פרנסים ומנהיגות קהילתית — עמוד 2

מכתב מאברהם בן נתן אב, דיין בקהיר, אל "אלממחה", כלומר "המומחה" — חבר קבוע בבית הדין, ששמו לא נשתמר, אשר היה ככל הנראה ממונה על כספי הקודש, סביב שנת 1100 לערך. המכתב מדווח על כספי הקודש לאחר מותו של מי שהחזיק בהם. פרנס בשם מסאפר תרם חמישה דינרים להקדש בית הכנסת בקהיר. סעיד, "ראש הקהילות", שאליו נמסרו הכספים כדי שיביא בעבורם עצים מאלכסנדריה, נפטר בטרם הספיק לצאת לאלכסנדריה, והכסף נשאר אצל אלמנתו. חקירה שנערכה בעניין (על ידי בית הדין) העלתה כי הקודש עדיין חייב כסף לאלמנה, והכותב מבקש שיועבר אליה היתרה.

מכתב הממוען לאדם מסוים שכינוייו [...] [כליל] היופי חמדת הישיבה בן יוסף הזקן. כתוב בערבית-יהודית, ברווחים נדיבים בין השורות. המכתב מזכיר את הידיעה על הגעתם של הנמען ואחרים בשלום אל אל-עריש, ולאחר מכן את הגעתם של דוורים (נג'אבין) שדיווחו על הגעת הנמען לבלביס. כמו כן מוזכר מכתב שהגיע מן הגאון בחודש אייר ("כתאב מן הדרת הגאונות תכון לעד"), ובו הוראות בנוגע למינוי פרנס ("ויסמא פיה פרנאס ותאריכה אייר"). בסיום המכתב נמסרות דרישות שלום לאנשים רבים: אבו אל-ברכאת; אל-בגדאדי; אבו אל-פרג'; הבה; אבו סעד; ויוסף.

רשימה בכתב ידו של הסופר שכתב את החלקים המקבילים בשני מסמכים אחרים מאותה קבוצה. הרשימה מתעדת חלוקה של 23 ג'וח'אניות (פריטי לבוש או אריגים) לשלוש-עשרה נשים, שבעה גברים, ושלושה אנשים המוגדרים כ'מכרו של' או 'בית' של מישהו. שמותיהם של שלושה מקבלים — ובהם הפועל המועסק אצל השמש והפרנס סלים — מחוקים ברשימה, ולצד תשעה שמות מופיע סימן הדומה לאות מ' סופית בערבית, ככל הנראה קיצור של "תסלّם" (התקבל), בדומה לסימון המופיע בשני המסמכים האחרים שעמם ייתכן שהקטע שלפנינו היווה בעבר מסמך אחד. תיארוך משוער: 1100–1150.

רקטו: שטר מחילה. מתוארך: י' בניסן א'ש"ס למניין השטרות = 16 במרץ 1049. מקום: פוסטאט. אברהם בן צדקה בן אליה בן יהושע הכהן משחרר את דודיו חלפון בן אליה וסעדיה בן אכליה ואת אמם מרים בת מימון מכל תביעה הנוגעת לירושה שירש מאביו, או שאביו ירש מסבו. החתומים על השטר: סרור בן חיים אבן סברה, ישועה בן אברהם הלוי, נחום בן יהושע הכהן, הפרנס יעיש בן אברהם הכהן, מעמר בן יוסף בן מעמר הדיין, מצליח בן שמואל, ובאישור בית הדין. (חלק מהמידע מבוסס על כרטיס המפתח של גויטיין ועל פרק IX בספרו "חברה ים-תיכונית".)

מכתב מיעקב בן אהרן הכהן אל הפרנס עלי בן חיים הכהן (אבו אל-חסן עלון בן יעיש). הפתיחה כוללת בית שירה ערבי על נושא הפרידה המיוחס לאל-תהאמי (במקור: فإن تكن الأيام فرقن بيننا فمن ذا الذي من ريبهن سليم — "אם הימים הפרידו בינינו, מי הוא זה הניצל מתהפוכותיהם"). מדובר במכתב המלצה עבור נושא המכתב, אדם שהיה אמיד בעבר ונמנה על אנשי המעמד המכובד (מן אהל אל-סתר), אך נפל קורבן למהלומות הזמן והגורל, וראוי יותר מאחרים לקבל סיוע וצדקה. הכותב שולח דרישת שלום לבנו של הנמען, אבו כתיר, אשר משמש אף הוא כפרנס.

הפינה השמאלית העליונה של רשימת אנשים המקבלים תשלומים והקצבות מן הקהילה. בראש הרשימה עומדים הדיינים, ולצדם נכללים שני תלמידי חכמים, שלושה פרנסים, השמשים של שני בתי הכנסת, מורה אישה, וחמישה אחרים שתפקידם אינו מצוין. הראיס אבו אלמפצ'ל שימש דיין בבירת מצרים, אך היה גם סוחר שנהג לנסוע למרחקים, עד קוץ שבמצרים העילית. הוא מופיע גם ברשימות תורמים אחרות מן התקופה. המסמך נכתב בידי הלבלר חלפון בן מנשה אבן אלקטאיף, שמסמכיו המתוארכים משתרעים על פני השנים 1100–1138. המידע מבוסס על תיאורו של גויטיין.

מכתב בעברית. ככל הנראה איגרת בקשה לצדקה: הכותב מתאר את עוניו ואת חפציו הממושכנים. בין הצירופים המפוזרים ניתן לקרוא: "הטורח ואשר על האדון . . . בחסרתו אבל בחק . . . ואין לאל יד . . . להגדי כל . . . . ואת כל מה שהיה . . . הטלית . . . וגם שמתי מה שיכולתי במשכון ולא נשתייר לי כלום . . . ואני . . . ואילו שהרעבים . . . במצרים . . . . עמי הוצאתי . . . ואין ה . . . יכול לחיות בלא אדם . . . הקבה . . . . וביום הזה . . . לי הפרנס יחי לעד . . . איני יודע . . . שהאדון . . . ולא דברתי עד . . . ."

ורסו: מסמך משפטי. המיקום: פוסטאט. מתוארך ליום ראשון, ה-17 ב[...] שנת 1359 למניין השטרות, כלומר 1047/48 לספירה. כתוב ברובו בערבית-יהודית. המסמך מאשר ש[...] בן ח'לף הלוי שילם חלק מן המוהר המוקדם לדלאל בת פרג', וכי הוא יבוא לפוסטאט ויישא אותה לאישה לפני חג הפורים של השנה הבאה, ואם לא יעשה כן — יעניק לה גט פיטורין. במסמך מוזכרים החזן חוסיין בן [...] והפרנס יעיש הכהן. המסמך נכתב ונחתם בידי יפת בן דוד בן שכניה, ועליו חתום גם [...] בן אברהם. (המידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין מס' 11876.)

מכתב מאת דוד בן דניאל אל פרנס (ראש קהילה יהודית). על פי גיל, נכתב בכתב ידו של דוד עצמו. בערבית-יהודית. הנמען מתבקש לקבל מאבו אלרצ'א שלמה בן מבורך 60 דרהמים מסוג ורק (דרהמים באיכות נמוכה) ולמסור אותם לגרושתו של אבו אלבקאא שמואל. עליו להודיע לה שהתשלום מיועד למזונות בתו (של שמואל) למשך חודשיים מלאים. משפחתה וקרוביה חייבים לחדול מהתנגדויותיהם, מאחר שהתשלום החודשי הזה (30 דרהמים מסוג ורק) עולה על המגיע לה על פי דין. על הפרנס להעביר אליה את התשלום הזה מדי חודש בחודשו מכאן ואילך.

