אלמוג במסמכי הגניזה

קטע מפנקס בית דין הכולל שרידים של 13 מסמכים, שרובם שלמים. מתוארך לחודשי טבת-כסלו ה'ת"ס, שהם 1699-1700 לסה"נ. כתב היד של הסופר וכן רבים משמות המשפחה אינם נפוצים בקהיר, מה שמרמז על כך שהקטע מקורו ככל הנראה בקהילה יהודית במקום אחר באימפריה העות'מאנית (המֵדִין הכסוף העות'מאני נזכר לאורך הרשומות). עם זאת, ייתכן גם שמדובר בפנקס בית דין השייך לבית דין ו/או לקהילה בקהיר שמסמכיהם לא שרדו בכמויות גדולות מתחילת המאה השמונה עשרה. אזכור אפשרי של "רובע הקראים" בקהיר מופיע במסמך 9 בצד ה-verso. רשומות המסמכים בצד ה-recto כוללות: (1) שותפות עִסְקָא בין סולימאן טראבולסי ויהודה ביכי(?). (2) שותפות כללית במסחר באלמוגים למשך שנה: "במלאכת אלמרגאן לזמן י"ב חדשים" (שורה 18). יתר רשומות בית הדין ב-recto עוסקות באירוסין הכוללים התחייבויות מתנות נישואין מהחתנים לכלות וכן נדוניות: (3) אירוסי משה ב"ר יוסף הכהן וכלה לעתיד המופיעה בשני שמות שונים: סעודי המכונה רחמה בת שמואל ראשי/דאשי(?); (4) אירוסי יעקב ב"ר רחמים הכהן קמאט ומסעודה בת יוסף הלוי בר-ביכה(?); (5) אירוסי משה ב"ר יעקב הלוי וריינה בת אליהו רמוך(?); (6) אירוסי אברהם תלמיד וסת אלבית בת בנימין פרנציה. ה-verso כולל את הרשומות הבאות: (7) רשומה חלקית הקובעת כי יצחק אשכנזי מקבל סכום כסף מלאה בת ____(?) עתרותי. (8) רשומה חלקית שבה סעדיה אנג'ל מתחייב ללמוד את "מלאכת הסירמקג'י" עם שמואל מאנופלה/מאנופלה. בהתבסס על הסיומת, המונח המקצועי כאן הוא ככל הנראה הטורקי "sırmakçı" (יצרן או רוקם של חוטי זהב או כסף), שהוא מילה נרדפת למונח "sırmakeş" במילון רדהאוס (עמ' 1014). (8) העתק כתובה מקוצר לנישואי משה ב"ר יחיאל מיוחס ופרלה בת גבריאל פרנסז (פראנשיז). (9) הסכם שכירות למספר נכסים, שחלקם רשומים ב"רובע הקראים". שני הצדדים בעסקה הם ברוך ב"ר אהרן יואב ויוסף ב"ר ישועה הלוי. הנכס הראשון ברשימה "הכמארה" אינו ברור במשמעותו המכוונת. ייתכן שמדובר במונח האדריכלי הלטיני "camera" (חדר, חדר מקומר). (10) אירוסי הדיין יעקב ב"ר דוד הלוי והגרושה סהור(?) בת אברהם חמוזי. (11) הודאת חוב בין יעקב ב"ר שם טוב מלמד ואברהם ב"ר שלמה בנטורה/בינטורה. (12) שותפות בין מרדכי אשכנזי ושמואל ב"ר יצחק ____ (שם המשפחה אבד עקב נזק). השותפות היא ב"מלאכת אלכואגייה/אלכואנייה", הדורשת מחקר נוסף לקביעת ההקשר המקצועי המדויק.

חשבון של ח'לף בן יצחק מעדן, שנכתב עבור חלפון בן נתנאל בעת ששהה בברוץ' שבהודו. תאריך משוער: 1134 לערך. זהו החשבון היחיד ששרד בגניזה שנשלח על ידי סוחר בעדן לשותפו העסקי בהודו. המסמך נשלח יחד עם איגרת מח'לף בן יצחק לחלפון בן נתנאל (כיום צירוף חדש שזיהה אמיר אשור). בחשבון זה ח'לף מסכם שנה שלמה של פעילותו המסחרית עבור חלפון. הסחורות כוללות פלפל (828 מתוך 1469 דינרים), טקסטיל (578.21 דינרים), וכן כמות קטנה של מושק. סכום 1469 הדינרים אינו מייצג את סך כל העסקאות שח'לף ביצע עבור חלפון, שכן לא הצליח למכור את הכול — הפלפל, ככל הנראה, משום שמחירו ירד (שורה 35). ח'לף אינו דורש תשלום עבור שירותיו, משום שבניגוד לסוחר הנודד, הסוחר היושב בנמל ביתו סחר עבור שותפים שמחוץ לעיר לא בתמורה לפיצוי כספי, אלא על בסיס הדדיות. כמעט כל התקבולים הושקעו מיד בעסקאות חדשות שהיה עליהן להתבצע בהודו. נוסף על אלמוגים, ששוויָם הגיע לכמעט שליש משווי המשלוח, נעשה שימוש לצורך זה גם במתכות יקרות: מטבעות זהב וכסף (במטילים או בכלים). ח'לף נוקב במחירים במטבע של עדן, הדינר המאלכי, השווה ל-24 קיראט, ואילו הטקסטיל נסחר ביחידות של "כַּוְרַגַ'ה" (רבים: כואריג'), שהיא חבילה של עשרים "ת'וב" (רבים: את'ואב; משמעות המילה אינה רק גלימה, אלא גם יחידת בד בגודל הדרוש לתפירת גלימה אחת). המסמך מתקשר גם לעסקאות הנדונות באיגרת מחלפון אל מצ'מון בן יפת. אשכול מסמכים זה מאפשר אף לאמוד את משך שהייתו של חלפון בן נתנאל בהודו. (המידע מבוסס על מהדורת גויטיין-פרידמן.)

