צדקה ועוני בקהילת הגניזה — עמוד 4

פנים: שבר מכתב בעברית. ריווח שורות רחב. החלק השמור מורכב ברובו מברכות ואמרות על עשיית מעשים טובים, כך שכנראה מכתב ערעור לצדקה. ורסו: אולי כתובת, בערבית-יהודית. בכתב יד שונה, עם רעד בולט. מתייחס לפונדוק שבסוק אל-כביר, ומתייחס למשהו 'שנצח בחתימות הזקנים והנאמנים' ([...] אל-מח'לדה בח'טוט אל-משאיח' ואל-מוטולין). בשורה האחרונה מזכיר את החכם האג'ל אבו אל-פצ'ל (או אולי אבו אל-פצ'ייל). (מידע בחלקו מ-CUDL.)

שריד של עתירה מאת אישה, בכתב ערבי. היא מתאוננת על עוניה ועל תהפוכות הגורל, אך נראה שיש לה קשרים עם אנשים בעמדות בכירות. הנמען הציע לה בעבר את עזרתו, ככל הנראה במתן צדקה מתוך הכנסות שכירות של חודשיים מן "המטבחים" או בתי הזיקוק לסוכר (מטאבח׳), אולם הוא לא קיים את הבטחתו. היא מבקשת ממנו אישור רשמי (תוקיע) לעתירה ומזכירה משהו שכבר יצא מאוצר המדינה (בית אלמאל; אולי תשלומי צדקה קודמים שלא הגיעו לידיה?).

מכתב הממוען לנגיד — או מבורך בן סעדיה או משה בן מבורך (?). בערבית-יהודית. בכתב ידו של החזן והסופר חלפון בן מנשה הלוי (פעיל בין השנים 1100–1138 לסה"נ). התיארוך הוא 1100–1138 לסה"נ, בהתבסס על שנות פעילותו של חלפון, אך ניתן לצמצם את טווח התיארוך באמצעות בירור מעמיק יותר של זהות הנגיד שאליו נשלח המכתב. השולח ממליץ על נושא המכתב, החזן ישראל שהגיע בשנה זו ממהדייה, ומבקש לזכותו בצדקה. דרושה בחינה נוספת.

מכתב מהארון בן סלימאן הח'בר הכהן אל [...] בן צדקה(?) אבן שעיא(?). בערבית-יהודית. התיארוך משוער למאה ה-11 על בסיס פליאוגרפי. הכותב פותח בתלונה על מחלת אוזנו (אם זו אכן המשמעות של הביטוי "עלא אצלי אד'ני", צירוף זהה למופיע במסמך אחר). במכתב מוזכרים צנצנת ריבת עלי ורדים (ורד מרבא); משי; מנדיל (ממחטה או בד); ת'וב נישאפורי (בגד מנישאפור); וכן הדמויות סלימאן, ע'ליב, ו"אלג'והרה". המסמך טעון בחינה נוספת.

ורסו: רשימה ארוכה של שמות, בכתב יד שונה מהרקטו, ביניהם אבו אל-פרג' ישועה בן יוסף, עלי בן שמריה; שמריה וצדקה בני צדוק; הכוהנים בני חפאץ; אבו אל-חסן אבן עאדי; אל-סגולת, יהודה, מנחם, ח'לף אל-וכיל אל-נג'אר(?); בני אל-נאמן; בני אל-וזאן; החבר אבן אל-סֻלַמי ובנו; אבו אל-פד'ל אבן אל-חֻנַיְח'(?); יפת בן טוביה; שלמה בן ארח; אבן אסד(?); מבשר; בני הצבע (אל-צבאג'); אבו אל-מנא(?) בן מנוחה; שלמה; פרגון; ישועה.

שלוש עמודות פגומות מאוד, ככל הנראה בכתב ידו של הסופר של App. C 1, 2, ובהן כשישים שמות של גברים מקבלי צדקה. ארבעת הראשונים מתוארים בתואר "זקן" (אלדר); בין השאר: 4 סוחרי שמן זית (זיאת), 2 צבעים, 2 אורזי סחורה, טבח, קברן, ו"ע'לאם" — משרת או עובד של האחים התסתרים (הבכירים) — כולם בעלי מקצועות נחותים. הרשימה, שאינה כוללת מספרים, נערכה בהקשר לתשלום מס הגולגולת (לפי גויטיין). מתוארך לשנים 1040–1080.

מסמך משפטי בכתב ידו של הלל בן עלי. נכתב בפוסטאט, בשליש האחרון של חודש תמוז שנת 1410 למניין השטרות, היינו יולי 1099. הִבּה בן משה אבן אלצלעה מאשר שקיבל מאבו אלכ'יר צדקה בן יעקב אבן אלרצאציה סכום של דינר וחצי, שאותו היה האחרון חייב לאחיו המנוח של הִבּה, אבו אלמֻנא. העדים החתומים על המסמך: שמריה בן נתן הכהן; ישועה בן שלמה; עובדיה בן חלפון בן שמואל. (חלק מן המידע מבוסס על כרטיסייתו של גויטיין.)

מסמך משפטי שנכתב בפוסטאט ומתוארך לחודש אייר א'תנ"ב למניין השטרות, הוא אפריל/מאי 1141 לספירה. המסמך עוסק במכירת בית במניית זפתא בעלות של 9 דינרים, בעסקה שבין פרג'יה בת צדקה לבין צדקה בן יוסף. עד כה שולמו 6 ושליש דינרים, ויתרה של דינר ושני שלישים הייתה אמורה להשתלם בחודש תשרי (ספטמבר/אוקטובר). העדים החתומים על המסמך הם ישועה בן עלי הכהן ויכין בן שארית. המידע מבוסס בעיקרו על כרטיסיית גויטיין.

טבלה בכתב ערבי, בעיקר שמות יחד עם מספרים. אולי רשימת אנשים הנמוגים למס גולגולת, שכן חלקם מסומנים כ'חדש' (טארי). אך יכול גם להיות קשור לצדקה. השמות כוללים: [...] אלרמלי; מוסא בן יעקב אלארבילי; סאלם בן מבארך; מוהוב בן אלמעלם(?) אלעכאוי; מוהוב בן יוסף דמשקי; יוסף בן היבה אלמעלם; לאוי בן שמואל; מוהוב בן ח'לף; [...] אלמקדסי; [...] אלקלחאוי; הארון בן מוסא אלעג'מי (הפרסי). יש גם ניסויי עט בעברית.

מכתב מח'יאר בן יעקוב אל אבו אלאפראח ערוס בן יוסף. כתוב בערבית-יהודית, כאשר הכתובת רשומה הן בכתב ערבי-יהודי והן בכתב ערבי. במכתב מוזכרים סחורות שונות, ובהן: משי (חריר וח'ז), אלמוגים, שמן, סבון, ובגדי דֻסְתַרִי. בין האנשים הנזכרים בו: אבו זכרי יחיא אלפאסי; אבן רג'א; אבו אלח'יר צדקה הכהן; ואבו יעקוב יוסף בן אפרים, שאמור להביא דבר-מה אל השולח בתימן. (המידע מבוסס על התעתיק המצורף של גויטיין.)

צד verso: מכתב המופנה ככל הנראה לאחד הנגידים המאוחרים מבית הרמב"ם (המאה ה-14 או ה-15). השולח מבקש רשות להתיר נדר הקשור להותרת כסף לאדם בשם מוסא. צד recto: מכתב או צו רשמי שיצא ממשרדו של אחד הנגידים המאוחרים מבית הרמב"ם, ובראשו מוטו/עלאמה. גם הוא עוסק בהתרת נדר, הפעם בין יצחק ובין צדקה בן עלי. ייתכן שנכתב בתגובה לתוכן שב-verso, אף שהשמות אינם זהים. (חלק מהמידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין.)

