עצומות ובקשות אל השלטון — עמוד 3

מכתב/עצומה מאת משה בן עמרם בן חלפון ההבר אל איש חצר רם-מעלה בפסטאט הנושא בתואר זעים אלמלכ, בפסטאט. ייתכן שהנמען הוא הנגיד מבורך בן סעדיה (1079–1111). הכותב מבקש סיוע בהשבת ירושת סבו ברמלה, שנלקחה על ידי מאמון אלדולה לאחר מות אם אביו. בצד ב' ישנם שרבוטים רבים בכתב עברי וערבי כאחד, ובהם חתימתו של יפת בן יוסף הפרנס, אשר חתם גם על מסמך נוסף בשנת 1126. (המידע נשען בעיקר על כרטיסיות גויטיין.)

רקטו: מכתב/עצומה מאת ברכאת אבן אלדיאן אבו אלפרג' (=שלמה בן אליהו הדיין). בכתב ערבי. רצועה אנכית צרה חסרה בצד ימין. שלמה מתלונן על עוניו ומחלותיו (אלאם) ומבקש סיוע בתשלום מס הגולגולת (ג'אליה). הוא מתעקש לתת את הטורבן שלו כעירבון תמורת דירהם שישמש לכיסוי עלות מס הגולגולת. ייתכן שהוא מבקש גם בשם אביו וגם בשם עצמו (אביו מוזכר שלוש שורות מתחתית המסמך). (חלק מהמידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין.)

חלקה התחתון של עצומה (פטיציה), בכתב ערבי. התיארוך משוער לתקופה האיובית, על סמך התארים המופיעים בה. הנמען (האם הח'ליף או הוזיר?) מתבקש להוציא (או להורות על הוצאת) "התוקיע הנכבד" (al-tawqīʿ al-karīm) אל אלקאצ'י אלמוופק אלסדיד סיף אלדין(?), בצירוף הוראה לבירור עניינו של מגיש העצומה (bi-istīḍāḥ ḥālihī). ייתכן שמופיע אזכור של "הרופאים" (الطب). הדף שימש שוב לרישומים בעברית. דרושה בחינה נוספת.

מכתב בעברית ובערבית-יהודית. תיארוך: ככל הנראה לא לפני המאה ה-13, על פי כתב היד. המכתב נכתב בשם קבוצה של אנשים ומופנה לקבוצה של אנשים. נראה שמדובר בעצומה המבקשת שכל מי שחפץ לעלות לרגל אל מקאם משה רבנו (בדמוה?) במהלך החג הזה — יורשה לעשות כן (נטוול עלי אלגמאעה ברוכים יהיו ואלמסאול [מן] אחסאן אלגמאעה ופצלהם אן לא סביל אחדא יהא[. . . .] ען אלחצור למקאם משה רבי נע פי הדה אלחג . . . ).

צד שמאל של מכתב הנוגע לאישה רכלנית ומשמיצה (אלשאמיה) המעליבה תמיד את הבריות, ולשתי בנותיה — שאחת מהן היא אשתו של אבו אלפצ'ל אבן אלעסאל. אחת הנשים היא אשתו של אבו עלי בן הכהן. אותה יד הכותבת כמו במסמך נוסף (T-S 8J5.16). מדובר בעצומה (פטיציה) הפונה אל הנמען (סיידנא, "אדוננו") בבקשה להוציא חרם נידוי כנגד אנשים המתנהגים באופן שכזה. (חלק מהמידע מבוסס על הערותיו המצורפות של גויטיין.)

מקטע שמאלי: מכתב בכתב ערבי. אין זו יד של לשכה רשמית, אך הוא נשמע במידה מסוימת כעצומה או מכתב רשמי. מועברות בו תשבחות וברכות לנמען, לח'ליפה, לנביא מוחמד ולעלי בן אבי טאלב. נזכר בו פח'ר אלמלכ סעד אלדולה תאג' אלמע[אלי] (فخر الملك سعد الدولة تاج المع[الى]). תיארוך: נזכר המספר 491, ככל הנראה השנה 491 להג'רה = 1097/98 לספירה. בצד השני (verso) מופיעות טבלאות של ספרות יווניות/קופטיות.

טיוטות רבות של פתיחה לעצומה או למכתב רשמי אחר המופנה לח'ליף הפאטמי אל-אאמר. בכתב ערבי. לא ברור אם נשתמר משהו מתוכן המכתב עצמו, או שכל הטקסט אינו אלא נוסחאות פתיחה. בשולי צד הפנים מופיעים גם חישובים בספרות יווניות/קופטיות. בין הטיוטות, תחת בסמלה, נכלל גם שיר: "مَرَّ بِنا في قُرْطَقٍ أَخْضَرِ · مُزَرْفَنَ الأَصْداغِ بِالعَنْبَرِ" (עבר על פנינו בלבוש ירוק, מתלתליו מבושמים בענבר).

מכתב או עצומה מחזן, ככל הנראה ממוען לרבי משה בן מימון. רובו כתוב בערבית-יהודית. תיארוך: בקירוב 1168–1204, על פי השנים שבהן פעל הרמב"ם במצרים. השולח מבקש את עזרתו של הנמען בתשלום מס הגולגולת (ג'זיה), כפי שהוא נוהג לעשות מדי שנה עבור 200 אנשים נוספים. נראה שהמבקש הוא קראי, שכן הוא אומר "אל תאלץ אותי לפנות אל הקראים" (שורות 26–27). (המידע מבוסס על CUDL ועל כרטיסייתו של גויטיין.)

קטע מעצומה הממוענת אל הנגיד (רבי אברהם בן הרמב"ם). בערבית-יהודית. מתוארך לשנת 1544 למניין השטרות, שהם 1232/33 לספירה. בראש המסמך מופיעים שמותיהם של ארבעה שולחים: אלעזר בן יוסף; נדיב בן יוסף; יפת בן דוד; ושם רביעי שקריאתו קשה. השולחים מתנגדים למינויו של אבו נצר (ככל הנראה כשמש בית הכנסת בדמוה) בשל לכלוכו (קד'אראתה) וחוסר טהרתו (עדם טהארתה). (המידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין.)

תחילתה של עצומה (אסתע'אתה) — תרג'מה, בסמלה, נוסחאות פתיחה, ובצד ימין ארבע שורות הנכתבות באלכסון — מאת אישה יהודייה (אלממלוכה [...] אבו אלמג'ד אבן אלחבר). כתובה בכתב ערבי. נראה שהיא מנסה להדוף גבר המבקש לשאתה לאישה, אף שכבר יש לו אישה וילדים. בשוליים היא מצטטת מן התורה: "בן אחותי לקח את זכותי...". התרג'מה קריאה אך השם קשה לפענוח. תיארוך: התקופה הממלוכית. דורש בדיקה נוספת.

