עברית במסמכי הגניזה — עמוד 6

מסמך הכולל חתימות, ובהן חתימותיהם של יצחק בן מבורך, אברהם בן מצליח התלמיד, צובח הכהן החזן, שלמה בן טוביה בן בנימין, היבה הכהן בן פנחס, עמרם בן יצחק בן סהלאן, שלמה הכהן בן אהרן ראש הסדר, פנחס הכהן בן משה, היבה הכהן בן שלמה, דוד בן יעקב, אברהם הלוי בן אהרן, ו[אפ]רים בן יוסף. טיבו של המסמך אינו ברור. כתב היד נראה קדום, ככל הנראה מן המאה העשירית.

שיר (קצידה) בעברית. פנגיריקה לתינוק שחובר על ידי 'הנסיך הדוידי הגדול אבן אבו אל-כרמאני' לרגל ברית המילה (המילה 'לידה' מחוקה ומוחלפת ב'מילה') של בנו שר שלום. הסופר הוא אהרן בן פרחיה. הוא הורשה להעתיק שיר זה רק לאחר שנשבע על התורה הקדושה 'למי שהעניקו לי' (כנראה המשורר) שלעולם לא יכתוב אותו לאחרים ולעולם לא יישמיע אותו לאיש. (מידע בחלקו מ-CUDL.)

איגרת מאת רב שלמה בן יהודה, ראש ישיבת ארץ ישראל (כיהן בשנים 1025–1051), אל רבי אפרים בן שמריה (פעל בשנים 1007–1055), בעניין האסירים שנלקחו בשבי בגלל החוב של 900 דינרים שהוטל על קהילת ירושלים. בנוסף, הוא מקונן על עוניו האישי. תיארוך: בסביבות שנת 1029 לספירה (לפי גיל), וכן בטווח של 1025–1051 בקירוב, על פי שנות כהונתו של רב שלמה בן יהודה כגאון.

מסמך משפטי, קטע. תיארוך: בערך 1020 לסה"נ. מֻאַמַּלַה בת שמואל בן מנשה בן אברהם אלקזאז משחררת את אחותה מלוּכּ ובני משפחה נוספים (ככל הנראה בני משפחתה של אחותה) מהתחייבויות הנוגעות לעיזבון דודתה חֻסְן בת מנשה בן אִבְּרַאהִים, ובכלל זה נכסים במקום הנקרא טור רובא (טור רובא) ובצור, ב"ארמון" (אולי אחוזה?) של אבן אלקזאז. (המידע מכרטיסיית גויטיין.)

מכתב בעברית מאדם בשם הבלתי-שגרתי רויה (?) אל חבר שהיה ראש קהילת פוסטאט, השוהה כעת באלכסנדריה. השולח מבקש ממנו ללחוץ על אדם "מנודה" בשם יוסף כדי שיחזיר הלוואה בסך 2.5 דינרים. השולח רצה לנסוע למליג' כדי לאתר את יוסף, משום שזה האחרון התעתד לצאת לצור ולירושלים, אך הפרנס עלון ואשת החבר עיכבו אותו בכוח. (המידע מבוסס על כרטיסיות גויטיין ועל CUDL.)

ייפוי כוח בעברית. נכתב בחלב (ארם צובה) ביום חמישי, ט"ז [בחודש לא ידוע] [א']שמ"ח לשטרות = 1036/37 לספירה. חגי ממנה את יצחק בן יעקב לגבות סך של 1,750 דירהם מנציג הסוחרים בצור, ושמו שלמה בן אברהם. השטר נכתב ונחתם על ידי החבר תמים בן טוביה. בצד הפנים (recto) מופיעים חשבונות בערבית-יהודית וכן טקסט ספרותי עברי. (המידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין.)

מסמך משפטי שבו חסן בת יחיא אבן אלזוריקא, אשתו של אבו נצר שלמה בן סעדיה בן הלון, מצהירה כי קיבלה מבעלה שלמה את מלוא דמי המזונות, הכסות, המים, השמן והשכירות המגיעים לה ולילדיה עבור תקופה של שנים-עשר חודשים תמימים. במסמך נזכרת גם בתה של חסן, ג'לילה בת שלמה. מתוארך לשנת 1358 למניין השטרות, היינו 1046/47 לספירה. קשור למסמך אחר אך אינו חלק ממנו.

הקטע ששרד מן החיבור משיב על שני טיעונים שהעלה בן מאיר נגד הבבליים בעת מחלוקת הלוח: ראשית, ש"ארבעת השערים" — האלגוריתם הבבלי לקביעת הלוח — אינם מספקים משום שאינם מכסים את כל ימי השבוע; ושנית, שאין לדחות את המועדים יתר על המידה, כפי שעשו הבבליים בשנות המחלוקת. כמו כן דוחה הטקסט את התוספת הארץ-ישראלית של 641 חלקים לגבולות מולד הצהריים שבלוח.

רשומה משפטית (מס' 29) מתוך פנקס בית דין בקהיר, בעברית. מקום: קהיר. מתוארכת לשליש האחרון של חודש תמוז ה'תנ"ח, שהוא שנת 1698 לסה"נ. (מסמך מס' 29) שותפות עסקית להשקעה בין יהודה רודיטי ולוי [רודיטי] לבין אברהם רודיטי, המופיע ברשומה כאחיו של יהודה. ייתכן שאברהם רודיטי היה גם אביו של לוי, על פי רשומה מס' 17 (PGPID 40956) המופיעה תחת אותה שמורה.

סליחת תשובה זו שרדה במספר כתבי יד שנמצאו בגניזת קהיר. היא בנויה על התפיסה שעם ישראל "חולה" — כלומר סובל בגלות — ושהאל יכול לרפא את המחלה הזו על ידי הבאת הגאולה. אהרן אבן אלעמאני (המאה ה-12) חתם את שמו הפרטי פעמיים באקרוסטיכון של השיר. כל שורה ביצירה הקצבית והדחוסה הזו כוללת שלושה חרוזים פנימיים, שש־עשרה הברות בדיוק, ומסתיימת במילה "חולה".

שטר אירוסין קראי, בעברית. הכלה: מבארכה. החתן: יצחק בן עלי. בעת האירוסין שילם החתן את התשלום הראשון בסך 30 דינרים. השטר חתום בידי שבעה עדים: באבאר בן דוד הכהן (השם פירושו "נמר" בפרסית); יפת בן עלי הכהן; יהודה בן ניסי המלמד הלוי; יוסף בן יהודה הלוי; שמואל בן יוסף אלבצרי; צדקה בן משה; ויוסף בן אהרן הלוי. המידע מבוסס על כרטיסייתו של גויטיין.

מכתב הממוען ל"הרב הגדול". בעברית. נראה כי השולח שמע מ"אחד מן הענ[יים]" שנאמר לו לשתוק (שישקוט), או סביר יותר — לשלם סכום מסוים (שישקול). השולח, אולי מנהיג קהילתי מקומי, היה נסער מכך. הוא מבין כי "הוא משלם בפסטאט 2 דינרים". ייתכן אפוא שאדם זה חויב שוב במס הגולגולת אף שכבר שילם אותו בפסטאט. השולח מבקש מהנמען "בשורות טובות" בנוגע לאותו אדם.

