רבי אפרים בן שמריה במסמכי הגניזה

בצד ב': תקנה בכתב ידו של רבי אפרים בן שמריה (פעיל 1007–1055 לספירה). בעברית ובערבית-יהודית. תיארוך: ראשית המאה האחת-עשרה. התקנה גוערת ואוסרת על שלל הנהגות בעייתיות שהיו נפוצות באתר הקדוש בדמוּה. להלן תמצית המסמך לפי גויטיין: אין לו ספק שמסמך זה נכתב בתקופת האכיפה הקפדנית של החוק והמוסר האסלאמיים בידי הח'ליפה אל-חאכּם (996–1021). כשהבחינה ההנהגה היהודית במתרחש בסביבתה, הבינה כי מוטב לה לסדר את ענייניה הפנימיים. בדומה לאל-חאכּם עצמו, גם היא הגיבה בחומרת יתר, וכמו במקרה של רפורמות הח'ליפה, ההנהגות הפסולות בדמוּה ככל הנראה צצו שוב לאחר זמן מה. כדי לאפשר לקורא להתעמק במסמך מסקרן זה, שגילו כמעט אלף שנים, מציע גויטיין ניתוח מלא של תוכנו. כמו פעמים רבות בגניזה, כמחצית מהדף קרועה וחומר רב-ערך אבד. בולט עוד יותר עד כמה ניתן ללמוד ממה שנותר. הפתיחה העברית קובעת כי "בית הדין", היינו הדיין, והזקנים הציעו לבני הקהילה לפעול להסרת כל ההנהגות הפסולות מן המקדש בדמוּי, וכי הקהילה קיבלה את ההצעה, וכך הפכה הדבר לתקנה המחייבת את כולם לעולם, כמו תקנה שהטילו חכמי הדורות יראי השמים ושאישר אותה האל. בטקסט הערבי-יהודי, ככל ששרד, מודגשות הנקודות הבאות, לפי הסדר שבו הן מופיעות בכתב היד. הקורא צריך לזכור שמלכתחילה היה לפחות סעיף אחד נוסף בין כל שני סעיפים שנזכרים כאן. 1. כולם יבואו לשם דבקות בלבד. לא תותר עליצות או מעשי שעשוע. 2. הצגות בובות ("צללים סינים", מעין סרטי הקולנוע של ימי הביניים) ובידור דומה אסורים. 3. אין לבשל שם בירה. 4. אין מבקר רשאי להתלוות [לגוי] או למומר. 5. אין להכניס אישה אלא אם היא בלוויית [אב, בעל,] אח, או בן בוגר, אלא אם כן היא זקנה מופלגת. 6. יש לכבד ולהוקיר את מבנה בית הכנסת כמו כל בית כנסת אחר. 7. נערים, או גבר בוגר עם נער, אסור [...], כדי לא להעמיד עצמם תחת חשד ולא להוציא לעצמם שם רע. 8. גברים ונשים כאחד יקפידו במלוא מלוא הזהירות שלא לחלל את השבת בשום אופן. 9. אסור לשחק שחמט ו[...]. 10. כמו כן משחקים כגון "אבטיח וטיט" ו[...]. 11. אין לעשות רעש על ידי הכאה או מחיאת כפיים. 12. אין נגינה בכלי זמר. 13. אין לרקוד. 14. בשבת אין לשאוב מים מן הבאר אלא לצורך שתייה בלבד. 15. אסור לגברים להתערב עם הנשים, להתקרב אליהן [...], ואף אסור להם להביט בהן. 16. בבית הכנסת יתפללו הנשים בעזרת הנשים בקומה העליונה והגברים באולם שבקומה התחתונה, כפי שנקבע במנהג קדום, סוּנה. 17. מבקרים במקום (בעיתים שאינן עיתי עלייה לרגל) יבואו אך ורק לצורך רציני, ולא לשם הנאה או לעניין שעלול, במעשה או בדיבור, לסכן אותם או אחרים או לפגוע במתחם. עליהם להצטייד במפתחות ולא לחבל במנעולים, ולא להיכנס דרך הגנים או על ידי טיפוס על חומה. 18. הקהילה הסמיכה את [...] לייצגה בכל ענייני בית כנסת זה — ישמור עליו האל. לתקנה המסוכמת לעיל לא הייתה סיבה לציין היבט חשוב נוסף של העלייה לרגל לדמוּה מלבד התפילה ופעולות הפנאי: המקום והזמן שבהם נהרו המונים יחדיו סיפקו הזדמנות נוחה להכרזות פומביות, ובמיוחד כאלה שהיו להן תוצאות חמורות לגבי הנוגעים בדבר, כגון חרמות ונידויים.

מכתב מתומך נלהב אל רב דניאל בן עזריה, בערבית-יהודית. התיארוך, לפי גויטיין, הוא בקירוב 1055 לספירה. זהו הדף הראשון של מכתב ארוך יותר. השולח מעמיד לרשותו של דניאל את כספו ואת ידידיו. המכתב הוא גם התקפה על עלי בן עמרם, אשר אינו נזכר בשמו במפורש. השולח מתאר את המחלוקות הציבוריות בפוסטאט לאחר מותם של הגאון שלמה בן יהודה (נפטר 1051) ושל אבו כת'יר רבי אפרים בן שמריה (נפטר לאחר 1053, ככל הנראה בסביבות 1055). שאר תומכיו של רב דניאל בן עזריה רצו למנות את הרב (= יהודה בן יוסף) כיורשו של רבי אפרים בן שמריה, ולא רצו שעלי בן עמרם יקבל את התפקיד. (הרב היה במחנהו של רב דניאל בן עזריה, אף שהיה בן דודם של יריביו יוסף ואליה, בניו של שלמה הכהן בן יהוסף, שכיהן זמן קצר כגאון בשנת 1025.) אלא שהשולח סבור באופן פרדוקסלי שדווקא אויבם, עלי בן עמרם, הוא שצריך לרשת את אפרים, מן הטעם שאז יהיה עליו להיכנע לדניאל, ושני המחנות יתאחדו. תוכן המכתב הוא כדלקמן: (1) תנחומים על מות אחותו של דניאל (שורות r1–12); (2) שבחים ובקשת סליחה על הריב שהיה בבית אלדמסיסי — גויטיין מבין שהדבר נבע מכך שהשולח תמך בעלי בן עמרם, אויבו של דניאל (שורות r13–21); (3) עלי ("הטיפש") לא הבין שהשולח היה תומך ותיק של רב דניאל בן עזריה עוד לפני מות רב שלמה בן יהודה; וכל מה שעשה השולח למען עלי דומה למעשה דוד למען שאול — ששירת אותו למרות כוונתו של זה להרגו (שורות r23–36); (4) הסבר כיצד תמך השולח בעלי בן עמרם על פני הרב, כנגד התנגדותם של שאר אנשי מחנהו של דניאל, ובהם אבו אסחאק (אברהם בן יצחק אבן אלפראת') (שורות v1–12); (5) התנהגותו הגסה של עלי בן עמרם לאחר שתפס את ההנהגה, התנהגות שהרחיקה ממנו אישים מרכזיים אחרים בקהילה (ובהם אבו סהל הכהן, אבו אלסרור פלוני, ואלחנן פלוני), עד כדי כך שהחרימו את בית הכנסת (שורות v12–28); (6) עלי, מחשש שיודח לטובת הרב, גייס את חתנו חניין והחל להפיץ שמועות זדוניות על הרב, ובכלל זה דבר שאמר לכאורה לאבן אלתלמיד בעניין אמו של זה האחרון. ואז, "הלך חניין ואסף קבוצת קדרים ואנשי ריב, ושכר כחמישים מהם, וכתבו שטרות משפטיים על הרב, [באמרם] שהמיר את דתו (פשע) באלשאם ולאחר מכן הגיע למצרים כדי להתייהד מחדש (יתהווד)" (שורות v29–36). (התרגום של הקטע האחרון מבוסס על משה יגור, על המרת דת לאסלאם בתעודות הגניזה, 2020.) כתב היד של מכתב זה זהה לכתב ידו של עותק עתירה — שגויטיין סבר שנשלחה מרב שלמה בן יהודה אל אלט'אהר בעת היריבות עם יוסף אלסג'למאסי.

מסמך משפטי. מקום: קהיר. תאריך: סוף תשרי א'שנ"א למניין שטרות (אוקטובר 1039). טוביה בן יפת הלוי ועלון בן פרג' מעידים כי בערב חג הפסח של שנת א'ש"נ למניין שטרות (אפריל 1039) נכחו בביתו של סלימאן בן אסחאק בן מאיר בקהיר החדשה, ובאותו מעמד הצהיר סלימאן כי החזן ח'לף בן אברהים חופשי לשרת את הקהילה ולשמש כשוחט, וכי ח'לף אינו עוד כפוף לו. קודם לכן היה בין סלימאן לח'לף הסכם משפטי (קנין) שלפיו לא היה ח'לף רשאי לעשות דבר ללא רשותו של סלימאן. העד עלון בן פרג' מציין כי מעולם לא היה קנין רשמי בין סלימאן לח'לף אלא מעאמלה — שמתוך ההקשר משמעותה כנראה "הסכם בלתי פורמלי". עד שלישי, סלאמה בן ניסן הכהן, זוכר את האירוע כמי שהתרחש בביתו של אדם אחר; על עדותו חתום נחום בן חיים. אישור התוקף חתום בידי הדיינים רבי אפרים בן שמריה, אברהם בן מבשר ויפת בן דוד. גויטיין משער כי ח'לף בן אברהים הנזכר במסמך זה הוא אותו ח'לף המופיע במסמך אחר (PGPID 3523), אך ליברמן חולק על כך. (חלק מהמידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין.) ליברמן מבין את המסמך באופן שונה לחלוטין, ומפרש את המונח מפאוצ'ה כ"שותפות" ולא כ"מחלוקת". לדעתו ייתכן שסלימאן היה השותף הבכיר בשותפות עסקית בלתי מוגדרת עם טוביה, עלון וח'לף. לפי השערתו, טוביה ועלון תבעו לקבל את חלקם בשותפות, שהיה אמור להתחלק על ידי סלימאן, אך הוא סירב בטענה שטוביה ועלון כבר קיבלו את חשבונותיהם הסופיים, ושח'לף משוחרר מהתחייבויותיו כלפיהם. סלימאן וח'לף סיימו את היחסים ביניהם, ומסמך אפריל ניתן בידי ח'לף כראיה לכך. הצהרתו של עלון כי בין סלימאן לח'לף התקיימה "מיזם משותף (מעאמלה) ולא קנין" מסבכת את הבנת מודלי השותפות בתקופה זו; ההבדל בין מפאוצ'ה למעאמלה (או בין שתי אלה לקנין) אינו ברור. מיד מתחת, בכתב יד אחר, מופיעה עדותו של סלאמה בן ניסן הכהן בפני סלימאן ולפיה הוא (סלאמה) השמיע את אותה ההצהרה במקום אחר, בביתו של זקן. בכתב יד שלישי מאשר המסמך את חתימותיהם של טוביה ועלון בבית הדין הקבוע בפסטאט, מספר חודשים לאחר רישום עדותם הראשונית בביתו של סלימאן בקהיר.

תיעוד פעילותו של הקודש מסוף המאה העשירית ועד למחצית הראשונה של המאה האחת-עשרה, עד שנת 1034 לסה"נ. נכתב בסביבות 1040 לסה"נ. רישום זה, שיועד להצגה פומבית, מונה את הישגי הקודש בכל הנוגע לנכסים שהוקדשו לכנסת הירושלמים. עבור כל שלב מצוינים שמות הפרנסים שעמדו בראש ניהול הקודש. בסוף המאה העשירית, ככל הנראה, כללו נכסי הדלא ניידי שהוקדשו לכנסת הירושלמים רק שניים או שלושה מתחמים בלבד. במהלך שבע תקופות הכהונה של הפרנסים המנויות במסמך זה, נוספו מתחמים חדשים, דירות וחנויות, בין אם בדרך של רכישה ובין אם בדרך של בנייה — דבר שהתאפשר בזכות ההכנסות שהניבו הנכסים הקודמים. כמו כן מצוינים מספר תיקונים גדולים שנערכו במבנים הקיימים, וכן תיקונים ושיפורים בבית הכנסת עצמו. החלק המרכזי של המסמך עוסק בתקופת הגזירות תחת שלטונו של אלחאכם. בתי הכנסת נהרסו, וחומרי הבניין שלהם נמכרו על ידי השלטונות המוסלמיים. בהמשך מתועדת תקופת השיקום והבנייה מחדש. החלק המסיים מדגיש את המנהג לפרסם בפומבי את חשבונות הקודש, וכן את חובתו של כל אדם שיש בלבו טענות להגישן בפני בית הדין, שאם לא כן הוא צפוי לחרם. גיל מצרף לחיבור זה גם קטע נוסף (PGPID 6672), אף שמדובר בכתב יד נפרד המכיל טיוטה של המסמך, שלגביה החיבור המרכזי הוא העתקה משופרת. המילה הראשונה בשורה 1 של אותו קטע היא המילה האחרונה בשורה 19 של החלק המקביל בחיבור המרכזי. שלושת הקטעים נכתבו, לפי גיל, בכתב ידו של החזן יפת בן דוד בן שכניה. ייתכן שהקטע הנוסף נכתב למעשה בכתב ידו של רבי אפרים בן שמריה.