רישום משפטי (מס' 37) בפנקס בית דין מקהיר. בעברית. מקום: קהיר. מתוארך כ"ג אדר א' ה'תנ"ג, היינו 1693 לסה"נ. (מסמך מס' 37) שטר אירוסין בין הכלה והחתן המיועדים: ריינה בת יצחק פורטוגז ויצחק בן יעקב מצליח המכונה קנפינטון. תקופת האירוסין נקבעה לשלוש שנים שיובילו לחתונה. (מס' 38) הסדר כתובה לריקה בת אהרן הנודי/הנורי(?) לאחר מות בעלה ישראל הכהן. ריקה מחלקת את תשלום הכתובה לשלושה חלקים שווים, כאשר 4,000 מדין מועברים לבניה משה, מרדכי ואהרן הכהן, המתחייבים לספק לה קצבה שבועית של 45 מדין למחיה ומדור. המסמך כולל גם הוראות שלפיהן ריקה תוכל להתגורר עם שניים מבניה, מרדכי ואהרן, המתחייבים לדאוג לאמם אם תבחר בהסדר זה. שני בנים אלה צעירים יותר (וכנראה רווקים), שכן הם מכונים "בחורים", בעוד שאחיהם משה אינו מתואר כך. ככל הנראה לישראל הכהן המנוח הייתה גם בת — שאינה מוזכרת או שנפטרה — שכן חתנו נתן בן אפרים נזכר כחלק מהליכי הסדר ותשלום הכתובה. (מס' 33) שורות תחתונות של רשימת נדוניה, ככל הנראה מהרישום שקדם לכך בצדו השמאלי של הביפוליום (4v). תכולת הרשימה עשירה ומגוונת, וכוללת מבחר רחב של בגדים, מצעי מיטה ותכשיטי זהב וכסף יוקרתיים המשובצים ביהלומים, אבני אודם, אזמרגד, ספיר ואלמוגים. (מס' 34) שורות עליונות של חוזה שכירות לשלוש שנים, ששורותיו התחתונות מופיעות בצד הימני של הביפוליום (5r). שמותיהם המלאים של הצדדים המעורבים: מזל בת אהרן דסא/רסא.

רישום משפטי (מס' 38) מתוך פנקס בית דין בקהיר (בדפים 5א-5ב). בעברית. מקום: קהיר. ללא תאריך, אך הרישומים הסמוכים מתוארכים לסביבות שנת 1693 לסה"נ. (מסמך מס' 38) השורות העליונות של הסדר תשלום כתובה לריקה בת אהרן הנודי/הנורי(?) לאחר פטירת בעלה ישראל הכהן. ריקה מחלקת את תקבולי הכתובה בשלושה חלקים שווים, כאשר 4,000 מַעְדִין ניתנים לבניה משה, מרדכי ואהרן הכהן, אשר מתחייבים לספק לה קצבה שבועית של 45 מַעְדִין עבור מזון ולינה. המסמך כולל גם הוראות שלפיהן תוכל ריקה לגור עם שניים מבניה, מרדכי ואהרן, המתחייבים לטפל באמם אם תבחר בהסדר זה. שני בנים אלה צעירים יותר (ואולי גם רווקים), שכן הם מוגדרים כ"בחורים" בעוד אחיהם משה אינו מתואר כך. כפי הנראה הייתה לישראל הכהן המנוח גם בת שלא נזכרה במפורש או שנפטרה, שכן חתנו נתן בן אפרים מוזכר במסגרת הליכי הסדר תשלום הכתובה. (מס' 39) השורות התחתונות של רשימת נדוניה, אפשר שהיא שייכת לרישום הקודם בצד שמאל של דף 4ב. התכולה נרחבת ביותר וכוללת מגוון רחב של בגדים, מצעים ותכשיטי זהב וכסף מפוארים המשובצים ביהלומים, רובינים, אזמרגדים, ספירים ואלמוגים. (מס' 34) השורות העליונות של חוזה שכירות לשלוש שנים שהשורות התחתונות שלו מופיעות בצד ימין של דף 5א. שמותיהם המלאים של הצדדים המעורבים: מזל בת אהרן דאסא/ראסא.

שריד קטן ממכתב ששלח סוחר במצרים אל הצד השני בארצות המגרב. השולח מבקש מהנמען לרכוש עבורו אלמוגים באיכות טובה, ומציין כי הוא שולח דינרים באמצעות דאוד אבן סע'מאר, שבהם אמור הנמען לקנות את האלמוגים. נסיבות חייו — חוסר תעסוקה או חוסר יכולת להשתכר במשך ארבע שנים — מחייבות אותו כעת לצאת למסע רחוק מביתו. לפי גויטיין ופרידמן, כוונת השולח היא להוביל את האלמוגים מזרחה, אל עדן או אל הודו (אלהנד), שם נמכרו במחירים גבוהים יותר. השולח מבקש בדחיפות את עזרת הנמען, ואף מבקש ממנו לחבור בשותפות עם סוחר מקורדובה ששהה את החורף באלמהדיה. המכתב כולל מידע על הגעתו של יוסף אלאבדי לעידאב לאחר מסע מוצלח להודו. השולח מעדכן את הנמען על הגעת סוחרים לקוץ ועל הסחורות שהביאו עמם. ראויה לציון הידיעה על סך הסחורה שהגיעה לעידאב לאחר שנפתחו הדרכים מחדש והסוחרים החלו לקבל "צווים שלטוניים" (סג'לאת אלסלטאן): 9,000/13,000 חבילות סחורה. בין הסוחרים הללו היה אלאבדי, שהביא משלוח של 80 חבילות לכּא ארוזות בנהרוארה (גוג'ראט), 50 חבילות פלפל וסחורות נוספות. פרידמן מתארך את המכתב לסביבות שנת 1101 לערך.

