אגוזים במסמכי הגניזה

מכתב בעברית (משובץ ערבית, תורכית ואיטלקית), הממוען לשני סוחרים שאינם נקובים בשם (אחד מהם דודו של הכותב), שנכתב כמעט בוודאות באלכסנדריה באמצע המאה השש-עשרה. הכותב מדווח על קבלת הפנים האלימה שניתנה לאוניות אירופיות בנמל אלכסנדריה, כפעולת תגמול על השתלטות על אונייה מצרית של סוחרים במסינה (סיציליה). "הבוקר ממש הגיע הצ'אווש באשי ועלה על הגלאון הוונציאני שהגיע מכרתים ("קנדיה"). הוא לקח את המלחים בשבי יחד עם רב-החובל שלהם, ועתה הוא מביאם לפוסטאט/קהיר עם 30 ינייצ'רים מן המגדל [קסרקטין הינייצ'רים באלכסנדריה?]". אילו היה אנדריאה די אוריו מגיע עם אוניותיו, או צ'יקאלה השודד-הפרטי (השולל) עם אונייתו, לא היו נוהגים בהם כך. השלטונות באלכסנדריה כנראה חתכו את עוגניהן של מספר אוניות אירופיות נוספות והרסו את המזחים (? האסקאלה = escala, מאיטלקית), ויצרו פאניקה ואימה בקרב רבי-החובלים (פאטרונס) שהופרדו מאוניותיהם המשייטות עתה חופשיות בים. הכותב מתעקש שאונייה ונציאנית הבאה מכרתים ונושאת את דגלו ("בנדריה") של סן מרקוס (שכונה "עון מארקו" = סין מארקוס, כדי להימנע משימוש במילה "סן") אינה עוסקת במעשי שוד-ים ואין לנהוג בה כך. הסיבה למתרחש היא שעלי נומיר אל-רשידי הגיע בשבוע שעבר עם מכתב למושל (סנג'ק), ובו דיווח כי אונייתו נתפסה במסינה אף שכבר קיבל הבטחה למעבר בטוח (אל-אמאן). הכותב ממליץ בתוקף לנמענים לפנות לקונסול, שיכתוב מיד למסינה ויורה להשיב את אונייתו של עלי נומיר, שאם לא כן הבאשא ידע כיצד לטפל בשבויים הוונציאנים הללו, והמצב יהיה נורא עבור כל שאר האוניות שיגיעו ממסינה. ישנם שניים או שלושה רבי-חובלים פלורנטינים הנואשים עתה לצאת מאלכסנדריה משום שעסקיהם נמצאים במסינה. עם זאת, אסור לנמענים לחזור בדיוק על דברי עלי נומיר בפני הקונסול או בפני שאר הסוחרים, משום ששיקר. לא הייתה כל הבטחה למעבר בטוח. אדרבה, המוסלמים עגנו בטעות בשטח סירקוזה בלילה, בחושבם שהם במהדיה (תוניסיה). כשהחלו הפעמונים (הקאמפנאצ'י) לצלצל בבוקר, הבינו כי הם בנמל נוצרי וניסו להימלט. אונייתם נתקעה בסלעים, והם נתפסו בשבי על ידי כמה סירות קטנות שיצאו ממגדל סירקוזה. כל זה ידוע משום שאונייה אחת הגיעה לאלכסנדריה עם 20 שבויים ממסינה, אשר סיפרו כי האונייה נתפסה בסירקוזה ולא במסינה. הכותב מבקש מהנמענים לפעול במהירות לפתרון הבעיה ולהשיב לו דבר. הוא עיכב שתי אוניות שעמדו לצאת מאבו קיר לכרתים, עד שיגיעו ידיעות, משום שאינו רוצה שהשמועה על האירועים הללו תגיע לאירופה ותרתיע את אוניות הסחר הרגילות מלהגיע לאלכסנדריה השנה. הכותב עובר אחר כך לעניינים מסחריים, ומזכיר ידיעות שקיבל במכתב מהמשר ג'אקומו ובמכתב לאדם בשם אראן. על הנמענים לקנות כמה שיותר פלפל, משום שלאוניות הבאות מליבורנו וממסינה לא צפוי להיות הרבה ממנו. כך גם בנוגע לזנגביל: הזנגביל הטרי כולו נמכר באירופה, ולכן האוניות המגיעות ירצו עוד, אך רק טרי — אסור שיהיה רקוב כלל. הכותב מזכיר גם תבלינים, פשתן ועורות. אוניות מצרפת אינן צפויות השנה, אך האוניות מליבורנו וממסינה ירכשו סחורות לשלוח לצרפת. "אמרתי לכם פעמים רבות שיש ביקוש גבוה בכל אירופה ל-Cassia fistula (ח'יאר שנבר), אך לא הקשבתם". הכותב אחר כך מזכיר את שותפותו של הנמען עם משה בן שושן. אגוזי מלך זוכים לביקוש רב בוונציה. הכותב סוחר עם סוחר מראגוזה (דוברובניק) האומר לו שאחרי האירועים הללו באלכסנדריה, אפילו אם יקבל את משקל כל סחורתו בזהב לא ישוב לאלכסנדריה, ושום סוחר אירופי לא ירצה לבוא שוב לאחר כל זאת; כל הנמצאים באלכסנדריה כעת מתכוונים לעזוב. הראגוזי הזה תכנן לבוא ולחיות שם 3 שנים, אך עתה הוא מתכנן לצאת. הכותב מסיים בקריאה לנמענים לפעול במהירות, ולזכור לקנות כמויות גדולות של זנגביל טרי ופשתן. המידע מבוסס בעיקר על מהדורתו והערותיו של אברהם דוד.

