עברית במסמכי הגניזה — עמוד 32

רישום משפטי (מס' 4) מתוך פנקס בית דין רבני בקהיר. בעברית. מתוארך י"ב בשבט ה'תמ"ג, שהם 1683 לספירה. (מסמך מס' 4) הסכם הלוואה בין יהודה כרמונה ובין ג'נטיל בת אברהם הכהן, אלמנתו של שמואל קבאליירו. אברהם מתחייב להשיב לג'נטיל סכום של 1,800 מדין בארבעה תשלומים שווים של 450 מדין כל אחד, על פני ארבע שנים. השם ג'נטיל הוא שם יהודי-רומאנסי שמשמעותו "אדיב/נעים", והוא מופיע גם במסמכים אחרים מגניזת קהיר של התקופה המודרנית המוקדמת.

רשומה משפטית (מס' 8) מתוך פנקס בית דין רבני בקהיר (בדף 3r). בעברית. מקום: קהיר. מתוארך לשליש האחרון של חודש שבט ה'תמ"ג (1683). (מס' 8) אישור על קבלת תשלום עבור שיפוצים בבתים "שכנגד דרב תלמוד תורה" (ככל הנראה ברובע היהודי של קהיר). ליתר פיוט: משה וילאסיד מקבל 3,000 מדין מידי ישראל ברוךאל ואחותו דונא (דונא). הרשומה מציינת כי הכספים מיועדים ל"בנין ותיקון הברחי שבבתים" (ככל הנראה במשמעות של מנעולים או בריחים בהקשר זה).

רישום משפטי (מס' 16) בפנקס בית דין רבני מקהיר (בדף 5r). בעברית. מקום: קהיר. מתוארך ל-ט' באדר ה'תמ"ג, שהוא 1683 לסה"נ. (מסמך מס' 16) הסכם אירוסין בין הכלה המיועדת לחתן המיועד: סולטאנה בת משה בן-חיים ומרדכי נסים בן נסים מרדכי. השם האחרון אינו נראה כטעות של הסופר, שכן הוא עקבי עם הצורה שבה מופיע שמו של החתן במסמך מס' 23 (כתובת הזוג). מועד החתונה נקבע לא' בניסן ה'תמ"ג, כך שמשך תקופת האירוסין כולה נותר פחות מחודש ימים.

רישום משפטי (#64) מתוך פנקס בית דין רבני בקהיר. בעברית. המקום: קהיר. המסמך מתוארך בעקיפין לשנת 1093 לפי לוח השנה הח'ראג'י, אך הרישום שקדם לו נושא תאריך אב ה'תמ"ג (1683 לספירה). (מסמך מס' 64) אישור תשלום בין שותפים בפעילות חלפנות במסגרת אחת ממחלקות המנהל הפיננסי העות'מאני במצרים: "אלצרף אלכשופיאת אלשרקיה", בשנת הכספים הקודמת 1092 ח'ראג'י. שלושת השותפים בעסק החלפנות (אלצרף) הם דוד בן יעיש, יעקב מצליח, ורחמים סרגוסי.

רישום משפטי (מספר 5) מתוך פנקס בית דין רבני בקהיר. כתוב בעברית. מתוארך י"ב בשבט ה'תמ"ג, הוא 1683 לספירה. (מסמך מספר 5) פסק דין בעניין מס הגבלה (מס הכשרות הקהילתי) בקהיר. הפסק קובע כי שני שלישים מתקבולי הגבלה ייוחדו לתמיכה בלימוד התורה בקהיר (פה מצרים), והשליש הנותר ייתרם לאותה מטרה בירושלים, בחברון ובצפת. הסופר העתיק את חתימותיהם של שלושת הדיינים: ר' מרדכי הלוי (נפטר ב-1684 לספירה), ר' משה ויטאל, ור' ישראל רומאנו.

רישום משפטי (מס' 33) בפנקס בית דין קראי בקהיר (בדפים 12א–12ב). מתוארך לי"ג בחשוון ה'שכ"ב (אוקטובר 1561). שטר אירוסין בין הכלה, שהייתה נשואה בעבר, זנדיה(?) (זנדיה) בת יהודה הלוי, לבין החתן שמואל בן יחיאל. במסמך ישנם תיקונים רבים של הסופר, וסעיף התנאים הוא מהמפורטים ביותר בשטרי אירוסין קראיים מן העת החדשה המוקדמת: הגבלות על צריכת היין של החתן, איסור עליו לבקר בביתו של בעלה הקודם של אשתו, ועוד תנאים שונים לנישואין.

מכתב מאת אברהם בן שלמה בן יהודה, אולי אל רבי אפרים בן שמריה. בעברית. הכותב מתלונן על כאתב (סופר) קופטי — המכונה במכתב "הסופר הערל" — ועל כך ש"הישמעאלים והקדרים" דורשים נטל כבד של מסים. הוא מבקש סיוע למען בתי הכנסת. התשובה צריכה להיות חשאית, ועל הכאתב אסור לדעת עליה. הערה: ככל הנראה מספר השמורה אינו נכון, שכן הפריט המופיע תחת מספר זה ב-FGP אינו תואם למסמך זה. עם זאת, קיים צילום של הקטע במאמרו של שייבר משנת 1973.

שימוש משני: רשימות זיכרון בעברית. הקטע הראוי לציון ביותר הוא האמצעי, הכולל חלק מעץ המשפחה של יג'ו יחד עם מסורת כתובה בפרוזה מחורזת על מלגנות אברהם אבן יג'ו ותרומתו ליהודי תימן: 'פרחיה ושני בניו, אברהם, שכתב בחנותו בארץ תימן לעם שאינו אלמן (ירמיהו נא:ה) ספר תורה של האל הנאמן ונתן להם באהבה, אחוה, שלום ורעות, כי מצא שגגה בספרם, והוריך בדרך הישרה..., ויוסף המלמד ושלושת בניו, שמואל המלמד, [משה], ופרחיה הדיין ובתו'.

מסמך משפטי, שטר שותפות עסקית להשקעה. בעברית. מקום: קהיר. תאריך: שליש האמצעי של חודש כסלו ה'תקנ"ה, היינו 1795 לסה"נ. (חתימת המסמך נדחתה לכסלו ה'תקנ"ו — אך אין חתימות על הקטע הזה, כך שאו שנקרעו או שמעולם לא נוספו.) ג'מילה, אלמנתו של אברהם הלוי סכנדרי, משקיעה 28,000 מדינים אצל שני שותפים עסקיים (אליהו פלומבו ומרקאדו חובה) לתקופה של שנה אחת. הרווחים יחולקו בארבעה חלקים: חלק אחד לג'מילה ושלושה חלקים לאליהו ומרקאדו.

מסמך משפטי מקהיר מינואר 1819 (טבת ה'תקע"ט), שבו משה חפיס (?) ואשתו סניורה מודים בחוב של 2085 גרוש אסדי שהם חייבים ליהודה פאריינטה ולסעדיה אגי. בעסקת ההלוואה מעורב גם לא-יהודי ששמו לא צוין. החוב אמור להיפרע בתשלומים חודשיים של 150 גרוש, ואם בני הזוג לא יעמדו בלוח התשלומים החודשי, הם משעבדים כבטוחה רשימה של חפצים אישיים. ייתכן שחלק מהפריטים המופיעים ברשימה, או כולם, מייצגים את תכולת נדוניית כלולותיה של סניורה.

הסכם שותפות בין אברהם יעבץ/יועבץ לבין שמעון עזרי, למשך 24 חודשים. המקום: קהיר (מצרים). מתוארך לאלול ה'תקס"ג, כלומר 1803 לספירה. השותפות עוסקת ב"עסק המשי" (בעסק המשי), ובה מוזכרים מספר צדדים משפטיים נוספים: המנוח יהודה מזרחי (שורה 7), יעקב בן-היני, תושב ירושלים (שורות 8–9), ר' שבתי סקנדרי (שורה 9), ויעקב רצון (שורה 10). חתימת הסופר/העד של מאיר בן שלום בן-נעים מופיעה מימין לחתימותיהם של שמעון עזרי ויעקב כהן.

