תמרים במסמכי הגניזה

רקטו: מכתב מרופא בשם אבו זכרי אל עמית בכיר, אבו עלי. אבו זכרי כותב, ככל הנראה מן הריף, ומבקש עצה בנוגע לטיפול בשלושה מטופלים. למטופל הראשון יש כיב בקרנית ("מן הסוג השלישי"), לוקומה דמוית-שיש, ודלקת עיניים חריפה דמית וצהובה-מָרתית. אבו זכרי ניסה הקזת דם וניקוז של הכיב באמצעות לכסניית סיגלית ריחנית, אך ללא הואיל. למטופל השני יש דלקת עיניים חריפה ביותר, דמעת, ופריחה קשקשית עיקשת בעין ("מן הסוג הרביעי"). למטופל השלישי ניקוב בלתי-מוגדר "כמו זה של המטופל שאותו טיפלת". אבו זכרי גם מבקש מאבו עלי שישלח לו תרופת עיניים עשויה עופרת שחורה מן המלאי שלו עצמו, מאחר שכל תרופות העיניים שאביו של אבו עלי שלח לא הועילו. הוא מזמין את אבו עלי לבלות אצלו זמן-מה מחוץ לבירה, ושולח דרישות שלום לאמו של הנמען, לאביו ולאבו אלחסן. בוורסו: אבו עלי משיב לשאלותיו של אבו זכרי, וכותב במרווחים סביב שלוש שורות של כתב דיוואני ערבי גדול. החלק העליון של הדף פגום. אבו עלי קובע כי מדובר במצבים חמורים מאוד. באשר למטופל הראשון, אבו עלי ממליץ על שימוש ב"לבן" (תרופת עיניים), על מריחה הדרגתית וזהירה של לבונה לניקוי הכיב, ולאחר מכן על בליעת אבקה מן ה"שנג" השטוף (Cytinus hypocistis לפי אפרים לב, המסתמך על עיסא בק), ואחר כך על מתן שלוש אונקיות, בוקר וערב, של משקה סיגלית ושושנת מים או משקה דובדבן. על המטופל להימנע משינה בשעות היום. אבו עלי ממליץ שאבו זכרי יביא אליו את המטופל כדי שיוכל לבחון אותו בעצמו. באשר למטופל השני, אבו עלי אומר כי הריפוי משתנה לפי השאלה האם דלקת העיניים פשוטה או מורכבת. אבו זכרי אינו רשאי להזניח את הפריחה הקשקשית, שכן שימוש מופרז בשמן בן או בשושנת מים או באלום לבן עלול להחמיר אותה. באשר למטופל השלישי, אבו עלי מציע להשתמש בתרופת העיניים מעופרת שחורה, שרופה, יחד עם שמן בן וקמפור או כל דבר אחר שאבו זכרי ימצא לנכון. אבו עלי ממליץ להקל בתזונה ככל האפשר. הוא רומז למשקה שאבו זכרי כבר מכיר, ומציע שהמטופל ייהנה מריחו של הדס, שושנת מים או תמרים. אם המצב עיקש, אבו זכרי רשאי לתת שקדים או משקה של סיגלית ריחנית. לבסוף, הוא מבקש לקבל דיווח האם תרופות אלה הועילו, והאם סובלים המטופלים מכאבי ראש אם לאו.