בקשת עזרה הפונה אל הקהילה — ובפרט אל "מעלתכם אדוניי, הדיינים הנכבדים השרים... וזקני ישראל". הפונה היא אלמנה ואם לארבעה ילדים, הכורעת תחת נטל חובות, ומבקשת מן הציבור "משהו שאסתיר בו את עצמי (אסתר בה נפסי) ואת האר[בעה] הנמצאים עמי". בלשונה זו מבטאת הכותבת את הקובלנה הרגילה של בעלי הבתים המכובדים, אותם "מסתורים" המנסים לפרנס את עצמם בכבוד מבלי שייאלצו "לחשוף את פניהם" — ובמיוחד מבלי להידרש להושטת יד אל קופת הצדקה הציבורית. (המידע מבוסס על כרטיסיות גויטיין ועל כהן.)

קטע משפטי בכתב ידו של חלפון בן מנשה הלוי (פעיל 1138-1100). טיוטה של צוואת המורה (אלמעלמה) סתונה בת אברהם הפרנס, אחותו של המורה והב. נזכר אבו מנצור, אך שמו נמחק; כן נזכר בנה של בת אחותה; וכן הותרת רכוש לאדם כלשהו (ככל הנראה בנה של האחיינית, אם כי הדבר תלוי בהיקף החסר במסמך) שישלם מתוך כך את הוצאות הלווייתה. חפציה האישיים מועברים לבת אחותה, סת אל-[...], [אשתו] של אבו אלחסין אלחבראוי. בין החפצים נמנים שלוש מחצלות (נטע). (חלק מן המידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין.)

מכתב שנכתב בידי סופר ביזנטי במצרים בשמו של עיוור אנונימי, ומופנה אל פרנס צדקה בשם עלי הכהן בן חיים ובנו אפרים. תיארוך משוער: בסביבות 1090 לספירה. במכתב מפורט כי אשתו וילדיו של העני אמורים לעלות מאלכסנדריה אליו, אך הם כתבו לו שאין ביכולתם לעמוד בעלות הפלגה בספינה, ולכן מבקש הכותב כי עלי הפרנס יערוך מגבית ו"אל תשב דך נכלם". ראוי לציין כי הסופר הזר מאיית את שם העיר אלכסנדריה באות קו"ף במקום באות כ"ף הצפויה. על פי מחקרו של בן אאות'ווייט על הביזנטים בגניזת קהיר.

מכתב מאדם שהגיע מארץ הפרסים, אשר לאחר שאיבד את הונו בא למצרים בתקווה לקבל משרת מלמד. הוא מבקש סיוע, מאחר שלא היה מסוגל לעבוד בשל מחלת אבעבועות שחורות שלקה בה. הכותב מתגורר בבית הכנסת — פרט שנכתב מעל לשורה, לאחר שהסופר כתב תחילה "מתגורר עם [???]" ואחר כך מחק זאת. בלשון המכתב: "באתי לעיר הזו בידיים ריקות, בכוונה לפרנס את עצמי על ידי שירות הציבור, אך חליתי באבעבועות שחורות. כעת איני יכול לעבוד ואין ברשותי דבר." המידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין.

מכתב מאלעזר בן שמ[ואל?], ממקום לא ידוע, אל "אחיו" אבו אלפרג' עמראן בן חסן, בפוסטאט. ערבית-יהודית. עוסק בעיקר בענייני התכתבות — מי קיבל איזה מכתב ומתי, אדם שכתב מכתב בעברית (באותיות עבריות?), והאם הכותב יכתוב מכתב לארצות הלבנט (הוא לא יעשה זאת, עד "מועד מסוים"). הכותב שולח דרישת שלום (ונזיפה) לאבו אלנג'ם הילאל, וכן דרישות שלום לר' יעיש הכהן ולבנו ולכל הפרנסים (ייתכן שהבן הוא הפרנס עלי בן חיים = עלון בן יעיש מסוף המאה ה-11?). דרוש עיון נוסף.

כתובה. החתן: חסן בן יפת. הכלה: ריّיסה בת מבשר. המקום: פוסטאט. התאריך: יום שני, 25 [...] שנת 1345 למניין השטרות = 1033/34 לספירה. מתנות הנישואין מסתכמות ב-3 + 15 = 18 דינרים, והנדוניה ב-32 דינרים. העדים: החזן יפת בן דוד בן שכניה; יצחק בן סעדיה; פרח בן אברהם; הפרנס הלל בן סהל; עמרם בן יפת; שלמה בן מבשר; כלב(?) בן מוהוב הלוי; ח'ליף בן ח'לף; שמואל בן שמואל. (חלק מהמידע מבוסס על הערותיו וכרטיס המפתח של גויטיין, וכן על מד' סוס' ג', עמ' 415.)

עדות משפטית המצהירה כי חסון איש אשקלון היה אביו של אבו סעד, בנה הלא-חוקי של אלוהשא הסרסורית (המתווכת). במסמך נזכרים אבו עלי הפרנס יפת בן מצליח, אבן אלסכרי, חלפון הכהן בן יוסף ואבו נצר הכהן אבן אלכמוח'י. מדובר בעמוד 2v של ביפוליום מתוך פנקס בית דין בכתב ידו של חלפון בן מנשה, הכולל ארבעה עמודים ובהם ארבעה דיונים משפטיים. המסמך אינו נושא תאריך, אך דפים אחרים מאותה קבוצה מתוארכים לשנים 1129 ו-1135 לסה"נ. (חלק מן המידע מבוסס על קטלוג CUDL)

מכתב מאדם שקוע בחובות שאינו מסוגל לעמוד בהתחייבויותיו, ובו הוא מתחנן לעזרה בגביית כספי צדקה שהובטחו לו על ידי הנגיד אך לא הגיעו לידיו — ובפרט הנדבות (שניתנו בדרך כלל בבית הכנסת) של שבוע מסוים. הכותב מתאר כי ילדיו מתו ברעב, וכי הוא עצמו מסתתר מפני נושה ומרותק לביתו "כאישה", ומשום כך אינו יכול לפרנס את עצמו בעבודה. הנדבות שיועדו לו בתחילה הועברו לחזן, הזקן בו סעד, ולכן מבקש הכותב כי "אדוני יתערב בעניינו" כדי שישולמו לו נדבות אותו שבוע.

קטע משפטי ובו כמה תיקונים בין-שורתיים. נזכרים בו אלמנה; כהן; חלפון; פרנס; ואִבּראהים — לא ברור כיצד כל השמות הללו קשורים זה לזה. כמו כן מוזכרים "דוּר אלוֻכַּלַאא'" בפוסטאט (ככל הנראה צורת הריבוי של דאר אלוַכַּאלה, מחסן הסוחרים). מצוין אדם המחזיק בשלוש יפויי כוח ("תלתה כתב וכאלאת"). בהמשך נזכרים [...]ם בן חלפון ואברהם בן משה; וכן מסמך הרשום ב"בית הדין הגדול". (חלק מן המידע מבוסס על CUDL.) ייתכן שהקטע נכתב בכתב ידו של שלמה בן אליהו.

מכתב מישועה הכהן החבר, פרנס הקהילה באלכסנדריה, אל נהראי בן נסים. ישועה כותב במטרה לגייס כספים לפדיון שלושה יהודים המוחזקים בידי סוחרים איטלקיים. הסוחרים רכשו את שביהם מידי שודדי ים מן הרום (הביזנטים), שהיכו את השבויים והיו קרובים להמיתם. הקהילות היהודיות בערי הנמל המצריות נשאו בעיקר נטל ההוצאות הללו, ומגביות צדקה היו נערכות לעיתים קרובות בקרב קהילות ישראל ברחבי מצרים כדי לסייע בפדיון בני דתם שנפלו בשבי בעת מלחמה או במעשי שוד ים.

