'ליפי: amām al-maqām al-nabawī al-ṭāhirī al-muʿaẓẓam al-sharīf. הנמען האמיתי נראה שהוא ויזיר שתאריו באים לאחר wa bi-l majlis al-sāmī; al-Sayyīdī al-Ajallī al-ʿĀlī al-Jūyūshī al-Sayfī al-Nāṣirī al-Kāmilī. כנראה מתוארך לתקופה הפאטימית המאוחרת. לעצומה גם נוסחת מרחים 'ilā l-marāḥim al-ʿamīma wa l-faḍāʾl al-karīma' (לפרטים על נוסחה זו ראה: Khan, ALAD, עמ' 396). נדרשת בדיקה נוספת לקביעת זהות הח'ליף והנמען המדוברים. בצד החיצוני יש שורה אחת עם ḥamdala ו-ṣalwala בכתב ערבי (אולי במקור מתחתית העצומה? או ממסמך אחר שנדבק כאן.) ויש טקסט קריפטי ביהודית-ערבית עם דיאגרמות של נקודות ומקלות, אולי סוג של הוראות טכניות/מאגיות.

קטע מאגי בערבית-יהודית ובכתב ערבי. תאריך: לא ידוע. נכתב בו יום רביעי, ט"ז באדר ה'ה' לבריאת העולם, שהוא 1245 לסה"נ, אך ייתכן שהסופר ויתר על כתיבת "מאות", מה שיציב את הקטע במאה ה-18 או ה-19. כתב היד וההערות במספרים ערביים מזרחיים מתאימים יותר לתיארוך המאוחר. הקטע מוסר לחש לביטול לחשים אחרים, להגנה מפני אֻם אלצביאן (קוליק תינוקות או אפילפסיה), ולגירוש רוחות הג'ין ממי שנפגע מהן (מצאב). מצוין שיש להסתיר את הלחש מבורים. הנוסחה מועתקת, לאחר בסמלה, הן בכתב ערבי לא מחובר והן בכתב ערבי-יהודי. החלק הערבי-יהודי חותם בציטוט מקוראן 10:81: "ויאמר מוסא מא ג'יתם בה אלסחר אן אללה סיבטלה אן אללה לא יצלח עמל אלמפסדין" (אמר משה: מה שהבאתם הוא קסם, אללה אכן יבטלהו, כי אללה אינו מצליח את מעשי המשחיתים).

קמע מאגי, ככל הנראה נועד להיתלות (השוליים העליונים מעוצבים בקשתות מסולסלות, בדומה לטבלה תלויה), ובו הנוסחה המוכרת "סנוי סנסנוי סמנגלוף אדם וחוה לילית חוץ". הקמע נשמר בכריכה עם פתק בצרפתית: "קמע לאישה יולדת. שריד כתב יד, דיו על קלף" — אך למעשה מדובר בנייר ולא בקלף. הקמע הוצג בתערוכה "מלאכים ושדים: אמונות ופרקטיקות מאגיות בעולם היהודי" שהתקיימה במוזיאון לאמנות ולתולדות היהדות בשנת 2015. מידותיו 17.2×11.4 ס"מ. בעל אותם שוליים עליונים מסולסלים ואותו נוסח כמו בקמע מקביל נוסף.

שניים או שלושה קמיעות הכוללים איורים יוצאי דופן: שד בעל זנב, חצאית טוטו, שרביט, קרניים ושיער מתולתל; אישה יושבת; ואיש הנבלע בידי דג. הטקסט המקיף את האיורים הוא בעיקר בעברית, אך מופיע בו גם כתב ערבי וייתכן שאף מעט יהודית-פרסית. גסטר רכש פריטים אלה מטהרן באמצעות חברת "אלפנדרי אחים, סוחרים מזרחיים" (Alfandary Bros., Oriental Merchants) באפריל 1914. תחת אותה שמורה נשמרים גם רשימותיו של גסטר על מקור הפריטים והמכתב המקורי שקיבל מ-מ' אלפנדרי, שצורף למשלוח.

קטע ממכתב בכתב ערבי. התיארוך: ככל הנראה מהתקופה הממלוכית על פי אופי הכתב. השולח מזכיר עדים בכפר או באחוזה (fī l-ḍayʿa al-shuhūd), ונראה שהוא מתייחס לחרבו שמקורה בימי אביו (wa-huwa sayf al-mamlūk... wa-hādhā l-sayf min ʿahd wālid al-mamlūk); ייתכן שהוא מציין שיעביר את החרב לאסמאעיל, אשר ימסור אותה בתורו לנמען. הקטע ראוי לבחינה נוספת. בצד verso מופיע לחש בעברית, ארמית וערבית-יהודית שנועד להצית את לבו של אדם באהבה.

