שקדים ושמן שקדים בגניזה

מכתב מתנחום בן סולימאן בירושלים אל אמו ושלושת אחיו, אבו מוסא, חיים ואהרן (או שמא אל שני אחים: אבו מוסא חיים ואהרן?), בבצרה. כתוב ביהודית-פרסית. תיארוך: סוף המאה העשירית או ראשית המאה האחת-עשרה. הכותב דן בהעברת כספים ובמסחר במגוון סחורות, ובהן טקסטיל; אבני חן ופנינים מחלב וחומס; וקודקסים של ספרי תורה מבצרה ומבגדאד. הוא מזכיר את המגרבים, שהגיעו (לירושלים?) במהלך השנה ועשו רכישות. במכתב נזכרים כמה אנשים: אבו אלחסן, עלי, יהושע, דריא(?), מוסא, הארון ואבו עומר. המכתב סומן "L3" במיון של שאול שקד לטקסטים ביהודית-פרסית קדומה (לא פורסם). תרגום מ-2021 של לודוויג פאול, שהתבסס על תרגום לא-מפורסם של שקד (גרסה זו עברה עריכה קלה של מרינה רוסטוב): 1. בשם האל. 2. (אל) האם, (יהיו לך) חיים ארוכים ואחרית טובה, ו(אל) האחים היקרים הנעלים(?) … 3. (אל) אבו מוסא, חיים ואהרן, בני סולימאן, (מאת?) תנחום, (בן?) סולימאן, נצחי … 4. תהי ברכת האל על גופכם ונפשכם. באותו השבוע, מכתבכם … 5. בגדאד בלבו. אך האל [עשוי…?] על האם היקרה (ועל) [האחים?] … 6. הייתי מודע. כתבתי לכם שניים-שלושה מכתבים בתשובה, לשם הסבר … 7. אבו אלחסן, יאריך ימים, (ו)יחזקהו האל. ומקווה אני שיגיע (אל) ידיכם. כתבתם ש… 8. אני רוצה ללכת. אני מקווה שהגעתם בשלום, ו(שאתם) שלחתם את מכתבכם … 9. (ב?) בריאות מבצרה במהירות, אם ירצה השם. וב(שעות) יומי ולילי, אני … 10. כדי לראותכם, וכך החלטתי כי (אבוא?) אחרי הפסח … 11. ואיני יודע מה אירע לי, אך מאשר בלבי … 12. מכל מיני דברים, בגללכם ובגלל האם, שתאריך ימים, וה[יקרה?] אחות[יות] … 13. אינני יכול לתאר זאת בכתב. יאיר האל על [גופך] … 14. וכל ישראל, וישלח את ישועתו בחסדו ורח[מיו] … 15. כתבתם, "נתתי 500 ס'". הייתי מודע (לכך), וגם שלחתי, לפני זאת, 16. ש[טר חליפין] … על למעלה מ-300 ס', כדי שתיתנו אותו בדרך של המחאה … (?) … 17. בד סיניזי. אז, מן ה(?)המחאה, הוא כתב שטר (חליפין) על 100 ס'. 18. החזרתי (את ה)100 [ס']. ואז, (אם?) הוא נותן 200 ביום אחד, עלי זה חוזר 19. ולוקח ממנו חשבונית נוספת, על (חשבון) יהושע, דריא, מוסא, 20. (ו)הארון. אל תפעלו אחרת ומלאו את עבודתכם. כתבתם שמישהו 21. בא מדמשק והביא אבני אודם, אזמרגדים ופנינים תמורת 1,000 דינר ו- 22. מכר (אותם) בבגדאד. דע (ביחיד) שהוא הביא זאת מחלב ומחומס ומאותו אזור. 23. ובכל פעם שמביאים (זאת) מאותו אזור, (זה נמצא) בשפע כאן 24. ועושים בכך רווח נאה, משום שבאותו אזור 25. זה זול. לכן, כל דבר מסוג זה שמגיע, קנו (ברבים) (אותו) בזול. 26. וקנו פנינים ישנות, כי הן יקרות כאן. השנה, מגרבים רבים 27. הגיעו ועשו (את) רכישותיהם. וכתבתי לכם (ברבים) לא מעט עותקים (כלומר מכתבים), 28. וכל מה שכתבתי, פעלו לפיו. את, אם יקרה — (תאריכי) ימים — 29. דעי שכל מה שכתבת, הייתי מודע למרירויות שאירעו לך, 30. אך מה אפשר לעשות מלבד להודות לאל? כל אשר יעשה, 31. הכול (הוא) משפט צדק. (?אפילו) יותר מזה (נותר): הבה יכנו 32. (ב)קושי, ויסיים (אותו), בחסדו ורחמיו. אינני יכול 33. לכתוב לכם עתה (מתוך) צערי בגללכם ובגלל האחיות היקרות. 34. ו(לעניין) תלונותיו של האח אבו עומר, (ש)כתבת, וההפסדים (שגרמו) לכם, 35. אי אפשר לעשות דבר. ורסו 1. ובכן, מסיבות אלה, אסדר (את הדברים) לבוא אחרי הפסח, 2. משום שלבי אינו שקט. יאיר האל, יתעלה ויתגדל, 3. את גופכם (ואת) כל ישראל, בחסדו ורחמיו. 4. ומלאו את משימתכם, ונהגו יפה באח אבו עומר, כי ייתכן 5. שיחזיר לכם את 5,000 ס' הללו לאחר כל השנים האלה, 6. משום שאני יודע שעשה רווח-מה בכספים. ו(אם?) לא 7. ייתן זאת, יעשה זאת לשם שמים, ישים האל רחמים עליכם בלבו, 8. אמן. עתה, סדרו למלא (את) המשימה, בכל 9. דרך שתהיה, אל תפסיקו (לכתוב) ("אל תכרתו") את מכתביכם. תהי ברכת האל על 10. גופכם (ברבים) ונפשכם. מכתב זה (נכתב) מירושלים, 11. (ביום) שני, כ' בטבת. קבלו דרישות שלום מביתנו, על 12. צעיר (וזקן) שבכם. שלום. השתדלו לקרוא (אותו) ל 13. אחות הצעירה היקרה, שתאריך ימים, כדי שתקרא (אותו) במהירות. ו- 14. כתבו אלי את מכתביכם. שלא יכרות אותי ריבון העולם, כדי שאזכה לראותכם שוב, 15. בחסדו. שלום. קודקסים נאים של תורה, כל דבר שיגיע 16. מבצרה ומבגדאד, קנו (אותו), כי יש בו רווח טוב. כתובת: ימין 1. (אל?) … ו? אבו מוסא, יאריך האל את ימי שניהם וירבה (את) כבודם 2. (אל?) אבו סולימאן, יאל האל יעשה את שניהם מאושרים כתובת: אמצע מאת תנחום בן סולימאן כתובת: שמאל (להימסר) בבצרה, אם ירצה השם.

