זעפרן במסמכי הגניזה

מכתב בלאדינו מהסוחר אברהם מאיו אל אביו, ככל הנראה מאלכסנדריה לפוסטאט/קהיר, העוסק בעסקאות מסחריות רבות ובהגעתה של ספינה ונציאנית. אברהם מדווח שקיבל את מכתב אביו ובו נמסר כי בחר את הזעפרן ומכר שניים משלושה פֿרדוס (שקים) של גֿידארי (אולי אריג הודי המכונה "gudari"; ייתכן שמדובר בכיסוי הראש הטורקי "çidari"; הסימן הדיאקריטי מעל הג' מורה כי אין מדובר ב-g קשה). אברהם ושותפו סלימאן יקנו וישלחו כמה שיותר גֿידארי שיוכלו למצוא. "כאן, הוא ואני כאחים. כך גם אתה וח'דיר צריכים להיות כאחים. עזור לו תמיד." בהמשך מזכיר אברהם חמישה שקי צימוקים, ומפרט את הסחורות ששלח לאביו: (1) חמש-עשרה לוחות עופרת המסומנים "Mayo Kavakado"; (2) חמש אספוארטס (סלים) של תחמוצת עופרת (מרדסינך, ככל הנראה מהפרסית "murda-sang"; הזיהוי הוצע על ידי פרופ' דניאל שפילד), הנושאות את חותמו של סלימאן; (3) ו-107 "קדיוֵס" (?) של ברזל איסטנבולי משובח, ששלח בלוויית ח'דיר. העופרת עלתה 3 דוקטים, ובסך הכול 32 דוקטים ונציאניים ו-33 מועיידי. תחמוצת העופרת עלתה 100 דוקטים, בסך הכול 845 [...], והברזל עלה 182 דוקטים, בסך הכול [...]. אברהם שילם 37 מועיידי עבור הגֿירמה (מההקשר: המחסן? ראו בצד האחורי, שורה 21). לאחר מכן הוא מדווח כמה עלה לו להעביר כל סחורה לרשיד, משם הועברו ככל הנראה לפוסטאט/קהיר. אברהם שילם 29.5 דוקטים ונציאניים עבור חמשת שקי הצימוקים — נראה שהדבר שווה ערך ל-60 מועיידי לקנטר — והוא שמח שהשיג את הצימוקים הטובים ביותר מהספינה במחיר נוח. הוא שילם 100 דוקטים ונציאניים ו-100 קורונות עבור ה"מירסה" (? מירסה) ומבקש מאביו לכתוב במהירות [אם הוא חפץ בה], משום שיש ביקוש רב למירסה. כן רכש עוד צימוקים, וחמישה קנטרים של גבינה (? קיסה) במחיר קורונה אחת לקנטר. אברהם מבקש מאביו לשלוח לו חלק מההון, משום שהוא זקוק להפעילו "מעתה ועד סוכות" בעונת המסחר, שאם לא כן "קבוצות גדולות כאלה הבאות מוונציה" [יקדימו אותנו? המשפט נראה חסר], ועדיף שאביו יחיה מרווחיו ולא מההון העסקי ("el cavdal"). עוד מדווח אברהם כי [...] של העיר נפטר אתמול לאחר יומיים של ייסורים מהמגפה. "בנו הצעיר של המורה (אלמועלם) פצוע. המוסלמים ("moros") נלחמים שוב ("de nuevo se hieren")." אברהם נותן הוראות מה על בוניאל לקנות עבורו ("לא עדשים, אלא חתיכה של רוודי מתלוק"). אברהם מבקש מאביו להודיע ליעקב בן חביב שמשה בן היני הגיע וסיפר לו שהוא נטש את הגומי (la goma) ברשיד, משום שלא הצליח למצוא נהגי גמלים ומשום שהיה כבד מדי להעבירו בכל דרך אחרת. הוא הותיר את הגומי שם בנאמנות ("encomendado"), עם די כסף עבור נהגי גמלים והוצאות נוספות כדי שיועבר הלאה. "כשיגיע, נשתדל למוכרו, אל תדאג כלל." נראה שאברהם הפסיק לרגע, משום שהדבר הבא שהוא כותב הוא: "הגומי הגיע." הוא מסיים את המכתב בנשיקות לאמו וליצחק ולנסים. בנספח הראשון הוא מבקש מאביו לבדוק את שקי הצימוקים של ח'דיר ולראות אם נושאים סימן של עוגן ו[...], ולכתוב לאברהם ולעדכנו. בנספח השני הוא מבקש מאביו לשלוח [מטבעות] טובים, גדולים, מסוג "קאיתביי" (מטבעות שהוטבעו תחת קאיתביי? שלט בשנים 1468–1496 לסה"נ) באמצעות אבן חביב או בוניאל, מי שיגיע, ושהם יושארו עבור אברהם בגֿירמאס. אך אם אף אחד מהם אינו מתכוון לבוא, אזי יש לשלוח את הסחורה עם שמואל כהן, "וכתוב לו שהם שייכים לרחמים." השורה האחרונה במכתב מזכירה סחורה סתומה (פשתן? עצי הסקה? לינו די סאפאר) ואומרת "אל תכתוב את תשובתו" (?), אולי משום שמדובר בעניין רגיש. כפי הנראה נכתב בשנת 1513/14 לסה"נ, על סמך (1) האזכור של יעקב בן חביב, שאולי זהה למחבר המפורסם של "עין יעקב" שנפטר ב-1516 לסה"נ, (2) האזכור של חולה מגפה, ו-(3) התפרצות ידועה של הדֶבֶר במצרים בשנים 1513/14. מנגד, מוכר לפחות עוד יעקב בן חביב אחד במסמכי הגניזה מראשית המאה ה-18. כמו כן, קיים קטע של מסמך עברי משנת 1544/5 לסה"נ שבמרכזו עומדים אברהם, רחמים, וסחר בצימוקים.

מכתב עסקי בערבית-יהודית. הצד הראשון נפתח באמצע סיפור מעניין: "שש ספינות מוונציה הגיעו, נושאות שפע גדול (נִעַם עַצ'ימה), וכל ה'חברים' שלנו (אצחאבּנא) [ש]הגיעו בהן כיבדו אותך. הם הרוויחו באספקה (תרבחו פי אלזיאדה) לביזנטים (אלרום) והביאו לתוצאות נוראיות... ה'מומניה' נמכרו ב-52 2/3 ל-100, וה-tutty(?) נמכר ב-4 1/6 ודאניק לאוקייה. (השווי) שאותו סיפקו (זיידו) לביזנטים בעסקה זו ולשלטון היה למעלה מ-2,000 דינרים, והכול היה להם. הם השביתו לחלוטין את הכלכלה (? אכּסרו אלחאל ג'מיעה), מבחוץ ומבפנים, והכול לפי רצונו של 'ידידנו' (צאחבּנא), וכיצד הוא אינו מעלים עין אלא דורש שהכול יהיה כשורה. ולא כל אדם יכול לסבול את ההשפלה (ד'ילה) והבגידה (ג'בּינה). זה מה שאירע. הזעפרן נמכר ב-50 ו-51...". בהמשך מוזכרים בית המטבעה (דאר אלצ'רב) והזהב. הצד השני מזכיר אישה צעירה (אלצביה). אחר כך: "כאשר קיבלתי את מכתבו היקר של מעלתך, השהיתי הכול עד לקבלת אישור ממך בעניין זה, והלכתי אליו ונזפתי בו רבות על כך. תירוצו היה עניינו של אבן ישוע, עד שיסיים את העבודה...". בהמשך מובאת התרחבות נוספת על העבודה שטרם בוצעה ועל האומנים היושבים בטלים. גויטיין מסכם את הצד הראשון כך: "קבוצת סוחרים קשרה קשר עם 'הרום' (היהודים), כך שרק האחרונים והשלטון הפיקו רווחים גדולים". ישנם גם תעתיק חלקי בכתב ידו של גויטיין והערות במסמכים המצורפים. המילה מומניה קשה לפענוח; גויטיין מציע באופן מסויג מַאמוּניה (=דייסת אורז או חלווה משקדים), ולאחר מכן תוהה אם ייתכן שמדובר בגרסה של מומיאא (זפת-מומיה, "מומיה"), אך גם דרך כתיבה זו תהיה משונה. אפשרות שלישית שגויטיין אינו מזכיר — ייתכן שמדובר בדינרי 'מומני' שטבע עבד אלמומן, מייסד שושלת המֻוַחִדוּן, ושער חליפין זה של 52.67:100 יהיה סביר בהתבסס על מידע מאבן ג'ובּיר. אם זוהי הקריאה הנכונה, סביר שהמכתב מתוארך לסביבות המחצית השנייה של המאה ה-12.

