מסמכים משפטיים מגניזת קהיר — עמוד 18

שטר אירוסין קראי, בעברית. הכלה: מבארכה. החתן: יצחק בן עלי. בעת האירוסין שילם החתן את התשלום הראשון בסך 30 דינרים. השטר חתום בידי שבעה עדים: באבאר בן דוד הכהן (השם פירושו "נמר" בפרסית); יפת בן עלי הכהן; יהודה בן ניסי המלמד הלוי; יוסף בן יהודה הלוי; שמואל בן יוסף אלבצרי; צדקה בן משה; ויוסף בן אהרן הלוי. המידע מבוסס על כרטיסייתו של גויטיין.

מסמך משפטי. שטר ויתור נרחב בכתב ידו של חלפון בן מנשה. מתוארך: ו' בחשון א'ת"מ למניין השטרות (1128 לסה"נ). לא ברור מדוע, אך ראוי לציון שהמסמך תוארך בעבר ל-1130 לסה"נ. ח'לף/חלפון בן יוסף אבן קשקוש מצהיר כי אין לו כל תביעות שהן כנגד אבו אלבקאא אלעזר בן אביתר אלאהוואזי, וזאת לאחר הסדרת ענייני ירושתה של אשתו. (המידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין.)

מסמך משפטי ביהודית-ערבית. הפרנס והשמש אלעזר בן הלל מופיע בפני בית הדין עם קודקס תורה לא כרוך, ויוסף בן יפת הידוע כאל-ר[..]אצי נוכח גם כן עם עותק של נביאים עם תרגום אינטרלינארי. התנאים המדויקים חסרים, אך מוזכרים סכומים של 110 דרהם ווריק, 90 דרהם ווריק, ותנאי שמישהו ישמור את כתב הנביאים לצורך לימוד לתקופה של שנה אחת. (מידע חלקית מתוך CUDL)

מסמך משפטי המתעד את פירוק השותפות העסקית והקשרים המשפחתיים המוצעים בין אברהם בן משה לבין שלמה הכהן אלבלביסי. שלמה עדיין חייב 12 דינרים, מהם הוא משלם שישה במזומן, ותמורת היתרה הוא נותן 'ח'נאקה' (ענק זהב) כבטוחה. חתומים על המסמך יצחק בן שמואל ונסים בן נהראי הרב. מתוארך ל-24 בשבט שנת 1100 (= פברואר 1100). (המידע מתוך כרטיסיותיו של גויטיין)

רישום בית דין פגום, חתום בידי יצחק בן שמואל, אברהם בן [...], וחלפון בן מנשה (פעיל בשנים 1100–1138). המסמך עוסק באבו אלפצ'ל שלה בן עיאש, פרח, ואבו יעקוב (יוסף) אללבדי, ב-22 חבילות של סחורה כלשהי, ובדבר־מה שהוזכר או שלא הוזכר במכתב. (חלק מן המידע מבוסס על כרטסת גויטיין.) תיארוך: בערך 1106/07 לספירה, שכן מסמך זה קשור לשטר אחר (PGPID 5381).

שריד של ייפוי כוח חתום על ידי ארבעה אנשים, ובהם הדיין שמואל בן סעדיה (כיהן בין השנים 1165–1203) והדיין המשנה יפתח בן יעקב (כיהן בין השנים 1182–1219). מתוארך לרבע האחרון של המאה ה-12. (המידע מבוסס על כרטיסיות גויטיין ועל החברה הים-תיכונית, כרך ב'.) נראה שהכתב הוא ידו של סופר בית הדין יוסף בן שמואל בן סעדיה הלוי (פעיל בערך בין 1181–1209).

רקטו: מסמך משפטי. מתוארך לאלול א'תקכ"ה למניין השטרות = אוגוסט/ספטמבר 1214. אבו אלמכארם מוסר שמונה פריטי לבוש לאבו אלמפצ'ל כעירבון תמורת 4 דינרים. (המידע מתוך גויטיין, חברה ים-תיכונית, כרך IV, עמ' 413.) ללא חתימות. ורסו: הערה הקשורה לנישואין. החתן: יוסף בן נדיב. הכלה: כמאל בת שלמה הרופא, המוכר בכינוי אבן אלטפאל. תשלומי הנישואין: 10 + 25.

כתובה. המקום: פוסטאט. התאריך: יום חמישי, כ"ה בחשוון א'שע"א למניין השטרות, נובמבר 1059. החתן: יוסף בן שלמה הכהן. הכלה: מילאח' בת יוסף, בתולה. תשלומי הנישואין: 15 + 50 = 65 דינרים. הנדוניה: 535 דינרים. בשלב מאוחר יותר נעשה שימוש חוזר במסמך (בצד הרקטו והוורסו כאחד) לכתיבת טקסט ספרותי צפוף. (חלק מהמידע מבוסס על כרטיסיית הקיטלוג של גויטיין.)

שטר מכר לשמינית בית בקהיר. המוכר: צדקה בן אבו אלח'יר. הקונה: ד'ח'ירה בת עלי. מיקום: קהיר. מתוארך: תמוז 1452 לשטרות = יוני/יולי 1141 לסה"נ. מצוין מחיר של 10 דינרים. חתומים: החזן משה בן יהודה; [מח'אס]ין(?) בן סעדיה (חלק זה קרוע ומוסתר חלקית על ידי לשונית שחורה מהתיקייה שבה צולם המסמך). מוזכר גם אחיו של המוכר, אבו אסחאק. צירוף: אלן אלבאום.

צד ימין של מסמך משפטי. עסקת חליפין של 2.5 חתיכות (ת'וב) של משי הודי אדום (ליניס/lēnīs = lānas) תמורת שני כדים של ריבת ורדים (ורד מורבא). מוזכרים גם מוצרים נוספים, כגון מירובלן. הצדדים לעסקה הם אלעזר הכהן ואבו אלסרור פרחיה הכהן. העד הוא נתנאל בן יוסף. תאריך המסמך: אייר ש"ת 1420 למניין השטרות, כלומר 1109 לספירה. בצד האחורי מופיעים פיוטים.

שריד של רישום משפטי בכתב ידו של חלפון בן מנשה (1100–1138). עוסק בסכסוך משפחתי. אישה בשם מחפוט'ה ממשפחת אלחאתמיה(?) הביאה עמה ירושה מאביה, אך בעלה נטל אותה לעצמו, ומכאן פרצה מריבה בבית. בתעודה זו בית הדין מצווה על הבעל שלא להכות את אשתו ולא לקלל אותה, אלא לכבד אותה ולספק לה את כל המגיע לה כדין. (המידע מתבסס על כרטיסיית גויטיין ועל CUDL.)

גט. הבעל: צדקה בן של[ומה] (אולי זהה לבעל המופיע בתעודה אחרת באותו שם). האישה: מליחה בת ברכות. הגט נכתב ונחתם בידי הלפון בן מנשה הלוי (פעיל בין השנים 1100–1138). חתום גם בידי יצחק בן שמואל הספרדי. בצדו האחורי של המסמך תיעוד על קבלת הגט בידי האישה, חתום בידי הלפון בן מנשה ובידי מעאלי בן יצחק הכהן. החיבור בין הקטעים נעשה על ידי עודד זינגר.