מכתב מיצחק (אייזק) בן אברהם, השוהה בצפת, אל אדם בשם משה הנמצא בפוסטאט/קהיר. כתוב בעברית. מתוארך: י"ג בחשוון ה'של"ג, הוא 20 באוקטובר 1572. כתב היד הוא אשכנזי, דבר המתיישב עם שמו של הכותב — אייזק. המכתב עוסק במסחר בספרים. נראה שהכותב שלח כמה ספרים אל הנמען ומבקש ממנו להשתדל למוכרם במהירות, משום שהוא זקוק לתמורה הכספית בדחיפות. המידע מבוסס על מהדורתו של אברהם דוד. תחת אותה שמורה נמצא גם קטע זעיר של מכתב אחר.

שבר עץ מלוח עיטור שהיה בעבר חלק מהקישוט הפנימי של בית הכנסת בן עזרא בפוסטאט. הלוח הוצב מעל ארון הקודש. תרגום הכתובת: "[אשתחוה אל] היכל קדשך ביראתך [תהלים ה':ח']. וחדרו המקומר, הקורות, האבנים ומלאכת עשייתם — מכספי הזקן... לחיות בחסד האל ולפקוד את מקדשו, וכל ישראל בכלל הברכה, אמן סלה." מחציתה השנייה של הכתובת שמורה במקום אחר. בצדו האחורי של השבר מופיעה כתובת ניסיון בעלת תוכן זהה. המידע מסתמך על אריאל פיין.

מכתב המלצה שנשלח מרמלה, ככל הנראה אל פוסטאט, כתוב בעברית. המכתב נכתב לטובת משה בן שמואל. אביו שמואל נפטר בחורף שעבר, בעת שפרצה ברמלה מגפה גדולה (דֶּבֶר) שגבתה את חייהם של רבים "מאחינו היהודים". שמואל הותיר אחריו אלמנה, את בנו משה, ובת בת שבע. אלמנתו של שמואל אינה אמו של משה. במכתב מוזכר גם אדם בשם מֻחְסִן (בשורה 10), והוא נזכר שוב בשורה 16, שם נראה כי ניתן לזהות את ראשית המילה הפקיד, כלומר הנציג (וכיל).

מכתב מאת יהודי אירופי שספינתו טבעה במהלך מסעו לקיים נדר לעלות לרגל לירושלים, וכל רכושו אבד לאחר שהושלך לים כדי להציל את הספינה. הפנייה לקהל, הכתובה בעברית על קלף, מתארת את מסעותיו רבי-הפנים של הכותב: בראשונה הגיע לאלכסנדריה, שם ניסו המוסלמים לגבות ממנו את מס הגולגולת (ג'זיה); ולאחר מכן, ככל הנראה לפוסטאט, לאחר שניצל בידי יהודי, ושם הוא מסתתר בעת כתיבת המכתב לאחר שהוטרד על ידי גובה המסים ומחשש שייאסר.

רקטו: שאלה משפטית בעניין שותפים במטבעה המלכותית שכספם נגנב. השאלה עוסקת במיוחד במקרה שבו אחד השותפים בורח ומסתתר כדי שלא יצטרך לשלם את חלקו. כתוב בעברית. ככל הנראה מתקופתו של אברהם מימוני, אך אינו ממוען אליו. (להשוואה: שטר משפטי גדול במיוחד מיום 12 במרץ 1066 לסה"נ העוסק בתביעה של 1,000 דינרים שמקורה בעבודתם של שני שותפים במטבעה המלכותית; אותו מסמך עוסק בענייני ירושה ואינו קשור לשאלה המשפטית הנוכחית.)

שטר אירוסין קראי. מיקום: קהיר. תאריך: יום שני י"ד כסלו ה'תקכ"ז = 1766 לספירה. החתן: משה ב' יוסף ב' אהרון; הכלה: מרים בת יעקב ב' משה מלמד (לא בתולה). מהר: 25 כסף + טבעת זהב + 1775 מדין גדולים. מוקדם: 100 מדין גדולים. מאוחר: 400 מדין גדולים. נציג הכלה: אביה. החתן מתחייב שלא לשאת אישה נוספת ב-10 שנים הראשונות (אם תלד) או ב-5 שנים (אם לא תלד). עדים: אליהו ב' משה רופא המכונה צעיר; משה פיירוז; יפת פיירוז.

רישום משפטי (מסמך מס' 21) מתוך פנקס בית דין רבני בקהיר, בעברית, מתוארך ל-17 באדר ה'תמ"ג (1683). מקום: קהיר. שטר אירוסין בין לוי בן חיים בן-חדיב לבין האלמנה חביבה (חבּיבה) בת אלעזר נקיב. הרישום מפרט מגוון פריטי נדוניה ותנאים שונים לקראת הנישואין. מועד החתונה נקבע לשבת נחמו של שנת ה'תמ"ג — ט"ו באב (7 באוגוסט 1683) — כך שתקופת האירוסין בין בני הזוג נמשכת מעט פחות מחמישה חודשים מיום עריכת שטר האירוסין.

מסמך משפטי המזכיר את יעקב שלום, האפוטרופוס (אפוטרופוס) של היתומה הלא-נשואה סתות בת משה מצליח. המסמך מתוארך לאדר ב' ה'תר"ח, שהוא מרץ 1848. ייתכן שחתימתו של הסופר ו/או של אחד העדים הוסרה בכוונה, אך לצידה עדיין ניכרת חותמת דיו לא מזוהה (לפחות חלקה כתוב באותיות ערביות). המסמך עוסק בירושת היתומה ובבעלה המיועד יוסף ציון. בצד האחורי (verso) מפורטים סכומי הכסף שיעקב שלום ניהל עבור סתות, בסך 8,000 ארָיוֹת.

רקטו: שטר משפטי מקהיר, מתוארך לחודש מרץ 1819 לספירה (השליש האחרון של אדר ה'תקע"ט), שבו יצחק זמירו מאשר את קבלת השקעה בסך 9000 מֻאיַּדיוֹת (חצאי דרהם של כסף) מידי חַבּיבה, אלמנתו של משה זכאי. השטר מפרט כיצד עליו להשתמש בהשקעתה של חביבה וכיצד יחלקו ביניהם את הרווחים. ורסו: באותה יד (או ביד דומה מאוד), הספד על אישה שנפטרה וכן חשבונות מסודרים, חלקם בערבית-יהודית. מוזכרים יהלומים ויעקב אלמרנכאתי (?).

טיוטת מכתב בעברית, בערך משנת 1043, מאפרים בן שמריה אל שלמה בן יהודה, גאון ירושלים (כיהן בשנים 1025–1051). אפרים מבקש משלמה להודות "לזקן היקר והצדיק חסד [אלתסתרי], השר הנכבד" על הסיוע רב־העצמה שהוא מעניק לו, ולאחר מכן מפרט את המחלוקת המתחוללת בקהילתו. אפרים מנחה את הגאון להוכיח בחריפות את הצדדים היריבים ולהחדיר בהם את ההכרח באחדות, ואף מבקש משלמה לכתוב מכתב לחסד ולהודות לו על חלקו בהשכנת השלום.

רישום משפטי (מס' 22) בפנקס בית דין רבני בקהיר (בדף 6r). הרישום בעברית. המקום: קהיר. התאריך: י"ז באדר ה'תמ"ג, היינו 1683 לסה"נ. (מסמך מס' 22) הסכם שותפות עסקא שבו אב של יתומה מאם משקיע כספים עבור בתו הקטנה אסתר ("כסף בתורת עסקא מנכסי בתו היתומה קטנה"). אביה של אסתר, האלמן נסים חיון, משקיע סכום כולל של 2,000 מעות אצל אדם בשם יצחק קסטרו, אשר מוסר לידיו מגוון פריטי תכשיטים כעירבון לביטחון ההשקעה.