מכתב מעואץ' בן חננאל באלכסנדריה אל נהראי בן נסים בפוסטאט. התיארוך, על פי גיל, הוא בערך שנת 1060. המכתב דן במחירי החיטה והפול ובמשלוח של אגוזים ושמן. עואץ' שב זה עתה ממסע באזור הכפרי שסביב אלכסנדריה — בשונה ממכתבים אחרים שלו שבהם הוא חוזר דווקא מפוסטאט. בדרך כלל עואץ' כותב לנהראי מחוץ לפוסטאט, אך מדי פעם נהראי הוא הכותב מאלכסנדריה אל עואץ' השוהה בפוסטאט. אחת ממטרות הנסיעות אל אזורי הכפר הייתה רכישת מצרכים בסיסיים כגון חיטה ופול, בין לצורך אישי או לצריכה משפחתית ובין לצורך מכירה חוזרת ורווח. עואץ' מזכיר כי נהראי הורה לו לרכוש חיטה בשווי שני דינרים, וברור שהיא נועדה למכירה חוזרת, שכן עואץ' מצהיר: "לא אחייב אותך בהפסד". בין יציאתו של עואץ' מהכפר ובין שובו לאלכסנדריה גדל היצע החיטה באופן דרמטי וגרר ירידת מחירים חדה — עובדה שלצערו הרב לא הייתה ידועה לו. עואץ' מתוסכל מכך ששילם על החיטה ביוקר, כשליש דינר לאיירדבּ יותר מן הראוי, כלומר תוספת של כ-20%. בניגוד לחיטה, מחיר הפול נראה, לפחות לפי האמור במכתב, כמי שעלה משמעותית — מ-4½ איירדבּ לדינר ל-איירדבּ אחד לדינר, תנודה דרמטית שראוי לבדוק בזהירות שמא נושאת היא משמעויות או פרשנויות חלופיות. עואץ' מציין שניצל את כל מזומניו לרכישת החיטה ומבקש מנהראי לשלוח לו כסף בדחיפות. כמו כן הוא מזכיר עניין של בור מים דולף, ככל הנראה בור הצמוד לבית או למבנה השייך לנהראי באלכסנדריה. דבר זה מרמז שייתכן ושניהם חלקו מגורים באלכסנדריה, לפחות באופן חלקי. אף שגיל מתארך את המכתב באופן משוער לשנות ה-60 של המאה ה-11, אודוביץ' מציע תיארוך מאוחר יותר: עואץ' שולח דרישות שלום לאבו סעד, הוא נסים בן נהראי בנו של נהראי, ולהערכת אודוביץ' הוא ודאי היה בעת ההיא אדם בוגר או קרוב לכך — דבר שיציב את המכתב לכל המוקדם באמצע שנות ה-70 של המאה ה-11.

מכתב ממוסא בן אבי אלחי, באלכסנדריה, אל נהראי בן נסים, בפוסטאט. בערבית-יהודית. התיארוך: 28 בנובמבר 1062 (לפי אודוביץ'). הכותב שב לאחרונה ממסע ארוך בארץ ישראל, ובמהלכו סבל ממחלה. הוא ביקר בירושלים, והספיק לעסוק במסחר — קנה מוצרי טקסטיל, שמן, אגוזים ומשי, וארגן משלוחי מטבעות. הכותב מזכיר גם את הזמנים הקשים במצרים ואת הלחץ שבו נתונה הקהילה בטריפולי שבלוב בשל המסים. תרגומו של גויטיין לקטע על המחלה (שורות 5–11 של פני המכתב), בשינויים קלים, הוא כדלקמן: "לא קיבלת ממני שום מכתב, מפני שהתשישות (אלתיאת') לא עזבה את גופי מהרגע שיצאתי לדרך. הגעתי לצור, אך לא יכולתי לעסוק שם במסחר יותר מחמישה ימים, ואחר כך הייתי מרותק למיטה (לאזם אלפרש) במשך תשעה-עשר ימים. לבסוף האל חנן אותי בהחלמה. המשכתי ליפו, ומשם עליתי לירושלים — יבננה האל — ושוב לא הצלחתי לעסוק שם במסחר יותר משמונה ימים, ואחר כך הייתי מרותק למיטה (לאזם אלפרש), סובל מצמרמורות וקדחת (אלברד ואלחמא), במהלך חודש (הימים הנוראים). חי האל, לא יכולתי לעלות רגלית להר (הזיתים) ביום החג (כ"א בתשרי), אלא נאלצתי לרכוב. כבר התייאשתי. אך האל יתעלה ריחם עליי למען שמו והעניק לי בריאות. הצלחתי לצאת מהבית, אך שארית החולשה (או 'המחלה'; בקיית אלצ'עף) עדיין עמי. המסע לתִנִּיס, ומשם הביתה, היה ניסיון קשה שתיאורו ידרוש מקום רב מדי. אני משבח את האל שהפך את הסוף לטובה והחזיר אותי בשלום."

מכתב מאישה בעדן אל בנה משה בן אלעזר (הידוע גם כמוסא בן עיזור), השוהה במצרים. לפי גויטיין, נכתב בשנים 1226–28. הכותבת מזכירה את הגעת מכתביו של הנמען לידי יעקב בן אברהם בן פרח, ומביעה את צערה על שלא קיבלה היא עצמה כל מכתב. היא שלחה לו אגוזי בטל בשווי שבעה רֻבאעיים באמצעות "החלבי", ידידו של יעקב בן אברהם בן פרח. היא מורה לו לנהוג בחכמה ולשמור על סחורתו של אברהם בן בנדאר, הנתון בצרה בעדן בשל סכסוך בינו לבין יחיא אלתכריתי. הסכסוך נסב סביב שערורייה הקשורה בזמרת שהוזמנה לבדר במפגש של נכבדי יהודי המקום, ובהם אברהם, מצמון בן אברהם בן היבה ואברהם בן יהודה. כפי הנראה, אלתכריתי הוא ששלח את הזמרת אל מקום המפגש, אך לאחר מכן הלך ודיווח עליהם לשלטונות. בעקבות זאת הותקפו בהסתת הקאדי (אלשופט) אלג'זרי(?); אחדים נהרגו, אחדים נכלאו ואחרים נקנסו. בין ההרוגים: מצמון בן דאוד, אמו, אמו של אבו אלטיב, ויצחק בן מוסא בן סלימאן. בהמשך נמסרת דרישת שלום מדודתו של הנמען מצד אמו, מרים, והכותבת מבקשת ממנו מטפחת. מוסא בן יחיא ושלמאן בן עקבה טרם הגיעו. הנמען מתבקש למהר ולבוא. נמסרות גם דרישות שלום מיוסף בן עקבה ואשתו ומאחיותיו של הנמען. אחיו של הנמען נכנס לשותפות עם אבו אלפרג' בן דאוד. אחותה האחרת של הכותבת, סת אלדאר (אלא אם זו אותה אישה כמרים), אף היא מבקשת מטפחת.

