לימון והדרים במסמכי הגניזה

חשבונות בעברית ובלאדינו, מתוארכים אלפא-נומרית בדפים 1v ו-7v לשנת התר"ר (5600 לבריאת העולם), היא שנת 1839/1840 לספירה. בדף 1r מופיעה כותרת גדולה שייתכן ומעידה כי כל ארבעה-עשר הדפים של הקטע, או למצער עמוד זה, שימשו כ"פנקס הכנסה והוצאה". בחלק מהמקומות הרשימות מאורגנות לפי פרשות השבוע של הלוח הליטורגי, ובהקשרים אחרים מצוינים במקומן חודשי הלוח השלמים. בדף 1v ישנה הערה ביהודית-ספרדית המזכירה תשלום לגבאי הקהילה: "me debe mi senyor padre 155 grushes a el anyo ke me izo de akhnasa [גבייה?] a el gabbay" (אבי אדוני חייב לי 155 גרוש עבור השנה שגבה לי לטובת הגבאי). שיטת רישום זו לפי פרשות השבוע נפוצה בפנקסי קהילות מתחילת המאה התשע-עשרה ומן המאה השמונה-עשרה. קטע הפנקס הוא מקור עשיר למעקב אחר שמות משפחה, ובהם בניסטה (1r), צ'זנה (1r, 2r), פרנקו (2r), קבאליירו (2v), ואחרים. ברשימת חישובים בדף 7v מופיע רישום מוזר: "baqshīsh del kalsado de Kandia" ("תשלום מן השיכור מקנדיה"). ראו ערך "kalsado" במילון הלאדינו של כהן וכהן-גורדון. בדפים המאוחרים יותר התוכן עובר מרישומי תשלומים של אנשים לרשימות מצאי של סחורות, כגון: "asucar/סוכר", "limon/לימון", "portuqal/תפוז", "miliḥ/מלח" (10v). בסיכומו של דבר, קטע פנקס זה מייצג את אחד הגדולים מבין הפנקסים מן המאה התשע-עשרה, ומכיל מגוון רחב של נתונים הראויים למחקר נוסף.

מכתב לרמב"ם עם תשובה בכתב ידו על גב הדף. תיארוך: בערך 1168–1204, על פי השנים בהן פעל הרמב"ם במצרים. מדובר בגיליון נייר קטן, שעל גבו רשומה פתקה ובה בקשה לעצה רפואית. ראוי לציין את הנימה האתית שמשתלבת בעניין הרפואי המעשי הזה במשפט: "שכן כל מטרתי בעניין זה היא לבקש קרבת אלוהים". כותב המכתב מתכוון, ככל הנראה, לכך שבאמצעות שמירה על הבריאות אפשר להקדיש את עצמו טוב יותר לעבודת ה'. הדבר מזכיר בקשה דומה אחרת שהופנתה לרמב"ם, במכתב שפרסם ד"ה בנעט, ובו נכתב: "אני מבקש מחסדך, אדוני — שכן אתה, יחד עם האל, יכול לרפא את נפשי ואת אבריה, כך שתוכל לעסוק בלימוד המדעים — שתרשום לי מה עליי לאכול, שכן הדבר הכרחי, כדי שאוכל להבין בקלות רבה יותר את העניינים הללו [הבעיות הפילוסופיות המתוארות בחלקו הראשון של המכתב]". באותו המכתב, בדומה למכתב שלפנינו, גם תשובת הרמב"ם כתובה על גב הדף — כך לפי שטרן. על גב הדף ישנם שני גושי טקסט בכתב ידו של הרמב"ם, הניצבים זה לזה בזווית של תשעים מעלות. אחד מהם כמעט בלתי קריא לחלוטין, ואינו נראה קשור לשאלה שעל פני הדף, וייתכן (בהשערה זהירה מאוד) שמדובר בתשובה לשאלה הלכתית ששלח הכותב בנפרד (אם כי שטרן היה חולק על כך, מאחר שהוא קרא "דרהם של לימון" במקום "יהיה כבול בנדר" כפי שקראה הקטלגנית). הגוש השני מכיל את התשובה לשאלות התזונתיות שעל פני הדף.