מכתב מצדקה בן יוסף אלמקדסי, השוהה בדמשק, אל אבו אלפצ'ל(?) בן עבד אלסיד בן אלחסן(?) הרופא (אלמתטבב), בפוסטאט. הכתוב בערבית-יהודית, ואילו הכתובת על גב המסמך כתובה בכתב ערבי. מטרת המכתב היא להזכיר לנמען את האהבה השוררת ביניהם ולעורר אותו לקיים את הבטחתו לבוא ולשהות עם הכותב בדמשק. בצד ב', נוסף על הכתובת, מופיעים שניים או שלושה מרשמים רפואיים. הכתובת דהויה מאוד, ולכן קריאת השמות אינה ודאית.

פרוטוקול בית דין העוסק במחלוקת סביב תשלום מאוחר של מוהר לאשתו הגרושה של אלקיסראני. על פי ההסכם היה צריך לשלם עשרה דינרים בתשלומים חודשיים של שני שלישי דינר, אך בפועל שולמו רק 3.5 דינרים במהלך 25 החודשים האחרונים. בין השמות הנזכרים במסמך: נתן בן פינחס; צדקה הלוי בן שלמה; משה בן סעדיה. המסמך מתוארך לשנת 1107 (אייר 1419 – אדר 1420 למניין השטרות). המידע מבוסס על כרטיסיות הקטלוג של גויטיין.

כתובה. המקום: קהיר. התאריך: יום חמישי, כ"ג באב שנת 1394 למניין השטרות, היינו 1083 לספירה. הכלה: כופייה בת טאהר. החתן: בנימין בן משה. בני זוג עניים מאוד — התוספת על מוהר החובה היא 3 + 5 = 8 דינרים בלבד, וללא נדוניה כלל. חתום על ידי צדקה בן מנצור הכהן. (המידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין.) בצד האחורי שתי שורות קצרות בכתב ערבי המתייחסות לפריטים בצבעים שונים (ירוק, כחול) — משמעותן אינה ברורה.

קטע מתוך רשימת מקבלי לחם, ובה שניים-עשר מתוך עשרים ושניים מקבלים שני כיכרות כל אחד. מתוארך לערך לשנת 1107 לפי גויטיין. בשמורה זו ארבעה קטעים נפרדים: בפינה הימנית העליונה — טקסט ספרותי בכתב מרובע העוסק בענייני ירושה. בפינה השמאלית העליונה — טקסט דהוי, ככל הנראה חלק מפיוט. בפינה הימנית התחתונה — רשימת שמות וסכומים, ככל הנראה חלוקת לחם לצדקה. בפינה השמאלית התחתונה — טקסט דהוי שקשה לקראו.

מכתב ליפת בן ססון (המכונה גם חסן בן סרור), המתואר כ"הצנוע". רובו ביהודית-ערבית, ברכות הפתיחה בעברית והכתובת בכתב ערבי. לשולח בן בשם אליעזר. מוזכרת פגישתו של הנמען עם נשיא ("נצר משבט בית דוד"). המכתב מסתיים בדרישות שלום לכמה אנשים, ביניהם אבו אלסרור, אבו סעיד וילדיו, ואבו אלפצ'ל עלי בן בניאם. השולח מתלונן על חובת איסוף הצדקה למען היתומים. אותם שולח ונמען מופיעים גם בשני מכתבים נוספים.

מסמך משפטי בכתב ידו של חלפון בן מנשה הלוי (פעיל בשנים 1100–1138). קטע (פינה ימנית עליונה). עוסק בבנו של אבו אלפצ'ל המנוח. מוזכרים שלה בן יפת ואפשר שמדובר בירושת בית. כמו כן מוזכרת אשתו של מאן דהוא בשם טרפה בת יפת, שככל הנראה הייתה אחותו של שלה. (ראו את כתובתה, המתוארכת ליום שלישי כ"ח בסיוון — תאריך המתאים לשנת 1111 או לשנת 1115.) שני עדים זומנו לעניין: חלפון בן [...], ואברהם בן צדקה.

פרוטוקול בית דין בכתב ידו של מבורך ב' נתן. מקום: פוסטאט. תאריך: העשור הראשון של תמוז 1471 לשטרות = יוני 1160 לספירה, בסמכותו של נתנאל הלוי. בו תובע שלוחה של חולה בת אבו אל-ריד'א אל-טווּאף את הבשם אברהם ב' צדקה אל-חִנַּאווי בגין 7 דינרים שנותרו מתוך 10 דינרים מקוריים שהיה חייב אביה אבו אל-ריד'א. מוזכרים פשרה שתיווכו 'הזקנים הצדיקים' וסכום קטן יותר של 30 דרהם. החלק התחתון חסר. AA/ASE.

מסמך משפטי בכתב ידו של מבורך בן נתן. מתוארך לשנת 1474 למניין השטרות, היא שנת 1162/63 לסה"נ, תחת סמכותו של נתנאל הלוי. שטר שובר או הסכם בעניין 18 דינרים. הצדדים המעורבים: אבו אלח'יר אלצבאע' בן אבו אל-[...]; צדקה בן שלמה בן יוסף הדיין; אבו אלוחש סבאע אלתאג'ר ואחיו אבו אל-[...]. המידע מבוסס על כרטיס המפתח של גויטיין. יש לציין כי גויטיין מתייחס למסמך זה בשם שגוי במקום הסימון הנכון.

מכתב מצדקה בן אהרן (?) הרוקח (אלצידלאני) אל אבו סעיד הרוקח, ובו הוא מזמין סממנים רפואיים: זעפרן עיראקי משובח; עץ אלוה (עוּד); כפור מיושן (כּאפוּר); תּוּרבּד עיראקי (טוּרבּיט, צמח משלשל); גופרית עיראקית (כּבּריט); וכותנה אדומה (קוּטנה — לא ודאי). בנספח בסוף המכתב הוא מוסיף המלצה חמה על מביא המכתב, ומציין שהאיש בא 'ממשפחה טובה', ומבקש מהנמען לסייע לו לעשות את צעדיו הראשונים בעסק.

כתובה בנוסח ארץ-ישראלי. מקום העריכה: צור. תאריך: אוגוסט 1079. החתן: חלפון בן אהרן. הכלה: ע'אליה בת מסאפר. מוהר מוקדם: 2 דינרים. מוהר מאוחר: 10 דינרים. נדוניה: 17 ו-3/4 דינרים [אם כי הסופר כתב בטעות 16 ו-3/4]. הכתובה נכתבה בידו של החבר עמרם בן צדקה (ראו גם מסמכים נוספים מאותו סופר). פורסמה הן על ידי גיל והן על ידי פרידמן. (יש לציין שבספרו של פרידמן הקטע מזוהה במספר שמורה שונה.)

רישום מבית הדין על מקרה שבו בעל ממנה שליח להביא גט לגרושתו, ובמסגרתו משחרר אותה מכל תביעה שעשויה להיות לו כלפיה. הבעל יעקב ממנה את מוופק כשליח למסור את הגט לגרושתו סעדון. לפי גויטיין, הנקודה המרכזית במסמך היא שמעבר לגט עצמו, על האישה לקבל גם בראאה (שטר שחרור) המעיד שאין לבעל שום תביעות כנגדה. העדים החתומים הם צדקה בן שר שלום ושלמה (?) [...]. (המידע מבוסס על כרטיסיות גויטיין.)

גט. בכתב ידו של חלפון ב"ר מנשה הלוי. נכתב בפוסטאט. מתוארך: ט"ז בסיון א'ת"ל לשטרות, הוא 28 במאי 1119. הבעל: יפת ב"ר חלפון. האישה: סת אלרום בת סעיד. העדים החתומים הם יפת ב"ר צדקה וחלפון ב"ר מנשה הלוי. בצד הוורסו מופיע אישור קבלת הגט על ידי האישה, חתום בידי יפת ב"ר צדקה ומעלי ב"ר יצחק הכהן. גט זה הוא אחד מתוך ארבעים גיטין הכרוכים יחד באותו כרך. (המידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין.)

