פרנסים ומנהיגות קהילתית — עמוד 4

חכירת דירה לפרנס כסילוק חוב, משנת 1029–1031 לסה"נ. ההקדש (קודש) חייב ליעקב בן מבשר — אשר נמצא אותו שש שנים לאחר מכן ממונה על נכסי ההקדש — סך של 10 דינרים, כפי הנראה יתרת כספים שלווה ממנו לצורך ביצוע תיקונים ב"רבּע", הוא מתחם הנכסים השייכים להקדש. הפרנסים לא מוצאים כל דרך לפרוע לו סכום זה, ועל כן מוחלט להחכיר לו את חצר ההקדש שבסמטת בני ח'ביצה למשך שנתיים, בתמורה ל-5 דינרים לשנה. ארבעת הפרנסים מקבלים רשות לעשות זאת מאת יצחק הכהן בן חגי, שהיה ככל הנראה חבר בבית הדין, וכל הקהל משמש עד למעשה החכירה. החצר היא, כפי הנראה, "דאר סומאנה". התווסף תנאי מיוחד הנוגע לתשלום ה"חכר" (חכירת הקרקע), כנראה בדבר קביעה מי משני הצדדים יישא בו. בצד האחורי (verso), שנכתב כפי הנראה שנתיים מאוחר יותר, נכללת הצהרה הפוטרת ככל הנראה באופן סופי את ההקדש מתשלום חמשת הדינרים האחרונים שעדיין נותרו חוב ליעקב בן מבשר. מקבל ההצהרה, יצחק הכהן בן חגי, מעביר את השטר לחוסיין בן הילל (כנראה זהה עם חוסיין אלד'הבי). שמואל הכהן בן אבטליון, אחד ממנהיגי הקהילה הארצישראלית (הפלסטינית), הוא החותם בתחתית השטר. השטר נכתב בידי יפת בן דוד בן שכניה.

רשימה של תורמים ו/או מקבלי צדקה. רשומה על דף כפול קטן. הרשימה מחולקת לפי שכונותיה של פוסטאט (כגון אלמצאצה, מהרה וקצר אלשמע). מוזכרים בה שמות רבים, ובהם: בו אלפרג'; בו אלמכארם; אבו סעיד; בני אבו נצר; חייא אלמעלם (המלמד); אבו אלפרג' בן בנת עדניה; מכארם אלדקי; הבה בן הארון הכהן; ביאן אבן דקלאץ; אבו סעיד כאתב אלפאח'ר(?); הלאל אחיו של הבה אלח'אדם (המשרת); אבו אלפרג' נערו של הארון; [...] אלצבאע' (הצבע); בו סעד אל[...]; אבו אלחסן אללבאן (מוכר החלב); בו אלח'יר; אלצבאע'; מנצור אבן אלמקאנעיה; בו אלמכארם אבן אל[...]; בו אלסרור אלביאע (המוכר); ח'ויר; בו נצר; אבן ג'אזליה; אלח'באז (האופה); הלאל אלשראבי (מוכר המשקאות); בו אלמנא אלפאצד (המקיז); יוסף אלמחלי; בו עלי אבן אלצלצלי (אולי אותו אדם המופיע במסמך משנת 1156 לסה"נ); [...] אלמתסוק (הסוחר בשוק) ובנו; סרור אבן אערג' בידה ("הצולע בידו"); אבו אלחסן אבן אלצלצלי; [...] ובו נצר עושי הטברי; עבדאללה אלפרנאס (הפרנס); אבו אלמכארם בן סבאע; אבו אלחסן אחיו של בו אלפרג' אלשראבי; אבו נצר נערו של אלעמיד; הבה אחיו; ביאן אחיו.

