כותנה במסמכי הגניזה

הטקסט המרכזי הוא רשימה ארוכה של דרישות שלום, שצורפה כנראה במקור למכתב. בצד השמאלי של הרקטו: רבנו משה (הוא הרמב"ם); גיסו אבו עלי; אלת'קה וגיסו; יפתח ואשתו; "דודי מצד אמי" ואשתו וילדיו ובן חורגו אסחאק; המלמד ר' יצחק אבן אלמעלמה; [...] שמש בית הכנסת של הארץ-ישראלים; מנג'א ובנו אלתלמיד אלחסן אבו אלחסן; אבו אלפצ'ל בן תמים אלסכרי; הלוי [...]; מחאסן הגר ב-[...]; סת ע'זאל ובעלה; ילדיו; שארית; אבו סהל אלחזאן; אבו סעד אלצאיע'. בצד הימני של הרקטו: אלרייס אבו זכרי; סעד ובנו אלחסיד; אבו אלבקא אל-[...]; דאוד אלעסקלאני; אחיו אבו אלחסן; אחיו אבו אלפצ'ל; אחיו אבו אלמנא; אמו; אבו אלפרג' אלתלמיד; אבו סהל אלצבאע'; סאלם אלצירפי; אבו סעד אלחרירי; אחיו אבו אלמנצור הסופר; אבו אלמנצור אבן בע'יצ'ה; אבו אלפרג' שמש בית הכנסת של העיראקים; פצ'איל אבן אלע'זולי; התלמיד (אלתלמיד) אבן אלדג'אג'י. בוורסו: אבו אלחסן בן מנג'א, ולאחר מכן ברכת סיום נוספת. בשוליים הימניים של הרקטו מופיעים משפטים שנשמעים כלקוחים מהצהרה משפטית, אך ייתכן שמדובר בקטע מתוך מכתב: "לה דהב ולא פצה סורא ... ואני ופקת ... מא בקי ענדי ...". בוורסו מופיעים שלושה גושי טקסט נוספים בזוויות שונות, בדיו דהויה. הקטע הנמצא ישירות מתחת לדרישות השלום פותח במילה "תד'כרה", וההמשך קשה מאוד לקריאה. בזווית של 90 מעלות מופיע טקסט מתוך מכתב המתאר ככל הנראה מסעות קשים מאוד: "מן בשר ... אכלת אלתראב ... שהרין פי אלספר וקאסית כוף כתיר פי אלבר ואלבחר והו ... עסל אלדי ראיתי פניך הנעמים ... מחקק מגלגלין זכות ...". מעל לקטע זה מופיעים חשבונות המפרטים פריטים כגון: כביסה (ע'סיל); משי; פריט הקשור לרבנו; סוכר; סגירת דלת מבפנים; שני מסמרים; תיקון נוצפיה; שמן; וכותנה. ראוי לעיון נוסף.