ספרותי. מאוחר. "ספר איגרות. סופי האיגרות כתובים בצורה גרפית, באמצעות משולשים הפוכים; חלקם התחתון של שני דפים מתוך ספר איגרות, ככל הנראה חיבור בעל ערך ספרותי. פרוזה עברית מליצית, רוויה בשיבוצים מן המקרא, ומעט מן התלמוד. האיגרות מועתקות זו אחר זו לתוך קודקס; אחת האיגרות חתומה 'על הכתב[...] צבי ה״ה בן לביא', ככל הנראה כינוי ספרותי (שם עט)."

מסמך משפטי. מיקום: ציק/צידן? (צידון?). תאריך: אייר ה'תס"ה = 1705 לספירה. מעורבים מרדכי הכהן, מרדכי בן-באאז/ויאז(?) (ן׳ ביאז) וסכום של 133 ריאלים דה פיז טרהקאנטיש(?) שנשלח על ידי דוד דה ריוס מליבורנו. חתימות העדים הן של שבתאי נג'אר(?) (מכותב נאג'אר) ודוד עדאני הלוי. שרידי סעיף אישור וסדרה שנייה של חתימות נראים לאורך הקרע התחתון של המסמך.

מכתב מאת ישועה בן אלטביב ("בן הרופא") אבן אלעמאני. התיארוך המוצע הוא סוף המאה ה-11 או ראשית המאה ה-12, בהנחה שמדובר באביו של המשורר הידוע אהרן בן ישועה הרופא אבן אלעמאני (1109–1143). המכתב עוסק בעשרה דינרים, בשליחתם של מכתבים נוספים, ובשטר משפטי. לדעת המקטלג כתב היד מאוחר בהרבה מן התיארוך המשוער ושייך למאה ה-13. על צד ורסו נכתבו סליחות.

רישום משפטי (מס' 28) בפנקס בית דין מקהיר. כתוב בעברית. מיקום: קהיר. ללא תאריך, אך המסמכים הסמוכים מתוארכים לסביבות 1693 לספירה. (מסמך מס' 28) השורות התחתונות של פסק דין, שככל הנראה קשור לרישום באחד הדפים הקודמים בפנקס. בסיומו של הרישום הועתקו לתוך פנקס בית הדין חתימותיהם של שלושה דיינים: ר' ישראל רומאנו, ר' משה ויטאל, ור' יום טוב צהלון.

רשימה ממוספרת של הצהרות בגוף ראשון בהן בן מתחייב לנהגים שונים כדרך לקיים את מצוות כיבוד אב ואם. למשל: 'לא לקלל הורי אדם... לא ללעוג..., לשים יראת אלוהים בלבי... להתפלל בזמן הנכון... להניח תפילין וטלית...'. אולי גם 'לא לאכול בשוק' (#4). הוורסו מכיל רשימות קשורות כולל הביטוי 'אל-ממלוך שלמה'. ייתכן שכל השבר בכתב ידו של שלמה בן אליהו הצעיר.

פרק 15 מתוך "אבן בוחן" של שם טוב אבן שפרוט — חיבור פולמוסי שנועד להשיב על טענותיו של המומר אלפונסו מוואלדוליד. הפרק כולל ציטוטים מתוך "גזר דינא דישו" הארמי (נוסח "פילטוס" של תולדות ישו) בדף 133r. הטקסט משמש כעד טקסטואלי עקיף לנוסח הארמי במהדורתו של גדעון בוהק. חלק הטקסט המרכיב את המהדורה החלקית של בוהק פותח בשורה 14 בצדו השמאלי של דף 1.

טיוטה של שטר הרשאה (ייפוי כוח) שנכתב בצור, הכולל התחשבנות בין שותפים לאחר מותו של אחד מהם, מנשה בן יצחק, ומצביע על שימוש במסמכים שנערכו בבית דין מוסלמי. התיעוד: בסביבות 1041 או מעט לאחר מכן, שכן מוזכר חג השבועות של שנת [ה'תת]נ"ב למניין השטרות. לפי ברקת, זהו כתב ידו של רבי אפרים בן שמריה, השטר נערך בפוסטאט, והוא קשור לשני מסמכים נוספים.

ככל הנראה אינו ממסמכי הגניזה. כתובת של איגרת בכתב ידו של יעקב חי בן אברהם מונדולפו מסיינה, המופנית אל הרבנים וחכמי הישיבה ("רזידנצה") של לונדון (לונדון, לונדריס). מתוארך: ט"ו באדר ה'תנ"ד = 12 במרץ 1694. ישנן הגהות בין השורות וכן ציטוטים בשוליים הימניים המפנים לפסוקי המקרא הנרמזים בגוף הטקסט. ראו גם מסמך נוסף הקשור לעניין (PGPID 19483).

הצד הימני של פרוטוקול בית דין יוצא דופן במקצת. בעברית. תיארוך: כנראה המאה ה-11. מימון, בעלה של מלכה בת עֻמַיר, תובע אדם בשם מנצור בנוגע לשליש חנות כירושה. מימון מייצג כנראה את אשתו. מנצור אולי הוא אחיו של עֻמַיר. מוזכר הברנאמג' (ספר החשבונות) של עֻמַיר, ודפים שנעלמו מתוך דפתר. פרוטוקול בית הדין כולל ציטוט ודיון מסנהדרין ל"א ע"א. AA/ASE

מכתב דהוי מאוד מהמתגייר (או פשוט 'הזר') יצחק בן נחמיאש (העבד הצעיר יצחק הגר בן נחמיאש צעיר התלמידים). בעברית. תיארוך: לא ודאי, אך כנראה ימי הביניים / תקופת הגניזה הקלאסית. השם נחמיאש ממוצא איברי אך הוא יהודי, מה שהופך פחות סביר שאיש זה הוא גר (מידע מאת משה יגור). אולי בקשת צדקה. טעון בחינה, באופן אידיאלי עם הדמיה ספקטרלית מרובת ערוצים.

מכתב בקשת עזרה וצדקה הממוען לאבו נצר דוד בן יצחק. כתוב בעברית. השולח מספר כי נאלץ להימלט מאלכסנדריה, והותיר מאחוריו את ארבע בנותיו ושני בניו, וזאת בשל מס הגולגולת (ג'זיה) וחובות שהצטברו לסכום של חמישה עשר דינרים. הוא מבקש סיוע, ובכלל זה מימון למסע חזרתם של ילדיו לארץ הולדתם, שככל הנראה נמצאת אי-שם באירופה. (המידע מבוסס על קטלוג CUDL.)

כתובה קראית מקהיר, מתוארכת לשנת 1315 למניין השטרות (1003/04 לספירה). לפי גויטיין, זהו אחד המסמכים הקדומים ביותר הידועים מקהיר, שנוסדה רק כ-35 שנה קודם לכן. החתן: שלמה בן מבשר בן סהל אלענאי. הכלה: שרה בת ישעיה בן סהל אלענאי. החתן והכלה הם בני דודים מדרגה ראשונה (אבנאא' עם). החתן כבר שילם 100 דינרים עזיזיים והתחייב להוסיף עוד 50 בחתונה.