מכתב מבן למשפחת הנשיאים של מוצול, הממוען לשלמה בן ישי. תיארוך: האירועים המתוארים במכתב התרחשו ככל הנראה בשנות ה-90 של המאה ה-12, אם כי ייתכן שהמכתב עצמו נכתב זמן ניכר לאחר מכן. מכתבים רבים אחרים מאותו סופר מתוארכים לשנות ה-30 של המאה ה-13, אך יש לציין שבמכתב זה אין ברכת מתים אחרי שמו של הרמב"ם. הכותב מעלה זיכרונות מביקור שערך בצעירותו בביתו של רבי משה בן מימון, ומתאר את אופן קבלת הפנים שלו אצל הרמב"ם, עניינים שונים נוספים, וכן כולל פרטים על תכנית ביתו של הרמב"ם. הוא מזכיר משרת של הרמב"ם ומתאר אותו כ"שומר הפרגוד" (פֻרְדַה-דאר), תפקיד הדומה לזה של שַׁמָּשׁ או מקדם פני אורחים. המכתב יצא לאור ונדון אצל פול פנטון, "A Meeting with Maimonides" (1982), עמ' 1–4. בשורה 7 בצד הפנים (recto) קורא פנטון "ר טוק", בעקבות גויטיין, ומסביר ש"טַוְק" משמעו "כוח", במיוחד זה של איש צעיר, ושהכינוי "רבי טַוְק" הוא לשון מדוברת לאיש צעיר, וכי הכותב מדגיש את עליצותו של הרב. אולם, הצירוף הוא ככל הנראה "ד טרק", שמשמעו "ארבע פעמים". בשורה 3 בצד האחור (verso) מתרגם פנטון את הצירוף "אקראץ ליימו" כ"עוגיות לימון". אך המונח קֻרְץ (ברבים: אקראץ) ראוי שיתורגם "פסטיל", ומציין טבלית קטנה תרופתית או מתובלת (ראו ליי צ'יפמן בנושא בית המרקחת והרוקחים בקהיר הממלוכית, 2010, עמ' 281).

מסמך משפטי. הסכם שותפות. נכתב בכתב ידו של חלפון בן מנשה ונושא את חתימתו בצד האחורי. תיארוך: 1100–1138. מקום: פוסטאט. הקטע, הנמצא במצב שימור גרוע, חושף חלק מהסכם שותפות בין עובדיה ובין מנשה הכהן. על המסמך חתומים חלפון בן מנשה ומנשה הכהן בן יעקב, ועל כן ניתן לתארכו למחצית הראשונה של המאה השתים-עשרה. כל אחד מן השותפים אמור לקבל עותק של ההסכם, הנעשה ברצונם המלא של שניהם, וכן הערכת שווי מסוימת (שלא השתמרה). הערכה זו ייתכן שפירטה את נכסי השותפות ואת תרומתו של כל אחד מן השותפים. חלוקת הרווחים וההפסדים לא השתמרה. היחסים בין הצדדים מתוארים הן כ"שותפות" והן כ"שִרכַּה". המונח "שרכה" עשוי להתייחס למעשה הקניין; שורות 8–9 כנראה מתייחסות לפעולת ה"שרכה" יחד עם פעולות של תשלום והערכת שווי (לפי ליברמן). מסמך נוסף (T-S 12.525) מבהיר כי החנות עסקה במכירת שמן זית וקטניות, וכי השותפים השקיעו סכומים שווים (9 דינרים כל אחד) — עובדיה במזומן ומנשה בסחורות כגון שמן פשתן, זיתים ומיץ לימון. תקופת ההסכם נקבעה לשנה אחת, ואם יעזוב אחד הצדדים, יידרש לשלם לשני 2 דינרים. כל אחד מן הצדדים קיבל עותק של ההסכם (לפי וייס).

מכתב מח'לף בן יצחק בעדן אל אברהם בן יג'ו בג'רבתאן (סריכנדפורם), מתוארך לאלול אתנ"ח לשטרות (אוגוסט 1147). המכתב כתוב בסגנון המנומס במיוחד האופייני לח'לף, ומכיל מידע על חליפת המכתבים ביניהם ועל עסקאות מסחריות משותפות: (1) המכתבים והסחורות שח'לף שלח בשנה הקודמת באונייה הג'רבתאנית אבדו יחד עם הספינה, וגם האונייה השנייה, שנשאה מכתב המסביר את האובדן, טבעה אף היא. (2) מבשר, אחיו של אבן יג'ו, טרם הגיע לעדן. (3) ח'לף קיבל את הסחורות שאבן יג'ו שלח לו מהודו: קערות קצא, נאד עם לימון, מעט זנגביל, וסל ובו פלפל וזנגביל. (4) ח'לף מבין מדוע לא הצליח אבן יג'ו לשלוח אגוזי בטל (פופל), שכן שמע דברים דומים מסוחרים אחרים בעדן. (5) ח'לף שלח לאבן יג'ו במנגלור את מה שכנראה היה הפינוק האהוב עליו: סוכר, צימוקים ושקדים. כמו כן שלח ויטריול, מסטיק לעיסה, עשרה גיליונות נייר לבן (פריט נדיר ככל הנראה, אם לשפוט לפי המראה הזה בלבד) וקושט, אך לא ארסן. דרישות שלום נמסרות לשיח' באמא. החור הנמצא בשורות 40–41 היה קיים כבר בזמן הכתיבה.