טיוטה של תשובה הלכתית. השאלה הנדונה: האם אדם לאחר מותו ממשיך לצבור זכויות ולדחות רעות? (השאלה פחות תמוהה ממה שהיא נשמעת — למשל, אם הקדיש וקף לצדקה, האם הוא ממשיך לזכות מכל מי שייהנה ממנו בעתיד?) התשובה היא שלא: אדם מתוגמל על פי הכוונה שהייתה לו בעת עשיית המעשה הטוב בחייו, ולא על פי מאורעות שמתרחשים לאחר מותו. בטקסט יש תיקונים ומחיקות. שתי שורות בתחתית הדף כתובות בכתב יד אחר.

מסמך משפטי, דהוי אך שלם ברובו וקריא ברובו במאמץ. מקום: מליג'. תאריך: העשור האמצעי של חודש תמוז שנת 1461 למניין השטרות = יולי 1150, תחת סמכותו של הנגיד שמואל בן חנניה. עדים: יהודה בן יצחק; ישועה בן יחיא; יוסף בן צדקה. את הקיום מאשרים העדים: יוסף בן ישועה; יצחק בן יוסף; ומשה בן יחיא. תוכן המסמך עצמו מצריך עיון נוסף; נראה כי מדובר בהסדרים עסקיים מורכבים, ומוזכרים בו שמות רבים.

הסכם פשרה בין סת אלבית בת יוסף לבין בעלה צדקה בן הלל, שעזב אותה (מתסחב ענהא) ולא חי עמה במשך 18 שנה. עבור התקופות שבהן לא סיפק לה מזונות הוא חותם על שטר חוב בסך 100 דינרים, ומתחייב לדאוג למזונותיה בעתיד. מתוארך לשנת 1410 למניין השטרות = 1098/99 לסה"נ. לפי גויטיין, מדובר במקרה הנידון בחברה הים-תיכונית כרך ג', פרק ח', סעיף ג', 1, הערה 187. (המידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין.)

הסכם משפטי בעניין זכויות הנדוניה. מתוארך לעשור הראשון של חשוון א'תמ"ב לשטרות, שהוא 1130 לספירה. בין סת אלכל בת ברכות הידועה בכינוי נטירה לבין בעלה המשורר צדקה בן צמח. הוא מעניק לה את כל נדונייתה; היא משחררת אותו מאחריות. כן הוא מוזהר שיהיה עליו לשלם לה את מאוחר הכתובה אם אי פעם יישא אישה שנייה. חתומים: חלפון בן גאלב החזן ונתן בן יפת. (המידע מתוך כרטיס הרישום של גויטיין.)

מכתב מאת אברהם בן צדקה, באשקלון, אל אבו סעיד נתנאל בן צדקה אלעטאר, בפוסטאט. כתוב בעברית ובערבית-יהודית, כאשר הכתובת על גב המכתב מופיעה בכתב ערבי. מתוארך לאלול שנת 1427 למניין השטרות, שהם אוגוסט/ספטמבר 1116 לספירה. מלבד ברכות הפתיחה, עיקר תוכן המכתב הוא בקשה שהנמען ישלם סכום של חמישה דינרים לקרוב משפחתו של השולח, אבו אלחסן רג'אא מאשקלון. ראו השוואה למסמך נוסף קרוב בעניין.

מכתב מאבון בן צדקה, בירושלים, ככל הנראה לנהריי בן נסים, בפסטאט. ביהודית-ערבית. תאריך: כ-1065 לספירה. קטע (צד ימין בלבד). עוסק בגשם ושלג בירושלים; אדם מסביל ('אל-אנדלוסי אל-אשבילי'); העברת חדשות השולח לצאחב אל-מולכ; אברהם בן הראיס אבו סהל; ו'עליך להודיע לבעל הבית על הניסיונות שסבלתי השנה בנוגע לבית הזה, ותביעות 'המבצר' (אלחצן) יום יום, מן השלטון (אל-סולטן) ואנשי העיר...'

מכתב מאבו נצר, בנו של הרופא, ובו הוא מאשר את קבלת המכתבים שנשלחו אליו מאת הנמען ומאת אבו אלמעאלי, ומבקש צדקה. בבקשתו הוא מצטט את הפסוק מבראשית כ"ח, כ': "ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש" — ומבקש דבר זה עבורו ועבור בני ביתו התלויים בו, ולא מעבר לכך. הציטוט והדיון במכתב מובאים אצל מארק כהן, "קולם של עניי היהודים בגניזת קהיר". בצד השני (verso): רישומים בכתב יד גס בכתב ערבי.

שטר אבראה (קבלה על סילוק תביעות) שניתן על ידי הדוד ישועה בן אברהם לאחיינו סעדאן, לאחר שהלה החזיר חלקת קרקע שנלקחה שלא כדין בידי אחותו המנוחה של סעדאן (אמו של האחיין). על המסמך חתומים חמישה עדים: מנשה, שלמה בן פשאט, יצחק בן צדקה, סהלאן בן אברהם וישועה בן סעדאל. המסמך תוארך לחודש אדר של שנת ד'תש"... — כלומר סביב שנת 1000 לפי גויטיין, או 1010 לפי ברקת — ונכתב בפוסטאט.

מכתב פנייה מאיש עיוור (מצ'רור) בשם משה שאינו מסוגל לעבוד ומוטרד ממס הגולגולת. במקום לבקש צדקה, הוא שואל את הנמען אם הוא יכול לחשוב על עבודה כלשהי בחנותו ('האם אתה מתכנן לפתוח?... שמעתי מאברהים שציינת לפניו שאתה מתכנן לפתוח ביום שישי הזה'). אם אין עבודה ישירה בחנות, הוא כותב שאפילו יעבוד עבור גוי. לאחר מכן הוא מבקש הלוואה של שני דינרים לג'אלייה ומבטיח להחזיר בהקדם.

מכתב מיחיא בן סעאדה הרופא (אלטביב), השוהה באשקלון, אל אבו נצר יהודה בן מוסא אלדמשקי בצור. הכותב מודיע לנמען על תשלומים שביצע ומביע צער על שלא היה ביכולתו לעשות הרבה למען אבו אלפצ'ל, ששלח אליו יהודה. משלוחיו של יהודה מעוכבים בשל תביעות של צד שלישי, אבו אלטיב מח'תאר בן צדקה. הכותב מאיץ ביהודה לבוא במהירות "טרם הפלגתן של הספינות מערבה". המידע מבוסס בעיקר על גויטיין.

עדות משפטית מסונבאט, עיירה קטנה בדלתא של מצרים, מתוארכת לחשוון א'ת"ב למניין השטרות = ספטמבר/אוקטובר 1090. העדות מדווחת כי המלמד צדקה בן חלפון הואשם שלא בצדק בהתנהגות בלתי הולמת על ידי הארון אלטארי, וכתוצאה מכך נמנע ממנו שלא כדין לקרוא בתורה. אנשים נוספים הצטרפו לתגרה שפרצה, וביניהם בדיר אלחלבי. בחלקו התחתון של ה-recto וב-verso מופיע פיוט, הממשיך בשוליים השמאליים.

מסמך משפטי. מתוארך לשנת 14[..] למניין השטרות. היום בחודש הושאר ריק, ולכן ככל הנראה מדובר בטיוטה. כתב היד אולי של מבורך בן נתן. צדקה בן דוד הכהן מוסר הצהרה בעניין סכסוך שהתגלע ("וג'רא ביננא משאג'ראת") סביב סכומי כסף גדולים שונים, ובכללם 500 דינרים. שמות נוספים המופיעים במסמך: יוסף בן [...]ק בן אלדאני אלפאסי, המוזכר גם כסוחר בין מצרים למגרב במסמך אחר (PGPID 4037).