מכתב בעברית מאת המֻקדם (ראש הקהילה) של מנית זפתא, המודיע כי החרים חייב אחד בהתאם להוראת הנגיד. הנגיד היה זה שהסדיר קודם לכן עם החייב את פירעון חלק מהסכומים שהיה חב לנושיו, אך החייב הפר את ההסכם, ובעקבות זאת עמד נידוי לצאת נגדו על פי הוראתו של הנגיד. עם זאת, המֻקדם פונה ומבקש לאפשר לחייב ארכה של חודש או חודשיים. מתוארך לערך למאה ה-14.

פירוק שותפות צרפלי"ק (חלפנות/בנקאות). המקום: קהיר. התאריך: י"ד בניסן ה'תקע"ו = 12 באפריל 1816. בין יוסף רומאנו לבין נסים חאמי. חתומים כעדים: יעקב הכהן ויחזקאל בצרי(?). הסופר יעקב הכהן חתם בשם אחד השותפים, ואף ציין בשורות האחרונות כי הופקו שני העתקים של המסמך. בצד האחורי מופיעים ניסיונות קולמוס וכן טיוטה/נוסח פורמולרי לשותפויות השקעה.

רקטו: מכתב מאת חיים בן ש[..], השוהה בדמיאט, אל אדם בשם יצחק, ככל הנראה בפוסטאט/קהיר. בעברית. מתוארך: "שנת והלך לפניך צדקך", שהוא או שנת ה'ת"ד (1643/44) או שנת ה'תס"ה (1704/05), בהתאם לשאלה האם יש למנות את המילה הראשונה במניין השנים אם לאו. נדרשת בחינה נוספת של התוכן. ורסו: בנוסף לכתובת המכתב שברקטו, מופיעה טיוטה של מכתב נוסף בעברית.

מכתב מאת דוד אלקלעי, ככל הנראה מן מנית זפתא או מסביבתה, אל יוסף אלפרנג'י (כפי הנראה דודו), אולי בפוסטאט/קהיר. בעברית. תיארוך: אמצע המאה ה-16, על פי הערכתו של אברהם דוד וזיהוי האישים הנזכרים בו. עיקרו של המכתב בקשה מן הנמען לשלוח חיטה אל הכותב, ובצדה פרטים על מצב שוק החיטה במקומו של הכותב. חלק מן המידע מבוסס על מהדורתו של אברהם דוד.

שטר שכירות. המקום: אלכסנדריה. התאריך: יום חמישי, כ"ב בתמוז שנת [ה']שנ"ה לבריאת העולם = 29 ביוני 1595. יעקב קסטרו משכיר ליוסף לוחמית. חתומים על השטר משה אג'ימאן (המופיע גם במסמך נוסף וכן כעד במסמך נוסף) וחיים אלאשקר. ייתכן שחתימה שלישית חסרה לאורך הקרע בפרגמנט. (המידע מאברהם דוד דרך FGP.) בשורות 2–3 מוזכר בית הכנסת עזוז שבאלכסנדריה.

שטר משפטי בכתב ידו של אליהו הכהן בן שלמה גאון; הוא גם חתם על האישור (ולידציה). מקום הכתיבה: דמשק. התאריך: י' באייר ד'תשצ"א לבריאת העולם = 5 במאי 1031. בעת כתיבת השטר נשא אליהו את התואר "חבר". סקירה של המסמכים הנוגעים אליו ושל התארים שנשא לאורך השנים מצויה אצל מ"א פרידמן, בספרו על נישואי היהודים בארץ ישראל (כרך ב, עמ' 151 הערה 20).

מסמך משפטי. התיארוך: סוף המאה ה-18 או ראשית המאה ה-19, על פי האזכור של מאיר בן נעים. יעקב חסון מאשר כי קיבל מאת מאיר בן נעים השקעה לתקופה של שלושה חודשים בסך 45 ריאלים, כאשר כל ריאל שווה ל-90 מדינים של כסף. מחצית מן הרווח החודשי שיצמח מן הכסף הזה, עד לסכום של 67 מדינים, תשולם למאיר בן נעים, ואילו את המחצית השנייה ישמור יעקב לעצמו.

ארבעה קטעים זעירים על קלף. קטע מס' 1r — שני חלקים מאותו טקסט, העוסק בחובותיו של החתן כלפי כלתו. אין מדובר בכתובה או במסמך משפטי, אלא בטקסט ספרותי מז'אנר ה"אזהרות", שנהגו לקרוא בדרך כלל בחג השבועות. קטע 2r מכיל שני שברים זעירים — האחד מאותו כתב יד שממנו הקטע הראשון, ואילו השני בכתיבה שונה לחלוטין ומשתייך ככל הנראה למסמך אחר. עברית.

מסמך משפטי בעברית, או טיוטה של מסמך כזה. הפורמט אינו אופייני למסמכי גניזה מהעת החדשה המוקדמת. מקום הכתיבה: מראכש (שורה 9, "במראכש"). מתוארך לחודש אלול שנת חרו׳׳ת לפ׳׳ק, אך לא ברור כיצד התכוון הסופר שיש לקרוא את ספרת המאות, העשרות וכו'. בשורה 7 מוזכר שטר פרוזבול. המסמך מערב את אליהו אסאדו(?). חתומים עליו יוסף אביטבול ולש... ב.ח(?).

מכתב המכיל איחולים וברכות. נכתב בעיצוב האופייני למכתבים רשמיים או קהילתיים: עמוד צר, רווח בינוני־רחב בין השורות, ובתחתיתו עלאמה (סיסמה) — "לעד ישועה" — המוכרת כסיסמתם של רב דניאל בן עזריה ושל בנו דוד בן דניאל. הברכות או דברי הברכה מופנים אל חלפון הנדיב ואל מרדכי הזקן ("ידיד הנשיאות"), אל שלושת בניו, וכן אל שלמה הזקן ואל שני בניו.

הרקטו פותח בציטוטים ממלכים ב' כ"ג 30 וכ"ד 6, המתעדים את מות מלכי יהודה יאשיהו ויהויקים. בהמשך מובאת רשימה של ציטוטים (המתחילה ככל הנראה ממלכים א' י"ד) המתעדים את מותם וקבורתם של מלכי ישראל. הוורסו כולל רשימה של מלכי יהודה משלמה ועד יאשיהו, כאשר לכל מלך מצורף ציטוט מספר דברי הימים הפותח בצורה כלשהי של השורש קב"ר ומתעד את מות המלך.

מסמכים משפטיים, טיוטות או רשומות. בעברית. תיארוך: מאוחר. השנה מופיעה בדף הימני, שורה 8, אך קשה לקריאה. אולי שנת ה'תע"א לפ"ג, כלומר 1710/11 לספירה. דוד ביבס מעיד שקיבל 250(?) פרחים מדונה קלדרה(?). ה-קושלו של קטלאן מוזכר שלוש פעמים, אך הדבר סתום. המסמך משמאל נפרד אך קרוב לוודאי קשור (לפחות גם כן כולל את דוד ביבס). דרוש בדיקה נוספת.

