שותפויות מסחריות בגניזה — עמוד 2

ארבעה עמודים מפנקס בית דין רבני ובהם העתקים של 17 מסמכים משפטיים שונים (שמות העדים כתובים בכתב ידו של הסופר). כולם מסוף שנת 1714 או תחילת שנת 1715 לספירה. המקום: קהיר (מצרים). התיאורים להלן מסודרים לפי סדר הופעתם בסריקות. <b>עמוד 1, מסמך מס' 1:</b> נחמיאס בן שמואל ומרדכי אורטאס בן יעקב מודים כי קיבלו השקעה של 13 ריאלים ספרדיים ממטבעת סביליה (שביליאנוס) ו־12 מעאיידיה מידי חנונה אשת שמואל מסעוד. מקהיר, מתוארך לינואר 1715 (תחילת שבט ה'תע"ה). <b>עמוד 1, מסמך מס' 2:</b> יצחק אשר מודה בקבלת השקעה מאישה בשם מרים, אלמנת יעקב אלרקון. חתום כעד: יעקב בן חביב. מתוארך לינואר 1715 (תחילת שבט ה'תע"ה). <b>עמוד 1, מסמך מס' 3:</b> הסכם שותפות בין גבריאל אפינה (?) ויהודה המכונה צ'לבי/ג'לבי בן־חביב ובין יעקב פיירוז, כאשר האחרון רשום כקראי (מבני מקרא). מתוארך לינואר 1715 (תחילת שבט ה'תע"ה). חתום כעד: רחמים חוטב/חוג'יג' (?). <b>עמוד 2, מסמך מס' 1:</b> מינויו של יעקב הלוי כאפוטרופוס על הנער שלום בן אברהם בן קונונשו/קונונשי (?) אשכנזי (שמו הפרטי: קונונשו/קונונשי). מתוארך לדצמבר 1714 (סוף כסלו ה'תע"ה). <b>עמוד 2, מסמך מס' 2:</b> הסכם עסקי כלשהו בין שמואל הלוי המכונה בקבש (?) לבין ברוך קמפנטון המכונה מצליח. מתוארך לינואר 1715 (אמצע שבט ה'תע"ה). חתום כעד: שלמה זרחיה. <b>עמוד 2, מסמך מס' 3:</b> הסכם כלשהו בין האחים ח'ליפה ושלמה עפיפי לבין המנוח יעקב אלרקון, הכולל שותפות וירושה. יעקב בן־חביב ממונה גם כאפוטרופוס על אליהו הצעיר ועל שתי אחיותיו וידה ואחות נוספת ששמה הושמט בחלל שנותר ריק (שורה 29). <b>עמוד 3, מסמך מס' 1:</b> חוזה שכירות הנוגע לשתי דירות שבבעלות שמחה אלמנת רחמים רסה/דסה, מול דירתו של ברזילי טיו (?) השוחט, ואדם בשם משה ישורון. מתוארך לינואר 1715 (תחילת שבט ה'תע"ה). <b>עמוד 3, מסמך מס' 2:</b> עמרם בן־היני בן משה מודה בקבלת השקעה מאת הדיין ר' ישועה סבאבו/שבאבו המכונה זיין. מתוארך לינואר 1715 (תחילת שבט ה'תע"ה). <b>עמוד 3, מסמך מס' 3:</b> יוסף פורטו ואיס מודה בקבלת השקעה מאת אסטוט/אסטיט אלמנת אברהם. מתוארך לינואר 1715 (אמצע שבט ה'תע"ה). חתום כעד: שלמה זרחיה. <b>עמוד 3, מסמך מס' 4:</b> נסים חנין בן אברהם ממנה את אהרן אפיו (?) מרשיד כשלוחו. מתוארך לינואר 1715 (אמצע שבט ה'תע"ה). חתום כעד: שלמה זרחיה. <b>עמוד 3, מסמך מס' 5:</b> אהרן ראובן מודה בקבלת השקעה מאת מסעודה אלמנת משה וידאל. מתוארך לינואר 1715 (אמצע שבט ה'תע"ה). חתום כעד: שלמה זרחיה. <b>עמוד 3, מסמך מס' 6:</b> שטר אירוסין של אהרן קוזימט (?) בן יוסף וחנונה בת שלמה רווח. מתוארך לינואר 1715 (אמצע שבט ה'תע"ה). חתום כעד: שמעון הכהן. <b>עמוד 4, מסמך מס' 1:</b> שטר אירוסין של משה קוזימט (?) בן יוסף וחנונה בת יעקב רסה/דסה. מתוארך לינואר 1715 (אמצע שבט ה'תע"ה). חתום כעד: שמעון הכהן. <b>עמוד 4, מסמך מס' 2:</b> חוזה שכירות שמעורבים בו מרחבה אשת יהודה כרמונה ואדם בשם אליהו סרגוסי. מתוארך לינואר 1715 (סוף שבט ה'תע"ה). חתום כעד: אליהו טאבון. <b>עמוד 4, מסמך מס' 3:</b> תיעוד חוב שסעיד זרמאג' (?) מדמייטה (כפוטקיא) חב ליהודה כרמונה. מתוארך לינואר 1715 (סוף שבט ה'תע"ה). חתום כעד: אליהו ארוך השוחט. <b>עמוד 4, מסמך מס' 4:</b> שטר שידוכין שמעורבים בו החתן המיועד שמואל לוי המכונה פורך והכלה המיועדת אסתר בת דוד סבאבו/שבאבו המכונה זיין. מתוארך לינואר 1715 (סוף שבט ה'תע"ה). חתום כעד: שמעון הכהן. <b>עמוד 4, מסמך מס' 5:</b> הסכם בין בני הזוג. מעורבים בו הבעל דוד זיין ואשתו אסתר, המסכימה לא להעניק דבר מנדונייתה לבני משפחתה ("לא לאביה ולא לאמה ולא לאיש אחר מקרוביה", שורה 36). מתוארך לינואר 1715 (סוף שבט ה'תע"ה). חתום כעד: שמעון הכהן.