מכתב גדול מ"שתי הקהילות" באלכסנדריה אל הקהילה הארץ-ישראלית בפוסטאט, ובמיוחד אל רבי אפרים בן שמריה, בעניין גיוס כספים לפדיון שבויים. תיארוך: בקירוב 1007–1055 לסה"נ, על פי שנות פעילותו של רבי אפרים בן שמריה. הכותבים מביעים תודה על 200.5 דינרים שכבר נשלחו אליהם. הסיפור מעט מסובך, אך ברור שהם נזקקים שוב לכסף. ובפרט, "אחד מן הערבים" בשם יבקא אבן אבי רזין (הנזכר גם בכתבי יד נוספים) הגיע לאחרונה עם קבוצה חדשה של שבעה שבויים יהודים "מארץ אנטאליה", ארבעה רבניים ושלושה קראים, ודרש 33 ושליש דינרים עבור כל שבוי. ראש קהילת אלכסנדריה, נתנאל בן אלעזר הכהן, פדה אחד מהם והציע לכתוב לכל קהילות מצרים כדי לגייס את הסכום הנותר. לפיכך נשלחו מכתבים לשתי הקהילות הרבניות ולקהילה הקראית בפוסטאט, לזקנים בכלל, וכן לקהילות הרבניות והקראיות של תינס, דמיאט וצהרגת. חלק מן הדרשה הכלולה בהמשך המכתב נראה כמיועד לקריאה פומבית בבית הכנסת (תובנה של פרנקל, האוהבים והנדיבים, עמ' 190). על המכתב מופיעות כ-17 חתימות, נוסף לחתימת הסופר — הדיין ישועה בן יוסף הכהן — ולחתימת ראש הקהילה, נתנאל בן אלעזר הכהן. למכתבים נוספים של ישועה בן יוסף הכהן ושל יוסף בן שלמה הכהן (אביו?) בנוגע לפדיון שבויים, ראו את שאר המכתבים מאותה קבוצה. כמו כן ישנם מכתבים נוספים מאלכסנדריה מאותה תקופה העוסקים בפדיון שבויים, אך בכתב ידם של סופרים אחרים.

מכתב מאת רב שלמה בן יהודה, גאון ישיבת ירושלים (כיהן 1025–1051), אל רבי אפרים בן שמריה. התיארוך, לפי גיל: סוף 1025 עד 1026. המכתב כתוב בעברית גבוהה בסגנון סג'ע (פרוזה מחורזת), כדרכו של רב שלמה בן יהודה כאשר הוא כותב בתוקף תפקידו הרשמי. המכתב מתייחס להאשמות שהפנו יהודי פוסטאט נגד רבי אפרים בן שמריה, אשר איימו להלשין על רב שלמה בן יהודה לשלטונות בטענה שמינה מנהיג בלתי ראוי בפוסטאט (קרי, אפרים), וטענו כי הגאון שולח אליו מכתבים (של מינוי או של תמיכה?) רק בשל המתנות והתרומות הכספיות שאפרים שולח לירושלים. המכתב מזכיר צו ממשלתי (נשתון, במונח המקראי מספר עזרא) "שנכתב לקהילות לעשות שלום", דבר המרמז כי המחלוקת הפנימית כבר הביאה את אחד הצדדים לפנות לח'ליף ולקבל בתגובה רסקריפט. חלק מבני הקהילה היהודית בפוסטאט מבקשים להעביר את אפרים מתפקידו ולמנות תחתיו את שמואל בן אבטליון. רב שלמה בן יהודה מורה לאפרים לרסן עצמו, כדי שלא ייתן למתנגדיו עילה להתנגד למעשיו. בשולי המכתב מופיעה הוספה בערבית-יהודית בסגנון מעשי יותר, ובה הוא מבקש מאפרים להרגיע את חסן אבן אלטייב (יפת בן טוב) שהשמועות על הדחתו אינן נכונות, ושהגאון עודנו מחזיק בו בהערכה. דרך אגב מזכיר המכתב כי הצבא הפאטמי חונה מול אויב "מן המזרח", ככל הנראה הג'ראחים.

מכתב מטוביה בן דניאל (עד למילים הראשונות של שורה 31) ומהגאון שלמה בן יהודה (מהמשך שורה 31, וכן שורה 30 שהוכנסה בין שורות 29 ל-31 בכתב זעיר), בשם הישיבה, מן הרמלה, בעניין מאסרו של "חברנו אשר נסמך בישיבתנו" (ככל הנראה רבי אפרים בן שמריה) ושחרורו לאחר מכן. תיארוך: סוף שנת 1024 לסה"נ (לפי גיל), אך הערכה זו עשויה להיות מוקדמת מדי בהתחשב בכך שטווח השנים המקובל לכהונתו של רב שלמה בן יהודה כגאון הוא 1025–1051 לסה"נ. בערך הקודם של PGP הופיעה גם הערכה של בערך 1030 לסה"נ, אך לא ברור על סמך מה (תאריך זה אינו מופיע בקטלוג CUDL). החבר ועמיתים אחדים מסיעתו הואשמו באשמות שווא, ככל הנראה על ידי יריביהם מתוך הקהילה הרבנית הש"אמית (השאמיה — יוצאי ארץ ישראל וסוריה) בפוסטאט. הודות להתערבותם של סהל, סעדיה ויוסף בן ישראל אלתֻסתרי, וכן אבו נצר דאוד הלוי בן אסחאק, הורה המושל לחקור בעניין ובסופו של דבר ביטל את ההאשמות. הגאון הנהיג ברמלה תפילות הודיה ובהן הוזכרו הן הח'ליפה והן המושל, וכן דאג לכך שיתקיימו תפילות דומות גם בירושלים. הוא קורא למנהיגי הקהילה הרבנית בפוסטאט לחתור לשלום. (המידע מבוסס על CUDL.) בצד ה-verso מופיע מכתב בכתב ערבי (לפי הקטלוג); ראו ערך נפרד.

מסמך משפטי בצורת איגרת, שנכתב ונחתם בידי יצחק (בן שלמה בן מאיר) החבר, נכדו של מאיר גאון (כיהן בשנים 912–921, אביו של אהרן בן מאיר ממחלוקת הלוח). האיגרת ממוענת לרבי אפרים בן שמריה (פעיל בשנים 1007–1055 לסה"נ), וכתובה בערבית-יהודית. התיארוך: ככל הנראה סביב 1030 לסה"נ או זמן קצר לאחר מכן, שכן אפרים נושא בה את התואר "חבר". גיל הסיק כי יצחק התגורר בעכו, על בסיס זיהויו עם יצחק החבר הנזכר במקור אחר. תוכן המסמך קשה להבנה. נזכרים בו אבו אלחֻסיין אבן אלאנדלוסי, עלון אלצהרג'תי, ואבו ח'לף, הידיד/השותף (צאחב) של אבו סעד. כמו כן נזכר הדיין יוסף בן אזהר. לדברי ברקת, האיגרת עוסקת בעניינים עסקיים ומעידה על מעמדו של רבי אפרים בן שמריה כאיש עסקים בנוסף להיותו מנהיג קהילתי. אולם למעשה נראה שמדובר בפרוטוקול בית-דין משולב באיגרת (כפי שגויטיין רומז בכרטיס שלו). נזכרים בו עדויות, ייפוי כוח, ויש בו שתי חתימות עדים. מלבד חתימתו של יצחק, מופיעה חתימתו של [אברהם?] בן יאיר השופט. בצד האחורי מצויות מספר שורות בכתב ערבי שלא פוענחו (אולי כתובת נוספת? שמות נושאי הדואר?), הכתובות בזווית של 180 מעלות לשמו של רבי אפרים בן שמריה.

מכתב מאת עלי המומחה בן אברהם, השוהה בירושלים, אל רבי אפרים בן שמריה בפוסטאט. כתוב בערבית-יהודית, ואילו הכתובת על גב המכתב בכתב ערבי. תיארוך: לפי גיל, סביבות 1045 לסה"נ; לפי גויטיין, בכל מקרה בין השנים 1042–1046 לסה"נ, שכן אין במכתב כל רמיזה לסכסוך עם נתן בן אברהם (שהסתיים בשנת 1042 לסה"נ), ורב דניאל בן עזריה טרם שב להתגורר בארץ ישראל (1045/46 לסה"נ). עלי מתלונן על העדר מענה למכתביו הקודמים וחוזר על בקשתו לקבל ידיעות אודות החזן מן העיר מוצול, אבו אלפרג', וכן על כל התפתחות הנוגעת לרב דניאל בן עזריה, ששהה באותה עת בפוסטאט. הוא מוסיף ומציין כי "הראשים" (היינו אליה ויוסף הכהנים, בניו של שלמה בן יהוסף הכהן, אשר כיהן כגאון במשך שישה חודשים בשנת 1025 לסה"נ) חפצים אף הם להתעדכן בידיעות בדבר אבו אלפרג' ודניאל. "האב" (היינו יוסף בן שלמה גאון, שהחזיק אז במשרת אב בית הדין) שוהה בירושלים במקום ברמלה (מקום מושבו הרגיל של אב בית הדין), משום שרכש חורבה בירושלים והוא עוסק בשיפוצה. אף שכתב היד של המכתב הוא של עלי בן אברהם, נראה שהוא כותב בשם אביו, אברהם בן שמואל השלישי, כפי שעולה מן הכתובת בערבית (בן השלישי).

עדות משפטית שניתנה בבית הדין ובה תיעוד של סכסוך סוער בין מבארכ, הלל, חביב בן ח'לף, אסחאק בן ח'לף, סלאמה בן מנד'ר, ראש כלה, מחפוט' בן יצחק הכהן, ובה אזכור של הסכומים 16, 9 ו-39 דינרים. הכתב הוא של סהלאן בן אברהם. התעודה מתוארכת ליום חמישי, י"ב באדר א' א'ש"נ למניין השטרות, שהוא 9 בפברואר 1039. הדיון עוסק ביתומים ובסכומי כסף גדולים שבעיזבון. נזכר אפרים החבר (ככל הנראה רבי אפרים בן שמריה). הקטע הנוסף מזכיר כמה מאותם אנשים שמופיעים בקטעים העליונים, ובהם אבו סעיד, אבן אלעם ("בן הדוד מצד האב"), מכתב מאת הגאון, אברהים בן דוד אבן סע'מאר, אבו אלחסן בן אסחאק, ומבארכ בן דוד. תעודה זו מתוארכת לי"ב באדר א' א'ש[נ"?] למניין השטרות (בין השנים 1039–1049). חתומים עליה מבורך בן דוד, יצחק בן […] ויצחק בן ח'לף. רשימת העדים המופיעה בתחתית כתובה ביד הדומה לזו של רבי אפרים בן שמריה, ובה מוזכרים מחפוט' בן יצחק, אסחאק בן ח'לף, שלמה בן […] ו[אפרים] בן שמריה. מדובר בחיבור ישיר בין כמה קטעים, ובחיבור נוסף, עקיף או אפשרי, לקטע אחר. שני העתקים של אותה תעודה ידועים כיום.