ורסו: רשימת מאכלים ו/או מתכונים. בחלק העליון מוזכרים מאכלים כגון: גבינה, קיפון אפור (בּוּרִי), לפת כבושה (לִפְת מח'לל), בשר עגל (לחם עג'ל), יונה (חמאם), צנון (פֻג'ל), זית, קטאיף (לביבות טבולות בסירופ), ממתק קשה (נאטף), מנגולד, קני סוכר, קולקס, דייסת חיטה (הריסה), פודינג סמיך (חביצה), תבשיל חמוץ בחומץ (סכּבּאג'), בצל, פול ירוק, דייסה ממותקת (מהלביה), בשר עם צימוקים (זביביה), תמר יבש מתוק ורך (עג'וה), בננה (מוז), כנאפה (קרפ), ולחם עגול עבה ועשיר (ג'רדק). הקטע הבא נושא את הכותרת "אל-נאפעה" (היעילה) ונראה כי מדובר במתכון הכולל סוגי בשר שונים, גרגרי רימון, סומק, ענבי בוסר, ברבריס, לחם ולימון. הקטע שלאחריו נושא את הכותרת "אל-אשרבה" (משקאות/סירופים) ומונה ספרגל גולמי ופריט אחד או שניים נוספים. הקטע האחרון נושא את הכותרת "רבּובאת" (תרכיזי פירות מבושלים) וכולל ורד, מספר פריטים נוספים, וריבס. (תרגומי שמות המאכלים מבוססים על Nawal Nasrallah, Treasure Trove of Benefits, 2018.)

רשימת מצרכים ו/או מתכון בכתב ערבי. השורה הראשונה כוללת כמעט את אותם פריטים כמו השורה השנייה, אלא שבשורה הראשונה מצוינות גם כמויות, והיא מוסיפה גם טחינה (ṭaḥīna). השורה השנייה נפתחת בכותרת "עשיית צחנא" (ṣaḥna) — תבלין או רוטב המבוסס על דגים כבושים במלח (ראו נוואל נסראללה, Treasure Trove of Benefits, עמ' 203). המצרכים המופיעים הם: - סומק (summāq) - מיץ לימון (māʾ laymū) - "ראש" (raʾs) — פריט שמעורר תמיהה מסוימת, שכן בשורה הראשונה "ראש" משמש כיחידת מידה לשום, אך כאן "ראש" ו"שום" מופרדים על ידי "אגוז" - אגוז מלך (jawz) - שום (thawm) - דגים כבושים במלח (ṣaḥna) - לימון כבוש — שמכונה בשורה זו laymūna mamlūḥa ובשורה שמעליה laymūna māliḥa בצד האחורי (verso) מופיע רישום בכתב ערבי ובספרות יווניות/קופטיות של סכום שנותר חוב (al-bāqī), ולאחריו בערבית-יהודית: "אבו אל-בהאא' מן (אל-קאהרה) — אבו אל-בהאא' מקהיר (החדשה)".

מכתב שבו חולה פונה אל רופאו, מתאר את מחלתו ומבקש מרשם תרופתי. המכתב תורגם במלואו על ידי גויטיין. להלן תוכנו: "ב[שמך,] ר[חום]. אדוני, ראש הרופאים אבו רידא. ייאות הוד מעלתך לדעת כי הקור והחום מנערים אותי מיום ראשון ועד שעה זו. איני יכול לטעום דבר מאכל. אתמול גלגלתי פירורי לחם לשני כדורים קטנים, אך לאחר שאכלתי כרבע אונקיה של לחם, פקדה אותי שיהוק עד חצות הלילה, וסברתי שהשיהוק לעולם לא ייפסק. אחר כך התאוותה נפשי למעט גבינה מטוגנת, אבל... מזה שלושה ימים נוספים לא באה אלי [קריאת] הטבע. החום, כאב הראש, החולשה והרעד אינם מרפים ממני לאורך כל היום. יתר על כן, איני יכול לטעום דבר, אפילו לא לימון עם סוכר. גם איני מסוגל לתת לעצמי חוקן. ובכן, מה תרשום לי? אני שותה מים רבים מאוד. ירבה שלומך ואל יחסר לעולם. ושלום."