דף כפול הכולל ארבע רשומות של מסמכים, ככל הנראה שריד מפנקס בית דין. בצד הפנים (recto): (1) שטר הודאה על חוב בין משה בנבנישתי לבין שבתי בן מרקאדו מוגנאג'י (Mujnajī?). טיוטה של השטר בדף בודד שהוציא בית הדין במקביל לרשומת הפנקס שרדה במסמך נפרד. (2) שטר אירוסין בין סעדיה מימון בן מוסא לבין [אס]תר בת רחמים הלוי, המכונה צפי(?). שמה הפרטי של הכלה ניתן לקריאה בהשוואה למסמך הקשור הנמצא בדף נפרד, שאף הוא נראה כטיוטה של שטר אירוסין בדף בודד שהוציא בית הדין. מתוארך לחשון ה'תצ"א (1730 לסה"נ). (3) שותפות עסקית להשקעה בין האחים יוסף ושלמה אלמושנינו ב"עסק העטרליך" (סחר בשמים ובעשבי מרפא). הסופר בחר להשתמש בשם העצם המופשט הטורקי "ʿattarlık" כדי לציין את המקצוע. עסק האחים שכן בחנות ב[סוּ]ק אל-בּוּנדוּקאניין שבקהיר. למיקומו של שוק זה במאה השמונה-עשרה, ראו ערך המפתח בעבודתו של אנדרה ריימון על האומנים והסוחרים בקהיר. בצד האחור (verso): (מסמך מס' 4) הסכם שותפות חלקי, שבו מוזכר שאחד השותפים, ר' אליהו מוצירי, מתכוון לעבור מקהיר לאלכסנדריה. השותפות, לתקופה של שנתיים, עוסקת במכירת בדים/בגדים, ומכונה כאן במילה הטורקית "çuhacılık". המסמך נשען גם על המונח הלאדינו "ropas" (בגדים) ועל מונח נוסף (דיטאס) לתיאור פריטי החומר העומדים במרכז עסקי השותפות. מונח אחרון זה מופיע במילון הלאדינו של כהן וכהן-גורדון כ"לוגו; סמל", דבר שעשוי להעיד שהשותפות עסקה גם ברקמה, אך משמעותו המדויקת של המונח נותרה לא ברורה. שני השותפים, שלמה סיקיל ושבתי המכונה מרקאדו מוגנאג'י, מתחייבים לנהל את מכירת הבגדים שלהם בסוּק אל-סלאח שבקהיר (שמיקומו אף הוא רשום במפתח של ריימון).

recto: שטר מכירה. רבני. בעברית. מתוארך: יום שלישי, י״ד באלול ה׳שכ״א = 26 באוגוסט 1561. מקום: קהיר (מצרים). אישה בשם קמר, אשתו של יוסף אלאחדיב(?), מוכרת לדוניה אסתר, אלמנתו של אברהם טורטוש (טורטוס), את הקאעה הקטנה שלה, את העלייה ואת הקויעה המשמשת כמטבח, כולן ממוקמות בשכונה הקראית, בראש הסמטה הפונה לבאר שממנה שואבים הסקאיין את מימיהם. המחיר: 20 דוקטים ונציאניים מזהב. קמר קיבלה את התשלום במלואו פרט ל-4 מדינים. בהמשך מתברר שמדובר למעשה במעין משכנתא: קמר תישאר בבית למשך 12 חודשים תמורת שכר דירה חודשי של 12 מדינים. אם תצליח לגייס 20 דוקטים במהלך אותה שנה, אסתר תמכור לה את הבית בחזרה. כל זאת הוחלט בהסכמת בעלה של קמר, יוסף. בהמשך מופיעה תניה מבלבלת הקובעת כי הדבר הוחלט גם בהסכמת יעקב בן יוסף ה"נזכר לעיל" (אף שאדם כזה לא הוזכר קודם) ואשתו אסתר בת דוניה קמר (האם היא הקונה? בתה של המוכרת? שתיהן גם יחד?). השטר נכתב ונחתם על ידי אליה בן דוד חבריה, שחתם גם על שטרות נוספים, וייתכן שכתב יד נוסף הוא שלו. על השטר חתום גם נתן בן יצחק דמוך(?). המסמך פורסם על ידי אברהם דוד, אך הזיהוי והתעתיק שלו צורפו בטעות למסמך אחר במאגר. verso: מסמך משפטי נוסף. בעברית. אולי טיוטה של הסכם שותפות בין סעדיה לובי(?) בן חלפון לבין יצחק בן נסים.