דין וחשבון מדויק של ההוצאות שהוצאו על אורח זר, נכבד וחולה, ובמקביל פירוט הדרכים שבהן כוסו ההוצאות הללו. הרשימה נכתבה בידי הדיין נתן בן שלמה הכהן, שפעל בבירת מצרים בשנים 1125–1150 לספירה, אך כבר בשנת 1102 חתם (כחותם ראשון) על מסמך בצור שבלבנון. (צור נכבשה בידי הצלבנים בשנת 1124.) בעת כתיבת חשבון זה הוא נראה כבר זקן וכנראה פרש מתפקידו. ידוע שמרשמים רפואיים שונים מסתיימים בהערה: "ארוחה — תרנגולות מבושלות". כיצד הדבר התממש בפועל ניתן לראות בחשבונות היומיים המפרטים את הסכומים שהוצאו עבור אורח חולה ואת הסכומים שמהם נגבו, כפי שמתומצת כאן. הרשימה מתייחסת לשנים-עשר הימים הראשונים של חודש שבט (ינואר–פברואר). הסכומים נקובים במטבע הכסף — דרהם. ההוצאות: מדי יום: לחם — 3/4; בשבת בכמות גדולה יותר: 7/8 או 1. תרנגולת — 2 1/8, או (לרוב) 2 1/2. שיקוי (רפואי) — 1. מדי שבוע: שמן חם — 1. פריטים שנרשמו פעם אחת בלבד: מי ורדים — 3/4. משחה — 1/2. דבש — 1/2. עדשים — 1/4. זעפרן — 1/4. מי נילוס — 1/4. סכומים גדולים יותר הוצאו על תחבושות, כותנה, כביסה, וגלימה חדשה. החולה כנראה טופל בחינם על ידי רופא מטעם הקהילה. ההוצאות כוסו מן המקורות הבאים: (א) הכנסות מבית שייך לקהילה; (ב) שש תרומות, ובאחת מהן בעל ואשתו — המכונה "ביתו" — תרמו בנפרד; (ג) מגבית שנערכה בשני בתי הכנסת הרבניים בפוסטאט (שהכניסה רק 7 דרהם); (ד) דינר אחד פחות 1/24 (קיראט), ששווה היה אז ל-35 1/2 דרהם, שנתרם על ידי "אדוננו" — היינו ראש קהילת היהודים, ככל הנראה הרופא של החצר שמואל בן חנניה (1140–1159).

מכתב מנסים בן חלפון, ככל הנראה מתינّיס, אל נהראי בן נסים בפוסטאט. תיארוך משוער: 17 בנובמבר 1046. המכתב כולל מידע אישי: הריסת ביתו של הכותב ומחלתו. נזכר בו סהלאן בן אברהם. כמו כן נזכרים בו משלוחים של כסף וסחורות: דבש, כרכום (זעפרן), פשתן, אריגי פשתן ומשי "לאסין". קטע המחלה (שורות v12–16) קורא כך: "אדוני, יש לי כאב עצום (وَجَع) בירכי (بِفَخْذِي), ואני חלוש (عَيِيتُ)... תרופה שאשתה (دَوَاء نَشْرَبُهُ). פניתי (وَجَّهْتُ) {אל} הרופא, אך לא הועיל. כשאני הולך לשוק, אני נאלץ להתיישב על הדרך חמש פעמים ויותר. הפסקתי את כל עבודתי. ירחם עליי האל". תרגומיהם של גויטיין וגיל נחלקים באופן משמעותי. גויטיין קורא "بِكَبِدِي" (בכבדי) וגיל קורא "بِفِكْرِي" (לפי דעתי) במקום "بِفَخْذِي". שניהם קוראים "مَيِّت" (חשוך מרפא, קטלני) במקום "عَيِيتُ", אך מאחר שהמילה הבאה כמעט בלתי קריאה, הדרך היחידה להכריע בין הקריאות היא באמצעות השוואה לאותיות מ' וע' אחרות אצל נסים. גויטיין קורא "وَجْبَة" במקום "وَجَّهْتُ" ומבין זאת כ"מרשם הרופא". גויטיין מציע שהוא "יושב על עקביו" חמש פעמים או יותר כדי להשתין, ואילו גיל אינו מכריע מדוע עליו להתיישב. ייתכן שזה פשוט כדי לנוח.

מצד הפנים: החלק הראשון הוא תיאור של צמח (חַשִישַׁה) המועיל כנגד כאבי שיניים. ענפיו ועליו דומים לאלה של צמח החציל; על ענפיו ישנו דבר־מה הדומה לתות לבן, אך למעשה מדובר בתרמיל קוצני דקיק הנאחז בכל דבר הנוגע בו; ואכן לא ניתן לגעת בו בשל חספוסו; אין לו פרי מלבד הקוץ הזה הדומה לתות לבן. החלק השני הוא מתכון ליין, שתורגם בידי גויטיין: "קח משקל של שניים וחצי דירהם מכל אחד מן הבאים: חזזית (שַׁיְבַּה), זנגביל, פלפל וקמח שעורה, וחצי דירהם של זעפרן. ערבב את כולם יחד, כתוש אותם וקשור את התערובת בכמות זהה במשקל של דבש דבורים מצרי, והנח בצד. שים שניים וחצי דירהם במשקל מן התערובת הזאת, יחד עם דירהם אחד של קולופוניום (קֻלְפוּנִיָּה או קַלַפוּנִיָּה, שרף המופק מעץ אורן או מעץ אלה), בתוך כל כד וטוח אותו במלט (וַתֻלַיֵּס). הנח אותו בשמש למשך שבעה ימים, ולאחר מכן ניתן להשתמש בו. אם ברצונך להכין חומץ, הכנס רק דירהם ורבע מן החומר הזה לכל כד והנח בשמש למשך אחד עשר יום". (חלק מן המידע מבוסס על עקטרינה פוחוביה.)

שני לחשים מעניינים לכבילת שדים ולהכפפתם לרצונו של המשביע. כתב היד דומה לזה של החזן אבו סהל (לוי), אביהם של ידותון ומשה בן לוי הלוי (ניתן ללחוץ על התגית "Abu Sahl Levi" לצורך השוואה עם מסמכים נוספים). **רקטו:** לחש לכבילת שדים בכוחה של חותמת שלמה. בין אלה הנקראים בשמם: מימון המעונן (אלמימון אלע'יומי), מימון הפרסי השחור, שמהורש, ועבד אלרחמן. הלחש ממשיך: "הוי שבט הג'ין... יושבי הרוח והגאיות והמדבריות והקברים...". **ורסו:** לחש ל"תהייג'" (עוררות/הסתה). יש לכותבו ביום חמישי בבוקר בכרכום על קלף של עופר צבי ולתלותו ברוח. "אני כובל אתכם, הוי שבט הג'ין, השייטאן, האבליס, הפקטאש, הזובעה... ממזרח ומ[מ]ערב ומדרום (קבלייאן) ומצפון (בחרייאן)... או מן הארץ...". המסמך טעון בחינה נוספת יחד עם החיבור. בין שני הקטעים חסרה לפחות שורה אחת, אך נושאי הרקטו והוורסו תואמים לחלוטין זה לזה. החיבור בין הקטעים נעשה בידי אלן אלבאום. השוו עם מסמך דומה.