רישום משפטי (מס' 28) בפנקס בית דין רבני בקהיר (בדף 7א של כתב היד). בעברית. מיקום: קהיר. מתוארך ב-כ"ה אדר ה'תמ"ג, כלומר 1683 לספירה. (מסמך מס' 28) הסכם שכירות על אותו נכס שנדון ברישום הקודם, מסמך מס' 27 — חלקים בדירה בקומה עליונה. רחמה ויוסף בן-ברוך שוכרים את הנכס שמכרו לחביבה, אלמנתו של משה ג'ואני, תמורת 50 מדין לחודש, שישולמו לאורך שלוש שנים. סך דמי השכירות לכל 36 החודשים מסתכם ב-1,800 מדין.

מסמך משפטי בעברית מקהיר, מתוארך לסוף סיוון ה'תקפ"ב (יוני 1822). המסמך עוסק בפירוק שותפות ובסידור חשבונות בין אליהו בן צהל, יעקב הלוי עכובס ומרדכי כפנטון, שהיו שותפים בעסקי הלוואת כספים (צראפליק / sarraflik) ובסוגים אחרים של מסחר. בעניין מעורב גם חוואג'ה מיכאאיל. על המסמך חתומים אליהו ויעקב, אך לא מרדכי. קיימים עותקים כמעט זהים של המסמך הזה במספר אוספים, המהווים שכפולים מדויקים כמעט זה של זה.

רישום משפטי (מס' 15) בפנקס בית דין רבני בקהיר. בעברית. מקום: קהיר. ללא תאריך, אך ככל הנראה מתחילת חודש אדר ה'תמ"ג, שכן הרישומים הסמוכים מתוארכים לז' באדר ולט' באדר ה'תמ"ג. (מסמך מס' 15) הסכמת קהל בעניין גזרה עות'מאנית להטלת מס על הקהילה היהודית בנוסף למס הגולגולת (״נוספת בכרגא וכסף גולגלתא״). בני הקהילה מגיעים להסכמה לפעול ולהשתדל נגד המס כדי למנוע את הפיכתו לנוהג קבוע ״לנו ולדורות אחרינו״.

מכתב מניסים, השוהה בקטיה שבסיני, אל שלמה אסכנדראני בפוסטאט. כתוב בעברית. התיארוך הוא למחצית הראשונה של המאה ה-16, על פי הערכתו של אברהם דוד. המכתב מוסר "דין וחשבון על המצב בתחנת השיירות הקטנה והסוערת שעל הדרך הראשית בין קהיר לדמשק. מסופר רבות על שיירות. שודדים פושטים על הדרך. המוסלמים הרסו בית כנסת(?) ובית פרטי של היהודים. החום עז כשאול תחתית, וקולמוסו של הכותב נשבר" (על פי גוטהייל-וורל).

רשומה משפטית (מס' 37) בפנקס בית דין רבני בקהיר (בדף 9v של כתב היד). בעברית. המקום: קהיר. מתוארך לעשרת הימים הראשונים של חודש ניסן ה'תמ"ג, היינו 1683 לסה"נ. (מסמך מס' 37) הסכם שותפות בין נסים בן משה סופינו לבין עמנואל המכונה קונפראדו מוניס. השותפות תימשך שנתיים והיא מתבססת על השקעה ראשונית של 15 שריפי שקיבל נסים מעמנואל. ההסכם בנוי במתכונת של שותפות השקעה (עסקא), אך אינו מכונה כך במפורש.

תעודת מילה קראית. מיקום: קהיר. מהתאריך המקורי שרד רק 'יום רביעי א' [...]', [..]70 לשטרות. התעודה היא עבור אבו אל-ח'יר ב' עבדיה ב' אברהם ב' משה ב' שלמה ב' דוד ב' אליעזר ב' עוזיהו ב' [דוד?] ב' חסדאי ב' יחזקיהו ב' שלמה ב' דוד ב' בועז ב' יאשיהו ב' שאול ב' ענן. אם עוזיהו הוא אחיו של שלמה ב' דוד ב' חסדאי שנפטר בשנת 600 AH (1203/04 לספירה), ניתן לתארך את המסמך לכשבעה דורות לאחר ~1200 לספירה.

מסמך משפטי בעברית. נכתב ברשיד (רוזטה), ומתוארך לעשור הראשון של כסלו ה'תנ"ד = נובמבר/דצמבר 1693. הוא עוסק ככל הנראה ברכישת חכירת מס על ה"גאבילה" (גאבילה) — סוג של מס מכירה (כנראה בהקשר של כשרות), כאשר כאן מצוין במפורש שהוא חל הן על בני הקהילה והן על הסוחרים. רוכש הגאבילה הוא שמואל יעבץ. במסמך מוזכרים שמות נוספים, ובכללם הרב דוד גרשון. מצוין סכום של 14,000 מאי (מדינים). דרוש עיון נוסף.

מסמך משפטי מקהיר, מתוארך לחודש מרץ 1802 (אדר ב' ה'תקס"ב). מאיר בן נעים לווה 150 ריאל מהזקנה רחל המכונה כֻּחְלַה בת שלום נרבונה. היא איבדה את שטר החוב המקורי, ולכן נערך ביניהם שטר חלופי. לאחרונה החזיר מאיר בן נעים את חובו וביקש לקבל את השטר כדי לקרעו, אך היא משיבה שאינה יודעת היכן הוא מצוי. המסמך הנוכחי מאשר אפוא כי החוב נפרע במלואו, גם אם השטר המקורי או החלופי יצוצו במועד מאוחר יותר.

מכתב המופנה לאברהם כהן באיסטנבול. תאריך: שבט ה'ת"ט = 1649 לספירה. בעברית. 'לא קיבלנו ממך מכתב כבר שנתיים. אני, וילדיך, ואמם, וכולם בביתך — כולנו מוצים בגללך. אמרת 'אבוא אליכם בתוך שנה', ועכשיו עברו שנתיים ולא באת ולא שלחת לנו כלום'. הנמען מתבקש לשוב. דרישת שלום מבניו יוסף ויעקב ומהקטן, וממשפחה ורעים רבים. שמואל חזן ב' יעקב חזן נפטר בחשון. דרישת שלום לכלל הקהילה הקראית של איסטנבול.

כתובה קראית מקושטת וקרועה מקהיר. נכתבה ביום חמישי בשנת ה'תקס"ו לבריאת העולם, אך רוב התאריך אבד בשל הנזק לקלף. שם החתן הוא נסים בן יוסף. הכלה, רינה, הייתה נשואה בעבר, ושמה מופיע בעקבות הכינוי המקובל לכלה הקראית כ"אסתר". חלק ניכר משם האב של הכלה ניזוק, אך ברור שאביה היה כבר נפטר בעת הנישואין — הן בשל הכינוי לזכרו (נ"ע) והן בשל אזכורו של משה בן יעקב הכהן כמיופה כוחה המשפטי (שורה 19).

מכתב מאת אברהם קסטרו (נכדו של המטביע הידוע) אל אדם בשם שלמה. כתוב בעברית. תיארוך: המחצית השנייה של המאה ה-16. עוסק בענייני עסקים. הכותב מבקש מהנמען להעסיק או להעניק אשראי לאיש בשם יצחק קאג'יג'י, המתואר כ"אחד מאנשי המעלה של ארץ ישראל", שספג הפסד כספי כבד בשל תאנים שהתקלקלו. טודרוס הכהן מוסיף הערה בשוליים המאשרת את אמיתות תוכן המכתב. המידע מבוסס על אברהם דוד ובחלקו על גוטהייל-וורל.