מכתב בעברית ובלאדינו מנהוראי (?) בן משה טורון[.]ה (?) אל שבתי עדא בעניין שותפות עסקית חדשה ביניהם (הנמען הוא מנהיג קהילה/רב מסוף המאה השמונה־עשרה). התאריך מופיע בראש המסמך: כ"ז בשבט ה'ת[.]נ"ז. ספרת המאה נראית כמו ה', דבר המעמיד את התאריך על פברואר 1797. לאחר פתיחה מליצית ומחמיאה בעברית, ובה הכותב מביע את תודתו לשבתי על הכבוד שהעניק לו בכריתת השותפות החדשה ביניהם, הכותב עובר ללאדינו (אם כי בערבוב עברית לכל אורך הדרך) ומגיע לעיקר עניינו של המכתב. ברשות הכותב עסק קיים בתחום המסטיק (אלמאסטיגה) אשר עומד בניגוד לתנאי השותפות החדשה — לאמור, שהוא וסוכניו אינם רשאים לסחור כלל ב"מתא מצרים" (= פוסטאט?), למעט עסקאות הנובעות מן השותפות הקיימת שלו עם חאג'י דאוד באלכסנדריה — ועל כן הוא מבקש היתר להמשיך בעסק המסטיק, או לחלופין שייתכן שברצונו ששבתי יפרע אותו מחלקו בעסק. אחד משותפיו של הכותב בעסק המסטיק הוא אברהם שמעון, והאחר הוא [יצ?]חק אגי. שותפים אלה כפי הנראה מקורבים לבעלי שררה (יען שהגבירים הנז"ל סון טוקאנטי למלכות). סוחרים נוספים הנזכרים במכתב הם בנימין די קוריאל ומשה פאלאצ'י. שטר הרשאה נזכר מספר פעמים. המסמך טעון בדיקה נוספת.

נוסחאות (פורמולריות) למסמכים משפטיים. המסמכים שבצד הפנים (recto) עוסקים במינוי שליח לקבלת גט. אף שהשמות במסמך עצמו הם גנריים (פלוני בן פלוני), נשתמר תאריכו של מסמך המופת — שנת 1726 לסה"נ (ט"ו באלול ה'תפ"ו) — וכן שמותיהם של בעלי הדין המקוריים בתחתית המסמך: האישה היא סול המכונה סניורו (?) בת יחיאל אברון/עבדון; השליח הוא אלעזר בן מיכאל מומיליאן; ונזכר גם שמו של דוד פייסאנו (?). אחת משתי הנוסחאות שבצד האחור (verso) היא להצהרה על "מוכת עץ" (אישה שבתוליה נפרצו שלא בדרך תשמיש). הנוסחה השנייה שבצד האחור עוסקת בפעילות של שותפות עסקית בזהב ובכסף עבור המטבעה הקיסרית העות'מאנית בקהיר, הנכתבת בשגיאות איות כ"צ'אר אלצ'רב" (Ḍār al-Ḍarb במקום Dār al-Ḍarb). מקום העסק מצוין כ"שוק המודדין המעלין", ככל הנראה "שוק השוקלים" — מן המילה העברית "למדוד" — כש"מעלין" מורה על שיוך ממלכתי במשמעות "נשגב/רם". המונח הקרוב "מדודין" נפוץ במסמכים משפטיים מן העת החדשה המוקדמת בהקשר של מטבעות "שקולים/מדודים" כראוי. מניית הזמן של השותפות נזכרת בזיקה לחודש הקופטי תות (Tūt), שהיה חלק גם מן הלוח הפיסקלי העות'מאני במצרים.

הסכם שותפות קראי בצנאעת אלסים, "צורפות כסף" (صناعة السيم). המונח "סים" בטורקית עות'מאנית פירושו "כסף". מתוארך ליום רביעי, ט"ו בכסלו ה'תקכ"ג לבריאת העולם (1762 לסה"נ). השותפות כוללת כמה חברים יהודים ושותף מוסלמי אחד, אלחאג' אבראהים בן אלחאג' סייד אחמד אלג'והרי. השותפים העסקיים חולקים "דולאב" (מעין מתקן או מכונה), והסכמתם נסבה סביב מעורבותו של אדם בשם שלום בן יעקב. המסמך קובע שאם אחד השותפים יפר את ההסכם, יהיה חייב לתת קנטאר של שמן (זית? או למאור?) ל"וקף של אלאזהר או לבית הכנסת": "כלף ען הדא אלשרוטאת יכון עליה מנהם קנטאר זית ללוקף ללאזהר או ללכניס כל אחדא מנהם" (שורות 18–19). בצד האחורי (verso): הצהרה של שלום בן יעקב בהתאם להסכם שבצד הקדמי. בצד האחורי מוזכרים גם העדים מוסא בן פרג'[אללה] ונסים רוואח, "בנו של מזקק הכסף של בית/אולם הכסף". מתוארך ליום רביעי, ט"ו בכסלו ה'תקכ"ג לבריאת העולם (1762 לסה"נ).