מסמך משפטי. פסק דין מבית הדין. מתוארך ליולי 1084. נכתב בידי הלל בן עלי. מקום: פוסטאט. יחיא בן שמואל תובע את עמרם בן אברהם בגין סחורות שונות (צמר, פשתן וקינמון בתמורה לגלימות משי, סקמוניאה (שרף צמח רפואי) וכרכום), המייצגות את השקעתו של הראשון אצל השני. עם זאת, נראה כי עמרם הפקיד את הסחורות בידי אבו אלחֻסיין אלתִּנִּיסי, אשר נטל על עצמו אחריות עליהן באמצעות ייפוי כוח. ככל הנראה, אהרן מכר את הסחורות והכין דף חשבון, והעביר את היתרה לעמרם, אשר אז הסדיר את חשבונותיו עם יחיא. בעת שהעניין הובא לדיון, עמרם כבר עזב את פוסטאט, ויחיא מבקש דחיית הדיון. יפת בן אברהם, הצד הנגדי בעסקת מכירת כמות של כסף לאבו אלחֻסיין, מופיע גם הוא במספר מסמכים מן הגניזה. (המידע על פי ליברמן, "תרבות של שותפות", עמ' 110). בצדו השני של המסמך (verso) נראה שמופיע דיון משפטי נוסף בין אותם שותפים בעניינים דומים.

מכתב עסקי. נשלח ככל הנראה על ידי אחמד בן עבד אלכרים אלמע'רבי אלתונסי (שמו מופיע בפינה הימנית העליונה של הצד הקדמי). כתוב בכתב ערבי, ביד מנוסה. התיארוך אפשרי לתקופה הממלוכית. בצד הקדמי מתאר השולח מגוון עסקאות מסחריות (שורה 15 בצד הקדמי). לקראת תחתית הצד הקדמי הוא מזכיר את הסחורות הבאות: 3 אקפאץ' (סלים) של כוחל (אנטימון); עופרת; 7 ארגזים של כספית ושל זנגאר (ירוקת נחושת); 6 ארגזים של סבון; 7 ארגזים של לאדאנום (לוט); ובהמשך — זרניך (ארסן); ופריט כלשהו המיועד "להודו". בצד האחורי הוא מזכיר פעמיים את [...] בן מחמד אלשאטר (שורה 1 ושורה 17 בצד האחורי); מוסר מחירים של פלפל וזנגביל; מזכיר את החזרה מן החג' (אלנזול בעד אלחג'); ומזכיר זעפרן. הוא מספר שהוא ואבו נצר ביקרו אצל הנאא'ב (סגן השליט) של ג'דה, שקיבל אותם בסבר פנים יפות (שורה 8 בצד האחורי).

מכתב מיצחק בן שמחה הלוי אלנישאבורי אל אבו אלעלאא צאעד, המכונה גם עֻלּא בן יוסף הלוי אלדמשקי. כתוב בערבית-יהודית. תיארוך: בערך שנת 1100 לסה"נ. השולח מביע דאגה מהיעדר מכתבים מהנמען. הוא שלח סחורות באמצעות אבו זכרי יחיא אלפאסי. הוא שמע שהנמען הגיע בשלום (לפוסטאט?) יחד עם קבוצה של סוחרים נוספים, במכתב שקיבל מאבו אלפרג' הבה אלחמוי (מכתבו נמסר על ידי והב, קרובו של נחריר). החלק התחתון של המכתב חסר. בצד האחורי (verso) ישנם רישומי חשבונות בכתב ערבי ובספרות יווניות/קופטיות, ובהם מוזכרים בין השאר פירות המילה הסורית (לסאן עצפור), ציפורן, זעפרן וסוכר. בגניזה נשתמרו כמה מכתבים נוספים מיצחק אל עֻלּא, למשל מכתב שבו יצחק מבקש מעֻלּא לדאוג לפרנסת משפחתו של אלחמוי בעת היעדרו לצורכי מסחר.

קטע ממכתב עסקי בערבית-יהודית, הממוען "לבני". תיארוך: ראשית המאה ה-13 לערך (לפי הערכת גויטיין, ככל הנראה על בסיס זיהוי הביטוי "מג'לס סיידנא ומג'לס אלשיח' אבו אסחאק" כהתייחסות לרבי אברהם בן הרמב"ם ולאברהם החסיד בהתאמה). השולח מתעניין בדאגה רבה במצב הוכלאא' (נציגי הסוחרים) ובהשפעה של אירוע כלשהו שאינו ידוע עליהם ועל הציבור. הוא מורה לנמען להוציא שקיק (ח'ריטה) מן המחסן (ח'זאנה) ולמשוך ממנו 100 + 200 דרהמים מדי יום(!) לצורך תשלומי שכר דירה. בהמשך מוזכרים זעפרן; גביית חובות; הקפדה שלא "לקטוע" את מושבי סיידנא והשיח' אבו אסחאק; משלוח של 12 דרהמים ביד הילאל; 8 ליטראות הדס; וכמות אתרוגים יפים וכשרים (לסוכות) — המילה נכתבת כאן כנראה בצורה "תורנג" (tūrunj).

מכתב עסקי העוסק בסחר בתבלינים, בערבית-יהודית. כתב היד הוא ככל הנראה של ידותון הלוי. (גם גויטיין ציין שכתב היד נראה לו מוכר.) המכתב ממוען ל"אח" (האם משה הלוי?); מוזכרים בו אבו סעד ו"דודך מצד אביך ביאן". המכתב פגום, אך הוא מקור בעל ערך רב למידע על עסקיו של רוקח (עטאר). בין הסחורות הנזכרות במכתב: שרף לבנה (מיעה) וזעפרן. הכותב אינו יודע במדויק את משקל הזעפרן, ולכן על הנמען לשקול את הברנייה (הצנצנת) יחד עם הזעפרן שבתוכה ולחסר ממנה את משקל הברנייה עצמה. הכותב סובל מהתקף של דלקת עיניים (וכך גם איסחאק), אך הוא ינסה "לצאת" (מפוסטאט) אם יוכל. בצד ורסו מופיעים פיוטים (לאו דווקא באותו כתב יד שבצד הרקטו; הדבר טעון בדיקה).

מתכון מורכב (נֻסח'ה מרכּב) בערבית-יהודית. מתוארך אולי למאה ה-12. ככל הנראה מדובר במתכון להכנת דיו, וזאת על פי רכיביו והוראותיו וכן על סמך הביטוי "אִלא אן יציר פי קואם אל-[חִ]בּר" (השורה השלישית מהסוף). בין הרכיבים: עפצי אלון (עפץ), שרף ערבי (צמג ערבי), ויטריול קפריסאי (זאג' קֻבּרֻסי, משובש בכתב היד כ"קרבסי"), רכיב לא-ידוע בלאקונה, מעט זעפרן, מעט מלח גבישי (מלח דַראני, הידוע גם בשם אנדראני), ולַזוּרד (לאפיס לזולי). הרכיבים מושרים במים; כמו כן מעורב במתכון הדס ירוק (או מור, אם הדס אינו זמין); ויש גם שלב שבו מניחים את התערובת בשמש. בסופו של התהליך מפזרים מעט סוכר קנדי (סֻכּר נבּאת) או סירופ סוכר (ג'ֻלאבּ).