מסמך משפטי. מיקום: ציק/צידן? (צידון?). תאריך: אייר ה'תס"ה = 1705 לספירה. מעורבים מרדכי הכהן, מרדכי בן-באאז/ויאז(?) (ן׳ ביאז) וסכום של 133 ריאלים דה פיז טרהקאנטיש(?) שנשלח על ידי דוד דה ריוס מליבורנו. חתימות העדים הן של שבתאי נג'אר(?) (מכותב נאג'אר) ודוד עדאני הלוי. שרידי סעיף אישור וסדרה שנייה של חתימות נראים לאורך הקרע התחתון של המסמך.

רישום משפטי (מס' 28) בפנקס בית דין מקהיר. כתוב בעברית. מיקום: קהיר. ללא תאריך, אך המסמכים הסמוכים מתוארכים לסביבות 1693 לספירה. (מסמך מס' 28) השורות התחתונות של פסק דין, שככל הנראה קשור לרישום באחד הדפים הקודמים בפנקס. בסיומו של הרישום הועתקו לתוך פנקס בית הדין חתימותיהם של שלושה דיינים: ר' ישראל רומאנו, ר' משה ויטאל, ור' יום טוב צהלון.

אישור מטעם הקודש. מקום: אלכסנדריה. תאריך: כ' בשבט א'תקס"ד למניין השטרות = 21 בינואר 1253, תחת רשותו של הנגיד דוד הראשון בן הרמב"ם. ראשי קהילת אלכסנדריה מעניקים לאלעזר בן שלמה את הזכות לקבל לחם מן הקודש וכן את הסכום הדרוש לתשלום מס הגולגולת (ג'אליה). הזכות ניתנת לו בשל עוניו, זקנותו, והשתייכותו למשפחת תלמידי חכמים. (המידע מבוסס על גיל.)

טיוטה של שטר הרשאה (ייפוי כוח) שנכתב בצור, הכולל התחשבנות בין שותפים לאחר מותו של אחד מהם, מנשה בן יצחק, ומצביע על שימוש במסמכים שנערכו בבית דין מוסלמי. התיעוד: בסביבות 1041 או מעט לאחר מכן, שכן מוזכר חג השבועות של שנת [ה'תת]נ"ב למניין השטרות. לפי ברקת, זהו כתב ידו של רבי אפרים בן שמריה, השטר נערך בפוסטאט, והוא קשור לשני מסמכים נוספים.

עדות משפטית מיוני/יולי 1225 לספירה (תמוז א'תקל"ו למניין שטרות) שנערכה תחת חסותו של רבי אברהם בן הרמב"ם (1186-1237). מוזכרת בה אישה המכונה 'בת אבו אלסרור'. בצדו השני של הדף מופיע קטע של עדות משפטית נוספת באותו כתב יד, אך ככל הנראה מדובר בחלק ממקרה אחר. בשורה 6 ברור שהסופר התכוון לכתוב 'נזר הרבנים', אך האות האחרונה במילה 'הרבנים' הושמטה.

הצהרה שנמסרה בפני בית הדין הרבני של דניה שבספרד, מפי יצחק בן אברהם. יצחק מצהיר כי אדם בשם חסן בן חסן לא קיבל דבר ממשלוח של זנגפור (צינובר/שש"ר) שהובא בידי מֻפַרַּג', עבדו של קאסם, סוכן עסקי מאלמהדיה. המסמך מתוארך ליום שלישי, 10 בינואר 1083. שטר נוסף הנוגע לאותה פרשה קיים במסמך אחר (PGPID 3345). המידע מבוסס על כרטיסיות המפתח של גויטיין.

מסמך משפטי שנכתב בידי מבורך בן נתן בן שמואל, סופר בית דין ודיין שפעילותו מתועדת בין השנים 1150–1181. במסמך מעיד אבו עלי אלקזאז בן ח'לף כי קיבל מאשתו ח'ֻלה בת נתן סכום של 19 דינרים, ובתמורה לכך משעבד את רכושו ואת עזבונו לאחר מותו, כאילו היו חלק מכתובתה. ייתכן שהכסף הגיע אליה בירושה מאביה. המסמכים המתוארכים של מבורך הם משנת 1150 עד 1181.

שריד מסמך משפטי. כתובה. מתוארך: כ"ט בניסן א'תנ"ח לשטרות, היינו 1147 לסה"נ. נערך תחת רשותו של הנגיד שמואל בן חנניה. בכתב ידו של נתן בן שמואל החבר. החתן: יעקב בן יהודה הזקן. הכלה: אלסת בת חלפון הזקן; היא גרושתו של החתן. רק שבע השורות הראשונות שרדו, ואין בהן פרטים על הנדוניה או על מתנות הנישואין. המידע מבוסס על כרטיסיית הרישום של גויטיין.

טיוטה או סיכום של מסמך משפטי. על קלף. מתייחס לכורמא בת עיאש אל-עבלאני; לאחותה דיאר, אשתו של באקי; ולאמו של מישהו [...] בת יוסף המכונה בן אל-שיראג'י אל-עכאווי. החלק האמצעי מתאר את תוכן המסמך המשפטי (מזכיר בית וסכום דינרים, אך הפרטים קשים לפענוח). בתחתית רשימת עדים: המעולה אבו אל-חסן בן השופט; [...] מנחם בן קטאאיף. (מידע חלקית מתוך CUDL)

שטר כתובה בכתב ידו של חלפון בן מנשה (פעיל בשנים 1100–1138 לספירה). שם החתן הוא ככל הנראה יצ[חק בן ...], ואילו שם הכלה ושאר הפרטים לא נשתמרו. ייתכן ששייך יחד עם קטע נוסף (T-S 12.604). לפי תיאור נוסף (PGPID 20032): קטע כתובה. שם הכלה: סת אלאהל בת יוסף. שם החתן לא נשתמר. בכתב ידו של חלפון בן מנשה. ייתכן ששייך יחד עם קטע נוסף (T-S 12.595).

הצד הימני של פרוטוקול בית דין יוצא דופן במקצת. בעברית. תיארוך: כנראה המאה ה-11. מימון, בעלה של מלכה בת עֻמַיר, תובע אדם בשם מנצור בנוגע לשליש חנות כירושה. מימון מייצג כנראה את אשתו. מנצור אולי הוא אחיו של עֻמַיר. מוזכר הברנאמג' (ספר החשבונות) של עֻמַיר, ודפים שנעלמו מתוך דפתר. פרוטוקול בית הדין כולל ציטוט ודיון מסנהדרין ל"א ע"א. AA/ASE

פנים: עדות משפטית. מצוין כי ישועה פאר הקהל ובוניאם בן סיבאע ואמו וחאזים הופיעו והתווכחו על 1.5 דינרים שסיבאע היה חייב לחאזים, כאשר ישועה ניסה לתווך. הגיעו לפשרה לפיה בוניאם ישלם 30 דרהם ואמו תשלם 10 דרהם על פני תקופה של 4 חודשים. התאריך עשוי להיות 1525 סלאוקי = 1213/14 לספירה. ראו רשומה נפרדת לגב (ברכות לח'ליף או לסולטן בערבית יהודית).