תעודה זו מתעדת את הסדר הפשרה בסכסוך המשפטי שבין דוד אבן סע'מאר/סע'מאר, נציגו של משה בן לברט, לבין יוסף לבדי. טיוטה של ההסדר השתמרה בצד השני של המסמך. הגרסה הסופית נחתמה על ידי חמישה מבכירי הקהילה: יצחק בן שמואל, אברהם בן נתן, נתנאל בן יפת, הלל בן עלי ואברהם בן שמעיה. לפי סיכומם של גויטיין ופרידמן, צדדי ההסדר הסכימו על שלושה דברים: ראשית, "לבדי, או נציגו, ימסור לדוד אבן סע'מאר באלכסנדריה שני בקבוקוני מוּשׁק שערכם לא יפחת מ-13 דינרים." שנית, דוד בן סע'מאר הסכים "לפטור את לבדי מתשלומים נוספים בעבור מחיר האלמוגים." ולבסוף, נציגו של לבדי (יעקב אלקלעי) יסע למהדיה ויברר "בהליך משפטי, האם השופט משה החרים 10 דינרים מוראביטיים ו-10 דינרי מהדיה." לאחר מכן ישלח חזרה למצרים מסמך מאומת המכיל את תוצאות הבירור. אם מסמך כזה לא יגיע, רשאי דוד להשביע את לבדי בשבועה או לקבל הסדר אחר. גויטיין ופרידמן מוסיפים כי מהסדר זה עולה בבירור שסכום של 13 דינרים היה סכום סביר עבור האלמוגים שדוד בן סע'מאר נתן ללבדי.

מכתב מאת שמואל בן אברהם אבן אלמג'אני, ככל הנראה מעדן, אל (אבו זכרי) יהודה הכהן בן יוסף, בפוסטאט. כתוב בערבית-יהודית. הכותב שלח בשמים אל הנמען באמצעות אבו אסחאק בן סוואר אלמסלם, ומבקש ממנו למכור אותם ולמסור את התמורה לאבו נצר בן אלישע, אשר יעביר 2 דינרים לאמו של הכותב ואת היתרה לאשתו. הוא מדווח על האצחאב (חבריו לדרך — נהראי ואבן נפיע ואבן אליתים ואלפאסי, וכן יהודי אחד שהכותב לא הכיר) שנסעו עם עלי אלדיבאג'י, ומשער שייתכן שהם עוכבו בדהלכ, מאחר שלא הצליחו להדביק את שיירת הכותב. לאחר מכן הוא מוחק את ההשערה הזו וכותב מעליה: "הם הדביקו אותנו בליל המבית (הלינה על האונייה לפני ההפלגה) לעדן". הכותב מתכוון להמשיך ולנסוע אל אלקץ (שזוהה על ידי סבסטיאן פראנג' כבהאדרסואר במפרץ קאצ', בגוג'ראט). כאשר הגיעה ספינתו אל באב אלמנדב, תקף שליט (צאחב) דהלכ את הספינה ושדד אותה, אך הניח לסוחרים ללכת לדרכם. בסוף המכתב מופיעה הוספה (פוסטסקריפט) הנוגעת להברחת האלמוגים של אבן אליתים דרך המכס.

מסמך משפטי בכתב ידו של חלפון בן מנשה הלוי (פעיל בין 1100–1138). שני קטעים מראש המסמך. נראה שמדובר בהסדר/יישוב של סכסוך בין שותפים, סוחרי הודו. הצדדים הם אליה בן שלחיה (שלחיה — שם נדיר), שאולי היה ד'א[מן] (ערב), ואבו אלסרור פרחיה בן שלמה הלוי. מוזכרים 2000 של משהו; אלמוגים; תימן ([דיא]ר אליַמַן); ויחידת המשקל "אלפִלּ" (מאית מן הפראסלה, ראו פרידמן, מילון, עמ' 697, וגויטיין ופרידמן, סוחרי הודו, עמ' 590 הע' 30, 645 הע' 8) או לחלופין "אלפֻלּ" (יסמין); סכסוך בין שני אנשים, שאחד מהם טוען שהשני ערבב משהו בסכום הכולל [...]; וסכום של 18 (ורבע) דינרים. בצד האחורי מופיעות כמה מילים, גם הן בכתב ידו של חלפון: "10 שנים ו-3 חודשים...". (תיאור קודם ציין כי מוזכר במסמך גם זכריה הלוי.) המסמך קשור לקטע אחר, ואולי אף מהווה איתו צירוף ישיר. אותם שני צדדים מופיעים גם במסמך נוסף, המתוארך לשנת 1123/24. צירוף: אלן אלבאום.

מכתב מיצחק בן אהרן הסג'למאסי, שנשלח מעיד'אב אל חלפון בן נתנאל. תאריך המכתב: כ"ה באייר [ד'תת"ק] לבריאת העולם, היינו 14 במאי 1140 לסה"נ. יצחק בן אהרן הסג'למאסי כתב את המכתב הזה מעיד'אב כארבעה חודשים לאחר שיצא מפוסטאט לעדן, כמתואר במסמך ח65 (שם הוא מכונה אבו אסחאק הסג'למאסי). הוא שהה בעיד'אב למשך זמן מה לפני שהמשיך בנסיעתו דרומה (את המכתב הנוכחי כתב לאחר שכבר עלה על האונייה בעיד'אב). בתקופת הביניים הספיק לשלוח מכתב אחד לחלפון ולקבל מכתב אחד בתשובה. במכתב שלפנינו הוא מבקש מחלפון לסייע למוסר המכתב, בן עירו מסג'למאסה, בכמה ענייני מסחר. יצחק גם מדווח על שני יהודים שהלשינו עליו לשלטונות בעיד'אב — וטוען נגדם בקללות — בטענה שרימה בתשלום מכסי המכס על מטען של אלמוגים. אחד מן המלשינים טבע לימים בים. בצדו השני של המסמך מופיעות גם כמה שורות של פיוט.