מסמך משפטי. רישום מבית דין קראי בפרסית-יהודית משנת 951 לסה"נ, חתום בידי [...] בן אסמאעיל, אברהם בן פדאוי (פדאוי) וסעיד הל[וי]. המסמך הנוכחי, בדומה לשטר המשפטי מאהוואז משנת 1020, הגיע מגניזת קהיר, אך הוא מוקדם ממנו ב-70 שנה. ייחודו בכך שזהו המסמך הפרסי-יהודי הראשון המזוהה במפורש כקראי. טקסט שפרסם לפני שנים לא רבות ד"נ מקנזי זוהה על ידי י' רוזנווסר כקטע מספר מצוות קראי, וזיהוי זה נתמך במקבילות מספר המצוות של ענן. המסמך החדש, המעיד באופן חיובי על השימוש בפרסית-יהודית בקרב הקראים, עשוי לסייע בהפגת ספקות נוספים בנושא. גם הטקסט הנוכחי הוא מסמך משפטי, ובו מאפיינים אחדים המשותפים לטקסטים פרסיים-יהודיים מוקדמים. הוא חולק עם קטע ספר המצוות את התופעה המיוחדת של שימוש באות זי"ן לציון העיצור j; הוא משתמש לאותה מטרה גם בגימ"ל, בעוד שקטע ספר המצוות משתמש בצד"י כאות חלופית לציון j. תצפיות אלה מסבכות במידת מה את התמונה שצייר ז'. לזאר בטבלה המראה כיצד מיוצגים פונמות פרסיות בטקסטים פרסיים-יהודיים שונים, אך בהיעדר ציוני מקום לגבי המסמכים הקראיים, אין להסיק מסקנה מתופעה זו. מאפיינים נוספים המופיעים במסמך זה ומשותפים לטקסטים פרסיים-יהודיים מוקדמים אחרים הם: מילות היחס ō (הנכתבת '-, 'w או w-), 'zmr (בדרך כלל מלוּוָה ב-r' כאחרית-יחס), ו-mr (?). יש לציין שמילות יחס אלה הן במקור בעלות משמעות דאטיבית, אך נוטות לשמש גם לאקוזטיב, וכי 'zmr מתועדת בקולופונים הפרסיים-יהודיים מקאיפנג כאחרית-יחס בעלת אפקט גניטיבי. הביטוי gan 'eden ba(h)r ("שיש לו חלק בגן עדן") מופיע ככינוי קבוע לנפטר, ומזכיר את הכינויים 'eden bereḵ ו-'edenī (או 'adanī), המשמשים באופן דומה במצבות הפרסיות-יהודיות מגוּר שבאפגניסטן, שפרסמו ג' ניולי וא' רפ. ראויים לציון המילים 'by, tys, zwyšt, pzyšt, והשימוש המעניין ב-zyst (=פרסית קלאסית ופרסית אמצעית jastan, "לקפוץ", ומכאן "להתרחש, לקרות", וכאן במשמעות של "להיווסף, להצטרף לחשבון"). (ייתכן שגם מסמך אהוואז הוא קראי: לפי גויטיין הוא נוגע לאחים התֻסתרים, הידועים כקראים.) תרגום המסמך: "נוכחו [בבית הדין של] הקראים בעת זו(?) שמואל, חיים ואהרן, והציגו לפנינו (??) שאלה לשם אזהרה (?) ב-16 באב בשנת 1262 לשטרות. שמואל הנזכר הגיש בקשה לחיים ואהרן, נאמני חסן הממונה, שיהא חלקו בגן עדן, דודם מצד האם, ואמר: 'הוא עשה דבר שנזקף לזכותי, אני שמואל, ושהיה אמור להיזקף לחובתו של חסן הממונה, תנוח רוח האל את נפשו.' אמרנו להם: 'אנו עורכים (הסכם) ביניכם, כדי לחייב אתכם בפשרה, שלפיה כל מה שנעשה לאנשיכם או למענכם, עליכם לקבל ולא לפעול אחרת, ולא לפנות לבית דין אחר זולת זה לכל תביעה.' הם הסכימו להסדר ולתנאי זה, ושמואל הנזכר קיבל (?) על עצמו תנאי זה ואישרו על עצמו בשבועה, היינו, אם (יעשה) אחרת ממה שיאמרו לו בבית דין זה של הקראים [השבועה נותרה בלתי גמורה]. אז אמרנו לחיים ואהרן הנזכרים: 'כפי ששמואל זה לקח על עצמו, כך גם עליכם לקבל זאת.' הם אמרו: 'כן, הדבר מוטל עלינו.' ואז שמואל הנזכר הגיש בקשה בעניין (רכושו של) חסן הממונה, שיהא חלקו בגן עדן. דברים רבים הוחלפו בין שלושתם בעניין זה, וחיים ואהרן הנזכרים הציגו את ספרי החשבונות של חסן הממונה, שיהא חלקו בגן עדן, וראינו שמן הבדיקה לא עלה לנו דבר, היינו שאין כל דבר שייזקף לזכות שמואל כנגד חסן הנזכר. לבסוף הסכים שמואל הנזכר וקיבל את הדבר ברצונו החופשי, ואמר: 'אני מסכים ומקבל שחיים ואהרן אלה, אחיי, יערכו בעצמם חיפוש בספרי החשבונות של דודנו, וכל מה שיאמרו שמצאו שם, בין אם לטובתי ובין אם לרעתי, דברם יהיה אמת ומקובל, והם נאמנים בכל מה שיאמרו שהם בקיאים בו ומצאו בספרי דודנו לגבי מה שאני חייב. אם יאמרו שמצאו דבר מה בספרו שאני חייב, אשלם זאת ללא סירוב, ללא דיחוי וללא תירוץ.' שמואל הנזכר נתן ארכה לחיים ואהרן אחיו לערוך חיפוש באותם ספרים עד חודש מרחשוון של שנת 1263, מרצונו החופשי. גם חיים ואהרן הנזכרים הסכימו לאופן זה ויצאו מבית הדין של הקראים (בהסכמה) על אופן זה. עשינו זאת בשני חלקים, ונתנו אחד לשמואל ושניים לחיים ואהרן, כדי שיגיע לידי כל אחד מהם לזיכרון, לבחירה ולראיה. ... עלי ... בו אסמאעיל ... סעיד ... אברהם בן פאדוי, עד." המכתב סווג כ-"L16" במיון (הבלתי-מפורסם) של שאול שקד לטקסטים פרסיים-יהודיים מוקדמים.