רשומת בית דין בכתב ידו של הלל בן עלי (פעיל בערך 1066–1108). מתוארכת לחודש תמוז שנת 1387 למניין השטרות, היא שנת 1076 לספירה. המקום: פוסטאט. המסמך הוא רישום של שותפות עסקית שעניינה חצי קנטאר של אופיום. הצדדים המשתתפים בשותפות הם אברהם בן אלעזר הלוי ואבו אלעלאא עולה בן יוסף הלוי. (חלק מהמידע מבוסס על כרטיסיות גויטיין.) צירוף: עודד צינגר.

מסמך משפטי. מקום: פוסטאט. תאריך: יום ראשון, כ"ב באדר א'תקל"ו לשטרות = 3 במרץ 1225, תחת סמכותו של הנגיד רבי אברהם בן הרמב"ם (ראש היהודים בשנים 1205–1237). (במסמך עצמו נפלה טעות והוא נוקב בשנת "א'ל"ו" במקום "א'תקל"ו".) המסמך עוסק בשבועה שניתנה על ידי שלמה בן אליהו. העדים: מיכאל בן דוד; עזרא בן אברהם. (חלק מהמידע מבוסס על כרטסת גויטיין.)

שטר שחרור החתום על ידי שלושה עדים, מתוארך לסוף חודש אב התי"ד לשטרות, היינו יולי–אוגוסט 1103. בנוסח התאריך חסרה מילה בין "אלף ארבע מאות וארבע" לבין "שנים למניין", ולכן אין מדובר בשנת 1404 אלא ככל הנראה בשנת 1414. הצדדים לעסקה הם, ככל הנראה, אבו אסחאק יאשיה בן ע'אלב ומעמר. החתומים על השטר הם אברהם בן שמעיה, יצחק בן שמואל, ויפת בן נתנאל.

שני מסמכים בכתב ידו של נתן ב"ר שמואל החבר (פעיל 1128–1164 לסה"נ) הנוגעים לבתים. 1) ממתין לתיאור. 2) אשתו של אבו אלפצ'ל אבן אלבצרי מייפה את כוח בעלה למכור רבע מבית ולהשכיר את היתרה השייכת לו לפרג'/ישועה הידוע בכינוי כתאיב ב"ר משה אבן חשיש. דודו של הבעל מצד אמו, החלפן סייד אלאהל נתנאל ב"ר סעדיה, משמש כערב. (המידע מבוסס על כרטסת גויטיין)

שני קטעים מרשימת נדוניה (תקווים). בערבית-יהודית. כוללת שפחה בשם וצל ("איחוד") המוערכת ב-13 דינרים. תוספת מאוחרת של כתובה (מאח'ר): 60 דינרים (או 20? גויטיין קרא ס במקום כ, אך הדבר אינו ודאי. ייתכן שהקטע היה משומר טוב יותר בזמנו, או שהסיק ש-60 הוא האפשרות הסבירה יותר בהתבסס על מעמדה החברתי-כלכלי). (חלק מהמידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין.)

כתובה קראית מקהיר, מתוארכת לשנת 1315 למניין השטרות (1003/04 לספירה). לפי גויטיין, זהו אחד המסמכים הקדומים ביותר הידועים מקהיר, שנוסדה רק כ-35 שנה קודם לכן. החתן: שלמה בן מבשר בן סהל אלענאי. הכלה: שרה בת ישעיה בן סהל אלענאי. החתן והכלה הם בני דודים מדרגה ראשונה (אבנאא' עם). החתן כבר שילם 100 דינרים עזיזיים והתחייב להוסיף עוד 50 בחתונה.

שריד מצוואה. בכתב ידו של הלל בן עלי (פעיל 1066–1108 לספירה). "ללא מקוננות; ומבגדי הקבורה שלי — לא יותר מאלה: שני גלימות, שלוש חלוקים, מצנפת רחוצה מפשתן משובח — היא כבר מגולגלת — תחתונים חדשים שלי (סראויל), ואבנט חדש שלי (זונאר)." הוא מבקש להיקבר לצד דודו מצד אביו או לצד אשתו. הוא שחרר את אשתו מן החובה להישבע שבועה בטרם תגבה את כתובתה.

חמישה הצהרות משפטיות (אקראארת) נפרדות אך קשורות זו לזו, כתובות בכתב ערבי ומתוארכות כולן לשנת 909 להג'רה (1503/04 לספירה). כל החמש מערבות את אותם אנשים — בהם שמס אלדין מחמד בן אלח'ואג'ה יוסוף בן אלחאג' עבד אלקאדר אלתאג'ר אלצפאר(?) אלחלבי — ואת אותם עדים: אחמד עבד אלקאדר בן [...] ואסמאעיל [...]. כל אחד מההצהרות דורש בחינה נוספת ומעמיקה.

שריד מכתובה המתאר מתנה של שליש מבית הניתנת לבת לרגל נישואיה, בתנאי שהבית יהפוך לרכושה רק לאחר מות אמה; גבולות הבית מוגדרים בדייקנות. המסמך נפתח בסעיף המפרט את סכומי תשלומי הנישואין, ורשימת הנדוניה כוללת בין היתר שלושה סוגים של כיפות, כיסוי מיטה וארבע כריות, זוג עגילים וסיכת זהב, שני בגדים עם שוליים בצבע אחר, וצעיף, לצד פריטים נוספים.

דף כפול מתוך פנקס בית דין בכתב ידו של מבורך בן נתן, מתוארך לסביבות שנת 1150 לספירה. הדפים מהווים רישום של חוזי נישואין. באחד מהם משוחרר מתנה כי אשתו תגור עמו בבית אדוניו לשעבר (5+20, ונדוניית האישה 60). בצד השני מופיע הערכת נדוניה (תקווים) עבור חלפון בן אלעזר וסת אלפח'ר בת הלל הלוי (10+30, ונדוניית האישה 97.5, אם כי היא רשומה כ-100).

פירוק שותפות צרפלי"ק (חלפנות/בנקאות). המקום: קהיר. התאריך: י"ד בניסן ה'תקע"ו = 12 באפריל 1816. בין יוסף רומאנו לבין נסים חאמי. חתומים כעדים: יעקב הכהן ויחזקאל בצרי(?). הסופר יעקב הכהן חתם בשם אחד השותפים, ואף ציין בשורות האחרונות כי הופקו שני העתקים של המסמך. בצד האחורי מופיעים ניסיונות קולמוס וכן טיוטה/נוסח פורמולרי לשותפויות השקעה.

רשימות משפטיות לניסוח שטר מכר של אשה משועבדת בשם אִכְּתִצָאר. בכתב ידו של חלפון בן מנשה הלוי. תיארוך: 1100–1138 לספירה, בהתאם לשנות פעילותו של חלפון. אבו נצר [...] בן צדקה הכהן ו[...]ת בן ישועה הם המוכר והקונה, אך אין ברור מי הוא מי. האשה המשועבדת נקראת אִכְּתִצָאר, מזוהה כשחורה, וכמי שהגיעה לבגרות. השווה T-S NS 224.53 (PGPID 24059).

מסמך/י משפטי. מיקום: פוסטאט. מתוארך: ה' בטבת 1[4]21 לספירה הסלווקית, שהוא נובמבר 1109 לספירה. ייתכן שעוסק בשותפות מסחרית. מוזכרים (לפחות) 50 דינרים, לאחר מכן דינרים רומיים, ולאחר מכן פרידה. חתום על ידי אברהם ב"ר שמעיה ויצחק ב"ר שמואל הספרדי. בגב הדף ישנו נספח המזכיר (לפחות) 500 ממשהו — אולי מדובר בסכום של 550 דינרים — עם אותם חותמים.