ברקטו, בפינה הימנית התחתונה: טיוטה של מסמך מדינתי, ככל הנראה עצומה (פטיציה), הפותחת בברכות לח'ליפה אלמסתנצר. ייתכן שבשורה האחרונה השתמר חלק מבקשה. בשולי הרקטו ובכל הוורסו: תרגילי כתיבה של סופרי דיואן, המשננים שוב ושוב בלי הפסק את הביטוי "ליח'רג' אלחאל בד'לך אן שא אללה" (ليخرج الحال بذلك ان شا الله — "שייצא המצב כך, אם ירצה האל"). להופעת אותו ביטוי בהקשרו ראו ENA 3919.3.

מכתב או עצומה בערבית-יהודית. השולח מבקש לפדות שני מבנים חרבים שהיו שייכים לשתי נשים, אם בנין ואם עזיה (?), ונלקחו מהן. האחד הוסב לאורווה לסוסים, והשני נלקח על ידי אדם מרושע בשם אבן אל-סנדביסי. המידע לקוח מכרטיסיית גויטיין. הערה: בהערותיו של גויטיין מופיע אחד הקטעים תחת סימון אחר, וגויטיין לא היה מודע לכך שהקטעים מצטרפים זה לזה. החיבור בין הקטעים נעשה על ידי עודד צינגר.

נוסח ברכה לח'ליפה אלחאפט' לדין אללה (1131–1149), ככל הנראה טיוטה של עצומה (פטיציה). ראו גם את הקטע המקביל. הנוסח התפרסם במאמר על תפילות מן הגניזה לח'ליפים הפאטימים, לראש ישיבת ירושלים, לקהילה היהודית ולקהל המקומי, שראה אור בקובץ מחקרים לכבוד ליאון נמוי שיצא באוניברסיטת בר-אילן בשנת 1982 (עמ' 49–58). גויטיין סבר שמדובר בתפילה, אך קרוב לוודאי שלפנינו טיוטה של נוסח עצומה.

עצומה (פטיציה) המופנית לנכבד פאטמי בעניין גניבת כספים. הקשת מנצור בן זכי אלדולה (או: רכן אלדולה, שנראית הקריאה הסבירה יותר לאור עדותו של אלמקריזי באתעאט' ח"ב, 297) מתלונן כי בדר, אחד הפרשים של האמיר תאג' אלמעאלי שעמו נסע, עזב את המחנה ולקח עמו שני דינרים של שכר שהיו שייכים למגיש העצומה. כבר הוצא תרסים (צו עיכוב או הוראה מנהלית) בעניין עובדות אלה. (המידע מבוסס על CUDL.)

דוח או עצומה. נשתמרו סופי חמש שורות. פעמיים מוזכרים הברברים (البربر) הנמצאים באזור אבשיש (ابشيش) שבדלתא, העיירה הברברית מרמאג'נה (Marmājanna) באפריקיה (אִפריקיה), וייתכן שגם נֻקַיְטה (במסמך מוזכרת מנית אבי נקיטה — Minyat Abī Nuqayṭa). כמו כן נזכרים "האחוזות/הכפרים של פקידי המס" (ḍiyāʿ al-ʿāmilīn). בצד ורסו ישנם ניסיונות קולמוס בעברית (אולי בידי סופר שנהג לערוך כתובות).

שתי עצומות (אסתע'את'ה) המופנות אל קאצ'י פאטמי. הראשונה עוסקת בכליאתו של מפרנס המשפחה, אדם בשם חביב. בסופה של העצומה נוסף אישור (חתימת אישור) המורה על שחרורו. העצומה השנייה אינה שלמה (ככל הנראה מן המאה ה-12). נראה ששני המסמכים אינם קשורים זה לזה, והודבקו יחד כדי ליצור גיליון נייר גדול דיו לשימוש בצד השני (לתוכן הצד השני ראו רשומה נפרדת). המידע מבוסס על קטלוג'אן ו-CUDL.

עצומה לווזיר פאטימי בנוגע לפירעון חוב. מגיש העצומה מבקש סיוע בהתמודדות עם ראש בית הנשק (אלזרדכ'אנה), אבו אלאעסר, התובע ממנו פירעון של חוב שמעולם לא נטל על עצמו. התיעוד מתוארך לאמצע המאה ה-12. בצד השני (verso) של המסמך מופיע חיבור בענייני לוח השנה בערבית-יהודית, העוסק במספר הימים בסוגים השונים של שנות הלוח העברי ובאורך היום בשעות וב"חלקים". (המידע מבוסס על חאן ו-CUDL.)

עצומה מהבתאללה בן בו אלפצ'ל אבן אלשופט אל רבי משה בן מימון. תיארוך: בקירוב 1180 לספירה, או באופן כללי בין השנים 1168–1204, על פי השנים שבהן פעל הרמב"ם במצרים. השולח מתלונן בעניין חלק מההכנסות של בית אבן פינחס בפוסטאט, אשר הוקצה לו זמן מה קודם לכן. העצומה כתובה בסגנון מליצי ומחמיא במיוחד, ולצד הביטויים המקראיים משולבים בה גם כמה דימויים ייחודיים ומקוריים יותר.

מכתב/עצומה משלושה מתגיירים יהודים — אשר, יששכר ודן — היושבים במליג'. בערבית-יהודית. תיארוך: לא לפני המאה הי"ג, וקרוב לוודאי מאוחר יותר. השלושה מביעים את תודתם על היחס הטוב שזכו לו מצד הדיין יוסף ומצד הזקן אלנפיס בן אבו אלעלא. הם מתלוננים על הבורסקאי המרושע ח'לף, אשר השתמט מנשיאה בנטל החובות הכספיים המוטלים על הקהילה המקומית. (המידע מבוסס על כרטיסיות גויטיין.)

קטע של עצומה/מכתב. בכתב ידו של יפת בן מנשה הלוי? נכתב בשם אשה (אל-מַמְלוּכַּה, שורה 5). מופנה לנכבד ([חַצְ'רַת א]דוננו, שורה 1). עוסק בעיזבונו של המנוח יצחק (או אבו יצחק או [... בן] יצחק). מוזכרים סכומי כסף שונים וכמויות של סחורות הנוגעות לאנשים מבין 'עמיתינו' (אַצְחָאבְּנָא), ביניהם אבו אל-חסן, [עִמְ]ראן בן ע'ֻלַיְב, וכמות גדולה של סחורה שהופקדה במקום כלשהו.

ורסו: חלקו העליון של עצומה, בכתב ערבי. תיארוך: 557 להיג'רה. העצומה פותחת בכותרת 'מֻטָאלַעָה', הוגשה בלשון זוגי ועוסקת ב-אִקְטָאע, או כנראה בהעברתו. שורה 7 מכילה צופן הנראה כ-עַלָאמָה. רקטו: ייתכן שמדובר בצו-מענה הנוגע לתוכן העצומה המצביע על העברת אִקְטָאע. מוזכרות עיירות בפיום כגון אַטְפִּיחַ וסַמַלוּט. בשני הצדדים מופיע המונח אִקְטָאע פעמים רבות. דורש בדיקה.