מסמך משפטי. שלמה בן יפת אלקֻדסי חייב 102 דינרים למבורך בן אלעזר. ניתנה ארכה של שבעה חודשים, ובינתיים מבורך ימכור עבור שלמה 70 בגדים (ת'וב) בדמיאט. אם לא יוכל לספק את כל הבגדים, ישלם דינר ושליש עבור כל בגד. חתומים: יצחק בן שמואל, אפרים הכהן בן עלי הפרנס, ויקותיאל בן משה. המסמך נרשם והועתק על ידי בנת'; גויטיין חיפש אותו ב-1965 ולא הצליח לאתרו, ושיער כי אולי הוצא מהתיקייה והונח תחת זכוכית. (המידע מתוך כרטיס האינדקס של גויטיין)

רשימת הוצאות יומיות לפעולות בנייה, ככל הנראה משנת 1092 לערך. הרשימה מתעדת שלושה ימים בשבוע אחד של חודש אלול: מיום שני הי"א ועד יום שישי הט"ו. הפרנס שרשם את הרשימה כנראה הקדים כספים משלו, או אפילו נאלץ לקחת הלוואות, שכן הוא מציין את הסכום שנגבה בכל יום ואת הגירעון, המכונה "סלף" (וגם "דין"). ביום הראשון נותרו חייבים 52 דרהם, ביום השני 21 דרהם, וביום השלישי 21 דרהם נוספים. בסיום מופיע סך כל הגירעון השבועי, העומד על 94 דרהם.

בצד ה-verso: רישום מבית הדין בכתב ידו של חלפון בן מנשה (פעיל בשנים 1100–1138 לספירה). הרישום עוסק בכיס המכיל 77 דינרים שעליו נרשם שמו של יעקב בן יחיא, ומזכיר את הפרנס משה בן מצליח, ברכאת, אלעזר בן ברכות ו[יעקב?] בן אסמאעיל. המסמך קשור למסמך נוסף. השאלה הנידונה היא האם הדיין המנוח הצהיר שהכיס שייך ליעקב בן יחיא, או שמא רק מסר אותו לידיו. בצד ה-recto מופיע קטע ממכתב מחורז בעברית. (המידע מבוסס על CUDL ועל כרטיסיית גויטיין.)

מכתב מאת אסחאק בן עמראן, ככל הנראה מאל-מחלה, אל הפרנס אבו אל-חסן עלי בן יחיא בפוסטאט. כתוב בערבית-יהודית, והכתובת בכתב ערבי. המכתב עוסק באפרים, איש עני מאל-מחלה, שאשתו אינה מעוניינת לחיות באזור הריף (הכפר) ונסעה לפוסטאט על דעת עצמה, ללא רשותו. השולח קיבל קודם לכן הנחיות מהנמען בנוגע לפרשה זו. האיש עני ואין ביכולתו להרשות לעצמו לחיות בפוסטאט, אך הוא מציע לאשתו את האפשרות לגור בדמיאט. (חלק מהמידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין)

קטע מאמצעו של מסמך משפטי בעברית. כתב היד אולי של יפת בן דוד בן שכניה. עניינו ירושה וחלוקתה. תיארוך: אחד התנאים מזכיר תקופה של שלוש שנים שראשיתה בשנת 1356 לשטרות, היא 1044/45 לספירה. אחד הצדדים (האם, לפי י' דוד בעבודת הדוקטור שלו) מסכימה לפרנס את בנה אבו נצר ולא לבקש מזונות עבורו מן האב. אם לא תעמוד בהתחייבותה, יהיה עליה לשלם 15 דינרים לכנסת הירושלמים. בצדו האחורי של הקטע מופיעות מספר מילים דהויות, ככל הנראה מתוך פיוט.

recto: חשבונות של הקודש (כנראה בכתב ידו של יפת בן דוד). תיארוך משוער: שנות ה-1040 לספירה לערך. רישום של הוצאות הפרנס אבו יוסף יעקב בן בשיר על אריחים ועבודות שיפוץ. verso: חשבונות בכתב ערבי, ככל הנראה קשורים לתוכן ה-recto. הרשימה כוללת מספר שמות, ובהם ת'אבת בן ח'לף אלבע'דאדי; שׁוּעא בן עִרפאן(?) אלחלבי; ת'אבת בן יעקוב אלבע'דאדי; אבראהים בן ע'אלב אלמוצלי. בחלקו התחתון של הצד מופיעות הוצאות הדומות לאלה הרשומות ב-recto.

מסמך משפטי אחד או יותר. דהוי מאוד. מתוארך לשנת 4[..]4 לבריאת העולם, מה שמצמצם את הטווח לכל המאוחר עד 1234 לסה"נ (ככל הנראה מהמאה ה-11 או ה-12). המיקום: ככל הנראה אלכסנדריה, אך תיאורטית יכול להיות כל עיר חוף שמשתמשת בלוח לבריאת העולם (דעל כיף ימא רבה מותבה — "היושבת על שפת הים הגדול"). אחד העדים הוא נחום בן אהרן הפרנס הנאמן. מתחת מופיע קיום בכתב יד גס. על פי הקיום, העדים המקוריים כללו את אברהם בן יעקב ושלמה בן [...].

מכתב בכתב ידו של אבו סהל לוי (נפטר 1211), בפוסטאט, לבנו משה ב' לוי הלוי (נפטר 1212), בקליוב. ביהודית-ערבית. אבו סהל שלח עם 'הרייס' 3 ליטרות גבינת סינארי ו-5 (ליטרות?) לבנה מאבו אל-מג'ד הפרנס. הוא שואל על מחיר משהו - מעיל (בורדה)? - כי המתקן הבגדים (אל-רפאא') תובע כסף. אחיו של משה, אבו יצחק, בריא. אבו סהל מתכנן לשלוח את הקנדיל ומרוויח עם צאפי או עם אחד מאחי משה. בצד האחר: המשך המכתב ורישומי ספרות יווניות/קופטיות.

רקטו (שימוש משני): שריד של מכתב מסחרי בערבית-יהודית. נזכרים בו אדם המכונה "אלעוזר" (ראו השוואה למסמך נוסף); בנו של מישהו; פנקסים (דפאתר); יעקוב; אבו אלפרג'; ואדם ששלח 200 ליטראות של משהו (חיטה?) בארבעה משלוחים של 50 ליטראות כל אחד, ואמר שהמחיר היה 35 דינרים לתליס (שק), וכי בכך פרע את חובותיו. בהמשך נכתב: "באשר לעניין השפחה, נחזיק בה כמיטב יכולתנו, ואם...". לאחר מכן מוזכר פרנס. (חלק מהמידע מבוסס על קטלוג CUDL.)

איגרת מן המאה השלוש-עשרה. חזן אלכסנדרוני בשם ברכות כותב לרופא ופייטן בשם ידותון (על שם תהלים ל"ט, א') בפוסטאט. ייתכן שידותון זה זהה לפייטן והחזן הידוע ידותון הלוי מאותה תקופה, אך אפשר גם שמדובר באדם אחר. השניים השתייכו בעבר לחוג ידידים משותף, והאיגרת משקפת את פעילותו של חוג כזה — חבורה שנמנו עמה חזנים, רופאים ופרנסים (בעלי תפקידים בענייני צדקה ורווחה בקהילה). המידע מבוסס על פרנקל, וראו גם את דיונו של גויטיין.

מכתב מיוסף בן [...] בן יוסף לאבו אל-עלאא צאעד בן אל-מונג'א אל-פירנאס אל-דמשקי (המכונה גם הפרנס עולה בן יוסף הלוי). בערבית יהודית עם הכתובת בכתב ערבי. השוליים שוּמשו לאחר מכן לחשבונות בכתב ערבי ובספרות יווניות/קופטיות. תיארוך: בקירוב תחילת המאה ה-12. המכתב מורכב כמעט כולו מברכות וברכות מכובדות; מטרת המכתב נראית בקשה שהנמען יביא מכתבים אחרים מצורפים לתשומת לבם של 'חצ'רת סיידנא' (=הנגיד מבורך?) ושל אבו אל-מפצ'ל.