מסמך משפטי, טיוטה או העתק. ללא חתימות. בערבית-יהודית. מבשר בן שלמה אלצירפי מציג רשימה מפורטת של סחורות ששלח למגרב בשותפות עם ערוס בן יוסף, ועל סחורות אלו חייב לו ערוס בן יוסף כעת כסף. ערוס טוען כי סילק את כל החשבונות במלואם. אם יתברר כי ערוס משקר, הרי שייחשב מקולל ולא יזכה (?) (יכון בכלל ארור לא יזכר). בפינה השמאלית העליונה מופיעים שני שמות הקשורים למסמך אחר: משלם הכהן בן יוסף וגַ'נִיַּה בת [...]. החשבונות נמשכים בצד האחורי בכתב ערבי. ברשימת הסחורות: פלפל, גיר במבוק (טַ'בַּאשִׁיר), אבן יקרה גדולה וכבדה של אודם (חַגַ'ר יַאקוּת כַּבִּיר תַ'קִיל), כסף, אלמוגים ובגד (ת'וב). מוזכר גם אבו סעד. עודה מתארך את המסמך לסביבות שנת 1030 בהסתמך על הופעתו של אברהם הלוי בן יחיא הן כאן והן במקור נוסף, אך סביר להניח כי מדובר בשני אנשים שונים.

מכתב מעלאן בן חסון, השוהה בסנדבור (הודו), אל דודו וחותנו ערוס בן יוסף בפוסטאט. כתוב בערבית-יהודית. הכותב מספר כי כשהגיע לעדן מצא שוק איטי וביקושים מועטים, ולכן החליט להמשיך במסעו אל סנדבור ("לאחר שביקש את הדרכת האל"), כשהוא נושא עמו אלמוגים ומיעה (mayʿa, שרף ארומטי המופק מעצים באסיה הקטנה). הוא מתלונן מרות על בן דודו יוסף (אחיין נוסף של ערוס), אשר "שוהה בלכבה (סמוך לעדן) עם הזונות (במילה עברית), 'החברה', ועם נער חלק־פנים אשר מג[יש להם משקאות]". בנוסף הוא מדווח על מכירות קודמות שביצע בנמלים שלאורך החוף המערבי של ים סוף: דהלכ, באדע וסואכן. בכתובת שעל גב המסמך מכנה עלאן את עצמו "עלאל" (כפי שעשו לעתים נושאי השם עלאן אחרים) — צורת חיבה המחקה את דיבורם של ילדים קטנים.

פנקס בית דין הכולל ארבעה רישומים נפרדים. (I) סדרת שטרי שחרור (קבלות פטור) הפותחים כל אחד במילים "ubriʾa min X" ("נפטר מ-X"), הקשורים כולם לכמות אלמוגים שהמנוח נסים הפקיד אצל המנוח עלאן באמצעות יפוי כוח שנרשם בבית הדין. השטר הראשון הוא בין חננאל בן יעקב הידוע בכינוי ח'יאר לבין נתנאל בן צדקה; השני הוא עבור אבו אלרצ'א שלמה בן מבורך; והשלישי עבור בניה בן [מוסא?]. כמו כן נזכר במסמך "מה שהופקד אצל אברהם בן יוסף המומחה ושלמה בן סעדיה אלצורי (הצורי)". יש לעיין גם במסמך נוסף הקשור לעניין. (II) ראו רישום נפרד. (III) ראו רישום נפרד. (IV) ראו רישום נפרד. (חלק מהמידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין, בתוספות מאוחרות יותר. החיבור בין הקטעים נעשה על ידי אלן אלבאום.)

חשבונות בערבית-יהודית. התיארוך ככל הנראה סוף המאה ה-12. החשבונות מפורטים למדי, ולא ברור לאלתר אם מדובר בחשבונות מסחריים או קהילתיים. ככל הנראה קהילתיים, שכן מופיעה בהם המילה "ג'באיה" (גבייה). מוזכרים: "בית הכנסת של העיראקים... בית אלמקאנעיה... אבו אלמחאסן... נגר בביתו של ר' יעקב... אלצבאע' (הצבע)... אבן נפיע... אלמרג'אני (סוחר האלמוגים)..." ובהמשך: "טאהר... שכר דירה של בית... אלשיח' אלמכין". שני קטעים מאותה השמורה (.1 ו-.3) שייכים כנראה לאותו חשבון, אף שהצד השני של הקטע השלישי שימש בשנית עבור טקסט עברי שאינו קשור לעניין. כמה מן הקטעים הסמוכים (כולל .6, .7 ו-.8) נראים כמסמכים נפרדים, אך נכתבו בידי אותו סופר: יוסף בן שמואל בן סעדיה הלוי.

רֻקְעַה (פתק) ובה צוואת רכוש של סוחר לקראת מותו. הכותב מורה כי בתו לא תינשא לפני שנת 500 להיג'רה (1107/08 לסה"נ). לאחר מכן הוא מפרט שורה של חובות שאנשים שונים חייבים לו, וממנה את רבי יוסף (הנאמן) כנציגו לצורך גביית החובות והוצאתם לפועל. רוב החובות הם בסכומים קטנים. הסחורות הנזכרות במסמך כוללות פריטים המיועדים למסחר המזרחי: פוטה (פיסת בד) ונחושת המיועדים לתימן, וכן אלמוגים (שגם הם בוודאות מיועדים למזרח) ומשי. במסמך נזכרים אנשים רבים, ובהם אבו יעקוב יוסף אלקֻדְסי, אבו עִמרן בן אברהם הכהן, אבו מנצור, אבו אלברכאת אלחלבי (סוחר בדרך הודו), יחיא 'בן הצבּע' ואבו אלברכאת בן שֻעַיְב.