עצומה/מכתב בקשה לצדקה. ממוען לאדם נושא התואר חמדת הנשיאות, ייתכן שהוא הוא "סיידנא" המוזכר בשורה 8. כתוב בערבית-יהודית ובעברית. הנייר כהה והכתב דהוי. השולח מתאר את עוניו ("חולשתו") ואת ההפסדים שספג במשך ארבעה חודשים. הוא "גילה [את פניו]" בבקשת עזרה מאלוהים ומסיידנא. מוזכר אדם ש"סוגר (דלת מטאפורית) בפנינו". מוזכר אבו אל-ביאן. השולח משכן את בגדו (ת'ובי מרהון).

דו-דף (מקופל לאחר מכן לשלישים) של מבחר אקלקטי של מסמכים ממלכתיים חלקיים. אולי תרגילי כתיבה או טיוטות של סופר צ'אנסרי, או עותק ארכיוני של מסמכים. יש חשבוניות פיסקלית, חלק מעצומה (מתוארכת [4]58 או [50]8 או [5]58), וערך בנוגע לתביעה מאל-צינאעה אל-מחרוסה (נמל פוסטאט). מוזכרים תשלומים בהתייחס ל'אל-זכאת אל-סאמי'. מוזכרים גם ג'זירת בני נצר ואל-בוחיירה. טעון בחינה.

עצומה של מורה. שבר ממכתב שנכתב בידי מורה, ככל הנראה אל אחד מפרנסי הקודש. הכותב מדגיש את מצוקתו ומזכיר החלטה של הנגיד דוד בן אברהם, שהעניקה לו את הזכות להתגורר בדירה השייכת לקודש בדמי שכירות מוזלים של 12 דרהם. נראה שלאחר שהתגורר בדירה במשך 13 שנה, הוא ניצב עתה מול דרישה להעלאת שכר הדירה. (המידע מבוסס על גיל, מסמכי ההקדשות היהודיים, עמ' 480–481, מס' 146.)

מכתב/דין-וחשבון/עצומה הממוען לנגיד שמואל בן חנניה. עוסק בחאזם גובה המסים (חשّאר) שהושם במעצר בית (תרסים) והודח מתפקידו. אדם אחר נכנס בנעליו, וההסדר היה לרצון יהודי האזור (אצחאבּנא) — עד שהגיע הממונה החדש (עאמל) אבו אלפח'ר, שהחל לדכא את היהודים. חזן הידוע בכינוי אלפאר התייצב מולו, ואף הוא נקנס או נתון בתרסים. החלק הבא פגום, והחלק התחתון של המסמך חסר.

בצד ה-verso: מכתב מדאוּד (כנראה המוקדם של בלביס) אל הדיין אליהו בן זכריה. זוהי עצומה שבה השולח מביע את חששו ודאגתו נוכח העובדה שתשובה מאת הנגיד רבי אברהם בן הרמב"ם, ובה הוראות לפעולה, נשלחה זה מכבר אל אליהו, אך הלה טרם פעל על פיה. בצד ה-recto מופיע גם מסמך בערבית (ראו רשומה נפרדת). המידע מבוסס על קטלוג CUDL ועל "חברה ים-תיכונית" של גויטיין, כרך ב'.

קטע מעצומה ו/או דיווח בכתב ערבי. מכיל בקשה בנוגע לתזרים מזומנים: '...בנוגע להוצאותיה הקבועות הנחוצות... לדיוואן אל-אחבאס במצרים...', ספציפית בנוגע ל-300 דינארים. הוורסו עשוי להיות ההמשך או התשובה ומוזכר בו 'אל-מג'לס אל-חאפיזי', מה שמתארך את המסמך לתקופת שלטונו של אל-חאפיז (1132-1149). הוורסו מכיל גם תרגילי כתיבה, אולי מלומד שמעתיק את הטקסט המקורי.

עצומה ממלכתית ואישור באותו עמוד. רקטו, עמודה ימנית: עצומה של מוסלים בן עבד אל-ג'בר לשופט פאטמי בנוגע להקדש המורכב מחנויות שמוסלים העניק לאשתו ח'ולה בת פהד. מאחר שהיא לא השתמשה בהקדש ולא מינתה שלוח, והיא כעת מתה, המעתיר מבקש פסיקה מהשופט בנוגע להקדש. רקטו, עמודה שמאלית: גזר דין המאשרר את תוקף המסמך. כמאה 11-12. ורסו: פיוטים עברים, מופרדים ב'גירה'.

רקטו: עצומה, כנראה. בכתב ערבי. קטע (פינה שמאלית תחתונה, שמורים חלקים של 4 שורות). סעיף הראי קריא חלקית בשורה האחרונה: [וראיוהא] אל-עאלי [פי דא]לכא אן שאא ללאהו. הטקסט הראשי דורש בדיקה נוספת לבירור התוכן. ייתכן שהוא מזכיר פרנסה (אכתסאב). גב הדף: העצומה נקרעה וגבה שימש מחדש לרישום חשבון קצר הקשור למחפוז' (קשור ל-T-S NS 297.231?). דורש בדיקה נוספת.

מכתב או מסמך רשמי בכתב ערבי. בצד אחד הרווח בין השורות צר (חלק זה מזכיר מצודה/קלעה), ובצד השני הרווח בין השורות רחב (חלק זה פונה אל מישהו בתואר "אלג'נאב אלעאלי" ומזכיר את האחסאן והצדקאת שלו). המסמך שבצד האחורי הוא ככל הנראה צו (דכרי), ככל הנראה מהמאות ה-12-13 על סמך שיקולים פלאוגרפיים, ואילו המסמך שבצד השני הוא מכתב או עצומה. דרושה בחינה נוספת.

עצומה בכתב ערבי. שריד (תחילותיהן של 4 שורות מתחתית הדף). מזכיר את אלשיח' חמיד ואת היהודי בשם ח'לף המתגורר ב[...]. הכותב מבקש את עזרתו של הנמען על מנת "לעצור את הנזק ממנו" (כּף אלצ'רר ענה). ייתכן שפרטים נוספים השתמרו במסמך. הקלף נעשה בו שימוש חוזר בשוליים התחתונים ובגב הדף עבור טקסט מיסטי בעברית, הכולל הוראות בנוגע לנומרולוגיה ולשרים (מלאכים?).

המסמך המרכזי הוא טיוטת עצומה או מכתב מאת סֻלַיְמַאן מבני סַרַّאג', "במחוזות טַחַא ואל-אֻשְׁמוּנַיְן". כתוב בכתב ערבי. תיארוך: מאוחר. השוליים והצד האחורי מלאים במסמכים נוספים או רישומים מזדמנים בעברית, ביהודית-ערבית ובכתב ערבי. אחד מבלוקי הטקסט ביהודית-ערבית כולל פתיחה פורמלית מאוד מסוג תַקְבִּיל המופנית אל אדם כלשהו בשלטון. דרושה בחינה נוספת.