העתק של איגרת ששלח שמואל גאון בן חפני אל הקהילה בפאס. ראשית המאה ה-11, בכתב ידו של סהלאן בן אברהם. האיגרת מזכירה אירועים טרגיים שהתרחשו בפאס, ובהם הריגתם של בני הקהילה וחורבן בית הכנסת. הכותב שולח את תנחומיו העמוקים. ככל הנראה האיגרת נשלחה מבגדאד דרך פוסטאט, וסהלאן העתיק ממנה קטעים. (המידע מתוך גיל, מלכות ישמעאל, כרך 2, מס' 51).

ספרותי: מקאמה עברית. זוהתה על ידי מרים פרנקל ועודד צינגר כ"נאום טוביה בן צדקיה" שחיבר יוסף אבן שמעון. יש להשוות לקטעים מקבילים נוספים מן הגניזה. ככל הנראה מבוסס על הסיפור הערבי "חדית' ביאצ' ורִיאצ'". המידע מתבסס על מאמרו של מתי הוס, "קטע גניזה נוסף של פתיחת 'נאום טוביהו בן צדקיהו' ליוסף אבן שמעון", תרביץ פ"ב (2014), עמ' 135–137.

גב: מכתב למשה הכהן השר האדיר, ששמו מופיע בפתיחת המכתב ובכתובת בגב. מוזכר גם מרדכי השר הנכבד. מקדים שתי שורות של ציטוטים מן המקרא, מסומנים בנקודות על-שורתיות במשולש. הטקסט הקיים מורכב מברכות פתיחה; התוכן (לא נשמר) מוצג ב-[אלו הטורים להו[דיע. ישנה ברכה נוספת בשוליים העליונים, ושלמה יגדל. גב: כתובת. ככל הנראה סוף המאה ה-11 עד ה-12.

רישום משפטי (מס' 34) בתוך פנקס בית דין בקהיר. בעברית. מקום: קהיר. מתוארך לשליש האמצעי של אדר ב' ה'תנ"ג, היינו 1693 לספירה. (מסמך מס' 34) שטר עסקת שכירות של נדל"ן, הנוגע לשתי דירות בקומה העליונה, ועוסק גם בשיפורים ושיפוצים בנכסים. שמות המשפחה של הצדדים לעסקה הם ישראל ברוכאל, משה בן-ח'אט'ר(?), ומזל בת אהרן דסה/רסה, אשתו של האחרון.

מכתב חתום בידי מכיר בן אברהם ונתן בן יצחק, הממוען אל נכבד שזהותו לא זוהתה. בעברית. התיארוך: ייתכן שנכתב במאה העשירית או האחת־עשרה. נראה שהחותמים כותבים בשם קהילה רחבה יותר, אך ההקשר המדויק של המכתב טרם הובהר. הם מתלוננים על רדיפות מצד אנשים אחרים ועל סבלם הכללי, מבקשים עזרה ומתפללים לשלומו של הנמען. דהוי למדי. דורש בחינה נוספת.

טקסט קצר בעברית; סוג המסמך או הז'אנר הספרותי אינו ברור (קולופון?). כמעט שום דבר מהטקסט הראשי אינו שמור פרט לסיום 'וכן יהי רצון'. המיקום נמסר כדמשק (חדרך סוריא), והתאריך טבת אתקכה (1525 לסלוקוסים = 1213/14 לספירה), ולאחר מכן אולי המילה מעאמיל (רבים של מעמול), משמעות לא ברורה. ייתכן שהתאריך הוא גם 1565 לסלוקוסים = 1253/54 לספירה.

רישום בית דין בעברית. המקום: דמיאט (המכונה במסמך "אי כפתור"), או למצער מסמך הנוגע לדמיאט. תאריך: ניסן א'ש"ס לשטרות, היינו 1049 לספירה. עניינו של המסמך הוא חוב בסך 19 דינרי זהב שמקורו במכירת בד פשתן משובח (שש) של השלטון. מישהו ביקש שהערבים — ולא זקן מסוים — יישאו באחריות לחוב. המידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין. נדרשת בדיקה נוספת.

פנים: מכתב מהגאון הארץ ישראלי דניאל ב' עזריה לראש הקהילה הארץ ישראלית בפוסטאט, עלי ב' עמרם, בנושא 'מה שנאסף [מ]השוק' (כלומר תמורת השחיטה) מתחילת אלול ועד סוף כסלו. מוזכר צמח 'סופרא דילנא'. מסתיים בעלאמה שלו 'ישועה', ודניאל חותם: 'דניאל הנשיא ראש ישיבת גאון יעקב'. גב: ככל הנראה טיוטת דרשה, מצטטת ישעיהו כא:יב, כתב יד ודיו שונים.

מסמך משפטי. גט. מתוארך ב-י"ח בכסלו ד'תשפ"ט (26 בנובמבר 1029). זהו אחד מארבעים גיטין קראיים. הגט הוא בין צדקה בן מוסא לאם אלח'יר בת מוסא. העדים הם צדקה בן נחום הכהן ווהב בן אברהם, אם כי איש מהם לא שימש כסופר המסמך. בצד האחורי מופיעה הערה בכתב ערבי הנוגעת להחזרת מתנות האירוסין על ידי אם אלח'יר. (המידע מבוסס על כרטיסיית גויטיין)

מכתב מהרמב"ם למישהו בשם שְׁמוּאֵל. אוטוגרף. בעברית. תיארוך: בערך 1168–1204 לספירה, על בסיס השנים שהרמב'ם פעל במצרים. במכתב זה הוא מתנצל על מחדל לא מצוין ומבקש סלח. בצד השני יש תרגיל כתיבה של שירה בכתב ערבי (כולל 'אִד'ָא כֻּנְתַ פִּי נִיעְמַה פַ-אִרְעַהָא פַ-אִן אַלְ-מַעָאצִי תֻּזִיל אַלְ-נִיעַם' המיוחס לעַלִי ב. אבו טָאלִב).

שריד מפתיחת איגרת ששלח רב שרירא גאון אל אפרים בן צדוק בפוסטאט. נכתבה בסביבות שנת 980. באיגרת מוזכר עמרם בן משוי, דודו של הגאון (אחי אמו). האיגרת ממוענת לרופא באחד מבתי החולים בפוסטאט, אשר יעביר אותה לידי אפרים בן צדקה אלמעלם, הוא ככל הנראה אפרים בן צדוק מבני הקהילה בפוסטאט. המידע מבוסס על גיל, במלכות ישמעאל, כרך ב', מס' 26.

לוח שנה בעברית, 3 דפים עם פרטים רבים של חגים. לא מופיעה שנה ספציפית אך ייתכן שניתן לקבוע את שנתו שכן ערכים רבים בלוח מפרטים את חודשי ה' המקבילים (ואולי תאריכים ספציפיים). כתב-היד הסופרי של הלוח הוא המאה ה-18 או ה-19. הדמות האחרונה תחת סימן מדף זה נראית כקטע של חשבונות מוקדמים מהתקופה העות'מאנית בלתי-קשורים, המאה ה-16 ואילך.