שטר מתנה או מתנות, שהוריש זקן אחד לגבייה לאחר מותו. מתוארך לשנת 1122 לסה"נ. המוריש הוא אלעזר/מנצור בן שלמה/סלאמה, יליד טריפולי. השמות הנזכרים במסמך: צדקה בן עלי, מוהוב אלד'הבי, אבו עמראן הפרנס אבן מג'אן, אבו אלמנא בן רחמה, אבו אלפרג' אלסבאע', אבו עמראן הכהן, נג'א אלקצאב, ואלכצאבי. חתומים על השטר: אברהם בן שמעיה החבר, יצחק בן שמואל הספרדי, נתנאל בן אהרן הלוי, וחלפון בן מנשה הלוי — שהוא גם הסופר שכתב את המסמך.

קטע מתחתיתו של מסמך משפטי, ובו רק חלק האישרור (ולידציה), שבו מוזכר עלי הכהן הפרנס כאחד החותמים. נכתב ואושרר בידי הלל בן עלי (פעיל בשנים 1066–1108 לסה"נ), ואושרר גם בידי יצחק בן שמואל ועולא בן יוסף הלוי. בצד האחורי (verso) מופיעה בסמלה בכתב ערבי, ולאחריה הביטויים الحمد لله حمد الشاكرين ("השבח לאל שבח המודים") וכן وحسبي الله ونعم الوكيل ("ודיי לי האל ונעם הפטרון"). (המידע מבוסס על CUDL ועל כרטיסיית גויטיין.)

מכתב בעל מטרה משפטית, בערבית-יהודית. תיארוך: המאה ה-11 או ה-12. נשלח על ידי כותב לא מזוהה אל פרנס מסוים המשמש כנאמן בית הדין. השולח מבקש מן הנמען בדחיפות לשלוח לקרוא לסוחרים יעקב המכונה אבן אל-סטוח מטריפולי (לוב) ולבן לווייתו בדרך, יעקב בן זכרי אל-נפוסי, העתידים לצאת בקרוב לתימן. ברשותו של אחד מהם נמצא גט שיש למסור לפני יציאתו לדרך. (המידע מבוסס על הערות גויטיין ועל מהדורתו הקרובה לראות אור של עודד זינגר.)

מכתב בכתב יד קליגרפי ששלח חזן צעיר בשם אברהם בן נסים, ככל הנראה לאחיו. השולח שהה הרחק מביתו לאחר שהצליח להשיג מינוי בעיר אחרת, ומביע במכתב רגשות אהבה כנים כלפי בתו הקטנה שאותה הוא מכנה סת אלבית ("גברת הבית"). בנוסף מוזכרים במכתב אבו אלפרג' ופצ'אא'ל. תיארוך: בערך המאה ה-12. על המכתב להימסר לבית של היבה, ממול ביתו של אבו אלרצ'א הפרנס. (המידע מתבסס בעיקרו על גויטיין, חברה ים-תיכונית, כרך ג', עמ' 229.)

מכתב בערבית-יהודית. כפי הנראה נשלח מנתן בן שמואל אל [אבו אל-חַ]סן בן רבנו שמואל. מזכיר כמה פעמים את מס הגולגולת (ג'אליה). מזכיר את אל-מַחַלה, אך שם זה נמחק ומעליו נכתב סֻמבּאט (=סֻנבּאט). לאחר מכן מופיע המונח גנדאריה, אולי שם של מקום יישוב (לפי גולב, Topography, עמ' 131). מילה נוספת נמחקה ומעליה נכתב "אל-ג'זירה". הכותב מתייחס לציפייה שאחד האמירים יגן על [...]. מזכיר את [...] בן אל-מסוס הפרנס.

טיוטת חשבון של הקדש, כתובה באותיות ערביות ככל הנראה בידי יפת בן דוד בן שכניה על גב המסמך, ככל הנראה לאחר שהפנים היה מוצג בבית הכנסת במשך חודשים אחדים. הפרנס רושם את סך ההכנסות השנתיות, בזהב ובוואריק (מזומן/כסף). ההכנסה בזהב הייתה נמוכה מהצפוי, ואילו זו שבוואריק הייתה גבוהה מהצפוי. מצוינים גם מספר פריטי הכנסה נוספים וחובות. החשבון הסתיים ב-30 באוגוסט 1041. לצד הפנים של המסמך, ראו PGPID 517.

מכתב/עצומה מאת משה בן עמרם בן חלפון ההבר אל איש חצר רם-מעלה בפסטאט הנושא בתואר זעים אלמלכ, בפסטאט. ייתכן שהנמען הוא הנגיד מבורך בן סעדיה (1079–1111). הכותב מבקש סיוע בהשבת ירושת סבו ברמלה, שנלקחה על ידי מאמון אלדולה לאחר מות אם אביו. בצד ב' ישנם שרבוטים רבים בכתב עברי וערבי כאחד, ובהם חתימתו של יפת בן יוסף הפרנס, אשר חתם גם על מסמך נוסף בשנת 1126. (המידע נשען בעיקר על כרטיסיות גויטיין.)

מכתב עסקי (סביבות שנת 1100 לספירה) מאבו אלחסן בן ח'ולייף אלאסכנדראני אל סוחר בדי הארגמן הנודע אבו אלאפראח ערוס בן יוסף אלמהדוי בפוסטאט. הכותב מבקש לקבל ידיעות על שיירת הכארם, ומתנצל על היעדרותו בשל מחלתו. הוא מוסר דרישת שלום לאנשים שונים, ובהם אבו אלחסן עלאן ואבו אלעלאא אלחלבי, מחותנו של צאעד הפרנס. הדף שימש שוב לרישומי חשבונות בידי ערוס (ראו רשומה נפרדת). (חלק מהמידע מבוסס על CUDL)

שריד של עתירה (פטיציה) בכתב ערבי. השולח מציין שהוא (או, בסבירות נמוכה יותר, אדם אחר) אינו מסוגל לפרנס את עצמו — מוטיב שכיח בעתירות — וככל הנראה מבקש סיוע. בין שורות 2 ל-3 נוסף בין-שורתי טיוטה בכתב ערבי שתוכנה: "min maṭbakh al-maʾmūr" (מן המטבח המאמוּר). בשוליים מופיעה טיוטה של פירוש מקראי בערבית-יהודית, ובה ציטוטים מן המקרא, ביניהם דברים ל"ג, 2 ודברים י"ח, 18. (המידע מבוסס על CUDL.)

שריד מתחתיתו של מסמך משפטי. עוסק בסכום של דינרים ובאדם בשם משולם. תיארוך: סוף המאה ה-11 או ראשית המאה ה-12; כתב היד הוא ככל הנראה של נתן ב"ר אברהם אב. בין העדים המקוריים (שרובם חסרים) נמנים: [...] המלמד ב"ר יפת; משה ב"ר [...]; מנחם ב"ר שמואל; צמח ב"ר [...]; הפרנס מסאפר ב"ר סעדיה; התלמיד (תלמיד חכם) משה ב"ר דוד הלוי; והפרנס צמח ב"ר יעקב הלוי. אישור הקיום חתום בידי אברהם ב"ר [...].

מכתב הממוען לעלי הפרנס, כתוב בערבית-יהודית. השולח פונה בשמה של גרושה שבאה אליו "מתלוננת ובוכה" (כלשונו), משום שגרושהּ, אברהם בן ח'לף, לא שילם לה ולתינוקהּ היונק מזונות במשך שמונה חודשים רצופים. האישה כבר פנתה קודם לכן לפרנס בבקשת עזרה — "השליכה עצמה ארצה בבית הפרנס" — אך כפי הנראה ללא הועיל. החיבור בין הקטעים נעשה על ידי עודד צינגר. חלק מן המידע מבוסס על כרטיסיות גויטיין.