כתובה. שריד (רצועה אנכית ארוכה מצדה הימני של הכתובה). דומה מאוד לכתובה אחרת (T-S 12.659, שפורסמה על ידי פרידמן ב-JMP, מסמך 6). שם החתן: דוד. התאריך ושאר הפרטים לא נשתמרו. החתומים על השטר: שמחה בן [א]הרן הכהן, יהודה בן עִמרן, יחיא בן נחום, צאלח בן חסן הלוי, אברהם בן פנח[ס] הכהן, נעמאן בן עֻמר. (המידע מבוסס על CUDL ועל מהדורת פרידמן.)

רקטו: מסמך משפטי, הקשור למסמך הקודם שבוורסו. כתב יד שונה. המקום: בלביס. התאריך: יום רביעי, 27 [בחודש שאינו ידוע] שנת 1532 למניין השטרות = 1220/21 לסה"נ. המסמך עוסק בסירובה של סבתה של הכלה היתומה סֻתַית לשלם את מלוא הנדוניה של נכדתה, לאחר שהחתן אברהם בן יפת לא עמד בהבטחות שנתן בשטר השידוכין. הזקנים הסדירו פשרה בין החתן לבין סבת הכלה.

שתי טיוטות של שטר מתנה. המקום: פוסטאט. התאריך: יום ראשון, ט' בניסן א'שנ"ב למניין השטרות = 15 במרץ 1041. בשטר נחום בן פרח מעניק לאחותו מונא ולסיתונה (אם כי בחלק השני של הטיוטה השנייה הוא מעניק לסיתונה בלבד) בית הנמצא ברחוב אל-משאט שבשכונת אל-ג'עפריה בעיירה צהרג'ת שבמצרים התחתונה, ששוויו עשרה דינרים. (המידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין.)

מסמך משפטי, ככל הנראה שטר שחרור מתביעות. הקטע: פינה תחתונה-שמאלית. תיארוך: ראשית המאה ה-13. במסמך מאשר שלה בן ברכות כי אין לו כל תביעות כלפי יחיא הסר הנכבד. עדים: אליה בן זכריה; [...] בן מיופה (כנראה אותו אדם המופיע במסמך נוסף, שגם שם שמו הפרטי חסר). הקיום (קיום השטר) נכתב ונחתם בידי יחיאל בן אליקים. בצד האחורי של הדף ניסויי קולמוס.

דף מפנקס בית-דין. מכיל ארבעה ערכים שונים, מתוארכים לניסן וסיון 1409 לסלוקוסים (אביב 1098 לספירה). בצד שמאל של הרקטו, תחתון: מסמך בית-דין הנוגע להסכם על חוב בין יפת בן מנשה הנקרא אל-לואז לשלמה בן אברהם הנקרא אל-עסאל. התשלומים אמורים להתחיל באמצע אייר 'שמתאים לאמצע ג'מאדא אל-אוכ'רא'. חתמו: יצחק בן שמואל, אברהם בן שמעיה ונסים בן נהריי.

מסמך משפטי שבו בן דוד מצד האב (אלשיח' אלמכרם הכהן פנחס) של אשתו של אדם (בת אלמצן) מוותר על זכויות הירושה שלו על רבע מבית השייך לה, תמורת עשרה דינרים שהובטחו לו על ידי בעלה (אבו נצר אלעטאר הידוע בשם אבן ח'לף חואג'ב) למקרה שתקדים אותו במותה. מתוארך ליום ראשון, ה' בטבת ד'תתקנ"ד = 30 בנובמבר 1242. המסמך אינו חתום, אך מוזכר בו יוסף כעד.

מסמך משפטי שנכתב באל-מחלה, ובו הסכם פשרה בין אבו אל-חסן ובין מנצור, גיסו (אחי אשתו). במסגרת ההסדר נערך עבור האחות מסמך הקובע פרט מסוים, בתנאים זהים לאלה של כתובתה — ככל הנראה הכרה בזכותה לחלק מבית. המסמך מפנה גם לתעודה שיצאה מבתי הדין המוסלמיים. אחד העדים החתומים הוא ככל הנראה [...] בן מבורך. (חלק מהמידע מבוסס על כרטיסיות גויטיין.)

עדות. המקום: מניית זפתא. התאריך: יום שני, י"ח בסיוון א'תפ"ו למניין השטרות = 9 ביוני 1175. שני אנשים מעידים על עוניו של אדם בשם סלימאן בן חסן, שנגזר עליו מאסר בגין חדלות פירעון לאחר שנושהו היהודי הביא אותו בפני בית דין מוסלמי. חתומים על המסמך חמישה עדים: שארית בן יכין הכהן; צדקה בן הלל הכהן; ברכות בן יכין; יאשיה בן דוד; נדיב בן דוד.

מסמך משפטי. גט מפוסטאט. מתוארך: יום שני, י' באדר א' א'תקל"ז למניין השטרות (9 בפברואר 1226). זהו אחד מארבעים גיטין הנמצאים תחת אותה שמורה. הגירושין הם בין אברהם בן יוסף לבין נצר בת ישועה (או אולי נט'ר בת ישועה). תחתית הקטע נקרעה לחלוטין, ולכן שמות העדים חסרים. גט נוסף נכתב עבור אותו זוג כחודש לאחר מכן. (המידע על פי כרטיסיית גויטיין)

שטר שכירות. המקום: אלכסנדריה. התאריך: יום חמישי, כ"ב בתמוז שנת [ה']שנ"ה לבריאת העולם = 29 ביוני 1595. יעקב קסטרו משכיר ליוסף לוחמית. חתומים על השטר משה אג'ימאן (המופיע גם במסמך נוסף וכן כעד במסמך נוסף) וחיים אלאשקר. ייתכן שחתימה שלישית חסרה לאורך הקרע בפרגמנט. (המידע מאברהם דוד דרך FGP.) בשורות 2–3 מוזכר בית הכנסת עזוז שבאלכסנדריה.

ורסו: מסמך משפטי. מקוטע (הפינה השמאלית העליונה). המקום: פוסטאט. התאריך: תמוז ד'תת[..], שמתאים לטווח 1040–1139 לספירה. מעורבים במסמך [...] בן מובחר (ייתכן ברכות בן מובחר, שכן השם ברכות מופיע לאורך המסמך) ויפת תפארת הקהל בן אברהם (המופיע גם במסמכים נוספים: באחד משנת 1092, באחר משנת 1108, ובשלישי משנת 1099). ייתכן שמדובר בהסכם שותפות.

שטר משפטי בכתב ידו של אליהו הכהן בן שלמה גאון; הוא גם חתם על האישור (ולידציה). מקום הכתיבה: דמשק. התאריך: י' באייר ד'תשצ"א לבריאת העולם = 5 במאי 1031. בעת כתיבת השטר נשא אליהו את התואר "חבר". סקירה של המסמכים הנוגעים אליו ושל התארים שנשא לאורך השנים מצויה אצל מ"א פרידמן, בספרו על נישואי היהודים בארץ ישראל (כרך ב, עמ' 151 הערה 20).