מכתב הממוען לארח בן נתן ה-שר וה"שביעי בחבורת הצדק" (ככל הנראה מתחילת המאה ה-12), ובו הכותב מודה לנמען על מכתבו. בסוף המכתב נשלחות דרישות שלום לאפרים ולאחיו נתנאל, וכן לברכות. רוב גוף המכתב כתוב בעברית (לצד ביטוי אחד בארמית), ואילו המשך הכתיבה בשוליים הימניים הוא בערבית-יהודית. המידע נלקח מ-CUDL. ראו גם את כרטיסיית גויטיין.

מכתב. בעברית. פנייה לעזרה, כנראה מאליהו הכהן, הגאון הארץ ישראלי, אל קהילת אלכסנדריה. הוא כולל תיאור של מצב קשה (לא ישתייר בירושלים מן הרבנים איש חס ושלום בשנה הבאה) ופונה במיוחד אל החסיד בדורו ז"ל(?) ורבנ(ו) מבורך חכם הישיבה... בני כג"ק מרנו ורבנו (?) סעדיה כג"ק מרנו ורבנו יהודה נגיד עם יו"י וכג"ק מרנו. (מידע מקטלוג ברודי)

שטר מכר. בעברית. מיקום: קהיר. תאריך: יום חמישי כ"ו באייר ה'ש"ו = 28 באפריל 1546. מטבע: פרחים (דוקטים ונציאניים או מטבע זהב אחר בעל ערך ומשקל דומה). שלמה בן ישועה המכונה גלטא מוכר את החנות שבה הוא מוכר עצים לאדם בשם משה(?). כינויו של המוכר עשוי לרמוז על שכונת גלטא שבאיסטנבול. עדים: יוסף המכונה פרג'ון(?) ונסים המכונה [...].

מכתב פיוטי בעברית שהוא גם מכתב בקשה לצדקה לקראת יציאה לדרך. המכתב כולל שבחים לנמען ולבני משפחתו, ובכללם השמות יפת ואפרים (שורה 7, על פני התפר), שעשויים לאפשר את זיהוי המעורבים. הכותב חותם בבקשה לצידה ולפרנסה: "אני יוצא במועד זה לדרכי ואדרוש ממך צידת מזונים ופרנסה הכי ארחי רחוקה וסרעפי לסברונך שעונים". צירוף של אלן אלבאום.

שבר מכתב. מאוחר. בעברית. "בעיר הזו אין דבר זול פרט ללחם... 3 אונקיות של 'צפת' שוות כאן שני מטבעות כסף. אין אפשרות למכור יין בעיר הזו. חשבתי, לאחר שאצא ממקום זה, מה אעשה בכפרים? אין ברצוני ללכת לכפרים, שכן כפי שראית, חזרתי חולה מספר פעמים מפני שאינני רגיל ללכת בחוץ. אמרתי לעצמי שאשאר כאן זמן מה עד שאאסוף קצת [כסף] (?)..."

שטר אביזאריה (פיצוי/שחרור מתביעות). המקום: כמעט בוודאות פוסטאט (ולא טבריה, כפי שהציע גיל). תיארוך: סוף המאה העשירית. עניין השטר: רכוש בטבריה. אדם משחרר את שותפו של אביו, משה בן שמואל בן סהל, מכל תביעה. העדים החתומים: יוסף בן סעדאל; חשמונאי בן אברהם; [...] בן חסן; פשאט בן שמואל; ואפרים בן צדוק. (המידע על פי גיל ופרידמן.)

קטע ממכתב בעברית. לפי כרטיסיות גויטיין, מדובר בחלק ממכתב הכתוב בשורות מרווחות, ככל הנראה מן המאה ה-11 ומקורו בעיראק. הכותב פונה אל הנמען בלשון רבים (גוף שני). הטקסט שנותר הוא ברובו מליצי ורטורי באופיו. הכותב שולח דרישות שלום מבן דודו זכאי ומ"כל חכמי שתי הישיבות". משולב בטקסט ציטוט מתהילים נ"ט, יז, המסומן בנקודות עיליות.

מכתב בעברית ששלח שמואל בן שלמה מלוסנה שבספרד אל הנגיד מבורך בן סעדיה, ובו הוא מבקש את עזרתו. על פי שורת התארים והכינויים שמייחס הכותב לנגיד מבורך, ניתן לתארך את המכתב לתקופה שלאחר 1094, השנה שבה שב מבורך לכהן במשרתו, וקרוב לוודאי לשלהי תקופת כהונתו (ראו טבלת תאריו של מבורך אצל מארק כהן). המידע מבוסס על כרטיסיות גויטיין.

רשומת בית דין הנוגעת לניהול הטביעה. תאריך: 1513 לספירה. הוצאה בבית הדין של הנגיד יצחק שולל. העדים כוללים יעקב בירב וניסים ביבא. הנושא המרכזי הוא שבועה שנשבע הנגיד בזמן שניהל את בית הטבעת (דאר אל-צ'רב) לפיה אברהם תלמיד לא יעשה עסקים עם איש בעולם כל עוד שולל יישאר בבית הטבעת. ישנם חלקים מרובים במסמך זה, חלקם עדויות מעדים.

מסמך משפטי שבו שׂר שלום בן רבנא יוסף מאשר כי גבה את חובו מבתו של רבי נחום בשנת 1344 למניין השטרות / 12 בדצמבר 1032. לפי קריאתו של גויטיין, האירוע התרחש בצוער הסמוכה לים המלח. ואולם פרידמן הציע קריאה סבירה הרבה יותר — "בחנס", כלומר תִּנִּיס, שאכן מתוארת לעיתים כ"אי", וה"ים המלח" המוזכר במסמך הוא לפי קריאה זו הים התיכון.

הצהרה נגד נטיות קראיות, לפי כרטסת גויטיין. בעברית. כתב יד גדול ויפה במיוחד. שמו של השליט ששלח את ראשי הקהילה שאושרו על ידי הגאון מופיע בשורה 8 בצד ה-verso ומנוקד כאילו מדובר בשם זר. (גויטיין: "ספרד? כמעט בוודאי שלא. שכן בשורה 12 נראה שנאמר 'החרימוהו וקיללוהו ונידוהו בימי החג [של סוכות]'.") המידע מתבסס על כרטסת גויטיין.

חלק מפסק דין משפטי מרמלה, על פי קטלוג CUDL. המסמך מתוארך לאמצע המאה האחת-עשרה לספירה, ובו האחים יוסף ונחום, בניו של יניי בן נחום אלברדאני החזן, נעזרים בשירותיו של הדיין הסיציליאני מצליח בן אליהו לצורך תביעה נגד הלל בן יצחק. לפי גיל מדובר בקטע מהליך משפטי שהתנהל בירושלים סביב שנת 1065, בכתב ידו של שלמה בן טוביה השלישי.

יפוי כוח בעברית. מישהו מתמנה לתבוע את ישועה. כמה נוסחאות יוצאות דופן וכתב יד יוצא דופן. מאוחר? T-S AS 206.304 ו-T-S AS 206.304 נראים כשני מסמכים משפטיים שונים מאת אותו סופר (שניהם מכילים את הביטוי שלם ונפש חפצה). יש טקסט נוסף באותיות עבריות בשוליים ובורסו, בכתב יד אחר. T-S AS 206.306 לא מזוהה ונראה דומה לכתב היד השני.