רקטו: מכתב מרופא בשם אבו זכרי אל עמית בכיר, אבו עלי. אבו זכרי כותב, ככל הנראה מן הריף, ומבקש עצה בנוגע לטיפול בשלושה מטופלים. למטופל הראשון יש כיב בקרנית ("מן הסוג השלישי"), לוקומה דמוית-שיש, ודלקת עיניים חריפה דמית וצהובה-מָרתית. אבו זכרי ניסה הקזת דם וניקוז של הכיב באמצעות לכסניית סיגלית ריחנית, אך ללא הואיל. למטופל השני יש דלקת עיניים חריפה ביותר, דמעת, ופריחה קשקשית עיקשת בעין ("מן הסוג הרביעי"). למטופל השלישי ניקוב בלתי-מוגדר "כמו זה של המטופל שאותו טיפלת". אבו זכרי גם מבקש מאבו עלי שישלח לו תרופת עיניים עשויה עופרת שחורה מן המלאי שלו עצמו, מאחר שכל תרופות העיניים שאביו של אבו עלי שלח לא הועילו. הוא מזמין את אבו עלי לבלות אצלו זמן-מה מחוץ לבירה, ושולח דרישות שלום לאמו של הנמען, לאביו ולאבו אלחסן. בוורסו: אבו עלי משיב לשאלותיו של אבו זכרי, וכותב במרווחים סביב שלוש שורות של כתב דיוואני ערבי גדול. החלק העליון של הדף פגום. אבו עלי קובע כי מדובר במצבים חמורים מאוד. באשר למטופל הראשון, אבו עלי ממליץ על שימוש ב"לבן" (תרופת עיניים), על מריחה הדרגתית וזהירה של לבונה לניקוי הכיב, ולאחר מכן על בליעת אבקה מן ה"שנג" השטוף (Cytinus hypocistis לפי אפרים לב, המסתמך על עיסא בק), ואחר כך על מתן שלוש אונקיות, בוקר וערב, של משקה סיגלית ושושנת מים או משקה דובדבן. על המטופל להימנע משינה בשעות היום. אבו עלי ממליץ שאבו זכרי יביא אליו את המטופל כדי שיוכל לבחון אותו בעצמו. באשר למטופל השני, אבו עלי אומר כי הריפוי משתנה לפי השאלה האם דלקת העיניים פשוטה או מורכבת. אבו זכרי אינו רשאי להזניח את הפריחה הקשקשית, שכן שימוש מופרז בשמן בן או בשושנת מים או באלום לבן עלול להחמיר אותה. באשר למטופל השלישי, אבו עלי מציע להשתמש בתרופת העיניים מעופרת שחורה, שרופה, יחד עם שמן בן וקמפור או כל דבר אחר שאבו זכרי ימצא לנכון. אבו עלי ממליץ להקל בתזונה ככל האפשר. הוא רומז למשקה שאבו זכרי כבר מכיר, ומציע שהמטופל ייהנה מריחו של הדס, שושנת מים או תמרים. אם המצב עיקש, אבו זכרי רשאי לתת שקדים או משקה של סיגלית ריחנית. לבסוף, הוא מבקש לקבל דיווח האם תרופות אלה הועילו, והאם סובלים המטופלים מכאבי ראש אם לאו.

מכתב עסקי בערבית-יהודית. הצד הראשון נפתח באמצע סיפור מעניין: "שש ספינות מוונציה הגיעו, נושאות שפע גדול (נִעַם עַצ'ימה), וכל ה'חברים' שלנו (אצחאבּנא) [ש]הגיעו בהן כיבדו אותך. הם הרוויחו באספקה (תרבחו פי אלזיאדה) לביזנטים (אלרום) והביאו לתוצאות נוראיות... ה'מומניה' נמכרו ב-52 2/3 ל-100, וה-tutty(?) נמכר ב-4 1/6 ודאניק לאוקייה. (השווי) שאותו סיפקו (זיידו) לביזנטים בעסקה זו ולשלטון היה למעלה מ-2,000 דינרים, והכול היה להם. הם השביתו לחלוטין את הכלכלה (? אכּסרו אלחאל ג'מיעה), מבחוץ ומבפנים, והכול לפי רצונו של 'ידידנו' (צאחבּנא), וכיצד הוא אינו מעלים עין אלא דורש שהכול יהיה כשורה. ולא כל אדם יכול לסבול את ההשפלה (ד'ילה) והבגידה (ג'בּינה). זה מה שאירע. הזעפרן נמכר ב-50 ו-51...". בהמשך מוזכרים בית המטבעה (דאר אלצ'רב) והזהב. הצד השני מזכיר אישה צעירה (אלצביה). אחר כך: "כאשר קיבלתי את מכתבו היקר של מעלתך, השהיתי הכול עד לקבלת אישור ממך בעניין זה, והלכתי אליו ונזפתי בו רבות על כך. תירוצו היה עניינו של אבן ישוע, עד שיסיים את העבודה...". בהמשך מובאת התרחבות נוספת על העבודה שטרם בוצעה ועל האומנים היושבים בטלים. גויטיין מסכם את הצד הראשון כך: "קבוצת סוחרים קשרה קשר עם 'הרום' (היהודים), כך שרק האחרונים והשלטון הפיקו רווחים גדולים". ישנם גם תעתיק חלקי בכתב ידו של גויטיין והערות במסמכים המצורפים. המילה מומניה קשה לפענוח; גויטיין מציע באופן מסויג מַאמוּניה (=דייסת אורז או חלווה משקדים), ולאחר מכן תוהה אם ייתכן שמדובר בגרסה של מומיאא (זפת-מומיה, "מומיה"), אך גם דרך כתיבה זו תהיה משונה. אפשרות שלישית שגויטיין אינו מזכיר — ייתכן שמדובר בדינרי 'מומני' שטבע עבד אלמומן, מייסד שושלת המֻוַחִדוּן, ושער חליפין זה של 52.67:100 יהיה סביר בהתבסס על מידע מאבן ג'ובּיר. אם זוהי הקריאה הנכונה, סביר שהמכתב מתוארך לסביבות המחצית השנייה של המאה ה-12.