מכתב בערבית-יהודית, כתוב בכתב יד יוצא דופן. גויטיין מכנה אותו "כתב פפירוסים", ככל הנראה בהתייחס למסמכים הקדומים שערכו בלאו והופקינס בספרם "Judaeo-Arabic Papyri" (1987). מופיעים בו גם איותים מעניינים, למשל ואמגיר במקום ואמא גיר. הנמען מתבקש לשלוח את המשי שאבו אל-פרג' רוצה. לאחר מכן השולח מזמין עבור עצמו כמה מצרכים, ובהם קומקום (qumqum) של מי ורדים. מרבית צד ה-verso מורכב מרשימת מחירים, ובה נזכרים מצרכים שונים כגון סבון, שקדים, מסטיק, זעפרן, כְּתִ'ירָאא' (tragacanth), חינה, סומק, פיסטוק, שומשום, אזוב/חזזית (שַׁיְבָּה), לוֹטם (לבדנום), וכוחל. (חלק מהמידע מתוך כרטיסייתו של גויטיין.)

חשבון מסיבי הכולל מלאי של חנות (של בעל מכולת, ככל הנראה), שכותרתו 'מחאסבת אל-דוכאן'. בכתב ערבי. מבין הסחורות והפריטים הרבים המוזכרים: אגס (אג'אץ'); תמרינד (תמר הינדי); אגוז לוז (בונדוק); בורג'ו (לסאןת'ור); משחת דקל (מרהם נח'לי, השווה T-S Ar.39.9, T-S 8J20.26, ו-Yevr.-Arab. I 1700.22); סיגלון (זהר בנפסג'); סוכר (סוכר); טוטיה צינורית (מראזיבי); ורד (ורד); הרירה צהובה (הליל'ג' אצ'פר); ברבריס (ברבאריס); אבר אדום (סילקון); שיזף (עונאב); אשנן (אשנאן); קלס (עפץ'); זעפרן (זע'פראן); הרירה קאבולי (כאבולי); היירא (איארג'); חלמית (ח'טמיה); גרעיני אבטיח (בזר בטיח'). נדרש בדיקה מעמיקה יותר.

דף כפול מתוך פנקס בית דין בכתב ידו של מבורך בן נתן (יש להשוות לכתב יד נוסף). מתוארך לחודשי תשרי-חשון של שנת 1472 למניין שטרות, היא שנת 1160 לספירה. בעמוד 1v נמצאים שני רישומים: (I) מסמך משפטי העוסק בעסקאות שבין [...] בן ח'לף סוחר המשי לבין אבו אלפצ'ל בן נתן, בנוגע לחלקים בבית המכונה "דווירת זעפראן" (כלומר "בית הזעפרן הקטן"). מדובר במכירה של חלק אחד מתוך שנים-עשר בבית, הכולל שתי דירות מחוברות זו לזו וארבע חנויות של פועלי משי. (II) פסקה נוספת המופיעה מתחת לראשונה עוסקת בתביעות הדדיות על פריטי נדוניה (שוורים) בין טאהר בן אבו סעד לבין אשתו פח'ר בת אבו אסחאק.

חשבונות בערבית-יהודית. הכתב נראה כשל אבו סַהְל לֵוִי (נ' 1211). החלק העליון מוכתר בשמות מַכָּארִם ואַבְרָהָם. פריטים כוללים הדס (מַרְסִין), פָּלְיָה(?), זַעְתַר, אניס, שום, 'רוק' (רֻצָ'אב), קנקנתום (קַלְקַנְד), תמרהינדי, סוכר, לבונה (לֻבָּאן), 'חצץ' לבונה (חַצָּא לֻבָּאן), אִשְׁתִּיוָאן, זעפרן ובְּטָאנָה. החלק התחתון קובע שיש לו 4 מחברות (דַּפָּאתִר) אצל מַחְפוּז ואחת אצל יוּסֻף אַלְ-קָאעָה(?). קיבל שני 'ספרי כוכבים' (כִּתָּאבַיְן נֻגּוּם) מִבַּיָּאן אַלְ-מֻרְגָּ'אנִי. בצד הראשון גם כתוב 'אִבְן נַחְרִיר: מחברת 1.' יש גם שיר שבח בעברית.

מכתב מח'יר בן יוסף אבן ס[...] אל אבו אלחסן מבורך בפסטאט. המכתב נועד להימסר בפסטאט, באלמרבעה, בחנותו של אבו עלי בן אבו אלחסן. המכתב כתוב בעברית ובערבית-יהודית, והכתובת על הצד החיצוני בכתב ערבי. הוא נפתח בברכות לבניו של הנמען, אבו עלי יפת ואבו אלמכארם נדיב, וכולל איחולים לרגל החג. השולח מספר כי נתקל בבן דודו (אבן עם) יוסף — נושא המכתב הנוכחי — ביום שבת, והיה מודאג מאוד בעניינו. בעבר השני של המסמך נוספה הערה בכתב יד שונה: "נושא מכתב זה, אבו שהואן, הוא שכננו, ואנו מודאגים בעניינו". הנמען מתבקש לתת לו זעפרן בשווי דינר ו"קראטיס" בשווי דינר.

רשימת 31 תורמים בספרות ערביות וקופטיות (1, 1½, 2, 2½, 3, 4, 4½, 5, 8, 9), אך ללא ציון סוגי המטבעות. רופא בית החולים המוזכר כאן הוא אלסדיד הידוע ממסמך אחר. השימוש בערבית נעשה מן הסתם משום שיוזם המגבית היה סוחר שהורגל להתכתב בכתב ערבי ולא בכתב עברי. הוא אף אירגן מגביות בשתי בורסות ידועות בפוסטאט (שתי מגביות בכל בורסה): האחת היא דאר אלפאצ'ל, שנוסדה על ידי אלפאצ'ל אלביסאני — תחילה פקיד פאטמי ולאחר מכן הקנצלר ואיש סודו של צלאח א-דין; והשנייה היא דאר אלזעפראן (בית הזעפרן), שעמדה סמוך לבית האבנים היקרות, המוזכר פעמים רבות במחקר.

קטע של מכתב (החצי הימני של הצד הקדמי והחצי השמאלי של הצד האחורי) ממשה בן לוי הלוי בקליוב אל בן משפחה בפוסטאט. עיקר המכתב עוסק בסחורות של זעפרן (סאפרון) וחריע (ספלאואר), ובפרט בכך שהטוחן לא ירמה אותם בכמות הזעפרן או ידלל אותו בחריע, יחד עם דיווח על מוצרים שטחן הטוחן לפי הזמנה. (המידע מבוסס על Mediterranean Society של גויטיין, כרך ב', עמ' 270–272, 585.) בשוליים מופיעים שרבוטים באותיות עבריות ובערבית. משה מזכיר אדם בשם אלצקלי (הסיציליאני); עיר (חמור צעיר, ג'חש); שלושה ילדים שחלו; ו"דם האחים" (דם אח'וין, חומר רפואי).

רקטו: חלקה התחתון של איגרת לא שלמה בערבית-יהודית. מוזכר בה אבו אסחאק, ולאחר מכן מתואר דיור שקט שהושג עבור הנמען: "המקום שלקחתי נמצא בסמטה הסמוכה לביתו של אבן רג'אא, פנימה, לפני שמגיעים למעבר המקורה של אבן רג'אא, מצד ימין. זוהי דירה הבנויה מעל דירה אחרת. אין איש נוסף עמך בדירה, והאנשים השוכנים בבית שמתחת זרים השומרים על עצמם ואינם תוחבים את אפם בענייני אחרים, ואין צורך לחשוש מהם, כך שאף מילה שתאמר לא תישמע — אלא שהם נשים(?)". ורסו: רשימת סחורות כגון זעפרן ושעווה, בליווי מספרים בעברית.