שני מסמכים. הראשון: איגרת תנחומים מגאון לנמען על מות בנו. השני: איגרת מהגאון האי (חיא) גאון לקירואן. באיגרת הראשונה, הקטע מתחיל בסוף שורה 22 בצד ההפוך (verso). האיגרת השנייה פותחת בקטע הראשון וממשיכה בקטע השני החל משורה 53. רוטולוס (מגילה), נכתב על ידי הסופר המוכר בשם אבן בֻּקְרַה (אבן בוקרה), הפועל בראשית המאה ה-11.

קטע מחוזה אירוסין הנוגע למשפחה מיוחסת; חמישה דורות בראשות "מופתי גדול", הסמכות ההלכתית-משפטית העליונה. המסמך כולל את שושלת היוחסין (עד חמישה דורות) של ישועה "החתן הנכבד, התלמיד הנבון" בן דניאל "השר הנכבד", וככל הנראה היה אמור להיות מצורף לשטר אירוסין או להיות מועתק לתוכו. ייתכן שמדובר במסמך קראי, שכן הוא כתוב בעברית.

רישום עדותו של תקוה, המוכר בכינוי רג'א (רגא, 'תקווה') בן עזריה החזן, בנוגע לאדם מדמשק ששמו השתמר רק באופן חלקי כ"המוכר כבן נושא הטיט" (אלטיאן, אם כי ייתכן שיש לקרוא אלעיאן). אף שלא הרבה מן המסמך השתמר, סביר שכולו היה כתוב בעברית, דבר המרמז על תאריך מוקדם במאה ה-11. (המידע מיחידת המחקר לגניזה בקיימברידג' באמצעות FGP).

שריד של מכתב, ייתכן שנשלח אל קהילה שלמה או בשמה. בעברית. הפלאוגרפיה תומכת בהערכת תיארוך למאה התשע-עשרה. ככל הנראה מוזכר שם מקום בשורה השלישית לפני הכינוי "יע׳׳א" (יגן עליה אלוהים), הנהוג להזכרת ערים ועיירות עם בקשה להגנה אלוהית. הצורה בראזני (Brāznī) עשויה להתייחס לעיירה הקטנה ברז'אני שבמערב אוקראינה. דרוש מחקר נוסף.

הקטע בצד ימין: מכתב הממוען לשמואל בן סיד. בעברית. מתוארך לראשית המאה ה-17. בשוליים העליונים של הצד הקדמי מוזכרים מותו של יוסף ובנו שלמה בן יוסף. השולח מזכיר גם שראה את פניו של מישהו "בטרם אובד". בשוליים הימניים התחתונים מציין השולח כי הוא חולה, מזכיר סופר שחלה זה ארבעים יום, ואת מותו "של נכדו בן השש". דרוש עיון נוסף.

שריד ממכתב הממוען לרבי אפרים בן שמריה (פעיל בשנים 1007–1055 לספירה), ככל הנראה מאחד מגאוני ארץ ישראל, אולי נשלח בשמו של רב שלמה בן יהודה, שכן אפרים מכונה כאן בתואר "חבר". המכתב נכתב לאחר חגי תשרי, והכותב מדווח כי עשו ככל יכולתם למלא את בקשתו של אפרים וארגנו פסיקה לטובת אדם כלשהו. המידע מבוסס על אלינוער ברקת דרך FGP.

מסמך משפטי מתאריך אב (ה')רע"ו לבריאה (= 1516 לספירה). המסמך עוסק בשותפות מסחרית ומתייחס לסחר במוצרים שונים, ביניהם משי וגופרית. הערה בתחתית המסמך מזכירה גופרית שנשארה אצל הקונסול הוונציאני. הסכום הנדון הוא 1216 פלורינים. שמותיהם המלאים של הצדדים אינם שמורים במלואם, אך כוללים את יהודה וסעיד. יצחק ואבנר מוזכרים אף הם.

קטע ממכתב, ככל הנראה. נשתמרו שתי השורות האחרונות ושלוש חתימות. הפורמט נראה כשל מסמך משפטי, אך הוא מסתיים במילים "מאת חפצי שלומך/בריאותך", דבר המרמז שמדובר דווקא במכתב. מתוארך לחשוון שנת 5358 לבריאת העולם (שנת משיח) = אוקטובר/נובמבר 1597 לסה"נ. בתחתית מופיעה תוספת (או תשובה?) הנוגעת לסכום הכסף שכנראה היה נושא המכתב.

שטר אפוטרופסות מבית דינו של רב דניאל בן עזריה בירושלים. אדם שזהותו אינה ידועה, בן עזרא, ממנה את יצחק בן אברהם להיות אפוטרופוס ולקבל את מה שהוריש לו אחיו בצוואתו. לפי גיל, השטר משתייך לקובץ מסמכי בית הדין של רב דניאל בן עזריה. המסמך השני מהווה את החלק השני של שורות 7–18; למיקום המדויק של הקרע יש לעיין בטקסט המקורי.

אגרת ציבורית המופנית לקהילת פוסטאט, בעברית. תיארוך: כנראה המאה ה-11. בקשה שיבואו לעזרת השולחים על ידי קריאת תענית ותפילות ציבוריות למען אנשים שנאסרו: ואתם בית ישראל אשר בשפריר מצרים חורי יהודה ואפרים . . . על צרת אחיכם החמוסים אשר על דברי שחד(?) תפושים ענושים מנסים . . . לקראות צום להאסף להקבץ לבקשת התחנונים . . .

קטע מראש מכתב הממוען לאישיות נכבדה. בעברית. הנמען מתבקש להשתדל אצל רבנו אהרן החבר, ככל הנראה כדי לאפשר לשולח לעלות ל'דוכן' בבית הכנסת ולשאת את כפיו (כלומר, לברכת כהנים) — "לעלות לדוכן ולשאת את כפיו". כמה שורות מתחת מוזכר (יריב?) היורד לפני התיבה ובושתו של השולח — "וירד לפני התיבה ובשתי". כמו כן מוזכרת תפילת ערבית.

ראש מכתב מחורז. הכותרת מעוטרת בפרחי ליליות זעירים מעל כל אות. בפתיחה הפיוטית של המכתב, שורה של כמה נקודות מסודרות אנכית מעל אותיות בראשי השורות יוצרת אקרוסטיכון: "אברהם ב' ישר" (ככל הנראה אברהם ב"ר סהל אלתסתרי). בשוליים מופיע טקסט בארמית שייתכן שאינו קשור לגוף המכתב. יש לציין כי כרטיסיית גויטיין מתייחסת לקטע אחר.

גב: מכתב קצר או פתק ליוסף השר הרופא. הכותב ניסה לבקר את יוסף מספר פעמים אך לא מצא אותו בביתו ולא שמע ממנו. שמע שיוסף עומד לנסוע (מאויית ללך). אם הוא מתכוון לנסוע לשורש (קרוב לירושלים), הכותב מעוניין ללכת עמו. גב: שלושה שמות כתובים, בכתב יד זהה: ישי(?) נושטימוש (? נושטימוש); חננאל אליה(?)הכהן; ויהודה ס[...]ן הזקן.