רשימת חלוקת צדקה, בערבית-יהודית ובספרות יווניות/קופטיות. תיארוך: מאוחר, ככל הנראה מהמאה ה-13 או ה-14. הרשימה מונה כ-30 מקבלי סכומים קטנים, רובם שברים (סוג המטבע אינו מצוין). שמות אופייניים המופיעים ברשימה: עבד אלכרים, עבד אלדאים, נאצר, נצראללה. מתחת לשמות בצד ה-verso רשום: "הנשים – 3. לעניי (בית הכנסת) העיראקי – 1. מגיע לרב – 5". (המידע על פי כרטיסיית גויטיין.)

מכתב בקשה לצדקה, הממוען לאדם הנושא בתואר אלאמיניّה. כותב המכתב הוא ככל הנראה חזן, אם כי תאורטית ניתן להניח שהכינוי אלחזّאן הוא חלק משמו של הנמען. המכתב כתוב בערבית-יהודית. צד הרקטו מוקדש כולו לדברי ברכה ואיחולים לרגל החג. בצד הוורסו פורש הכותב את עניינו ואת מצוקתו הדחופה ואת הצורך הבוער שלו בכסף לקראת החגים. בסיום הוא שולח דרישת שלום לאבו אלטّאהר אמין אלדّולה.

שטר מכר של שפחה. תאריך משוער: אולי המחצית השנייה של המאה ה-11 או ראשית המאה ה-12, על פי כתב היד. זוהי טיוטה לא חתומה (עם רישומים משפטיים נוספים בשוליים העליונים). נראה שמסמך אחר מהווה את הגרסה הסופית של אותו מסמך עצמו (אם כי החלק התחתון יחד עם החתימות חסר, וייתכן שגם הוא היה טיוטה). המוכר: צדקה בן משה הלוי. הקונה: יוסף בן שלמה. השפחה: תופיק. המחיר: 25 דינרים.

מסמך משפטי מצהרג'ת, מתוארך ליום שני, י"א בכסלו א'שע"ב למניין השטרות — שנת 1060 לספירה. חַרִיזַה בת אברהם ממנה את מְבֹרָך בן אברהם (ככל הנראה אחיה) כשליחהּ לקבל גט מבעלהּ צדקה בן טייב. הכתיבה והחתימה הם של יהודה בן אברהם, אותו סופר שכתב גם מסמכים נוספים מן הגניזה. חתומים נוספים על המסמך: חלפון בן שלמה; וצדקה בן פֻרְקָאן. (חלק מהמידע נסמך על כרטיסיית גויטיין.)

עצומה/מכתב בקשה לצדקה. ממוען לאדם נושא התואר חמדת הנשיאות, ייתכן שהוא הוא "סיידנא" המוזכר בשורה 8. כתוב בערבית-יהודית ובעברית. הנייר כהה והכתב דהוי. השולח מתאר את עוניו ("חולשתו") ואת ההפסדים שספג במשך ארבעה חודשים. הוא "גילה [את פניו]" בבקשת עזרה מאלוהים ומסיידנא. מוזכר אדם ש"סוגר (דלת מטאפורית) בפנינו". מוזכר אבו אל-ביאן. השולח משכן את בגדו (ת'ובי מרהון).

שני מסמכים משפטיים. בצד הרקטו: מסמך משפטי הנוגע להלוואה בסך 60 דרהם שקיבל עמרם בן טוביה בתשרי א'תנ"ג לשטרות (1141 לסה"נ) בפוסטאט, אשר עליו להחזיר למצליח בן יוסף בשלושה תשלומים של 20 דרהם כל אחד. חתום (בכתב גס) על ידי מיכאל בן שמריה הכהן וצדקה בן יוסף הכהן בצד הרקטו, וצדקה לבדו על ה(פצל?) שבצד הוורסו. (המידע מבוסס על קטלוג CUDL; ראה גם כרטיסיית גויטיין.)

מסמכים משפטיים. שני שברים קרועים תחת סימן מדף אחד. ה-recto של דף 1 הוא כתובה החתומה על ידי [...] בן אברהם, ע'אלב בן חסן, צדקה בן חסן, ח'לף בן בריך, עות'מאן בן הֻד'יל (או הַד'ל? ראו פרידמן, JMP, כרך II, עמ' 429). ה-recto של דף 2 הוא רשימת הנדוניה של הכתובה שבדף 1. ב-verso של שני הדפים מצוי פירוש מקראי (ויקרא בהר כה:יד-טז; נתונים מ-FGP מאת אפרים בן-פורת).

רשימת נדבות לעניים: בשם רחום וחנון אלצדקה מן אלעגל ללעניים. בין הגברים מספר יוספים, עזרא, חלוף, בו אל-מגד השמש, ויעקב דמירי. תיארוך: כנראה המאות ה-13 עד ה-15 על פי כתב היד וביטויים יוצאי דופן. הרשימות שמתחת הן כנראה חלק מאותה רשימה, אף שכתב היד נראה שונה, שכן בו אל-מגד השמש מופיע שוב. בגב: חשבונות אישיים המפרטים סוגים שונים של עטים. חלק מהערכים מחוקים.

רישום מבית דין. שריד (החלק התחתון בלבד). בכתב ידו של שלמה בן אליהו. במסמך מוותרים אבו אלע'ית' אלסבּאכּ ("היוצק") ובנו אבראהים אלחרירי על תביעה לשתי חתיכות בד בשווי שני דינרים, השייכות לסת אלמלאח, אשתו של סלימאן וגרושתו של אבו סעיד, כפי שמתואר בכתובתה והושארו לה על ידי בעלה. נזכרים גם [...] בן צדקה ואבו מנצור. (המידע מבוסס על CUDL ועל כרטיסיות גויטיין)

מכתב בקשה בעברית. הכותב מספר כי הגיע לאלכסנדריה ועמו שלושה מתוך שמונת בני ביתו התלויים בו. הוא חולה מאוד ועל כן נזקק לצדקת הקהילה היהודית, אך זכה לתמיכה דלה בלבד מידי פרנס הצדקה — שלושה זוזים בסך הכול. הוא תוהה אם חטא כנגדו או פגע בו במשהו, עד שזכה ליחס כה צונן. הוא מאיים שיאלץ למכור את טליתו, שכן בביתו אין אלא לחם ובצלים, בעוד שהוא חושק ב"בשר ויין".

שטר הרשאה, ככל הנראה נכתב בעכו במחצית הראשונה של המאה האחת-עשרה. אישה ממנה את מבורך בן יחזקאל לטפל בכספיה ובענייניה באשקלון, אשר בעלה אברהם בן נתן הפקיד אצל אחיו והבן וצדקה ואצל אמם חולדה, יושבי עכו. העדים החתומים: יוסף בן יצחק; מבורך בן עלי; שמואל בן סעדאל; נתן בן הלל; יכין בן מבורך. הקיום חתום בידי יוסף בן שלמה; עמרם בן נעמאן; והחבר יוסף בן אלעזר.

רשימה בפרסית-יהודית, המזכירה את יצחק פרנס, פקיד רווחה חברתית. כוללת ספרות קופטיות (למשל "מס' 5"), ואולי גם את הצירוף העברי "תק" (= 500?). כתב היד מרמז אף הוא שמדובר ברשימה מאוחרת (המאה ה-16?), השונה מרשימות הצדקה, רשימות התורמים והחשבונות מן התקופה הקלאסית. רשימות דומות מופיעות בכמה קטעים נוספים. יש לציין: התיאור הזה מתייחס למעשה לקטע אחר, לא מזוהה.