עצומה אל הח'ליפה אלמסתנצר בעניין הפילוג שהתחולל בשנים 1038–1042 בין רב שלמה בן יהודה, גאון ארץ ישראל, לבין נתן בן אברהם, מתחרה על הגאונות. זוהי טיוטה הכתובה בכתב יד ערבי צפוף של רבי אפרים בן שמריה. במסמך מוזכר נתן בן אברהם, אשר "הגיע מן המערב, תובע את משרת ראש ישיבתנו, ואשר עומד בראש ישיבה זו זה 16 שנים", וכן האמיר מנג'ז אלדולה, ו"עבד אדוננו, דאוד בן אסחאק". המחלוקת נסבה על ההנהגה של ישיבת ארץ ישראל בין רב שלמה בן יהודה לבין נתן בן אברהם. ככל הנראה, קהילת בית הכנסת של בני ארץ ישראל שנסגר הייתה נאמנה לרב שלמה בן יהודה, ונתן בן אברהם ניצל את קשריו בשלטון כדי לגרום לסגירת בית הכנסת. שאר העמוד מלא בטיוטות של מסמכים משפטיים, הכתובים בכתב היד העברי של רבי אפרים בן שמריה. תיארוך: ינואר 1039. זיהוי כתב היד הערבי: מרינה רוסטוב. על אותה פרשה ראו מסמכים נוספים שפורסמו אצל שטרן (1969) ובמהדורה מחודשת אצל גיל ("ארץ ישראל") כתעודה 197, והמסמך הראשון פורסם מחדש גם אצל ח'אן. יצוין כי הצירוף שדווח עם קטע אחר הוא צירוף שגוי.

ק1: דף מתוך פנקס בית דין, מיום חמישי, כ"ו בכסלו א'של"ח לשטרות (דצמבר 1026 לסה"נ). אינו חתום, מכיוון שרק עד אחד התייצב, עלי הכהן בן יפת. הוא העביר את הזכות ממוהובה בת יוסף הכהן בן אברהם, אלמנת יוסף הידוע בן ביכאר, אשר ערבה (צ'מנת) לשלמה (סלימאן) בן יוסף, שיוכל לשאת את בתה סת אלדאר בת יוסף הכהן בכל עת מעתה ועד הפסח. אם הדבר ייבצר, היא תהיה חייבת לשלם 15 דינרים. אם לא יישא אותה עד הפסח, לא תהיה לו טענה כלשהי, פרט למקרה של מחלה. לא הייתה לו תביעה על המוהר (מהר, התחייבות לנדוניית מזומנים המחולקת בדרך כלל לשני חלקים). ק2: דף מתוך פנקס בית דין, מיום שני, ז' בטבת, דצמבר 1026. נתנאל בן אהרן השולחני (המכונה אבן אלקטאיף) מודה בערבות באופן דומה, שמוהובה בת יוסף הגיעה להבנה (הנזכרת בק1 לעיל), ומוסיף ש-15 הדינרים הללו הם אלו שנתבעו מאחיה של הכלה. ק1 וק2 נכתבו שניהם בידי יפת בן דאוד. בסוף העמוד חתומים שמואל הכהן בן אבטליון ורבי אפרים בן שמריה. ראו גם פריט נוסף הקשור (a, b ו-d). המידע מבוסס על כרטסת גויטיין.

שאלה ותשובה בכתב ידו של רבי אפרים בן שמריה, ראש קהילת הירושלמים בפוסטאט בין השנים 1007–1050. ברקת מציין כי בגניזה נמצאו שרידים מכתביו ההלכתיים, ומשער שמדובר באוספים של ספרות שאלות ותשובות. ריבוי התיקונים וההגהות במסמך מעיד כי לפנינו תשובה שחיבר אפרים בעצמו, ובכך יש חיזוק נוסף להשערתו של ברקת שאפרים נהג לחבר ספרות שו"ת. קשה לעמוד במלואו על טיבה של התשובה הנדונה בשל מצב המסמך, אך נראה כי היא עוסקת באישה שמינתה את בעל אחותה כשליח לעניין נישואיה. עולה מן המסמך כי האישה ביקשה לחזור ולהינשא לבעלה הקודם, בעוד שגיסה הסכים בשמה לנישואיה לאדם אחר. האישה טענה כי לא היה בכוונתה למנות אותו כשליחה, וכי לא היו עדים למינוי כזה. הרב פסק כי הנישואין לאיש האחר בטלים, וכי מותר לאישה לשוב ולהינשא לבעלה הקודם. אילו היו הנישואין לאיש האחר יוצאים אל הפועל, היתה האישה נאסרת על פי ההלכה על בעלה הקודם. יש להוסיף כתב יד זה לקורפוס כתבי היד של רבי אפרים בן שמריה שפרסם ברקת.

מכתב: טיוטה (או טיוטות) בכתב ידו של רבי אפרים בן שמריה (פעיל 1007–1055), שנכתבה בפוסטאט וכנראה מיועדת לגאון שלמה בן יהודה בירושלים (כיהן 1025–1051). אחת הטיוטות כוללת דיווח בעברית על מגבית משותפת של קראים ורבנים שנערכה בבירת מצרים למען יהודי ירושלים, כדי לסייע להם בתשלום מסיהם. בטיוטה זו מוזכר עזרא בן ישמעאל בן עזרא, וכן יוסף אבן עוכל בתואר הכבוד שלו 'ראש כלה' — תואר המורה על עמידה בראש קהל התלמידים בכנסי הלימוד שנערכו פעמיים בשנה בבגדאד. טיוטה אחרת מבהירה שבניגוד להאשמות הזדוניות וחסרות השחר שהפנו כלפיו לגאון מצד אחדים מבני הקהילה היהודית בפוסטאט, הוא אכן עומד לשלוח תרומה נדיבה לישיבת ירושלים בתגובה למסע התרמה שניהל בנו של הגאון, אברהם. אפרים מציין גם שהוא ממשיך ליהנות מתמיכתו של פקיד פאטמי רב־השפעה, הקראי דוד הלוי בן יצחק, שאף הוא ישלח תרומה. הטיוטות נכתבו על גבו של מכתב בכתב ערבי הדן בתיאולוגיה פילוסופית ומזכיר את ראס אלמת'יבה.

מכתב מאת הגאון שלמה בן יהודה, ככל הנראה מירושלים או מרמלה, אל רבי אפרים בן שמריה בפוסטאט. תיארוך: י״ג בכסלו [ד'תתג'] = 29 בנובמבר 1042, על פי הערכתו של גיל; ובאופן כללי יותר, סביב 1025–1051 לסה״נ, בהתאם לשנות כהונתו של רב שלמה בן יהודה כגאון. המכתב כתוב בעברית, ובכתובת על גבי המכתב נעשה שימוש בערבית. הוא נכתב זמן קצר לאחר יישוב הסכסוך הפוליטי עם נתן בן אברהם, שעד אותה עת כבר הורד מדרגתו ומונה לאב בית דין. רב שלמה בן יהודה מביע דאגה ממס שמוטל במצרים, לאחר ששמע כי נערך מפקד של העניים מתוך כוונה להחיל גם עליהם את חובת המס. הוא משבח בלשון נשגבת ומביע הכרת תודה אינסופית לחסד בן ישר התוסתרי על סיועו לקהילת הירושלמים, ובמיוחד על פתיחת בית הכנסת (לא ברור אם הכוונה לבית כנסת בירושלים או ברמלה). ייתכן שיש קשר בין המכתב לאותה פרשה הנזכרת בתעודה אחרת (PGPID 902). (המידע מבוסס על גיל ועל רוסטו, Heresy, עמ׳ 321.)

מכתב מירושלים הממוען לרבי אפרים בן שמריה (מחפוט'), בנוגע להכנסות מחצר הירושלמים בפוסטאט. תיארוך: בערך 1040 לספירה (לפי גיל), ואם אכן תכתובת זו שייכת לתקופת כהונתו של הגאון שלמה בן יהודה, הרי שיש לתארכה לסביבות 1025–1051 לספירה. המכתב כתוב בערבית-יהודית, ואילו הכתובת על גביו כתובה באותיות ערביות — בניגוד לרוב המוחלט של המכתבים שנשלחו מירושלים אל רבי אפרים בן שמריה, מנהיג הקהילה הארץ-ישראלית בפוסטאט, אשר כתובים בעברית. כותב המכתב אינו הגאון עצמו אלא אדם מבני פמלייתו. רק החלק השמאלי של המכתב השתמר. ככל הנראה, הכותב מתלונן כי ההכנסות מ"החצר" (והכוונה כמובן לחצר שבפוסטאט המוקדשת לטובת הירושלמים) לא הגיעו; וכן לא התקבל סכום נוסף שהיה נשלח דרך קבע מפוסטאט לרגל "החג". מאחר שמוזכרים בו חג שזה עתה חלף וחג נוסף הקרב ובא, סביר להניח שהמכתב נכתב בתקופה שבין פסח לשבועות. המצב בירושלים מתואר בצבעים קודרים.

תשובה למכתב תלונה על מיסוי יהודי טבריה. המכתב מתייחס לסג'ל מכרם (צו מלכותי נכבד) של הח'ליפה שניתן בתגובה לעצומה שהגיש סבאע בן פרג' היהודי, ובה הסביר כי בעבר היו שחויבו במס גולגולת (ג'זיה) בשיעור של 5 דרהם בתשלומים קבועים (ברסם ת'אבת), אחרים שילמו 10, ואילו כיהודים ח'יבריים היו פטורים לחלוטין. בידי יהודי טבריה הקבלות (בראאת) המוכיחות זאת. אולם כעת אדם מסוים, ששמו מופיע בחלק העליון החסר של העצומה — ככל הנראה גובה מס או פקיד מקומי אחר — "גילה כלפינו תאוות בצע" ו"חיזק את ידו בעושקנו ובדורשו מאיתנו השפלה קיצונית (או נכון יותר: מבקש את רעתנו [אד'אא]) בכך שגבה תשלומי ג'זיה ביתר". ייתכן שסבאע בן פרג' הוא הלל בן ישועה (לפי גיל). מסמך זה הוא החלק האמצעי מתוך שלושה דפים שצורפו יחד. תיארוך: בסביבות 1030 לספירה (לפי גיל), או למצער בין 1020 ל-1050 בקירוב, שכן המסמך עשה בו שימוש חוזר רבי אפרים בן שמריה.

מכתב משמריה בן מצליח בפוסטאט אל הנגיד יעקב בן עמרם בקירואן. התיארוך: ככל הנראה אביב או קיץ 1039, ובכל מקרה בשנים 1038–1042, תקופת הסכסוך בין נתן בן אברהם לבין רב שלמה בן יהודה על הגאונות בארץ ישראל. טיוטות המכתב, הן בצד הפנים והן בצד האחור, עוסקות בסכסוך הזה ובשאלת נאמנותה של קהילת קירואן. המכתב חתום בידי שמריה אך נשלח מטעם קבוצת אנשים; חתימתו של שמריה היא בכתב יד שונה מזה של גוף המכתב, ולפי גיל הסופר הוא ע'אלב בן משה הכהן, חתנו של רבי אפרים בן שמריה. הן גיל והן כהן מניחים כי מנהיגים נוספים של קהילת פוסטאט תכננו לחתום על המכתב. מכתב זה חופף בחלקו לתוכן המכתב שבצד האחור; בנוסף, אנו למדים ממנו כי התמיכה שנתן בן אברהם טען שהשיג במגרב מקורה בזקני קירואן. יעקב מאן פרסם את אחד מקטעי המכתב, ומארק כהן הוא שגילה את החיבור בין הקטעים ואת חשיבותם של שני המכתבים הללו כצמד.

טיוטות של מסמכים משפטיים בכתב ידו של רבי אפרים בן שמריה, הנוגעות לסכסוך משפטי בין יצחק (סרור) בן יעקב בן אהרן, המכונה אלג'אסוס (אלגאסוס), לבין גרושתו סרורה בת שלמה הרופא בן רביע, שעברה עם שלושת ילדיהם מקירואן לפוסטאט. לאחר שהבעל עזב, תבעה האישה את כתובתה. מאחר שאין בידיו כסף, הוא מציע למסור לה במקום זאת את חלקו (הגג) בבית בקירואן, אותו ירש יחד עם אחיו ואחותו מאביו. שווי החלק מוערך ב-295 דרהם, סכום הנופל ב-5 דרהם מסכום כתובתה. במסמך השני הוא מעביר אליה את הגג, והיא מצהירה כי אין לו כל חובה כלפיה עוד. המסמך מתוארך לשנת 1351 למניין השטרות (1040 לספירה). שלושה כתבי יד (לרבות חלק נוסף מאותו הקובץ) מכילים גרסאות של אותו מסמך עצמו, או למצער עוסקים באותו עניין. בצדו השני של הדף: המשך טיוטות המסמכים, וכן טיוטה ראשונית של עצומה (פטיציה) אל הח'ליף אלמסתנצר (ראו ערך נפרד).