מכתב כנראה מאבו סהל לוי (נפטר 1211), מפוסטאט, לבנו משה בן לוי הלוי (נפטר 1212), בקליוב. בערבית-יהודית. (הזיהוי מבוסס על כתב היד והתוכן האופייני.) לוי שלח למשה את חומרי המרפא שהזמין, וכותב: "אם הם מוצאים חן בעיניך, שמור אותם, ואם לא, החזר אותם." בין החומרים: סוּמַאק, נֵרְד הודי (סנבול), מחלב, תותיה (אבץ), וציפורן (ננועז). לאחר מכן מופיע פירוט חשבונאי כלשהו. לוי מדווח כי "הנערה" (=אשתו של משה) נמצאת כעת במצב של טומאת נידה ותטבול ביום ראשון, ולכן על משה להשתדל לבוא לבקר ביום ראשון — ולהקפיד להגיע ישירות לפוסטאט מבלי לעצור בקהיר — בעוד היא בטהרתה. הניסוח בנקודה זו עמום למדי, אך הקריאה הסבירה ביותר היא שהיא תימנע במכוון מלטבול אם תדע שבעלה עומד לבוא. ישנה הוראה תמוהה (או שמא רק רמז?) לרכוב על החמור אל העיר אם הוא גבוה מ-6 טפחים (6 אשבאר = כ-1.4 מטר), ולא לטרוח אם הוא נמוך מכך. לוי מדווח כי "אחיך" (=אבו אל-חסן ידותון) קנה את הקטאמיר המבוקשים (ריבוי של קטמיר, ככל הנראה קרום של תמר או עוקץ של חציל?) מיד עם שובו לפוסטאט, וצאפי הוביל אותם למחרת לקליוב והפקיד אותם אצל אברהם בן סולימאן, כדי שמשה יוכל לאספם בשעה הנוחה לו.

ורסו: רשימת מאכלים ו/או מתכונים. בחלק העליון מוזכרים מאכלים כגון: גבינה, קיפון אפור (בּוּרִי), לפת כבושה (לִפְת מח'לל), בשר עגל (לחם עג'ל), יונה (חמאם), צנון (פֻג'ל), זית, קטאיף (לביבות טבולות בסירופ), ממתק קשה (נאטף), מנגולד, קני סוכר, קולקס, דייסת חיטה (הריסה), פודינג סמיך (חביצה), תבשיל חמוץ בחומץ (סכּבּאג'), בצל, פול ירוק, דייסה ממותקת (מהלביה), בשר עם צימוקים (זביביה), תמר יבש מתוק ורך (עג'וה), בננה (מוז), כנאפה (קרפ), ולחם עגול עבה ועשיר (ג'רדק). הקטע הבא נושא את הכותרת "אל-נאפעה" (היעילה) ונראה כי מדובר במתכון הכולל סוגי בשר שונים, גרגרי רימון, סומק, ענבי בוסר, ברבריס, לחם ולימון. הקטע שלאחריו נושא את הכותרת "אל-אשרבה" (משקאות/סירופים) ומונה ספרגל גולמי ופריט אחד או שניים נוספים. הקטע האחרון נושא את הכותרת "רבּובאת" (תרכיזי פירות מבושלים) וכולל ורד, מספר פריטים נוספים, וריבס. (תרגומי שמות המאכלים מבוססים על Nawal Nasrallah, Treasure Trove of Benefits, 2018.)

חוזה חכירה של מטע תמרים שבבעלות הקדש. תיארוך: בקירוב 1150 לספירה, ובאופן רחב יותר בין 1128 ל-1164 לספירה, על פי שנות פעילותו של הסופר והדיין נתן בן שמואל החבר. שטר החכירה נערך בבית הדין, ולפיו אדם בשם הִבּה מקבל לידיו לעיבוד מטע של דקלי תמרים. המטע שייך להקדש, ומקומו ככל הנראה בסמוך לבית הכנסת בדמוה. החוכר ישלם להקדש 88 דינרים, בתשלומים שנתיים של 11 דינרים בכל שנה, למשך שמונה שנים — היא תקופת החכירה. מתוך 11 הדינרים השנתיים, 1.33 דינר ישולמו באחד-עשר תשלומים חודשיים, ואילו 9.67 הדינרים הנותרים ישולמו בחודש תשרי (לאחר תום הקטיף). על החוכר מוטל גם להוביל 1,000 כפות תמרים אל הנילוס (כנראה אף הוא בחודש תשרי, לצורכי חג הסוכות). החוכר מתחייב להפעיל את גלגל ההשקיה המונע על ידי שוורים באופן רציף ובלא הפסקה, וכן שלא לכרות צמחים כלשהם פרט לגיזום הנדרש לתחזוקה. השטר כתוב בכתב ידו של הדיין נתן בן שמואל.