מסמך משפטי. בראש הדף: מסמך משפטי שבו דוד מעניק את רכושו בחלקים שווים לבניהן ולבנותיו של אחיו המנוח, וממנה את אמם לאפוטרופסית לביצוע צוואתו. מתוארך לסביבות 1030 (לפי גויטיין). שמות הנזכרים: צדקה בן אברהם, מבורך. ערבית-יהודית. בשאר העמוד מופיע שיר מאת עלי בן עמרם (ראו: עלי בן עמרם מנהיג ומשורר, בעריכת תובה בארי ואלינוער ברקת, תש"פ).

מסמך משפטי: עדות על צוואתו של יוסף לבדי. הקטע נכתב בידי הלל בן עלי (פעיל 1066–1108 לסה"נ), ומתעד כי לפני צאתו למסעו האחרון ערך לבדי את צוואתו. פרידמן מזהה את הסופר כחלפון בן מנשה (פעיל 1100–1138) ומתארך את הקטע לראשית המאה ה-12. טווח התאריכים המשוער 1066–1138 לסה"נ משקף את האפשרות שהמסמך נרשם בידי הלל בן עלי או בידי חלפון בן מנשה.

מסמך משפטי. התיארוך: סוף המאה ה-18 או ראשית המאה ה-19, על פי האזכור של מאיר בן נעים. יעקב חסון מאשר כי קיבל מאת מאיר בן נעים השקעה לתקופה של שלושה חודשים בסך 45 ריאלים, כאשר כל ריאל שווה ל-90 מדינים של כסף. מחצית מן הרווח החודשי שיצמח מן הכסף הזה, עד לסכום של 67 מדינים, תשולם למאיר בן נעים, ואילו את המחצית השנייה ישמור יעקב לעצמו.

מסמך משפטי בעברית, או טיוטה של מסמך כזה. הפורמט אינו אופייני למסמכי גניזה מהעת החדשה המוקדמת. מקום הכתיבה: מראכש (שורה 9, "במראכש"). מתוארך לחודש אלול שנת חרו׳׳ת לפ׳׳ק, אך לא ברור כיצד התכוון הסופר שיש לקרוא את ספרת המאות, העשרות וכו'. בשורה 7 מוזכר שטר פרוזבול. המסמך מערב את אליהו אסאדו(?). חתומים עליו יוסף אביטבול ולש... ב.ח(?).

מסמך משפטי בכתב ידו של חלפון בן מנשה הלוי (פעיל בשנים 1100–1138). הסכם פשרה בסכסוך הנוגע למזונות שעל הבעל לספק לאשתו בתקופת היעדרותו. שני המסמכים (T-S AS 149.74 + T-S NS 225.17a ו-T-S NS 225.17b) הם מסמכים נפרדים אך דומים זה לזה, הכוללים נוסחאות מקבילות, ובהן הקטע הפותח במילים "אן יפרץ להא" (שורה 10 במסמך האחד ושורה 3 במסמך האחר).

עדות משפטית. מתוארכת ליום רביעי, ו' בחשוון — תאריך שגויטיין זיהה כאוקטובר 1231, על סמך ההשערה שמסמך זה שייך יחד עם מסמך נוסף (Bodl. MS heb. e 101/14). העדות מתארת כיצד שמעון בן אל-מֻזַנְגִ'ר הותקף בידי אחיו, עִמְרָאן, בעת שישב ותפר בחנותו של שמחה. שמעון לא הניף את ידו כנגד אחיו, שכן הדבר התרחש בנוכחותם של יהודים, מוסלמים ונוצרים.

מסמך משפטי בכתב ידו של חלפון בן מנשה הלוי (פעיל בשנים 1100–1138 לסה"נ). שריד של מסמך — הצד הימני בלבד נשמר. ככל הנראה מדובר בצוואת שכיב מרע. שום שם לא השתמר. גבר עורך הסדרים כספיים לטובת אישה (ככל הנראה אשתו) למקרה שילך לעולמו. אם תינשא בשנית, היא תאבד את זכויותיה. כמו כן מופיעה התייחסות לבתו (או אולי לבת בתו). צד ב' של הקטע ריק.

דף 2v: מסמך משפטי בכתב ערבי. אבו עלי חסן בן ח'לף, יהודי מצור, מוותר על כל תביעותיו הכספיות כלפי אסחאק בן סהל בן בשר בן נחום ואבו נצר. תיארוך: המאה ה-12 לספירה. דף 1r: מסמך חכירה בערבית (טעון בחינה נוספת). בדפים 1v–2r ובשוליים מופיע טקסט רפואי העוסק באיברי גוף האדם. (המידע מבוסס על ח'אן ועל הקטלוג המקוון, וכן על כרטיסיית גויטיין.)

מסמך משפטי. הפרשה עוסקת בבית בשווי 75 דינרים ובנער יתום שטרם הגיע לגיל בגרות. בין האנשים המוזכרים: מבורך בן ישראל, הארון, ואבו נצר ע'אלב בן משה הכהן. בשטר חתומים עדים רבים (דבר שאמור לסייע בקביעת תיארוך מדויק): אברהם בן דוד; יהושע בן נתן; נתן בן ססון; [...] המומחה בן נתן אב בית דין; עיאש בן נסים; [...] הלוי בן שלה; ו[...] המומחה.

מסמכים משפטיים, טיוטות או רשומות. בעברית. תיארוך: מאוחר. השנה מופיעה בדף הימני, שורה 8, אך קשה לקריאה. אולי שנת ה'תע"א לפ"ג, כלומר 1710/11 לספירה. דוד ביבס מעיד שקיבל 250(?) פרחים מדונה קלדרה(?). ה-קושלו של קטלאן מוזכר שלוש פעמים, אך הדבר סתום. המסמך משמאל נפרד אך קרוב לוודאי קשור (לפחות גם כן כולל את דוד ביבס). דרוש בדיקה נוספת.

מסמך משפטי בכתב ידו של חלפון בן מנשה (פעיל בשנים 1100–1138 לספירה), שבו מוזכר שלה הלוי הזקן. באופן יוצא דופן, מופיע גם טקסט בצד ה-verso, הנראה כמכתב תנחומים (או שמא טקסט ספרותי? או תפילה?). ככל הנראה כל אלה קשורים זה לזה: T-S Misc.34.67 + T-S AS 155.224, T-S AS 145.231 + T-S AS 145.240, ו-T-S Misc.34.59. זיהוי הצירוף: עודד צינגר.

תעודה משפטית מראשית המאה השלוש-עשרה המתעדת סכסוך קהילתי. הדרשה של דיין יהודי מקומי מתארת האשמות שונות שהושמעו בעיר: נשים המלוות כסף בריבית, נשים המתהדרות ויושבות מקושטות בשוק, ואנשים המאזינים לכלי נגינה תוך כדי שתייה. הדרשה ותוכנה נדונו על ידי עודד צינגר במאמרו "What Sort of Sermon is this?" שראה אור בקובץ המאמרים לכבוד מרק כהן.

גט בין ח'לה בת יפת לבין צדקה [בן שלמה] (ייתכן שמדובר באותו זוג המופיע בגט נוסף). הגט נכתב בכתב ידו של חלפון בן מנשה (פעיל בין השנים 1100–1138 לסה"נ) וחתום בידי יצחק בן שמואל הספרדי וחלפון בן מנשה ברקטו, ושוב על הוורסו (בחתימות מעוטרות בחלקן) כאישור על מסירת הגט. ראו גם את הסכם הנישואין המוקדם של בני הזוג (התנאים שלפני הנישואין).