עלים מטיוטת הרמב'ם בערבית-יהודית של חיבורו הערבי על יחסי מין, שהוזמן על ידי הנסיך האיובי תקי אלדין עומר. הרמב'ם רושם תרכובות שונות להגדלת כוחו של תקי אלדין עומר וממליץ על דיאטה הנמנעת ממזונות 'מצננים' (פלפל ארוך, גלנגל, זנגביל, אריסטולוכיה, קינמון, אניס, ציפורן, מאצ'ה ואגוז מוסקט מומלצים אך עדשים, תלתן ומאכלים קרים כמו מלפפון, מלפפון חמור, מלונים, מלוח, תרד ובמיוחד חסה יש להימנע מהם). מוצעת שתייה של מי ברזל מבושלים עם עשב לשון שור, קליפת לימון, ציפורן כתושה, יין ודבש. הוא גם ממליץ על מתינות, שכן מעשה המין עצמו היה 'מחליש'.

קטע מפרוטוקול בית דין הכולל עדות על משא ומתן בין אבו אלפצ'ל בן אבו אלמג'ד לבין אבו אלברכאת בן אלדיין (הוא שלמה בן אליהו). מוזכר עניין של קללה, ואולי הסכמה שלא לקלל מישהו (פי אללענה...). התיעוד מתוארך לראשית המאה ה-13. בשוליים העליונים מופיעות מספר מילים בכתב ערבי המתייחסות לאבו עלי בן דאוד ולסכום של 100 דינרים (?). בצד ב' מצויים שרבוטים שונים בערבית-יהודית ובכתב ערבי, ובהם רשימה לוח שנה (קלנדרית), צירופי לשון מתוך מכתבים, ורשימות פריטים כגון אשנאן (אשלג) ולימון, מלוות בספרות יווניות/קופטיות.

חשבונות או רשימת קניות (אולי תכנון תפריט?). אין זה מתכון רפואי. בערבית-יהודית. הרשימה מחולקת לשלושה חלקים נפרדים, שכותרות שניים הראשונים הן "ליל ראשון" ו"ליל שני". בחלק הראשון מנויים: "תרנגולת אחת אצלי"; שום; לימון; זעפרן; פלפל; מסטיק. בחלק השני מנויים: "תרנגולת אחת אצלי, צלויה בלימון"; שלושים קַדַח של אורז; זִרבאג' (תבשיל זהוב חמצמץ ועדין; פריט זה מחוק בקו); במיה (?באמה); שום; כוסברה; עצי הסקה. בחלק השלישי מנויים: תפוח ושני סוגי מלפפונים (ח'יאר ופַקּוּס). (חלק מן המידע על פי CUDL.)

חשבונות בערבית-יהודית של הוצאות ורכישות עבור שבועות שונים בלוח השנה הליטורגי (כגון השבוע של פרשת קדושים), וכן רשימת מצרכי מזון לליל הסדר של פסח. החשבונות המפורטים ערוכים ברמת פירוט גבוהה במיוחד, וכוללים בין השאר סבון, לימון, אורז, שעווה, פולים, טחינה, ועוד פריטים רבים. הביפוליום עצמו אינו נושא תאריך, אך ייתכן שהוא חלק ממחברת רחבה יותר שעשויה להכיל תיארוך. על פי הפלאוגרפיה והפריסה ניתן לאמוד את זמן הכתיבה למאה ה-18 או ה-19. ההוצאות רשומות במטבעות כסף מסוג "פצה" (מדין).