מכתב מסחרי בכתב ערבי. נזכר בו אסחאק אבן אלוכיל "ואחרים מאלה שהיו נוכחים". השולח, יחד עם "העדים", מדווח על פתיחת המחסן של סוחר מסוים שנפטר. הם ערכו רשימת מלאי של תכולת המחסן, ובכלל זה תיבה של אלמוגים (קפץ' מרג'אן) במשקל 88 רטלים ומטילי כסף (סבאאכ פצ'ה) במשקל 690 דרהם. המונח קשّה (qashsha) מוזכר אף הוא פעמיים. המכתב מסתיים בסגנון פורמלי בצד ה-verso, עם תקביל (נשיקת ידיים), דרישות שלום לאנשים שונים, חמדלה (שבח לאל), צלוולה (ברכה על הנביא) וחסבלה (נוסחת "די לנו האל"). מבחינת התוכן והסגנון המכתב מזכיר חלק ממסמכי "ספר הודו", אך אין ראיה ישירה הקושרת אותו למסחר עם הודו.

מכתב מיחזקאל בן נתנאל, ככל הנראה מקלּיוב, אל אחיו חלפון בן נתנאל באלכסנדריה, עשרה ימים לאחר מכתבו הקודם (ח63). מכתב אחד או יותר מחלפון הגיעו לידי הכותב, אך היו אלו מכתבים ישנים שטרם הכילו כל מידע על מכתביו האחרונים של יחזקאל אל אחיו. פריט החדשות הראשון עוסק שוב בפרשת אבו יצחק. אבו נצר (שמואל), בנו של יצחק הלוי — אחיהם המנוח של יחזקאל וחלפון — שב מביקור אצל חלפון באלכסנדריה, אך לא הביא עמו מכתבים ואלמוגים מדודו, אשר היה אמור למסור לאבו יצחק, וכן לא הביא מכתבים שנועדו ליחזקאל. הכותב מציין כי רכש חנות בקלּיוב, ומזכיר עסקאות גבינה כושלות.

מכתב עסקי בערבית-יהודית. בשלוש השורות התחתונות מוזכרת תיבת אלמוגים (תאבות מרגאן). המכתב מזכיר במידה מסוימת חלק ממכתבי סחר הודו מן המאה ה-12. בין הביטויים והצירופים השמורים בו: "אלמערוף בצדק אל...", "ולא שך אן...", "ולן תכפי ענהא...", "וקד...", "אלרסאלה אליהא...", "מעי בחסב אלמטנון פי אנעאמהא לתכון אל...", "מנהא... תאבות מרגאן ו...", "סתה ביעאת ונצף אלא כמסון ד...", "אסמהא אל...", "ותשמל... ברכתה... ומבלג...". המסמך טעון בחינה נוספת. בצד ההפוך (verso) ייתכן ומופיע טקסט ספרותי בעברית.

מכתב עסקי ששלח אסמאעיל בן יוסף בן אבי עֻקבה מאלכסנדריה אל אבו סעיד יוסף בן מוסא בן ברהון, השוהה בכפר מֻנִימון שבכפר. אסמאעיל בן יוסף מטפל בענייניו של אבו סעיד, ובכלל זה במשלוח סחורות וקבלת סחורות הנשלחות אליו. המכתב מכיל מידע מפורט רב על עסקאות במשי, קלפים, אלמוגים, צמר, פנינים וסחורות נוספות. מתוארך למאה ה-11, ולפי גיל בערך לשנת 1036. בין השמות המוזכרים בו: לברט בן דאוד בן סע'מאר, אבו אלאעלא, נסים בן אבו אלחסן, אברהם בן יוסף הצבע, אבו עלוש וח'לוף בן זכרי.

מסמך משפטי בכתב ידו של חלפון בן מנשה (פעיל 1100–1138). במסמך מאשר אליה בן [...] כי קיבל 18.25 דינרים מאבו אלסרור פרחיה; לאחר מכן מוזכר "כל האלמוג שניתן לי באמצעות [...]"; ובהמשך נזכר [...] הלוי השר הנכבד (=אליה?). המסמך קשור למסמך נוסף (PGPID 11444), וייתכן שמדובר בצירוף (join) של אותו שטר. שני אותם הצדדים מופיעים גם במסמך נוסף (PGPID 16210), המתוארך לשנת 1123/24. [הערה: כאשר גויטיין וגרשון וייס מצטטים את "T-S NS 320.54", כוונתם למעשה ל-T-S NS 320.142.]

בצד הוורסו: רשימת מצאי (ת'בת אלחואא'ג'). בכתב ידו של חלפון בן מנשה (פעיל בין השנים 1100–1138). התאריך אינו מצוין. הפריטים מסודרים בשני טורים, וחמישה קווים מפרידים את הרשימה לשישה מקטעים. ככל הנראה מדובר בנספח לעיזבון של נפטר. הרשימה כוללת פריטים מגוונים, ובהם: מנורה (מנארה) (שורה 5), טבעת (ח'אתם) (שורה 17), ואבנים יקרות כגון אלמוגים (עקיק), אבנים (חג'ר) ופנינים (לולו) (שורות 21–22), ועוד פריטים רבים נוספים. המסמך לא נחתם. (המידע מבוסס על גרשון וייס.)

תוספת או נספח למכתב מאת ישראל בן נתן, בירושלים, אל נהראי בן נסים, בפוסטאט. בערבית-יהודית. הכותב מדווח כי בירושלים יש ביקוש למשי (שֵׁש) שחור, בצבע תכלת השמיים, ובכל הצבעים — למעט ארגמן. ייתכן שמשי בצבע ארגמן יימכר ברמלה או באשקלון. באשר לאלמוגים (מרג'אן), הביקוש להם בירושלים נמוך. עם זאת, נהראי יכול להביא מהם אם ירצה, ואולי ימצא פרסים שיקנו אותם. גיל מתרגם מרג'אן כ"פנינים קטנות", אך לפי גויטיין ופרידמן יש להבין את המונח כאלמוגים.