דף כפול. בשלושה מתוך ארבעת העמודים: חשבונות מסחריים בערבית-יהודית. ייתכן שכתב היד מוכר. באחד העמודים מופיעה הוצאה של לפחות 1¼ דינרים על רופא. העמוד הרביעי הוא מתכון או מרשם בכתב ערבי. יש ליטול בצל צלוי, פרי תמר הינדי (ṣubbāra), זרע סרפד רומי (ḥabb al-qurrayṣ), ואולי לכלוך (? wasakh al-ḥajar), שמרים (khamīra), מלפפון (khiyār) וסלק מבושל. את כל אלה יש לטחון ולבשל במי סלק ובמי כוסברה עד שייעשה מאוחה (ḥattā yanʿamil). אחר כך יש למרוח את התערובת על מטפחת (khirqa) ולהצמידה למקום הנגוע (yulṣaq ʿalā l-mawḍiʿ). שתי השורות הבאות לא פוענחו (מופיעות בהן המילים لطخ/כתם ו-بقر/פרה). המרשם מסתיים, כמקובל במרשמים רפואיים, במילים "מועיל בעזרת האל" ו"דיאטה: תרד מבושל". מטרת המרשם אינה ברורה לחלוטין. דרושה בדיקה נוספת.

מכתב מצוקה אל אבו עמראן, המתגורר בבית אם חסנה, בסמטת בית הכנסת בפוסטאט. כתב היד והאיות בסיסיים מאוד. המכתב נפתח בנוסח השגרתי: "אני מודיעך שאני בשלום ובבריאות גמורים, ואין חסר לי דבר מלבד ראייתך. ואולם, אנו שרויים במצוקה איומה מחמת יוקר המחיה וחוסר הפרנסה. אנו עוברים חמישה ימים בלי לראות לחם, ואוכלים רק לפת ופול ותמרים טריים... אין לנו מזון אחר זולת זאת. החיים חסרי ערך בעיניי, ואני חובט בראשי מרוב הצרה וההרג". הכותב מצפה בקוצר רוח למכתב מבני דודיו (אולאד עמי), שאולי יביא עמו רווחה כלשהי. הוא שמע שהנמען לומד מקצוע חייטות ומאחל לו הצלחה רבה. בסיום הוא שולח דרישות שלום לבני משפחת הנמען השונים. ייתכן שהסופר הוא אותו סופר המוכר ממקבץ של שברים נוספים העוסקים בספרי כשפים ואסטרולוגיה.

שני דפים כפולים (ביפוליו) מתוך פנקס חשבונות, בערבית-יהודית. תיארוך משוער: המאה ה-11 או ה-12. בכתב ידו של ערוס בן יוסף. רישומים רבים נפתחים בנוסחה "אסתכרת אללה סבחאנה ואנפדת צחבת סידי" ("נועצתי באל המהולל ושלחתי עם אדוני פלוני"). דף 1r, עמוד שמאלי: מזכיר [...] בן יוסף. דף 1v, עמוד ימני: מזכיר את יצחק בן שאכר בן אלברוחה(?). דף 1v, עמוד שמאלי: בראש העמוד השמאלי נזכרת שליחה של כל הסחורה (או הכמות) לתימן. דף 2r, עמוד שמאלי: מזכיר משלוח של פריט כלשהו לאלכסנדריה. דף 2v, עמוד שמאלי: מזכיר משלוח של פריט כלשהו לחיג'אז. ברישום הבא, ככל הנראה, מדובר במשלוח לנוביה (בלד אלנובה). בתחתית העמוד נזכרים יוסף בן יהודה הלוי ותמר הינדי (תמרינד).