שתי עצומות בכתב ערבי, אשר הודבקו זו לזו. נעשה בהן שימוש חוזר לפיוטים בצד הוורסו ביד יפה (לאחת יש פזמון 'אל מלך'). עצומה עליונה: מאת קבוצת סוחרים המתלוננים על אדם רשע (סאלם בן אבו X) שבאופן כלשהו הפך את הנסיעות לבלתי משתלמות עבורם. ייתכן שהיא מופנית אל אל-מלך אל-נאצר (=צלאח אל-דין?). עצומה תחתונה: רק הראשית שמורה, כולל שמו של המגיש: الشمري.

רקטו: עצומה. שמורות סיומותיהן של חמש שורות, ובתחתית פסקת ראי (raʾy). טיב הבקשה אינו ברור, אך מבוקש בה הוצאת צו "בִּ-ח'ֻרוּג' אל-תַוְקִיע" (bi-khurūj al-tawqīʿ). מוזכרת "העיר הנזכרת לעיל". בין שורות הרקטו ובוורסו מופיעים שרבוטים ותפילות בכתב ערבי. הקטע נעשה בו שימוש חוזר עבור תפילה בכתב ערבי בוורסו, שהמשכה ברקטו ומשובצת בין שורות העצומה.

מכתב/עצומה המופנה לרבי אברהם בן הרמב"ם, הנושא את התואר 'נגיד', ועל כן מתוארך לאחר שנת 1213 לספירה. בערבית יהודית. השולח מציין כי למד ושינן משהו לראש השנה ביום הראשון וכן את ההפטרה, ומבקש רשות (כנראה לקרוא זאת בתפילות בית הכנסת). בחלק התחתון של הצד הקדמי ובגב נעשה שימוש חוזר לטבלת שמות בכתב ערבי ובערבית יהודית, עם ספרות יווניות/קופטיות.

עצומה בכתב ערבי. תיארוך: המאה ה-12 בתקופת האייובים. קבוצת פועלים עניים (צֻנָּאע) פונים לח'ליף ומזכירים לו את הבטחתו שלא לגבות מהם הכנסות פרט ל'חלק המקובל' ('אַלְ-חִלְף אַלְ-מַעְמוּל') כפי שנקבע על ידי הקאד'י אַלְ-אַסְעַד מהדִּיוָאן. העצומה מכילה את סעיף הרַאְי 'חֻסְן אַלְ-אָרָאא אַלְ-עַלִיָּה'. מוזכר גם קאד'י אחר בתואר 'אַלְ-אַכְרַם'.

עצומה הממוענת לאישה אצילה, ככל הנראה הקיסרית הפאטמית סת אלמלכ, כפי שניתן ללמוד מתארי הכבוד שבה. הטקסט כתוב בכתב ערבי וערוך בשני טורים. המעתיר מזכיר הבאה של דבר־מה אל אוצר המלכות או אל מחסן ממשלתי (אלח׳זאנה אלמעמורה בדאאם אלעז), ומבקש צדקה או למצער מעשה של חסד (אלצדקה). בצדו האחורי של המסמך מופיע טקסט דהוי מאוד בעברית (אולי תפילה?).

קטע ממכתב או עצומה, ככל הנראה. בערבית-יהודית. מזכיר תגרה עם אבו אל-נג'ם שבה השולח אולי נפצע (וגרחת ובלג בי אלעטאים) ותביעה משפטית קשורה (דעוא). הטקסט בצד השני סתום אך נראה שהוא מהלל את כוחו וצדקתו של הנמען (ושל האל): אלואצח כמא קרא והוא תאבת פי דיואן אלחק לא אלאה אלא הוא כרסי תאבת ועדל ולולא מכאפתה לאכל אלכלק בעצ'ה בעץ' אחיאה אללה.

תכתובת רשמית הקשורה לשירות מדינתי, ככל הנראה עצומה, אך הפורמולה האופיינית לעצומות חסרה. נשתמרו חמש שורות, וייתכן שגם העתק של שורה שישית. כמעט כל הטקסט שנשתמר מורכב מדברי חנופה, הבעות נאמנות וברכות. ראוי לציון האזכור של "ההמשך בשירות (fī l-khidma) בדמשק", שמתייחס כנראה לשולח. בצד האחורי מופיע פיוט עברי בכתב ידו של עלי בן עמרם החבר.

ייתכן שמדובר בשריד של עצומה, או של מסמך משפטי (בשורה 2 מופיע הביטוי צחיח שרעי). שתחילותיהן של 11 שורות שרדו. במסמך מוזכר הדרהם הנאצירי, מטבע שהוטבע בימי האמיר האיובי הראשון אלנאצר צלאח אלדין בשנת 1187, ועל כן ניתן לתארך את המסמך לתקופה האיובית. בצדו האחורי של הדף נמצאים חשבונות בכתב ערבי ובספרות יווניות/קופטיות. דרוש עיון נוסף.

קטע מעצומה בכתב ערבי. כתב יד קשה לקריאה. שמורים חלקים של 5 שורות. ייתכן שמדובר בטיוטה, או שנעשה בו שימוש חוזר לתרגול סופרים בכתב קנצלריה. '...ווא-יסאל אל-אנעאם עלייהי ווא-ל-אחסאן אלייהי...' העצומה מופנית לח'ליפה פאטמי בשל הת'קביל והתואר 'אל-מקאם אל-טאהר אל-נבווי'. נוסחת הפתיחה דומה לפתיחות עצומות המופנות לח'ליפה הפאטמי אל-אמר.

רקטו: שריד של עצומה (?), שלוש שורות מקוטעות, המכילות חלק מקטע אנהאא' (אלממלוך ינהי אן) שבו מוזכר מצבו האומלל של המתחנן, בהקשר של מס הגולגולת (אלג'ואלי) וגובה המס (אלחאשר). לפני הסיפור המסגרתי מופיע הביטוי "וימחק אלרבא", שמרמז בבירור לקוראן ב, 276 ("אלוהים מוחה את הריבית") — דבר המעלה אפשרות שהריבית היא הסיבה לאסונו של המתחנן.

מכתב/עצומה מברוך אל אליהו הדיין. כתוב בערבית-יהודית, כאשר הכתובת רשומה הן באותיות עבריות והן באותיות ערביות. תיארוך: ראשית המאה ה-13. הכותב מבקש סיוע בהשגת תַוְקִיע (צו או רסקריפט בתגובה לעצומה) מאת השולטאן, עבור אבו אלפרג' בן אבו אלוופאא'. כמו כן מוזכר במכתב כי נשלחה פתוא (שאלה הלכתית/משפטית) אל הנגיד (רבי אברהם בן הרמב"ם).

מכתב או עצומה בערבית-יהודית במצב שחוק מאוד, הפותח ונחתם בברכות לנמען (ייתכן שמדובר בחבר בשם יחיא). המכתב מזכיר אנשים המנסים לזרוע מדנים בבית הכנסת בין קבוצת אנשים לבין חזן מסוים. כמו כן מוזכר בנו של מישהו, מנצור בן בשארה. בסוף המסמך מופיעה רשימה ארוכה של חתימות גברים, ביניהם יפת בן יוסף הכהן, מבורך בן משולם ויפת בן יהודה.

