CUL Or.1080 5.6

תיאור

מכתב בעברית (משובץ ערבית, תורכית ואיטלקית), הממוען לשני סוחרים שאינם נקובים בשם (אחד מהם דודו של הכותב), שנכתב כמעט בוודאות באלכסנדריה באמצע המאה השש-עשרה. הכותב מדווח על קבלת הפנים האלימה שניתנה לאוניות אירופיות בנמל אלכסנדריה, כפעולת תגמול על השתלטות על אונייה מצרית של סוחרים במסינה (סיציליה). "הבוקר ממש הגיע הצ'אווש באשי ועלה על הגלאון הוונציאני שהגיע מכרתים ("קנדיה"). הוא לקח את המלחים בשבי יחד עם רב-החובל שלהם, ועתה הוא מביאם לפוסטאט/קהיר עם 30 ינייצ'רים מן המגדל [קסרקטין הינייצ'רים באלכסנדריה?]". אילו היה אנדריאה די אוריו מגיע עם אוניותיו, או צ'יקאלה השודד-הפרטי (השולל) עם אונייתו, לא היו נוהגים בהם כך. השלטונות באלכסנדריה כנראה חתכו את עוגניהן של מספר אוניות אירופיות נוספות והרסו את המזחים (? האסקאלה = escala, מאיטלקית), ויצרו פאניקה ואימה בקרב רבי-החובלים (פאטרונס) שהופרדו מאוניותיהם המשייטות עתה חופשיות בים. הכותב מתעקש שאונייה ונציאנית הבאה מכרתים ונושאת את דגלו ("בנדריה") של סן מרקוס (שכונה "עון מארקו" = סין מארקוס, כדי להימנע משימוש במילה "סן") אינה עוסקת במעשי שוד-ים ואין לנהוג בה כך. הסיבה למתרחש היא שעלי נומיר אל-רשידי הגיע בשבוע שעבר עם מכתב למושל (סנג'ק), ובו דיווח כי אונייתו נתפסה במסינה אף שכבר קיבל הבטחה למעבר בטוח (אל-אמאן). הכותב ממליץ בתוקף לנמענים לפנות לקונסול, שיכתוב מיד למסינה ויורה להשיב את אונייתו של עלי נומיר, שאם לא כן הבאשא ידע כיצד לטפל בשבויים הוונציאנים הללו, והמצב יהיה נורא עבור כל שאר האוניות שיגיעו ממסינה. ישנם שניים או שלושה רבי-חובלים פלורנטינים הנואשים עתה לצאת מאלכסנדריה משום שעסקיהם נמצאים במסינה. עם זאת, אסור לנמענים לחזור בדיוק על דברי עלי נומיר בפני הקונסול או בפני שאר הסוחרים, משום ששיקר. לא הייתה כל הבטחה למעבר בטוח. אדרבה, המוסלמים עגנו בטעות בשטח סירקוזה בלילה, בחושבם שהם במהדיה (תוניסיה). כשהחלו הפעמונים (הקאמפנאצ'י) לצלצל בבוקר, הבינו כי הם בנמל נוצרי וניסו להימלט. אונייתם נתקעה בסלעים, והם נתפסו בשבי על ידי כמה סירות קטנות שיצאו ממגדל סירקוזה. כל זה ידוע משום שאונייה אחת הגיעה לאלכסנדריה עם 20 שבויים ממסינה, אשר סיפרו כי האונייה נתפסה בסירקוזה ולא במסינה. הכותב מבקש מהנמענים לפעול במהירות לפתרון הבעיה ולהשיב לו דבר. הוא עיכב שתי אוניות שעמדו לצאת מאבו קיר לכרתים, עד שיגיעו ידיעות, משום שאינו רוצה שהשמועה על האירועים הללו תגיע לאירופה ותרתיע את אוניות הסחר הרגילות מלהגיע לאלכסנדריה השנה. הכותב עובר אחר כך לעניינים מסחריים, ומזכיר ידיעות שקיבל במכתב מהמשר ג'אקומו ובמכתב לאדם בשם אראן. על הנמענים לקנות כמה שיותר פלפל, משום שלאוניות הבאות מליבורנו וממסינה לא צפוי להיות הרבה ממנו. כך גם בנוגע לזנגביל: הזנגביל הטרי כולו נמכר באירופה, ולכן האוניות המגיעות ירצו עוד, אך רק טרי — אסור שיהיה רקוב כלל. הכותב מזכיר גם תבלינים, פשתן ועורות. אוניות מצרפת אינן צפויות השנה, אך האוניות מליבורנו וממסינה ירכשו סחורות לשלוח לצרפת. "אמרתי לכם פעמים רבות שיש ביקוש גבוה בכל אירופה ל-Cassia fistula (ח'יאר שנבר), אך לא הקשבתם". הכותב אחר כך מזכיר את שותפותו של הנמען עם משה בן שושן. אגוזי מלך זוכים לביקוש רב בוונציה. הכותב סוחר עם סוחר מראגוזה (דוברובניק) האומר לו שאחרי האירועים הללו באלכסנדריה, אפילו אם יקבל את משקל כל סחורתו בזהב לא ישוב לאלכסנדריה, ושום סוחר אירופי לא ירצה לבוא שוב לאחר כל זאת; כל הנמצאים באלכסנדריה כעת מתכוונים לעזוב. הראגוזי הזה תכנן לבוא ולחיות שם 3 שנים, אך עתה הוא מתכנן לצאת. הכותב מסיים בקריאה לנמענים לפעול במהירות, ולזכור לקנות כמויות גדולות של זנגביל טרי ופשתן. המידע מבוסס בעיקר על מהדורתו והערותיו של אברהם דוד.