מכתב מח'לף בן יצחק בעדן אל אברהם בן יג'ו בג'רבתאן (סריכנדפורם), מתוארך לאלול אתנ"ח לשטרות (אוגוסט 1147). המכתב כתוב בסגנון המנומס במיוחד האופייני לח'לף, ומכיל מידע על חליפת המכתבים ביניהם ועל עסקאות מסחריות משותפות: (1) המכתבים והסחורות שח'לף שלח בשנה הקודמת באונייה הג'רבתאנית אבדו יחד עם הספינה, וגם האונייה השנייה, שנשאה מכתב המסביר את האובדן, טבעה אף היא. (2) מבשר, אחיו של אבן יג'ו, טרם הגיע לעדן. (3) ח'לף קיבל את הסחורות שאבן יג'ו שלח לו מהודו: קערות קצא, נאד עם לימון, מעט זנגביל, וסל ובו פלפל וזנגביל. (4) ח'לף מבין מדוע לא הצליח אבן יג'ו לשלוח אגוזי בטל (פופל), שכן שמע דברים דומים מסוחרים אחרים בעדן. (5) ח'לף שלח לאבן יג'ו במנגלור את מה שכנראה היה הפינוק האהוב עליו: סוכר, צימוקים ושקדים. כמו כן שלח ויטריול, מסטיק לעיסה, עשרה גיליונות נייר לבן (פריט נדיר ככל הנראה, אם לשפוט לפי המראה הזה בלבד) וקושט, אך לא ארסן. דרישות שלום נמסרות לשיח' באמא. החור הנמצא בשורות 40–41 היה קיים כבר בזמן הכתיבה.

דיפולייו מפנקס חשבונות בערבית-יהודית. אפשר שמדובר בחשבונות של מכולתן, או ברשימות מצרכים והערות אחרות של לקוח. תאריך: ישנן רשומות לרוב ימי הטווח יום חמישי, י"ד רמדאן עד יום חמישי, כ"ח רמדאן 433 היג'רה = 7–21 במאי 1042 לספירה. מזונות רבים מפורטים, כגון חציל, שקד ירוק, בצל, מלוח'יה, עמילן, מלפפון (פקוס), ביצים, תפוח, עשבי תיבול (בקל), בשר, 10 ליטרות קרביים (בטון), "יתדות משומנות" (? אותאד מד'ונה), ומשהו הנקרא צֿעפי או קטוע אלצֿעפי. ישנן גם כמה הערות נוספות, כולל הערה במסגרת מיום שישי ה-15, המזכירה ביקור בבית המרחץ; שהפקיה יוציא סכום מסוים; ו"אמר, עד שאכתוב לך רוקעה אחרי השבת." ביום ראשון ה-17: "כי ברכאת לא שחט."

שריד ממכתב בערבית-יהודית העוסק בענייני מסחר. השוק במקום שבו נמצא הכותב משותק לחלוטין (ואקף), "לא הגס ולא הדק נמכרים". מוזכרות סחורות כגון שקדים וגומי ערבי לבן. בין האנשים הנזכרים: אבו אל-מכארם. ציטוטים מן המקור: "אן בלדנא אליום ואקף ליס ינבאע פיה לא תקל ולא ולא דק וקד כנת אעלמת חצרתהא . . מח פי ללוז כד דינארא ונצף ורבע ואלתמן יתסלמה אלשיך אבו אלמכארם יאמולאי אנכאן וצל . . . אלשאמי תתפצל עלי בב . . . לשי אלדי מעה והו לט לחמה כגאש(?) . . . בה שי אאכר ללשיך עבד . . . אלגמיע וק . . . כתבת להא . . . בל ודינאר צמג ערבי אבייט . . . חצרתה מכצוצה עני באתם אלסלאם וגמיע מן תחוטה ענאיתהא אפטל אלסלאם".

מכתב בערבית-יהודית, כתוב בכתב יד יוצא דופן. גויטיין מכנה אותו "כתב פפירוסים", ככל הנראה בהתייחס למסמכים הקדומים שערכו בלאו והופקינס בספרם "Judaeo-Arabic Papyri" (1987). מופיעים בו גם איותים מעניינים, למשל ואמגיר במקום ואמא גיר. הנמען מתבקש לשלוח את המשי שאבו אל-פרג' רוצה. לאחר מכן השולח מזמין עבור עצמו כמה מצרכים, ובהם קומקום (qumqum) של מי ורדים. מרבית צד ה-verso מורכב מרשימת מחירים, ובה נזכרים מצרכים שונים כגון סבון, שקדים, מסטיק, זעפרן, כְּתִ'ירָאא' (tragacanth), חינה, סומק, פיסטוק, שומשום, אזוב/חזזית (שַׁיְבָּה), לוֹטם (לבדנום), וכוחל. (חלק מהמידע מתוך כרטיסייתו של גויטיין.)

חוזה משפטי בפרסית-יהודית, שנכתב בהורמשיר (אהוואז) ונושא תאריך שבט שנת 1332 למניין השטרות (1020 לספירה). על המסמך חתומים עזריה בן אברהם בן עמאר וסעדאן בן דניאל בן סעדאן. עניינו של החוזה: חנה בת ישראל בן יעקב קיבלה תשלום בסך 25 דינרים (המתוארים כ-qawāmī sulṭānī) תמורת שישה זוגות פנינים שבעלה, דניאל בן ראובן בן עזריה, נטל שלא כדין. הפנינים היו שייכות לחנה ולשלושת אחיה — האחים התסתרים סהל, יוסף וסעיד. צד ב' של המסמך ריק. המסמך מסומן "L14" בסיווגו (הלא-מפורסם) של שאול שקד לטקסטים מן הפרסית-היהודית הקדומה.

שטר משפטי או מכתב. ביהודית-פרסית. ישנם לפחות שני חלקים נפרדים, שאחד מהם הוא רשימת שמות. המסמך מזכיר את ח'וראסוה(?, כוראסוה) בת עבאס ו[...] בן יוסף-י ארדבילי. ייתכן שהטקסט דן בנישואיהם. בחלקו התחתון מופיעות חתימות עדים. שמות העדים: סימן-טוב בן מנ[חם]; סימן-טוב בן סי[מן-טוב]; דניאל בן בונדאד; משה בן שמואל; עזרא בן אלי; פצ'לאן בן יוסף; חסן בן יחיא. ב-verso מצוי טקסט ספרותי ביהודית-ערבית הדן בארץ ישראל בפורמט שאלה-תשובה. השבר מסומן כ-"L17" בסיווגו של שאול שקד. ראו מהדורת תמר גינדין ב-FGP.