מסמך משפטי. הסכם שותפות. תיאריך: 1007–1055 (השערה). המסמך מתעד הסכם שותפות בין מנצור בן ישראל הלוי ובין מסעוד בן מבורך, אשר הפקידו 200 דינרי זהב ו-10 דינרי זהב בהתאמה בכיס משותף. לא ברור האם שני הצדדים עסקו בפועל במסחר או שמא רק מסעוד, אולם שורה 19 והעובדה ששניהם היו פעילים במסחר מרמזות על כך שמדובר בשותפות בלתי מוגבלת ביניהם. הרווחים אמורים להתחלק בחלקים שווים, וזאת על אף שאחד השותפים סיפק יותר מ-95% מהון השותפות — חלוקה הנוגדת את מודל ה-מפאוצ'ה (mufāwaḍa) של האסכולה החנפית (ראו אודוביץ' 1970, עמ' 48). התאריך המלא לא נשתמר, אלא רק החודש ושתי הספרות הראשונות של השנה. החתימות מרמזות שייתכן שהמסמך נכתב בתקופת רבי אפרים בן שמריה, בשנים 1007–1055. החתומים: אברהם בן ע'אלב, משה בן דוד הלוי, עזרון בן [?] הכהן, וחוסין רבי אפרים בן שמריה.

שימוש מקורי: צו ממשלתי מלשכת הח'ליפות הפאטמית, שנכתב בימי אלחאכם, אלט'אהר או אלמסתנצר ונשלח לפקיד במצרים בעניין מחלוקת על תעלות השקיה ועל הגישה למים — ככל שניתן לשפוט. רק החצי השמאלי של השורות שרד. מדובר בכ-1.3 מטרים ממסמך שהיה במקורו ארוך הרבה יותר. צירופי השברים של הצו, כשהם מחוברים יחד, מתייחסים לצורך בשיקום האזור הסובב את המפרץ — "לחאג'ה דאעיה אלא עמארת אלח'לוג'" — ולהקצאת מי ההשקיה מן התעלות הללו: "אקסט מן אלרי מן הד'ה אלח'לוג'". בצד השני (verso): רבי אפרים בן שמריה משתמש בקטעים מתוך השאילתות ומעבד אותם לצורך דרשה. ראש המגילה (rotulus) נושא את הכותרת "שבת בראשית" (ראו רישום נפרד). צירוף: רוני שווקה (ששת השברים התחתונים) ורבקה סבאג' (השבר העליון). לפני שנת 1055. ראו גם שבר נוסף שייתכן שהוא שייך לצד השמאלי של צו זה.

מכתב הממוען אל אבו כת'יר אפרים אלחבר (הוא רבי אפרים בן שמריה), בפוסטאט. התיארוך המשוער הוא 1007–1055 לספירה, בהתאם לשנות פעילותו של רבי אפרים בן שמריה — אך ייתכן שניתן לצמצם את הטווח באמצעות בחינה מדוקדקת יותר של כרונולוגיית האירועים המתוארים במכתב (למשל, אם הם קשורים למחלוקת הקהילתית בהר הזיתים בהושענא רבה של שנת 1029 לספירה). יש להשוות עם מכתבים נוספים מאותו ההקשר. המכתב כתוב בערבית-יהודית, ואילו הכתובת על גביו בכתב ערבי. תוכנו מתאר אירוע קהילתי (או אולי מחלוקת?) הקשור בתהלוכה במעלה ההר (הר הזיתים?): "הראיס לא עלה אל ההר... העלייה אל ההר... החצוצרות והתופים... הקאדי עלה עמו... הקאא'ד... התפללו יוצר... (ובהמשך פרטים נוספים על הליטורגיה?)... ארוך מדי להסביר... מד'הב... עותקים... שלחתי... ושלום." הכתב טעון בחינה נוספת.

מכתב בכתב ידו של שמואל החבר המעולה בן משה החבר, בצור, אל אפרים החבר בן שמריה החסיד, בפוסטאט. בעברית. התיארוך משוער לסביבות 1045 לספירה, ובטווח של 1007–1055 לספירה, על פי שנות פעילותו של רבי אפרים בן שמריה. המכתב מוסר דיווח על שתי אחיות, סִתָּאן, אשת צדקה בן עזרא, ושרה, אשת חלפון בן יפת הלוי פקיד הסוחרים, מבני קהילת יהודי צור, המנסות לתבוע את חלקן בירושת אביהן, חלפון בן ת'עלב, שנפטר בפוסטאט. המכתב מתייחס גם לעניינים כספיים נוספים שנגעו לבני שתי הקהילות. שתי האחיות דאגו שיוכן עבורן מסמך "בשמו" של אבו סעד אברהם בן סהל אלתסתרי בנוגע לבגד המוזהב שהותיר להן אביהן בעיזבונו, ובו נקבע ששוויו של הבגד יחולק שווה בשווה ביניהן. תיארוך: בערך 1045 לספירה. שמואל חותם את שמו בשולי הדף, מוקף במוטו.

חלק ממכתב שכתב שלמה "הקטן, ראש הישיבה" (הוא הגאון שלמה בן יהודה) בירושלים, אל רבי אפרים בן שמריה בפוסטאט. תוארך לשנת 1035 לסה"נ (לפי גיל), ולכל המאוחר לשנים 1035–1051 לסה"נ, בהתבסס על שנות כהונתו של רב שלמה בן יהודה לאחר האירועים המתוארים במכתב. המכתב עוסק במגבית המיוחדת שנערכה לסיוע בשיקום "המערה" (היא בית הכנסת הרבני בירושלים, שניזוק עקב התמוטטות חלק מן הכותל המערבי בהר הבית בפסח 1034 לסה"נ). מתוארת מלאכת שיקום בית הכנסת, ובכלל זה פינוי ההריסות והשימוש ב-62 קורות וב-600 קרשים. כמו כן נזכרים פרטים בעניין שבויים, ונזכר גם יוסף בן יעקוב, מבני הקהילה היהודית הבולטים בפוסטאט, הנאמן לישיבת פומבדיתא הבבלית ונושא תואר "אלוף". בסוף המכתב נשלחות דרישות שלום לחתנו של הנמען, יוסף.

מסמך משפטי בכתב ידו של רבי אפרים בן שמריה (פעיל בין השנים 1007–1055 לספירה). אישה בשם מבארכה בת מחפוט', שהייתה כבר מעל ארבע שנים פרודה מבעלה יפת בן חלפון — אשר "ברח מבית הדין" ולאחר מכן נפטר — מינתה את אהרן בן חלפון לתבוע את גיסהּ, משה בן חלפון אלזיאדי, על הוצאות קבורת בעלה (שעבורן נאלצה ליטול הלוואה), על מזונותיה, ועל שחרורה מחובת הייבום (חליצה). היא מוצגת כפונה לבית הדין בעברית: "ולא יכולתי לשבת שם ושבתי למצרים זה היום ארבע שנים [...] רעבה, ערומה, חסרה מכל. ועתה, אדוניי, קבלו [שלום], עשו עמי חסד, רחמו עלי ועזרוני". בשלוש נקודות נוספות במסמך היא מבקשת להיוושע. (המידע על פי צינגר, "נשים, מגדר ומשפט", עמ' 85.) דומה למסמך אחר אך כנראה אינו מהווה צירוף עמו.

בצד ה-verso: חשבונות בכתב ערבי. ייתכן שנכתבו בידו הערבית של רבי אפרים בן שמריה (להשוואה ניתן לבדוק קטעים נוספים בכתב ידו). מוזכרים בו סכומי כסף הקשורים לקהל השאמיים (בני ארץ ישראל), לקהל העיראקים (בני בבל), ואולי גם לדמוה/דמוא — אם כי המילה כתובה בצורה משונה כ"دموو" בשורה 3. נזכרים סכומים שונים בדינרים וכן שמות (רובם של בני קהל השאמיים), בהם אבן אלחמצי (כלומר מן העיר חמץ/חומס שבסוריה), ע'אלב אבן אלרקי (מן העיר אלרקה), ואדם ממשפחת אבן זובעה. כמו כן מוזכר בשורה 14 אסמאעיל בן טליון, הוא שמואל בן אבטליון, שכיהן כדיין בפוסטאט מסביבות שנת 1016 לספירה ולפחות עד שנת 1041. בשורה 13 נראה שמופיע גם אזכור של דינר ביזנטי (דינאר רומי). המסמך טעון בדיקה נוספת.

ורסו: רישום פעילויות הקודש (ההקדשות) של הקהילה בסוף המאה העשירית ובתחילת המאה האחת-עשרה, עד שנת 1034, שנכתב בערך בשנת 1040. החיבור בין הקטעים זוהה על ידי משה יגור, הכותב כי הקטע הוא חלקו העליון של כתב יד אשר חלקו התחתון הוא קטע אחר, ושניהם יחד מהווים טיוטה למסמך אחר שפורסם על ידי גיל בספרו על ההקדשות (מס' 3). צידו הימני של השורות הראשונות במסמך המקביל חסר, וניתן כעת לשחזרו באופן חלקי מן הקטע שזוהה, התואם לשורות 3–11 במסמך המקביל. גיל סבור כי יפת בן דוד בן שכניה היה הסופר של שני המסמכים (הטיוטה והנוסח הסופי), אך נראה למעשה כי מסמך הקודש שבקטע המצורף נכתב בידי רבי אפרים בן שמריה. התעתיק של החלק התחתון של הטיוטה נמצא כעת בסעיף [ג] של רשומה אחרת.

שימוש מקורי: מכתב או עצומה בכתב ערבי, ובו מוזכרים הח'ליפה, עדים, מסמך (ות'יקה), וסכסוך משפטי או פוליטי. נראה שהיד הערבית היא ידו של רבי אפרים בן שמריה (השוו עם הקטע שמספרו CUL Or. 1080 J7, וייתכן שגם הקטע T-S AS 149.39 כתוב באותה יד ערבית). השולח/המבקש הוא חוכר מסים (צ'אמן) ומבקש שיתנו את דעתם על עניינו: "אלאנעאם עליי בלנט'ר (=אלנט'ר) פי אמרי". הוא מזכיר שדיווח על משהו ישירות לח'ליפה: "ואשפת חאלה אלי אלחצ'רה". שימוש משני: ככל הנראה מכתב בעברית, בכתב ידו של רבי אפרים בן שמריה (פעיל בשנים 1007–1055 לערך), הדן במסמך שייתכן שהיה כתוב בכתב ידו של אחד הגאונים, ובמריבתו של הכותב עם אדם שניסה שלא כדין לקחת כסף מקופת היתומים. הקטע דורש בחינה נוספת.

מכתב, ככל הנראה ממנהיגי הקהילה היהודית באלכסנדריה אל רבי אפרים בן שמריה בפוסטאט (פעיל בשנים 1007–1055 לסה"נ), המתאר את פדיונם של שני שבויים יהודים ואת היחס הנדיב שזכו לו מידי נתנאל הכהן, וכן את התפילות המיוחדות הנאמרות מדי שבת לכבודם של נתנאל ושל דוד בן יצחק הלוי על שום נדיבותם בעבר. בנוסף, המכתב פותח בסיפורה של ספינה השייכת לשודד הים המוסלמי ג'בארה בן מח'תאר. הספינה הפליגה מאנטליה (במערב אנטוליה) בכיוון מערב, אך עגנה ברמאדה (איפריקיה) ועל סיפונה עשרה שבויים יהודים שכספם נגזל ושהיה צורך לפדותם. תיארוך: המאה ה-11. המסמך צוטט בהרחבה במחקר. לפי פרנקל, השולח הוא ישועה בן יוסף, הדיין מאלכסנדריה. ראו גם מסמכים נוספים הקשורים אליו.

עצומה בערבית אל הח'ליפה אל-מסתנצר, טיוטה ראשונית (ייתכן שגם היא בכתב ידו של רבי אפרים בן שמריה), המתלוננת על סגירת בית הכנסת של בני ארץ ישראל בפוסטאט, סביב שנת 1040. בעצומה מוזכר נתן בן אברהם, אשר "הגיע מן המערב, כשהוא תובע לעצמו את מעמד ראש ישיבתנו, ושעמד בראש הישיבה הזאת במשך 16 שנים", וכן האמיר מנג'ז אל-דולה ו"עבד אדוננו, דאוּד בן אסחאק". הרקע הוא סכסוך ההנהגה בין רב שלמה בן יהודה לבין נתן בן אברהם על ראשות ישיבת ארץ ישראל. כפי הנראה, קהילת בית הכנסת הסגור הייתה נאמנה לרב שלמה בן יהודה, ונתן בן אברהם השתמש בקשריו בשלטון כדי להביא לסגירת בית הכנסת. לפי מרינה רוסטוב, כתב היד הערבי שייך בוודאות לרבי אפרים בן שמריה.