רשומה משפטית (מס' 96) מתוך פנקס בית דין קראי בקהיר (בדף 32v). מתוארכת ל-14 בסיון ה'שכ"ו (1566). הסכם שותפות חלקי בין ח'לפון אל-יהודי אל-רבאן בן סעיד אבן אבו ג'דיד (יהודי רבני) ובין יוסף אל-נקאש. השניים כבר שותפים זה זמן מה בעסקי המוּסְק (civet — בושם המופק מחיות זיבד), וכעת הם מופיעים בפני בית הדין כדי לעדכן את תנאי השותפות, כך שלכל אחד מהם יהיה חלק של מחצית בארבע חיות הזיבד שברשותם. ההסכם כולל גם תנאים לעסקאות עתידיות: אף אחד מהשותפים לא יבצע עסקה ללא הסכמת השני ולא יכפה על רעהו עסקה בעל כורחו. בנוסף, מוזכרים בטקסט מעורבותם של אדם בשם צדקה [ללא שם משפחה] ושל יעיש הכהן. בהסתמך על רשומה אחרת באותו פנקס בית דין הקשורה לעסקי הזיבד — רשומה מס' 77 — סביר להניח שצדקה הוא בנו של יוסף אל-נקאש, ושמו המלא של יעיש הכהן הוא ככל הנראה: יעיש בן עבד אל-כרים הכהן, המכונה גם אל-מאוורדי.

ארבעה מסמכים שונים בכתב ידו של חלפון בן מנשה (פעיל בשנים 1100–1138 לספירה). בסדר מימין למעלה ועם כיוון השעון: (1) רצועה אנכית דקה מהצד השמאלי של מסמך. מעורבים בה אדם בשם אהרן ואולי גם חסון (שורה 2). ככל הנראה הסכם שותפות המחלק הוצאות ורווחים. (2) קטע (החלק השמאלי העליון) ממסמך משפטי. מוזכרים בו: מותה של אישה; אמה ו/או חמותה; סית אלאהל; אבו אלפרג' נתנאל; אבן קסאסה (ייתכן שזהו חלק משמו של אבו אלפרג' נתנאל); ואבו אלפצ'ל המנוח. בצד האחורי מופיעה רשימת שמות, כמויות וסחורות (כגון מי ורדים ופשתן), שרבות מהן מחוקות בקו. סביר שיש לזהות חיבור עקיף בין קטע זה לבין קטע נוסף (PGPID 19171). (3) אדם מאשר שקיבל את מלוא דמי השכירות המגיעים לו עבור דירה באלכסנדריה. ישנם תיקונים אחדים בין השורות. (4) טיוטה הכוללת ניסוחים פורמליים של נוסחאות משפטיות.

מסמך משפטי. הסכם שותפות. מתוארך: 18 בינואר 1061. מקום: פוסטאט. המסמך מכונן שותפות בעיסוק של רחיצת מתים על פי המנהג הדתי. סלימאן בן חסין ובנו אסחאק מצרפים אליהם שותף שלישי, דאוד בן חסן (המכונה אבו ג'עד, "המתולתל"), שיקבל רבע מכלל ההכנסות. השלושה עבדו במשמרות, כך שבכל זמן נתון אחד מהם היה תורן, אך שני השותפים האחרים הסכימו לעבוד גם מחוץ לזמני המשמרות הקבועות שלהם במידת הצורך. חלקו של אסחאק ברווחים אינו מצוין במפורש. כל הכספים אמורים להימסר לידי סלימאן, ועובדה זו מרמזת אולי על כך שאסחאק ודאוד היו שוליות שלו. לא נקבע משך זמן לשותפות. המסמך מציין במפורש שתנאי החוזה אינם ניתנים לשינוי. חתומים: עלי בן עמרם הלוי; שמואל בן אברהם; וסרור בן חיים אבן סברה. (המידע מבוסס על מאמרו של ליברמן, "תרבות של שותפות", 95)

רישום משפטי (מספר 50) מתוך פנקס בית דין קראי בקהיר. הרישום מתוארך לחודש תשרי, אך השנה אינה מצוינת במפורש. הביטוי "סנה תאריכה" עשוי לקשר את הרישום לרישום הקודם (מספר 48) שבעמוד הקודם של אותו דף, המתוארך לתשרי ה'שכ"ג (1562 לסה"נ). אפשרות זו נראית סבירה משום שרישום מספר 49 הוא ככל הנראה תוספת מאוחרת של סופר בית הדין אברהם בן ישעיה טוריזי, שנהג להשתמש ברווחים הריקים שבין רישומים מוקדמים יותר באותו פנקס בית דין לצורך הוספות מסוג זה. טיוטה בת שורה אחת של רישום מספר 48 מופיעה בשורה 24 של אותו עמוד. רישום מספר 50 עצמו עוסק בשותפות עסקית בין מנצור בן יהודה הלוי לבין בן דודו מצד אביו, פרג'אללה בן עבד אלבאקי הלוי, למכירת בשמים (עטר) בחנויות הבשמים. מוזכר גם דודו של פרג'אללה מצד אמו, אברהם הלוי.