שני קטעים ממכתב בערבית-יהודית. תיארוך: לא לפני 1187 לסה"נ, על סמך אזכור הדירהם הנאצירי. המכתב ממוען לקהילה או לקבוצת אנשים. השתמרו רק המילים הראשונות של כ-60 שורות, והצד השמאלי חסר. המכתב נפתח בהקדמה עברית מליצית, לאחריה ברכות ל"רבותינו", ואז ככל הנראה תחילתו של מכתב המלצה עבור אדם בשם מנצור, שהיה מבין נכבדי עיר מסוימת. הדיואן חייב אותו [...] ו-17 דירהם נאצירי, וכעת הוא חסר כול ואינו מסוגל לפרנס את ילדיו. בהמשך המכתב מוזכרים רופא הסולטאן; מחיר של 100 דירהם; דבר־מה שעליו העידו כל זקני חלב; מאחי עצמות (רדאדין); אלנפיס אבן אלס[...]; אבו אלעלאא אבן אל[...]; ואבן עליק. בצד האחורי (verso): לאחר זמן נקרע המכתב, וחזן או אדם אחר השתמש בגב הדף כדי לכתוב בכתב רהוט גדול, כאילו לתלייה על הקיר, את מה שנראה כמילה הראשונה או שתי המילים הראשונות של תפילות ופזמונים מסוימים.

צד ב' (השימוש המקורי): שריד כתובה בכתב ידו של נתן בן שמואל. תיארוך: לפני 1144. החתן: תמים בן יפת הכהן. העדים: צמח בן שמואל הכהן ואלקנה בן שלמה. צד א' (שימוש משני): מסמך משפטי המתעד את סיומו של סכסוך נישואין ממושך בין אותו תמים בן יפת לבין אשתו סת אלח'וואת. נדרשת בחינה נוספת לפרטי הפשרה (אן יטרח מנה גמיע אלנדוניא ולא יבק עליה אחריות פי שי מנה ויבקא אסמה ואסמהא פי אלכתובה ומוכרהא עלי חאלה כמא הו) — דהיינו, נראה שהבעל מסיר מעליו את האחריות לכלל הנדוניה ולא תיוותר עליו ערבות לדבר ממנה, בעוד ששמו ושמה נותרים בכתובה וזו נשמרת במצבה כפי שהיא. מקום: פוסטאט/קהיר. תאריך: אדר א'תנ"ה למניין שטרות = פברואר/מרץ 1144, תחת סמכותו של הנגיד שמואל בן חנניה. העדים: ברכות בן אהרן הכהן הגלילי, הפרנס מנג'א בן שלמה, ונתן בן שמריה הכהן.

רשומה משפטית (#26a). חוזה הלוואה. מתוארך ליום שני, י"ד בסיוון א'תס"ז לשטרות (סלאוקי). אבו אלחג'אג' יוסף אלעטאר ("הבשם בסמטת הנרות") חייב 15 דירהם לאבו אלברכאת הכהן. הוא יפרע את החוב בתשלומים שבועיים של 5 דירהם. ההלוואה ניתנה כנגד שחרורם של אבו אלברכאת ואחיינו (בן אחותו הצעירה) על ידי יוסף מכל תביעה. במקור נכתב שהתשלומים יבוצעו באמצעות מנג'א בן חאתם הפרנס, אך סעיף זה נמחק והוחלף בתוספת הקובעת שהתשלומים יועברו ישירות למלווה (ראו הרשומה הבאה). עדים: נדיב בן סעדיה הלוי; מבורך {בן נתן}. (חלק מהמידע מבוסס על הערותיו של גויטיין.)

כתובה ליוסף הלוי בן עובדיה ולביידא בת קערטי ביבאס. המטבע הנקוב הוא ריאל. מתוארכת לשנת 1792 לסה"נ (ט"ז בסיוון ה'תקנ"ב), קהיר. בשורותיה האחרונות של הכתובה נאמר כי לכלה יש בן מנישואים קודמים לאברהם מיוחס, שממנו התגרשה. מיד לאחר מכן מצוין כי לחתן יש בת מאישה אחרת, ששמה אינו מוזכר ושככל הנראה נפטרה או התגרשה מן החתן — שכן שורות 19–20 כוללות את התניה המקובלת נגד פוליגמיה, המותנית בכך שביידא תלד ליוסף הלוי ילד בתוך חמש השנים הראשונות לנישואיהם. ביידא ויוסף מתחייבים שניהם לגדל ולפרנס את הילדים שאינם נזכרים בשמם מנישואיהם הקודמים.