עצומה ששלח מבּארכ בן אברהים אבן צברה אל מעתמד אלדולה, שנראה כי היה נכבד פאטמי. השולח מבקש (או רומז בעוצמה שהוא חפץ) בחידוש של קשרי עסקים. ידוע על לפחות אדם נוסף בשם מבורך בן אברהם אבן צברה המופיע במכתבי גניזה רבים אחרים. אזכור נוסף של מעתמד אלדולה מצוי בתעודה אחרת. (חלק מהמידע מבוסס על כרטיס הקטלוג של גויטיין ועל ח'אן.)

מכתב או עצומה בכתב ערבי. קטעי (פינה עליונה שמאלית). מופנה לאדם הנושא את התואר [אל-שייח' אל-עאלם] אל-עאמל אל-ורע אל-זאהד [...] עבד אל-עליי אבן אל-סוכרי. שתי השורות הבאות מתייחסות לשם עיר (X אל-מחרוסה) ואולי לרובע (אל-[...] אל-קדימה) שבו גר השולח או שבו גר בעבר. שורה 6 מזכירה משהו עשוי נחושת וטבעת עופרת. דורש בדיקה נוספת.

עצומה של אישה הרה המתארת את עצמה כ"זרה בודדה" (ע'ריבה קטיעה). אברהים, הסופר שכתב עבורה את העצומה, מדגיש בפני הנמען את השכר הגדול ואת המקום בגן עדן שיזכה בהם אם יסייע לאישה. בנוסף, הוא משלב במכתב כמה עניינים עסקיים אישיים משלו, וביניהם, ככל הנראה, משהו הקשור ב"חליבה" של מושק. (פרטי המידע מבוססים בחלקם על כרטסת גויטיין.)

מכתב/עצומה מגבר לקבוצת שופטים הטוען שהוא משלם מזונות מספיקים לאשתו [...] בת חיים(?) בן [..]הא(?) ולשפחתה ולבת בת שלוש שנים, בתשלומים שבועיים שנמסרים דרך מחפוז, שומר (קייים) בית הכנסת הארץ ישראלי. הוא מתלונן שהיא תמיד מערערת על התשלומים וגוררת אותו לבית הדין, והוא אדם חולה וסובל מכך. תיארוך: כרבע השלישי של המאה ה-12.

העתק של עצומה או מכתב הקשור לחסות (ח'דמה) מאת אבו מנצור בן אבי נצר. נכתב על דף כפול (ביפוליום). המכתב מזכיר חרוזים שהשולח חיבר עבור הנמען. מצויות בו מספר הגהות שוליים הסבריות, ובאחת מהן מובא ציטוט מאת אלראיס אלקאסם. אחד מן הדפים נושא שורה אחת מטקסט אחר בערבית-יהודית, ובה מוזכרים אחמד ועבד אלהאדי וכן כמה מספרים.

מכתב בקשה (עצומה) המבקש סיוע בשחרור אחיו של הכותב, שנכלא ככל הנראה בשל אי-תשלום מס הגולגולת (כאן הוא מכונה ח'ראג'). תיארוך: המאה ה-11. הכתיב פונטי ואולי ארכאי במידת מה: לפני אותיות שמש (sun-letters) חסרה הלאם של ה"א הידיעה, ותנועות קצרות רבות נכתבות בכתיב מלא. המידע מבוסס על תיאור הספרייה ועל כרטיסיות גויטיין.

מכתב או עצומה ובה בקשת סיוע — צדקה או עזרה אחרת. שריד מן הפינה השמאלית העליונה של המסמך. כתוב בערבית-יהודית בכתב ידו של חלפון בן מנשה (פעיל בין השנים 1100–1138 לספירה). הפנייה נכתבה בשם אל-מע'רבי אל-שעאב' והופנתה אל שני דיינים. תוכן הבקשה עצמה לא נשתמר. עם זאת, שלושה שרידים נוספים עשויים להיות חלק מאותו מכתב.

מסמך מדינתי בכתב ערבי. שריד מעצומה (פטיציה) הממוענת לח'ליפה הפאטמי אל-חאפט' עבד אל-מג'יד (1132–1149). מלבד נוסחת הפתיחה והברכות על השליט, לא נשתמר תוכן רב. בצד האחורי מופיע לוח שנה בכתב עברי, ובו חישובי מולדות לשני מחזורים שונים; ככל הנראה ניתן לזהות את טווח התאריכים במאמץ מסוים, אך מספרי המחזורים עצמם חסרים.

מכתב המעביר הוראות מטעם הנגיד בעניינה של יתומה, ככל הנראה תגובה לעצומה שהוגשה. רוב עיזבון אביה אבד עקב הוצאות שונות. יש להעמידה "תחת חסותו" של אבו אלפרג' בן אבו אלחסן הלוי. כל מה שהובא לפוסטאט אמור להיות מוחזר. בצד ורסו מופיעה רשימת מצאי של חפצים (שהושארו לה? לצורך נדונייתה?). המידע מבוסס על כרטסת גויטיין.

צד שני (שימוש מקורי): עצומה בכתב ערבי. מגלמת את הטרופה של אדם רע 'לוקח רכוש אנשים' (אַכ'ד' אַמְוָאלִהִם) ומתייחסת לח'ליף (אַלְ-חַצ'רַה אַלְ-מֻטַהַּרָה). מכילה את סעיף הרַאְי. כתובה בכתב יד לא מקצועי או פרובינציאלי. דרוש בדיקה. באותו צד, בין השורות, יש דיון בערבית-יהודית הנוגע לעצים ומתייחס להר גריזים.

מסמך מדינה בכתב ערבי. עצומה או דוח? שרידים של 6 שורות נשתמרו, עם רווח רחב ביניהן. מתייחס אל-שיח' אל-מואייד פי ל-דין, לסכום כסף ולדיוואן, ואפשר לימי שהייתו של מישהו בטריפולי. שימש שנית לטקסט ספרותי יהודי-ערבי משני הצדדים (על ידי ממחזר פורה, ראה T-S 20.75 + T-S 20.70 (PGPID 31256)). דרוש בדיקה נוספת.

מסמך ממלכתי, מהתקופה הפאטמית. עצומה לוזיר של אל-עאד'ד לי-דין אללה מאופה בפסטאט בנוגע לחוב שאינו יכול לפרוע, המבקש כתב-אמנה לשלמו בתשלומים. בצד ב': שתי גרסאות של אותה תשובה, שבהן מוטל על השופט כמאל אל-דין לברר את מצב המלין ולמצוא לו פתרון. תיארוך: 556-59 לה' (1161-64 לספירה). (מידע מתוך קאן ו-CUDL)

שריד של עצומה (פטיציה). הקטע כולל חלק מנוסחת ראי (raʾy) ואזכור של דיואן אלשאם אלמעמור (Dīwān al-Shām al-Maʿmūr), ולאחר מכן אולי "תשובת העבד במה שביצע" (wa-ijābat al-ʿabd bi-mā tamaththaltuhū), אם כי השימוש בכינויי הגוף בשורה זו מורכב וקשה לפענוח חד-משמעית. הקטע נעשה בו שימוש משני לכתיבת פיוט עברי.