הזמנת פירות (ובהם לימונים, תפוחים, רימון וסוכריות שושנים) מאת הזקן אבו אלחסן, שיש למסור למוביל המסמך. בצד ה-verso מופיעים חשבונות שאינם קשורים לכאורה, הכתובים בכתב ערבי ובספרות יווניות/קופטיות. חלק מהפריטים, למשל "לימון ספרג'לי" (lay­mūn safarjalī), דומים לאלה המופיעים במסמך אחר (PGPID 28989). מאחר ש"לימון דמוי חבוש" אינו הגיוני כשלעצמו, ככל הנראה מדובר ברמיזה לכך שכל הפריטים הללו הם סירופים (למשל, [שראב] לימון ספרג'לי — סירופ לימון בטעם חבוש).

קטע משפטי בכתב ידו של חלפון בן מנשה (פעיל בשנים 1100-1138 לספירה), על פי הערכתו הפלאוגרפית של וייס. שטר מתנה שבו אב מעניק בית שלם לבנו אבו סעד נתנאל (ייתכן שזהו אותו האדם המוזכר בקטע T-S 12.567). בין נקודות הציון המוזכרות לזיהוי גבולות הנכס: "התעלה המבורכת" (אלח'ליג' אלמבארכ), האורווה, מסגד עץ הלימון (מסג'ד אללימונה) הצופה אל התעלה, והבית הידוע בשם "אלע'זאלה" (הצבייה). חלק מהמידע מבוסס על הערותיו המצורפות של גויטיין.

רקטו: מרשם רפואי בכתב ידו של רבי משה בן מימון (הרמב"ם), הכולל מרשם להקאה (אמטיקום) ולתרופות נוספות. בין המרכיבים המופיעים במרשם: סוכר דביק, מיץ לימון, אוקסימל (חומץ ממותק בדבש), מליסה ונענע ירוקה. הקטע כולל גם הנחיות תזונתיות: יש להימנע מתמרים בוסר, שיזף, שקדים ירוקים, חרובים, פולים ירוקים, גזר וחומץ; ולעומת זאת מומלץ לאכול לקינוח צימוקים, פיסטוקים, תאנים ואגוזים. ורסו: טיוטה של עדות הקשורה להליך משפטי בבית דין.

גט. מתוארך ז' בתשרי א'תכ"א למניין השטרות, שהוא ספטמבר 1109. נכתב ונחתם בידי יצחק בן שמואל הספרדי. הבעל: חסן בן הִבּה. האשה: פאצ'ילה בת חוסיין. חתום גם בידי ברכות בן שלה הכהן (ייתכן שזהו אדם שונה מברכות בן שלה שחתום על מסמכים רבים מאוחרים יותר במאה ה-12). בצד האחורי מופיע אישור קבלה, וכן חשבונות בכתב ערבי ובספרות יווניות/קופטיות, ובהם פריטים כגון סירופ לימון (מֻרַמַּל לַימוּן סָאאִל) ומַסטיק.

מרשם רפואי בערבית-יהודית. בין המרכיבים המפורטים: כנראה 2 אוקיות של סירופ לימון מרוכז וגרגרי (שראב לימון מרמ'ל), חצי אוקיה של סוכר קנדי (סֻכַּר נַבַּאת), חומר כלשהו במשקל 3 דרהם, חצי דרהם של גומי טרגקנת לבן (כת'יראא ביצ'אא), וחומר נוסף במשקל 1/8 דרהם. ייתכן שמדובר במרשם בעל אופי מעורר תשוקה (אפרודיזיאק), לאור הביטוי ללגמ[אע?] המופיע בטקסט. (חלק מהמידע מבוסס על כרטיסיות המחקר של גויטיין.)

פתק לא־רשמי הממוען לאדם בשם אבו עלי. בערבית־יהודית. הצד האחורי הוא טיוטה של הצד הקדמי. הנמען מתבקש לגשת אל אמו של השולח ולקבל ממנה 1 5/8 דרהם המצויים אצלה. עליו לרכוש 3 פרגיות שמנות במחיר של 1.5 דרהם, ליים (לימון אח'צ'ר) ב-1/8 דרהם, ולהוסיף מעט זעפרן. הטקסט פגום וקיימים פערים קלים בין הצד הקדמי לאחורי, ולכן הכמויות אינן ודאיות. ככל הנראה האם חולה וכל הרכישות הללו מיועדות לצרכים רפואיים.