כתובה הכתובה על קלף, מקהיר. מתוארכת ליום שישי, כ"ט באדר ב' ה'תקנ"ו, הוא 8 באפריל 1796. החתן: יהודה מרקאדו. הכלה: שרה בת יצחק סֻכַּרִי. למסמך מסגרת מעוטרת בצבעים. על אף הנזק שנגרם לכתובה, ברור כי שרה הביאה עמה לנישואין נדוניה מכובדת (רשימת הנדוניה משתרעת על פני שמונה שורות לפחות). בין הפריטים המוזכרים: כיסוי ראש (גטא ראס), בד סאטן הודי (אטלס הנדי), וכריות מתקפלות/מתגלגלות (מסאנד).

שטר אירוסין קראי מקהיר, מתוארך ט"ז בניסן ה'תל"ג (1673). הכלה היא פרג' בת ישועה בן יצחק, שטרם נישאה, והחתן הוא דניאל בן יוסף בן שלמה חזן. דניאל נשבע את השבועה המקובלת שלא לצאת לערים אחרות מחוץ לקהיר, פרט לירושלים. תרומות החתן לנישואין מפורטות בשטר: 50 כסף + 960 מדין + 200 מדין + 1000 מדין. בתחתית המסמך נעשה שימוש חוזר לצורך תרגול כתיבה של נוסח הפתיחה והתאריך המקובל בשטרות משפטיים.

הסכם שותפות מתאריך 1821 לסה"נ (סיוון [55]81) בין שלמה בן ידע (?), שלמה הלוי [כאן ממוקמת לרוע המזל מדבקה ארכיונית] ומשה הכהן הידוע בכינוי מנצורי. כל השותפים עוסקים בענף הצרפליק/צרפליק (ṣarraflik). כתב היד של המסמך דומה מאוד לזה של הסופר יעקב הכהן מראשית המאה התשע-עשרה, דבר התומך באפשרות שהתאריך הוא אכן [55]81 לבריאת העולם (השוו עם מסמכים נוספים שנכתבו ככל הנראה על ידי אותו סופר).

רישום משפטי (#39) מתוך פנקס של בית דין רבני בקהיר. בעברית. מיקום: קהיר. מתוארך כ"ו בניסן ה'תמ"ג, היינו 1683 לספירה. (מסמך #39) שטר עדות שבו עמרם שיראב מעניק ייפוי כוח לדוד אבו-סייף(?) (אבו שייף). עמרם מסמיך את דוד להופיע בשמו לצורך עריכת חשבונות עם אדם בשם דניאל הלוי, המכונה גם גוזייאל/עזייאל(?). האחרון נזכר כתושב דמיאט, ולכן ייתכן שזהו המקום המיועד לעריכת החשבון הצפויה.

שותפות בעסקי סרפליק בין שתי קבוצות: (1) מרדכי ביאלובוס, משה הלוי צנועה, רחמים ב' אליהו נג'אר, יצחק עפיף, אברהם הלוי הידוע כסקנדרי; (2) סעדיה פינטו, אליהו הלוי הידוע כסקנדרי, נסים מוסרי, ויעקב נג'אר. מסמך השותפות לא הושלם מעולם ולכן חסרות השורות האחרונות שבהן היה מופיע תאריך. בהתבסס על האנשים המוזכרים ועל הפליאוגרפיה, מסמך זה ככל הנראה מתוארך למחצה הראשונה של המאה ה-19.

שטר אירוסין קראי מקהיר, מיום ז' בשבט ה'תפ"ג (1723). הכלה היא בדרה בת יעקב בן דניאל הלוי הרופא, רווקה שלא נישאה קודם לכן, והחתן הוא דוד בן יוסף בן יצחק הלוי. במסמך מפורטים סכומי הנדוניה והתחייבויות החתן הכספיים לקראת הנישואין: 50 כסף + 200 מדין + 200 מדין + 1000 מדין. לעדות חתימה שלמה ובלתי פגומה של דוד אלחכים על שטר אירוסין נוסף משנת 1727, ראו שטר אירוסין אחר משנת זו.

יישוב סכסוך (ויתור הדדי) בין ברוך נשיא ב' אליעזר נשיא הקראי (מבני מקרא) לשבתי ב' מרדכי שבת הרבני (מבני משנה). מיקום: פוסטאט/קהיר. תאריך: יום שישי, ט' אדר ב' ה'ת"ד = 17 במרץ 1644 לספירה. ברוך מתואר כמולתזם לשעבר של 'אולם הזיקוק' (קאעת אל-תצפיה). שבתי לקח על עצמו מאוחר יותר את התפקיד ופרץ ביניהם סכסוך על כלי ברוך שנותרו מאחור, 'כגון אבק זהב ואבק כסף וג'נבאר(?) ושחתאת'.

ספר הודו II, 39. אחת משתי עותקים של שיר מאת אברהם בן יג'ו, משבח את מד'מון ומקלל את אויביו. עדן. T-S 8J16.23 (PGPID 5403) כתוב בכתב ידו של בן יג'ו עצמו, בעוד שבר זה כתוב בכתב מרובע קליגרפי של סופר. המשורר חותם את שמו באקרוסטיכון: ABRHM ḤZQ YJW. השיר עוסק בכיצד אויבי מד'מון גמלו לו את חסדיו בבגידה, אך לבסוף נאלצו להכיר בתואריו שר ונגיד. תיארוך: בערך 1140-1144 לספה'נ.

תיאורי תכולת אוסף ספרים בשני כתבי יד שונים: הראשון, מסודר יותר, מזכיר יהודה ב' יחיא וטקסט ה'תאג'' ובראשית רבה והתורה וחמש המגילות ובאר היטב וגמרא חולין והלכות שחיטה. הבלוק השני בכתב יד גולמי קשה יותר לקריאה, מזכיר: עין יעקב, פסיקתא הנשיא הגדול, חומש הגדול ורב אלפס ו'שלושה קטעים מהרמב"ם'. חותם 'אני מנ[ח?]ם ב' יהודה אל-מוג'הד (?)'. ככל הנראה מאוחר, לפחות מהמאה ה-16.

רקטו: מסמך משפטי הנוגע להסדר עסקי בין אברהם יועבץ לבין שבתי סכנדרי ולפחות אדם נוסף אחד. החלק התחתון של המסמך חסר, ובכלל זה התאריך. ורסו: בצד שמאל מופיעות שתי חתימות של נסים בן יוסף. בצד ימין רשומה רשימה של אנשים רבים, חלקם מוכרים ממסמכים אחרים מסביבות שנת 1800 לספירה (ובכללם שלמה צ'זנה), לצד שמותיהם של בתי כנסת או בתי מדרש מסוימים (?), שאחד מהם הוא "תלמוד תורה".

מסמך משפטי. הפינה השמאלית התחתונה של דף. מתוארך לשנת 4717 לבריאת העולם, היינו 956/57 לספירה (כך לפי קריאתו של גויטיין; המילה המציינת את המאה דהויה ביותר, אך ניתן לראות בבירור את עקבות הדיו על הקלף). בקאא' בן הלל מוכר משהו לאמו (שורה 9). על המסמך מופיעות מספר חתימות, אך רק שתיים מהן ניתנות לקריאה: עלי בן משה ויצחק בן יהודה. (המידע מבוסס על כרטיסייתו של גויטיין.)

שטר אירוסין קראי. תאריך: א' כסלו ה'תק"ז (1746 לספירה). מיקום: קהיר. מכיל תנאים נפוצים: החתן מתחייב שלא לשאת אישה נוספת ב-10 שנה (אלא אם אשתו עקרה) ולא לנסוע מחוץ למצרים פרט לירושלים ב-10 שנים. חתומים הסופר והעד אליהו רופא המכונה צעיר, ועד נוסף שלמה ב' משה רופא המכונה צעיר. תשלומי הנישואין: 25 כסף + 775 מדין + 100 מדין + 400 מדין. מתחת לחתימות יש טיוטה של המסמך.