עצומה מקבוצת אנשים. בכתב ערבי. תיארוך: ככל הנראה תקופת האיובים או הממלוכים על פי כתב היד, הפריסה וחלק מהאוצר מילים. המגישים מתלוננים על הנזק הגדול שהם סובלים כי הסוחרים נמנעו מלהיכנס לאזורם. מפורטים כמה שמות הסוחרים: ח'לף בן נֻוַיְרַה(?), חמד בן חידר(?), עלי בן מוסא, עֻמַר בן [...], עלי אל-[...].

תחילתו של דו"ח המופנה לח'ליף הפאטימי. התיארוך: המאה ה-11 או ה-12. המסמך עוסק באישה. (ייתכן לחלופין שמדובר בעצומה (פטיציה) מאישה אל נמען לא מזוהה, הנפתחת בברכות לח'ליף.) בצד ה-verso מופיעות חמש שורות של שירה בערבית-יהודית (העוסקת באהבה ואחר כך אומרת "אם יש בכם משורר, ינבא נא") וכן ספרות קופטיות.

עצומה בערבית-יהודית. מרווח רחב מאוד בין השורות. מחוק מאוד אך אולי קריא עם הדמיה מולטי-ספקטרלית. כמה ביטויים: 'נעמתה לא זאלת מנעמה... מן ח'אדמהא... בזה השופט נט רח... לתפעל פיהא מא יח'לצהא... אלא אמכן אחד מן אלטאיפה אלרבאנין ישמרם צורם'. נעשה בו שימוש חוזר לעותק מוג'אדלת אלאסקוף ('ויכוח הכומר').

עצומה בערבית, פאטימית מהמאה ה-12. העצומה מופנית לגנרל צבאי בתקופת אל-מוסתעלי או אל-אמיר. המגיש הוא ככל הנראה גם לשעבר אנשי צבא ומגיש עצומה בנוגע לאקטאע. הצטרפות לשבר זה מופיעה בשם המדף הסמוך ENA 3285.18v. שני שברי מדינה אלה נעשה בהם שימוש חוזר לטקסט ספרותי בעברית (אולי פיוט). דורש בחינה נוספת.

קרוב לוודאי טיוטה של מכתב או עצומה, בכתב ערבי. שני הצדדים נכתבו בידיים שונות, אך בכל אחד מהם מופיעים תארים מפוארים של אישים חשובים (למשל, עִמאד אלמֻלכּ; ג'לאל אל-[...] ואמינהא...; שֻג'אע אל-[...]). לפי קטלוג בייקר/פוליאק ייתכן שהמסמך מתוארך לשנת 34?, אך הדבר אינו נראה נכון. דרושה בדיקה נוספת.

רקטו: עצומה הממוענת אל מצליח גאון (כיהן בשנים 1127–1139). הטקסט כתוב בעברית ובערבית-יהודית, בכתיבה יפה אך עם איות פשוט ובסיסי. הפנייה היא מאישה שהייתה נשואה במשך 15 שנים, והיא קובלת על הזנחה מצד בעלה ומבקשת ממצליח שיתערב כדי שיעניק לה גט וישלם לה את חובותיו כלפיה (לפי גויטיין וקטלוג CUDL).

מכתב דמוי עצומה בכתב ערבי. (שימו לב שהוא נשמר הפוך והוורסו הוא תחילת המכתב.) פותח בתקביל; הנמען ניחן בתארים כגון '...אל-מאלכי אל-מונעמי אל-פד'לי אל-סיידי...'; בוורסו השולח מכנה את 'עבד אדונינו היבה [...]'; מוזכר מנורת שמן (סיראג' אל-זית), ומסביר ש'הוא' (כנראה היבה) הוא איש עני הנזקק לסיוע.

פנים: שבר מכתב/עצומה בערבית-יהודית. ריווח שורות מורחב. מופנה ל(או מזכיר) מישהו הקשור לישיבה (אל-חצ'רה אל-אג'לייה אל-מת'יביה). השולח מזכיר את קושיו עם כתיבה (אנני קציר אלכט). ורסו: בכתב יד שונה, שבר של מסמך משפטי. מזכיר יעקב; תרנגולות; ו'כניסה לביתה איתן בסביבות פסח'. קשור להסדרי נישואין?

ורסו (השימוש המקורי): עצומה בכתב ערבי. התיארוך: ככל הנראה מן התקופה הממלוכית. העצומה עוסקת בבית הכנסת בדמוה ומבקשת הוראות או הנחיות (וצאה). ייתכן שהעניין קשור למעמד הפטור ממסים של בית הכנסת, שכן ה-ʿummāl (פקידי המסים) הציקו לקהילה. הדף נוצל מחדש בידי נאצר אלאדיב אלעברי (נפטר לאחר 1298).

עצומה או דיווח או מכתב, אולי מן התקופה הממלוּכּית? חלק נכבד מראש הקטע חסר, וכן רצועה צרה מצדו הימני של המסמך. הקטע כולו רווי בלשון חסות והוקרה, אך ייתכן שמדובר פשוט בעניין עסקי. בפתח הדברים מודה השולח לנמען על סבלנותו ומתנצל על האיחור במשלוח התשובה, ומבטיח לבוא בעצמו אם יתבקש לעשות כן.

שבר מכתב/עצומה בערבית-יהודית. תאריך: כנראה סוף המאה ה-12 על פי אזכור שר שלום. השולח מתייחס לסכנה גדולה ולהצלה על ידי אלוהים; מזכיר את נדיבות ה'קהל הנכבד'; 'אדוננו שר שלום'; וכעת הוא מבקש עזרה לפדיון (אפתיכאכ) כנראה של אישה, 'כי היא בסכנה גדולה'. בורסו ישנו טקסט פילוסופי בערבית-יהודית.

מסמך דהוי מאוד בערבית-יהודית. ככל הנראה מכתב או עצומה (כבוד גדולת קדושת . . . ללמולא . . . ממלוך . . . יכדם בין ידי אלמולא . . . אן ראי . . .). מכיל גם מונחים האופייניים יותר למסמך משפטי (למשל "אלמד'כור" מספר פעמים). מוזכרים אדם [...] בן ח'לף ורבנו אברהם. מועמד טוב לצילום רב-ספקטרלי.

פנים (שימוש משני): עותק של מכתב המיוחס לנביא מוחמד, המופנה לקבוצת יהודים, כנראה אלה מח'ייבר ומקנא. ראה T-S AS 155.397 (PGPID 37995) ו-T-S 16.353 (PGPID 7491) ומקבילות במקורות ספרותיים. בערבית-יהודית. ורסו (שימוש מקורי): שבר מהפינה השמאלית העליונה של עצומה או מכתב רשמי בכתב ערבי. ASE.