דין וחשבון מדויק של ההוצאות שהוצאו על אורח זר, נכבד וחולה, ובמקביל פירוט הדרכים שבהן כוסו ההוצאות הללו. הרשימה נכתבה בידי הדיין נתן בן שלמה הכהן, שפעל בבירת מצרים בשנים 1125–1150 לספירה, אך כבר בשנת 1102 חתם (כחותם ראשון) על מסמך בצור שבלבנון. (צור נכבשה בידי הצלבנים בשנת 1124.) בעת כתיבת חשבון זה הוא נראה כבר זקן וכנראה פרש מתפקידו. ידוע שמרשמים רפואיים שונים מסתיימים בהערה: "ארוחה — תרנגולות מבושלות". כיצד הדבר התממש בפועל ניתן לראות בחשבונות היומיים המפרטים את הסכומים שהוצאו עבור אורח חולה ואת הסכומים שמהם נגבו, כפי שמתומצת כאן. הרשימה מתייחסת לשנים-עשר הימים הראשונים של חודש שבט (ינואר–פברואר). הסכומים נקובים במטבע הכסף — דרהם. ההוצאות: מדי יום: לחם — 3/4; בשבת בכמות גדולה יותר: 7/8 או 1. תרנגולת — 2 1/8, או (לרוב) 2 1/2. שיקוי (רפואי) — 1. מדי שבוע: שמן חם — 1. פריטים שנרשמו פעם אחת בלבד: מי ורדים — 3/4. משחה — 1/2. דבש — 1/2. עדשים — 1/4. זעפרן — 1/4. מי נילוס — 1/4. סכומים גדולים יותר הוצאו על תחבושות, כותנה, כביסה, וגלימה חדשה. החולה כנראה טופל בחינם על ידי רופא מטעם הקהילה. ההוצאות כוסו מן המקורות הבאים: (א) הכנסות מבית שייך לקהילה; (ב) שש תרומות, ובאחת מהן בעל ואשתו — המכונה "ביתו" — תרמו בנפרד; (ג) מגבית שנערכה בשני בתי הכנסת הרבניים בפוסטאט (שהכניסה רק 7 דרהם); (ד) דינר אחד פחות 1/24 (קיראט), ששווה היה אז ל-35 1/2 דרהם, שנתרם על ידי "אדוננו" — היינו ראש קהילת היהודים, ככל הנראה הרופא של החצר שמואל בן חנניה (1140–1159).

מכתב מאת מרדוך בן מוסא באלכסנדריה אל נהראי בן נסים בפוסטאט, בעניין משלוח של חוטי טווייה מפוסטאט לאלכסנדריה. מרדוך מציין כי הוכן עבור נהראי "בקיאר" (טורבן בגודל גדול) באורך 25 אמות, וכן חתיכת בד באורך 20 אמות. עוד הוא מדווח כי עטיה בן שמאע הביא לו מטפחת כחולה ובה כותנה, חוטי [פשתן] ופשתן מותר (שנפרם), אשר אמורים להשתלב עם חוטים ששוגרו אליו קודם לכן — והנמצאים כעת בידי האומן — לשם הפקת בד נוסף, אך מאחר שהחוטים היו מאיכויות שונות, ההלבנה לא עלתה יפה. המכתב חושף את חשיבותה של אלכסנדריה כמרכז לאריגת טקסטיל: במקרה זה, חוטי טווייה וחומרי גלם נוספים (כגון פשתן סרוק — כתאן מנפוש) נשלחו מפוסטאט לאלכסנדריה לעיבוד למוצרים מוגמרים. אורכו של הטורבן של נהראי, 25 אמות, ראוי לציון ומאשר את חשיבותו של פריט כיסוי ראש זה כסמל של מעמד. פרט מעניין נוסף הוא תהליך המיקוח עם האומנים: המחיר עבור עבודה מסוימת נקבע מראש, ובמהלך התקדמות העבודה נעשים ניסיונות להוריד את המחיר בשלבים שונים; דבר זה נמשך גם לאחר השלמת העבודה. התהליכים הקשורים באריגה הנזכרים או הנרמזים במכתב זה הם: א) ע'זל: טווייה ב) חל אלע'זל: פרימת החוטים ג) תצפיה: הלבנה ד) תבייץ': הלבנה (ביחס לפשתן ולבד פשתן) ה) קצר: כיבוס/ניקוי של בד ארוג