חשבונות או רשימת קניות (אולי תכנון תפריט?). אין זה מתכון רפואי. בערבית-יהודית. הרשימה מחולקת לשלושה חלקים נפרדים, שכותרות שניים הראשונים הן "ליל ראשון" ו"ליל שני". בחלק הראשון מנויים: "תרנגולת אחת אצלי"; שום; לימון; זעפרן; פלפל; מסטיק. בחלק השני מנויים: "תרנגולת אחת אצלי, צלויה בלימון"; שלושים קַדַח של אורז; זִרבאג' (תבשיל זהוב חמצמץ ועדין; פריט זה מחוק בקו); במיה (?באמה); שום; כוסברה; עצי הסקה. בחלק השלישי מנויים: תפוח ושני סוגי מלפפונים (ח'יאר ופַקּוּס). (חלק מן המידע על פי CUDL.)

חשבונו של ברהון בן צאלח אלתאהרתי משנת 1055. שלושה ביפוליו (שישה עמודים) ובהם שני חורי כריכה משני צדי קו האמצע של כל גיליון. המסמך כולל פירוט של סחורות שונות, ובהן פנינים, משי, טקסטילים, שמן, כספית, בשמים, מתכות, עורות, שקדים, דבק, שרף וזעפרן, כשרוב העסקאות נעשות עם הערים ספאקס ופלרמו. מרבית הסכומים נקובים בדרהמים. כמו כן מוזכר אבן אלבעבאע, המפליג בקֻנבר (ספינתו) של האמיר ונושא עמו ארנק המכיל 4,000 דרהם השייכים לברהון בן מוסא אלתאהרתי. (המידע מבוסס על גיל ועל קטלוג CUDL.)

מכתב מהארון בן בניאם אל אבו זכרי יהודה בן יוסף הכהן. השולח והנמען זהים לאלה שבמכתב אחר (PGPID 17823). הכותב מציין כי התייעץ באלוהים ושלח באמצעות אלראיס פארס 7 מאנים של זעפרן בכלי קיבול (ט'רף); מוזכרת גם אמתחת (מזוד); כמו כן שלח [...] במשקל 109; ובנוסף חבילה של אש.... כמעט שום דבר נוסף לא שרד מן המכתב. על פיסת נייר שנייה שאינה קשורה, המונחת מתחת ומתוארכת לשנת 1942, רשם מישהו (אלכסנדר מרקס?) 20 שורות מתוך מילון סנסקריט-אנגלית (לדוגמה, sattva = טבע, קיום).

רקטו: סופה של איגרת בערבית-יהודית. מוזכר בה כינוס שהתקיים בביתו של "סיידנא" בשבת, ושמו של הנמען עלה במהלכו. נזכרים אבו אלסרור ואבו יעקוב, ולאחר מכן ברכות אדיקות. כתב היד זהה לזה של שני קטעים נוספים. בוורסו מופיעה רשימה של סממנים רפואיים פשוטים, ובהם זעפרן, סוכר, אהלים (אלוה), קמפור, דבש וצריף (אלום). ייתכן שתיאור זה של הוורסו שייך לקטע אחר, שכן הוא אינו תואם את המילים הסתומות הספורות בכתב עברי המופיעות בפועל בוורסו. (המידע מבוסס על CUDL)

מסמך משפטי. מתוארך ליום שלישי, ה' באדר ד'תתכ"ח לבריאת העולם = 12 בפברואר 1068. לפי גיל, הכתב הוא של "הרב" יהודה בן יוסף הכהן. במסמך מוסא בן אבי אלחיי מוסר לשלה בן יפת המכונה אבן אלסכרי 37 דינרים מתוך עסקת מכר של זעפרן, ומתחייב להדוף כל מי שיבוא בתביעה נוספת בנוגע למכירה זו. חתומים: שלמה בן ססון; פרח בן יוסף קאבסי. (המידע נשען בעיקר על גיל ועל כרטיסיית גויטיין.) שלה בן יפת אבן אלסכרי מופיע גם בשני מסמכים נוספים מן הגניזה.

מכתב משפחתי בערבית-יהודית. ארוך, שמור היטב ולא נחקר. תיארוך: אולי המאה ה-14 או ה-15, אך זוהי השערה בלבד. ייתכן ששם הנמען הוא בו סעד. הכותב או הכותבת מתלוננים על מחלתם. נזכרים בו משלוחים של עורות בעלי חיים (ג'לוּד ופַרַואת) וכן ספינה או סירה מספר פעמים. מוזכרת קניית זעפרן. כמו כן מוזכרים תמרים וזיתים (או שמן?) המתוארים כ"מַטרוּח". ייתכן שבני המשפחה כבר שילמו את המסים שלהם (ובלשון המקור: "וניחנא כאמלין מן אלמקץ").

מכתב מיוסף בן מוסא אלתאהרתי, ככל הנראה ממהדיה, אל נהראי בן נסים בפוסטאט, בנוגע למשלוחי סחורות. סתיו 1063. הכותב מתאר קשיים במכירה ומזכיר סחורות מגוונות, ביניהן חריע, קמפור (כופר), סוכר, שרף, כרכום, אינדיגו (נילה), חיטה, צמר, עץ, אבני אודם, חרוזים, פנינים, שמן ועוד. יוסף דן גם בקשרי המסחר עם ספרד והמגרב, אף שהדרכים מסוכנות, ומציין את פטירת אחיו ברהון בן מוסא. (המידע על פי גיל, ממלכת ישמעאל, כרך ג', מס' 374).

מסמך משפטי שבו הארון וניסים מתחייבים לפרוע בתוך פרק זמן מסוים את החוב של 11 דינרים שהם חייבים לבניה, ואם לא יעמדו בכך — יתחייבו ב-10 דינרים לקודש. המסמך מזכיר עסקים בפוסטאט ובאלכסנדריה ומונה רשימת סחורות המעורבות בעסקה: לבונה נוזלית (מאיעה במקום מיעה), זעפרן, לאדאן (lādan), ואולי אף ספר מאת אלקאצ'י אלתנוח'י (אבו עלי אלמחסן בן עלי אלתנוח'י מבצרה, נפטר 994) — אם כי נקודה זו טעונה בדיקה נוספת.

פתק לא־רשמי הממוען לאדם בשם אבו עלי. בערבית־יהודית. הצד האחורי הוא טיוטה של הצד הקדמי. הנמען מתבקש לגשת אל אמו של השולח ולקבל ממנה 1 5/8 דרהם המצויים אצלה. עליו לרכוש 3 פרגיות שמנות במחיר של 1.5 דרהם, ליים (לימון אח'צ'ר) ב-1/8 דרהם, ולהוסיף מעט זעפרן. הטקסט פגום וקיימים פערים קלים בין הצד הקדמי לאחורי, ולכן הכמויות אינן ודאיות. ככל הנראה האם חולה וכל הרכישות הללו מיועדות לצרכים רפואיים.

מכתב מצדקה בן אהרן (?) הרוקח (אלצידלאני) אל אבו סעיד הרוקח, ובו הוא מזמין סממנים רפואיים: זעפרן עיראקי משובח; עץ אלוה (עוּד); כפור מיושן (כּאפוּר); תּוּרבּד עיראקי (טוּרבּיט, צמח משלשל); גופרית עיראקית (כּבּריט); וכותנה אדומה (קוּטנה — לא ודאי). בנספח בסוף המכתב הוא מוסיף המלצה חמה על מביא המכתב, ומציין שהאיש בא 'ממשפחה טובה', ומבקש מהנמען לסייע לו לעשות את צעדיו הראשונים בעסק.

רקטו: שבר קטן (שתי שורות) מתוך דיווח רשמי. תוכנו טעון בחינה נוספת. ורסו: הדיווח נקרע ושימש מחדש לכתיבת הזמנה של חצי אוקיה זעפרן (בשווי דינר?) מ-ערִיף אל-עטאר (או לחלופין: "הערִיף/ראש בעלי מקצוע העטארין" — סוחרי הבשמים והתבלינים). חתום: אלמלכ אלצאלח = טלאיע בן רזיכ (הוזיר הפאטמי, 1154–1161). נכתב ביום שני, 16 בג'מאדא השני. החתימה והתאריך כתובים ביד שונה מזו של הטקסט המרכזי.