רשימה. לפי גויטיין, מדובר ברשימת תורמים "שוויונית כמעט לחלוטין" מהמחצית הראשונה של המאה האחת-עשרה. ארבעים וארבעה אנשים מתחייבים לתרום 1/2 (דרהם), תשע קבוצות שמתוכן שש מורכבות משניים או יותר, מתחייבות לתרום 1, ורק אחד מתחייב לתרום 2 (דרהם). כמעט כל השמות מופיעים בצורה מקוצרת: אבו כת'יר הוא רבי אפרים בן שמריה, מנהיג הקהילה הארץ-ישראלית (הפלסטינית) בפוסטאט (פעיל בשנים 1055-1007); סהלאן (בן אברהם), ראש הקהילה הבבלית; הלל הפנס, כלומר הפרנס. אחרים מוזכרים פשוט בכינויים: "בן הפרד", "הפילוסוף". מתוארך לסביבות שנת 1035. בצד הפנים (recto) מופיע מכתב מן היתומות (בנות) של דוסא, המבקשות סיוע בתביעת ירושתן.

רישום בית דין בעברית. שריד (מחצית שמאלית בלבד). מקום: פוסטאט. מתוארך: כ"א בטבת א׳[ש]כ"ז למניין השטרות, היינו שנת 1016 לסה"נ. מימי רבי אפרים בן שמריה (שייתכן שמכונה כאן "אלגַזִּי"). המסמך מתאר את אירועיו של יום גשום ובוצי בשוק של קצר אלשמע, שבו סוחר בשם עִמְרָאן בן אליה מפלרמו שבסיציליה התלונן בפני המשטרה ("בבי דואר הנקרא שֻרְטָה בלשון ישמעאל") על כך שכבר המתין חודש שלם עד שבית הדין היהודי יטפל בעניינו. בעקבות התלונה עצר ראש המשטרה את הדיין היהודי למשך לילה. העדים החתומים: יהודה בן חדיד(?); [...] הכהן בן אברהם; שמואל הכהן בן טַליון (הוא אבטליון); ויוסף בן בנימין. (חלק מהמידע מבוסס על גויטיין).

קטע ממכתב ששלח יוסף הכהן החבר בן יעקב, ראש הקהילה היהודית בצור, אל רבי אפרים בן שמריה בפוסטאט. תיארוך: בקירוב 1040 לסה"נ (לפי גיל), ובאופן רחב יותר בערך 1007–1055 לסה"נ, על פי השנים שבהן פעל רבי אפרים בן שמריה. המכתב עוסק בשתי אחיות מקהילת יהודי צור המנסות לתבוע את ירושתן לאחר מות אביהן, חלפון בן תעלב, שנפטר בפוסטאט בשנת 1040 לסה"נ. רוב הפרטים, ובכלל זה שמותיהן של האחיות, אינם משתמרים, אך שמו של בעלה של אחת מהן, צדקה בן עזרא, נשמר במכתב — ופרט זה קושר את הקטע הנוכחי לשני מסמכים נוספים העוסקים באותו עניין: האחד, ומסמך נוסף מחמש שנים לאחר מכן, שבו נשמרים פרטים רבים יותר, ובכלל זה שמות האחיות.

מכתב מאסמאעיל בן ברהון אלתאהרתי אל רבי אפרים בן שמריה (פעיל 1007–1055), בפוסטאט. המכתב נכתב לאחר מחלוקת סביב מכירת אינדיגו (אין זה ברור על מה בדיוק נסבה המחלוקת). הכותב מודיע לאפרים, הדיין ומנהיג היהודים בפוסטאט, כי רב האי גאון (כיהן 998–1038 לסה"נ) שלח את תשובתו, והיא תומכת בעמדת בני משפחת תאהרתי. הכותב חותם בשמו העברי — שמואל בן רבי אברהם. תיארוך: בערך 1007–1038 לסה"נ, על בסיס השנים שבהן היו פעילים רבי אפרים בן שמריה ורב האי גאון — אם כי ניתן אולי לצמצם טווח זה עוד יותר על פי השנים שבהן היה אסמאעיל בן ברהון אלתאהרתי פעיל. (המידע מבוסס על גיל, מלכות ישמעאל, כרך ב', מס' 124).

מסמך שנכתב בזווילת אלמהדיה, בלוויית אישור (אשרנוהו) שנכתב על ידי בית הדין של פוסטאט, כפי שמעיד הלשון "אשרנוהו" (באישור בית הדין). המסמך עצמו עוסק במשלוח סחורות שנשלח על ידי יחיא בן מוסא, אשר לא כלל את הסחורות המסחריות שהיו מיועדות לסלמאן בן שביב הכהן. סלמאן תובע את סחורתו בפני בית הדין. במסמך מוזכרים ישראל בן יוסף אבן בנוקה ואחרים. המסמך מתוארך ליום חמישי, י"ט בתמוז ד'תתז' לבריאת העולם, שהם שנת 1047 לסה"נ. העדים החתומים: ח'לוף בן יהודה; ברהון בן משה בן ברהון; יצחק בן יעקב. האישור נכתב בכתב ידו של רבי אפרים בן שמריה. עדים נוספים: אברהם בן מבשר; והחזן יפת בן דוד (בן שכניה).

רקטו: חלק משטר במצב השתמרות ירוד, מבית הדין של רבי אפרים בן שמריה, וככל הנראה גם נכתב בכתב ידו. מקום: פוסטאט. מתוארך: 4799 לבריאת העולם = 1038/39 לסה"נ. הדמות המרכזית בשטר היא צדקה בן מנחם, ומוזכר בו גם מבורך בן דוד. ורסו: חלק משטר הרשאה במצב השתמרות ירוד, מבית הדין של רבי אפרים בן שמריה, וככל הנראה גם נכתב בכתב ידו. מתוארך: תשרי 1396, 1397 או 1398 לשטרות = 1034–1037 לסה"נ (ככל הנראה תשרי 1398/1037, על סמך התיארוך של הרקטו). הצדדים המעורבים הם אשתו של עמרם בן סעיד ושתי בנותיו של אהרן בן סע[יד] הלוי. בין העדים: ישועה בן ש[...], מנשה בן יהודה, ויצחק הכהן בן [...].

מסמך משפטי שנכתב בבית הדין של חנניה אב בית דין בן יוסף גאון. מתוארך ליום ראשון, סוף אלול א'שי"ח למניין שטרות = 14 בספטמבר 1007. (תאריכים נוספים מוקדמים יותר בחודש אלול מוזכרים אף הם בגוף המסמך.) המסמך עוסק בהתדיינות משפטית ממושכת בין רבי אפרים בן שמריה לבין שלמה בן פשאט. מוזכרים במסמך השמות יצחק בן טייב, חסאן בן והייב ואבו אל-חסן בן יאשיהו. חתומים עליו לוי בן יעקב הלוי, שמואל הכהן בן [...] ו-[...] בן טוביה. בהיותו נערך בשנת 1007, המסמך הזה בעל חשיבות כרונולוגית רבה, שכן הוא מסייע לתחום את טווח השנים שבהן פעל רבי אפרים בן שמריה: 1007–1055 לספירה.

עצומה שהוגשה לח'ליפה הפאטמי אלמסתנצר עם עלייתו לשלטון בשנת 1036. בעצומה מתבקש הח'ליפה לאשר את מינויו של יוסף הכהן, דיין באלכסנדריה. גויטיין מציין שהכתב והסגנון זהים לחלוטין לאלה שבמסמך נוסף (Halper 354). (המידע מבוסס על גיל, גויטיין, ורסטוב.) אפשרות חלופית (על פי מסד הנתונים DIMME): טיוטה בכתב ערבי של עדות שיועדה להגשה לשלטונות, שנכתבה בידי רבי אפרים בן שמריה בשנת 1016. לפיכך מצוינות בתיארוך המשוער של מסמך זה שתי השנים האפשריות. בצד השני (verso) שטר משפטי בכתב ידו של רבי אפרים בן שמריה, ובו שני שותפים משחררים את ישועה בן סעדאל מכל תביעה כלפיו.

מכתב מאת רב דניאל בן עזריה, ככל הנראה לאברהם בן יצחק בן פראת הכהן. במכתב מוזכרים רבי אפרים בן שמריה (פעיל בשנים 1007–1055 לסה"נ) והחבר עלי בן עמרם. השולח מוסר לאחרון הוראות לתמיכה בחבר ישועה בן יוסף הכהן מאלכסנדריה. המכתב מדווח על מיסוי כבד, ובפרט בדמשק. בכתב היד ובסגנון זהה למכתב נוסף. תיארוך: לפי גיל בערך 1055 לסה"נ, אך הערכה זו עשויה להיות מאוחרת מדי, שכן רבי אפרים בן שמריה ככל הנראה נפטר במהלך שנת 1055 או זמן קצר לפני כן. אם רב דניאל בן עזריה כיהן כגאון (1051–1062 לסה"נ) בעת שליחת המכתב, טווח התאריכים הסביר יהיה 1051–1055 לסה"נ.

מצד הרקטו: מכתב משתי הקהילות באלכסנדריה (נא-אמון), בראשות הדיין יוסף בן שלמה הכהן, אל הקהילה הירושלמית בפוסטאט בראשות רבי אפרים בן שמריה. תיארוך: בקירוב 1031 לסה"נ, ובאופן רחב יותר בין השנים 1007–1055 לסה"נ, על פי תקופת פעילותו של רבי אפרים בן שמריה. המכתב הוא בקשה דחופה לסיוע כספי לצורך פדיון יהודים מביזנטיון שנשבו בידי שודדי ים. במכתב מוזכרים ביקורו של בנו של הגאון, אברהם בן שלמה, כמו גם ברקה (קירניאקה, לחוף לוב), המלמד יהודה בן יצחק, ויהודה בן חיאן. בצד הוורסו מופיעה הכתובת, הכתובה בפרוזה מחורזת ומסתיימת בעלאמה — ברית שלום.

מכתב מאת רבי אפרים בן שמריה אל נתן בן אברהם. התיארוך: בערך 1034 לספירה (לפי גיל). המכתב קשור לשלבים המוקדמים של הסכסוך בין נתן בן אברהם לבין רב שלמה בן יהודה, סכסוך שהחריף לכדי פילוג בשנים 1038–1042 סביב הנהגת הגאונות. רבי אפרים בן שמריה מביע את תמיכתו בנתן בן אברהם. המכתב מזכיר חליפת מכתבים סדירה בין הכותב לבין הנמען. כמו כן מוזכר אדם שהגיע מבבל, ייתכן שמדובר ברב דניאל בן עזריה, אשר נבחר לגאונות ארץ ישראל לאחר רב שלמה בן יהודה. (המידע מבוסס על ברקת, יהודי מצרים, עמ' 99.) בצד הרקטו מופיע מסמך בכתב ערבי (ראו רישום נפרד).

מכתב שבו שלמה בן צמח, מרמלה, מתאר את רעידת האדמה, ככל הנראה לרבי אפרים בן שמריה או לקהילת פוסטאט, דצמבר 1033. המכתב מפרט את ההשפעות הנוראיות של רעידת האדמה ושל רעידות המשנה שלה על תושבי רמלה, ומעיר עד כמה היו רבים יותר ההרוגים אילו התרחשה הרעידה בשעות הלילה. רעידת האדמה הראשונית, על פי המכתב, אירעה ביום חמישי, י"ב בטבת (= דצמבר 1033). תגובת הנפגעים הייתה לצום ולזעוק אל האל לרחמים, והכותב מציין כי רחמי האל באו לידי ביטוי בכך שהיו ניצולים. הניצולים עדיין מתגוררים מחוץ לעיר בתנאים קשים. (המידע מבוסס על CUDL)

שטר שחרור מתביעות (טיוטה או העתק), בכתב ידו של רבי אפרים בן שמריה. מתוארך לתשרי א'שנ"ו למניין השטרות, היינו 1044 לסה"נ. חלפון הלוי בן שלמה אבן אלרקי, המייצג גם את אמו מבארכה בת לוי בן יעקב ואת אחותה בהיה בת לוי (אלמנתו של אהרן הלוי ואמו של מבורך בן אהרן), משחרר את יעקב בן דוד אבן אלדוואתי מכל תביעה הנוגעת לפרנסת שלושת ילדיו של יעקב: פרג', בשר וסת אלבית. יעקב מספק להם מזון ושכר לימוד, וכן מעמיד לרשותם שפחה נובית בשם שעית' (אשר נשארת בבעלותו של יעקב). יעקב שילם דמי שכירות לבהיה עבור דירתו בדאר אבן אלשעאב.