מכתב בערבית-יהודית. שריד. צד אחד של הקטע עוסק בעניינים מסחריים שגרתיים. הצד השני כולל בקשה אישית ותיאור של מחלה: "...מתוך חסדך (אנעאמך), רשום לי... חליתי בהתעטשות (עטסה, מאוית עתסה)... בקדחת. הרופא טיפל בי באמצעות שיקוי (שראב) ושמן שקדים (דהן אללוז). קמתי מן המחלה למשך זמן... ממקומי, ונשארתי למשך זמן. זה היה...". המסמך מספק הצצה הן לעולם הרפואי של התקופה — לרבות התרופות שניתנו לחולה (שיקוי ושמן שקדים) — והן לאופן שבו עניינים אישיים ובריאותיים השתלבו בהתכתבות עסקית שגרתית.

חשבונו של ברהון בן צאלח אלתאהרתי משנת 1055. שלושה ביפוליו (שישה עמודים) ובהם שני חורי כריכה משני צדי קו האמצע של כל גיליון. המסמך כולל פירוט של סחורות שונות, ובהן פנינים, משי, טקסטילים, שמן, כספית, בשמים, מתכות, עורות, שקדים, דבק, שרף וזעפרן, כשרוב העסקאות נעשות עם הערים ספאקס ופלרמו. מרבית הסכומים נקובים בדרהמים. כמו כן מוזכר אבן אלבעבאע, המפליג בקֻנבר (ספינתו) של האמיר ונושא עמו ארנק המכיל 4,000 דרהם השייכים לברהון בן מוסא אלתאהרתי. (המידע מבוסס על גיל ועל קטלוג CUDL.)

בצד האחורי: תשובתו של הרמב"ם אדיבה אך נחרצת — הוא מותש, חלוש וחולה, ואין לו פנאי או כוח להיפגש עם הכותב. עם זאת, ייתכן שיוכל לראות את בן-שיחו בשבת בבית המדרש. הוא ממליץ לכותב לאכול שקדים, צימוקים ודבש תמרים. ייתכן שהמכתב מתוארך לתקופה המאוחרת בחייו של הרמב"ם, אך אפשר בהחלט שמקורו בתקופה מוקדמת יותר. כפי שמציין קרמר, הרמב"ם נהג מדי פעם להישען על טענות של חולשה ועייפות כדי להרחיק מבקרים ולשמור על פרטיותו. תיארוך: בקירוב 1168–1204 לסה"נ, על פי השנים שבהן פעל הרמב"ם במצרים.

חשבונות ביהודית-ערבית וספרות ערביות מערביות. תאריך: 1004 להגרה, שהם 1595/96 לספירה. בהערת ה-verso המזכירה את שנת הרישום, ציין הסופר גם שה"דפתר" מכיל חשבונות הנוגעים ל"קומאש" (בד). ב-recto, כותרת הרשימה בצד ימין של הדו-דף היא על שמו של שמואל טורטוס, והרשומות שמתחתיה מזכירות סחורות כגון "שקדים/לוז", "שמן זית/זית", "גבינה/גבן", ומונחים נוספים ביהודית-ערבית. ליד קו הקיפול הפנימי בצד שמאל של ה-recto, המילה התורכית "kırmızı/קרמזי/אדום" עשויה להיות בשימוש. MCD.

מכתב מסחרי, חלקו בפרסית-יהודית וחלקו בכתב ערבי. שמור היטב וכתוב בבירור; לפנינו המחצית הימנית של המסמך. שורות 1, 15, 16, 18 ו-21–24 בצד הפנים (recto) כתובות בכתב ערבי, וכמותן שורות 19–31 שבצד האחור (verso). שורה 3 בצד הפנים מזכירה את "סנג מצר" (משקל מצרים). העיר שוּשתַר שבאיראן נזכרת פעמיים: בשורה 8 בצד הפנים ובשורה 6 בצד האחור. המידע מבוסס על כרטסת גויטיין. המכתב מסומן "L12" בסיווגו (הבלתי-מפורסם) של שאול שקד לטקסטים בפרסית-יהודית קדומה.

רקטו: פתק בלתי-פורמלי בערבית-יהודית הפונה אל בו אלחסן ומבקש ממנו לרכוש 2.5 רטלים של פלפל, רטל אחד של שקדים ורטל אחד של "בסתג' לבאן צאלח" — ככל הנראה לבונה איכותית לקטורת. צאפי אמור לעשות משהו עם שמן השקדים ועם ההדס (מרסין). תיארוך: כנראה סוף המאה ה-12 או תחילת המאה ה-13. ייתכן שהמסמך קשור למשפחתו של אבו אלחסן ידותון הלוי (שעסק לעיתים קרובות בכמויות קטנות של חומרי מרפא והיה לו עוזר אישי בשם צאפי), אם כי כתב היד עוד טעון זיהוי.

רקטו: מרשם רפואי בכתב ידו של רבי משה בן מימון (הרמב"ם), הכולל מרשם להקאה (אמטיקום) ולתרופות נוספות. בין המרכיבים המופיעים במרשם: סוכר דביק, מיץ לימון, אוקסימל (חומץ ממותק בדבש), מליסה ונענע ירוקה. הקטע כולל גם הנחיות תזונתיות: יש להימנע מתמרים בוסר, שיזף, שקדים ירוקים, חרובים, פולים ירוקים, גזר וחומץ; ולעומת זאת מומלץ לאכול לקינוח צימוקים, פיסטוקים, תאנים ואגוזים. ורסו: טיוטה של עדות הקשורה להליך משפטי בבית דין.

חשבונות בית כנסת. תאריך משוער: המאה ה-18 או ה-19. ככל הנראה כותרת המסמך היא "סדר בלק" ולא "סדר כלה" כפי שצוין בקטלוג. רשימה של שמות ומספרים, כשחלקם משויכים לכיבודים בסדר התפילה בבית הכנסת (למשל: 9 — הפטרה — שלמה אשכנזי). שמות נוספים המופיעים ברשימה: אלשייח'; יוסף בן יוקר; אליהו קונדיוטי; שמואל(?) פוארטה. בצד ה-verso מופיעים חשבונות נוספים בערבית-יהודית, המפרטים בעיקר מצרכי מזון: שקדים, אגוזי לוז, מנגולד ופול.