אחד משני כתבי היד של איגרתו הראשונה של בן מאיר בנוגע לפולמוס הלוח של שנת 921/22 לסה"נ. (כתב היד השני הוא ENA 2556.2 + Bodl. Heb. f. 26/1-6.) האיגרת נכתבה מארץ ישראל לבגדאד. מכתב היד הזה של איגרתו הראשונה של בן מאיר השתמרו רק שני דפים, הבאים זה אחר זה בסדר הזה. שטרן משער שבכתב יד זה היו עוד שישה דפים נוספים שאבדו.

תרגילי כתיבה של סופר, ובהם תרגול חתימה של שמו של הסופר עצמו — משה עמרם. התיארוך המשוער הוא המאה ה-16 או ה-17 על פי הפלאוגרפיה. חלק מהתרגילים סובב סביב הפסוק מתהילים מ"ה, ב': "אומר אני מעשי למלך לשוני עט סופר מהיר". לתרגול נרחב יותר של סופר על אותו פסוק עצמו, ראו גם מסמך נוסף הכולל תרגילי כתיבה דומים על הפסוק הזה.

חלק ממכתב, ככל הנראה מופנה אל [טוביהו הכהן בן] עלי הכהן החבר המעולה, ובו אזכור של שליחת מכתב אל "השר הנכבד" סעדאל "אחיינו", וכן אל "הזקן היקר" יתר הלוי ואל "הגבירה" "אחייניתנו". החלק ששרד עוסק כולו בבקשת תשובה למכתבים שלא נענו. המשפטים שעל גב הדף נראים כניסיונות קולמוס ולא ככתובת נמען. (חלק מהמידע מבוסס על CUDL)

שטר פיצוי לפקיד הסוחרים (נציג הסוחרים) בצור, ינואר 1037. שטר שיפוי שנכתב בידי יפת בן דוד, מתוארך ליום שני, כ"ז בטבת ד'תשצ"ז (= 1037 לסה"נ), בפוסטאט. במסמך מאשר יצחק בן דוד (המכונה אבן סֻגְ'מָאר) כי קיבל מחלפון בן משה (המכונה אבן אבי קִידָה), בצור, סכום כסף מעיזבון המנוח סעדיה בן שלמה, לטובת אחותו בנינה בת שלמה.

הסכם עסקי ממצרים, בנוגע לצימוקים. הצדדים כוללים את רחמים ואברהם. חתום בידי יוסף ב"ר צפניה כהן. מתוארך: יום שני, י"א [...] ש[ה']ש"ה לבריאת העולם = 1544/45 לספירה. ייתכן שמדובר באותם אנשים המופיעים במכתב מן המאה ה-16 בלאדינו מאת אברהם מאיו, שגם בו מעורבים אדם בשם רחמים וסחר הצימוקים. (חלק מן המידע מבוסס על CUDL.)

רשימה בעברית של תשלומים שהתקבלו לפי הנוסחה הנפוצה 'עו[ד] לקחתי ומשה' (גם קיבלתי ומשה) כשכל שורה מזכירה כמות של מטבע בפרחים, מדין ואולי סוגים אחרים. רשימה זו בעברית היא ככל הנראה מחוברת רחבה יותר ENA 2898.7-14 שבה חשבונות אחרים מזכירים תשלומים בשריפי (שרפי = יוצר לאחר 1425 לספה'נ). תאריך אמוד: המאה ה-15 עד ה-16.

מכתב בקשה לסיוע כלכלי, שנשלח מירושלים לבלביס וחתום בידי יוסף בן גרשון ויחיאל הצרפתי. לדיון במכתב בתרגום לאנגלית ראו איבון פרידמן, "An Indigent Scholar's Plea for Charity: A Geniza Letter", בתוך ספרם של מרים פרנקל ויעקב לב, Charity and Giving in Monotheistic Religions (2009). לעניין יחיאל הצרפתי ראו PGPID 3668.

איגרת שרובה דברי שבח ותהילה לנמען, ולאחריהם בקשה לעזרה אישית. הכותב הוא אברהם הייכיני, מאיסטנבול, והנמען הוא עזריה זאבי שבירושלים. האיגרת נכתבה במחצית הראשונה של המאה ה-17. הכותב מבקש מהנמען לסייע לו בהעברת אביו לירושלים, ומתפלל גם הוא לזכות לעלות לירושלים. בנוסף מוזכר באיגרת ר' זרחיה [גוטא]. המידע נלקח מ-FGP.

שריד ממכתב בעברית. תיארוך: המאה ה-11 או ה-12. המכתב מתאר את שמיעת הבשורות הרעות בג' בטבת, אשר גרמו לכותב להכות "יד על יד" ולהשליך את מצנפתו ארצה. אלו ביטויי אבל ויגון, ייתכן על מותה של אישיות ציבורית. בצד הרקטו מופיע טקסט נוסף בעברית שאינו מזוהה, בכתב יד גס ופשוט, השונה מזה של המכתב. מוזכר בו "בן סורר ומורה".

תחילת מסמך אירוסין לשלמה ב' רחמים חמיס/חאמיס(?) ולשרה היתומה בת אהרן חידיף. לא מתוארך, אך לפני 1830/31 לספירה לפי כתובתה המאוחרת של שרה. הסופר נטש את המסמך אחרי 6 שורות. שרה יוצגה על ידי סבתה (ללא שם) לצורך האירוסין. לכתובתה של שרה מ-1831 לערך ולנישואיה עם יצחק ב' שמואל הלוי, ראו: BL OR 5543.12 (PGPID 31335).

מכתב משמריה ב. אהרון הכהן צאצא אליהו הכהן אל אברהם ב. נתן אב בית דין (ואחיו אחיה ובריכיה?). בעברית. תיארוך: סוף המאה ה-11 או תחילת המאה ה-12. שמורה רק הפתיחה הפרחונית, אך מכתב זה עשוי להיות בעל ערך מהותי בהתבסס על זהויות השולח והנמען. לא מצוטט בספרות. אותו נמען (ושולח?) כמו T-S NS 322.145. הצטרפות: אלן אלבאום

מכתב תנחומים ארוך בעברית הממוען לסעדיה החבר על מות אדם כלשהו (אביו?). הכותב מתאר את הייסורים הגופניים והנפשיים שתקפו אותו כשהגיעו אליו הבשורות, וכיצד כל הקהל פרץ בזעקה ולבש שחורים והתעטף בעטיפת הישמעאלים ("ולבשו הכל שחורים ויתעטפו בעטיפת ישמעאלים"). חלקים מן המכתב חרוזים, ואחרים שזורים בציטוטים מקראיים רבים.

מכתב שנשלח מפוסטאט או קהיר אל מנהיגי הקהילה בדמיאט, יצחק בירב וצדקה הכהן. מתוארך למחצית הראשונה של המאה ה-16. במכתב מוזכרים גם אברהם בן שאנג'י ומשה דמוהי. המידע מבוסס על תעתיק והערות של אברהם דוד, שמספק גם פרשנות מפורטת על האישים הנזכרים במכתב. ראו גם את המהדורה של דותן ארד מתוך עבודת הדוקטורט שלו (עמ' 353).