חשבונות מאוחרים בכתב עברי שניכרת בהם השפעה פלאוגרפית אשכנזית ו/או איטלקית. כותרת החשבונות היא "חשבון של דוידה[?] היגיר" (חשבון של Davide Heger). אוצר המילים במסמך משתרע על פני שלוש שפות לפחות, ואולי אף יידיש כשפה רביעית במקרים מסוימים (אם כי דרושה בדיקה נוספת כדי לקבוע אם אכן כך הדבר). בצד ימין של הרקטו מופיע גם ביטוי באיטלקית(?) בכתב לטיני, שאולי מהווה חזרה על השם שבכותרת ("di davide __ger?"). החשבונות מפרטים כמויות של מגוון מוצרי בד, ביגוד וצבעי טקסטיל, ובהם: "brocado" (ברוקאד), "funduqī yarōq" (אולי צבע "אגוז ירוק"), "בגד לבן", "grana morado" (morado = סגול) ו"גראנא אדום". אף ש"grana" יכולה להתפרש גם כ"זרע", סביר להניח שמדובר כאן בצבע השני (קוכיניל), משום שבמקומות רבים הפריט הרשום הוא "גראנא אדום" (קוכיניל אדום). מאחר שצבע זה הובא לאזור הים התיכון לראשונה מהמושבות הספרדיות בעולם החדש, נתון זה מסייע לשערך את תיארוך הקטע לאחר שנת 1500 לספירה. גם הצבע "כתום" (נאראנהאדו) מופיע בוורסו בהקשר של פריט "flandres" (פלאנדריש) — אולי סוג כלשהו של בד כתום שיוצר בפלנדריה.

מכתב מח'לף בן יצחק בעדן אל אברהם בן יג'ו בג'רבתאן (סריכנדפורם), מתוארך לאלול אתנ"ח לשטרות (אוגוסט 1147). המכתב כתוב בסגנון המנומס במיוחד האופייני לח'לף, ומכיל מידע על חליפת המכתבים ביניהם ועל עסקאות מסחריות משותפות: (1) המכתבים והסחורות שח'לף שלח בשנה הקודמת באונייה הג'רבתאנית אבדו יחד עם הספינה, וגם האונייה השנייה, שנשאה מכתב המסביר את האובדן, טבעה אף היא. (2) מבשר, אחיו של אבן יג'ו, טרם הגיע לעדן. (3) ח'לף קיבל את הסחורות שאבן יג'ו שלח לו מהודו: קערות קצא, נאד עם לימון, מעט זנגביל, וסל ובו פלפל וזנגביל. (4) ח'לף מבין מדוע לא הצליח אבן יג'ו לשלוח אגוזי בטל (פופל), שכן שמע דברים דומים מסוחרים אחרים בעדן. (5) ח'לף שלח לאבן יג'ו במנגלור את מה שכנראה היה הפינוק האהוב עליו: סוכר, צימוקים ושקדים. כמו כן שלח ויטריול, מסטיק לעיסה, עשרה גיליונות נייר לבן (פריט נדיר ככל הנראה, אם לשפוט לפי המראה הזה בלבד) וקושט, אך לא ארסן. דרישות שלום נמסרות לשיח' באמא. החור הנמצא בשורות 40–41 היה קיים כבר בזמן הכתיבה.

דף כפול (ביפוליו) שייתכן שמקורו בפנקס חשבונות של רוקח (עטאר), או לחלופין מתעד את חיסול עיזבונו של רוקח. כתב היד נראה דומה לזה של שמואל בן סעדיה הלוי. בין השמות המופיעים במסמך: אזהר; פצ'אא'ל אלצ'ריר (העיוור); פצ'אא'ל אחיו של המנוח; אבו אלחסן הלוי; אבו עלי הפרנס; אבו אלעז בן נעמאן; אבו אלביאן החזן; ח'לף; אבו אלפצ'ל הכהן; מנג'א בן אבו סעד; אבו סעיד; אבן פצ'אא'ל בן נעמאן; אבו אלחסן בן אבו אלפצ'ל; אבו סעיד; מחאסן בן הכהן. בין הסחורות הנזכרות: פואה (צמח צבע); כלים מסוג קמקם; עץ סנדל (צנדל); קופסאות או מכלים (עלבה); זרניח' (ארסן); ארגזים (צנדוק); שזיפים (קראציה); שרבטים או משקאות מרפא (שראב); ראסח'ת (כוחל, אנטימון); מרתק (תחמוצת עופרת); אגוז מוסקט (ג'וזה); מיני הלילג' ואמלג' (מירובלן); עץ אהל (עוד); כפור (כאפור); קדרות (קצריה); ורד; מהלב; קושט (קוסטוס); צנדרוס (שרף); מסטיק; הל; וציפורן (קרנפול). המונח קשה (קשّה — שאריות או פסולת?) מופיע פעמים רבות במסמך. (חלק מן המידע מבוסס על הערות גויטיין המצורפות.)