רישום ואימות של עדות בנוגע לחצר שחלקה הוקדש לבתי הכנסת. המסמך נושא שני תאריכים: ד' באייר [א]שנ"ח למניין השטרות וב' בכסלו (אשנ"ט למניין השטרות), ולפי הנראה האימות נערך כשבעה חודשים לאחר שנרשמה העדות לראשונה. עדותם של ארבעה עדים, אנשים נכבדים, מאשרת כי שישית מחצר אחת הוקדשה לשני בתי הכנסת של היהודים הרבניים בפוסטאט — בית הכנסת של הארץ-ישראלים ובית הכנסת של הבבליים. אימות המסמך ואישור החתימות נעשים בפני שני בתי הדין של שתי הקהילות. שני ראשי בתי הדין, סהלאן בן אברהם ורבי אפרים בן שמריה, חותמים על האימות.

טיוטה של רישום מבית הדין בפוסטאט משנת 1042, בכתב ידו של רבי אפרים בן שמריה (ולא בכתב ידו של יפת בן דוד שכניה). הרישום עוסק בתביעה שהגיש יעקב בן אברהם בן עלאן נגד יחיא בן משה אלמג'אני. שנתיים לאחר שיחיא תיאר את חילוקי הדעות בינו לבין יעקב, הגיעו טענות יריבו לפני בית הדין. הנתבע נמצא בפוסטאט והתובע נמצא בקירואן, ולפיכך נדרש בית הדין לשלוח את מסקנותיו לחננאל בן חושיאל ולנגיד יעקב בן עמרם מבית הדין בקירואן. הרישום כולל פרטים על הסחורות ומחיריהן. אביו של יחיא הזמין סחורות אלו לפני שנפטר, סמוך ליוני 1039.

טיוטות של מסמכים משפטיים בכתב ידו של רבי אפרים בן שמריה (פעיל 1007–1055 לסה"נ). בעברית. הרקטו והוורסו קשורים זה לזה קשר הדוק. בין הצדדים: אסד בן שלמה בן ח'ליל הלוי, [...] בת בו עלי בן טוביה/טיבאן בן ח'ליל הלוי, וסיידה בת טוביה/טיבאן בן ח'ליל הלוי. אחד מבני המשפחה (טוביה/טיבאן?) נפטר באותה שנה, ופרצה מחלוקת סביב צוואתו משום שהחתימות לא אומתו בבית הדין. הצדדים הניצים הגיעו לפשרה. בצד השני מופיעים פרטים נוספים על הסכסוך — מדובר בחלקים בבית המכונה "בית אבן ח'ליל" בסמטה הידועה בשם זקאק אל-בואדיל(?).

שטר אפוטרופסות בכתב ידו של אברהם בנו של הגאון. מתוארך לאייר א'של"ז למניין השטרות (אפריל או מאי 1026). עלי בן יפת (המכונה בר עדי) ממונה לאפוטרופוס על יתומיו של משה הכהן בן ג'ליב, שנפטר לאחרונה מבלי לערוך צוואה. שניים מילדיו כבר בגירים — בן בשם ג'ליב (חתנו לעתיד של רבי אפרים בן שמריה) ובת בשם מֻלְכּ — כפי שהעיד המנוח אלחנן 'ראש השורה', ואילו בן נוסף, מֻפַרַّג', הוא כבן ארבע בלבד. בין העדים נמצא ישועה בן צדקה, ועלי אמור לבצע את תפקידו כאפוטרופוס תחת פיקוחו של שלמה בן סעדיה (המכונה אבן צגיר).

רשומת בית דין בכתב ידו של רבי אפרים בן שמריה. מתוארכת ליום חמישי, כ"א בטבת ד'תתו"ו = 2 בינואר 1046. מנצור בן מח'תאר ובנו אבו נצר אלחלאל(?) תובעים את שלמה בן נתנאל אלצירפי, ומאשימים אותו שלקח את הכסף שאשתו המנוחה של מנצור (ד'ח'ר בת נתנאל) ירשה מאביהם. גויטיין מסכם את העניין באופן שונה: אדם מוותר על זכויותיו בעיזבון אשתו המנוחה לטובת בנו הקטין, ועל בית הדין, בתפקידו כאפוטרופוס של היתום, מוטל להבטיח את זכויות הקטין מול אחי המנוחה. המידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין ועל מחקריה של אליעזר ברקת.

רקטו: טיוטה של פיוט שבח ארוך לכבודו של יהודה בן מנשה החסיד, ובו שמו של הנמען משובץ באקרוסטיכון. הפייטן ממשיך לכתוב בוורסו את מה שעשוי להיות טיוטה של מכתב, ולאחר מכן שב ומעבד מחדש את השורות הראשונות של הפיוט בנוסח שני. הוורסו מכיל גם שטר משפטי שנכתב בידי רבי אפרים בן שמריה (החותם עליו אף בעצמו), ועליו חתומים: יעיש בן אברהם הלוי, ישועה בן אברהם הכהן, נחום בן ישועה הכהן, אברהם בן מבשר, והחזן יפת בן דוד החזן. תיארוך: בערך 1007–1055 לספירה, על פי שנות פעילותו הידועות של רבי אפרים בן שמריה.

מכתב אל יוסף בן יעקב המכונה 'זקן הגולה' וראש כלה. ייתכן ששולח המכתב הוא מֻפַרִّג' בן צאלִח אלבע'דאדי, חוכר המס שהיה אחראי על גביית מס הגולגולת מן היהודים (צ'אמן ג'ואלי אליהוד). המכתב כתוב בתערובת של עברית, ערבית וערבית-יהודית, ועיקרו פנייה לעזרה ותחינה לסיוע. הכותב מתאר כיצד אבו כת'יר אפרים החבר (אולי רבי אפרים בן שמריה?) ואדם נוסף נהגו לסייע לו בעבר, אך חדלו מכך. הוא מספר כי הושם במעצר (אולי מעצר בית) זה עשרים ושלושה ימים יחד עם בני משפחתו, ושאויביו שמחים לאידו. הוא מבקש סיוע ועזרה.

רשומת בית דין. מקום: פוסטאט. תאריך: אלול 1350 למניין השטרות = אוגוסט/ספטמבר 1039 לסה"נ. בנינה בת אברהם, תושבת אלכסנדריה שננטשה על ידי בעלה יוסף, מינתה את אחיה שלמה לבא־כוחה. האח, בליווי שני עדים להסדר זה (עמאר בן צומח ונחיים בן מימון), הופיע בפני בית דינו של רבי אפרים בן שמריה בפוסטאט, ושם אושר ייפוי הכוח. האח מצדו מינה חזן וסופר בית הדין (מוהוב בן שלום, הידוע בשם אבן סלים) לנציגה הקבוע של אחותו. צד הוורסו ריק. (המידע מבוסס על הערותיו של גויטיין ועל כרטיסיית האינדקס המקושרת.)

קטע ממכתב, ככל הנראה נועד להישלח מפוסטאט לירושלים. בערבית-יהודית. תיארוך: כנראה סביב 1039 לסה"נ, שכן התוכן קשור לקטע אחר (שם מוזכרים בן מאיר ועלון וכן 'הסיעה (עצביה) של אבו סהל', כלומר סיעתו של נתן אב בן אברהם). המכתב מזכיר שטר חליפין (סֻפְתַּגַ'ה) מאת אבו [נצר שלמה בן סעדיה הידוע כ]אבן צע'יר על סך 14 דינרים; את ביתו של הזקן אבו אלצקר; אירועים בבית הכנסת ובהם הוצאת ספר תורה; אבן מאיר; החבר אבו כת'יר (רבי אפרים בן שמריה); ותאריך — ט"ז באדר. (המידע מבוסס על גיל ועל CUDL.)

פרוטוקול בית דין ארוך שנכתב ונחתם בידי רבי אפרים בן שמריה (פעיל בין השנים 1007–1055 לספירה). חתומים עליו גם משה בן אפרים ויוסף בן זכריה. צדקה תבע ממשה בן שמואל פיצוי על הפסדים שנגרמו לו במסגרת שותפות עסקית: צדקה מסר 205 דינרים לעלי בן שלמה אבן אלזיאן כנגד קבלות(?) שמשה היה אמור להמציא. הדבר לא נעשה, משה קיבל את הכסף, וגרם לצדקה הפסדים נוספים כשערב את השלטונות בעניין (טאלבהו ביד אלדיואן). כעד מופיע שמואל בן נחום. סוף המסמך לא נשתמר. (המידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין.)

פתיחה של מכתב מ"קהילת היהודים שעל האי (?)" (לפי הכתובת בצד ה-verso) אל אבו כת'יר רבי אפרים בן שמריה (1007–1055 לסה"נ), ובו ביטויים מחורזים רבים. המכתב נפתח בפסוק "כי רם יי" ומילותיו הראשונות הן "שלום רב בישע מעורב". בצד ה-verso מופיעה הכתובת בכתב ערבי. לא ברור לאיזה "אי" מתייחסת הכתובת; ואולם, להתייחסויות מימי הביניים לנכסים על איי הנילוס סמוך לקהיר/פוסטאט, ראו למשל את התעודות BL OR 5557B.17 ו-T-S 8J34.4. המידע נמסר על פי CUDL וכרטסת גויטיין.

צד הוורסו (השימוש המקורי): רשימת חלוקה של כסף וחיטה לעניי הרבנים, המנוהלת בידי החבר (אל-חִבְּר) [...] ויעקוב אל-[...]. כתוב בכתב ערבי. הרשימה גדולה בהרבה מרשימות חלוקה אחרות הידועות מתקופה זו. כ-55 שורות השתמרו, ובהן מופיעים עשרות מקבלי צדקה, רבים מהם עיוורים. בין השאר מוזכרים "... אל-אנדלוסי וא-אח'והא" (שורה 4). המסמך נחתך לאחר מכן לשלושה דפים (לפחות), אשר שימשו מחדש לכתיבת טקסט הלכתי בכתב ידו של רבי אפרים בן שמריה. ראוי לבחינה נוספת.

חלק משטר שחרור (deed of indemnity). מקום הכתיבה: פוסטאט. תאריך: יום חמישי, כ"ו בכסלו א'של"ח למניין שטרות, שהם 1026 לספירה. במסמך מאשר ת'אבת בן עלי בן ישועה כי קיבל, בשמו ובשם אחיו יצחק, את עיזבון אביהם מידי יפת בן טוביה הלוי הבבלי. החתומים כעדים: החזן יפת בן דוד, עלי בן יפת, שלמה בן חכים, וצדקה בן יחיא. על אישור השטר חתומים: עלי בן יפת הכהן, שלמה בן חכים, צדקה בן יחיא, רבי אפרים בן שמריה, זכריה בן יוסף, ובנימין בן יעקב.

רישום בית דין על הסדר חשבונות וחובות לאחר מותו של משה בן אסחאק, בכתב ידו של רבי אפרים בן שמריה (פעיל בשנים 1007–1055 לסה"נ). משה בן יקותיאל משחרר את אֻסַיְד בן אברהם מכל תביעה, בשמו שלו ובשם בן דודו משה בן יצחק שנפטר ומשה בן יקותיאל ירש אותו, וזאת לאחר שאֻסַיְד שילם למשה בן יקותיאל 26 דינרים. מדובר באותה פרשה הנדונה במסמך נוסף. תיארוך משוער: סביב אביב 1041 לסה"נ. (המידע מבוסס על כרטיסיות של ברקת וגויטיין.)

פנקס משפטי מבית הדין הרבני בפוסטאט, חתום בידי רבי אפרים בן שמריה באותיות עבריות קליגרפיות במידה יוצאת דופן מן הרגיל אצלו. בצד הפנים מופיעות שתי רשומות מחודש חשוון שנת 1339 למניין השטרות, ובצד האחור רשומה נוספת מחודש כסלו של אותה שנה (=1027/28 לספירה). הרשומה שבצד האחור עוסקת באותו עניין של ייבום הנידון במסמך אחר מכמה חודשים קודם לכן (אלול 1338 למניין השטרות). אגב כך מוזכר בה אדם בשם חיים אבן אלג'אסוס.