חשבון מסיבי הכולל מלאי של חנות (של בעל מכולת, ככל הנראה), שכותרתו 'מחאסבת אל-דוכאן'. בכתב ערבי. מבין הסחורות והפריטים הרבים המוזכרים: אגס (אג'אץ'); תמרינד (תמר הינדי); אגוז לוז (בונדוק); בורג'ו (לסאןת'ור); משחת דקל (מרהם נח'לי, השווה T-S Ar.39.9, T-S 8J20.26, ו-Yevr.-Arab. I 1700.22); סיגלון (זהר בנפסג'); סוכר (סוכר); טוטיה צינורית (מראזיבי); ורד (ורד); הרירה צהובה (הליל'ג' אצ'פר); ברבריס (ברבאריס); אבר אדום (סילקון); שיזף (עונאב); אשנן (אשנאן); קלס (עפץ'); זעפרן (זע'פראן); הרירה קאבולי (כאבולי); היירא (איארג'); חלמית (ח'טמיה); גרעיני אבטיח (בזר בטיח'). נדרש בדיקה מעמיקה יותר.

שאלה הלכתית הממוענת לרב מצליח גאון (כיהן 1127–1139 לסה"נ). בערבית-יהודית. נכתבה ונחתמה בידי חלפון בן מנשה (פעיל בשנים 1100–1138). חתומים עליה גם נתן בן שלמה הכהן ונתן בן שמואל החבר. השאלה ההלכתית עוסקת באפשרות של הטלת חרם על רקע סכסוך משפטי. מוזכר בה מסמך תביעה (ורקה אלדעאוי), הכהן אבו אלפרג', המלמד סייד אלכל החזן, וצדקה. הסכסוך נסב סביב תביעות מסוימות הנוגעות לבגדים, לתמר הינדי (שהוחזק כתרופה למקרה שיחלו), ל-43 דינרים ו-20 דירהמים בין הבעל לאבי הגרושה. הבעל מסרב לשלם מזונות בסכום של דירהם אחד.

מכתב מברכאת הכהן אל החזן משה בן לוי הלוי (נפטר 1212). ברכאת שלח את הכרך שמצא של הספר "אלפרג' בעד אלשדה" (ההקלה לאחר הצרה). הוא מצא עותק נוסף אצל בן אחיו במחלה, ובכוונתו ללכת להביאו ולשלוח אותו אל משה. כמו כן הוא ישלח את שני ה"קוולים הקטנים" (פיוטים?) שהזכיר קודם לכן, שעניינם אהבה. בצד ורסו הוא מבקש ממשה לשלוח אליו שני סירים של תמרים, שכן אלה שקיבל היו מקולקלים והוא השליך אותם במניית זפתא. בנוסף הוא מוסר את ברכותיו לאבו אלעלאא ולאבו אלמעאלי. (חלק מהמידע מבוסס על גויטיין ועל כרטיסיות המפתח שלו)

שטר משפטי או מכתב. ביהודית-פרסית. ישנם לפחות שני חלקים נפרדים, שאחד מהם הוא רשימת שמות. המסמך מזכיר את ח'וראסוה(?, כוראסוה) בת עבאס ו[...] בן יוסף-י ארדבילי. ייתכן שהטקסט דן בנישואיהם. בחלקו התחתון מופיעות חתימות עדים. שמות העדים: סימן-טוב בן מנ[חם]; סימן-טוב בן סי[מן-טוב]; דניאל בן בונדאד; משה בן שמואל; עזרא בן אלי; פצ'לאן בן יוסף; חסן בן יחיא. ב-verso מצוי טקסט ספרותי ביהודית-ערבית הדן בארץ ישראל בפורמט שאלה-תשובה. השבר מסומן כ-"L17" בסיווגו של שאול שקד. ראו מהדורת תמר גינדין ב-FGP.