פרוטוקול בית דין בכתב ידו של חלפון בן מנשה הלוי (פעיל 1100–1138 לספירה). שרידים (רצועה אנכית מהצד הימני). כנראה עוסק בתשלומים לאישה גרושה שביצע או שחייב לה בעלה לשעבר אבו עמראן הכהן. מוזכר גם [...] בן מנשה. כמה שורות נוספות בכיוונים שונים על אותו דף נראות כרישום הוצאות קהילתיות (ניקוי קברים, חכר, שמירה (חראסה) ואולי נכסי ההקדש).

רישום משפטי (מס' 34) בתוך פנקס בית דין בקהיר. בעברית. מקום: קהיר. מתוארך לשליש האמצעי של אדר ב' ה'תנ"ג, היינו 1693 לספירה. (מסמך מס' 34) שטר עסקת שכירות של נדל"ן, הנוגע לשתי דירות בקומה העליונה, ועוסק גם בשיפורים ושיפוצים בנכסים. שמות המשפחה של הצדדים לעסקה הם ישראל ברוכאל, משה בן-ח'אט'ר(?), ומזל בת אהרן דסה/רסה, אשתו של האחרון.

כתובה. החתן: יפת בן סעדיה. הכלה: ציאא' בת יהודה. אחד העדים הוא מבורך בן עלי אבן זרעא. המקום: פוסטאט. התיארוך: יום חמישי, י"ד באדר, בערך 1020 לספירה. מתנת הנישואין הסתכמה ב-50 דינרים, והנדוניה ב-240 דינרים. (חלק מהמידע מתבסס על הערותיו וכרטיסיית האינדקס של גויטיין המקושרת להלן, וכן מתוך גויטיין, חברה ים-תיכונית, כרך 3, עמ' 403.)

כתובה. נכתבה בפוסטאט ביום רביעי, ה' בשבט א'שע"ח למניין השטרות, היא שנת 1067 לסה"נ. הכתובה נכתבה ונחתמה בידי הלל בן עלי. החתן: וחיש בן עלון. הכלה: ריישה בת עמרם, שאינה בתולה. תשלומי הנישואין: 5 + 15 = 20 דינרים. בין העדים החתומים: החזן הספרדי יעקב בן יוסף; עמרם בן פרחיה; נתנאל בן יפת. (חלק מהמידע מבוסס על כרטיסייתו של גויטיין.)

רישום בית דין בעברית. המקום: דמיאט (המכונה במסמך "אי כפתור"), או למצער מסמך הנוגע לדמיאט. תאריך: ניסן א'ש"ס לשטרות, היינו 1049 לספירה. עניינו של המסמך הוא חוב בסך 19 דינרי זהב שמקורו במכירת בד פשתן משובח (שש) של השלטון. מישהו ביקש שהערבים — ולא זקן מסוים — יישאו באחריות לחוב. המידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין. נדרשת בדיקה נוספת.

רקטו: שלושה רשומות משפטיות קצרות. (א) מכירת תכשיטים החייבים לאבו אל-חסן בן אבו אל-פח'ר. תאריך: שבט 1536 שטרות = ינואר/פברואר 1225 לספירה. חתמו חלפון בן אלעזר הכהן ו[...] בן יוסף. (ב) אבו אל-פרג' בן מנצור כערב לבתו של יוסף הכהן. (ג) קרועה, ככל הנראה עוסקת בחנות. ורסו: חשבונות רבים בכתב ערבי, יהודית-ערבית וספרות יווניות/קופטיות.

מסמך משפטי שנכתב בקהיר ביום רביעי, י"ח בסיוון א'תשצ"ג למניין השטרות, הוא ה-5 ביוני 1482. ההסכם עוסק בייבום: ישועה בנו של הנגיד המנוח יוסף מתחייב לייבם את פרג', אלמנת אחיו המנוח שלמה, וזאת על אף שישועה כבר נשוי לאישה אחרת. המסמך מפרט את התנאים שיחולו בין שתי הנשים, ובכלל זה כיצד יחלק ישועה את זמנו ואת תשלומי המזונות בין שתיהן.

צוואת שכיב מרע של יפת הלוי, שנכתבה בדמשק. התיעוד אינו מתוארך, אך ראו בצד השני של המסמך. בצוואה הוא מקדיש שליש מבוסתן ובית הנמצאים בכפר חמורייה בקרבת דמשק, ומתנה שההכנסות מן הנכס ישמשו לרכישת מזון לתלמידי תורה. שני נאמנים מתמנים לפקח על העניין: יקותיאל ופתחיה. לפי גיל, מדובר במסמך מתוך אוסף תעודות ההקדשות היהודיים מגניזת קהיר.

מסמך משפטי בכתב ידו של יוסף ב"ר שמואל ב"ר סעדיה. נכתב בפוסטאט, ומתוארך לעשור הראשון של טבת ד'תתקנ"ג = דצמבר 1192, תחת סמכותו של הגאון שר שלום הלוי. [...] ב"ר יעקוב המכונה אלגרבי מצהיר כי הוא חייב סכום של 200 (או 200 ומשהו) דרהם לבושם אבו אלמעאלי ב"ר אבו אלחסן הלוי המכונה אבן אלדמיאטי. (חלק מן המידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין.)

מסמך משפטי. גט. מתוארך ב-י"ח בכסלו ד'תשפ"ט (26 בנובמבר 1029). זהו אחד מארבעים גיטין קראיים. הגט הוא בין צדקה בן מוסא לאם אלח'יר בת מוסא. העדים הם צדקה בן נחום הכהן ווהב בן אברהם, אם כי איש מהם לא שימש כסופר המסמך. בצד האחורי מופיעה הערה בכתב ערבי הנוגעת להחזרת מתנות האירוסין על ידי אם אלח'יר. (המידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין)

קטע מתחילתו של שטר משפטי, ככל הנראה הסכם קדם-נישואין. בכתב ידו של עמנואל בן יחיאל (פעיל בשנים 1231–1279 לערך). תאריך: ככל הנראה כסלו 15[8.] לשטרות, המתאים לטווח השנים 1278–1288 לספה"נ, תחת רשותו של ד[וד] הראשון המיימוני (בתפקיד בשנים 1237–1300 לערך). הכלה היא "בתולה בוגרת" ושמה לא נשתמר. החתן הוא ככל הנראה [...] בן משה (נ"ע).

מסמך משפטי בכתב ידו של חלפון ב. מנשה (פעיל 1100–1138 לספירה). החלק העליון: שמות הצדדים נמחקו בכוונה. מוזכרת סכום של קצת יותר מ-47 דינרים. מוזכר גם "[...] המערב השנה," כנראה בהתייחס לנסיעת עסקים מתוכננת. החלק התחתון: השם היחיד השמור בשבר זה נמחק אף הוא ביסודיות. תאריך: 1436 סלווקי, שהוא 1124/25 לספירה. צירוף מסתבר: עודד זינגר.