מסמך משפטי (קטע) שבו קֻרּה בת שלמה, היורשת היחידה של אביה, מבקשת לקבל 20 דינרים מתוך 35 שאביה הפקיד אצל נציג הסוחרים, סעיד בן נחמן, ברמלה שבארץ ישראל. המסמך כתוב בכתב ידו של יפת בן דוד (לפי גויטיין) או של רבי אפרים בן שמריה (לפי ברקת; רוסטוב מאשרת). התיארוך: בערך 1007–1055 לספירה, על פי שנות פעילותו של רבי אפרים בן שמריה. בצד האחורי ניסיונות קולמוס הכוללים נוסחאות משפטיות. ראו גם מסמך משלים נוסף.

מכתב מאת דוד בן שכניה אל דוד בן יצחק הלוי, מזקני הקראים בפוסטאט ופטרון של היהודים בחצר הח'ליף. המכתב כתוב בפרוזה חרוזה או בשירה עברית, ומשבח את הנמען אך אינו נראה כמבקש טובה מיידית כלשהי. הכותב שימש כסופר ופקיד בית הדין תחת רבי אפרים בן שמריה, בבית הכנסת של בני ארץ ישראל בפוסטאט, ומופיע על מסמכי בית דין בין השנים 1020–1024. רשימות ביוגרפיות על דוד הלוי, הנמען, נאספו על ידי שמואל מיקלוש שטרן.

תעודה משפטית בכתב ידו של רבי אפרים בן שמריה (פעיל בשנים 1077–1055 לסה"נ). ח'לוף מגיש תביעה על ירושתו של אבראהים בן עלאן. המסמך מקוטע, ולכן קשה לעמוד בבירור על מהלך העניינים. נזכרים בו חנות; הפקדה שעשה ישועה; סכום של 190 דינרים; "אביו הארון בן אסמאעיל"; ח'לוף בן יהודה; יעקב; עלאן; אפרים; ושוב עלאן. בצד האחורי יש טקסט ספרותי כלשהו בעברית וקטע זעיר ממסמך נפרד בערבית-יהודית (ענדה... דנאניר...).

מכתב משלמה בן צמח מרמלה אל רבי אפרים בן שמריה, שנכתב בכתב ידו של השולח. התיארוך המשוער הוא סביב שנת 1030 לספירה לפי גיל, ובאופן רחב יותר בין השנים 1007 ל-1055 לספירה, בהתבסס על השנים שבהן רבי אפרים בן שמריה היה פעיל. במכתב מוזכר אדם בשם פרג' בן עלי, שייתכן כי נרדף בידי סוחרים, כפי שעולה מן הביטוי "מא ג'רא עליה מן אלשדה... ד'לך מן אלתג'אר..." (מה שעבר עליו מן הצרה... זאת מצד הסוחרים...).

מכתב עסקי בכתב ערבי אל אבו זכרי יהודה בן יוסף הכהן, נציג הסוחרים, מאת כותב אלמוני מאלכסנדריה. במכתב מוזכר הגאון (ראש אלמת'יבה) מצליח הכהן בצירוף תארים פאטמיים מפוארים. לפי עאודה, השולח הוא רבי אפרים בן שמריה, אך אבו זכרי לא היה בן זמנו של רבי אפרים בן שמריה אלא חי כמאה שנים לאחריו, ולכן זיהוי זה אינו אפשרי. גם כתב היד שונה מיתר כתבי היד שראסטו זיהתה ככתב ידו הערבי של רבי אפרים בן שמריה.

רקטו: עדות משפטית בכתב ידו של רבי אפרים בן שמריה (פעיל בשנים 1007–1055 לספירה). שריד של מסמך (הצד הימני). העדים מדווחים שביום ראשון ראו פקיד ממשלתי (ח'אדם מן ח'דמ[ת] אלמלכות) ועמו מספר שוטרים (ומעה עדה מן אלרג'אלה). המשך הטקסט פגום מאוד. מוזכרים "תושבי ה[...]" ואישה [...] בת אסמאעיל. בשוליים ייתכן שמדובר על מישהו שהוכה (וצ'רב). בוורסו מופיע מסמך משפטי בכתב ערבי (ראו רשומה נפרדת).

מכתב מאת אסמאעיל בן ברהון אלתאהרתי (לפי קטלוג קיימברידג'), או יוסף בן ברכיה או משה בן ברהון אלתאהרתי (לפי קטלוג פרינסטון), שנשלח מקירואן אל (אפרים בן) שמריה בפוסטאט. המכתב דן בתשובות הגאונים. תיארוך: בקירוב 1007–1055 לספירה, על פי השנים שבהן היה רבי אפרים בן שמריה פעיל, אם כי ייתכן שניתן לצמצם את טווח התאריכים הזה עוד יותר על סמך השנים שבהן היו השולחים האפשריים פעילים או בחיים.

קטע ממסמך משפטי מן המאה ה-11 בערבית-יהודית. ייתכן שנכתב בכתב ידו של רבי אפרים בן שמריה. המסמך עוסק בשני אנשים בשם מנצור ועמרם. נראה כי אחד מהם נשבע שיעבוד בשירותו של האחר, כאשר תקופת ההתחייבות מתחילה או מסתיימת בסוף חודש ניסן בשנת 13[..] למניין השטרות (סלאוקי). מוזכר סכום של 40 דרהם. הביטוי "יגיעתו ועצתו לרבו" מופיע בלא הקשר ברור, ובסמוך לו נזכרים שיקויי רפואה או יין (שראב').

מכתב מרב שלמה בן יהודה מרמלה אל רבי אפרים בן שמריה (=אבו כת'יר אפרים בן מחפוט') בפוסטאט. התיארוך: שנת 1040 לספירה (לאחר חודש כסלו) לפי גיל, ובאופן רחב יותר בין השנים 1025–1051 לספירה לערך, בהתבסס על תקופת כהונתו של רב שלמה בן יהודה כגאון. המכתב עוסק באב המתלונן בלי הרף ("קובל בכל עת") בפני רב שלמה בן יהודה על בתו, אישה עגונה, אשר זועקת בלי הרף ("צועקת בכל עת") שתשוחרר ממצבה.

רקטו: מסמך משפטי שבו שמונה אנשים — לוי בן יעקב הלוי, אברהם בן סהלאן, רבי אפרים בן שמריה, דוד בן אהרן הלוי, אברהם בן יצחק, שלמה בן סעדיה, שלמה בן חכים ושלמה בן דוד — מתחייבים להחזיר לאסמאעיל בן טליון (=שמואל בן אבטליון) את הסכום שערב עבור פדיונם של שני שבויים. מתוארך: 1333 למניין השטרות = 1021/22 לספירה. ורסו: רשימת תרומות בכתב ערבי. (המידע מבוסס על CUDL וכרטיסיית גויטיין.)

מכתב מיפת בן דוד בן שכניה מפוסטאט אל הגאון דניאל בן עזריה (כיהן בשנים 1051–1062). התיארוך: לפי גיל בערך 1053, ואולי בטווח של 1051–1055 לספירה בקירוב, אם אכן היה רבי אפרים בן שמריה עדיין בחיים בעת כתיבת המכתב (שנות פעילותו הן בערך 1007–1055 לספירה). הקרע בין שני הצדדים מסומן כאן בסימן /. המכתב כתוב בשולי עדות בכתב ידו של רבי אפרים בן שמריה בעניין חלום של יוסף אלסג'למאסי.

מסמך משפטי. שבר (החלק התחתון בלבד). בכתב ידו של רבי אפרים בן שמריה (פעיל בשנים 1007–1055 לספירה). ככל הנראה הסכם פיוס זוגי ("...ולא תחרוג שוב...") בין משה בן יצחק ומובארכה בת יוסף. ישנם 7 עדים: שלמה בן סעדיה; חסן בן יצחק; יפת בן טוביה הלוי; ח'לף בן סהל; הלל בן סהל; ישועה בן דוד החזן; שלמה בן כת'יר. כמה מעדים אלו מופיעים במסמכים אחרים משנות ה-1020 וה-1030 לספירה בקירוב.

מכתב בצד הרקטו ובצד הוורסו כתובת המען: מכתב מאת שולח לא ידוע, השוהה בצהרג'ת, ככל הנראה אל רבי אפרים בן שמריה. תיארוך: המחצית הראשונה של המאה ה-11. בעברית ובערבית-יהודית, בכתב יפה. המכתב מתאר את תכסיסיו ומזימותיו של נוכל. האמיר והקאדי נזכרים מספר פעמים לאורך המכתב. ייתכן שהמכתב קשור לפריט נוסף. בצד הוורסו: חשבונות מסחריים בכתב ערבי. ככל הנראה זהו השימוש המשני של הדף.

חוזה. המקום: פוסטאט. התאריך: ב[.] בחשון א'שנ"ב למניין השטרות, שהם שנת 1040 לסה"נ. בחוזה זה מתחייב יצחק בן סעדיה אלמנבג'י ללמד את פהד הלוי את סדר התפילה בשיעורי ערב, שיימשכו על פני שלוש שנים. העדים החתומים: שבת בן אלעזר; נתן בן ישועה; מצליח בן שמואל; ורבי אפרים בן שמריה. המסמך עוסק גם בדמויות מעיירה שבדלתא של הנילוס. (חלק מן המידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין).

מכתב מאת הלל בן ישועה החזן, שישב בטבריה, אל רבי אפרים בן שמריה בפוסטאט. התיארוך: סוף שנת 1034 לספירה (לפי גיל), ובאופן רחב יותר בערך 1007–1055 לספירה, על פי שנות פעילותו של רבי אפרים בן שמריה. במכתב מבקש הכותב לגייס כספים למען קהילת לוקי מחלות העור (המצורעים). מוזכר שליח קודם בשם כלף הצובי (כלומר מחאלב/ארם צובא), שנפטר בינתיים. קיים העתק נוסף של מכתב זה.

קטע ממכתב מאת רבי אפרים בן שמריה, סביב שנת 1030 לסה"נ. הכותב מתאר את האירועים שהתרחשו לאחרונה בהר הזיתים — הסכסוך הקהילתי בהושענא רבה של שנת 1029 — ומוסר דברים אחדים על החרם שהוטל בעקבותיו על הקראים ועל תגובת השלטונות, כפי שמוכר ממכתביו של רב שלמה בן יהודה. לפי גיל. בשוליים, וכן פזורות לכל אורך המכתב, מצויות הערות בערבית בכתב ידו של רבי אפרים בן שמריה.

מסמך משפטי. מקום: פוסטאט. תאריך: יום חמישי, י"ב באדר א' שנת 1350 למניין השטרות = 9 בפברואר 1039 לסה"נ. תוכן המסמך קשה להבנה בשל מצב השתמרותו הירוד. חתומים עליו: מבורך בן דוד, מחפוט' בן יצחק, יצחק בן ח'לף ושלמה בן מנד'ר. אישור הקיום נכתב בידי רבי אפרים בן שמריה (בתפקידו כראש בית הדין), וחתום בידיו ובידי החזן יפת בן דוד. שני עותקים של אותו מסמך נשתמרו.

מכתב מזקני הקהילה היהודית בצהרג'ת שבמצרים אל רבי אפרים בן שמריה החבר (פעיל בין השנים 1007–1055) בפוסטאט. במכתב מאשרים השולחים את קבלת איגרתו של אפרים, ומדווחים על ביצוע ההוראות שמסר להם בנוגע לעניין של נישואין לא תקינים. תיארוך משוער: 1034 לסה"נ, אם כי השנה המדויקת טעונה אימות נוסף. בין הנזכרים במכתב: [...] בן נאמוס, רחמון, אבן יוסף, ו[...] אבן יאיר.

מכתב מאת משה בן יפת ממליג' אל רבי אפרים בן שמריה (פעיל בשנים 1007–1055) בפוסטאט, ובו הוא מדווח לממונה עליו על מקרה שבו אדם שנפטר מינה את אשתו לאפוטרופסית על בנו הקטין ולמוציאה לפועל של עיזבונו. הרכוש היה מצוי בידי בנקאי בצורת פיקדונות, וכן בידי כמה סוחרים חשובים בצורת סחורות מסחריות. הכותב מבקש את סיועו של אפרים בהעברת הנכסים אל האלמנה במליג'.