רקטו: מכתב בערבית-יהודית מאת ברכאת בן אבו אלפרג' אלדיאן אל אלרצוי, ובו בקשה להלוואה בסך שלושים דרהם כנגד מצנפת כבטוחה. גויטיין קרא בתחילה את השם כ"אלזיאת" ולא "אלדיאן" (הנו"ן אכן נראית באופן בלתי רגיל דומה לתי"ו), וזיהה באופן משוער את הנמען עם הפרנס עולא הלוי בסביבות שנת 1100 לסה"נ. אולם השולח הוא כמעט בוודאות שלמה בן אליהו, מראשית המאה ה-13. הוא מבקש הלוואה של שלושים דרהם תמורת מצנפת המוצעת כבטוחה. ראו רישום נפרד עבור הוורסו. יש לציין כי הוורסו ההדיר ורנר דים.

קטע מתחתית כתובה. תיארוך: אמצע המאה ה-12. הכתובה מזכירה סכום של 20 דינרים כחלק מתשלומי הנישואין, ומתייחסת ל"אשתו הקודמת" של החתן. חלקי העדים והאישור בתחתית המסמך מבולבלים למדי — הקלף מקומט במקומות מסוימים ומוסתר מאחורי קפלים במקומות אחרים. שמות העדים ו/או הדיינים המאשרים: - נדיב הפרנס ראש הפרנסים - ברכות החזן [...] הלוי - [...] הכהן ב"ר יחזקאל - ברכות ב"ר שלה הכהן - משולם ב"ר יעקב - יעקב הכהן ב"ר [...] - הלל ב"ר צדוק אב בית דין - שמואל ב"ר סעדיה הלוי

מכתב מצדקה אל אבו אלנג'ם הפרנס, בפוסטאט. בערבית-יהודית. השולח מודיע על כוונתו לצאת לסיציליה (ב"בלאד אלרום") ומבקש מן הנמען לסייע לו ליישב את תשלומי מס הגולגולת ("אלמאס"). בצד הפוך מופיעה הערה בכתב יד אחר (האם של אבו אלנג'ם? אולי קדמה למכתב שבצד הפנים?), המבקשת מן הנמען לשלוח מכתב בעניין הצורך בפטור ממס הגולגולת (ג'אליה), "פן תאשים אותי שוב כאשר אין בי כל אשמה". חלק מן המידע מבוסס על כרטסת גויטיין.

רישום משפטי (מס' 10). חוזה שכירות של חצי בית. סת אלכֻּלּ בת ברכאת אבן אלדיאן, בנוכחות אחיה אבו אלפרג' בן ברכות (=ברכאת) אבן אלדיאן, מצהירה כי שכרה מאבו אלעלא אלתאג'ר אפרים בן יפת הנאמן ראש הפרנסים את מחצית הבית בקצר אלשמע בסמטת אלחראני המוכר על שם אבו אלפצ'ל אלצירפי, לתקופה של שנה אחת שראשיתה בתחילת חודש סיוון שנת 1467 למניין השטרות. דמי השכירות החודשיים נקבעו ל-38 דרהם.

מסמך משפטי בערבית-יהודית, בכתב ידו של חלפון בן מנשה (1100–1138). מקום הכתיבה: פוסטאט. ככל הנראה זהו פתחו של ייפוי כוח שהעניק הפרנס אבו עמראן משה בן משה הלוי, המכונה אבן מג'אן (מופיע גם במסמכים נוספים), לאבו אל-סרור שמחה בן עמרם הכהן, המכונה צאחב שמעה, לצורך ייצוג ענייניו העסקיים "בפלרמו (סקיליה) ובמקומות אחרים, בארצות המערב, בארצות סיציליה (דיאר סקיליה) ובאל-אנדלוס".