מכתב מאת מרדוך בן מוסא, באלכסנדריה, אל נהראי בן נסים, בפוסטאט. התיארוך הוא בקירוב 1045 לספירה, על פי הערכתו של גיל. כתב היד הוא של יעקב בן סלמאן אלחרירי, והמכתב עובר לדבר בקולו החל משורה v2. המכתב עוסק בעסקים בתחומי מיץ לימון, תמר הינדי וטקסטיל של פשתן ומשי. נהראי חולה (וג'יע, בשורות r4–7, r13–14, v6–7). הן מרדוך והן יעקב מאחלים לנהראי איחוד מהיר עם אמו. המידע מבוסס על גיל.

צד פנימי: ניסיונות עט בעברית ויהודית-ערבית, כולל טיוטת טקסט מכתב ל'אח היקר' המזכיר את אלכסנדריה. צד חיצוני: רשימת מצרכים או חשבון ביהודית-ערבית, המפרטת מאכלים שונים ומספרים. פריטים כוללים קמח, גבינה, חציל, לימון, בזיליקום, אורזו (shaʿīriyya), לחם, דגים, עופות, אבטיח, פלפל, מלוח'יה, וצנון. תיארוך: מאוחר, ככל הנראה ממלוכי או עות'מאני מוקדם.

שבר מכתב ביהודית-ערבית. על קלף. הזמנת פריטים כגון משי, שרף אורן (עלכ צ'נוברר) ושמן זית. ורסו: רשימת סחורות ביהודית-ערבית. מזכיר גם שני שמות: אבן זבקלה ומד'מון. הסחורות כוללות: סנדרכ, כמון, לימון, קמח, גבינה, שמן שומשום, שמן זית, שמן פשתן, ח'יאר (= קסיה פיסטולה?), תאנים, שום, בצל, פלפל, זעפרן, סוכר, סירופ לימון ולוטוס מצרי כחול (נופר).

מכתב מאת נסים בן אסחאק בן אלסהל, ככל הנראה ממקום כלשהו במגרב, אל אברהם בן חֻ'ג'יג' (המכונה גם חַגַּי), בפוסטאט. נסים מבקש מן הנמען למכור משלוח של שמן ששלח לפוסטאט, ולקנות עבורו לימונים ומי לימון. אברהם בן חֻ'ג'יג' היה אחד ממנהיגי הקהילה היהודית בפוסטאט. המידע מבוסס על גיל, מלכות ישמעאל, כרך ב', מס' 226.

חשבונות בערבית-יהודית המפרטים מגוון רחב של מצרכי מזון וחפצי בית, ככל הנראה בליווי הכמויות שלהם והערכת השווי הכספי. הקטע אינו מתוארך אך ייתכן שמקורו במאה ה-18 או ה-19. בין הפריטים המופיעים ברקטו ניתן למנות: שקדים, סוכר, חומוס [?] ("חומוץ"), פולים, משי, לימון, ופריטים רבים נוספים המופיעים בשני צידי הקטע.

רשימות בערבית-יהודית של פריטי מזון שונים עם כמויות או משקלות. החשבונות כוללים ספרות ערביות מערביות וחלקם ספרות קופטיות-זימאם (נדירות לאחר המאה ה-16). הפליאוגרפיה מעידה על המאה ה-18 או ה-19. מוצרי המזון: ביצים, לימון, שעועית, שקדים וכו'. בתחתית הפנים מחושבות כמויות בקר ביחידות רטל ('לחם בקרי').

חשבונות בכתב ערבי, ככל הנראה מאותו סופר/מקור כמו T-S AS 178.67 (PGPID 36896). מזכיר פריטים כגון שמן זית, דבש, לימון, מסטיק, תלתן. כל האנשים הנקובים בשמותיהם הם 'X אל-דולה', למשל מֻח'תַאר אל-דולה, חִצְן אל-דולה אל-חכים, שֻ'ג'אע אל-דולה, צַדָּאם אל-דולה (או צַרָּאם? או שגיאה עבור צָאֶרִם?).

רשימת מוצרי מזון וכלי מטבח ביהודית-ערבית. כתב-יד פשוט. מהתקופה הימי-ביניימית. מזכיר את השם אבו אל-פדל'. חלק מהפריטים כוללים: קנקן (אברק) לסירופים, משמשים, ביצים, שמן שומשום (ג'ירג' שהוא גרסת הסופר לשירג'), סוכר, לימון, אבטיח, גבינה, לחם, סיגלית, שמרים, שמן זית, חצילים ופריטים נוספים.