רשימת מצרכים ו/או מתכון בכתב ערבי. השורה הראשונה כוללת כמעט את אותם פריטים כמו השורה השנייה, אלא שבשורה הראשונה מצוינות גם כמויות, והיא מוסיפה גם טחינה (ṭaḥīna). השורה השנייה נפתחת בכותרת "עשיית צחנא" (ṣaḥna) — תבלין או רוטב המבוסס על דגים כבושים במלח (ראו נוואל נסראללה, Treasure Trove of Benefits, עמ' 203). המצרכים המופיעים הם: - סומק (summāq) - מיץ לימון (māʾ laymū) - "ראש" (raʾs) — פריט שמעורר תמיהה מסוימת, שכן בשורה הראשונה "ראש" משמש כיחידת מידה לשום, אך כאן "ראש" ו"שום" מופרדים על ידי "אגוז" - אגוז מלך (jawz) - שום (thawm) - דגים כבושים במלח (ṣaḥna) - לימון כבוש — שמכונה בשורה זו laymūna mamlūḥa ובשורה שמעליה laymūna māliḥa בצד האחורי (verso) מופיע רישום בכתב ערבי ובספרות יווניות/קופטיות של סכום שנותר חוב (al-bāqī), ולאחריו בערבית-יהודית: "אבו אל-בהאא' מן (אל-קאהרה) — אבו אל-בהאא' מקהיר (החדשה)".

מכתב ממשה בן לוי הלוי, שנשלח מקלוב אל בן משפחה בפוסטאט, ועוסק במגוון עניינים עסקיים קטנים. משה מזמין אגוזים, סוכר וגבינה סנארית (האחרונה אמורה להישלח באמצעות סלאמה). יש לשלם לאבן אלנעמאן סך של 42 דרהם, וגם אבן אלדג'אני אמור לקבל סכום מסוים. מוזכרת עסקה הקשורה ב-12 דרהם של סלוח'ה (כנראה זהה לסליח'ה, קליפה ארומטית הדומה לקסיה). משה מתייחס לסחיטת הענבים. הוא להוט לדעת מהו מצב מס הגולגולת (ג'זיה) וכמה עוד נותר לשלם, כדי שיוכל לשלוח כסף לעזרה. אבו ח'לף נזכר בשוליים. צד ה-verso דהוי יותר וקשה יותר להבנה. הוא כותב ששמו של פרוג' הוא פוריג' בן יצחק (?), ושם הסוכן הוא מעאני בן אבו אלח'יר. הוא מבקש תרופה ו/או עצה רפואית בנוגע לילד שנימול ביום שישי, אשר "שִׁפשׁף" את "רגלו" ויש מעט דם בפתח. בנוסף לפנייה הוא כותב שבאמצעות מוסר המכתב הוא שלח כלי נחושת (קומקום) המלא במי ורדים או שיש למלאו במי ורדים.

פנקס חשבונות של יצחק בן יחיאל, סוחר שעסק במכירת שטיחים (tappeti = טפיטי, טאפיטי) וכן במגוון רחב של מצרכי יוקרה נוספים: אגוזים, סמים/בשמים, סוכר מכרתים, ספרים ועוד. הפנקס כתוב בעברית, עם מילים רבות ביהודית-איטלקית ומספר ביטויים ביידיש. ראוי לציון כי לא מופיעה בו, ככל הנראה, ערבית-יהודית כלל. המיקום: כנראה פוסטאט/קהיר (מצרים). היקף: שלושה ביפוליו. תאריך: אביב שנת ה'ש"י לבריאת העולם, היינו 1550 לסה"נ. המטבעות הנזכרים: פרחים ומֻאַיַּדִי (מדין). הסוחר רוכש סחורה מאומנים שונים (חרשים) במקומות כגון ונציה, קאפרה ואכיין. המסמך עשיר מאוד בפרטים על המסחר הים-תיכוני במאה ה-16, על רשתות הסוחרים, על הביקוש לספרים מסוימים, ועוד. זיהוי שמו של הסוחר מתבסס על מכתב ששלח מוקדם יותר באותה שנה (סתיו 1549 לסה"נ). חלק מהמידע מבוסס על פרסומיו של אברהם דוד.

מכתב מסחרי בערבית-יהודית. תיארוך: המאה השתים-עשרה. הקטע ששרד נפתח בבקשת טובה מהנמען, הכוללת פיוס של אדם אחר. בהמשך מוזכר הסוחר הידוע אבו סעיד אבן אלעפצי; סכום של 21 דינרים; בקשה מבנו של מישהו (אולי בנו של הנמען?) בשם אבו אלכרם, בלוויית ברכות עבורו; ובואו של סאלם בן נסים אלעבלאני אלמכארי (המוזכר גם במסמך נוסף). כן נזכרים מוצר תימני (אולי עוּד/עץ בושם), זבדיה (קערה), ואגוז מוסקט. בצד האחורי של המכתב מדובר על מכירת "שאר הסחורה", ונאמר שעדיף למוכרה בצור על פני מכירתה בעכו; שוב מוזכרים עץ הבושם, הגעת הזהב, ואבו אלכרם. בנוסף שבסוף המכתב, מורה הכותב לנמען לבצע פעולה כלשהי הקשורה לאבו אסחאק אבן סנינאת. בתחתית המסמך מופיעות מספר מילים בכתב ערבי, ייתכן שמדובר בחלק מן הכתובת. (חלק מהמידע מבוסס על CUDL.) צירוף: אלן אלבאום.

מכתב עסקי בערבית-יהודית, הקשור הן למסחר עם הודו והן למסחר במגרב. נזכרים בו לכא, ציפורן, אגוז מוסקט, מושק ופלפל; אדם שנפגש עם הכותב בראס תיני; אדם מחאלב; וספינה ביזנטית שהביאה יהודים מאל-מהדיה, ובהם אבן נופיע (אבו עמראן המוכר מספר ההודו?) ו-[...] בן נהראי. הכותב מצטט כמה פסוקי מקרא, ומוסר את הידיעה שהביאו עמם היהודים שהגיעו, ולפיה יעקב בן יצחק נהרג; ויש בו גם עניין הקשור לתלמסאן ולפאס. בנספח (פוסט-סקריפטום) מוזכרים אדם שהיה מובטל או בטל ממלאכה; עיד'אב; ואלכסנדריה אחרי החגים. כותב המכתב הוא אבו נצר בן אברהם, סוחר הודו ידוע, שהיה ידיד קרוב הן של אבו זכרי והן של חלפון בן נתנאל. הוא נהג לחתום את מכתביו בפסוק קוראני: וחסבי אללה ונעם אלוכיל (סורה 3, 173).