מכתב מ[הי]לל בן ישועה אל שלה בן בו אלח'יר הכהן. כתוב בעברית. התיארוך: מאוחר, ככל הנראה לא לפני המאה הארבע-עשרה. השולח הותיר בידי הנמען (ובידי אדם נוסף בשם יוסף?) את האחריות על רכושו בירושלים, על מנת שיהיה מוכן עבורו עם שובו, או במקרה שיחפוץ לשלוח לשם דבר-מה. מטרת המכתב היא להוכיח את הנמען, שכפי הנראה הפר את תנאי ההסדר. (חלק מן המידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין.)

ככל הנראה איגרת תחינה ובקשה, כתובה בעברית, ופונה אל אישיות נכבדה תוך תיאור צרותיו של הכותב. בין שני גושי הטקסט מפרידה כותרת גדולה ומעוטרת בכתב מקושט: "אדברה וירוח לי". הגוש התחתון נפתח, כך נראה, בביטויי השפלה עצמית כגון "רמוס בכף רגלך את צוארי", והכותב מביע את צערו וחרטתו העמוקה (?) על מות (?) בנו (?) של הנמען, עמרם, בחודש טבת בשנת 1498 לשטרות (1186/87 לסה"נ).

פנים: קולופון המצהיר כי עותק זה של ה'כתובים' נבדק במלואו ללא טעויות. נכלל בו דיון קצר באותיות הרבתי הקנוניות, כגון העי"ן בפסוק "וימנע מרשעים אורם" (איוב ל"ח, 15). מתחת לכך מצוין תאריך הגהת כתב היד: חשוון שנת 127[2] לשטרות = 4721 לבריאת העולם = אוקטובר/נובמבר 960 לספירה. גב: רשימת בעלות/רכישה הנושאת תאריך כסלו 135[.] לשטרות, כלומר בטווח השנים 1038–1048 לספירה.

מכתב ארוך מיקותיאל ב' סימן טוב לאמו. הוא התכוון לנסוע מאלכסנדריה לקושטנדינה, אך אחיו פיתה אותו לנסוע לפֶּטְרַץ (היום בסרביה) ויצא ממנו ברעה. הצליח לצאת מהעיר ונשא אישה טובה בעיר אחרת שנחשבה לבתולה, אולם התברר שהיא אלמנה ושדכן הוליך אותו שולל. השדכן טען שלא רימה אותו אלא שהוא לא הבין נכון את המונח הערבי שבו השתמש. הוא מנסה לפתור את המצב ולבטל את הנישואין.

שבר משפטי מוקדם-מודרני בעברית. הפליאוגרפיה מצביעה על סבירות שהמסמך הוא בסביבות המאה ה-17 עד ה-19. על בסיס הטקסט המוגבל הזמין, שבר זה עשוי לקשור להשכרה או רכישת נדל'ן הנוגעת לחנות. המונח ההקדש משמש בשורה 8 ואולי בשורה 3 בקשר לנכס החנות. מסכום של 25 גרושו רשום אך לא ברור אם מונח זה מציין קוּרוּש עות'מאני או מונח כללי למטבע כסף. שם אברהם עפיף מופיע בשורה 2.

מכתב בכתב ידו של רבי אפרים בן שמריה (פעיל בשנים 1007–1055 לספירה). בעברית. קטע (הצד השמאלי). המסמך מצוטט אצל רוני שווקה כדוגמה לפוטנציאל של אלגוריתם הצעת הצירופים (Joins Suggestion) לזהות מסמכים שלא זוהו קודם לכן, במאמרו "'וקרב אותם אחד אל אחד': זיהוי כתיבות יד וצירוף קטעי גניזה באמצעות מחשב". טרם נחקר. ייתכן שתוכנו מורכב ברובו מדברי חנופה וברכות לנמען.

מכתב בעברית משנת 1735/36 לספירה (תצ"ו = "קרן לעמו"), שנשלח מקהילת היהודים בצפת לקהילת היהודים בפיזה. הקהילה בצפת מתחננת לסיוע כספי בעקבות מס כבד בסך 10,000 גרושו׳ שהוטל עליהם. השליחים מטעמם הם חיים יעקב ומאיר די סגורה (הנזכרים שש שורות מסוף המכתב). הכיתוב בכתב לטיני בעמוד האחרון (Zafed 5496 K. K.) עשוי להיות מקורי. ככל הנראה אין מדובר במסמך מן הגניזה.

מסמך משפטי. בעברית. מיקום: קהיר. תאריך: סוף סיון ה'תקפ'ב, שהוא יוני 1822 לספה'נ. פירוק שותפות והסדרת חשבונות בין אליהו ב' צחל ויעקב הלוי עכובס ומרדכי קפנטון, שהיו שותפים בהלוואות כסף (סרפליק) ובצורות מסחר אחרות. חוואג'ה מיכאיל מסוים מעורב. אליהו ויעקב חותמים, אך לא מרדכי. AIU VII.D.99, Yevr. II A 1292 ו-BL OR 12369.11 הם כמעט עותקים מדויקים זה של זה.

מכתב מאת כותב לא ידוע, באלכסנדריה, אל הדיין יצחק אריפול בפוסטאט/קהיר. שמו של הכותב וחתימתו מופיעים על המסמך, אך הם דהויים מאוד. המכתב כתוב בעברית ומתוארך לשנת תבנ"ה לבריאת העולם, היא שנת 1696/97 לספירה. מטרת המכתב היא להעביר לידי הנמען שאלה הלכתית-משפטית שהכותב קיבל מליבורנו, ושככל הנראה זהה לטקסט העברי הכתוב בכתב יד אחר בצדו הפנימי של קפל המכתב.

הצד האחורי (verso) נראה מורכב משניים או שלושה מסמכים שהודבקו יחד. אחד מהם נראה כמסמך בערבית, אולי מסמך מטעם השלטון. אחר נראה כאיגרת רשמית או קהילתית בעברית עם רווחים רחבים בין השורות; המילים הראשונות של כשבע שורות שרדו. נראה שהתוכן מורכב בעיקר משבחים וברכות פורמולאיים. תיארוך: ככל הנראה המאה ה-12. הצד הקדמי (recto) נעשה בו שימוש משני לכתיבת פיוט.

רשומה משפטית (#18) מתוך פנקס בית דין רבני בקהיר. כתובה בעברית. מקום: קהיר. מתוארכת ט' באדר ה'תמ"ג, כלומר 1683 לספירה. (מסמך #18) הודאת חוב בין יהודה וילאסיד לבין ישראל אשכנזי, הקשורה לפעילות עסקית ולחשבונות פתוחים שנותרו ביניהם. ישראל מסכים לשלם ליהודה סכום כולל של 7,000 מעדין בשני תשלומים שווים של 3,500 מעדין כל אחד, לשם סילוק החשבונות שביניהם.

חישובים כרונולוגיים שונים ("מאדם עד המבול... מן המבול עד לידת יצחק... מבריאת העולם עד מתן תורה..." וכיו"ב), ובכלל זה ציון העובדה שישו מת בגיל 33. הקטע נפתח בציטוט מתוך החיבור "כד הקמח" לבחיי בן אשר (1255–1340), שלפיו למך אבי נח פגש את אדם הראשון, ואברהם פגש את נח. שתי השורות האחרונות נראות כמוסרות את התאריך שבו נכתב הקטע, אם כי בצורה סתומה.

רשומת לידה. בעמוד האחרון של עותק של ספר כסוי המילים על-ידי חכם קראי מהמאה ה-11 ישועה בן יהודה. תאריך: 6 בנובמבר 1188 לספירה. בן, דוד הלוי, נולד לאלעזר בן חלפון בן נחמאל הלוי, כנראה בקהילה קראית גולה. תאריך לידת הילד מצוין כמסופק, כנראה עקב סיבוכים בלוח הקראי האמפירי שדרש מידע ממקור ראשון על מצב קציר השעורה בארץ-ישראל לצורך ודאות לגבי החודש.