רשימת כמויות של חומרי מרפא (materia medica), הכוללת סממנים פשוטים (simples) כגון סנא, זרעי רגלת הגינה, משמש, שמן שקדים, שמן זעפרן וקינמון סיני. בראש הדף מופיע סימן המשך, שעל פיו ניתן היה לכאורה להסיק כי הדף הוא חלק ממסמך אחר — אולם למעשה מדובר בגליף המסתורי שמשמעותו עדיין לא פוענחה (נכון לשנת 2022), ואין הוא מעיד בהכרח על המשכיות מטקסט קודם. (חלק מן המידע מבוסס על CUDL.)

מכתב עסקי בערבית-יהודית, הממוען לאדם בירושלים. התיעוד אינו מוקדם משנת 1425 לספירה, שכן השווי בו נקובים הסכומים הוא באשרפיים — מטבעות שהוטבעו לראשונה באותה שנה בידי הסולטאן אלאשרף ברסבאי. בין הסחורות הנזכרות במכתב: בדיל (קזדיר), שָבּ (אלום) תימני, וכן כאבלי (הלילג' הצ'בולי — Chebulic myrobalan) או כאכלי (אולי קאקולא = מין סלסולה), זעפרן, ועוד. דרוש עיון נוסף.

רשימות בערבית-יהודית המזכירות מגוון רחב של נושאי תארים רשמיים מסוג "אגה / ağa", המתוארכות ל-18 בצפר [12]43 להג'רה או [11]43, אך המאה המדויקת הושמטה. ניתן להסיק שמדובר במאות ה-11 או ה-12 להג'רה משום שהקורוש העות'מאני — מטבע כסף הנזכר ברישומים רבים — לא הוטבע לפני שנת 1690 לסה"נ. הכותרת הנמוכה ביותר בצד ה-verso מזכירה אדם בשם סלים אגה בהקשר לסחורה של זעפרן.

חשבונות בכתב ערבי ובספרות יווניות/קופטיות. תיארוך: ככל הנראה המאה ה-12 או ה-13. מזכיר מצרכים יומיומיים כגון שמן זית, שמן שומשום, שמן פשתן, סבון, בשר, ביצים, נענע, פיגם, פלפל, כרכום, חציל, דלעת, דבש, בצל, אבטיח. יש סכום בתחתית. אולי חשבון ממכולת. מסתיים בתחתית: 'חייב כרים עושה הפלאות (צאנע אל-עג'אאב)'. יש גם תרגול כתיבה של פסוק מקראי (במדבר ל:ב) בעברית.

מכתב הממוען לשלמה חלפתא ירושלמי ולמאיר אשכנזי, ועניינו עסקים הקשורים בסחר בתבלין הזעפרן (זעפראן). ר' יצחק לוריא (האר"י) היה אף הוא שותף בעסק זה. לפי דוד אברהם, יהודי מצרים מילאו תפקיד חשוב בסחר הבין-לאומי של המאה השש-עשרה עם אירופה. בצד הנגדי (verso): רישומי שמות וחשבונות, ובהם אזכור של רשיד ונסים ססון. מתוארך בקירוב למאות החמש-עשרה עד השבע-עשרה.

מכתב המלצה לצדקה הממוען אל מישאל השר. המכתב נכתב בעבור הִבּה אבן זעפראן (המילה שלפני "זעפרן" אינה ברורה לחלוטין, וייתכן שמדובר באדם שעסקו היה קשור בעבר בזעפרן), תושב פוסטאט שהתרושש לאחרונה. הִבּה זקוק לסיוע בתשלום מס הגולגולת (ג'אליה), וכבר נעצר וספג מכות בשל אי-תשלומו. במכתב מוזכרים שישה זקנים וכן החזן פצ'אאיל. (חלק מהמידע מבוסס על קטלוג CUDL.)

שבר מכתב ביהודית-ערבית. על קלף. הזמנת פריטים כגון משי, שרף אורן (עלכ צ'נוברר) ושמן זית. ורסו: רשימת סחורות ביהודית-ערבית. מזכיר גם שני שמות: אבן זבקלה ומד'מון. הסחורות כוללות: סנדרכ, כמון, לימון, קמח, גבינה, שמן שומשום, שמן זית, שמן פשתן, ח'יאר (= קסיה פיסטולה?), תאנים, שום, בצל, פלפל, זעפרן, סוכר, סירופ לימון ולוטוס מצרי כחול (נופר).

קטע ממכתב עסקי הממוען ל[...] בן אבו עלי. בערבית-יהודית. כתב יד ואיות גסים ולא מיומנים (לדוגמה, לאך במקום לך). נזכרים בו זעפרן; סחורות שונות נוספות לצד מחירים ופרטי לוגיסטיקה של משלוח; משהו שנשלח עם ח'דיר; כמויות שונות במידת "ארטאל ג'ראוויה"; שמן אפרסמון; "ספינות קטנות" (מריכבאת) מאלשאם (סוריה); ודרישות שלום לאבו אלפח'ר.

וורסו: פתק של סוחר המדווח על מכירת סחורות בעַיְדְהָאב בחודש אדר ב' 1440 לשטרות = פברואר/מרץ 1129 לספירה. הסחורות כוללות הֵל (הָאל) ושקיקים קטנים של זעפרן (זַרְנַבָּה) או זֶדוֹאָרִי (זַרוּנְבָּא), ראו India Traders, עמ' 447 הערה 55. המשקלות מבוטאים במַן, בָּהָאר ורַטְל בַּגְדָּאדִי. מחירים אף הם מצוינים. AA. ASE.

שני קטעים ממכתב מסחרי בערבית-יהודית. תיארוך: ככל הנראה המאה ה-12. המכתב מזכיר את אל-טראבלסי; משהו שאברהים שלח; פלפל; וקרוב לוודאי גם זעפרן. ביטויים קריאים: איש אלדי צפא פי מא . . . אלטראבלסי ברסמה . . . אנפדה אברהים . . . . קד חכם אללה בחכמה וצאר . . . מע מא יכתץ בחצרתה . . . אלפלפל . . . [זע]פראן ערפני . . .

מכתב מאת חיים בן עמנואל בן כיומא, ככל הנראה ממהדייה, אל נמען לא ידוע. נכתב סביב שנת 1055. ייתכן שהנמען היה אחד מבני משפחת תאהרתי. המכתב עוסק במכירת שמן, כרכום, פנינים ובדי תוסתר. הכותב מזכיר בעיה הקשורה בדינרים ובבקשה לדינרים מסוג "ניצארי". המידע מבוסס על גיל, במלכות ישמעאל, כרך ד', מסמך 686.

מכתב מאת יצחק בן שמחה אלנייסאבורי, מאלכסנדריה, אל עולא הלוי בן יוסף, בפוסטאט. התיארוך: סביב שנת 1080. עוסק בסחר בזעפרן ובתבלינים אחרים, וכן בסחר במשי, ומפרט מחירים. מוזכרים פרטים מסוימים הנוגעים לאוניות. הכותב מזכיר שותף שלישי. (המידע מבוסס על גיל, "במלכות ישמעאל", כרך 4, מס' 739)

שריד מכתב בערבית-יהודית. נראה שהשולח מתלונן על כך שהנמען לא יידע אותו על מחיר הזעפרן; הוא שמע שהוא נמכר ב"עשרה למַן". אין ממנו ב"אל-ת'גר" (כנראה אלכסנדריה). קטעי ציטוט: באן לם תערפני איש . . . אלזעפראן וסמעת אן . . . בעשרה אלמן ומא מנה פי [אל]תגר שי אצלא ווחק אללה יאהי מא . . . .

רשימת פריטים השייכים לאבו עלי. הרשימה נכתבה בכתב יד גס ובלתי מיומן על דף כפול קטן. במקום אחד במרכז הטקסט מופיע שרבוט בצורת טביעת אצבע. בין הפריטים הנזכרים: שמן פשתן (זית חאר), סוכר, שמן שומשום (סיראג'), זעפרן, שמן זית משובח (זית טייב), דבש, קטארה, טחינה וסבון (צאבון, ע'אסול).