מכתב מיהודה בן סהל, מירושלים, אל נהריי בן נסים, בפוסטאט. ביהודית-ערבית, עם הכתובת גם ביהודית-ערבית וגם בכתב ערבי. שם אביו של יהודה בכתובת בכתב עברי שונה (לא סהל ולא ישר; מסתיים ב-ש). השולח מבקש מנהריי להזמין סחורה (ḥajar al-māʾ?) מסוחר אחר, מאחר שאין ממנה בארץ ישראל, והם מייבאים אותה מסַאל[...], שנראה כתחליף לא מספק לאלמוג. (קריאה זו אינה ודאית.) הוא גם מזמין לעצמו גלימה (īzār). מסמך זה אינו מצוטט בספרות המחקרית.

הליכים משפטיים בבית דין העוסקים בסכסוך בין יוסף הלבדי, סוחר הודו, ובין יקותיאל ב"ר משה, 'נציג הסוחרים' (וכיל אלתג'אר) בפוסטאט. המסמך מתוארך ליום שני, ב' בכסלו א'תק"ט למניין השטרות, הוא ה-9 בנובמבר 1097. המסמך מפרט את עסקיהם המסחריים המשותפים ומכיל מידע רב על המסחר בטקסטיל, בכלי כסף ובאלמוגים. המסמך כתוב בידו של הלל ב"ר עלי. יש לציין שהחלק התחתון של אחד הקטעים שייך למסמך מס' 4 בספר הודו (ראו PGPID 35790).

מכתב מיהודה בן שמחה, באלכסנדריה, אל נהראי בן נסים, בפוסטאט. תיארוך משוער: בסביבות 1050 לספירה. הכותב סוחר בפנינים ובאלמוגים, ומבקש מנהראי למכור עבורו אחד ממשלוחיו. הוא מספר שכאשר ייבא פנינים, באמצעות סוחרים ספרדים, נאלץ לשלם מסים כבדים. לפי גיל, השולח הוא יוסף בן יהודה בן שמחה, אותו אדם ששלח גם מכתב נוסף ידוע. זיהוי זה אפשרי, אך יש לציין שהמילה "יוסף" אינה משתמרת בקטע זה, וכתבי היד אינם נראים זהים.

מכתב מח'יאר בן יעקוב אל אבו אלאפראח ערוס בן יוסף. כתוב בערבית-יהודית, כאשר הכתובת רשומה הן בכתב ערבי-יהודי והן בכתב ערבי. במכתב מוזכרים סחורות שונות, ובהן: משי (חריר וח'ז), אלמוגים, שמן, סבון, ובגדי דֻסְתַרִי. בין האנשים הנזכרים בו: אבו זכרי יחיא אלפאסי; אבן רג'א; אבו אלח'יר צדקה הכהן; ואבו יעקוב יוסף בן אפרים, שאמור להביא דבר-מה אל השולח בתימן. (המידע מבוסס על התעתיק המצורף של גויטיין.)

מכתב מקוטע בכתב קליגרפי העוסק בענייני מסחר. נזכרות בו עסקאות באלמוגים, בלבונה (storax) ובמשי מסוג זיתוני (zaituni), וכן סוחרים מן המחצית השנייה של המאה האחת-עשרה, ובהם יוסף בן פרח אלקאביסי. בצד השני (verso) של הקטע מופיעה מרשם רפואי הכתוב באותיות ערביות. ככל הנראה הנמען של מכתב העסקים היה רופא במקצועו. המידע מבוסס על כרטיסיית רישום של גויטיין. ייתכן שמדובר באותו סופר שכתב גם קטע נוסף.

מכתב מאת דוד בן עמאר אלמדיני, סביבות שנת 1040. שם הנמען ומקומו חסרים. הכותב מצפה למשלוחים מן הנמען ומציע שיישלחו אליו באמצעות אחד משלושה אנשים — ביניהם שני מוסלמים הנושאים את הכינוי "חאג'" (כינוי המעיד על כך שעלו לרגל למכה בעבר) — אך לא את הזהב. במכתב מוזכרים מסחר בפנינים (או באלמוגים), טקסטיל, משי, ועוד. המכתב מתוארך לשנים 1038–1045. המידע מבוסס על גיל, ממלכת ישמעאל, כרך 4, מס' 655.

שטר שחרור מתביעות. נכתב ונחתם בידי חלפון בן נתנאל הלוי. המקום: ככל הנראה ברוץ' שבהודו. התיארוך: השליש הראשון של טבת בשנת 1445 לשטרות, דהיינו 29 בנובמבר עד 8 בדצמבר 1133. אסחאק בן מח'לוף אלנפוסי מאשר כי קיבל מברכאת בן מוסא אלחלבי כספים וסחורות (פנינים ואלמוגים). העדים החתומים: חלפון בן נתנאל הלוי ואברהם בן שמואל. הקיום (קיום השטר) נכתב על פיסת נייר שהודבקה על גבי המקור, ואינו חתום.

חשבונות בערבית-יהודית (ובחלקם בעברית). המסמך עשיר בשמות של אנשים, מקומות וסחורות. נזכרים בו ר' שמעון, בגדים והדיוואן; ברכות וחברון; הסמסאר (המתווך, סִמְסָארָה); פשתן; ציפורן; שיבולת נרד (סֻנְבֻּל); דם תנין (קָאטִר); כוחל, אגוזי מלך, עצי הסקה, ריבס, עץ אלוואי, אלמוגים, חַטְמִית ומשי; סכומים המסומנים כ"סחורת דמשק"; מֻחַלַּב/מַחְלַב; פיסטוקים; נוצרי אחד; אסחאק; ישועה; סלאמה; ונאבלוס.