מכתב אל רבי אפרים בן שמריה (פעיל בשנים 1007–1055 לספירה) שנכתב בשם מצורעי טבריה. התיארוך: סביבות שנת 1050 לספירה (לפי גיל). אנשים שלקו במחלות עור נמשכו אל המעיינות החמים של טבריה, ואלה שלא היו להם אמצעים לפרנס את עצמם נשלחו עם מכתבים שפנו לנדיבותן של קהילות כגון פוסטאט, תוך תיאור סבלם במונחים חיים וציוריים.

מכתב מאת אלחנן בן שמריה, המכנה את עצמו בפתח המכתב פשוט "ראש הסדר", אל המתפללים בבית מוהוב, ובהם חוסיין החזן. במכתב הוא שולח להם ברכות ומעביר הנחיות לקראת חג הפורים, ומפציר בהם לתת מתנות לאביונים. בגוף המכתב משולב ציטוט מישעיהו ס"ו, כ"ב. בצדו השני של הדף נמצאת יצירה פיוטית. לפי מאן (Jews, כרך II, עמ' 40–41).

רישום משפטי (מס' 36) בפנקס בית דין בקהיר. בעברית. מקום: קהיר. מתוארך לשליש האחרון של אדר א' שנת ה'תנ"ג, היא שנת 1693 לסה"נ. (מסמך מס' 36) שותפות השקעה בין שלמה ורון/ברון לבין מרחבא בת שלמה הלוי, אלמנתו של חיים הלוי. סולטאנה, אמו של שלמה ורון/ברון, משמשת ערבה למקרה שבנה לא יעמוד בהתחייבויותיו במסגרת השותפות.

שריד ממכתב (פינה שמאלית-תחתונה) מאת שלום בן סִיד, בעברית. תיארוך: המחצית הראשונה של המאה ה-16. הכותב מדווח על התקדמות עסקית למעסיקו או לשותפו. הוא מזכיר את יעקב שאנג'י בשורה 6 וספינה ונציאנית בשורה 7. המידע מבוסס על מהדורתו של אברהם דוד. בצדו האחורי של הקטע מופיעה חותמת דיו בכתב ערבי הנושאת את השם סולימאן.

קטע ממכתב, ובו אזכור אפשרי של שטר(?) ושל התלמוד. נשתמרו כחמש שורות בלבד, עם רווח רחב בין השורות. לא ברור אם הנייר במקורו השתרע יותר שמאלה. אם לא — והיה זה רוטולוס צר ואנכי — הרי שהפורמט דומה לזה של מכתבים פורמליים. הכתיבה היא על גבי מסמך ממוחזר בכתב ערבי, ככל הנראה מסמך מדינתי, שממנו נשתמרה פחות ממילה אחת.

גזר־דינא דישו (תולדות ישו, נוסח Heb4 במהדורתו של בוהק, בתרגום עברי, מן ה"רצנזיה של פילטוס"), הכולל את כותרת החיבור ואת הפסקאות 1.1–3.3. הקטע פגום ומחוסר במידה רבה, ורק המחצית הימנית של הדף שרדה. הקטע שייך לאותו כתב יד שכולל גם קטעים נוספים המשלימים אותו. המידע מבוסס על גדעון בוהק, גזר־דינא דישו, עמ' 29–31.

מכתב מאת רב שלמה בן יהודה אל רבי אפרים בן שמריה. תיארוך: ככל הנראה קיץ 1029 לסה"נ (לפי גיל), ובאופן רחב יותר בערך 1025–1051 לסה"נ, על פי השנים שבהן כיהן רב שלמה בן יהודה כגאון. המכתב עוסק בין היתר בנסיעתו של רב שלמה בן יהודה למצרים כדי להחרים את הולכי המנהג הבבלי בשל שיטותיהם בשחיטת בעלי חיים (לפי רוסטו).

שיר פאנגירי בעברית, כתוב בשתי עמודות. זהו ככל הנראה הכותרת של מכתב שממנו נשמרות רק שתי מילים בשורה התחתונה. זהות הנמענים (זוג אחים?) עשויה להיות מזוהה מהשיר; הביטויים 'בני משה' ו'אבו אל-בישר' מופיעים בו. המכתב עשוי להיות ערעור על צדקה או סיוע אחר, בהתבסס על האופן שבו השיר מדגיש את תכונות הצדקה של הנמענים.

טבלאות של אותיות עבריות, ולאורך השוליים התחתונים נוסח בגוף ראשון: "...]אני הצעיר יצחק הר", ככל הנראה ייחוס סופר. הזיהוי כצירוף נעשה על ידי מתיו דאדלי. התיארוך הוא למאה ה-16 ואילך על בסיס הפלאוגרפיה. מטרת הטבלה אינה ברורה בשל נזק נרחב למסמך. בנוסף, מופיעים תרגילי כתיבה של סופר לאורך הצד הקדמי והצד האחורי.

שריד של מכתב בעברית, כתוב בכתב קליגרפי. נושאו מחלוקת קהילתית: אדם רשע כלשהו מסית ומחרחר ריב, ובעקבות מעשיו יצאו גזרות מטעם השלטון (נשתוונים) ומכתב בכתב ערבי ("כתב הישמעאלים"). בסוף המכתב, בנספח, מורה הכותב לנמען לשלוח את התשובה באמצעות אחותו של סמעאן. המידע מבוסס על כרטיסייתו של גויטיין ועל מרינה רוסטו.

כתובה. מתוארכת לשנת 5579 לבריאת העולם, היא 1818/19 לספירה. החתן: רחמים ואפה(?). הכלה: מרחבא בת יעקב מניצר. המטבעות המופיעים בכתובה: ריאל ומדין. בשולי הכתובה משובץ הפסוק מרות ד׳, י״ב: "וִיהִי בֵיתְךָ כְּבֵית פֶּרֶץ אֲשֶׁר יָלְדָה תָמָר לִיהוּדָה מִן הַזֶּרַע אֲשֶׁר יִתֵּן ה׳ לְךָ מִן הַנַּעֲרָה הַזֹּאת".

שבר משפטי (פינה שמאלית עליונה). על קלף. מיקום: פוסטאט. אולי צוואה בחייו, שכן העדים מתארים כיצד נכנסו לביתו של אבו אל-פרג' הכוהן. מזכיר גם [...] אל-צאאיג. הוא מוסר הודאה לטובת חתנו נתנאל בן יפת. הפרטים אבודים. בורסו ישנן הערות שונות בכתב עברי, בכתב ערבי ובספרות יווניות/קופטיות, כולל כמה אותיות בתוך מעגל.

קטע מטקסט קמיעי בעברית על קלף. ברכות לטיפול הרפואי/ריפוי של מעתוקה בת רוזה. תיארוך: אולי מן המאה ה-16 או מאוחר יותר, על סמך השמות – שני השמות הפרטיים אינם מתועדים כרגע במסמכים מן התקופה הימי-ביניימית. לתיעוד השמות הפרטיים רוזה ומעתוקה במסמכים מן העת החדשה המוקדמת, ראו את מסמכי PGPID 16124 ו-PGPID 31697.