מכתב מאת אבו אלמחאסן בן עלי הסוחר, הנפתח בציטוטים מספר משלי ג, ד ומתהילים ל"ז, יא וקי"ט, קסה. הכותב מזכיר משלוחים של סחורות רפואיות, ובהן אגוזי בטל (פופל), קקולה (קאקלה), חבושים (ספרג'ל) וחזזית (דאד'י), וכן מבקר של רופא ושמות כמו נחום הבשם (אלעטאר) ואבו מנצור אבן אלצאיג (הצורף), בן דודתו של הכותב. הכותב מתנצל על המראה הרשלני של מכתבו ('דעתי איננה מיושבת') בשל הטרדה הגדולה ששרוי בה בגלל שני ידידיו החולים: נחום הבשם ובן דודתו (בן עמתי) אבו מנצור, בנו של חוכר המסים של בַּרְמַא. הכותב מספר שהוא עוזב את החנות ומבקר את כל אחד מהם חמש או שש פעמים ביום, משום שהם 'מנותקים' מכל מי שיוכל ללכת אל הרופא בשבילם.

חשבון מסיבי הכולל מלאי של חנות (של בעל מכולת, ככל הנראה), שכותרתו 'מחאסבת אל-דוכאן'. בכתב ערבי. מבין הסחורות והפריטים הרבים המוזכרים: אגס (אג'אץ'); תמרינד (תמר הינדי); אגוז לוז (בונדוק); בורג'ו (לסאןת'ור); משחת דקל (מרהם נח'לי, השווה T-S Ar.39.9, T-S 8J20.26, ו-Yevr.-Arab. I 1700.22); סיגלון (זהר בנפסג'); סוכר (סוכר); טוטיה צינורית (מראזיבי); ורד (ורד); הרירה צהובה (הליל'ג' אצ'פר); ברבריס (ברבאריס); אבר אדום (סילקון); שיזף (עונאב); אשנן (אשנאן); קלס (עפץ'); זעפרן (זע'פראן); הרירה קאבולי (כאבולי); היירא (איארג'); חלמית (ח'טמיה); גרעיני אבטיח (בזר בטיח'). נדרש בדיקה מעמיקה יותר.

מכתב מאת מצ'מון בן חסן בעדן אל אברהם אבן יג'ו במנגלור שבחוף מלבר בהודו. כתוב בערבית-יהודית. תיארוך: שנות ה-1130 לסה"נ. צירוף הקטעים: אלן אלבאום. קיים עותק נוסף של המכתב שנשתמר. במכתב מופיעה התייחסות למקום הנקרא אלדייב (al-Diyyab), שאליו מבקש מצ'מון שתישלח אונייה ממנגלור כדי לאסוף סיבי קוקוס (כויר), עץ אהל, מנגו (?) ואגוזי קוקוס. גויטיין ופרידמן מציעים לזהות מקום זה עם איי המלדיביים, אך לאמבורן טוענת שאיי לקדיב יהיו מסלול הגיוני יותר בדרך לעדן. המילה גזורה מהמילה dvīpa בסנסקריט או במלאיאלאם, שמשמעה "איים", ולכן ההתייחסות במכתב מעורפלת דייה כדי לתמוך בכמה פרשנויות אפשריות.

רישום משפטי (מס' 16) בפנקס בית דין מקהיר. בעברית. מקום: קהיר. מתוארך ל-ה' באב ה'תנ"ג, שהוא 1693 לסה"נ. (מסמך מס' 16) יישוב סכסוך על בעלות בנכס, מחלוקת שהתגלגלה בעיר רשיד (רוזטה) במשך שש שנים לפחות. הצדדים נסעו לקהיר כדי להופיע לפני בית הדין המקומי, אולי במטרה להגיע להכרעה שונה מזו שניתנה קודם לכן בבית הדין ברשיד. הסכסוך נסב על בית בעיר הנמל, שבו התגורר יצחק בונג'אן/כונג'אן(?) במשך שש שנים מבלי לשלם דמי שכירות. הצד שכנגד, התובע את הבעלות על הנכס, אליה אגוזי, מייצג את האינטרסים הכספיים של חמותו, האלמנה ג'מילה, המוכרזת במסמך כבעלת הזכויות החוקית בנכס.

מכתב מסחרי שנשלח ככל הנראה מעדן להודו, בערבית-יהודית. מדובר בקטע — חלקו התחתון של הצד הקדמי. השולח מספר כי קיבל סל (זנביל) של פלפל שלא רצה לקבל; הוא העדיף במקומו אגוזי בטל (פופל) או הל. בנימה הומוריסטית הוא מתלונן שמהפלפל לא יצליח להפיק כסף כדי שיוכל לאכול או לשתות. כמו כן, הוא לא רצה את 15 דינרי ה"עיטוריה"(?) ששלח הנמען באמצעות מוסא בן יוסף, ומביע משאלה שהנמען היה משתמש בכסף הזה לקנות עבורו אגוזי בטל או הל. בנ.ב. בצד האחורי הוא מוסיף: "מה שלא תקנה עבורי, אנא אל תרשום זאת על שמי אלא על שמך". (המידע מבוסס בחלקו על הערותיו של גויטיין המצורפות.)

עלים מטיוטת הרמב'ם בערבית-יהודית של חיבורו הערבי על יחסי מין, שהוזמן על ידי הנסיך האיובי תקי אלדין עומר. הרמב'ם רושם תרכובות שונות להגדלת כוחו של תקי אלדין עומר וממליץ על דיאטה הנמנעת ממזונות 'מצננים' (פלפל ארוך, גלנגל, זנגביל, אריסטולוכיה, קינמון, אניס, ציפורן, מאצ'ה ואגוז מוסקט מומלצים אך עדשים, תלתן ומאכלים קרים כמו מלפפון, מלפפון חמור, מלונים, מלוח, תרד ובמיוחד חסה יש להימנע מהם). מוצעת שתייה של מי ברזל מבושלים עם עשב לשון שור, קליפת לימון, ציפורן כתושה, יין ודבש. הוא גם ממליץ על מתינות, שכן מעשה המין עצמו היה 'מחליש'.