מכתב מטוביה בן עלי הכהן בפוסטאט אל אביו עלי בן אברהם הכהן בבאניאס/דן. תאריך: 28 במאי 1112. האב והבן נפרדו זה מזה בצור. לאחר מסע ים קשה הגיע טוביה לפוסטאט, ושם מצא מגפה (וּבַאא'). הדיין אברהם בן נתן אב חלה והגיע "עד שערי" המוות אך ניצל בקושי, ואילו הנגיד מבורך בן סעדיה מת מן המגפה. הוא נפטר בשבת, ראש חודש טבת, ב-2 בדצמבר 1111. (כהן, בחיבורו על השלטון העצמי, מציין כי גם מקורות אסלאמיים מתארים את אותה המגפה.) טוביה היה בידיו מכתב שקיבל מהנגיד מבורך לפני מותו, והוא לקח אותו עמו לריף (האזור הכפרי), שם שהה חמישה חודשים. טוביה מדווח כי אחד הנכבדים בפוסטאט — אולי אברהם בן נתן אב — אצילי וירא שמיים אף יותר ממה שתיאר לו אביו. טוביה מבקש מאביו להתמיד בתפילה עליו לפני ספרי תורה, אולי משום שאברהם טרם החלים לחלוטין מן המחלה. כן הוא מבקש ממנו להתפלל גם עבור משה הנגיד בן מבורך. טוביה כותב: "קנה לי אִזָאר חלבי (עטיפה או גלימה גדולה) שאוכל להתפלל בו תמיד", וכנראה מדובר בפיסת בד כותנה סורית זולה. הוא מעודד את אביו ואדם בשם נתן להצטרף אליו לפוסטאט. הוא שולח דרישות שלום לאחיו יחיא ומאיר, וכן לאברהם פאר הקהל, למבשר בן ע'אלב, לישועה בן צדקה, ליהודה הפרנס, וליוסף בן נמיר.

דף כפול המכיל רישומים שונים ומגוונים, ובהם חשבון לשנת 1466 למניין השטרות (1154/55 לספירה) וטיוטה או תמצית מחוקה בקווים של מסמך משפטי. החשבון נמצא בעמוד השמאלי של הצד הקדמי, ופותח בכותרת: "חשבון מחיר השֻקאק המכובסים (אלשקאק אלמקצור) והכותנה (אלקטן) שקניתי עבור העניים בשנת 1466: 417 דרהם". בהמשך מוזכרים מנג'א הכהן, אבו מנצור, וההקדש. הטקסט המשפטי נמצא בעמוד הימני של הצד הקדמי: אבו אלמג'ד בן אבו אלפצ'איל אלחזן מודה כי הוא חייב לאבו אלפרג' בן סלימאן אלביאע(?) 100 דרהם, שאותם יפרע בתשלומים של שני דרהם בכל יום(!), החל מיום ראשון י"א בטבת 1467 למניין השטרות. בצדו האחורי של הדף מופיעים חשבונות נוספים (לדוגמה: "מה שלקח הגוי מאשר קנינו..."), וכן מספר גושי טקסט נוספים המהווים ניסיונות קולמוס ו/או טקסטים ספרותיים.

מכתב משפחתי/עסקי בערבית-יהודית, בכתב יד גס ובאיות פשטני. בפתיחתו דנים בעסקאות ובהזמנות שונות, ובכלל זה סוג של סוכר (סֻכַּר מֻרַמַּל), הדס (מרסין), עפצים (עפץ), עמילן (כת'יראא) וזרעי כותנה (?) (בזר קֻטנה). בעמוד השני מוזכר בו אלפתח אלחלבי. עוד מוזכרים אם [...]; אחיה; "לא אחיה ולא בן דודה"; "כל מי שעולה מאנשי צנאפיר" (עיירה סמוך לקליוב); "אמור לו שאין ביני לבינה בנייה(?) ואין חזרה אליה, ואין לה כל תביעה נגדי, ואין שלום בינינו". הכותב ממשיך באותה רוח ומתלונן על אותה אישה ועל כך ש"כל העולם צוחק עלינו" (אלעאלם יצ'חכו עלינא); מבקש מהנמען לשלוח את אם סרור; מזכיר נסיעה אל הנאא'ב של צנאפיר; ומתייחס לבהמת רכיבה שאוזנה קטועה וזנבה תלוש (מטיתי מקטועת אלאד'ן מסלובת אלד'נב).