מסמך משפטי בכתב ידו של חלפון בן מנשה (פעיל בשנים 1100–1138 לספירה). שני קטעים משטר שחרור (bill of release) הנוגע למשלוח של תמר הינדי (tamarind) אל מחלה אל-כֻּבּרא או ממנה, בידי אבו אל-חסן. נזכרים בו גם יהודה בן חסדאל (חסדאל) ואבו סולימאן דאוד. החיבור בין הקטעים נעשה בידי אלן אלבאום. (חלק מהמידע מבוסס על CUDL.) מסמכים נוספים בכתב ידו של חלפון בן מנשה שבהם מעורבים אבו סולימאן דאוד וסחר הודו טרם זוהו ככיווצי חיבור ברורים עם קטע זה, אך הם כוללים מסמכים אחדים העשויים להיות קרובים בתוכנם.

רקטו: הזמנה מאת אלשיח' אלמכין לזרעי עולש (בזר הנדבאא'), זרעי רגלת הגינה (בזר רג'לה), תמרים בוסר (בלתי בשלים) וסוכר. (חלק מהמידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין.) ורסו: דף מתוך חיבור רפואי (המהווה המשך רציף לשני קטעים נוספים מאותו אוסף). בערבית-יהודית. הדף עוסק בטיפול בגידול שחור-מררי (אלורם אלסודאוי), מצטט את אלראזי וקובע שהטיפול בו דומה לטיפול ב"התקשות" (שחמת?) של הכבד (צלאבת אלכבד). "ובאשר למה ש[...] הרופאים בטיפול במחלה זו..." (וממא . . . בה אלאטבא פי מדאואה הדא אלמרץ . . .).

בצד האחורי: תשובתו של הרמב"ם אדיבה אך נחרצת — הוא מותש, חלוש וחולה, ואין לו פנאי או כוח להיפגש עם הכותב. עם זאת, ייתכן שיוכל לראות את בן-שיחו בשבת בבית המדרש. הוא ממליץ לכותב לאכול שקדים, צימוקים ודבש תמרים. ייתכן שהמכתב מתוארך לתקופה המאוחרת בחייו של הרמב"ם, אך אפשר בהחלט שמקורו בתקופה מוקדמת יותר. כפי שמציין קרמר, הרמב"ם נהג מדי פעם להישען על טענות של חולשה ועייפות כדי להרחיק מבקרים ולשמור על פרטיותו. תיארוך: בקירוב 1168–1204 לסה"נ, על פי השנים שבהן פעל הרמב"ם במצרים.

ורסו: מכתב בכתב ידו של טוביה בן עלי, המתייחס לאופן שבו הקאדי עיסא [..]ל אל-מולכ צאחב אל-תרתיב הידוע בשם אבן הארון מנשק את ידי הנגיד החדש, שכן הגאון המנוח (מצליח?) היה טוב עמו ולפיכך היה הוא טוב עם היהודים. בנושא "צאחב אל-תרתיב" (אדון הסדר) כתואר לקאדי, ראו CUL Or.1080 J39 + BL OR 5566B.5 וגויטין, חברה ים תיכונית, כרך ב', עמ' 607 הערה 4. ברקטו נמצאים שרידי חשבונות ביהודית-ערבית, עם שורה אחת בכתב ערבי בתחתית. מזכיר תמרים, רוקעות שונות, וסכומי כסף שונים.

רקטו, צד ימין: דו"ח הוצאות מן המטע בדמוה (בערך 1182–1183) שנערך בידי סייד אלאהל, ובו רשימת התשלומים שבוצעו במהלך השנה במטע. רוב הסעיפים נוגעים לפעולות בנייה — שכר עבודה וחומרים, ובהם גדר, טיט, סיד ואבנים עבור הבאר. בין הסעיפים מופיע סכום של שמונה דירהמים שהוצא לאספקת כפות תמרים. סך כל ההוצאות השנתיות הסתכם ב-628 דירהמים, ומאחר שככל הנראה מדובר בדירהמים מסוג ורק', שווי זה מייצג בקירוב 15.5 דינרים. (המידע מבוסס על גיל, תעודות, עמ' 324, מס' 78)