שבר משפטי בכתב ידו של חלפון ב"ר מנשה הלוי. מתוארך: שנת א'תמ"ג לשטרות, שהיא 1131/32 לספירה. השבר לקוח מחלקו התחתון של השטר ומכיל בעיקר הפניות לתיבות שנוספו בין שיטות השטר. שמות המוזכרים: יפת; צדקה ב"ר דוד הכהן. בראש השטר ישנה הפניה ל"נגיד הגולה". המסמך שייך לתקופת כהונתו של מצליח גאון, אך הוא מעולם לא כונה נגיד, ואולי ההפניה כאן היא לנשיא דניאל. א.א.

מכתב מאת צדקה בן סלאמה אבן נֻפַיע מצור, אל אביו שלמה בן סעדיה (הידוע גם בשם אבו נצר סלאמה בן סעיד אבן נֻפַיע) בפוסטאט. המכתב מתוארך ל-1 ברמדאן 483 להג'רה, הוא 28 באוקטובר 1090. הכותב מספר לאביו על תכניתו לצאת למסע עסקים לעכו ולשוב ממנו לצור. לאחר מכן הוא מתכנן לעבור עם אשתו החדשה לג'בייל. במהלך המכתב הוא מביע את צערו על הפרידה מאביו וגעגועיו אליו.

ייפוי כוח כללי. בית הדין שבפניו נערך המסמך הוא קראי (לפי גויטיין). מקום: פוסטאט. התאריך: אדר ב' 1396 למניין השטרות, היינו 1085 לספירה. אבו אלחֻסיין מנצור בן יצחק בן עלון ממנה את אפרים בן עלון הכהן כמיופה כוחו. חתומים: דוד בן צדקה בן ישראל; עלי בן אפרים בן עלי. אישור התוקף (validation) נכתב ונחתם בידי מבשר בן מבורך. (המידע נלקח מכרטיסיית גויטיין.)

טבלת שמות הקשורה כנראה לגיוס כספים קהילתי או חלוקת צדקה. כמה מהרישומים נראים כקשורים אל אלמעלם מוסא בן שמואל בן יוסף אלכהן אלעודי. בצד ימין של הרקטו מוזכר סכום של מטבעות זהב סולימאניים חדשים (אלד'הב אלג'דיד אלסלטאני אלסלימאני). ברישומים שעל הוורסו, שמות מצומדים למילה אִרְדַבּ (כמות חיטה) ולסכומי כסף. בין השמות: יונס, אברהם, רשיד, יחיא, חגי ויוסף.

מכתב המלצה לצדקה הממוען אל מישאל השר. המכתב נכתב בעבור הִבּה אבן זעפראן (המילה שלפני "זעפרן" אינה ברורה לחלוטין, וייתכן שמדובר באדם שעסקו היה קשור בעבר בזעפרן), תושב פוסטאט שהתרושש לאחרונה. הִבּה זקוק לסיוע בתשלום מס הגולגולת (ג'אליה), וכבר נעצר וספג מכות בשל אי-תשלומו. במכתב מוזכרים שישה זקנים וכן החזן פצ'אאיל. (חלק מהמידע מבוסס על קטלוג CUDL.)

קטע משפטי בכתב ידו של חלפון בן מנשה (1100-1138). שמות הצדדים נמחקו במכוון, והתאריך אינו משתמר. אדם אחד רוכש בית הממוקם בקצר אלשמע (פוסטאט) מאת כהן. הבית היה בבעלות שני שותפים, ונראה שאחד מהם היה הקונה של חלקו של השותף השני. מוזכרת גם מתנה/תרומה למוסד ההקדשות (כתאב אלצדקה). חתימות לא נשתמרו. (המידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין ועל מהדורתו של וייס.)

מחברת בית דין הכוללת ארבעה רישומים נפרדים. (I) ראו PGPID 40206. (II) ראו PGPID 40207. (III) רישום המפרט את תשלומי המזונות (10 דרהם לחודש) שעל צדקה בן עלי לשלם לגרושתו מרים המשוחררת, החל מתשרי 1412 לשטרות = ספטמבר/אוקטובר 1100 לסה"נ. (IV) ראו PGPID 8408. (המידע מבוסס בחלקו על כרטיסיית גויטיין, בתוספות של מקטלגים מאוחרים יותר.) צירוף: אלן אלבאום.

רקטו: רשימת תורמים או רשימת צדקה. בכתב ערבי, יהודית-ערבית וספרות יווניות/קופטיות. תיארוך: כנראה תחילת המאה ה-13. מזכיר שמות כגון נוצייר, אלייא, יוסף, פוד'יל, מג'ד, בו סעד, בו אסחאק, בו אל-רדא, מנצור, אבו עלי, אוולאד אל-רומי. מספר שמות מופיעים יותר מפעם אחת. ורסו: טיוטת תחילת פתק בכתב ערבי מאבו אל-ברכאת (כנראה שלמה בן אליהו) ל'אל-מולא אל-סדיד'.

מכתב (או מכתבים) בערבית-יהודית ועברית, ככל הנראה בקשה לתרומה לצדקה. הכתב מכיל דברי שבח לנמענים, ובכלל זה הזכרה מפורשת של הנכבדים "השרים היקרים המפוארים" ישועה ומשה, ושל חסידים אחדים ובהם בניהו (או פניהו?), דוד, משה ועזרא. הסופר משגה במספר מקומות, ובין השאר כותב "יארא" במקום "ירא" ו"עועז" במקום "עוזר". צירוף (עקיף) אפשרי זוהה על ידי אלן אלבאום.

קטע משטר משפטי שבו מעורבים מֻחְסִן וצדקה. נכתב ונחתם בידי רבי אפרים בן שמריה (מסמכים מתוארכים שלו: 1007–1055), ראש הקהילה הפלסטינית ובית הדין שלה. חתומים עליו ארבעה נוספים: אהרן בן דוד הלוי; שמריה בן משה; שלמה בן חכים; ויפת בן טוביה הלוי. המסמך מתוארך לאמצע המאה ה-11. נכתב על גב מסמך פאטימי שנעשה בו שימוש חוזר, וממנו שרדו שתי שורות מקוטעות.

מכתב מצדקה בן יצחק לבנימין בן יעקב, בערבית-יהודית. עוסק בעיקר בעסקאות מסחריות קטנות. בין האנשים הנזכרים: אבו סעיד ח'ליפה, אבו אלחסן בן חאתם, ואבו יעקוב יוסף הלוי. בין הסחורות הנזכרות: קלף, מי ורדים, עץ בשמים, מוסק (מושק), וברבריס. דרישות שלום נמסרות לאבו אלמנא ואחיו, ולאבו אלפרג' הִבה ובנו אבו אלמג'ד. (חלק מהמידע מבוסס על כרטיסיות גויטיין.)

מסמך משפטי. אלעזר בן יפת מוכר לשלמה בן צדקה את שפחתו ששמה טאוּס ("טווס") ואת בנה בן העשר, ששמו מבארכ ("המבורך"), תמורת 40 דינרים. המסמך מתוארך לעשור האחרון של חודש אלול בשנת 1552 לשטרות, היינו אוגוסט/ספטמבר 1241 לסה"נ. (המידע מבוסס על גויטיין.) בצדו השני של הדף מופיעה טיוטה של טקסט הלכתי העוסק בדיני ייבום, באותו כתב יד של המסמך שבצד הראשון.

מסמך משפטי מפוסטאט, מתוארך ליום ראשון, א' בסיוון א'תקע"ב למניין השטרות, הוא 1 במאי 1261. המסמך עוסק בפעולה משפטית-מנהלית שננקטה על ידי "אברהם הדרשן וזקני הקהילה הקדושה" בנוגע לעיזבונה של המנוחה פח'רייה בת סלימאן בן חנניה ממוסול, בתה של מרים. דודה מצד אמה, יוסף בן חביב, היה יורשה היחיד. על המסמך חתום הזקן מחרז בן טהור, גבאי צדקה ואיש ציבור.