מכתב מיפת בן מנשה אל אחיו אבו סעיד חלפון בן מנשה (פעיל בשנים 1100–1138) ואבו אלסרור פרחיה בן מנשה. בערבית-יהודית. קטע (פינה שמאלית עליונה של הרקטו). יפת מדווח שמישהו שלומו טוב ושהייתה ברשותו מלחפה (מעין שמיכה או בגד עליון). נראה כי יפת קיבל אותה, מכר אותה, ובתמורה רכש דגים מלוחים קטנים (צִיר) ואגוזי לוז (בֻּנדֻק). הוא מזכיר דבר־מה שאמר לו בו אלסרור — אזכור מועיל, שכן הוא מרמז שבו אלסרור הנזכר לכל אורך התכתובת של יפת אינו זהה כנראה לאחיו אבו אלסרור פרחיה (אחד הנמענים של המכתב הנוכחי). חיבור הקטעים: עודד צינגר.

רקטו: רשימה דהויה בערבית-יהודית המזכירה את [...] בן יוסף ואת סת אלדלאל בת יצחק. ורסו: חשבונות בערבית-יהודית ובספרות יווניות/קופטיות. ייתכן שנכתב בכתב ידו של יוסף בן יעקב ראש הסדר. הטקסט מזכיר את סדיד אלדולה אלעזר הלוי הוד הלויים, וכן סחורות שונות הקשורות אליו בדרך כלשהי — בהן סומק (אוג), צימוקים שחורים ואגוזי מלך. הערה: כרטיסי המפתח של גויטיין מתייחסים ככל הנראה לשמורה אחרת, ומתארים "רשימת תרומות. רשימה ארוכה אך מטושטשת ברובה. הכינוי 'אדוננו' (סיידנא) עשוי להתייחס לאברהם או לדוד מימוני".

מכתב ששלח שולח אלמוני מעדן אל אבו יעקוב בן הבת אללה (?) בלוואמנדה (?), ככל הנראה אי לחופה המערבי של בורמה. "הנגיד דוד שלנו" המוזכר במכתב הוא ככל הנראה צאצא של חלפון בן מצמון, ונראה כי הוא היה זה שדאג לאינטרסים של הנמען. המכתב מדווח על התנאים המדיניים והכלכליים הנוחים השוררים במצרים ומייעץ לנמען בנוגע למחירי סחורות שונות, ובהן פלפל, שני זנים של קמפור (כפור), אגוז מוסקט וציפורן. כן מוזכרים בו ריבס (רהובארב), גלנגל (גלנגן) ועץ בושם ארומטי. עדן, בסביבות שנת 1180.

שריד מכתב מסוחר הודו, ששהה בעדן. בערבית-יהודית. השולח מדווח שהכל כשורה ושהאוניות הראשונות הגיעו מהודו, ובהן אונייה מחוף קורומנדל (وقد وصل أول مراكب الهند ووصل مركب من المعبر...). הוא מוסר על המחירים שהושגו: הפלפל (אלפלפל) נמכר ב-56 דינרים, הבהאר (אלבהאר) והזנגביל ב-40 דינרים, הקינמון (אלקרפה) ב-16 דינרים, אגוז המוסקט (אלג'וזה) ב-70 דינרים, הציפורן (אלקרנפל) ב-80 דינרים, ועץ הבושם (אלעוד) במחירים משתנים. (חלק מהמידע מבוסס על CUDL.) צירוף: אמיר אשור.

קטע מסתורי המכיל תערובת של כתב ערבי, יהודית-ערבית וסמלים מאגיים. תיארוך: כנראה המאה ה-12 או ה-13. הטקסט ביהודית-ערבית כתוב בכתב יד קורסיבי ביותר וניתן לקרוא בו בין היתר: 'בשם התורה! לא... מיום עד לילה... לא חרובים... לא ביצים, לא גבינה, לא יוגורט, [לא] תמרים, לא דבש, לא טחינה, לא כרוב, לא אגוזים, לא שעועית, לא אגוזי לוז... אלוהים עד... ושוב אלי ממנו בבריאות.' הכתב הערבי קשור לפחות בחלקו לאמור לעיל, שכן הוא מזכיר חלק מאותם מאכלים.

רשימת מלאי מתאריך 8 בג'מאדא א'-ת'אני של חנות למכירת פירות וסוכר, החומרים להכנת ממתקים ביתיים "עבור אלה שביקשו ליהנות מן הפירות במצב אחר מזה הטבעי". הרשימה כוללת כמות גדולה של סוכר רגיל וכמות קטנה של סוכר-סלע (סוכר גבישי), 100 ליטראות (פאונדים) של אגוזי לוז וכמויות קטנות יותר של גרגרי רימון, סומק, פיסטוקים ושני סוגי צימוקים. כן נזכרים בה עלי בננה, ככל הנראה לצורכי עטיפה. גויטיין מביא תרגום מלא של המסמך בהערת שוליים.

רקטו: מרשם רפואי בכתב ידו של רבי משה בן מימון (הרמב"ם), הכולל מרשם להקאה (אמטיקום) ולתרופות נוספות. בין המרכיבים המופיעים במרשם: סוכר דביק, מיץ לימון, אוקסימל (חומץ ממותק בדבש), מליסה ונענע ירוקה. הקטע כולל גם הנחיות תזונתיות: יש להימנע מתמרים בוסר, שיזף, שקדים ירוקים, חרובים, פולים ירוקים, גזר וחומץ; ולעומת זאת מומלץ לאכול לקינוח צימוקים, פיסטוקים, תאנים ואגוזים. ורסו: טיוטה של עדות הקשורה להליך משפטי בבית דין.