דף כפול מתוך פנקס חשבונות של סוחר. הכתב נקי ומסודר מאוד. תיארוך: ככל הנראה המאה ה-12 או ה-13, ואולי אף המאה ה-14. המסמך מזכיר את אלכסנדריה פעמים רבות, ופעם אחת מתייחס ל"שער פוסטאט" (באב מצר). הסכומים נעים בעשרות ומאות דינרים. בין הסחורות הנזכרות: נשאדר (מלח אמוניאק, נכתב כאן נשאדיר); חתיכות (קטע) של תמר הינדי, עץ אשכרוע (?) (שמשאר), וכיאר שנבר (קסיה פיסטולה — פירות עץ הקסיה). שמות מועטים מוזכרים בו, ואולי היחיד שבהם הוא אבו אלפרג'.

קטע מסתורי המכיל תערובת של כתב ערבי, יהודית-ערבית וסמלים מאגיים. תיארוך: כנראה המאה ה-12 או ה-13. הטקסט ביהודית-ערבית כתוב בכתב יד קורסיבי ביותר וניתן לקרוא בו בין היתר: 'בשם התורה! לא... מיום עד לילה... לא חרובים... לא ביצים, לא גבינה, לא יוגורט, [לא] תמרים, לא דבש, לא טחינה, לא כרוב, לא אגוזים, לא שעועית, לא אגוזי לוז... אלוהים עד... ושוב אלי ממנו בבריאות.' הכתב הערבי קשור לפחות בחלקו לאמור לעיל, שכן הוא מזכיר חלק מאותם מאכלים.

מכתב משפחתי בערבית-יהודית. ארוך, שמור היטב ולא נחקר. תיארוך: אולי המאה ה-14 או ה-15, אך זוהי השערה בלבד. ייתכן ששם הנמען הוא בו סעד. הכותב או הכותבת מתלוננים על מחלתם. נזכרים בו משלוחים של עורות בעלי חיים (ג'לוּד ופַרַואת) וכן ספינה או סירה מספר פעמים. מוזכרת קניית זעפרן. כמו כן מוזכרים תמרים וזיתים (או שמן?) המתוארים כ"מַטרוּח". ייתכן שבני המשפחה כבר שילמו את המסים שלהם (ובלשון המקור: "וניחנא כאמלין מן אלמקץ").

חשבון הוצאות של משק בית. כתוב בערבית-יהודית, בכתב ערבי, ובספרות יווניות/קופטיות. בין הפריטים הנזכרים: בשר, ירקות ותוצרת חקלאית (קולקסיה, שמן שומשום, כוסברה, פלפל, תמרים, חומוס, הִיֵרָה [תרופה משלשלת], צנון), וכן הוצאות עבור בית מרחץ, הלבנת בגדים אצל הקצאר (הכובס), ואפיית לחם. בין השמות המוזכרים בתעודה: אלערִיף, פֻצַ'יל, אבו אלעלאא, ומֻפצַ'ל. (חלק מן המידע לקוח מכרטיסיית גויטיין).

מכתב מאת מרדוך בן מוסא, באלכסנדריה, אל נהראי בן נסים, בפוסטאט. התיארוך הוא בקירוב 1045 לספירה, על פי הערכתו של גיל. כתב היד הוא של יעקב בן סלמאן אלחרירי, והמכתב עובר לדבר בקולו החל משורה v2. המכתב עוסק בעסקים בתחומי מיץ לימון, תמר הינדי וטקסטיל של פשתן ומשי. נהראי חולה (וג'יע, בשורות r4–7, r13–14, v6–7). הן מרדוך והן יעקב מאחלים לנהראי איחוד מהיר עם אמו. המידע מבוסס על גיל.

דו"ח או מסמך משפטי בכתב ערבי. מתוארך לג'ומאדא ב' 1010 להג'רה = נובמבר/דצמבר 1601 לסה"נ. בחלקו העליון מוזכרים אנשים שונים, ביניהם אל-חאג' מוחמד אבן צלאח אל-דין אל-מנארי, ומצוינות השתייכויותיהם השבטיות. נזכרים הכפר אל-מֻעַיְצִ'רה (المعيصرة) בסביבות חומס, וכן قطيا (אולי העיירה הנושאת שם זה בסיני). תוכן המסמך עוסק בסחורות מסחריות, ובהן משי ותמר הינדי. דרוש עיון נוסף.