חשבון. חישוב סכומים שנערך על ידי פרנס, בערך בשנת 1151. פרנס אנונימי חכר ככל הנראה את הכנסותיו של חלק מסוים מנכסי הקודש, לתקופה של 16 חודשים. עליו היה לשלם לקודש 16 דירהם בכל חודש. נזקפים לזכותו סכומים שונים ששילם בינתיים, אשר יש לנכותם מהסכום שהוא חב. מוזכר גם אביו, שאף הוא נטל חלק בפעולות. נכתב בכתב ידו של הדיין חייא בן יצחק. (המידע על פי גיל, Documents, עמ' 267 מס' 53)

חלק מכתובה. תיארוך: ככל הנראה סוף המאה ה-11 או תחילת המאה ה-12. הכלה: [...] בת מובחר הלוי. החתן: חלפון בן ישועה הלוי. התאריך והמקום לא השתמרו. החתימו על המסמך עדים אלה: [...] הכהן בן יחיא, אברהם בן שמואל הלוי, יעקב בן משה החבר, [...] החזן בן פרחיה, אברהם בן חן[...], נתנאל בן יפת החבר, [...] הפרנס בן ח'לף, יאיר בן אלעזר בן יאיר הדיין, יצחק הלוי בן מועתב, וע'אלב בן חלפון.

שתי עצומות (אסתע'את'ה) המופנות אל קאצ'י פאטמי. הראשונה עוסקת בכליאתו של מפרנס המשפחה, אדם בשם חביב. בסופה של העצומה נוסף אישור (חתימת אישור) המורה על שחרורו. העצומה השנייה אינה שלמה (ככל הנראה מן המאה ה-12). נראה ששני המסמכים אינם קשורים זה לזה, והודבקו יחד כדי ליצור גיליון נייר גדול דיו לשימוש בצד השני (לתוכן הצד השני ראו רשומה נפרדת). המידע מבוסס על קטלוג'אן ו-CUDL.

עתירה המופנית לנכבד יהודי. תאריך לא ידוע. המסמך כתוב בעיקר בכתב ערבי אך משובץ בציטוטים וביטויים מקראיים בעברית. נראה שהעותר פרנס את עצמו על ידי מכירת סחורות 'בפינה', אך גורש, אולי על ידי 'הסרסורים'. הנמען ניסה בעבר לסייע לו, אך יריביו (ובמיוחד אבו ל-עלאא בנימין(?) ואבו ל-מג'ד) המשיכו למנוע ממנו לעסוק במלאכתו. הבקשה דומה לבקשה שב-BL Or. 5566B.19. דרוש בדיקה נוספת. ASE

מכתב מאבו עלי חסן בן עמראן באלכסנדריה אל אחיינו אבו מוסא הארון בן אלמעלם יעקב, ובו הוא נוזף בו על שנדר לפרנס את אמו הקשישה אך לא עמד בהבטחתו. בעת כתיבת המכתב כבר נפטרה האם. אבו עלי מטיח בו: "כיצד אתה נוהג כלפי ריבונך? אתה צם ומתפלל אליו, ואחר כך נודר נדר ומפר אותו. אין בך אמונת היהודים, ואף לא אמונת המג'וס" — בהתייחסו לשם הארמי-ערבי של הזורואסטרים. נזכר אצל גויטיין.

recto: מסמך משפטי. נכתב בפוסטאט ומתוארך ליום שני, א' באב א'תקמ"ג למניין השטרות = 19 ביולי 1232, תחת סמכותו של רבי אברהם בן הרמב"ם. הצעיר אבו אלבהאא' בן אבו אלבקאא', המוכר כסוחר הניל (תאג'ר אלניל, סוחר הצבע הכחול), מצהיר שישתדל בחריצות לפרנס את עצמו(?). ייתכן שמדובר בבנו של אבו אלבקאא' המופיע במסמך אחר (PGPID 16467). (חלק מהמידע מתבסס על כרטיסיית האינדקס של גויטיין.)

שטר מכר של שפחה. שריד (פינה שמאלית עליונה). ככל הנראה בכתב ידו של מבורך בן נתן. המקום: פוסטאט. התאריך: שנת 1463 למניין השטרות = 1151/52 לסה"נ. המוכר: הפרנס אבו עלי יפת בן שמריה. הקונה: אבו אסחאק אברהם בן עמרם. השפחה: אישה ושמה רהג'. שם זה ניתן לתרגום כ"אבק" או כ"מדנים" (לפי לקסיקון ליין, עמ' 1109). דוזי מגדיר את "רהג'" גם כ"זרניח'" (ארסן). המחיר: 20.5 דינרים.

מכתב מאשתו של מַעַאני. מכתב תחנונים נואש המופנה אל ה'בית דין' (הדיינים) מאת אישה עיוורת שבעלה ברח לאלכסנדריה והותיר אותה לבדה עם ילדתה הקטנה בת השלוש. היא מתחננת בפני הקהילה לסיוע ולהקלה במצוקתה. בפנייתה היא מכנה את עצמה "אלמנה בחיי (בעלה)", ביטוי המבטא את מצבה הקשה כאישה נטושה שבעלה עודנו חי אך אינו מפרנס אותה ואינו דואג לה. המידע מבוסס על גויטיין ועל כהן.

מכתב בקשת סיוע, בעברית ובערבית-יהודית. ממוען אל הזקן סאעִד (כך נכתב, וכנראה הכוונה לצאעִד — הוא הפרנס עֻלָּא בן יוסף הלוי, ששמו מופיע פעמים רבות בצד האחורי כניסיונות קולמוס). התיארוך: ככל הנראה סוף המאה ה-11. השולח מדווח כי "משפחתו, הנשים והילדים" נפלו בידי הע'ֻז (השבטים הטורקמניים), והוא זקוק לעזרה כדי לפדותם. (חלק מן המידע מתבסס על כרטיסייתו של גויטיין.)

מסמך משפטי בכתב ידו של הלל בן עלי. תאריך: ג' בניסן א'שפ"ח לשטרות (30 במרץ 1077). הצהרה של עלון בן יעיש הפרנס, הפועל כמיופה כוח של יורשי אברהם אבן אלעאבד, אשר ניהל חנות תבואה (פאמי) בשותפות עם [שמו לא נשתמר] ואשר ככל הנראה נפטר באורח פתאומי, שכן ישנה התייחסות למחלתו ולעובדה שנמצאו שישה דינרים במנדיל (המטפחת) שלו. המידע מבוסס על כרטיסיית הרישום של גויטיין.

עצומה של מורה. שבר ממכתב שנכתב בידי מורה, ככל הנראה אל אחד מפרנסי הקודש. הכותב מדגיש את מצוקתו ומזכיר החלטה של הנגיד דוד בן אברהם, שהעניקה לו את הזכות להתגורר בדירה השייכת לקודש בדמי שכירות מוזלים של 12 דרהם. נראה שלאחר שהתגורר בדירה במשך 13 שנה, הוא ניצב עתה מול דרישה להעלאת שכר הדירה. (המידע מבוסס על גיל, מסמכי ההקדשות היהודיים, עמ' 480–481, מס' 146.)

חשבונות מסחריים מפורטים לשנת 1526 לפי מניין שטרות = 611 להג'רה = 1214/15 לספירה, של סוחר משי ששימש גם כפרנס הקהילה. בן-שיחו המסחרי הופקד על גביית התחייבות שנתית עבור ר' יפתח, ועל כן פרט זה של כספי ציבור מופיע בתוך החשבון הפרטי של שני הסוחרים הללו. הסכומים שנגבו נזקפים לחובת בן-השיח המסחרי, ואילו התשלומים החודשיים בסך ארבעה דרהם לר' יפתח נזקפים לזכותו.

מסמך משפטי. נכתב ונחתם בידי חלפון בן מנשה. המקום: פוסטאט. התאריך: סוף שבט שנת 1439 למניין השטרות, היינו פברואר 1128 לסה"נ. במסמך מקבלת אלמנה [...] בת סעדיה אלמקדיסי רשימה ארוכה של פריטי לבוש וחפצי בית מידי [...] בן דוד הפרנס (המוכר גם בשם דאוד אלעטאר), הקשורים לעיזבונו של בעלה המנוח אבו אלמנא שלמה בן חיים. (חלק מן המידע מבוסס על כרטיסייתו של גויטיין.)

