זעפרן במסמכי הגניזה — עמוד 2

חיבור רפואי בערבית-יהודית. דף כפול מתוך חיבור פרא-רפואי בערבית-יהודית העוסק בסגולותיהם של סוגי חומרים שונים מן החי. ¶ ...לטחון אותו וללוש אותו עם גללי כבשים ומעט זעפרן, ולמרוח על הצינית (גאוט) הנגרמת מן הקור. ¶ נגד פשפשים, יש לקחת מרה של תיש ולערבב אותה עם שמן ולהקציף בעדינות, ולמרוח בכך את המיטה והקירות — והפשפשים ילכו אם ירצה האל. ¶ מוח הגדי. יש לבשל אותו בשמן ולהוסיף סוכר וכמון כרמאני, ולערבב בעדינות; שותים מתקאל אחד במים חמים נגד מיחושי הלב והריאה. ¶ מוח העז... ¶ חלב העזים קל יותר מחלב נשים או חמורות, וחלב גמלים יפה לשיעול יבש. ¶ להפיכת ברזל לרעיל: יש לקחת חלב עזים חמוץ ולערבב אותו עם דם של תיש ושתן של שור, לערבב את הכל יחד ולשפשף בו את להבי החרבות וראשי החצים, ולהטביל בו את הלהבים כשהם מלובנים באש... זה נועד לאויב. ¶ עור הסמור (חולדה). אם יוכן ממנו קלף וייכתב עליו עבור משוגעים ואחוזי דיבוק (או שבויים? מחבוסין) — מועיל. ¶ הכבש הברברי. מרת הכבש הברברי, אם תערובב עם לבונה וזנגביל ותישתה במרחץ על קיבה ריקה — מועילה לכאבי הטחול. ¶ מוח הכבש הברברי. יש לערבב עם דבש ומי פיגם, ומי שסובל מכאבי כבד ישתה ממנו שני דרהם על קיבה ריקה. הוא חם. ¶ הקוף. מי שיטעם מבשרו של קוף לא ידבר עוד לעולם אלא ישיר (?). ¶ לב הקוף. יש לצלות אותו וליגכף (?) ולטחון אותו, ולהמיס שני דרהם ממנו ביין ובדבש מיושן — והדפיקות וקוצר הנשימה יעלמו, והוא יעניק אומץ לפחדן, יחדד את השכל ויסייע נגד כאב ראש. ואם תרצה לגרום למישהו חלומות רעים, הנח את עורו או שערו של קוף תחת ראשו. ¶ יש לקחת כשאיפה דרך האף חתיכה בגודל עדשה מכליית הקוף עם חלבה של שפחה ושמן סיגליות, נגד הריח ש[הקטע מסתיים כאן].

מרשמים רפואיים בערבית-יהודית, על שני דפים שהתעמעמו עקב נזקי מים אך קריאים ברובם. בצד הרקטו של הדף הראשון נעשה שימוש חוזר במונח "רוח / rūḥ" בצירופים מגוונים, כגון "רוח אל כצרד", "רוח אל שראב" ו"רוח אל בארוד" (שורות 7r, 10r, 13r). בצד הוורסו של הדף הראשון מופיעה גם יחידת המידה "אווק", אשר במסמכי גניזה מימי הביניים דומה למושג האונקיות שלנו היום, ביחס פרופורציוני לליטראות (לפי גולדברג). אולם בהקשר של ראשית העת החדשה, "אווק" אלו עשויים להצביע על יחידת משקל כבדה בהרבה, הקרובה ל-1.28 ק"ג ל"אווק" (לפי פאמוק). יחידות אלו מלוות בספרות ערביות מזרחיות המציינות את משקל המרכיבים, כגון "שעווה / שמע" ואולי "זעפרן / זפראן" (דף 1, שורות 6–7v). בהתבסס על אופי הכתב בקטע זה, סביר שמועד רישומו נע בין המאות ה-15 ל-19, ולפיכך סביר יותר שמשקלים אלו הם בגרסה הכבדה יותר של "אווק" מן התקופה העות'מאנית.

רשימה של ירקן או רוקח, או שמא רשימת קניות. בערבית-יהודית. כתובה ביד מגושמת או למצער חפוזה. מופיעים בה שמות רבים של מאכלים ועשבי תיבול לצד כמה שמות אנשים. בין הפריטים: סומק, מנגולד (סלק), רוטה/פיגם (סד'אב), בצל ירוק (בצל אח'צ'ר) או לחלופין סוג אחר של בצל (בצל [...]), מלוח'יה, טחינה, כוסברה, שמן זרעי פשתן (זית האר), שמן זית טוב (זית טייב), דבש ("ממטבח/בית-החרושת (מטבח') של בו [...]"), זעפרן (ובעקבותיו השם בו מנצור), מסטיק (ובעקבותיו השם בו אלפצ'ל), פלפל (ובעקבותיו השם בו עלי בן בו דאוד) וקינמון (ובעקבותיו השם סלמון [כך במקור!] אלעטאר). בשורה השלישית נראה שהכותב מציע אפשרות בחירה: "ואם נראה לנו/לך [לנכון] (ואן כאן נראה [או יראה?]... או מלוח'יה...".