ורסו (שימוש מקורי): תחתית מסמך משפטי (אקרר) בכתב ערבי. מתוארך: רביע ב' 448 להיג'רה = יוני/יולי 1056 לסה'נ. חתום על ידי אל-חסן בן מֻחַמַּד בן עֻבֵּיד אללה. מתחת לכך בכתב עברי זוג שמות נדירים: אמאמה בת שעף וסאתכין בן פהם. מתחתיהם: ינון הכהן בן שלמה החבר בן יוסף אב. נעשה בו שימוש חוזר ברקטו לקמע ארוטי, לגרום לפלוני לאהוב פלונית.

שלוש עדויות הנוגעות למריבה שפרצה בין אבו אסחאק אבראהים בן יחיא אלנג'יב, פקיד קהילתי, לבין סיד אלכל בן אבו יעקוב אלחזן. מוסרי העדויות הם אבו אלעלאא בן איוב (המכונה גם עולא בן איוב הלוי); אבו אלח'יר אלח'יאט (החייט) ואבו סעד אלח'באז (הנחתום); ואבו אלחסין אלח'באז (הנחתום). העדויות נמסרו בתמוז א'תס"א לשטרות, היינו יוני-יולי 1150.

מסמך משפטי (קיום/אישור). מקוטע — שרד רק הצד הימני. נכתב בידי אברהם בן נתן אב. עוסק באנשים כגון: [...] בן [...] מדמסיס, ברכאת בן [...], [...] בן ברכות, יוסף בן [...], [...] בן חלפון החבר, [...] המומחה, אברהם בן [...], ואברהם בן חל[פון]. (המידע מתוך הערותיו של גויטיין.) ככל הנראה נכתב בידי אברהם בן נתן אב, בין השנים 1094–1115.

קטע מהסכם שותפות. על קלף. בכתב ידו של אברהם בן נתן אב. מוזכרים בו השמות פרחיה הכהן ו-[...] הכהן בן ישועה (ז"ל), ככל הנראה אותו אדם — פרחיה בן ישועה הכהן, שהוא ככל הנראה אותו סוחר המופיע בשני מסמכים נוספים. ההסכם נוגע לסכום של 600 דינרים. הון השותפות מורכב מתרומות של שני צדדים לפחות; נקבעים בו סידורים לחלוקת רווחים ולתשלומים.

ברכות בן סעדיה מקבל בדצמבר 1126 הלוואה בסך 32 דינרים מאבו אסחאק אברהם בן ססון אלמחלי, הבשׂם (העוסק בבשמים), שעליו להחזירה עד חג הפסח של שנת 1127 — תקופת הלוואה של שלושה חודשים וחצי. (המידע מבוסס בחלקו על "החברה הים-תיכונית" של גויטיין וכרטסת המחקר שלו.) המסמך נכתב בידי הלפון בן מנשה הלוי. קיימים שני עותקים של אותו מסמך עצמו.

רישום בית דין בכתב ידו של יהודה בן טוביהו. נכתב בבלביס ומתוארך לעשור האמצעי של חודש אדר שנת 1528 למניין השטרות — סוף פברואר 1217. המסמך מתעד את קבלת האח הבכור על עצמו את ניהול חלקו של אחיו הקטין בירושת אחיהם המנוח, ואת התחייבותו לפרנס את היתום ולכלכלו עד שיגיע לגיל הבגרות בן שלוש עשרה שנה. המידע מבוסס בעיקרו על דברי גויטיין.

צד הפנים (recto): מסמך משפטי המתוארך לשנים 1089–1188 לספירה, ובו מתואר בן שאביו, לפני נסיעתו לתימן, נתן לו במתנת צדקה שני בתים. בהמשך, על ערש דווי, מעביר האב את הרכוש לאשתו (אמו של הבן) ומצהיר כי כל מה שבתוך הבית ומחוצה לו שייך לה או ניתן לה במתנה. כמו כן הוא פוטר אותה מכל השבועות. המידע מבוסס על כרטיסיית האינדקס של גויטיין.

רקטו: חלקה העליון של עדות משפטית. אהרן הזקן בן יוסף המומחה מוסר כי אבו אלמנא בן צדקה אלג'וג'רי שכר ממנו חנות תרופות (או חלק מהמבנה?), אך לא היה מסוגל לשלם את דמי השכירות, ואף הושלך לכלא בעקבות כך. לאחר מכן ברח אבו אלמנא מאלמחלה. אהרן רודף אחריו במטרה לאלצו לפרוע את חובותיו. ורסו: ככל הנראה חיבור ספרותי בעברית ובערבית-יהודית.

recto: הוראות לעריכת גט. כתב ידו של שמואל בן סעדיה הלוי? ביהודית-ערבית. מפרט תרחישים שונים. לציין כי קוץ ואסואן מפורטות כשתי ערים אפשריות, ו-1485 לשטרות = 1173/74 כשנה אפשרית. verso: נוסח לגט. בשולי הדף חשבונות בכתב ערבי ובמספרים יוונים/קופטיים. מוזכרים שמות כגון הבה ובו מנצור, ימות השבוע, חשאשין או ג'שאשין, ופועלים (צונאע).

מסמך משפטי שנכתב בידי עלי בן עמרם. מתוארך ליום חמישי, כ' באב א'שס"ח למניין השטרות, היינו שנת 1057. שטר שחרור עבור בהיה, אשתו של מבורך בן אפרים, מחוב שנפרע בידי בעלה. חתומים על המסמך ישועה בן אברהם הלוי, עלי בן חיים/יעיש הכהן ויפת בן טוביה הלוי. (חלק מהמידע מבוסס על א' ברקת, שפריר מצרים, עמ' 271). לצד הרקטו, ראו רשומה נפרדת.

תקנה של קהילת המערבים, כתובה בכתב ספרדי מאוחר. ראשי הקהילה הסכימו ביניהם שאף יהודי לא ייכנס לבית הכנסת בשעת התפילה כשהוא שיכור, ושאף יהודי לא יכה יהודי אחר בתוך בית הכנסת בזמן התפילה. כשהגיע המסמך לעניין הסנקציה שתוטל על העוברים על התקנה, נפסקה הכתיבה והוא נותר בלתי גמור. בשלב מאוחר יותר שימש הדף לניסיונות כתיבה משני צדדיו.

מסמך משפטי הנוגע לגירושיה של אישה בשם סת אלדאר, אשר סירבה לקבל את גט פיטוריה. ההליך התנהל בפיקוחו של "סיידנא אלנגיד" ר' חננאל (בן שמואל). מסמך זה נדון אצל גויטיין ופרידמן, והוא אחת מעדויות המפתח לכך שחננאל בן שמואל שימש בתפקיד הנגיד לפרק זמן קצר בשלהי שנות ה-1230 או בראשית שנות ה-1240. נדפס במהדורת דוד, "Divorce" 2:299–301.

בצד הגב: שריד של רשימת נדוניה. המקום: קהיר. תיארוך: 1189–1200 לסה"נ (ח' בסיוון 15[..] לשטרות). צד הפנים נוצל מחדש לפיוט, ובו מוזכרת השנה 1511 לשטרות בשורה 13, ולכן טווח התאריכים של צד הגב הוא ח' בסיוון 15[00]–15[11] לשטרות (1189–1200 לסה"נ). סביר להניח שרשימת הנדוניה נרשמה לקראת הקצה המאוחר יותר של הטווח (המידע מאמיר אשור).