שטר מכר. תיארוך: המחצית השנייה של המאה ה-16. צמח אלנג׳ (?) מוכר לשמואל קורדובה 19 ליטראות מסוג מסוים של אלמוגים (מרגאל גשים קצף) תמורת 17 פרחים ו-2 קורונות. שמואל משלם 6 פרחים במעמד זה ועדיין חייב 11 פרחים ו-2 קורונות. השטר חתום בידי אברהם סמברי. בין השורות, בכיוון הפוך (180 מעלות), נוספה תוספת המזכירה את אשתו של מח׳לוף. צמח אלנג׳ מוזכר גם בשטר שחרור משנת ה׳שכ״ט (1568/69 לסה״נ).

חשבונות רשמיים מן התקופה העות'מאנית הנוגעים ליבול העיר אללג'ון (לג'ון). הפתיחה: "קאאִמה מבארכה אן שאא אללה תעאלא במקאסמת אלע'לאל אלמוג'ודה במדינת אללג'ון אלמח'דומה(?) אלדיואן אלסעיד אלעאלי אלמולוי אלסידי אלמאלכי אלמחרוס..." בהמשך נזכר שמו של אישיות נכבדה: ג'אני(?) בּכּ. על העיר לג'ון ראו את מאמרם של מרום, טפר ואדמס על לג'ון כבירת מחוז נשכחת בפלשתינה העות'מאנית (Levant, 2023).

מתכונים ורפואות בלאדינו, השייכים לשרשרת ארוכה של חיבורים (joins) שמרמזת על קיומו של חיבור רחב יותר. ברקטו מופיעים מרכיבים ו/או רכיבים שונים ובהם "פתילה / קאנדיל" (שורה 5r), ומתחת לכך מוזכרים "פנינה" ו"אלמוג" (שורה 8r). בוורסו, אחד הערכים מוקדש "para kurar la kabesa / לריפוי הראש", וייתכן שנעשה שימוש ב"שמן שומשום / טאחינה". בהמשך הוורסו מוזכר גם שמן זית כאחד המרכיבים.

מכתב בערבית-יהודית. בשורה הראשונה מוזכר אבן מימון. השולח מודה לנמען ומביע כלפיו השתתפות בצער. המכתב עוסק בעסקאות מסחריות; מזכיר את אבו אלחג'אג'; צמר; מחצית מביתו של אבן סברה; הליכים משפטיים הן בבית דין יהודי והן בבית דין מוסלמי (וכאתבתה עליהא באליהוד ואלמסלמין); אשתו של אדם פלוני; עסקים בפלפל ובאלמוגים; ואבו אלמנצור. (חלק מהמידע מבוסס על כרטיסייתו של גויטיין.)

מכתב מאברהם קולון (קולון) ליוסף ארדיעה (ארדיעה). בעברית. תאריך: יום חמישי, 12 כסלו [ה'שי'ח], 1557 לספירה. מזכיר משלוח ענק של סחורות. 'אומרים' שמלבד 200,000 פרחים יש 74 ארגזי אלמוגים, 14 ארגזי קארבה(?), אלף מוטות נחושת מסוג אחד ו-400 מסוג אחר, 60 ארגזי כובעים, 60 ארגזי לבוש משי ו-100 חבילות ('בלות') בגדים. מזכיר גם פרנסיסקו גריסולין. (מידע חלקית מתוך CUDL)

מסמך משפטי בצד הרקטו, שבו אבו אלח'יר חננאל (ח'יאר) בן יעקב משחרר את בניה בן משה משותפות עם עלאן בן נהראי, לאחר שבניה מסר לו אלמוגים שהיו מופקדים אצל אבו אסחאק אברהם בן יפת הלוי ואבו אלח'יר שלמה בן סעדיה אלצורי (מצור). מתוארך ליום חמישי, כ"ה באב ד'תתע"א, הוא 2 באוגוסט 1110. (המידע מבוסס על כרטיסיות גויטיין.) ראו גם את המסמך המשלים (PGPID 40206).

רישום משפטי (#39) בפנקס בית הדין בקהיר. בעברית. מיקום: קהיר. לא מתוארך, אך הרישומים הסמוכים הם מסביבות 1693 לספירה. (מסמך #39) השורות התחתונות של רשימת נדוניה. התכולה רחבה ומגוונת וכוללת מבחר נרחב של פריטי לבוש, כלי מיטה ותכשיטי זהב וכסף מפוארים המשובצים ביהלומים, אבני אודם, אזמרגדים, ספירים ואלמוגים.

רקטו: חשבונות ביהודית-ערבית. וורסו: חשבונות בכתב ערבי. כתוב בצורה מסודרת מאוד. נראה שעוסק בסכומים העולים על 1000 דינר. מזכיר גם אלמוגים. ביטויים: חמסה וארבעין דינאר ג'יר קיראטין... אלבאקי אלף ות'לת'ה מאיה... אשתרי מן דאלך ובאלאה אלתופיק... מרג'אן אלת'מן... אלת'מן מאיתין... אלת'מן ת'מאניה וח'מ[סין]

ורסו (שימוש מקורי): עצומה בכתב ערבי אלגנטי. שם השולח מופיע כנראה בסוף הטרג'מה, אך קשה לקרוא. רק הפינה העליונה שמאלית של המסמך המקורי הגדול נשמרת. מוזכר 'הצו מאל-חד'רה אל-מוקדסה'. רקטו (שימוש משני): מתכון להכנת כחל (קוהל) יוקרתי. משתמש במרכיבים כגון אלמוג (מורג'אן) ואמרלד (זומורוד).

מסמך משפטי. מקום: קהיר. תאריך: יום שלישי, י"ב סיון 1814 לשטרות = 6 ביוני 1503 לספירה, בסמכות הנגיד יצחק (שולאל). ככל הנראה שטר שחרור. אינו כולל 4 דרהמים ושני קיראט פנינים. 'האלמוגים, הקרניאן והשִׁרָבִּי' יעברו כולם לאחד הצדדים. עדים: עובדיה [...]; שלמה בן בנימין.