קטע ממכתב בעברית. תיארוך: בערך 1011 לסה"נ. במכתב מוזכרים מותו של שמריה בן אלחנן ומותו של החזן פלטיאל, וכן ביקורו במצרים של שמואל בן הושענא, הידוע בכינוי "השלישי". השולח, "השלישי" ועוד 23 יהודים הולשנו לפני השלטונות ונכלאו. הקטע משלים את הסיפור המופיע במגילת מצרים. בצד ה-verso נעשה שימוש חוזר בקטע עבור פיוט. (המידע מבוסס על מהדורתו של גיל.)

שטר אירוסין קראי. תאריך: כ"ח אלול ה'תקי"א (1751 לספירה). מיקום: קהיר. הכלה: נחמה בת יהודה ב' אהרון. החתן: מנשה ב' שלמה (מנוח) ב' ישועה רופא. תשלומי הנישואין: 50 כסף + 670 מדין + 200 מדין + 800 מדין. החתן מתחייב שלא לשאת אישה נוספת ב-20 שנה (אלא אם אשתו עקרה — אז לאחר 10 שנים) ולא לנסוע לדמשק או לקושטנדינה ב-20 שנה, אך רשאי לנסוע לירושלים.

כתובה קראית מקהיר. החתן הוא סעדיה בן דוד בן ראובן, והכלה — אסתר מסעודה בת אלעזר הכהן בן אהרן, שהייתה נשואה בעבר. בקטע של חתימות העדים, אליהו רופא חזן מציין כי חתם על הכתובה "בדירת שמואל חכים". בשורות 6, 23 ו-27 שם המפורש (טטרגרמטון) מצוטט בצורה י׳׳י=יהדוני. לרישום דומה של השם בכתובה רבנית, ראו את הציטוט מרות ד׳:יב הכתוב בשולי כתובה אחרת.

מכתב ממשה בן אבודרהם, ככל הנראה מרשיד, אל נמען לא ידוע. בעברית. תיארוך: המחצית השנייה של המאה ה-16, לפי הערכתו של אברהם דוד. חתנו של הכותב רכש 'מגדל' באלכסנדריה, והכותב מתכנן לעבור להתגורר אצלו. הוא מבקש לעזוב את רשיד בין השאר משום שהיא "תחנת מעבר ואנשים מפוסטאט עוברים בה תמיד". המידע מאברהם דוד דרך FGP. הנייר נושא סימני מים, לפי הקטלוג.

מסמך משפטי מקהיר, מיום ח' בחשוון ה'תצ"א (1730 לסה"נ), העוסק בשותפים משה עזריה ויוסף בנטורה/בינטורה(?) ובחוב בסך 16,495 מדינים דיואניים. מעורב בעסקה גם מוסלמי בשם אל-אמיר עבד אל-רחמן אגא, מן הגדוד הצ'רקסי של קהיר (ג'ראכשה), השותף עם השניים בעסקי הצ'והאג'יליק/מסחר בבדים ובבגדים. להסבר על המונח העות'מאני-טורקי הזה, ראו מסמך נוסף מן הגניזה.

כתובת נישואין קראית (מסויגת בעבר כשטר אירוסין). תאריך: ו' ניסן ה'תקכ"ח (1768 לספירה). החתן: יוסף ב' משה ב' יוסף; הכלה: מַרְחַבָּה בת יעקב ב' שלמה הלוי. החתן מתחייב שלא לשאת אישה נוספת במשך 20 שנה (אלא אם אשתו תישאר עקרה — אז רשאי לשאת אחרת לאחר 10 שנים) ולא לפגוע בה או במשפחתה. תשלומי הנישואין: 50 כסף + 350 מדין + 200 מדין + 1000 מדין.

מסמך משפטי, או אולי מכתב. בעברית. תיארוך: מאוחר, בערך המאות ה-16–18. מוזכר בו שמואל פאלי[...] (שמואל פאלי....); "הפוליסה ר״ל ההודאה ממה שיש לי . . . . באסכנדריאה" (כלומר, אישור החוב המגיע לכותב באלכסנדריה); טענה כלשהי שטען מאן דהוא (טענה שטען . . . .); וכן מוזכר הקונשול (קונשול) (בשורה הלפני-אחרונה של ה-recto ובשורה השנייה של ה-verso).

מכתב מאת המלומד הקראי רב ההשפעה ר' שמחה יצחק לוצקי (נולד 1716 – נפטר 1760/1766) אל הקהילה הקראית בקהיר, או אולי אל כלל יהודי מצרים הקראים. המכתב מתוארך לשנת 5516 לבריאת העולם (1755/56). תמונה מלאה של המכתב אינה זמינה כיום. ייתכן שר' לוצקי כתב את המכתב מצ'ופוט-קלה שבחצי האי קרים, אך נדרשת בחינה נוספת כדי לקבוע במדויק את פרטי ההתכתבות.

מכתב שנשלח מירושלים למצרים/קהיר. בעברית. מבקש תמיכה לעניים ולתלמידי חכמים של קהילת ירושלים. השולח מתאר את מסעו לירושלים דרך עזה ואת מצבה הקשה של הקהילה, כולל טענות שהם חייבים כסף לממשלה. מוזכרים אנשים במצרים/קהיר כגון יצחק ראובן ואברהם לוריא; בקטיה: משה סקנדרי וברוך סרגוסי; וחכם ירושלים עזריה (צוויאי). (מידע מקטלוג הספרייה הלאומית.)

שטר אירוסין קראי חלקי. תאריך: יום שני ט"ו אייר ה'תי"ד (1654 לספירה). מיקום: קהיר. הכלה: חנה בת שלמה ב' יצחק הרופא. החתן: אברהם ב' משה ב' יצחק הלוי הסומך. תשלומי הנישואין: 50 כסף + 900 מדין + 1000 מדין + 200 מדין. החתן מתחייב שלא לשאת אישה נוספת ב-20 שנה (אלא אם אשתו עקרה — אז לאחר 10 שנים) ולא לעזוב את מצרים ב-20 שנה פרט לירושלים.

חזון הגיהינום של רבי יהושע בן לוי. על הטקסט ראו את מאמרו של מ"י פרי משנת 2017 שעוסק בגן עדן היהודי והגיהינום הנוצרי בחזון רבי יהושע בן לוי על העולם הבא, שפורסם בכתב העת Journal of Medieval History. תרגומו של גסטר לחלק מהגרסאות האחרות של כתב היד זמין באתר sacred-texts.com (בארכיון של Journal of the Royal Asiatic Society משנת 1893).

רישום משפטי (מסמך מס' 3) מתוך פנקס בית דין רבני בקהיר, בעברית. מתוארך לי"ב בשבט ה'תמ"ג, הוא שנת 1683 לספירה. המסמך הוא הסכם פירוק שותפות ושטר מחילה בין יהודה קרמונה לבין ידידיה שימו. מקור שם המשפחה השני אינו ידוע — ייתכן שמדובר באיות חריג של המילה העברית "שמו", אך סביר יותר שמדובר בשם ממקור יהודי-רומאני (שמו/סמו/צ'מו וכיוצא באלה).

שטר אירוסין קראי. תאריך: יום חמישי כ"ד ניסן ה'תפ"א (1721 לספירה). הכלה: מַרְחַבָּה בת ישועה ב' שלמה הלוי הרופא. החתן: סעדיה ב' עזר ב' ישועה הלוי הרופא. תשלומי הנישואין: 50 כסף + 700 מדין + 200 מדין + 800 מדין. החתן מתחייב שלא לשאת אישה נוספת ב-20 שנה (אלא אם אשתו עקרה — אז לאחר 10 שנים) ולא לעזוב את מצרים ב-20 שנה פרט לירושלים.