מכתב מיפת בן מנשה אבן אלקטאיף אל אחיו חלפון בן מנשה (פעיל בשנים 1100–1138 לסה"נ). כתוב בערבית-יהודית. בין הדברים הנזכרים: החזן אלעזר בן יכין; אדם שעלה לקאהיר (כך ככל הנראה, אך הכתיב נראה יותר "אלקאנה", ולא ברור באיזה מקום מדובר) ולקח עמו את סחורתו; בקשה לאישור על קבלת דבר־מה או על הגעתו של אדם כלשהו; מקום או בית ("יחיו לחיי הוריו/הוריה"); אדם שאמר שלא יתמהמה ויחזור במהרה; ציון כי יש עמו שֻׁקַּה (חתיכת בד) של כותנה; דבר־מה שנשלח עם נֻצַיר; וכן תלונה ש"כך הוא חלקי מן הכול, אלוהים יעזור לי" (השוו לתלונה דומה בקטע אחר). בצד האחורי נראים מספר קווים בכתב־ראי שמקורם בקטע סמוך שאינו קשור למסמך זה. (חלק מן המידע נלקח מקטלוג CUDL.) צירוף: אלן אלבאום.

מכתב עסקי המתאר תנאי שוק קשים שבהם המחירים גבוהים ואסון סביבתי השמיד את רוב היבול. כתוב בכתב ערבי. מוזכרים בו הכותנה ומכירתה (القطن وبيعه), ומתואר כיצד סוחר אחד שקל אותה בקפדנות יתרה משום שמחירה גבוה. בצדו האחורי של המכתב נכתב: "שלח את תשובת המכתב הזה לבלביס עם החדשות והמצב שלך". יתר הסחורות אינן נמכרות (سائر البضائع غلت واقفة). השולח עשה משהו עם 450 (יחידה לא ברורה) של אינדיגו (צבע ניל). השולח חוזר ומדגיש שהכותנה יקרה מאוד, ומציין: "[...] יבול השנה הזו, שכן באה עליו חמה אדירה, יוצאת דופן, עצומה מ-[...]" (fa-qad jāhu ḥarr ʿaẓīm fadhdh aʿẓam al-[...]).

חשבונות עסקיים בכתב ערבי ובספרות יווניות/קופטיות. מזכיר את התאריך 16 ד'וּ ל-קַעְדָּה 597 לה' = 18 באוגוסט 1201 לספירה. מזכיר אנשים כגון 'סַלָּם(ה?) אל-מַגְרִבִּי המוכר לי כותנה סיציליאנית... חברו של אל-עִרָאקִּי... אבו ל-יָאסִר הנוצרי (אל-נַצְרָאנִי) הגר בסמטת אל-כַּרְמָה... יוּסֻף אל-וָאסִטִּי... נַפָּח נחושת סיציליאני (צָאנִע נֻחָאס סִקִּלִּי)... סַיִּד עֻתְמָאן... עִמְרָן ב. מַכָּארִם שגבה כסף עבור שמיכה יפה (מַלְחַפָה רַפִּיעָה)... סֻלַיְמָאן אַלְ-יַהוּדִי וְסִת זִיָּאדָה... עַלִי בקהיר החדשה... [...] אַלְ-יַהוּדִי אִבְן אַלְ-מַקְדִּיסִי'.

מכתב בערבית-יהודית, ככל הנראה מכתב עסקי מגרבי מהמאה ה-11. שריד (החצי התחתון של הצד הקדמי). מוזכר בו הקאדי אבן אל-[...] ואדם בשם אל-חאפט'. השולח מבקש מהנמען לשלוח בשמו מכתב תודה למנצור בן עטיה ולאביו. הוא מבקש שיישלח אליו ה"מחבס" (לפי מילון דים-רדנברג: או ענק לצוואר או אריג כותנה) כדי שיוכל לעשות בו משהו שימנע את התקלקלותו. הוא מדווח שספינות רבות הגיעו מסיציליה. השולח יודע שאל-שייח' אל-מֻוַפַּק אומר עליו "את מה ששמעתי ממנו/עליו באלכסנדריה". ההמשך בשוליים פגום מכדי לקרוא.