לחש מאגי כלשהו בערבית-יהודית, ככל הנראה בעל אופי זדוני, שמטרתו "לכבול" אדם. בשורות 5–6 מיועד להיכתב שמה של הקורבן (אישה), ולאחר מכן נאמר ש"איש לא ישחרר אותה, לא גבר ולא אישה, לא ג'ין ולא ג'יניה". בהמשך מופיע ביטוי כלשהו על "ידיו לפני רגליו", ושוב חוזרת השבעה: "דבר לא ישחרר אותה... לא הירח ולא השחר... עד שייחלב הארנב (?)". בסיום: אס"ה.

נוסחות לחש קסם. כולל לחש שנראה שמיועד לעורר ולהלהיב (tahyīj ו-izʿāj) מטרה נשית (פולאנה בת פולאנה) עבור גבר (פולאן ב. פולאנה). אך אז מושאי הפעולה הישירים בחלק הבא הם זכריים: 'אם הוא עומד, הושב אותו, אם הוא יושב, העמד אותו, אם הוא ישן, ייחל אותו, ואל תחמול עליו (wa-lā tajʿalūh al-birr) לא ביום ולא בלילה.'

קטע מאגי גדול במיוחד הכולל טקסט קופטי בהיקף נרחב, וביניו פזורים ביטויים ביוונית (ירודה). תודה לפרופ' מריה מאברודי על זיהוי הלשונות, ולפרויקט Coptic Magical Papyri על תיאור מפורט ותרגום חלקי של הקטע. מדובר במעין ספר נוסחאות-קמע שנועד להגן על האישה ההרה סוּרא בת פֶּלקא ועל ילדיה.

קמיע בארמית ובעברית להגנה מפני מכאובים וצרות שונות, ובהן "מבעיתי לילה, חולאים, קדחת, צמרמורת, פחד מן הרע, הקול, מעיכת הקרביים... והלילית". הקמיע מונה שורה של מזיקים, מחלות ופגעים שעליהם הוא נועד להגן על נושאו, בשילוב אופייני של מסורות מאגיות יהודיות בארמית ובעברית.

דו-דף, כנראה מאוסף ספרותי. תיארוך: מאוחר, אולי המאה ה-18 או ה-19. שניים מהעמודים הם סיפור על שפחה ומלך — דרושה בדיקה נוספת. שני העמודים האחרים הם לחשי אהבה ביהודית-ערבית, שנראה שהועתקו ממקורות אסלאמיים בכתב ערבי, שכן אחד מהם מזכיר את הנביאים משה וישו(!).

קמיע ובו כתב מאגי ומספרים. על עטיפת הנייר רשום: "Hegab en Madhrebin", ועל פיסת נייר נפרדת קטנה: "a Ḥigab", ובשורה הבאה: "Talisman in maghribian (?) inscription" — כלומר קמיע (חג'אב) בכתב מגרבי (?).

צד א: רשימת שמות נכבדים: סעדיה הרופא, יהודה הנגיד ובנו סעדיה סגן הישיבה, מבורך שר השרים ונגיד הנגידים ובנו ר' משה. צד ב: פסוקי האישה העקרה (ישעיה נד, סב). קלף קטן ומחודד — זכור לקמיע.

רקטו: קמע או קמיע להגנה, פותח בפרק על קסמי הגנה ('באב אל-חרז ל-אעזם'). ורסו: מתכון קסמים הכולל ביצה, כתיבת משהו 49 פעמים עליה שמובילה ללידת מישהו בגיהנום. דורש חקירה נוספת.

קמיע קסמים, כנראה לתלייה (שפה עליונה מקושקשת כמו לוח), עם הנוסחה 'סנוי סנסנוי סמנגלוף אדם וחוה לילית חוץ'. אותה שפה עליונה ואותו טקסט כמו AIU VI.B.31.

קטע קמע ביהודית-ערבית; פנים: הוראות לאמירת לחש ('עזימה') שבע פעמים בלילות שישי וראשון עם נר חדש ושמן זית וקטורת; גב: ציטוט מהקוראן (אידא זלזלת)

מתכונים. בעברית. תערובת של לחשי קסם, רבים רפואיים, בשילוב עם עצות ביתיות, כגון כיצד להסיר כתמי שתן. שבר זה עשוי להיות ישן יותר מכל השאר בתיק.