מסמך משפטי מקהיר, מתוארך לסוף אלול ה'תקפ"ט (ספטמבר 1829). חסר חלק גדול בפינה השמאלית העליונה, אך מן הנותר עולה כי מדובר בעסקת השקעה בין יוסף (בן) משה אלגאזי (שורה 5) לבין שותף שזהותו אינה ידועה. ר' אלגאזי מופיע בתואר הכבוד של רב קהילה (כמוה"ר), והוא ככל הנראה אותו אדם שחתם על מסמך אחר (PGPID 30259) בשמה של כלה מיועדת בשם דִינה.

מכתב מאוחר בעברית, ככל הנראה משנת 1829 או 1729 לספירה (האותיות ע' וכ' מסומנות בציטוט מתהילים ל"ז:מ', כך שספרת המאה חסרה). לאחר הקדמות ארוכות, הכותב מתאר מקרה שבו אדם הפקיד בידיו כסף ("גרושוס"), ומעורבות בו ספינות "היוצאות לערי המזרח" מאלכסנדריה. מוזכרים מספר אנשים נוספים, ובהם אליעזר מאני ומשה [...] ויוסף הלוי. דרוש עיון נוסף.

הסכם שותפות מקהיר, מתוארך ל-13 באוקטובר 1800 (כ"ד בתשרי ה'תקס"א), בין דוד דיין, אליהו פלומבו ואברהם חכים. הקשר השותפות אינו מתבהר עד שורה 12, שבה מוזכרת "חנות" שהשותפים מנהלים יחדיו. ההסכם מפרט חלוקה ברורה של חלקי השותפות, אך משאיר את משך השותפות לשיקול דעתם של המעורבים בה (שורות 5–6: "ותחלת השותפות הנז׳ מהיום ולכ׳׳ז שיתרצו").

recto: מסמך משפטי מקהיר שמעורבים בו סעדיה הכהן מעיל'י (?) וחיים לוקי (?), תושב אלכסנדריה. המסמך מתוארך ככל הנראה לתמוז של שנת תצמ"ח (כלומר [ה]תקמ"ח, 1788). תיארוך זה נתמך בכך שר' מאיר בן-נעים חתום כעד, ושנת 1788 נמצאת בתוך תחום שנות חייו האפשריות. נדרשת בחינה נוספת של התוכן. verso: רישומי חשבונות שבהם מוזכר שם המשפחה אלרקון.

קטע ממכתב אנונימי שיצא ממעגלי הגאונים הבבליים או מבני הישיבות. תוכן המכתב מדגיש את הצורך במנהיגי ציבור, ומשובצים בו ציטוטים מן המקרא: עזרא ז' כ"ח, יחזקאל י' י"א, ומשלי ט"ז כ'. אפשרות חלופית לפירוש הקטע היא שמדובר בטקסט ספרותי הכולל פרשנות למעשה המרכבה, המשווה בדרך כלשהי בין האופנים לבין ראשי הקהילה והנגידים שעל פני הארץ.

צד פנימי עם כמה שורות בגב (שימוש משני): רשימת שמות (רשימת זיכרון) בעברית. תיארוך: כנראה תחילת המאה ה-11. השמות כוללים סעדיה; יוסף; בני יוסף שלמה ואלעזר; יצחק; יעקב; משה; יהושע בן נתן; שלמה בן עלי אלבגדאדי(?) השולחני ואחיו בחוק יושע בן דוד; אבו אלחסן; מבורך בן אפרים; שלמה בן סעדיה אבן צ'גיר; אברהם בן יוסף בן חוגייג' הכהן.

מסמך משפטי מקהיר, מתוארך ל-28 בדצמבר 1812 לסה"נ (כ"ה בטבת ה'תק"ע), שבו דוד דיין בן אברהם מצהיר כי הוא חב סך של 12,000 מעות כסף (מ״כ) ליהודה בונאן. המסמך לא נחתם בידי עדים ושימש לאחר מכן לתרגול כתיבה: סופר שני העתיק את פתיחת המסמך שלוש פעמים שונות באותו עמוד. שאר העמודים נוצלו לרישום סכומים, חשבונות ותרגולי כתיבה נוספים.

רשומה משפטית (#86) בפנקס בית דין קראי בקהיר (על דפים 29v-30r של ייבר.-ערב. א 328). מתאריך כ"ח חשוון ה'שכ"ה (1564 לספה"נ). הסכם אירוסין חלקי של סית אל-אהל בת יצחק פירוז ויהושע בן אליהו הכהן. סית אל-אהל טרם נישאה ותשלומי הנישואין המפורטים הם: 50 כסף + 25 פרחים. השורות האחרונות של תנאי האירוסין לא נחתמו ונקטעות באמצע משפט.

תרגילי כתיבה ותרגול אלפביתי בפורמט רשימה עם מגוון רחב של נושאים. התלמיד תרגל אותיות עבריות, נוסחאות משפטיות יהודיות, ופעם אחת כתב את כל האלף-בית הקופטי הכתב רהוט (ורסו). הפליאוגרפיה העברית (כתב רש'י) מסייעת לאמוד את תיארוך מסמך זה למאה ה-15 עד ה-17. לפחות אדם אחד נקרא בשם בנוסחאות המשפטיות: (רקטו) אברהם ב' חג'י מצרת'י.

שטר אירוסין קראי. תאריך: יום שני ח' אדר א' ה'שצ"ח (1638 לספירה). מרדכי ב' אלעזר ב' אהרון מאורס לאסתר בת יעקב ב' אברהם. בשונה מרוב מסמכי האירוסין הקראיים המוקדמים מהתקופה המודרנית המוקדמת, שבהם 'אסתר' מופיעה כחלק מנוסחת הכבוד, נראה שאסתר הוא כאן שמה הפרטי של הכלה. תשלומי הנישואין של החתן: 50 כסף + 200 מדין + 1000 מדין.

שטר אירוסין קראי. מיקום: קהיר. תאריך: י"ט אלול ה'תכ"ח (1668 לספירה). הכלה: קמר בת צמח ב' אפריים. החתן: שלמה ב' יהודה ב' שלמה רופא. מכיל תנאים נפוצים בתקופה: החתן מתחייב שלא לשאת אישה נוספת ב-20 שנה (אלא אם אשתו עקרה 10 שנים) ולא לנסוע מחוץ למצרים פרט לירושלים. תשלומי הנישואין: 50 כסף + 210 מדין + 200 מדין + 800 מדין.

שטר אירוסין קראי. תאריך: יום שני כ"ז שבט ה'תפ"א (1721 לספירה). הכלה: פרג'ה בת דוד ב' אהרון הכהן. החתן: יוסף ב' נחום (בחיים) ב' ישועה הלוי הרופא. תשלומי הנישואין: 50 כסף + 700 מדין + 200 מדין + 800 מדין. החתן מתחייב שלא לשאת אישה נוספת ב-20 שנה (אלא אם אשתו עקרה — אז לאחר 10 שנים) ולא לנסוע מחוץ למצרים פרט לירושלים.

קטע מפנקס בית דין. מתוארך לכסלו ה'תפ (5480 לבריאת העולם), הוא שנת 1719 לספירה. גב הדף: מכירת שותפות חכירת מיסים לשנה אחת בבית המכס העות'מאני בפוסטאט (קהיר העתיקה). העסקה כוללת צדדים רבים: יהודה פרובנסאל, יצחק פואה, משה סלאמה, יצחק מנחם, שמואל ארדיטי, משה ארדיטי, והאמיר מוחמד ירק כתחודא מגוף הינקשרים אל-מוסתחפיזאן.

שטר אירוסין קראי. תאריך: כ"א חשון ה'ת"ק (1739 לספירה). מיקום: קהיר. החתן: משה ב' שבתי ב' משה הכהן; הכלה: נַזְהָה בת ישועה ב' אליהו הלוי. החתן מתחייב שלא לשאת אישה נוספת ב-20 שנה (אלא אם אשתו עקרה — אז לאחר 10 שנים) ולא לעזוב את מצרים ב-20 שנה פרט לירושלים. תשלומי הנישואין: 50 כסף + 1320 מדין + 200 מדין + 800 מדין.