מכתב מיעקוב בן סלמאן אלחרירי בטריפולי (שבארץ שאם) אל נהראי בן נסים בפוסטאט. בין הסחורות הנזכרות בו: חיטה, תאנים וכותנה. לפי גויטיין, המכתב נכתב כשבעה שבועות לפני מכתב אחר של אותו כותב, ועל כן יש לתארכו לסביבות 458–459 להג'רה (1066 לספירה), בעיצומה של "אלשדה אלעט'מא" (המצוקה הגדולה) במצרים, תקופה שבה היו הסוחרים להוטים להבטיח לעצמם כל מזון שיכלו להשיג. הכותב מדגיש את חומרת השעה ומפציר בנמען שלא להתמהמה: "אתה יודע באילו זמנים אנו נתונים, אל תתעכב, אלו ימים קשים".

קטע ממכתב שנשלח מאדם אל "אביו", ובו ברכות לרגל החגים ובירורים על עסקאות קטנות בבגדים. הכותב מוסר דרישת שלום לאבו אל-חסן, לאמו ולאחותו, וכן לסת אל-ע'רב ולילדיה. בצד ה-verso הוא מבקש מהנמען למסור לאבו סעיד אבן אל-קטאאיף (הוא חלפון בן מנשה, פעיל בשנים 1100–1138) את הת'וב (חלוק) מכותנה ואת הפרוו (בגד פרווה) שביקש בצד ה-recto שיישלחו אליו. שני קטעים נוספים נראים ככתובים באותה יד וקשורים זה לזה, ובשניהם מופיע הביטוי הזהה "אלתוב אלקטן ואלפרו מע".

חשבון הוצאות קבורה בכתב ידו של חלפון ב"ר מנשה הלוי (פעיל 1100–1138 לספירה). נראה שהיה זה לוויה מפוארת, עם 47 דרהם ששולמו ליותר מתריסר חזנים ולמעלה מ-60 דרהם עבור שאר ההוצאות, כולל ההובלה למדבר, חפירת הקבר, טהרת הנפטר, וקמפור וכותנה. החזנים ושאר המקבלים כוללים: אבו סהל, אבן אל-כאמוכ'י, [...] ב. יעקב ואחיו, אבן אל-חלאל, פֻהַיד, אבן אל-דַּבָּח, מעאלי, אל-חייפי, אל-בסכ'אר, יצחק אבן אל-שראבי, שלום הסופר, יוסף, ילדי אל-כאמוכ'י, ועמרן. AA/ASE

חשבונות בכתב ערבי לעסקת מכירה של כותנה. מתוארך ל-9 ברמדאן [..]90 לפי לוח ההיג'רה, כאשר שתי הספרות הראשונות של השנה הושמטו. בהתחשב באזכור של סמל המטבע ק (קורוש) לכל אורך המסמך, שהוטבע רק לאחר 1690 לספירה, השנה היא אפוא 1190 או 1290 להיג'רה. התאריך המוקדם מבין השניים, המקביל לאוקטובר 1776 לספירה, נראה סביר יותר על סמך הפלאוגרפיה, אם כי ייתכן שיש במסמך אזכור של מטבעות נוספים שיכולים לשלול את ייחוסו למאה השמונה-עשרה.

כתובה דהויה מקהיר, מיום 25 במרץ 1811 (כ"ט באדר ה'תקע"א). הכתובה נערכה בין ניסים לאסתר המכונה שרה, וסכום התשלומים הנישואיים הכולל בה הוא 150 ריאל. חלק ניכר מרשימת הנדוניה עדיין קריא, ובו מצוינים פריטים כגון: גלימת כותנה (ענת[רי]את קוטנ[י), סל בד בסגנון חאלבּי (בוק[ג]ה קומאש חלבי), שמיכה תימנית (לחאפ ימני), ועוד פריטים רבים אחרים. חתימתו של הסופר יחזקאל חפץ בקושי נראית במרכז הכתובה, במקום שבו חתם בשם החתן.