חשבונות בית כנסת. תאריך משוער: המאה ה-18 או ה-19. ככל הנראה כותרת המסמך היא "סדר בלק" ולא "סדר כלה" כפי שצוין בקטלוג. רשימה של שמות ומספרים, כשחלקם משויכים לכיבודים בסדר התפילה בבית הכנסת (למשל: 9 — הפטרה — שלמה אשכנזי). שמות נוספים המופיעים ברשימה: אלשייח'; יוסף בן יוקר; אליהו קונדיוטי; שמואל(?) פוארטה. בצד ה-verso מופיעים חשבונות נוספים בערבית-יהודית, המפרטים בעיקר מצרכי מזון: שקדים, אגוזי לוז, מנגולד ופול.

חשבונות בערבית-יהודית (ובחלקם בעברית). המסמך עשיר בשמות של אנשים, מקומות וסחורות. נזכרים בו ר' שמעון, בגדים והדיוואן; ברכות וחברון; הסמסאר (המתווך, סִמְסָארָה); פשתן; ציפורן; שיבולת נרד (סֻנְבֻּל); דם תנין (קָאטִר); כוחל, אגוזי מלך, עצי הסקה, ריבס, עץ אלוואי, אלמוגים, חַטְמִית ומשי; סכומים המסומנים כ"סחורת דמשק"; מֻחַלַּב/מַחְלַב; פיסטוקים; נוצרי אחד; אסחאק; ישועה; סלאמה; ונאבלוס.

מכתב עסקי ביהודית-ערבית. גדול וכמעט שלם יחסית, אך דהוי, וללא כתובת בגב הדף. השולח שלח 8 דינרים ו-15 אגוזי מוסקט (ג'וז) עם אבו אל-פרג'. מזכיר את אבו אל-מֻנא. מעודד את הנמען לעבוד על 'פינוי החנות' (תכליית אל-דֻּכָּאן). ייתכן שהשולח אומר שאינו רוצה עוד לחיות בעכו. הוא שלח מחצלת (נַטְע) לסעיד. ברכות לזקן 'אל-מֻמְחֶה'. נעשה בו שימוש חוזר לפיוט עברי בגב הדף.

מכתב עסקי בערבית-יהודית. תיארוך: המאה ה-11 או ה-12. נזכרים בו מקומות כגון אלמהדיה ואלכסנדריה; אנשים כגון אבו סולימאן דאוד לבדי (השווה למסמך נוסף שבו הוא מופיע); אבן קיומה; וכן סחורות כגון גרעיני רימון אדומים ואגוז מוסקט. נזכרת בו דאגה לגבי הגעתו של דבר מה, "שכן רוחות המזרח מרובות ובוגדניות" (פאן אלשראקי כתירה זאניה). (המידע מבוסס בחלקו על CUDL.)

מכתב מעוואד' בן חננאל מאלכסנדריה אל נהראי בן נסים בפוסטאט, סביב שנת 1060. המכתב כתוב בכתב ידו של אברהם בן אבי אלחי ועוסק בענייני מסחר, ובפרט במשלוח של אגוזים ששלח הכותב אל נהראי, ובמשלוח של שמן שנהראי שלח אל הכותב. נזכרים בו גם כמה סחורות נוספות, וכן דירה השייכת לנהראי באלכסנדריה, שבה מתגורר הכותב. המידע מבוסס על גיל, ממלכה, כרך 3, מס' 567.

חשבונות בערבית-יהודית (ואולי גם ביסודות של שפות נוספות). תיארוך: מאוחר, כנראה לא לפני המאה ה-16. רבים מהסחורות המוזכרות הן תבלינים או חומרי מרפא (למשל: פלפל, לבונה, אגוז מוסקט, קינמון, ג'ינג'ר, מירובלן). מוזכרים אנשים שונים בעלי שמות מוסלמיים (למשל: בדר אל-דין, אל-חאג' יונס) ואחרים בעלי שמות אירופאיים (למשל: דומינגז, קרלו, וקונסול).

קטע ממכתב מאת פרח בן יוסף בן פרח. סביב שנת 1070. במכתב מוזכרת מכירה של פשתן וסחורות נוספות, ובהן זרעי אשל ואגוזים. הכותב מצהיר כי אינו סוחר המשתתף במכרזים על עבודות כמו אחרים, אלא נשאר ליד חנותו. (המידע על פי גיל, במלכות ישמעאל, כרך 3, מס' 525). למעשה, כתב היד נראה ככתב ידו של יפת בן מנשה, והמכתב מאוחר יותר במספר עשורים.

מתכונים אלכימיים ו/או רפואיים. השורה הראשונה בצד הראשון מזכירה כסף, נחושת וזהב. הרישום התחתון בצד השני כולל הוראות לטיפול ב"בּוּנְדֻקִי" — ייתכן שהכוונה למטבע זהב ונציאני, אך אפשר גם שהסופר התכוון ל"אגוז לוז". הרישום מציע הוראות להנחת החפץ באש ואולי משלב את המילה הטורקית-עות'מאנית ל"עשן" (דּוּמַאן). דרושה בחינה נוספת.

הוראת תשלום בערבית-יהודית. תמים בן יעקב מבקש מאבו סעיד למסור לאבו אלחסן בן מסעוד את התמורה עבור הצרור (צֻרּה) של בָּאן (מורינגה), כתודה על כך שהאחרון הואיל בטובו להכין יין עבור תמים. לפי הערותיו של גויטיין, השימוש במונח "צֻרּה" מעיד על קשר לסחר עם הודו. בהערותיו הוא גם מתרגם את "אלבאן" כאגוז מוסקט.

מכתב מיוסף בן אסמאעיל באלכסנדריה אל אבו אלפרג' בן צדקה אלרמלי, ובו הוא מודיע לו על הגעתן של חמש ספינות מסווידיה, הנמל של אנטיוכיה, שהביאו עפצים, שיזף, צימוקים, אגוזי מלך, סומק וגומי טרגקנט (כתירא), ומפרט את מחירי הסחורות הללו. יוסף כותב שבשל מחירם הגבוה של העפצים החליט שלא לרכוש אותם.