חשבונות כתובים בצורה מסודרת בכתב ערבי ובספרות יווניות/קופטיות. בשורה הראשונה מציין אבו אל-פרג' אל-טחאן. פריטים ספציפיים כוללים לימון, פלפל, זעפרן, מסטיק, קינמון, שמן שומשום, שמן זית, כלי ברניייה, עוף, שמן פשתן, כוסות (? כיזאן), כלי חרס (פח'חאר), עיסת תמרים (עג'וה), ועוד.

צד פנים: קטע שאולי מגיע מתחתית עצומה לאישה בעלת תואר מלכותי: אל-סֻלְטָאנָה אַל-מַלִכָּה אַל-טָאהִרָה. בשורה הבאה מוזכרים "המחוזות" (אל-אַעְמָאל). גב הדף: רשימת מכולת/חשבון בכתב ערבי ובספרות יווניות-קופטיות: בשר, שמן שומשום, לימון, עצי הסקה, פלפל ותרד (אִסְפָּנַאח').

חשבון המפרט בעיקר חומרי מרפא, עם כמויות מקבילות ביחידות רטל. הסחורות כוללות ג׳ינג׳ר מקומי (זנג׳ביל בלדי); משהו מכי ([...] מכי); פלפל; עלי בננה (ורק מוז) — ביחידות דסת ולא רטל; משהו (שקדים?) מעזה (לוז גזאוי); כותנה; ושרבט לימון. תיארוך: אולי המאה ה-12 עד ה-14.

דף 7 רקטו: פתק בכתב ערבי. 'שלח לנו... לימון... חלאוה... השג לי שרב רימונים.' דף 7 ורסו: פקודת תשלום בכתב ידו של אבו זכרי כהן: אבו אל-חסן צריך לתת לנושא חצי ראטל שרב ורדים ורבע ראטל שרב רימונים. אותה הוראה כתובה בכתב ערבי ומחוקה.

מכתב מנסים בן חלפון, השוהה בתִּנִּיס, אל נהראי בן נסים בפוסטאט. המכתב עוסק במשלוח של בגדים וצעיפים. הכותב מבקש לדעת את מחירי הפשתן בבוציר, ומבקש מנהראי לשלוח לו מי לימון. (המידע מבוסס על גיל, מלכות, כרך 3, מס' 601)

דף 8 רקטו: שאריות מכתב או אולי מסמך ממלכתי בכתב ערבי. שמורים קצות שתי שורות: '...לעבק מן אל-ח'אצה...'. דף 8 ורסו: פקודת תשלום בכתב ידו של אבו זכרי כהן: אבו אל-חסן אל-הוד צריך לתת לנושא ראטל אחד של שרב ורדים ולימון.

חשבונות או מלאי ביהודית-ערבית, מאורגנים לפי ימות השבוע. כנראה מהמאה ה-16-19 לפי כתב היד. מגוון פריטים: לימון, גזר, דגים, פלפל, זנגביל, סבון, שמן זית ולחם (או בשר, כי 'לחם' דו-משמעי ביהודית-ערבית ובעברית).

צד פנימי: טקסט בערבית-יהודית המונה מזונות שונים (דבר מבושל, סוכר, לימון, שקד, ממתקים). גב: ייתכן שחלק קטן ממכתב. מתייחס לכתב יד שהושאל אולי להעתקה; הבטחה לבעלים להחזירו לפני החג; והכותב שאין לו עוד עבודה

רשימת מזון ופריטים אחרים עם ערכים במספרים יווניים/קופטיים (שמן שומשום, שמן פשתן, שמן זית, סבון, לימון, בצל, חומוס, כרישה, מסטיק, סוכר, גופרית, כמון ועוד). בגב: תרגולי כתיבה אלפביתיים בכתב עברי וערבי.

דף 3 רקטו: שאריות חשבונות בכתב ערבי ובספרות יווניות/קופטיות. דף 3 ורסו: פקודת תשלום בכתב ידו של אבו זכרי כהן: אבו אל-חסן אל-הוד צריך לתת לנושא 2 אונקיות שרב לימון ואונקיה אחת של ורד.

דף 9: פקודת תשלום בכתב ידו של אבו זכרי כהן: אבו אל-חסן אל-הוד צריך לתת לנושא 3 אונקיות שרב לימון וורדים ('לא אחר'). מתוארך: כסלו 1451 לספירת שטרות (אוקטובר-נובמבר 1139 לסה'נ).