שריד של מכתב בערבית-יהודית מן הכותב מוסא אל אחיו מאיר השר האדיר הדיין המופלא. נשתמרו רק החלק העליון של פני הדף והכתובת על גב המכתב (מועמד טוב לאיחוי עם שריד נוסף). הכותב מצר על כך שלא קיבל אף מכתב מאז חג הפסח, והוא שרוי במצוקה. בגיליון נזכרים אנשים רבים בשמם: [...] סעיד [...], [...] זכרי ראש הקהל, אבו אלפצ'ל ובנו אבו סהל, אבו אלמנא, ואבו אלפרג' הפרנס.

מכתב בקשה בעברית. הכותב מספר כי הגיע לאלכסנדריה ועמו שלושה מתוך שמונת בני ביתו התלויים בו. הוא חולה מאוד ועל כן נזקק לצדקת הקהילה היהודית, אך זכה לתמיכה דלה בלבד מידי פרנס הצדקה — שלושה זוזים בסך הכול. הוא תוהה אם חטא כנגדו או פגע בו במשהו, עד שזכה ליחס כה צונן. הוא מאיים שיאלץ למכור את טליתו, שכן בביתו אין אלא לחם ובצלים, בעוד שהוא חושק ב"בשר ויין".

רשימה בפרסית-יהודית, המזכירה את יצחק פרנס, פקיד רווחה חברתית. כוללת ספרות קופטיות (למשל "מס' 5"), ואולי גם את הצירוף העברי "תק" (= 500?). כתב היד מרמז אף הוא שמדובר ברשימה מאוחרת (המאה ה-16?), השונה מרשימות הצדקה, רשימות התורמים והחשבונות מן התקופה הקלאסית. רשימות דומות מופיעות בכמה קטעים נוספים. יש לציין: התיאור הזה מתייחס למעשה לקטע אחר, לא מזוהה.

חשבון לחודשים תמוז ואב שנת 1494 למניין השטרות, היינו בערך 1183. רק החלק של ההכנסות בחשבון זה השתמר. הוא כולל את הסכומים שנגבו מ-22 דירות ומתחמים, כשהסך הכולל הוא 374 דרהם, שאליהם נוספים 15 דרהם מחשבון החודש הקודם — וכל הסכום הזה אמור להימסר על ידי הפרנס. (המידע מתוך גיל, מסמכים, עמ' 342, מס' 86). נכתב בידי שמואל בן סעדיה. השווה ת'-ש' ערבית 29.130.

צד פנימי: רשימת שמות ביהודית-ערבית עם סכומי כסף (רוב הרשומות 'נוצף' חוץ מאחת של 1 דינר), כנראה רשימת תורמים. שמות: אבו אל-טאהר; ת'קת אל-מולכ; אבו אל-עלא; [...] ב. תמאם; אבו יצחק ב. י[...] ח'ליל; אבו סעד אח דניאל; אבו אל-ופאא כהן; אבו אל-כרם ב. [...]אן; אבו נצר ב. יצחק; אבו אל-ברכאת; אבו אל-פצ'ל הפרנס. צד אחורי: חשבון ביהודית-ערבית (כתב יד שונה).

שבר מראש מסמך משפטי, בכתב ידו של נתן בן שמואל. מתוארך לאדר ב' אתנ"ו לשטרות = פברואר/מרץ 1145. אבו אלמכארם בן אבו אלפרג' אלפרנס ו/או נדיב בן ישועה הפרנס (המופיע במספר מסמכים נוספים מתקופה זו) מאשרים חוב של 12 דינרים המגיע לאבו סעד סעדיה בן מנשה הכהן (המופיע גם במסמך נוסף), שייפרע בתשלומים חודשיים של 2 דינרים. ככל הנראה מהווה חיבור עקיף לשבר אחר.

מכתב בעברית מאדם בשם הבלתי-שגרתי רויה (?) אל חבר שהיה ראש קהילת פוסטאט, השוהה כעת באלכסנדריה. השולח מבקש ממנו ללחוץ על אדם "מנודה" בשם יוסף כדי שיחזיר הלוואה בסך 2.5 דינרים. השולח רצה לנסוע למליג' כדי לאתר את יוסף, משום שזה האחרון התעתד לצאת לצור ולירושלים, אך הפרנס עלון ואשת החבר עיכבו אותו בכוח. (המידע מבוסס על כרטיסיות גויטיין ועל CUDL.)

השמש כגזבר ההקדש, בערך 1162. השמש מחפוז' מבית הכנסת של הפלסטינים מקבל את ההכנסות מן הפרדס של ההקדש. זוהי רשומה קצרה החתומה בידי שני חברי בית הדין. ברשומה נוספת, אותו שמש מקבל גם את ההכנסות משכר הדירה שגבה הפרנס אבו אלמעאלי מן הדיירים של ההקדש. המסמך מזכיר גם את האישיות שתחת סמכותה מתבצעות פעולות אלה — הגאון נתנאל בן משה. (המידע על פי גיל)

מסמך משפטי ביהודית-ערבית. הפרנס והשמש אלעזר בן הלל מופיע בפני בית הדין עם קודקס תורה לא כרוך, ויוסף בן יפת הידוע כאל-ר[..]אצי נוכח גם כן עם עותק של נביאים עם תרגום אינטרלינארי. התנאים המדויקים חסרים, אך מוזכרים סכומים של 110 דרהם ווריק, 90 דרהם ווריק, ותנאי שמישהו ישמור את כתב הנביאים לצורך לימוד לתקופה של שנה אחת. (מידע חלקית מתוך CUDL)

מכתב בקשה והתחננות בשמה של אישה זקנה, שגלימתה נגנבה ממנה בעת שעמדה לכבס אותה בנילוס. בפנייה מנוסחת בלשון מהודרת היא מבקשת מן הקהילה לסייע בידה לרכוש לכל הפחות צעיף גדול במקום הבגד שנגזל ממנה. האישה מדגישה את גילה המתקדם, את חולשתה הגופנית ואת מחלת העיניים שממנה היא סובלת, כסיבות לכך שאין ביכולתה לדאוג לעצמה ולפרנס את צרכיה בכוחות עצמה.

מכתב מנחום בן מנצור, השוהה במליג', אל הפרנס אבו כת'יר בפוסטאט. הסופר הוא החזן אבן אלג'אזפיני, אשר מוסיף בעצמו דברי ברכה ומסרים משלו. המכתב עוסק בסיומו המשמח של סכסוך נישואין שבו הייתה מעורבת בתו של נחום. לפי גויטיין, יש לתארך את המכתב לסביבות שנת 1092 לספירה, וזאת על סמך לוח שנה לאותה שנה שנכתב על השטח הפנוי שבצדו האחורי של המסמך.

רישום בית דין בכתב ידו של יהודה בן טוביהו. נכתב בבלביס ומתוארך לעשור האמצעי של חודש אדר שנת 1528 למניין השטרות — סוף פברואר 1217. המסמך מתעד את קבלת האח הבכור על עצמו את ניהול חלקו של אחיו הקטין בירושת אחיהם המנוח, ואת התחייבותו לפרנס את היתום ולכלכלו עד שיגיע לגיל הבגרות בן שלוש עשרה שנה. המידע מבוסס בעיקרו על דברי גויטיין.

שטר מתנה, חתום בידי ברכות בן אלעזר. שאר החתימות לא נשתמרו. הצדדים לעסקה הם אבו אלמנא ותמים הפרנס. תמים זה מוכר ממסמכים נוספים הקשורים להקדשות: מסמך משנת 1182 (פורסם אצל גיל, הקדשות, מס' 82) ועוד מסמך (גיל, שם, מס' 88). בחלקו התחתון של השטר, ממה שנותר מן הקיום, שרד רק השם תקוה בן יפת. נכתב בידי מבורך בן נתן (1150–1181).