מדריך מעשי לענייני מיסוי. שרידים של שתי פסקאות. נכתב בכתב יד גדול וקליגרפי. ניכר תפר הדבקה (collesis) המעיד שהמסמך היה בעבר חלק מרוטולוס ארוך יותר, אך יש בו גם חורים המרמזים שבשלב כלשהו נכרך לתוך ארכיון, קונטרס או קודקס. המסמך נדון ותורגם אצל רוסטו, Lost Archive. בצד השני (verso) מופיעים טקסט ליטורגי וטיוטת מכתב בכתב ידו של רבי אפרים בן שמריה.

איגרת מאת רב שלמה בן יהודה, ראש ישיבת ארץ ישראל (כיהן בשנים 1025–1051), אל רבי אפרים בן שמריה (פעל בשנים 1007–1055), בעניין האסירים שנלקחו בשבי בגלל החוב של 900 דינרים שהוטל על קהילת ירושלים. בנוסף, הוא מקונן על עוניו האישי. תיארוך: בסביבות שנת 1029 לספירה (לפי גיל), וכן בטווח של 1025–1051 בקירוב, על פי שנות כהונתו של רב שלמה בן יהודה כגאון.

קטע משטר משפטי שבו מעורבים מֻחְסִן וצדקה. נכתב ונחתם בידי רבי אפרים בן שמריה (מסמכים מתוארכים שלו: 1007–1055), ראש הקהילה הפלסטינית ובית הדין שלה. חתומים עליו ארבעה נוספים: אהרן בן דוד הלוי; שמריה בן משה; שלמה בן חכים; ויפת בן טוביה הלוי. המסמך מתוארך לאמצע המאה ה-11. נכתב על גב מסמך פאטימי שנעשה בו שימוש חוזר, וממנו שרדו שתי שורות מקוטעות.

מכתב מעלי המומחה בן אברהם, בירושלים, אל רבי אפרים בן שמריה, בפוסטאט. בערבית-יהודית, כאשר הכתובת כתובה באותיות ערביות. תיארוך: בקירוב 1045 לספירה (לפי גיל), וכן בין 1007 ל-1055 לספירה בקירוב, על פי השנים שבהן היה רבי אפרים בן שמריה פעיל. במכתב מפציר עלי באפרים שיחדל מלהתעלם ממכתביו, ויעדכן אותו בנוגע לבקשתו הקודמת בעניין אבו אלפרג' אלמוצלי.

מכתב מסוחר לא־מזוהה, ככל הנראה מן המגרב, אל רבי אפרים בן שמריה בפוסטאט. תיארוך: סביב 1036 לסה"נ לפי גיל, או בטווח של 1007–1055 לסה"נ בהתבסס על השנים שבהן היה רבי אפרים בן שמריה פעיל. המכתב עוסק בענייני סחורות ובעניינים קהילתיים, ובכלל זה בעיה הקשורה לירושה. במכתב מוזכרים ר' חננאל ואבו סהל (ככל הנראה נתן בן אברהם שעדיין שהה אותה עת במגרב).

טיוטה של שטר הרשאה (ייפוי כוח) שנכתב בצור, הכולל התחשבנות בין שותפים לאחר מותו של אחד מהם, מנשה בן יצחק, ומצביע על שימוש במסמכים שנערכו בבית דין מוסלמי. התיעוד: בסביבות 1041 או מעט לאחר מכן, שכן מוזכר חג השבועות של שנת [ה'תת]נ"ב למניין השטרות. לפי ברקת, זהו כתב ידו של רבי אפרים בן שמריה, השטר נערך בפוסטאט, והוא קשור לשני מסמכים נוספים.

שריד ממכתב מאת אברהם בנו של הגאון, ככל הנראה אל רבי אפרים בן שמריה בפוסטאט. הזיהויים נעשו על ידי גיל, ואילו גויטיין הבין שמדובר בחלק מאותו מסמך עם קטע נוסף, וטען ששניהם נכתבו ב"כתב יד שלא ניתן לטעות בו" של הגאון שלמה בן יהודה. תיארוך: לפני שנת 1035 לסה"נ (לפי גיל). השורות הראשונות הנשמרות כאן כתובות בכתב ערבי, וסיומו של המכתב בעברית.

דף 1א: פרוטוקול משפטי (שטר שחרור). בכתב ידו של החזן יפת בן דוד. מתוארך: יום שני, כ'ה שבט 1338 סלוקי, שהוא 1028 לספירה. שבו אבו אלחסן יוסף בן יצחק בן יאשיה משחרר אהרן בן משה ראש הקהל מכל תביעה בנוגע לספרים מעיזבון אחיו יחיא בן יצחק בן יאשיה. נחתם על ידי יפת בן דוד, שמואל בן טליון הכהן, יעקב(?) בן מבשר, ורבי אפרים בן שמריה.

מסמך משפטי בכתב ידו של רבי אפרים בן שמריה (פעיל בשנים 1007–1055 לספירה). מדובר בקטע שממנו שרד רק הצד הימני. אהרן בן פֻהַיד הלוי תובע את [...] בן יצחק. בין הצדדים התקיימה שותפות (ח'ֻלטה). המסמך מזכיר סכום של דינרים; צמיד זהב; דמי שכירות של מטיל זכוכית (סבּיכּה זֻג'אג'); וכן ערבונות. בין העדים נמנו שמואל וישועה בן שלמה.

מכתב בכתב ערבי. עוסק בתיאולוגיה פילוסופית; מעיר על חיבור שהכותב קרא. מוזכר ראס אלמת'יבה. שימוש חוזר לטיוטות מכתבים בכתב רבי אפרים בן שמריה, ולכן חייב להיות לפני כ-1050 לספירה. מוזכרים גזרות ישנות שהיו ברשות ראס אלמת'יבה וגם חדשות, כנראה ברמז לארכיון הקהילתי. גם מוזכרות עצומות שמנהיגי הקהילה היהודית כתבו לח'ליף השולט.

שריד ממכתב הממוען לרבי אפרים בן שמריה (פעיל בשנים 1007–1055 לספירה), ככל הנראה מאחד מגאוני ארץ ישראל, אולי נשלח בשמו של רב שלמה בן יהודה, שכן אפרים מכונה כאן בתואר "חבר". המכתב נכתב לאחר חגי תשרי, והכותב מדווח כי עשו ככל יכולתם למלא את בקשתו של אפרים וארגנו פסיקה לטובת אדם כלשהו. המידע מבוסס על אלינוער ברקת דרך FGP.

מכתב אל רבי אפרים בן שמריה (פעיל בשנים 1007–1055 לספירה) שנכתב בשם מצורעי טבריה. התיארוך: סביבות שנת 1050 לספירה (לפי גיל). אנשים שלקו במחלות עור נמשכו אל המעיינות החמים של טבריה, ואלה שלא היו להם אמצעים לפרנס את עצמם נשלחו עם מכתבים שפנו לנדיבותן של קהילות כגון פוסטאט, תוך תיאור סבלם במונחים חיים וציוריים.

מכתב מאת רב שלמה בן יהודה אל רבי אפרים בן שמריה. תיארוך: ככל הנראה קיץ 1029 לסה"נ (לפי גיל), ובאופן רחב יותר בערך 1025–1051 לסה"נ, על פי השנים שבהן כיהן רב שלמה בן יהודה כגאון. המכתב עוסק בין היתר בנסיעתו של רב שלמה בן יהודה למצרים כדי להחרים את הולכי המנהג הבבלי בשל שיטותיהם בשחיטת בעלי חיים (לפי רוסטו).

מכתב מאת עלי המומחה ("האדפט") בן אברהם בירושלים, אל רבי אפרים בן שמריה בפוסטאט. המשך המכתב נמצא בצד ב', וכן הכתובת רשומה שם הפוך. תיארוך: לפי גיל, 1045 לספירה; ובאופן רחב יותר, בערך 1007–1055 לספירה, על פי השנים שבהן היה רבי אפרים בן שמריה פעיל. בצד ב' מופיעים גם רישומים בערבית, שחלקם נכתבו לרוחב הדף.

מכתב מאת רב שלמה בן יהודה, ככל הנראה אל רבי אפרים בן שמריה. הכותב מהלל את הנמען ומתלונן על איש מפוסטאט, ככל הנראה סהלאן בן אברהם, ובייחוד על העדפתו את התואר שהוענק לו על ידי ישיבת בבל על פני התואר שהעניקה לו ישיבת ירושלים. תיארוך משוער: 1025–1051 לערך, על פי שנות כהונתו של רב שלמה בן יהודה כגאון.

טיוטת מכתב מרבי אפרים בן שמריה לאהרון ושלמה בני טוביה השלישי, המזכיר תנחומים על מות טוביה, מכתב שלא היה עליו שם(?), הגאון (שורה 11), ומכתבים ל'שני הנסיכים' חסד אל-תסתרי ומישהו אחר. לא מצוטט בספרות. כתוב סביב טקסט קדום יותר בכתב ערבי (הערות?). תיארוך: כ-1007-1055 לספירה. ברקטו ישנה שירה ערבית.

תכתובת רשמית בכתב ערבי, ששימשה שימוש משני עבור מסמך משפטי בצד הרקטו בכתב ידו של רבי אפרים בן שמריה. הכותב מצהיר שישלח דיווחים על בסיס יומי — "אכתב באלאח'באר אלמתג'דדה פי כל יום" (אכתוב על החדשות המתחדשות בכל יום). הביטוי "אצ'מת'ה אלכתאב אלכביר" ("צירפתי אותו אל הכתב הגדול") מצריך עיון נוסף.

קטע ממסמך שעיקרו רשימת שמות, הנוגע לעניין שהתרחש בקשר ל'כנסת הירושלמים'. בין הנזכרים בטקסט: יוסף 'הפרנס', רבי ישועה, שלמה הפרנס בר נתנאל, ו'הדרת גדולת קדושת מרנו ורבנו אפרים', ככל הנראה הכוונה לרבי אפרים בן שמריה, ראש קהילת הירושלמים בפוסטאט במחצית הראשונה של המאה האחת-עשרה. ללא תאריך.

מכתב מאת רב שלמה בן יהודה (או אברהם בן הגאון?) אל רבי אפרים בן שמריה. בעברית. הכותב מבקש מאפרים לארגן את הקהילה היהודית בפוסטאט כדי לסייע למוסר המכתב, שהוא קורבן של גניבה (או פליט?), במסע חזרתו לביתו. תיארוך: שנת 4795 לבריאת העולם (1034/35 לסה"נ). (המידע מתוך CUDL). צירוף: עודד צינגר.

שטר פיצוי שנערך בבית דינו של רבי אפרים בן שמריה ונכתב בכתב ידו. עניינו אנשים מבני צור ושותפות שנערכה ביניהם, והוא נפתח בבסמלה בערבית. המידע מבוסס על מחקרה של א' ברקת, "פרנסי יהודי פֻסטאט", כרך א' עמ' 71–72, וכרך ב' עמ' 290, 380. ראו גם את המסמך המקביל או הקשור שמופיע תחת PGPID 1690.

שטר משפטי בנוגע ליוסף הפרנס הרופא, הטוען שאינו מסוגל לפרנס את בתו סיטונה, ובנה הקטן, לאחר שגורשה על ידי נתנאל. בעלה לשעבר מגיב שיש לה נכסים ואכן יכולה לפרנס את עצמה. הטקסט גם מזכיר אברהם (המכונה אבו כת'יר) בן שלמה בן [...]. נכתב על ידי רבי אפרים בן שמריה (פעיל 1007-1055 לספירה).

מכתב מאת יאשיהו בן הארון (לפי גיל, נכדו של יאשיהו גאון), השוהה בצהרג'ת, אל רבי אפרים בן שמריה בפוסטאט. התיארוך: לפי גיל, סביב שנת 1030 לסה"נ; ועל פי שנות פעילותו של רבי אפרים בן שמריה, בטווח של 1007–1055 לסה"נ בקירוב. המכתב כתוב ביהודית-ערבית, בעוד הכתובת שעליו רשומה בכתב ערבי.

מכתב מאת שלמה [בן יוסף] הכהן גאון (כיהן בשנת 1025 לסה"נ) אל רבי אפרים בן שמריה בפוסטאט. התיארוך לשנת 1025 לסה"נ (לפי גיל) מבוסס אך ורק על זיהוי אפשרי של כתב ידו של הגאון עצמו כסופר המסמך. למסמכים נוספים המיוחסים לאותו כתב יד ניתן להשוות בין השאר שלושה פריטים אחרים מאותה קבוצה.