רשימת אזכרה למשפחות מיוחסות (מיוחסות), הכוללת: שמריהו החבר נין הגאונים ושני בניו ובהם יאשיהו; ע'אלב הזקן ובנו מבורך ובנו ע'אלב שמת בצעירותו; ר' נחום (?) ור' חלפון ור' יחיא ושלושת בניו אברהם, יפת ושלמה, ובנו יחיא שמת בצעירותו ואשתו; יוסף הפרנס ובנו יפת הרופא... ובנו יחזקאל. הרשימה נכתבה על גבי מסמך מדינתי ממוחזר.

מכתב צדקה כנראה מברכות ב' שמואל, המופנה לאבו אל-חסן אביו של אבו אל-מֻפַדַּל. הוא מספר שהיה זר בעיר זו במשך שנה וחצי, ומפרנס את עצמו בדחקות מהעתקת כתבים — לפעמים חצי דרהם ליום, לפעמים שלושה רבעים — אך איבד גם עבודה זו ועכשיו הוא רעב וקר. דומה ל-T-S 13J21.35 החתום אבו אל-ברכאת ומופנה לאבו נצר.

כתובה לדוד פראש הידוע כבוקג'י (?) בן אברהם ולאסתר בת יעקב מדינה. מטבע: מדין. מתוארך 2 באפריל 1802 לספירה (29 אדר ב' ה'תקס'ב), קהיר. הכלה גרושה ואלמנה בעבר, זוהי נישואיה השלישיים. החתן מתחייב לפרנס את בתה הקטנה חביבה. נערך ונחתם על ידי יחזקאל חפץ ומאיר בן-נעים.

מכתב הממוען אל "הפרנסים". מקוטע (פינה ימנית עליונה חסרה). כתוב בסגנון עברי מליצי ורם. מוזכרים בו שמות כגון ישועה, אברהם ונתנאל. סביר להניח שהמכתב נשלח על ידי גאון ארץ-ישראלי, ואולי במיוחד אברהם ב"ר שלמה ב"ר יהודה. ניתן להשוות למכתב נוסף משנת 1029 לערך בקירוב.

דין וחשבון של ההתאחדות הכללית של הקהילה האשכנזית בקהיר לשנת 1943 לסה"נ, הכולל את חשבונות ההכנסות וההוצאות לשנת 1942 לסה"נ, את התקציב לשנת 1943 לסה"נ, ואת חשבון ועד הפרנסים לשנים 1942–1943. הדו"ח כתוב בצרפתית, וכריכתו בצרפתית ובערבית.

קטע ממכתב פרטי ביהודית-ערבית. מוזכרים ענייני כספים הכרוכים בעות'מאן ואבן אל-סבע; אל-עאלימה(?) אם יוסף ומשהו על בת קטינה, שאפשר שאבן אל-עקאדה מבקש לשאתה לאישה; ומישהו שמעליב את הנמען ומתלונן עליו לפרנס ולריס.

פתק לא-פורמלי מדוד בן דניאל בן עזריה לפרנס. בערבית-יהודית. מוזכרים אבו אלפרג' ונושא הפתק וחיובם להתייצב לפני בית הדין. מסתיים במוטו 'ישועה'. נערך על ידי זינגר.

שבר עליון: מסמך משפטי בכתב ידו של חלפון בן מנשה (פעיל 1100-1138 לספירה). הסכם שותפות בין אבו אל-מנא ל[...] בן דוד הפרנס ו[שלמה?] בן חיים השביעי.

פתק לא-פורמלי בעברית. כתב היד דומה לזה של הרמב'ם אך כמעט בוודאי אינו הוא. מוזכר פרנס.

עדות משפטית. בעברית. מקום: פסטאט. מתאר בפירוט מורים ליתומים ופרנסים.