חשבונות כתובים בצורה מסודרת בכתב ערבי ובספרות יווניות/קופטיות. בשורה הראשונה מציין אבו אל-פרג' אל-טחאן. פריטים ספציפיים כוללים לימון, פלפל, זעפרן, מסטיק, קינמון, שמן שומשום, שמן זית, כלי ברניייה, עוף, שמן פשתן, כוסות (? כיזאן), כלי חרס (פח'חאר), עיסת תמרים (עג'וה), ועוד.

מרשמים רפואיים בערבית-יהודית. על פי הפלאוגרפיה, התיעוד הוא ככל הנראה מן המאות ה-15 או ה-16. בכל אחת מהרשומות מופיעות הוראות ערבוב המזכירות מגוון רחב של רכיבים, ובהם: סקמוניה (שורש משלשל), נתרון, מלח אמוניאק (נושאדר), פלפל, זעפרן, אופיום, דבש, לענה, ועוד. דרוש עיון נוסף.

חשבונות מסחריים בכתב ערבי ועם ספרות יווניות/קופטיות, המזכירים שמות שונים, סחורות וסכומי כסף גדולים יחסית. השמות כוללים את אל-ראיס סעיד, אל-ראשיד אבו ל-[...], מובארכ אל-יהודי אל-שאמי, ומכארם אבן אל-[...]. מהסחורות המוזכרות: זעפרן.

מכתב מסלאמה בן יוסף לבנו אבו אל-מכארם בן סלאמה. בערבית יהודית. תיארוך: ככל הנראה המאה ה-12. מוזכרות סחורות כגון קוסטוס (קסט) וגומי סנגל (קאקיא), זעפרן; מתן הוראות עסקיות שונות; הזכרת סכומים קטנים של דינרים; מוזכרת אמו של הנמען.

פנים הדף ושולי הגב (שימוש משני): חשבונות ביהודית-ערבית. רשימה של חומרי מרפא בעיקרה, כולל אמוניום כלוריד, קמפור, זעפרן (מאוית סעפראן), גיר במבוק, טוטיה וסקמוניה. הקטע בגב הדף מזכיר ריבס ועץ ברזיל. (מידע בחלקו מ-CUDL)

צד חיצוני: חשבון של סוחר ביהודית-ערבית. כתב היד מזכיר את זה של אבו זכרי כהן. מזכיר סחורות כגון זעפרן (zaʿfarān), לאפיס לזולי (lāzuward), פנינה (luʾluʾ), עץ ריחני (ʿūd), עץ סנדל (ṣandal), ופטריית ג'ריקון (ghārīqūn).

צד שני: רשימות וחשבונות בכתב ערבי; עם ספרות קופטיות. אחת הרשימות היא חומרי מרפא, לדוגמה: מירובולן קָּבּוּלִי (כָּאבּוּלִי), סַרְקוֹקוֹלָּה (עַנְזַרוּת), ברברי (בַּרְבָּארִיס), זעפרן, סְקַמּוֹנִיוּם (מַחְמוּדָה).

מכתב מבנימין (רוקח ראשיד), כנראה באלכסנדריה, לאבו סעיד ב. אבו נצר (אל-עפצי), בפוסטאט. ביהודית-ערבית. שלח 20 ליטראות מסארנאן(?), עופרת לבנה (אספידאג') וכספית (זיבק), ומזמין כרכום כתוש ו-4 שקיות מחטים גדולות

רקטו: רשימת פריטים וכמויות, כגון כרכום, אטראף טיב, אשלגן (אושנאן). ורסו: צו תשלום. מחפוז מתבקש לשלם 7 ממשהו (דרהם?) לנושא. המספר חוזר בעברית בפינה עליונה ימנית. מתוארך: 2 ד'ו אל-קעדה (שנה לא מצוינת).

ביפוליו של חשבונות בערבית יהודית ובספרות יווניות/קופטיות. רשימת חומרים פשוטים (materia medica), ובהם ענבים בוסר, רימון, אבץ, פנינים, עץ סנדל, זעפרן וקמפור. (מידע בחלקו מתוך FGP.)

מכתב עסקי ביהודית-ערבית מאת אבו זכרי כהן. קטע מהשוליים הימניים. מזכיר זעפרן ומג'יד. מזכיר את המונח 'מֻטַרַּחָה' שהוא תואר לציפורן (התבלין) במכתבים דומים. מדווח ששלח משהו עם בכור.

רקטו וורסו: פתק מנתנאל בן אלעזר אל נחמיה החכם. הנמען רצה לפגוש את השולח לפני יציאתו לדרך אך לא הצליח לעשות זאת. השולח מבקש ממנו להעביר מכתב אל ישועה הדיין בעניין רכישת זעפרן.

חשבונות בערבית-יהודית. מחוקים בעיקרם. מוזכרים אנשים כגון אבי הסופר, אבן אל-וג'יה ואבו נאצר. מוזכרות סחורות כגון זעפרן ועור. הדף שימש במקורו לביאורים בערבית-יהודית על אשת חיל.

רשימת מזון מאוחרת וכמויות ביהודית-ערבית, כנראה עם קצת עברית. פריטים: שמן, דבש, טחינה (?) בכתיב תי'ו), שום, כוסברה, פלפל, זעפרן, סוגי סוכר שונים, שומשום, אניס, קינמון וציפורן.

פרמקופיאה עם מרשמים רפואיים, המזכירה הל, ציפורן, זעפרן ועץ אפרסמון, עם רשומות שוליים בערבית-יהודית ובכתב ערבי. על קלף. תאריך: נראה מוקדם, אולי המאה ה-11. (מידע בעיקר מ-CUDL.)

שימוש משני: מכתב בערבית-יהודית המורכב כולו ממתכון קריפטי או הוראות הכוללות כרכום (עֻצְפֻּר), לוח (לַוְח), מקל (מִקְרַעָה) וכותנה (קֻטְן). כמויות הרכיבים ניתנות בְּאַרְטָאל.

צד אחורי: רשימה בכתב ידו של אבו זכרי כהן. מוזכרים: זעפרן; מזאוויר; מנשפה במטפחת כחולה; ארג'יס (=נרג'יס?); 'חרבות' (סיוף); ושקדים. גויטין מציע שזהו מלאי של פריטים לחתונה.

רשימה בכתב ערבי גדול. אולי חומרי רפואה? מופיע זעפרן (זעפראן). נעשה שימוש חוזר לרישומים בערבית-יהודית של ניסוחים שגרתיים ממכתב ותחילת מתכון ל-hiera (איארג') הכולל זעפרן.

צו תשלום בכתב ערבי. מכיל סמל, כנראה עם משמעות 'עדי' כאן. שם המשלם אולי אודיד יוסף והתאריך אולי צפר 608 הג'. פנים מכיל שם אבו מנצור ומצרכים כולל זעפרן ופלפל. דרוש בדיקה.

חשבונות ביהודית-ערבית. בעיקרם מזונות וכמויות: עוגה, חומוס, צימוק, פלפל, קרטאס, זעפרן, סוכר, כיזאן. ורסו: ייתכן שסיום מכתב. חתימת אליה בן זכריה, ככל הנראה אליהו הדיין.

טבלה של חומרי מרפא או בשמים וערכם בדינרים. ביהודית-ערבית. הפריטים כוללים שלושה סוגי עוד, ענבר, בושם, שמן בן ושני סוגי זעפרן. צד אחורי: גוש טקסט בכתב ערבי. דורש בדיקה.

צד א: שאלה משפטית ביהודית-ערבית ובעברית. פינת ימין עליונה בלבד, עם ברכות. צד ב: חשבונות בכתב ערבי ובספרות יווניות/קופטיות, הכוללים זעתר (?), מי ורדים, קמפור וזעפרן.