מסמך משפטי. הסכם שותפות. אבו אלמכארם בן בשר ואבו אלחסן בן סעיד מתחברים בשותפות לגביית מסים בשלוש עיירות באזור הפיום, ומשלמים לצד שאינו מצוין בשמו סכום כולל של 5.5 דינרים מדי חודש לאורך כל תקופת השותפות, הנמשכת שמונה חודשים. הכנסות המס מהעיירה בוש מיועדות לאבו אלמכארם, ואילו ההכנסות ממידום מיועדות לאבו אלחסן. ההכנסות מן הכפר ונא מחולקות בין השותפים לאורך ארבעה מתוך שמונת החודשים: כל אחד מהשותפים גובה במשך חודשיים, ולאחר מכן מעביר את השליטה לשותפו. הרווחים מגביית המסים יחולקו שווה בשווה בין שני הצדדים. שני השותפים מנועים מלצרף שותף נוסף בתקופת גביית המסים שלהם בוונא. (המידע מבוסס על ליברמן, "תרבות של שותפות", וכן על היינץ הלם לעניין מיקום הכפרים ושמותיהם.)

הסכם שותפות קראי לייצור גבינה. מתוארך ליום שישי, י"ב בתשרי ה'ש"ן לבריאת העולם (שנת 1901 למניין השטרות) = 22 בספטמבר 1589. ההסכם נערך בין חמישה שותפים: (1) עבד אלעזיז בן יחיא; (2) בן אחיו, סלימאן בן עבד אלכרים מעמאר; (3) אחיו נצראללה; (4) אחיו יעקוב; (5) דאוד בן שמואל כהן שֻקַיר (השווה למסמך נוסף בשמורת יבר.-ערב. II 1418). חלוקת העבודה בין השותפים מתוארת בפירוט רב, ומספקת מידע מועיל על התפקידים והמשימות השונים בתהליך ייצור הגבינה ומכירתה — חלקם קשורים לכפרי מצרים ולמעורבותם של פלאחים שאינם נקובים בשם. למסמך קראי מאוחר יותר העוסק בייצור גבינה כפרי, ראו: יבר.-ערב. II 1579. בצד הפנים (recto) מופיע פיוט מאת שלמה ירושלמי.

רישום משפטי. הסכם שותפות. תיארוך: 1156. תקציר תנאי החוזה, שלפיו אבו אלפרג' בן ע'ילאת' משקיע 150 דינרים ותמים אלסכרי, השותף הפעיל, משקיע 10 דינרים בהסכם מסחרי. לתמים שיקול דעת מלא לגבי הסחורות שבהן יסחר במהלך מסעו למצרים העליונה. "עודף של חצי דינר" מוקצה, ככל הנראה לתמים בתור השותף הפעיל. מדובר בסכום סמלי המוקצה לשותף הפעיל מעבר לחלוקה השווה של הרווחים. ייתכן שחצי הדינר הנזכר בשורות 9–10 שימש כתשלום יומי (פר דיים) שהוקצה לתמים, או שהוא היה פשוט תשלום סמלי משלים "עבור טרחתו". לפי גויטיין, מסמך זה נכתב בידי הדיין מבורך בן נתן, בין אפריל לאוגוסט 1156. הערה: ליברמן מזהה מסמך זה כ"מסמך 28".

שטר משפטי בעברית מקהיר, מתוארך לא' באייר ה'תר"ב (1842). מדובר בהסכם שותפות לעסק של צ'ראפלכ' (sarraflık — חלפנות כספים) לתקופה של שלושה חודשים. השותפים הם: אברהם הלוי איסכנדרי, מיכאל ספריאל ומשה הלוי איסכנדרי. השותפות מחולקת ל-100 מניות לפי החלוקה הבאה: אברהם הלוי איסכנדרי (37.5 מניות), מיכאל ספריאל (37.5 מניות) ומשה הלוי איסכנדרי (25 מניות). על השטר חתומים: שלמה אליקים (הסופר), אברהם רוזאנו ושלושת השותפים. על פי כתב היד של הסופר ברור ששלמה אליקים חתם בשם מיכאל ספריאל, וזו פרקטיקה מקובלת. עם זאת, הוא אינו חותם בשמו שלו בעת שהוא עושה זאת, כפי שנהוג לרוב אצל סופרי בית הדין הקהילתי.

רישום משפטי (מס' 54) בפנקס בית דין קראי מקהיר. מתוארך ב' שבט 53[..], כאשר הקו התחתון של האות ש' בספרת המאות בקושי נראה — ככל הנראה שנת ה'שכ"ג, שכן הרישום הבא בפנקס (מס' 55) מתוארך לחודש שבט ה'שכ"ג. הרישום מתעד הסכם שותפות בין שני יצרני/סוחרי גבינות: עבד אלרחים בן דוד חזן פירוז ועבד אללטיף בן אברהם אבן צגיר. ההסכם כולל תנאים הנוגעים למכירות עתידיות, לסוגי הכלים המותרים לשימוש, ולהיבטים נוספים של תהליך הייצור. הסכם שותפות נוסף בייצור גבינות, השמור באותו פנקס בית דין, נמצא בדפים 8v–9r. שותפות נוספת בייצור גבינות בקרב בני הקהילה הקראית במאה השש-עשרה מתועדת בכתב יד נוסף.