מסמך שמכיל בעיקרו חתימות, מעל כמה שורות של טקסט דהוי. החתומים הם: יחזקאל בן אברהם, שמריה בן שלמה, שלמה בן ת'אבת, אברהם בן פרח, צדקה בן יוסף, יהודה בן יצחק, שארית בן אברהם בן חביב, שלום בן דניאל הכהן, עזרא בן אהרן, יוסף בן פרח, נחמן בן צדקה, עמאר בן ישועה, יעקב בן שלום, מתן הכהן בן יעקב הכהן, יעקב בן עזרא, יעקב בן דאוד ומנוחה הכהן בן יוסף.

איגרת פסטורלית המופנית ככל הנראה לקהילת פוסטאט מטעם לשכתו של אחד מן הנגידים המאוחרים לבית הרמב"ם (יהושע?). מעבר לדברי תוכחה כלליים, האיגרת קובעת באופן מפורש כי כל מי שייבחר בגורל לשמש כגבאי צדקה ויסרב למלא תפקיד זה, או כל מי שיתנגד להשתתף במגביות השבועיות לטובת העניים — צפוי להיענש ב"חרם החמור". התעודה מתוארכת לסוף המאה הי"ג או למאה הי"ד.

רקטו: מסמך משפטי. מתוארך לתחילת טבת ד'תתק"ו (תחילת חודש טבת 1457 לשטרות = דצמבר 1145). יחיא בן צדקה מאשר כי בית שהיה נתון במתנה לאחותו אם אל-[...] (שלפי הנראה נפטרה בינתיים), ואשר היה מאוכלס בידי בנה אבו עלי, נמסר כעת לאבו עלי ולילדיו. ורסו: מסמך משפטי שאינו קשור לרקטו, המפרט תנאים של שותפות. (המידע מתבסס על כרטיסיית האינדקס של גויטיין.)

שטר אירוסין קראי, בעברית. הכלה: מבארכה. החתן: יצחק בן עלי. בעת האירוסין שילם החתן את התשלום הראשון בסך 30 דינרים. השטר חתום בידי שבעה עדים: באבאר בן דוד הכהן (השם פירושו "נמר" בפרסית); יפת בן עלי הכהן; יהודה בן ניסי המלמד הלוי; יוסף בן יהודה הלוי; שמואל בן יוסף אלבצרי; צדקה בן משה; ויוסף בן אהרן הלוי. המידע מבוסס על כרטיסייתו של גויטיין.

שטר מכר לשמינית בית בקהיר. המוכר: צדקה בן אבו אלח'יר. הקונה: ד'ח'ירה בת עלי. מיקום: קהיר. מתוארך: תמוז 1452 לשטרות = יוני/יולי 1141 לסה"נ. מצוין מחיר של 10 דינרים. חתומים: החזן משה בן יהודה; [מח'אס]ין(?) בן סעדיה (חלק זה קרוע ומוסתר חלקית על ידי לשונית שחורה מהתיקייה שבה צולם המסמך). מוזכר גם אחיו של המוכר, אבו אסחאק. צירוף: אלן אלבאום.

גט. הבעל: צדקה בן של[ומה] (אולי זהה לבעל המופיע בתעודה אחרת באותו שם). האישה: מליחה בת ברכות. הגט נכתב ונחתם בידי הלפון בן מנשה הלוי (פעיל בין השנים 1100–1138). חתום גם בידי יצחק בן שמואל הספרדי. בצדו האחורי של המסמך תיעוד על קבלת הגט בידי האישה, חתום בידי הלפון בן מנשה ובידי מעאלי בן יצחק הכהן. החיבור בין הקטעים נעשה על ידי עודד זינגר.

מכתב דהוי מאוד מהמתגייר (או פשוט 'הזר') יצחק בן נחמיאש (העבד הצעיר יצחק הגר בן נחמיאש צעיר התלמידים). בעברית. תיארוך: לא ודאי, אך כנראה ימי הביניים / תקופת הגניזה הקלאסית. השם נחמיאש ממוצא איברי אך הוא יהודי, מה שהופך פחות סביר שאיש זה הוא גר (מידע מאת משה יגור). אולי בקשת צדקה. טעון בחינה, באופן אידיאלי עם הדמיה ספקטרלית מרובת ערוצים.

מכתב בקשת עזרה וצדקה הממוען לאבו נצר דוד בן יצחק. כתוב בעברית. השולח מספר כי נאלץ להימלט מאלכסנדריה, והותיר מאחוריו את ארבע בנותיו ושני בניו, וזאת בשל מס הגולגולת (ג'זיה) וחובות שהצטברו לסכום של חמישה עשר דינרים. הוא מבקש סיוע, ובכלל זה מימון למסע חזרתם של ילדיו לארץ הולדתם, שככל הנראה נמצאת אי-שם באירופה. (המידע מבוסס על קטלוג CUDL.)

רשימת מקבלי קצבת צדקה מהקהילה, ובה כ-125 שמות, רובם בעלי מלאכה, פועלים וזרים (מארץ ישראל ומסוריה). השמות מופרדים זה מזה בנקודה. בין הנזכרים ניתן למנות את חסן בן כושיכ, סעיד אל-עקרבאני, עושה תחרה (אל-עקאדה), ואופה מאפי בצק (קטאיפי). כמו כן מופיעים שני קראים: אבו אל-עלאא ואברהים אל-ע'זי בן הארון. הרשימה מתוארכת לסביבות 1050–1070 לספירה.

רשימות משפטיות לניסוח שטר מכר של אשה משועבדת בשם אִכְּתִצָאר. בכתב ידו של חלפון בן מנשה הלוי. תיארוך: 1100–1138 לספירה, בהתאם לשנות פעילותו של חלפון. אבו נצר [...] בן צדקה הכהן ו[...]ת בן ישועה הם המוכר והקונה, אך אין ברור מי הוא מי. האשה המשועבדת נקראת אִכְּתִצָאר, מזוהה כשחורה, וכמי שהגיעה לבגרות. השווה T-S NS 224.53 (PGPID 24059).

עדות. המקום: מניית זפתא. התאריך: יום שני, י"ח בסיוון א'תפ"ו למניין השטרות = 9 ביוני 1175. שני אנשים מעידים על עוניו של אדם בשם סלימאן בן חסן, שנגזר עליו מאסר בגין חדלות פירעון לאחר שנושהו היהודי הביא אותו בפני בית דין מוסלמי. חתומים על המסמך חמישה עדים: שארית בן יכין הכהן; צדקה בן הלל הכהן; ברכות בן יכין; יאשיה בן דוד; נדיב בן דוד.

מכתב בכתב ערבי. נכתב על ידי מוסלמי, שכן הוא פותח ומסיים בברכות למוחמד. בתרג'מה הוא מתייחס לעצמו כ"העבד" (אלממלוכ). רוב המכתב עוסק בחשבונות, הנראים כחישוב של מס הצדקה הדתי (זכאת), שכן הכותב מכנה את הסכום "סונה". החישובים מכסים תקופה של למעלה מ-15 חודשים. מוזכרים יוסף, "האם" ו"הבנות". ככל הנראה חסר חלק נכבד בתחתית. דרושה בחינה נוספת.

עצומה הממוענת לאישה אצילה, ככל הנראה הקיסרית הפאטמית סת אלמלכ, כפי שניתן ללמוד מתארי הכבוד שבה. הטקסט כתוב בכתב ערבי וערוך בשני טורים. המעתיר מזכיר הבאה של דבר־מה אל אוצר המלכות או אל מחסן ממשלתי (אלח׳זאנה אלמעמורה בדאאם אלעז), ומבקש צדקה או למצער מעשה של חסד (אלצדקה). בצדו האחורי של המסמך מופיע טקסט דהוי מאוד בעברית (אולי תפילה?).