מכתב עסקי ביהודית-ערבית. מזכיר: אבו אל-חסן; בן צלחון; כפתורים טובים (אזראר); אגוז; משחה (מרחם). ברכות לאנשים שונים כולל אבו אל-חסן בן השופט והבה. יש פוסטסקריפטום בגב, המזכיר: בן יחזקל; אבו אל-פדל בן אל-[...]; אגוז ירוק; שתי כריות ושני דביקים; ועזרא בן שויע. (מידע חלקית מתוך CUDL)

מכתב אל [...] בן חלפון, בערבית-יהודית. עוסק בענייני מסחר, ומזכיר סחורות כגון שרף (גומי) ואגוזי מלך. כולל הזמנה של מחצלות עבאדאניות, שהיו חזקות ועמידות יותר ממחצלות רגילות. הכותב מביע את דאגתו ממחלתו של הנמען (שורות 4–5 בצד הפנים).

מכתב מברהון בן צאלח אלתאהרתי, ששהה במהדייה, אל נהראי בן נסים בפוסטאט. נכתב סביב שנת 1045. ברהון נמצא במגרב ומנהל עסקים עם סוחרים בקירואן, צפאקס וטריפולי שבלוב, ומתכנן לצאת גם למסע לסיציליה. במכתב מוזכרים אבני חן, אגוזים ופשתן.

פנים: רשימה בראשות הגליף, המורכבת כולה מחומרי מרפא. גב: רשימת חומרי מרפא נוספת, כמו דורוניקום, קינמון סיני, סוכר קריסטלי, פרי אגוז מוסקט, מי בוראז', נרד, ציפורן, אגוז מוסקט, הל ו-Cissus vitiginea. עם ספרות יווניות/קופטיות.

אגרת הומוריסטית ביהודית-ערבית הפותחת בשבחים לאל, "אשר עיגל את האגוז... ושם את הלוויתנים בים... ואשר הבדיל בין כל בריותיו, שיש שאפם בין עיניהם ויש שראשם בין אוזניהם." אולי הועתק מיצירה ספרותית ערבית?

חשבונות מסחריים ביהודית-ערבית. תאריך: ככל הנראה המאה ה-12. מוזכרים אגוז מוסקט (ג'וזה), עץ ריחני (עוד), מוסק וסאליכ'ה (קליפה ריחנית הדומה לקינמון אך שונה ממנו). כן מוזכר 'המתורגמן' (אל-תרג'ומאן).

שבר ממכתב ביהודית-ערבית. החלק הראשי עוסק בעסקאות, כולל משלוחי מרזיבי ותות (טוטייא) ואגוז מוסקט. מוזכר אבו אל-פצ'ל בן מעלא, כנראה זהה לאבו אל-פצ'ל יוסף בן מעלא. השוליים כוללים המלצה עבור איש עני.

שבר מכתב. בעיקרו בכתב ערבי, עם מילה אחת בכתב עברי. אולי מוזכרת בילבייס. מתייחס ל'ידע הרפואה' ואולי לנער שהוא גם רופא וגם אסטרולוג. השולח מזמין שיטה ומוזכר מיץ אגוזים מרוכז.

מכתב משפחתי/עסקי המופנה לאישה, ביהודית-ערבית. תיארוך: סוף המאה ה-12 או תחילת ה-13. השולח חולה וסובל מהקאות ומבקש תרופות. מוזכר משלוח אגוזים וצימוקים עם נהג גמלים.

חשבון ביהודית-ערבית ובספרות קופטיות. בעיקרו רשימת מזונות וחומרי רפואה: אמלה, ברברי, לבונה, אגוז לוז, כוסברה, קטונה (קטניות?), זעפרן, סירופ נופר(?) ועלי בננה.

מרשם(ים) בערבית-יהודית. משתמש בכוסברה; כמון שחור; קינמון; שרף מסטיק; זעפרן; זעתר; כמון; אניס; שומשום; זרעי קנב/קנאביס (קנב); צימוקים; ציפורן; ואגוזים(?).

חשבונות בערבית-יהודית. תיארוך: המאה ה-11 או ה-12. מוזכרים אנשים כגון ח'לפון וחוסיין. מוזכרות סחורות כגון סוכר, עץ ברזיל, פלפל, חרוזים, אגוזים וציפורן.

רשימה או חשבונות ביהודית-ערבית בכתב גס. פריטים כוללים שלושה בגדים; עשרים ממשהו 'אצל אל-סקאק'; תמרים; אגוז לוז; נעלים; ומשהו חדש.

רשימת שמות עם מספרים וסחורות כגון משי ואגוז. הפלאוגרפיה מתאימה לתאריך של המאה ה-16 ואילך. אחד הערכים ברקטו מזכיר את איסטנבול.

צד א: חלק ממכתב מחורז בעברית. צד ב: חשבונות בכתב ערבי ובספרות יווניות/קופטיות, המזכירים פריטים כגון פלפל, כספית ואגוז מוסקט.

רשימת סחורות ביהודית-ערבית בשני עמודות, כנראה מהמאה ה-16 או 17; כוללת אגוז, צימוקים, שקדים, דבש וערמון (קסטאל)

מכתב מניסים בן חלפון, מדמסיס, לנהראי בן ניסים, פוסטאט, כ-1055, על בריאות נהראי ועל קבלת תשלום לזפת ואגוזים

חשבון. מפרט מזונות שונות וסחורות ומשקליהן בליטרות (רַטְל). פריטים כוללים אגוז לוז, אוג, תמר ופיסטוק.

חשבונות ביהודית-ערבית. נראה מאוחר. סחורות כוללות: מי ורד, אגוז, תמר, צימוק, דבש, סירופ לימון, סוכר.

צד א: חשבונות ביהודית-ערבית, המזכירים אגוז מוסקט (ג'וזה). צד ב: טיוטות ערביות או שבר קטן של מסמך.