חלקו התחתון של מסמך משפטי. המקום: ייתכן שמדובר בפלרמו (פלרם), אך המילה דהויה מאוד. התאריך: אלול ד'תתק"ד לבריאת העולם = אוגוסט 1144. הסדר פשרה בין [...] בת עִוַאצ' לבין בעלה שלמה בן מבורך. אין פרטים על תוכן ההסדר. העדים: הפרנס אברהם בן אהרן החזן; ברכאת בן עמרם; משה בן סהלאן. (המידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין.)

מכתב אל רבי אפרים בן שמריה (פעיל בשנים 1007–1055 לספירה) שנכתב בשם מצורעי טבריה. התיארוך: סביבות שנת 1050 לספירה (לפי גיל). אנשים שלקו במחלות עור נמשכו אל המעיינות החמים של טבריה, ואלה שלא היו להם אמצעים לפרנס את עצמם נשלחו עם מכתבים שפנו לנדיבותן של קהילות כגון פוסטאט, תוך תיאור סבלם במונחים חיים וציוריים.

מסמך משפטי בכתב ידו של חלפון בן מנשה. מתוארך לאדר א' שנת 1437 למניין השטרות, היא שנת 1126 לספירה. אבו אלמנא אלעטאר יעקב בן דוד הפרנס מצהיר כי קיבל מאבו אלמנא שלמה בן חיים השביעי סכום של 57 דינרים כהשקעה, אשר רשאי הוא לעשות בה כרצונו בסחר הסמים והבשמים למשך שנה אחת. ראו גם מסמך נוסף קשור (PGPID 32315).

הרקטו והורסו נראים כשני עותקים של אותו מסמך או מסמכים קשורים, אחד ביהודית-ערבית והשני בכתב ערבי. מתחיל 'אחאלני אל-שייח' אברהים אל-פרנס עלא אל-שייח' אבו אל-חסן אל-חרירי...'. עוסק בהעברות כסף עבור תשלום שכירות. מתוארך: סיון 1549 לספירה הסלאוקית (ברקטו) = שוואל 635 להיג'רה (בורסו) = מאי/יוני 1238 לספירה.

רשימת תשלומים ששילמו דייריו של ההקדש, סביב שנת 1059. ההכנסות משכר הדירה נרשמו בכתב ידו המסורבל של הפרנס עלי הכהן בן יחיא־חיים. בין הדיירים נמנה גם חאג', כלומר מוסלמי שביצע את העלייה לרגל למכה. המסמך הוא דף כפול שנלקח מתוך מחברת, וכתוב על צד הרקטו בלבד. (המידע מבוסס על גיל, Documents, עמ' 222 מס' 36)

הסכם טרום-נישואין ביהודית-ערבית. בכתב ידי נתן בן שמואל החבר (מסמכים מתוארכים 1128–1164 לספירה). מכיל רשימת נדוניה. חתן: ישועה בן שבת. כלה: בקייה בת אברהם, גרושתו של החתן. החתן מתחייב לפרנס את חמותו, שתגור עמם; אסור לו לפגוע בה, להכות אותה או לנהוג בה בזלזול. בגב: תארים לאלעזר השר בן שלמה הכהן ז"ל.

רקטו וורסו נראים כשני עותקים של אותו מסמך או מסמכים קשורים, אחד ביהודית-ערבית והאחר בכתב ערבי. פותח 'אָחָאלַנִי אל-שייח' אברהים אל-פרנס עלא אל-שייח' אבו אל-חסן אל-חרירי...'. עוסק בהעברות כסף לתשלום שכירות. מתוארך: סיון 1549 לספירת שטרות (ברקטו) = שַׁוָּאל 635 להיג'רה (בורסו) = מאי/יוני 1238 לסה'נ.

חשבון של הקודש, בערך משנת 1120. ברשימה מופיעות הכנסות ממספר אנשים, רובן ללא פירוט. הסכומים נראים כמייצגים כספי הקודש שהופקדו אצל פרנסים שונים. מצוינים במפורש סכומי שכר דירה מן החצר של אלמסאסה, ככל הנראה "חצר הירושלמים", וכן מ"חצר היתומה", הנזכרת גם במסמך אחר. (המידע מתוך גיל, Documents, מס' 43)

שאלה הלכתית המופנית אל הרב הגדול. עניינה בפרנס יעקב הירושלמי שנפטר והותיר אחריו ארבעה בנים ובת אחת. בין נכסי הירושה היה כתב יד (קודקס) של החומש. רוב המשך המסמך משובש ופגום. מעורבים בפרשה (כדיינים?) גם לוי אבן אלקצ'אעי, יהודה אלדמשקי בן סבאע, ואבו אלפרג'. (חלק מהמידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין.)

טיוטה בכתב ידו של אברהם בן נתן למסמך המַנֶּה את עֻלָּא בן יוסף הלוי הפרנס כוַכִּיל (מיופה כוח) של יתום בדמיאט, שארית בן יפת הכהן, שאביו נפטר בפוסטאט. עֻלָּא מוסמך לגבות את כל החובות המגיעים ליתום, על מנת שבית הדין יוכל לשמור את כספו עד שיגיע לבגרות. (חלק מהמידע מבוסס על גויטיין וכרטיסיותיו.)

שבר מכתב בעברית, כתוב ברמה גבוהה, המתאבל על המחלה (כאב) ו/או סבלות אחרות (יסורים) שפקדו את 'יסוד הדור, אבי מחזיקי התורה, כבוד אהלי הרועים', פרנס בשם עובדיהו. מצטט אמרות תלמודיות על אבל וסבל, כולל אמרה של ריש לקיש ומה שאמר ר' עקיבא כשמתו בניו של ר' ישמעאל (חביבין יסורין). חיבורים: אלן אלבאום.

דפים כפולים של חשבונות קהילתיים. תיארוך: אולי המאה ה-12. כתיבה מסודרת מאוד. מחולק לפי שבוע (שבת צו, שבת ויהי ביום השמיני, שבת אמור וכו'). כל שבוע כולל תת-רשומות של 'רסום' (דמי שירות?) ו'ח'בז' (לחם לעניים). שמות: יצחק ואשתו, אם ר' אפרים, איש חולה, זר, זר הנקרא אל-נג'יב ואבן הפרנס הדמשקי.

קטע ממסמך שעיקרו רשימת שמות, הנוגע לעניין שהתרחש בקשר ל'כנסת הירושלמים'. בין הנזכרים בטקסט: יוסף 'הפרנס', רבי ישועה, שלמה הפרנס בר נתנאל, ו'הדרת גדולת קדושת מרנו ורבנו אפרים', ככל הנראה הכוונה לרבי אפרים בן שמריה, ראש קהילת הירושלמים בפוסטאט במחצית הראשונה של המאה האחת-עשרה. ללא תאריך.

מכתב בעברית. הכותב מבקש מהפקיד (אולי ראש היהודים בעצמו) לתמוך במבשר הפרנס, שטען שיש לו ירושה המגיעה לו מאחיו צדקה הפרנס, המוחזקת על ידי מבורך. בתחתית המכתב יש תוספת האומרת שהמכתב התעכב. הכותב מוסיף ברכות לראש הישיבה, שלמה גאון. ENA 2806.5-7 הם עותקים של מכתבים אל שלמה הגאון ובנו מצליח.

שטר פיצוי שנערך בבית דינו של רבי אפרים בן שמריה ונכתב בכתב ידו. עניינו אנשים מבני צור ושותפות שנערכה ביניהם, והוא נפתח בבסמלה בערבית. המידע מבוסס על מחקרה של א' ברקת, "פרנסי יהודי פֻסטאט", כרך א' עמ' 71–72, וכרך ב' עמ' 290, 380. ראו גם את המסמך המקביל או הקשור שמופיע תחת PGPID 1690.