מכתב מאת [...] בן אהרן, ששהה ברמלה, אל אבו סעיד יעקוב, אבו יעקוב יוסף ואבו סהל סעיד, בניו של ישראל (אבו יעקוב יוסף ואבו סהל סעיד הם ככל הנראה שניים מהאחים התוסתרים הידועים), ואל (אבו יוסף?) יעקוב בן יוסף. הכותב מזכיר כמה אנשים, ובהם אבו עלי שמואל, וכן פריטים שונים כגון מטפחות (מנדיל). חלק מהמידע נלקח מקטלוג ספריית קיימברידג'. הקטע סווג "L18" במיון (הבלתי מפורסם) של שאול שקד לטקסטים יהודית-פרסיים קדומים.

גב וגב הם שתי גרסאות של מכתב דומה בנוגע לאותם עניינים, הגב בערבית והגב בפרסית יהודית (עם ערבית מדי פעם). תיארוך: סוף המאה ה-10 או תחילת המאה ה-11. ישנם מספר שמות ושמות מקומות בכתב ערבי (למשל, אבו נצר, אל-פאדל אבו עלי, אבו עלי אל-חסן (בן) זכריא, דמשק ובגדאד. נראה שהשולח מנסה לאלץ שותף עסקי לשלם סכום שעומד ותלוי. המסמך מסומן 'L5' בסיווג (שלא פורסם) של שאול שקד של טקסטים יהודים-פרסיים מוקדמים.

רשימת כמויות של חומרי מרפא (materia medica), הכוללת סממנים פשוטים (simples) כגון סנא, זרעי רגלת הגינה, משמש, שמן שקדים, שמן זעפרן וקינמון סיני. בראש הדף מופיע סימן המשך, שעל פיו ניתן היה לכאורה להסיק כי הדף הוא חלק ממסמך אחר — אולם למעשה מדובר בגליף המסתורי שמשמעותו עדיין לא פוענחה (נכון לשנת 2022), ואין הוא מעיד בהכרח על המשכיות מטקסט קודם. (חלק מן המידע מבוסס על CUDL.)

מכתב עסקי מאת ח'לף ב. חמאד(?) ב. היבה אל אבו ל-חסן עַלּוּן (?) ב. [...]. בכתב ערבי. מזכיר סכומים שונים במאות דרהמים. רוב המכתב נראה כרשימת סחורות עם כמויות ו/או מחירים. בין המוצרים המוזכרים שקדים טרופיים וסנדלווד. קיים גם צופן של "אַדָּא", שמשמעותו שולם, בפינה הימנית העליונה המציין תשלום של 67 דרהמים, ככל הנראה הערה מאוחרת. נעשה בו שימוש חוזר לפיוטים. דורש בדיקה נוספת.

מכתב מישועה בן אסמאעיל אלמח'מורי מאלכסנדריה, ככל הנראה אל נהראי בן נסים בפוסטאט. נכתב סביב שנת 1056. גוף המכתב בכתב ידו של ישועה בן אסמאעיל, עם תוספת בכתב ידו של מוסא בן אבי אלחי ח'לילה. המכתב מוסר מידע על העברת כספים, ובכלל זה כסף שהוחבא בכריכת ספר. כמו כן נזכרים בו מצרכים וסחורות שונים: עופרת, שקדים, בד, עץ, קמפור (כופר), גבינה, ספרי מקרא (קודקסים), פשתן ובשמים.

מכתב מסחרי ששלח מוסא בן שהריאר לשלושת האחים התסתרים — אבו אלפצ'ל סהל, אבו יעקוב יוסף ואבו סהל סעיד — בפוסטאט. גוף המכתב כתוב בפרסית-יהודית, ואילו הכתובת על גב המסמך כתובה בכתב ערבי. ייתכן שכותב המכתב זהה למשה בן שהריאר המופיע במסמך משפטי מדמשק משנת 1007 לסה"נ (לפי הערה של גויטיין). הקטע מסומן "L15" בסיווגו (שטרם פורסם) של שאול שקד לטקסטים בפרסית-יהודית קדומה.

מסמך משפטי הנוגע לעסקת נכסים. בכתב ערבי. אישה בשם אוּכַ'יָּוּוָה בת סַעִיד, יהודייה רבנית, כהת עור וקצרת קומה, מעבירה (מַלַּכַּת) דבר-מה לאדם כלשהו. מוזכר עניין הקשור ב'תרופות ושמן שקדים בקהיר החדשה' (في العطر وفي دهن اللوز في القاهرة المحروسة), מתחם שלם (الدار الكاملة) ותאריך כ"ז שַׁעְבָּאן. בגב המסמך ישנה הוספה דהויה מאוד. דורש בדיקה נוספת.

מכתב מאת יהודה בן אסמאעיל האנדלוסי בסיציליה אל נסים בן עיאש בפוסטאט. התיארוך: בקירוב 1060. במכתב מוזכר משלוח של שקדים קלופים ומשי לאסין שנשלח מסיציליה באונייתו של אבן אלבעבאע, ופירוט חלוקתו לבעליו בפוסטאט. כמו כן מוזכרת מכירת פלפל שנשלח לסיציליה. אסמאעיל, אביו של יהודה, נזכר בברכה לזכר הנפטרים. המידע מבוסס על גיל, מלכות, כרך 3, מסמך 577.

שיר בפרסית יהודית, נערך ותורגם על ידי שקד, 'פרקים במורשתם הקדומה של יהודי פרס,' פעמים 1985, 35-37. ישנם גושי טקסט שונים נוספים הן בכתב ערבי והן בעברית בשבר זה. השימוש הקדום ביותר הוא חשבון בעל מראה רשמי המזכיר שעבאן 724 לפי הספירה המוסלמית = יולי/אוגוסט 1324 לספירה. השימושים המאוחרים יותר עשויים להיות שירה בפרסית או בערבית. דורש בדיקה.

ככל הנראה רשימת קניות או הזמנה לקנייה. בין הפריטים הנזכרים: סירופ ורדים בכמות של חצי ליטרה; זרעי ריחן; זרע נוסף ממין אחר; עוף; שקדים ירוקים בשווי דירהם וחצי; פריט גדול וטרי כלשהו; תמרים; דודאים (לופאח') בשווי דירהם; ריחן (רייחאן) בשווי שלושה רבעים; ומלפפון (פקוס) בשווי חצי. צידו האחורי של הקטע ריק. המידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין.