שטר אירוסין קראי. תאריך: כ"ה סיון ה'תקנ"ו (1796 לספירה). החתן משה הכהן מתחייב שלא לשאת אישה נוספת ב-20 שנה, אך אם ארוסתו מַרְחַבָּה בת יוסף תישאר עקרה יוכל לשאת אחרת לאחר 10 שנים. היא רשאית לצאת ולבקר את קרוביה אך עליה לבקש רשותו. מכיוון שאביה של מרחבה נפטר, בן דודה יקותיאל החזן משמש נציגה המשפטי בהסדרי הנישואין.

דף 1: מכתב מסעדיה בן מרדכי המגרבי אבן זוריהן (?), הנמצא בירושלים, אל אדם בשם יוסף במצרים. בעברית. תיארוך: המאה ה-16 או ה-17. הנמען הבטיח לבוא לירושלים לחג הפסח השנה. הכותב מציין כי "אין לי עוד פנאי לדרוש בבתי המדרשות". בצד האחורי מופיעים חשבונות בערבית-יהודית, ובהם אזכור של חֻמוּסִי. (המידע מא' דוד דרך FGP.)

שטר אירוסין קראי. תאריך: ט"ו שבט ה'ת"נ (1690 לספירה). הכלה: סולטאנה בת יוסף הרופא ב' אלעזר החזן הרופא. החתן: יוסף ב' יצחק ב' אברהם הלוי. החתן מתחייב שלא לשאת אישה נוספת במשך 20 שנה, אך אם אשתו תישאר עקרה יוכל לשאת אחרת לאחר 10 שנים. הוא גם אינו יכול לנסוע לדמשק או לקושטנדינה ב-20 שנה אך רשאי לנסוע לירושלים.

רקטו: מסמך משפטי. מופיעה חתימה אחת בלבד של הסופר מאיר בן-נעים, אשר ככל הנראה נכללה לפני שהמסמך נזנח כטיוטה לא גמורה. מלבד חתימת העד השני וחתימת הצד המסכים, ישנם גם מקומות ריקים נוספים שמעולם לא מולאו. מיקום: קהיר. מתוארך לשנת 5550 (או אולי 555[.] כאשר הספרה האחרונה לא מולאה מעולם), שהיא 1789/90 לסה"נ.

מכתב אישי שנשלח מיפו, ובו השולח, יעיש פנחס עיראקי כ"ץ, מודיע למכותבו, שלום, על השיפור במצב בריאותו ולאחר מכן שולח דרישות שלום לאחיו ואחיותיו של הנמען. המכתב נכתב בעברית ומתוארך ל-ה' בניסן ה'תרצ"ב (1932 לסה"נ). סריקה של המכתב ותרגום לערבית זמינים בספר "אלג'ניזה והמקדשים היהודיים במצרים" (עמ' 176–179).

כתובת נישואין, נוסחה. כתובה בצורת קודקס. הטקסט המקורי הוא כתובה מיום רביעי כ"א חשון ה'תקט"ו = 1754 לספירה; החתן: יום טוב ב' נסים ב' עמרם. לאחר מכן עבר מישהו ושינה תאריכים ושמות, כנראה לצורך עריכת כתובה ממשית. המסמך השני מתוארך: יום רביעי ד' שבט ה'תק"ל = 1770 לספירה; החתן: משה ב' אברהם ב' ישועה.

רישום משפטי (מס' 10) בפנקס בית דין רבני בקהיר. בעברית. מיקום: קהיר. מתוארך לראש חודש אדר ה'תמ"ג, כלומר 1683 לסה"נ. (מסמך מס' 10) כתובה ורשימת נדוניה לכלה אסתר בת נתן בנאוי ולחתן משה מנשה בן נסים הלוי. הרישום כולל נוסח מקוצר של הכתובה המלאה, ובו אזכור של עיקרי התשלומים והתנאים המקובלים בנישואין.

רשומה משפטית (מס' 61) מתוך פנקס בית דין רבני בקהיר. בעברית. מיקום: קהיר. מתוארך לשליש האחרון של חודש תמוז ה'תמ"ג, היינו 1683 לסה"נ. (מסמך מס' 61) הסכם שכירות לשנה אחת על דירה מנכסי הקודש של קהל המוסתערבים בקהיר, בראש דרב אלנצור. הגבאי שלמה סקנדרי משכיר את הנכס בשם הקהילה ליצחק בן מרדכי ירושלמי.

מסמך משפטי. מקום: טהרן ('על נהר ד'ו אל-קרניין'). מתוארך: יום שלישי, ט'ז באב ה'תרע'ג (1913 לספירה). עוסק בשליחת גט ממשיח/מסיח בן שלמה לאשתו סולטאנה בת אליה שאכי. השליח שנתמנה למסירת הגט, יחזקאל בן יהודה, ממנה תת-שליח: נוראללה בן משה. יש עדים ורשומים ברשימה, וחותמת בדיו סגולה עם כתב עברי וערבי.

טקסט פרא-ספרותי. חישוב לוח שנה מאוד מוקדם באמצעות הלוח הרבני הקבוע. תאריך: 842-843 לספירה, על-פי שנת הדוגמה הניתנת בחישובים. 'טקסט זה הוא חישוב התקופה (שוויון היום ועמידת החמה), המבוסס על חישוב ההפרש בין שנים סולאריות וירחיות' (שטרן, 2024). ורסו שמאל: מכיל רשומת לידה הורוסקופית לילדה בשם רחל.

הזמנה מטעם החברה "הפאמת כתר תורה" לציון יום השביעי באדר, יום פטירתו של משה רבנו עליו השלום. ההזמנה מתוארכת לשנת 1928 לספירה ועניינה טקס זיכרון שנערך בבית הקברות בבסאתין שבקהיר. המסמך כתוב עברית. על פי המידע מן הקטלוג הערוך בידי חסנין מחמד רביעה, הפריט שמור במוזיאון לאמנות אסלאמית (מספר 210).

כתב יד המכיל חלקים מפירוש יפת בן עלי על דברים. חלקי. בעמוד 87a משפט הקדשה: 'מוקדש לאל, אדוני ישראל, בחצר יוסף בן בח'תאווייה, ברוך השומרו, אמן'. מכתובות הקדשה אחרות ברור שחצרו של ב. בח'תאווייה, שנקרא 'המלמד' והיה חכם קראי, היה ספרייה, וככל הנראה מרכז לימוד, בירושלים של המאות ה-10-11.

מכתב, ככל הנראה, בעברית. בצד אחד מופיע שיר (אולי שיר שבח/פאנגיריקה). בצד השני נמצא חלקו התחתון של מכתב מעוצב ומורכב, אפשר שמדובר במכתב תודה. המכתב מזכיר את "הישועה שאירעה בתשרי שנת 1428 למניין השטרות" (=1116 לסה"נ). הוא מסתיים בביטוי/מוטו "ישע רב". המידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין.

מכתב מנגיד בלתי מזוהה אל ר' אברהם בעניין חזן סורר שאינו מציית למרותו. בהתבסס על זיהוי קודם של שמורה זו כמאוחרת ועל ייחוס המכתב לנגיד על ידי דותן ארד, סביר להניח שהמסמך נכתב במהלך המאה ה-14 ועד תחילת המאה ה-16, ולא יאוחר משנת 1517 לספירה. תיארוך: המאה ה-14, המאה ה-15, או המאה ה-16.

לוח שנה בפורמט טבלאי. תיארוך: מאוחר, כ-המאה ה-17-19. בתחתית Moss. III,129 ישנן מספר חתימות כולל משה שורונון(?), רחמן זאווי (רחמן זאווי), יעקב [...], ויצחק יאקוטי. שתי מהחתימות מקדימה טקסט המרמז על עלייה לרגל לירושלים ('חצר באלמקאם אלעזיז... לעלות במקום הקדוש הזה לעלות לירושלים').