מכתב מיעקב בן סלמאן אלחרירי באלכסנדריה אל נהראי בן נסים בפסטאט, מיום 23 ביוני 1057. עיקר המכתב עוסק בעסקת מסחר בתמרים שהסתיימה בהפסד של 12 דינרים. כמו כן מוזכרת בו הזמנה של בדים מאלכסנדריה. הכותב מתאר בעיה שיש לו ביחס לרישום של מסים שהוא חייב. בנוסף, נמסר מידע על שער הדירהמים ועל תהליך הייצור של מוצרי טקסטיל. (המידע מבוסס על גיל, ממלכת ישמעאל, כרך ד', מסמך 663.)

שטר מכר. בכתב ערבי. אבו אל-חוסיין יחיא בן עלי בן אסלמה בן אבי זיד (סוחר תמרים) רוכש חלק מחנות מאחמד בן אבראהים בן מחמד אל-מֻזַני. גבולות החנות משתרעים עד נכסי יורשי שֻעַיב (סוחר תמרים) ויורשי איליאס בן כאמל. תיארוך: המאה ה-11 או ה-12 לערך. המחיר הוא 165 דינרים. החנות ממוקמת בדאר אל-תַמַארין (חצר סוחרי התמרים). (המידע מבוסס על כרטיס המפתח של גויטיין ועל חאן.)

רקטו: מכתב מבניאם אל אבו סעיד אלעפצי בענייני עסקים הנוגעים לסחורות שונות, ובהן תמר הינדי (תמרינד) ופרחי רימון (ג'ולנאר). נזכרים בו אנשים אחדים, ובהם מסלם בן איוב, המופיע גם בקטע הימני העליון של אותו מסמך. ורסו: כתובת המען אל אבו סעיד, וכן רישומים שונים בכתב ערבי. (חלק מן המידע מבוסס על קטלוג CUDL.) לאותו שולח ונמען ראו גם מסמכים נוספים המתועדים בפרויקט.

ככל הנראה רשימת קניות או הזמנה לקנייה. בין הפריטים הנזכרים: סירופ ורדים בכמות של חצי ליטרה; זרעי ריחן; זרע נוסף ממין אחר; עוף; שקדים ירוקים בשווי דירהם וחצי; פריט גדול וטרי כלשהו; תמרים; דודאים (לופאח') בשווי דירהם; ריחן (רייחאן) בשווי שלושה רבעים; ומלפפון (פקוס) בשווי חצי. צידו האחורי של הקטע ריק. המידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין.

חשבונות כתובים בצורה מסודרת בכתב ערבי ובספרות יווניות/קופטיות. בשורה הראשונה מציין אבו אל-פרג' אל-טחאן. פריטים ספציפיים כוללים לימון, פלפל, זעפרן, מסטיק, קינמון, שמן שומשום, שמן זית, כלי ברניייה, עוף, שמן פשתן, כוסות (? כיזאן), כלי חרס (פח'חאר), עיסת תמרים (עג'וה), ועוד.

דף מפנקס המכיל טיוטות או חשבונות. פסקה אחת מזכירה אבו מעאלי שקיבל 7 (דרהמים?) בשם החזן ו-10 בשם אבו אל-ברכאת אבן אל-אסכאף; פסקה שנייה קובעת 'כל הגרד לאבן אל-לחם'. הצד האחורי מזכיר תשלומים שנעשו על ידי 'אבינו'. מוזכרים גם כמויות סחורות, דינרים ותמרים.

רקטו: רשימה גדולה של צמחי מרפא בחמישה טורים עם ספרות (אולי כמויות או מחירים), שיכלה להיות חלק מפנקס חשבונות של רופא או רוקח. צמחי המרפא הרשומים כוללים ציפורן, משמש, שיזף, אבר לבן, עולש, מסטיק, חומץ תמרים, שוש ועץ סנדל. ורסו: רישומים ועיצובים.