שטר משפטי בנוגע ליוסף הפרנס הרופא, הטוען שאינו מסוגל לפרנס את בתו סיטונה, ובנה הקטן, לאחר שגורשה על ידי נתנאל. בעלה לשעבר מגיב שיש לה נכסים ואכן יכולה לפרנס את עצמה. הטקסט גם מזכיר אברהם (המכונה אבו כת'יר) בן שלמה בן [...]. נכתב על ידי רבי אפרים בן שמריה (פעיל 1007-1055 לספירה).

מכתב מאת אביתר הכהן אל עלי הפרנס. כתוב בערבית-יהודית, כאשר הכתובת בצדו האחורי בכתב ערבי. תיארוך: 1070 לספירה. המכתב כולל הסכמה בנוגע למשלוח איגרות מירושלים למצרים, ומזכיר שליח בשם עזריה בן צמח מן הקראים, המכונים "ידידינו". המידע מבוסס על גויטיין, יהדות ארץ ישראל, עמ' 126–128.

מכתב מסחרי בערבית-יהודית. נזכרים בו אנשים כגון אבו עלי; [...] אלבח'תג'; אבו אסחאק אברהם בן פנחס; [...] אלשראבי; אבו אלפרג'; פרנס; ואהרן. נזכרות סחורות שונות ובהן סוסיה מגרבית באורך 30 אמה. כמו כן נזכרים השלטון ומס הגולגולת (ג'זיה). (חלק מהמידע מבוסס על כרטיסייתו של גויטיין.)

עדות משפטית. המקום: פוסטאט. התאריך: ט"ז בסיוון א'שצ"ד למניין השטרות, שהוא שנת 1082. שעיה בן דוד בן [...] מוסר הצהרה הנוגעת לפרנס מבורך המכונה סגולת הפרנסים (המופיע גם במסמך נוסף) ולאברהם בן יעקב, ולסחורות ששלח אל אל-מהדיה בשנה הקודמת. ככל הנראה מדובר בצירוף עם קטע נוסף.

רקטו: צו תשלום. כתוב בעיקר בכתב ערבי עם אותיות עבריות ל'אמת' בחלק העליון, 'שצ' אחרי השם, ו'ושלום' והתאריך. אבו אל-נג'ם הפרנס מתבקש לשלם 5 דרהם לנושא בעניין הקשור לדאר אל-בורג'. נכתב ב-8 לסיוון. כנראה בכתב יד של רבי אברהם בן הרמב"ם. בוורסו קטע ממסמך קדום יותר בערבית.

מכתב הממוען לפרנס, כתוב בעברית על קלף. ככל הנראה נכתב על ידי יהודי ממוצא אירופי או ביזנטי. הכותב מבקש מהנמען להגדיל את ההקצבה של שתי כיכרות הלחם שקיבל, שכן אינה מספיקה לצרכיו, וכן לפנות אל הקהילה בשבת ולקרוא להם לעשות משהו למען הזר. המידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין.

מסמך משפטי בעברית. מקום: ירושלים. תאריך: אייר ה'רמ"ג = אפריל/מאי 1483 לספירה. סופר: יום טוב בן יוסף עמנואל. שלום ויצחק ואדם שלישי מצהירים בו כי נאלצו לחתום על מסמך קודם עקב כפיית הפרנסים. ייתכן שאותו שלום הוא ר' שלום אשכנזי, הידוע כפעיל בירושלים בשנת 1481 לספירה.

מכתב מברכאת בן הבּת אללה אלג'עפרי אל אבו אלעלא צאעד בן מנג'א (עולה בן יוסף הלוי, הפרנס בפוסטאט). מכתב שלם המכיל עניינים אישיים ועסקיים כאחד. (המידע מבוסס על כרטיסיות גויטיין.) השולח, אבו אלברכאת/ברכות בן הבּת אללה/נתן אלג'עפרי, מופיע גם במסמכים נוספים מן הגניזה.

מכתב רשמי לפרנס הקהילה. ביהודית-ערבית. עמוד צר. רווח רחב בין השורות. השולח מבקש מהנמען למסור מכתב מצורף לראש הקהל ולכתוב בחזרה עם חדשות והוראות נוספות. ברכות לחזן הלוי, לילדי הנמען ולקהילתו, וברכות מ"שלושת הנערים סגני הכהונה". מסתיים במוטו ישע צורי(?).

מכתב מקהילת יהודים (עביידוהא ג'מאעת יהוד [...]) לאדם המכובד יכין בן נתנאל (הידוע גם כאבו אל-פדל ת'אבת בן הבת'אללה) ראש הקהילות. ככל הנראה מכתב המלצה לצדקה עבור נושא הפתק הזה (הד'ה אל-ח'דמה), שחי בקהילה 20 שנה, אך לא הצליח לפרנס את עצמו בשנה הקשה הזו.

החלק העליון של מכתב לנגיד. בערבית יהודית. מדווח על יישוב סכסוך, ולאחר שנתיים משהו הכולל את 'בנו, הפרנס' ומחילה לו בשל רצונו לשלום. לקהילה היו 1.5 דינרים בכספי הקודש שהופקדו אצל הפרנס, והקהילה ביקשה ממנו לחלק את הכסף לשיפוץ בית הכנסת הרעוע.

מכתב מאת יוסף התלמוד בן ישי השר, בעברית. הכותב מתלונן על כך שהנמען לא קיים את נדרו לתת ליוסף סכום כסף בזהב; יוסף קיבל רק 10 מטבעות כסף. "מה חטאי, שלא קיימת את נדרך?" הוא מתלונן על רעב ועוני ומבקש את הכסף. בשוליים הוא מזכיר לפחות פרנס אחד.

מכתב מסחרי (ENA 4011.19b, קטע תחתון) לחנניאל בן נסים הפרנס. ביהודית-ערבית. השולח מפרט בגדים/טקסטיל שנשלחו עם אבו יחיא. מוזכרים: אבו סעיד, אחי הנמען, סכומים של 12 ו-15 דרהמים ומחיר לאפיס לאזולי (לאזוורד). ככל הנראה בכתב ידי יפת בן מנשה.

דין וחשבון על הוצאות מסביבות שנת 1200. במסמך נרשמות הוצאות שונות, רובן על תיקונים, על ידי הפרנס ר' ישועה. הכתיבה מופיעה משני צידי הדף, כאשר בצד ה-verso מתחילה איגרת שאינה קשורה לנושא ההוצאות. (המידע מתוך גיל, Documents, עמ' 394 #106)

חשבונות מעניינים בערבית-יהודית, חלקם בגוף ראשון ("יום שישי: בַּטָּאל. יום ראשון: יצאתי..."). מזכיר 'ghilmān al-ṣāḥib', מזון לחמור ולגמל, ואת אברהם הפרנס. ב-recto ניסיונות עט בעברית כולל שורות שירה והביטוי 'כתאבי מקארב' (כתבי ירוד).

חשבון של פרנס מסביבות שנת 1200 לערך. החלק העליון של דף במצב שימור ירוד מאוד. הוא מכיל רישומים שערך פרנס, ובהם מתועדת גביית סכומי כסף עבור תיקונים בכמה מבתי הקודש. בצד האחורי מופיעים מספר פריטים של הוצאות עבור נשיא ששמו לא מצוין.

שטר משפטי בכתב ידו של חלפון ב"ר מנשה הלוי. שבר מהפינה השמאלית התחתונה. מתוארך: העשור הראשון של אדר א' או אדר ב' [י"ד]ל"ה לשטרות, שהוא שנת 1134 לספירה, בסמכותו של מצליח גאון. הצהרה נעשית לטובת אבו אל-חסן מסוים. פרנס אף הוא מוזכר.

מסמך משפטי בכתב ידו של הלל בן עלי (כ-1066-1108 לספירה). מיקום: פסטאט. מתוארך: אדר א' 1383 לשטרות = ינואר/פברואר 1072 לספירה. ייפוי כוח מסאסון בן נתן לפרנס עלי בן יחיא הכהן. חתום על ידי חלפון בן שלמה הלוי ויוסף בן אלעזר.