שני קטעים ממסמך משפטי. מקום הכתיבה: פוסטאט. בכתב ידו של חלפון בן מנשה הלוי (פעיל 1100–1138), ובו מוזכר מצליח גאון (כיהן 1127–1139), ומכאן שהמסמך נכתב בטווח השנים 1127–1138 לספירה. אדם כלשהו מקבל אזהרה פורמלית (התראה). הפרשה נוגעת לאבו אלפצ'איל צדקה. נראה שמצליח גאון הוא צד בעניין עצמו, ולא רק נזכר במסגרת נוסחת הרשות (רשות).

קטע משטר אירוסין בכתב ידו של חלפון הלוי בן מנשה (פעיל בשנים 1100–1138 לסה"נ). הכלה היא אלמנה, אך לא נמסרים פרטים נוספים עליה או על בעלה לעתיד. השטר כולל מספר סעיפים המופיעים רק לאחר שנת 1119. (המידע מבוסס על עבודת התזה של א' אשור, "שטרי אירוסין מגניזת קהיר", שהוגשה לתואר מוסמך באוניברסיטת תל אביב בהנחיית פרופ' מ"ע פרידמן.)

שברי מסמך משפטי בכתב ידו של חלפון בן מנשה הלוי. מקום: פסטאט. מתוארך: 10 הימים האמצעיים של טבת 1435 לסלווקים = תחילת ינואר 1124 לספירה. גרסה נוספת של העדות שהושגה על ידי הסתכלות בסתר על ג'ייידה ושותפה העסקי. המקרה מסופר גם ב-ENA NS 16.22 (PGPID 11712) וב-T-S 12.482 (PGPID 7237). צורף על ידי משה יגור, עודד זינגר ואלן אלבאום.

קטע מתוך פנקס בית דין, בכתב ידו של חלפון בן מנשה (פעיל בשנים 1100–1138 לספירה). אחת מן הרשומות היא הסכם קדם-נישואין. החתן: אבו סעד. הכלה: סת אל-סאדה. מוזכרים גם אברהם וישועה, ככל הנראה האבות. כמו כן מוזכרים אבו אל-חסן ואבן אל-בט, אולי בתפקיד המייצגים. רשומה נוספת בקטע נכתבה במרווחי שורות רחבים יותר ועוסקת באדם בשם שר שלום.

שני חלקים: קטע מהעתק של פסק בית דין מבית דינו של רב האי גאון, וקטע ממכתב של רב האי גאון אל אלחנן בן שמריה. סביב שנת 1025. תוכנו של פסק בית הדין אינו ידוע. המכתב עוסק באדם שהתגייר ליהדות, ככל הנראה מן הנצרות, ומבקש שלא להחיל עליו את ההלכה היהודית בעניין אישי, ייתכן שהדבר קשור לירושה. (המידע מתוך גיל, מלכות, כרך 2, מס' 61.)

כתובה. שריד קטן מאמצע החלק העליון של המסמך. בכתב ידו של חלפון בן מנשה. מתוארך לשנת 1438 לשטרות, היא שנת 1126/27 לסה"נ, בתקופת סמכותו של מצליח גאון (ממש בראשית כהונתו). הכלה: ע'אליה בת מ[...], בתולה. תשלומי הנישואין: 5 + 20 = 25. בראש המסמך עיטור מהודר עם פרחי ליליה וברכות לגאון. (חלק מהמידע מבוסס על כרטיסייתו של גויטיין.)

שטר מכר. בעברית. מיקום: קהיר. תאריך: יום חמישי כ"ו באייר ה'ש"ו = 28 באפריל 1546. מטבע: פרחים (דוקטים ונציאניים או מטבע זהב אחר בעל ערך ומשקל דומה). שלמה בן ישועה המכונה גלטא מוכר את החנות שבה הוא מוכר עצים לאדם בשם משה(?). כינויו של המוכר עשוי לרמוז על שכונת גלטא שבאיסטנבול. עדים: יוסף המכונה פרג'ון(?) ונסים המכונה [...].

מסמך משפטי דהוי בכתב ידו של הלל בן עלי. המקום: פוסטאט. התאריך: יום שני, ג' באייר א'ת'ז' לשטרות = 28 באפריל 1096. הצדדים: משלם בן שלמה אבן סנינאת אלמקדסי (מופיע גם במסמך נוסף), המשמש כנציג של אישה צעירה בעניין מסמך משפטי שנכתב בבית דין מוסלמי. נזכרים גם ברכות ויהודה הרב המובהק (יהודה הרב המובהק), שייתכן והוא יהודה בן יוסף.

מסמך משפטי. מקום: סמנוד. מתוארך: שנת 1445 לשטרות = 1133/34 לסה"נ, תחת סמכותו של הגאון מצליח. בין השמות הנזכרים: [...] הכהן הזריז בן יוסף הכהן. העדות עוסקת באישה ה"זועקת ומתפתלת מכאב (תסתע'ית' ותתצ'וור) מהכאות בעלה אותה ברגלו". בהמשך נכנסת לסיפור קבוצה של אלכסנדרונים. שאר המסמך חסר. ייתכן שמדובר בצירוף של שני קטעים נפרדים.

דף 1א: פרוטוקול משפטי (שטר שחרור). בכתב ידו של החזן יפת בן דוד. מתוארך: יום שני, כ'ה שבט 1338 סלוקי, שהוא 1028 לספירה. שבו אבו אלחסן יוסף בן יצחק בן יאשיה משחרר אהרן בן משה ראש הקהל מכל תביעה בנוגע לספרים מעיזבון אחיו יחיא בן יצחק בן יאשיה. נחתם על ידי יפת בן דוד, שמואל בן טליון הכהן, יעקב(?) בן מבשר, ורבי אפרים בן שמריה.

recto: שטר מכר, ככל הנראה. בכתב ערבי. כולל חלק מהתיאור הפיזי של אחד הצדדים לעסקה: [מעתדל] אלקאמה אסמר אללון ואצ'ח אלג'בהה ובהא ע'צ'ון מקרון אלחאג'ב אשהל [אלעינין] — כלומר בעל קומה ממוצעת, גוון עור חום, מצח חלק עם מעט קמטים, גבות מחוברות, ועיניים בגוון חום כהה. בצד verso מופיעה שורה נוספת אחת בכתב ערבי, הדורשת בחינה נוספת.

תחתית מסמך משפטי בכתב ערבי. מזכיר בו נצר בן יוסוף. נראה כהסכם בנוגע לשותפות בחכירת מסים: ולא אקסאט ולא... עליהם... עליהם זיאדה ען אלת'לת' ודח'לו פי הדא אלד'מאן... עליה ותראצ'ו... אלד'מנא אלמדכורין עלא אן בו נצר בן יוסוף... יוסוף יפתחו דכאן(?)... מן אל... אלמדכורה... ויקום ענהא מן אל... אלמדכורה... וכל ואחד מנהם ד'אמן וכל.

רשומה משפטית בכתב ידו של מבורך בן נתן. מתוארכת לליל שלישי, כ"ז בכסלו תתע"א = 9 בדצמבר 1159. האישה העיוורת סת צאפי מקבלת מאבו אלמכארם הגַבַּאי (גַ'אבִּי) של החצר 10 דרהמים שהגיעו לה עבור החודשים אלול ותשרי של שנת 1159. חתומים: נסים בן שלמה; שמחה בן [...]. הכסף נמסר על ידי תקוה בן דוד(?). (המידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין.)