מכתב מצדקה בן אהרן (?) הרוקח (אלצידלאני) אל אבו סעיד הרוקח, ובו הוא מזמין סממנים רפואיים: זעפרן עיראקי משובח; עץ אלוה (עוּד); כפור מיושן (כּאפוּר); תּוּרבּד עיראקי (טוּרבּיט, צמח משלשל); גופרית עיראקית (כּבּריט); וכותנה אדומה (קוּטנה — לא ודאי). בנספח בסוף המכתב הוא מוסיף המלצה חמה על מביא המכתב, ומציין שהאיש בא 'ממשפחה טובה', ומבקש מהנמען לסייע לו לעשות את צעדיו הראשונים בעסק.

עותק של חוזה אירוסין (שידוכין) בעברית בכתב-יד שונה (אם כי אותה יד כמו ניסיונות העט למטה). מיקום: קהיר. תאריך: ה' אלול 5576 לספירה ליצירה = 29 באוגוסט 1816 לספירה. המילה contante/קונטאנאי מופיעה בראש המה שנספר ברשימת הנדוניה כגון: אפודה כותנה, בגדי משי, ארגז עץ ופריטים נוספים. חתן: יוסף בן יצחק פינטו. כלה: סניורה בת אברהם. הכלה מצוינת כאלמנה לשעבר, ארמלתא.

מכתב מאבו אלפרג' אלכהן המכונה אבן קסאצ'ה אל אבו עלי יחזקאל בן יצחק. בערבית-יהודית. (השווה למכתב נוסף שבו מופיע אותו שולח.) המכתב עוסק בענייני מסחר ומזכיר סחורות שונות, ובהן מטפחת או צעיף ('מנדיל'), כריות ('מח'אדّ') וכותנה. בין האנשים הנזכרים בו: אלבירותי. בצד האחורי של המכתב מופיעים נספח או טיוטה של מכתב בכתב יד שונה, וכן שורה אחת בכתב ערבי.

חשבון של ברהון בן מוסא התאהרתי עם ישועה בן אסמאעיל ואבו אברהים, סביב שנת 1060, הנוגע לשותפותם בעסקי עץ אדום (ברזיל) ומשי. נהראי בן נסים הוסיף בצידו הימני של המסמך מספר פרטים על משלוח כספים. בצד השני (verso) מוזכרים משלוח של בדים פרסיים, כותנה, עסקה עם אבן אלטראבלסי, ומי ורדים. המידע מבוסס על גיל, ממלכת ישמעאל.

מכתב עסקי מאת זכריה בן יעקב בן אלשאמע, מטריפולי שבלוב, אל נהראי בן נסים בפוסטאט. לפי גיל, המכתב נכתב סביב שנת 1065. הכותב עומד לצאת לדרכו לספאקס כדי למכור שם בדים ואריגים. בכספים שיתקבלו בידיו הוא מתכוון לרכוש שמן, ולשם כך הוא זקוק למאה כדים. במכתב מוזכרים גם פלפל, פשתן וכותנה.

חשבון המפרט בעיקר חומרי מרפא, עם כמויות מקבילות ביחידות רטל. הסחורות כוללות ג׳ינג׳ר מקומי (זנג׳ביל בלדי); משהו מכי ([...] מכי); פלפל; עלי בננה (ורק מוז) — ביחידות דסת ולא רטל; משהו (שקדים?) מעזה (לוז גזאוי); כותנה; ושרבט לימון. תיארוך: אולי המאה ה-12 עד ה-14.

מכתב ממרדוך בן מוסא באלכסנדריה אל נהראי בן נסים בפוסטאט, מיום 21 ביולי 1046 (לפי גיל). הכותב מדבר על החזרת שקים ועל קסת דיו (לפי גיל) שמרדוך ביקש שתישלח אליו, אך משלוחה מתעכב בפוסטאט. במכתב מוזכרים גם קשיים במכירת כותנה ופשתן. נהראי עומד לצאת לדרכו לבוציר.