מסמך משפטי. בראש הדף: מסמך משפטי שבו דוד מעניק את רכושו בחלקים שווים לבניהן ולבנותיו של אחיו המנוח, וממנה את אמם לאפוטרופסית לביצוע צוואתו. מתוארך לסביבות 1030 (לפי גויטיין). שמות הנזכרים: צדקה בן אברהם, מבורך. ערבית-יהודית. בשאר העמוד מופיע שיר מאת עלי בן עמרם (ראו: עלי בן עמרם מנהיג ומשורר, בעריכת תובה בארי ואלינוער ברקת, תש"פ).

רשימת סכומי כסף שתרמו חברי הקהילה היהודית בקהיר. ברשימה מוזכר אבן אל-אברץ, שייתכן שהיה סבו של הרופא המופיע במסמך מבית הדין של הקאדי. תורם נוסף הוא שמואל הלוי כשאע, המופיע באותו מסמך מבית הדין של הקאדי בשם שמיל בן נצר בן צדקה, המכונה אבן אל-כשאע (המידע על פי דותן ארד). על סמך זיהויים אלו, יש לתארך את הרשימה לסביבות שנת 1460 לספירה.

רשימות בערבית-יהודית של מזון וייתכן גם הוצאות קהילתיות הקשורות לצדקה, משנת ה'תק"ס ליצירה, היא 1799/1800 לספירה. הרשימות מזכירות מגוון רחב של פריטי מזון וכן את הביטוי "אל אולאד" (הילדים), החוזר על עצמו בתדירות גבוהה ברקטו. תוכן הוורסו כתוב באותה יד אך מורכב מחישובים מספריים שאינם מלווים בתוויות המבארות אותם, בניגוד למה שמצוי ברקטו.

מכתב מלשכתו של הנגיד יהושע מימוני (נפטר ב-1355) אל הקהילה היהודית בקהיר. בכתב זה הוא מורה להם להשיב לקופת הציבור את הסכום של 150 דרהם שנלקח ממנה לצורך תשלום מס הגולגולת (ג'זיה) עבור עניים שלא יכלו לעמוד בתשלומו בעצמם. הסכום הזה נלקח מהסעיף של "מזון העניים" בקופת הצדקה הציבורית. המכתב מתוארך לאמצע המאה ה-14 (לפי הערכתו של אשתור).

רשימה של כשישים מקבלי צדקה, חלקם זהים לאלה המופיעים ברשימה אחרת. אחד מהקטעים נושא את הכותרת "בתֻّجִיב" (רובע בפוסטאט). אין ברשימה ספרות או סימונים אחרים המעידים על סוג הצדקה או היקפה. בדומה לרשימה מקבילה (Appendix B 31), גם רשימה זו כתובה באותיות גדולות מאוד, אך בכתב גרוע ובאיות לקוי. לפי גויטיין, הרשימה מתוארכת לשנים 1100–1140.

גט בין ח'לה בת יפת לבין צדקה [בן שלמה] (ייתכן שמדובר באותו זוג המופיע בגט נוסף). הגט נכתב בכתב ידו של חלפון בן מנשה (פעיל בין השנים 1100–1138 לסה"נ) וחתום בידי יצחק בן שמואל הספרדי וחלפון בן מנשה ברקטו, ושוב על הוורסו (בחתימות מעוטרות בחלקן) כאישור על מסירת הגט. ראו גם את הסכם הנישואין המוקדם של בני הזוג (התנאים שלפני הנישואין).

מכתב מאת אברהם בן אבי אלחיי ח'לילה אל אבו סעד נסים בן נהראי. נכתב בערך בשנת 1100. התיארוך המשוער מבוסס על כך שהמכתב חובר לאחר מותו של נהראי, ועניינו משיכת כספים מעסק שזהותו אינה מפורטת. במכתב מוזכר "עבון", וקרוב לוודאי שמדובר בעבון בן צדקה, שחי שנים רבות בירושלים ולפי דברי הכותב הגיע לאחרונה לאלכסנדריה. זהו החלק העליון של הקטע.

recto: מכתב מפתוח החזן אל שמואל, חיים ונציר, ואל בני דודיהם צדקה ויצחק, ובו הוא מברך אותם על שובם בשלום ומבקש את עזרתם בדמות מתנה שתחלץ אותו ממצוקתו — שכן נכלא לאחר שלא היה ביכולתו לשלם את מס הגולגולת (ג'זיה). המכתב נפתח בציטוט מקראי (שורה 1, תהלים לג, א). הוא כתוב עברית, בכתיבה יפה ומסוגננת. verso: תעודה בערבית ורישומים שונים.

פנים: אבו אל-פדאאל החזן מבקש כסף מסת פתון, שגם סייעה במימון בניית בית הכנסת (!), מאחר שהוא חייב לה ארבע שנים, והיא כנראה עזרה לו לפני יותר מארבע שנים. הוא כותב: "את מעניקה צדקה לדוממים, ואני בעל נשמה," וכן: "זהו שווה ערך לפדיון שבויים, כי אני שבוי." גב: שורות שירה אפשריות ביהודית-ערבית על אהבה חד-צדדית. כנראה אינן קשורות לפנים.

מכתב קצר מאברהם בן נתן אב הישיבה ("ראש הישיבה הארץ-ישראלית") אל נמען בלתי מזוהה (המכונה רק "רבנו"). בערבית-יהודית. המכתב מאשר את קבלת משלוח גדול של גבינת "כיסי" יחד עם ההכשר (תעודת הכשרות) המתאים, שהובאו על ידי צדקה בן שמריה. לפי הערותיו של גויטיין, השולח שימש "באותה עת" כדיין הראשי היהודי של קהיר, והוא כותב אל עמיתיו בפוסטאט.

רקטו והחלק העליון של הוורסו: נוסח פורמולרי למכתב בקשה משוכלל לצדקה מאת איש מכובד. החלק התחתון של הוורסו: העתק של מכתב שבו השולח מדווח כי מכתבו של הנמען הגיע בידי קרובו חלפון. הוא כותב כי "הרימותיו אל עיניי ו[הנחתיו] על מצחי כטוטפת". מוזכרים גם נזיפה ותוכחה (...עתב מא ותוביך'...). השולח תולה את האשמה במשהו בנער/משרת (אלע'לאם).

מסמך משפטי. גט. מתוארך ב-י"ח בכסלו ד'תשפ"ט (26 בנובמבר 1029). זהו אחד מארבעים גיטין קראיים. הגט הוא בין צדקה בן מוסא לאם אלח'יר בת מוסא. העדים הם צדקה בן נחום הכהן ווהב בן אברהם, אם כי איש מהם לא שימש כסופר המסמך. בצד האחורי מופיעה הערה בכתב ערבי הנוגעת להחזרת מתנות האירוסין על ידי אם אלח'יר. (המידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין)

מכתב לא שלם מאבון בן צדקה בירושלים אל נהראי בן נסים בפוסטאט. לפי גיל, נכתב באוקטובר 1065. המכתב עוסק במכירת רבעי דינרים. שני דינרים הועברו לדודו של נהראי, סרור בן סהלאן. הכותב מתאר שיטפון: "כל האנשים שגרו מעליו ומתחתיו נבהלו. המאגר (?) עלה על גדותיו אל תוך המרתפים (?), והדיירים זעקו, והלכתי אל הבית וחזיתי בדברים נוראיים...."