הוראת תשלום לאבו אל-סרור הכהן, ככל הנראה אבו אל-סרור פרח' בן ישועה הכהן, מאת אבו זכרי (יהודה בן יוסף ה)כהן, על סך שלושה-עשר וחצי דרהם תמורת שקדים. שני האישים היו מעורבים בסחר עם הודו. מסמך זה הוא אחד מיותר משמונים הוראות תשלום שנחתמו על ידי אבו זכרי. המסמך משתייך לקורפוס "ספר הודו" (V, 42b), בהתאם למידע שמסרו גויטיין ופרידמן.

מכתב מסולימאן בן עלי, ממקום לא ידוע, אל אבו סעיד יעקוב, אבו יעקוב יוסף ואבו סהל סעיד, בניו של ישראל (אלתסתרי). המכתב כתוב ביהודית-פרסית, וכתובת הנמען רשומה בערבית (בכתב ערבי). אבו יעקוב ואבו סהל הם ככל הנראה שניים מהאחים התסתרים הידועים. הקטע מסומן "L7" בסיווגו (הבלתי מפורסם) של שאול שקד לטקסטים יהודיים-פרסיים קדומים.

חשבונות בערבית-יהודית המפרטים מגוון רחב של מצרכי מזון וחפצי בית, ככל הנראה בליווי הכמויות שלהם והערכת השווי הכספי. הקטע אינו מתוארך אך ייתכן שמקורו במאה ה-18 או ה-19. בין הפריטים המופיעים ברקטו ניתן למנות: שקדים, סוכר, חומוס [?] ("חומוץ"), פולים, משי, לימון, ופריטים רבים נוספים המופיעים בשני צידי הקטע.

רשימות בערבית-יהודית של פריטי מזון שונים עם כמויות או משקלות. החשבונות כוללים ספרות ערביות מערביות וחלקם ספרות קופטיות-זימאם (נדירות לאחר המאה ה-16). הפליאוגרפיה מעידה על המאה ה-18 או ה-19. מוצרי המזון: ביצים, לימון, שעועית, שקדים וכו'. בתחתית הפנים מחושבות כמויות בקר ביחידות רטל ('לחם בקרי').

שריד ממכתב ששלח נתן בן נהראי מאלכסנדריה אל נהראי בן נסים בפוסטאט, ככל הנראה בשנת 1063. במכתב מוזכרים כמה סוגי סחורות, ובהם שקדים ואבני חן. נזכר "הנשיא" ומכתב ששלח, וכן חילוקי הדעות עם אבו זכרי בן מנשה ומחלתו של נסים, בנו של נהראי בן נסים. המידע על פי גיל, מלכות ישמעאל, כרך ג, מסמך 427.

קטע ממכתב בפרסית-יהודית חדשה ובו מוזכר אדם בשם כמאל אלדין. ניתן לתארך את הקטע למאות ה-11–12. בחלקו התחתון של ה-verso מובא ציטוט מדברים כ"ח, כ"ב: "בשחפת ובקדחת ובדלקת ובחרחור ובחרב ובשדפון ובירקון ורדפוך". הקטע מסומן "L22" בסיווגו (הלא-מפורסם) של שאול שקד לטקסטים בפרסית-יהודית קדומה.

מתכונים לפתיחת לב, לאהבה, לשנאה, לדעת אם אישה תתעבר, לאל-נראות והצלה מסכנות בדרך, ולאחריהם מתכון מורכב לאהבה, אחד להסתכלות בראי ולגרום לאנשים להקשיב לדבריו. מתכון לאיסוף שדים נעצר לאחר 4 מילים בלבד אף שנותר מקום פנוי רב. הערה: עורכי התרגום, שקד ונבה, אינם בטוחים בסדר העמודים.

רקטו: מכתב שבו הכותב מתאר ביקור אצל הקאדי ודן בענייני מסחר; מוזכר אבן אבו אל-עַיְש. ורסו: מכתב הדן בענייני מסחר הקשורים לבשמים, ובו אזכורים של קסיה (קינמון סיני), ורד, שקד ושמן. כמו כן מוזכרים אבן אבו אל-עַיְש ואבו אל-דַּגַ'אגַ'ה. המידע מבוסס על כרטיסיות המפתח של גויטיין.

ביפוליו של חשבונות עם שלושה עמודים ביהודית-ערבית ועמוד אחד בעיקר בכתב ערבי ובספרות יווניות/קופטיות. תיארוך: כנראה המאה ה-11 או ה-12. רוב הפריטים המוזכרים הם סוגי תוצרת שונים (סוכר, צימוקים, שקדים, פיסטוקים, סומאק, דבש, ו'לבבות' של משהו). מזכיר אבו מנצור; אבו סעיד; ושראבי.

מכתב מיוסף אבן עזרא ואברהם בן מועטי, השוהים בתלמסאן, אל חלפון בן נתנאל הלוי. רובו כתוב ביהודית-ערבית, עם כמה ביטויים ביהודית-פרסית. מתוארך: כ"ח בטבת ד'תתצ"ח לבריאת העולם, הוא 13 בינואר 1138. ראו גם את מהדורת שקד ותרגומו לכתוב, במסגרת דיונו בדו-לשוניות ערבית-פרסית.

חשבון המפרט בעיקר חומרי מרפא, עם כמויות מקבילות ביחידות רטל. הסחורות כוללות ג׳ינג׳ר מקומי (זנג׳ביל בלדי); משהו מכי ([...] מכי); פלפל; עלי בננה (ורק מוז) — ביחידות דסת ולא רטל; משהו (שקדים?) מעזה (לוז גזאוי); כותנה; ושרבט לימון. תיארוך: אולי המאה ה-12 עד ה-14.

מסמך רשמי. ככל הנראה נקרע מפינתו של מסמך גדול יותר. תיארוך: התקופה העות'מאנית. כולל את החתימה "אני העני נעמת אללה בן עת'מאן", שמתייחסת אולי לבית הדין של ג'אמע אלצאלח. מתחתיה טביעת חותם בצורת שקד ועליה שמות כגון [...] בן עת'מאן ו-[...] בן סלימאן.

מסמך (רישומים אישיים?) בתערובת פרסית-יהודית וערבית בכתב ערבי. הכותב מזכיר בני משפחת אבן עוכאל ואולי שניים מהתוסתרים. מסומן 'L4' בסיווג שאול שקד של טקסטים יהודיים-פרסיים קדומים. לחלופין: מכתב מאיראן ליעקב בן עוכאל ובנו יוסף בפוסטאט.