מכתב מסוחר אלמוני באלכסנדריה אל נהראי בן נסים. נכתב ב-20 באפריל 1064. הכותב מדווח לנהראי על העמסת סחורותיהם על האניות. קיים ספק לגבי זהות הבעלים של מספר חבילות. נזכרות משלוחים של פשתן, כותנה, בדים, נחושת וכסף. (המידע על פי גיל)

רשימת ערכים אלפאנומריים, כנראה חשבונות. התאריך הוא אולי סוף ימי הביניים עד המאה ה-17 אך יש מעט מאוד פליאוגרפיה לאישור הערכה ברורה. ישנם מספר ערכים קריאים - אולי קוטן=כותנה ברקטו. דורש בחינה נוספת.

כנראה טיוטה או רשומה. בכתב ידו של חלפון בן מנשה הלוי (פעל בשנים 1100–1138 לספירה). מתייחס לסכום של 81 (דינרים?); המיסים (וואג'יב) של הוואלי; ד'מאן; אפשרות לשותפות בין שני אנשים; וכותנה (אלקטן).

חשבונות בכתב ערבי ובמספרים יווניים/קופטיים. מזכיר סכום חוב לאבן אל-עסקלאני; סכום שהוא חייב עבור כותנה; בן דודו (אבן עם) הבה; מוחמד; ואל-חאג' נאצר. בתחתית ובורסו ישנו פיוט. (מידע בחלקו מ-CUDL.)

חשבונות ביהודית-ערבית המזכירים את השם חיים צנועה בכל כותרת. הערכים מזכירים סוגים שונים של בד, כותנה, צמר, מוסלין (שאש), בד ארוג מקושט (בפטה), ועוד. תאריך: המאה ה-16 ואילך. MCD.

וורסו: חשבונות בכתב ערבי ובספרות יווניות/קופטיות. מזכיר: כותנה; כותנה גסה; עבד אל-סלאם; 5 דינרים וקיראט פחות חבה; אבן סאלם; ג'וואהר(?) אל-נצראני; אל-נצראני דאוד; יצחק האדי(?).

שימוש משני: מכתב בערבית-יהודית המורכב כולו ממתכון קריפטי או הוראות הכוללות כרכום (עֻצְפֻּר), לוח (לַוְח), מקל (מִקְרַעָה) וכותנה (קֻטְן). כמויות הרכיבים ניתנות בְּאַרְטָאל.

דיפוליו של חשבונות מסחריים בכתב ערבי. מפורט, מזכיר שמות רבים וסחורות ספציפיות (בעיקר מוצרי טקסטיל: מַקְטַע, מִעְג'ַר, מַעְרַקַה; וכן נרות וכותנה). דרוש בדיקה נוספת.

מסמך משפטי. בכתב ערבי. עוסק בגידול כותנה ועצי תות בקרקעות הוואדי. מתוארך: 1243 הג' = 1827/28 לספירה. המסמך חתום ומאושר. יש פתק תיוק בלדינו(!) בגב. דרוש בדיקה נוספת.

מכתב מישמאעיל בן פרח, אלכסנדריה, ליוסף בן אלי כהן פאסי, פוסטאט, 6 נובמבר 1056: על סחורות מאל-אנדלוס, איטליה ומגרב — כותנה, פירות, טקסטיל, שמן ודבש.

גב: חשבונות בכתב ערבי ובספרות יווניות/קופטיות. רשימת כלי בית: קנקן, כוסות, סכין, קערות. ומאכלים: שמיר, כוכבית, כמון, סומק, חומוס, פלפל. גם כותנה.

מלאי של מה שנמצא בבית יצחק מסוים; ביהודית-ערבית; על בד (כותנה?); מאת אברהם בן ישמעאל אל-מגרבי; חתום גם על ידי מבורך בן יהודה

מכתב מופנה ל'מורה הנכבד'. ביהודית-ערבית. קטע קטן. רווחים רחבים. מוזכרים כותנה וחוטים בגב.

שרידי מכתב מאברהם בן פרח, אלכסנדריה, לנמען אנונימי, על משלוחי פשתן, משי וכותנה

מתכון בערבית-יהודית הכולל ברזל, מלח-אמוניה, כותנה, כסף ופריטים אחרים. אלכימי?