Princeton Geniza Project description: Letter in Hebrew (peppered with Arabic, Turkish, and Italian), addressed to two unnamed merchants (one the uncle of the writer), written almost certainly in Alexandria in the mid-16th-century. The writer reports on the violent reception of European ships in the port of Alexandria, acts taken in retaliation for the commandeering of an Egyptian merchant ship in Messina (Sicily). "This very morning the Cavus Bashi arrived and boarded the Venetian galleon that arrived from Crete ("Candia"). He took the sailors prisoner with their captain, and is now bringing them to Fustat/Cairo with 30 janissaries from the tower [their barracks in Alexandria?]. If Andrea di Orio had come with his ships, or Cicala the privateer (ha-sholel) with his ship, they would not have treated them thus." The Alexandrian authorities apparently cut the anchors of multiple other European ships and damaged the docks (? האסקאלה = escala, from Italian), causing frenzy and terror among the capains (patrones) to be separated from their ships which are now loose at sea. The writer insists that a Venetian ship coming from Crete and carrying the flag ("banderia") of San Marcos (called עון מארקו = Sin Marcos, to avoid using the word San) does not engage in acts of piracy and should not be treated thus. The reason is that ʿAlī Numayr al-Rashīdī arrived last week with a letter for the governor (sanjak), informing him that his ship had been commandeered in Messina, even after he had received a promise of safe passage (al-amān). The writer strongly suggests that the recipients approach the consul, who should write immediately to Messina and command ʿAli Numayr's ship to be restored, otherwise the Basha will know how to treat these Venetian prisoners, and the situation will be terrible for all further ships arriving from Messina. There are two or three Florentine captains who are now desperate to get out of Alexandria since their business is in Messina. However, the recipients should not repeat exactly what ʿAli Numayr said to the consul or to the other merchants, because he was lying. There was no promise of safe passage at all. Rather, the Muslims accidentally docked somewhere in the territory of Syracuse in the dead of night, thinking they were in al-Mahdiyya (Tunisia). When the bells (ha-campanacci) started ringing in the morning, they realized they were in a Christian port and scrambled to escape. Their ship foundered on some rocks, and they were taken captive by a few small boats from the tower of Syracuse. All this is known because a ship arrived in Alexandria with 20 Messinan prisoners, who recounted that the ship was taken in Syracuse, not Messina. The writer appeals to the recipients to act quickly to solve this problem and to send him word. He has detained two ships that were about to depart from Abu Qir for Crete, until he hears word, because he does not want word of these events to reach Europe and deter the usual trading ships from coming to Alexandria this year. The writer then transitions into business matters, mentioning intelligence he has received in a letter from Messer Giacomo and in a letter to someone named Aran. The addressees are to buy as much pepper as they can, for the ships coming from Livorno and Messina are not expected to have much. Likewise with ginger: the fresh ginger has all been sold in Europe, so the arriving ships are going to want more, but they will only want it fresh—it must not be rotten at all. The writer also mentions spices, flax, and skins. No ships from France are expected this year, but the ships from Livorno and Messina will purchase goods to send them on to France. "I have told you many times that Cassia fistula (khiyār shanbar) is in high demand in all of Europe, but you have not listened." The writer then mentions the addressee's partnership with Moshe b. Shoshan. Walnuts are in high demand in Venice. The writer has been dealing with a merchant from Ragusa (Dubrovnik) who tells him that after these events in Alexandria, even if he were to receive the weight of all his merchandise in gold, he would not come back to Alexandria, and no European merchant will want to come again after this; all those in Alexandria at present are intending to leave. This Ragusan intended to come and live there for 3 years, but he now plans to get out. The writer concludes by urging the addressees to act quickly, and to remember to buy up lots of fresh ginger and flax. Information mostly from Avraham David's edition and notes. ASE.