רשימה בערבית הכוללת מלאי ומידע אחר על מגוון פריטי מזון ובית כגון שעועית, דבש, אבטיח, סוכר, פחם, שקדים וסחורות רבות נוספות. המלאי מאורגן לפי ימות השבוע. ברקטו השנה מופיעה כ'٨٨', כנראה 1188 להג'רה (1774/75 לספירה). MCD.

צד פנימי: טקסט בערבית-יהודית המונה מזונות שונים (דבר מבושל, סוכר, לימון, שקד, ממתקים). גב: ייתכן שחלק קטן ממכתב. מתייחס לכתב יד שהושאל אולי להעתקה; הבטחה לבעלים להחזירו לפני החג; והכותב שאין לו עוד עבודה

חשבונות ביהודית-ערבית ובכתב ערבי. דהויים מאוד. בעיקר מזונות: טחינה, כרישה (כראת/כורת), גזר (ג'זר), בצל (בצל), פלפל (פלפל), פרח קולקס (זהר קולקס), שקד (לוז) ופרח שיזף (נביק). בפנים: חלק מהקידוש לפסח.

צד שני: מתכון בכתב ערבי. 1.5 אוקיה אגסים (אִגָּ'אץ'); תמרהינדי; 5 דרהם כל אחד מלשון שור (לִסָּאן תַ'וְר), ורד (זַהְר בַּנַפְסַג') וסנה (סַנָא); ו-1 מִתְקָאל שמן שקדים (דֻּהְן לַוְז).

מרשם רפואי לגלולות נגד שיעול. בין המרכיבים המנויים: שרף טרגקנט אדום, שרף שקדים, גלימת שוש, ו"זרעי דלעת בקבוק ורירית חבוש, מכל אחד מית'קאל אחד". נכתב בידי ברכות בן שמואל.

צד אחורי: רשימה בכתב ידו של אבו זכרי כהן. מוזכרים: זעפרן; מזאוויר; מנשפה במטפחת כחולה; ארג'יס (=נרג'יס?); 'חרבות' (סיוף); ושקדים. גויטין מציע שזהו מלאי של פריטים לחתונה.

מרשם רפואי; מרכיבים: אגס, שיזף, שמן שקדים, זרעי עולש, כשות מצרי, לשון שור סורי, סוכר לבן, מי ורד, ענבר ורייחן; תזונה מפורטת בשוליים; מסתיים: 'מועיל אם ירצה השם'

חשבונות בכתב ערבי ובספרות יווניות/קופטיות, בשני כתבי יד שונים. האחד הוא רשימת מזונות וחומרי רפואה. לדוגמה: שקד, פיסטוק, הל, חומר, לבדנום, קוסטוס, מחלב, זעפרן.

מכתב כתוב בתערובת של יהודית-פרסית וערבית בכתב ערבי. קריא בחלקו בלבד. הקטע מסומן "L8" בסיווגו (הבלתי מפורסם) של שאול שקד של טקסטים יהודית-פרסיים קדומים. OH

מרשם רפואי או רוקחות בכתב ערבי. ייתכן שרב רֻמָּאן (סירופ רימונים). השורה לפני האחרונה: 'יש לסוך את כל הגוף בשמן סיגלית ושקד.' טקסט ספרותי עברי בגב.

מכתב עסקי מפרח ב' יוסף באלכסנדריה ליהודה ב' מנשה בפוסטאט, בדבר משלוח כסף, שמן זית, גבינה, שקדים וכרכום מאפריקיה לסיציליה. מזכיר קשיים בסיציליה.

חשבונות, המזכירים את שמואל הלוי בן מנשה ואבן סעיד אל-דבח. החשבונות בדרהמים ושברי דרהמים. סחורות הנזכרות כוללות עץ, שמן, שקדים וענבים.

גב: רשימות סחורות, כגון חמאה, שומן בהמות, מסטיק, שמן שקדים וסוכר לבן, וכמויותיהן בכתב ערבי. החלק התחתון בראשו 'הסחורות של בו עמראן'.

מרשם רפואי בכתב ערבי (למשל 'ויוצפא על אוקייתין שראב'). הדיאטה המומלצת בסוף היא משהו מבושל מתובל בשמן שקדים מתוק. דרוש בדיקה נוספת.

נוסח פתיחה שברי של מסמך משפטי שנכתב בשיראבד. השבר מסווג כ-'L19' בסיווגו הבלתי מפורסם של שאול שקד של טקסטים יהודיים-פרסיים קדומים.

שבר מכתב ביהודית-פרסית; מוזכרים אבו אל-עלא, מהרוי ו'בת ראובן הרוקע'; מסווג כ-L11 בסיווג שאול שקד של כתבים יהודיים-פרסיים קדומים

מכתב ביהודית-פרסית. שברי ורק קריא חלקית. השבר מסווג כ-'L20' בסיווגו הבלתי מפורסם של שאול שקד של טקסטים יהודיים-פרסיים קדומים.

רשימת מאכלים/תבלינים/חומרי רפואה, אולי מתכון, מרשם, או חשבון. מזכיר הל, שקד, מסטיק, וחתיכת שרף אורן (עלכ צנובר).

רשימת סחורות ביהודית-ערבית בשני עמודות, כנראה מהמאה ה-16 או 17; כוללת אגוז, צימוקים, שקדים, דבש וערמון (קסטאל)

חשבונות, מאוחר בכתב ערבי. רשימה ארוכה של סחורות ומחירים, בעיקר מזון כמו שקדים, שזיפים ותפוחים. דרוש בדיקה.

חיבור רפואי בכתב ערבי. כתב יד יפה. כולל מרשמים לנשירת שיער והוראות למתכון על בסיס שמן שקדים.

מכתב עסקי, עוסק ברכישת סחורות ובמחיריהן, כגון שקדים וסוכר קיפטי איכותי. מוזכר יעקב בן ח'לוף.

חשבונות בכתב ערבי. מפרטים תאריכים שונים ופריטים כגון מי ורדים ושמן שקדים.

מרשם רפואי המזכיר לימון, סוכר, שקדים, ורד, שושן, עולש, שוש, כוסברה.

טקסט ספרותי. מתכונים או רפואי. מוזכרים שקדים קלופים.

צו, כנראה. עבור 3 אונקיות שמן שקדים.