צד הפנים (recto): מסמך משפטי המתוארך לשנים 1089–1188 לספירה, ובו מתואר בן שאביו, לפני נסיעתו לתימן, נתן לו במתנת צדקה שני בתים. בהמשך, על ערש דווי, מעביר האב את הרכוש לאשתו (אמו של הבן) ומצהיר כי כל מה שבתוך הבית ומחוצה לו שייך לה או ניתן לה במתנה. כמו כן הוא פוטר אותה מכל השבועות. המידע מבוסס על כרטיסיית האינדקס של גויטיין.

רקטו: חלקה העליון של עדות משפטית. אהרן הזקן בן יוסף המומחה מוסר כי אבו אלמנא בן צדקה אלג'וג'רי שכר ממנו חנות תרופות (או חלק מהמבנה?), אך לא היה מסוגל לשלם את דמי השכירות, ואף הושלך לכלא בעקבות כך. לאחר מכן ברח אבו אלמנא מאלמחלה. אהרן רודף אחריו במטרה לאלצו לפרוע את חובותיו. ורסו: ככל הנראה חיבור ספרותי בעברית ובערבית-יהודית.

מכתב הממוען לאביו של הכותב, שלמה (אבו אלרביע סלימאן), ולחותנו, ישועה הכהן, היושבים בקליוב. הכותב מזמין את שני הנמענים, וכן את חמותו אם איברהים, לבלות עמו ועם בני משפחתו את החגים הקרבים, שבמהלכם תיערך חתונתו של אבו אלח'יר. בנוסף ממליץ הכותב על אדם עני הזקוק לתמיכה ומבקש לסייע לו בצדקה. המעתיק מוסיף את ברכותיו שלו בסוף המכתב.

שריד מפתיחת איגרת ששלח רב שרירא גאון אל אפרים בן צדוק בפוסטאט. נכתבה בסביבות שנת 980. באיגרת מוזכר עמרם בן משוי, דודו של הגאון (אחי אמו). האיגרת ממוענת לרופא באחד מבתי החולים בפוסטאט, אשר יעביר אותה לידי אפרים בן צדקה אלמעלם, הוא ככל הנראה אפרים בן צדוק מבני הקהילה בפוסטאט. המידע מבוסס על גיל, במלכות ישמעאל, כרך ב', מס' 26.

שני קטעים ממסמך משפטי. מקום הכתיבה: פוסטאט. בכתב ידו של חלפון בן מנשה הלוי (פעיל 1100–1138), ובו מוזכר מצליח גאון (כיהן 1127–1139), ומכאן שהמסמך נכתב בטווח השנים 1127–1138 לספירה. אדם כלשהו מקבל אזהרה פורמלית (התראה). הפרשה נוגעת לאבו אלפצ'איל צדקה. נראה שמצליח גאון הוא צד בעניין עצמו, ולא רק נזכר במסגרת נוסחת הרשות (רשות).

מכתב מאת יצחק בן צדקה מטריפולי שבלוב, אל הרופא שמואל בקהיר, ובו הוא מודה לו על שפדה אותו כאשר נשבה בידי הנורמנים באי ג'רבה שבאפריקיה. יצחק מספר לשמואל כי נשא לאישה את בת דודו מצד אביו, וכי אביו נאלץ למכור את ביתם בג'רבה תמורת תשעים דינרים בשל הרעב ובמטרה לכסות חובות. המכתב מתוארך לאוקטובר 1136 על סמך מסמך נוסף הקשור אליו.

מכתב בקשת צדקה מסאלם איש צור אל נמען בלתי מזוהה. המכתב (בערבית-יהודית) כתוב בצד ה-verso, ואילו ב-recto מופיע שיר (בעברית) מאת יצחק בן ח'לפון, באותו כתב יד של המכתב. תוכן המכתב קצר ושגרתי למדי — תיאורי תלאות, מחסור ומחלה. ניכרים בו כמה מקרים של כתיב חריג: גזקי ומלי במקום רזקי ומאלי. חלק מהמידע מבוסס על קטלוג בייקר/פוליאק.

מכתב מיוסף בן פרח מאלכסנדריה אל נהראי בן נסים בפוסטאט, מתוארך לסביבות 1045. הכותב חיבר את המכתב בחודש אייר העברי, לפני תחילת עונת ההפלגות, בעת שהסוחרים עומדים להתחיל במשא ומתן על מחירי המשלוחים. יוסף מבקש לנסוע לטריפולי שבלוב, אך לפני כן עליו לנסוע לפלרמו. בנוסף, הכותב מוסיף המלצה על אבון בן צדקה, בן עירו גאבס (קאבס).

(תחתית) מכתב צדקה מאישה, בכתב ערבי. מופנה לאיש נכבד (אל-ראיס אל-ג'ליל). לאחר הקדמה ארוכה ומחורזת, השולחת מתלוננת על עוני ועירום. ההמשך נמצא ב-T-S Ar.42.195. T-S K11.57 הוא כנראה סוף המכתב. החלק העליון של המסמך הוא מסמך ערבי אחר, כנראה חשבון או קבלה רשמית, שנדבקו יחד ליצירת תשתית לפסוקים מקראיים עבריים (השימוש המשני).

רקטו: ככל הנראה רשימת חלוקת צדקה, בערבית-יהודית. נשים וילדים רבים. המספרים הרשומים אחרי כל ערך נעים בין 1 ל-7. בפינה השמאלית התחתונה מופיע סכום כולל. אחת המקבלות מכונה רק "מג'נונה" ("משוגעת"); מופיעות גם בנת קולקאס, בנת סלמונה, ו[...] אל-אנדלוסיה. ורסו: רשימה או חשבון כלשהו בכתב ערבי, הקשור אפשרית לרקטו. דורש בדיקה.

מכתב מאת ישועה בן אסמאעיל אלמכמורי בפוסטאט אל עיאש בן צדקה באלכסנדריה, בערך משנת 1050. ישועה בן אסמאעיל אלמכמורי מבקש מעיאש בן צדקה לברר בחשאי האם גיסו מתכוון לשלוח אליו סחורה כלשהי. עיאש בן צדקה רשם טיוטות של חשבונות במקום הפנוי שנותר בצדו האחורי של המכתב. המידע מבוסס על גיל, וקיימות הערות נוספות של גויטיין בנושא.

חשבון לחודשים מרחשוון וכסלו של שנת 1495 למניין השטרות, כלומר בערך שנת 1183. מדובר בעלה כפול מתוך פנקסו של שמואל בן סעדיה. החלק הראשון הוא רשימת ההכנסות מ-25 דירות ומתחמים במשך חודשיים, המסתכמת ב-346.5 דרהם. לאחר מכן באה רשימת הוצאות, שרובן, ככל הנראה, יועדו למטרות צדקה. המידע מבוסס על גיל, מסמכים, עמ' 357, מס' 90.

מכתב מעיאש בן צדקה, מפוסטאט, אל נהראי בן נסים בבוציר. סביב שנת 1054. נהראי שוהה בבוציר ורוכש שם פשתן בסיועו של קאסם. עיאש שולח אליו הוראות ועצות בנוגע לעסקיהם. המכתב מזכיר גם פרטים על תנועת ספינות, ובכלל זה ספינות שהגיעו ממהדיה ומסיציליה. כמו כן נזכרים גזירות חדשות של השלטון ומקרה שבו החרימה המדינה ספינות וסחורות.

מכתב ערעור על צדקה, כתוב בתערובת של עברית, ערבית וערבית יהודית. הנמען הוא אבו עמראן משה בן שלה. השולח מסביר שהוא חדש ב'ארץ זו' (מצרים?). הוא אומר שהוא ואבי הנמען המנוח ברחו תחילה מאל-ראמלה ואחר כך מעכו, ככל הנראה מפני הגוּזים הטורקים שבזזו את רכושם (שורות 20-21). רוב שאר המכתב מורכב מציטוטים מקראיים וברכות נלהבות.