רשימת פריטים או חשבון ביהודית-ערבית עם כמויות, בעיקר חומרי רפואה, מאכלים ותבלינים (שמן, ביצים, זעפרן, כרוויה, עולש, לאח, מנגולד, קולוקאסיה, תרד). ברקטו שיר עברי.

מכתב ממשה בן אבודרהם ברשיד לאלעזר הכתב באלכסנדריה, בעברית. תיארוך: המחצית השנייה של המאה ה-16. עוסק במסחר בשרף, זעפרן(?), סבון והדס. מוזכרים דמיאט ואלכסנדריה.

חשבונות בכתב ערבי ובספרות יווניות/קופטיות, בשני כתבי יד שונים. האחד הוא רשימת מזונות וחומרי רפואה. לדוגמה: שקד, פיסטוק, הל, חומר, לבדנום, קוסטוס, מחלב, זעפרן.

חשבון ביהודית-ערבית ובספרות קופטיות. בעיקרו רשימת מזונות וחומרי רפואה: אמלה, ברברי, לבונה, אגוז לוז, כוסברה, קטונה (קטניות?), זעפרן, סירופ נופר(?) ועלי בננה.

טקסט ספרותי ביהודית-ערבית. מתאר מתכונות אלכימיות, התאמות אסטרולוגיות בין גרמי שמים ומתכות (נקראות 'עקאקיר'), ומתכונות שימושיות להסרת כתמים כגון כתמי זעפרן.

מכתב עסקי ביהודית-ערבית. תיארוך: המאות ה-12 או ה-13. מוזכרים: השיח' אל-מכין, מחאסן ואמין אל-דולה. חוקר מחיר הזעפרן בפוסטאט; מוזכרים גלנגל וג'ינג'ר מיובש.

מרשם(ים) בערבית-יהודית. משתמש בכוסברה; כמון שחור; קינמון; שרף מסטיק; זעפרן; זעתר; כמון; אניס; שומשום; זרעי קנב/קנאביס (קנב); צימוקים; ציפורן; ואגוזים(?).

מרשם או מתכון עבור אבו ל-פַצ'ל אִבְן אַלְ-[...] או מאת. הרכיבים כוללים שומן כליית עז, מוח פרה, שומן תרנגול וזעפרן. כמויות מצוינות בספרות יווניות/קופטיות.

מכתב מנהריי בן נסים, פוסטאט, לשלאמה בן נסים אל-ברקי, בוציר, כ-1046. מבקשו לרכוש פריטים שונים ולסמן את החבילות בסמל מיוחד. מוזכר גם זעפרן עטוף בנייר.

חשבון עסקי בכתב ערבי ובספרות יווניות/קופטיות; מסודר בעמודות בשני עמודים של דו-עלה; מזכיר זעפרן, גלנגל, פלפל, מחלב ולפיס לזולי; גם שם אבו בכר אל-פאסי

מכתב עסקי מפרח ב' יוסף באלכסנדריה ליהודה ב' מנשה בפוסטאט, בדבר משלוח כסף, שמן זית, גבינה, שקדים וכרכום מאפריקיה לסיציליה. מזכיר קשיים בסיציליה.

מכתב מסחרי ביהודית-ערבית, המזכיר את קירואן ואל-מהדיה, נכתב לפני 1057 לסה'נ. מוזכרים אבו נצר [דוד?] בן נחום, זעפרן, ואנשים שהגיעו עם השיירה.

דף מקופל של חשבונות בכתב ערבי. הפריסה וכתב היד מזכירים מסמכים פיסקליים, אך הכותרות (בדיל, כמון, מסטיק, זעפרן, שמן זית, סומק) מרמזות על סחר.

רשימה בכתב ערבי ובספרות יווניות/קופטיות. פריטים: טחינה (ṭaḥīna), סומאק (summāq), סוכריות (ḥawāʾij naql), לימון (laymū), וזעפרן (zaʿfarān).

מכתב עסקי ביהודית-ערבית. תאריך: ככל הנראה המאה ה-11. חשבונאות מפורטת. מוזכרים: פונדוק, אבו אברהם יצחק, זעפרן, 'קונדוס' ואבו אל-סרור פרח.

מכתב מסחרי בערבית יהודית. דהוי ופגום. נכתב בחודש תשרי. תיארוך: ככל הנראה בקירוב המאה ה-12. מוזכרים זעפרן ועמבר איכותיים והשם אבו עמראן.

צד א: רשימה יהודית-ערבית של חומרי מרפא כגון אמוניה, קמפור וזעפרן, עם כמויות בספרות עבריות. צד ב: רשימה בכתב ערבי, הערות וספרות קופטיות.

מכתב ליוסף מסוים. מתוארך לא לפני 1425, על פי אזכור המטבע האשרפי. מזכיר זעפרן ורוברב ומתלונן על מסים ועל הטרסים (מאסר בית לחייבים).

חשבונות בכתב גס; מזכיר כסף וסחורות שהתקבלו מרוקח: תמרהינדי, זעפרן, מי ורדים, ריבת ורד והלילג'; כולל שמות כגון אבו יצחק ואבן נציר

גב: חשבונות בכתב ערבי ובספרות יווניות/קופטיות. רשימת מאכלים ופריטי משק בית: פלפל, זעפרן, ביצים, שמן זית, לימון, טחינה ועוד רבים.

ספר חשבונות מסחרי. מזכיר סחורות כגון פלפל וזעפרן, וחבילות השייכות לסוחרים אחרים. יוצא דופן מאוד בכך ש-15 דפים שמורים יחד, שלמים.

חשבונות עסקיים בכתב ערבי ובספרות יווניות/קופטיות. עמוד אחד הוא סיכום חשבונות עם אבו ריד'א. מזכיר סוכר וזעפרן בין סחורות אחרות.

גב: מתכון מרכב (צִפַּה מֻרַכַּב). בכתב ערבי. מרכיבים כוללים עפצים, שרף, וויטריול, מלח אנדרני, לפיס לזולי, זעפרן וקמפור.

רשימת תבלינים ביהודית-ערבית עם כמויות בספרות יווניות/קופטיות אלפאנומריות: פלפל, קינמון וכרכום. מהתקופה הימי-ביניימית.

רשימה בערבית של מצרכי מזון: חמאה, שמן טוב, זעפרן, מסטיק, אושנאן ושומשום, עם משקלות ומחירים; כנראה רשימת קניות

חשבונות ביהודית-ערבית; 12 פריטים מסומנים בקווים מעליהם, ייתכן שמסמלים תשלום; בין הפריטים דגים וזעפרן

תד׳כירה (תזכיר עסקי) הנוגע לסכומי כסף ופריטים כגון זעפרן, כנראה בכתב אבו זכרי כהן. נספח לספר ההודו.

רשימת סחורות וכמויות ביהודית-ערבית, ככל הנראה בכתב ידו של ערוס בן יוסף; פריטים כוללים זעפרן ופלפל

פנים: חלק ממכתב עסקי; מעביר מחירי סחורות כגון פלפל, ציפורן וזעפרן; מבקש על מחיריהן במצרים/פוסטאט

שרידי מכתב מיהודה בן סהל, כנראה מאלכסנדריה, לישועה בן ישמעאל, פוסטאט, כ-1050, על סחר שמן וכרכום

יהודית-פרסית. מילים מזוהות כגון זעפראן (זעפרן) וקרנפל (ציפורן) מצביעות על מתכון או חומרי רפואה.

גב: חשבונות פרטיים בכתב ערבי. מזכיר סחורות כגון הדס, קוסטוס, לבדנום, מסטיק, זעפרן, וכמויותיהן.

רשימת מצרכים או מתכון. מוזכרים המנה מולוח'יה, פלפל וזעפרן. כולל גם ספרות קופטיות. דרוש בדיקה.