חשבונות ביהודית-ערבית. מוזכרים אנשים ובהם בָּרַכָּאת אל-כֹּהֵן, סַיִּד אל-כֻּל, אל-וַזִּיר, אבּוּ סַהְל, אבּוּ סַעְד אִבְּן ח'לף, תַּמִּים אל-אַטְרוּשׁ (החרש). הסחורות כוללות דבש ותמרים כבושים (עַג'וה).

מסמך ממלכתי, ככל הנראה התכתבות רשמית. מוזכרים עסקי האמיר סיף אל-דולה עם הכותב. בין הסחורות המוזכרות: בדים יוקרתיים, קריסטל סלע ודלת גבוהה מעץ תמר. נעשה שימוש חוזר לרישומי פסוקי מקרא בכתב עברי.

חשבון מאוחר ביהודית-ערבית, המפרט חומרי מרפא וכימיקלים רבים: תמר הינדי, ארסן (זרניח'), זרעי עולש (ביזר הינדיבא), ברברי, ציפורן, מיראבלן, כספית (זיבק), רעל עכברים (סם פאר), כחל ועוד.

פנים: מסמך מדינה. אולי חשבון המסכם מספר זרמי הכנסה: מס גולגולת (מאל אל-ג'ואלי), מס על תמרים (מאל אל-נח'ל) ומס על השוק (מאל אל-סוק). שם עבדאללה מופיע בפינה ימין תחתית. נדרשת בדיקה.

צד שני: חשבונות חטופים בכתב ערבי. מזכיר שמות כגון אבו נַצְר ואבו ל-פַצָּ'אאִל ופריטים כגון עַגְ'וָה (תמרים מיובשים) ושני כלים ליין (טמאויתין).

רשומת חשבון של קבלת משלוחים שונים של תמרים הנמדדים בוייבה ואירדב. חלק מהרשומות נמחקו. מוזכרים אנשים כגון אל-וכיל אל-כביר, אל-שריף ועבד האל.

מרשם רפואי בכתב ערבי. כולל מרכיבים רבים: תמר הינדי, זרעי עולש, איהלילג' כאבולי (הרדה), לבנדר (אוסטוח'ודוס) ובספאיג'. דרוש עיון נוסף.

רשימה או חשבונות ביהודית-ערבית בכתב גס. פריטים כוללים שלושה בגדים; עשרים ממשהו 'אצל אל-סקאק'; תמרים; אגוז לוז; נעלים; ומשהו חדש.

מכתב מיוסף בן אלי כהן פאסי, אלכסנדריה, לנהראי בן ניסים, פוסטאט, 27 ביוני 1057, על ספינות, תמרים, מטבעות וענייני משפחה

חשבונות מסחריים בכתב ערבי. מזכיר קינמון, פלפל, כוסברה, תמרים. נכתבו ברווח הפנוי שנותר בביפוליו של שירה עברית.

חשבון. מפרט מזונות שונות וסחורות ומשקליהן בליטרות (רַטְל). פריטים כוללים אגוז לוז, אוג, תמר ופיסטוק.

חשבונות ביהודית-ערבית. נראה מאוחר. סחורות כוללות: מי ורד, אגוז, תמר, צימוק, דבש, סירופ לימון, סוכר.

חשבונות, המזכירים שרף ערבי, תמרים הודיים, סכומי כסף שונים, מידות ותשלומים שהתקבלו מ'בעלה'.

מתכון, אולי מרשם רפואי. מוזכרים שוש ותמרים וכמויות הנמדדות באונקיות (אוקייה).

טקסט הלכתי, ייתכן שתשובה, המזכיר את רבי אילעא ורבי חייא, וגם תמרים.

חשבונות או רשימה עם פריטים כגון זעפרן, תמרים וסכומים בדרהמים.

חשבונות בערבית-יהודית. סחורות כוללות דבש ותמרים כבושים.