מכתב (הערוך לפי נוסחת העצומה/הדיווח הפאטמית) ששלח השמש של סֻנבאט שבמרכז הדלתא של הנילוס אל שמואל הנגיד (1140–1159). במכתב מתאר השמש קטטה שהתרחשה במקום, ומאשים את יריביו בכך שתיאמו מראש עם הוואלי (השליט המקומי) שיעלים עין מן המעשה. המידע על המכתב מסתמך על תיאורי גויטיין וכרטיסיותיו.

שני העתקים של טיוטת ברכות לח'ליפה (אמיר אלמומנין). בערבית-יהודית. ייתכן שמדובר בפתיחה של עצומה (פטיציה): [[אלאמיר אלמופק]] אמיר אלמומנין במא וכלה ייי אליה מן שיאשת אלאמה ועדקהא(?) בה מן תדבירהא . . . פי מא כאנת מצלחתהא פיה עאמה פידאעי . . . הצירוף בין הקטעים נעשה על ידי אלן אלבאום.

ורסו (שימוש מקורי): עצומה בכתב ערבי אלגנטי. שם השולח מופיע כנראה בסוף הטרג'מה, אך קשה לקרוא. רק הפינה העליונה שמאלית של המסמך המקורי הגדול נשמרת. מוזכר 'הצו מאל-חד'רה אל-מוקדסה'. רקטו (שימוש משני): מתכון להכנת כחל (קוהל) יוקרתי. משתמש במרכיבים כגון אלמוג (מורג'אן) ואמרלד (זומורוד).

ורסו: מכתב בקשה לצדקה הממוען אל אלרﺋﻴס יוסף. כתוב בכתב ערבי קליגרפי באותיות גדולות. הכותב מבקש ממנו להעניק לו שני בגדים (ת'ובין), שכן בני משפחתו עומדים למות מן הקור. סביר להניח שהמכתב מופנה אל מנהיג קהילתי יהודי, אך הוא משתמש בנוסח של עצומה (פטיציה) המקובל בפניות לשלטונות המדינה.

ורסו: שני מסמכים נפרדים. המסמך בצד שמאל מתוארך ל-19 במוחרם 808 לה', אך קשה לזהות את סוגתו. המסמך בצד ימין נפתח בנוסחה דמוית עצומה — "אסאל מראחם אלחצ'רה" ("אבקש את רחמי המעלה") — וכנראה מדובר באיגרת תחינה. לקראת סופו מופיע תאריך שמזכיר את השנה [.]88, אך חלק ממנו דהוי ואינו קריא.

עצומה מוותיק צבאי מרושש ששירת בעַסְקָלָאן, ככל הנראה אל הווזיר אִבְּן אַל-סַלָּאר (שלט 1149–1153). שנת 1153 היא terminus ante quem שכן אז נפלה אשקלון בידי הצלבנים. עם זאת, העצומה אינה מתוארכת ואינה מזכירה את אִבְּן אַל-סַלָּאר בשמו או בתואר ייחודי כלשהו. (חלק מהמידע לפי Khan.)

verso: רשימת תרומות או נדבות. שמות בערבית-יהודית ובהם: מג'ד, מנצור, אבו עלי, פאדל, יוסף, ילדי נופיע, יוסף אל-אקרע, מנג'א, אבו אל-ביאן, ובהאא. מתחת לכל שם כמויות מתאימות בספרות יווניות/קופטיות. ה-recto מכיל עוד שמות ומספרים בכתב ערבי, וכן נחמיה ט:ו ופתיחה של עצומה בכתב ערבי.

ורסו (הטקסט המוקדם יותר): שבר ממסמך הקשור למדינה המתייחס ל'הצבא המנוצח' (אל-עסכר אל-מנצור). שמורים קצות שלוש שורות נוספות. רקטו (הטקסט המאוחר יותר): מכתב/עצומה בכתב ערבי, המתלונן על ענייני חקלאות ותנאים קשים (מזכיר בקר, עצי רימון, חלקות אדמה ואופני מים). נדרש בדיקה נוספת.

קבלת מס עבור יעקוב בן אסחאק, ככל הנראה עבור מה שהוא חייב בתור חוכר המסים (ضامن) של משהו (מן ג'מלת מא עליה ען [צ'מאנה?]...). בצד השני (verso) מופיע טקסט בעל אופי של עצומה (petition), אולי טיוטה ואולי החלק התחתון של עצומה אמיתית שנקרעה לשימוש כנייר טיוטה. דורש בחינה נוספת.

עצומה ובה מודיע השולח כי אדם מסוים (ד'את אלשח'ץ) טרם ירד מן המצודה (אלקלעה), והשליט וג'מאל אלדין היו עסוקים בבואו של אבן אלג'וז (או אולי אבן אלג'וזי). בנוסף, ר' יהודה יצא אל החנות, והתשלומים עבור המזונות (כפי הנראה ליתומים השוהים אצל הכותב) לא היו מלאים, והוא מבקש הקלה.

מכתב או עצומה בעברית ובערבית-יהודית. מתוארך למאה ה-12, בתקופת כהונתו של הנגיד שמואל בן חנניה. השולח מבקש מהנמען לסייע לו ב'תדביר' (ניהול, הסדרה) כדי שיוכל להגיש עצומה או דבר דומה לכך. בנוסף הוא מעלה ברכות לרפואתו והחלמתו של הנגיד שמואל. מתוך כרטיסיות המפתח של גויטיין.

מכתב או עצומה בעניין משפטי הנוגע לחלוקת עיזבונו של המנוח ביאן. (ייתכן שנכתב באותו כתב יד של מסמך אחר מאוסף מוסרי.) במכתב מוזכר שוב ושוב סכום של 40 דינרים, וכן הוראות בדבר מזונותיו של היתום ומזונות הערֵבה (כפילה) שלו; רכוש או כספים שהופקדו בסנדסיס (סמוך לאלמחלה); ויין.

עצומה, או מכתב רגיל הדומה לעצומה. בכתב ערבי. תרג'מה בשוליים הימניים, אך שם השולח אינו ברור (עִזַ'אר? עִדַ'אל? עִמְרַאן?). שמורות שבע שורות של הטקסט. תיארוך: ככל הנראה מהתקופה האיובית או הממלוכית על סמך הפריסה והנוסחאות שנעשה בהן שימוש. דרוש בדיקה. על הוורסו ישנו פיוט.

צד פנים: קטע שאולי מגיע מתחתית עצומה לאישה בעלת תואר מלכותי: אל-סֻלְטָאנָה אַל-מַלִכָּה אַל-טָאהִרָה. בשורה הבאה מוזכרים "המחוזות" (אל-אַעְמָאל). גב הדף: רשימת מכולת/חשבון בכתב ערבי ובספרות יווניות-קופטיות: בשר, שמן שומשום, לימון, עצי הסקה, פלפל ותרד (אִסְפָּנַאח').

טיוטת פתיחת עדות משפטית. מקום: פסטאט. מתוארך לשנת 1151/52 לספירה (1463 לפי מניין שטרות), בימי נשיאות שמואל הנגיד. המקרה נוגע לסוחר אבו אל-פרג' ישועה בן יוסף ולאבו אל-רביע סולימאן/רב שלמה בן יהודה הכהן השר. השוליים והורסו מלאים בתרגילי כתיבה בכתב ערבי ובפתיחת עצומה.