מסמך משפטי, רובו בערבית-יהודית, ארוך מאוד ופגום למדי. המסמך עוסק בשלה, בדודו מצד אביו שהוא גם חמיו חלפון בן שלמה, ובאשתו המנוחה של שלה — בתו של חלפון. בין הנושאים הנזכרים: חלקו של אחד הצדדים בסחורת חומרי מרפא וסממנים רפואיים (עֻקָּאר) המשותפים להם; מאמצים לפירעון חוב; תשלומי חִכְּר (דמי חכירה) עבור כמה שנים; תשלומים לפרנסת בני משפחתו של מישהו בזמן היעדרו; הסכם שותפות מחודש (מֻוַאצַפַה מֻגַ'דַּדַה); ושורות רבות של נוסחאות שחרור וויתור הדדי. בין העדים: [...] בן [...] התלמיד; ועלי בן יחיא הכהן (פעיל בסוף המאה ה-11). המסמך ראוי לבדיקה מעמיקה נוספת.

מסמך משפטי. הסכם שותפות. תיארוך: 1156. חוזה אי-תחרות בלתי חתום ובלתי מתוארך בין אבו אלמכארם אלדמשקי נדיב בן מבשר לבין צד שאינו נזכר בשמו. נדיב מתחייב שלא להיות מעורב בענף משא-ומתן המשי בכל דרך שהיא, וכי יוטל עליו קנס של 10 דינרים אם יפר את ההסכם, סכום שיועבר ל"עניים". אין במסמך כל אינדיקציה לכך שנדיב יקבל תמורה כלשהי בעבור התחייבותו שלא להתחרות. נדיב "חשוד" בכך שכבר הפר הסכם קודם מסוג זה, ועובדה זו עשויה להסביר את הקנס בגובה 10 דינרים. לפי גויטיין, המסמך נכתב בכתב ידו של הדיין מבורך בן נתן, בין אפריל לאוגוסט 1156.

הסכם שותפות עסקית (עסקא) לחודש אחד, מיום א' באב ה'תקע"ה (1815), שנערך בקהיר (מצרים). הצדדים הם ח'ליפה בן חיים נג'אר וחביבה בת חיים יוסף. הסכום המושקע הוא 27,000 מ[עות] כ[סף]. ח'ליפה משאיר בידי חביבה כמה פריטי זהב יקרי-ערך כעירבון להשקעה. הסופר יעקב הכהן חתם (אולי בחיפזון יתר) בחתימה קליגרפית שיצאה רשלנית. יעקב הכהן מציין גם כי ח'ליפה נג'אר הסמיכוֹ לחתום בשמו ("לי צוה המתעסק הנ׳׳ז הר׳ כליפה נגאר לחתום כעדו"), ועל כן הוא חותם גם באמצע המסמך, במקום שבו נוהגים לחתום בעלי הדין עצמם. חתימת העד הנוסף היא של אליהו שלום.

רישום משפטי (#75) בפנקס בית דין קראי בקהיר. מתוארך לי"ח בסיוון ה'שכ"ה (1565). הסכם שותפות בין שני צורפי זהב: מוסא בן עבד אלבאקי הלוי ורצ'י בן שמואל ברכה. השותפים מסכימים על הסדר של חלוקת רווחים למשך שנתיים ועל התנאים לניהול חנות משותפת. בשורה 11 מוזכר ככל הנראה "אלתראב" (אבק) — ייתכן שמדובר באבק זהב, אך אין במקור ציון מפורש שמדובר במתכת יקרה. השותפים מקבלים על עצמם את תנאי ההסכם בנוכחות אבותיהם של שניהם. למסמך נוסף באותו פנקס בית דין הקשור גם הוא למלאכת הצורפות, ראו רישום #65.

הסכם שותפות קראי בענייני ייצור גבינות כפריות (אלגבן אלריפי), עם אזכור מפורש של הסוגים הספציפיים "אלכשכבאן אלכזין". המסמך מתוארך ל-22 בחשוון ה'תקט"ו (1754 לספירה) ונערך בביתו של שלמה בן אהרן כהן. השותפים בעסק הם משה בן יוסף המכונה ברכה ודודו מצד אמו, שלמה בן רחמים פיירוז המכונה רווח. במספר מקומות במסמך (שורות 5, 9, 11) מוזכרים באופן קיבוצי ה"פלאחין" (אלפלאחין) שעמם עובדים השניים. הסופר אליהו רופא מציין את עצמו כמי שכתב את המסמך. התיאור מתבסס על מידע מעדי נמיה-כהן.

רישום משפטי (מס' 51) בפנקס בית דין רבני בקהיר. בעברית. מיקום: קהיר. מתוארך ג' בסיון ה'תמ"ג, היינו 1683 לסה"נ. (מסמך מס' 51) שותפות עסקית להשקעה בין אברהם משמי לבין נג'מה אלמנת אברהם אורג'ה. נג'מה משקיעה אצל אברהם סכום של 3,000 מדין למטרה שאינה מפורטת; הכספים נמסרו לידי אברהם באמצעות אדם בשם אלעזר סכנדרי. אברהם משעבד שני פריטים כערובה, אשר יימכרו במקרה שלא יעמוד בתנאי ההשקעה: קומקום קפה מעוטר ב"רקמת זהב (עלים)" (פנג'אן גרכש זהב) ושרשרת/ענק זהב לצוואר (מזנק דהב).