מכתב עסקי, פרגמנט, מיעקב לוי אל נמען לא ידוע. כתוב בעברית. בין הסחורות הנזכרות: אלקלי (הקלי) בשורה 6, ואלמוגים בשורה 8. הכותב מזכיר את מסעו לפריולי (צפון-מזרח איטליה) בשורה 9. מטבעות: פרחים. נעשה שימוש בתואר "אגא". תיארוך: המאה ה-16? המידע מסתמך על אברהם דוד.

חשבונות בערבית-יהודית. ייתכן שכתב-היד מזוהה. סביר שמדובר בצירוף עם מסמך נוסף. נזכרים בו אנשים כגון יעקוב בן נחום, וכן סחורות כמו פנינים, אלמוגים ואבני קרנליאן (עקיק). מוזכר גם "הפנקס הגדול" (אלדפתר אלכביר) בכתב ערבי. (חלק מהמידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין)

ספר חשבונות בכתב ערבי, מתקופת אל-חאכם. מוזכרים משקלות שונים ועסקאות בדינרים; המטבע הנזכר (לפחות פעם אחת) הוא הדינר אל-מועיזי. החשבונות כנראה קשורים לשותפות. הסחורות המוזכרות לעתים קרובות (פעמים רבות בכמויות גדולות) הן אלמוג ופשתן. דורש עיון.

מכתב מסחרי. בערבית יהודית. נשמרו מחצית תחתונה של הגב ומחצית עליונה של הגב. תיארוך: ככל הנראה המאה ה-11 או ה-12. מוזכרות סחורות כגון אלמוג, לאק, עץ ברזיל ופלפל. מוזכר סכום של 200 דינרים. מוזכרים אנשים כגון ברכאת בן סעיד, אבו עלי ואבן רשיק.

שבר מחשבון מסחרי ביהודית-ערבית. תיארוך: כנראה המאה ה-11 או ה-12. מפרט פריטים ומחירים. מזכיר: אלמוג, משי (או אולי ברזל/'חדיד'), ענבר ופנינים(?). מזכיר אנשים כגון אבן אל-ג'זאר ועלאן. כתב ידו של ערוס ב. יוסף.

פרוטוקול משפטי. בעברית, עם כמה מילות ערבית-יהודית (למשל חאצ'ל, מורגאן). תיארוך: מאוחר, כנראה המאה ה-18 או ה-19. עוסק ביעקב עלוש ורחמים אמרילו ועסקה שעשויה לכלול מכירת אלמוגים, בשווי 25 פונדוקלים, בעמלה.

קבלה/חשבונות עבור ר' שמעון, שקיבל אותם בנוכחות ר' אברהם כהן. בערבית יהודית ובספרות עבריות. מוזכרים אלמוג ואדם בשם נוצייר. שמות נוספים בגב: אבן חניי(?), השכנה של אבן שודיקאת(?), ור' יוסף אל-צאיע'.

חשבונות מסחריים בערבית-יהודית. תיארוך: כנראה המאה ה-12 בערך. מזכיר פריטים כגון אלמוג, משי, ממחטות ורבונד. אולי מזכיר את שמו של ר׳ שמחה ואת שם בן זרוק. קיימות גם כמה רשומות בכתב ערבי.

קטע ממכתב עסקי ביהודית-ערבית ועברית. תאריך: ככל הנראה המאה ה-11 או ה-12. מתייחס להפסדים רבים ב-2 שנים האחרונות. השולח מבקש מהנמען לנסות למכור אלמוגים עבורו.

קטע משפטי. מוזכרים חרם סתם, אלמוג וסכומי כסף. שנת 1410 לשטרות (1098-1099 לספירה). חתום: יצחק בן שמואל. בגב: קטע משפטי נוסף קרוע ודהוי, חתום יצחק בן שמואל.

מכתב מאת יפת ב. מנשה לאחיו חלפון ב. מנשה (פעיל 1100–1138 CE). בערבית יהודית. מוזכרים אלמוג, אפרים, וקרטאס המכיל 160 דרהם. החלק התחתון של המכתב חסר.

מסמך משפטי. שבר מתחילת המסמך. מקום: פסטאט. מזכיר את סמכות הנגיד. הצהרה שנעשתה על ידי אבן אל-מרג'אני ('סוחר האלמוגים'). (מידע בעיקר מתוך CUDL)

חשבונות ביהודית-ערבית ובספרות עבריות; מזכיר אלמוגים, משי, מסטיק, שמן, שעורה, תמרהינדי, ריבת ורדים; תיארוך: ככל הנראה המאה ה-12 או ה-13

צד קדמי: טיוטה של מסמך משפטי הכולל עסקים, אלמוגים, ומנחם אבו אל-סעד. בעברית. מאוחר. צד אחורי: תרגילי כתיבה, כולל אלפביתות.

מכתב בכתב ערבי. תקופה עות'מאנית. עוסק בענייני מסחר, מוזכרים אלמוג הודי (מרג'אן אל-הינד) ועופרת (רצאץ'). דרוש עיון.

שוליים עליונים וכתובת ממכתב של אבו נצר בן אברהם; אל אבו זכרי יהודה בן יוסף הכהן; מזכיר קופסה עם אלמוג וכד עור

חשבונות בכתב ערבי; סכומים בדינרים; סחורות כוללות אלמוגים; שמות: יצחק בן עלוש ואבו אל-סרור יושע בן נתן

חשבונות עסקיים ביהודית-ערבית. תיארוך: ככל הנראה המאה ה-11. מוזכרים פלפל, אלמוג ובגדים.

מכתב מסחרי ביהודית-ערבית, עוסק בין היתר באלמוגים ופנינים. כנראה מהמאה ה-11.

קטע קטן של רשימה מסחרית, מכיל פריטים כגון אלמוג ומשי.