מכתב או עצומה בכתב ערבי. ככל הנראה איגרת בקשה לצדקה הרומזת לדלת/שער של בית הכנסת. נכתב ביד שמזכירה כתב לשכה (chancery). שימוש משני לטקסט ספרותי בעברית מאת אותו סופר בעל כתב יד גס, שעשה שימוש חוזר במסמכים רבים בכתב ערבי (ראו מאתר ההצמדות של FGP). זקוק לבחינה נוספת.

עצומה מתקופת הפאטימים. מאת מֻעַמַּר [...] אל-תוניסי, הנתון בצרה בשל מס הגולגולת. הוא אומר שאין לו די כסף לקנות אוכל ושברצונו לשוב הביתה אל אמו החלשה. פותח במילה "uʿlimu/uʿallimu", שמא רמז לכך שמעמד הנמען נמוך מדרגת הוזיר, או שהעצומה מוקדמת לתקופה הפאטימית המוקדמת.

צו (העתק באותיות עבריות) מאת הח'ליפה הפאטמי אל-טאהר אל נציב פלסטין (ככל הנראה אנושתכין אל-דזבירי), המודיע לו על צו נוסף שיצא בעקבות עצומה שהוגשה בשם היהודים הרבניים בנוגע לסכסוך עם הקראים. הצו ההוא מכונה "מכּתּתב להם" (כלומר רשום לזכותם). מתוארך לסביבות שנת 1030.

עצומה מאבו אל-חסן בן דאוד לאציל פאטמי. המגיש עצומה הוא צעיר עני שאביו מת מרוד ולא הותיר לו אלא כמה חפצי ריהוט, שאבו אל-חסן רוצה למכור כעת. בגב טקסט יהודית-ערבי על דיני יהודים מחולק לפסקאות ממוספרות, הנוגע לחוזי נישואין ומזכיר את רבי שמעון והמשנה. (מידע מתוך CUDL)

עצומה. בכתב ערבי גדול, עם רווח רחב בין השורות, בכתב קנצלריה. זהו קטע קטן מהפינה הימנית התחתונה של המסמך, ובו סעיפים המשתחווים לחוכמת הנמען ותחילתם של חמדלה וצלואלה. תיארוך: תקופת האיובים או הממלוכים. בצד האחורי ישנה תפילה/ברכה קצרה (שיר?) למֵאִיר בן שלמה בעברית.

ורסו (השימוש המקורי): שריד של עצומה או תכתובת רשמית אחרת מטעם השלטון. נשתמרו ראשי שמונה שורות, המורכבים ברובם מתארי כבוד המופנים אל הנמען. בשולי הדף העליונים מופיעות גם כמה הערות; ייתכן שהן קשורות למסמך שברקטו, או שהן מהוות את התרג'מה (התקציר/הכותרת) של העצומה.

קבלת מס ליעקוּב ב. אסחאק, ככל הנראה עבור מה שהוא חייב כחוכר מסים של משהו (min jumlat mā ʿalayhi ʿan [ḍamānih?]...). בצד החיצוני יש טקסט דמוי עצומה, ייתכן שהוא טיוטה או ייתכן שהוא תחתית עצומה אמיתית שנקרעה לנייר גרוטאות. מזכיר גם ג'הבז אבי .....דרוש בדיקה נוספת.

מסמכי מדינה. בכתב ערבי. עמודה אחת היא כנראה עצומה ועמודה שנייה היא הרסקריפט (פורמט זהה ל-T-S NS 96.66, שנערך על ידי ח'אן). מזכיר את סעד אל-מולק בשורה 3 של העמודה הימנית. ייתכן שהשבר הפך לכריכת ספר, על בסיס הכתמים המנומרים ומשיחות המכחול עליו. דרוש בדיקה נוספת.

עצומה פאטמית, צד שמאל עליון בלבד, שמורה בה הטרג'מה. מתוארכת לתקופת אל-חאכם בהתבסס על השימוש החוזר בורסו. הדבר הופך אותה לא רק לאחת מהעצומות הפאטמיות הידועות הקדומות ביותר, אלא לאזכור המוקדם ביותר של סעיף תקביל בעצומה פאטמית. מזכיר סכום כסף גדול (ג'ומלה כבירה).

פנים (שימוש משני): קבלת מס הניתנת לח'וזאן של מחוזות מס פיום על הכנסות שנמסרו על ידי אבו אל-חסן ב' והב. מתוארכת: 10 בצפר 404. סכום התשלום: רבע דינר. נכתבה על ידי הג'הבד' מיח'איל ב' עבד אל-מסיח. הפנים, שנכתבו לפני הגב, מכילים חלק מעצומה לפקיד (ראה רישום נפרד).

שבר מתחתית עצומה, בכתב ערבי. תיארוך: מאוחר, כנראה לא לפני המאה ה-15 לערך. שם המעתיר מופיע כנראה בפינה השמאלית התחתונה: אבראהים שמלה(?). מקצת הטקסט: 'והמבוקש מהצדקות הנדיבות הוא שיצא... הנכבד שלא... תביעה עליו אלא בשער העליון, ולכם השכר והגמול מן המלך הנדיב'.

דוח או עצומה בכתב ערבי. כ-7 שורות נשתמרו, עם רווח רחב בין השורות. כתב יד בולט; זנב הפי עולה למעלה ומקיף את כולו ויורד בצד שמאל. מוזכרים: "התערבותם עם אנשי... מה שמדווח עליהם... מוהוב ב. מנצור השליט (? אל-עאמל) ממנו... שירות (ח'דמה) בעניינם...." בגב יש פיוט.

צד הפנים (recto): מכתב או עצומה קצרים מאדם השרוי במצוקה קשה — סובל ממחלה ומחוסר בגדים, ואין בידו לרכוש דבר לאכילה לקראת החג הקרב. התיארוך: ככל הנראה המאה ה-13 או ה-14 (על פי הכתב). אותו סופר שכתב מסמך נוסף הידוע לנו. (חלק מהמידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין.)

עצומה, קרוב לוודאי לאברהם בן הרמב״ם, מאלמנה המתגוררת בדירה קטנה בקומה עליונה של חורבה השייכת להקדש. לאחרונה הועלה שכר הדירה שלה משני דרהם לחודש לשלושה וחצי. היא מבקשת שלא להעבירה מן הדירה הזו, משום שהיא נהנית לשמוע את קולות התפילה הבוקעים מבית הכנסת הסמוך.

ראשית עצומה מאשתו של אבו עלי אל-סוכרי לחבר לא מזוהה. ביהודית-ערבית. בכתב יד גס. היא אומרת שהיא אישה חולה וכנראה ממשיכה לבקש עזרה, אך ההמשך אבד. בשוליים העליונים רישום בכתב ערבי (בסמלה?) ועותק המילים הראשונות של המכתב. בגב ברכה עברית. (מידע חלקית מתוך CUDL)