רישום משפטי (מס' 60) בפנקס בית דין קראי בקהיר. מתוארך לכ"א באדר ב' באותה שנה כמו הרישום הקודם, ה'שכ"ג (1563). הסכם שותפות בין פרג'אללה בן יעקב מעיג'ן (שם משפחה נדיר) ובין אהרן בן שמואל אלפולאדי, לעבוד יחד בחנותו של עבד אלעזיז שמואל אלפולאדי (אחיו של אהרן). השותפות כוללת הסכם לחלוקת רווחים של שליש לכל אחד מהצדדים, וההסדר העסקי יימשך "כל זמן שעבד אלעזיז נוסע". כפי הנראה, מדובר בשותפות שבה פרג'אללה ואהרן ינהלו את החנות בזמן היעדרותו של עבד אלעזיז.

הודאת חוב והסכם שותפות לצורפות מקהילה קראית. מתוארך ליום ראשון, ט"ז בשבט ה'תט"ו (1655). סלימאן בן שמואל לוי דרויש מודה בחוב של 200 נצף פצ'ה (חצאי כסף) לצמח בן אפרים ברכה. בנוסף, השניים כורתים ביניהם "עקד שרך" — חוזה שותפות — לפעילות בשוק הצורפים, העוסקת במכירת כסף, חוטי כסף וזהב (קצב) וכיוצא באלה, כלשון המקור: "חצל בינהם עקד שרך פי סוק אלצאג'ה פי תסויק אלפצ'ה ואלקצב וג'יר דלך". שוק הצורפים בקהיר היה ידוע מקומית באותו שם ("סוק אלצאג'ה").

מסמך משפטי, שטר שותפות עסקית להשקעה. בעברית. מקום: קהיר. תאריך: שליש האמצעי של חודש כסלו ה'תקנ"ה, היינו 1795 לסה"נ. (חתימת המסמך נדחתה לכסלו ה'תקנ"ו — אך אין חתימות על הקטע הזה, כך שאו שנקרעו או שמעולם לא נוספו.) ג'מילה, אלמנתו של אברהם הלוי סכנדרי, משקיעה 28,000 מדינים אצל שני שותפים עסקיים (אליהו פלומבו ומרקאדו חובה) לתקופה של שנה אחת. הרווחים יחולקו בארבעה חלקים: חלק אחד לג'מילה ושלושה חלקים לאליהו ומרקאדו.

הסכם שותפות בין אברהם יעבץ/יועבץ לבין שמעון עזרי, למשך 24 חודשים. המקום: קהיר (מצרים). מתוארך לאלול ה'תקס"ג, כלומר 1803 לספירה. השותפות עוסקת ב"עסק המשי" (בעסק המשי), ובה מוזכרים מספר צדדים משפטיים נוספים: המנוח יהודה מזרחי (שורה 7), יעקב בן-היני, תושב ירושלים (שורות 8–9), ר' שבתי סקנדרי (שורה 9), ויעקב רצון (שורה 10). חתימת הסופר/העד של מאיר בן שלום בן-נעים מופיעה מימין לחתימותיהם של שמעון עזרי ויעקב כהן.

רישום משפטי (מס' 22) בפנקס בית דין רבני בקהיר (בדף 6r). הרישום בעברית. המקום: קהיר. התאריך: י"ז באדר ה'תמ"ג, היינו 1683 לסה"נ. (מסמך מס' 22) הסכם שותפות עסקא שבו אב של יתומה מאם משקיע כספים עבור בתו הקטנה אסתר ("כסף בתורת עסקא מנכסי בתו היתומה קטנה"). אביה של אסתר, האלמן נסים חיון, משקיע סכום כולל של 2,000 מעות אצל אדם בשם יצחק קסטרו, אשר מוסר לידיו מגוון פריטי תכשיטים כעירבון לביטחון ההשקעה.

רשומה משפטית (מס' 37) בפנקס בית דין רבני בקהיר (בדף 9v של כתב היד). בעברית. המקום: קהיר. מתוארך לעשרת הימים הראשונים של חודש ניסן ה'תמ"ג, היינו 1683 לסה"נ. (מסמך מס' 37) הסכם שותפות בין נסים בן משה סופינו לבין עמנואל המכונה קונפראדו מוניס. השותפות תימשך שנתיים והיא מתבססת על השקעה ראשונית של 15 שריפי שקיבל נסים מעמנואל. ההסכם בנוי במתכונת של שותפות השקעה (עסקא), אך אינו מכונה כך במפורש.

הסכם שותפות מתאריך 1821 לסה"נ (סיוון [55]81) בין שלמה בן ידע (?), שלמה הלוי [כאן ממוקמת לרוע המזל מדבקה ארכיונית] ומשה הכהן הידוע בכינוי מנצורי. כל השותפים עוסקים בענף הצרפליק/צרפליק (ṣarraflik). כתב היד של המסמך דומה מאוד לזה של הסופר יעקב הכהן מראשית המאה התשע-עשרה, דבר התומך באפשרות שהתאריך הוא אכן [55]81 לבריאת העולם (השוו עם מסמכים נוספים שנכתבו ככל הנראה על ידי אותו סופר).