צו. ביהודית-ערבית. סולימאן כהן מורה לנמען לתת שתי אונקיות לימון ורוד (שרופים?) לאבו אלפרג'. (סולימאן כהן זה עשוי להיות בנו של אבו זיכרי כהן; ראה ססון 713 ו-ENA NS 33.16.)

גב: המשך פרוטוקול משפטי יהודי-ערבי. מזכיר 'הרוקעה אצל יעקוב'; איש בשם יוצא דופן שלימון (גרסה של סולימאן?); היבה; ומוסא. דהוי. נדרשת בדיקה.

רשימה בכתב ערבי ובספרות יווניות/קופטיות. פריטים: טחינה (ṭaḥīna), סומאק (summāq), סוכריות (ḥawāʾij naql), לימון (laymū), וזעפרן (zaʿfarān).

גב: רשימת הוצאות משק בית בכתב ערבי ובספרות יווניות/קופטיות, מזכירה סוגי שמן, סבון, קמפור ולימון ירוק; תשלומים לפועל; וביקור בבית המרחץ.

רשימות בערבית-יהודית של מרכיבי מזון מפורטים, כמויות ותאריכים קשורים, כולל שומשום, בשר, ביצים, לימון ומלפפון. מהמאה ה-18 או ה-19.

גב: חשבונות בכתב ערבי ובספרות יווניות/קופטיות. רשימת מאכלים ופריטי משק בית: פלפל, זעפרן, ביצים, שמן זית, לימון, טחינה ועוד רבים.

פנים: צו תשלום של אבו זכרי כהן; מורה לזקן מנג'א לחלק שתי אוקיות לימון ואוקיה נוספת; גב: ספרות קופטיות, כנראה חשבונות

גב: צו תשלום מאבו זיכרי כהן; אל-חסן אל-הוד יעביר לנושא שלוש אונקיות של שרבט לימון-ורד ואונקיה של ממתק לעיסה (עקיד)

דף 10 ורסו: פקודת תשלום בכתב ידו של אבו זכרי כהן: אבו אל-חסן אל-הוד צריך לתת לנושא לימון וורדים [שרב].

דף 6: פקודת תשלום בכתב ידו של אבו זכרי כהן: הנמען צריך לתת לנושא שרב לימון (הצד השמאלי של השבר קרוע).

חשבונות ביהודית-ערבית. נראה מאוחר. סחורות כוללות: מי ורד, אגוז, תמר, צימוק, דבש, סירופ לימון, סוכר.

ורסו: קבלה (או הזמנה) עבור אוקיה וחצי מי ורדים ואוקיה לימון, כנראה בכתב ידו של אבו זכרי כהן.

צו תשלום של אבו זכרי כהן; מורה לזקן מנג'א לחלק שתי אוקיות ריבת ורד ושתי אוקיות ריבת לימון

הזמנה מאבו אל-מונא ל(סירופים של) לימון, חבוש ורוז מורבד ותפוח. השווה JRL SERIES B 4539.

צו תשלום של אבו זכרי כהן; מורה לזקן מנג'א לחלק שלש אוקיות לימון ושתי אוקיות חומצה

צו תשלום של אבו זכרי כהן; מורה לזקן מנג'א לחלק שלש אוקיות של ורד ולימון (ריבה)

צו תשלום של אבו זכרי כהן; מורה לזקן מנג'א לחלק שלש אוקיות של משקה לימון וורד

צו תשלום של אבו זכרי כהן; מורה לזקן מנג'א לחלק שתי אוקיות של ריבת ורד ולימון

חשבונות לשבוע פרשת אחרי מות. פריטים רבים הם מזון: לימון, טחינה, ביצים ועוד.

צו תשלום של אבו זכרי כהן; מורה לזקן מנג'א לחלק רטל מיץ לימון ושלשה דירהמים

מרשם רפואי הכולל מרשמלו כתוש, שורש מתוק, זרעי ציקוריה, סנה ומיץ לימון

הזמנה לכמויות שונות של לחם, שמן, עצים, לימון וגבינה; על פיסת קלף קטנה

צו תשלום של אבו זכרי כהן; מורה לזקן מנג'א לחלק שלש אוקיות משקה לימון

מרשם רפואי המזכיר לימון, סוכר, שקדים, ורד, שושן, עולש, שוש, כוסברה.

רשימת מוצרי מזון ומחירים: לימון, בשר וכדומה. מהתקופה הימי-ביניימית.

רשימה, מוזכרות מספר סחורות וכמויותיהן כמו לימון וקמח.