מכתב עסקי בערבית-יהודית. תיארוך: ככל הנראה המאה ה-12. ייתכן שכתב היד מוכר. עוסק במסחר בפלפל, עץ ברזיל, זעפרן (זרנבא), דם התנין (קאטר), בקבוק חמציץ (בטה אלחמאץ') ופריטים נוספים. מוזכרים גם הזכאת (כאן אולי במשמעות מכס), אדם שמת בביירות, אדם שעובד כצורף זהב במצודת הסולטאן, רכישת שפחה ('שתיובא מ-[...]'), אמירים שונים, הקאדי ג'עפר, ואדם המכונה רק "המקולל" (אלארור). מתחת למכתב בצד ה-verso מופיעות מספר שורות נוספות בערבית-יהודית, בכתב יד שונה, ככל הנראה חשבונות עסקיים שנוספו מאוחר יותר (בקית אלחסאב אלדי ענדכם פי אלאוראק...). כמו כן ניתן לראות שרידים של כמה מילים בכתב ערבי, ככל הנראה מכתובת המען של המכתב. ראוי לבחינה נוספת.

קטע ממכתב מסחרי בערבית-יהודית. תיארוך: ככל הנראה המאה ה-12. המכתב מתייחס להגעתה של ספינה מ"ביש" (מרכב ביש), כלומר פיזה, המכונה בדרך כלל بيشة במסמכים ערביים מימי הביניים; ראו המכתבים שפרסם מיקלה אמארי באסופת התעודות הערביות (פירנצה, 1863), וכן מסמך נוסף בו מופיעה התייחסות ל"בישאנים", קרי הפיזאנים. המכתב הנוכחי מדווח כי אלקאצ'י אלמופק אמר שסוחרים גנואזים סיפרו לו כי הזעפרן זול בארצם. מוזכרים גם "אי/איים מסוימים". מעבר לכך לא השתמר הרבה.

שני דפים מספר תרופות רפואיות מעניינות, ביהודית-ערבית. התרופות השמורות כאן הן תכשירים מקומיים, למשל לנגעי עור וכיבים, קוסמטיקה לפנים, ותחבושות כולל אחת לדימום וסת כבד ודימום ווגינלי בהריון: (קח) עדשים קלופים, קליפת רימון, זעפרן, קציעה, זרע אל-אמיר בריס (= ברברים = ברברי); אלה יש לטחון ולהפוך למשחה עם חומץ ולמרוח על הבטן/רחם (בטן) ועל עצם הערווה (עאנה).

מכתב מסחרי בכתב ערבי. שמות השולח והנמען נשתמרו בצד הוורסו אך קשים לקריאה. שם הנמען מתחיל ב"אבו אסחאק אבראהים". השולח מדווח כי הזעפרן הגיע יחד עם אל-מדאד(?) ואל-צֵיחה(?). הוא שולח ברכות לכבוד החג. החלק התחתון של המכתב אבד. המסמך עשה שימוש משני לרישומי חשבונות בערבית-יהודית בשוליים העליונים של הרקטו. ייתכן שהיד מוכרת.

חשבונות בעיקר ביהודית-ערבית ובספרות יווניות/קופטיות, עם כמה בכתב ערבי. תיארוך: כתב היד נראה כ-המאה ה-13 או ה-14. הפריטים כוללים זעפרן, קינמון, שעווה, כחל, קולירייה (אשיאף), חומץ, חבל, כעכ, חמור, קאצד (מדריך), ברווז, אורז, תמר, בצל, פינוי פסולת ולחם.

שטר הכרה (איקראר) של פתוח בן אחמד. מזכיר את השופט שלפניו נעשתה ההכרה, אדם נוסף בשם יוסף, ואת העיר פסטאט. מתוארך: אולי 623 להג'רה. עוסק בעסקאות בחנות סמים. חלק מהניסוח המשפטי מתייחס ל'ולא סמים, ולא כרכום, ולא שום סוג של סם...'. דורש בדיקה נוספת.

שבר מכתב (פינה תחתונה ימנית של הצד הפנימי). בערבית-יהודית. עוסק בענייני מסחר. מלא ביטויי דחיפות (וואללה אללה אל-סרעה... מין כל בד'). מזכיר קינות, שתי ויבות של משהו, וסחורות כגון כחל מגרבי, כפות וזעפרן.

מכתב מעבדאלה ב' פירוז לגיסו פח'ר. ביהודית-ערבית. תיארוך: לא לפני מאה ה-15. עוסק בעיקר בענייני עסקים. מוצרים: אורז, חומוס, אפונה, תארו, כרכום, קינמון ושעווה.

חשבונות מסחריים בכתב ערבי. מזכיר כרכום ורטל לימון.