מסמך משפטי. הסכם שותפות לתקופה של שנה אחת, בין אישה בשם סִרְוָה — שאמורה לקבל שליש מכלל הרווחים — לבין גבר בשם תַּמִים אלכהן אלזיאת (?). הצד השני של הקלף נעשה בו שימוש חוזר עבור מספר גושי טקסט נפרדים. הבולט שבהם הוא רשימת חשבונות, ובה אזכור של פריטים כגון מנדיל דביקי ואבריק לצד סכומים בדינרים. בכיוון של 90 מעלות, ומחוק חלקית, מופיע השם שמואל בן סעדיה (?) הלוי.

הסכם שותפות מקהיר, מתוארך ל-13 באוקטובר 1800 (כ"ד בתשרי ה'תקס"א), בין דוד דיין, אליהו פלומבו ואברהם חכים. הקשר השותפות אינו מתבהר עד שורה 12, שבה מוזכרת "חנות" שהשותפים מנהלים יחדיו. ההסכם מפרט חלוקה ברורה של חלקי השותפות, אך משאיר את משך השותפות לשיקול דעתם של המעורבים בה (שורות 5–6: "ותחלת השותפות הנז׳ מהיום ולכ׳׳ז שיתרצו").

שטר משפטי בעברית, הסכם שותפות להשקעה. מתוארך ל-30 באייר ה'תקנ"א (יוני 1791). מקום: קהיר. דוד קריו (Carillo) השקיע כמויות של משי, כותנה וסחורות אחרות בהקשר לבית מרחץ ("המרץ") בשכונת היהודים בקהיר (בחארת אליהוד). המונח "המרץ" מופיע ישירות לאחר שמו של מקבל ההשקעה, שלמה שמחון, מה שמרמז על כך שככל הנראה היה הבעלים של בית המרחץ.

רקטו: מסמך משפטי, פורמלית עדות, אולי קשורה לשותפות עסקית (?). החלק הראשון והאחרון חסרים, כמו גם שוליים שמאליים וימניים וקטע באמצע. מזכיר ב' יצחק, הידוע כב' עשיר (או אל-שיר?), אלכסנדריה, ב' חארת', ואולי סכסוך על מזומנים (עין). ורסו: כתב ערבי מונומנטלי, אולי שבר צו.

הסכם שותפות מנובמבר 1739 לספירה (שליש ראשון של חשוון ה'ת"ק) בין ניסים כספי בן משה לבין משה כהן בן יהודה כהן. חתום על ידי אברהם קסטרו ו[ניסים] כספי ומשה מאגור[ו]. להופעות נוספות של שם המשפחה מאגורו/מאג'ורו, ראו מסמכים נוספים מאותו שם.

מסמך משפטי מקהיר, ינואר 1821 (שבט ה'תקפ"א). ככל הנראה הסכם שותפות בין סוחרים, כולל יעקב עדא, יוסף שתיווי, שמעון פרנסס, אברהם חאפיס, משה חנן ומשה מזרחי. חתמו רבים מהם ביחד עם סעד פינטו.

הסכם שותפות קראי בחנות בין שלמה ב' אהרן מועמר לשלושה יתומים של ישועה קייים המנוח. תאריך: כ"ח אב 5430 = 1670 לספירה. המניות: 7 לשלמה ב' אהרן מועמר ו-13 ליתומים.

מכתב מאוחר בעברית ליחזקאל חפץ משבתי עדה. דן בשותפות עסקית, 400 ריאלות, ירושלים, ואנשים כגון יוסף הלוי ויצחק קאריגל. התאריכים ניתנים בלוח העברי ובלוח הנוצרי.

מסמך משפטי בכתב ערבי. שבר (חמש שורות מהחלק האמצעי). תיארוך: כנראה סוף ממלוכי או תחילת עות'מאני. ייתכן הסכם שותפות. מזכיר סכום של 50 דינאר. דורש בדיקה נוספת.

שבר עליון: מסמך משפטי בכתב ידו של חלפון בן מנשה (פעיל 1100-1138 לספירה). הסכם שותפות בין אבו אל-מנא ל[...] בן דוד הפרנס ו[שלמה?] בן חיים השביעי.

צד א: הסכם שותפות בין ארבעה אנשים, כנראה מאוחר (כולל מסעוד ויהודה). כולל כללי התנהגות: לא ילכו יותר משלושה ימים בלי להתפייס. צד ב: ניסיונות עט.

מסמך בכתב ערבי ובמספרים יוונים/קופטיים. 'הון שלהם: [...]. ה[...]שלהם...' אולי רישומים לניסוח הסכם שותפות, או חשבונות.

מסמך משפטי מתוארך אפריל 1822 (תחילת אייר ה'תקפ'ב), פסטאט. כנראה הסכם שותפות בין דוד דיין ומשה אלפרון.

שבר (פינה עליונה ימנית) מהסכם שותפות בעברית בין אברהם אל-אח'טר ושם טוב. תיארוך: ככל הנראה המאה ה-16.

הסכם שותפות בין ישחק שאמי, אהרן חזן ויעקב ב' משה ברכה. תאריך: שני, י"ט סיון 5410 לבריאת העולם.

הסכם שותפות מאוחר (חלקי) בין יעקב חסון ל[יעקב?] זיתון.

הסכם שותפות. מאה ה-17 (ללא תאריך).